פרשת מקץ – בזכות יוסף הצדיק

יוסף ירד לבדו למצרים על ידי אוֹרחת ישמעאלים ונמכר לעבד כפי שנאמר "וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה" (בראשית לט, א). ובמצרים נאלץ יוסף לעמוד בניסיון קשה עם אשת פוטיפר שבעקבותיו הוא נכנס לבית הסוהר כפי שנאמר "וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר" (בראשית לט, כ). רק לאחר שתיים עשרה שנה בבית הסוהר יוסף יצא מבית האסורים (ראה 'שמות רבה' ז, א, וכן 'זוהר חדש' פרשת חקת דף סב ד"ה ותא חזי תריסר שנין) פתר לפרעה את חלומותיו ועלה למלוך על כל ארץ מצרים (ראה בראשית מא, לח – מא). אחר כך ירדו שאר בני משפחתו של יוסף למצרים שנאמר "וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ: וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ: בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו אִתּוֹ בְּנֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו וְכָל זַרְעוֹ הֵבִיא אִתּוֹ מִצְרָיְמָה" (בראשית מו, ה – ז).

ויש להבין, מדוע הקב"ה הקדים והוריד את יוסף הצדיק לגלוּת הקשה בארץ מצרים, כמה שנים לפני שירדו לשם שאר בניו של יעקב אבינו?

הַשְּׁכִינָה שירדה עם יוסף לארץ מצרים האירה פניו והצליחה מעשי ידיו

הַשְּׁכִינָה היתה אוהבת את יוסף ('זוהר חדש' פרשת חוקת דף סג ע"א ד"ה וישראל אהב), וכאשר הוא ירד למצרים ירדה הַשְּׁכִינָה עמו ('בראשית רבה' פרשה פו, ב, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי דף רפג סוף ע"ב ד"ה והשתא הכי) כפי שנרמז בפסוק "וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה" (בראשית לט, א) כי התיבה "מִצְרָיְמָה" היא בגימטריא 'שכינה' ('מגלה צפונות' חלק א' למחבר 'שבט מוסר' פרשת וישב ד"ה גם יובן, 'מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת מקץ אופן העשירי ד"ה השיב על ענין שבע). לכן נאמר על יוסף "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (תהלים פא, ו), יוסף נקרא בפסוק בשם "יהוֹסֵף" – עם תוספת האות ה' הרומזת לשכינה הקדוֹשה ('מגלה צפונות' חלק א' למחבר 'שבט מוסר' פרשת וישב ד"ה גם יובן) אשר הלכה עם יוסף ולא עזבה אותו שנאמר "וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף" (בראשית לט, ב) (זוהר פרשת וישב דף קפט ע"א ד"ה תא חזי בכל אתר) והיתה במצרים בשבילו ('מגלה צפונות' חלק א' פרשת וישב ד"ה גם יובן). ומטעם זה נאמר בפסוק "וַיְהִי" שהוא לשון צער, כי השכינה ירדה אז לַגָּלוּת ('מאור ושמש' פרשת וישב ד"ה ובזה נבוא).

פניו של יוסף היו מאירים באור אלוקי שנתן לו חן וחסד בפני אדוניו ועל ידו היה מוגן מכל הצרות. וכאשר פוטיפר אדונו ראה את האור שבפניו הוא הבין כי ה' עמו שנאמר "וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ" (בראשית לט, ג) (הרמ"ד וואלי תלמיד חבר לרמח"ל בראשית לט ד"ה ויהי ה' את יוסף). ונרמז על כך גם בפסוק "וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף" (בראשית לט, ה) שהתיבה "בִּגְלַל" גמטריא שם 'אדנ"י' שהיא השכינה אשר היתה עמו והשרתה את הברכה ('חומת אנך' להחיד"א בראשית לח, יד ד"ה ויברך ה'). האור הזה שעל יוסף התפשט מפניו על ידיו, ולכן כל מעשיו היו מצליחים כהרף עין לרצון אדונו (הרמ"ד וואלי בראשית לט ד"ה וירא אדוניו), שאם היה מבקש אדונו דבר אחר ממה שהיה כבר בידו אז ה' היה הופך אותו לדבר שהיה חפץ בו אדונו שנאמר "וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (בראשית לט, ב – ג) (זוהר פרשת וישב דף קפט ע"א ד"ה תא חזי בכל אתר). וכך היה גם כאשר יוסף לקח סחורה, שאף אם רבים הפסידו בסחורה זו הרי שהוא היה מצליח בה ('מדרש תלפיות' ענף יוסף ד"ה א"ה מיתור בידו). ואדונו היה רואה בעיניו את הנסים שנעשו ליוסף יום יום (זוהר פרשת וישב דף קפט ע"א ד"ה תא חזי בכל אתר).

