פרשת ואתחנן – חשיבות מצות המזוזה

התורה ציותה לשים מזוזה בפתח כל בית כפי שנאמר "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (דברים ו, ט) וכן נאמר "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ" (דברים יא, כ- כא). כאשר הציווי הזה הוא תמידי כי "חייב אדם להיזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד" (ראה רמב"ם הלכות מזוזה פרק ו הלכה יג).

ויש להבין, מהי החשיבות הגדולה בקיום מצות המזוזה אשר בגינה ה' יתברך ציוה לשים מזוזה בפתח הבית של כל אחד ואחד מעם ישראל?

המזוזה מגינה על הבית ויושביו מפני רוחות רעות ומזיקים

הקב"ה ציוה את ישראל לשים מזוזה בפתח ביתם, כי על ידי המזוזה נבדלים ומתרחקים מהפתחים כוחות הרע המחכים להיכנס פנימה על מנת להזיק ולהחטיא, והבית מוגן מכל משמר ('באר מים חיים' פרשת לך לך ד"ה ואולם). בית זה נחשב 'נעוּל' רוחנית ומסובב ומוגן מכל ארבע הרוחות ('השל"ה הקדוש' מסכת חולין ד"ה ויען) ואין בו לא מזיק ולא שטן ולא פגע רע (תהלים קכא, ד) ('מאה שערים' על טעמי המצוות המיוחס לרקנאטי שער שמיני ד"ה וטעם), שכולם בורחים מפני מזוזה שהיא כתיקונה ('מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו כלל יד הלכה ו) על ידי הקב"ה ששומר על ישראל שנאמר "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל" (תהלים קכא, ד) ('מאה שערים' על טעמי המצוות שער שמיני ד"ה וטעם). לכן המזוזה צריכה להיות דווקא בפתח כי דרך שם יוצאים החוצה אל מקום אחיזת 'החיצונים' והיא שמירה מפניהם ('לקוטי הלכות' לר' נתן בן נפתלי בחלוקת שותפים ב, ז). וזה גם הטעם שרוחות הנקראות 'דִיבּוּקִים' לא נכנסות לתוך בית שיש בו מזוזה ('נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר שלישי פרק עשירי ד"ה להיות כי האדם).

וכך היה פעם מעשה בעיר צפת, שביום י"א אדר א' שנת ה'של"א נכנסה רוח אל תוך אשה שהיתה בבית אחד. וכאשר שאלו את הרוח איך היא נכנסה בבית שיש לו מזוזה, היא ענתה שנכנסה דרך פתח תחתון של הבית שבו היה חסר מזוזה ('נשמת חיים' מאמר שלישי פרק עשירי ד"ה להיות כי האדם, 'ספר זכירה' דף ז ע"א ד"ה ושוב מעשה). ועוד היה מעשה באישה אחת שנכנסה בה רוח טומאה, ואותה הרוח דיברה וגילתה שבאה לשם בגלל שהיה בבית הזה מזוזה פסולה, ובעבור כך היה לה רשות להיכנס באישה אף על פי שהיא אישה כשרה ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש בחלק 'ספר סגולות והנהגות ישרות' ד"ה מצות מזוזה). וכן היה מעשה עם ר' חיים ויטאל שאחרי שהוא הוציא מאישה אחת 'דִיבּוּק' של רוח שנכנסה בה, היתה הרוח ממשיכה לבוא במשך כמה לילות בחלוני הבית והפתח להבהיל את אותה האישה. וכשבאו קרובי האישה אל האר"י ז"ל וסיפרו לו על כך, הוא שלח שוב את תלמידו ר' חיים ויטאל על מנת לבדוק את המזוזה באותו בית אם היא כשרה או לא. וכאשר הרב בדק, הוא מצא כי הפתח היה בלי מזוזה כלל. מיד ציוה הרב לקבוע מזוזה בפתח, וכן עשוּ. ומשם ואילך לא חזרה עוד הרוח ('נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר ד פרק כ עפ"י 'שבחי האר"י', 'עמק המלך' לר' נפתלי הירץ שער תיקוני התשובה פ"ג דף יז ט"א).

אדם שאין לו מזוזה בפתחו המזיקים רודפים אותו ומבהילים אותו ומצערים אותו בלילה בחלומות רעים בביתו ('ילקוט חדש' ערך כשפים אות מח). וכן היה מעשה עם המהר"ם מרוטנבורג שלא רצה לקבוע מזוזה בבית מדרשו, כי מעיקר הדין בית מדרש פטור ממזוזה (ראה שו"ע יורה דעה סימן רפו, י), והיתה באה רוח אחת ומפחידה אותו כשהוא היה ישן שם שינת צהרים. אז הוא תיקן מזוזה בבית מדרשו ופסקה הרוח מלהטרידו (ראה 'באר היטב' על שו"ע יורה דעה סימן רפו, י) ('זכר דוד' מאמר א פרק לא דף עח ע"א ד"ה 'וכיון ששמירתנו'). לכן מי שיראת אלקים בלבו ורוצה ליישב בטח ממוֹרא 'רוּחוֹת רעוֹת', יעשה מזוּזוֹת לכל פתחיו ('זכר דוד' מאמר א פרק לא דף עח ע"א ד"ה 'וכיון ששמירתנו' בשם הט"ז ביורה דעה). ואין בכל מצוות התורה מצוה שאותיותיה הם שמירה ותועלת לדברים הגשמיים כמו המזוזה, שהרי היא שמירה מפני 'החיצונים' והצלה מ'מזיקים' ושֵדים ושמירתה נמשכת מהעולם העליון עד לתחתית העולם הזה ('קדושת לוי' לר' לוי יצחק מברדיצ'ב קדושה שניה ד"ה ונראה כי אין בכל).

