חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פרשת נח – מעשיהם של בוני מגדל בבל


תושבי הארץ התאחדו והחליטו לבנות להם "עִיר וּמִגְדָּל" שנאמר "וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (בראשית יא, ד). ה' מנע מהם את עשיית המגדל על ידי שירד ובלבל את שפתם והפיצם בכל הארץ שנאמר "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר" (בראשית יא, ז- ח).
ויש להבין, מה היו מעשיהם הרעים של בוני מגדל בבל אשר גרם לה' יתברך לרדת ולבלבל את שפתם ולהפיצם על פני כל הארץ?
מגדל בבל נבנה ב'בקעת שנער' מקומם של כוחות הטומאה והקליפה
אנשי דור המגדל לא רצו להשתעבד תחת הקדוּשה כי ידעו שזה טוֹרח גדול לסגף את עצמם מִתַּאֲווֹת החומר, וכל רצונם היה להתעדן בתאווֹת העולם הזה ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת נח דף ט ד"ה ענין דור הפלגה) וללכת אחרי שרירוּת ליבם ולטנף את עצמם בכל מיני גשמיוּת העולם ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת נח, 'באר מים חיים' פרשת נח ד"ה ויהי), וזה על ידי שיוציאו עצמם מתחת ידו יתברך ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק א' דרוש לט פרשת בלק דף עא ע"ב טור ב ד"ה ולכן בקשו לעשות) והוא לא יוכל לשלוח עליהם את פורענותיו ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק א' דרוש לט פרשת בלק דף עא ע"ב טור ב ד"ה ולכן בקשו לעשות). וכפי שנאמר "וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל" (בראשית יא, ד) "לָּנוּ" – לצרכנו ובשבילנו ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת נח). לכן הם נקראו בשם "בְּנֵי הָאָדָם" ולא בשם "בְּנֵי נֹחַ" כפי שנאמר "וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם" (בראשית יא, ה) כי כוונתם היה ללכת אחרי החוֹמר והאדמה ולא תחת הקדוּשה ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת נח דף ט ד"ה ענין דור הפלגה).
אותם אנשים רצו לפעול נגד רצונו של הקב"ה ('זרע שמשון' לר' שמשון מנחמני פרשת לך לך דף יד ע"ב טור ב) על ידי שיעשו את מעשיהם הרעים ואף על פי כן ימשיך להיות מושפע עליהם 'שפע' משמים ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת נח) כי 'המפתחות' יהיו בידיהם ולא יהיו ניזונים מידיו של הקב"ה ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן פרשת יתרו ב' דף נג ע"א טור א). ולצורך כך הם ביקשו לפעול בכשפים ('זרע שמשון' לר' שמשון מנחמני פרשת לך לך דף יד ע"ב טור ב) כדי להיעקר מהקדושה ולהשתרש ב'קליפה' ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף עד ע"ב סתרי תורה מהרא"ג), לחזקה ולהאדירה – ואז למשוך דרכה את השפע הקדוֹש המושפע בעולם. וכך רצו אנשי הדור ההוא שיתאפשר להם לנהוג במעשיהם הרעים ותאוותיהם ולא להיענש ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת נח), שהרי כל ההנאות של העולם התחתון הזה מוּתרוֹת ל'סטרא אחרא' ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת נח דף עה ע"א ד"ה 'לאתהנא ביה תתאי' מהרמ"ק). וכל אותם הבונים של המגדל היו מסכימים בדברי שקר למרוד בה' וללחום בו, ולעשות כל תועבותיהם וכישופיהם בחושבם כי טובים הם ('צרור המור' לר' אברהם סבע חמיו של לר' יוסף קארו מחבר השולחן ערוך פרשת נח פרק יא אות ג ד"ה ולהורות על אחדותם).
לכן כשאותם אנשים חיו בארץ ישראל וראו ששׁם נמצאת השגחת הקב"ה הם החליטו לנסוע משם. ואז נאמר "וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם" (בראשית יא, ב) כלומר שנסעו אל מקום הכישופים והנחשים שעליו נאמר "וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם" (בראשית כט, א) וכן אצל בלעם "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶֽלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם" (במדבר כג, ז) ('צרור המור' פרשת נח פרק יא ד"ה וכן במחשבה ובמעשה). וכך הם המשיכו לחפש ולרדוף אחרי 'החיצונים' ואחרי העבודה זרה עד שהם מצאו את 'בקעת שנער' ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף עו ע"א ד"ה 'מקדמונו של עולם' מהרמ"ק) שהיתה מקום המוכן לפורענות ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף עד ע"ב סתרי תורה מהרא"ג) ול'קליפה', שהרי ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף עד ע"ב ד"ה 'בארץ שנער' מהרמ"ק) לשם ננערו כל מתי המבול ('בראשית רבה' לז, ד) שאין להם תחיה ושנשארו שם דבוקים ב'מיתה העולמית' שזה 'החיצוני' ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף עד ע"ב ד"ה 'בארץ שנער' מהרמ"ק). ריכוז אנשי דור המגדל באותה הבקעה גרם לכך שהתכנסה כל ההשפעה והחיוּת הרוחנית שלהם למקום אחד – וממילא היה ביכולתם להוציא לפועל את תכניתם ('באר מים חיים' פרשת נח ד"ה ויאמר ה').
