פרשת שופטים – גודל מעלת השלום

התורה מצוה כי בעת מלחמה על עיר יש לפתוח תחילה בשלום עם יושבי העיר שנאמר "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם: וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ: וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ: וּנְתָנָהּ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב: רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹקֶיךָ לָךְ: כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד אֲשֶׁר לֹא מֵעָרֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הֵנָּה" (דברים כ, י – טו) (רמב"ן דברים כ, י ד"ה והכונה לרבותינו). ואמרו רבותינו כי השלום הוא עמוּד שעליו עוֹמד העולם (ראה פרקי אבות א, יח). לכן המביא שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו הוא דבר גדול מאוד ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בביאור 'כונת משנת אלו דברים' ד"ה והבאת שלום בין אדם לחבירו') ועליו נאמר "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" (תהלים לד, טו) (עפ"י 'מצודת דוד' תהלים לד, טו ד"ה ורדפהו).

ויש להתבונן, מדוע כל כך חשוב שכל אדם יתאמץ וישתדל מאוד להרבות שלום בתוך עם ישראל, בין אדם לחברו ובין איש לאשתו?

הקדוש ברוך הוא נקרא בשם 'שלום' וממנו נאצל כל השלום בעולם

הקדוש ברוך הוא נקרא 'שלום', כי הוא שלום (זוהר פרשת ויקרא דף י ע"ב ד"ה תא חזי קדשא בריך הוא) ושמו שלום (זוהר פרשת ויקרא דף י ע"ב ד"ה תא חזי קדשא בריך הוא, 'טעמי המצוות' לר' מנחם הבבלי מצות תעשה אות רטז, שו"ע או"ח סימן פט, ב, 'ילקוט ראובני' פרשת נשא ו אות עב ד"ה 'שלום הוא שמו' בשם מדרש פליאה, 'אור עולם' למחבר ראשית חכמה ומובא בסוף ספרו פרק עשרים בענין דרך ארץ, 'שבט מוסר' תחילת פרק לז ד"ה יתרחק המחלוקת, 'חומת אנך' להחיד"א בסוף פרשת חיי שרה אות כ בשם רבינו אפרים, 'בגדי אהרן' פרשת נח דף ט ע"ב טור ב ד"ה ותשחת הארץ) וכפי שנאמר "וַיִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ לה' וַיִּקְרָא לוֹ ה' שָׁלוֹם" (שופטים ו, כד) ('ילקוט ראובני' פרשת נשא ו אות עב ד"ה 'שלום הוא שמו' בשם מדרש פליאה, 'פירוש רבינו אפרים על התורה' פרשת חיי שרה על הפסוק 'ימי שני חיי', 'שבט מוסר' תחילת פרק לז ד"ה יתרחק המחלוקת, 'ליקוטים יקרים' להמגיד ממעזריטש דף י ע"ב ד"ה במדרש גדול). ואין שלום אלא הוא ('תיקוני הזוהר' הקדמה דף ג ע"א ד"ה קום אליהו נביאה) וממנו נאצל 'אוֹר השלום' אל העולם ('אור לשמים' לר' מאיר הלוי מאפטא בחלק ליקוטים ד"ה וכמו השלום). לכן גדול הוא השלום ('אור עולם' למחבר ראשית חכמה ומובא בסוף ספרו פרק עשרים בענין דרך ארץ, 'שבט מוסר' תחילת פרק לז ד"ה יתרחק המחלוקת, 'ליקוטים יקרים' להמגיד ממעזריטש דף י ע"ב ד"ה במדרש גדול).

בתיבה 'שלום' יש ארבע אותיות כמו בשם יהו"ה שהוא שורש כל השמות הקדושים ('שבט מוסר' תחילת פרק לז ד"ה יתרחק המחלוקת). ועוד התיבה 'שלום' בגמטריא יוצא 'יהו"ה שמי' ('חומת אנך' להחיד"א בסוף פרשת חיי שרה אות כ בשם רבינו אפרים ז"ל), וכן יוצא בגמטריא 'יי"י שמו' (פירוש 'רבינו אפרים על התורה' פרשת חיי שרה על הפסוק 'ימי שני חיי') כאשר שם יי"י עם שלוש יוּדִי"ן הוא אחד משבעים ושניים שמות קדושים של הקב"ה (עפ"י שו"ת 'יהודה יעלה' לר' יהודה אסאד יו"ד סימן ד"ש ד"ה 'ונראה לי' וכתב שנהגו לכתוב אותו עם יו"ד תלויה כך יי', והוא גם רומז לשם הויה). וכן נרמז בפסוק "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" (תהלים לד, טו) שסופי תיבות יוצא התיבה 'שְׁמוֹ', כי שמו של הקב"ה 'שלום' וצריך להיות זריז לכבוד שמו לבקש את השלום ('ככר לאדן' להחיד"א על פרק השלום דף רצב ע"ב ד"ה בקש שלום). לכן כל מי שמחזיק במחלוקת וחולק על השלום, הרי הוא חולק על שמו הקדוש של הקב"ה שהוא 'שלום' (זוהר פרשת קרח דף קעו ע"א – ע"ב ד"ה קרח אזיל במחלוקת). והשלום אצל ה' יתברך בא לידי ביטוי גם בשמותיו הקדושים 'אלקים' ו'יהו"ה' ששניהם מתחברים יחדיו אף שהם שתי בחינות הופכיות ('בת עין' פרשת תזריע דף פ ע"א עיי"ש) של 'דין' ו'רחמים'.

ומטעם זה ש'שלום' הוא שמו של הקב"ה, לכן אסור לשאול בשלום אדם בבית המרחץ (גמ' שבת דף י ע"ב בשם עולא) ולא בבית הכסא ולא במקום הטינופת ('אור עולם' למחבר ספר 'ראשית חכמה' מובא בסוף ספרו פרק עשרים בענין דרך ארץ ד"ה גדול השלום). ומחמת שמו של ה' היה משתבח אבשלום שהוא ראוי למלוכה יותר מדוד אביו, כי השם של הקב"ה הנקרא 'שלום' נמצא בתוך שמו 'אב-שלום' כלומר שהוא נקרא 'אב השלום' מה שאין כן אצל דוד אביו. וזה הטעם שבפסוקים העוסקים בדרך בה השיג אבשלום את המלוכה חזר כמה פעמים שמו "אַבְשָׁלוֹם" שלא לצורך, וזה על מנת לרמוז על כוונתו שנאמר "וַיְהִי מֵאַחֲרֵי כֵן וַיַּעַשׂ לוֹ אַבְשָׁלוֹם מֶרְכָּבָה וְסֻסִים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו: וְהִשְׁכִּים אַבְשָׁלוֹם וְעָמַד עַל יַד דֶּרֶךְ הַשָּׁעַר וַיְהִי כָּל הָאִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁפָּט וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו וַיֹּאמֶר אֵי מִזֶּה עִיר אַתָּה וַיֹּאמֶר מֵאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל עַבְדֶּךָ: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְשָׁלוֹם רְאֵה דְבָרֶךָ טוֹבִים וּנְכֹחִים וְשֹׁמֵעַ אֵין לְךָ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ: וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם מִי יְשִׂמֵנִי שֹׁפֵט בָּאָרֶץ וְעָלַי יָבוֹא כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב וּמִשְׁפָּט וְהִצְדַּקְתִּיו" (שמואל ב' טו, א – ה) ('בגדי אהרן' לר' אהרן דרשן פרשת שופטים דף ט ע"א טור ב סוף ד"ה או יובן עפ"י מה שהקדים).

אסור להקדים לפני תפילת שחרית ולדרוש בשלום חברו (שו"ע חלק או"ח סימן פט, ב), כגון שאומר 'שלום עליכם' כפי שנהוג (ביאור 'ארץ ישראל' על ספר 'ארץ החיים' בפירוש התהלים מזמור קלח אות ע בביאור). כי כשאומר לחברו 'שלום' קודם שהמליך את בוראו בתפילה, הרי הוא מראה שיש כוח ומכובד זולת היוצר, וזה סתירה לכך שהקב"ה נקרא בשם 'שלום' ('עבודת ישראל' לר' מקוזני'ץ תחילת פרשת נח ד"ה אלה תולדות נח). וטעם המנהג שהמשיב אומר לשואל בלשון הפוכה 'עליכם השלום', כי הזכרת שֵׁם 'שלום' בתחילה יש בה חשש הזכרת שם שמים לבטלה אם לא יסיים את דבריו, לכן משיב להיפך 'עליכם השלום'. ומה שהתירו לומר לחברו בראשונה 'שלום עליכם' זה משום שכל המקדים ונותן שלום לחברו הקב"ה מאריך ימיו ושנותיו. אך לא נאמר כן על המשיב (ביאור 'ארץ ישראל' על ספר 'ארץ החיים' בפירוש התהלים מזמור קלח אות ע בביאור בשם ר' העשיל, השמטות לביאור 'באר לחי ראי' בסוף ספר 'טעמי המצוות' לר' מנחם הבבלי ד"ה 'בשם הרה"ג' בשם ר' העשיל). ומכל מקום לא הותר לומר 'שלום' שהוא שמו של הקב"ה לגוי ('לב אריה' לר' יהודה לייב האשקי פרשת נשא אות טו ד"ה ולפ"ז יתכן לומר כן), אלא אם אומר בלשון לעז ('לב אריה' לר' יהודה לייב האשקי פרשת נשא אות טו ד"ה ולפ"ז יתכן לומר כן, 'ווי העמודים' לבנו של השל"ה עמוד השלום דף לט ע"א טור ב) או מפני דרכי שלום. אבל בכל אופן לא יכפול לו את שם ה' ויאמר "שלוֹם שלוֹם" (ראה שו"ע יו"ד סימן קמח, י) ('ווי העמודים' לבנו של השל"ה עמוד השלום דף לט ע"א טור ב).

השכינה הנקראת 'שלום' מלווה את מי שהולך בדרך, וכפי שנרמז ביעקב אבינו "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם" (בראשית לג, יח) שהיא כמו התיבה 'שלום'. לכן יש קבלה בידינו שההולך בדרך צריך שיעסוק בדברי תורה ('דברים נחמדים' למהרצ"א מדינוב מחבר 'בני יששכר' משלי פרק יא על הפסוק 'ורצונו תמימי דרך' בשם ספר סוד משרים). ומטעם זה מחויבים לתת 'שלום' למי שבא מן הדרך, ולעשות זאת ביד חזקה ושפה ברורה ולא בשפה רפה. ומי שלא נותן שלום בידו למי שבא מן הדרך, אז כרוז ברקיע מכריז "פלוני הרע הזה ייצא נקי מנכסיו וצדיקים יירשוּהוּ!". ועל זה רמזו את סמיכות הפסוקים "תְּמִימֵי דָרֶךְ: יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע" (משלי יא, כא), כלומר כשלא נותן "יָד לְיָד" של חברוֹ הבא מן ה"דָרֶךְ" לשלוֹם, אז אותו אחד לא ינקה מנכסיו ונקרא רשע "רָּע" ('דברים נחמדים' למהרצ"א מדינוב משלי פרק יא על הפסוק 'ורצונו תמימי דרך' בשם ספר סוד משרים, 'סגולות ישראל' במערכת ש ערך שלום אות נח בשם 'סוד משרים' שהוא בההגה על רש"י במשלי יא, כ - כא. והובא בתוך חומש דפוס אמשטרדם שנת תנט ובוֹ נ"ך 'אגודת שמואל' לר' שמואל דלוגאטש ובא הוסיף הגהה זו מכת"י). וכך הוא המנהג בין בני האדם שכאשר מתראים יחד תוקעים כפיהם זה לזה באמירת 'שלום', כי בהרמת ידיהם באהבה זה לזה יש כוח להשפיע לשני ברכת שלום ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראמדסק בחלק רמזי פסח ד"ה מפני היד שנשתלחה במקדשך) (להרחבה בעניין ליווי השכינה להולכים בדרכים ראה מאמרינו לפרשת וירא – 'מצות הכנסת אורחים').

המשׁרה את השלום במקומו מביא אליו את השכינה הקדושה

כשיש שלום בישראל אז שׁוֹרה שם השכינה כפי שנאמר עליו "וְהוּא בְאֶחָד" (איוב כג, יג) כלומר שהקב"ה שׁוֹרה כשיש אחדות בישראל ('ראש דוד' להחיד"א פרשת צו דף עג ע"ב ד"ה ואפשר לומר דרך, 'ראש דוד' פרשת קדושים דף פב ע"א ד"ה או יראה משז"ל). לכן כשאדם אוהב את חברו ויש לו שלום עמו ומבקש את אהבתו, אז הקב"ה שורה ביניהם. ורמז לכך כי 'אהבה' בגמטריא יוצא התיבה 'אחד' ('ראש דוד' פרשת קדושים דף פב ע"א ד"ה או יראה משז"ל). וזה מעלת הפשרה שעושים בבית הדין בין שני בעלי הדין, שהם נמצאים במחלוקת זה על זה, וכשעושים ביניהם פשרה שהוא השלום הרי מושכים את השכינה שהיא נקראת 'אימא שלום' ומבטלת את המחלוקת שמצד הטומאה ('כסא דוד' להחיד"א דרוש ד' שבת כלה ד"ה ואל זה אביט). וכך בכל מקום או בית שיש שם 'שלום' הרי השכינה שורה בו. ולרמוז על זה נסמכה פרשת ברכת הכהנים המסיימת ב"שָׁלוֹם" לפרשת הקמת המשכן בה שרתה השכינה שנאמר "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן" (במדבר ו, כד – כז עד ז, א) ('שפתי כהן על התורה' פרשת נשא ד"ה ויה ביום כלות משה, 'מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק ג פרשת נשא ד"ה ויהי ביום כלות).

והנה מיד אחרי הפסוקים של ברכת הכהנים נאמר "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם" (במדבר ו, כז) כי כדי שתשרה הברכה על ישראל הם צריכים שיהיה ביניהם שלוֹם ואחדוּת. וזה הכוונה "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי" שיעשו ביניהם כך שיקרא עליהם שמי 'שלום'. ואחרי שיהיו ראויים להיקרא בשמי אז "וַאֲנִי אֲבָרְכֵם" כי הברכה תִּמְצָא שם מקום להתיישב ('שמן הטוב וזקן אהרן' פרשת נשא על הפסוק ושמו את שמי על בני ישראל דף נח ע"ב). ואמרו רבותינו ש"תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" (ראה גמ' ברכות דף סד ע"א בשם ר' חנינא) על ידי עסק התורה, כי הם מרחיקים את המזיקים ומביאים את 'השלום' ועל ידי כן גורמים להשראת השכינה עליהם שהיא 'השלום'. ואפילו בשעת מלחמה ישראל צריכים 'שלום' כי יש אז קטרוג על ישראל, ומשום כך הם צריכים לקרוא לאויב "לְשָׁלוֹם" שנאמר "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם" (דברים כ, י) על מנת שיושפע על ישראל שפע טוב ותחזור ותשרה השכינה עליהם ('זרע שמשון' על התורה פרשת בלק דף קכג ע"א טור ב ד"ה וזהו דאמרינן במדרש) שהיא 'אימא שלום', ושאינה שׁוֹרה במקום שיש מחלוקת (עפ"י 'מורה באצבע' להחיד"א סימן א אות ז. וב'ככר לאדן' להחיד"א על מסכת דרך ארץ זוטא פרק ט דף רפח ע"ב ד"ה 'סוד לשון' הביא שהתיבה 'שכינה' עם הכולל היא בגימטריא 'שלום' יחד עם אות י שרומז למדת ה'חכמה') (להרחבה על עניין המחלוקת ראה מאמרינו לפרשת קרח – 'רעת המחלוקת בישראל').

עַם ישראל התברכו בשלום שנאמר "שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת ה' הַלְלִי אֱלֹקַיִךְ צִיּוֹן: כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ: הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ" (תהלים קמז, יב – יד), "כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ" – זה על ירושלים שאין שם מקום לקליפות, "בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ" – זה עם ישראל שנשמתם משם. "הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם" – זה על ארץ ישראל שיש שם 'שלוֹם' היא השכינה הקדוֹשה. וישראל יונקים שם מתוֹכיוּת הקדוּשה "חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ" ולא מן הקליפה הרמוזה בקשׁ ותבן של החִטִּים ('שמן הטוב וזקן אהרן' על התנ"ך בחלק 'זקן אהרן' על התהלים מזמור קמז דף קכא ע"ב ד"ה ויש לישב). וכן התברכו ישראל "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד" (ויקרא כו, ו), "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ" – היינו השכינה שתהיה בתחתונים ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק זקן אהרן פרשת בחוקותי דף נה ע"ב טור ב ד"ה רעת ג' החבר לכוזרי), "וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד" – על הנשמה שבכל לילה יוצאת מהגוף ואינה רוצה לחזור שוב פעם לגוף מלא עוונות. אך כשרואה שהשכינה הנקראת "שָׁלוֹם" יורדת ונמצאת למטה היא נושאת קל וחומר לעצמה ויורדת חזרה לגוף האדם. לכן "וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד" שאין חשש לאדם שנשמתו לא תחזור. וזה גם מה שנאמר "בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן" (תהלים ד, ט), שאם השכינה הנקראת "שָׁלוֹם" היא "יַחְדָּו" עמנו, אז "אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן" בשמחה כי מובטח שתחזור בי נשמתי ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס פרשת בחוקותי ד"ה ונתתי שלום בארץ).

עשו הרשע שהוא הסטרא אחרא שׂונא מאוד את השלום

התיבה 'שלום' היא בגמטריא 'עֵשָׂו' ('רבינו אפרים על התורה' פרשת נשא ו, כו על התיבה 'שלום', 'בעל הטורים' בראשית כה, כה, 'שפתי כהן על התורה' פרשת תולדות ד"ה ויקראו שמו עשו, 'מגלה עמוקות' פרשת חקת דף נט ע"א ד"ה במדרש, 'זרע שמשון' פרשת מקץ דף מה ע"ב טור ב, 'זרע שמשון' פרשת בשלח דף עב ע"ב טור ב ד"ה ולפ"ז יובן מאמר, 'חומת אנך' להחיד"א פרשת וישלח פרק לג אות ה ד"ה א"נ דעשו גימט', 'חומת אנך' שמות יט אות ז ד"ה יש לרמוז) כי עשו הרשע הוא ההיפך ('חומת אנך' להחיד"א פרשת וישלח פרק לג אות ה ד"ה א"נ דעשו גימט') בבחינת "גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים" (קהלת ז, יד) ('זרע שמשון' פרשת בשלח דף עב ע"ב טור ב ד"ה ולפ"ז יובן מאמר) ונקרא "שׂוֹנֵא שָׁלוֹם" ('זרע שמשון' פרשת בשלח דף עב ע"ב טור ב ד"ה ולפ"ז יובן מאמר, 'זרע שמשון' פרשת מקץ דף מה ע"ב טור ב, 'מגלה עמוקות' פרשת תולדות ד"ה הענין הברכות, 'מגלה עמוקות' פרשת חקת דף נט ע"א ד"ה במדרש, גבול בנימין' חלק ג' דרוש ה' פרשת וישלח ד"ה ואח"כ רבת שכנה) כפי שנאמר עליו בפסוק "רַבַּת שָׁכְנָה לָּהּ נַפְשִׁי עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם" (תהלים קכ, ו) ('מגלה עמוקות' פרשת תולדות ד"ה הענין הברכות, 'מגלה עמוקות' פרשת חקת דף נט ע"א ד"ה במדרש, גבול בנימין' חלק ג' דרוש ה' פרשת וישלח ד"ה ואח"כ רבת שכנה) וְרֶמֶז לכך בתיבות "וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו" (בראשית כה, כה) שהן בגימטריא יוצאות 'אין שלום להרשע' עם עוד שלוש כנגד שלושת התיבות ('שפתי כהן על התורה' פרשת תולדות ד"ה ויקראו שמו עשו).

ואף שאין קיום לעולם בלי 'השלום' הרי שאצל עשו הרשע זהו דבר שווא ('שבט מוסר' תחילת פרק לז ד"ה יתרחק המחלוקת). ובזה יעקב הוא ההיפך מעשו הרשע, לכן נאמר על יעקב "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ" (עובדיה א, יח) ראשי תיבות אהבה ושלום, ואילו על עשו נאמר "וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (עובדיה א, יח) ראשי תיבות קטטה ושׂנאה ('מדרש לפירושים' חלק שני דרוש הג' שלום דף נט ע"א ד"ה ועפ"י מ"ש לעיל). ומטעם זה יעקב אבינו ביקש בבית אל "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי" (בראשית כח, כא) מפני עשו הרשע שהוא מקור הסטרא אחרא ('כסא דוד' להחיד"א דרוש יג לשבת תשובה ד"ה ומעין דוגמא פירש). וזה הטעם שיצחק אבינו בירך את עשו בנו "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (בראשית כז, מ) בְּמִלְחָמָה, כי עשו הרשע הוא היפך השלום ('מדרש לפירושים' חלק שני דרוש הג' שלום דף נט ע"ב ד"ה וראה זה מצאתי) והוא שָׂם מלחמה תחת השלוֹם ('חומת אנך' להחיד"א פרשת וישלח פרק לג אות ה ד"ה א"נ דעשו גימט'). ומשום כך כאשר בעוונות גברה 'שנאת חינם' בישראל דבר שהוא היפך השלום, אז שלט עליהם עשו הרשע ויצאו ישראל לְגָלוּת ('אהבת דוד' דרוש ב לשבת הגדול דף ח ע"ב ד"ה וממוצא דבר) כי כשאין שלום הרי עשו הרשע מזוּמן ('פתח עינים' להחיד"א פרקי אבות פרק א ד"ה אוהב שלום, 'זרוע ימין' להחיד"א על פרקי אבות ד"ה אוהב שלום).

כל זמן שיש שלום בישראל הרי זה מבטל את 'עשו' הרשע ('אהבת דוד' דרוש ב לשבת הגדול דף ח ע"ב ד"ה וממוצא דבר, 'פתח עינים' להחיד"א פרקי אבות פרק א ד"ה אוהב שלום, 'זרוע ימין' להחיד"א על פרקי אבות ד"ה אוהב שלום) שהוא מקור הסטרא אחרא ('כסא דוד' להחיד"א דרוש יג לשבת תשובה ד"ה ומעין דוגמא פירש) ומכניע אותו ('צוארי שלל' להחיד"א על הפטרת פרשת תולדות), והוא מאבד את כוחו וכוח כל מחנותיו, ומתבטל קטרוגו וקטרוג מחנותיו ('ככר לאדן' להחיד"א סימן ב' פרק השלום דף קכ ע"א ד"ה ודע כי שלום). וכמו המעשה שהיה עם ר' מאיר כאשר עשה שלום בית במשך שלוש שבתות אצל בני זוג שהיו רָבִים כל ערב שבת ואז שמע שהשטן אמר "אוֹי שר' מאיר הוציא אותי מהבית הזה!" (ראה המעשה בגמ' גיטין דף נב ע"א). ובזה התקיים "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" (תהלים לד, טו) שאותו השטן נרדף עד שיצא מהבית ולא חזר ('פתח עינים' להחיד"א פרקי אבות פרק א ד"ה אוהב שלום, 'זרוע ימין' להחיד"א על פרקי אבות ד"ה אוהב שלום). ועוד התיבות "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם" יוצאות בגמטריא 'עשו ת' ' עם עוד שני הכולל, לרמוז על עשו עם ארבע מאות איש עמו שהן הן המזיקין ושורש היצר הרע מכל בחינותיו. ועל ידי הגדלת השלום שנאמר "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם", מתבטל היצר הרע שהוא קליפת עשו עם אנשיו ('ככר לאדן' פרק השלום דף רצב ע"ב ד"ה בקש שלום. וב'חומת אנך' פרשת וישב פרק לז אות יא ד"ה 'וירצה כי' כתב כי לכן שׂטנו של עשו הוא יוסף הצדיק שהוא בחינת ברית קודש הנקרא יסוד שלום).

אסור להקדים שלום לרשעים שנאמר "אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים" (ישעיה מח, כב) (זוהר פרשת מקץ דף רה ע"א ד"ה אבל אימא לכו, 'יסוד יוסף' לרבו של מחבר ספר 'קב הישר' פרק כח ד"ה ובימי חסידי קדמאי) כי שלומם של הרשעים הוא שלילת השלום ('יד יהודה' על מאמר אם כל חי להרמ"ע מפאנו חלק א' סימן כב אות ח). לכן בימי חסידים ראשונים היו מדקדקים שלא לתת 'שלום' לאדם אלא אם בדקו אותו היטיב במעשיו ('יסוד יוסף' לרבו של מחבר ספר 'קב הישר' פרק כח ד"ה ובימי חסידי קדמאי). והאומר שלום לרשע גורם להעצים את כוחו ויכול להזיק לאדם ('ככר לאדן' להחיד"א סימן ב פרק י ד"ה ולא ישאל אדם שלום לחברו) וכמו המעשה שהיה בזמן רבותינו עם אדם אחד ששאל בשלום אחר שהיה שודד, ואותו שודד קם עליו לצערו ולולא שהתגבר עליו היה מצער אותו השודד מאוד (זוהר פרשת מקץ דף רה ע"א ד"ה אבל אימא לכו. וב'קב הישר' פרק לה ד"ה והא בזמן' הביא שעתה יש אומרים שלום לכל אדם מפני דרכי שלום והוא טעמו של ר' יוחנן שהקדים שלום לכל אדם אפילו לנכרי בשוק (ראה גמ' ברכות דף יז ע"א)). וכן אם יש 'מזיקין' ואומרים להם שלום אז מתעצם כוחם להזיק. מטעם זה אמרו רבותינו "ולא ישאל אדם שלום חבירו בבית המרחץ מפני הסכנה" (ראה 'מסכת דרך ארץ רבה' פרק י ד"ה ולא ישאל אדם שלום לחבירו) כי שׁם מצויים המזיקין שהוא מקומם ובאמירת שלום יהיה להם כוח להזיק וזו סכנה ('ככר לאדן' להחיד"א סימן ב פרק י ד"ה ולא ישאל אדם שלום לחברו).