הדם על המשקוף והמזוזות במצרים הגן על ישראל כמו 'מזוּזה'

כאשר עם ישראל היו במצרים, הקב"ה שלח את המשחית להרוג את בכורי המצריים בחצות הלילה. ולפי שהמשחית לא מבחין בין צדיק לרשע (ראה רש"י שמות יב, כב) היה סכנה גם לישראל. ובאותה העת עוד לא ניתנה תורה לישראל ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת בא דף סד ע"א טור א ד"ה וי"ל דידוע) והם לא צוּוּ על מצות המזּוזה שיש בכוחה להרחיק את המלאך המשחית ('באר מים חיים' פרשת בא ד"ה ואמנם) ולהגן על בתיהם מפניו, על כן ציוה ה' ברוב רחמיו שישימו בני ישראל את דם הפסח שבידיהם על צדי הפתח והמשקוף, ויהיה זה תחליף למזוזה ('באר מים חיים' פרשת בא ד"ה ואמנם) שעדיין לא הניחו בפתחם ('זרע שמשון' פרשת בא דף סד ע"א טור א ד"ה וי"ל דידוע, 'זכר דוד' מאמר ג פרק כד דף צו ד"ה וטעים הקורא בשם 'זרע שמשון'). וכך הדם על המזוזות היה להם שמירה כמו המזוזה ('אמרי נועם' פרשת בא אות כה סוף ד"ה גם על ידי מצות קרבן פסח), שהפתח היה מוגן מכל צדדיו ומגרש את המשחית משם ומסמא את עיניו, כך שלא יוכל לפגוע בבתי ישראל ('באר מים חיים' פרשת בא ד"ה ואמנם), כפי שנאמר "וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף" (שמות יב, כג). והיה אז התגלות כבוד ה' בפתח של כל אחד מבתי ישראל ('משך חכמה' פרשת בא ד"ה 'ושמרתם את הדבר').

כאשר ישראל נתנו את הדם על גבי המזוזות של הבית והמשקוף שנאמר "וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף" (שמות יב, כב), הם כתבו את שם הוי"ה. האות י' נכתבה על המשקוף, אות ה' ראשונה על מזוזת צד שמאל, אות ו' על מזוזת צד ימין, ואות ה' אחרונה על הסף של הבית ('זכר דוד' מאמר ג פרק כד דף צד ד"ה 'וצופה הייתי' בשם השפתי כהן על התורה), וכך הדם יצר את הכיתוב יה"ו על גבי המזוזות והמשקוף, והדם שהיה בסף השלים לאות ה' האחרונה בשמו יתברך ('שפתי כהן על התורה' פרשת בא ד"ה ולקחו מן הדם). וכן ההזאות על שתי המזוזות והמשקוף היו מכוונות גם כנגד אותיות שם שד"י המשדד מערכות ומבטל 'נחשים' ו'כשפים' ('זכר דוד' מאמר ג פרק כד דף צו ד"ה וטעים הקורא), וכפי שנרמז גם בתיבה "בַּסָּף" שבחילוף אותיות א"ת ב"ש יוצא התיבה 'שחו' שהיא גמטריא 'שד"י' ('שפתי כהן על התורה' פרשת בא ד"ה ולקחו מן הדם). ולכן ישראל היו צריכים לעשות טבילה של האזוב בדם לפני כל הזאה על הפתח (ראה רש"י שמות יב, כב) ולא רק טבילה אחת לכל ההזאות – בכדי לרמוז על שלושת האותיות של שם שד"י ('זכר דוד' מאמר ג פרק כד דף צו ד"ה וטעים הקורא).

עיקר הכישופים שעשו המצריים לישראל היה בבתיהם היות שהבית של האדם מביא לו מזל טוב והצלחה או ההיפך חלילה, ועם כל זאת על ידי רושם הדם בפתחי הבתים התרחקו כל המקטרגים והתבטלו כל הכישופים. ומזה למדו ישראל מה היא כוחה של מצוות מזוזה שעתיד ה' לצוֹותם ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת בא דף סד ע"א טור א ד"ה וי"ל דידוע, 'זכר דוד' מאמר ג פרק כד דף צו ד"ה וטעים הקורא בשם 'זרע שמשון'). וכך נמצא כי סוד הזַאת הדם שהיה על פתחי הדלת במצרים וגם סוד המזוזה, עניינם הוא אחד – להבריח את כל הפגעים הרעים הבאים מצד הטומאה ('מצודת דוד' על טעמי המצוות להרדב"ז מצוה פא ד"ה פרטי המצוה), על ידי שם הוי"ה שנכתב בפתחי ישראל במצרים ושם שד"י הנכתב במזוזה מחוץ לקלף ('זכר דוד' מאמר א פרק כח דף ע ע"א ד"ה ומלבד). לכן ציוה ה' את בני ישראל במצרים שאחרי נתינת הדם לא ייצאו מבתיהם שנאמר "וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר" (בראשית יב, כב), כדי שיהיו שמורים מפני המזיקים.

המזוזה מגינה מפני שֵׁד השׁוֹרה ליד הפתח ומבקש להזיק לבני הבית

סמוך לפתח ביתו של כל אדם בצד שמאל של הנכנסים שׁוֹרה שֵׁד (זוהר פרשת ואתחנן דף רסג ע"ב ד"ה בספרא דשלמה) משחית, הממונה על ידי השטן ('סידור ר' קאפיל' דף צה ע"ב בכוונת מצות המזוזה ד"ה כתיב וכתבתם על מזוזת), ועליו רמז הכתוב "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד, ז) ('יסוד יוסף' פרק א ד"ה לזה ידוע). שמו של השֵׁד הוא 'ריב' הרומז על מחלוקת ומריבה ועליו נרמז בפסוק "דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ" (דברים יז, ח) ('אמרי נועם' פרשת קרח אות טו ד"ה 'אמרו ז"ל אשר קרח' ועיי"ש עוד דברים נפלאים) כי הקליפה הזאת 'ריב' עומדת אצל הפתח והשער ('אמרי נועם' לר' מדז'יקוב פרשת בא אות כה ד"ה והיה הדם לכם). פניו של השד הם כנגד פתח הבית, והוא מביט ורואה כל מה שעושים בבית (זוהר פרשת ואתחנן דף רסה ע"ב ד"ה רבי חייא אמר) ומבקש להטיל עין הרע ולהמית את כל הדרים שם ('סידור ר' קאפיל' דף צה ע"ב 'בכונת מצות המזוזה' ד"ה כתיב וכתבתם על מזוזת) וכל מה שהוא מסתכל בו מיד מתקלל (זוהר פרשת ואתחנן דף רסה ע"ב ד"ה רבי חייא אמר). עליו נאמר "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ" (תהלים לז, לב) כי אם לוקחים את התיבה 'נחש' ('אמרי נועם' פרשת בא אות כה ד"ה והיה הדם לכם) שעם הכולל היא גמטריא 'שטן' ('סידור ר' קאפיל' דף צה ע"ב בכונת מצות המזוזה ד"ה כתיב וכתבתם על מזוזת) ומחברים אותה יחד עם שמו של השד 'ריב' אז שניהם יוצאים בגמטריא התיבה "רָשָׁע" וזה הכוונה "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ" (תהלים לז, לב) ('אמרי נועם' פרשת בא אות כה ד"ה 'והיה הדם לכם' ועיי"ש עוד דברים נפלאים).