על מנת לפעול החליטו אנשי הדור ההוא לפנות לנמרוֹד ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת נח דף ט ד"ה ענין דור הפלגה, עפ"י 'אגרא דכלה' למהרצ"א מדינוב מחבר ספר 'בני ישששכר' פרשת נח ד"ה והוא היה גיבור) ולהמליך אותו עליהם ('פרקי דרבי אליעזר' פרק י' ופרק כד). נמרוד היה 'ראש' ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת נח דף ט ד"ה ענין דור הפלגה) ו'גיבור' בהמרדת הבריות שנאמר "הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה'" (בראשית י', ט), והיה פוגם בארבע אותיות שם אדנ"י שנאמר "לִפְנֵי ה' " ('מגלה עמוקות' פרשת תולדות על הפסוק 'ואלה תולדות' ד"ה ונרמז הפסוק). נמרוד ביקש לסלק את ה' מן הארץ ולהסיר את ההשגחה על מנת שהעולם יהיה הפקר (עפ"י 'אגרא דכלה' לבעל 'בני יששכר' פרשת נח ד"ה והוא היה גיבור. ראה רש"י בראשית י, ט), וגם היה עושה את עצמו 'אֱלוֹהַּ' ('זרע שמשון' לר' שמשון מנחמני פרשת לך לך דף יד ע"ב טור ב). נמרוד היה חכם גדול בשימוש שמותיו של הקב"ה ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת נח), בקי בידיעת האלוקים (רש"י בראשית י, ט) ובכשפים ומזלות ('זרע ברך' לרבינו ברכיה ברך תלמידו של 'המגלה עמוקות' פרשת נח ד"ה ממוצא דבר). והוא היה המלך שנקרא בשם "אַמְרָפֶל" כפי שנאמר "בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר" (בראשית יד, א) ('זרע שמשון' לר' שמשון מנחמני פרשת לך לך דף יד ע"ב טור ב).
שליטת הסטרא אחרא היא דווקא בבקעות, לכן כך היתה גם ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק א' דרוש יח פרשת בשלח דף לח ע"א טור א ד"ה 'ויש לדקדק' עיי"ש עוד דברים נפלאים) 'בקעת שנער' מקום המוכן לכישופים ולטומאות ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' דף יד ע"ב ויאמרו הבה נבנה לנו) המכוּון כנגד 'הקליפה' העליונה ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל כתב יד דף סט אות קע דפוס בירושלים), ואנשי הדור רצו שמקום זה יהיה עזר לבנית המגדל הגשמי על ידי כישופים וכוחות הטומאה ('עיני העדה' למחבר ה'שבט מוסר' ר' אליהו הכהן דף יד ע"ב ויאמרו הבה נבנה לנו). מטעם זה הם המליכו את נמרוד דווקא באותה הבקעה שהם הגיעו אליה ('פרקי דרבי אליעזר' פרק י' ופרק כד) כי גם אחיזתו של נמרוד ב'חיצונים' היתה מאותה הבקעה ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת נח דף עד ע"ב סתרי תורה מהרא"ג), כפי שנאמר "עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה': וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר" (בראשית י, ט – י) (זוהר פרשת בראשית דף עד ע"ב ד"ה ויהי כל הארץ). ומטרתם של אותו הדור היה שהוא ינהיגם בתכניותיהם ('פרקי דרבי אליעזר' פרק י' ופרק כד) ויפעל להשפיע עליהם את 'השפע' (עפ"י 'תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת נח דף ט ד"ה ענין דור) שכן היה דרכו לעבוד עבודות זרות כדי לקבל איזה שפע מהם ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן פרשת לך לך דף יג ע"ב טור ב ד"ה הנה נתבאר).
