צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש

תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
פרשת מסעי – ניצוצות הקדוּשה בגלות ישראל
התורה מתארת את מסעיהם של בני ישראל במדבר שנאמר "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם: וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם: וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה ה' בָּהֶם כָּל בְּכוֹר וּבֵאלֹקֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים: וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת: וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר: וַיִּסְעוּ מֵאֵתָם וַיָּשָׁב עַל פִּי הַחִירֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מִגְדֹּל: וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּמִדְבַּר אֵתָם וַיַּחֲנוּ בְּמָרָה: וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם: וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיַּחֲנוּ עַל יַם סוּף" (במדבר לג, א – י) וכן הלאה התורה מונה את שאר המסעות של בני ישראל במדבר.
ויש להתבונן, מדוע עם ישראל אשר יצאו מארץ מצרים היו צריכים לעבור דרך מקומות רבים במדבר סיני ולא הגיעו ישירות לארץ ישראל?
'ניצוצות קדוּשה' רבים מאוד התפזרו בראשית הבריאה בכל הארצות
בעת בריאת העולם נפלו 'ניצוצות קדוּשה' ('נועם אלימלך' לר' אלימלך מליזענסק פרשת שלח לך ד"ה ועתה יגדל נא, 'בני יששכר' מאמרי חודש ניסן מאמר ד' דרוש ו על דרך הסוד ד"ה וחמץ ושאר ידוע), וכשחטא אדם הראשון הוסיפו ליפול עוד ניצוצות ('פרי עץ חיים' להאר"י ז"ל שער קריאת שמע פרק ג ד"ה אמנם בכל הגאולות, 'מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם ד"ה 'ונלע"ד בהקדים' מהאר"י ז"ל, נועם אלימלך' פרשת שלח לך ד"ה ועתה יגדל נא, 'בני יששכר' מאמרי חודש ניסן מאמר ד' דרוש ו על דרך הסוד ד"ה וחמץ ושאר ידוע, 'נזר הקודש' על בראשית רבה פרשה עה סימן א ד"ה ואמנם הדברים, 'זרע ברך' לר' ברכיה ברך פרשת שמות ד"ה 'הטעם הב' איתא בכוונת האר"י ז"ל' מהאר"י ז"ל) רבים עד אין מספר ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת כי תבוא דף צט ע"א סוף ד"ה אי נמי והיה) בתוך ה'קליפה' ('מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם ד"ה 'ונלע"ד בהקדים' מהאר"י ז"ל, 'אור החיים' על התורה פרשת בראשית א, א ד"ה והנה ידוע הוא, 'ערבי נחל' פרשת חקת בלק דרוש א ד"ה כך הענין שכל ניצוץ) והם התפזרו בכל קצוי הארץ ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה כד סימן ד ד"ה כתיב כי לעולם) והתערבו בחלקי הבריאה שהם 'הדומם' 'הצומח' ו'החי' ('ערבי נחל' פרשת חקת בלק דרוש א ד"ה כך הענין שכל ניצוץ, 'תפארת שלמה' לר' שלמה מראמדסק בחלק רמזי פורים דרוש על קבלת התורה ד"ה 'אמנם כאשר נשים' עפ"י כתבי האר"י ז"ל בכל מקום).
אם אדם הראשון לא היה חוטא באכילת עץ הדעת טוב ורע, אז היו נתקנים כל הניצוצות שנפלו לפניו בבריאה ולא היה צריך לעולם הזה כלל. רק כיון שחטא אז הם נשארו מעורבבים ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראמדסק בחלק רמזי פורים דרוש על קבלת התורה ד"ה 'אמנם כאשר נשים לב' עפ"י כתבי האר"י ז"ל) והעבודה בעולם הזה היא להוציא את 'ניצוצות הקדוּשה' שנמצאים 'בַּשִּׁבְיָה' ('ערבי נחל' פרשת חקת בלק דרוש א ד"ה ומה שנראה לי) גם בעקבות הפגם של אדם הראשון ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראמדסק בחלק רמזי פורים דרוש על קבלת התורה ד"ה 'אמנם כאשר נשים לב' עפ"י כתבי האר"י ז"ל בכל מקום). ולצורך כך נשלחו נשמות ישראל לעולם הזה כדי ללקט את הניצוצות הקדושים הללו אחד אחד ('ערבי נחל' פרשת חקת בלק דרוש א ד"ה לזאת בעת בוא) על ידי המעשים הטובים ('מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם פרשת מסעי ד"ה ונלע"ד שכל המסעות) המצוות, התורה והתפילה – שכולם נתקנו לצורך הבירורים הללו ('פרי עץ חיים' להאר"י ז"ל שער קריאת שמע פרק ג ד"ה אמנם בכל הגאולות, 'תפארת שלמה' לר' שלמה מראמדסק בחלק רמזי פורים דרוש על קבלת התורה ד"ה 'אמנם כאשר נשים' עפ"י כתבי האר"י ז"ל בכל מקום). וכך לשלוח את אותם הניצוצות תיכף אל ה' יתברך ('ערבי נחל' פרשת חקת בלק דרוש א ד"ה לזאת בעת בוא).
היסורים והצער הם שורש 'הקליפות' והרע, וכשאדם מקבל עליו צער גדול למען קדושת יחוד שמו של הקב"ה ('שער התפילה' למחבר ספר 'באר מים חיים' ר' חיים טירר מצ'רנוביץ במבוא השער פרק ז ד"ה והנה יסורים והצער) אז נמצא שכביכול 'הרעה' דבוקה בו בשעת צערו. וכיון שהפנימיות של צערו היא לשם שמים אז כנגדו גם הפנימיות שברע שהוא 'הניצוץ הקדוֹש' מוצא 'מין את מינו' ונֵעוֹר ברוב כוח להיות מתגבר והולך ('שער התפילה' בפתח השער פרק א ד"ה וכן בדרך האחר) ולהכניע את המסך הרע אשר עליו אשר נכנע כנגדו ונופל מעליו ל'תהום רבא' מקום אשר לא ייזכר ולא ייפקד ולא יעלה על לב לעולם. ואז הניצוץ שהיה מכוסה ומובלע בו ('שער התפילה' למחבר ספר 'באר מים חיים' ר' חיים טירר מצ'רנוביץ במבוא השער פרק ז ד"ה והנה יסורים והצער) יוצא מפי הרע ונדבק בטוב ('שער התפילה' למחבר ספר 'באר מים חיים' בפתח השער פרק א ד"ה וכן בדרך האחר) כי מצא מין את מינו, ונדבק בקדושת השכינה ועולה עמה ('שער התפילה' במבוא השער פרק ז ד"ה והנה יסורים והצער).
