פרשת ויצא – סוד השינה של האדם

יעקב אבינו שכב לישון בלילה לראשונה לאחר ארבע עשרה שנה שבהם למד תורה בבית עֶבֶר כפי שנאמר "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (בראשית כח, יא) (רש"י בראשית כח, יא). ואין הכוונה שיעקב לא ישן בכלל בבית עבר לפי שאי אפשר לאדם לחיוֹת בלי שינה (ראה גמ' שבועות דף כה ע"א, גמ' נדרים דף טו ע"א), אלא שבכל אותם השנים שהיה יעקב בבית עבר, הוא לא פשׁט את כל גופו על מיטה או על גבי קרקע כדרך השוכבים שינת קבע, אלא רק היה ישן שינת עראי על הספר בזמן שהיה עוסק בתורה ('רבינו אפרים על התורה' פרשת ויצא בפסוק 'וישכב במקום').

ויש להתבונן, מדוע ה' יתברך ויתעלה חקק בטבע הבריאה שבני האדם ירגישו הכרח בגופם לשקוע בשינה מידי לילה ולילה?

ששים ריבוא מלאכים קדושים מפילים שינה בלילה על כל בני האדם

כאשר רצה הקב"ה לזווג לאדם הראשון אשה על מנת שיפרה וירבה (פירושו של ר' דוד לוריא (הרד"ל) על פרקי דרבי אליעזר פרק יב ד"ה 'ברא שינת חיים'), הוא החליט לברוא את 'השינה' ('פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס פרק יב ד"ה מה עשה) וחידש אז בטבע (פירושו של ר' דוד לוריא (הרד"ל) על פרקי דרבי אליעזר פרק יב ד"ה 'אדם שוכב וישן') שכאשר אדם שוכב באה לו שינה ('פרקי דרבי אליעזר' פרק יב ד"ה 'מה עשה' ועפ"י רד"ל שם) שהיא טובה מאוד עבורו, ובלעדיה ייחלש כוחו ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה יז, ו ד"ה תחלת מפלה). ואז הקב"ה הפיל על אדם הראשון 'תרדמה' ('פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס פרק יב ד"ה מה עשה) שהיא 'שינה עמוקה' המבטלת את הרגשת הכאב של האדם ('רד"ל' על פרקי דרבי אליעזר פרק יב ד"ה 'וחס עליו וכו''), ולקח עצם מעצמותיו ובשר מבשרו ועשה מהם את האשה כפי שאמר עליה אדם הראשון "וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי" (בראשית ב, כג) ('פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס פרק יב ד"ה מה עשה).

ה' מינה את המלאך ששמו אתיא"ל ('שרשי השמות' להרמ"ז מערכת א אות לג) ויש אומרים ששמו איתיא"ל ('דבק מאח' לר' אברהם חמוי מערכת ש אות כא) להיות השׂר הממונה על השינה, ונתן בכוחו להפיל שינה על כל בני האדם ('שרשי השמות' להרמ"ז מערכת א אות לג. עפ"י 'דבק מאח' לר' אברהם חמוי מערכת ש אות כא ועיי"ש). לכן יש סגולה למי שלא יכול לישון שיכוין בשמו של המלאך ואז הוא יישן מיד ('יפה ללב' לר' יצחק פאלאג'י חלק ב סימן רלט אות ד, 'סגולות ישראל' מערכת ש אות כה). וכבר שלח הקב"ה את המלאך הממונה על השינה לנדד את שינתו של אחשורוש הרשע, והוא חבט את אחשורוש בקרקע שלוש מאות ששים וחמש פעם, והיה עומד על גביו ואומר "כפוי טובה, כפוי טובה! עמוֹד ועשה טובה למי שעשה איתך טובה!" ומיד קם אחשורוש ואמר להביא לו את ספר הזכרונות שנאמר "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים" (אסתר ו, א) ('ילקוט שמעוני' על מגילת אסתר רמז תתרנז).

כאשר רוצה הקב"ה להפיל שינה בלילה על כל בני האדם (זוהר פרשת מצורע דף נב ע"ב ד"ה בשעתא) יורדים שִׁשִׁים רבוֹא מלאכים קדושים מלמעלה והם מפילים עליהם שינה (זוהר פרשת תרומה דף קעג ע"א ד"ה רזא דחכימין, 'מקור חיים' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו בחלק הנהגת הבוקר דף יז ע"א ד"ה 'הנה מבואר מדברי המאמר'), ואז בני האדם נקשרים בשינה (זוהר פרשת מצורע דף נב ע"ב ד"ה בשעתא). ומכיוון שהשינה באה מצד הקדוּשה, על כן תיקנו לברך לפני השינה ברכה "הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁנָה עַל עֵינַי וּתְנוּמָה עַל עַפְעַפַּי וּמֵאִיר לְאִישׁוֹן בַּת עָיִן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקַי וֵאלֹקֵי אֲבוֹתַי שֶׁתַּשְׁכִּיבֵנִי לְשָׁלוֹם וְתַעֲמִידֵנִי לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם וְתֵן חֶלְקִי בְּתוֹרָתֶךָ, וְתַרְגִּילֵנִי לִדְבַר מִצְוָה וְאַל תַּרְגִּילֵנִי לִדְבַר עֲבֵרָה וְאַל תְּבִיאֵנִי לִידֵי חֵטְא וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן וְיִשְׁלֹט בִּי יֵצֶר הַטּוֹב וְאַל יִשְׁלֹט בִּי יֵצֶר הָרָע וְתַצִּילֵנִי מִיֵּצֶר הָרָע וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְאַל יַבְהִילוּנִי חֲלוֹמוֹת רָעִים וְהִרְהוּרִים רָעִים וּתְהֵא מִטָּתִי שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ וְהָאֵר עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמֵּאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדוֹ" ('מקור חיים' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו בחלק הנהגת הבוקר דף יז ע"א ד"ה 'הנה מבואר מדברי המאמר').

כשרוצות נשמות בני האדם לעלות למעלה בלילה לטהרה, אז 'החיצונים' אינם מניחים להם כי הם מבדילים בין הנשמות לבין קוֹנם ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א תחילת פרק צ ד"ה ינוח האדם). לכן יורדים ששים רבוא המלאכים ומפילים שינה על בני האדם (זוהר פרשת תרומה דף קעג ע"א ד"ה רזא דחכימין, 'מקור חיים' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו בחלק הנהגת הבוקר דף יז ע"א ד"ה 'הנה מבואר מדברי המאמר'), ובעוד הם ישנים יורדים שם 'החיצונים' ו'רוח הטומאה' ושולטים על אותם בני האדם, וכש'החיצונים' יורדים על האדם אז כנגדם המלאכים הקדושים עולים למעלה ועמהם עולים כל הרוחות של בני האדם המבקשות לעלות למרומים (עפ"י 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א תחילת פרק צ ד"ה ינוח האדם). וזה הטעם שהמאכלים המונחים תחת המטה שהישן מאהיל עליהם נטמאים, כי 'רוח הטומאה' שורה על האדם בשעת השינה ('זכר דוד' מאמר א' פרק כג דף נח ע"א ד"ה וראיתי להר"ב תורת חיים). וכנגד זה לאדם הישן יש גם חלומות שיכולים להיות 'אחד מששים בנבואה' וזה מכוח המלאכים שהביאו אליו את השינה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א תחילת פרק צ ד"ה ינוח האדם).

השינה דומה למיתה כי הנשמה והרוח של האדם יוצאות ממנו

מיד ('פירושי ר' אלעזר מגרמייזא' פרשת בראשית על הפסוק 'ותצא רוב רוח הימין') בשעה שאדם הולך לישון בלילה, יוצא מגופו חלק 'הנשמה' (זוהר פרשת חיי שרה דף קכא ע"ב ד"ה תא חזי בשעתא דבר נש, זוהר פרשת לך לך דף פג ע"א ד"ה רבי שמעון הוה, זוהר פרשת וישלח דף קסט ע"ב ד"ה דהא לית ליה) וגם חלק 'הרוח' ('קהלת יעקב' ערך ש"י ד"ה שינה סוד השינה) בסוד "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי" (תהלים לא, ו) ('עץ חיים' שער ה פרק ה ד"ה 'וזה סוד בידך אפקיד רוחי') דרך הגרון (ספר 'רזיאל המלאך' דף ח ע"א ד"ה אף הפנימי) והאף ('פירושי ר' אלעזר מגרמייזא פרשת בראשית על הפסוק 'ותצא רוב רוח הימין'). ואז עולה 'הנשמה' למעלה (זוהר פרשת ויקהל דף קצה ע"ב ד"ה מאי טעמא דא) יחד עם 'הרוח' ('ספר הליקוטים' חלק א' להרמ"ד וואלי בנושא 'בענין התחברות הנר"ן וכו') ואילו חלק 'הנפש' מתאספת ונטמנת עם כוחותיה בלב האדם שנאמר "אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר" (שיר השירים ה, ב) ('עץ חיים' שער ה פרק ה ד"ה וזה סוד בידך אפקיד). באותה השעה הגוף מתאווה לאותם חלקים ואומר "נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ" (ישעיה כו, ט) (זוהר פרשת אחרי מות דף סז ע"ב בשם רבי יוסי).

בעת השינה והשכיבה של האדם הוא נעשה כאילו בטל ממציאותו ('ילקוט מנחם' לרבי מרימנוב פרשת כי תבוא ד"ה עתה הנה אגיד לכם) ונשאר בו רק הכוֹח שבדמוֹ לקיוּם הגוף (זוהר פרשת ויקהל דף רטו ע"ב ד"ה פתח ואמר לא תאכלו) כאשר גופו שוכב כמו אבן דומם (זוהר פרשת ויקהל דף ריג ע"ב ד"ה נפשא אזלת. ראה זוהר פרשת ויקהל דף קצה ע"ב ד"ה מאי טעמא דא) ומה שמחייה אותו הוא החלק הרוחני שבלבו, אשר מחמם משם את כל הגוף ('נזר הקודש' בראשית רבה פרשה יד סימן יא ד"ה אם ישים). ואז האדם טועם 'טעם מיתה' (זוהר פרשת ויקהל דף רטו ע"ב ד"ה פתח ואמר לא תאכלו, זוהר פרשת וישלח דף קסט ע"ב ד"ה דהא לית ליה, זוהר פרשת במדבר דף קיט ע"א ד"ה תא חזי, זוהר פרשת במדבר קכ ע"ב ד"ה אלא רזא, זוהר פרשת נשא דף קכא ע"ב ד"ה תא חזי בשעתא) במקצת, והוא כפי שאמרו רבותינו כי השינה היא "אחד מששים למיתה" (ראה גמ' ברכות דף נז ע"ב) ('דרך ה'' לרמח"ל חלק ד פרק ו אות ב).

והסיבה שאדם טועם בה 'טעם' מיתה הוא כי השינה היא חלק מהמיתה. ועניינה ממש כמו 'מיתה' שאז הגוף מת והנשמה שָׁבָה אל מנוחתה ('מעבר יבק' שפת אמת פרק יח ד"ה ולכן כדי שיהא). מסיבה זו 'המיתה' נקראת גם בשם 'שינה' כפי שנאמר על תחיית המתים לעתיד לבוא "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ" (דניאל יב, ב). וכן בלשון רבותינו 'המיתה' נקראת "כַּד דְּמַךְ" (ראה 'ויקרא רבה' פרשה ל אות א, ראה 'שיר השירים רבה' פרשה ו סימן ב אות ד - ו) שהוא בארמית לשון 'שינה' ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין לראש חודש כסלו אות ג ד"ה כל חודש יש). לכן הישן נחשב למת (עפ"י 'תנא דבי אליהו' זוטא פרק טו אות ז ד"ה אמר דוד המלך) ורק ההבדל בין המיתה לבין השינה הוא שבמיתה יוצאת גם 'הנפש' מהגוף, ואילו בשינה 'הנפש' לא יוצאת ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת האזינו ד"ה וכשאדם בעה"ז ואינו עוסק) ורק 'הרוח' ו'הנשמה' יוצאים מהגוף. ולוּלא יציאת 'הרוח' ו'הנשמה' בעת השינה לא היה האדם טועם בכלל טעם מיתה ('ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי חלק א' בנושא 'בענין התחברות הנר"ן וכו'').

הנשמה יכולה להשיג בשינה השׂגות נוראות ונפלאות שאינה יכולה להשיג בְּהָקִיץ

הקב"ה נתן לאדם בטבעוֹ שהוא יישן (ביאור הגר"א למשלי יט, כג ד"ה יראת ה'), משום שהשינה הוא 'אחד מששים במיתה' ויכול האדם להשיג על ידה דברים ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין בחלק 'לראש חודש כסלו' אות ב) עליונים ('מעבר יבק' שפת אמת פרק יח ד"ה ולכן כדי שיהא) בתורה ('פרי צדיק' לראש חודש כסלו אות ג), אשר אין אדם יכול להשיג בשום אופן כשהוא בְּהָקִיץ בעוד נשמתו בגופו ('פרי צדיק' בחלק 'לראש חודש כסלו' אות ב) אפילו אם יעמול ויתייגע – כי הגוף הוא 'מסך מבדיל' לנשמה (הקדמה לביאור הגר"א על 'ספרא דצניעותא' ד"ה וגדולה מזו הוא), ורק לאחר המוות יכול להשיגם ('פרי צדיק' בחלק 'לראש חודש כסלו' אות ב) (וראה עוד בנושא ב'שער המצוות' להאר"י ז"ל פרשת ואתחנן ד"ה עוד דע טעם אחר, וכן בפירוש 'זיקוקין דנורא' על 'תנא דבי אליהו' רבא פרק יח, קה). לכן אם כל מעשיו של האדם הם לשם שמים, אז נשמתו תעלה בעת השינה למעלה בגן עדנים ותחזור אליו "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים" (איכה ג, כג) כשהיא מעוטרת ומקודשת יותר ממה שעלתה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א תחילת פרק צ ד"ה ינוח האדם).

ואם האדם עָמֵל בתורה תמיד ביום ובלילה ('פרי צדיק' פרשת וילך ושבת תשובה אות ג) והוא חשוב וחביב למעלה ('יסוד יוסף' רבו של מחבר 'קב הישר' פרק סא ד"ה ע"כ הירא לדבר ה') אזי יזכה ל'תורה שבעל פה' גם בלילה בעת השינה ('פרי צדיק' פרשת וילך ושבת תשובה אות ג), כפי שזכה לכך יעקב אבינו שנאמר "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ" (בראשית כח, טז) ודרשו רבותינו שקם 'מִמִּשְׁנָתוֹ' ('בעל הטורים' בראשית כח, טז עיי"ש). וזה משום שבשעת השינה הנשמה מופשטת מהגוף ויכולה להיות מלובשת בלבוש עליון הנקרא 'חלוּק דרבנן' (הקדמה לביאור הגר"א על 'ספרא דצניעותא' ד"ה וגדולה מזו הוא) ויגלוּ לה מ'ישיבה של מעלה' את סתרי התורה ('יסוד יוסף' רבו של בעל 'קב הישר' פרק סא ד"ה ע"כ הירא לדבר ה') ורזיה. ואז יכול אדם ללמוד בשעה אחת דברים שאי אפשר ללמוד פה בארץ במשך שבעים שנה (ביאור הגר"א למשלי יט, כג ד"ה יראת ה'), והאדם יכול להשיג השגוֹת גבוהות כמו לאחר המיתה ('פרי צדיק' לראש חודש כסלו אות ג) וְלִשְׂבֹּעַ בהם שנאמר "וְשָׂבֵעַ יָלִין" (משלי יט, כג) (ביאור הגר"א למשלי יט, כג ד"ה יראת ה').

השינה היא מנוחה לנשמה כדי שתדבק בקדושה ('שער החצר' לר' דוד בן שמעון סימן תקמ בשם 'חסד לאברהם') ומה שהנשמה משיגה השגוֹת נוראוֹת ונפלאוֹת בשינה על ידי עלייתה בשעשוּע העליון לישיבה של מעלה, בלא שהיא מתייגעת – הרי היא 'טעימה' שנותן הקב"ה לאדם בעולם הזה מעין 'עולם הבא' (הקדמה לביאור הגר"א על 'ספרא דצניעותא' ד"ה וגדולה מזו הוא. וראה בזה על אלישע הנביא בזוהר פרשת בשלח דף מד ע"א ד"ה 'אלא שפיר קאמר' ובמפרשים שם). לכן אין מהלימוד שבשינה שוּם שׂכר כלל, אלא זהו השׂכר בעצמו (ביאור הגר"א למשלי יט, כג ד"ה יראת ה'). ויכולה הנשמה להביא אחר כך את מה שלמדה למעלה, אל הגוף למטה בעולם הזה. ועל זה רמז הכתוב "הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ" (משלי לא, יד) (ביאור הגר"א למשלי לא, יד. ועיין 'שער הגלגולים' תחילת הקדמה יז ד"ה והיא מקושרת). על כן 'השינה' היא תיקון גדול שתיקן הקב"ה לאדם ('מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא חלק שפת אמת פרק יז סוף ד"ה הנה כי המיתה).

יש צדיקים אשר מוסרים את נשמתם למעלה בעת השינה, ואז הם משוטטים בעולמות העליונים והולכים מ'ישיבה' ל'ישיבה' כדי ללמוד שם ('אמרי נועם' פרשת ויצא אות ב ד"ה 'ולזה שפיר שייך' וכתב שזה ידוע מדברי הקדושים). מעין זה היה עם דוד המלך עליו השלום, שכאשר הוא ברח מפני שאול המלך והלך אל שמואל הנביא כפי שנאמר "וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט וַיָּבֹא אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וַיַּגֶּד לוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל וַיֵּשְׁבוּ בְּנָיוֹת" (שמואל א' יט, יח) אמרו רבותינו כי דוד למד שׁם בלילה אחד מה שתלמיד ותיק לא לומד במאה שנה ('ילקוט שמעוני' שמואל א' רמז קכט ד"ה ודוד ברח וימלט) כי הוא הצליח בכוח שמואל הנביא לפשוט מעליו את החוֹמר הגשמי שמעכב, ואז רוּחוֹ קיבצה את כל החכמה באותה הלילה כך שהיה יכול ללמוד הרבה מאוד בלילה אחד ('שם הגדולים' להחיד"א מערכת י' בסוף ערך ר' יצחק לוריא).

וכן היה גם עם שלמה המלך שהשיג את כל חכמתו בחלום הלילה ('פרי צדיק' פרשת וילך ושבת תשובה אות ג ד"ה ואמר אחר כך, 'פרי צדיק' לראש חודש כסלו אות ב ד"ה שמות חדשים אלו). שכאשר הקב"ה התגלה אליו בשינה נאמר "בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ" (מלכים א' ג, ה). ושלמה ביקש אז חכמה וה' נתן לו שנאמר "הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן" (מלכים א' ג, יב), וזהו מה שנאמר "וַיִּתֵּן אֱלֹקִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם: וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם: וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב" (מלכים א' ה, ט – יא) ולא היה יכול שלמה המלך להשיג את כל החכמה הזאת בְּהָקִיץ ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין בחלק לראש חודש כסלו אות ב ד"ה שמות חדשים אלו).

כך היה גם עם האר"י ז"ל ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין בחלק לראש חודש כסלו אות ב ד"ה שמות חדשים עלו) שבכל לילה ולילה אחרי שהיה מתחיל לישון היתה נשמתו עולה בשבילים ונתיבים לישיבה שברקיע, והיתה בוחרת שם באיזה ישיבה ללמוד. והיה אומר האר"י ז"ל שגם אם יכתוב במשך שמונים שנה מהחכמה והסודות העליונים שמוסרים לו בלילה אחד, לא יספיק לכתוב את הכל ('שבחי האר"י' שבתוך ליקוטי הש"ס דף לו ע"א – ע"ב ד"ה וחבה יתירה). ופעם תלמידו ר' חיים ויטאל (עפ"י 'יסוד יוסף' פרק סא ד"ה ע"כ הירא לדבר ה') ראה שהאר"י ז"ל היה ישן ביום שבת ושפתותיו היו מלחשׁות, לכן הוא עמד שם לידו לראות אם יבין איזה דבר ממנו. באותה שעה התעוֹרר האר"י ז"ל ואמר לו שעתה קיבלה נשמתו סודות עליונים שצריך כמה שנים לאומרם, ובעבור כבודו הוא התעוֹרר ('שם הגדולים' להחיד"א מערכת י ערך ר' יצחק לוריא). וכן סיפר הגאון מווילנא על עצמו כי יש לו עליית נשמה מידי לילה בלילה מיום שעמד על דעתו (הקדמה לביאור הגר"א על 'ספרא דצניעותא' ד"ה וגדולה מזו הוא).

נשמת האדם עולה בעת השינה להעיד ולחתום על כל המעשים שעשה האדם

כאשר הנשמה עולה למעלה בעת השינה, היא נבחנת על כל מה שעשתה ביום (זוהר פרשת נשא דף קכא ע"ב ד"ה תא חזי בשעתא שבני) ונותנת דין וחשבון ('שער המצוות' להאר"י ז"ל פרשת ואתחנן ד"ה עוד דע טעם אחר) ודנים אותה (זוהר פרשת לך לך דף צב ע"א ד"ה אימתי דיינין) בפני בית הדין של הקב"ה (זוהר פרשת חיי שרה דף קכא ע"ב ד"ה תא חזי בשעתא). ואז היא מתחייבת בדינה (זוהר פרשת לך לך דף צב ע"א ד"ה קאים מאן) וכל מעשיה נכתבים שם (זוהר פרשת נשא דף קכא ע"ב ד"ה תא חזי בשעתא שבני) והנשמה חותמת עליהם שנאמר "בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם" (איוב לז, ז) ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו חלק שני על ספר איוב פרק לב אות לז בפסוק 'ביד כל אדם יחתום', 'של"ה הקדוש' מסכת חולין ד"ה 'כתב הכלבו' בהגהה. ראה 'תיקוני הזוהר' תיקון חמישאה דף קמג ע"א ד"ה ואית חובין). לכן נכון שהאדם יעשה ווידוי ותשובה לפני השינה, בכדי שיישן בלי עוון ('מזמור לאסף' חלק 'מוסר לק"ש על המטה' ד"ה בכל לילה ולילה).

ומכיוון שבית הדין של מעלה לא דן בלי עדים, לכן הנשמה עצמה ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר פרשת לך לך דף צב ע"א ד"ה אימתי דיינין לההוא קלא) מעידה על כל מעשי האדם (זוהר פרשת נשא דף קכא ע"ב ד"ה תא חזי בשעתא שבני, זוהר פרשת אחרי מות דף סז ע"א ד"ה רבי יוסי אמר, זוהר פרשת לך לך דף צב ע"א ד"ה אימתי דיינין) שעשה בגלוי ובסתר ('כתם פז' על זוהר פרשת לך לך דף צב ע"א ד"ה אימתי דיינין לההוא קלא) וכן על כל תיבה ותיבה שיצאה מפיו (זוהר פרשת נשא דף קכא ע"ב ד"ה תא חזי בשעתא שבני), והודאת עצמו שהיא נשמתו שווה כמו מאה עדים ('כתם פז' על זוהר פרשת לך לך דף צב ע"א ד"ה אימתי דיינין לההוא קלא) ועל כן הוזהר האדם מפני נשמתו שנאמר "מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ" (מיכה ז, ה) (ראה גמ' תענית דף יא ע"א) (זוהר פרשת נשא דף קכא ע"ב ד"ה כד ההיא מלה, זוהר פרשת לך לך דף צב ע"א ד"ה אימתי דיינין).

הנשמה מופקדת בידי הקב"ה בעת השינה והוא נאמן להשיבה אל האדם

בכל לילה הנשמה יוצאת והקב"ה לוקח אותה, ולמחרת משיב אותה לחיקוֹ של האדם ('תנא דבי אליהו' רבא פרק ב אות יב ד"ה אמר דוד המלך, 'תנא דבי אליהו' זוטא פרק טו אות ז ד"ה אמר דוד המלך, 'זוהר חדש' מדרש רות דף קח ע"א ד"ה ותקראנה לו וד"ה ולפיכך צריך, 'זוהר חדש' בראשית דף כג ע"ב ד"ה רבי יצחק אמר). וזה נעשה אף על פי שהנשמה בעת השינה יוצאת והולכת למעלה לתת דין וחשבון על מעשיה ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ב דרוש כט דף קפא ע"ב טור א ד"ה יכלכל הדברים) ונמצאת חייבת כמה חובות ('זוהר חדש' מדרש רות דף קח ע"א ד"ה ותקראנה לו וד"ה ולפיכך צריך, 'זוהר חדש' בראשית דף כג ע"ב ד"ה רבי יצחק אמר) עד שלא ראוי להשיבה חזרה אל האדם בעולם הזה (עפ"י זוהר פרשת במדבר דף קיט ע"א ד"ה כך ההוא אילנא). ולא עוד אלא הנשמה מוחזרת אל האדם שנרדם על אף שכבר טעם את 'טעם המוות' בשינה (זוהר פרשת ואתחנן דף רס ע"א ד"ה תא חזי).

והסיבה שהקב"ה משיב את הנשמה, לפי שהיא עלתה באותה שעה רק בפיקדון אצלו (זוהר פרשת בלק דף קצח ע"ב ד"ה מתחייבי, זוהר פרשת ואתחנן דף רס ע"א ד"ה תא חזי). לכן הוא מחזיר את הפיקדון ('זוהר חדש' מדרש רות דף קח ע"א ד"ה ולפיכך) מתוך נאמנות גדולה ('זוהר חדש' בראשית דף כג ע"ב ד"ה רבי יצחק אמר) ומתקיים הפסוק "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ" (שמות כב, כה) ('זוהר חדש' מדרש רות דף קח ע"א ד"ה ולפיכך צריך). וכן נאמר על זה "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ" (איכה ג, כג) ('זוהר חדש' בראשית דף כג ע"ב ד"ה רבי יצחק), כלומר שרבה היא הנאמנות של הקב"ה להחזיר את הפיקדון ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בחלק 'סדר קריאת שמע על מטתו' ד"ה ולפי). ואפילו אם בעת שהאדם הלך לישון הגיע הזמן שלו למוּת ולהיפטר מן העולם – אף על פי כן לא יעכבו את הנשמה שלו אשר עלתה למעלה בעת השינה, אלא מחזירים אותה לגופו. לפיכך יש קבלה בידנו שאין אדם מת מתוך שינה, אלא קודם מחזירים את נשמתו לגופו ורק אז שבים ונוטלים אותה ממנו ('טעמי המצוות' להרדב"ז מצוה רי ד"ה שלא, שו"ת הרדב"ז חלק ג סימן תפה ד"ה ולענין).

ואף אם האדם אינו עוסק בעולם הזה בתוֹרה שהיא 'המזון' של הנשמה, שאז היה ראוי שתישאר נשמתו למעלה גם אחרי שינת הלילה כי היא 'בת מלך' ונהנית מזיו השכינה שם ואילו האדם למטה לא זן אותה, אף על פי כן נאמן הוא ה' להשיב את הפיקדון, והוא משיב את הנשמה אל האדם בעל כוֹרחה ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת האזינו ד"ה וכשהאדם בעה"ז ואינו עוסק) כי היא אינה רוצה לרדת לגוף העכוּר והאפל הזה ('ילקוט מנחם' פרשת כי תבא לר' מנחם מרימנוב ד"ה 'והנה כשבאה הנשמה' ועיי"ש דבריו הנפלאים). וכשהקב"ה משיבה, הוא לא מחליף בין הנשמות של בני האדם אלא מחזיר לכל אחד ואחד את הנשמה שלו ('מדרש שוחר טוב' מזמור כה ד"ה לדוד אליך ה') שהוּפקדה בידו יתברך (זוהר פרשת במדבר דף קיט ע"א ד"ה כך ההוא אילנא).

לכן צריך האדם בכל לילה לפני השינה שיודה על חטאיו ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ב דרוש כט דף קפא ע"ב טור א ד"ה יכלכל הדברים) ויפקיד את נשמתו ('זוהר חדש' מדרש רות דף קח ע"א ד"ה ולפיכך צריך, זוהר פרשת במדבר דף קיט ע"א ד"ה ובר נש) ורוחו בידו של הקב"ה בכוונה ובדעה צלולה ('קב הישר' פרק מט ד"ה השמיני שלא ישתה), כאשר יאמר פסוק של רחמים "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת" (תהלים לא, ו) ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת האזינו ד"ה וכשהאדם בעה"ז ואינו עוסק). והכוונה באמירת "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי" הוא, שאף כי אני חייב לך ה' והיה ראוי שלא להחזיר את "רוּחִי" אף על פי כן אתה "פָּדִיתָה אוֹתִי" ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת האזינו ד"ה וכשהאדם בעה"ז ואינו עוסק) מידי המקטרגים ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ב דרוש כט דף קפא ע"ב טור א ד"ה יכלכל הדברים), ואתה מחזיר לי אותה להיותך "אֵל אֱמֶת" ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת האזינו ד"ה וכשהאדם בעה"ז ואינו עוסק). ובמה שהאדם מפקיד את 'רוחו' באמירת הפסוק, כל שכן שהוא מפקיד גם את 'נשמתו' ('מקור חיים' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו הנהגת הבוקר דף פ' ע"ב ד"ה הרמז בזה הדין).

מסירת הרוח והנשמה לבורא יתברך לפני השינה באמירת "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת" (תהלים לא, ו) היא חוֹבה גמורה ('קב הישר' פרק מט ד"ה השמיני שלא ישתה), כי לולא שאדם מוֹסר מעצמו את הפיקדון לשכינה, לא היה ראוי להחזיר לו אותה לפי עוונותיו ('ניצוצי אורות' להחיד"א על זוהר במדבר קכ ע"ב אות קטנה א), ורק משום שמוסר אותה ב'פיקדון' בידי הקב"ה אזי הוא יתברך שמו משיב לו חזרה בבוקר את פיקדונו (זוהר פרשת במדבר דף קכ ע"ב ד"ה אלא רזא וד"ה ובגין). לכן תיכף אחרי אמירת פסוק "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת" (תהלים לא, ו) צריך שהאדם יישן, ולא יהרהר בינתיים בהרהור אחר כלל ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי הלילה דרוש ה' ד"ה גם טוב מאוד לכוין).

הנשמה מתחזקת ומתחדשת בעת השינה ומושכת חיים לגופו של האדם

כאשר הרוח והנשמה עולים לעולם העליון, הם נחים מיגיעתם בחברת הגוף הנמשך אחרי דברים שפלים שהם נגד טבעם ומגמתם הרמה ('ספר הליקוטים' חלק א' להרמ"ד וואלי בנושא 'בענין התחברות הנר"ן וכו'). והנשמה מתחדשת ומקבלת מרגוֹע על ידי טבילתה בנהר היוצא מעדן, ובזה היא נחה לה מעיצבונה ('תולעת יעקב' בחלק 'ברכת התורה' דף יא ע"א ד"ה ויתחיל אלקי נשמה). ובמנוחתה בלילה מתאפשר לה להדבק בקדוּשה ולהיות ניזונת מן העליון, בדומה למנוחת הנשמה לאחר המיתה כאשר היא עולה לגן עדן ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי בחלק 'מעין שלישי' נהר טז ד"ה דע כי). כי השינה היא חיים ומנוחה ('פרקי דרבי אליעזר' פרק יב ד"ה מה עשה הקדוש ברוך הוא) לנשמה, ששואבת חיים מלמעלה ('בראשית רבה' יד, ט, 'רד"ל' על פרקי דרבי אליעזר פרק יב ד"ה וחיים לו וד"ה ומנוחה לו) ומתחדשת ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי הלילה דרוש ג ד"ה בענין הלילה) בתוספת טובה ('סדר היום' בחלק סדר ק"ש על מטתו ד"ה ולפי שראיתי הרבה) על ידי הקב"ה ('ליקוטי תורה' פרשת האזינו ד"ה וכשהאם בעה"ז ואינו עוסק), לאחר שבלתה ונשׁחקה ('רד"ל' על פרקי דרבי אליעזר פרק יב ד"ה וחיים לו וד"ה ומנוחה לו) והתעייפה ממלאכתה כל היום ('מדרש שוחר טוב' מזמור כה ד"ה לדוד אליך ה').

בבוקר לאחר השינה חוזרת הנשמה לגוף כבריה חדשה ('מדרש שוחר טוב' מזמור כה ד"ה לדוד אליך ה') ללא עייפות ('טעמי המצוות' להרדב"ז מצוה רי ד"ה שלא יכחש בממון), וגם מתחדש כוח חיי בריאות הגוּף ('רד"ל' על פרקי דרבי אליעזר פרק יב ד"ה וחיים לו וד"ה ומנוחה לו), כי הנשמה משכה חיוּת גם אל הגוּף ('טעמי המצוות' לרבי מנחם הבבלי מצוות עשה מצוה קעז, 'שער הכוונות' דרושי ראש השנה דרוש א' ד"ה ונחזור לבאר ענין הנסירה) בשעה שהאדם היה ישן (בראשית רבה יד, ט). ועל כן טבע השינה בלילה נקבע דווקא לבני האדם ולא לשאר בעלי החיים שעליהם נאמר "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר" (תהלים קד, כ), וזה על מנת שהאדם ישאב לו תוספת כוח ('הוספות הרד"ל' על פרקי דרבי אליעזר פרק יב באות קטנה ז) וחיוּת חדשה ליום הבא שעתיד לבוא אליו ('ילקוט מנחם' פרשת כי תבא לר' מנחם מרימנוב ד"ה עתה הנה אגיד לכם). וכבר אמרו רבותינו כי הלילה נברא לצורך 'השינה' (גמ' עירובין דף סה ע"א) ושהשינה בלילה טובה מאוד ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי הלילה דרוש ד ד"ה בסדר כולל בלילה. ראה 'בראשית רבה' ט, ו).

