פרשת נצבים – כוחה של מצות התשובה

נאמר בתורה "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל, יא – יד), "הַמִּצְוָה הַזֹּאת" – זוהי מצות 'התשובה' (רמב"ן דברים ל, יא) שנבראה לפני בריאת העולם (עפ"י 'זוהר חדש' רות דף קג ע"ב ד"ה תנינן, 'פרקי דרבי אליעזר' פרק ג) ועל ידה ניתן כוח להשפיע רחמים, לסלוח על העוונות ולכפר עליהם. מצוה זו מצויה בכל שעה ושעה לבני האדם, ועל ידה האדם נטהר מעוונותיו (זוהר פרשת אחרי מות דף סט בסוף ע"ב ד"ה ובכל שעתא ושעתא) ויכול לתקן את מה שהרס במעשיו הרעים (פירוש המהרז"ו על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק ג ד"ה ולא היה עומד) ולקרוע את כל שטרי חובותיו (עפ"י 'רקנאטי' פרשת נשא ד"ה 'וספר הזוהר בזאת').

ויש להתבונן, מהי כוחה של מצות 'התשובה' הכוללת בתוכה חלקי וידוי וחרטה, אשר מסוגלת לכפר על החטאים והעוונות של עם ישראל?

אדם הראשון עשה תשובה גדולה על מעשיו לאחר שגורש מגן עדן

מיד לאחר שאדם הראשון אכל מעץ הדעת וגורש מגן עדן בערב שבת, הוא הלך להר המוריה הסמוך לשער גן עדן וישב שם ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כ). וכשראה במוצאי אותה השבת שֶׁחָשַׁךְ העולם עם שקיעת החמה (גמ' עבודה זרה דף ח ע"א) וגניזת 'האוֹר הגנוּז' ('בראשית רבה' יב, ו עיי"ש), הוא חשב שהעולם חוזר לתוהו ובוהו כעונש על מעשיו, והיה בוכה ביחד עם חוה אשתו כל אותו הלילה, עד שראה שהאיר היום והבין שמנהגו של עולם הוא. אז אדם הראשון הקריב קרבן לפני ה' יתברך (גמ' עבודה זרה דף ח ע"א) והתוודה על עוונו בפיו ('ספר הקנה' פרק 'עניין יראת ה''), והוסיף לבקש על מה שגזר עליו ה' יתברך באכילת עץ הדעת "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז) שיהיה זה לפי יומו של הקב"ה שהוא אלף שנה, בכדי שיוכל לעשות את מצות 'התשובה' (עפ"י 'ילקוט חדש' אדם הראשון והדורות עד נח אות לא) אשר הקדימה ה' יתברך לבריאת העולם, ושעל ידה יש קיום לעולם (עפ"י 'צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת נצבים פרק ל, יא ד"ה ולפי שהתשובה היא דבר).

אדם הראשון האריך בתפילתו לפני ה' יתברך ואמר "כי לא יצדק לפניך כל חי, ומה כוח להעז פני נגדך אין לי פה להשיב לדבר ולא עין לישׂא, כי חטאתי והרשעתי ובעווֹני נגרשׁתי היום והנני בוקע ופולח בארץ לעבוד את אשר ממנה לֻקחתי וכו' עברתי על דבריך נִטְּלָה חכמתי ממני ואני בער ולא אדע וכסיל לא הבין מה יהיה וכו' ועתה א-ל רחום וחנון שוב ברחמיך הרבים על ראש יצירתך ועל רוּח שנפחת ועל נפש שנתת וכו' תעלה תפילתי לפני כסא כבודך ותגיע שועתי ולפני כסא רחמיך ותחונני וכו' " (ספר 'רזיאל המלאך' בפרק 'זו תפילת אדם הראשון' ועיי"ש). ואז ביום ראשון שאחרי אותה השבת, הוא נכנס עד צווארו לתוך 'מי הגיחון' העליון שהם 'מי השילוֹח' בירושלים, ונשאר שם כשהוא בתענית במשך ארבעים ותשע ימים עד שנעשו בגופו חוֹרים כמו בִּכְּבָרָה. והיה מתפלל לקב"ה שיעביר את חטאתו ויקבל תשובתו ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כ). ועליו נאמר "עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ" (תהלים לב, ה) ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כ), "חָסִיד" – זה אדם הראשון הנקרא 'חסיד גדול' (ראה גמ' עירובין דף יח ע"ב), "לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ" – אלו 'מי הגיחון' שעמד והתפלל בתוכם לפני ה' יתברך (ביאור הרד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק כ).

אדם הראשון המשיך לשבת בתשובה חמורה במשך מאה שלושים שנה שבהם גם פרשׁ מאשתו, וכל אותו זמן שׂם על עצמו חגורות של תאנים (גמ' עירובין דף יח ע"ב) וקיבל על עצמו ייסורים ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן ענף אדם הראשון ד"ה 'ספר הפליאה אדם הראשון') כי היה חסיד גדול (גמ' עירובין דף יח ע"ב בשם ר' מאיר). אחרי כן המשיך לשבת בתענית גם כל ימיו שהם בסך הכל תשע מאות ושלושים שנה, וכפי שנרמז בתיבה 'תענית' שהיא גמטריא תשע מאות ושלושים ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו פרק ג), ובכל הימים האלו היה עושה תשובה ווידויים ותחינות. בכל יום היה אומר "אנא ה' חטאתי עויתי!" ובכל שעה היה מוסיף ואומר "ריבון כל העולמים העבר חטאתי מעלי וקבל תפילתי ותשובתי!" ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן ענף אדם הראשון ד"ה 'ספר הפליאה אדם הראשון' מספר פליאה). וה' יתברך שמע לתשובתו של אדם הראשון ודחה את מותו, ובמקום שימוּת ביום בו אכל מן העץ כפי שאמר לו "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז), הרי שמותו בא לו רק אחרי תשע מאות ושלושים שנה ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך תלמיד ה'מגלה עמוקות' פרק 'בית תפילה' ד"ה וכהאי גוונא. וראה 'בראשית רבה' כב, א), ועד אז ה' העביר מעליו את חטאתו וקיבל את תשובתו (עפ"י 'פרקי דרבי אליעזר' פרק כ).