לכן כאשר האר"י ז"ל היה לומד הלכה ומפלפל בה, הוא היה מייגע את עצמו ומזיע כדי לשבר את כוח 'הקליפות' ולהעלות 'ניצוצות קדוּשה' ('שער התפילה' למחבר ספר 'באר מים חיים' ר' חיים טירר מצ'רנוביץ במבוא השער פרק ז ד"ה 'וכן נמי כתבו' והביא שכן הוא בכל ספרי האמת), ורמזו על כך רבותינו בפסוק שנאמר על העבודה במצרים "וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים" (שמות א, יד), "קָשָׁה" – זה בקושיא, ו"חֹמֶר" – זה קל וחומר ('תיקוני הזוהר' תיקון תליסר דף כח ע"ב ד"ה בעבודה קשה, 'תיקוני הזוהר' תיקונא עשרים וחד ועשרים דף מד ע"א ד"ה ובגין דא שמעו, 'תיקוני הזוהר' תיקונא תשיעאה ד"ה ואית שפחה בישא), ללמד שההתעסקות בתורה צריכה להיות בטורח ויגיעה ('שער התפילה' למחבר ספר 'באר מים חיים' במבוא השער פרק ז ד"ה 'וכן נמי כתבו' ועל זה רמז הזוהר). לכן אדם העושה כן בכל יכולת לבבו ונפשו נקרא 'לוחם מלחמות ה' ' ('שער התפילה' למחבר ספר 'באר מים חיים' ר' חיים טירר מצ'רנוביץ בפתח השער פרק א ד"ה וכן בדרך האחר), וכן הם הצדיקים שכל מעשיהם בתורה ובתפילה הוא לכבוד הבורא יתברך במסירות נפש ובאהבה רבה הם נחשבים כלוחמי מלחמות המלך ('שער התפילה' במבוא השער פרק ט ד"ה וגם בזה הענין).
דווקא כאשר ההתעסקות של האדם בתורה ('שער התפילה' למחבר ספר 'באר מים חיים' במבוא השער פרק ז ד"ה 'וכן נמי כתבו', 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג' פרק קר דף שלד ד"ה ולכן כתבו חכמי האמת) היא לשמה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג' פרק ק"ר דף שלד ד"ה ולכן כתבו חכמי האמת) בטורח ויגיעה לכבוד הבורא יתברך, אז נשברים ונכנעים הקליפות ומתעלים מתוכם ניצוצות הקדוּשה ('שער התפילה' למחבר ספר 'באר מים חיים' במבוא השער פרק ז ד"ה 'וכן נמי כתבו' ועל זה רמז הזוהר) ויוצא "יָקָר מִזּוֹלֵל" (ירמיה טו, יט) שהם הניצוצות מתוך 'הקליפה' ('אגרא דכלה' פרשת בלק ד"ה והתבונן ידיד נפשי). וכן הוא בשאר המצוות שֶׁהַטֹּרַח והיגיעה של המצוה ('שער התפילה' למחבר ספר 'באר מים חיים' במבוא השער פרק ז ד"ה 'וכן נמי כתבו') בסיוע עליון ('בעל שם טוב על התורה' פרשת ויצא ד"ה 'ולהבין זה יש לומר' בשם פרי עץ חיים) מְשַׁבֵּר שורש הקליפות שהוא ה'טורח' וה'יגיעה' ('שער התפילה' למחבר ספר 'באר מים חיים' במבוא השער פרק ז ד"ה 'וכן נמי כתבו'). לכן הזהירו רבותינו שכל כוונת האדם בתורה ובמצוות ובסיגופים יהיה להיות מוציא לאוֹר את 'ניצוצות הקדוּשה' שנטמעו בין הקליפות בכלל ובפרט ('שמחת הרגל' להחיד"א דף ח ע"ב ד"ה מוציא אזהרה שמענו).
על ידי השיעבוד והיסורים שבגלות ישראל מתעלים ניצוצות הקדושה
אם ישראל לא זוכים לברר את ניצוצות הקדושה על ידי הצער בעסק התורה והמצוות, אזי עליהם להיות בצער ויסורים שיעשו להם הגויים ועל ידי מלכים קשים כהמן הרשע בעוד יהיו עיניהם אל ה' יתברך כפי שאמר דוד המלך "חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה לְךָ ה' אֲזַמֵּרָה" (תהלים קא, א). כלומר שכאשר ישראל יאמינו בה' וימסרו נפשם אליו בייסורי צער גדולים ואף ייסורי מיתה – על ידי כן יהיה הבירור של 'ניצוצות הקדושה' מתוך הקליפה ('שער התפילה' למחבר ספר 'באר מים חיים' במבוא השער פרק ח ד"ה 'וכן נמי כתבו'). וכך זה שכאשר יהודי נמצא תחת איזה גוי ('אגרא דכלה' פרשת וישב ד"ה ויאמר לו לך נא) שמתייחס ל'קליפה' אשר בה נמצאים 'ניצוצות קדוּשה', והגוי מצער ומייסר את היהודי ('ערבי נחל' פרשת וישב דרוש א ד"ה ובכן נבוא לבאר) או מכה אותו ('אור החיים' על התורה בראשית כה, ח ד"ה אכן יתבאר) ואף על פי כן היהודי מחזיק באמונתו ותורתו ('אגרא דכלה' פרשת וישב ד"ה ויאמר לו לך נא) ועומד בנסיון למרות כל המניעות ('שם משמואל' פרשת בראשית דף יט טור א ד"ה והנה ידוע במדרשים) אז על ידי כן יוצאים 'ניצוצות הקדוּשה' הדבוקים בקליפה ('ערבי נחל' פרשת וישב דרוש א ד"ה ובכן נבוא לבאר, 'אגרא דכלה' פרשת וישב ד"ה ויאמר לו לך נא) וחוזרים לשורשם ('אור החיים' על התורה בראשית כה, ח ד"ה אכן יתבאר).
