פרשת תולדות – הבגד של אדם הראשון

רבקה אמנו שלחה את יעקב לקבל את ברכותיו של יצחק אביו ולשם כך היא הלבישה אותו בבגדיו של עשו ושׂמה עורות גדיי עיזים על ידיו ועל צוואריו שנאמר "וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן: וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו" (בראשית כז, טו – טז). ואמרו רבותינו כי בגדי "הַחֲמֻדֹת" הללו היו בגדים טבעיים קדושים ונושאים חן עליון ('כתם פז' על זוהר פרשת נח דף עג ע"ב ד"ה והנה אדם הראשון).

ויש להבין, מה היו אותם 'בגדי החמודות' אשר היו בידיו של עשו הרשע? ומדוע רבקה הלבישה דווקא בהם את יעקב אבינו?

בגדי אדם הראשון נעשו בערב שבת של בריאת העולם

בערב שבת של בריאת העולם בין השמשות יצר הקב"ה מלבושים מיוחדים ('ילקוט שמעוני' פרשת בשלח רמז רסב ד"ה וזה אחד מי' דברים) והם היו מבוּשׂמים לכבוד שבת, על מנת שאדם הראשון יוכל ללבוש אותם ולשמש בהם לפני השכינה ('ילקוט ראובני' פרשת בראשית ד"ה אותם מלבושים). מלבושים אלו היו עשויים מעלי אילנות שבגן עדן (זוהר פרשת ויקהל דף רח ע"ב ד"ה לבתר עבד ליה). ויש אומרים שהיו עשויים מהעור של הלויתן ('פירושי ר' אלעזר מגרמייזא' סוף פרשת נח ד"ה ויעש ה', 'ספר ציוני' פרשת תולדות ד"ה ותקח רבקה) נקבה, שהקב"ה ברא והרג בתחילת הבריאה ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' פרשת זאת הברכה דף נו ע"ב ד"ה 'בספרי על פסוק'), ומלח את בשרה לצדיקים לעתיד לבוא ('פירושי ר' אלעזר מגרמייזא' סוף פרשת נח ד"ה ויעש ה', 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת בראשית אות כג בשם ר' אלעזר מגריימזא, 'ספר ציוני' פרשת תולדות ד"ה ותקח רבקה, 'מדרש תלפיות' למחבר ספר 'שבט מוסר' ענף בגדי אדם הראשון בשם 'ספר ציוני', 'עיני העדה' למחבר ספר 'שבט מוסר' פרשת זאת הברכה דף נו ע"ב ד"ה 'בספרי על פסוק' בשם ספר ציוני. ראה ב'בראשית רבה' פרשה כ אות יא שיטות נוספות בזה), שהרי לא לחינם נברא עוֹרה ('עיני העדה' לר' אליהו הכהן מחבר ספר 'שבט מוסר' פרשת זאת הברכה דף נו ע"ב ד"ה 'בספרי על פסוק').

הלבושים הללו היו רחבים מלמטה וצרים מלמעלה, חלקים כצפורן ונאים כמרגליות ('בראשית רבה' פרשה כ, יא) והיו חקוקים עליהם כל מין חיה ובהמה (רש"י גמ' פסחים דף נד ע"ב ד"ה בגדו של אדם הראשון, 'רשב"ם' בראשית כז פסוק טו) וכל מיני עופות שבעולם ('רבינו בחיי' בראשית ג פסוק כא ד"ה ודעת רז', 'רשב"ם' בראשית כז פסוק טו) שהיו נראים עליהם כאילו הם חיים ('רשב"ם' בראשית כז פסוק טו). בגדי יקר אלו נבראו בשם ה' ובמעשי ידיו ('כתם פז' על זוהר פרשת נח דף עג ע"ב ד"ה ואחר שגורש) בקדושה יתירה מעין קדושת בגדי כהונה ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה פרשה כ סימן כט ד"ה 'ככלי פשתן הדקים') והיו לבושי כבוד (זוהר פרשת בא דף לט ע"א ד"ה אלא תאנא) שמהם היו עולים ריחות של גן עדן שהנפש מתיישבת ושמחה בהם (זוהר פרשת ויקהל דף רח ע"ב ד"ה ואינון לבושין). הבגדים האלו היו מלאים חן העולם עד שכל הבריות התאווּ להם, וכל הרואה אותם היה חומד אותם ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר פיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת נח דף עג ע"ב ד"ה ואחר שגורש).

לאחר שחטאו אדם וחוה, נתן להם הקב"ה את אותם הלבושים ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת בראשית אות כב) בכדי שיִנַצְלוּ על ידם מהחיות והמזיקין בדומה למה ששׂם ה' אות לקין לבלתי הכות אותו כל מוצאו. והיה בהם סגולה עליונה נפלאה שיכלו אדם וחוה לעשות עמהם כל חפצם שנאמר "וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (בראשית ג, כא) ('שארית יעקב' לר' ישראל יעקב מאסקוויטש פרשת תולדות דף מז ד"ה 'כ"ק אאדמו"ר'). ומה שנאמר "וַיַּלְבִּשֵׁם" הוא ללמד שה' הלביש את אדם וחוה בבגדים הללו ברגע אחד ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת בראשית אות כב). וכאשר אדם הראשון יצא מגן עדן (זוהר פרשת בא דף לט ע"א ד"ה אלא תאנא) בערב שבת בין השמשות ('פרקי דרבי אליעזר' תחילת פרק יט) הוא הוציא עמו את הלבושים שקיבל (זוהר פרשת בא דף לט ע"א ד"ה אלא תאנא).

בשעה שהיה אדם הראשון לובשם ויוצא לשדה, היו באים כל חיה ועוף שבעולם ומתקבצים אצלו (בראשית רבה סג, יג) על מנת לשכוֹן אצל 'חֲבֵרָם' המצויר על בגדו של אדם הראשון (פירוש 'מתנות כהונה' לר' יששכר בער כ"ץ על 'בראשית רבה' סג, יג). וכשהם היו רואים את בגדיו של אדם הראשון הם היו מכניעים את עצמם ונתפסים בידם ('ילקוט ראובני' לר' ראובן בן האשקי כ"ץ פרשת בראשית ד"ה כתנות עור. וראה ב'אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר תולדות קמב ע"ב ממהרח"ו ד"ה 'ותקח רבקה' לתירוצו הנפלא ביישוב הדברים שכאן והדברים שבזוהר פרשת בא דף לט ע"א וע"ב דו"ק). וכן אם היה אדם הראשון נוגע באחת מצורות בעלי החיים שעל הבגדים, אז אותה החיה ההיא היתה באה לפניו והוא היה עושה בה כל חפצו ('שארית יעקב' לר' ישראל יעקב מאסקווטיש פרשת תולדות דף מז ד"ה 'כ"ק אאדמו"ר' והוא מהרע"ב על התורה בשם המדרש).

נמרוד לבש את בגדי אדם הראשון ובעזרתם שלט על כל בעלי החיים

הכתונת של אדם הראשון ניתנה בתחילה לקין ('רבינו בחיי' בראשית ג, כא ד"ה ודעת) ואילו לגבי הכתונת של חוה לא נודע עוד מעשיה (עפ"י 'אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר תולדות דף קמב ע"ב ד"ה 'ותקח רבקה' ממהרח"ו). ואחרי מוֹת אדם ואשתו ניתנה הכתונת של אדם הראשון לחנוֹך בן יֶרֵד, ובהילקח חנוך אל האלקים היא ניתנה לבנו מתושלח. במוֹת מתושלח לקח אותה נֹח והביא אותה אל התיבה ('ספר הישר' פרשת נח ד"ה ויהי ביום דבר) והיא היתה עמו עד צאתו מן התיבה, שאז בנו חם גנב אותה ממנו ('ספר הישר' פרשת נח ד"ה ויהי ביום דבר. ראה 'פרקי דרבי אליעזר' ל' אליעזר בן הורקנוס פרק כד ד"ה רבי יהודה אומר) והסתיר אותה מפני שאר אחיו. וכאשר חם ילד את כּוּשׁ בכוֹרוֹ הוא נתן לו את הכתונת בסתר, והיתה עם כּוּשׁ ימים רבים ('ספר הישר' פרשת נח ד"ה ויהי).

כאשר כּוּשׁ ילד את נמרוד, הוא נתן לבנו את הבגדים מחמת אהבתו אותו. וכאשר נמרוד היה בן עשרים שנה הוא לבש אותם והתחזק ('ספר הישר' פרשת נח ד"ה ויהי ביום דבר). ובשעה שיצא לצוד ציד עם הבגדים (זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ד"ה ותקח רבקה), כל בהמה חיה ועוף שראו אותו היו באים ונופלים על פניהם לפניו ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כד ד"ה רבי יהודה, 'ספר הישר' פרשת נח ד"ה ויהי ביום דבר) וניצודים מאליהם ('רשב"ם' על ספר בראשית פרק כז פסוק טו). ובני האדם שראו זאת היו סוברים שזה היה מחמת גבורתו של נמרוד – לפיכך המליכו אותו עליהם ('פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס פרק כד ד"ה רבי יהודה, 'ספר הישר' פרשת נח ד"ה ויהי ביום דבר). ומטעם זה נסמכה גבורת צידתו להמלכתו שנאמר "הוּא הָיָה גִּבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה' עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה': וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר" (בראשית י, ט – י) (פירוש מהרז"ו על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק כד ד"ה גבור ציד).

נמרוד היה איש תקיף (זוהר פרשת נח דף עג ע"ב ד"ה הוא היה גבור) והוא ירש את בגדי אדם הראשון ('תיקוני הזוהר' תיקון נט דף צג ע"א ד"ה ואמאי לא עביד, 'ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל בראשית על הפסוק 'ויעש ה' אלוקים לאדם) מחמת חטאי הדורות שגרמו כי הבגדים הללו נפגמו ונפלו בידיו ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה פרשה כ סימן כט) ועל ידם היו מתקבצים אליו בעלי חיים והוא והיה יודע לצוד אותם ('נזר הקודש' על בראשית רבה פרשה לז סימן ג ד"ה שעשה). ועוד בכוח הבגדים נמרוד היה מתחזק בגבורה ונלחם את מלחמות אחיו עם כל אויביהם מסביב, כאשר כולם ניתנו בידו ('ספר הישר' פרשת נח ד"ה ויהי ביום דבר). בבגדים האלו הוא היה מושל על העולם, צד את הבריות ומפתה אותם לעזוב את עבודת הבורא ולעבוד עבודה זרה. והבריות היו עובדות אותו כי הוא אמר להם שהוא השליט בעולם (זוהר פרשת נח דף עג ע"ב – עד ע"א ד"ה הוא היה גבור) ואינו מושפע מה' ('כתם פז' על זוהר פרשת נח דף עג ע"ב ד"ה דמרד). לכן שמו נקרא 'נמרוד' כי מרד במלך העליון ('כתם פז' על זוהר פרשת נח דף עג ע"ב ד"ה א"ר אלעזר).

עשו הרשע הרג את נמרוד ולקח ממנו את בגדי אדם הראשון

עשו הרשע ראה את בגדי אדם הראשון על נמרוד, וחמד אותם בלבו לפי שהיו חמודות בעיניו ('פרקי דרבי אליעזר' סוף פרק כד). יום אחד כאשר היה עשו בן שלושה עשרה שנה, בעוד הוא כבר היה גיבור חיל ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות קמב ע"ב ד"ה 'ותקח רבקה' מרבי אברהם גלאנטי) החליט שהוא הולך לצוד ציד בשדה כדרכו. גם נמרוד מלך בבל יצא לצוד עם גבוריו כאשר שניים מבין גבוריו הלכו יחד עמו והשאר בנפרד. עשו שראה את נמרוד עשה לו מארב, וכאשר נמרוד התקרב אליו הוא קם לפתע מהמארב שלף את חרבו רץ אליו וכרת את ראשו. אחר כך הוא נלחם עם שני גבוריו מלחמה רבה והם היו צועקים עליו, עד שעשו הרשע היכם והמיתם בחרבו. שאר גבורי נמרוד שמעו קול צעקה מרחוק והכירו את קולם של שני האנשים שהיו עם נמרוד, וכשהם רצו אליהם מצאו את מלכם ואת שני אנשיו מתים ('ספר הישר' פרשת תולדות ד"ה ויהי אחרי מות אברהם).

כאשר עשו הרשע ראה את כל גבורי נמרוד באים מרחוק, הוא ברח ונמלט משם. עשו לקח אתו את בגדי נמרוד החמודות שבהם גָּבַר נמרוד על כל הארץ, והחביאם בביתו. ואחר כך הוא רץ אל בית אביו כשהוא עייף וייגע מפני הפחד עד שקצרה נפשו למות כי היה צר לו, והוא ניגש ליעקב אחיו וישב לפניו. באותה העת קנה יעקב את הבכורה מעשו שנאמר "וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף: וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי: וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה" (בראשית כה, כט – לב) ('ספר הישר' על ספר בראשית פרשת תולדות ד"ה ויהי אחרי מות אברהם). ונמצא כי באותו היום שעשו הרשע הרג את נמרוד, הוא גם מכר את הבכורה ליעקב (עפ"י זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ד"ה ותקח רבקה, 'עץ הדעת טוב' על התורה לר' חיים ויטאל פרשת תולדות ד"ה ויגדלו הנערים מיום).

עשו הרג את נמרוד ואחר כך לבש את הבגדים (זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ד"ה ותקח רבקה, 'פרקי דרבי אליעזר' פרק כד ד"ה ר' אומר עשו. ראה תיקוני הזוהר תיקון נט דף צג ע"א סוף ד"ה ואמאי, 'ילקוט שמעוני' פרשת תולדות רמז קטו) שגזל ולקח ממנו ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה פרשה כ סימן כט), ובזה מילא את מקומו של נמרוד ('נזר הקודש' על בראשית רבה פרשה לז סימן ג ד"ה שעשה כמעשה). עשו הרשע נעשה על ידם גיבור ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כד ד"ה ר' אומר עשו, 'ילקוט שמעוני' פרשת תולדות רמז קטו) ואיש ציד ('עץ הדעת טוב' על התורה לר' חיים ויטאל פרשת תולדות ד"ה ויגדלו הנערים מיום, 'ילקוט ראובני' פרשת תולדות ד"ה 'ותקח רבקה' בשם הזוהר, 'נזר הקודש' על בראשית רבה פרשה לז סימן ג ד"ה שעשה כמעשה) כי על ידי הבגדים נפל מוראו על כל הברואים, והתקבצו אליו כל החיות והעופות ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על 'בראשית רבה' פרשה לז סימן ג ד"ה שעשה כמעשה). לכן כמו שנאמר על נמרוד "הוּא הָיָה גִּבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה'" (בראשית י, ט) כן נאמר על עשו "וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד" (בראשית כה, כז) (רש"י גמ' פסחים דף נד ע"ב ד"ה בגדו של אדם הראשון), לפי שהוא היה צד על ידי בגדים אלו עופות וחיוֹת ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת בראשית על הפסוק 'ויעש ה' אלקים לאדם') אשר היו נכנעים לפניו ('ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת ויצא ד"ה ותקח רבקה).

רבקה הלבישה את יעקב בבגדי עשו החמודות שהם בגדי אדם הראשון

עשו היה מניח את בגדי אדם הראשון בבית רבקה אמו ('בראשית רבה' פרק סה אות טז, 'מדרש אגדה' פרשת תולדות אות יג, 'מדרש הגדול' פרשת תולדות אות טו, רש"י בראשית כז, טו) כי הוא לא סמך על נשיו שישמרו עליהם (רש"י בראשית כז, טו) וכפי שנאמר "וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת" (בראשית כז, טו) ('בראשית רבה' פרק סה אות טז, 'מדרש אגדה' פרשת תולדות אות יג, 'מדרש הגדול' פרשת תולדות אות טו, 'יוסף אברהם' לר' אברהם פאלאג'י בשם הזוהר, המדרש רבה הילקוט שמעוני ותרגום יונתן). ועוד טעם שעשו הרשע עשה כך משום שבבגדים אלו הוא היה משמש את יצחק אביו ('בראשית רבה' פרק סה אות טז, 'מדרש אגדה' פרשת תולדות אות יג, 'מדרש הגדול' פרשת תולדות אות טו) בשעה שהיה מאכילו ('דעת זקנים' על ספר בראשית כז, טו). ועשה זאת לכבוד אביו, כי בגדים אלו היו 'בגדי מלכות' (עפ"י 'בראשית רבה' פרשת סה סימן יב) שהרי בכוח הבגדים הללו מָלַךְ אדם הראשון על כל הברואים והם היו כנועים לפניו ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל בן עוזיאל על בראשית רבה פרשת סה סימן יב).

באותו היום שרצה יצחק לברך את עשו, הוא ציוה אותו לצוד לו ציד. ועל מנת שהמצוה שלו תהיה בשלימות, הוא ציוה שלא ייקח עמו את הבגד שאיתו היה צד חיוֹת אלא הכל ייעשה על ידו ממש ולא בדרך נס. וזה מה שאמר לו "וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד: וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת" (בראשית כז, ג – ד). לכן בגדי החמודות של עשו נשארו בבית אמו באותו היום שיצא לצוד ציד לאביו ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת תולדות ד"ה או יראה במה שנותן). דבר זה גרם לעשו להתעכב מאוד בציד, שכאשר הוא רץ וצד צבי, היה קושרו ומניחו, ועד שהיה רץ ותופס צבי אחר היה כבר בא מלאך ומתיר את הצבי הראשון שקשר. וכשהיה בא לשם עשו הוא לא היה מוצא את הצבי. וחזר הדבר שתיים או שלש פעמים במשך כמה שעות, כאשר כל עיכובו היה מאת ה' על מנת שייטול יעקב את הברכות ('מדרש תנחומא' פרשת תולדות אות יא).

רבקה לקחה את בגדי "הַחֲמֻדֹת" של אדם הראשון שהיו עמה בבית ('בראשית רבה' פרשה סה אות טז, 'מדרש אגדה' פרשת תולדות אות יג, 'מדרש הגדול' פרשת תולדות אות טו, 'תרגום יונתן' המיוחס לר' יונתן בן עוזיאל על ספר בראשית פרק כז, טו) אשר היו 'בגדי מלכות' שאיתם שימש עשו את יצחק אביו ('ויוסף אברהם' לר' אברהם פאלאג'י בנו של ר' חיים פאלאג'י מערכת ב אות לח ד"ה בגדי כהונה), והלבישה בהם את יעקב ('בראשית רבה' פרשה סה אות טז, 'מדרש אגדה' פרשת תולדות אות יג, 'מדרש הגדול' פרשת תולדות אות טו, 'תרגום יונתן' בראשית כז, טו). כדי שיהיה דומה למה שאחיו עשו היה לובשם בשעה ששימש לפני אביו. לכן נאמר "וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן" (בראשית כז, טו) כלומר שהם היו "אִתָּהּ בַּבָּיִת" כי עשו היה לובשם גם בביתו לכבוד אביו, אף שלא היה דרך ללובשם אלא ביציאה לשוק ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל בן עוזיאל על בראשית רבה פרשת סה סימן יב). והם נקראו "הַחֲמֻדֹת" על שהיו 'חֲמֻדֹת' בעיניו של נמרוד ('פרקי דרבי אליעזר' סוף פרק כד) וכן על שחמד אותם עשו מנמרוד ('בראשית רבה' פרשה סה אות טז, 'מדרש אגדה' פרשת תולדות אות יג, 'מדרש הגדול' פרשת תולדות אות טו).

רבקה אמנו לא חששה שבגדיו של עשו הרשע יטמאו את יעקב הצדיק כדינם של בגדי 'עם הארץ', לפי שבגדים אלו היו בגדי אדם הראשון שהיו עשויים מעורו של לויתן, ועור של דג אינו מטמא ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת תולדות אות ז, 'חומת אנך' להחיד"א פרשת תולדות אות יא). זה הטעם מדוע כאשר התורה תיארה את בגדי עשו כפי שנאמר "בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת" (בראשית כז, טו) תרגם אונקלוס את התיבה "הַחֲמֻדֹת" כ"דָּכְיָתָא" שפירושו 'טהורות', לפי שבגדים העשויים מעור של דג נשארים טהורים ('חומת אנך' להחיד"א פרשת תולדות אות יא). ומשום כך רבקה גם לא חששה מגזל כאשר לקחה את בגדי בנה עשו, כי בגדים אלו היו באמת של אדם הראשון והרי יעקב אבינו הוא היה גלגולו, ואם כן הם שלו ('קרית ארבע' פרשת תולדות דף יד ע"ב ד"ה ועתה בני שמע בקולי).

עשו הרשע היה גדול וארוך בגופו יותר מיעקב אחִיו ('שפתי כהן על התורה' פרשת תולדות ד"ה ותקח רבקה) ובשל כך נאמר "וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן" (בראשית כז, טו). דבר זה לימד על הנס הגדול שנעשה בבגדים האלו, שכאשר לבשם יעקב אבינו הם נעשו כמידתו, וכאילו נעשו עבורו ('צרור המור' פרשת תולדות ד"ה ותקח את בגדי עשו בנה). והנס הזה היה קבוע בבגדי אדם הראשון, שהם היו מתקצרים ומתארכים לפי מידת האדם שלובשם. לכן אף שאדם הראשון היה גבוה מאה אמה יכלו ללבוש את הבגדים הללו גם נמרוד ועשו הרשע ואף יעקב אבינו, וכל אחד ואחד הבגד התאים לו לפי מידתו ('נחלת בנימן' על טעמי המצות מצוה ק' ד"ה אבל).

בבגדי החמודות היה ריח גן עדן מהתקופה של אדם הראשון

יעקב אבינו היה גלגול נשמתו של אדם הראשון ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ד"ה 'ותקח רבקה' ממהרח"ו, 'פני דוד' להחיד"א פרשת וישב אות כח סעיף ב' בשם האר"י ז"ל), לכן גם יופיו של יעקב אבינו היה כיופיו של אדם הראשון (ראה זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ד"ה וכד הוה, וכן ראה גמ' בבא מציעא דף פד ע"א) ('אור החמה' על זוהר תולדות קמב ע"ב ד"ה 'ויאמר ראה ריח' ממהרח"ו, 'קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן פרק ט סימן א ד"ה וכלל מזה, 'פני דוד' להחיד"א פרשת וישב אות כח סעיף ב). וזו הסיבה שרבקה לקחה את בגדי עשו בנה והלבישה בהם את יעקב אבינו, כי כוונתה היתה להוציא מידיו של עשו את בגדי אדם הראשון ולהלביש את יעקב בנה הצדיק, שלו היה ראוי לקחתם כי היה גלגול אדם הראשון ('תפארת שלמה' פרשת וישב ד"ה וישראל אהב את יוסף) ובא לתקן את חטאו ('מחשוף הלבן' על התורה לר' יעקב אבוחצירא סוף פרשת תולדות). ובזה שיעקב לבש את הבגדים האלו, חזרה 'האבידה' לבעליה ('אור החמה' על זוהר תולדות קמב ע"ב ד"ה 'ותקח רבקה' ממהרח"ו) הראשונים ('נזר הקודש' על בראשית רבה פרשה כ סימן כט) כלומר לאדם הראשון ('אור החמה' על זוהר תולדות קמב ע"ב ד"ה 'ותקח רבקה' ממהרח"ו) (להרחבה על גלגול נשמתו של אדם הראשון בתוך יעקב אבינו ראה מאמרינו לפרשת מקץ – 'תיקונו של יעקב אבינו').

כאשר היה יעקב לובש את הבגדים, הוא היה נראה כיופיו של אדם הראשון והיה מאיר כשמש וכירח ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ממהרח"ו סוף ד"ה 'א"ר יוסי שופריה'). לכן גם הבגדים שלו העלו אז ריח טוב (זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ד"ה וכד הוה, 'אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ממהרח"ו סוף ד"ה 'א"ר יוסי שופריה') של גן עדן, כי הם במקורם הוצאו על ידי אדם הראשון מגן עדן (זוהר פרשת בא דף לט ע"א ד"ה אלא תאנא) וחזרו כעת לשלימותם הראשון כמו קודם חטא אדם הראשון ('כתם פז' על זוהר דף קמ"ב ע"ב ד"ה ותקח רבקה את בגדי עשו). וריחם הטוב עלה כיון שיעקב (זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ד"ה וכד הוה) שהיה מיופיו ותיקונו של אדם הראשון ('נזר הקודש' על בראשית רבה סה פרק יח ד"ה ואת אמרת) לבש אותם. אבל בשעה שלבש אותם עשו הרשע הם לא היו מעלים שום ריח כלל (זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ד"ה וכד הוה) וכן היה בשעה שהם היו בידי נמרוד ('נזר הקודש' על בראשית רבה סה פרק יח ד"ה ואת אמרת). לכן גם יצחק אבינו לא הריח בהם את הריח הטוב בשעה שבנו עשו היה משמש בבגדים האלו לפניו ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ממהרח"ו סוף ד"ה 'וירח את ריח').

יצחק הריח את ריחם הטוב של הבגדים כאשר נכנס אליו יעקב והכיר בזה שהבגדים חזרו למעלתם הראשונה ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב סוף ד"ה 'א"ר יוסי שופריה' ממהרח"ו), לכן נאמר "וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'" (בראשית כז, כז), שנאמר "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו" ולא את "רֵיחַ הַבְּגָדִים" – לרמוז שבאמת בגדים אלו היו "בְּגָדָיו" של יעקב ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב סוף ד"ה 'וירח את ריח' ממהרח"ו, 'חוט של חסד' לר' אליהו הכהן מחבר ספר 'שבט מוסר' פרשת תולדות ד"ה עוד נראה לי לאמר) ויצחק ידע זאת מתוך ריחם, לכן מיד הוא בירך את יעקב שנאמר "וַיְבָרֲכֵהוּ" (בראשית כז, כז), ורק אחר כך אמר בליבו "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'" (בראשית כז, כז) ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר פיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ד"ה וירח את ריח בגדיו). ומה שהיו הבגדים עד אז בידי עשו, זה היה כי הוא תפס וגזל אותם אצלו ('זוהר חדש' על שיר השירים דף עט ע"ב ד"ה הכא אית) עד שהיה נראה לעין כל כאילו הם בגדיו ('אור החמה' זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ממהרח"ו סוף ד"ה 'וירח את', 'חוט של חסד' פרשת תולדות ד"ה עוד נראה).

יצחק זיהה את הריח של גן עדן שיצא מהבגדים שלבש יעקב, משום שהוא עצמו היה מתפלל קבוע במערת המכפלה כפי שנאמר "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב" (בראשית כד, סג), "בַּשָּׂדֶה" – היא השדה הסמוכה למערת המכפלה שקנה אברהם מאת עפרון החיתי, שנאמר "הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת" (בראשית כה, י). ושׁם היה רואה יצחק את השכינה והיו עולים שם ריחות עליונים קדושים מגן עדן. וכן יצחק הכיר את הריח גם משעת העקידה כאשר הוא היה בהר המוריה. ולכן נקרא ההר בשם 'מוריה' על שם הבשמים הנקראים 'מור הטוב' שהיו שם (זוהר פרשת בא דף לט ע"ב ד"ה וכי וד"ה ואברהם).

בריח הבשמים של הגן שהריח יצחק בלבושו של יעקב, התיישבה נפשו ורוחו (זוהר פרשת ויקהל דף רח ע"ב ד"ה ואינון לבושין). ואז הוא ידע שיעקב ראוי לברכה ובירך אותו (זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ד"ה דבר אחר. וראה 'ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת תולדות על הפסוק 'ותאמר לו אמו עלי קללתך') וזה כפי שנאמר "וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ" (בראשית כז, כז) שבתחילה נאמר "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו" ורק אחר כך נאמר "וַיְבָרֲכֵהוּ". ואף שיצחק כבר אכל ושתה קודם לכן ממה שהביא לו יעקב אבינו, הוא לא בירך אותו אלא לאחר שהריח את ריחו ('זוהר חדש' שיר השירים דף עט ע"ב ד"ה פתח רבי). וכששב יעקב מברכותיו של יצחק אביו, הוא החליט שאין עשו הרשע ראוי ללבוש את הכתונת הזאת לכן חפר חפירה בארץ וטמן אותה שם ('פרקי דרבי אליעזר' סוף פרק כד).

יעקב אבינו הביא ליוסף 'כתונת פסים' שהוא בגדו של אדם הראשון

ביוסף הצדיק היה ניצוץ של אדם הראשון. לכן נאמר "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו" (בראשית לז, ג) משום "כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ" (בראשית לז, ג) כלומר שזיו איקונין שלו דומה לו. שכשם שהוא יעקב היה גלגול אדם הראשון, כך גם יוסף היה בו ניצוץ אדם הראשון, והיה מיוחס אליו. על כן יעקב אהב אותו יותר מכל בניו ('פני דוד' להחיד"א פרשת וישב אות כח סעיף ב) והוא גם נתן ליוסף את חלוקו של אדם הראשון כפי שנאמר שעשה לו אביו "כְּתֹנֶת פַּסִּים" (בראשית לז, ג) ('יוסף אברהם' לר' אברהם פאלאג'י אות לח ד"ה 'בגדי כהונה' בשם המדרש ותרגום הירושלמי, 'קרבן שבת' פרק ט סימן א ד"ה והנה נראה לי, 'פלח הרימון' אופן חמשה עשר ד"ה ולפיכך נראה לי) כי לו היה נאה וראוי ללובשו ('קרבן שבת' פרק ט סימן א ד"ה והנה נראה לי, 'פלח הרימון' אופן חמשה עשר ד"ה ולפיכך נראה לי).

ועל 'הכתונת פסים' הזו אמר יעקב ליוסף בסוף ימיו ('קרבן שבת' פרק ט סימן א, 'מזבח אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת וישב ד"ה 'וישראל אהב') "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי" (בראשית מח, כב), "שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ" – כלומר שקיבל חלק אחד יותר משאר האחים, שהוא לבושו של אדם הראשון ('בראשית רבה' צז, ו בשם רבי יהודה, 'תרגום ירושלמי' בראשית מח, כב), "אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי" – אשר לקחתי מידו של עשו הרשע ('תרגום ירושלמי' בראשית מח, כב, 'יוסף אברהם' לר' אברהם פאלאג'י אות לח ד"ה 'בגדי כהונה' בשם המדרש ותרגום הירושלמי) ועל אף שעשו הרשע לא היה 'אמורי', הרי הוא נקרא כך כי היה עושה מעשה אמורי ('בראשית רבה' פרשה צז, ו בשם רבי יהודה). וזה הטעם שאחי יוסף שנאו אותו, על שקיבל דווקא הוא את הבגד של אדם הראשון ('פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן חמשה עשר ד"ה ולפיכך נראה לי).

אחי יוסף ידעו היטב כי כל זמן שכתונת הפסים היא על יוסף, אין כוח ושליטה לשום חיה ועוף ואפילו לא לנחשים ועקרבים להזיק אותו ('לב אריה' לר' יהודה אריה לייב האשקי פרשת וישב אות יט). שהרי מטעם זה ממש יעקב שלח את יוסף אל אחיו בלי שום מורא שיינזק ('שארית יעקב' פרשת תולדות דף מז ד"ה 'אבל לענ"ד אפשר להבין') לכן לפני שהם זרקו אותו לבור, הם הפשיטו ממנו את כתונתו ('לב אריה' לר' יהודה אריה לייב האשקי פרשת וישב אות יט) כדי שלא יהיה לו שמירה על ידי הבגד ('שארית יעקב' פרשת תולדות דף מז ד"ה 'אבל לענ"ד אפשר להבין') ועל ידי כן ישלטו בו הנחשים והעקרבים שבבור (ראה רש"י בראשית לז, כד) ('לב אריה' לר' יהודה ארי ליב האשקי פרשת וישב אות יט) וזה מה שנאמר "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו: וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" (בראשית לז, כג – כד), שהיה יכול הפסוק לקצר ולומר רק "וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ", אך הוסיף ואמר "אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים" כי דווקא זה היה כוונתם. ואף על פי כן הקב"ה הציל אותו מהבור ('לב אריה' לר' יהודה אריה לייב האשקי פרשת וישב אות יט).

לכן השבטים הביאו לאביהם את הכתונת טבולה בדם כפי שנאמר "וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם: וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא" (בראשית לז, לא - לב) ('לב אריה' פרשת וישב אות יט. וראה גמ' עבודה זרה דף יא ע"ב עוד בעניין בגדים אלו) שהיא ראיה ברורה כי מאיזה סיבה יוסף הפשיט מעליו את הכתונת ואחר כך שלטה בו חיה רעה, ולא הספיק יוסף לגעת בצורת איזה חיה שבבגד ולהביא מחסה ועזרה עד שכבר טרפה אותו החיה הרעה ('שארית יעקב' פרשת תולדות דף מז ד"ה 'אבל לענ"ד אפשר להבין'). לכן מיד אמר יעקב אבינו "כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף" (בראשית לז, לג), וכוונתו שכל זמן שהיה יוסף לבוש בכתונת לא היה בכוח שום חיה ועוף לטרוף אותו כי כולם היו נופלים לפניו, אבל עכשיו שלקחו ממנו את הכתונת בוודאי שהוא נטרף על ידי החיוֹת ('לב אריה' פרשת וישב אות יט. וראה גמ' עבודה זרה דף יא ע"ב עוד בעניין בגדים אלו). אך יעקב אבינו לא ידע שה' הצילו. ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.