פרשת במדבר – מעלת צניעות האישה

נאמר בתורה "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר" (במדבר א, א). לפני שהוקם המשכן דיבר ה' יתברך עם משה רבינו בסנה, במדין, בארץ מצרים ובסיני. אך כיון שהוקם המשכן, אמר הקב"ה יָפָה היא הצניעות שנאמר "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקֶיךָ" (מיכה ו, ח), והחל לדבר עמו באוהל מועד ('מדרש תנחומא' פרשת במדבר אות ג) שהוא מקום מחוּפֵּה ומכוסה ביריעות מכסה על גבי מכסה – על מנת שיהיה הדיבור בצניעות וחשאי מאוד ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק א' דרוש ט' ד"ה וכן הדבר במתן).

ויש להבין, מהי חשיבותה ומעלתה של הנהגת הצניעות אשר בחר בה ה' יתברך, ואשר צריכים לנהוג בה כל איש ואישה מישראל?

על ידי הצניעות יכולה לשרות הברכה והקדוּשה במעשי האיש והאישה

הסטרא אחרא יכול לקטרג ולהפר מחשבות כאשר יש גילוי ופרסום לדבר (הרמ"ד וואלי משלי טו פסוק כב). אך אם הדבר הוא מכוסה ונסתר (זוהר פרשת בראשית דף סד ע"ב ד"ה ובגין) אין לסטרא אחרא (הרמ"ד וואלי משלי טו פסוק כב) ולכוחות 'החיצונים' ('שם משמואל' פרשת תולדות שנת תרעט ד"ה וי"ל עוד בלשון אחר) אחיזה בו כלל ועיקר. כי אין להם אחיזה במקום מוצנע ובדרך צנעה (הרמ"ד וואלי משלי טו פסוק כב, עפ"י 'יערות דבש' חלק א דרוש ט ד"ה והענין כל זמן) ובכל דְּבַר סתר ('שם משמואל' פרשת תולדות שנת תרעט ד"ה וי"ל עוד בלשון אחר). וזה הכלל שאין דבר המבטל את ענין 'הקליפוֹת' אלא צניעות והצנע לכת ('יערות דבש' חלק א דרוש ט ד"ה ולכך במדבר), ויש בהם גם סגולה להציל את האדם מן המזיקין ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן דרוש לז פרשת פנחס דף עא ע"ב טור ב ד"ה ומן הנביאים). לכן כאשר ציותה התורה לִמְנוֹת את ישראל היא אמרה לעשות זאת על ידי שקלים שנאמר "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם: זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" (שמות ל, יב – יג) ונעשה כן כדי שלא יתפרסם מניינם, כי כל ענייני ישראל צריכים להיות בהסתר שלא לתת מקום לסטרא אחרא החיצוני לקטרג ולהתקנא בהם ('כתם פז' פרשת מקץ דף רב ע"א ד"ה ותבין גם כן).

וכשאין אחיזה של הסטרא אחרא, יכולה לשרות הברכה באותו מקום הנסתר (זוהר פרשת בראשית דף רב ע"א ד"ה תא חזי, זוהר פרשת בראשית סד ע"ב ד"ה ומשום) כפי שנרמז בפסוק "יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּֽאֲסָמֶיךָ" (דברים כח, ח) ('רקנאטי' פרשת שמיני על הפסוק 'ומפתח אוהל מועד לא תצאו'). לכן כאשר היה נכנס כהן גדול ביום הכיפורים אל ההיכל היה אסור לאף אדם להיכנס שם שנאמר "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ" (ויקרא טז, יז) לפי שאין הברכה מצויה אלא בדבר הצנוּע ('רקנאטי' פרשת אחרי מות ד"ה וטעם וכל אם לא יהיה). ומטעם זה גם הצטווּ ישראל לאכול את קרבן הפסח דווקא בבית אחד שנאמר "בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל" (שמות יב, מו) ('רקנאטי' פרשת בא על הפסוק 'בבית אחד יאכל'). וכן זו גם הסיבה שאחרי מותם של נדב ואביהוא ציוה משה רבינו את אהרן ואת שני בניו הנותרים אלעזר ואיתמר לא לצאת מאוהל מועד שנאמר "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ פֶּן תָּמֻתוּ" (ויקרא י, ז) היות שהברכה והחסד חלים רק בצנעה ('רקנאטי' פרשת שמיני על הפסוק 'ומפתח אוהל מועד לא תצאו פן תמותו').

גם הקדוּשה נמצאת רק במקום של צניעות, כפי ששרתה רוח הקדוּשה בתוך המשכן. לכן אסרו חכמים להתפלל בבקעה (ראה גמ' ברכות דף לד ע"ב ובמפרשים שם) שכיון שהוא מקום גלוי לכל הרי שאין שם קדוּשה. ומטעם זה היו מפרישים כהן גדול שבעה ימים לפני יום הכיפורים ללשכת פלהדרין (ראה משנה יומא א, א) על מנת שיחוּל עליו 'רוּח הקוֹדש' – כי אין אחיזה לצד הטומאה במקום מוצנע, מה שאין כן במקום הפקר ובפרהסיא. וזו הסיבה שצווּ אהרן ובניו לא לצאת מפתח אוהל מועד במשך שבעת ימי המילואים שנאמר "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם: וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא תָמוּתוּ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי" (ויקרא ח, לג – לה). וכן הוא אצל האבל המתאבל על קרובו, היות שמידת הדין מתוחה על האבל לכן הוא לא יוצא כל שבעת ימים מפתח ביתו לבל יחוּל עליו צד הטומאה ('יערות דבש' חלק א' דרוש יב ד"ה ואתן בנות ישראל וד"ה ולכך כהן גדול).

וכך צריך כל אדם לעשות את מעשיו בהצנע לכת ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא בלוח טעויות והשמטות דף יב חלק תקונים והשמטות ד"ה והפילוסוף האלקי), ואפילו בתורה ובקיום המצוות להיות צנוּע ככל האפשר ('ככר לאדן' להחיד"א על מסכת דרך ארץ זוטא פרק ה' חלק פירוש ד"ה הדר מצוה צניעות), כפי שנאמר "בְּנִי שְׁמֹר אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ" (משלי ז, א) "שְׁמֹר אֲמָרָי" – שיהיה עסק התורה בצנעה כל מה שיכול, "וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן" – שישתדל להסתיר גם את מעשה המצוות ('חומת אנך' להחיד"א על משלי פרק ז ד"ה שמור אמרי). וכשהולך לבית המדרש ולדבר מצוה לא יאמר בפירוש שהוא הולך ללמוד או לקיים מצוה כי היצר הרע יקטרג, אלא יקיים מה שנאמר "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקֶיךָ" (מיכה ו, ח), כלומר יעלים את ההליכה שתהיה בצניעות גדולה ('צוארי שלל' להחיד"א הפטרת בלק אות ד) ובהיחבא, כך שלא תיוודע ('ספר החיים' לאחיו של המהר"ל מפראג פרק שישי ד"ה האדם יראה לעשות). ועל ידי שיסתיר האדם את מעשה עבודתו ולא יגלהו לבני האדם, לא ישלטו בו 'החיצונים' ולא יהיה להם שום יניקה ממנו וממצותיו ('דבר בעתו' לר' ששון מרדכי יום שבת קודש ד"ה אין מקדשין על יין). שהמסתיר מעשיו מבני אדם, סגולתו להיות נסתר מ'בעלי הדין' כפי שנאמר "לְגֶבֶר אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ נִסְתָּרָה וַיָּסֶךְ אֱלוֹהַּ בַּעֲדוֹ" (איוב ג, כג) ('מזמור לאסף' לר' ששון מרדכי דיני התעוררות הלילה ד"ה 'הגה שויתי ה' לנגדי').

האיש והאישה צריכים להיות צנועים בלבושם בתוך ביתם ומחוץ לביתם

צריך האדם להיות צנוּע בלבושו מחוץ לביתו וגם בתוך ביתו (עפ"י 'של"ה הקדוש' שער האותיות אות צ ד"ה וכן האריכו בצניעות). ונלמד הדבר מהדגים שהם כשרים רק כאשר יש להם קשׂקשׂים, היות שהקשׂקשׂים שלהם הם מעין מלבוּש לגופם השומר על בשרם וכעין 'חוֹמה' סביב הרומזת לצניעות ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה קפה ד"ה עוד שם דע). ואף על פי שהמים כבר ממילא מכסים את כל הדגים ומצניעים אותם, עם זאת רק אלו המכוסים גם בקשׂקשׂת על בשרם הם הטהורים וזולתם טמאים, ללמד שעל האדם להתנהג בצניעות גדולה לא רק בהיותו בחוץ אלא אף ביושבו בבית אפל ונסתר בחדרי חדרים. ודומה דבר זה להלכות בית הכסא, שאף כי האדם נמצא במקום סגור הרי שאסור לו לגלות את גופו יותר מהשיעור שקבעו חכמים ('מגלה צפונות' חלק ב' למחבר 'שבט מוסר' ד"ה אמר המחבר אליהו הכהן). וכך היה עם שאוּל המלך בצניעותו הרבה, שבשעה שרדף אחרי דוד ורצה לעשות צרכיו, הוא נכנס למערה שבתוך מערה שנאמר "וְשָׁם מְעָרָה וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו" (שמואל א' כד, ד). וגם שם שכבר היה במקום נסתר, הוא שִׁלְשֵׁל בגדיו למטה על רגליו שלא יראה פירועו אף שמן הדין מותר לגלות טפח מאחוריו ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן פרשת פנחס דף עא ע"ב דרוש לז ד"ה 'יתהדר הצניעות' ועיי"ש איך למד שהיה מערה מתוך מערה).

כל ענייני הצניעות נצרכים ומכוּונים אל האישה אף יותר מן האיש ('טור פטדה' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו הלכות שבת סימן שג אות יג – יד). ובשל כך אמרו רבותינו כי הקב"ה ברא את האישה דווקא מן הצלע שהוא מקום צנוּע, כפי שנאמר "וַיִּבֶן ה' אֱלֹקִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה" (בראשית ב, כב) וזה על מנת שתהיה צנועה ('מדרש תנחומא' פרשת וישב אות ו, עפ"י 'טור פטדה' הלכות שבת סימן שג אות ז). ועל כל אבר ואבר שברא בה אמר לה "תְּהֵא אִשָּׁה צְנוּעָה אִשָּׁה צְנוּעָה" ('בראשית רבה' יח, ב). וכאשר הוא הביא אותה אל האדם הראשון, הביאה כאשר היא קלוּעה בצנעה ובהסתר ומכוסה בלבושי אוֹר וִיקַר (ראה גמ' ברכות דף סא ע"א) ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק א' דרוש ט ד"ה וענין כל זמן). ולבד מהלבוש על האישה להיות צנועה גם בהליכותיה, כפי שהיתה רות המואביה עד שבועז היה מתפלא עליה "וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת" (רות ב, ה) ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן פרשת פנחס דף עא ע"ב טור ב דרוש לז ד"ה ומן הנביאים), לפי שרות לא היתה מתכופפת קדימה ככל הנשים שעל ידי כן רגליהן נראות אלא היתה יושבת ומלקטת, וגם לא היתה מרימה בגדיה כדי שיהיה לה קל ללכת אלא אדרבא משׁלשׁלת אותן כלפי מטה, ועוד שלא היתה משׂחקת עם הקוצרים אלא מצנעת עצמה ('רות רבה' ד, ח עם ביאור 'מתנות כהונה' שם).

וראוי לאישה להיות יושבת בתוך ביתה ולא לצאת לרחוב (עפ"י 'מדרש תנחומא' פרשת וישלח, ה) אלא לצורך גדול ('ראשית חכמה' פרק דרך ארץ ד"ה דרך ארץ האשה בכל עניניה). שכך היה דרכן של הנשים הצנועות להיות יושבות תמיד בביתן ('פירוש 'מקדם לעין' על 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת י אות נב) ואינן יוצאות מפתח ביתן (זוהר פרשת תרומה דף קעא ע"א ד"ה ואי תימא). כך נהגה שרה אמנו להיות בתוך האהל ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת וירא ד"ה עוד טעם אחר כי אין הבן הזה) גם כשבאו לה אורחים, לא זזה משם ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן פרשת פנחס דף עא ע"ב דרוש לז ד"ה יתהדר הצניעות) לפי שהיתה צנועה ביותר ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם פרשת בראשית דף יב ע"ב ד"ה וממעלת שרה אמנו). וכיון ששרה לא באה לפני המלאכים אז הם שאלו את אברהם אבינו עליה ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן פרשת פנחס דף עא ע"ב דרוש לז ד"ה יתהדר הצניעות) "אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" (בראשית יח, ט) ואז ענה להם אברהם אבינו שבגלל צניעותה "הִנֵּה בָאֹהֶל" (בראשית יח, ט). וזהו גם מה שנאמר על צניעותה של יעל אשת חבר הקיני בשירת דבורה "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ" (שופטים ה, כד) ('פירוש 'מקדם לעין' על 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת י אות נב).

וכן היה עם רבקה בת בתואל שהיתה יפת תואר ויפת מראה והצניעה את עצמה בבית אביה משום "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה" (תהלים מה, יד), ואיש לא ראה אותה. לכן העולם לא ידע שיש לבתואל בת וממילא גם לא תבעו לקחתה לאישה. וזהו כוונת הפסוק "וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ" (בראשית כד, טז) ('מגלה צפונות' חלק א' למחבר 'שבט מוסר' פרשת וירא ד"ה במדרש בתולה ואיש). וכאשר רבקה פגשה את אליעזר היתה זו הפעם הראשונה שהיא יצאה מדלתי ביתה, ועל זה הדגישה התורה ואמרה "וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ" (בראשית כד, טו) ('חוט של חסד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת חיי שרה ד"ה 'בתולה אשר' עפ"י חז"ל). וגם אז לרוב צניעותה של רבקה, היא שׂמה את "כַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ" על מנת שהוא יהיה מסך מבדיל שלא יסתכלו בני האדם ביופי פניה, ויחמדו את יופיה בליבם ויבואו לחטוא. לכן מיד אחר כך נאמר "וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד" (בראשית כד, טז) בכדי ללמד שזהו טעם הנחת כדה על שׁכמה ('עיני העדה' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרשת חיי שרה ד"ה אמנם יובן בדרז"ל).

וכן כאשר קרב אליעזר אל רבקה וביקש ממנה מים, היא הבינה שהוא עושה כן על מנת להכירה ולראות פניה, לכן מיד היא לקחה את כדה והניחה אותו על ידה כדי שהוא יהיה מבדיל בינה לבין אליעזר כך שלא יוכל לראותה. ובסיבה זו הניחה את הכד בידה ולא על הקרקע, כפי שנאמר "וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ" (בראשית כד, יח) ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' פרשת חיי שרה ד"ה אמנם יובן בדרז"ל). וגם כאשר ראתה רבקה את יצחק היא מיד התכסתה בצעיף מפני צניעוּתה שנאמר "וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל: וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס" (בראשית כד, סד – סה) (הרמ"ד וואלי תלמיד חבר להרמח"ל בראשית כד על הפסוק 'ותקח הצעיף'). מטעם זה יצחק לא רצה לקחת אישה אחרת על רבקה אף שבתחילה לא היה לו ממנה ילדים, וזה מחמת שראה שהיא צנועה וכשרה כמו שרה אמו, אלא רק היה מתפלל עליה שנאמר "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא" (בראשית כה, כא) ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם פרשת בראשית דף יז ע"א ד"ה אמנם נ"ל).

כך היה גם עם נשות ישראל בדור המדבר שהיו צנועות ביותר והיו יושבות באהלים. ולא היו יוצאות הנשים מפתח האהל אלא האנשים, ורמז לדבר בפסוק "אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ" (במדבר יא, י) כלומר "אִישׁ" ולא 'אישה' ('דברי שלמה' פרשת בראשית דף יג ע"א ד"ה וממעלת שרה אמנו). על דבר זה גם נאמר "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כד, ה). "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב" – אלו הנשים שהן תמיד באהל ('פירוש 'מקדם לעין' על 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת י אות נב). וכן נאמר "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ" (תהלים מה, יד) ופירושו, שאף שיש לאישה לבוּש מכובד ויקר ובו "מִּשְׁבְּצוֹת זָהָב" עם זאת אינה יוצאת מדלתי ביתה החוצה בלבוש זה. ועל כך האישה הזאת נקראת בשם 'צנוּעה' ('מגלה צפונות' למחבר שבט מוסר חלק ג' פרשת זאת הברכה ד"ה עוד נר' על דרך הפשט). וכן הוא לתכשיטיה, שלא צריכה האישה להיראות עם תכשיטיה אלא כאשר היא עם בעלה ('זוהר חדש' שיר השירים דף פו ע"ב ד"ה מכאן דלא) לפי שלא ניתנו תכשיטים לאישה אלא שתהא מתקשטת בהן בתוך ביתה. ואם תצא בהן לרשות הרבים העם יסתכל בה, וזה פגם עבוּרה ('מדרש תנחומא' פרשת וישלח אות ה).

בתחילה היה דרכן של בנות ישראל הכשרות שלא נראה בשר גופן בהיותן מחוץ לבית ('יערות דבש' דרושים לר' יהונתן אייבשיץ חלק א דרוש יב ד"ה הנני מתרה), אך בתוך ביתן היו הולכות קצת בגילוי בשר ולא היו צנועות בלבושן, והיה זה מכשול לקרוביה של האישה הנמצאים בביתה. עד שבא עזרא הסופר שהיה ראש לכנסת הגדולה ותיקן שהאישה תכסה את גילוי בשרה גם בביתה בסינר ובשאר בגדים, וכך תהיה מכוסה ונעלמת מעין רוֹאֶה גם בביתה מפני הצניעות ('יערות דבש' חלק ב' דרוש ט ד"ה ולהבין מה ענין 'וד"ה אמנם אמרו' על הגמ' בבבא קמא דף פב ע"א, 'יערות דבש' חלק א' דרוש ו ד"ה והנה לבטל יצרא). לכן כל אישה צריכה להיזהר להיות צנועה ביותר שיהיה כל כבודה פנימה ותסתיר עצמה מכל אדם במה שאפשר, ולא יראה ולא ימצא ולא יהיה מגולה מכל גופה אפילו במשהו שלא תכשיל שום אדם במראית עין ('של"ה הקדוש' שער האותיות אות צ ד"ה ומכ"ש האשה). ומדרכי הצניעות הוא שהאישה הנשׂואה תכסה גם את שׂערות ראשה בביתה (זוהר פרשת נשא דף קכה ע"ב ד"ה אמר רבי חזקיה) ואפילו היא בחדרי חדרים ('של"ה הקדוש' שער האותיות אות צ ד"ה ומכ"ש האשה), וכל שכן בהיותה ברחוב (זוהר פרשת נשא דף קכה ע"ב ד"ה אמר רבי חזקיה) שאז וודאי צריכה לכסות את ראשׁה ושׂערותיה (זוהר פרשת בהעלותך דף קנא ע"ב ד"ה וכל מאן).

אישה צנועה זוכה שכל בניה יוצאים כשרים והגונים ומאריכים ימים

כִּשְׁרוֹן הזרע של האדם תלוי בצניעותה של האישה וטהרת רעיונה, ודבר זה הוא כלל ועיקר גדול. ומי שחס על זרעו יבין זאת ('עיר מקלט' פרשת וישלח בחלק מוסרי השל"ה ד"ה 'ותצא דינה' בהגהה). לכן ימכור האדם כל מה שיש לו על מנת שיישא אישה הגונה וממשפחה כשרה ('מעבר יבק' שפתי צדק פרק טו ד"ה וטבע האשה), וישתדל שתהיה אישה צנוּעה כפי מה שאפשר להשיג, כדי שיהיו לו בנים כשרים והגונים ('בעלי ברית אברם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על התהלים מזמור קכח ד"ה שיר המעלות אשרי) שהרי 'כל טוּב אדוֹניה נמצא בידה'. והיות שעיקר הצניעות תלוי באישה, לכן אם היא צנועה גם הבנים שלה יוצאים צנועים ('מעבר יבק' שפתי צדק פרק טו ד"ה וטבע האשה) וקיימים לעולם. והטעם בזה, לפי שבעוון האב או האם חלילה בנים עלולים למות כשהם קטנים, אך כאשר האֵם היא צדיקה וצנועה כגפן פוריה ומוצנעת כך שכל כבודה בת מלך פנימה – הרי שלא יומתו הבנים בעוונה ('מדרש האיתמרי' למחבר 'שבט מוסר' דרוש ב' קול כלה ד"ה אשתך כגפן פוריה).

וזהו מה שנאמר "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ" (תהלים קכח, ג), "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה" – נמשלה לגפן כי אין עוד עץ הגדל בתוך הבית כמו הגפן, ללמד שהאישה צריכה להיות צנועה ולא לצאת החוצה ('אברם אנוכי' לר' אברהם פאלאג'י על תהלים קכח ד"ה 'המעתיק אברהם' בהערה) אלא להיות "בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ" (זוהר פרשת וירא דף קטו ע"ב - קטז ע"א ד"ה פתח רבי יוסי) וגם שתתכסה כשהיא בזוויות הבית (זוהר פרשת נשא דף קכו ע"א ד"ה ועל דא) אז אישה זו נקראת בשם 'צְנוּעָה', והיא ראויה להוליד בנים כשרים שהם יהיו "כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ" – כלומר כמו שהזיתים לחים תמיד כבוֹסר, והעלים שלהם אינם נופלים מהם כל השנה (זוהר פרשת וירא דף קטו ע"ב - קטז ע"א ד"ה פתח רבי יוסי) בין בקיץ ובין בחורף ('מאה שערים' המיוחס לרקנאטי על טעמי המצוות שער חמשה וששים ד"ה ועל דרך האמת) שתמיד הם ירוקים (פירוש 'דרך אמת' על זוהר פרשת נשא דף קטז ע"א אות א) ועל כן יש בעץ הזית חשיבות יותר משאר האילנות ('מאה שערים' על טעמי המצוות שער חמשה וששים ד"ה ועל דרך האמת), כך גם הבנים יהיו סביב שולחן אביהם כאשר הם דשנים ורעננים (זוהר פרשת וירא דף קטו ע"ב - קטז ע"א ד"ה פתח רבי יוסי. ראה זוהר לך לך דף פד ע"ב ד"ה בסתר המדרגה) ולא ימותו, אלא יהיו קיימים לעולם ('מדרש האיתמרי' דרוש ב' קול כלה ד"ה אשתך כגפן פוריה) ויתעלו להיות חשובים יותר משאר בני העולם (זוהר פרשת נשא דף קכו ע"א ד"ה ועל דא).

על האישה הצנועה אמר שלמה המלך "צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל: קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ: רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה" (משלי לא, כז – כט), כלומר כיון שאותה האישה "צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ" – הולכת בביתה בצניעות גדולה, לכן "קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ" כי בזכותה הם יצאו כשרים והגונים ומאריכים ימים, על כן הם בעצמם משבחים אותה ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו מאמרים משלי לא ד"ה צופיה הליכות ביתה). וראויה אישה זו להעמיד מזרעה גם כהן גדול המשמש במקום צנוע שבמקדש, ובלבד שכוונת צניעותה לשם שמים ולא על מנת להרוויח דבר יקר זה ('בן יהוידע' למחבר הבן איש חי מסכת יומא דף מז ע"א ד"ה הרבה נשים). ושכר זה נרמז בפסוק "בַּד בְּבַד יִהְיֶה" (שמות ל, לד) שאם האישה יושבת לבדה בצניעות אזי זוכה לבנים המתלבשים בבגד "בַד" להיותם כהנים גדולים ('מגלה עמוקות' פרשת אחרי מות ד"ה בפרקא דיומא) (ראה 'מדרש תנחומא' במדבר ג). והוא מדה כנגד מדה, שכמו שהיא היתה צנועה ולא יצאה מפתח ביתה החוצה, כך תזכה לבן כהן גדול שעליו נאמר "וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא" (ויקרא כא, יב) ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם פרשת בראשית דף יב ע"ב ד"ה וממעלת שרה אמנו).

בכוח הצניעות יכולה האישה לזכות לבנים תלמידי חכמים וראשי ישיבות

רבקה זכתה ללדת תאומים כפי שנאמר "וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ" (בראשית כה, כד) והיה זה בזכות צניעותה שנאמר "וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל: וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס" (בראשית כד, סד – סה). וכן תמר ילדה תאומים שנאמר "וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ" (בראשית לח, כז) והיה גם זה בזכות צניעותה שנאמר "וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ: וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף" (בראשית לח, יג – יד) (ראה 'בראשית רבה' ס, טו). ומה שכתוב אצל רבקה "וַתִּתְכָּס" ולא נאמר בלשון קצרה 'ותכס' הוא כדי להורות שהיא כיסתה את עצמה מפני יצחק יותר מהרגיל. וכן אצל תמר שהתכסתה מפני חמיה יהודה לא נאמר בה רק "וַתְּכַס בַּצָּעִיף" אלא הוסיף הכתוב "וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף" לפי שלא די שכיסתה בצעיף אלא גם הוסיפה כיסוי על כיסוי. ועל מה שרבקה ותמר התכסו מחמת צניעותן יותר משאר הנשים, על כן דווקא הן זכו ללדת תאומים ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן פרשת פנחס חלק ג תחילת דרוש לז ד"ה יתהדר הצניעות ויתעלה הדרו).

דור המדבר היה דור דעה שלא היה ולא יהיה כמותו עד שיבוא משיח. וכל כך היו צדיקים עד שזכו לקבל את התורה, מה שלא זכה אף דור אחר. וכל מעלתם באותו הדור היה מחמת הנשים שהיו צנועות ביותר והיו יושבות באהלים ולא יוצאות מפתחן. וכיון שאשה צנועה זוכה לבנים כהנים גדולים לכן הקב"ה קרא לעם ישראל שבאותו הדור "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים" שנאמר "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ו). ודבר זה היה כעניין מעשיה של קִמְחִית שבשביל צניעות שהיתה באה ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם פרשת בראשית דף יג ע"א ד"ה ולפי דרכנו) שֶׁמִּיָּמֶיהָ לא ראו קוֹרוֹת ביתה את קלעי שׂערות ראשׁה (גמ' יומא דף מז ע"א), היא זכתה ששבעת בניה שימשו בכהונה גדולה (ראה גמ' יומא דף מז ע"א בדברי קמחית). ומעין זה היה גם בנשותיהם של דור המדבר, שמחמת צניעותן זכו ללדת בנים צדיקים שקיבלו את התורה. ונמצא שנשים אלו היו הסיבה לקיום העולם ('דברי שלמה' פרשת וירא דף יג ע"א ד"ה 'ולפי דרכינו' ועיי"ש עוד בדבריו).

אישה שהיא צנועה זוכה להעמיד נביאים ומלכים (גמ' מגילה דף י ע"ב) או תלמידי חכמים שיהיו ראשי ישיבות שגם הם נקראים בשם 'מלכים' ('בן יהוידע' מגילה דף י ע"ב ד"ה זוכה ויוצאין) (ראה 'במדבר רבה' ח, ט וכן 'תנא דבי אליהו רבא' פרק יח אות יט ד"ה אשתך כגפן). וכן היה עם תמר שהיתה צנועה מאוד, כפי שנרמז בשמה 'תמר' שעם הכולל היא גמטריא התיבות 'צנוּעה היתה' ('רבינו אפרים' על התורה פרשת וישב בראשית לח, ו). והיא היתה כל כך צנועה עד שאפילו חמיה יהודה לא ידע איך היא נראית אף שהיתה נמצאת בביתו והיתה נשואה לשני בניו (עפ"י גמ' מגילה דף י ע"ב). וגם בעת שישבה "בְּפֶתַח עֵינַיִם" (בראשית לח, יד) וחיכתה ליהודה, לא שינתה תמר ממנהגה וכיסתה עצמה בצעיף שנאמר "וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה" (בראשית לח, יד) ('מדרש תלפיות' ענף יהודה ד"ה 'א"ה לדעתי לעולם כסוי' עיי"ש). ועל כן זכתה תמר כי יצא ממנה כל זרע מלכות בית דוד ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק א' דרוש יב ד"ה הנני מתרה בכם).

שרה אמנו זכתה להעמיד בן צדיק בזכות צניעותה. לכן על אף שהמלאכים ידעו היכן היא שרה הם שאלו את אברהם אבינו "אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" (בראשית יח, ט) בכדי ללמדו שהיא תלד בן בעבור צניעותה. ומשום כך מיד אמר לו המלאך "וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" (בראשית יח, י) ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן פרשת פנחס דף עא ע"ב דרוש לז ד"ה יתהדר הצניעות). ואישה שהיא צנועה זוכה גם שיעמדו ממנה נביאים (גמ' מגילה דף י ע"ב), וכפי שאמר ישעיה הנביא על עצמו כי הסיבה שזכה להתנבאות היה מכוח צניעותה של אמו שנאמר "שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק ה' מִבֶּטֶן קְרָאָנִי מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי" (ישעיה מט, א), "מֵרָחוֹק ה' מִבֶּטֶן קְרָאָנִי" – שמסיבת ה"בֶּטֶן" שאמי היתה צנועה קראני ה' לנבואה, והראיה לזה כי כבר "מִמְּעֵי אִמִּי" ה' "הִזְכִּיר שְׁמִי" כלומר את שמי 'ישעיה'. והרי שמו 'ישעיה' מורכב מתיבות 'ישע-יה' כי מורה על כך שעתיד הוא להתנבאות חמש עשרה פעמים על התשועה של ישראל. ומכאן שהוא נקרא לנבוּאה בכֹח צניעותה של אמו ('בעלי ברית אברם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א ספר ישעיה פרק מט ד"ה שמעו איים).

אישה שהיא פרוצה בצניעותה גורמת שבניה יהיו רשעים ומקולקלים

תחילת קלקול הבנים חס וחלילה צומח מהפקר האישה, שיש בידי הלילי' אשת הס"מ להלביש את כוחותיה הטמאים באישה שפרוצה בעת הזיווג ('מעבר יבק' שפתי צדק פרק טו ד"ה וטבע האשה היא). לכן הפרוצות שחושבות כי אינן עוברות עבירה בפועל חס ושלום רק פריצות בעלמא, עתידות להוליד בנים זרים. משום כך נאמר על בן כסיל "וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ" (משלי י, א) כי הדבר תלוי באמו. ומטעם זה כאשר התכעס שאוּל על בנו יהונתן כי מעדיף הוא את דוד בן ישי, אמר לו "בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ: כִּי כָל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ וְעַתָּה שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי כִּי בֶן מָוֶת הוּא" (שמואל א' כ, ל – לא). שאוּל אמר "וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ" – כי כוונתו להוכיחו שיאמרו הבריות שאין הוא כדאי למלכות אף שהוא בן מלך, משום שאמו היתה פרוּצה ('יערות דבש' חלק א' דרוש יב ד"ה הנני מתרה). ומחמת כן שאול בעצמו קרא לו בדבריו "בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת" להודיע שקלקולו הוא מאמו (עפ"י 'בעלי ברית אברם' אמור ד"ה והכוונה בזה).

אישה שמהלכת בשוק ומרבה ללכת ברחובות ומדברת עם כל אדם ונותנת עיניה בכל אדם, גורמת רעה לעצמה ושיהיו בניה רעים ובעלי מומים ('תנא דבי אליהו רבא' פרק יח אות כ ד"ה שניה לה אשה שמהלכת) גופניים, או מומים נפשיים של תכונות רעות ('מאורי האש' על תנא דבי אליהו רבא פרק יח ד"ה 'בניה' אות נג) ועתידה היא להתחייב על קלקול עצמה וקלקול בניה ('תנא דבי אליהו רבא' פרק יח אות כ ד"ה שניה לה אשה שמהלכת). כך מצינו במקלל שיצא בן מקולקל מחמת אמו שהיתה פטפטנית ולא היתה צנועה כשאר בנות ישראל. לכן הזכירה התורה במקלל את התיבה "אִשָּׁה" בפסוקים "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית" (ויקרא כד, י) וכן בפסוק "וַיִּקֹּב בֶּן הָֽאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית" (ויקרא כד, יא) על אף שהיה יכול הכתוב לקצר ולומר רק "בֶּן היִשְׂרְאֵלִית", כי רצה הכתוב ללמד שהקלקול בא לו מצד האישה, כדרך שאר הבנים שמתקלקלים כיון שאמם מקולקלת ('בעלי ברית אברם' פרשת אמור ד"ה והכוונה בזה הוא). לכן אם יצא בן לתרבות רעה, דרך הבריות לקלל את הַשָׁדַיִם שממנו הוא ינק ('קב הישר' פרק פא ד"ה איתא במדרש רבה).

וכל בית שאין בו צניעות, שם הלילי' עלולה להיות מצויה ולהזיק לקטנים חס וחלילה (עפ"י 'קב הישר' פרק נח ד"ה והנה ישכיל הנבון, 'ספר זכירה' דף יז ע"א ד"ה ובבית זה שאין) ואם האישה מוציאה ומגלה בביתה את שׂערות ראשה כדי להתקשט בהן כדרך הנשים היצאניוֹת ('מקדש מלך' על זוהר פרשת נשא דף קכה ע"ב) גורמת שבניה יהיו עניים, בזויים ונבזים בן הבריות ('קב הישר' פרק נח ד"ה והנה ישכיל הנבון) ובעלי מוּמים ('מאיר בת עין' לר' מאיר ביקייאם דף עה ע"א על מסכת יומא פרק ה ד"ה ואפשר) ושרוּח אחרת של טומאה תשרה בביתה (זוהר פרשת נשא דף קכו ע"א ד"ה פוק חמי). לכן צריכה האישה להקפיד שלא יראו קוֹרוֹת ביתה את שׂערות ראשׁה (זוהר פרשת נשא דף קכו ע"א ד"ה אמר רבי יהודה) למעט בשעה שסורקת את ראשה וקולעת את שׂערה ('אור החמה' על זוהר פרשת נשא דף קכה ע"ב ד"ה 'לאתקנא ביה' מהרמ"ק). וכל שכן שלא יראה שׂערה מחוץ לביתה (זוהר פרשת נשא דף קכו ע"א ד"ה אמר רבי יהודה). והוא הדין גם לשאר סוגי הפריצוּת האחרים שצריכה האישה להיזהר מאוד בביתה (עפ"י 'מעבר יבק' שפתי צדק פרק טו ד"ה ודברים אלו טוב).

כל איש תבונה יעשה דבריו בהצנע לכת (הרמ"ד וואלי על ספר משלי טו פסוק כב). ויהיה צנוע בכל דרכיו במאכל במשתה בדיבור ואפילו בחדר משכבו. וקל וחומר שיזהיר את בני ביתו ואשתו שיהיו צנועים ('ימלט נפשו' לר' אברהם חמוי סימן כח אות צ) ובכלל זה את בנותיו וכלותיו – על מנת שיהיה זרעו זרע אנשים ברוכי ה'. כי שכרה של האישה הצנועה ('אורות אלים' למחבר 'פלא יועץ' מסכת יומא דף מז) אלו הם הבנים התלויים בה. שאף אם יש אדם רשע אך יש לו אישה צנועה – הרי שבניו יהיו טובים צדיקים וישרים. ואם יש אדם צדיק אך יש לו אישה רעה – הרי שגם בניו יהיו רשעים ('קב הישר' פרק פא ד"ה על כן מן המעשה). וכל אישה כשרה בישראל, בין נשׂואה ובן פנויה, תקפיד בעצמה מאוד מאוד להיות צנועה "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה" (תהלים מה, יד) ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת וישלח ד"ה ותצא דינה) ולראות שהילוכה יהיה רק בצניעות ('קב הישר' פרק פב ד"ה שלישית המה גורמים) ושכרה רב מאת ה', אמן.