חג השבועות – גלגולי נשמות דוד המלך ובת שבע

יום חג השבועות הוא יום פטירתו של דוד המלך. הנביא מתאר כי בשעה שדוד המלך היה יושב בירושלים הוא ראה את בת שבע אשת אוּרִיָּה הַחִתִּי וקרא אותה לביתו שנאמר "וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד: וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי: וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו" (שמואל ב' יא, ב - ד) ובת שבע התעברה אז מדוד המלך. אחר כך דוד המלך שלח בקשה ליואב שר הצבא שישלח את אוריה בעלה אל ראש המלחמה על מנת שייהרג שנאמר "וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת" (שמואל ב' יא, טו) ואוריה אכן נהרג במלחמה. אחרי שנודע לדוד על מותו הוא לקח את בת שבע לאשה שנאמר "וַיַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתוֹ וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה" (שמואל ב' יא, כז). ועל מעשה זה אמרו רבותינו "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" (גמ' שבת דף נו ע"א בשם ר' יונתן. ועיין המעשה באריכות בשמואל ב' פרק יא).

ויש להבין, איך זה שדוד המלך לא חטא בשעה שלקח את בת שבע אשתו של אוריה החתי ואף שלח את בעלה כדי שייהרג בראש המלחמה?

הנחש הקדמון חמד את חוה וקלקל עמה לפני אדם הראשון

הקב"ה בנה את חוה מתוך הצלע של אדם הראשון כפי שנאמר "וַיַּפֵּל ה' אֱלֹקִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה: וַיִּבֶן ה' אֱלֹקִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם" (בראשית ב, כא – כב). ואז אדם הראשון קידש אותה עם שושבינות וחופה שהעמיד לו הקב"ה ('נחלת בנימן' לר' יצחק בנימין וואלף על טעמי המצוות תחילת מצוה לה ד"ה ואף קין). באותה שעה הס"מ 'רכב' על גבי הנחש הקדמון ('שפתי כהן על התורה' פרשת חיי שרה ד"ה 'ויקח העבד עשרה גמלים' מ'פרקי דרבי אליעזר', 'נחלת בנימן' על טעמי המצות מצוה לה ד"ה ואף קין ממזר היה, 'שתי ידות' לר' אברהם חזקוני על התורה פרשת וישב ד"ה ובזה יובן) אשר היה נראה כדמותו של הגמל ('בראשית רבה' יט אות א, זוהר פרשת בראשית דף לה ע"ב מהשמטות הזוהר סימן לד, 'פרקי דרבי אליעזר' פרק יג ד"ה הקנאה והתאוה והכבוד, 'ספר הבהיר' לר' נחוניה בן הקנה בסוף הספר אות ר' ד"ה שאלו תלמידיו, 'שפתי כהן על התורה' פרשת חיי שרה ד"ה 'ויקח העבד עשרה גמלים' מ'פרקי דרבי אליעזר') וכשראה את חוה ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק א פרשת לך לך דף לז ע"א ד"ה אמנם נראה בהיות) שיופיה היה רב מאוד (זוהר פרשת קדושים דף פג ע"ב ד"ה 'ותנינן שפירו דאדם' מה'רעיא מהימנא') הוא מיד חשׁק ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק א פרשת לך לך דף לז ע"א ד"ה אמנם נראה בהיות) להיות עמה, וביקש לעשות זאת עוד לפני שיהיה עמה אדם הראשון בעלה ('ארבע חרשׁים' לר' יששכר בער בן ר' אלחנן רבה של קרמזיר פרק יב כסא דוד דף כה ע"ב טור ב ד"ה לין טעם לשבח).

לכן הנחש החליט להסית את חוה על ידי 'עבודה זרה' (עפ"י 'לב אריה' לר' יהודה אריה לייב האשקי פרשת אמור אות ד ד"ה 'ומצאתי כתוב' כפי שמצא מתוך כתבי האר"י ז"ל) כאשר נתן לה עצה לאכול מעץ הדעת "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹקִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג, ה) (ריב"א מבעלי התוספות בפירושו על התורה פרשת בראשית בפסוק 'כי עשית זאת'). וחוה אכן סחטה את הענבים שבעץ ('בראשית רבה' יט, ה) ושתתה ('יין המשומר' דף י' ע"א ד"ה כלל העולה. ועיי"ש פרטים נוספים ואכמ"ל) ומחמת היין ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק עא דף קפט ע"ב ד"ה ותוכן ענין איסור) ניתן כוח לס"מ הנחש לקלקל עמה ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת תצוה דף סג ע"ב ד"ה וזהו שאמר הכתוב), כפי שנאמר "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל" (בראשית ג, יג) (גמ' שבת דף קמו ע"א ועפ"י רש"י שם ד"ה כשבא נחש על חוה), כאשר "הִשִּׁיאַנִי" הוא גם לשון 'נישואין' (רש"י בגמ' סוטה דף ט ע"א ד"ה הנחש הקדמון). ובזה הוא הטיל בה 'זוהמא' ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת שמות על הפסוק 'וירא מלאך ה'' ד"ה וצריך, 'זרע ברך' על התורה לר' ברכיה ברך פרשת בראשית ד"ה אמנם כדי, 'השל"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת בחוקותי ד"ה והנה חוה חטאה) ואחר כך כאשר היה אדם הראשון בפעם הראשונה עם חוה, התלבשה הזוהמא בזרעו של אדם הראשון (עפ"י 'מעולפת ספירים' יום תשעה עשר אות כג מזוהר חדש) ונעשה לה גוף ויצא מזה קין ('מעולפת ספירים' יום תשעה עשר אות כג מזוהר חדש, 'אור החמה' על זוהר פרשת אחרי מות דף עו עב ד"ה כולא בשבע' מהרמ"ק).