צריך לשבח ולהודות לקב"ה מידי יום על שהחזיר את הנשמה לגוף

כאשר האדם קם משינתו ביקיצה טבעית אז קימתו היא בלי בהלה, היות והנשמה שבה אל גוף האדם מרצונה. אך אם יקיצו את האדם בבהלה, אזי ייבהל גם גופו מחמת הנשמה שחזרה אליו שלא ברצונה (עפ"י 'רזיאל המלאך' דף ח ע"א ד"ה אך הפנימי). ודבר זה יקרה למשל בעת שנוגעים באדם הישן, שאז מרגישה זאת הנשמה ('פירושי ר' אלעזר מגרמייזא' פרשת בראשית על הפסוק 'ויפח באפיו נשמת חיים') באמצעות חלק 'הנפש' שנשארה בגוף האדם ('מעבר יבק' שפת אמת פרק יז ד"ה 'הנה כי המיתה' עיי"ש), והיא חוזרת מהר למקוֹמה והגוף ניעור ('פירושי ר' אלעזר מגרמייזא' פרשת בראשית על הפסוק 'ויפח באפיו נשמת חיים'). ואם יוסיפו גם לקרוא בשמו של האדם הישן, אזי הוא יקיץ מהר יותר – משום שעיקר שׁמו של האדם מְכֻוָן לנשמה שלו ולא לגופו, והקריאה בשמו קוראת לנשמה שיצאה מגופו ('נועם אלימלך' פרשת שמות ד"ה או יאמר על פי דאיתא, 'פרי צדיק' פרשת ויקרא אות ה ד"ה ויקרא אל משה ופירש).

בכל בוקר כשהאדם עומד ממיטתו, הוא כאילו נוצר ונולד וחי מחדש ב'תחיית המתים', כי בלילה הוא הפקיד את נשמתו והיה כמו מת, ועתה היא באה אליו בחזרה (פירוש 'זיקוקין דנורא' על תנא דבי אליהו זוטא טו, ז). וכיון שצריך לברך את הקב"ה על נאמנותו העליונה (עפ"י זוהר פרשת במדבר דף קכ ע"ב ד"ה ובגין דנטיל) לכן תקנו הקדמונים לומר על כך שבח בכל בוקר "אלֹקי, נשמה שנתת בי טהורה. אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד לטלה ממני, ולהחזירה בי לעתיד לבוא. כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי רבון כל המעשים אדון כל הנשמות ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים" (מתוך 'ברכות השחר') (פירוש 'זיקוקין דנורא' על תנא דבי אליהו זוטא טו, ז). וחותמים בברכה "המחזיר נשׁמות לפגרים מתים" – כי הגוף היה כמו 'פגר' בעת היותו שקוע בשינה וחסר את הנשמה ('שושן סודות' תלמיד הרמב"ן אות לה).

אמנם אין האדם הישן נקרא מת ממש, וזה מטעם שהוא הפקיד את רוחו ביד הקב"ה ('תורת חכם' לר' חיים הכהן מארם צובא תלמיד מהרח"ו פרשת בא דף קמ ע"א טור ב ד"ה והקושיא מבוארת). ועל כך נתקן שיאמר האדם בקומו ובשוכבו את ברכת 'אלֹקי נשמה', על מנת שיתלהב באהבת הבורא על שהחזיר לו בבוקר את נשמתו ('ראשית חכמה' שער האהבה פרק ג ד"ה עוד יקנה מדת האהבה). וכן נאמר בתהלים "טוֹב לְהֹדוֹת לה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן: לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת" (תהלים צב, ב - ג) כלומר ראוי "לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר" את חסדיו של ה' יתברך, על נאמנוּתוֹ "בַּלֵּילוֹת" בכך שהחזיר את הנשמה ל'פגר המת' ולא השאיר אותה למעלה ליהנות מהעליונים ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת האזינו ד"ה וכשאדם בעה"ז ואינו עוסק. ראה 'תנא דבי אליהו' אליהו רבא פרק יח אות עד ד"ה לפיכך הייתי אומר). "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג).