פרשת האזינו – עונג חיי העולם הבא

נאמר בתורה "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דברים לב, ד), "אֵל אֱמוּנָה" – לשלם לצדיקים צדקתם לעולם הבא, "וְאֵין עָוֶל" – לשלם לרשעים צדקתם בעולם הזה ('אור החיים הקדוש' דברים לב, ד ד"ה 'וגמר אמר'). ישראל מבקשים על 'העולם הבא' בכל יום בתפילתם "יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שנשמור חוקיך ומצותיך בעולם הזה, ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא" ('ובא לציון' בנוסח עדות המזרח) או בנוסח "ונירש טובה וברכה לשני ימות המשיח ולחיי העולם הבא" ('ובא לציון' בנוסח ספרד ואשכנז).

ויש להתבונן, מתי עתיד להיות 'העולם הבא' אשר בו עם ישראל יקבלו את שכרם על כל עמלם בקיום המצוות ולימוד התורה בעולם הזה?

הנשמה מגיעה אחרי הפטירה אל 'עולם הנשמות' שבגן עדן

כאשר אדם נפטר נשמתו מסתלקת וגופו נקבר באדמה. אז הנשמה עוברת ל'עולם הנשמות' שהוא מקום מנוחתה לכל משך הזמן שהגוף עובר את התהליכים הראויים לו שהם שִׁיבָה לעפר והפסד הצורה כדי לקיים "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג, יט). 'עולם הנשמות' הוא ב'גן עדן של מטה' הנמצא בארץ (ספר 'ציוני' פרשת אחרי מות ד"ה הכרת תכרת, ,'ערבי נחל' פרשת ראה דרוש א ד"ה 'ותירץ כי הקשו'), וכן ב'גן עדן של מעלה' ('ערבי נחל' פרשת ראה דרוש א ד"ה 'ותירץ כי הקשו') לצדיקים הראויים לכך (ספר 'ציוני' פרשת אחרי מות ד"ה הכרת תכרת). ובכלל העולם ההוא גם הליבוּן והעונש לנשמות הזקוקות לכך לפני כניסתן לגן עדן (ר' יוסף ג'קטיליא בספר המצוות שלו מערכת עולם ד"ה צריכים אנו לבאר עיקר גדול). והתענוג שיש בעולם הנשמות מחזק את הנשמה מחמת מה שנחלשה בהיותה בגוף בעולם הזה ('דרך ה'' לרמח"ל חלק א' פרק ג' במין האנושי אות יב). ושׁם היא רוחצת ומתלבנת ומזדככת מענייני החומר, ולומדת חכמוֹת והשגוֹת בישיבוֹת קדוֹשוֹת, ומתעלה תמיד ממדרגה למדרגה ומהשׂגה להשׂגה – עד אשר היא תהיה מוכנה לקבלת השכר העתידי ('ערבי נחל' פרשת ראה דרוש א ד"ה 'ותירץ כי הקשו') (להרחבה על עניין גן עדן ראה מאמרינו לפרשת בראשית – 'נשמות בני האדם בגן עדן').

המעלה והתענוג ('דרך ה'' לרמח"ל חלק א פרק ג' במין האנושי אות יא) הנפלא ('ערבי נחל' על התורה פרשת ראה דרוש א ד"ה 'ותירץ כי הקשו') שיש בגן עדן, לנשמות ('דרך ה'' לרמח"ל חלק א פרק ג' במין האנושי אות יא) של כל הצדיקים שמתו ושימותו עד זמן תחיית המתים ('השל"ה הקדוש' חלק שער הגדול ד"ה דע כי אור הגנוז, עפ"י 'ספר המצוות' לר' יוסף ג'קטיליא במערכת עולם ד"ה צריכים אנו לבאר עיקר גדול) הוא מֵעֵין מה שעתיד להינתן להם אחר כך בזמן הגמול האמתי ב'עולם הבא' ('דרך ה'' לרמח"ל חלק א פרק ג' במין האנושי אות יא) כלומר מאותו 'האוֹר הגנוּז' ('השל"ה הקדוש' חלק שער הגדול ד"ה דע כי אור הגנוז) שברא הקב"ה בראשית הבריאה כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (בראשית א, ג), ואשר האיר מסוף העולם ועד סופו (זוהר פרשת בראשית דף לא ע"ב ד"ה יהי אור, זוהר בראשית דף ל ע"ב ד"ה כלא, ראה זוהר פרשת אמור דף פח ע"א ד"ה פעלת) עד שהקב"ה החליט להסתירו ולגונזו (זוהר פרשת בראשית דף לב ע"א ד"ה יהי אור, 'תיקוני הזוהר' תיקון ע' דף קכ ע"א ד"ה ואית) לעתיד לבוא, לאותם הצדיקים ('השל"ה הקדוש' חלק שער הגדול ד"ה דע כי אור הגנוז) הגדולים ויראי החטא שעוסקים בתורה בעולם הזה (הקדמת הזוהר דף ז ע"א) ועמלים בה יום ולילה ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות ג) (להרחבה על האור הגנוז ראה מאמרינו לפרשת נצבים – 'האור הגנוז שבתורה').