מטרתו של הנחש היתה שגם אדם הראשון יאכל מהעץ, ואז אדם הראשון ימות כפי שאמר לו הבורא "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז) והוא הנחש יישא את חוה אשתו ('ברכת טוב' לר' משה נראל הכהן תחילת פרשת חיי שרה דף יז ע"א). וכשחוה נתנה גם לאדם הראשון לשתות ('בראשית רבה' יט, ה) מכוס התרעלה חלקם של 'החיצוֹנים' ('יין המשומר' דף י' ע"א ד"ה כלל העולה, 'שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת תצוה דף סג ע"ב ד"ה ועתה נבאר חטא) הנקרא 'צד המוות' ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת תצוה דף סג ע"ב ד"ה ועתה נבאר חטא), אז נמשך ממנו ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת תצוה דף סג ע"ב ד"ה ואלא היכן היה) מוות לאדם הראשון ומיתה לכל העולם עד ביאת המשיח ('יין המשומר' לר' נתן שפירא דף י' ע"א ד"ה כלל העולה. ועיי"ש פרטים נוספים ואכמ"ל), וכפי שאמר הקב"ה לאדם הראשון "וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה: בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג, יז – יט).

חוה התגלגלה בבת שבע והנחש הקדמון התגלגל באוריה החתי

אדם הראשון חזר והתגלגל ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין רביעי עין יעקב נהר נח ד"ה ודע סוד מאמרם, 'ארץ החיים' לר' אברהם חיים הכהן על תהלים יח, ה ד"ה אפפוני חבלי מות, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת ב אות יח ערך בת שבע) בדוד המלך עליו השלום ('אור החמה' על זוהר פרשת וישלח דף קסח ע"א ד"ה 'בר דאדם קדמאה' מהרא"ג, ספר 'הפליאה' לר' אביגדור קרא מפראג דף ס ע"ב טור א, 'חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין רביעי עין יעקב נהר נח ד"ה ודע סוד מאמרם, 'יוסף תהילות' להחיד"א מזמור קיח ד"ה עדותיך משפטיך) ובא לתקן את גלגולו באדם הראשון ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל מתוך כתב יד כפי שהודפס בשנת תשס"ח בביאורו על התהלים לט, יג ד"ה שמעה תפלתי, 'אור החמה' על זוהר פרשת וישלח דף קסח ע"א ד"ה 'בר דאדם קדמאה' מהרא"ג, ספר 'הפליאה' לר' אביגדור קרא מפראג דף ס ע"ב טור א, 'אגרא דכלה' למהרצ"א מדינוב פרשת ויצא על הפסוק 'וילך ראובן בימי קציר'). לכן דוד המלך נקרא "אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" (שמואל א' טז, יב), כי "אַדְמוֹנִי" רומז שהוא גלגול אדם הראשון ('אדרת אליהו' למחבר הבן איש חי סוף פרשת בחוקותי ד"ה ואפשר לרמוז) אשר נוצר מן האדמה ('בן יהוידע' למחבר ה'בן איש חי' מסכת ראש השנה דף טז ע"א ד"ה והוא אדמוני עם יפה עינים) ובא לתקנו ('אדרת אליהו' למחבר ה'בן איש חי' סוף פרשת בחוקותי ד"ה ואפשר לרמוז). ועוד נאמר על דוד המלך "יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" לפי שהיה גלגול אדם הראשון המצוין ביוֹפִי הדרוֹ יותר מכל בני דורו ('אנ"ך יפה' לר' רחמים פאלאג'י בנו של ר' חיים פאלאג'י פרשת בהעלותך דף פג ע"א אות ג ד"ה אמנם, עפ"י 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת תולדות אות כה ד"ה הרי כי יעקב תקן האדמוני).

חוה חזרה והתגלגלה בבת שבע ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק ששים ושנים ד"ה ונלעד"ן שז"ס שמביא בזוהר, 'ארץ החיים' לר' אברהם חיים הכהן על תהלים יח, ה ד"ה אפפוני חבלי מות, 'מדרש אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' דרוש ב ד"ה 'ונחזור לעניננו' בשם חכמי האמת, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת ב אות יח ערך בת שבע, 'תורת חיים' על הש"ס לר' אברהם חיים שור על גמ' סנהדרין דף קז ע"א ד"ה 'ראויה היתה בת שבע' והביא כן מדעתו, 'חומת אנך' על התהלים להחיד"א מזמור ו ד"ה ועל דרך שפירש רבינו האר"י ז"ל, 'בן יהוידע' לר' יוסף חיים מחבר ספר 'בן איש חי' בגמ' סנהדרין דף ע ע"ב ד"ה עכשיו יאמרו) ונרמז בשמה 'בת שבע' שבגמטריא קטנה עם הכולל זה יוצא גמטריא קטנה של 'חוה' (ספר 'הפליאה' לר' אביגדור קרא מפראג דף ס ע"ב טור א, 'לב אריה' לר' יהודה אריה לייב האשקי פרשת אמור אות ד ד"ה 'ומצאתי כתוב' כפי שמצא מתוך כתבי האר"י ז"ל). וכן נקראה 'בת שבע' כנגד 'שבעת ימי אבלוּת' שהביאה לעולם על ידי המוות שנגזר על כל הבריות בעקבות מעשיה ('תורת חיים' על הש"ס לר' אברהם חיים שור על גמ' סנהדרין דף קז ע"א ד"ה 'ראויה היתה בת שבע' והביא כן מדעתו). וזה הטעם שכאשר בת שבע ראתה שבנה שלמה המלך שותה יין ומשתכר היא אמרה לו "הכל יודעים שאביך ירא שמים היה ועכשיו יאמרו אמו גרמה לו" (ראה גמ' סנהדרין דף ע ע"ב מר' שמעון בר יוחאי), וכוונתה שהיא היתה בגלגול קודם חוה וסחטה ענבים והכשילה את אדם הראשון, לכן הבריות יאמרו שאמו שקלקלה אז גרמה לו לקלקל עתה ביין ('בן יהוידע' לר' יוסף חיים מחבר 'בן איש חי' בגמ' סנהדרין דף ע ע"ב ד"ה עכשיו יאמרו).

הנחש הקדמון חזר והתגלגל בְּאוּרִיָּה הַחִתִּי ('ספר גלגולים' להאר"י ז"ל פרק ששים ושנים ד"ה ונלעד"ן שז"ס שמביא בזוהר, ספר 'הפליאה' לר' אביגדור קרא מפראג דף ס ע"ב טור א, 'מדרש אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' דרוש ב ד"ה 'ונחזור לעניננו' בשם חכמי האמת, 'ארבע חַרָשִׁים' לר' יששכר בער בן ר' אלחנן רבה של קרמזיר פרק יא כסא דוד דף כד ע"ב טור א ד"ה ולתרץ זאת לבי אומר לי, 'ארבע חַרָשִׁים' לר' יששכר בער בן ר' אלחנן פרק ג כסא דוד דף ט ע"ב ד"ה ואף שיש לומר כילך אחר הרובא, 'ארבע חרשים' פרק יב כסא דוד דף כה ע"ב טור ב ד"ה ליתן טעם לשבח, 'צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד על שמואל ב' דף קיח ע"א טור ב, 'לב אריה' לר' יהודה אריה לייב האשקי פרשת אמור אות ג ד"ה ושמעתי מפי הרב, 'לב אריה' פרשת כי תצא אות טו, 'חוזה דוד' לר' דוד חזן על התהלים מזמור יז ד"ה או אפשר בחנת לבי, 'מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת ויחי דף כ ע"א טור ב ד"ה יהודה אתה יודוך) ונרמז בשמו 'אוריה' שבגמטריא קטנה עם הכולל זה יוצא גמטריא קטנה של 'נחש' (ספר 'הפליאה' לר' אביגדור קרא מפראג דף ס ע"ב טור א, 'לב אריה' לר' יהודה אריה האשקי פרשת אמור אות ד ד"ה 'ומצאתי כתוב' כפי שמצא מתוך כתבי האר"י ז"ל). וגם בשמו המלא 'אוריה החתי' רמוז הנחש, כי יש בו אותיות 'חִיוְיָא' שזה נחש בארמית, ושאר האותיות שנותרו יוצאות בגמטריא 'גְּזֵרַת', כלומר שורש אוריה החתי הוא 'גזרת הנחש' שקלקל עם חוה בימי בראשית ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת ויחי דף כ ע"א טור ב ד"ה יהודה אתה יודוך). וגם בכינוי 'החתי' לבדו יש קצת לשון של 'חיויא' ('מדרש אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' דרוש ב ד"ה 'ונחזור לעניננו' בשם חכמי האמת).

אוריה החתי שהיה נשוי לבת שבע לא קרב ולא נגע בה מעולם

אף שבת שבע היתה נשואה לאוריה החתי, הרי שאוריה לא קרב אליה כל ימיו (הקדמת הזוהר דף ח ע"ב ד"ה אמר ליה אי הכי הוה לי, 'מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק א פרק יב, 'ארבע חַרָשִׁים' לר' יששכר בער בן ר' אלחנן רבה של קרמזיר פרק יא כסא דוד דף כד ע"ב טור א ד"ה ולתרץ זאת לבי אומר לי, 'ארבע חַרָשִׁים' לר' יששכר בער בן ר' אלחנן רבה של קרמזיר פרק ג כסא דוד דף ט ע"ב ד"ה ואף שיש לומר כילך אחר הרובא, 'ראש דוד' להחיד"א פרשת האזינו שבת תשובה דף קנז ע"ב ד"ה 'ומהר"ר חזן זלה"ה פירש' בשם הרב חזן) כי הענישו אותו משמים על מעשיו הקודמים ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק ששים ושנים ד"ה ונלעד"ן), וכך בת שבע נשארה בתולה ('ארבע חַרָשִׁים' לר' יששכר בער בן ר' אלחנן רבה של קרמזיר פרק ג כסא דוד דף ט ע"ב ד"ה ואף שיש לומר כילך אחר הרובא). ודבר זה שבת שבע נשמרה לדוד המלך ומעולם לא נגע בה אוריה בעלה, היה גם מרוב צדקותו של דוד ששמר על קדושת בריתו לכן זכה שלא תינתן לזולתו אלא היתה שְׁמוּרָה לבעלה עד עת זכותו שיקחנה ('חסד לאברהם' דרושים לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין שני עין קורא נהר סה). ועיקר הריחוק ביניהם היה על ידי בת שבע שהיתה מתרחקת מאוריה בעלה. שהרי אם היתה מְרַצָּה לפני אוריה ומפתה אותו הרי שבוודאי הוא היה נזקק לה. ועל דבר זה שמנעה עצמה זכתה להיות מלכה ושייצא ממנה שלמה המלך, כי אם היתה נזקקת לאוריה לא היה יכול יותר דוד המלך להתקרב אליה, כי 'כלי' שהשתמש בו הדיוט הרי הוא אסור למלך ('ראש דוד' להחיד"א פרשת האזינו שבת תשובה דף קנז ע"ב ד"ה ומהר"ר חזן זלה"ה פירש).

נתן הנביא גילה זאת בנבואה לדוד המלך כאשר סיפר לו את משל 'כִּבְשָׂת הָרָשׁ' שנאמר "וַיִּשְׁלַח ה' אֶת נָתָן אֶל דָּוִד וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ: לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד: וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת: וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו" (שמואל ב' יב, א - ד), כלומר הנביא אמר כי בת שבע היתה עבור אוריה החתי "כְּבַת", שכמו שאין אדם נוגע בבתו כך לא נגע אוריה החתי בבת שבע אשתו (פירוש 'דרך אמת' על הקדמת הזוהר בראשית דף ח ע"ב אות א בפירוש, הרמ"ד וואלי תלמיד חבר להרמח"ל בפירושו על שמואל ב' פרק יב פסוק 'ותהי לו כבת'). ודבר זה היה מן השמים משום שבאמת היא היתה צריכה להיות אשתו של דוד, לכן לא נתנו לאוריה להיות עמה ('גאולת עולם' להחיד"א על הגדה של פסח בפסוק 'דחה דחיתני') וגם לא לגעת בה ('מקדש מלך' לר' שלום בוזגלו על זוהר פרשת אחרי מות דף עח ע"ב ד"ה גם במ"ש לאוריה רד לביתך).