לכן הקב"ה הגלה את עם ישראל מארצו ('אור החיים' על התורה פרשת בהר פרק כה, לט) בארבע רוחות העולם ('אור החיים' על התורה פרשת יתרו יט, ה ד"ה עוד ירמוז) ולא השאיר אותם לייסרם בארצם ובנחלתם – והכל כדי שיבררו את הניצוצות של הקדושה מבין הארצות ('אור החיים' על התורה פרשת בהר פרק כה, לט) בהרים ובגבעות ותחת כל עץ רענן ('סידורו של שבת' חלק ב פרק א דרוש השביעי דף נ ע"א ד"ה ותדע) בכל קצוי תבל ('שער החצר' לר' דוד בן שמעון סימן רפ ד"ה 'ומה שאמר' מהחיד"א ב'מראית העין'), כי כל מקום ומקום שימצאו שם ישראל אזי באמצעות היסורין שלהם מתבררים ('אור החיים' על התורה פרשת בהר פרק כה, לט) ומתגברים ('שער החצר' לר' דוד בן שמעון סימן רפ ד"ה 'ומה שאמר' מהחיד"א ב'מראית העין') הניצוצות מעצמם ('אור החיים' על התורה פרשת בהר פרק כה, לט) ועולים לשכינה מידי יום. ולזה אמרו רבותינו שלא הגלם לישראל אלא שיתווספו עליהם 'גרים' (ראה גמ' פסחים דף פז ע"ב בשם ר' אלעזר), ואין הכוונה רק לגרים גשמיים שעינינו רואות כי מעטים הם, אלא הכוונה גם ל'ניצוצות הקדוּשה' הפזורים בכמה ארצות שבשבילם גלו הגלויות של ישראל ('שער החצר' סימן רפ ד"ה 'ומה שאמר' בשם החיד"א ב'מראית העין', 'תפארת שלמה' פרשת כי תצא על הפסוק 'ושבית שביו').
סיבת כל הגלויות היא להוציא 'ניצוצות קדוּשה' מתוך הקליפות על ידי שיעבוד ישראל ('בני יששכר' מאמרי חודש ניסן מאמר ד דרוש ח ד"ה ונאמר בזה דהנה) שהמירוּק בגלות מקבץ ניצוצות נידחים מארבע כנפות הארץ ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה עה סימן א ד"ה ואמנם הדברים). וזהו הטעם לצערם של ישראל בגלותם ('אור החיים' על התורה בראשית כה, ח) וְשֶׁעִבּוּדָם יותר מכל האומות שבעולם ('אלף המגן' לר' אליעזר פאפו ד"ה וארד להצילו), כי על ידי כן ישראל משיגים את תכלית הגלוּת כאשר מתבררים ונפרדים 'ניצוצות הקדוּשה' על ידי צערם. ועל כן אמר עובדיה הנביא כי הגָלוּת נקראת חוֹלִי מחמת הצער שבה כפי שנאמר "וְגָלֻת הַחֵל הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (עובדיה א, כ), כאשר "הַחֵל" הוא לשון 'חוֹלִי' כמו שאמר דניאל "וַאֲנִי דָנִיֵּאל נִהְיֵיתִי וְנֶחֱלֵיתִי יָמִים" (דניאל ח, כז) כלומר נעשיתי חולה כמה ימים ('מצודת דוד' דניאל ח, כז) ('אור החיים' על התורה בראשית כה, ח, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק צה דף שג טור ב ד"ה וביאור ענין), כי דווקא על ידי השיעבוד שמשעבדים אומות העולם את ישראל בגלותם, על ידי כן ישראל מוציאים מפיהם של האומות את 'הניצוצות הקדושים' ('בני יששכר' מאמרי חודש ניסן מאמר ד דרוש ח ד"ה ונאמר בזה דהנה).
עם ישראל סבלו מאוד במצרים כדי להעלות הרבה ניצוצות קדושה
עיקר גלות מצרים היה להעלות את 'ניצוצות הקדוּשה' שנפלו ונבלעו בארץ מצרים, שהוא דבר והיפוכו היות ששם היה אבי אבות הטומאה שהמצריים היו שטופי זימה ('מאור ושמש' פרשת ויגש ד"ה ונראה לי לפרש), ושם היה ראש הסטרא אחרא ('ערבי נחל' פסח דרוש ב ד"ה ותירץ כי הגלות אינו עונש כלל) והמקום העכוּר שבכל קומת הסטרא אחרא הנקרא בשם "עֶרְוַת הָאָרֶץ" (בראשית מב, ט) מקום של זימה וכישוף ('אגרא דכלה' פרשת לך לך על הפסוק 'ויגר שם' ד"ה עוד נקדים הקדמה) ודווקא שם היו משוקעים ניצוצות רבים מאוד ('בני יששכר' מאמרי חודש ניסן מאמר ד דרוש ח ד"ה ונאמר בזה דהנה, 'אגרא דכלה' פרשת לך לך על הפסוק 'ויגר שם' ד"ה עוד נקדים הקדמה). והקב"ה גזר שבני ישראל יהיו גֵרִים במצרים על מנת להוציא משם את הניצוצות ('ערבי נחל' פסח דרוש ב ד"ה הרי נתבאר תירוץ הזוהר) כי הבירור הראשון של הניצוצות היה צריך להיות דווקא במקום העכוּר הזה ('אגרא דכלה' פרשת לך לך על הפסוק 'ויגר שם' ד"ה עוד נקדים הקדמה). והגלות במצרים היתה בחינה שורשית לכל הגלויות ולכל המלכויות שבאו אחריה ('בני יששכר' מאמרי חודש ניסן מאמר ד דרוש ח ד"ה ונאמר בזה דהנה).
יעקב אבינו רמז לבניו השבטים הקדושים כי הם יורדים למצרים על מנת לקבץ את ניצוצות הקדוּשה ולתקן את שרשם וזה מה שאמר "רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם" (בראשית מב, ב) ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם פרשת בא דף לט ע"ב ד"ה ונראה לע"ד דאפשר), כי אי אפשר לקבץ את הניצוצות שנפלו לקליפה של מצרים אלא על ידי היות בית ישראל שם, כאשר ישתעבדו בהם ('ערבי נחל' פרשת שמות דרוש ב על הפסוק 'ויאמר משה אל האלקים' ד"ה ונראה לבאר בהקדם) ויתנו להם סיגופים. לכן כאשר הכביד פרעה את העינוי של ישראל ואמר "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר" (שמות ה, ט) הרי אדרבא גרם שהם הוציאו יותר ניצוצות קדוּשה ('צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד פרשת שמות דף קכו ע"ב ד"ה ובזה ידוקדק). וזה הטעם שמצרים נקראה בשם "כּוּר הַבַּרְזֶל" שנאמר "וְאֶתְכֶם לָקַח ה' וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם" (דברים ד, כ) כי היא היתה דומה ל'כּוּר' שבו מתיכים את הכסף והזהב ומפרידים הסיגים לזקקם, שהרי שם התבררו ניצוצות הקדושה על ידי השיעבוד בחומר ובלבנים על מנת להפריד מהם הסיגים ולהוציא לאור את הקדוּשה נקיה וברה ('שמחת הרגל' להחיד"א על הגדה של פסח דף יב ע"א טור א ד"ה ואנן בדידן).