לפעמים 'עולם הנשמות' גם מכונה בשם 'עולם הבא', כיון שהוא סמוך מיד לאחר המוות ואליו מגיעים ראשונה מהעולם הזה. כך הוא מוזכר בתפילה "אין ערוך לך ואין זולתך אפס בלתך ומי דומה לך, אין ערוך לך ה' אלקינו בעולם הזה ואין זולתך מלכנו לחיי העולם הבא אפס בלתך גואלנו לימות המשיח ומי דומה לך מושיענו לתחית המתים" (מתוך 'ברכת יוצר' בשחרית של שבת קודש) כאשר 'העולם הבא' שמוזכר בזה הוא עולם הנשמות, לכן מבקשים עליו לפני שמבקשים על ימות המשיח ותחיית המתים ('נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר ראשון פרק יז ד"ה 'וממה שניבא'). כמו כן על העולם שמיד אחרי פטירת האדם כיוונו רבותינו כאשר אמרו לשונות של 'יש לו חלק לעולם הבא' או 'אין לו חלק לעולם הבא' וכן שהוא 'בן העולם הבא' ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל תחילת הקדמה כד ד"ה מדברת וד"ה הכת ב' וד"ה עוד יש כת רביעית ועיי"ש החילוקים בין הלשונות). מכל מקום 'עולם הנשמות' הוא רק עולם זמני, בו שׁוֹרה הנשמה עד אשר ייבנה הגוף מחדש ותשוב הנשמה לתוכו ('דרך ה'' להרמח"ל בחלק א' פרק ג' במין האנושי אות יא, 'תורת האדם' להרמב"ן שער 'הגמול' ד"ה עוד מצינו מפורש) לאחר תחיית המתים, שאז יהיה 'העולם הבא' העיקרי האמיתי ('נשמת חיים' מאמר ראשון פרק יז ד"ה 'וממה שניבא').

'עולם הבא' יהיה אחרי שיחזרו הנשמות לגוף בתחיית המתים

אחרי שתהיה תחיית המתים והגוף יחזור לקדמותו, יגיע העת של 'העולם הבא' בו יקבל האדם את הגמול השלם הראוי לו על מעשיו ('דרך ה'' לרמח"ל חלק א פרק ג' במין האנושי אות יא, 'תורת האדם' להרמב"ן שער 'הגמול' ד"ה עוד מצינו מפורש, 'השל"ה הקדוש' חלק שער הגדול ד"ה דע כי אור הגנוז) ויהיה זה בתוך 'גן עדן של מטה' ('עבודת הקודש' לר' מאיר בן גבאי חלק ב פרק מג). קבלת השכר תהיה כמו שהיתה העבודה של האדם בעולם הזה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק עח דף ריא ע"ב ד"ה 'או כלך לדרך' בשם השל"ה), כלומר כשם שהאדם השתדל בגוף ונפש יחדיו בעת קיום המצוות בעולם הזה ('רבינו בחיי' דברים ל, טו ד"ה אמנם לא כן דעת) כך גם קיבול שכר העבודה ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק עח דף ריא ע"ב ד"ה 'או כלך לדרך' בשם השל"ה) יהיה בגוף ונפש יחד ('דרך ה'' לרמח"ל ח"א פרק ג' במין האנושי אות יא, 'תורת האדם' להרמב"ן שער 'הגמול' ד"ה עוד מצינו מפורש, 'השל"ה הקדוש' חלק שער הגדול ד"ה דע כי אור הגנוז), כי הקב"ה לא יקפח שכרם ויגמול להם יחד בתענוג שאין לו סוף ('רבינו בחיי' דברים ל, טו ד"ה אמנם לא כן דעת) ובחיים נצחיים, והם יתעלו מעילוי לעילוי בנצחיות בלי הפסק ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק עח דף ריא ע"ב ד"ה 'או כלך לדרך' בשם השל"ה) כי 'העולם הבא' ימיו רבים וארוכים לאין תכלית ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל מכתב יד דף עט אות קצו ויצא לאור בשנת תשס"ח ירושלים) (להרחבה על עניין תחיית המתים ראה מאמרינו לפרשת האזינו – 'תחיית המתים').

וזהו מה שאמר משה רבינו לישראל "תהיו יודעין שהמצוות שאתם עושין שְׁמוּרוֹת הן לכם לעתיד לבוא שנאמר "וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶֽת הַבְּרִית" (דברים ז, יב), ולעולם הבא הקדוש ברוך הוא נותן לישראל שכרן שנאמר "הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו" (ישעיה מ, י). וכשיגיע העת ההיא ישראל יהיו "רואין וּמַתְמִיהִין ואומרים כל הטוב הזה היה מְתֻקָּן לָנוּ "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ" (תהלים לא, כ)" ('ילקוט שמעוני' לר' שמעון ראש הדרשנים בפרנקפורט פרשת עקב רמז תתמז ד"ה אמרו ישראל). כלומר משה אמר לישראל על המצוות "שְׁמוּרוֹת הֵן לָכֶם לֶעָתִיד לָבוֹא" להינתן לכם שכרן באותו אופן שאתם יושבים פה היום בגוף ונפש. ודבר זה בדין הוא, שהרי הפעולה והעבודה היתה לנפש עם הגוף לכן גם השכר יהיה לשניהם יחד. וישראל עתידים להיות מתמיהים על דבריו של משה כי סברו בתחילה שהשכר הוא לנפש בלבד, אך כשיבינו שהקב"ה נותן את השכר לגוף ולנפש הם יאמרו "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ". וזה גם כוונת הכתוב "הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו" (ישעיה מ, י), "הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ" – הוא שכר נפש, "וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו" – שכר הגוף ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק עח דף ריא ע"ב ד"ה 'ומאחר עלות כל האמור').