לכן ה' יתברך ציוה לשים מזוזה (זוהר פרשת ואתחנן דף רסה ע"ב ד"ה תא חזי בעי), ומתקינים אותה כשנכנסים לבית חדש בעת שעושים 'חנוכת הבית' ('שם משמואל' בראשית תרע"ב דף יב - יג ד"ה 'ובזה שאמרנו' עיי"ש) כפי שנאמר "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ" (דברים כ, ה), ש'חנוכת הבית' שעליו נאמר בפסוק "וְלֹא חֲנָכוֹ" זה קביעת המזוזה בבית (ראה 'תרגום יונתן' דברים כ, ה). משום שהמזיק שׂם את משכנו עם קביעת המשקופים של הבית ('שם משמואל' בראשית תרע"ב דף יב - יג ד"ה 'ובזה שאמרנו' עיי"ש). וצריך את שמות הקודש המופיעים במזוזה כדי להינצל מהשד הרע הזה ויתקיים הפסוק "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ" (תהלים צא, י) (זוהר פרשת ואתחנן דף רסה ע"ב ד"ה תא חזי בעי). וזה הטעם שנהוג לכתוב במזוזה מבחוץ את צירוף האותיות 'כוזו במוכסז כוזו' ('סידור ר' קאפיל' דף צה ע"ב בכונת מצות המזוזה ד"ה כתיב וכתבתם על מזוזת) שנכתבים כנגד התיבות שבתוך המזוזה "יהו"ה אֱלֹהֵינוּ יהו"ה " (ודברים ו, ד) כי הם האותיות הבאות אחריהם לפי סדר הא'ב'. וכותבים כל אות מבחוץ כנגד האות שלפניה מבפנים (רמ"א בשו"ע יורה דעה סימן רפח אות טו בשם 'הטור' ו'הגהות מימוניות'). והסוד בזה הוא כי צירוף האותיות 'כוזו במוכסז כוזו' בגמטריא יוצא 'ריג' שהוא מספר 'ריב' עם הכולל, כי על ידו מגרשים את השד 'ריב' מפתח הבית ('אמרי נועם' פרשת בא אות כה ד"ה והיה הדם לכם). ויש לו בגמטריא אחד יותר כי הוא הכוח המבטל אותו ('סידור ר' קאפיל' דף צה ע"ב בכונת מצות המזוזה ד"ה כתיב וכתבתם על מזוזת).

מטעם זה אסור לשפוך מים עֲכוּרִים (זוהר פרשת ואתחנן דף רסה ע"ב ד"ה רבי חייא אמר, זוהר פרשת ואתחנן דף רסד ע"א ד"ה ועל דא אצטריך) ומטוּנפים ('אור החמה' על זוהר פרשת ואתחנן דף רסה ע"ב מהרמ"ק), בתוך ארבע אמות (עפ"י 'מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו כלל יד הלכה ו) של פתח הבית (זוהר פרשת ואתחנן דף רסה ע"ב ד"ה רבי חייא אמר, זוהר פרשת ואתחנן דף רסד ע"א ד"ה ועל דא אצטריך), כי מים מטונפים אלו מחזקים את השד, משום שהם כמותו ('אור החמה' על זוהר פרשת ואתחנן דף רסה ע"ב מהרמ"ק), ועל ידם ניתן לו רשות להזיק (זוהר פרשת ואתחנן דף רסה ע"ב ד"ה 'רבי יצחק אמר', וכן בזוהר פרשת ואתחנן דף רסד ע"א ד"ה ועל דא אצטריך). וכן צריך האדם גם שלא לעשות שום דבר של טינופת ולכלוך בפתח הבית (זוהר פרשת ואתחנן דף רסד ע"א ד"ה ועל דא אצטריך) לפני המזוזה, שיש בזה סכנה. ויש חובה להשגיח שיהיה נקי היטב סביב המזוזה, כי אם המזוזה היא כשרה וגם נקי היטב סביבה – אין רשות לסטרא אחרא להזיק באותו הבית ('סגולות ישראל' מערכת ח אות ה בשם 'קהלת יעקב') ומטעם זה יש להיזהר לא לשים שקיות פסולת ולכלוך ליד פתח הבית מבחוץ על מנת שיזרקו אותם, וכל שכן שלא להניח שם בקביעות פח עם לכלוך – לפי שבמעשים אלו גורמים לשד הנמצא ליד הפתח להזיק לבני הבית.

