פרשת קֹרח – רעת המחלוקת בישראל

ויש להתבונן, מהי הרעה הגדולה שיש לכל איש ואשה מישראל כאשר הם מחזיקים בצד כלשהו של מחלוקות ומריבות בתוך ישראל?

הבדלת המים ביום השני לבריאת העולם היא השורש לכל מחלוקת

הקב"ה הבדיל בין המים התחתונים לבין המים העליונים ביום השני לבריאה והניח "רָקִיעַ" ביניהם שנאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם: וַיַּעַשׂ אֱלֹקִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן: וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי" (בראשית א, ו – ח). ואז בעצם הבדלת המים העליונים מהמים התחתונים נבראה 'המחלוקת' ('רבינו בחיי' בראשית א, ד ד"ה ועוד דרשו ז"ל, עפ"י 'גבול בנימין' על התורה פרשת חלק א' דרוש כה לפרשת ויקרא דף נ ע"א טור ב ד"ה ואמנם טעם היותם עשרה) באותו יום שני לבריאה (זוהר פרשת בראשית דף מו ע"א ד"ה אמר רבי יצחק). יום זה היה נפרד מן היום הראשון, וממילא בו חוּיב מיד 'השינוי' 'הקטרוג' ו'המחלוקת'. וגם שמו מעיד עליו כי הוא 'שני' ליום הראשון, כלומר שנפרד מהיום הראשון שבו היו כלולים בתחילה כל הנמצאים ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר פרשת בראשית דף יז ע"א ד"ה ויאמר אלקים יהי רקיע).

החלוקה במים היתה ההתחלה של כל שינוי ומחלוקת (פירוש 'רבינו בחיי' על התורה בראשית א, ד ד"ה ועוד דרשו ז"ל, 'כלי יקר' על התורה לר' אפרים שלמה מלונטשיץ בראשית א, ח), וגם הסיבה לכל חלוקה ושינוי ('רבינו בחיי' בראשית א, ד ד"ה ועוד דרשו ז"ל) שיתהווה אחר כך בנבראים. כי ממנה נמשכו כל מיני ההבדלות והמחלוקות ('רסיסי לילה' לר' צדוק הכהן מלובלין אות מח ד"ה וביום ב' גדול. וראה זוהר פרשת בראשית דף יז ע"א ד"ה ויאמר אלקים יהי רקיע) וכל חילוק רצון בעליונים וחילוק לבבות בתחתונים ('כד הקמח' לרבינו בחיי ערך 'שנאת חנם' ד"ה סיבת השלום ועיקרו). לכן בכל הימים שאחרי היום השני לבריאה היו הַבְּרוּאִים חוֹלקים ומשנים את רצון ה', בקטרוּג בפרוּד רצון ובחילוק דעות. כך ביום השלישי – הארץ הוציאה עץ עושה פרי במקום עץ שהוא עצמו פרי. ביום הרביעי – קטרגה הלבנה שאי אפשר לשני מלכים בכתר אחד. ביום החמישי – נצרך הקב"ה לסרס את הלויתן ולהפרידו מבת זוגו שנהרגה ונמלחה לצדיקים לעתיד לבוא. ביום השישי – חטאו אדם וחוה וגורשו מגן עדן. כל אלו היו באי כוחו של 'יום השני' לבריאה ונמשכו אחריו (פירוש 'רבינו בחיי' על התורה בראשית א, ד ד"ה ועוד דרשו ז"ל, 'כד הקמח' ערך 'שנאת חנם' ד"ה סיבת השלום ועיקרו).

מתוך אותה המחלוקת שנבראה בראשית הבריאה, נברא גם הגהינום (זוהר פרשת בראשית דף יז ע"א ד"ה ויאמר אלקים יהיה רקיע) ביום השני לבריאה (זוהר פרשת פרשת בראשית דף מו ע"א ד"ה אמר רבי יצחק) יחד עם האש שבו ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר פיוט 'בר יוחאי' פרשת בראשית דף יז ע"א ד"ה ויאמר אלקים יהי רקיע הכא בפרט רזא). ובריאת המחלוקת והגהינום באותו היום היה על מנת להודיע לעולם שהמחלוקת והפירוד בין המין האנושי הוא זה שיחייבם בגהינום ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק א' פרשת בראשית דף כה ע"ב ד"ה ובילקוט). שכל המעורר מחלוקת נידון בגהינום ('רבינו בחיי' בראשית א, ד ד"ה ועוד דרשו ז"ל) וכל המרחיק עצמו מהמחלוקת מרחיק עצמו מהגיהנום (עפ"י 'מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק א' פרשת בראשית דף כה ע"ב ד"ה ובילקוט). מטעם זה אמרו רבותינו לא להתחיל במלאכה ביום שני בשבוע (ראה שו"ע יורה דעה סעיף קעט סעיף ב) שכיון שנברא בו המחלוקת וְהַמְּדָנִים אין ספק שהוא יום מזיק ואין הטוב נמצא בו ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן מחבר ספר 'שבט מוסר' וספר 'מדרש האיתמרי' בענף זוגות ד"ה בשכבר ידעת). ומחמת כן היו נזהרים בעבר גם לא לאכול ולשתות זוגות של מאכלים או משקים, לפי שהיה מזיק ('רבינו בחיי' בראשית א, ד ד"ה ועוד דרשו ז"ל).

היום הזה בשבוע נקרא 'יום שני' כי הוא ההתחלה ('רבינו בחיי' בראשית א, ד ד"ה ועוד דרשו ז"ל) והסיבה לכל חלוקה ('חיי אברהם' לר' אברהם כלפון על טעמי המצוות דף סד אות נו) ושינוי ('רבינו בחיי' בראשית א, ד ד"ה ועוד דרשו ז"ל, 'חיי אברהם' על טעמי המצוות דף סד אות נו). וכן יום זה שוֹנה מכל שאר ימי הבריאה שבהם נאמר "כִּי טוֹב" (ראה בראשית א, ד וכן הלאה) ואילו בו לא נאמר "כִּי טוֹב", לפי שנעדר בו הטוב מפני המחלוקת (ראה זוהר פרשת בראשית דף מו ע"א ד"ה אמר רבי יצחק) ('בראשית רבה' ד, ו, 'כד הקמח' לרבינו בחיי ערך 'שנאת חנם' ד"ה סיבת השלום ועיקרו) שאין טובה אלא במקום האחדוּת. וזה גם הטעם שהקב"ה לא קרא לרקיע שבין המים העליונים לתחתונים בשם 'רקיע' כפי שמו (ראה גמ' חגיגה דף יב ע"ב בשם ריש לקיש) אלא קרא לו בשם "שָׁמָיִם" שנאמר "וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי" (בראשית א, ח), משום שהשם "רָקִיעַ" מראה על מסך מבדיל ומפריד, ואילו "שָׁמָיִם" בנוי מתיבות 'אש-מים' כדי להורות שעשוּ שלום ביניהם והתחברו ונעשה מהם "שָׁמָיִם" ('כלי יקר' בראשית א, ח).

כל מעשה המשכן במדבר סיני היה תיקון למעשה בראשית (ראה 'ילקוט שמעוני' תחילת פרשת בהעלותך רמז תשיט ד"ה אמר רבי יהודה ברבי שלום). כך ביום הראשון לבריאה שהוא יום ראשון בשבוע נאמר בו "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (בראשית א, ג) שהכוונה ל'אוֹר הגנוּז' שנברא ו"נתקלקל" כי גנזו ה' לצדיקים לעתיד לבוא על מנת שלא ישתמשו בו הרשעים, אזי כנגדו גם המשכן הוקם ביום ראשון בשבוע (ראה גמ' שבת דף פז ע"ב) ובו ביום שרתה 'השכינה', ועל ידי כן נתקן הפגם של 'האור הראשון'. וכן ביום השני לבריאה הוא יום שני בשבוע נאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם" (בראשית א, ו) כלומר שבו נבראה המחלוקת, לכן כנגדו ביום השני להקמת המשכן שהוא היה יום שני בשבוע הסכימו כל הנשיאים בדעה אחת על סדר קרבנותיהם לחנוכת המזבח, וכולם היו שווים בלי מחלוקת מי יקדים ומי יאחר, כי הצטוו על פי 'הַדִּבּוּר' של ה' להקריב לפי סדר הדגלים (לסדר הדגלים ראה ספר במדבר פרק ב פסוקים ב – לא, ולסדר הקרבנות ראה ספר במדבר פרק ז פסוקים יב – פג) ('גבול בנימין' על התורה חלק א דרוש סב פרשת ויקהל פקודי והחודש דף קיח ע"ב טור א - ב ד"ה 'למדנו מכל האמור' ועיי"ש עוד בזה).

קֹרח אחז במחלוקת שנבראה ביום שני ועל ידי כן הביא עליו את הגהינום

קֹרח ועדתו ביקשו להרבות את המחלוקת לכן נקהלו בתחילה על משה ועשוּ עמו מחלוקת ואחר כך נקהלו גם על אהרן במחלוקת שנאמר "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן" (במדבר טז, ג) ('מדרש אליהו' למחבר שבט מוסר דרש ה' ד"ה אמנם הנני מפרש). מחלוקתם התחילה ביום ראשון בשבוע ומשה רבינו דחה אותה ליום שני כפי שאמר לקרח "וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו" (במדבר טז, ה). והיה זה משום שדווקא ביום השני נאמרה ההבדלה "וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם" (בראשית א, ו) ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר בראשית דף יז ע"ב עפ"י הזוהר שם), וקֹרח ועדתו שנבדלו מעדת ישראל החזיקו במחלוקת ומאנו לשוּב, ועל ידי כן "נדבקו" ביום שני לבריאה שבו היתה הבדלה ומחלוקת. לכן נאמר על קֹרח "וַיִּקַּח קֹרַח" (במדבר טז, א) על שנחלק מתוך העדה להחזיק במחלוקת שהוא סוד ההבדלה. וזה גם מה שאמר משה רבינו לקֹרח "הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם" (במדבר טז, ט) כלומר שהשתמש דווקא בלשון 'הבדלה' כפי שנאמר ביום השני לבריאה "וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ" (בראשית א, ז) ('צרור המור' פרשת קרח ד"ה וזה הדבר גלה אותו).

מחלוקתו של קֹרח היתה חורבנו של עולם ('צרור המור' פרשת קרח ד"ה ולכן לא אמר) ובגינה קֹרח נדבק בגיהנום (זוהר בראשית דף יז ע"א ד"ה 'כגוונא דא' וכן ע"ב ד"ה 'וקרח בעובדא') שפתח את פיו ובלע אותו בחיי חיוּתו שנאמר "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ: וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל" (במדבר טז, לב – לג) ('מגלה צפונות' למחבר שבט מוסר חלק א' בראשית ד"ה ובילקוט דף כה ע"ב), והיה זה דווקא ביום שני בשבוע ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר בראשית דף יז ע"ב עפ"י הזוהר שם) שבו נברא הגהינום (זוהר בראשית דף מו ע"א ד"ה אמר רבי יצחק). וגם כל רכושו וממונו של קרח נבלע עמו לפי שהמחלוקת מכלה ממון, גוף ונפש ('פלא יועץ' ערך מחלוקת ד"ה והנה רב). לכן קֹרח וכל עדתו לא נענשו כעונשם של מבקשי הבשׂר במדבר שעליהם נאמר "וַיַּךְ ה' בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד" (במדבר יא, לג) וגם לא כעונשם של המתאוֹננים שעליהם נאמר "וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה" (במדבר יא, א) אלא דווקא בירידתם "חַיִּים שְׁאֹלָה" אל מדוֹר אחד מגהינום – כדי שיקבלו עונשם כדרכם ומעללם בדבר אשר זדוּ בו ('כתם פז' על זוהר פרשת בראשית דף יז ע"א ד"ה ולמדנו מכאן).

כאשר ניצלו בניו של קֹרח מהבליעה באדמה, שׁרתה עליהם 'רוּח הקוֹדש' והם אמרו כמה מזמורים (רש"י על תהלים מב, א) וביניהם מזמור בעניין המחלוקת שנאמר "שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח: גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹקֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ: יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב: אֱלֹקִים בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב: כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו: הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ: רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה" (תהלים מח, א – ז), אמרו "כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו" כי כוונתם שהמלכים באים במלחמה ומחלוקת מכוח השינוי שנוצר בנבראים ביום השני לבריאה ('רסיסי לילה' לר' צדוק הכהן מלובלין אות מח ד"ה וביום ב' גדול). לכן המזמור הזה הוא גם המזמור שנהגו לשיר בבית המקדש בעת הקרבת קרבן התמיד בכל יום שני בשבוע, לפי שנאמר בו "גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹקֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ" (גמ' ראש השנה דף לא ע"א) שמשמעותו כי חילק ה' יתברך את מעשיו על ידי רקיע שעשה בין המים העליונים לתחתונים, ועלה ומלך עליהם (רש"י גמ' ראש השנה דף לא ע"א ד"ה שחילק מעשיו).

המלאכים בשמים מקטרגים על בעלי המחלוקת בארץ

אין מחלוקות במרומים לכן השמים נעשו מ'אש' ו'מים' להורות על השלום שם ('ארץ החיים' על התהלים מזמור ח, ד). אך כשיש מחלוקת בין ישראל למטה, הרי שכל אחד מבעלי המחלוקת מתאוה ומצפה לרעת חברו ומבקש מהקב"ה שיהיה בעזרו וישפיל את חברו. ואז המלאכים שנבראו על ידי המצוות של האחד מליצים לפני בית הדין הגדול של מעלה ומזכירים את המצוות שלו וכנגדם את הרעות של חברו החולק עליו. וכן המלאכים של חברו עושים כך רק ההיפך, עד שמתקוטטים ומקטרגים אלו עם אלו ('פתח עינים' להחיד"א מסכת עוקצין פרק ג אות ג), ונעשית מחלוקת עצומה למעלה בין המזל של זה וזה ובין הסנגורים של זה וזה (החיד"א בפירושו על 'ספר חסידים' סימן רכד, 'יעלזו חסידים' למחבר ה'פלא יועץ' על ספר חסידים סימן רכד). וכיון שכל אחד במחלוקת מזכיר את העוונות של זה שכנגדו, דבר זה נותן מקום ל'מדת הדין' ('פתח עינים' להחיד"א מסכת עוקצין פרק ג אות ג) ומוכרח אז הקב"ה לעשות דין בארץ, כי מדת הדין אינה מניחה לרחם – ואז בעלי המחלוקת נענשים. ואף שזהו נגד רצונו יתברך כי רחום הוא ובעל הרחמים ('פתח עינים' מסכת עוקצין פרק ג אות ג בשם ספר 'בנין שלמה').

ועוד לכל אדם יש ממילא מקטרגים בשמים המזכירים את עוונותיו בכל חטא שהוא עושה ('ככר לאדן' להחיד"א סימן ז' בפירושו על פרקי אבות פרק ב ד"ה בטל רצונך), כך שרב הוא הקטרוג של הסטרא אחרא על האדם ('ככר לאדן' על מסכת דרך ארץ זוטא פרק השלום ד"ה ובאופן אחר אפשר). ואז אף שיש לאדם זכויות ('ככר לאדן' סימן ז' על פרקי אבות פרק ב ד"ה בטל רצונך) וגם הרבה מצוות, ונבראו מהם מלאכים מליצי יושר ('ככר לאדן' על מסכת דרך ארץ זוטא פרק השלום ד"ה ובאופן אחר אפשר) וגם יש בידו זכות אבות ואף הקב"ה מברך אותו – הרי שהברכה אינה מתקיימת כי המקטרגים רבים בשמים ('ככר לאדן' סימן ז' על פרקי אבות פרק ב ד"ה בטל רצונך) והם עומדים נצבים ועושים מלחמה למעלה ('ככר לאדן' על מסכת דרך ארץ זוטא פרק השלום ד"ה ובאופן אחר אפשר) ומעכבים מלהשפיע את הברכה ('ככר לאדן' סימן ז' על פרקי אבות פרק ב ד"ה בטל רצונך) ומונעים את הטוב מהאדם שהברכה ראויה לו ('ככר לאדן' על מסכת דרך ארץ זוטא פרק השלום ד"ה ובאופן אחר אפשר).

אמנם אם אדם בורח מהמחלוקת והוא אוהב שלום ורודף שלום, אזי מדה כנגד מדה נסתם פי המקטרגים למעלה ('ככר לאדן' סימן ז' על פרקי אבות פרק ב ד"ה בטל רצונך) ואז הברכה והשפע הקדוש הראויים לו יחולו על ראשו ('ככר לאדן' להחיד"א על מסכת דרך ארץ זוטא פרק השלום ד"ה ובאופן אחר אפשר). והוא על דרך שאמרו "כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו" (ראה גמ' ראש השנה דף יז ע"א) ('ככר לאדן' להחיד"א סימן ז' על פרקי אבות פרק ב ד"ה בטל רצונך). לכן אמרו רבותינו "לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום" (משנה עוקצין ג, יב) כי כשיש לישראל שלום והם שונאים את המחלוקת והקטגוריה אזי גם למעלה נדחים המקטרגים ואין להם רשות לקטרג עליהם, ואז באה עליהם ברכת טוב ('ככר לאדן' על מסכת דרך ארץ זוטא פרק השלום ד"ה ובאופן אחר אפשר) ולא מעכבת מדת הדין את השפע והברכה לרדת למטה ('פתח עינים' להחיד"א על מסכת עוקצין פרק ג אות ג) על ראשם של בני ישראל ('ככר לאדן' סימן ז' על פרקי אבות פרק ב ד"ה בטל רצונך).

בכוח המחלוקת לכלות משפחות, קהילות, מלכויות וארצות שלמות

בעלי מחלוקת אין להם קיום ומדת הדין שולטת בהם (זוהר פרשת נח דף עו ע"ב ד"ה ומה בגין). וכך רואים שכל איש ואיש משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר שהיה ביניהם מחלוקת, לא יצאו נקיים מנזקים וחבלות שאירע להם, בין בגופם בין בממונם ('כף החיים' לר' חיים פלאג'י סימן א אות ה' כפי שהעיד על שראו עיניו מיום שעמד על דעתו). וכמה קהילות התלהטו בלהבות עבור המחלוקת, וכמה ממונות ונפשות שקעו מחמתה ('לב דוד' להחיד"א פרק טז ד"ה מחלוקת ולד הטומאה). וכל המלכויות והמדינות אינן נחרבות אלא בשביל המחלוקת ('כד הקמח' ערך 'שלום' ד"ה צריך ליזהר מהמחלוקת). וגם בישראל כל זמן שהתרבו בהם המחלוקות באו עליהם הצרות רחמנא ליצלן (הרמ"ד וואלי פרשת במדבר פרק א על הפסוק 'כאשר ציוה ה' את משה') כמו זוועות של רעידות אדמה ('שער החצר' לר' דוד בן שמעון סימן שמג בשם 'ילקוט שמואל'). וכן סיבת חלוקת מלכות בית דוד לשתי ממלכוֹת 'מלכות יהודה' תחת רחבעם בן שלמה ו'מלכות ישראל' תחת ירבעם בן נבט היתה מחמת המחלוקת בעוונות הדור ('אלון בכות' לר' בנימין הכהן מחבר ספר 'גבול בנימין' ורבו של ה'זרע שמשון' בפירוש על מגילת איכה דף עג ע"א).

בשביל המחלוקת העולם נחרב ('גבול בנימין' חלק ב' דרוש ה' שבת הגדול והפטרה דף קכח ע"ב טור ב סוף ד"ה ובזה נבא). כך היה עם דור המבול שנאבד ונימוח בעבור המחלוקת שהיתה ביניהם, על שהיו חומסים אחד את השני בממון ובדברים. לכן לא נחתם גזר דינם על הזנוּת שהראה אהבה ושלום ביניהם, אלא על הגזל שהראה את המחלוקת ביניהם. אמנם הדורות שאחריהם כשראו שהמבול בא על המחלוקת, התחכמו להיות באחדוּת. וזהו מה שנאמר בסמיכות הפסוקים "אַחַר הַמַּבּוּל: וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" (בראשית י, לב - יא, א). בדור הפלגה ידעו שכאשר הם באחדות הם יכולים לעשות כל רע שרוצים ואין הקב"ה מביא עליהם רעה (ראה 'דרך ארץ זוטא' פרק ט ד"ה גדול השלום) והתחילו לבנות עיר ומגדל לשם עבודה זרה ('סמוכים לעד' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרשת נח ד"ה ומאלה נפרדו). ואכן מדת הדין לא יכלה לשלוט בהם אפילו שהם מרדו בקב"ה, וזה כל זמן שהיו ברצון אחד ולב אחד כפי שנאמר עליהם "וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת" (בראשית יא, ו) (זוהר פרשת נח דף עו ע"ב ד"ה ומה בגין).

לכן אמר הקב"ה לבית דינו שבמרומים "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ" (בראשית יא, ז) (רש"י בראשית יא, ז) ועל ידי ערבוב שפתם רצה הקב"ה שתיכנס מחלוקת ביניהם ('סמוכים לעד' פרשת נח ד"ה ומאלה נפרדו, 'אלף המגן' למחבר פלא יועץ פרשת נח ד"ה ויאמר ה' הן עם), כאשר אחד מהם יבקש מחברו שייתן לו לְבֵנָה ואילו חברו שלא יבין את שׂפתו ייתן לו קוֹרָה, ומתוך כך הם יריבו ויהיו פוצעים זה את ראשו של זה, ותיכנס בהם 'המחלוקת'. ואז יוכל הקב"ה להיפרע מהם על ידי 'מדת הדין' ('אלף המגן' למחבר פלא יועץ בפרשת נח ד"ה ויאמר ה' הן עם). ואכן מיד אחרי שאותו הדור התפרדו בלשונם הם באו למחלוקת ואז שלט בהם הדין והם נפוצו בארץ שנאמר "וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר" (בראשית יא, ח) (זוהר פרשת נח דף עו ע"ב ד"ה ומה בגין). אך מכל מקום השלום והאחדות שהיה בתחילה עמד להם לזכות כדי שישתייר מהם פליטה, בשונה מדור המבול שנאבד כולו ('בגדי אהרן' על התורה פרשת נח דף י ע"ב טור ב ד"ה ואני הנני מביא) (להרחבה על אנשי דור הפלגה ראה מאמרינו לפרשת נח – 'דור מגדל בבל').

האר"י ז"ל נפטר בעקבות מחלוקת שפרצה בין תלמידיו

כאשר חברים עוסקים בתורה והם בלב אחד ורצון אחד אז אין 'מדת הדין' שולטת בהם (זוהר פרשת נח דף עו ע"ב ד"ה ומה בגין). ועל זה היה מזהיר האר"י ז"ל את תלמידיו שיהיה ביניהם שלום אהבה ואחוה. ופעם אחת היה מגיפה והאר"י ז"ל הכניס את עשרת תלמידיו לְהֶסְגֵּר מפני המגיפה, כאשר את נשותיהם הוא שׂם בחדר אחד ואת הטף הוא שׂם באותה החצר של ההסגר. ובסוף חמשת החודשים שהם היו שם נפלה קטטה בערב שבת אחת בין הנשים, והן הגידו לבעליהן החברים תלמידי האר"י ז"ל. ואז החברים נמשכו גם להתקוטט ביניהם ועברו על דברי רבם. אחר כך לעת ערב יצא האר"י ז"ל עם החברים לקבל את השבת, וכשחזר לבית הכנסת היה סר וזוֹעף וישב כל זמן התפילה באנינוּת ('שבחי האר"י' אגרת שלישית ד"ה אח"כ עשה האר"י ז"ל הסגר).

הרב חיים ויטאל ז"ל תלמידו של האר"י ז"ל שראה את רבו כך נבהל מאוד, כי לא היה מנהגו לעשות כן בשבת. ולאחר שסיימו את התפילה הלך הרב חיים ויטאל ז"ל אצלו ושאל מדוע ראה אותו כל זמן התפילה הזאת באנינוּת ובמר נפש. ואמר לו האר"י ז"ל "מפני שראיתי בקבלת השבת את הס"מ שאמר את הפסוק "גַּם אַתֶּם גַּם מַלְכְּכֶם תִּסָּפוּ" (שמואל א' יב, כה), ומכאן נראה שכבר נחתם הדין. ולא נחתם אלא בעבור הקטטה שנעשתה היום בין החברים, כי כל זמן שהיה שלום ביניהם לא היה לו בֵּית כניסה לקטרג". וכך היה שבאותו זמן נפטר האר"י ז"ל יחד עם חמשה חברים ('שבחי האר"י' אגרת שלישית ד"ה אח"כ עשה האר"י ז"ל הסגר) במגיפה, ביום ה' באב שנת ה'של"ב. ועל זה צריך כל איש להיחרד חרדה גדולה ולבכות במר נפשו, על שֶׁכָּבָה 'נר האלקים' ונסתמו עיניהם ולבם של ישראל בעבור סיבת המחלוקת ('כף החיים' לר' חיים פלאג'י סוף סימן כז אות לה).

וכבר היה מעשה שפעם שלחה 'חבוּרה קדוֹשה' מארץ ישראל אגרת ל'חבוּרה קדוֹשה' אחרת שבחוץ לארץ לתאר לה את הנהגותיה בזה, וזה לשון האגרת "הנה מודיעים אנחנו אליכם חבורה קדישא מהנהגות הטובות שבחבורה דילן בארעא קדישא. והעיקר ומקור שלא נמצא בחברתנו שום קטטה חס ושלום. ואף אם בשגיאה נתהוה ויכוח של קטטה חס ושלום, תכף כתוֹת קדוֹשִים המעוררים דבר שבקדושה מכניסים עצמם שלא יתעכב הקטטה שהיה, ומיד עושים שלום שחוזרים לאחוה ורעוּת כבראשונה, ומחבקים ונושקים זה את זה. ומי שהוא קטן מחברו בשנים מבקש מחילה מחברו שהוא גדול ממנו מחבק ומנשק אותו, ותכף חברו מוחל לו ומחבק ומנשק אותו וכו'. וסיים שם באגרת "ואם אגיד לכם מן הענוה אין חקר ואין מספר לגוֹדל הענוה שבינינו" ('יסוד יוסף' לרבו של מחבר 'קב הישר' פרק יד ד"ה והנה קח לך אגרת קדוש).

זה הטעם שבסוף כל הש"ס משניות ר' יהודה הנשיא סידר דווקא את המשנה המלמדת על גודל השלום "אמר רבי שמעון בן חלפתא לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר "ה' עֹז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (תהלים כט, יא)" (משנה עוקצין ג, יב), כי בהיות שיש מחלוקות רבות בין החכמים בכל המשניות אז הרואים עלולים לומר שמחלוקתם היתה של מַצָּה ומריבה חלילה. לכן כדי לעורר את הלבבות ולהורות שלא כן הוא, סידר רבינו הקדוש את המימרא על השלום בסוף כל המשניות וכך איש הלבב יבין לדעת שגדול היה השלום בין החכמים במשניות. ועוד שאלו ואלו דברי אלקים חיים ('מדרש לפירושים' לר' אליעזר פישל מסטריזוב חלק ב דרוש ג על השלום ד"ה ולכן סידר רבינו הקדוש) ועתיד אליהו הנביא לבוא ולעשות שלום בין דבריהם ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק א' דרוש מ' פרשת פינחס דף עה ע"א טור ב ד"ה ולהורות את בני ישראל). וכאשר יאר ה' פניו לישראל ויזכך את חוֹמְרַם אז יושבתו בעיניהם לגמרי המחלוקות, כי ישיגו השגה שלימה להבין את הדברים על אמיתותן ('רפואה למכה' לר' שמשון באקי מחכמי איטליה רבו של מחבר 'גבול בנימין' בפירושו על שיר השירים ב, י – יא ד"ה וע"פ מ"ש בר"מ וראיתיה ברזין נהירין).

ישנם שדים ממונים המעוררים מחלוקות בין איש ואשתו בערב שבת

רעת המחלוקת בין איש ואשתו היא כפולה ומכופלת מסתם מחלוקת ('פלא יועץ' ערך מחלֹוקת ד"ה ואם רבה רעת). וצריך האדם להיזהר בזה בפרט בעלוֹת המנחה של ערב שבת קודש, שהיא עת מסוכנת למחלוקות בין איש ואשתו, והרבה טוֹרֵחַ הסטרא אחרא לחרחר אז ריב ('עבודת הקודש' להחיד"א בחלק 'מורה באצבע' סימן ד אות קמ), וכעין מה שהיה בעת המחלוקת בין החברים שגרמה לפטירתו של האר"י ז"ל (עפ"י המעשה לעיל מ'שבחי האר"י' אגרת שלישית ד"ה אח"כ עשה האר"י ז"ל הסגר). וכל בית שיש בו מחלוקת בערב שבת לעת ערב או בליל שבת – הרי בדוק ומנוסה כי רעה נגד פניהם ולא ייצאו נקיים באותו שבוע מאיזה מקרה רע ('כף החיים' לר' חיים פאלאג'י סימן כז אות ל"ה כפי שהעיד שראו עיניו). וכבר אמרו רבותינו כי כל בית שיש בו מחלוקת סופו חלילה להיחרב ('דרך ארץ זוטא' פרק ט ד"ה גדול השלום, 'ראשית חכמה' שער הענוה פרק רביעי ד"ה הסבה הגדולה). וסגולה למנוע המחלוקת בשבת הוא לְפַנּוֹת ביום שישי ('שיח יצחק' לר' אליהו מני ליום השישי דף מז אות פט ד"ה מדת חסידות) קודם חצות היום ('בן איש חי' שנה ב' פרשת לך לך אות יג בשם 'כף החיים' פאלאג'י מפי השמועה) את קורי העכביש אשר בבית, כי הם רומזים ל'קליפות' הרוצות למנוע את השלום בית ('שיח יצחק' לר' אליהו מני ליום השישי דף מז אות פט ד"ה מדת חסידות).

ובמיוחד יש להיזהר מאש המחלוקת ביום השבת עצמו כפי שנאמר "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות לה, ג), "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ" – היא אש המחלוקת והכעס ('השל"ה הקדוש' מסכת שבת ד"ה ומדת חסידות וקדושה). וחטא המחלוקת ביום שבת הוא חטא חמור כפלים מאשר היה עושהו ביום חול ('מורה באצבע' להחיד"א סימן ד, קנב). וצריך להיזהר זהירות גדולה כבר מחצות היום של יום שישי עד צאת השבת, שהם בסך הכל שלושים ואחת שעות. וזהו מה שנאמר "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ" – "לֹא" הוא גמטריא שלושים ואחת ('השל"ה הקדוש' מסכת שבת ד"ה ומדת חסידות וקדושה). ובפרט שיש שׁדים רעים הממונים על זה, שכשהם רואים מחלוקת בן איש ואשתו אז הם מעוררים את המחלוקת בְּיֶתֶר שְׂאֵת עד שתהא השלהבת שם עולה מֵאֵלֶיהָ ('דבר בעתו' לר' ששון מרדכי יום שבת קודש ד"ה ודע שיש) ועל ידי זה באים אחר כך ייסורים לאנשי הבית ('ספר המידות' לר' נחמן מברסלב ערך מריבה חלק שני אות יא).

וכבר היה מעשה בזמן הגמרא שר' מאיר התארח אצל בעל בית אחד והיו בני ביתו והאיש והאשה מתקוטטים תמיד בכל ליל שבת ('דבר בעתו' ר' ששון מרדכי יום שבת קודש ד"ה ודע שיש שדים) כי 'השטן' היה מתגרה אז בהם (גמ' גיטין דף נב ע"א וראה המעשה שם). ושהה שם ר' מאיר שלוש שבתות ועשה שלום ביניהם. ואחר כך שמע ר' מאיר את אותו השד שהיה שם בוכה ומתאונן לאמר "ווי! ווי! שהוציא אותי ר' מאיר מהבית הזה!" ('דבר בעתו' יום שבת קודש ד"ה ודע שיש שדים). לכן האיש הירא יכוּף אז את יצרו ולא יעורר שום מחלוקת והקפדה עם אשתו, ואדרבא יבקש את השלום ('מורה באצבע' להחיד"א סימן ד, קמ) עם כל אנשי ביתו ('צפורן שמיר' להחיד"א סימן ד, קנב). וכל שכן אם יש בבית חתן וכלה שאז המריבה גורמת להם רעה, וכן אם יש שם יולדת לפי שהמחלוקת היא סכנה לוולד ('צפורן שמיר' להחיד"א סימן יא, קפו).

היכן שיש מחלוקת באים שדים ומזיקים וצריך לברוח משם כמו מהמוות

כל מקום שיש מחלוקת השכינה מסתלקת משם ('מורה באצבע' להחיד"א סימן א, ז, 'פדה את אברהם' לר' אברהם פאלאג'י דרוש ב לחנוכת בית הכנסת דף מז ע"ב טור ב ד"ה את זה רמזתי) ונעשה שם משכן הסטרא אחרא ('לב דוד' להחיד"א פרק טז ד"ה מחלוקת ולד הטומאה, 'צפורן שמיר' להחיד"א סימן יא, קפה) ובו נמצא השטן (עפ"י 'ספר המדות' לר' נחמן מברסלב ערך מריבה אות סו). לפי שהמחלוקת היא טבע 'הקליפה' (הרמ"ד וואלי פרשת קרח פרק טז על הפסוק ויקח קרח) לכן אם יש מריבות וקטטות באיזה מקום – סימן שמתאספים שם 'החיצונים' ('קב הישר' פרק ג ד"ה ודע לך). ואפילו אם יש רק שני יהודים שרבים זה עם זה ומזלזלים זה בזה, המקום סביבם נטמא עד מרחק של מאתים אמה. כי תכף ומיד מתמלא השטח הזה עם 'קליפות' ושֵׁדִים ומשחיתים ומזיקים. וכל העומד שם יכול בנקל להינזק חלילה וחס ('רפאל המלאך' אות מ' ערך מחלוקת ד"ה 'מאד מאד' בשם ר' פנחס מקאריץ), לכן נכון לכל אדם לברוח מאותו המקום (עפ"י 'קב הישר' פרק ג ד"ה ודע לך כי יש).

וכל אדם צריך להיזהר מאוד מן המחלוקת ('כד הקמח' ערך שלום ד"ה צריך אדם ליזהר מהמחלוקת) שאיסורה הוא אפילו בניצוץ אחד בלבד ('השל"ה הקדוש' שער האותיות אות ב' ד"ה ואם יודע איזה בשורה טובה). וירחיק ממנה הרחקה יתירה עד שהיא תיעלם מהעין ('השל"ה הקדוש' מסכת סוכה עמוד השלום ד"ה בסוף פ"ק דברכות) ויברח ממנה כאדם הבורח מן המוות ומן האש, כי המחלוקת היא 'אש' ועד אבדון תֹּאכַל ('פלא יועץ' ערך מחלֹקת ד"ה ידוע כמה וד"ה ולכן לו). וישמור האדם שמירה יתירה שלא תצא ממנו מחלוקת אפילו שלא במתכוון ובאונס ('השל"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת משפטים ד"ה כי תצא אש). וכל שכן שלא ייכנס להתפלל או לעשות מצוה או שׂררה על הציבור על ידי מחלוקת – כי ייצא שכרו בהפסדו ולא לרצון יהיה והיא לא תצלח ('יעלזו חסידים' למחבר 'פלא יועץ' סימנים תשמח – תשע ד"ה לא יכנס). ואדרבא על ידי שהאדם ירחיק עצמו מן המריבה הוא יהיה מכובד תמיד על הבריות שנאמר "כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב" (משלי כ, ג) ('מאה שערים' על טעמי המצוות המיוחס לרקנאטי שער ארבעים דף ל ע"א ד"ה מצוה לאהוב את הבריות).

קשה היא המחלוקת שכל מי שאפילו רק עוזר בה הרי ה' מאבד את זכרו מן העולם ('במדבר רבה' פרשת קרח יח, ד). לכן על האדם להרחיק מאוד מאוד מהמחלוקת ולא יתפתה ביצרו הרע שעושה זאת ל'שם שמים', כי בנקל מאוד ייפול ברשת על ידי המחלוקת, ויהיה לו חרטה על זה כל ימי חייו (ספר 'רפאל המלאך' אות מ' ערך מחלוקת ד"ה מאד מאד). לכן תכף ומיד כאשר מתחילה מחלוקת ('השל"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת לך לך ד"ה להרחיק מאד ממחלקת) יעשה האדם כל מה שיכול על מנת לתווך השלום ולכבות את 'אש המחלוקת' ('השל"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת קרח ד"ה ממחלקת של קרח). ואם יצא תחת ידו דבר לא מתוקן ובא לידי מחלוקת ויש קפידה לחברו עליו – מהר יחיש מעשהו לבקש השלום ('אורות אלים' למחבר 'פלא יועץ' מסכת סנהדרין ד"ה עוד שם אשריו למי ששומע), ויתאמץ כל ימיו לא לריב עם שום אדם בעולם ('סמוכים לעד' על התורה למחבר 'שבט מוסר' פרשת משפטים ד"ה עי"ל סמך כי יריבון).

הגאולה העתידה תלויה בעיקרה באחדות ואהבת ישראל. כי לא נחרבה ירושלים ('אמרי נועם' לר' מאיר הורוויץ מדז'יקוב פרשת דברים אות יז ד"ה או יאמר איכה אשא לבדי) בזמן בית המקדש השני (עפ"י גמ' יומא דף ט ע"ב) אלא על שנאת חינם ('אמרי נועם' פרשת דברים אות יז ד"ה או יאמר איכה אשא לבדי). ודבר זה גילה יעקב אבינו לשבטים הקדושים על "ְאַחֲרִית הַיָּמִים" כפי שנאמר "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (בראשית מט, א), כלומר שהורה להם כי עליהם להיות ביניהם באחדות בלב אחד כאיש אחד באסיפה ואגוּדה אחת, כפי שהם גם נקראים בשם 'כנסת ישראל', ואז הוא מצידו ימשוך להם את הגאולה העתידה. וכן משה רבינו רמז זאת לעם ישראל כשאמר "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם" (דברים א, יב), וכוונתו כי מה שקשור בעסק החורבן והגאולה אנוכי "אֶשָּׂא לְבַדִּי" זאת, ועלי לתקן את "אֵיכָה" ולהביא את הגאולה, אך עליכם מוטל לתקן את הריב והמחלוקת ושנאת החינם שביניכם, וזה "טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם" כלומר ש'הטרחה' ו'המשא' שלכם הוא לתקן את "רִיבְכֶם" והשנאת חינם ('אמרי נועם' פרשת דברים אות יז ד"ה או יאמר איכה אשא לבדי) ואז יזכו לגאולה בקרוב, אמן.