במעשה עבירה נברא מלאך משחית ועל ידי התשובה הוא מתבטל

בכל עבירה שאדם עושה נברא מלאך משחית אחד, כפי שאמרו רבותינו "העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד" (ראה פרקי אבות ד, יא) ('רבינו עובדיה מברטנורא' פרקי אבות ד, יא). ואחר כך המלאך הזה עולה (זוהר פרשת קדושים דף פג ע"ב רעיא מהימנא ד"ה עבר על) יחד עם כל שאר המלאכים שנבראו בעבירותיו ('תומר דבורה' להרמ"ק פרק ראשון מידת 'נושא עון', 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת עקב ד"ה ואת חטאתכם, 'קב הישר' פרק יד ד"ה נחזור) לפני הקב"ה, והם מספרים מי האדם שברא אותם ונמצאים לפניו יתברך על מנת שיראה אותם ובעבורם יפגע באדם שחטא שנאמר "וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו" (דברים לב, יט),"וַיַּרְא ה'" – שרואה ה' את "בָּנָיו וּבְנֹתָיו" הם המלאכים שנוצרו מהעבירות אשר נראים ועומדים לפניו, לכן "וַיִּנְאָץ" (זוהר פרשת קדושים דף פג ע"ב רעיא מהימנא ד"ה עבר על). ומלאכים אלו עומדים משׂטינים ומקטרגים על האדם ('מגן אבות' לר' מאיר ביקייאם פרק ב' על המשנה 'הלל אומר אל תפרוש מהציבור' ד"ה ונלע"ד 'שכונת התנא הוא' בשם האר"י, 'דרך חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר נתיב א דרוש התשובה דף ז ע"ב טור ב ד"ה והנה מ"ש רז"ל) בפני בית דין של מעלה ('דרך חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר נתיב א דרוש התשובה דף ז ע"ב טור ב ד"ה והנה מ"ש רז"ל).

כאשר אדם שב בתשובה ה' מעביר מלפניו את המלאכים המשחיתים שברא ושמקטרגים עליו (זוהר פרשת קדושים דף פג ע"ב רעיא מהימנא ד"ה תב בתשובה, 'ארץ חיים' על התהלים מזמור ו, ט, 'דבש לפי' מערכת ב ערך בריאה ד"ה ואפשר עוד). כך היה עם דוד המלך שהתוודה תכף על מעשה בת שבע "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לה' " (שמואל ב' יב, יג) ('בני יששכר' למהרצ"א מדינוב מאמרי חודש תשרי מאמר ד' דרוש ח' ד"ה והנה מצינו בדוד) ומיד ענה לו הנביא "וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת" (שמואל ב' יב, יג) (זוהר פרשת קדושים דף פג ע"ב רעיא מהימנא ד"ה תב בתשובה, 'ארץ חיים' על התהלים מזמור ו, ט, 'דבש לפי' מערכת ב ערך בריאה ד"ה ואפשר עוד), כלומר שה' העביר מלפניו את מלאך המשחית וסילקו, על מנת להטיב לדוד המלך. וזה גם מה שנאמר על ידי משה רבינו בתפילתו לה' על עם ישראל "אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ" (דברים ט, כז) (זוהר פרשת קדושים דף פג ע"ב רעיא מהימנא ד"ה תב בתשובה). וכן היה עם אדם הראשון אחרי שהיה בנהר גיחון במשך שבע שבועות, הוא ביקש "ריבונו של עולם העבר נא חטאתי מעלי!" ואז הקב"ה פשט את יד ימינו והעביר 'חטאתו' מעליו וקיבל את תשובתו שנאמר "וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה" (תהלים לב, ה) ('דעת חכמה' לר' יהודה לייב פוחוביצ'ר שער התשובה פרק שישי ד"ה מאחר שקיים שני).

עיקר התשובה הוא הוידוי והחרטה ('מגן אבות' לר' מאיר ביקייאם פרק ב על המשנה 'הלל אומר אל תפרוש מהציבור' ד"ה 'והנה עיקר התשובה' בשם האר"י ז"ל, 'אשל אברהם' על טעמי המצוות לר' אברהם טובייאנה מצוה י"ו ד"ה עוד ארז"ל) הגמורה, שנעשים מעומק הלב באמת ובתמים על כל פרט חטא עוון ופשע אשר חטא והכעיס האדם את בוראו. וכן עזיבת העוונות אשר בידו וקבלה שלא לשוב עוד לזה בשום אופן שבעולם, אפילו יגיע הדבר עד נפשו ('בני יששכר' מאמרי חודש תשרי מאמר ד' דרוש ו' ד"ה ולפי זה זהו מה). ובווידוי לבדו כבר 'מתבערים' המקטרגים והחיצונים שנבראו מהעוונות של האדם באופן שלא מקטרגים עליו ('מגן אבות' לר' מאיר ביקייאם פרק ב על המשנה 'הלל אומר אל תפרוש מהציבור' ד"ה 'והנה עיקר התשובה' בשם האר"י ז"ל, 'אשל אברהם' על טעמי המצוות לר' אברהם טובייאנה מצוה י"ו ד"ה עוד ארז"ל). וביטול המלאך המשחית על ידי חזרה בתשובה שלימה של בעל העבירה מפריעה למלאכים המשחיתים שאינם רוצים להתבטל ומבקשים להישאר בעולם כשהם בכוחם ומציאותם. ואף על פי כן ה' בחסדיו המרובים מבטלם ולא מתקבלת טענתם, כדי שלא יציקו ויקטרגו יותר לאדם ששב בתשובה ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת ת' אות לד).