הצלחתו של יוסף המשיכה גם כאשר הוא היה בבית האסורים שנאמר "וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר: וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה: אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר ה' אִתּוֹ וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ" (בראשית לט, כא – כג), כלומר את הצלחתו של יוסף שׂר בית הסוהר היה רואה אך הוא לא היה רואה את האור שגרם לו להצליח במעשיו וזה מה שנאמר "אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ" (בראשית לט, כא – כג) ('הרמ"ד וואלי' בבראשית לט ד"ה אין שר בית הסוהר). וכאשר יוסף ראה כי ה' עִמוֹ במה שהוא "אִישׁ מַצְלִיחַ" (בראשית לט, ב), הוא לא השתדל לשוב אל בית אביו אלא "וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי" (בראשית לט, ב) כי הבין שהשכינה נמצאת במצרים והוא 'מֶרְכָּבָה' אליה. לכן החליט כי לא ימיש עד אשר יהיה טוב באחרית דבר ('האלשיך הקדוש' פרשת ויגש מה, ג – טו ד"ה והוא אצלנו מאמר).

יוסף שלט במצרים והכניע את 'הקליפות' ו'החיצונים' מתחת ידו

כאשר הגיע העת שיוסף היה צריך לצאת לחירות, הַשְּׁכִינָה קראה לו לצאת שנאמר "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה" (בראשית מא, יד), והכוונה בתיבות "וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף" זה שהַשְּׁכִינָה היא זו שקראה לו לכן לא נאמר "וַיִּקְרָא ליוֹסֵף" שאז היה הכוונה לפרעה (זוהר פרשת מקץ דף קצד ע"ב ד"ה 'וישלח' ועיי"ש עוד). וכך כל סתם "וַיִּקְרָא" או סתם "וַיֹּאמֶר" שבתורה מתייחס אל השכינה הקדושה ('אור החמה' על זוהר פרשת מקץ דף קצד ע"ב ד"ה 'וישלח פרעה' ממהרח"ו). וזה גם מה שנאמר על יוסף "שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף: עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ: עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ: שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ" (תהלים קה, יז – כ), כלומר ה"עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ" של יוסף המשיך עד "עֵת בֹּא דְבָרוֹ" שהוא דבריה של 'השכינה' שקראה ליוסף (זוהר פרשת מקץ דף קצד ע"ב ד"ה וישלח פרעה) להעלותו במעלה ההיא ('אור החמה' על זוהר פרשת מקץ דף קצד ע"ב ממהרח"ו ד"ה וישלח פרעה) באותה השעה.

הקב"ה משך על יוסף 'חוט של חסד' ועל ידי כן מצא חן בעיני פרעה (זוהר פרשת מקץ דף קצה ע"א ד"ה דבר אחר) והוא מינה אותו לשליט על מצרים, כפי שאמר לו "אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מא, מ – מא). פרעה הוסיף ונתן לו גם את "טַבַּעְתּוֹ" שנאמר "וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף" (בראשית מא, מב). וה' עשה שכך יהיה, כיון שפרעה היה ראש 'הקליפות' ובנתינת טבעתו ליוסף גרם לכך שיסכימו 'הקליפות' כי יוסף ישלוט עליהן. ולכן נאמר על יוסף "וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מא, מה) לרמוז שהוא שלט בכל 'הקליפות' הקשורות לארץ מצרים ('מגיד מישרים' לר' יוסף קארו פרשת מקץ ד"ה ומשום הכי) שכולן היו משועבדות תחת ידו והסטרא אחרא היתה כנועה לו ('גליא רזיא' לתלמיד האר"י ז"ל דף יט ע"א).

ולפי זה מובן מדוע הלחם והתבואה שאספו המצריים הרקיבה כפי שנאמר "וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ כִּי כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב" (בראשית מז, יג) לפי שהמצריים היו עומדים תחת שׂר מצרים הרוחני וממנו מזוֹנם ('אלשיך הקדוש' פרשת ויגש מה, ג – טו ד"ה אמנם הורה כי) ולכן היה יכול לשלוט בהם 'הריקבון' שמגיע מצד 'הקליפות' ('מגיד מישרים' פרשת מקץ ד"ה והיינו רזא). אך אצל יוסף הלחם והתבואה ניתנו מאת השכינה ('אלשיך הקדוש' פרשת ויגש מה, ג – טו ד"ה אמנם הורה כי) ו'הקליפות' היו משועבדות לו, לכן לא הרקיב לו הלחם ('מגיד מישרים' פרשת מקץ ד"ה והיינו רזא) וגם לא התבואה ('אלשיך הקדוש' פרשת ויגש מה, ג – טו ד"ה אמנם הורה כי). ויוסף רמז על כך שיבואו אחר כך שבע שנים שיושפעו ישירות מאלקים על מנת לפרנס את שבע שנות הרעב, כפי שאמר לפרעה "הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל פַּרְעֹה אֲשֶׁר הָאֱלֹקִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה" (בראשית מא, כח) ('האלשיך הקדוש' פרשת ויגש מה, ג – טו ד"ה והנה על פי הדברים).

יוסף הפך להיות צינור השפע של מצרים וכך הכין את הדרך לישראל

ביתו של פוטיפר התברך על ידי יוסף הצדיק אף שפוטיפר היה רשע (זוהר פרשת וישב דף קפט ע"א ד"ה תא חזי בכל אתר) והיה זה על מנת שלא ייהנה יוסף מן השפע של הסטרא אחרא אלא מהשכינה ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראמדסק פרשת ויגש ד"ה א"י ועתה אל תעצבו), כי שפע המגיע מהסטרא אחרא מטמטם את לבו של האדם ומביאו לידי חטאים חלילה. והרי זה הטעם שנאסר על עם ישראל לאכול את הלחם של עובדי העבודה זרה בגלותם כי השפע שלהם בא על ידי הסטרא אחרא. וכך היה אצל יוסף, שה' ברחמיו וברוב חסדיו הציל אותו משליטת 'החיצונים' על ידי הברכה שנתן בבית המצרי (עפ"י 'תפארת שלמה' פרשת ויגש ד"ה וישלחו את רבקה). ועל מנת שגם כאשר יבואו שאר בני ישראל אל ארץ מצרים הם לא ייהנו מהשפע של הסטרא אחרא על ידי פרנסתם הבאה ממצרים אלא מברכת ה' – על כן נשלח יוסף למצרים קודם לבואם ('תפארת שלמה' פרשת ויגש ד"ה א"י ועתה אל תעצבו).

יוסף אסף את כל הכסף של מצרים עד שלא נשאר בלתי גווייתם ואדמתם, ועל ידי כן כלה כל שורש הסטרא אחרא מלהשפיע להם עוד. וזה מה שנאמר "וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה: וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה לָּנוּ לֶחֶם וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף" (בראשית מז, יד – טו) ('תפארת שלמה' על התורה פרשת ויגש ד"ה א"י ועתה אל תעצבו). ואז יוסף שהורד תחילה למצרים היה יכול להוות מחסה ומסתור ולזון ולכלכל את ישראל הבאים אחריו. וכפי שנרמז בפסוק "וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם" (שמות א, ה), כלומר שהיה הֲוָיָה וקיום ל"שִׁבְעִים נָפֶשׁ" שירדו למצרים בעבור מה ש"יוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם", כי אם לא כן לא היו יכולים להתקיים ולא ליגאל משם לעולם ('גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן חלק א דרוש טו פרשת שמות דף לג ע"ב טור א סוף ד"ה עוד איתא).

יוסף שהיה צדיק יסוד עולם רצה שהשפע יבוא מה' יתברך וְיֵרֵד דרכו על כל ארץ מצרים שלא באמצעות השׂר הרוחני של מצרים, לכן הוא ציוה את המצריים למול את עצמם (ראה 'בראשית רבה' צא, ה) וכפה אותם לזה ('שם משמואל' פרשת שמות שנת תרע"ה ד"ה ונראה דהנה בשליחות) כדי שעל ידי כן תתבטל כוח 'הקליפה'. ופרעה הסכים לזה ואמר למצריים "לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ" (בראשית מא, נה) כי אין עתה מזון לכל הכוחות כי אם על ידו של יוסף, שהרי תם הכסף מכל ארץ מצרים ('ספר הגירושין' להרמ"ק אות ו ד"ה עוד פירשתי אני). ויוסף גם ידע שבהיותו 'שומר ברית' ההשפעה מגיעה דרכו, על כן גם הם המקבלים את ההשפעה צריכים להיות נימולים ('שם משמואל' פרשת ויגש שנת תרע"ב ד"ה ובזה יובן מה שצוה). כי 'ערלים' המתנגדים למידת הצדיק אינם יכולים לקבל ממנו השפעת מזונות ('שם משמואל' פרשת שמות שנת תרע"ה ד"ה ונראה דהנה בשליחות). ואז יוסף נתן להם זרע מחדש לזרוע את הארץ שנאמר "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה" (בראשית מז, כג) ('תפארת שלמה' פרשת ויגש ד"ה א"י ועתה אל תעצבו).

יוסף הפך להיות צינור היסוד וההשפעה על כל הארץ שנאמר "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ" (בראשית מב, ו) ('תפארת שלמה' פרשת ויגש ד"ה א"י ועתה אל תעצבו). לכן כאשר יוסף ביקש מאביו שֶׁיֵּרֵד אליו למצרים הוא גם ביקש להודיע לו שהוא "אָדוֹן" לכל הארץ שנאמר "מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹקִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד" (בראשית מה, ט), כי יוסף ידע שיעקב לא ירצה לרדת למצרים כי אז השפעת מזונותיו היא באמצעות שׂר הארץ, וזה נגד רצונו שהשפעתו תהיה רק מאת ה' יתברך, כפי שהתפלל בהליכתו לבית לבן "אִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹקִים" (בראשית כח, כ – כא). לכן יוסף הודיעו שמעתה הוא "אָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם" והשפעת מזונותיו תהיה דרכו מה' יתברך ולא דרך שׂר הארץ ('שם משמואל' פרשת שמות שנת תרע"ה ד"ה ונראה דהנה) או ממשלת הקליפות ('שפתי כהן על התורה' פרשת ויגש ד"ה ויאמר עליהם).

יוסף ירד למצרים להכניע את 'הסטרא אחרא' ולהשרוֹת את השכינה

יוסף הצדיק לא יצא לקבל את פני אביו לפני שהוא הגיע לארץ מצרים ורק שלח שליח, לפי שכל עבודת יוסף במצרים היה להכין מקום לעם ישראל בבואם שמה לבל ישתקעו חס ושלום במצרים ובשביל זה לא רצה לצאת אפילו לרגע מארץ מצרים ('תפארת שלמה' לסוכות ד"ה ויצא משה את הלוים). והקב"ה הקדים להביא את יוסף לגלוּת מצרים כדי שתהיה השכינה נמשכת לשם אחריו ('מגלה עמוקות' פרשת מקץ אופן העשירי ד"ה השיב על ענין שבע שראה) לכן יוסף הודיע לאביו כי כבר הורגלה 'השכינה' אִתּוֹ בגלות כפי שאמר "שָׂמַנִי אֱלֹקִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם" (בראשית מה, ט), ואם כן "רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד" (בראשית מה, ט) שכשם שהשכינה עמי כך היא תהיה גם עם בניך בגלות ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק א' פרשת וישב ד"ה וזהו דרמז יוסף לאביו) כיון שהורגלה בכך. ודבר זה עמד לישראל גם אחרי שחטאו בזמן בית המקדש הראשון ובית המקדש השני שה' לא שפך חמתו עליהם וכילם אלא יצא עמהם לגלות, משום שכבר הורגלה לכך השכינה אצל יוסף, ושם בגלות הם נענשו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי דף רפג ע"ב ד"ה והשתא הכי קאמר).

יוסף אמר גם לאֶחָיו את סיבת הגעתו למצרים שנאמר "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם" (בראשית מה, ה) "לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם" – להיות לכם צינור השפעה לבל תיהנו מהסטרא אחרא בגלות מצרים ('תפארת שלמה' לר' שלמה מאמדסק פרשת ויגש ד"ה א"י ועתה אל תעצבו) וכן כדי להוריד עִמִּי את השכינה על מנת להרגילה בגלוּת לטובתם של ישראל כך שהיא תהיה בגלוּתם לשוֹמרם. וזה מה שאמר יוסף הצדיק לאחים "וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מה, ח) ('מגלה צפונות' למחבר ספר 'שבט מוסר" חלק א' פרשת וישב ד"ה יובן גם בהקדמה). ועל כך נאמר הפסוק "וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה" (בראשית לט, א), והוא כדי לשתול שם מקום לשכינה, שזולתה לא היה לישראל קיום בגלות ('בגדי אהרן' על התורה לר' אהרן דרשן פרשת ויחי דף מ ע"א טור א ד"ה וירא יוסף).

כוונת המצריים בשיעבוד ישראל היה להשפילם עד עפר ולהשקיעם בחומר בתוך 'הקליפות' ('רפואה למכה' לר' שמשון באקי רבו של ר' בנימין הכהן ויטאלי על שיר השירים ב, ב דף ד"ה עו' במדרש דרשו). ועל כן סובב המסובב יתברך שׁמו שיוסף ירד תחילה למצרים ושהתפרנסו על ידו במצרים בשנות הרעב ותהיה הסטרא אחרא והקליפות משועבדות תחת ידו – עוד קודם שירדו אחי יוסף וכל בית אביו למצרים ('גליא רזיא' לתלמיד האר"י ז"ל דף יט ע"א). ולכן הלחם שהביא יוסף לבית אביו אשר בא למצרים היה באמצעותו ולא באמצעות שׂר מצרים הרוחני, כי בא מאותם שׁבע שנות שׂבע שהם היו מאתו יתברך. זה הטעם שכל בית אביו באו למצרים דווקא בשנות הרעב בעת שלא הצמיחה האדמה כלל, על מנת שלא ישלחו הצדיקים את ידיהם ליהנות מצמח האדמה הבא מכוח השׂר הרוחני של מצרים ('אלשיך הקדוש' פרשת ויגש מה, ג – טו ד"ה והנה על פי הדברים) אלא רק מאת השכינה הקדושה (עפ"י 'שם משמואל' פרשת שמות שנת תרע"ה ד"ה ונראה דהנה).