כאשר האדם נושׂא עיניו למזוזה ונזכר בשמו יתברך, הרי שאותו השד השׁורה ליד המזוזה לא יכול להזיק לו (זוהר פרשת ואתחנן דף רסג ע"ב ד"ה בספרא דשלמה), שעל ידי שֵׁם ה' שבמשקוף אין לשד עוד מקום (עפ"י 'שם משמואל' בראשית תרע"ב דף יב - יג ד"ה 'ובזה שאמרנו' עיי"ש). ואם האדם מנשק ומחבב את המזוזה בצאתו ובבואו, אותו השד בעל כורחו מברך את האדם ואומר "זֶה הַשַּׁעַר לה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ" (תהלים קיח, כ) ('קב הישר' סוף פרק מו). וטוב לנשק את המזוזה באמצעות יד ימין באצבע הנקראת 'אמה' ('מצת שמורים' לר' נתן שפירא דף פג ע"ב ד"ה ולכן צריך, 'ספר זכירה' דף ו' ע"ב ד"ה 'וקבלתי' בשם 'מצת שמורים', עפ"י 'מנחת אהרן' כלל ט הלכה ג דף מד ע"א ד"ה בצאתו). וכל העניין הזה של שמירת הבית על ידי קיומם של המזוזות הוא למעשה נס נגלה, כאשר רואים ממש כי אלו הדרים בבית עם מזוזות – ניצולים, ואלו הדרים בבית ללא מזוזות – ניזוקים ('בית יוסף' לר' יוסף קארו בחלק יורה דעה סימן רפ"ה). ושמירה זו על ידי נתינת המזוזה בדלת היא בסוד הפסוק "דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ" (תהלים קטז, ו) ('דבר המלך' על טעמי המצוות לר' אברהם בראד שער א' פרק ט"ל דף כה ע"א טור ב ד"ה עוד טעם במצוה זו).

שם שד"י במזוזה מגן מפני המזיקים ושם הוי"ה שכנגדו מגן מיצר הרע

בחלק החיצוני של קלף המזוזה נכתב שֵם שד"י, שהוא ראשי תיבות "שומר דלתות ישראל" ('כל בו' סימן צ' דין הלכות מזוזה, 'באר מים חיים' פרשת לך לך ד"ה ואולם, 'זכר דוד' לר' דוד ממודינא דף עז מאמר א תחילת פרק לא) כי כוח השמירה מפני החיצונים שלא יאחזו בקדושה ('דבר המלך' על טעמי המצוות לר' אברהם בראד שער א' פרק ט"ל דף כה ע"א טור ב ד"ה עוד טעם במצוה זו). שֵׁם זה מסוגל להבריח את כל השדים והמזיקים שבשער ('ילקוט חדש' ימים טובים אות כג) כי הם מפחדים לגשת לבית שיש בו את השם הזה ('דמשק אליעזר' על זוהר פרשת פנחס דף רלח ע"א ד"ה אות תפילין), וגם אין להם רשות לבוא לתוכו כל זמן שהשם הקדוש שד"י רשום על הפתח במזוזה, כפי שנרמז בפסוק "וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף" (שמות יב, כג) כלומר שה' רמז להם כי לעתיד לבוא יהיה רשוּם השם הקדוש על "הַמְּזוּזֹת" בפתחי בתיהם ואז לא יהיה רשאי המשחית לבוא לתוך אותו הבית והוא עתיד לפסוח עליו ('מאה שערים' על טעמי המצוות המיוחס לרקנאטי שער שמיני ד"ה וטעם, 'שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק שמן הטוב דף כט השני ע"א ד"ה או אפשר לומר).

וזה מה שאמר דוד המלך במזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן: אֹמַר לה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ: כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת: בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ: לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם" (תהלים צא, א - ה) שכוונתו על מי שיושב "בְּצֵל שַׁדַּי" של המזוזה ('צמח דוד' למחבר שו"ת 'בית דוד' חלק ב' פרשת עקב על הפסוק 'וכתבתם על מזוזות', 'עץ החיים ואשל אברהם' בחלק 'עץ החיים' מצוה כג ד"ה וע"ד האמת המזוזה), "כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ" (תהלים צא, ג) – שה' מצילו מכל המזיקים ביום, וכן "לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם" (תהלים צא, ה) – שניצל גם בלילה כשהמזיקים יותר מצויים. וכן נאמר עליו "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ" (תהלים צא, י) – ללמד שהוא שמור ביותר בביתו, ואז יש לו גם שמירה בדרך מכל המזיקים שנאמר "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ" (תהלים צא, יא) (עפ"י 'צמח דוד' למחבר' שו"ת בית דוד' חלק ב' פרשת עקב על הפסוק 'וכתבתם על מזוזות').

נוהגים לכתוב על המזוזה מבחוץ את השם שד"י שהוא משדד החיצונים ומבריח אותם ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת פקודי על הפסוק 'קול ה' יחיל מדבר'). ומטעם זה יש נוהגים לנקוב את חלק הקנה המכסה את קלף המזוזה, על מנת שיהיה ניכר שם שד"י שעל גבי קלף המזוזה ועל ידו יברחו המזיקים שנאמר "בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" (תהלים צא, א) (ספר 'רזיאל המלאך' דף ו ע"א טור ב), כאשר כוחו של שם שד"י לפעול בשלימות מתקבל מתוך כל אותיות הפרשה של 'שמע' והפרשה של 'והיה אם שמוע' הכתובות בתוך המזוזה (זוהר פרשת ואתחנן דף רסו ע"א ד"ה אמר ליה רבי יצחק). ויש נוהגים לשים את המזוזה בתוך קַנֵה של כלי זכוכית שלם, ואז אותיות שם 'שד"י' מאירות דרך כלי הזכוכית. וחסידים ואנשי מעשה עושים כך וקָדוֹש יאמר להם ('השל"ה הקדוש' מסכת חולין ד"ה ענין המילה). ומכל מקום לא שמים את המזוזה בתוך קנה של ברזל, משום שהמזוזה יש בכוחה להאריך ימים ואילו הברזל להיפך מקצר חיים, ואינו בדין שיניף המקצר על המאריך ('סגולות ישראל' מערכת מ אות יא בשם הבעש"ט זי"ע).

שם שד"י שעל קלף המזוזה נכתב כנגד התיבה "וְהָיָה" שבתוך קלף המזוזה, כך שנמצא שֵם שד"י מבחוץ ואותיות שם הוי"ה מבפנים – וכשרואה זאת השד הוא בורח משם ('מצודת דוד' על טעמי המצוות להרדב"ז מצוה פא ד"ה פרטי). וזה מה שנאמר "וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ" (איוב כב, כה) כלומר ששם "שַׁדַּי" הנכתב מאחורי המזוזה עומד שם להגן מפני הצרים שהם 'הקליפוֹת' ('אמת ליעקב' מערכת מ' אות נב) הנקראים "צָרֶיךָ" ('פדה את אברהם' מערכת השין דף קא ע"א אות ח ד"ה עוד מצאתי). והוא נכתב כנגד תיבת "וְהָיָה" שבתוך הקלף. וכך על ידי שניהם מסתלקים השדים הנמצאים בציר הדלת שנאמר "וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ" (איוב כב, כה) (עפ"י 'פדה את אברהם' לר' אברהם פלאג'י מערכת הפא דף צד ע"ב ד"ה עוד תשוב ותראה) כי התיבה "צָרֶיךָ" גם רומזת על 'צִירֵייךָ' שהם צירי הדלת ('דבר המלך' על טעמי המצוות לר' אברהם בראד שער א' פרק ט"ל דף כה ע"א טור ב ד"ה עוד טעם במצוה זו)). וכן שמות אלו רמוזים בפסוק "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" (תהלים צא, א) כאשר "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" הוא כנגד שם הוי"ה שהוא בפנים, "בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" הוא כנגד שם שד"י שהוא מבחוץ ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק 'שמן הטוב' דף כט השני ע"א ד"ה או אפשר לומר).

שני השמות של הוי"ה ושד"י נרמזים בתיבות "שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת" שנאמרו על הדם שהזוּ ישראל במצרים "וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף" (שמות יב, כג) ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק שמן הטוב דף כט השני ע"א ד"ה או אפשר לומר). כאשר שֵׁם הוי"ה הנמצא בתוך המזוזה מגן על האדם מאויבו הפנימי הוא היצר הרע, ושם שד"י הנמצא מבחוץ מגן על גופו של האדם מכל מקרי העולם הזה 'החיצונים' ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת ואתחנן דף רסו ע"א אות א, עפ"י 'מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו כלל יד הלכה ו). ובזה מתקיים הפסוק "כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כח, י) לפי ששם הוי"ה ביחד עם שם שד"י יוצא בגמטריא התיבה "שֵׁם" שבפסוק. וכן נאמר על המזוזה "ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (תהלים קכא, ח), "יִשְׁמָר צֵאתְךָ" מפני השד העומד בפתח הבית להזיקך בצאתך, "וּבוֹאֶךָ" מהיצר הרע הניצב אצלך תמיד בביתך ('נצוצי אורות' על זוהר ואתחנן דף רסו ע"א אות א).

עיקר ההגנה מפני השד שליד הפתח הוא על ידי שם שד"י שבמזוזה

כאשר האדם נכנס לביתו והמזוזה נמצאת מימינו, אז השם הקדוש שבה מגן עליו מפני השד שנמצא משמאלו, שלא יזיק לו ולא יחטיאו (זוהר פרשת ואתחנן דף רסג ע"ב ד"ה בספרא דשלמה). וכאשר האדם יוצא מפתח ביתו מלווים אותו שני מלאכים, אחד טוב הנקרא 'יצר הטוב' מימין ואחד רע הנקרא 'יצר הרע' משמאל, וכשהשד הרוצה להזיק לאדם רואה את יצר הרע משמאלו של האדם (זוהר פרשת ואתחנן דף רסד ע"א ד"ה אלא כל) וכנגדו את היצר הטוב מימין – הוא לא יכול להישאר בצד של היצר הטוב והוא עובר לצד שמאל אל היצר הרע ('מקדש מלך' לר' שלום בוזאלו על זוהר ואתחנן דף רסג ע"ב) ומבקש לחבוֹר אליו. ואז השם הקדוש שבמזוזה מכניע אותו (זוהר פרשת ואתחנן דף רסד ע"א אלא כל) ואת היצר הרע ('מקדש מלך' על זוהר פרשת ואתחנן דף רסג ע"ב). ונמצא שכאשר האדם יוצא מביתו הוא שמור משני צדדיו, מימין על ידי היצר הטוב ומשמאל על ידי המזוזה ('דמשק אליעזר' על זוהר פרשת ואתחנן סוף דף רסג ע"א ד"ה אקרי יצר הרע).

לכן כאשר שׂמים את המזוזה מברכים "לִקְבוֹעַ מְזוּזָה" כי כוח המזוזה הוא קבוּע ביד שמאל של האדם היוצא מפתח ביתו. וזה גם סוד הפסוק "ה' שֹׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהלים קכא, ה), כי סתם "יַד" היא היד השמאלית, ו"יְמִינֶךָ" היא המזוזה הקבועה בצד ימין של הפתח. והכוונה היא שצל ה' שהוא אור המושפע מן המזוזה, עושה את צלו על היד שמאלית של האדם היוצא מפתח ביתו ('מקדש מלך' על זוהר פרשת ואתחנן דף רסג ע"ב). וכך יכול האדם לבוא ולצאת מביתו בלי שום פחד שבעולם ('דמשק אליעזר' על זוהר ואתחנן סוף דף רסד ע"א ד"ה זה השער). לכן שׁם שד"י בנוי מאותיות 'שד' ואות י', לפי שכאשר השד מתבונן בשם הזה הרי הוא נכנע מכוח האות י' וכאילו שׁרשׁרת נתונה בצווארו (זוהר פרשת פנחס דף רלח ע"א ד"ה ואות יו"ד). וכן שאר 'החיצונים' הרעים ו'המזיקים' המתקרבים לפתח הבית כשהם רואים את שם שד"י הם יראים ובורחים (זוהר פרשת ואתחנן דף רסה ע"ב ד"ה 'תא חזי בעי' ודף רסו ע"א ד"ה ותא חזי, 'זוהר חדש' רות דף קג ע"ב ד"ה ותנינן אמר).

אם חלילה אין מזוזה בפתח הבית, אזי השד והיצר הרע של האדם מתחזקים יחדיו ושׂמים ידיהם על ראשו של בעל הבית ואומרים "אוֹי לו לאיש פלוני שיצא מרשות קונו!" ומאותו זמן הוא נמצא ללא שמירה וכל הפגעים הרעים יכולים לפגוע בו בדרכו (זוהר פרשת ואתחנן דף רסד ע"א ד"ה 'וכד לא קאים' רעיא מהימנא). ויש שלוש מאות ששים וחמשה מְשַמְשִים לשד הזה הנמצא ליד הפתח, שהם כמניין ימות השנה, וכאשר אין לאדם מזוזה בפתחו אז משמש אחד מאותם משמשים מלווה את האדם היוצא מפתח ביתו (זוהר פרשת ואתחנן דף רסה ע"ב ד"ה תלת מאה ושתין). וגם כשהאדם נכנס לביתו אותם משׁמשׁים רעים מקטרגים על האדם ומניחים ידיהם על ראשו ואומרים "אוֹי לו לפלוני שיצא מרשות קונו! אוֹי לו לפלוני בעולם הזה ובעולם הבא!" ובאים לו בחלום הלילה לצער אותו (זוהר פרשת ואתחנן דף רסז ע"א ד"ה תא חזי וד"ה כד נפיק).

השכינה הקדושֹה שוֹרה במקום בו נמצאת המזוזה וצריך לכבדה

הימצאות המזוזה בפתח ביתו של אדם משׁרה שם את השכינה הקדוֹשה והיא שומרת תמיד את האדם הנמצא בפנים שנאמר "ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (תהלים קכא, ח) (זוהר פרשת ואתחנן דף רסג ע"ב ד"ה בספרא דשלמה) מטעם זה אסור לאדם לעקור מזוזות שהתקין בביתו כי מסלק בזה את השכינה משם ('שושן סודות' לתלמיד הרמב"ן אות רב. וראה מעשה בגמ' בבא מציעא דף קב בתחילת ע"א). וכן אין לזלזל חלילה בכבוד השכינה הקדוֹשה ולעשות מזוזה לגוי (ראה רמ"א על שו"ע יורה דעה סימן רצא, ב) ('זכר דוד' מאמר א פרק ט דף כג ד"ה אדמקיפנא). ועל ידי השראת השכינה במזוזה, כל ארבע האמות ליד המזוזה נעשה מקום קדוֹש כקדוּשת ארץ ישראל אפילו אם הוא בחוץ לארץ, ומתקיים ברכת ה' "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ: לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ" (דברים יא, כ – כא) כי היות שקדושת ארץ ישראל שׁוֹרה ליד המזוזה לכן גם כשהבית בחוץ לארץ מקום המזוזה נקרא "הָאֲדָמָה" של ארץ ישראל ('מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו כלל יד הלכה ו). וכך הנזהר בכבודה של המזוזה זוכה להאריך ימים ושיהיו לו בנים מכובדים שנאמר "כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד" (שמואל א' ב, ל) ('מזמור לאסף' לר' ששון בן מרדכי שינדוך דף כג ע"ב מוסר למזוזה).

כיון שהשכינה שׁוֹרה במזוזה לכן בשעת 'תיקון חצות' צריך לשבת אצל הפתח סמוך למזוזה, שהרי שם שוֹכנת השכינה ועל היותה בגלות בוכים בעת אמירת 'תיקון חצות' ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי תיקון חצות דרוש א'). וצריך להיזהר מאוד לא לעשות שום תשמיש של בזיון ליד המזוזה, בשל הפגיעה בשכינה הקדושה השׁוֹרה במזוזה (זוהר פרשת ואתחנן דף רסד ע"א ד"ה ועל דא אצטריך). ויזהר האדם שיהיה תמיד נקי במרחק ארבע אמות מהמזוזה ('השל"ה הקדוש' מסכת חולין ד"ה ענין המילה, 'מזמור לאסף' דף כג ע"ב מוסר למזוזה). וכל אדם יזהיר את בני ביתו שלא יוליכו תינוק לטנף כנגד המזוזה ('מזמור לאסף' לר' ששון בן מרדכי שינדוך דף כג ע"ב מוסר למזוזה) ושלא יעמידו כסא צואה לתינוקות סמוך למזוזה שהוא בכלל "וּבֹזַי יֵקָלּוּ" (שמואל א' ב, ל) ('מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו כלל ג הלכה ו דף י ע"ב מהשל"ה הקדוש) ולא ישפכו שם מים עכורים ('משנת חכמים' לר' משה חאגיז על קניני התורה קנין ו' באימה ויראה דף נג ע"א אות רכג ד"ה אעפ"י שמותר לרוק). וכן יהיה אדם זהיר וזריז ובעת שיושב לעשות צרכיו יסגור את דלתי החדר באופן שתהיה מחיצה מפסקת בינו לבין מזוזה שלפניו. ואם אפשר אז יתרחק ארבע אמות מן הפתח לכבודו יתברך שמו (עפ"י 'מנחת אהרן' כלל ג הלכה ו דף י ע"ב).

ראוי להיזהר ולנהוג כבוד במזוזה, מפני כבוד ה' אשר בה ושֵׁם שד"י שגלוי על הקלף ('משנת חכמים' לר' משה חאגיז על קניני התורה קנין ו' באימה ויראה דף נג ע"א אות רכג ד"ה אעפ"י שמותר לרוק). לכן אם הוציאו כנגד המזוזה צוֹאה או דבר מטונף – יכסו את המזוזה באיזה דבר. ולא יטאטו וישליכו טינוף כנגדה ('מזמור לאסף' דף כג ע"ב מוסר למזוזה) ולא יאספו את הלכלוך והזבל סמוך אליה שהוא איסור גמור ('זכירה לחיים' לר' חיים פלאג'י על זוהר פרשת ואתחנן דף רסג ע"ב) וגורם להביא 'טומאה' למקום השראת השכינה שבמזוזה ('מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו כלל יד הלכה ו). ובדבר זה היו עם ישראל נזהרים במשך הדורות, עד שזה הפך להיות סימן היכר בין 'האנוּסים' בספרד לדעת מיהו יהודי. שאם היה מתחיל את איסוף הזבל מהפתח של ביתו וממשיך פנימה לתוך הבית – סימן שהוא יהודי, ואם היה מתחיל מבפנים ומסיים את האיסוף ליד הפתח של ביתו – היה זה סימן היכר שהוא אינו יהודי ('זכירה לחיים' לר' חיים פלאג'י על זוהר פרשת ואתחנן רסג ע"ב, עפ"י 'משנת חכמים' לר' משה חאגיז על קניני התורה קנין ו' באימה ויראה דף נג ע"א אות רכג ד"ה אעפ"י שמותר לרוק). וזו היתה אחת האשמות שהטילו כומרי החקירה בפורטוגל כדי לחייב את היהודים 'האנוּסים', שהיו אומרים להם כי יש עדוּת על כך שהם מנקים את הבית מן הפתח ולִפְנִים ('משנת חכמים' לר' משה חאגיז על קניני התורה קנין ו' באימה ויראה דף נג ע"א אות רכג ד"ה אעפ"י שמותר לרוק).

המזוזה שבפתח מסייעת לאדם להינצל מהיצר הרע בבואו ובצאתו

מי שתקף אותו יצרו הרע ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש יד לשבת הגדול ד"ה 'יצר ראשי' מהאר"י ז"ל) ובפרט בלילה, יניח את ידו ('מדרש האיתמרי' למחבר 'שבט מוסר' דרוש ג' למילה בשם האר"י ז"ל, 'דברים אחדים' להחיד"א דרוש יד לשבת הגדול ד"ה 'יצר ראשי' מהאר"י ז"ל) הימנית ובה האצבע הנקראת אמה ('מנחת אהרן' כלל ט הלכה ג דף מד ע"א ד"ה בצאתו) על שֵׁם שד"י במזוזה ('מדרש האיתמרי' למחבר 'שבט מוסר' ר' אליהו הכהן דרוש ג' למילה בשם האר"י ז"ל, 'דברים אחדים' להחיד"א דרוש יד לשבת הגדול ד"ה 'יצר ראשי' מהאר"י ז"ל), ויכוון באותיות המילוי של 'יצר' – יו"ד צד"י רי"ש – שיוצא בסופם צירוף שד"י, כלומר שבתוך אותיות 'יצר' כלול שם 'שד"י', ובזה ינצל מהחטא ('מדרש האיתמרי' למחבר 'שבט מוסר' ר' אליהו הכהן דרוש ג' למילה בשם האר"י ז"ל, 'דברים אחדים' להחיד"א דרוש יד לשבת הגדול ד"ה 'יצר ראשי' מהאר"י ז"ל) כיוון ששֵׁם זה מכניע את היצר הרע ('ספר קרניים' לר' אהרן קרדינא בחלק 'פרח שושן' אות מ' סעיף ב). ויכוון שהמזוזה היא סגולה להינצל ממנו ('אמרי נועם' פרשת שופטים אות ו ד"ה או יאמר על פי). וזה סוד מה שנאמר "וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד" (איוב ח, ז) ('ספר קרניים' לר' אהרן קרדינא בחלק 'פרח שושן' אות מ' סעיף ב) וטוב גם לכוון שאותיות שניות של יו"ד צד"י רי"ש יוצאות התיבה 'יו"ד' ויועיל לטהר מחשבותיו ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש יד לשבת הגדול ד"ה 'יצר ראשי' כפי שקיבל מאדם ירא חטא).

ונרמזה ההצלה שיש לאדם מיצר הרע על ידי המזוזה בפסוק "וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע" (ויקרא כו, ה), שהתיבה "דַּיִשׁ" היא אותיות השם הקדוש 'שד"י' וכן התיבה "בָּצִיר" הוא אותיות 'ביצר' שהוא היצר הרע, והכוונה בזה שהשם שד"י הכתוב במזוזה מגן מהיצר הרע. ולמרות שמוכנע יצר הרע על ידי קדושת המזוזה, לא יגרם חלילה לאדם שלא יבוא בעקבות זה לידי פריה ורביה, כי מובטח לו "וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע" שיצרו יהיה עמו באותה העת הדרוש לו למרות שלא יהיה בעת אחרת. ובזה יתקיים "וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע" כשהכוונה בלחם הוא לאשתו, והוא על דרך שנאמר על פוטיפר כשנתן ביד יוסף את כל ביתו למעט אשתו "וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל" (בראשית לט, ו) (ראה רש"י בראשית לט, ו, ו'תרגום יונתן' בראשית לט, ו) ('עץ החיים ואשל אברהם' על התורה בחלק 'אשל אברהם' מצוה כג ד"ה וע"ד האמת המזוזה).

עיקר השמירה שצריך האדם הוא בשביל שהסטרא אחרא לא יביא אותו לידי חטא בצאתו מפתח ביתו. לכן לפני שיוצא בעודו בפתח הפנימי של הבית, יניח ידו על המזוזה ויכוון את הכוונה לעיל של 'שד"י' היוצא מתוך מילוי אותיות 'יצר' ('יסוד יוסף' רבו של מחבר 'קב הישר' סוף פרק א, 'קב הישר' סוף פרק א) ויכוון ששֵׁם שד"י הכתוב במזוזה יצילהו מיצר הרע וייכנס בתוכו להכניעו ('נגיד ומצוה' דף קסד ד"ה כשיוצא אדם מפתח), וְיֹאמַר "ה' ישמור צאתי ובואי לחיים טובים ולשלום מעתה ועד עולם" (הרמ"א ביו"ד סימן רפה, ב בשם המהרי"ל, 'קב הישר' פרק נה ד"ה ובשחרית). וכן יֹאמַר "שד"י ישמרני מיצר הרע ומכל צרה וצוקה" וינשק את המזוזה ('זכר דוד' מאמר א פרק לא דף עח ע"א ד"ה וכיון ששמירתנו). ואז בכוח מה שהסתכל במזוזה והזכיר את שם שד"י ('זכר דוד' מאמר א פרק לא דף עח ע"א ד"ה 'וכיון ששמירתנו' בשם הרב 'שתיל פורח' כתב יד) ייכנע היצר הרע שלו ויתבטל ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת ואתחנן דף רסג ע"ב אות ד). ונכון להתפלל על היצר הרע דווקא בעת היציאה מביתו, כי אז הוא פוגע בו וזהו עת רצון להתפלל להכנעתו ('מנחת אהרן' כלל ט הלכה ג דף מד ע"א ד"ה בצאתו).

מי שזהיר במצות מזוזה כתיקנה מאריך את ימיו וימי בניו

אדם הזהיר במזוזה זוכה למה שרמז שלמה המלך בסמיכות דבריו "לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי: כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים" (משלי ח, לד- לה) ('קב הישר' פרק מו), כלומר שעל ידי זהירות במצות המזוזה בפתח ביתו של האדם, זוכה הוא לחיים לו ולבני משפחתו (שו"ע יורה דעה הלכות מזוזה סימן רפה סעיף א). ונאמר הדבר בציווי מצוַת המזוזה "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ" (דברים יא, כ- כא), "וּכְתַבְתָּם" – לשון יחיד כנגד היחיד ששָׂם מזוזה, "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם" – כנגד הרבים שהם בני ביתו, ללמד שבזכות מצות מזוזה שהיחיד קובעה בביתו, ניצלים כל בני ביתו מדיני אדם ומדיני שמים. לכן אדם לא יניח את ביתו פנוי אפילו לרגע בלי מזוזה ('זכר דוד' מאמר א פרק כח דף ע ע"א ד"ה ולא יניח את ביתו). ואם חלילה הוא מסיר את המזוזה, אז הנקבה הטמאה שהיא הלילי' אשת הס"מ יכולה לשרות בביתו וזה סכנת חיים לילדיו ('קהלת יעקב' ערך 'יל' אות ה') כי יש לה כוח לַעֲשֹׁוק את הילדים ('מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו כלל יד הלכה ו, 'מנחת אהרן' דף קח כלל יד הלכה טז ד"ה כלל) ה' יצילנו ('קהלת יעקב' ערך 'יל' אות ה'). מה שאין כן אם יש לאדם מזוזה בפתחו שאז 'החיצונים' ובכללם הלילי' בורחים משם ואין להם רשות להיכנס וְלַעֲשֹׁוק את הילדים ('מנחת אהרן' דף קח כלל יד הלכה טז ד"ה כלל).

וכשם שהקובע מזוזה בביתו זוכה לאריכות ימים לו ולבניו, כך חלילה להיפך שאם לא שׂם מזוזה בפתחו לא ירבו ימיו וימי בניו ('מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו כלל יד הלכה ו). וזהו מה שנאמר "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (דברים ו, ט), שהתיבה "מְזוּזֹת" היא צירוף אותיות "זַז- מָוֶת" ('זוהר חדש' ספר רות דף קג ע"ב ד"ה ותנינן אמר רבי יוסי בר יהודה, 'רקנאטי' פרשת ואתחנן ד"ה 'וכתבתם על מזוזות', 'זרע שמשון' פרשת חקת דף קכא ע"ב ד"ה 'מה טובו אהליך' לפי המקובלים, 'זכר דוד' מאמר ג פרק כד דף צו ד"ה וטעים הקורא), כלומר שאין המזיקים ומלאך המשחית יכולים להזיק לאדם כאשר יש לו מזוזה כשרה בפתחו ('זוהר חדש' ספר רות דף קג ע"ב ד"ה ותנינן אמר רבי יוסי בר יהודה, 'רקנאטי' פרשת ואתחנן ד"ה 'וכתבתם על מזוזות'). ובאמצע התיבה 'מזוזות' כשהיא בכתיב מלא יש אותיות 'זוזו' שהן גמטריא עשרים ושש כנגד שם הוי"ה, כי זה הוא השם שמרחיק את המוות ומפרידה. ועל כך ציוה ה' את ישראל "כתוב את שמי על פתחיך" (ראה זוהר פרשת שמות דף לו ע"א ד"ה אמר רבי אבא). ומטעם זה בתי כנסיות פטורים מן המזוזה מפני ששם אין מוות ואין צורך להפרידה, אלא אדרבא שם יש את 'החיים' וכפי שנרמז בפסוק "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב" (במדבר כד, ה) שהתיבות "מַה טֹּובוּ" בכתיב מלא יוצאות בגמטריא 'חיים' ('זרע שמשון' פרשת חקת דף קכא ע"ב ד"ה מה טובו אהליך).

וכמו שישראל שׂמוּ דם בפתחי הבתים במצרים על פי צִווּי ה' ועל ידי כן ה' פסח על בתיהם והצילם מן המיתה בשעת מכת בכורות (ראה זוהר פרשת שמות דף לה ע"ב ד"ה ורזא דמלה), כך גם המזוזות שישראל שׂמים בפתחי בתיהם בכל יום ויום, מצילים אותם מן המיתה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק כד דף צו ד"ה וטעים הקורא), שאין המשחית רשאי לבוא לתוכם ('שמן הטוב וזקן אהרן' על התורה בחלק 'שמן הטוב' לר' שלמה אוהב דף כט השני ע"א ד"ה או אפשר לומר). וכמה חֲבָל שיש בני אדם שאם בניהם חולים הם מוכנים להוציא ממון רב לרפואתם וכל אשר להם ייתנו בעד נפש בניהם, אך במצות המזוזה שמי שאינו נזהר בה כראוי גורם חלילה מיתה לבניו הם אינם נזהרים. ועוד יש בני אדם שנזהרים לבנות את ביתם בניין חזק ונאה כדי שלא יארע להם שום סכנה, אך את המזוזה שבה נמצאת עיקר השמירה מחוֹלאים וממקרי ופגעי הזמן – הם אינם נזהרים לעשות כפי הדין ('מזמור לאסף' לר' ששון בן מרדכי שינדוך דף כג ע"ב מוסר למזוזה). ה' יאיר את עיני ישראל בתורתו ובמצוותיו, אמן.