וכאשר מלאך דּוּמָה היה מקטרג בעליונים על דוד המלך מדוע לא חיכה שלושה חודשי הבחנה מבעלה הראשון, בא הקב"ה והעיד שאוריה מעולם לא היה עם בת שבע (הקדמת הזוהר דף ח ע"ב ד"ה אמר ליה אי הכי הוה ליה), ואף לא שלט ולא נגע בה ('חוזה דוד' לר' דוד חזן על התהלים מזמור לח ד"ה ואפשר שאו' בצום) כפי שגילתה בת שבע לדוד כאשר לקח אותה ('מקדש מלך' לר' שלום בוזגלו על זוהר פרשת אחרי מות דף עח ע"ב ד"ה גם במ"ש לאוריה רד לביתך), וממילא דוד לא היה צריך להמתין שלושה חודשים. והוסיף הקב"ה ששֵׁם קוֹדשוֹ חתוּם בתוך שמו של אוריה החתי כעדות על כך, כי אפשר לכתוב את שמו של אוריה כך "אוּרִיָּהוּ" (ירמיה כו, כ וכפי שכתוב שֵׁם זה על אדם אחר בנביא), ואילו בשמו של אוריה החתי נחסר אות ו' ונקרא רק "אוּרִיָּה" (הקדמת הזוהר דף ח ע"ב ד"ה אמר ליה אי הכי הוה ליה. ועיי"ש בזוהר שלמעשה אוריה היה במלחמה אף יותר משלושה חודשים) כדי שהוא ייצא נוטריקון "אוֹר-יָּה" ('כתם פז' על הקדמת הזוהר דף ח ע"ב ד"ה והנה הצדיקים המקשטים). ושֵׁם זה החתום בו שמר את אוריה מלהיות עם בת שבע ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק ששים ושנים ד"ה ונלעד"ן שז"ס שמביא הזוהר).

דוד המלך גלגול אדם הראשון לקח את בת זוגו בת שבע שהיא גלגול חוה

דוד המלך הלך על הגג וניסה לזרוק אבן על צפור אחת והאבן נפלה על כיסוי שכיסה את בת שבע בשעה שהיא חפפה את ראשה ואז היא התגלתה אליו כפי שנאמר "וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג" (שמואל ב' יא, ב) (גמ' סנהדרין דף קז ע"א). וכיון שדוד המלך היה חכם גדול והבין בגלגולים הוא מיד ידע שהיא גלגול חוה וגם ידע על עצמו שהוא גלגול של אדם הראשון, ולכן היא בת זוגו (ספר 'הפליאה' לר' אביגדור קרא מפראג דף ס ע"ב טור א, 'מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת ויחי דף כ ע"א טור ב ד"ה 'יהודה אתה יודוך' ממדרש תלפיות למחבר 'שבט מוסר' שהביא בשם ספר 'פליאה', 'ילקוט חדש' לר' ישראל מבלזיץ בסופו בחלק 'שכחת הלקט' ערך דוד אות כא, 'פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן שלשה עשר ד"ה 'ובעל שכחת הלקט' מ'שכחת הלקט' בשם 'הפליאה'). והרגיש ב'רוּח הקוֹדש' (הרמ"ד וואלי תלמיד חבר לרמח"ל תהלים א' על הפסוק 'ובדרך חטאים לא עמד', 'ארץ החיים' על התהלים לר' אברהם חיים הכהן מזמור יז אות ד) שבת שבע מזומנת לו ושממנה עתידה לצאת כל השׁלשׁלת של המשיח. לכן על אף שלבו היה חלל בקרבו ולא היה נוטה לתאוה הוא ביקש לקחתה לאשה ('פוקד עקרים' לר' צדוק הכהן מלובלין דף יז ע"ב – יח ע"ב ד"ה וקיום העולם) ושלח אליה מיד לקרוא לה שנאמר "וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו" (שמואל ב' יא, ד).

לכן אמרו רבותינו "ראויה היתה בת-שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית" (ראה גמ' סנהדרין דף קז ע"א בשם רבא) על אף שרק ארבעים יום קודם יצירת הוולד בבטן אמו יוצאת בת קול ומכריזה על זיווגו של האדם ואומרת "בת פלוני לפלוני" (ראה גמ' סוטה דף ב ע"א) ('פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן שלשה עשר ד"ה ונראה לי שזהו שאמרו), אלא שכוונת רבותינו לרמוז על סוד זה שדוד המלך היה גלגול אדם הראשון ובת שבע גלגול חוה, וכבר ביום השישי לבריאת העולם נעשה זיווג ביניהם. לכן גם עתה הם ראויים זה לזה ('פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן שלשה עשר ד"ה ונראה לי שזהו שאמרו, 'תורת חיים' לר' אברהם חיים שור על גמ' סנהדרין דף קז ע"א ד"ה ראויה היתה בת שבע, 'מגלה עמוקות' לר' נתן שפירא פרשת משפטים ד"ה מאמר ר"ח ב"ר יוסף עירוב) בגלגול דוד ובת שבע ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת ב אות יח ערך בת שבע). וזיווגם היה שוֹנה מכל שאר הזיווגים בעולם, שכולם באים לעולם זוגות זוגות יחד זכר ונקבה למיניהן ממקום אחד שנקרא 'גוף', ואילו דוד ובת שבע נבראו כבר בראשית הבריאה. לכן לא אמרו רבותינו כי בת שבע היא "בת זוגו" של דוד, היות שביאתם לעולם שוֹנָה מכל שאר הזוגות ('ארבע חרשׁים' פרק י כסא דוד דף כג ע"ב טור א ד"ה ובראות שמעי).

וכן אמרו רבותינו "ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם אלא שאכלה פגה" (ראה גמ' סנהדרין דף קז ע"א מתנא דבי רבי ישמעאל), וכוונתם לומר שזיווגם הראשון של אדם וחוה בששת ימי בראשית היה ראוי להתקיים, אלא "שאכלה פגה" כלומר שהאכילה חוה את אדם הראשון יין, שהרי האילן שהאכילה חוה את אדם הראשון "גפן היה" (ראה גמ' ברכות דף מ ע"ב בשם ר' מאיר) הרמוז באותיות התיבה 'פגה'. וזה גרם שהם היו צריכים שוב להתגלגל ושבת שבע תימסר תחילה בידי אדם אחר ('מגלה עמוקות' לר' נתן שפירא פרשת משפטים ד"ה מאמר ר"ח ב"ר יוסף עירוב), וכאשר ישובו וייפגשו דוד ובת שבע הם יביאו לתיקון עוון עץ הדעת של אדם וחוה ('עיני כל חי' לר' חיים פאלאג'י על גמ' סנהדרין דף קז ע"א ד"ה 'ראויה היתה' עפ"י המקובלים). ולגלגול הזה רמז אדם הראשון בנבואה כאשר הקב"ה הביא את חוה לפניו ואמר "וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת" (בראשית ב, כג), "זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי" – רוצה לומר שדווקא בפעם הזאת חוה אשתו נוצרה מגופו 'עצם מעצמיו ובשר מבשרו' אך בפעם הבאה שהם יחזרו בגלגול דוד המלך ובת שבע, אז היא כבר לא תהיה עצם מעצמיו ובשר מבשרו אלא חוץ לגופו ('תורת חיים' לר' אברהם חיים שור על גב' סנהדרין דף קז ע"א ד"ה ראויה היתה בת שבע).

דוד המלך אמר על בת שבע אשתו "כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן" (תהלים לח, יח) (גמ' סנהדרין דף קז ע"א בשם רבא) וכוונתו לקרוא לה בשם "צֶלַע" על שבגלגול קודם של חוה היא נבראה מן הצלע שנאמר "וַיַּפֵּל ה' אֱלֹקִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה: וַיִּבֶן ה' אֱלֹקִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם" (בראשית ב, כא – כב) ('תורת חיים' לר' אברהם חיים שור על גב' סנהדרין דף קז ע"א ד"ה ראויה היתה בת שבע, 'זרע שמשון' פרשת בראשית דף ג ע"ב ד"ה מדרש בשם ספר הפליאה, 'ארץ החיים' על התהלים לח פסוק 'ואני לצלע נכון', 'ראש דוד' להחיד"א פרשת אחרי מות קדושים דף פ ע"א ד"ה ומעתה נבא להבין). והיו דבריו מכוּונים דווקא לחוה כי אין עוד שום אשה בעולם שנבראה מן הצלע חוץ ממנה ('תורת חיים' לר' אברהם חיים שור על גב' סנהדרין דף קז ע"א ד"ה ראויה היתה בת שבע). ועוד נאמר שם "וַיַּפֵּל ה' אֱלֹקִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה" (בראשית ב, כא), כאשר התיבות "אַחַת מִצַּלְעֹתָיו" עם הכולל יוצא בגמטריא התיבות 'ראויה היא בת שבע לדוד', ללמד שכבר מששת ימי בראשית היא ראויה לו. וזה כוונת דוד המלך בפסוק "כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן" (תהלים לח, יח) "כִּי אֲנִי" אדם הראשון "לְצֶלַע" חוה "נָכוֹן" מאז ומקדם ('חומת אנך' להחיד"א על התהלים מזמור לח, יח ד"ה 'כי אני לצלע נכון' ועל פי תיקון מתבקש בגמטריא כנלע"ד עיי"ש).

ועל כך שבת שבע באה לדוד בדרך לא פשוטה כשאר הזיווגים בעולם אלא במכאוב היה דוד מצטער ואומר "כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים לח, יח) ('זרע שמשון' פרשת בראשית דף ג ע"ב ד"ה מדרש בשם ספר פליאה). וכן אמר דוד המלך "בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ לַּיְלָה צְרַפְתַּנִי בַל תִּמְצָא זַמֹּתִי בַּל יַעֲבָר פִּי: לִפְעֻלּוֹת אָדָם בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ אֲנִי שָׁמַרְתִּי אָרְחוֹת פָּרִיץ: תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ בַּל נָמוֹטּוּ פְעָמָי" (תהלים יז, ג – ה), "בָּחַנְתָּ לִבִּי" שאין בי כל עוון בעניין בת שבע, שהרי היא ראויה לי מששת ימי בראשית כי היא היתה חוה ואני אדם הראשון ואוריה הוא הנחש שחוה נמסרה כעת בידו כפיקדון, ולא נגע בה כתיקון לגלגול הקודם. ואני כעת לקחתי את בת שבע בגלגול זה, כי בימי בראשית "לִפְעֻלּוֹת אָדָם" הראשון "בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ" שציוית לא לאכול מעץ הדעת, ובא הנחש ופיתה את חוה והטיל בה זוהמא, והוצרך הדבר עכשיו לבוא ולתקן. לכן "אֲנִי שָׁמַרְתִּי אָרְחוֹת פָּרִיץ" שהוא הנחש כדי שלא יעשה פריצות פעם נוספת, ולקחתי כעת את שלי מידו על כן "תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ" שאני לא יהיה מט מן הדרך ('חוזה דוד' על התהלים לר' דוד חזן מזמור יז ד"ה או אפשר בחנת לבי).

דוד המלך ידע כי אוריה הוא גלגול הנחש הקדמון והשיב לו גמולו בראשו

וכשראה דוד המלך את אוריה החתי הכירו שהוא הנחש אשר פיתה את חוה אשתו (ספר 'הפליאה' לר' אביגדור קרא מפראג דף ס ע"ב טור א, 'מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת ויחי דף כ ע"א טור ב ד"ה 'יהודה אתה יודוך' ממדרש תלפיות בשם 'פליאה', 'ילקוט חדש' בסופו בחלק 'שכחת הלקט' ערך דוד אות כא) לכן לקח את בת שבע אשתו של אוריה ותיקן בזה את מה שחטא הנחש כלפיו ('ארבע חַרָשִׁים' פרק יב כסא דוד דף כה ע"ב ד"ה טור ב ד"ה 'וליתן טעם לשבח' עפ"י הרמ"ע מפאנו). והיה בזה מדה כנגד מדה, כי הנחש הקדמון קלקל עם חוה בגלגול הקודם ולקח את בתוליה לפני אדם הראשון, לכן עתה בא דוד המלך שהיה גלגול אדם הראשון ונטל מידי אוריה גלגול הנחש את בתוליה של בת שבע אשתו שהיא גלגול חוה ('ארבע חַרָשִׁים' לר' יששכר בער בן ר' אלחנן רבה של קרמזיר פרק ג כסא דוד דף ט ע"ב ד"ה ואף שיש לומר כילך אחר הרובא). כלומר הנחש היה עם חוה בפעם הראשונה עוד לפני אדם הראשון בעלה, לכן בא דוד שהיה גלגול אדם הראשון ומדה כנגד מדה היה ראשונה עם בת שבע גלגול חוה עוד לפני שהיה עמה בעלה אוריה שהוא גלגול הנחש ('ארבע חַרָשִׁים' פרק יא כסא דוד דף כד ע"ב ד"ה טור א ד"ה ולתרץ זאת לבי אומר לי, 'ארבע חַרָשִׁים' פרק יב כסא דוד דף כה ע"ב ד"ה טור ב ד"ה וליתן טעם לשבח).

דוד המלך ידע שאוריה הוא גלגול של הנחש, ומה שפיתה אז את אדם הראשון וחוה (ספר 'הפליאה' לר' אביגדור קרא מפראג דף ס ע"ב טור א, 'לב אריה' לר' יהודה אריה לייב האשקי פרשת אמור אות ד ד"ה ומצאתי כתוב) ואמר "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹקִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג, ה) (ריב"א מבעלי התוספות על פרשת בראשית בפסוק 'כי עשית זאת') היה לו דין של 'מסית' לעבודה זרה ולכן דינו כעת מיתה (ספר 'הפליאה' לר' אביגדור קרא מפראג דף ס ע"ב טור א, 'לב אריה' לר' יהודה אריה לייב האשקי פרשת אמור אות ד ד"ה ומצאתי כתוב) ומשום כך דוד ציוה להניח את אוריה בראש המלחמה שייהרג שנאמר "וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת" (שמואל ב' יא, טו) וכך יבוא על עונשו בגלגול הנחש הקדמון ('מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו בפרשת מקץ מהדורא בתרא אור לשבת ב' לטבת ד"ה ומאי דפקיד לשואה לאוריה) ועוד היה חובה על דוד המלך להרוג את הנחש שדבק באשתו חוה בגלגול קודם, כדי שתוכל בת שבע בגלגול זה להידבק בו בקדוּשה כראוי ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת ויחי דף כ ע"א טור ב ד"ה 'יהודה אתה יודוך' ממדרש תלפיות בשם 'הפליאה'). ואז בימי אוריה החתי התקיים מה שגזר ה' יתברך על הנחש הקדמון "הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ" (בראשית ג, טו) כאשר דוד שׂם אותו בראש המחנה אל מול פני המלחמה החזקה וכששבו ישראל מאחוריו הכו אותו בני עמון והוא מת ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק ששים ושנים ד"ה 'הנה מצאתי בספר'. וראה שם שגזירת "וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" של הנחש, נשארה אצל יעקב וזרעו עד קץ הגאולה).

ואף שדוד המלך רצה מיד להרוג את אוריה הנחש בידיים כי אין מחפשים זכות אחרי מי שמסית לעבודה זרה (ראה גמ' סנהדרין דף כט ע"א) הוא לא עשה כן פן יחשדו אותו, כי יבקשו ממנו אות שהוא אכן הנחש הקדמוני. לכן בא עליו בעקיפין ושלח אותו לראש המלחמה וכך הרגו (ספר 'הפליאה' לר' אביגדור קרא מפראג דף ס ע"ב טור א, 'פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן שלשה עשר ד"ה 'ובעל שכחת הלקט' מ'שכחת הלקט' בשם 'הפליאה' וספר 'הקנה', 'לב אריה' לר' יהודה אריה האשקי פרשת אמור אות ד ד"ה 'ומצאתי כתוב' כפי שמצא מתוך כתבי האר"י ז"ל, 'ילקוט חדש' בסופו בחלק 'שכחת הלקט' ערך דוד אות כא). וברוך א-ל עליון אשר לו נתכנו עלילות ויודע האמת שהוא התחייב הריגה ונהרג (ספר הפליאה לר' אביגדור קרא מפראג דף ס ע"ב טור א, 'ילקוט חדש' בסופו בחלק 'שכחת הלקט' ערך דוד אות כא). והיה בזה גם מדה כנגד מדה, שכשם שהנחש מנע מאדם הראשון את חוה בעקיפין ואף גרם לו מיתה כפי שהתקלל אדם הראשון "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג, יז – יט), וכמו כן דוד המלך גלגול נשמתו של אדם הראשון בא על אוריה גלגול הנחש בדרך עקיפין והביא למותו ('ארבע חַרָשִׁים' פרק יב כסא דוד דף כה ע"ב ד"ה טור א ד"ה 'וא"כ בהא פליגי).

דוד המלך לקח את בת שבע כדין ולכן העמיד ממנה את כל מלכות בית דוד

בת שבע היתה בוודאי אשתו ובת זוגו של דוד המלך כי היתה מזומנת לו מיום שנברא העולם (זוהר סבא דמשפטים דף קז ע"א ד"ה ואי תימא) שהרי דוד היה גלגול אדם הראשון ובת שבע גלגול חוה ('ניצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת משפטים דף קז ע"א אות ג) וכן העיד עליהם הכתוב שהיא אשתו "וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ" (שמואל ב' יב, כד) ללמד שדוד לא חטא בבת שבע (זוהר סבא דמשפטים דף קז ע"א ד"ה ואי תימא הא). וכך אמרו רבותינו "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" (גמ' שבת דף נו ע"א בשם ר' יונתן) כי דוד המלך שידע את סוד גלגולו וגלגולי בת שבע ואוריה החתי עשה הכל כדין ('מחשוף הלבן' דף כ ע"א טור ב ד"ה יהודה אתה יודוך) ולא יִצְרוֹ חלילה תקף אותו, שהרי כבר ביטל את היצר הרע מלבו ונעשה חלוּל ממנו כפי שאמר על עצמו "כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי" (תהלים קט, כב) (זוהר סבא דמשפטים דף קז ע"ב ד"ה תנינן לאו דוד). ועוד אם חלילה היה דְבַר איסור כלשהו של עוון אשת איש וכדומה במעשיו של דוד המלך עם בת שבע הרי שלא היה מותר לו להינשא לה אפילו אחרי מותו של אוריה (עפ"י 'בן יהוידע' למחבר ה'בן איש חי' על גמ' שבת דף ל ע"א ד"ה שמחל לו על אותו עון), והקב"ה גם לא היה משאיר אותה בידו (זוהר סבא דמשפטים דף קז ע"א ד"ה ואי תימא).

דוד המלך לא פרשׁ מבת שבע אשתו לאחר המעשה כי היא היתה שלו מיום שנברא העולם ואת שלו לקח (זוהר פרשת אחרי מות דף עח ע"ב ד"ה אמר רבי יוסי תנינן). והעדוּת לכך כי על אף שהיו לדוד כמה בנים מנשים רבות, הרי שלא עלה למלוך אחריו על ישראל אלא בנו שלמה הבא מבת שבע לפי שהיא היתה ממש בת זוגו. ואם דוד היה נושׂא אותה בעבירה כלשהי והיא לא היתה בת זוגו, הרי שלא היה הדין נותן שימלוך שלמה אחריו (ספר 'הפליאה' לר' אביגדור קרא מפראג דף ס ע"ב טור א). ולא עוד אלא כל זרע המלוכה של מלכי בית דוד עד מלך המשיח הכל השתלשל ומשתלשל מבת שבע יחד עם דָּוִד שהמלוכה ניתנה לו ולזרעו עד עולם וכפי שנאמר "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִילֹה" (בראשית מט, י) כאשר "שִילֹה" רומז למשיח ('ראש דוד' להחיד"א פרשת ויחי דף מ ע"ב ד"ה יהודה אתה). ובנם הראשון של דוד ובת שבע שבו התעברה בת שבע כאשר לקח אותה דוד בתחילה שעליו נאמר "וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתוֹ וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן" (שמואל ב' יא, כז) כבר היה צריך להיות מלך המשיח ('מדרש אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' דרוש ב ד"ה ונחזור לעניננו) כי היתה בו נשמת המשיח, אלא שעדיין לא הגיע הקץ ולכן הוא לא התקיים ('דברי סופרים' לר' צדוק הכהן מלובלין דף יא ע"א אות כח) ולא האריך ימים כפי שנאמר "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיָּמָת הַיָּלֶד" (שמואל ב' יב, יח) ('מדרש אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' דרוש ב ד"ה ונחזור לעניננו).

דוד המלך לא חטא משום שבת שבע היתה שלו ואוריה לא נגע בה ואף נתן לה גט לפני שיצא למלחמה (ראה גמ' שבת דף נו ע"א בשם ר' יונתן שכל היוצאים למלחמה בזמן דוד נתנו גיטין) 'על תנאי' שיתקיים למפרע אם לא יחזור עד זמן שקבע, וכיון שאוריה לא חזר הרי שהיתה מגורשת ('מקדש מלך' לר' שלום בוזגלו על זוהר פרשת אחרי מות דף עח ע"ב ד"ה ומ"ש אוריה יהיב) ולא היתה אשת איש ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש כז שבת תשובה דף קב ע"א סוף ד"ה ועפ"י זה). וכפי צדקותו של דוד גם בזה השכינה לא עזבה אותו שנאמר "וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וה' עִמּוֹ" (שמואל א' יח, יד) (עפ"י גמ' שבת דף נו ע"א בשם ר' יונתן) ואף זכה אחרי פטירתו להיות רגל רביעית במרכבה הקדוֹשה העליונה ('ארבע חרשים' פרק א כסא דוד דף ה ע"א טור ב). אך המעשה של דוד ובת שבע היה נחשב דבר זר בעיני המון העם שלא ידעו את אמיתות העניין ('מראית העין' להחיד"א על גמ' שבת דף נו ד"ה אמר ר' שמואל) והם חשדו את דוד ('דברים אחדים' דרוש כז שבת תשובה דף קב ע"א סוף ד"ה ועפ"י זה). לכן לפי גודל נשמתו של דוד המלך היה הדבר נחשב לו לפגם 'מראית העין'. ומשום כך דוד קיבל על עצמו ייסורים וסיגופים לכפרה ('מראית העין' בגמ' שבת דף נו ד"ה 'אמר ר' שמואל' ועיי"ש עוד דברים נפלאים). אך לאמיתו של דבר לא היה יצר הרע בלבו של דוד ולא היה ראוי לו אותו מעשה אלא כל זה נעשה להורות תשובה לאחרים (גמ' עבודה זרה דף ד ע"ב - ה ע"א) כדי שיסברו המון העם שדוד חטא ושב בתשובה ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש כז שבת תשובה דף קב ע"א סוף ד"ה ועפ"י זה) ויאמרו "אם דוד חטא ונמחל לו בתשובה כל שכן שאר בני האדם" (זוהר סבא דמשפטים דף קז ע"ב ד"ה תנינן לאו דוד).