ישראל מבקשים על 'העולם הבא' בתוך ברכת המזון "הרחמן הוא יחיינו ויזכנו ויקרבנו לימות המשיח ולבנין בית המקדש ולחיי העולם הבא". וכן הם מבקשים בתפילה "יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שנשמור חֻקֶּיךָ ומצוֹתיך בעולם הזה, ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא" (מתוך 'ובא לציון' בתפילת שחרית). כך גם מבקשים על הנפטרים שיזכו לחיי העולם הבא, וכפי שהוא בנוסח 'מנוחה נכונה' שנאמרת על אדם גדול בחכמה ויראת שמים "מנוחה נכונה בישיבה עליונה במעלת קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מאירים ומזהירים וְחִלּוּץ עצמים וכפרת אשמים והרחקת פשע והקרבת ישע וחמלה וחנינה מלפני שוכן מעוֹנה וְחוּלָקָא טבא לחיי העולם הבא וכו' " שפירושו 'וחלק טוב לחיי העולם הבא'. וכן הוא בנוסח שמברכים את הנפטר כאשר מזכירים אותו לאחר שניים עשר חודשים מהפטירה "זכרונו לברכה לחיי העולם הבא" (ראה גמ' קידושין דף לא ע"ב) ראשי תיבות זללה"ה. ועל ידי שמזכירים את הנפטר לטובה מוסיפים כוח והארה לנשמתו ('כסא רחמים' להחיד"א על מסכת סופרים פרק יד הלכה ז).

יום שבת קודש בעולם הזה הוא דוגמא של מעין העולם הבא

העולם הזה יהיה קיים בסך הכל ששת אלפים שנה (גמ' ראש השנה דף לא ע"א בשם רב קטינא, עפ"י 'זוהר חדש' פרשת בראשית דף כא ע"ב ד"ה ובשביעאה ישתאר שמטה) כפי שנרמז בפסוק הראשון בתורה שיש בו שש אַלְפִי"ן "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א) ('רבינו אפרים' על התורה תחילת פרשת בראשית ד"ה בראשית, 'שפתי כהן על התורה' מתלמידי תלמידיו של האר"י ז"ל פרשת בהר ד"ה יובן זה). ובתוך השנים האלו צריך להיות תחיית המתים (עפ"י 'רבינו בחיי' פרשת בהר כה, ב ד"ה וע"ד הקבלה) ואחריו יהיה 'יום הדין הגדול והנורא' שבו ידונו שוב את כל הנשמות, ויוחלט מי זוכה להגיע ל'חיי העולם הבא' ('רקנאטי' על התורה פרשת אחרי מות ד"ה ושמרתם את חוקותי) שהוא העולם שיהיה באלף השביעי לבריאה (גמ' ראש השנה דף לא ע"א). שנקרא גם 'יום שכולו שבת' (גמ' מסכת תמיד סוף דף לג ע"ב) וכפי שמבקשים עליו "הרחמן הוּא ינחילנו יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים" (מתוך 'ברכת המזון' של יום שבת). ומה שהעולם הבא מכונה דווקא 'יום' זה בכדי ללמד כי כולו יום ואין בו לילה. לכן גם ביום שבת קודש שהוא דוגמתו של העולם הבא, לא נאמר בו 'וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשְּׁבִיעִי' כפי שנאמר בסיומם של כל שאר ששת ימי בראשית ('פדה את אברהם' לר' אברהם פאלאג'י בנו של ר' חיים פאלאגי' מאיזמיר מערכת העי'ן אות ה).

השבת רומזת לעולם הבא לכן נאמר על השבת "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות לא, יז) ובדומה לכך גם אמרו רבותינו על העולם הבא "שִיתָא אַלְפֵי שַׁנִּי הַוֵּה עָלְמָא וְחַד חָרוּב" (ראה גמ' ראש השנה דף לא ע"א בשם רב קטינא) שפירושו "שש אלפי שנה הוא העולם ואלף אחד חרוּב". וזה מה שנאמר "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם" (שמות לא, טז), "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת" – התחתון שישראל שומרים בעולם הזה, "לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת" – היא השבת העליונה של העולם הבא. "לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם" – על העולם הבא שהוא עולם ארוך שאין לו קץ ותכלית, כפי שאמרו רבותינו על הפסוק "לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ" (דברים ה, טז) שהכוונה "בעולם שכולו ארוֹך" (ראה גמ' חולין דף קמב ע"א). ונאמר על העולם הבא "לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת" כי היא לשון עשייה השייכת לעולם הבא שעליו נאמר "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ" (ישעיה סד, ג) ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק שמן הטוב לר' שלמה אוהב פרשת כי תשא דף מב ע"ב ד"ה או יאמר ושמרו בני ישראל).

שבת היא מעין 'העולם הבא' ('אשל אברהם' על טעמי המצוות מצוה כט דף לא ע"ב ד"ה וענין שביתת מלאכה) שהוא התכלית שבשבילו נברא האדם ('גבול בנימין' על התורה חלק א פרק נד דף קג ע"ב טור ב ד"ה עוד יובן) והיא גם רמז לעולם הבא שהוא יום שכולו שבת. לכן חייב אדם לעשות בשבת דברים שהם מעין יום שכולו שבת ('מנחת ישראל' לר' ישראל נתן אלתר מפיסטין בחלק 'אמונת ישראל' דף כו ע"ב ד"ה עוד י"ל ע"ד שאיתא בספרי קודש יום), כגון שביתת מלאכה בשבת שהוא כמו עולם הבא שאין בו מלאכה. וכן אכילת שלש סעודות בשבת שנחשבים לאכילה משולחנו של מקום כמו לעתיד לבוא. וישראל הקדושים יושבים בשבת 'ועטרותיהם בראשיהם' שהוא סוד הנשמה היתירה, כפי שיהיה לעתיד לבוא בעולם הבא כאשר הצדיקים יהיו יושבים 'ועטרותיהם בראשיהם' (ראה גמ' ברכות דף יז ע"א) ('אשל אברהם' על טעמי המצוות מצוה כט דף לא ע"ב ד"ה וענין שביתת מלאכה). וכן חייבים לקדש בשבת על היין כמו שהתענוג לעולם הבא יהיה 'יין המשומר'. וזה הטעם שגם לא מקדשים על יין מגוּלה בשבת, משום שאותו יין של עולם הבא הוא מכוסה ונסתר שעין לא ראתה ('מנחת ישראל' לר' ישראל נתן אלתר מפיסטין בחלק 'אמונת ישראל' דף כו ע"ב ד"ה עוד י"ל ע"ד שאיתא בספרי קודש יום).