בניית המגדל היתה על ידי השבעות מלאכים ושמות קדושים
במהלך החפירות שחפרו אנשי הדור בעפר של 'בקעת שנער' על מנת ללבוֹן את הלבנים, הם מצאו שם את סִפְרוֹ של אדם הראשון וסִפְרוֹ של חנוך, שנגנזו שם באותה בקעה על ידי הצדיקים הראשונים כדי שאנשי דור המבול לא ישתמשו בהם ('כתם פז' על זוהר פרשת נח דף עה ע"ב ד"ה פתח רבי חייא ואמר), ועל מציאה זו נאמר בפסוק "וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר" (בראשית יא, ב). ואז באמצעות החכמה שגילו אנשי דור מגדל בבל באותם הספרים (זוהר פרשת נח דף עו ע"א ד"ה פתח רבי חייא) וכן על ידי 'לשוֹן הקוֹדש' ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת נח דף ט ד"ה ענין דור הפלגה) שֶׁמּוֹרָה על הקדוּשה ('כתם פז' פרשת נח דף עו ד"ה פתח רבי חייא) הם היו יכולים לפעול בעליונים ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת נח דף ט ד"ה ענין דור) ולעשות מעשים נגד רצון הקב"ה (זוהר פרשת נח דף עו ע"א ד"ה תא חזי).
וכבר מזמן דור אנוֹש היו האנשים משתמשים בהשׁבעות מלאכים ('הקדמות ושערים' של 'לשם שבו ואחלמה' שער ז פרק ו אות ה ד"ה 'אמנם ענין מה שאמרנו', 'זכר דוד' מאמר א' פרק פב דף רכח ע"א טור ב ד"ה ולי נראה לדרוש) והיו בקיאים במדרגות העליונות כל דבר ודבר על בוריוֹ כפי שנאמר "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" (בראשית יא, א) (זוהר פרשת נח דף עד ע"ב ד"ה 'ודברים אחדים' סתרי תורה) כלומר שידעו איך הדברים אחוּזים ומשתלשלים זה מזה, וידיעתם היתה נקיה בלא ערבוב ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת נח דף עד ע"ב). הם ידעו מה מדרגתו של כל מלאך ומלאך ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת נח) מי ממונה על האש ומי ממונה על המטר ומי על הצמחים ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף עה ע"א סתרי תורה ד"ה 'חד ממנא איהו ברקיעא' מהרמ"ק), והיו מַשְׁבִּיעִים את המלאכים השולטים עליהם שיפעילו את המלאכים שתחתיהם לבצע את רצונם ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת נח). שכל ביטחונם של דור בוני המגדל היה בשׂרים הרוחניים של מעלה, והיו עובדים להם ('צרור המור' פרשת נח פרק יא, ח ד"ה ולפי שהיה) ומצליחים במעשיהם (זוהר פרשת נח דף עה ע"א ד"ה וירד ה' לראות, 'צרור המור' פרשת נח פרק יא, ח ד"ה ולפי שהיה).
לכן הצליחו אותו הדור לבנות מגדל שאפשר היה לבנותו רק על ידי מלאכים, כי גובהו של המגדל היה רב והגיע ('צרור המור' פרשת נח פרק יא, ה ד"ה ואמר וירד ה') לגובה של עשרים ושבע מִיל ('ארבע חרשים' לר' יוסף יששכר בן אלחנן דף מא ע"ב ד"ה ארשב"י) ואילו היסוד של המגדל לא היה רחב כל כך שיתאים לגובהו העצום ('צרור המור' פרשת נח פרק יא, ה ד"ה ואמר וירד ה'). לכן מגדל זה היה דבר פלא, עד שהקב"ה בעצמו ירד לראותו שנאמר "וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם" (בראשית יא, ה) ('צרור המור' פרשת נח פרק יא, ה ד"ה ואמר וירד ה'). אמנם כל כוונתם של בוני מגדל בבל היה להרוס את מעמד ומצב הקדוּשה ולהוסיף כוח בתוך הסטרא אחרא, לפי שהעולם נברא בקדוּשה על ידי עשרים ושנים אותיות אלף-בית אשר יחד עם אותיות הסופיות מנצפ"ך הן עשרים ושבע, לכן כנגדו הם בנו בטומאה מגדל בגובה עשרים ושבע מִיל, על מנת לכבוש את הכל תחת יד 'הקליפות' ('ארבע חרשים' לר' יוסף יששכר בן אלחנן דף מא ע"ב ד"ה ארשב"י).
אנשי הדור ההוא ידעו גם את שמותיו הקדושים של הקב"ה ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת נח) עוד מזמן דור אנוֹש (עפ"י 'הקדמות ושערים' של 'לשם שבו ואחלמה' שער ז פרק ו אות ה ד"ה 'אמנם ענין מה שאמרנו') והיו משתמשים בהם בצורה מעשית. וזה מה שנאמר "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'" (בראשית ד, כו) כלומר שהיו יודעים את שימוש שמותיו הקדושים, וצירופי האותיות בלשון הקודש ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת נח, 'תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת נח דף ט ד"ה ענין דור הפלגה). ועל ידי השימוש בזה היו מורידים כוח לעבודה זרה. לכן אמרו רבותינו כי בדור אנוש החלו לקרוא לעבודות זרות בשמות של אלהוּת (ראה רש"י בראשית ד, כו) ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת נח דף ט ד"ה ענין דור הפלגה). וכך על ידי ידיעת השמות הקדושים והשבעות המלאכים היה מסור בידיהם כל המפתחות של גנזי העליונים ('זכר דוד' מאמר א' פרק פב דף רכח ע"א טור ב ד"ה ולי נראה לדרוש).
המגדל נבנה בטומאה ושימש למשיכת שפע רוחני אל הסטרא אחרא
כנגד 'ירושלים' ו'מגדל דוד' של מעלה הנמצאים בַּקְּדוּשָּׁה, יש 'ירושלים' ו'מגדל דוד' של מעלה הנמצאים בטומאה ('ארבע חרשים' דף מא ע"ב ד"ה ארשב"י). וכיון שאנשי אותו הדור רצו למשוך אליהם את השפע היורד דרך 'שער השמים' אשר בירושלים שהוא מקום קודש הקודשים, לכן הם בנו מגדל המכוּון ממש כנגד 'ירושלים של מעלה' שבטומאה, שהוא לעומת ירושלים שבקדוּשה וקודש הקודשים הנקרא "מִגְדַּל דָּוִד" כמו שנאמר "כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת" (שיר השירים ד, ד) ('באר מים חיים' פרשת נח ד"ה הנה חטא) והתכוונו להגביר את 'מגדל דוד' שלהם ולהחליש כנגדו את 'מגדל דוד' שבקדוּשה ('ארבע חרשים' דף מא ע"ב ד"ה ארשב"י). לכן כשם שבבית המקדש הראשון לא חתכו את האבנים בכלי ברזל כמו סכין או גרזן, כך גם אנשי אותו הדור לא חתכו את האבנים למגדל בכלי ברזל אלא אמרו "הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים" (בראשית יא, ג). וכן על מה שנאמר במקדש "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ" (ישעיה סד, י) אמרו אותו הדור "הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה" (בראשית יא, ג) ('רקנאטי על התורה' פרשת נח ד"ה ויאמרו).
המגדל נבנה על ידי החכמה שהיתה מדור אנוֹש בהשׁבעות ושמות טומאה ולחשים וטינופת כדרך המכשפים המעוננים – על מנת שיהיה בניין לעבודה זרה ול'חיצונים'. וכל מי שהיה נותן חוֹמר בבניין היה מזכיר הזכרה ידועה להמשיך כוח 'החיצוני' שם. וכן כל מי שהיה נותן לבנה היה מזכיר הַשְׁבָּעָה ושֵׁם טומאה להמשיך לשם את כוֹח 'החיצוֹני'. לכן הם פעלו עם 'חומר' ו'לבנה' שהם כנגד כוח הס"מ ואשתו הלילי'. בוני המגדל היו פועלים בחוֹזקה כי הם היו באחדות ובאגודה אחת ודיברו בלשון הקודש ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף עו ע"א ד"ה 'מקדמונו של עולם' מהרמ"ק), וכל מטרתם לשם עבודה זרה. לזה רומז הפסוק "וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם" (בראשית יא, ב), שנסעו מה' שהוא קדמוֹנוֹ של עולם. וכן רומז הפסוק "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִֽים" (בראשית יא, א) (זוהר פרשת נח דף עד ע"ב ד"ה 'ודברים אחדים' סתרי תורה) שאמרו דברים 'חדים' כנגד ה' יתברך כגון "למה הוא בורר לו את העליונים ונותן לנו את התחתונים!" ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק שמן הטוב פרשת נח על הפסוק 'ויהי כל הארץ שפה אחד וכו'').
בראש המגדל הם הניחו עבודה זרה ובידה חרב, כדי לסמל שהיא "נלחמת" עם בורא העולם, ותפקידה של העבודה זרה היה למשוך את השפע לטומאה. וזה מה שנאמר "וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם" ('מערכת אלוקות' פרק תשיעי שער ההריסה ד"ה אמנם, 'חוט של חסד' למחבר 'שבט מוסר' בסוף פרשת נח) "עִיר וּמִגְדָּל" – היא העבודה זרה ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת נח דף ט ד"ה ענין דור הפלגה) ושתי השמות כנגד הס"מ ואשתו ('נצוצי אורות' להחיד"א על הזוהר פרשת נח דף עד ע"א אות ד), "וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם" – שיהיה לעבודה זרה כוח מן הקדושה העליונה על ידי שימוש בשמותיו יתברך, כי ידעו שלא יהיה בה כוח אלא אם יבוא אליה מן הקדוּשה. ועל ידי כן יושפע עליהם טובה מהעבודה זרה גם אם הם לא יהיו טובים ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת נח דף ט ד"ה ענין דור הפלגה), וכך יוכלו להתענג מתאוות העבירות בעולם הזה ולא להיענש ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת נח).
החטאים של דור מגדל בבל ('ברכת שמואל' לאביו של מחבר 'קב הישר' פרשת נח דף ז ע"ב טור א ד"ה במדרש ילקוט) והמעשים הרעים שלהם, בהם ניסו לפגוע במלכוּת שמים ולהשליט את הסטרא אחרא על העולם הזה, כמעט לא הִתְפָּרְשׁוּ, למעט קצת במדרשים ועל ידי חכמי הקבלה. ודבר זה שוֹנה ממעשיהם של דור המבול אשר כן הִתְפָּרְשׁוּ (ראה 'בראשית רבה' פרשת נח, יח). והטעם בזה הוא משום "כְּבֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר" (משלי כה, ב) ('הקדמות ושערים' של ה'לשם שבו ואחלמה' שער ז פרק ו אות ה ד"ה 'ואמרו שם' ועיי"ש). ועיקר פעילותם הרעה של אותם אנשים היה מול שם הוי"ה ברוך הוא, לכן בכל הפרשה של דור מגדל בבל מוזכר רק שם הוי"ה ולא שום שֵׁם ה' אחר ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ פרשת בא ד"ה ויאמרו). ולבסוף מדה כנגד מדה הקב"ה הראה לאותו הדור את כוחו והעניש אותם דווקא בשם הוי"ה שנאמר "וַיָּפֶץ יְהוָ"ה אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר" (בראשית יא, ח) ('רבינו בחיי' בראשית יא, ד ד"ה ונעשה).
ה' שינה את תפקידי המלאכים הממונים ומנע את מעשיהם של הדור
בעקבות מעשיהם של דור הפלגה הוריד ה' יתברך את קדושתו לארץ, ובאותה שעה התערבבו העליונים (זוהר פרשת נח דף עה ד"ה 'וירד ה'' סתרי תורה) שהם שׂרי היסודות ושאר השׂרים הממונים על מעשה העולם ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף עו ע"ב ד"ה 'אבלבל' מהרמ"ק), כך שהיו מהם שעלו והיו מהם שירדו (זוהר פרשת נח דף עה ד"ה 'וירד ה'' סתרי תורה) ולא היו עוד בסדר ישר (זוהר פרשת נח דף עה ד"ה וירד ה' סתרי תורה, זוהר פרשת נח דף עו ע"ב ד"ה פתח רבי חייא) ועליהם נאמר בתחילה "וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם" (בראשית יא, ח) כפי שנאמר אחר כך גם על בני האדם "וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ" (בראשית יא, ט) ('צרור המור' פרשת נח פרק יא פסוקים ח – ט ד"ה ולפי שהיה בטחונם). ועל ידי כן התבטלו מחשבותיהם ומעשיהם של אותו הדור, כי הם היו מנסים להשׁביע לשׂר רוחני מסוים והיה נמצא שזה שׂר רוחני אחר ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף עו ע"ב ד"ה 'אבלבל' מהרמ"ק). ומאז בני האדם לא יכלו יותר לפעול בשמות המלאכים או בשמות הממונים בשמים ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת נח).
ה' בלבל את לשונם של בוני המגדל לשבעים שפות (זוהר פרשת נח דף עה ד"ה וירד ה' סתרי תורה, זוהר פרשת נח דף עו ע"ב ד"ה פתח רבי חייא) שנאמר "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ" (בראשית יא, ז), ונתן אותם תחת שבעים השרים של מעלה ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כד). ואז האנשים התפרדו למחוזות שעליהם שולט כל שׂר ושׂר למעלה שנאמר "וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (בראשית יא, ח) ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף עו ע"ב ד"ה 'אבלבל' מהרמ"ק). ועל ידי כך נמנעו מעשיהם הרעים (זוהר פרשת נח דף עה ד"ה וירד ה' סתרי תורה, זוהר פרשת נח דף עו ע"ב ד"ה פתח רבי חייא), כי צבא השמים מכירים רק את 'לשוֹן הקוֹדש' (זוהר פרשת נח דף עה ע"ב ד"ה ויאמר ה' הן עם) אשר מסוגלת לפעול למעלה (ב'ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת נח), ולא לשונות אחרים שלא ניתן לפעול בהם כלל ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת נח דף ט ד"ה ענין דור הפלגה). לכן מאז דור המגדל אין בכוחם של אומות העולם לפגום למעלה אלא רק עד השׂר הרוחני שלהם ולא מעבר לזה ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת פ ערך 'פגם' בשם 'החסד לאברהם') (להרחבה על 'לשון הקודש' ראה מאמרינו לפרשת כי תבוא – 'מעלת לשון הקודש') (להרחבה בנושא שבעים השרים ראה מאמרינו לפרשת בהעלותך – 'מעלת שבעים הזקנים').