אמנם כדי לבטל את המלאכים הרעים המקטרגים מכל וכל, צריך 'תשובת המשקל' על ידי שהאדם יקבל על עצמו ייסורים, תעניות וסיגופים ('מגן אבות' לר' מאיר ביקייאם פרק ב על המשנה 'הלל אומר אל תפרוש מהציבור' ד"ה ונלע"ד 'שכונת התנא הוא' בשם האר"י), כפי מה שהיה ראוי לו להצטער בגהינום על מעשיו ('מגן אבות' פרק ד על המשנה 'ר' אליעזר אומר העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד' ד"ה ונלע"ד שהנה). לכן אמרו רבותינו "תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות" (ראה פרקי אבות ד, יא), כלומר שהתשובה מגינה בפני הפורענות שהוא 'המקטרג' כי מסלקו מעליו והוא כבר לא מקטרג, אבל אחר כך צריך האדם לקבל על עצמו ייסורים על מנת לבטלו מכל וכל. לכן אחרי שדוד המלך עשה תשובה הוא קיבל על עצמו ('מגן אבות' לר' מאיר ביקייאם פרק ד על המשנה 'ר' אליעזר אומר העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד' ד"ה ונלע"ד שהנה אמרו בזוהר) תעניות ('בני יששכר' מאמרי חודש תשרי מאמר ד' דרוש ח' ד"ה והנה מצינו בדוד) וייסורים עד שבכל יום היו מחליפים מתחתיו שבע כריות מרוב הדם שהיה זב ממנו ('מגן אבות' לר' מאיר ביקייאם פרק ד על המשנה 'ר' אליעזר אומר העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד' ד"ה ונלע"ד שהנה אמרו בזוהר). ועל ידי כן נמחה לו לגמרי המקטרג שנברא בחטא בת שבע ולא נשאר ממנו שום רושם כלל ('בני יששכר' מאמרי חודש תשרי מאמר ד' דרוש ח' ד"ה והנה מצינו בדוד) (להרחבה על מעשה בת שבע ראה מאמרינו לפרשת נשא – 'מעשה דוד המלך ובת שבע').

והנה רבותינו הגידו ברוח קודשם כמה סיגופים יסגף האדם את עצמו לכל חטא ועוון כדי לכלות את זוהמת המקטרג שנעשה על ידי העוון ועל מנת להעבירו מן העולם ולבטלו. ולכן הסיגופים נצרכים הגם שמצות עשה של התשובה מן התורה היא רק לשוב אל ה' יתברך ולהתוודות לפניו מעומק הלב על כל חטא ועוון ולהתחרט מאוד באמת על העבר, לעזוב העוונות ולקבל לעתיד. אך כאשר האדם הוא חלש ואינו יכול לסבול סיגופים, כמו בדורות הללו אשר תש כוחם של ישראל מִכֹּובֶד הגלות והיסורים, אז די לו לקיים מצות עשה דאורייתא לשוב בתשובה, וה' יתברך יקבל תשובתו כי יודע שאין בו כוח לסבול הסיגופים. וזה מה שאמר הנביא "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'" (הושע יד, ב – ג), כלומר "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ" אף שאין אתה מקבל עליך סיגופים "כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ" כלומר נחלשת מהעוונות ומאורך הגלות, לכן די לך לשוב בתשובה כפי שנאמר "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'", והוא יתברך שמו יקבלך בתשובה שלימה ('בני יששכר' מאמרי חודש תשרי מאמר ד' סוף דרוש ח' ד"ה 'ועל פי הדברים האלה') וימחה את המקטרג על ידי עשיית וידוי ה"דְּבָרִים" ('בני יששכר' מאמרי חודש תשרי מאמר ד' סוף דרוש ח' ד"ה 'ועל פי הדברים האלה'. וכעין זה כתב ב'פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין פרשת וילך שבת שובה אות יז ד"ה שובה ישראל עיי"ש).

הקב"ה חותר חתירה מתחת כיסא הכבוד לקבל את תשובת האדם

והנה כאשר שב האדם בתשובה, המלאכים הנמצאים בשמים מקטרגים עליו ולא מסכימים לקבל את תשובתו. לכן הקב"ה חותר חתירה מיוחדת מתחת לכיסא הכבוד על מנת לקבל אותו ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ פרשת משפטים ד"ה לא תבשל, 'שפתי כהן על התורה' פרשת כי תצא ד"ה לא תסגיר). והחתירה היא מעין 'דלת מיוחדת' מתחת לכיסא הכבוד ('סודי רזיא' הלכות הכיסא ד"ה והכסא מן) במקום שאין המלאכים יכולים לשלוט בו (עפ"י 'רות רבה' פרשה ה אות ו ד"ה אמר רבי לוי) ומשם מתקבלת תפילתו ('סודי רזיא' הלכות הכיסא ד"ה והכסא מן) ודבר זה נרמז בצורת האות ה' שבה נברא העולם הזה, כי יש לאות ה' פתח גדול למטה לחוטאים שנופלים לגיהנום ויש לה פתח קטן למעלה בצד לאותם אלו שעושים תשובה על מעשיהם (ראה גמ' מנחות דף כט ע"ב בשם ר' יהודה בר ר' אלעאי). וּפֶתַח התשובה קטן כי מועטים הם העושים תשובה ביחס לחוטאים ('מגלה עמוקות' פרשת קרח דרוש ב אות ז ד"ה או יאמר לפי). וזה כוחה של 'מצות התשובה' לעלות אף מעל לכל המקטרגים הרוחניים (עפ"י 'רקנאטי' על התורה פרשת נשא ד"ה 'וספר הזוהר בזאת').