טעם גלות מצרים היה ללקט את כל הניצוצות שנפלו שם ('זרע שמשון' פרשת ויגש דף מז ע"ב ד"ה ועי"ל שידוע) ב'קליפות' ('תפארת שלמה' שער התפילה על הפסוק 'אמר אויב' ד"ה 'אמר אויב' מהאר"י ז"ל) בראשית הבריאה ('מדרש תלפיות' אות יו"ד ענף ישראל ד"ה רבו הטעמים) ובעקבות חטא אדם הראשון ('תפארת שלמה' שער התפילה על הפסוק 'אמר אויב' ד"ה 'אמר אויב' מהאר"י ז"ל), אשר היו כְּבוּלִים שם תחת יד מצרים כמה וכמה שנים ועתה היו צריכים לצאת לחירות עולם. וזה הכוונה בשם 'יציאת מצרים' שהוא גם כן 'יציאת ניצוצות הקדוּשה' לאוֹרה ('תפארת שלמה' רמזי פורים בדרוש על קבלת התורה ד"ה אמנם כאשר נשים לב על ענין). וישראל היו צריכים להיות במצרים במשך ארבע מאות שנה כדי להוציא משם את כל הניצוצות ('ערבי נחל' פסח דרוש ב ד"ה הרי נתבאר תירוץ הזוהר), שהוא משך הזמן שקצב ה' כדי שישלימו את הפעולה ('מדרש תלפיות' אות יו"ד ענף ישראל ד"ה רבו הטעמים). אך באהבת הקב"ה לישראל הוא היה עמהם והושלמה הוצאת הניצוצות בזמן מוקדם של מאתים ועשר שנה ('ערבי נחל' פסח דרוש ב ד"ה הרי נתבאר תירוץ הזוהר), והיה זה בחסד עליון כי הושפע עליהם שפע קדוֹש שיכלו לברר את כל הניצוצות הללו שבמצרים בשנים מועטות ('שפה אחת' להחיד"א דף פו ע"ב על התיבות 'ברוך שומר הבטחתו').
הקב"ה גילה לאברהם אבינו שעתידים ישראל להוציא את ניצוצות הקדושה ממצרים כפי שאמר לו "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו, יג – יד), "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי" – אלו המצריים, כדי להוציא ניצוצות מפיהם ('זרע שמשון' על התורה לר' שמשון נחמני פרשת וארא דף נז ע"ב ד"ה בד"א). "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ" ישראל "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" שהכוונה גם לרכוש רוחני, והם כל 'ניצוצות הקדוּשה' שהיו בלועים בתוך קליפת מצרים ('אגרא דכלה' פרשת בא על הפסוק 'דבר נא באזני העם' ד"ה ויש לפרש עוד) שהם באמת נקראים "רְכֻשׁ גָּדוֹל" ('זרע שמשון' על התורה לר' שמשון נחמני פרשת וארא דף נז ע"ב ד"ה בד"א) ואין לך רכוש גדול מזה ('אגרא דכלה' פרשת בא על הפסוק 'דבר נא באזני העם' ד"ה ויש לפרש עוד). ועוד שהשם "רְכֻשׁ" חל על דבר שמרוויחים אותו, וישראל אכן הרוויחו את 'ניצוצי הקדושה' שביררו ברוב טורח ויגיעה רבה בחומר ובלבנים ('גאולת עולם' להחיד"א על הגדה של פסח דף יג ע"ב ד"ה ואחרי כן יצאו). ונרמזה יציאת הניצוצות גם בפסוק "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יג, יח) ש"וַחֲמֻשִׁים" הכוונה מזויינים ב'ניצוצי הקדושה' שנפלו בראשית הבריאה ('אגרא דכלה' פרשת בשלח על הפסוק 'וחמושים עלו בני ישראל' ועיי"ש סוד הדברים).
גאולת מצרים היתה 'גאולה שלימה' כי לא נשארו במצרים שום ניצוצות של קדוּשה כפי שנאמר "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" (שמות יב, לו) ואמרו רבותינו שעשו אותה כמצולה שאין בה דגים ('פרי עץ חיים' להאר"י ז"ל שער קריאת שמע פרק ג ד"ה אמנם בכל הגאולות, 'תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' סדר הנהגות ישרות דף נ ע"ב ד"ה והנה יש, 'מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם ד"ה ונלע"ד בהקדים' מהאר"י ז"ל, 'זרע שמשון' פרשת לך לך דף י"ה טור א ד"ה ונודע כי תכלית, 'זרע שמשון' פרשת ויגש דף מז ע"ב ד"ה ועי"ל שידוע, 'מאור ושמש' לר' קלמן קלונימוס עפשטיין פרשת ויגש על הפסוק 'ולא יכול יוסף להתאפק' ד"ה ונראה לי לפרש) וכוונתם שלא נשאר בה שום ניצוץ קדוּשה והיתה גאולת השכינה לגמרי ('מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם ד"ה ונלע"ד בהקדים' מהאר"י ז"ל). לכן זוכרים את גאולת מצרים יותר מכל שאר הגאולות ('שער המצוות' להאר"י ז"ל פרשת ראה על מצות 'זכר ליציאת מצרים' ד"ה ובזה תבין ענין, 'פרי עץ חיים' להאר"י ז"ל שער קריאת שמע פרק ג ד"ה אמנם בכל הגאולות), וגם צריך להזכיר 'יציאת מצרים' בכל הגאולות שהיו לעם ישראל, כי מִבֵּין כל הגאולות דווקא היא היתה גאולה שלימה ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ג דרוש נח לחג המצות והגדה דף קח ע"א טור א ד"ה ולהיות שהקדמנו שהבן) ואמיתית ('מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם ד"ה ונלע"ד בהקדים' מהאר"י ז"ל).
ומטעם זה נאסר לדוּר במצרים מה שלא נאסר בשאר הארצות שנאמר "כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם" (שמות יד, יג) וכן שנאמר "וה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד" (דברים יז, טז) ('פרי עץ חיים' להאר"י ז"ל שער קריאת שמע פרק ג ד"ה אמנם בכל הגאולות, 'מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם ד"ה ונלע"ד בהקדים' מהאר"י ז"ל) כי אין צורך לחזור לשם מפני הניצוצות ('זרע שמשון' פרשת לך לך דף י"ה טור א ד"ה ונודע כי תכלית) שכבר נגמרו כל הניצוצות להתברר ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל תחילת פרשת כי תצא ד"ה והנה הגליות, 'מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם ד"ה ונלע"ד בהקדים' מהאר"י ז"ל, 'מגלה צפונות' על התורה למחבר 'שבט מוסר' בחלק א פרשת וישב ד"ה ובזה נבא להבין) ואין בה עוד טוב ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת ויגש דף מז ע"ב ד"ה ועי"ל שידוע), והחוזר לשם גורם גלות לשכינה שיורדת עִם ישראל ללא צורך לפי שאין שם עוד מה לברר ('מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם ד"ה ונלע"ד בהקדים' מהאר"י ז"ל, 'צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד בחלק 'עניינים נפרדים' דף טו ע"ב טור א אות צו עפ"י האר"י ז"ל) וגם מחלל אותה ואת הקדוּשה שעִם ישראל ללא צורך ומכניעם תחת יד 'הקליפה' ('שער המצות' להאר"י ז"ל פרשת ראה מצות 'זכר ליציאת מצרים' ד"ה ובזה תבין ענין). (וראה 'ראש דוד' להחיד"א פרשת ויצא דף כד ע"א ד"ה 'ולפרש כל המזמור' שבימי ירמיהו הנביא חזרו חלק מישראל למצרים וישבו 'בנא אמון' נגד מאמרו יתברך ועברו איסור תורה, ואז שוב נפלו 'ניצוצות קדושה' במצרים ונפוצו שם וחזר הצורך בישיבת ישראל במצרים לברר את אותם הניצוצות והותר לדור שם ועיי"ש).
עם ישראל עברו במקומות רבים במדבר כדי להוציא הרבה ניצוצות קדושה
צירוף נשמותיהם של ישראל במצרים גרם שהם יהיו ראויים לברר 'ניצוצות קדושה' בכל מקום אשר יבואו שמה ('אור החיים' על התורה תחילת פרשת מסעי ד"ה אכן יתבאר על פי). וכך היה כאשר הקב"ה הֵסֵב ('צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד פרשת בהעלותך דף י ע"ב טור א ד"ה וביום הקים) והוליך את ישראל במדבר על מנת שיבררו את 'ניצוצות הקדושה' שם ('פני דוד' להחיד"א תחילת פרשת מסעי ד"ה ואפשר עוד לפרש), לפי שהמדבר היה מקום הסטרא אחרא החרב והשמם ('צמח דוד' פרשת בהעלותך דף י ע"ב טור א ד"ה וביום הקים) ומקום נחשים עקרבים ומזיקים אשר נפלו בו 'ניצוצות קדוּשה' שהתפזרו מחטא עץ הדעת של אדם הראשון ('תולדות יצחק' לר' יצחק מנעשכיז על התורה פרשת מסעי דף מד ע"ב ד"ה אכן ראוי לדעת). ואז על ידי ארבעים ושנים המסעות של ישראל במדבר הם החלישו את כוח 'הקליפות' השוכנות שם והוציאו מפיהם את 'הניצוצות הקדושים' ('זרע שמשון' פרשת מטות דף קכד ע"ב טור ב ד"ה ויכתוב משה) והעלו אותם אל שורשם שבקדושה ('תולדות יצחק' לר' יצחק מנעשכיז על התורה פרשת מסעי דף מד ע"ב ד"ה אכן ראוי לדעת).
הליכת ישראל במדבר היה כדי להכניע את תוקף הקליפות שם וכך לברר את ניצוצי הקדושה. לכן היו צריכים להיות יחד כל צבאות ה' שהם ששים ריבוא מישראל, עם משה ואהרן וארון הברית ('פני דוד' להחיד"א תחילת פרשת מסעי ד"ה ואפשר עוד לפרש) ואוהל מועד שהיה עמם ובכוח מעשיהם החשובים ('באר מים חיים' פרשת עקב אות טו ד"ה המוליכך במדבר הגדול) שנאמר "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן" (במדבר לג, א). וזה גם הטעם שנאמר על הליכתם במדבר הפסוק "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ" (במדבר י, לה), "וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ" – שהכוונה אל האויבים הרוחניים 'הקליפוֹת' וכוחות הטומאה שהם אויבי ה', ואין הכוונה לאויבים גשמיים שהרי לא היו לעם ישראל אויבים כאלו בכל מסעם במדבר. ונמצא שכשם שתיקנו את ארץ מצרים ועשו אותה כמצולה שאין בה דגים מ'ניצוצות הקדושה', כך תיקנו גם את המדבר הגדול. לכן נאמר "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (במדבר לג, א) לומר ששם בארץ מצרים החלו בתיקון הניצוצות והמשיכו במסעות שעשו בהיותם במדבר ('פני דוד' להחיד"א תחילת פרשת מסעי ד"ה 'ואפשר עוד לפרש' בשם ר' סלימאן בן אוחנה).
הליכת ישראל במדבר היתה לברר ניצוצי קדושה, וזה הטעם שהיו ישראל חונים במקום אחד במשך שנה ובמקום אחר שתים עשר שעות, והכל הוא כפי מה שצריך לבירור הניצוצות שישנם במקום ההוא. ובירור זה שבמדבר סיני אין כוח בעולם שיכול לעשותו זולת 'קדושה השלימה' שהיא השכינה והתורה וישראל, וכשישנם יחד ששים רבוא נשמות ישראל הקדושות, ועם משה רבינו שהוא אילן הקשור לנשמות ישראל ('אור החיים' על התורה תחילת פרשת מסעי ד"ה 'אכן יתבאר על פי' ועיי"ש לשונו). וכך לפעמים היו ישראל מתעכבים בחנייתם הרבה ולפעמים היו מתעכבים מעט, כי יש מקום שהיתה הקליפה קשה או שהיו שם הרבה ניצוצות או שהיו חוטאים ואדרבא קלקלו ולא תיקנו ואז היו צריכים להתעכב יותר ויותר כדי לתקן את הכל ('צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד פרשת בהעלותך דף י ע"ב טור א ד"ה וביום הקים). וכל ישיבתם בחנייתם בזמן שהוּתם במדבר היה זמן מה לפי שיעור ניצוצי הקדושה באותו המקום. כך שהכל במידה ובמשקל כפי שֶׁהֵשִׁית עליהם יוצר בראשית אל דעות ('נחל קדומים' להחיד"א תחילת פרשת מסעי אות א ד"ה אלה מסעי).
גם החניות במדבר נקראו 'מסעות' שנאמר "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן" (במדבר לג, א) לפי שגם שם היו מסיעים מסוֹעוֹת ומבררים ניצוצי קדושה, שכמו בדרך הילוכם כך בחנייתם ('נחל קדומים' להחיד"א תחילת פרשת מסעי אות א ד"ה אלה מסעי). ומטעם זה היה שמות לכל המקומות בהם עברו וחנו עַם ישראל במדבר, אף שלא עבר בארץ ההיא אף איש כדי שייתן שמות למקומות הללו, אלא ששמות אלו ניתנו להם כעת לפי ערך הַבֵּרוּרִים שֶׁבֵּרְרוּ בכל מקום ומקום, שלפי הבֵּרוּר כן הוסב לה שמה באותיותיה כגון "חֲצֵרֹת" (במדבר לג, יז) ו"רִתְמָה" (במדבר לג, יח) ו"רִמֹּן פָּרֶץ" (במדבר לג, יט) ו"לִבְנָה" (במדבר לג, כ) וכן הלאה ('באר מים חיים' פרשת עקב על הפסוק 'המוליכך במדבר הגדול' ד"ה המוליכך). ולפי שאין מי שמכיר 'בניצוצות הקדושה' אלא הקב"ה לכן לא היו נוסעים וחונים אלא על פי ה' ('צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד פרשת בהעלותך דף י ע"ב טור א ד"ה וביום הקים) שנאמר "עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ" (במדבר ט, יח) וכן שנאמר "וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁכָּן עַל פִּי ה' יַֽחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ" (במדבר ט, כ).
