פרשת בהעלותך – מעלת שבעים הזקנים

ה' יתברך הורה למשה רבינו לאסוף שבעים זקנים שנאמר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ: וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ" (במדבר יא, טז- יז). משה רבינו עשה כפי שצוּוה שנאמר "וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל הָעָם אֵת דִּבְרֵי ה' וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל: וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ" (במדבר יא, כד- כה).

ויש להתבונן, מדוע ה' יתברך ציוה את משה רבינו לאסוף דווקא 'שבעים' זקנים שתנוח עליהם הרוּח והם ישפטו את העם יחד עם משה?

שבעים שׂרים רוחניים בשמים מושלים על שבעים אומות העולם

כאשר ברא הקב"ה את עולמו הוא קבע סביב כיסא כבודו שבעים מלאכים ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כד) והם הנקראים "צְבָא הַשָּׁמַיִם" כפי שהתנבא מיכיהו הנביא אל אחאב מלך ישראל שנאמר "וַיֹּאמֶר לָכֵן שְׁמַע דְּבַר ה' רָאִיתִי אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ" (מלכים א' כב, יט) (הרד"ל בביאורו על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק כד ד"ה לע' מלאכים הסובבים). שבעים שרים אלו הם בית הדין הגדול של הקב"ה. יש מהם מימין לכסא הכבוד ונוטים לחסד ויש מהם משמאל לכסא הכבוד ונוטים למדת הגבורה ('ארבע חָרַשִׁים' לר' יששכר בער בן ר' אלחנן פרק ה כסא דוד דף יד ע"ב טור ב ד"ה וישפה כלול). אותם שבעים המלאכים ירדו עם הקב"ה בדור הפלגה ובלבלו את שפתם של בוני מגדל בבל מלשון הקודש בה דיברו כל בני האדם אל שבעים לשון שנאמר "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ" (בראשית יא, ז). ובאותה העת כל מלאך מאותם שבעים המלאכים קיבל אומה ולשון לשלוט עליה ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כד, 'חומת אנ"ך' להחיד"א פרשת נח אות יז בשם רבינו אפרים ז"ל) (להרחבה על החלפת לשונם של אומות העולם ראה מאמרינו לפרשת כי תבוא – 'מעלת לשון הקודש').

כל אחד משבעים המלאכים הסובבים את כסא כבודו קיבל על ידי גורלות איזה אומה ולשון לשלוט עליה ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת לך לך ד, יב ע"א בשם פרקי דרבי אליעזר) ולהשגיח עליהם להרע או להטיב ('עץ החיים' לר' יהודה בן חנין על טעמי המצוות מצוה קסג ד"ה וע"ד האמת), אך על זרע ישראל לא מינה הקב"ה שׂר ורק לקח אותם תחתיו ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כד). וזה מה שנאמר "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" (דברים לב, ח), "בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם" – זהו דור הפלגה שבהם נפלגו העמים. "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים" – שחילקם לשבעים לשון. "לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – שישראל נפלו בחלקו של הקב"ה ונשארו עִם לשוֹן הקודש (פירוש המהרז"ו על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק כד ד"ה בהנחל). מטעם זה אברהם אבינו שהיה הראשון שנפל בחלקו של ה' יתברך קרא לבוֹרא בשם 'אדוֹן' (ראה גמ' ברכות דף ז ע"ב בשם רשב"י) כשכוונתו שהוא האדון שלו בלי שום שׂר אחר ביניהם בשונה משאר האומות ('קדושה וברכה' לר' נפתלי כץ מחבר ספר 'סמיכת חכמים' על מסכת ברכות דף ז ע"ב ד"ה ועוד יש לומר דלפי) (להרחבה על הגורלות שחילקו את האומות ראה מאמרינו לפרשת פנחס – 'מעשה הגורל').

שלימותם של אדם הראשון וחוה אשתו היה בחיבורם להצליח להעמיד בעולם 'שבעים נפש' וכפי גמטריא שמם יחד 'אדם וחוה' שיוצא מספר שבעים. כלומר היה צריך לצאת מהם שבעים אומות בדיוק ('בית מועד' דרושים לר' מנחם רבא בדרוש אחד וארבעים לנישואין דף קפה ע"א) וכך אכן היה בדור הפלגה, שכל בני האדם שהיו בארץ התפצלו לשבעים אומות והתרבו לאחר שהסתיים המבול ויצאו מהתיבה שלושת בניו של נח, שֵׁם חָם ויפת. משֵׁם בן נח יצאו עשרים ושש אוּמוֹת, מיֶפֶת בן נח יצאו ארבע עשרה אוּמוֹת, מחָם בן נח יצאו שלושים אוּמוֹת – בסך הכל שבעים אומות (ביאור 'בית הגדול' על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק כד בשם הפסיקתא) ועליהם נוספו עוד שניים והם האומות של עשו הרשע וישמעאל ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת ואתחנן ד"ה שמע ישראל). וכל אחת מאומות העולם החלה למשׁוֹך את כוחה מהשׂר הממונה עליה למעלה (זוהר פרשת שמות דף יז ע"א ד"ה רבי יצחק אמר) לפי שכל האומות ניתנו לנחלה תחת ממשלות השרים ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו זצ"ל פרשת ואתחנן ד"ה שמע ישראל) המשגיחים עליהם בעליונים (עפ"י 'עץ הדעת טוב' כתב יד למהרח"ו כפי שהודפס בשנת תשס"ח בירושלים דף נ אות קיח ד"ה לך לך רבה).