השבת היא אחד מששים לעולם הבא (גמ' ברכות דף נז ע"ב) ומעין עולם הבא ('אשל אברהם' על טעמי המצוות מצוה כט דף לא ע"ב ד"ה וענין שביתת מלאכה). מטעם זה כאשר התחילה התורה לדבר על המועדים שרומזים על העולם הבא, היא פתחה דווקא ביום השבת כפי שנאמר "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם: בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לה'" (ויקרא כג, א – ה), לפי שעיקר הרמז על ה'עולם הבא' הוא יום השבת יותר משאר המועדים, שששת ימי השבוע הם כנגד ששת אלפים שנה ויום שבת הוא כנגד האלף השביעי שהוא 'העולם הבא'. וזה גם הטעם שהתלמוּד התחיל את 'סדר מועד' דווקא ממסכת שבת (הקדמת המחבר לספר 'סמיכת חכמים' של ר' נפתלי כץ דף ה ע"ב טור א - טור ב).

לכן כפי שאדם מכבד את השבת בעולם הזה כך יכבדוהו בעולם הבא. ולזה כָּפַל הפסוק את הלשון "בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה' תָּמִיד" (ויקרא כד, ח) כי מה מכבד את "יוֹם הַשַּׁבָּת" בעולם הזה כך יזכה "בְּיוֹם" שכולו "שַּׁבָּת" הוא העולם הבא ש"יַעַרְכֶנּוּ" כאשר הוא יבוא "לִפְנֵי ה'", ויהיה זה ל"תָּמִיד" כי שם היא עיקר הדירה. וכן זה מה שנאמר "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם" (שמות לא, טז), "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת" – שכאשר ישראל מכבדים את השבת בעולם הזה בכמה דברים, הרי שעל ידי כן הם גורמים "לַעֲשׂוֹת" דוגמתה ממש "אֶת הַשַּׁבָּת" שהוא העולם הבא ('מגלה עמוקות' על התורה לר' נתן נטע שפירא מקרקוב כתב יד מהדורא תנינא פרשת אמור אופן הששי ד"ה אמר כפל'). "לְדֹרֹתָם" – כתיב חסר, וכאילו הוא לשון 'דירה' ('אור החיים הקדוש' פרשת כי תשא פרק לא, טז ד"ה עוד ירצה לשון, 'מגלה עמוקות' כתב יד מהדורא תנינא פרשת אמור אופן הששי ד"ה אמר כפל') לפי ששם בעולם הבא הוא עיקר דירתו של האדם ('מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא מקרקוב בחלק כתב יד מהדורא תנינא פרשת אמור אופן הששי ד"ה אמר כפל') מקום דירת הנשמות, העולם שכרת ה' "בְּרִית עוֹלָם" לתת אותו לישראל ('אור החיים הקדוש' בפירושו על התורה פרשת כי תשא פרק לא, טז ד"ה עוד ירצה לשון).

וכן בכל מועדי ישראל יש עונג, הרומז על 'העולם הבא' שהוא כולו עונג (הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף ה ע"ב טור א - טור ב). משום כך מסדר התלמוד הקדים את 'סדר זרעים' ובה מסכת ברכות לפני 'סדר מועד' – על מנת לרמוז כי בששת אלפים שנה צריך לזרוע מצוות ומעשים טובים ואחר כך יבואו תענוגות העולם הבא, שאליהם רומז המועד. לכן גם 'סדר זרעים' נקרא בלשון רבים 'זרעים' ולא בלשון יחיד 'זרע' כי ימי הזריעה הם רבים, ששת אלפים שנה. אך לעומתו 'סדר מועד' נכתב בלשון יחיד 'מועד' ולא בלשון רבים 'מועדים' לפי שהוא כנגד 'עולם הבא', שנחשב ליום אחד. שהרי עיקרו האלף שנה השביעי, שבו עתיד ה' לחדש את עולמו ועליו נאמר "וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא" (ישעיה ב, יא) (הקדמת המחבר בספר 'סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף ה ע"ב טור ב).

