צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
פרשת מטות – טומאת הַגּוֹיִים
כאשר חזרו ישראל ממלחמת מדין הם הצטווּ להכשיר את הכלים של מדין אשר נלקחו על ידם כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת: כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם" (במדבר לא, כא – כג). מהתיבות "וְטָהֵר" ו"מֵי נִדָּה" למדו כי כל הכלים הנלקחים מן הגוי צריכים טבילה בתוך מקוה טהרה של ארבעים סאה כמו אצל הנדה, על מנת לטהרם מטומאת הגוי (ראה גמ' עבודה זרה דף עה ע"ב).
ויש להבין, מהי אותה 'טומאה' של הגויים אשר מחמתה עם ישראל צריכים להטביל את כל כלי האוכל שהיו בבעלות של גוי?
שורש נפשם של הגויים הוא בכוחות הטומאה וכן מעשיהם
נפשם של הגויים היא מצד הטומאה (זוהר פרשת בראשית דף כ ע"ב ד"ה כגוונא דא בסטרא אחרא, עפ"י זוהר פרשת בראשית דף מז ע"א ד"ה אמר רבי אבא, 'כתם פז' על זוהר פרשת בראשית דף מז ע"א ד"ה אמר רבי אבא, 'עץ החיים' לר' יהודה בן חנין על טעמי המצוות מצוה נט דף נג ע"ב ד"ה וע"ד האמת) ו'הקליפות' ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק זקן אהרן ספר ישעיהו דף ק ע"א טור א ד"ה ונתן הטעם) ומשם מגיע השפע שלהם ('מאה שערים' המיוחס לרקנאטי שער תשעה ושבעים ד"ה ועל דרך האמת). כי נפשם משתלשלת מאותן מדרגות תחתונות הרחוקות מן הקדוּשה ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר פיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת בראשית דף מז ע"א ד"ה אמר רבי אבא), ובאה מאותו מקום שבאה הנפש של הבהמות והחיות הטמאות – שהן שלש 'קליפות' טמאות ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער מט פרק ג ד"ה ובזה תדע נפש, 'מקדש מלך' לר' שלום בוזאגלו על זוהר בראשית כ ע"ב ד"ה עסירין, 'אגרא דכלה' פרשת תולדות ד"ה עוד זאת נודע) לגמרי ('שם משמואל' פרשת יתרו שנת תרע"ה דף רסח ד"ה ויש לומר עוד דהא), אשר אין בהן טוֹב בכלל ('תניא - ליקוטי אמרים' לר' שניאור זלמן מלאדי סוף פרק א ד"ה מה שאין) אלא כולן רע ('עץ חיים' שער מט פרק ג ד"ה ובזה תדע נפש).
כיון שנפשם של הגויים היא מצד הטוּמאה, לכן הם טמאים בחייהם (זוהר פרשת חיי שרה דף קלא ע"א ד"ה אמר רבי ייסא, זוהר פרשת בראשית דף מז ע"א ד"ה אמר רבי אבא), ורוחות הטומאה אשר הן פחוּתות במעלתן ביחס לנפש הגוי נדבקות בהן על מנת להוסיף 'מעלה' למעלתן ('מאירת עיניים' תלמיד הרמב"ן פרשת תצא ד"ה וע"כ יטמא על הבא), ופעולותיהם והנהגותיהם של הגוים היא מאותן רוחות הטומאה ('רקנאטי' על התורה פרשת בלק ד"ה הנה רמז כאן). לכן ה' נתן לגוים לעסוק בדברים הטמאים וב'רוח הטומאה' שבארץ כמו מעשה האוֹבוֹת והידעוֹנים (הרמ"ד וואלי ויקרא יט על הפסוק 'ומקדשי תיראו'), שהרי גם הם בעצמם משוֹרש הטומאה וכל מין הולך למינו (הרמ"ד וואלי ויקרא יט על הפסוק 'ומקדשי תיראו', הרמ"ד וואלי דברים פרק ד על הפסוק 'פן תשא עיניך'). וטומאתם זו גרמה בעבר לרוב נשותיהם של הגוים להיות מכשפות מופקרות וחצופות ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה תרד ד"ה ועל דרך הסוד).
ומחמת שהגוים מושפעים מכוחות הטומאה, זה נותן בהם מדת אכזריות. לכן ישראל הצטווּ לא לחונן את הגוים שנאמר "וְלֹא תְחָנֵּם" (דברים ז, ב) ('רקנאטי' על טעמי המצוות שער ארבע ותשעים ד"ה ועל דרך האמת) כשאחד מהמשמעויות של זה הוא לא לתת להם 'חן' (גמ' עבודה זרה דף כ ע"א), כגון שאומר על גוי "כמה נאה גוי זה!" (רש"י גמ' עבודה זרה דף כ ע"א ד"ה לא תתן להם חן) כי אין לרחם על אכזרים כעין מה שנאמר "וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי" (משלי יב, י) ('רקנאטי' על טעמי המצוות שער ארבע ותשעים ד"ה ועל דרך האמת). ועוד משום שהגוים הם מצד הטומאה, זה הביא לכך שהותר להם לאכול 'מאכלות אסורות' כפי שנאמר לישראל "וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא: וִהְיִיתֶם לִי קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי" (ויקרא כ, כה – כו), ו"לְטַמֵּא" הכוונה את הגויים, כי הם באים מצד הטומאה וכל אחד נדבק בשלו (זוהר פרשת שמיני דף מב ע"א ד"ה וכתיב ולא תשקצו).
התורה הדגישה שבעלי החיים הטמאים נאסרו רק לבני ישראל שנאמר "אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם: וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם: וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם: וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם: מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם: אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם תֹּאכֵלוּ: וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם שֶׁקֶץ הֵם לָכֶם: וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ: כֹּל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמָּיִם שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם" (ויקרא יא, ד – יב), כלומר "לָכֶם" עַם ישראל דווקא הם נאסרו, אך לא לאומות העולם שטמאים כמותם (עפ"י הרמ"ד וואלי פרשת ראה פרק יד על הפסוק 'וכל אשר אין לו').
לכן אם חלילה בן ישראל נמצא עם בת נכר, הרי הוא ('מאירת עינים' פרשת אחרי מות ד"ה בסוד איסור העריות) נטמא (זוהר פרשת חיי שרה דף קלא ע"ב ד"ה בגין כך מאן) ומסלק מעליו את 'רוּח הקדוּשה' ונותן אותה במקום 'הטומאה', שהוא המקום שממנו מקבלת בת הנכר את כוחה ('מאירת עינים' פרשת אחרי מות ד"ה בסוד איסור העריות). ועל מעשה זה נאמר "וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר" (מלאכי ב, יא), כי בת הנכר הזאת היא בתו של "אֵל" אחר שהוא הס"מ ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה קסד), ובמעשה שעשה עמה נתן כוח ושפע לכוחות הטומאה הנמשכים מהס"מ והוליד כמה מלאכי חבלה בני הס"מ ('מאה שערים' המיוחס לרקנאטי שער שער שמונים ד"ה ועל דרך האמת, 'מצודת דוד' להרדב"ז מצוה קסד). ועוד על ידי שכרע את גופו על "בַּת אֵל נֵכָר" (מלאכי ב, יא) ('אור החמה' על זוהר פרשת חיי שרה דף קלא ע"ב ד"ה 'בגין כך' מהרמ"ק) עבר גם על איסור "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר" (שמות לד, יד) (זוהר פרשת חיי שרה דף קלא ע"ב ד"ה בגין כך מאן). לכן נאסר לגמרי על ישראל להינשא לבנות הגוים שנאמר "וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם" (דברים ז, ג) ('מצודת דוד' להרדב"ז על טעמי המצוות מצוה קסד), ואם חלילה ישראל ייקח בת נכר ויוליד ממנה בן, הרי שבנו יקבל 'רוּח טוּמאה' מצד אמו הטמאה וגם מצד הטומאה שנטמא אביו בשעה שהיה עם אמו הגויה (זוהר פרשת חיי שרה דף קלא ע"ב ד"ה בגין כך מאן).
אין לגויים דרך להגיע לקדוּשה מחמת נפשם הטמאה
שורש הגויים הוא מצד הטומאה, לכן אפילו אם הם יקדשוּ את עצמם בכל מיני פרישׁוּת שבעולם לא יעלה בידם למשוך כלום מן הקדוּשה (הרמ"ד וואלי ויקרא כ על הפסוק 'והתקדשתם והייתם קדושים') שהרי נפשם ממקור אחר, ואין להם דרך להגיע לקדוּשה. לכן רק על עם ישראל נאמר "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּֽהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" (ויקרא יט, ב) ('שם משמואל' פרשת קדושים שנת תרע"ה ד"ה והנה כ"ז ניחא). וזה הטעם שאמר שלמה המלך "וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת" (משלי יד, לד) כי אי אפשר שהרע שבתוכם יתהפך וישתנה, וממילא גם צדקה וחסד שהם עושים הוא לא לשם שמים ('ישראל קדושים' לר' צדוק הכהן מלובלין דף ס ע"א) אלא על מנת להתגדל ולהתייהר ולצורך מלכותם (גמ' בבא בתרא דף י ע"ב ועיי"ש).
ואותם הגויים שבאים להתגייר, אם לא שיש בהם כבר מתולדתם את 'נפש הגר' שהיא חלק אלוֹה ממעל הראוּיה לכינוי שם 'ישראל' – אי אפשר שתכנס קדוּשה בנפשם ותהיה כוונתם לשם שמים. לכן אף שבלעם ראה בנבואה את מעלתם של ישראל לאין שיעור ואף ביקש שיהיה סופו כמותם שנאמר "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ" (במדבר כג, י) עִם כל זאת לא רצה להדבק בהם ולהתגייר, ואדרבא חשב מחשבות רעות להרע להם ויעץ לבלק להכשילם – משום ששורשו היה ברע ('ישראל קדושים' דף ס ע"א ד"ה והגויים לעולם וד"ה שהרי גם). אמנם אם גוי יפרוֹשׁ מעבודה זרה ואיסורי עריות ויעשה תשובה על מעשיו, הוא יוכל לקבל 'רוח קדוֹשה' ונפש קדוֹשה אחרת ('זוהר חדש' מדרש רות דף צו ע"א ד"ה ועל דא כל גוי). ואם הוא גם יתגייר אזי תסתלק ממנו לגמרי 'רוח הטומאה', ומותר יהיה לו לבוא בקהל ה' ('מצודת דוד להרדב"ז על טעמי המצוות מצוה קסד) (להרחבה על עניין הגרים ראה מאמרינו לפרשת עקב – 'מקור נשמות הגרים').
הגויים מטמאים את כליהם ומשׁרים את הסטרא אחרא בביתם
הגויים טמאים מכל הצדדים מכוח טומאתם הפנימית, ויכולים גם לטמא אחרים בכוח שאר הטומאות שבהם – לכן אין להתקרב אליהם (זוהר פרשת ויחי דף רכ ע"א ד"ה תא חזי וד"ה ואף על, זוהר פרשת בראשית דף מז ע"א ד"ה אמר רבי אבא) ומי שיקרב אליהם יכול להיטמא (זוהר פרשת שמיני דף מ ע"א ד"ה גוי (עובד עבודה זרה) דאיהו מסאב, זוהר פרשת בראשית דף מז ע"א ד"ה אמר רבי אבא). וכיון שגם כליהם נטמאים עמהם, על כן הצטווּ ישראל להטביל (הרמ"ד וואלי ויקרא פרק יג על הפסוק 'באש תשרפנו') אפילו כלים חדשים ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק זקן אהרן פרשת חיי שרה על הפסוק 'ויבא אברהם לספוד לשרה' דף יב ע"א ד"ה ויובן כשנדע) הנקנים מהגוי, ובזה להעבירם מרשות הטומאה לרשות הקדושה באמצעות הטבילה במקוה טהרה (הרמ"ד וואלי ויקרא פרק יג על הפסוק 'באש תשרפנו', ''שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק זקן אהרן פרשת חיי שרה על הפסוק 'ויבא אברהם לספוד לשרה' דף יב ע"א ד"ה ויובן כשנדע), כשם שנעשה אצל הגרים כשהם נכנסים בתוך הקדוּשה (הרמ"ד וואלי ספר ויקרא פרק יג על הפסוק 'באש תשרפנו'). מטעם זה אף שבני ישראל הגעילו במדבר את הכלים של אומת מדין על מנת לטהרם מן האיסורים שבהם, עדיין הם היו צריכים להטבילם במקוה טהרה (ראה גמ' עבודה זרה דף עה ע"ב).
כאשר אדם בונה את ביתו והוא מזכיר בפיו שבונה לעבודת ה', אזי סייעתא דשמיא שׁוֹרה על הבנין וה' משׁרה עליו קדוּשה ומשׁרה בו את השלום שנאמר "וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ" (איוב ה, כד) (זוהר פרשת תזריע דף נ ע"א ד"ה ועל דא מאן דבני), כי הדיבור הקדוֹש מושך כוח קדוּשה ('אור החמה' על זוהר פרשת תזריע דף נ ע"א ד"ה 'אשתמודען' מהרמ"ק). אך אם אדם לא מזכיר בפיו שהוא בונה לשם ה', הרי הוא מזמין את הסטרא אחרא לשׁרוֹת שם (זוהר פרשת תזריע דף נ ע"א ד"ה מהו ופקדת נוך). וכל שכן אם האדם בונה את ביתו בכוונה שהסטרא אחרא יְטַמֵּא שם (זוהר פרשת תזריע דף נ ע"א וד"ה כל שכן) ומזכיר שֵׁם טומאה עליו או כל דבר טמא, הרי שמתחזק שָׁם כוח הטומאה יותר ויותר ('אור החמה' על זוהר פרשת תזריע דף נ ע"א ד"ה 'וידעת וגומר' מהרמ"ק) ובוודאי שׁוֹרה שָׁם 'רוח הטומאה'. לכן האדם הזה לא ייצא מהעולם עד שייענש בבית ההוא. וגם אדם אחר שגר שם יכול להינזק מרוח הטומאה השׁורה בבית (זוהר פרשת תזריע דף נ ע"א וד"ה כל שכן). וכן הוא במלבושים ובאכילה ושתיה ומשא ומתן ובכל מעשי האדם, צריך אדם לומר בפה מלא שעושה לעבודת ה' יתברך, ובזה מטהרם ומקדשם מטומאת הסטרא אחרא ('פלא יועץ' לר' אליעזר פאפו ערך טומאה ד"ה עוד שם אמר).
משום כך לא טוב לקנות או לשׂכור בתים או מלבושים שעשו אותם גויים לעצמם או שהם מאנשים שאינם מהוגנים, שאינם יודעים להיזהר בזה ('פלא יועץ' לר' אליעזר פאפו ערך טומאה ד"ה עוד שם אמר). ועוד שאנשים שהם רעים משׁרים במקום מושבם ובמלבושם את 'רוח הטומאה' וזה עושה אחר כך רושם בנפש האדם ('יעלזו חסידים' למחבר 'פלא יועץ' סימנים תשע – תת ד"ה טוב להקפיד). לכן, אם בית כזה מוּצע למכירה בזול ('פלא יועץ' ערך טומאה ד"ה עוד שם אמר) אפילו בשליש או רבע ממה שיעלה לבנות בית חדש, או אפילו בחינם – לא ייקח בית זה 'כי נפש הוא חוֹבל' ('אורות אלים' למחבר 'פלא יועץ' ליקוטי מוסר עפ"י זוהר הקדוש ח"ג דף נ ד"ה והן עתה) וכנגד מה שהוא יפסיד אם לא ייקח, הרי שבאמת הם יעמדו לו 'ביוקר' רב ('פלא יועץ' ערך טומאה ד"ה עוד שם אמר). לכן ישתדל האדם לבנות את ביתו בצדק כדי שתשרה השכינה במעשי ידיו ולא תאונה אליו רעה ונגע לא יקרב באהלו ('אורות אלים' ליקוטי מוסר עפ"י זוהר הקדוש ח"ג דף נ ד"ה והן עתה) או שישׂכור בית מאנשים שהם מהוגנים (עפ"י 'פלא יועץ' ערך טומאה ד"ה עוד שם אמר).
ובפרט בחוץ לארץ ששׁם רוח הטומאה מזומנת יותר וכאשר היא שׁורה במקום אחד היא קוראת לשאר חבריה 'הקליפות' לבוא (זוהר פרשת תזריע דף נ ע"ב ד"ה אמר רבי אלעזר) לדוּר יחד עמה (פירוש 'דרך אמת' על זוהר פרשת תזריע דף נ ע"ב אות א), ואז כולם משתתפים ובאים לגור שם ('אור החמה' על זוהר פרשת תזריע נ ע"ב ד"ה 'אמר ר' אלעזר' ממהרח"ו), וגם אדם שהוא ירא חטא יכול להינזק אם יגור בבית הזה. ומה שרואים שגויים גרים בבתים מעין אלו ולא ניזוקים אלא מצליחים – הוא משום שהם באים מצדם (זוהר פרשת תזריע דף נ ע"ב ד"ה אמר ליה רבי) וטמאים כמו אותם מזיקים, ולכן המזיקים לא מקנאים ולא פוגעים בהם ('אור החמה' על זוהר פרשת תזריע דף נ ע"ב ד"ה 'אמר ר' אלעזר' ממהרח"ו). אך בכל אופן, אם יתעכבו הגויים לדור בבתים הללו לאורך זמן, הרי בסוף גם הם לא ייצאו משם בשלום (זוהר פרשת תזריע דף נ ע"ב ד"ה אמר ליה רבי חייא).
וכן הוא בקרקע ושדה בבעלות של גוי עובד עבודה זרה – שגם שם שׁוֹרה טומאה. אך אם ישראל ירכוש אותה מהגוי, אז תעבור ממנה 'רוּח הטומאה' ותשׁרה עליה קדוּשה, וגם ילכו להם מלאכי החבלה השׁוֹרים על השדה ועומדים על כל עשב ועשב הגדל שם, ויבואו במקומם מלאכי קדוּשה. משום כך אברהם אבינו לא רצה לקבור את שרה אשתו במערת המכפלה עד אשר קנה בכסף מלא את שדה מערת המכפלה מעת עפרון החיתי שנאמר "וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר: לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ: וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ: וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה" (בראשית כג, י – יג). ועל ידי קניין השדה אברהם אבינו העביר מהשדה את 'רוח הטומאה' והקים אותה בקדוּשה שנאמר "וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה" (בראשית כג, יז), ורק אז הוא קבר שם את שרה אשתו ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק זקן אהרן פרשת חיי שרה על הפסוק 'ויבא אברהם לספוד לשרה' דף יב ע"א ד"ה ויובן כשנדע למה).
אם גוי יגע ביין של ישראל הרי שהיין יטמא מחמת טומאתו של הגוי. וכל שכן ביין שהגוי עשה בעצמו שהוא טמא ואסור לשתותו (זוהר פרשת שמיני דף מ ע"א ד"ה גוי (עובד עבודה זרה) שאיהו מסאב), לפי שהגוי הוא מצד הס"מ ומטמא את היין ואת זה ששותה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק עא דף קצ ד"ה ולכן גם העכו"ם). ולא רק יין של גויים עובדי עבודה זרה אסור לשתות, אלא אף יין של ישמעאלים שאינם עובדי עבודה זרה – מפני שגם אצלם שׁוֹרה הטומאה. ומי ששותה יין הנעשה על ידי גוי או שנגע בו גוי, אפילו אם אותו יהודי מלא מצוות כרימון – הרי שמתקיים בו "סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ" (איכה ד, טו) ('דבר שבקדושה' למחבר 'ילקוט ראובני' חלק י' יין נסך אות ב בשם הרב החייט) שנכנס בו 'רוח הטומאה' והוא מטמא את נפשו וגופו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק עא דף קפט ד"ה והענין הוא בעת) ו'טמא טמא יקרא'. ואינו זוכה לחיי העולם הבא ('עיר מקלט' בחלק 'בסדר א' ב'' אות ק) כי מכרית נפשו מִשָּׁרְשָׁהּ העליון, על ידי שתיית היין ('בן איש חי' שנה ב' בהקדמה לפרשת בלק ד"ה ולכן החמירו) שבא מרוּח הטומאה ('מאה שערים' המיוחס לרקנאטי שער תשעה ושבעים ד"ה ועל דרך האמת), ושהוא ראש לכל הטומאות ('עיר מקלט' על טעמי המצוות בסופו בחלק 'בסדר א' ב'' אות ק).
ויש כאלה שחששו אפילו אם הגוי רק ראה את היין אף על פי שלא נגע בו, והחמירו שלא לשתותו ('בן איש חי' שנה ב' פרשת בלק אות טז בשם רבינו מנחם הבבלי ו'השל"ה הקדוש'). ובאמת מחמת הראיה הפגומה הזאת של הגוי ('מעבר יבק' שפת אמת פרק כה ד"ה וכשם שאין להראות) גם אין להראות לגוי את המת הישראלי בקברו ('ספר חסידים' סימן תקלג) כי שם המת שוכב בכבודו, ואין להשליט בו עין אחרת שהיא פגוּמה ('מעבר יבק' שפת אמת פרק כה ד"ה וכשם שאין להראות), וזה כשם שאין להראות לגוי ספר תורה שבארון הקודש ('מעבר יבק' שפת אמת פרק כה ד"ה וכשם שאין להראות). ואדם שעובר על כך ומראה לגוי ספר תורה, ראוי 'לחפש' אחריו אחרי מותו ('ספר חסידים' סימן תקלג), כלומר שלא חסים על כבודו של אותו האדם כשם שהוא לא חס על כבוד ספר התורה בחייו ('פירוש קדמון' על 'ספר חסידים' סימן תקלג). (להרחבה על היין נסך ראה מאמרינו לפרשת האזינו – 'איסור שתיית יין נסך').
והיה מעשה בשַׂר נוכרי שביקש כי היהודים יפתחו את ארון הקודש על מנת שהוא יוכל לראות את ספר התורה. ואמר להם זקן אחד שלא יפתחו ולא יַרְאוּ לו, כי חזקיה המלך חטא בזה שהראה לשׂרי מלך בבל את ארון הברית ('ספר חסידים' סימן תקלג) ובתוכו הלוחות ואת ספר התורה (רש"י מלכים ב' כ, יג) שנאמר "בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי שָׁמַע כִּי חָלָה חִזְקִיָּהוּ: וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת כָּל בֵּית נְכֹתֹה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים וְאֵת שֶׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ" (מלכים ב' כ, יב - יג), ואמר אותו זקן שלא יעשו גם הם כמו שעשה חזקיה המלך ('ספר חסידים' סימן תקלג).
אין לגוים נשמה שהיא חלק אלוה ממעל כפי שיש לעם ישראל
כל רוח שהיא מצד הקדוּשה נקראת 'אדם' כאשר הגוף הוא הלבוש לאותו חלק רוחני. ועל זה נאמר "עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּסֹכְכֵנִי" (איוב י, יא) וכן נאמר "עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ" (שמות ל, לב), כי "בְּשַׂר" הוא לבוש לרוח הנשמה הנקראת "אָדָם" (זוהר פרשת בראשית דף כ ע"ב ד"ה וכל רוחא). אמנם הרוח הטמאה שבגוים לא נקראת 'אדם' אלא 'טמא'. והגוף של הגוי הוא לבוש לרוח הנקרא 'טמא', וביחד נקרא כל גופו של הגוי 'בשר טמא' (זוהר פרשת בראשית דף כ ע"ב ד"ה כגוונא דא). לכן רק עם ישראל נקראים בשם "אָדָם" שנאמר "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם" (יחזקאל לד, לא) (זוהר פרשת בראשית דף כ ע"ב ד"ה אלין נהורין. ראה גמ' יבמות דף סא ע"א וכן גמ' בבא מציעא דף קיד ע"ב) ואילו אומות העולם נקראים בשם 'האדם' ('ספר זכירה' לר' זכריה סימנר דף י ע"א ענין אמירת הקרבנות ד"ה 'מה אנו שמעתי מחכם'. ראה גמ' עבודה זרה ג ע"א ותוס' שם ד"ה כהנים) שהוא שֵׁם הפחוּת במעלתו משם 'אדם' ('אור החיים הקדוש' בראשית ג, כ ד"ה 'ועוד' עיי"ש) והוא גם גימטריא 'טמא' ('ספר זכירה' דף י ע"א ענין אמירת הקרבנות ד"ה 'מה אנו שמעתי מחכם').
מכאן למדו רבותינו שאין המתים הגויים מטמאים ב'טומאת אהל' לפי שטומאה זו היא דווקא בעם ישראל הנקראים בשם "אָדָם" כפי שנאמר "זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים" (במדבר יט, יד) (רש"י על גמ' יבמות דף סא ע"א ד"ה אתם קרוים אדם) ואף אם הגוי יגע במת או יישא אותו – הרי הוא כמי שלא נגע ואינו נטמא ('אשל אברהם' על טעמי המצוות מצוה רל"א דף קכח ע"ב ד"ה ורש"ל נתן טעם טוב ודעת). וכן למדו שאין הגוים נטמאים בנגעים כפי שנאמר "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת" (ויקרא יג, ב) ('אור החיים הקדוש' פרשת תזריע יג, ב ד"ה אדם כי יהיה). ודין הוא שאינם מטמאים בנגעים, שהרי גם נשמתם וכוחם מצד הטומאה ('מצודת דוד' להרדב"ז על טעמי המצוות מצוה תמו ד"ה ראשי איברים) ונפשם עצמה היא בחינת הצרעת ומינה ('אור החיים הקדוש' פרשת תזריע יג, ב). וכן הוא בכל שאר הטומאות – שאין הגוים נטמאים בהם. ובזה הם דומים לבהמה לפי שגם אם תיגע הבהמה בכל הטומאות שבעולם היא לעולם אינה נטמאת ('אשל אברהם' על טעמי המצוות מצוה רל"א דף קכח ע"ב ד"ה ורש"ל נתן טעם טוב ודעת).
אין לאומות העולם 'נשמת אלוֹה' כמו שיש לישראל ('באר מים חיים' פרשת ויקרא ד"ה והשכל הזה) וגם בזה הם נמשלו לבהמה. ורמז לכך כי התיבה 'אוּמה' בגמטריא 'בהמה' ו'אוּמוֹת' בגמטריא 'בהמות' ('פענח רזא' פרשת לך לך ד"ה ואת הצפר לא בתר). לכן אם חלילה בן ישראל נמצא עם גויה זה נחשב לו שהוא עִם בהמה (הרמ"ד וואלי פרשת כי תבוא פרק כז ד"ה ארור שוכב) ואם יביא ממנה ולד נחשב שערב זרע אדם וזרע בהמה, ואין הזרע הולך אחריו אלא אחרי האם הגוֹיה כפי שהולכים אחרי זרע האם בבהמות ('פוקד עקרים' לר' צדוק הכהן מלובלין דף יט ע"ב). וזהו מה שנאמר "כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל" (קהלת ג, יט). "וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן" – "אָיִן" ראשי תיבות 'אדם יש נשמה' ('ספר זכירה' דף י ע"א ענין אמירת הקרבנות ד"ה 'מה אנו שמעתי מחכם'), כלומר בן ישראל הנקרא 'אדם' יתרוֹנוֹ מהגוי הנקרא 'האדם' היא הנשמה הקדוֹשה, שאותה יש לבן ישראל אך אין לגוי – ומשום כך הגוי נדמה לבהמה.
לפיכך אומות העולם נקראים בשם 'גוֹים' שמשמעותו בלשון יחיד הוא 'גוּף', כמו שישעיה הנביא אמר לקב"ה "גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים" (ישעיה נ, ו) ('ידו בכל' למחבר 'שבט מוסר' סימן אלף רמו) וכוונתו שלא מנע את עצמו מללכת אף אם יַכּוּ את גופו ('מצודת דוד' ישעיה נ, ו). כי אצל אומות העולם יש רק גוף בלי החלק הרוחני הנקרא 'נשמה' שהוא חלק אלוֹה ממעל הנמצא רק בעם ישראל. ולזה כיוון בלעם ואמר "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג, ט) כלומר שישראל הם רוחניים ואינם נחשבים בכלל ה"גּוֹיִם" שהם גופות בלי נשמה. ומה שישראל בעצמם נקראו "גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (דברי הימים א' יז, כא) זה על מנת ללמדם שעליהם לאחוז מעט בחלק "אֶחָד" בחומריות הגוף שבארץ על מנת למשוך את היצר הרע, ועל ידי כן יפרו וירבו יאכלו וישתו ויוכלו לקבל על זה שכר ('ידו בכל' למחבר 'שבט מוסר' סימן אלף רמו).
כל כוחות הטומאה השׁורים בגוי מסתלקים ממנו במותו
כאשר הגוי מת, אזי מסתלק ממנו רוח הטומאה של נפשו מהלבוש שהוא הגוף, ואז גופו המת לא נקרא עוד בשם 'טמא' אלא רק בשם 'בשׂר' (זוהר פרשת בראשית דף כ ע"ב ד"ה כגוונא דא) והוא נשאר בלי שום טומאה כלל (זוהר פרשת חיי שרה דף קלא ע"א ד"ה אמר רבי ייסא) ולא נוספת טומאה לגופו המת יותר מאשר כבר היתה בחייו (זוהר פרשת ויחי דף רכ ע"א ד"ה תא חזי מה בין ישראל), ונשאר גופו כמו עפר ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק שמן הטוב פרשת חקת דף סד ע"ב ד"ה 'וגם כן היינו' בשם הזוהר חדש והרקנאטי) ושב אל העפר ('זוהר חדש' מדרש רות דף צו ע"א ד"ה ועל דא אמרו). וכל אותן הטומאות שהיו בגופו בחייו מסתלקות ממנו בשעת מיתתו (זוהר פרשת ויחי דף רכ ע"א ד"ה תא חזי וד"ה ואף על גב) ולא משגיחות בו כלל ('מאירת עינים' לר' יצחק דמן עכו תלמיד הרמב"ן פרשת כי תצא ד"ה וע"כ יטמא כל הבא) ובורחות ממנו – כי הן רואות שאין להן מה לינוֹק מהגוף שלו ('מזבח אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת חקת ד"ה אמר שם תמן) וגופו מאוּס בעיניהם ('מאירת עינים' פרשת כי תצא ד"ה וע"כ יטמא כל הבא).
הגוי נחשב במותו כאבן דומם ואינו מטמא ('מאירת עינים' לר' יצחק דמן עכו תלמיד הרמב"ן פרשת כי תצא ד"ה וע"כ יטמא כל הבא). ואף שהוא טימא בחייו אחרים, היה זה מחמת כל הטומאות שהיו בתוכו, אך אחרי מותו שיצאו כל הטומאות ממנו הוא כבר לא יכול לטמא אחרים (זוהר פרשת ויחי דף רכ ע"א ד"ה תא חזי וד"ה ואף על גב) שהרי אין שום 'קליפה' שנדבקת לגופו, כעת שהוא 'אבן' ממש ('חוט של חסד' לר' אליהו הכהן מחבר ספר 'שבט מוסר' פרשת חקת ד"ה 'חז"ל גוי מטמא במגע' בשם האר"י ז"ל). ודבר זה הוא כמו משל הכלי שהיה מלא בזבל, וכאשר רוקנו אותו כבר לא מתקבצים אליו הזבובים והרמשׂים כמו לפני כן, כי אין להם ענין בכלי שנשאר (עפ"י 'אור החיים הקדוש' ר' חיים בן עטר פרשת חוקת יט, ב ד"ה וכבר). לכן גופת הגוי המת וקִבְרוֹ לא מטמאים באהל ('רקנאטי' על התורה פרשת חקת ד"ה זאת התורה אדם), כי מה שהגוי היה טמא בחייו הרי הוא טהור במותו, בשונה מבן ישראל שבחייו הוא טהור ואילו במותו הוא טמא ועליו נאמר "אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים" (במדבר יט, יד) ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק שמן הטוב לר' שלמה אוהב פרשת חקת דף סד ע"ב ד"ה וגם כן היינו).
אך כאשר נוגע בן ישראל על ידי בְּשָׂרוֹ הקדוֹש בגופתו של גוי מת, מיד 'הקליפוֹת' שורות על המת משום שהן מריחוֹת 'דבר קדוּשה' שנדבק לגופו של המת על ידי נגיעת הישראלי. ואז כל רוח טומאה אשר נמצאת באויר ממהרת לנוח בגופו של המת הזה כדי לשׁרות באותו בן ישראל שנגע בגוף – ומחמת כן הישראלי נטמא ב'טומאת מגע ומשא' על ידי הנגיעה בגוי המת (ראה גמ' יבמות דף סא ע"א) ('חוט של חסד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת חקת ד"ה 'חז"ל גוי מטמא'). לכן כל מי שהרג גוי או נגע במת חלל גוי, היה צריך הזאה במי נדה ביום השלישי והשביעי כשאר טמאי מתים, וכמו שנאמר לישראל אחרי מלחמת מדין "וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּֽתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם" (במדבר לא, יט) (הרמ"ד וואלי מטות פרק לא ד"ה ואתם חנו מחוץ למחנה).
כל בן ישראל ישתדל להרחיק מהגויים וממקום כינוסם
יניקתם של ישראל הוא ממקום של קדושה וטהרה כמו שנאמר "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים ז, ו), בשונה מאומות העולם שיניקתם הוא מכוחות הטומאה. לכן ראוי לישראל להיות נבדל מהם מכל מיני קורבה ('מאה שערים' לרקנאטי על טעמי המצוות שער שער שמונים ד"ה ועל דרך האמת) ומכל חוקותיהם שכולם רומזים לכוחות הטומאה ('רקנאטי' על טעמי המצוות שער שלשה ותשעים ד"ה ועל דרך האמת). וכל מי שעסקיו בתוך הגויים בערכותיהם ובמקום קיבוץ נימוסיהם או שנכנס לבית תפלתם – נדבק בו חלק רע, כי הוא נכנס למקום אויר טמא, ומעט מעט נטמא בנפשו. לכן יתרחק האדם מליהנות מהם ולא יכנס במסיבתם ולא יעלה בערכותיהם רק לצורך גדול. כי בלי ספק הוא נכנס למקום הטומאה ('חסד לאברהם' מעין שני נהר סז ד"ה וכן כל מי). וטוב אם אפשר שיזהר לא לגעת בגוי, שצלמו טמא ורוחו טמא ('אורות אלים' ליקוטי מוסר מזוהר הקדוש ח"ג דף מ' 'ד"ה גוי עע"ז איהו' עפ"י דברי הזוהר) וגם לא יסתכל בפניו ('אלפא ביתא' של הרב צבי הירש ונכתב בסוף ספר 'פלא יועץ' ערך 'הסתכלות').
ואם צריך לתקן ספרי קודש ויש ישראל וגוי שבקיאים בכך, ייתן את המלאכה לישראל ואל ייתן את המלאכה לגוי – על מנת שלא ייגע גוי בספרי הקוֹדש שנאמר "כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא" (ישעיה נב, א). ואפילו אם מלאכת הישראלי יותר ביוקר, יבחר ויקרב את האוּמן הישראלי ('יעלזו חסידים' למחבר 'פלא יועץ' ערכים ער עד רף בספר חסידים). וכן מחמת טומאת הגוי תקנו לברך בברכות השחר דווקא בנוסח שלילי 'ברוך שלא עשני גוי' ולא תקנו לברך בנוסח חיובי 'ברוך שעשני ישראלי', כי אם היו מברכים בנוסח 'ברוך שעשני ישראלי' אזי היה משמע שאילו הוא היה נולד גוי זה אינו דופי ורעה גדולה. אך כאשר מברכים 'ברוך שלא עשני גוי' מודיעים בזה שגוֹי זה דבר רע וקשה מאד מאד, ונותנים הודאה לה' שלא עשנו דבר רע וטמא כזה ('מדרש תלפיות' ענף ברכות השחר ד"ה נראה לי על דרך הפשט). ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
עוד...
- פרשת בראשית – כ"ב אותיות לשון הקודש
- פרשת נח – אות ברית הקשת בענן
- פרשת לך לך – שינוי השם של אברהם ושרה
- פרשת וירא – החלפת הנשמות בעקידת יצחק
- פרשת חיי שרה – תיקונה של שרה אמנו
- פרשת תולדות – לקיחת הברכות מיצחק אבינו
- פרשת ויצא – גלגול נשמות ישראל בצאן לבן
- פרשת וישלח – מעלת קבר רחל אמנו
- פרשת וישב – יוסף הצדיק ואשת פוטיפר
- פרשת מקץ חנוכה – ניסי מלחמות החשמונאים