דוד המלך קיבל על עצמו יסורים לתקן את מיתת אוריה בחרב בני עמון

אמנם היתה טעות לדוד המלך ('מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו פרשת מקץ מהדורא בתרא אור לשבת ב' לטבת ד"ה ומאי דפקיד לשואה) כאשר 'דחק את השעה' (זוהר פרשת אחרי מות דף עח ע"ב ד"ה דתניא אזדמנת הות) ושלח את אוריה למות דווקא בחרב בני עמון ('מגיד מישרים' פרשת מקץ מהדורא בתרא אור לשבת ב' לטבת ד"ה ומאי דפקיד לשואה). לפי שדוד היה יכול להורגו בדרך אחרת ולהיתלות בכך שמרד בו והתחייב מיתה כאשר קרא ליואב בשם 'אֲדֹנִי' למרות שהוא המלך, כפי שאמר אוריה לדוד "וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים" (שמואל ב' יא, יא) (זוהר סבא דמשפטים דף קז ע"א ד"ה ומה היא חובה) או שדוד היה יכול להמתין עד שאוריה ימות מאליו או יֵרֵד מעצמו במלחמה וְיִסָפֵה ('ארבע חרשׁים' פרק ח כסא דוד דף כ ע"ב טור ב ד"ה ועי"ז גרמת שאוריה). אך הוא לא המתין לו ומיהר להורגו בחרב בני עמון שעליה היה מצויר נחש עקוּם בצורת 'דרקוֹן' שהוא היה העבודה זרה שלהם. וכשחרבם הטמאה הרגה את אוריה יחד עם עוד כמה מבני ישראל שנפלו עמו, אז ניתן בזה כוח לעבודה זרה הנקראת 'שִיקוּץ' (זוהר סבא דמשפטים דף קז ע"א ד"ה וקרא אחר ולא נמצא). והרגישו בני עמון שבח כאילו העבודה זרה שלהם עשתה את כל זה והרגה את אלו מישראל שהיו בראש המערכה ('לב אריה' פרשת אמור אות א ד"ה 'והנה נבא לביאור' מספר 'צרור המור'). וקלקול זה לא עלה בדעתו של דוד המלך כאשר שלח את אוריה למות במלחמה ('מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו פרשת מקץ מהדורא בתרא אור לשבת ב' לטבת ד"ה ומאי דפקיד לשואה).

אף שאוריה החתי היה גלגול הנחש הקדמון וכן היה שייך לחרבם של בני עמון, אך סוף סוף הרי גופו היה ישראלי ולכן לא היה ראוי להורגו בחרב שחקוקה עליה עבודה זרה ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא דף כ ע"א טור ב ד"ה יהודה אתה יודוך). לכן נתן הנביא כפל את לשונו בתוכחה לדוד ואמר "מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר ה' לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן" (שמואל ב' יב, ט) ('לב אריה' פרשת אמור אות א ד"ה והנה נבוא לביאור), וכשהגביר את חרב בני עמון על מחנה ישראל גרם לבני עמון לומר "ידינו רמה!" ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק א פרק יב). וכך נמצא שלא היה לדוד שום חטא במעשה בת שבע, אלא רק מה שהרג את אוריה בחרב בני עמון ('מקדש מלך' לר' שלום בוזגלו על זוהר פרשת אחרי מות דף עח ע"ב) ונתן כוח וחוזק לעבודה זרה ('זרע שמשון' על התורה לר' שמשון נחמני פרשת אחרי מות דף קא ע"א טור ב ד"ה ובד"ז יבואר הפסוק). ולכן אמרו רבותינו שהם התבוננו במעשיו של דוד עם בת שבע ולא מצאו בו שום חטא אלא מה שהרג את אוריה (ראה גמ' שבת דף נו ע"א ד"ה בשם רב) והכוונה בחרב בני עמון. כי דוד היה זכאי בכל דבר הן בהריגת אוריה והן בלקיחת בת שבע, שבאמת יפה עשה לפי סוד גלגולם ('לב אריה' פרשת אמור אות ג ד"ה ושמעתי מפי הרב' בשם הרב צבי הירש אב"ד לבוב).

דוד המלך נענש על טעות הריגת אוריה בחרב הטמאה של בני עמון (הרמ"ד וואלי תלמיד חבר להרמח"ל שמואל ב' פרק יא על הפסוק 'ויצא בערב לשכב', 'מדרש האיתמרי' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' דרוש ה לתשובה ד"ה י"ל שדוד נענש על שהרג) כפי שנאמר לו על ידי הנביא בשם ה' "וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם" (שמואל ב' יב, י) ('ארבע חרשׁים' פרק ח כסא דוד דף כ ע"ב טור ב ד"ה ועי"ז גרמת שאוריה) ועוד הוא נענש על כך שידחה ממלכותו כפי שנאמר "כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ" (שמואל ב' יב, יא) ('ראשית חכמה' שער הקדושה פרק יז ד"ה במעלת השומר הברית) ודוד אודה מיד ולא בוֹש לומר חטאתי שנאמר "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לה'" (שמואל ב' יב, יג) ('ארבע חרשׁים' פרק ח כסא דוד דף כ ע"ב טור ב ד"ה ועי"ז גרמת שאוריה). ומה שאמר "חָטָאתִי לה' " כוונתו דווקא לחטא כלפי ה' על הריגת אוריה בחרב הטמאה של בני עמון, אך לא על עצם הריגת אוריה שהיה חייב מיתה או על לקיחת בת שבע שהיתה ראויה לו (עפ"י זוהר סבא דמשפטים דף קז ע"א ד"ה ואי תימא אוריה, הרמ"ד וואלי שמואל ב פרק יב על הפסוק 'כי אתה עשיתה בסתר'). ודוד המלך הוסיף וקיבל על עצמו עוד סיגופים ויסורים בתעניות כפי שאמר "בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצּוֹם" (תהלים קט, כד) לתיקון מה שחטא בהריגת אוריה בחרב בני עמון ('ראשית חכמה' שער הקדושה פרק יז ד"ה במעלת שומר הברית) עד שנתקן לו. ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.