קיוּמוֹ וחיוּתוֹ של האדם בעולם הבא יהיה מזיו השכינה הקדושה

הקב"ה עתיד לערוך לצדיקים סעודה מבשׂרו של לויתן (ראה גמ' בבא בתרא דף עה ע"א בשם ר' יוחנן) ('ברכת שמואל' לאביו של מחבר 'קב הישר' פרשת וארא ד"ה 'או יאמר הסברא' מהרמ"ע מפאנו), ויהיה זה כפשוטם של דברים ולא בדרך משל ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק צט דף רעו ד"ה והחזק באמונתנו). וכן ישתו בסעודה זו 'יין המשוּמר' מששת ימי בראשית. וכל זה הוא הכנה לעולם הבא ('אברהם אזכור' לר' אברהם פלאג'י מערכת ע אות עג) כי על ידי אותה הסעודה הצדיקים יעברו זיקוק ('ברכת שמואל' פרשת וארא ד"ה 'או יאמר הסברא' מבנו של המחבר) ויינתן בהם כוח שלא יהיו צריכים לאכול עוד לעולם ('ברכת שמואל' לר' אהרן שמואל קאיידנבור שהוא אביו של מחבר ספר 'קב הישר' פרשת וארא ד"ה 'או יאמר הסברא' מהרמ"ע מפאנו). ודוד המלך ביקש על הסעודה ההיא "תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה" (תהלים כג, ה), כי על ידי סעודה זו יתקיים בי "וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים" (תהלים כג, ו) הוא עולם הבא. שהרי הסעודה תזכך את הגוף והחומר ותחדד את השׂכל על מנת להשיג ידיעת הבורא, ולהתבונן במושׂכלוֹת ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק צט דף רעו ד"ה והחזק באמונתנו) ולחזות בנועם ה' וליהנות מזיו שכינתו ('ברכת שמואל' לר' אהרן שמואל קאיידנבור שהוא אביו של מחבר ספר 'קב הישר' פרשת וארא ד"ה 'או יאמר הסברא' מהרמ"ע מפאנו).

קיומם ומזונם של בני העולם הבא יהיה כפי שהיה עם משה רבינו במשך ארבעים יום בהר סיני שבהם הוא לא אכל ולא שתה ורק היה ניזון מזיו השכינה הקדושה ('רקנאטי' על התורה פרשת בשלח ד"ה היום לא תמצאו). וכן היה עם אליהו הנביא שאכל "עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם" (מלכים א' יט, ו) ובכוח אכילה זו הלך ארבעים יום שנאמר "וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹקִים חֹרֵב" (מלכים א' יט, ח) ('ברכת שמואל' פרשת וארא ד"ה 'או יאמר הסברא' מהרמ"ע מפאנו) ובכל הימים האלו הוא לא אכל ולא שתה מזון גשמי, והתקיים מהרוחניות (עפ"י 'דבר בעתו' לר' ששון מרדכי שינדוך יום השישי ד"ה והנה על פני המדבר). וכמו שאז התבטלו ממשה רבינו ומאליהו הנביא כל אותם כוחות גופניים, כך יהיו גם בני העולם הבא ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק צט דף רעה ד"ה העת הראוי). ונמצא כי אף שיהיה האדם בעולם הבא בגופו ממש, הרי שלא יהיה בגופו שימוש משימושיו ('עבודת הקודש' לר' מאיר בן גבאי חלק ב' פרק מא), שעיקר העולם הבא הוא לנשמה, ואילו הגוף יהיה כמו אורח ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל מכתב יד אות פט הודפס לראשונה בשנת תשס"ח בירושלים).

האדם בעולם הבא יהיה דַבֵק בשורשו עד שיחול עליו 'אוֹר העליון' ויקיימנו ('עבודת הקודש' לר' מאיר בן גבאי חלק ב' פרק מא). לכן אמרו רבותינו שהאלף השביעי לבריאה שבו עתיד להיות העולם הבא, 'יחרב' (ראה גמ' ראש השנה לא ע"א, 'זוהר חדש' פרשת בראשית דף כא ע"ב ד"ה ובשביעאה ישתאר שמיטה) ויחזור ויחוּדש ('דרך ה'' חלק א' פרק ג' במין האנושי אות ט), ואין הכוונה לחורבן ממש אלא ש'יחרב' מענייני הגוף של האדם (ספר 'מאה שערים' המיוחס לר' מנחם רקנאטי שער ארבעה עשרה ד"ה נמצא שהשבת). כי כל מטרת בואו של הגוף שוב לעולם הוא לקבל שכר ותענוג על שטרח יחד עם הנפש בתורה ובמצוות היות שהקב"ה לא מקפח שכר של אף בריה וצריך גם הגוף שעמל בעולם הזה לקבל את שכרו ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק צט דף רעה ד"ה העת הראוי). ואז יהיה תענוג הנשמות שנהנות מזיו השכינה (ספר 'מאה שערים' המיוחס לר' מנחם רקנאטי שער ארבעה עשרה ד"ה נמצא שהשבת) וכפי שאמר דוד המלך על העולם הבא "שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח" (תהלים טז, יא) כי ניזונים שם מזיו השכינה ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ב דרוש כח דף קפ ע"א טור ב ד"ה אמנם איתא בילקוט). והוא עונג רוחני שאין ביכולתו של האדם להבין אותו כעת ('אמרי נועם' פרשת שלח לך אות ב ד"ה 'וזהו שלח' וד"ה 'ורמוז זאת אצל שליחות' בדעת הרמב"ם), אף שיהיה בקיום של גוף ונפש יחדיו (עפ"י 'עבודת הקודש' לר' מאיר בן גבאי חלק ב' פרק מא).

לכן אמרו רבותינו כי "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר "וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹקִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ" (שמות כד, יא) (ראה גמ' ברכות דף יז ע"א), ומה שאמרו "ועטרותיהם בראשיהם" הכוונה לנשמות שבגופם שיהיו דבוקות ומעוטרות סביב האור הבהיר ההוא ('רקנאטי' על התורה פרשת בשלח ד"ה היום לא תמצאו), ואפשר שהוא רומז גם לכתרים הרוחניים שקיבלו ישראל ואבדו מהם במעמד הר סיני, ועתה יחזרו להם ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק צט דף רעה ד"ה העת הראוי). ועוד אמרו "צדיקים יושבין" (ראה גמ' ברכות דף יז ע"א) ולא אמרו "נשמות הצדיקים יושבין" או 'נפשות הצדיקים יושבין', כי לא מדבר על 'עולם הנשמות' אלא על אחרי התחייה כשיהיו בגוף ונפש יחד. וכן הוא מה שאמרו "עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מָחוֹל לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו על ה' שנאמר "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹקֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ" (ישעיה כה, ט)" (ראה גמ' תענית דף לא ע"א) ('עבודת הקודש' לר' מאיר בן גבאי חלק ב פרק מג).

בעולם הבא שאחרי תחיית המתים לא יהיה יותר מוות ולא יחזרו לעפרם ('רבינו בחיי' נצבים ל, טו ד"ה אמנם לא כן דעת), היות שייהנו מזיו השכינה שהיא החיוּת השלימה והמזון האמיתי שבו יש קיום נצחי. וכך היה יכול להיות גם עם משה רבינו אחרי שהיה בהר סיני במשך ארבעים יום וארבעים לילה, שאם היה נשאר שם הרי שהיה ממשיך להיות ניזון מן השכינה וממשיך להתקיים היום כמו בימים ההם. וכך היה ממש עם תשעה צדיקים שנכנסו חיים לגן עדן והם חנוך בן ירד, אליהו הנביא, משיח, אליעזר עבד אברהם, חירם מלך צור, עבד מלך הכושי, יעבץ בנו של יהודה הנשיא, בתיה בת פרעה, סרח בת אשר ויש אומרים גם רבי יהושע בן לוי (ראה מסכת 'דרך ארץ זוטא' סוף פרק א), שגופם הזדכך והתעלה אחר נפשם, והם קיימים בגן עדן בהיותם ניזונים מזיו השכינה ועודם בגוף ונפש. וכך ממש יהיה לבני ישראל בעולם הבא שהם ייכנסו בגופם לגן עדן התחתון והתקיימו שם לעד, ויראו עין בעין את כבוד ה' ויזוֹנוּ מזִיווֹ ('עבודת הקודש' לר' מאיר בן גבאי חלק ב' פרק מא).

ויהיו אז ישראל בעולם הבא כמו מלאכי עליון, ומעל מעלת אנשי דוֹר המדבר. שהרי דור המדבר ניזונו מהמן שירד מן השמים והיה מזון רוחני שהתגשם ואילו בעולם הבא יזונו מהמזון הרוחני עצמו ('רקנאטי' על התורה פרשת בשלח ד"ה היום לא תמצאו). וזה מה שלימד משה רבינו את בני ישראל כשאמר "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם" (דברים ח, ג), כלומר לימדם כי מה שהם אוכלים לחם מן השמים, הוא למעשה 'מוצא פי ה' ' שהתגשם ומקיימם. אך האמת היא שהם ניזונים מהאוֹר עצמו ושהמן הוא רק תולדה שלו, ועל ידי כך הם זוכים לדבקוּת באותו האור ולעילוי בנפשם. אמנם בני העולם הבא ייהנו ויִזוֹנוּ באור ההוא בעצמו ללא התוֹלדה ואז יִקְנוּ נִצְחיוּת בקיום גוף ונפש ('עבודת הקודש' לר' מאיר בן גבאי חלק ב' פרק מא). וההשגה באחרית הימים תהיה גדולה ומעולה יותר מכל הזמנים, והלבבות יהיו רחבים להשׂכיל בידיעת ה' יתברך על השלימות ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק צט דף רעו ד"ה והסעודה הלזו).

רוב בני האדם צריכים לעבור דינים וייסורים על מנת לזכות לעולם הבא

רוב בני האדם צריכים לעבור 'דינים' וייסורים על מנת לזכות לעולם הבא (עפ"י תוספות גמ' כתובות דף קג ע"ב ד"ה 'מזומן לחיי העולם הבא') היות שאינם בקיאים בדקדוקי המצוות לעשותן כתיקונן שדווקא על ידיהן זוכים הצדיקים לעולם הבא (עפ"י 'גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן חלק ג דרוש נט לחג השבועות דף קיא ע"ב ד"ה ותאמר הנה שבה). ומכל מקום לא ידוע לאדם האם הוא זכאי 'לעולם הבא' ('רקנאטי' על התורה פרשת אחרי מות ד"ה ושמרתם את חוקותי). וגם אם כן, הוא אינו יודע האם זכאי מצד מעשיו או אולי מחמת הייסורים שעבר (עפ"י תוספות על גמ' כתובות דף קג ע"ב ד"ה 'מזומן לחיי העולם הבא') ומה חלקו הראוי לו כפי מה שקיבל מהצער והייסורים ('אשכול הכופר' למחבר ספר 'צרור המור' ר' אברהם סבע מגילת רות הקדמה ד"ה והיוצא מדבריו שעולם הבא). וזה כפי שאמרו רבותינו כי שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולם לא נתנן אלא על ידי ייסורים והם 'תורה' 'ארץ ישראל' ו'עולם הבא' (גמ' ברכות דף ה ע"א). ועל כך אמר דוד המלך "יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי: פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ" (תהלים קיח, יח). "יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ" – שהרבה ייסורים עברו ראשי כדי שאוכל לזכות על ידם בעולם הבא, כך שאני לא צריך גם לעבור את הייסורים של המיתה, לכן "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק" שזה העולם הבא ואכנס לשם חי. אך ה' ענה לדוד המלך שהוא מוכרח למות ('אימרא דחלוקא' הובא בסוף ספר 'מטה אהרן' לר' אהרן דרשן תאומים דף קח ע"ב טור א ד"ה בד"ה מן המצר).