כך היה עם מנשה מלך יהודה שחטא והחטיא את הרבים ועשה את כל התועבות הרעות שבעולם, עבד עבודה זרה והכעיס את ה' יתברך (ראה מלכים ב' כא, א – ח). וכאשר לקחו אותו לבבל וייסרו אותו שם בייסורים נוראים החליט בסוף לקרוא לקב"ה שיציל אותו. מלאכי השרת ששמעו את תפילתו ובקשתו, סתמו את כל 'החלונות' של מעלה על מנת שתפילתו לא תתקבל ולא תעלה, ואמרו "ריבונו של עולם, אדם שהעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה?!" אך הקב"ה החפץ בתשובתם של ישראל חתר חתירה מתחת לכיסא הכבוד ודרך שׁם קיבל את תפילתו (גמ' ירושלמי סנהדרין דף נא ע"ב פרק י הלכה ב, 'רות רבה' פרשה ה אות ו ד"ה אמר רבי לוי, 'של"ה הקדוש' שער האותיות הלכות ביאה ד"ה וכבר ידוע שבני עלי). כפי שנאמר "וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים" (דברי הימים ב' לג, יג) ('רות רבה' פרשה ה אות ו ד"ה אמר רבי לוי).

מצות הווידוי יוצרת מלאכים שמעלים את האדם עד כיסא הכבוד

על ידי כל מצוה שאדם עושה נברא מלאך אחד (פרקי אבות ד, יא, 'שערי קדושה' לר' חיים ויטאל חלק ג שער ז ד"ה הנה הדרך המובחר). וכל המלאכים שנבראו מהמצוות שומרים את האדם שברא אותם מכל נזק ומלמדים עליו זכוּת שנאמר "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ" (תהלים צא, יא) ('קב הישר' פרק יד ד"ה נחזור לענין). מלאכים אלו עולים לפני הקב"ה לספר על ידי מי הם נבראו, וה' שׂם אותם לפניו על מנת להטיב עם האדם בעולם הזה (זוהר פרשת קדושים דף פג ע"ב רעיא מהימנא ד"ה אלא כמה). ואחרי מותו של האדם המלאכים האלו מובילים אותו לגן עדן (עפ"י 'קב הישר' פרק יד סוף ד"ה נחזור). וזה הסוד של המלאכים הנקראים 'מָגִידִים' הַנּוֹצָרִים מכוח מצוה שמקיים אותה האדם תמיד בכוונה כהלכתה עד שמתגלה אל האדם המלאך ההוא שנוצר על ידה ('שערי קדושה' לר' חיים ויטאל חלק ג שער ז ד"ה הנה הדרך המובחר) וכפי שאמר המלאך המגיד לר' יוסף קארו על שהיה גורס הרבה משניות "אני אני המשנה המדברת בפיך המתקשטת בעדי עדיים וקישורי המשניות שאתה גורס תמיד" (ספר 'מגיד מישרים' לר' יוסף קארו פרשת יתרו ליל כט בשבט סוף ד"ה 'אכלתי ושתיתי').

בריאת המלאכים מהמצוות הם רק במצוות 'עשה', אך אם אדם מנע עצמו מעבירות 'לא תעשה' לא נברא מלאך שמלמד עליו זכות ('עץ הדעת טוב חלק שני' לר' חיים ויטאל דף עו ע"ב מאמרים 'מאמר לתשובה' ד"ה והענין כי נודע). ויש אומרים שנבראים מלאכים מכל תרי"ג מצוות שבתורה הכוללות מצוות עשה ומצוות לא תעשה וכן משבע מצוות דרבנן, בתנאי שעשה אותן כתיקנן. וכך מכל תר"ך מצוות שהן מה שנצטווּ ישראל על ידי משה רבינו בהר סיני ומדרבנן – נעשה לאדם כת"ר מלאכים הנבראים מכל אותן המצוות ('מעשה רוקח' לר' אלעזר רוקח על מסכת עוקצין דף קכא ע"א טור ב ד"ה וידוע שמכל מצוה ומצוה). ויצירת המלאך היא גם במצוות 'לא תעשה' כי הקב"ה מצרף בהן מחשבה למעשה והרי כאילו התקיימו, ומכוח זה נעשה גם מהן מלאך אחד ('ושב הכהן' לר' אברהם הכהן מלאסק דף כא ע"ב ד"ה 'וגם שמעתי מפי הגאון' בשם הגאון שרגא ווייבוש). וכבר אמרו רבותינו "העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד" (ראה פרקי אבות ד, יא) שהוא מלאך טוב הנוצר מהמצוה ('רבינו עובדיה מברטנורא' פרקי אבות ד, יא. וראה 'עץ הדעת טוב' על התורה לר' חיים ויטאל סוף פרשת מטות ד"ה וע"ד).

ישנם מלאכים שנבראים ונוצרים מכוח וידוי הדברים בפה שבעשיית מצות התשובה, והם מסייעים לאדם ועוזרים לו לעלות ולהגיע עד לכיסא הכבוד ('עץ הדעת טוב חלק שני' לר' חיים ויטאל מאמר לתשובה ד"ה והענין כי נודע, 'מצודת דוד' סוף מצוה עה). אותם מלאכים מליצי יושר מודיעים למעלה כי האדם התוודה על חטאיו, וה' מתנחם בזה ('מצודת דוד' להרדב"ז סוף מצוה עה). וכך נאמר על ישראל כאשר נמכרו בידי כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם ואחר כך נושעו על ידי עתניאל בן קנז "וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' וַיָּקֶם ה' מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹשִׁיעֵם אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ" (שופטים ג, ט), שהפסוק לא אמר כפי שלכאורה היה ראוי "ויקם להם ה' את עתניאל בן קנז להושיעם", וזה משום שהכוונה בתיבות "וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'" הוא שישראל שבו בתשובה לפניו יתברך, ואז על ידי התשובה "וַיָּקֶם ה' מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹשִׁיעֵם" כלומר שהוקם להם בשמים מלאך מליץ טוב שהיה מבקש רחמים בעדם והושיעם ממידת הדין, ואילו התשועה בארץ היתה על ידי "עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ" ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על ספר שופטים פרק ג דף לא ע"א טור א).

ועל מלאכים אלו נאמר "גדוֹלה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד" (ראה גמ' יומא דף פו ע"א), כי הכוונה בתיבה 'תשובה' היא למלאכים שנוצרו בעקבות מעשה התשובה, אשר מביאים את האדם עד כסא הכבוד ('עץ הדעת טוב חלק שני' לר' חיים ויטאל מאמר לתשובה ד"ה והעניין כי נודע). ודווקא 'בעלי תשובה' יכולים בכוח מצות התשובה להגיע עד כסא הכבוד, אך לא צדיקים גמורים שלא חטאו מעולם משום שלהם לא נבראים מלאכים ממצות 'התשובה' וממילא אין להם מי שיעלה אותם למעלה. וזה מה שאמרו רבותינו "מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין" (ראה גמ' ברכות דף לד ע"ב), וכוונתם היא שעל אף שבבחינות רבות הצדיק שלא חטא מעולם עדיף על בעל תשובה, אך בעניין הגעה למקום כסא הכבוד בעלי התשובה עדיפים ('עץ הדעת טוב' חלק שני מאמר לתשובה ד"ה והעניין כי נודע. ועיין ב'פירוש התפילה' למחבר ספר 'הרוקח' על ברכת 'השיבנו אבינו').

אדם ששב בתשובה ומתוודה סותם את פה המקטרגים למעלה

המקטרג עומד כל העת בשמים בכדי לספר את חטאי האדם ולתבוע עליהם דין ועונש (זוהר פרשת בא דף מא ע"א רעיא מהימנא ד"ה כגוונא דא מאן), ועל ידי שהאדם מתוודה מסלקים למעלה את המקטרג ('דעת חכמה' לר' יהודה לייב פוחוביצ'ר שער התשובה פרק שביעי ד"ה וסגולת הוודוי הוא). והטעם בזה, כי כאשר האדם מפרט את חטאיו (זוהר פרשת בא דף מא ע"א רעיא מהימנא ד"ה כגוונא דא מאן דאשתעי) ומתוודה עליהם ('אור החמה' על זוהר פרשת בא דף מא ע"א ד"ה 'כגוונא דא חובה' מהרמ"ק), הרי דינו נמסר בידי הקב"ה (זוהר פרשת פנחס דף רלא ע"א ד"ה ועל דא אצטריך, 'דעת חכמה' שער התשובה פרק שביעי ד"ה וסגולת הוודוי הוא, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק נב דף קלג ע"ב ד"ה וכשהוא מתודה) והוא יתברך מרחם עליו על שקיבל דין שמים ושׂם את עצמו 'קרבן' לכפר כל פגם שגרם חלילה ('דבק מאח' לר' אברהם חמוי מערכת ו אות ג ערך וידוי), והיות ומקדימים את האדם הזה להיות נידון בפני 'בית דין של מעלה' אז המקטרג כבר לא יכול להביא את דינו ולקטרג על העבירה שעבר (זוהר פרשת בא דף מא ע"א רעיא מהימנא ד"ה כגוונא דא מאן, 'באר מים חיים' פרשת וירא ד"ה ולזה אמר).

מטעם זה אם אדם חלילה נכשל באיזה עבירה צריך שהוא יתגבר על יצרו ומיד יתוודה, קודם שיהיה עליו קטרוג למעלה. כי אם השטן המקטרג יספיק לקטרג קודם שהוא יתוודה – אזי קטרוגו הרע כבר יעשה רושם למעלה. אך אם האדם יקדים ויתוודה על עבירתו, אז גם אם יבוא אחר כך השטן לקטרג הוא ייצא בפחי נפש. וזה נרמז בפסוק "דִּבְרֵי עֲוֹנֹת גָּבְרוּ מֶנִּי פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם" (תהלים סה, ד), שאם "דִּבְרֵי עֲוֹנֹת" שהוא הווידוי הנעשה בדברים בפה נאמרו כאשר "גָּבְרוּ מֶנִּי" כלומר כשאני התגברתי על יצרי ועשיתי וידוי קודם הקטרוג, אזי אני יודע כי "פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם" ולא יועיל קטרוגו של המקטרג ('חוזה דוד' לר' דוד חזן על התהלים מזמור סה ד"ה דברי עונות גברו מנו). לכן מי שמתוודה גורם שבתי הדין למעלה בדילים ממנו, והוא על דרך שאמרו רבותינו "המודה בקנס ואחר כך באו עדים – פטור" (ראה גמ' בבא קמא דף עה ע"א בשם רב) ('ארבע חָרַשִׁים' על התורה פרק ט כסא דוד דף כ ע"ב ד"ה 'יצא לנו שראיו'). וכל תשובה שעושה האדם מועילה לו, אפילו אם פשע עד אין מספר. וגם אם ביקש מחילה מה' יתברך כמה פעמים וחזר לסוּרוֹ מחמת יצר הרע בכל פעם מחדש – אף על פי כן ה' הטוב יסלח לו ויקבלהו בתשובה ('בני יששכר' מאמרי חודש תשרי מאמר ד דרוש יב אות לז ד"ה שובה ישראל).

וכן אדם מתוודה ומפרט את חטאיו גם קודם מותו, כי על ידי כך לא עולה המקטרג לפתוח את פיו כנגדו ('ילקוט דוד' על התורה פרשת משפטים על הפסוק 'אשר ירשיעון אלקים'). ואם הוא לא יכול להתוודות קודם מותו אז יאמר לפחות "מיתתי תהא כפרה על כל עוונותי" (רמ"א על שו"ע יורה דעה סימן שלח, א). ואם גם זה לא יכול כי ניטל ממנו כוח הדיבור, אז יתוודה בהרהור הלב. ויועיל לו אם ישוב אל ה' מקירות ליבו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א' פרק נח דף קמח ע"א ד"ה 'ומ"מ אם ירא') כמו שהועיל לבני קרח שלא היו יכולים לומר וידוי בפיהם בשעה שראו את ה'שְאוֹל' פתוחה תחתיהם ואש מתלהטת עליהם, ורק התוודו בלבם וקיבלם ה' יתברך ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק נב דף קלג ע"א ד"ה וצאו וראו גדולת). ומכל מקום יוריד דמעות בעת הוידוי ('מעבר יבוק' בחלק 'אמרי נועם' פרק טו). וגם טוב שהמתוודה בפיו לפני מותו יהיה נזהר לא לְהָשִׂיחַ שום שיחה בטילה אחרי הוידוי אלא יעשה עצמו כאילו לא יכול לדבר. ומה שמוכרח לדבר ידבר בנחת ויקדש את ראוּת עיניו ויעצום אותם כאילו הוא כבר מת ויימנע מכל חטא שיזדמן לו וישמור את מחשבתו נקיה, לבד מעסק התורה והמצוות שבהם ('מדרש תלפיות' ענף וידוי ד"ה וכשהוא).

כל אדם שחוטא צריך להתוודות בפיו ולפרט את חטאיו אחד לאחד ולומר כך וכך עשיתי. וזה על אף שהקב"ה יודע את חטאיו והיה מספיק לו שהחוטא יתחרט בלבו ויסכים במחשבותיו לבלתי יחטא עוד. כי כשאדם חוטא אז המקטרג עוֹלה ומלשין עליו בבית דין של מעלה ומבקש רעתו תמיד, עד אשר ייוודע שנמחל ונגזר עליו רעה בבית דין של מעלה. וכשאדם מתוודה רק בלבו אז לא מלאך ולא שׂרף יודעים זאת אלא ה' לבדו, וכמו שאמר המלאך לאברהם אבינו אחרי שעמד בנסיון העקידה "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי" (בראשית כב, יב), שאמר המלאך "מִמֶּנִּי" כי ענין העקידה היה להודיע למלאכי עליון את יראת השמים שהיתה בלבו של אברהם אבינו שהרי הקב"ה בוחן כליות ולב לא היה צריך לזה. וזה הטעם שה' יתברך ציוה לכל אדם שיתוודה בפיו כי אם כבר נגזר עליו עונש בעבור עוונו ונשלח מלאך שהוא שליח בית דין של מעלה להוציא לפועל את עונשו – ישמע המלאך שהוא 'בעל תשובה' ולא יענישו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק נב דף קלא ע"ב ד"ה 'ולעוררם להתודות' בשם ר' מרדכי דאטו בספרו דרך אמונה כ"י).

על ידי הווידוי נשפע דין על האדם והמקטרג מקבל את חלקו ומסתלק לו

כאשר אדם עושה וידוי הוא משעבד את עצמו לבית הדין העליון. ואז הקב"ה על ידי בית הדין העליון גוזר על האדם כך וכך ייסורים להיפרע ממנו ולמרק אותו. והחיצונים אז שמחים על 'כוח הדין' שנשפע עליו לייסר אותו כדי רשעו ('אור החמה' על זוהר פרשת פקודי דף רסב ע"ב ד"ה 'ומההוא צלותא' מהרמ"ק) ואין לשטן פתחון פה יותר, שכבר נשפע הדין ונמסרה לו הגזירה איך יִמָּחֵל העוונות לחוטא, על ידי שינקם ממנו כך וכך. ואז השטן פורשׁ משם ('אור החמה' על זוהר פרשת בא דף מא ע"א ד"ה 'אי תב בתיובתא' מהרמ"ק) ולא מקטרג יותר – אחרי שכבר קיבל את חלקו (זוהר פרשת פקודי היכלות דקדושה דף רסב ע"ב ד"ה ואי לא אודי עליה) הראוי לו. וגם הקב"ה בכבודו אומר למקטרג "מה לך עוד עמו?!" ('מעבר יבק' שפתי צדק פרק ד) שהרי הוא כבר הודה בעצמו בחטאו. ואף אם האדם שכח כמה חטאים ולא פירט אותם בווידוי, לא ידאג בשבילם לפי שהם נמשכים אחרי אותם אלו שהתוודה עליהם, וכפרה אחת לכולם ('יסוד יוסף' לרבו של מחבר 'קב הישר' פרק כד ד"ה בהגיע לשמע) (להרחבה על ענין היסורים המכפרים את עוונות האדם ראה מאמרינו לפרשת תולדות – 'מעלת היסורים').

וצריך האדם המתוודה לכופף את יד ימינו כמו אגרוף ולהכות על הלב שבצד השמאלי, הכאה אחר הכאה בנחת בזמן שאומר את כל פירוט התיבות שבווידוי "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דברנו דופי ולשון הרע, העוינו, והרשענו, זדנו, חמסנו, טפלנו שקר ומרמה, יעצנו עצות רעות וכו' " (מתוך חלק הוידוי שאחרי תפילת העמידה) כך שעל כל תיבה מַכֶּה הכאה אחת על ליבו. ויש לאדם לכוון כי עתה על ידי הווידוי מתכפרים חטאיו בסוד "וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם" (ויקרא טז, כב) כי על ידי שהקהל אומרים ווידוי אז המקטרג לוקח את חלקו והולך ופורשׁ ממקום הקדוּשה ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי חזרת העמידה דרוש ה' ד"ה סוד אל מלך). ועל זה נאמר "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם" (משלי כה, כא), כלומר אם "רָעֵב שֹׂנַאֲךָ" החיצוני תאכיל אותו "לֶחֶם" חוּקוֹ, שהוא 'הוידוי' שאדם מתוודה על כל עונותיו ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת פקודי דף רסב ע"ב ד"ה אם רעב שונאך מהרמ"ק). ואומר היחיד את הווידוי בלשון רבים, כי הוא מתוודה גם על כל החטאים והעוונות בגלגוליו הקודמים ('מנחת אהרן' הלכות על דרך הסוד לר' יעקב פרדו כלל טז אות א, 'מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו כלל יז דף קעו ע"א ד"ה יצא מן הכלל, 'אשל אברהם' על טעמי המצוות שבתוך ספר 'עץ החיים ואשל אברהם' דף כ ע"ב סוף ד"ה ובזה יובן דברי המשורר).

והוידוי הוא בסוד שעיר המשתלח ביום הכיפורים (זוהר פרשת פקודי דף רסב ע"ב ד"ה ורזא דא שעיר), שהכהן היה סומך את ידיו על השעיר החי ומתוודה עליו את כל עוונות בני ישראל על כל פשעיהם לכל חטאתם שנאמר "וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה: וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר" (ויקרא טז, כא – כב) כי השׂעיר הוא חלקו גורלו ונחלתו של הסטרא אחרא (זוהר פרשת פקודי דף רסב ע"ב ד"ה ורזא דא שעיר). וזה גם עניין 'תרוּמת הדשן' שהיה הכהן מרים בבית המקדש כל בוקר בשיעור של 'קוֹמץ' לפחות, לפני כל עבודה אחרת שהיתה במקדש, לפי ש'תרומת הדשן' היתה החלק הניטל על ידי הסטרא אחרא ועל ידי כן הוסר אחיזתו מהמזבח אשר לפני ה'. מטעם זה הכהן לבש בגדים פחוּתים בעת 'תרומת הדשן' ובעת שהיו מפנים אל מחוץ לירושלים את 'התפוּח' שהוא מקום צבירת הדשן שנאמר "וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר" (ויקרא ו, ד). ו'הווידוי' אז נעשה כבר קודם לכן כאשר נסמכו בכל הכוח על הקרבן לפני הקרבתו ('מעבר יבוק' אמרי נועם פרק טז ד"ה שבטי י-ה).

מעלת הווידוי גדולה מאוד וצריך לאומרה בכוונה ובהכנעה רבה

עיקר הוידוי הוא שיהיה מפרט את כל חטאיו אשר עשה, כל מה שפגם מנעוריו ועד ימי הזקנה. לפי שעל ידי הפרישׁות מהעבירה ופירוט חטאיו מסתלק המקטרג מלקטרג עליו ('יסוד יוסף' לרבו של מחבר ספר 'קב הישר' פרק כד ד"ה בהגיע לשמע). אך כל עוד האדם לא התוודה אז אפילו אם יינתנו לו ייסורים הם לא יכפרו לו ועדיין יהיה עליו קטרוג בשמים. והוא הדין אם האדם התוודה פעם אחת אך חזר ושנה בעבירה, אזי מה שהתוודה לא הועיל לו כי מיד שהתוודה גזרו עליו למעלה כך וכך ייסורים, וכאשר הוא חזר ופגם שנית באיוולתו ולא חזר בתשובה מיד מבטלים בבית הדין למעלה את הדין שלו, ואז גם 'כוח הדין' שהיה בידי החיצונים מתבטל מהם והם חוזרים ומעוררים דין על האדם ('אור החמה' על זוהר פרשת פקודי דף רסב ע"ב ד"ה 'ומההוא צלותא' מהרמ"ק), כי הפגם שלו חזר אל מקומו. וגם השטן ('אור החמה' על זוהר פרשת בא דף מא ע"א ד"ה 'אי תב בתיובתא' מהרמ"ק) מתהפך לקטרג עליו כי האדם לקח ממנו על ידי מעשיו את 'כוח הדין' שֶׁנֶּהֱנָה בוֹ (זוהר פרשת פקודי דף רסב ע"ב ד"ה ורזא דא שעיר).

לכן צריך האדם לומר את חלק 'הווידוי' בהכנעה רבה ובכפיפת ראש, בקול בוכים ובדמע לב על מנת שלא לשוב לְכִסְלָה ('פלא יועץ' ערך וידוי). ובזה מוכרח שיבין מה שמוציא מפיו כדי שייכנע לבבו הערל ('מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו כלל טז אות ב). ואם האדם חסר הכנעה וקול בוכים בווידוי ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק ב דרוש א' ד"ה ובעיקר התפילה) והיא נאמרת על ידו בקומה שלימה בלי מורא – הרי שאין זה וידוי אלא דַּוָּי וחוֹלִי אפילו אם הוא בקהל קדושים ('ארבע חרשים' פרק ט דף כ ע"א בהערה ד"ה יצא לנו שראוי). וכשהיא נאמרת כמצות אנשים מלוּמדה בשירה וזמרה, הרי בזה חלילה מעוררים את הדין ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק ב דרוש א' ד"ה ובעיקר התפילה) וזה חוצפה ועזות פנים ועלבון כלפי שמים ('פלא יועץ' ערך וידוי) שנמצא כביכול מתפאר חס וחלילה במה שהכעיס את בוראו, וכאילו אומר "חטאתי אשמתי ומי אדון לי" ('מזמור לאסף' לר' ששון מרדכי שינדוך דיני התחנונים ד"ה עוד כתב משם, 'ארבע חרשים' פרק ט דף כ ע"א בהערה ד"ה יצא לנו שראוי). ועוד שהוידוי מהשׂפה לחוּץ אינו מועיל שנאמר "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'" (הושע יד, ג) כלומר שצריך שהדעת והלב של האדם יהיו עם דברי הוידוי ולא שיהיו הדברים נפרדים ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש א לתשובה דף ה ע"א ד"ה וזה אפשר כוונת).

על כן בשעת הוידוי ידמיין האדם שהוא עומד לפני מלך רם ונישא אָיוֹם ונורא אשר לגדולתו אין חקר ('פלא יועץ' ערך וידוי) ויהיה ירא ממנו ('ווי העמודים' הקדמת בן השל"ה בדף לא ע"ב טור א ד"ה ועיקר היראה). ויחשוב שהיה ראוי לו למות אלף מיתות ולא לעשות עבירה קטנה להכעיס את בוראו ('פלא יועץ' ערך וידוי). ויהיה אז בלב קרוע ומורתח ודמעותיו על לחיו מאין הפוגות ('יערות דבש' חלק ב דרוש א' ד"ה ובעיקר התפילה) ואם לא יכול אז לפחות ישמיע קול בכי ('ארבע חרשים' פרק ט דף כ ע"א בהערה ד"ה יצא לנו שראוי), ויהיה בעצבוּת בוּשה וכלימה ('חומת אנך' על תהלים בסוף הביאור למזמור צה) ויאמר את אשר חטא לפני מלכו של עולם ('יערות דבש' חלק ב דרוש א' ד"ה ובעיקר התפילה) בהכנעה ולבב שלם ובחרטה ('ארבע חרשים' פרק ט דף כ ע"א בהערה ד"ה יצא לנו שראוי). וכשיסיים את הווידוי יחזור לשמחתו הגדולה בשאר חלקי התפילה ('חומת אנך' להחיד"א על תהלים בסוף הביאור למזמור צה עפ"י הזוהר והאר"י ז"ל). וצריך לייחל ולצפות בכל יום אימתי יתוודה, ולא יהיה כמו אותם אנשים 'שבורחים מן החיים' על ידי כך שהם שמחים כמוצא שלל רב כשיש חתן בבית הכנסת ושאר בעלי שמחה. וכן אם יש חתן אך הוא מתמהמה מלבוא אז אותם אנשים מצפים ומייחלים לו, בכדי שלא לומר תחנונים ווידויים וי"ג מידות של רחמים ('מזמור לאסף' דיני התחנונים ד"ה עוד כתב משם).

ישראל עתידים לצאת מהגלות בזכות 'התשובה' (גמ' סנהדרין דף צז ע"ב בשם ר' אליעזר) כי כָּלוּ כל הקיצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה (גמ' סנהדרין דף צז ע"ב בשם רב). והגאולה תהיה על ידי המשיח שגם יבוא בזכות התשובה ('גבול בנימין' על התורה דף ב חלק א' דרוש א להתחלת התורה ד"ה וכדי להבין) כפי שנאמר בראשית הבריאה "וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (בראשית א, ב), והכוונה ב"רוּחַ" היא לרוחו של משיח שתבוא בזכות 'התשובה' שנמשלה ל"מָּיִם" שנאמר "שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ" (איכה ב, יט) ('בראשית רבה' ב, ד). מטעם זה אליהו התשבי יבוא לפני שיתגלה משיח צדקנו שנאמר "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (מלאכי ג, כג) כדי להחזיר את ישראל בתשובה שנאמר "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כד) ואז כל ישראל יעשו תשובה שלימה בתעניות ובבכיות. ורמז לכך בשמו של אליהו כי התיבה 'תשבי' עם הכולל יוצאת בגמטריא 'תשובה'. לכן אמרו רבותינו שאליהו הנביא לא יבוא בערב שבת או ערב יום טוב (ראה גמ' עירובין דף מג ע"ב) כי בוודאי לא נכון שישראל ייכנסו לשבת כשהם מעוּנים, על אף שלאחריו יבוא מיד משיח צדקנו ('מעשה רוקח' על המשניות מסכת עבודה זרה דף צה ד"ה 'ולזה תמצא') שיתגלה במהרה בימינו, אמן.