שבעים השׂרים בשמים מקבלים שפע ומעבירים לשבעים אומות העולם

כל השׂרים של מעלה נקראים בשם 'אלהים' ביחס לאומה שלהם שנאמר "כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וה' שָׁמַיִם עָשָׂה" (תהלים צו, ה) ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת ואתחנן ד"ה שמע ישראל). כך למשל נקרא השׂר של מלכות גרר בשעה שהוא התגלה לאבימלך שנאמר "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָֽאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל" (בראשית כ, ג). וכן היה אצל בלעם כאשר התגלה אליו השׂר של מלכותו שנאמר "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ" (במדבר כט, ט). וכן אצל לבן הארמי כאשר התגלה לו השר הממונה עליו שנאמר "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (בראשית לא, כד) ('מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם פרשת ואתחנן דף צב ד"ה 'אבל הענין שהנה' מהזוהר הקדוש). שׂרים אלו נקראים גם בשם "אֱלִילִים" שנאמר "כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וה' שָׁמַיִם עָשָׂה" (תהלים צו, ה) משום שכולם כנוּעים תחת האל יתברך, ונחשבים כלֹא היו על שאין להם כוח לפעול בלי רצונו ('עץ הדעת טוב' על התורה למהרח"ו פרשת ואתחנן ד"ה שמע ישראל) שנאמר "מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ" (דברים ג, כד) ('מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם פרשת ואתחנן דף צב ד"ה אבל הענין שהנה).

אחרי שדנים בראש השנה מה יהיה משפטם של כל השׂרים ומה יקבלו, ונחתם דינם ביום הכיפורים, אז במשך ארבעה ימים מתפשטים אותן גזירות השׂרים בארבע צדדים. ואז מיום ט"ו בתשרי, שהוא חג הסוכות, במשך שבעה ימים נכנסים השׂרים הרוחניים אל היכל המלך לקבל את מנת חלקם להנהגת העולם. ביום הראשון נכנסים שלש עשרה שׂרים וביום השני שניים עשר שׂרים וכן הלאה עד ליום השביעי כאשר הם הולכים ופוחתים במספרם. לכן כנגדם ישראל היו מקריבים לקדוּשה על המזבח שבעים פרים בחג הסוכות, ביום הראשון שלש עשרה פרים וביום השני שנים עשר פרים וכן הלאה בסדר יורד כפי מספר השׂרים למעלה ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סג ע"ב ד"ה 'אמאי אנן' בשם הרמ"ק ותוקן כנלע"ד עפ"י משנה סוכה ה, ו). ולא היה לשׂרים של מעלה שמחה גדולה יותר מאותם שבעים פרים (זוהר פרשת פנחס דף רנט ע"א ד"ה אי תימא וד"ה ועם על דא) לפי שקרבנות אלו היו מגנים עליהם ומקיימים אותם בעולם ('מאור ושמש' לר' קלונימוס קלמן אפשטיין רמזי יום ג של סוכות ד"ה ויאמר יעקב אל ביתו) שיישבו בשלוה ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ב דרוש לו לשבת וחול המועד של סוכות דף קצו ע"א טור א ד"ה אלה הם דברי). וסדר קרבנות הפרים שהולך ופוחת מראה שמתמעטת טובתן של שבעים אומות העולם ('גבול בנימין' חלק ב דרוש לט לשמיני עצרת דף ר ע"ב טור ב ד"ה הנה כי כן).

כוונת ישראל בהקרבת הקרבן היתה לה' לבדו, וה' יתברך היה מחלק לכל שׂר ושׂר את החַיוּת (זוהר פרשת פנחס דף רנט ע"א ד"ה וכל דא) והשפע המושפע משמים לאומה שלו ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי מעין שישי נהר ב ד"ה וכן כל), דרך העיר ירושלים. לכן ירושלים נקראת גם בשם 'בת עין' כי היא הבית של ע' האומות שמשם יוצא להם השפע ('שער החצר' לר' דוד בן שמעון סימן תקמב בשם 'טוב הארץ') ואחר כך השר משפיע את השפע לאומתו על ידי נשמות חדשות ושפע מזון וכל אשר בארצם. ואם צריכה להיפתח מלחמה בארץ בין שתי אומות, אז קודם לכן תהיה מלחמה בין שני השׂרים של אותן האומות למעלה, והאומה של השר המנצח היא זו שגם תנצח למטה ('חסד לאברהם' מעין שישי נהר ב ד"ה וכן כל). ודבר זה היה בזמן מלחמת סיסרא, כפי שנאמר על אותה מלחמה "בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמוּ אָז נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן בְּתַעְנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ: מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא" (שופטים ה, יט – כ), "בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמוּ" – אלו הם השׂרים המולכים למעלה שנלחמו לקטרג על ישראל, ובכוחם גם "נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן" למטה. ומכיון ש"מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ" עם השׂרים לטובת ישראל, אז גם "הַכּוֹכָבִים" נלחמו עם סיסרא ולוחמיו שבארץ ('צוארי שלל' להחיד"א פרשת בשלח אות ח).

כאשר מוֹלכת אוּמה חדשה אז השׂר הרוחני של האומה שנפלה למטה 'יורד מתפקידו' למעלה, ומוֹלך שׂר רוחני חדש כנגד האומה שמלכה עתה למטה (זוהר פרשת שמות דף טז ע"ב ד"ה רבי תנחום אמר). ואם השר הרוחני החדש היה עד כה תחת שׂר אחר ועלה למעלה למלוכה בכדי להרע לישראל, אז באותה העת יש רעידת אדמה בארץ לסימן על מלוכת השׂר החדש (זוהר פרשת שמות דף יז ע"ב ד"ה רבי יצחק פגע). ובכל אופן צריך כל העת שיהיו שבעים שׂרים רוחניים המולכים בשמים, לכן תמיד אם שׂר אחד יורד כי עובר שלטון אומתו בארץ, הרי שימונה במקומו שׂר של אומה אחרת (זוהר פרשת בשלח דף מט ע"ב ד"ה רבי חייא ורבי יוסי. וראה בזוהר פרשת שמות דף יח ע"א מעשה עם רבי יצחק שרעדה לו האדמה רעידות נוראיות והודיע לו אדם אחד שישן שם כי עתה מעמידים ברקיע שר ממונה שעתיד להצר לישראל). והטעם שיש מהשרים הללו המבקשים להרע לישראל, הוא משום שבשעה ששר שלהם שולט על ישראל בארץ הרי הוא כאילו שולט על כל העולם כולו (עפ"י זוהר פרשת שמות דף טז ע"ב ד"ה רבי תנחום אמר).

מעשיהם של בני אדם תלויים בכמה שׂרים עליונים ובני אדם אינם מתבוננים לדעת את השׂרים והממונים על כל דבר בעולם, כי ההנהגות העליונות הללו נסתרות מעיניהם של בני האדם. ואפילו שלמה המלך שהיה חכם מכל אדם לא היה יכול לעמוד לגמרי על דברים אלו (זוהר פרשת מקץ דף קצה ע"ב ד"ה ותא חזי כל עובדין דעלמא). אמנם שלמה המלך כן ידע שיש שבעים שׂרים המנהיגים את אומות העולם (עפ"י זוהר פרשת שמות דף טז ע"ב ד"ה רבי תנחום אמר) וכיון שהוא שלט בכל שבעים האומות לכן רצה להכניע את השרים בעליונים כמו שיהיה לעתיד לבוא. ועל כן עשה עשרה מנורות במקדש כשלכל מנורה היו שבעה נרות ובסך הכל היו שבעים נרות, וזה כדי להכניע בכוח 'אור הנרות' את שבעים השׂרים למעלה. ובכל הדלקת נר במנורה למטה היה כבה 'נר' של אחד משרי האומות למעלה (זרע ברך' לר' ברכיה ברך תלמיד ה'מגלה עמוקות' סוף פרשת בהעלותך על פי 'ילקוט שמעוני' בהעלותך רמז תשיט) (להרחבה בעניין המנורות ראה מאמרינו לפרשת בהעלותך – 'המנורה הטהורה').

השׂרים הרוחניים של ישמעאל ועשו הרשע מושלים על שבעים השׂרים שבשמים

מתוך שבעים המלאכים של מעלה, שלושים וחמשה מלאכים נמצאים מימין לכסא הכבוד ושלושים וחמשה מלאכים משמאל לכסא הכבוד, ועליהם נמצאים השׂרים של ישמעאל ועשו שקיבלו את הכוח לשלוט ולהיאחז למעלה בזכות אבותיהם אברהם ויצחק ('הקדמה לספר סמיכת חכמים דף יב ע"א טור א, 'מגלה עמוקות' תחילת פרשת ויצא ד"ה מזמור שאמר דוד על יעקב). לכן ביום הראשון השני והרביעי של חג הסוכות שבהם הקריבו שלשה עשרה פרים, שנים עשר פרים ועשרה פרים שהם היו בסך הכל שלושים וחמשה פרים, נאמר בהם שהביאו גם "וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת" (במדבר כט, טז, במדבר כט, יט, במדבר כט, כה) לפי שפרים אלו היו כנגד האומות שבצד של 'ישמעאל' הנקרא לפי המקובלים בשם "שְׂעִיר עִזִּים". וביום השלישי החמישי השישי והשביעי של חג הסוכות שבהם הקריבו אחד עשרה פרים, תשעה פרים, שמונה פרים ושבעה פרים שהם היו בסך הכל שלושים וחמשה פרים, נאמר בהם שהביאו גם "וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד" (במדבר כט, כב, במדבר כט, כח, במדבר כט, לא, במדבר כט, לד) כי פרים אלו היו כנגד האומות שבצד של 'עשו' הרשע הנקרא לפי המקובלים "שְׂעִיר" בסתם ('קול אליהו' ליקוטים מהגר"א פרשת פנחס דף כ ע"א אות ק ד"ה 'בפסוק ובחמשה עשר יום' ועיי"ש הקושיא והתירוץ, 'דברי אליהו' ליקוטים מהגר"א פרשת פנחס דף לו ע"ב ד"ה 'ובחמשה עשר יום' מספר 'קול דודי' ועיי"ש).

השׂרים של ישמעאל ועשו נקראים רה"ב וס"מ ושלטונם נרמז במה שאמר אברהם להקב"ה "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹקִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" (בראשית יז, יח), "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" – "לוּ" בגימטריא שלושים שש. ובזה ביקש ורמז אברהם אבינו על שלושים וששה מלאכים מצד ימין של כיסא הכבוד, הכוללים שלושים וחמשה מלאכים ומלאך רה"ב השׂר של ישמעאל שמולך עליהם ('מגלה עמוקות' פרשת לך לך ד"ה או יאמר מן י'), ושלושים וחמשה מלאכים מצד שמאל לכסא הכבוד והס"מ שׂרו של עשו שמולך עליהם. חלוקת אותם המלאכים בין הצדדים נרמז בתיבות "חָלַק לִבָּם" (הושע י, ב) כאשר גמטריא התיבה "לִבָּם" יוצא שבעים ושתים, כנגד שלושים וששה מלאכים הנמצאים בכל צד של כסא הכבוד ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא חלק ב עם 'פרישת שלום' פרשת ויצא דף קיח ד"ה מזמור). ובגלל שישמעאל ועשו שולטים על האומות לכן במשך הדורות נַטוּ המלאכים שתחת שלטון השׂר של ישמעאל לדת ההבל של האיסלאם, והמלאכים שתחת שלטון השׂר של עשו לדת ההבל של הנצרות ('ילקוט ראובני' פרשת שמות ד"ה ויהי כל נפש) וכך רבים מבני אומות העולם נעשו מוסלמים או נוצרים.

ועוד נרמז הדבר על ידי מעשיו של אברהם אבינו שנאמר "וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ" (בראשית טו, י), אברהם אבינו לקח את שני "אֵלֶּה" – גימטריא שלושים ושש כנגד שלושים ושש המלאכים שבכל צד, וחתך "בַּתָוֶךּ" כלומר ביניהם, ושָׁם מיקם את עם ישראל. לכן הישמעאלים עושים את יום המנוחה שלהם 'מימין' ליום השָבַּת של עם ישראל כלומר ביום שישי, ואילו הנוצרים עושים את יום מנוחתם 'משמאל' ליום שָבַּת של עם ישראל כלומר ביום ראשון, וישראל נמצאים באמצע בין הימין לשמאל ולהם יום המנוחה הוא יום שבת קוֹדש, וזה מה שנאמר "וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ" לרמוז שעם ישראל נמצאים באמצע ('מגלה עמוקות' פרשת לך לך ד"ה ולפי שחרב). וכן מיקומם של ישראל רמוז גם בפסוק "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב, לב) וכן בפסוק "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח) ('מגלה עמוקות' פרשת לך לך ד"ה 'או יאמר מן י' לשונות'). ועשו הרשע הלך והתחבר עם ישמעאל כדי לבוא אל יעקב משני הצדדים יחד שנאמר "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל" (בראשית כח, ט) וכך הוא היה יכול לעמוד בפני יעקב, כאשר ישמעאל מצד 'ימין' ליעקב ועשו מצד 'שמאל' ליעקב ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא חלק ב עם פירוש פרישת שלום פרשת וישלח דף שמו ד"ה והנה כשראה עשו, 'מגלה עמוקות' על התורה פרשת וישלח ד"ה והנה כל מזמור י"ז).

שבעים נפש שירדו למצרים הכניעו את שבעים השׂרים של מעלה

בעקבות מכירת יוסף על ידי אֶחָיו ניתנה יכולת לשבעים השׂרים לשלוט על ישראל. לכן כנגד זה היו צריכים לרדת שבעים נפש למצרים בימיו של יעקב אבינו שנאמר "וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם" (שמות א, ה), וכן שנאמר "בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה" (דברים י, כב) ('חוט של חסד' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרשת שמות ד"ה אות). שִׁבְעִים הנפשות הללו היו כנגד שבעים האומות כך שכל נפש החלישה את האומה אשר נגד שוֹרשה, כלומר את השֹר של האומה בשמים ('באר מים חיים' פרשת שמות אות ג). והיה זה מדעת הקב"ה שיהיו בני יעקב שלמטה מכוּונים כנגד שבעים המלאכים הסובבים את כסא הכבוד למעלה ('ילקוט דוד' פרשת שמות ד"ה טעם פרו וישרצו). לכן רק לאחר שהשלימו לצאת מיעקב שבעים הנפשות אז הם יצאו מארץ ישראל הקדוֹשה אל מצרים שבו היה שלטון לשבעים שרי אומות העולם ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על 'בראשית רבה' פרק נט אות א דף רמז ע"א טור ב), כאשר יוכבד שהיתה מספר שִׁבְעִים בנפשות, נולדה בין החומות בכניסה לארץ מצרים. והיא היתה כנגד השר של מצרים שהיה ממין נקבה, לעומת כל שרי אומות העולם שכולם ממין זכר ('שמחת הרגל' על הגדה של פסח להחיד"א דף כב ע"ב ד"ה 'ובאופן אחר אפשר לרמוז' ועיי"ש עוד דברים נפלאים).

כל שרי מעלה שלטו בגלות מצרים (ספר 'ציוני' פרשת בהעלותך ד"ה אספה לי, 'מדרש תלפיות' ענף הקב"ה ד"ה 'וברבינו בחיי ז"ל פרשת עקב') כי ארץ מצרים היתה 'כוללת' את כל ארצות העמים ('נזר הקודש' על 'בראשית רבה' פרק נט אות א דף רמז ע"א טור ב) והיו גרים שם משבעים האומות (עפ"י 'בשורת אליהו' על מגילת רות למחבר 'שבט מוסר' דף כד ע"ב ד"ה דבר אחר חצות לילה), על כן גם שלטו שם כל שבעים שרי האומות ('נזר הקודש' על 'בראשית רבה' פרק נט אות א דף רמז ע"א טור ב) והיה צריך כוח וגבורה להכניעם ('באר מים חיים' פרשת שמות אות ג). מטעם זה ירדו 'שבעים נפש' למצרים כדי שיהיו כנגדם, ושעל ידם לא יהיו ישראל משוקעים לגמרי תחת כוח שבעים השׂרים העליונים ('נזר הקודש' על 'בראשית רבה' פרק נט אות א דף רמז ע"א טור ב). ועוד הם הגנו שהבאים אחריהם לא יִכְלוּ חלילה בחוֹזק הגלות ('מדרש תלפיות' ענף הקב"ה ד"ה 'וברבינו בחיי ז"ל פרשת עקב'), והשבטים הקדושים היו מסוגלים לכך בשל כוחם הרוחני הרב ('באר מים חיים' פרשת שמות אות ג). ועוד היתה זו גזירה מאת ה' יתברך להפרות ולהרבות את זרע אברהם רק כאשר הם יהיו "שִׁבְעִים נֶפֶשׁ" כפי שנאמר "בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה וְעַתָּה שָׂמְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב" (דברים י, כב) כדי שהם יהיו כנגד שבעים המלאכים במרומים, ויורו בזה שאין עם ישראל תחת ממשלתם של השׂרים הללו אלא מושפעים רק מכוחו של ה' יתברך ('ילקוט דוד' פרשת שמות ד"ה טעם פרו וישרצו).

בכל מאתים ועשר השנים ששהו ישראל במצרים היו להם 'שבעים זקנים' לפי שכך קיבלו מאבותיהם שלא לבטלם ('רבינו בחיי' במדבר יא, טז ד"ה ונראה כי), והם היו מכוּונים ממש כנגד 'שבעים נפש' שירדו למצרים בזמן יעקב אבינו. ולוּלא שהיה לעם ישראל במצרים את אותם המנהיגים שנקראו 'שבעים זקנים', לא היה עם ישראל מחזיק שם מעמד והיו חלילה כל ישראל מתים ונאבדים במצרים ('מזבח אליהו' על התורה למחבר ספר 'שבט מוסר' פרשת בהעלותך ד"ה ילקוט). והציווי הנוסף לְמָנוֹת 'שבעים זקנים' שבא אחרי שיצאו ממצרים היה ציווי מַתְמִיד ומחוּיב לדורות (רמב"ם ספר המצוות מצווה קעו), על כן קיומם של 'שבעים הזקנים' לא חדל מישראל מיום שירדו למצרים עד אחרי חורבן בית המקדש השני ('רבינו בחיי' במדבר יא, טז). ואז השתעבדו ישראל בגלות בין שבעים האומות כפי שנשבע להם הקב"ה שיעשה ('שיר השירים רבה' סידרא תנינא אות ח ד"ה מדלג על ההרים), ועתיד הוא להצילם מידם (פירוש 'מטה אהרן' על הגדה של פסח בתוך ספר 'חלוקא דרבנן' ד"ה והיא שעמדה וכו').

ועם זאת גם בעת הגלות כאשר כבר לא היו שבעים זקנים, עדיין היו וישנם בכל דור ודור 'שבעים צדיקים' שהם בחינת שבעים נפש של יעקב אבינו, וזה כדי להכניע את השבעים שׂרים שלמעלה ('מאור ושמש' לר' קלונימוס קלמן אפשטיין רמזי יום ג' של סוכות ד"ה ויאמר יעקב אל ביתו). ובפרטוּת יש שבעים ושנים צדיקים בכל דור כנגד כל השׂרים הרוחניים למעלה, והצדיקים מחולקים כאשר שלושים ושש מהם נמצאים בארץ ישראל ושלושים ושש מהם בחוצה לארץ – כשם ששבעים ושניים השׂרים הרוחניים למעלה מחולקים בין שני צידי כסא הכבוד (הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף יב ע"א טור א, 'מגלה עמוקות' מהדורה תנינא חלק ב עם פירוש פרישת שלום פרשת ויצא דף קיח ד"ה מזמור ק"מ שאמר). על הצדיקים הללו נאמר "אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ" (ישעיה ל, יח) כשהתיבה "לוֹ" שהיא בגמטריא שלושים ושש ורומזת לשני חלקי הצדיקים שבארץ ובחוץ לארץ (הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' של ר' נפתלי כץ דף יב ע"א טור א).

שבעים הזקנים שמינה משה רבינו היו כנגד שבעים השרים של מעלה

עַם ישראל הם צִבְאוֹת ה' בארץ וצריכה לשׁרוֹת עליהם שכינה כשם שהיא שׁוֹרה בעליונים, לכן כאשר יצאו ישראל ממצרים הקב"ה ציוה אותם לעשות בכל מעשיהם כפי שנעשה בעולמות העליונים. כך כשם שיש 'משכן' רוחני למעלה גם הם היו צריכים לעשות משכן גשמי למטה (להרחבה על המשכן ראה מאמרינו לפרשת פקודי – 'השראת השכינה בארץ'), וכשם שיש את כסא הכבוד למעלה כך יש את 'כסא הכבוד' למטה שהוא ארון הברית (להרחבה על ארון הברית ראה מאמרינו לפרשת תרומה – 'מעלת ארון הברית'), וכשם שהמלאכים הסובבים את המרכבה הולכים בצורת דגלים כך עם ישראל התחלקו במדבר לפי דגלים (להרחבה על הדגלים ראה מאמרינו לפרשת במדבר – 'הדגלים של ישראל'). וזה גם היה העניין אצל הזקנים שכפי שקיימים שׂרי מעלה סביב כסא הכבוד כך צריכים גם למטה להיות שׂרים שהם 'שבעים הזקנים' ועל זה אמר ה' "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם" (תהלים פב, ו) (רמב"ן במדבר יא, טז). כי ה' העמיד בכוונה שבעים זקנים מבניו שיהיו שקולים כנגד שבעים השרים בעליונים ('נזר הקודש' על 'בראשית רבה' פרק נט אות א דף רמז ע"א טור ב).

שבעים הזקנים שהיו במצרים ויצאו עִם ישראל נהרגו בהר סיני ביחד עם חוּר על ידי 'הערב רב', כאשר הזקנים ניסו להוכיח אותם ולמנוע אותם מלחטוא. לכן היה צריך לגייס 'שבעים זקנים' מחדש כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ: וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ" (במדבר יא, טז – יז) ('ילקוט שמעוני' פרשת בהעלותך רמז תשלו, 'אור החיים הקדוש' ספר במדבר יא, טז, 'שפתי כהן על התורה' לתלמיד תלמידו של האר"י ז"ל פרשת בהעלותך ד"ה 'ובמדרש ואצלתי'). משה רבינו בחר אותם באמצעות הגוֹרל הקדוֹש, כאשר הזקנים היו מרימים פתק ומי שעלה בידו פתק שכתוב עליו 'זקן' ידע שצריך להתמנות, ומי שהיה לו פתק חָלַק ללא כיתוב ידע שהוא לא מתמנה להיות אחד משבעים הזקנים ('רבינו בחיי' במדבר יא, כה). משה רבינו היה נשיא על הזקנים שהתמנו, וביחד הם היו שבעים ואחד זקנים (רמב"ן במדבר יא, טז) קדושים וטהורים המוֹרִים לעם ישראל חוקים ומשפטים (עפ"י 'ילקוט שמעוני' פרשת בהעלותך רמז תשלו) (להרחבה על עניין הגורל ראה מאמרינו לפרשת פנחס – 'מעשה הגורל').

משה רבינו הצטווה לְמַנּוֹת דווקא 'שבעים' זקנים, לפי שהם מכוונים כנגד 'שבעים' שרי מעלה ('רבינו בחיי' במדבר יא, טז, 'מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ענף הקזה), וכשם שהשׂרים הנמצאים למעלה סובבים את כסא הכבוד כך גם שבעים הזקנים היו סובבים את אוהל מועד שנאמר "וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל" (במדבר יא, כד). וכשם שכוחם של שבעים המלאכים נאצל מהקב"ה, כך כוחם של שבעים הזקנים נאצל ממשה רבינו שנאמר "וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל הָעָם אֵת דִּבְרֵי ה' וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל: וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ" (במדבר יא, כד- כה). וכשם ששבעים המלאכים למעלה הם בית דינו של הקב"ה, כך השבעים זקנים למטה הם בית הדין של עם ישראל להורות ולהנהיג את העם ('רבינו בחיי' במדבר יא, טז). והזקנים שנבחרו היו בעלי נשמות קדוֹשוֹת כי לא רבים זכו למה שהם זכו שנאמר "לֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ וּזְקֵנִים יָבִינוּ מִשְׁפָּט" (איוב לב, ט) ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן על ספר איוב דף יא ע"ב סימן לב ד"ה לכן אמרתי).

השבעים זקנים הראשונים שיצאו ממצרים היו היותר מעולים וחשובים מהזקנים שהיו במשך הדורות בישראל כי הם סבלו את גלות מצרים והזדככו שם ('ארבע חַרָשִׁים' לר' יששכר בער בן ר' אלחנן פרק א' קנאת אפרים דף ב ע"ב ד"ה ובאמת עיקר). וכן הם נקראו בשם החשוב "אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כד, יא) (ראה רש"י במדבר כד, יא) היות שכל נשמות ישראל היו קשורות אליהם ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן על ספר איוב דף יא ע"ב סימן לב ד"ה לכן אמרתי). ובכוח שבעים הזקנים הללו היתה יכולה השכינה לשכון על ישראל בזמן מתן תורה (הרמב"ן במדבר יא, טז). ובזכותם ירד לעם ישראל שפע ישר מן השמים שלא באמצעות השׂרים הרוחניים על אף שהם היו צועדים במדבר שהוא מקום שלטון השׂרים כשאר המקומות בחוץ לארץ. והיה זה לפי שכל אחד מהזקנים הכריע את השׂר שכנגדו בשמים, ועל ידי כן נמצא כי שׁבעים הזקנים בארץ נכנסו מכוֹח הקדוּשה בִמקוֹם אותם שׂרים שבעליונים ('האלשיך הקדוש' במדבר יא, טז). ומשה רבינו היה ממונה על גבי שבעים הזקנים ונקרא בשל כך "מֹשֶׁה אִישׁ הָֽאֱלֹקִים" (דברים לג, א) ('ילקוט דוד' פרשת שמות ד"ה 'שבעים שרים מסבבין') ועליו נוספה גם השכינה, כך שסך הכל הם היו שבעים ושניים ('מערכת אלקות' פרק ארבע עשרה ד"ה ומשבעים ענפי האילן. ראה רמב"ן במדבר יא, טז שהם כנגד שם קדוש הנקרא ע"ב) (להרחבה על השפע שיורד בגלות ראה מאמרינו לפרשת בחוקותי – 'ישיבת ישראל בחוץ לארץ').

חברי הסנהדרין היו שלמים ומכוונים כנגד שבעים השׂרים של מעלה

ה' ציוה להעמיד במשך הדורות שבעים חברי 'סנהדרין' כדי שהם יהיו שקולים כנגד מדרגת השבעים שׂרים ('נזר הקודש' על 'בראשית רבה' פרק נט אות א דף רמז ע"א טור ב). ו'הסנהדרין' מנתה שבעים חברים כנגד שבעים הנפשות של יעקב אבינו, ועמהם הנשיא (זוהר פרשת צו דף לד בסוף ע"ב ד"ה כתיב כלך יפה) והשכינה שנאמר "אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט" (תהלים פב, א), כך שבסך הכל היו שבעים ושניים ('מערכת אלקות' פרק ארבע עשרה ד"ה ומשבעים ענפי האילן). חברי הסנהדרין היו בעלי שׂיבה ובעלי קומה בעלי מראה, נבוני לחש היודעים ברוב לשונות, אנשים חכמים ונבונים המופלגים בחכמת התורה, בעלי דעה מְרוּבָּה היודעים קצת גם בשאר חכמות כגון רפואה וחשבון ותקופות ומזלות ודרכי הקוסמים והמכשפים. וכן היו צריכים להיות מיוחסים ללא שום פגם בתולדותם וראויים להשׂיא לכהנים (רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ב' הלכה א' והלכה ו). הם גם היו שלמים מכל מום גופני, כי חיסרון באיברים מראה שאין המזג שלם וגם אין הנשמה בגוף שלם, והאדם חסר הכנה לקבל את שפע האלקות ורוח הקוֹדש אשר מערה ה' ממרום על הזקנים שהם הסנהדרין יושבי לשכת הגזית ('יערות דבש' חלק א' דרוש ד' ד"ה ומזה ודרוש וד"ה בברכת השיבה). הסנהדרין לא היו מדברים שיחה בטלה לעולם. עליהם העולם היה נשען ונקראו רוזנים ומלכים ('תנא דבי אליהו' אליהו רבא פרק י, ו).

חברי הסנהדרין היו חייבים להיות 'סמוּכים' איש מפי איש עד הקב"ה, לפי שהם מקבלים את השפעתם מהקב"ה בעצמו וצריכים להיות דבוקים בו ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת תולדות ד"ה ואמרו רבותינו). והקב"ה היה שׁוֹרה עליהם (זוהר פרשת צו דף לד סוף ע"ב ד"ה כתיב כלך יפה) כך שהיו מהווים מעוֹן לשכינתו ('משך חכמה' פרשת בהעלותך ד"ה אספה לי שבעים איש), ובאמצעותם חפפה ההנהגה האלוקית על ישראל ('משך חכמה' פרשת בהעלותך ד"ה ויתכן עוד כי המן). הסנהדרין נקראו 'יושבי שער' כי על ידם נפתחו השערים העליונים וישבו על 'כסא רחמים' שהוא בגמטריא 'סנהדרין', כי "אִם נַעֲשָׂה הַדִּין לְמַטָּה אֵין הַדִּין נַעֲשָׂה לְמַעְלָה, וְאִם לֹא נַעֲשָׂה הַדִּין לְמַטָּה הַדִּין נַעֲשָׂה לְמַעְלָה" (ראה 'דברים רבה' שופטים ה, ה) ('אמרי נועם' פרשת שופטים אות ז ד"ה או יאמר שופטים ושוטרים), כלומר אם הסנהדרין דנים למטה אז מתבטל הדין שהיה צריך להיעשות בבית הדין של מעלה ('אמרי נועם' פרשת שופטים אות ה ד"ה או יאמר שופטים דהנה) אצל שבעים המלאכים (עפ"י 'רבינו בחיי' במדבר יא, טז). וכך מתמתקים 'הדינים' למעלה ('אמרי נועם' פרשת שופטים אות ה ד"ה או יאמר שופטים דהנה). וכן הסנהדרין נחשבו 'כסא ה'' בעולם ('יערות דבש' חלק א' דרוש א' ד"ה ובברכת השיבה) לכן הם היו נקראים בשם "אֱלֹהִים" כמו בפסוק "אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים" (שמות כב, ז) (תרגים אונקלוס שמות כב, ז, רש"י שמות כב, ז) כי התיבה "אֱלֹהִים" בגמטריא יוצאת 'הכסא' לפי שהסנהדרין יושבים על כסאות המשפט ('אמרי נועם' פרשת כי תצא אות א ד"ה ולזה הסנהדרין יושבי).

דעתם של שבעים הסנהדרין היתה מיושבת בסתרי התורה כפי מה שקיבלו בקבלה אמיתית ('שמן הטוב וזקן אהרן' על התורה בחלק 'זקן אהרן' פרשת נח על הפסוק 'ויעש נח ככל אשר ציוה') והיו יודעים בבירור את כל התורה שבעל פה כי רוח ה' היתה חופפת עליהם, ועל ידם השפיע ה' לישראל כל טוב והיו זוכים תלמידיהם לרוּח הקוֹדש ('יערות דבש' חלק א' דרוש א' ד"ה ובברכת השיבה). הסנהדרין היו יושבים יחדיו מאוחדים בלשכת הגזית, ועל ידי כן היו במעלה גדולה יותר משבעים השׂרים העליונים שיש פירוד ביניהם ('יערות דבש' חלק א' דרוש ד' ד"ה ונשוב). וכן הסנהדרין היו יודעים שבעים שפות או בכל אופן רוב מהשבעים שפות (רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ב' הלכה ו), כמו השׂרים של מעלה המושלים על שבעים אומות שיש להם שבעים לשונות (עפ"י 'פרקי דרבי אליעזר' פרק כד, עפ"י 'חומת אנ"ך' להחיד"א פרשת נח אות יז בשם רבינו אפרים ז"ל). ולעתיד לבוא ה' יתברך יחזיר לישראל את הסנהדרין, כפי שמתפללים ומבקשים בכל יום בתפילת העמידה "הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה" (מתוך ברכת 'השיבה שופטינו' שבתפילת שמונה עשרה). וזה יהיה על ידי אליהו הנביא, כי הוא הוסמך מפי הנביא אחיה השילוני ויִסְמוֹך מחדש את זקני הדור שיהיו ראויים לְכַהֵּן בסנהדרין, לפני שיבוא המשיח. ואז אליהו הנביא ימסור להם את התורה שבעל פה כפי שקיבל מפי אחיה השילוני ויושׁבתוּ כל המחלוקות, יבוא שלום בעולם ותצמח הגאולה, ויהיה כסא לבית דוד ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק א' דרוש א ד"ה בברכת השיבה).

הקב"ה עתיד לבטל את שבעים השׂרים הרוחניים כעונש על שיעבוּד ישראל

שבעים האומות שבארץ אשר יניקתם משבעים שׂרים של מעלה עתידים לבוא יחד במלחמת גוג ומגוג על מנת לפגוע ב'שבעים נפש' של יעקב אבינו, שהרי ה' העמיד את השבעים האלו כנגד השבעים האלו שנאמר "יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לב, ח). ועל אותה העת נאמר המזמור "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹקֵי יַעֲקֹב: יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ" (תהלים כ, ב - ג) אשר יש בעיקרו תשעה פסוקים כלומר מהתיבות "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה" (תהלים כ, ב) ועד לסופו "ה' הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ" (תהלים כ, י) שהם כנגד תשע חודשים שבהם עתידה מלכות עשו הרשעה להתפשט בעולם לפני שיבוא משיח בן דוד (ראה גמ' יומא דף י ע"א בשם רב), וכן יש במזמור שבעים תיבות כנגד שבעים אומות שיניקתם היא משבעים שׂרים של מעלה. ועל כך נאמר במזמור שאותו היום הוא "יוֹם צָרָה" כי יבואו עמים רבים על ישראל ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא חלק א עם פירוש פרישת שלום פרשת וישלח ד"ה או יאמר ע"פ המדרש).

שבעים ושתיים האומות שעתידות לבוא על ישראל הכוללות את ישמעאל ועשו, מכוונות כנגד שבעים ושנים השׂרים שברקיע מערכה מול מערכה. לכן נאמר באותו מזמור "אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹקֵינוּ נַזְכִּיר" (תהלים כ, ח) "אֵלֶּה" גימטריא שלושים ושש כנגד המלאכים בכל צד, כאשר "אֵלֶּה בָרֶכֶב" זה כנגד ישמעאל שמתפשטים ממנו שלושים וחמשה שׂרים מימין, ונקראים "רֶכֶב" כי הימין שולט על השמאל כמו רוכב על הנרכב. "וְאֵלֶּה בַסּוּסִים" זה כנגד עשו שמתפשטים ממנו שלושים וחמשה שׂרים משמאל ('מגלה עמוקות' פרשת לך לך ד"ה ולפי שחרב, 'מגלה עמוקות' מהדורה תנינא חלק א עם פרישת שלום פרשת וישלח ד"ה או יאמר ע"פ). ועל אותן האומות נאמר בסוף "הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ" (תהלים כ, ט) כמו שבעים הפרים של חג הסוכות שהולכים ומתמעטים, בעוד שעל ישראל נאמר שהם מזכירים "בְּשֵׁם ה' אֱלֹקֵינוּ" ואז יתקיים בהם "וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד" (תהלים כ, ט) ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא חלק א עם פרישת שלום פרשת וישלח ד"ה או יאמר ע"פ).

לפני הגאולה יהיו ישראל מפוזרים בין שבעים האומות אחד כאן ואחד כאן, ובזה יהיה נחשב להם שכל ישראל משועבדים תחת כל אחת משבעים האומות, כפי שגזר עליהם ה' יתברך לפני שיגאלו ('שיר השירים רבה' סידרא תנינא אות ח ד"ה מדלג על ההרים, 'מטה אהרן' על הגדה של פסח בתוך ספר 'חלוקא דרבנן' ד"ה והיא שעמדה וכו' בשם 'ילקוט שמעוני' על שיר השירים) ואז עתיד הקב"ה לבער את כל השׂרים הממונים על האומות בשמים והם יתבטלו משליטתם כעונש על כל מה שֶׁשִּׁעְבְּדוּ את ישראל שנאמר "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה" (ישעיה כד, כא) (זוהר פרשת פקודי דף רלב ע"ב ד"ה ונהרו אליו כל הגוים). לכן אמרו רבותינו שלעתיד לבוא משיח יעשה מלחמה עם שבעה כוכבים ויהיה רכב אש וסוסי אש ברקיע במשך שבעים יום שלש פעמים ביום (ראה זוהר פרשת שמות דף ז ע"ב ד"ה וההוא כוכבא יגיח בהו) והכוונה בזה למאבק עם שבעים ושתיים האומות, הנמצאים שלושים וחמש מימין תחת ישמעאל ושלושים וחמש משמאל תחת עשו ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא חלק א עם פירוש פרישת שלום פרשת וישלח ד"ה 'או יאמר ע"פ המדרש' עם תיקון לפי הזוהר לעיל). ואחר כך הקב"ה יתרומם ויתנשא לבדו שנאמר "וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא" (ישעיה ב, יא) (זוהר פרשת פקודי דף רלב ע"ב ד"ה ונהרו אליו כל הגוים).

כל הַשִּׁעְבּוּד של ישראל בגלות הוא מכוח שבעים השרים, הנמצאים שלושים וחמשה מימין לכסא הכבוד ושלושים וחמשה משמאל לכסא הכבוד, ובביטולם יתבטל גם כוח השעבוד. מטעם זה תיקנו כנגדם לומר בערב שבת את הפסוקים "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" (בראשית ב, א) וכו' שיש בהם שלשים וחמש תיבות, וכן את ברכת הקידוש 'מקדש השבת' שיש בה שלשים וחמש תיבות – כי יש בכוחה של שמירת השבת כהלכתה לבטל את כוח שלשים וחמש השׂרים שמימין ושלשים וחמש השׂרים שבשמאל. ועל כך אמרו רבותינו "אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים" (ראה גמ' שבת דף קיח ע"ב בשם ר' שמעון בן יוחי) כי יש בכוח שתי השבתות לבטל את כוח מדרגות השרים, כאשר שבת אחת היא כנגד השׂרים שמימין לכסא הכבוד ושבת שניה כנגד השׂרים שמשמאל, ואז ישראל מיד נגאלים ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה יא, ח דף נח ע"א ד"ה ובקצת גרסאות). וכשירושלים תהיה בנויה מחדש, הקב"ה יעשה את חומותיה משבעים השׂרים העליונים שנאמר "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ" (זכריה ב, ט) ('ארבע חרשים' פרק ה כסא דוד דף יד ע"ב טור ב ד"ה וישפה כלול מכל הגוונין). לכן לעתיד לבוא בזמן בית המקדש השלישי כבר תהיה גאולה שלימה בלי שיעבוד מלכויות הנמשך כיום מן השׂרים העליונים ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה יא, ח דף נח ע"א ד"ה ובקצת גרסאות) במהרה בימינו, אמן.