בנוסף הקב"ה העניש אותם בכך שהציף עליהם את הים ('בראשית רבה' לח, י), וגם הפך את חלקם לקופים רוחות ושדים (סנהדרין קט ע"א) כלומר לדברים טמאים כמו כוחות הטומאה שהשתמשו בהם. ועוד טעם לכך, כדי שמעתה דירתם תהיה בבקעות ובשדות מחוץ ליישוב בני האדם כדרכם של אלו הטמאים, מדה כנגד מדה על מה שאנשים אלו יצאו מחוץ ליישוב בני האדם ובנו ב'בקעה' את המגדל ('עיני העדה' למחבר השבט מוסר דף יד ע"ב ויאמרו הבה נבנה לנו). כל העונשים האלו היו על שניסו ליטול את שרביטו של מלך מלכי המלכים לטמאו ולחללו ('הקדמות ושערים' של 'לשם שבו ואחלמה' שער ז פרק ו אות ה ד"ה 'ואמרו שם בבראשית רבה'). ובפרט נענשו מדה כנגד מדה במה שהופרדו ('שם משמואל' פרשת נח ר"ח מרחשון תרע"ג ד"ה 'במד"ר כעבור סופה' דף מח) ופוזרו מסוף העולם ועד סופו ('בגדי אהרן' לר' אהרן דרשן תאומים דף י ע"ב טור ב), לפי שכל עניינם היה 'להיפרד' מהקדושה ולהתחבר עם הרע ('שם משמואל' פרשת נח ר"ח מרחשון תרע"ג ד"ה 'במד"ר כעבור סופה' דף מח).
נבוכדנצר שהיה גלגול נמרוד ביקש לחזק את כוחות הטומאה בבקעת שנער
לאחר שה' מנע את בוני מגדל בבל ממעשיהם, נחלש כוח הטומאה באותה מקום הנקרא 'בקעת שנער'. אך היא לא התבטלה, והתגברה שוב בזמן שבו חלק משבט אפרים שהיו בארץ מצרים מנו את הקץ וטעו בזמן הגאולה והקדימו לצאת ממצרים טרם הזמן המיועד, וכאשר הגיעו ל'בקעת שנער' הם נפלו שם ומתו על ידי התגברות 'הסטרא אחרא' במקום ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד שלישי דף צ') ואז הבקעה התמלאה בעצמותיהם ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף עה ע"א סתרי תורה ד"ה 'אינון דלא בעו' מהרמ"ק), ונשמותיהם נלקטו אל הטומאה (זוהר פרשת נח דף עה ע"א ד"ה ואתר מתקן, פירוש 'ויואל משה' על 'מאמר חיקור דין' לרמ"ע מפאנו תחילת פרק טז). ויש אומרים כי עלה להם כך היות שאותם בני שבט אפרים שמתו בבקעת שׁנער היו גלגול של בני דור הפלגה, ונפלו באותה בקעת שנער שבה הם חטאו בבניית מגדל בבל, ונהרגו שם כי במקום שקלקלו שם נדונו ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ב דרוש יג לשביעי של פסח דף קמא ע"א ד"ה הנה כי כן בזה תבין).
נבוכדנצר מלך בבל ביקש לשוב ולחזק את כוחות הטומאה כפי שהיה בתחילה ב'בקעת שנער' הנקראת גם 'בקעת דורה' ('ספר ליקוטים' להאר"י ז"ל בפרשת נח). לכן כשם שנמרוד בנה את 'העיר והמגדל' לעבודה זרה ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת נח דף ט ד"ה ענין דור הפלגה) כך גם נבוכנדנצר העמיד שם צלם של עבודה זרה ('ספר ליקוטים' להאר"י ז"ל בפרשת נח, 'תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת נח דף ט ד"ה ענין דור הפלגה), כי ידע שֶׁשָּׁם הוא מקום המוכן לכישופים ולכוחות הטומאה כפי שידעו דור המגדל ('עיני העדה' למחבר השבט מוסר דף יד ע"ב ויאמרו הבה נבנה לנו). ומטרתו העיקרית של נבוכדנצר היתה להטעות את כל העולם מדרכי הקב"ה, ולמשוך את השפע של שבעים השׂרים של מעלה אל 'הקליפות' ('ספר ליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת נח, 'ספר עמודיה שבעה' עמוד השלישי ד"ה והטעם מבואר) ולעורר את המעשים הראשונים שעשו אנשי דור הפלגה ('חלוקא דרבנן' פירוש מטה אהרן דף צד ע"ב טור א עפ"י דברי האר"י ז"ל) (להרחבה על שבעים השרים של מעלה ראה מאמרינו לפרשת בהעלותך – 'מעלת שבעים הזקנים').
נבוכדנצר מלך בבל היה גלגול נשמתו של נמרוד הרשע ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת נח) וזה נרמז בשמו 'נבוכד-נצר', כי 'נצר' הוא כינוי הדומה ל'קיסר', והשם 'נבוכד' מתחיל באות נ' ומסתיים באות ד' כמו בשם 'נמרוד' ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' לר' נתן שפירא ור' חיים ויטאל פרשת נח דף ט ד"ה ענין דור הפלגה), כאשר לשניהם יש חמש אותיות בשמם ('גולל אור' לר' מאיר ביקייאם אות נון ד"ה נמרוד). וכשם שנמרוד שלט בכל העולם כך גם נבוכדנצר שלט בכל העולם ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת נח, 'ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת נח סימן יא) והיה מתגאה מול ה' יתברך ואומר "אַעֲלֶה עַל בִּמְתֵי עַב אֶדְמֶה לְעֶלְיוֹן!" אלא אז יצאה בת קול וענתה לו על דבריו "רשע בן רשע בן בנו של נמרוד הרשע שהמריד את כל העולם כולו עליו במלכותו", והמשיכה הבת קול לבאר את גודל העולמות למעלה עד אין חקר, וכיצד דבריו של נבוכדנצר בטלים ומבוטלים ולא רק שלא יעלה "עַל בִּמְתֵי עַב" אלא הוא יירד לשְּאו‍ֹל אל תחתית הבור (גמ' חגיגה דף יג ע"א). ובזה היה דומה נבוכדנצר לנמרוד, ששניהם הרשיעו לקונם ('מסכנות יעקב' לר' יעקב פרדו ספר ישעיה סימן יד דף נ ע"ב ד"ה נחה שקטה כל הארץ).
וכשם שנמרוד השתמש בשמות הקדושים בשביל לפעול להמשכת השפע הקדוש לעבודה זרה, כך הוא עשה גם בגלגול נבוכדנצר, כאשר הוא לקח את הציץ של הכהן הגדול שעליו חקוק 'שם המפוֹרש' ונתן אותו בפיו של צלם גדול מאוד ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת נח) שאורכו היה ששים אמה ורחבו שש אמות ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת נח דף ט ד"ה ענין דור הפלגה) ועוד הוסיף לשים בתוך פיו גם כלים של בית המקדש, כי ידע שיש שֵּׁם חוֹזק עליהם. ומטרתו היתה להשלים את הכל כדי שיהיה כפי מה שרצו לעשות שם דור הפלגה ('וימהר אברהם' לר' אברהם פלאג'י אות פח ערך נבוכדנצר) אשר כִּוְונוּ את מעשיהם כנגד 'ירושלים של מעלה' שבטומאה (עפ"י 'באר מים חיים' פרשת נח ד"ה הנה חטא). ואז הצלם פתח את פיו דיבר ואמר "אנוכי ה' אלוקיך" – והיו דבריו דברי אמת, לפי ש'שם המפורש' שבו הוא זה שהיה מדבר. אך העם היה טועה וחושב שהצלם עצמו הוא זה שדיבר ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת נח).
דניאל רצה להוציא את 'הציץ' מפיו של הצלם, לכן הוא אמר לבבלים שהוא רוצה 'לנשק' את הפסל. וכאשר נתנו לו לעלות עם סולמות אל ראשו של הצלם, הוא הגיע אליו ונִשְׁקוֹ, ועל ידי הנשיקה הוציא מפיו את הציץ עם השם המפורש, ומיד כשיצא הציץ נפל הצלם ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת נח) כי הוא היה עומד רק בכוח 'שם המפורש' שבתוכו ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת נח דף ט ד"ה ענין דור הפלגה). ועל זה אמר הנביא "וּפָקַדְתִּי עַל בֵּל בְּבָבֶל וְהֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו וְלֹא יִנְהֲרוּ אֵלָיו עוֹד גּוֹיִם" (ירמיה נא, מד), "בֵּל" – זה שם הצלם של העבודה זרה, "וְהֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו" – זה 'שם המפורש' שהיה בתוך פיו ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת נח) וכן כלי המקדש שהיו שם ('וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י אות פח ערך נבוכדנצר). וכשנפל הצלם ונשבר הפסיקו לעבוד אותו עבודה זרה שנאמר "וְלֹא יִנְהֲרוּ אֵלָיו עוֹד גּוֹיִם" ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת נח).
ה' גזר לבטל את אותה 'הקליפה' הקשה שבבקעת דורה, על ידי חנניה מישאל ועזריה שלא רצו להשתחוות שם לצלם. ובאותו היום ממש יחזקאל הנביא החייה את 'העצמות היבשות' שהיו באותה בקעת דורה היא 'בקעת שנער', והם אותם עצמות של בני שבט אפרים אשר הקדימו לצאת ממצרים ונפלו בדרך בכוח הטומאה שהיתה באותה בקעה ('עמודיה שבעה' עמוד השלישי ד"ה והטעם והלאה), ועל ידי החיית עצמותיהם יצאו 'ניצוצות קדוּשה' של נשמות בני אפרים מבין הקליפוֹת ('ויואל משה' על מאמר חיקור דין להרמ"ע מפאנו תחילת פרק טז) והיה גם ביטול ל'סטרא אחרא' שבבקעה וביטול לכוחו של הצלם ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף עה ע"א סתרי תורה מהרמ"ק, ספר 'עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד השלישי ד"ה והטעם והלאה, 'נפש דוד' להרד"ל על הזוהר פרשת נח דף עה ע"א).
נמרוד התגלגל בסנחריב מלך אשור ועתיד להתגלגל בגוג מלך מגוג
נשמתו של נמרוד התגלגלה גם בסנחריב מלך אשוּר. וזה רמוז בסמיכות עניין נמרוד לאשוּר שנאמר "וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ: הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה' עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה': וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר: מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר" (בראשית י, ח – יא) ('מגלה עמוקות - רנ"ב אופנים' אופן קפא) ובזה נרמז שסנחריב מלך "אַשּׁוּר" יצא "מִן הָאָרֶץ" ההיא (עפ"י 'מגלה עמוקות' על התורה פרשת נח ד"ה ואברהם שהוא תיקן, 'מדרש לפירושים' דרוש ארבעים דף קכה ע"ב ד"ה וז"ס מן הארץ)) כלומר מאותו הדור ('מדרש לפירושים' דרוש ארבעים דף קכה ע"ב ד"ה וז"ס מן הארץ), לפי שהיה גלגול 'נמרוד' מדור הפלגה (עפ"י 'מגלה עמוקות' על התורה פרשת נח ד"ה ואברהם שהוא תיקן). וכל חיילותיו שהיו עמו הם גלגול של אנשי דור הפלגה אשר בנו מגדל עד השמים ('חלוקא דרבנן' בפירוש 'מטה אהרן' דף צד ע"ב טור א בשם האר"י ז"ל, 'מדרש לפירושים' לר' אליעזר פישל מסטריזוב דרוש ארבעים דף קכה ע"ב ד"ה ומה שאחז"ל כן באו).
סנחריב עלה בזמן חזקיהו המלך על ארץ ישראל וניסה לכבוש את ירושלים, אך צבאו נפל בידי מלאך ה' בשערי ירושלים כפי שנאמר "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים" (מלכים ב' יט, לה). ודרך מיתתם היה על ידי שהקב"ה גילה את אוזניהם של חיילי סנחריב והם שמעו את שירת חיוֹת הקוֹדש בעליונים ופרחה נשמתם. וזה היה מדה כנגד מדה על שהם בנו בגלגול הקודם מגדל עד השמים, לכן עתה שמעו את השירה אשר למעלה בשמים (ספר 'חלוקא דרבנן' בפירוש 'מטה אהרן' דף צד ע"ב טור א). ואמרו רבותינו כי ביקש אז הקב"ה לעשות את חזקיהו המלך ל'משיח' ואת סנחריב ל'גוג ומגוג' (ראה סנהדרין דף צד ע"א) ובכך לסיים את פועלו של אותו הרשע, אך לא עשה כן.
ובמלחמה האחרונה שתהיה, היא מלחמת גוג ומגוג, עתיד 'נמרוד' שוב לעלות על ירושלים. לפי שאותו נמרוד שהתגלגל בנבוכדנצר ובסנחריב הרשע ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת נח ד"ה ואברהם שהוא תיקן) ישוב ויתגלגל בדור האחרון כגוג מלך מגוג ויעלה על ישראל שוב והילחם בהם ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת נח ד"ה ואברהם שהוא תיקן, 'מדרש לפירושים' דרוש ארבעים דף קכה ע"ב ד"ה וז"ס מן הארץ. וראה את תיאור מלחמת גוג ומגוג בספר יחזקאל פרקים לח – לט). וזה נרמז בפסוק "עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה' " (בראשית י, ט), "עַל כֵּן יֵאָמַר" – לשון עתידי כי הוא מדבר על המלחמה לעתיד לבוא, "כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה'' – כלומר שהוא עתיד לקום על ה' ועל משיחו, לפי שעתיד לבוא עם שבעים אומות להילחם בישראל ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת נח ד"ה ואברהם שהוא תיקן). ואז הקב"ה עתיד לקחת את נשמת גוג וחייליו בבת אחת, ממש כשם שעשה בזמן סנחריב שמתו כולם בלילה אחד ('מגלה עמוקות - רנ"ב אופנים' אופן קפא) ואחר כך יהיה ה' אחד ושמו אחד, במהרה בימינו אמן.

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד