פרשת בראשית – גדולתו של מלאך מטטרו"ן

ה' יתברך הקדים לקחת את חנוך בן יֵרֵד שהיה עובד אותו בדבקות ונאמנות כפי שנאמר "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלוֹקִים אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת מְתוּשֶׁלַח שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: וַיְהִי כָּל יְמֵי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה: וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹוקִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלוֹקִים" (בראשית ה, כב - כד).

ויש להתבונן, אם חנוך בן ירד היה עובד את האלקים אז מדוע הוא נלקח מן העולם הזה טרם זמנו? ומה עשה עמו הקב"ה אחרי שלקחו?

חנוך עבד את ה' בדבקות ונאמנות והתעלה מאוד בקדושה ובטהרה

חנוך הוליד את מתושלח בגיל ששים וחמש, ואחר כך מאס בדרכי בני האדם הרעים ונפרד מעליהם ועבד את ה' בדביקות ובהיחבא מבני אדם, עד שבא מלאך ואמר לו לצאת מביתו וללמד את דרך ה' לבני האדם. ואז באו הרבה בני אדם ללמוד ממעשיו ומחכמתו והמליכו אותו למֶלֶךְ עליהם, והיו כולם שומעים את דבריו, ועובדים את ה' כל ימי חייו. ומאה ושלושים מלכים המליכו אותו עליהם והשתחוו לו והיו תחת ידו ללמוד חכמה ומוסר, ועל כך נאמר "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלוֹקִים" (בראשית ה, כד). ובכלל זה לימדם ש'הויה הוא האלוקים', כלומר שבכל הדברים הטבעיים נמצאת השגחתו ומבלעדי זה הם לא יתקיימו אפילו רגע ('אגרא דכלה' פרשת בראשית ד"ה הנה כבר כתבנו). כמו כן הוא הרחיק את בני האדם מהעריות ומטומאת מתים, ולימדם ענייני הקרבנות לאדון הכל ('ילקוט ראובני' פרשת בראשית ד"ה וירד ה' לראות), והיה שלום בארץ בזכותו ('ספר הישר' דף ג ע"ב ד"ה ויתקבצו כלם).

חנוך התקדש והיטהר מאוד והצליח להיכנס לגן עדן בגוף ולאכול מעץ החיים, ונרמז במה שנאמר "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ" (בראשית ה, כב) כלומר שהלך בגן עדן וחזר לעולם הזה. שם הוא מצא תחת האילן את ספר 'רזיאל המלאך' שקיבל אדם הראשון ועיין בו ('לימודי אצילות' לר' חיים ויטאל דף טז ע"ב ד"ה ודע שכל. ראה 'השמטות לזוהר' דף קמח ע"א סימן י ד"ה עאל לגנתא). ובספר זה החכים מאוד מאוד בחשבון התקופות והמזלות ('רזיאל המלאך' פרק 'תפילתו של אדם הראשון' ד"ה ואחר) ובכללם בסוד עיבּוּר השנה ('פרקי דרבי אליעזר' תחילת פרק ח), וממנו חיבר ספר אחר הנקרא 'ספרא דחנוך' ('לימודי אצילות' לר' חיים ויטאל דף טז ע"ב ד"ה ודע שכל). חנוך ידע את כל התורה כולה אף שעדיין לא התגלתה (הרמ"ד וואלי פרשת נח ד"ה גם מעוף השמים), וכן את הנהגת המלאכים והשמות הקדושים שבשמים ובארץ ('ספר רזיאל המלאך' פרק 'תפילתו של אדם הראשון' ד"ה ואחר) עד שהיתה נפשו רגילה להלך עם המלאכים ('נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר ראשון הפרק התשיעי ד"ה במזמור יט בהראותו') ונעשה דומה לבני מרום ('ספר רזיאל המלאך' פרק 'תפילתו של אדם הראשון' ד"ה ואחר).

במקצועו חנוך היה תופר נעלים, ועל כל תפירה ותפירה היה אומר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', ובזה היה מייחד ומקשר כל העולמות העליונים ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק כב ועפ"י 'יואל משה' שם). ולאחר שנפטר אדם הראשון, החליט חנוך להסתיר את עצמו שוב כבראשונה ולעבוד את ה' ('ספר הישר' דף ד ע"ב ויהי בעת ההיא) במקום צנוע לבדו, לעסוק שם בחכמת אלקים עליון כפי שנאמר "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹוקִים" (בראשית ה, כד) ('זיקוקין דנורא ובעורין דאשא' על 'תנא דבי אליהו רבא' פרק כז אות נ ד"ה ומ"ש כשם שהם), אך עשה זאת בהדרגה. בתחילה הסתתר במשך שלושה ימים וביום הרביעי התגלה והורה להם את דרך ה' וכך נהג מספר שנים. לאחר מכן הסתתר ששה ימים וביום השביעי התגלה, ולאחר מכן חודש ימים ואז התגלה יום אחד, ושוב הסתתר שנה והתגלה יום אחד בלבד. וכשהיה מתגלה היו כולם צמאים לשמוע את דברו וחכמתו והיו מכריזים "יחי המלך! יחי המלך!". לאחר זמן, מלאך ה' אמר לו שהוא צריך לעלות השמימה למלוך על המלאכים, כפי שמולך על בני האדם בארץ ('ספר הישר' דף ד ע"א ד"ה בעת ההיא).

וכך יום אחד כאשר היה מורה לבני האדם את דרך ה' התגלה לו סוס משמים, והוא עלה ורכב עליו. והיו הולכים אחריו שמונה מאות אלף איש, במשך יום אחד. ואז אמר שילכו להם וחלקם הלכו. והנותרים המשיכו עוד שישה ימים והוא הזהירם שהנשארים ימותו. וכך אכן היה שכאשר חנוך עלה ביום השביעי בסערה השמימה בסוסי אש ורכב אש – האנשים שנותרו עמו נפלו ומתו, ונקברו תחת השלג שהיה שם ('ספר הישר' דף ד ע"ב – דף ה ע"א ד"ה ויהי ביום השביעי). וכך חנוך חי בסך הכל שלוש מאות ששים וחמש שנה על פני האדמה ('ספר הישר' דף ה ע"ב ד"ה ויהיו כל ימי חנוך) כמספר הימים בשנה שלפי ימות החמה (ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת בראשית ד"ה 'ויחי חנוך'), ועלה לו כך לפי שאז בני האדם היו עובדים את כוכב השמש, והוא לעומתם גילה שיש הנהגה הגבוהה מעל השמש, וזה נרמז במספר שנות חייו ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' פרשת בראשית ד"ה ויתהלך חנוך). וכן אורך שנות חייו אלו רמזו שכל הנהגת התחתונים הנתונים תחת השמש עתידה להיות מסורה בידו, והוא יהיה כמשנה למלך הקדוש (עפ"י הרמ"ד הוואלי פרשת בראשית פרק ה ד"ה ויתהלך חנוך).

חנוך עלה למרומים בגופו אשר הפך ללפיד אש כדי לשמש לפני קונו

חנוך היה מפריש עצמו מבני האדם ('ספר הישר' דף ד ע"ב ד"ה ויהי בעת ההיא) אך לפי שלא היה יכול העולם לסבול את קדושתו, היה ה' מוכרח לסלק אותו לגמרי מהעולם ('נפש החיים' שער ב פרק יז בשם האר"י ז"ל) והוא עלה חי לגן עדן ('עמק המלך' שער תיקוני התשובה פרק א) ושם נשארו נשמתו רוחו ונפשו עם שאר הצדיקים, ואילו גופו נעשה למלאך מטטרו"ן ('קהלת יעקב' ערך 'חן' ד"ה חנוך הוא). ואז חנוך זכה לחסות בצל שד-י בעליונים ולהיות לפני ולפנים אצל הקב"ה, כפי שהוא נהג בעולם הזה לשים את עצמו יחידי (ראה 'תנא דבי אליהו רבא' פרק כז ד"ה כשם שהם משימין). ועליו נאמר הפסוק "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּ-י יִתְלוֹנָן" (תהלים צא, א) לפי שחנוך ישב בסתר במקום צנוע לבדו ועסק בחכמת האלקים לכן זכה ש"יִתְלוֹנָן" בצל שד-י כלומר שנעשה מלאך מטטרו"ן השוכן לפני ולפנים אצל הקב"ה. ולא עוד אלא בכל מקום שמטטרו"ן נראה שם השכינה נראית עמו (פירוש 'זקוקין דנורא ובעורין דאשא' על 'תנא דבי אליהו רבא' פרק כז ד"ה אות נ ד"ה מ"ש כשם שהם) (וראה 'שיח יצחק' לר' אליהו מני דף לז ע"א בחלק דינים אות ב שהביא בשם האר"י ז"ל שאין להזכיר בפה שמות של מלאכים אלא יאמר בפיו רק את ראש התיבה של שמם, וכגון במלאך מטטרו"ן יאמר 'מם טית').

כאשר עלה חנוך לשמים הוא לא נשאר עם גוף ממש כמו שהיה בעולם הזה ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד הרביעי תורת משה סימן כא-א ד"ה 'ובזה נבא אל ביאור' מספר פרקי היכלות לר' ישמעאל כהן גדול) לפי שבשרו נהפך לשלהבת וגידיו לאש, עצמותיו לגחלים ואור עפעפיו לזוהר ברקים, גלגלי עיניו ללפיד אש שׂיער ראשו לְלַהַט ולהבה וכל אבריו לכנפי אש בוערות וגוף קומתו לאש יוֹקדת ('כתם פז' על זוהר פרשת בראשית דף נו ד"ה 'כלהו אתמסרו בידיה' כפי שמטטרו"ן העיד בעצמו כמובא בספר ההיכלות). וכך אבריו החומריים הפכו לאברים רוחניים ('פרדס רימונים' להרמ"ק שער ההיכלות סוף פרק יב, 'הרמ"ד וואלי' פרשת נח ד"ה ויתהלך חנוך את) בלי שהרגיש שום צער בדבר, אלא בששון ושמחה ועונג גדול (הרמ"ד וואלי פרשת נח ד"ה ויתהלך חנוך את). וכיון שמי שדָּבֵק באיזה דבר נקרא על שם הַדָּבוּק בו לכן חנוך נעשה כאילו ה' והוא אחד ('רבינו בחיי' בראשית ה, כד). ועלה למרומים מרוב התקדשותו, לפי שלא היו ראויים התחתונים שהוא יעמוד ביניהם (הרמ"ד וואלי פרשת נח ד"ה ויתהלך חנוך), שהיה עובד את ה' בצדקות וכשרות עד שלא חטא מעולם ('בית אלקים' להמבי"ט שער היסודות פרק כט ד"ה ואם כן לפי זה).

וכיון שחנוך עלה בגוף ונפש לכן לא נאמר עליו לשון של מיתה אלא רק לשון של היעדרות כפי שנאמר "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹקִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹקִים" (בראשית ה, כד) ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת בראשית ד"ה ויתהלך חנוך). והוא זכה להידבק ב'אור העליון' שממנו נבראו ונמשכו המאורות ביום הרביעי לבריאה ('רבינו בחיי' בראשית ה, כד), וכדי לרמוז על האור הזה נאמר על חנוך "וַיְהִי כָּל יְמֵי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית ה, כג) שלא נאמר בפסוק "וַיִּהְיוּ" כפי שנאמר בדורות הקודמים כמו אצל יֶרֶד "וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת" (בראשית ה, כ), אלא נאמר דווקא "וַיְהִי" וזה כפי שנאמר באור העליון "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וַֽיְהִי אוֹר" (בראשית א, ג) ובזה נרמז שחנוך זכה ל'אור העליון' ('נשמת חיים' מאמר ראשון פרק חמישי ד"ה ויתהלך חנוך). וחנוך נקרא גם בשם 'שׂר הפנים' כי הוא נעשה בחינת פנים המאירים באור הבהיר ('אמרי נועם' לר' מדז'יקוב אות ח פרשת וישלח על הפסוק 'וישלח יעקב מלאכים' ד"ה ומלאך מטטרון) (להרחבה על 'האור העליון' ראה מאמרינו לפרשת נצבים – 'האור הגנוז שבתורה').

חנוך הפך להיות מלאך מטטרו"ן וקיבל תפקיד רם ונישא במרומים

כאשר עלה חנוך לשמים הוא הפך להיות מלאך מטטרו"ן ('תרגום יונתן' בראשית ה פסוק כד, עפ"י זוהר פרשת בראשית כ"ז ע"א ד"ה דבר אחר). וכך שני שמותיו, אחד שבארץ ואחד שבשמים, הם כנגד מה שהיה מייחד ואומר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', שראשי התיבות הללו זה 'בשכמל"ו' ויוצא בגמטריא 'חנוך מטטרו"ן' ('מאמר חיקור דין' חלק ג סוף סימן כב על פי פירוש 'יואל משה' ד"ה ור"ת שלו) מלאך מטטרו"ן נקרא גם "הסוֹפר הגדול" ('תרגום יונתן' בראשית ה, כד) ו"שׂר העולם" (ראה גמ' יבמות דף טז ע"ב, וגמ' חולין דף ס ע"א) והוא מולך בעולם המלאכים ושולט על שבעים שרי אומות העולם ('זכר דוד' מאמר א' פרק כח דף ע ד"ה וכה"ג התפילין). וכל המפתחות של העולם ה' מסר בידו ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן קי). הוא מקבל את השפע היורד מכסא הכבוד ומחלקו לשאר המלאכים והעולמות ('מעבר יבק' שפתי צדק פרק לג). וניתן לו רשות לעשות דין בכל פמליה של מעלה ופמליה של מטה ('רקאנטי' בראשית ד"ה מדרש רות), להיות עם מלאכי אש ולמלוך על כל העליונים והתחתונים, שכפי שהוא העלה את הארץ התחתונה הגשמית אל ה', כן הוא נתעלה למעלה וישב בגבהי מרומים ('באר מים חיים' פרשת משפטים ד"ה ואיש המשכיל והנלבב).

שמו של מלאך מטטרו"ן מעיד על תכונתו, לכן פירוש השם 'מטטרו"ן' הוא 'אדון' כפי שרבותינו קראו לגברת בעלת ממשלה 'מטרוניתא'. וכן הוא מלשון 'שליח' שבלשון יון קורים לשליח 'מנטטור'. וכן הוא מלשון 'שמירה' כי התרגום של "מִשְׁמֶרֶת" (ויקרא ח, לה) הוא 'מטרת' (ראה 'תרגום אונקלוס' ויקרא ח, לה), וכל זה לפי שהוא שומר העולם. ומתוך שמו הוכר גדולתו ופועלו שהוא אדון לכל מה שתחתיו, כל צבא העליונים והתחתונים הלא הם ברשותו ותחת ידו, שה' השליטו על הכל ושׂמוֹ אדון לביתו ומושל בכל קנינו. והוא השליח למי שלמעלה ממנו ('רבינו בחיי' שמות כד, א. וראה ב'תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת פנחס ד"ה 'מטטרו"ן בלשון יון' לעוד ראיות לתרגום השם 'מטטרו"ן'). עליו רמז אברהם אבינו כאשר אמר "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" (בראשית כד, ב) "אֶל עַבְדּוֹ" – זה מטטרו"ן עבדו של מקום, "זְקַן בֵּיתוֹ" – שהוא תחילת בריותיו של מקום, "הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" – שהקב"ה נתן לו ממשלה על כל צבאותיו (זוהר פרשת בראשית דף קל ע"ב ד"ה 'הדא הוא דכתיב' מדרש הנעלם).

מלאך מטטרו"ן קיבל כסא בשמים כנגד כסא ה', ניתן לו חכמה ובינה יותר מכל המלאכים ונעשה לו גדוּלה יותר מכל מלאכי השרת ('ספר ההיכלות' פרק לא, ג בשם ר' עקיבא) על שהוא משמש את 'כסא הכבוד' ואת גלגל המרכבה ואת כל צרכי השכינה ('כתם פז' על זוהר פרשת בראשית דף נו ד"ה 'כלהו אתמסרו בידיה' מספר ההיכלות). הוא גם קיבל שלטון על שבעים השרים של מעלה ויודע את לשונות כל השבעים האומות שכנגדם בארץ ('חסד לאברהם' מעיין רביעי עין יעקב נהר נה). מלאך ס"מ ומלאך גבריאל הם עבדים שלו, ונשלחים בשליחותו ('חסד לאברהם' מעין שלישי עין הארץ נהר יח), שהקב"ה מודיע למלאך מטטרו"ן בכל יום מי הם שנגזר עליהם למות באותו היום, ואז מטטרו"ן מצוה את הס"מ ואת מלאך גבריאל ליטול את הנפשות ('שער החצר' לר' דוד בן שמעון סימן שא ד"ה 'הנה הרב חיים' בשם ר' חיים ויטאל), כאשר מלאך ס"מ שהוא מלאך המוות נשלח ליטול את נשמות המתים בחוץ לארץ ומלאך גבריאל נוטל את נשמות המתים בארץ ישראל ('חסד לאברהם' מעין שלישי עין הארץ נהר יח, 'שער החצר' לר' דוד בן שמעון סימן שא ד"ה 'הנה הרב חיים' בשם ר' חיים ויטאל). והם אינם עושים זאת בעצמם אלא נעזרים לשם כך בחיילות רבים הנמצאים תחתיהם הנקראים 'מלאכי מוות' ('שער החצר' לר' דוד בן שמעון סימן שא ד"ה 'הנה הרב חיים' בשם ר' חיים ויטאל).

מלאך מטטרו"ן נקרא בשם קונו לפי ששֵׁם ה' חקוק על ליבו ('ספר החשק' לר' ישמעאל כהן גדול סימן יח וסימן כד, ראה ספר 'פרדס רימונים' להרמ"ק שער האצילות פרק ו) שנאמר "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" (שמות כג, כא). וכך גם שׁם 'מטטרו"ן' הוא בגימטריא 'שדי' ('ספר החשק' לר' ישמעאל כהן גדול סימן יח וסימן כד, ראה ספר 'פרדס רימונים' להרמ"ק שער האצילות פרק ו). ולכן המלאך מטטרו"ן נקרא גם בשם "זִיז שָׂדַי" ונזכר בפסוק "יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי" (תהלים נ,יא) ('ילקוט חדש' הנקרא גם 'ילקוט ישראלי' ערך מלאכים סימן מג, 'קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן פרק טז סימן ב ד"ה ומקודם יבואר בשם ילקוט חדש). עליו נאמר הפסוק "הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם" (שמות כג, כא) והכוונה בתיבות "הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו" הוא למלאך מטטרו"ן הנקרא בשם 'שר הפנים' ('חוט של חסד' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרשת משפטים ד"ה השמר, עפ"י 'מאור עינים' פרשת כי תשא ד"ה והנה בחינת כל עבודתנו). מלאך מטטרו"ן הוא המלאך שעומד בכל יום קודם הנץ החמה באמצע הרקיע בסוד 'חיה', כאשר שֵׁם החיה מוסב ל'ישראל' וחקוק על מצחה השם 'ישראל', והיא אומרת בקול רם "ברכו את ה' המבורך" וכל גדודי מעלה עונים אחריה "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" ('עמק המלך' לר' נפתלי הירץ שער עולם התוהו פרק שבעים ואחד דף מב ע"א).

מלאך מטטרו"ן היה נקרא בשם 'נער' כאשר עלה למעלה, כי הוא היה נחשב צעיר בין מלאכי עליון ('ספר ההיכלות' לר' ישמעאל כהן גדול בסוף פרק ג). וכן הוא נקרא גם כיום כאשר הוא חוזר מ'כסא הכבוד' אל 'עולם היצירה' ('ילקוט חדש' הנקרא גם 'ילקוט ישראלי' ערך מלאכים אות צח) ששם הוא מקומו (עפ"י 'מגלה עמוקות' דף מח ע"ב פרשת שלח לך ד"ה ד' כנפות לקבל). ועוד מטעם שהוא ממהר לעשות את שליחות ה' בסימן "חֲנֹךְ לַנַּעַר" (משלי כב, ו) ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת חיי שרה ד"ה 'נודע כי'). וכמו כן הוא נקרא גם בשם 'זקן' משום שהוא 'זְקַן ביתו' של הבורא יתברך השולט בכל אשר לו (זוהר פרשת פנחס דף רטו ע"ב ד"ה 'וכי בגלותא' מרעיא מהימנא). וכן נקרא כך כאשר הוא מעלה את תפילות ומעשי ישראל אל כסא הכבוד ('ילקוט חדש' מלאכים אות צח) תת"ק רקיעים, מתוך תתקנ"ה רקיעים שקיימים ('נחלת בנימין' על טעמי המצוות דף קכה ע"א ד"ה ואף דרש. וראה 'מעשה רוקח' לר' אלעזר רוקח פרשת ואתחנן דף לז ע"ב ד"ה ובזה יבואר' דברים נפלאים בעניין זה). ורמוזים שני שמות כינויו יחד בפסוק "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כב, ו) ('השמטות לזוהר' דף קמח ע"א סימן י ד"ה 'ורזא דא'). וזה גם סוד שמו 'מטטרו"ן' שהוא מורכב מתיבות מט-טרון, כאשר 'מט' הוא מלשון עני על שהוא רק 'נער', ו'טִרוֹן' הוא לשון אדון על שהוא 'זקן' – כי יש בו את שתי הבחינות (פירוש 'יואל משה' על מאמר חיקור דין פרק ג סימן כב ד"ה מט וטירון).

מלאך מטטרו"ן שהוא שׂר העולם אמר את הפסוק "נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם" (תהלים לז, כה) (ראה גמ' יבמות דף טז ע"ב, 'מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג סימן כב) לפי שמלאך מטטרו"ן שומר על ישראל ובתוכם שומר על הצדיקים. והוא מעלה את נשמותיהם של הצדיקים העוסקים 'בתורה לשמה' בכל לילה ומראה אותם לפני ה' יתברך. ומלאכי השרת ממתינים אז מלומר שירה עד שיתכנסו נשמות הצדיקים עמהם ויאמרו ביחד שירה לא-ל עליון ('זוהר חדש' פרשת לך לך ד"ה אמר רבי יהודה תא חזי במדרש הנעלם, 'קב הישר' פרק נא ד"ה על כן). ובשעת פטירת איזה צדיק בעולם הזה, מלאך מטטרו"ן וכל פמליא של מעלה מלוין את הצדיק שעולה ומלבישים אותו בכל מיני בגדים יקרים ומעטרים אותו, והמלאך מדליק לפניו נרות העשויות מהוד והדר של זיו השכינה. ועל זה התפלל דוד המלך ואמר "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים" (תהלים קטז, ט) שביקש לזכות למעמד הנשגב הזה ('יסוד יוסף' פרק עב, 'קב הישר' סוף פרק עד). ולעתיד לבוא מלאך מטטרו"ן יתקן את הגופות של המתים לקראת כניסת נשמותיהן בעת תחיית המתים (זוהר פרשת בראשית דף קל ע"ב ד"ה 'ותניא אמר ר' יוחנן' מדרש הנעלם).

ההנהגה בימות החול ניתנה למלאך מטטרו"ן וביום השבת היא בידי ה'

מלאך מטטרו"ן ממונה על התפילות ('קב הישר' סוף פרק כג) על כן הוא פותח את י"ג החלונות הרוחניים בכיסא הכבוד לקבל את תפילתם של ישראל (בסוף ספר 'רזיאל המלאך' ביאור שם מ"ב ד"ה 'בטר צתג'). הוא כותב את זכויותיהם של ישראל, ועושה יחוד בין ישראל לאביהם שבשמים. ולכן הוא נקרא "שר הַפָּנִים" כי הוא פונה פני ה' אל עמו ישראל, ופני ישראל אל אביהם שבשמים כדרך היחוד ('עבודת ישראל' פרשת וישב ד"ה ויראו אותו מרחוק). וכל הנהגתו היא דווקא בששת ימי החול ('אמרי נועם' פרשת ויגש אות יד ד"ה 'וידוע אשר בחול היחוד' עפ"י זוהר תיקונים בהקדמה דף ב ע"ב ד"ה ובעל כנפים, 'אמרי נועם' לר'/ מאיר מדז'יקוב פרשת חקת אות יח ד"ה וידוע אשר בחול) שאז הוא גם מעלה את התפילות ('ספר הגירושין' להרמ"ק תחילת פרק יח ד"ה וקמתי), אך בשבת שישראל מתעלים ונקראים 'בנים' למקום אינם צריכים לו, ומתייחדים ישירות ב'צדיק חי העולמים' ('עבודת ישראל' פרשת וישב ד"ה ויראו אותו מרחוק) כלומר בהקב"ה בעצמו ('אמרי נועם' לר'/ מאיר מדז'יקוב פרשת חקת אות יח ד"ה וידוע אשר בחול), כי נמצאים תחת הנהגתו של ה' יתברך ולא תחת מלאך מטטרו"ן ('מאור עינים' פרשת כי תשא ד"ה והנה בחינת כל עבודתנו, 'ליקוטי מוהר"ן' לר' נחמן מברסלב תורה עט. וראה 'תיקוני זוהר' תיקון כא דף סא ע"א ד"ה 'ובגין דא עונת' שזה הטעם שעונת תלמידי חכמים היא משבת לשבת. עיי"ש).

וכן הוא לגבי השפע היורד לעולם, שבזמן שישראל נמצאים בגלות ובית המקדש עומד בחורבנו, אז הדרים בחוץ לארץ מקבלים בימות החול את השפע המושפע עליהם באמצעות מלאך מטטרו"ן והם ניזונים על ידו. ואילו יושבי ארץ ישראל בימות החול מקבלים את השפע היורד עליהם מן השכינה עצמה להיות ניזונים על ידה. אבל ביום שבת קודש אין שום חילוק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ שכל עם ישראל ניזונים מן השכינה הקדושה. וכל זה בזמן שבית המקדש בחורבנו וישראל נמצאים בגלותם, אך כאשר היה בית המקדש עומד בבניינו בבית ראשון ובבית שני וכמו שיהיה לעתיד לבוא בבית המקדש השלישי, אזי גם בני חוץ לארץ ניזונים בימי החול מן 'השכינה הקדושה' ולא רק יושבי ארץ ישראל, וכל שכן בשבתות וימים טובים ('דמשק אליעזר' על זוהר פרשת תרומה דף קנב ע"ב ד"ה ועשית שלחן עצי שטים).

לכן אמרו רבותינו כי "שׁוֹמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ" (ראה גמ' שבת דף קיח ע"ב), כלומר שבשבת אין מקום חלוּל וריק, רק הכל ממוּלא מכבודו יתברך שמו, מה שאין כן ביום חול שהוא על ידי 'שליח' שיש לו גבול וקץ ואינו מוסיף ואינו גורע מתפקידו. לכן כשדבקים ביום שבת בה' יתברך יכולים אז להימחל העוונות, כי אין דבר שחסר בו יתברך שמו ומי יאמר לו מה תעשה. ומטעם זה אמרו רבותינו על שמירת השבת כי "כל המשמר שבת כהלכתה אפילו עובד עבודה זרה כדוֹר אנוֹש מוחלין לו" (ראה גמ' שבת דף קיח ע"ב) ('מאור עינים' פרשת כי תשא ד"ה והנה בחינת כל עבודתנו). ומשום כך מבקשים בשבת "רצה והחליצנו ה' אלקינו במצותיך ובמצות יום השביעי השבת הגדול והקדוש הזה" (מתוך ברכת המזון של סעודות השבת), "רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ" – מבקשים שה' יחלץ אותנו מהנהגת מלאך מטטרו"ן השולט בימי החול, ויהיה עתה ביום שבת הנהגתנו על ידו יתברך. ואנו מבקשים זאת על ידי סיוע שלו לקיים את "מצות יום השביעי" כראוי ('נגיד ומצוה' לר' יעקב צמח דף קכה ע"ב ד"ה ובבהמ"ז, 'דבר בעתו' יום שבת קודש דף ריג ד"ה מזמור לדוד).

ולכן תקנו רבותינו לומר בליל שבת לאחר תפילת העמידה וכן בקידוש של יום השבת "מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר" (תהלים כג, א) כי בשונה מימי החול שההנהגה ('דבר בעתו' לר' ששון מרדכי שינדוך יום שבת קודש דף קצא - קצב ד"ה מזמור לדוד) בחוץ לארץ בזמן הגלות (עפ"י 'דמשק אליעזר' על זוהר פרשת תרומה דף קנב ע"ב ד"ה ועשית שלחן עצי שטים) היא על ידי מלאך מטטרו"ן, הרי שבשבת ההנהגה היא על ידו יתברך. ולכן מהשבת מתברכים כל ששת ימי השבוע ולא להיפך. וזה מה שאומרים במזמור "ה' רֹעִי" – היום הזה ה' רוֹעה אותי ולא עבדוֹ מלאך מטטרו"ן, ועל כן "לֹא אֶחְסָר" – כלום בכל ימות השבוע מכוח ההנהגה של השבת. ומטעם זה גם לא צריך לבקש מזונות בתפילות יום השבת, כי בכוח השבת כבר יימשכו מזונותיו. וכן אין צריך לבקש רפואה וסליחה, כי כל השומר שבת מוחלים לו. וכן כל כיוצא בזה, יכולה השבת שתעשה כל צרכיו של האדם. ולכן צריך האדם להתפלל את תפילות השבת בכוונה גדולה ('דבר בעתו' יום שבת קודש דף קצא - קצב ד"ה מזמור לדוד).

משה רבינו ראה את מלאך מטטרו"ן ורצה להגיע לגדולתו ומעלתו

והנה כשבַּתְיָה בת פרעה ירדה לנהר לטבול לְגֵרוּת ('בעל הטורים' שמות ב, ה ד"ה ותרד בת פרעה) היא ראתה את תיבתו של משה רבינו, ואז פקח הקב"ה את עיניה וזכתה לראות את מלאך מטטרו"ן. לכן נאמר "וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה" (בראשית ב, ו) "נַעַר" – הכוונה למלאך מטטרו"ן הנקרא 'נער'. וזו הסיבה שהעדיפה בתיה לקרא למשה רבינו בשם 'משה', לפי שרצתה לקרא לו על שם מלאך מטטרו"ן שראתה ('מגלה עמוקות' פרשת שמות ד"ה 'יובן'), שכן "משה" הוא ראשי תיבות 'מטטרו"ן שר הפנים' ('מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת שמות ד"ה 'יובן', 'מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת חקת דרוש ב ד"ה 'במדרש רבה' מהדורא תנינא). והיא לא קראה לו "מַשוּי" על אף שהיה מתאים יותר לפעולה של הַמְּשִׁיָּה מהמים ('מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת שמות ד"ה 'יובן'. והביא בשם 'ילקוט שמעוני' לר' שמעון הדרשן מפרנקפורט ש"נער" בפסוק לעיל הוא המלאך שהתלווה עם משה רבינו).

וכשגדל משה רבינו, הקב"ה גילה לו כי מלאך מטטרו"ן נכבד לפניו ('רקנאטי' פרשת בראשית ד"ה מדרש רות). וכששמע משה רבינו את מעלת מלאך מטטרו"ן הוא רצה לראותו, וזהו מה שביקש "וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" (שמות לג, יח) שכוונתו בזה היתה לראות את מטטרו"ן שר הפנים ('זוהר חדש' פרשת בראשית דף יג ע"ב ד"ה ועוד אמר רבן יוחנן בן זכאי). והקב"ה התרצה לו ואמר "וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" (שמות לג, כג) כאשר "אֲחֹרָי" הכוונה למלאך מטטרו"ן ('ספר החשק' לר' ישמעאל כהן גדול סימן מו). ואז ראה משה רבינו "קשר של תפילין" (ראה ברכות דף ז ע"א) הוא קשר התפילין מה'תפילין' הרוחניות שמניח מלאך מטטרו"ן ('מערכת אלוקות' לר' פרץ הכהן בן ר' יצחק פרק רביעי ד"ה מטטרון והוא הנער). ועל כך שראה אותו אמר משה רבינו להקב"ה "אֲדֹנָי אֱלֹקִים אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה" (דברים ג, כד) כאשר בתיבה 'עַבְדְּךָ" התכוון למלאך מטטרו"ן ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן קח) שהוא עבד נאמן ('מגלה עמוקות – רנב אופנים' אופן קיא) וידו היא יד "הַחֲזָקָה" ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן ק).

משה רבינו זכה לראות את מלאך מטטרו"ן לראשונה בתוך הסנה הבוער באש ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' בסוף אופן קו) כפי שנאמר "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָֽאֱלֹקִים חֹרֵבָה: וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" (שמות ג, א – ב) ('עמק המלך' לר' נפתלי הירץ שער אבא ואמא פרק מו דף עט ע"ב). וכשראה משה רבינו את גדולתו של מלאך מטטרו"ן הוא רצה להיכנס לארץ ישראל ועל ידי כן להגיע למעלתו. ולכן גם משה רבינו עשה כמלאך מטטרו"ן ונטה את האוהל שלו מחוץ למחנה בשעה שחטאו ישראל בעגל, וכפי שהפריש מלאך מטטרו"ן את עצמו מבני האדם בזמן שהוא היה חנוך ('מדרש תלפיות' ערך חנוך, 'מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן קי). ונרמז הדבר בדברי משה רבינו שנאמר "אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ" (דברים ג, כד) ראשי תיבות 'אהל' ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן קי).

לאחר הסנה מלאך מטטרו"ן הפך להיות רבו של משה ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' סוף אופן קו, 'מגלה עמוקות' פרשת וירא ד"ה והוא ישב חסר ו'). והותר רק למשה רבינו להיעזר בו לפי שאותיותיו רמוזות בשמו של משה (זוהר פרשת פנחס דף ריט ע"א ד"ה 'אמר לון רבנן' רעיא מהימנא), שכן "משה" הוא ראשי תיבות 'מטטרו"ן שר הפנים' ('מגלה עמוקות' פרשת שמות ד"ה 'יובן'). ועל כך אמר ה' למשה רבינו "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רַב לָךְ" (דברים ג, כו) כלומר הרב שלך הוא מלאך מטטרו"ן רבן של כל המלאכים ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן קח). וכמו שמלאך מטטרו"ן שׂר הפנים כלול מששים רבוא מלאכים ('מגלה עמוקות' פרשת דברים ד"ה 'אלה הדברים אשר דבר' עפ"י זוהר תיקונים) כן משה רבינו היה כולל ששים רבוא נשמות ישראל ('מגלה עמוקות – רנב אופנים' סימן קצז) וכפי שנרמז בפסוק "דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שׂרָף" (ויקרא י, טז) שהתיבה "שׂרָף" ראשי תיבות 'ששים רבוא פרצופים' ('מגלה עמוקות' פרשת חקת דף נח ע"א ד"ה הקב"ה אמר למשה).

בעזרת מלאך מטטרו"ן התגלה למשה רבינו עד ארבעים ותשע שערי בינה שהם כנגד שם רבו מטטרו"ן ('מגלה עמוקות - רנב אופנים', בסוף אופן קו) וזה לפי שהקב"ה נתן בראשו של מלאך מטטרו"ן רק ארבעים ותשע 'אַבְנֵי יְקַר' ('מגלה עמוקות' פרשת ויקרא דף ג ע"ב ד"ה האופן ל"א איתא). וכן רבו מטטרו"ן גילה לו את סוד הגלות וסוד דילוג הקץ ('עמק המלך' שער אבא ואמא פרק מו דף עט ע"ב). ומשום כך לפעמים מלאך מטטרו"ן נקרא גם בשם זגנזגא"ל (עפ"י 'קהלת יעקב' ערך 'זג' ד"ה 'זגנזגא"ל הוא רבו' עיי"ש) לפי שהקב"ה מסר בידו את כל גנזי אוצרות, כך שהוא ממונה על אוצר רב ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן קח). ועוד מלאך מטטרו"ן הוא זה שקרא למשה רבינו לעלות אל ה' בפסוק "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק" (שמות כד, א) (רש"י בגמ' סנהדרין דף לח ע"ב ד"ה מטטרון וד"ה ששמו כשם רבו, 'רקנאטי' פרשת משפטים ד"ה 'ואל משה אמר' ביש אומרים,ן השני, 'ילקוט דוד' פרשת משפטים ד"ה 'ובזוהר איתא').

הנהגת מלאך מטטרו"ן היא לדון לפי מעשיו של האדם

מפאת גדולתו של מלאך מטטרו"ן טעה בו אלישע בן אבויה. שכאשר היה אלישע בן אבויה בשמי מרום ראה את מלאך מטטרו"ן יושב בשמים וכותב את זכויותיהם של ישראל (גמ' חגיגה דף טו ע"א) והיה דן את כל העולם כולו ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת בהעלותך ד"ה והנה נשמת) כמו דיין לפני פתח היכל עוזו של הקב"ה ('סודי רזיא' הלכות הכסא ד"ה מיטטרון). ואמר אלישע לעצמו "כיצד זה יתכן, והרי אין למלאכים ישיבה אצל ה' יתברך?!" ולכן הסיק שחלילה יש שתי רשויות למעלה ויצא לתרבות רעה, ולא ידע שזהו מלאך מטטרו"ן השונה משאר המלאכים ויש לו רשוּת לשבת (גמ' חגיגה דף טו ע"א, 'ידו בכל' למחבר 'שבט מוסר' סימן אלף קמח) ולדון את העולם (עפ"י 'עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת בהעלותך ד"ה והנה נשמת). לעומתו ר' עקיבא גם ראה את מלאך מטטרו"ן ולא כפר אלא דרש על הקב"ה "וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ" (דברים לג, ב) כלומר אות הוא ברבבה שלו, אדון בצבא שלו, ואין בלעדיו אחר. ולא טעה לחשוב שיש חלילה עוד אלוהות (גמ' חגיגה דף טז ע"א).

הקב"ה גילה לעם ישראל את הנהגת הדין של מלאך מטטרו"ן כאשר הוא שלח להם אותו לשמירה בדרך בעת כניסתם לארץ ישראל שנאמר "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי" (שמות כג, כ) וכן אמר "כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו" (שמות כג, כג). מיד אחר כך הודיעם שאין למלאך מטטרו"ן יכולת למחול על פשעיהם, אלא הם נידונים לפי מעשיהם שנאמר "הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" (שמות כג, כא). ונאמרו עליו התיבות "הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו" כי הוא מטטרו"ן שר הפנים. וכן הוסיף הכתוב לומר "אַל תַּמֵּר בּוֹ" כשהכוונה שלא תטעה בו כמו שעתיד לטעות אלישע בן אבויה ('מגלה עמוקות' פרשת שמות אות ו ד"ה 'גם צירוף של שם' מהדורא תנינא).

כישראל הם בחינת 'בנים' אזי הם נידונים על ידו של הקב"ה בבית הדין של מעלה, ואם רוצה למחול אזי הוא מוחל. אבל כשהם אינם ראויים אז הם בחינת 'עבדים' ונידונים בבית הדין של מטטרו"ן עבדו של ה' והוא אינו יכול למחול ועושה הדין גמור על דרך שרמוז בפסוק "עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ פֹּרֵק אֵין" וכו' (איכה ה, ח). ועל זה היה מתפלל דוד להקב"ה "מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא" (תהלים יז, ב) ולא מבית דין של מטטרו"ן, משום שאין שם מחילה ('עיני העדה' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' על משלי דף קד ע"א ד"ה 'עוד י"ל עם מה שכתבו חכמי המקובלים' בשם המקובלים). ואמר הקב"ה על ישראל "לא דַיַין לישראל שחוטאין לְפָנַי אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהן" (ראה גמ' שבת דף קמה ע"ב בשם ר' אלעזר) וכוונתו שהיות וישראל חוטאים אז נקראים 'עבדים' ומוכרחים להיות נידונין בבית דין של מטטרו"ן, ובזה מטריחין את ה' יתברך ליידע איזו גזירה קשה גזרו עליהן שם בבית הדין של מטטרו"ן כדי להביא אותה עליהם, אף שמידתו היא לרחם. ובזה כביכול הוא מוכרח לחתום שהדין מחייב כך, וזה 'טורח' עליו ('עיני העדה' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' על משלי דף קד ע"א ד"ה 'עוד י"ל עם מה שכתבו חכמי המקובלים' בשם המקובלים).

מלאך מטטרו"ן זקוק לעם ישראל כי בשבילם נברא העולם והם התכלית, לכן הוא נשלח לשמור את ישראל במדבר שנאמר "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי" (שמות כג, כ) אך משה רבינו דחה את ליוויו ('בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש חמשים דף רטו ע"ב ד"ה ולהיות שהעולם). וכשהגיע עת הכניסה לארץ והכניסם יהושע בן נון, אז שוב בא המלאך מטטרו"ן ללוות אותם ('של"ה הקדוש' מסכת חולין ד"ה עתה אפרש) ולא היו יכולים הפעם לדחותו שנאמר "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ: וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ" (יהושע ה, יג – יד), ואמר על עצמו "אֲנִי שַׂר צְבָא ה'" כיון שהוא 'שׂר העולם'. ועוד אמר ליהושע "שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא" (יהושע ה, טו) ('של"ה הקדוש' מסכת חולין ד"ה עתה אפרש) כי כל מקום שמלאך מטטרו"ן נראה השכינה עמו, ועל ידה נעשה המקום קדוֹש שהיא מכבדת את מקומה וכפי שהיה בהר סיני ('זקוקין דנורא ובעורין דאשא' על 'תנא דבי אליהו רבא' פרק יח אות רלט ד"ה ומ"ש והיה כתיב). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.