בכל מקום שיש שלום אין כוח למקטרג אפילו אם עובדים עבודה זרה

כל מקום שיש 'שלום' אין שום רע יכול לשלוט ('שבט מוסר' תחילת פרק לז ד"ה ראה מעלת השלום) ואין רשות למזיקין להיכנס שם ('זרע שמשון' פרשת בשלח דף עב ע"ב טור ב ד"ה ולפ"ז יובן מאמר). ודוגמא לזה היא אבן היהלום שהיא היקרה והחשובה מכל האבנים הטובות והמרגליות, ואין ברזל ולא שום דבר ששולט בה אלא רק יהלום אחר כמותה שעל ידו מתקנים את היהלום. ולהעיד על מעלתה יש בשמה של אבן ה'יהלום' שלוש אותיות מהתיבה 'שלום' והן אותיות 'לום' ועל ידם התעלה יוקר מציאותה וגודל סגולתה. ואם היה בשמה את כל האותיות של התיבה 'שלום' אז היתה מעלתה כפלי כפליים ('שבט מוסר' תחילת פרק לז ד"ה ראה מעלת השלום). וכשיש לאדם שלום למטה אז אין מקטרג למעלה והוא ניצל מ'עשו' גמטריא 'שלום'. כי בשמים דנים לפי מדות האדם, וכשהוא בשלום עם כולם אז אין כוח למקטרג לקטרג, ואפילו אם יש לו איזה חטא הרי הברכות מתקיימות בו שנאמר "לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם" (משנה עוקצין ג, יב) ('דבש לפי' להחיד"א מערכת נ אות יב).

והטעם שנקרא השלום בשם "כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה" הוא משום שאין הברכה שוֹרה אלא בדבר הסמוי מן העין (ראה גמ' תענית דף ח ע"ב) שאז אין רשות למזיקין ולשדים לקחת משם, ולכן השלום הוא 'כלי' מתאים לברכה כי שם הוא לא מקום הפקר ולא צריך שמירה ('זרע שמשון' פרשת בשלח דף עב ע"ב טור ב ד"ה ולפ"ז יובן מאמר) שאין השטן נוגע במקום שיש 'שלום' ואין רשות לאף מזיק להיכנס שם ('זרע שמשון' פרשת בלק דף קכג ע"א טור ב ד"ה למדנו מזה) וכך הברכה חתומה בתוך 'כלי' ('זרע שמשון' פרשת בשלח דף עב ע"ב טור ב ד"ה ולפ"ז יובן מאמר). לכן הקב"ה אמר לישראל שאם יש להם חלילה צרות, עליהם לעמוד באגודה אחת ולהתוודות על עוונותיהן לפניו ואז יענה להם (ראה 'תנא דבי אליהו' זוטא פרק כג אות כח), כי כאשר אין ביניהם מחלוקות אלא רק שלום ואהבה ואחוה אז אין השטן יכול לשלוט בהם. לכן גם אין התפילה מקובלת ולא התשובה מקובלת אלא אם יש שלום בין הבריות ('זיקוקין דנורא' על 'תנא דבי אליהו זוטא' פרק כג אות כח). וזה הטעם שתיקנו קודם התפילה לקבל מצות עשה 'ואהבת לרעך כמוך'. וכל הרודף שלום אין תפילתו חוזרת ריקם ('מדרש לפירושים' לר' אליעזר פישל מסטריזוב חלק שני דרוש הג' שלום דף נט ע"א ד"ה ועפ"י מ"ש לעיל).

כל כך גדול השלום ('זיקוקין דנורא' על תנא דבי אליהו זוטא פרק כג אות כח) עד שאפילו אם מוֹרְדִים בהקב"ה (זוהר פרשת נח דף עו ע"ב ד"ה ומה בגין דהוו) ועובדים עבודה זרה, אך לעומת כן יש בהם שלום (זוהר פרשת מקץ דף ר ע"ב ד"ה רבי יוסי פתח, 'זיקוקין דנורא' על 'תנא דבי אליהו זוטא' פרק כג אות כח) גדול ('מאור ושמש' בסוף הספר בחלק מאמרים מלוקטים על משנה עוקצין ד"ה אמר ר' שמעון בן חלפתא') ואין ביניהם שנאה (זוהר פרשת מקץ דף ר ע"ב ד"ה רבי יוסי פתח), הרי שאין הדין שולט בהם (זוהר פרשת מקץ דף ר ע"ב ד"ה רבי יוסי פתח, זוהר פרשת נח דף עו ע"ב ד"ה ומה בגין שהוו, 'זיקוקין דנורא' על 'תנא דבי אליהו זוטא' פרק כג אות כח) ואין השטן יכול לקטרג על העבירות שלהם, ודבריו בטלים ולא עושים רושם כלל ('מאור ושמש' בסוף הספר בחלק מאמרים מלוקטים על משנה עוקצין ד"ה אמר ר' שמעון בן חלפתא'). ואז כביכול גם אין הקב"ה יכול לשלוט עליהם לרעה ('בראשית רבה' לח, ו), אלא אדרבא הוא חס עליהם (זוהר פרשת מקץ דף ר ע"ב ד"ה רבי יוסי פתח) וגם שֹׁורה ביניהם. כי במדה שבני אדם מודדים אז מודדים להם, וכיון שהם נוהגים בשלום אז הם מושכים את 'השלום' העליון שהיא השכינה הקדושה עמהם, וכשהיא איתם מי יכול עליהם ('מאירת עינים' לר' יצחק דמן עכו תלמיד הרמב"ן פרשת מסעי ד"ה ולפי במדה שאדם).

לכן דורו של אחאב היו עובדים עבודה זרה ואף על פי כן היו מנצחים במלחמות (ראה 'דברים רבה' ה, י) כי היה שלום ביניהם. ואילו דורו של דוד המלך שהיו עוסקים בתורה, אף על פי כן היו יוצאים למלחמה ונופלים בה – כי לא היה שלום ביניהם, ומחמת כן לא היו חיילי דוד סמויים מן העין אלא אדרבא היו 'גלויים' והעין שלטה בהם ואי אפשר היה שתחול עליהם הברכה. אך אם חיילי דוד היו 'קשורים' ו'חתומים' ביניהם על ידי ה'שלום', אז מובטח שהמזיקים לא היו יכולים לשלוט בהם ('זרע שמשון' פרשת בשלח דף עב ע"ב טור ב ד"ה ולפ"ז יובן מאמר). וכן היה בדור הפלגה שהיו כולם בלב אחד "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" (בראשית יא, א) וזה גרם "וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת" (בראשית יא, ו) כי מידת הדין העליון לא שלט בהם. וכן הוא לכל מספר חברים העוסקים בתורה הקדושה שהם בלב אחד ורצון אחד על אחת כמה וכמה שאין הדין שולט עליהם (זוהר פרשת נח דף עו ע"ב ד"ה ומה בגין דהוו).

ברכת השלום מכניעה את הסטרא אחרא ומביאה את השכינה

אם יש כת של אנשים שהם מועטים בתורה ובמצוות ואף על פי כן אין שטן ואין פגע רע – בידוע כי יש שלום בין רובם. ואם יש כת של אנשים העוסקים בתורה יומם ולילה ואף על פי כן השטן מושל עליהם – בידוע כי שנאת חינם עליהם ('מאירת עינים' לר' יצחק דמן עכו פרשת מסעי ד"ה ולפי מדה שאדם). ונסמכה פרשת המשכן לפרשת ברכת הכהנים כפי שנאמר "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן" (במדבר ו, כו – כז עד ז, א) לומר שכל זמן שיהיה שלום בישראל אף שיהיה להם עבירות הרי בית המקדש לא יחרב. ואכן לא נחרב בית המקדש אלא על שנאת חינם, שכאשר התבטל השלום ביניהם הוא היה יכול להיחרב ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק ג פרשת נשא ד"ה ויהי ביום כלות). וכאשר ה' יתברך נותן שלום ומברך את עמו ישראל בשלום, הכוונה היא שלום בכל – שלום מן השבר שלא יעבור עבירה בקדושה שעל ידי העבירה נשבר ונפגם ונתקלקל הברית, ושלום שלא ייפול מניצוצי הקדושה של התורה והמצוות אל הסטרא אחרא, ושלום מן הטומאה שלא תשרה הטומאה שהיא הסטרא אחרא בקרבו ('פתח עינים' להחיד"א מסכת עוקצין פרק ג אות ב ד"ה ואנכי עפר) שהוא הנקרא 'שנאת חינם' ('ברית הלוי' לר' שלמה אלקבץ סוף פרק חמישי ד"ה וכבר ידעתם).

וכאשר אדם בא מן הדרך שואלים לו לשלום כי כל הדרכים בחזקת סכנה (ראה 'קהלת רבה' ג, ב בשם ר' חנינא) שהשטן מקטרג אז באותה השעה. וכשאדם בא מן הדרך שָׁלֵו ושקט אז שואלים לו לשלום, כדי לומר שהשטן לא הזיקו וזה אות אמת שיש לו את ה'שלום'. וכן בשחרית שואלים איש את רעהו לשלום, משום שעבר עליהם הלילה "בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר" (תהלים קד, כ) שהם המזיקים, ובבוקר "תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן" (תהלים קד, כב). ומשום כך גם מבקשים לפני השינה שישכיבנו לשלום מפני פחד אותם המזיקים "הַשְׁכִּיבֵנוּ אָבִינוּ לְשָׁלוֹם" (מתוך תפילת ערבית) ('זרע שמשון' פרשת בלק דף קכג ע"א טור ב ד"ה אבל השלום) וה'שלום' הזה היא השכינה הקדוֹשה ('זוהר חדש' ספרא תנינא ד"ה אמר ההוא סבא בוצינא קדישא). וכן בערבית של שבת קודש חותמים "הפורס סוכת שלום" לפי שעִם כניסת השבת כל המזיקין נדחים לתהום רבה ולכן נקרא יום 'שבת' כי שָבְתוּ בו המזיקין מן העולם. וכן בכל תפילות העמידה של האדם יש לו צרים למעלה המעכבים את תפילתו מלהיכנס, ולכן חותמים בסוף התפילה 'המברך את עמו ישראל בשלום' והכל הולך אחר החיתום. וכן בברכת כהנים חותמים 'וישם לך שלום' כי יש אז השראת שכינה ואין מזיק יכול להיכנס ('זרע שמשון' פרשת בלק דף קכג ע"א טור ב ד"ה אבל השלום).

במימרא האחרונה של תפילת שחרית מוזכרת כמה פעמים התיבה 'שלום' ופעם אחת נוספת התיבה 'שלוה' וזה נוסחה "אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רִבִּי חֲנִינָא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל בָּנַיִךָ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךָ, אֶל תִּקְרֵי בָנַיִךְ אֶלָּא בוֹנָיִךְ. יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. לְמַעַן אָחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָא שָׁלוֹם בָּךְ. לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לְךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל. שָׁלוֹם רַב לְאֹהֲבֵי תּוֹרָתֶךְ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל. ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָׁלוֹם" (מתוך תפילת שחרית ליום חול לפי מנהג הספרדים. ולפי נוסח אשכנז/סְפַרְד יש פעם אחת פחות תיבת 'שלום'). ושבע התיבות של 'שלום' יחד עם התיבה 'שלוה' הם סך הכל שמונה תיבות, כדי להכחיד את שמונה הכנפיים שיש למלאך המוות כפי שאמרו רבותינו "ומלאך המות בִּשְמֹנֶה" (ראה גמ' ברכות דף ד ע"ב בשם ר' יוחנן), ועל ידי כן הוא לא יערער על התפילה שהסתיימה, עד אשר היא תעבור בעליונים ('שפתי כהן על התורה' פרשת ראה ד"ה ושמעתי מהחכם' בשם ר' אברהם פרץ מאיזה חכם אחד).