ועל כך נאמר "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" (במדבר לג, ב), "מוֹצָאֵיהֶם" – שהיו 'מוציאים' ומבררים ניצוצות הקדושה, ו"לְמַסְעֵיהֶם" – שמסעות אלו היו "עַל פִּי ה' " ('פני דוד' על התורה להחיד"א תחילת פרשת מסעי ד"ה ואפשר עוד לפרש). וממשיך הפסוק לפרש שזה עצמו הטעם שהוצרכו ל"מַסְעֵיהֶם" כלומר שיוליכו אותם בכל המקומות הללו, משום "לְמוֹצָאֵיהֶם" כדי להוציא מה שהיה שם מ'ניצוצות הקדושה' ('מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם פרשת מסעי ד"ה אמור מעתה שאף). והתיבה "מוֹצָאֵיהֶם" היא מלשון 'יציאה' ו'מציאה' לפי שמעיקרה הניצוצות שהוצאו מאותן המקומות היו מוכנים שם מיד וממתינים למסעות, כך שאם היו ישראל זוכים אז היו מוציאים את אותם הניצוצות בזמן מועט ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת מטות דף קכד ע"ב ד"ה ויכתוב משה את מוצאיהם) של חודש או חודשיים מסע במדבר, בהם היו ישראל מגיעים לכל המקומות כדי לקבץ ולהוציא את כל ניצוצות הקדושה שהיו משוקעים בקליפות. אך בחטאם נגזר עליהם לרעות במדבר ארבעים שנה ('מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם פרשת מסעי ד"ה אמור מעתה שאף) וכך להתעכב זמן רב ('זרע שמשון' לר' משמשון נחמני פרשת מטות דף קכד ע"ב ד"ה ויכתוב משה את מוצאיהם).
כל הגלויות של ישראל הן לטובתם כדי לתקן ולהעלות ניצוצות קדושה
הקב"ה הביא את עם ישראל לארץ ישראל הקדוֹשה, כי שם יש יותר כוח להעלות את 'ניצוצות הקדושה' ('נועם אלימלך' פרשת שלח לך על הפסוק 'ועתה יגדל נא' ד"ה ועתה יגדל). שבזמן שעם ישראל יושבים על אדמתם בארץ הקוֹדש ומדבקים עצמם בה' אלוקיהם ('באר מים חיים' פרשת נצבים פרק כט, כא ד"ה ושמעתי כזה מפי הצדיק) ועוסקים בתורה ('ערבי נחל' פרשת וארא סוף דרוש א ד"ה אמנם בהבטחה), אז יש בכוחם לתקן את כל הניצוצות קדושה שנפלו מרחוק ומקרוב ('תפארת שלמה' פרשת כי תצא על הפסוק 'ושבית שביו) כי הם נשאבים מכל מקום בעולם ('אור החיים' פרשת יתרו יט, ה ד"ה עוד ירמוז, 'שם משמואל' לר' שמואל בורשטיין פרשת בראשית שנת תרעג דף יח טור ב ד"ה 'והנה האריז"ל' בשם האר"י ז"ל) ומגיעים אליהם ומשכימים לפתחיהם כדי שיבואו לתיקון על ידם ('באר מים חיים' פרשת נצבים פרק כט, כא ד"ה ושמעתי כזה מפי הצדיק). וכל זה אף על פי שישראל לא נמצאים בגופם במקום בו נמצאים אותם הניצוצות בגלות ('ערבי נחל' פרשת וארא סוף דרוש א ד"ה אמנם בהבטחה), כי יש כוח בזה לארץ ישראל שהיא נקודת המרכז של העולם ו'רצועות' של כל המקומות בעולם מתפשטות לתוך ארץ ישראל ומקבלות משם את חיותן. לכן הכוחות של כל המקומות כלולות בארץ ישראל והיושב בה יכול לברר ניצוצות מכל העולם ('ערבי נחל' פרשת שמות סוף דרוש ב ד"ה והנה כמה מעלות טובות).
אמנם אחרי שישראל חטאו ('שם משמואל' לר' שמואל בורשטיין מסוכאטשוב פרשת בראשית שנת תרעג דף יח טור ב ד"ה 'והנה האריז"ל' בשם האר"י ז"ל) ונחרב בית המקדש בעוונות הרבים ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה כד סימן ד' ד"ה כתיב כי לעולם), כבר תש כוחם של ישראל ('אור החיים' על התורה לר' חיים בן עטר פרשת יתרו יט, ה ד"ה עוד ירמוז, 'אור החיים' על התורה פרשת בהר פרק כה, לט) ואז הם התחייבו חובת גלות בכל קצוות הארץ ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה כד סימן ד' ד"ה כתיב כי לעולם, 'שם משמואל' פרשת בראשית שנת תרעג דף יח טור ב ד"ה 'והנה האריז"ל' בשם האר"י ז"ל) על מנת לילך ולחזר אחרי 'ניצוצות הקדושה' שבעולם ('שם משמואל' פרשת בראשית שנת תרעג דף יח טור ב ד"ה 'והנה האריז"ל' בשם האר"י ז"ל) אל המקום שבו הם טבועים שם ('שם משמואל' פרשת וישב שנת תרעב דף עא טור א ד"ה 'האר"י ז"ל הקשה' בשם האר"י ז"ל). וגם אז היות שכבר נחלש כוחם על ידי החטא ('אור החיים' על התורה פרשת בהר פרק כה, לט), לא היה בהם כוח יפה לתקן הניצוצות בארץ כמו בתחילה ('באר מים חיים' פרשת נצבים פרק כט, כא ד"ה ושמעתי כזה), על ידי כוח התורה התפילה והמעשים הטובים ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה כד סימן ד' ד"ה כתיב כי לעולם).
נגזר על כל עם ישראל לִגְלוֹת לבבל כפי שנלמד מציווי ה' "בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ עַד יוֹם פָּקְדִי אֹתָם נְאֻם ה'" (ירמיה כז, כב) ('לקוטי תורה' להאר"י ז"ל על התהלים מזמור פד ד"ה גם צפור), כי שם התקבצו בימי נבוכדנצר כל האומות ועמם הניצוצות, לכן ישראל יצאו לשם לגלוּת על מנת לאסוף ולהוציא משם את 'ניצוצות הקדוּשה', שהרי זה עיקר טעם כל הגלויות של ישראל לקבץ את הניצוצות שנדחו ל'קליפות' ('זרע שמשון' על התורה לר' שמשון נחמני בחלק הנקרא 'קינות' דף מט ע"ב ד"ה מדרש רבה). ולכן ארץ זו נקראה 'בבל' כי התערבבו ונבללו שם הרבה 'ניצוצות קדוּשה'. ניצוצות אלו גרמו שעיקר תורה שבעל פה של ישראל היתה דווקא בבבל. וכך כמו שהיה במצרים הרבה ניצוצות קדושה התקועות שם עד שהוצרכו ישראל לרדת למצרים ולהוציא אותם משם, כך היה גם בבבל ('מגלה עמוקות' על התורה סוף פרשת נח ד"ה ולכן נקרא שמה שנער). והקב"ה רמז לאברהם אבינו שבניו יֵרְדוּ לבבל כפי שירדו למצרים להוציא ניצוצות קדושה שנאמר "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם" (בראשית טו, יג) כאשר ראשי תיבות "בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם" הוא 'בָּלַל' וזה כנגד "בָּבֶל" כפי שנאמר "עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ" (בראשית יא, ט) ('מגלה עמוקות' סוף פרשת נח ד"ה ולכן נקרא שמה שנער).
גם הגלויות האחרונות ('ערבי נחל' פרשת שמות תחילת דרוש ב שנת תקסב ד"ה ונראה לבאר בהקדם) ביון ובאדוֹם (עפ"י 'שער המצות' להאר"י ז"ל פרשת ראה על מצות 'זכר ליציאת מצרים' ד"ה ובזה תבין ענין) והשיעבוד בהם היה כדי להוציא את 'ניצוצות הקדוּשה' שנפלו שם בקליפה ('ערבי נחל' פרשת שמות תחילת דרוש ב שנת תקסב ד"ה ונראה לבאר בהקדם) ובפרט בגלות אדוֹם שהיא הגלות האחרונה, שצריכים לברר ולקבץ בה את ניצוצי הקדושה, והדוחק שעושים שם אומות העולם לישראל עושה שהבירור יהיה יותר מהרה, כי ככל שמתרבים הצרות לישראל בגלות כך נגמר יותר מהר בירור הניצוצות ('מאור עינים' פרשת ויצא דף כד ע"ב ד"ה וגם בארם). אלא שלגלות יון וגלות אדוּם לא גלו כל ישראל, כי עשרת השבטים גלו קודם לכן על ידי סנחריב, ורק השבטים הנותרים גלו אצלם כדי לאסוף את הניצוצות הקשורים אליהם שהתפזרו והתערבבו שם. והטעם שדווקא הם, כי רק מי שיש לו ניצוצות הקשורים אליו שצריך לקבצם באותה גלות הוא לבדו גולה ומקבצם ('שער המצות' להאר"י ז"ל פרשת ראה על מצות 'זכר ליציאת מצרים' ד"ה ובזה תבין ענין, עפ"י 'פרי עץ חיים' להאר"י ז"ל שער קריאת שמע פרק ג ד"ה והנה בזה תבין הטעם) ומשתהה בגלות ההיא כמה שנצרך כדי להוציא ממנה את הקדושה ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין פרשת עקב אות יח ד"ה מזמור לדוד).
ואף שהיו צריכים כל ישראל להשתעבד בכל שבעים האומות על מנת להוציא את כל 'ניצוצות הקדושה' בעולם – הרי שדי ביהודי אחד כדי להעלות מה שנפל באומה והוא יכול להעלות שם הרבה מאוד ניצוצות ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק נו דף קפו ע"א תחילת ד"ה ובזה תבין טעם) הקשורות לשורש נשמתו (עפ"י 'פרי עץ חיים' להאר"י ז"ל שער קריאת שמע פרק ג ד"ה והנה בזה תבין הטעם), ונעשה כאילו השתעבדו שם כל ישראל בידי אותה האומה. וכך יהודי אחד שֶׁגּוֹלֶה נחשב כאילו כל ישראל גלו (ראה 'שיר השירים רבה' פרשה ב סדרא תנינא חלק ח אות ב) ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק נו דף קפו ע"א תחילת ד"ה ובזה תבין טעם). לכן היהודים התפזרו בכל ארבע רוחות העולם ('לקוטי תורה' להאר"י ז"ל על התהלים מזמור פד ד"ה גם צפור, 'שער המצות' להאר"י ז"ל פרשת ראה על מצות 'זכר ליציאת מצרים' ד"ה ובזה תבין ענין) ואף הגיעו למקומות הרחוקים מאוד מהקדושה. ודבר זה נסתר ונעלם מאוד איך על ידי יהודים בודדים אף שאינם צדיקים, מתבררים הניצוצות הקדושות מעמקי הקליפות. והוא מנפלאות תמים דעים ('לקוטי הלכות' לר' נתן אורח חיים ב' ברכת הודאות היחיד אות מה ועיי"ש שהאריך בזה).
עַם ישראל היו צריכים לצאת למסע בכל ארבע הגלויות שהם בבל, מָדַי יון ואדום הרמוזים בפסוק "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן" (במדבר לג, א) ('אמרי נועם' לר' מדז'יקוב פרשת מסעי אות א על הפסוק 'אלה מסעי' ד"ה וזהו אלה מסעי בני ישראל) כי ראשי תיבות "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" הם ראשי תיבות אדום, מדי, בבל, יון ('מגלה עמוקות' תחילת פרשת מטות מסעי ד"ה והנה הלכו ישראל, ד"ה 'אמרי נועם' לר' מדז'יקוב פרשת מסעי אות א על הפסוק 'אלה מסעי' ד"ה וזהו אלה מסעי בני ישראל). אמנם כל הגאוּלוֹת מאותן הגלוּיוֹת לא היו גאולות שלימות כי נשארו שם קצת 'ניצוצות קדוּשה' שלא יכלו אז להתברר, וזה בשונה מגאולת מצרים ששם התבררו כל הניצוצות קדושה לגמרי ולא נשאר דבר, לכן רק היא נקראת 'גאולה שלימה' ('פרי עץ חיים' להאר"י ז"ל שער קריאת שמע פרק ג ד"ה אמנם בכל הגאולות). וזה הטעם שגם אחרי גאולות בבל מדי ויון נשארו עדיין יהודים מעַם ישראל החיים תחת ידם של אותן האומות אף שכבר עלו רוב היהודים לארץ ישראל בבניין בית המקדש השני. ודבר זה היה מן השמים על מנת להמשיך לברר את הניצוצות שנותרו שם אף שכללות ישראל כן יצאו מהגלות ההיא ('שער המצות' להאר"י ז"ל פרשת ראה על מצות 'זכר ליציאת מצרים' ד"ה ובזה תבין ענין).
אחרי שייאספו כל ניצוצות הקדושה בעולם יבוא מלך המשיח
חטא אדם הראשון גרם למעשה לכל הגלויות עד ימות המשיח כי צריך לברר את הניצוצות שנפלו שם (עפ"י 'שער המצוות' להאר"י ז"ל פרשת ראה מצות 'זכר ליציאת מצרים' ד"ה ובזה תבין סיבת). אך מכל מקום מתבאר בזה כי אריכות הגלות במהותה אינה רעה לעם ישראל חלילה, אלא טובה מופלגת שעל ידה יכולים לברר את כל 'ניצוצות הקדושה' של כל נפש אשר נפלו בחטא אדם הראשון. וכיון שצריך זמן מיוחד בגלות כפי בחינת כל ניצוץ שנפל, הרי זה גורם אריכות זמן הגלות כדי לתקנו ולהשיבו לאיתנו ומעלתו ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה כד סימן ד ד"ה כתיב כי לעולם). וזה כל עבודת האדם לברר את אותם הניצוצות שנפלו בין הקליפות ('לקוטי הלכות' לר' נתן אורח חיים ב' בציעת הפת אות לו), ולכך יצאו ישראל בגלות על מנת ללקטם. וכאשר יגמרו ללקט את כל אותם הניצוצות אז תכף ומיד ה' יְכַנֵּס אותם חזרה לארצם, וכפי שהיה ביציאת מצרים שליקטו כל הניצוצות שם ומיד יצאו ממצרים ('זרע שמשון' על התורה פרשת לך לך דף יה ע"ב טור א ד"ה וכנגד הטעם שהפריש). וכשישראל יקובצו לארצם הרי הוא גמר בירור 'ניצוצות הקדושה' אשר נפוצו בארץ ('צוארי שלל' להחיד"א תחילת פרשת וארא אות א ד"ה בקבצי).
ביאת הקץ ('שער התפלה' למחבר 'באר מים חיים' מבוא השער פרק ח ד"ה כי הנה על פי בשם הזוהר ו'עץ חיים') תלוי בבירור וקיבוץ 'ניצוצות הקדוּשה' ('שער התפילה' במבוא השער פרק טז ד"ה וכך הוא פרוש המקרא וד"ה וזה נמי מרמז, 'שער התפלה' מבוא השער פרק ח ד"ה כי הנה על פי בשם הזוהר ו'עץ חיים') שעליהן נרמז בפסוק "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה" (דברים ל, ג) ('שער התפילה' במבוא השער פרק טז ד"ה וכך הוא פרוש המקרא וד"ה וזה נמי מרמז) שכשתהיה עליית כולן אזי בוודאי תהיה הגאולה תיכף ומיד ('קדושת לוי' לר' לוי יצחק מברדיטשוב בפרשת ויחי על הפסוק 'גור אריה יהודה מטרף בני עלית' ד"ה גור אריה). לכן באלף השישי לבריאת העולם יתוקנו ויעלו הניצוצות בכפלי כפלים ביחס למה שהיה בשנים קדמוניות שאז ניתקנו במשך זמן רב, בכדי לקרב את הגאולה שתהיה מהרה ('אור לשמים' לר' מאיר הלוי מאפטא פרשת בשלח על הפסוק 'ויהי ביום השלישי' ד"ה ויהי ביום השלישי). וזהו גם הטעם של מלחמת גוג ומגוג, שהואיל והוא סוף תיקון העולם והקדוּשה רוצה ליטול מהקליפה את כל ניצוצי הקדושה שבלעה, לכן 'הקליפה' תתאמץ בכל כוחה לעכב מה שתחת ידה ותערוך מלחמה עם 'הקדוּשה', ויתקבצו על ישראל כל שבעים האומות שבהם התפזרו 'ניצוצות הקדוּשה' ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג' פרק פב דף רסג ד"ה וטעם מלחמ' גוג ומגוג).
בעת הגאולה האחרונה יהיה בירור גמור ל'ניצוצות הקדוּשה' כמו שהיה במצרים שנאמר "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו) ('לקוטי תורה' להאר"י ז"ל תחילת פרשת כי תצא ד"ה והנה הגליות). לכן הגאולה האחרונה נקראת 'גאולה שניה' שנאמר "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָ-י שֵׁנִית יָדוֹ" (ישעיה יא, יא) וכן בקדושת מוסף של שבת אומרים עליה שה' 'יגאלנו ברחמיו שנית' – כי היא תהיה 'גאולה שלימה' כמו גאולת מצרים שהיתה הראשונה בזה ('זרע שמשון' פרשת לך לך דף י"ה ע"ב טור א ד"ה ונודע כי כל תכלית). אמנם הגאולה האחרונה תהיה אף יותר מגאולת מצרים כי לא יצטרכו אחריה יותר תיקון לניצוצות בשום מקום בעולם ('שער המצוות' להאר"י ז"ל פרשת ראה על מצות 'זכר ליציאת מצרים' ד"ה ובזה תבין ענין, 'פרי עץ חיים' להאר"י ז"ל שער קריאת שמע פרק ג ד"ה אמנם בכל הגאולות). וכאשר יושלם בירור 'ניצוצות הקדוּשה' שבעולם אז יבוא משיח צדקנו ('נזר הקודש' על בראשית רבה כד סימן ד ד"ה כתיב כי לעולם, 'תפארת שלמה' רמזי הפורים בדרוש על קבלת התורה ד"ה אמנם כאשר נשים לב, 'זכר דוד' מאמר ג' פרק ק"ר דף שלד ד"ה וזוהי כוונת חז"ל) שהוא גלגול נשמת אדם הראשון בעצמו ('נזר הקודש' על בראשית רבה כד סימן ד ד"ה כתיב כי לעולם) במהרה בימינו, אמן.
עוד...
- פרשת בראשית – כ"ב אותיות לשון הקודש
- פרשת נח – אות ברית הקשת בענן
- פרשת לך לך – שינוי השם של אברהם ושרה
- פרשת וירא – החלפת הנשמות בעקידת יצחק
- פרשת חיי שרה – תיקונה של שרה אמנו
- פרשת תולדות – לקיחת הברכות מיצחק אבינו
- פרשת ויצא – גלגול נשמות ישראל בצאן לבן
- פרשת וישלח – מעלת קבר רחל אמנו
- פרשת וישב – יוסף הצדיק ואשת פוטיפר
- פרשת מקץ חנוכה – ניסי מלחמות החשמונאים