כאשר הפלשתים עלו להילחם בישראל לאחר פטירת שמואל הנביא, שאוּל המלך פחד מהם וביקש את עצת ה'. אך ה' לא ענה לו שנאמר "וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בה' וְלֹא עָנָהוּ ה' גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם" (ראה שמואל א' כח, ו). לכן שאוּל הלך אל 'בעלת האוֹב' שתעלה לו את נפש שמואל הנביא באוֹב על מנת שישוֹחח אתו על המלחמה. שמואל שאכן עלה באוֹב, חשב שהגיע כעת 'יום הדין הגדול והנורא' שלפני העולם הבא. ולפי שהיה מסופק אם הוא כדאי להיות מ'המזומנים' לחיי עולם הבא חשב שידוּנוּ אותו כעת על 'העולם הבא'. לכן הוא הלך והביא את משה רבינו שיעיד עליו בשעת הדין (ראה גמ' חגיגה דף ד ע"ב). ומטעם זה אמר אחר כך שמואל שעלה באוֹב לשאוּל המלך "לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי" (שמואל א' כח, טו) כי כשעלה הוא התיירא מ'יום הדין הגדול והנורא' ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל תחילת הקדמה כד ד"ה הכת הג') שהוא יום קיבוץ כל נשמות ישראל יחד, להיות זוכים משם לחיי העולם הבא כל אחד ואחד לחלקו הראוי לו. ואז עתידים לתת להם רשות להיכנס לעולם הבא, כי אין נכנסים שם אלא ברשות על ידי הזמנה ('אשכול הכופר' למחבר ספר 'צרור המור' על מגילת רות בחלק ההקדמה ד"ה 'והרי כולם מודים' וד"ה 'ודמיון הנשמות' בשם ר' יוסף ג'קטיליא).

יש מעט צדיקים שיודעים שיזכו לעולם הבא עוד לפני שהגיעו ל'יום הדין הגדול' באחרית הימים, וזה כי הודיעו להם משמים שהם מזומנים לעולם הבא. כך היה עם רבי עקיבא שאחרי שסרקו אותו במסרקות של ברזל ויצאה נשמתו באמירת שמע ישראל "יצתה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא" (ראה גמ' ברכות דף סא ע"ב) ('רקנאטי' פרשת אחרי מות ד"ה ושמרתם את חוקותי) וכן אצל קטיעא בר שלום כאשר הוא מת יצאה בת קול ואמרה שהוא מזומן לחיי העולם הבא (ראה גמ' עבודה זרה דף י ע"ב). וכן אצל ר' אלעזר בן דוֹרְדִיָא שהניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצאה נשמתו ואז בת קול אמרה שהוא מזומן לחיי העולם הבא (גמ' עבודה זרה דף יז ע"א). כל אלו התבשרו שהם זכאים לעולם הבא (תוס' גמ' כתובות דף קג ע"ב ד"ה 'מזומן לחיי העולם הבא') שיהיה לעתיד לבוא אחרי תחיית המתים (''אשכול הכופר' למחבר ספר צרור המור' על מגילת רות בחלק ההקדמה ד"ה 'ועל דא גרסינן' בשם ר' יוסף ג'קטיליא) ולא צריכים עוד דין וייסורים על מנת לזכוֹת להתענג בו (תוספות גמ' כתובות דף קג ע"ב ד"ה 'מזומן לחיי העולם הבא'), כדרך שצריכים רוב בני האדם שעליהם נאמר "וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר" (משלי ו, כג) כלומר שהרוצה לזכות ל"ְדֶרֶךְ חַיִּים" שהוא חיי עולם הבא, צריך "תּוֹכְחוֹת מוּסָר" ('שער החצר' לר' דוד בן שמעון סימן רכד ד"ה והרב טירת צבי).

וכן הוא על כל אותם יהודים שמתו ב'דורו של שמד' בימיו של ר' עקיבא וחבריו ('אשכול הכופר' למחבר ספר 'צרור המור' על מגילת רות בחלק ההקדמה ד"ה 'ועל דא גרסינן' בשם ר' יוסף ג'קטיליא) וכן אותם אלו שמסרו את עצמם על קידוש ה' בכל הדורות, הרי שגם עליהם יוצאת בת קול ואומרת "מזומן פלוני לחיי עולם הבא" – כלומר שהקב"ה עתיד להקיץ אותם לתחייה על ידי טל בעת תחיית המתים ואחריו הם יחיו ב'עולם הבא' ('צרור המור' פרשת כי תבוא ד"ה ובפסוק זה ראוי לאדם). כי לשון 'מזומן' היא הזמנה ל'עולם הבא' העיקרי שיהיה לעתיד לבוא ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל תחילת הקדמה כד ד"ה הכת הג') אחרי תחיית המתים ('תורת האדם' להרמב"ן שער הגמול ד"ה 'ודבר פשוט הוא'), ולא שאחרי פטירת האדם ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל תחילת הקדמה כד ד"ה הכת הג') שנקרא בשם 'עולם הנשמות' (עפ"י ספר 'ציוני' פרשת אחרי מות ד"ה הכרת תכרת, ,'ערבי נחל' פרשת ראה דרוש א ד"ה 'ותירץ כי הקשו'). ולכן הבת קול אומרת דווקא 'מזומן' שהוא לשון עתידי ('תורת האדם' להרמב"ן שער הגמול ד"ה 'ודבר פשוט הוא') ואומרת זאת אחרי שהנשמה כבר יוצאת מהעולם הזה, כי הזמנה זו היא לעולם הבא העתידי שיהיה אחרי תחיית המתים (''אשכול הכופר' למחבר ספר 'צרור המור' על מגילת רות בחלק ההקדמה ד"ה 'ועל דא גרסינן' בשם ר' יוסף ג'קטיליא) (להרחבה בעניין תחיית המתים ראה מאמרינו לפרשת האזינו – 'תחיית המתים').

העונג הרוחני העצום בעולם הבא יהיה לפי מה שאדם טרח בעולם הזה

אחרי שיחזרו הנשמות בתחיית המתים ויהיה עולם הבא (פירוש למשניות של רבינו עובדיה מברטנורא סנהדרין י, א), לא תהיה יותר מיתה לישראל ולא ישובו שוב לעפרם. אז יתקיים "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי ה' דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים" (ישעיה כה, ח) (גמ' סנהדרין דף צב ע"א, גמ' פסחים דף סח ע"א) וישראל יחיוּ ויעמדו בגופם ובנפשם חיים נצחיים, כמו החמה והלבנה והכוכבים (פירוש למשניות לרבינו עובדיה מברטנורא על משנה סנהדרין י, א). ויהיו אז חיים שלמים, חיים של שמחה ללא עצבוּת, חיים שהם באמת 'חיים' (זוהר פרשת חיי שרה דף קלא ע"ב ד"ה גל עיני ואביטה. ראה 'לב דוד' להחיד"א פרק א ד"ה ועדיין צריך הכנה). התענוג שיהיה אז לבני האדם בעולם הבא לא ניתן להגשימו, לפי שהוא תענוג רוחני. והוא כל כך גבוה עד שאפילו הנביאים שהתנבאו נבואות לא זכו לראות אותו (גמ' ברכות דף לד ע"ב). וכבר הודיעונו הראשונים כי אין כוח באדם להשיג את טובת העולם הבא ואין יודע גודלה ויופיה ועוצמתה, אלא הקב"ה לבדו (רמב"ם הלכות תשובה פרק ח הלכה ז) שאותה הטובה גדולה עד מאד ואין לה ערך בטובות העולם הזה (רמב"ם הלכות תשובה פרק ח הלכה ו).

השכר על המצוות שעושים בני האדם בעולם הזה יהיה ב'עולם הבא' (גמ' קידושין דף לט ע"ב, רמב"ם הלכות תשובה פרק ט הלכה א). ואפילו בשתי המצוות היחידות שהתורה גילתה את שכרן שהן מצות שילוח הקן שנאמר בה "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" (דברים כב, ז) וכן מצות כיבוד אב ואם שנאמר בה "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹקֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים ה, טז) הרי שבשתיהן 'אריכות הימים' מתייחסת לעולם הבא שיהיה אחרי תחיית המתים, שהוא נקרא 'עולם ארוך' ונקרא גם 'עולם שכולו טוב' (גמ' חולין דף קמב ע"א עיי"ש היטב, גמ' קידושין דף לט ע"ב עיי"ש היטב). כאשר עין לא ראתה את הטוב ההוא, ואין ערוך אליו ואין דוגמתו, ואין הפה יכול לדבר את כבודו ואת גודלו ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם דרוש לסדר וישלח דף כד ע"ב ד"ה גלוי לכל העמים). אך על מנת ליירש חיי עולם הבא צריך האדם לקיים את כל המצוות בעולם הזה. ואם אדם רודף אחרי מצוות בעולם הזה אז גם אם לא קיים את כולם בחייו הרי זו הוראה שהוא מְעֻתָּד לעולם הבא, כי מסתמא שבגלגולים אחרים זכה או יזכה לקיים את שאר מצוות והכל מצטרף לתיקונו ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל מכתב יד דף טו אות לז הודפס בשנת תשס"ח בירושלים).

מדרגתו ומעלתו של כל אדם ואדם בעולם הבא, הוא כפי השיעור שטרח והשתדל להשיג שלימות בעולם הזה, שכך תאיר הנשמה שלו בתוך הגוף ותזככהו, ויִקְנוּ שניהם יקר ומעלה להיות ראויים להתקרב אל הקב"ה ולאוֹר באוֹר פניו וליהנות מטובו האמיתי ('דרך ה'' לרמח"ל חלק א' פרק ג' 'במין האנושי' אות ט – י). ומי שלא הכין בעולם הזה צידה לדרך של תורה מצוות ומעשים טובים, לא יהיה לו מה לאכול בעולם הבא (זוהר פרשת מקץ דף קצו ע"ב ד"ה דבר אחר בכחך) אלא אם עשה תשובה גדולה עד שקנה את עולמו בשעה אחת שאז יקבל מאוצר מתנת חינם ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל מכתב יד דף טו אות לז הודפס בשנת תשס"ח בירושלים). וכך אם האדם חלילה לא טרח בעולם הזה במצוות ומעשים טובים, הרי שהוא לא ימצא כלום ב'עולם הגמוּל' לתת מעדנים לנפשו. אך אם טרח הרבה להתעסק בנפשו בכל מעשה המצוות – אזי תתענג בדשן נפשו בעולם הגמול ולא יחסר כל בה ('ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי חלק א' בפרק 'ביאור מאמרי חז"ל' על מאמר השלמת נר"ן על ידי מחשבה דיבור ומעשה עמ' קכה). לכן יזכור האדם כל ימי חייו, שכשם שצריך לטרוח בערב שבת בכדי לאכול בשבת, כך עליו לטרוח בששת אלפים שנה של העולם הזה, בשביל להתענג באלף השביעי (גמ' עבודה זרה דף ג ע"א) שבו יהיה 'העולם הבא'.