בימיו של מלך המשיח יבוא השלום האמיתי לכל העולם

בימיו של המשיח יהיה שלום לישראל שנאמר "יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם" (תהלים עב, ז) ('רבינו אפרים על התורה' פרשת נשא פרק ו, כו ד"ה שלום). ורמז לכך כי התיבה 'שלום' בגמטריא יוצא 'זהו משיח' ('רבינו אפרים על התורה' פרשת נשא פרק ו, כו ד"ה שלום, 'שפתי כהן על התורה' פרשת נשא בחלק הגמטריאות ד"ה שלום, 'לב אריה' פרשת תולדות אות כה בשם השפתי כהן). ועל כך אמר הנביא ירמיה "קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב" (ירמיה יד, יט) וכוונתו שקיוה למשיח שהוא נקרא 'שלוֹם', אך בגלות "אֵין טוֹב" שזהו עשו הרשע שהוא לא טוב אלא רק רע כל היום. וכן אמר הנביא "הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר" (ישעיה לח, יז), כלומר שקיויתי וציפיתי "לְשָׁלוֹם" הכוונה למשיח, אך הנה "מַר לִי מָר" שנעשה לי מרירות גדול שזה עשו הרשע (עפ"י 'לב אריה' פרשת תולדות אות כה). וכן נרמז בפסוק שבברכת הכהנים "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (במדבר ו, כד) שהתיבות "לְךָ שָׁלוֹם" יוצאות בגמטריא 'בית דוד'. וכפי שנאמר לעתיד לבוא "וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (ישעיה ט, ו) (פירוש 'הרוקח על התורה' פרשת נשא פרק ו ד"ה לך).

כשמלך המשיח יבוא הוא יפתח בשלום שנאמר "מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹקָיִךְ" (ישעיה נב, ז) ('מדרש תלפיות' ענף גדול וגדולה ד"ה דרך ארץ), "מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם" – זה מלך המשיח שגם נקרא בשם 'שלום', "מְבַשֵּׂר טוֹב" – הוא אליהו הנביא שיבוא לבשר טוב ('לב אריה' לר' יהודה לייב האשקי פרשת תולדות אות כה). והמשיח יקבץ את ישראל בשלום ויושיעם שנאמר "כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה" (ישעיה נה, יב) וכן שנאמר "וְשַׂמְתִּי פְקֻדָּתֵךְ שָׁלוֹם" (ישעיה ס, יז) ('אור עולם' למחבר ספר 'ראשית חכמה' מובא בסוף ספרו פרק עשרים בענין דרך ארץ). ואז יתקיים "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לה' הַמְּלוּכָה" (עובדיה א, כא) ('לב אריה' לר' יהודה לייב האשקי פרשת תולדות אות כה) וכן "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי ה' דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים" (ישעיה כה, ח) ויזכה העולם ליהנות מהשלום האמיתי ('זרע שמשון' פרשת בלק דף קכג ע"א טור ב ד"ה למדנו מזה). ועם ביטול רוח הטומאה (עפ"י 'חסד לאברהם' מעין שביעי עין גדי תחילת נהר כח ד"ה הנה יש לדקדק) יהיה שלום אפילו בין החיוֹת המזיקות לבין האדם והחיוֹת והבהמוֹת שאינן מזיקות שנאמר "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם" (ישעיה יא, ו) ('שבט מוסר' תחילת פרק לז ד"ה 'ראה מעלת השלום').

הגאולה השלימה תלויה בריבוי השלום ('ככר לאדן' להחיד"א מסכת דרך ארץ זוטא פרק ג דף רפב, 'חומת אנך' להחיד"א ישעיה סימן ס' ד"ה וקראו לך עיר ה') כי סיבת הגלות היתה היעדר השלום שהביא ל'שנאת חינם' שהיא שנאת הסטרא אחרא ('ברית הלוי' לר' שלמה אלקבץ סוף פרק חמישי ד"ה וכבר ידעתם), ובעבור אותה 'שנאת חינם' נחרב בית המקדש השני (ראה גמ' יומא דף ט ע"ב) ('חומת אנך' להחיד"א ישעיה סימן ס' ד"ה וקראו לך עיר ה'). לכן קודם שיתגלה משיח צדקנו יקדים לבוא אליהו הנביא שהוא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן אשר הקב"ה נתן לו את ברית השלום שנאמר "לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלֹום" (במדבר כה, יב) והוא יעשה שלום בתוך עַם ישראל שנאמר "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כג – כד). ואחר כך יתגלה מלך המשיח ויתרבה השלום בעולם ('ברית הלוי' לר' שלמה אלקבץ סוף פרק חמישי ד"ה וכבר ידעתם, 'שבט מוסר' תחילת פרק לז ד"ה 'ראה מעלת השלום' בשם התרגום על פסוק ישעיה יא, ו) במהרה בימינו, אמן.