יוסף הצדיק ציווה להעלות את עצמותיו כדי שעל ידן יקרע ים סוף ונהר הירדן

יוסף גילה לישראל לפני פטירתו כי הם עתידים להיגאל, וכיון שהשכינה כבר הורגלה עמו בגלות על כן היא תישאר עמהם לשמור ולהגן עליהם וגם לגאול אותם ממצרים ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק א' פרשת וישב ד"ה ויובן ע"ז טעם). וזהו מה שניבא יוסף לעם ישראל "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹקִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (בראשית נ, כד) (ביאור הרד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק לט ד"ה מנעוריו ועד יום מותו). ועל אף שיוסף ידע שאין לנשמת המת מנוחה לעלות למעלה עד אשר תקבר גופת המת, הוא ציווה אותם להעלות את עצמותיו ממצרים שנאמר "וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹקִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה" (בראשית נ, כה), כי ידע שעם ישראל יוכלו ללכת במדבר במשך ארבעים שנה דווקא על ידי שעצמותיו יהיו מגולגלות עמהם ('ילקוט דוד' פרשת ויחי ד"ה 'ושכבתי זה הנשמה' בשם 'שפתי כהן על התורה').

יוסף ציוה את ישראל שיעלו את עצמותיו ממצרים שעל ידן יסובב להם ה' את הגאולה (''תפארת שלמה' פרשת בשלח ד"ה א"י ויקח). והוא ידע ברוח קודשו שכאשר יגיעו עם ישראל לפני ים סוף, הים יִרְאֶה את עצמותיו ויבקע להם בזכותו ('הרוקח על התורה' פרשת ויחי שער 'הפוך' בראשית נ' פסוק כה, פירוש הסידור לר' אלעזר מגרמייזא חלק ב' סדר ההלל אות קי ד"ה הים, 'מגלה צפונות' חלק ב' פרשת בשלח ד"ה והעליתם), ואם לא יהיו עצמותיו עמהם לא יבקע להם הים ולא יהיו יכולים להיפרד ממצרים ('מגלה צפונות' חלק ב' פרשת בשלח ד"ה והעליתם את עצמותי, 'צמח דוד' חלק א פרשת בשלח דף קנ ע"ב ד"ה ונראה). לכן משה רבינו טרח ולקח את עצמות יוסף ממצרים ('צמח דוד' לר' יוסף דוד חלק א פרשת בשלח דף קנ ע"ב ד"ה ונראה). וכן מטעם זה כאשר נכנסו ישראל לארץ וקברו את עצמות יוסף בשכם נאמר "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם" (יהושע כד, לב), ואין הכוונה שבני ישראל "הֶעֱלוּ" את העצמות אלא ש"עַצְמוֹת יוֹסֵף" הם אלו ש"הֶעֱלוּ" את "בְנֵי יִשְׂרָאֵל" ממצרים ('מגלה צפונות' חלק ב פרשת בשלח ד"ה והעליתם, 'תפארת שלמה' פרשת בשלח ד"ה ויקח).

גם נהר הירדן בכניסה לארץ ישראל עתיד היה להיקרע על ידי ארונו של יוסף הצדיק ('ילקוט חדש' ערך ניסים ונפלאות אות לא). לכן כאשר יוסף ציווה על הגאולה ועל לקיחת עצמותיו הוא אמר לשון כפולה "פָּקֹד יִפְקֹד" (בראשית נ, כה) אחד כנגד קריעת ים סוף ואחד נגד קריעת הירדן ('רוקח על התורה' פרשת ויחי שער 'הפוך' בראשית נ' פסוק כה, פירוש הסידור לר' אלעזר מגרמייזא חלק ב' סדר ההלל אות קי ד"ה הים ראה). וכך השארת ארונו של יוסף במצרים היה סימן לישראל שעתידים להיגאל. והמצריים ידעו כי גאולת ישראל תלויה בהוצאת עצמותיו של יוסף ('צרור המור' סוף פרשת ויחי) ושאם ישראל לא ימצאו את עצמותיו הם לא יוכלו לצאת ממצרים ('דברים רבה' יא, ז) לכן הם השליכו את ארונו של יוסף בתוך נהר הנילוס ('צרור המור' סוף פרשת ויחי) לאחר שעשו אותו ממתכת (גמ' סוטה דף יג ע"א) במשקל חמש מאות כיכר ('דברים רבה' יא, ז), על מנת שישקע שם בתוך הנהר ('רוקח על התורה' פרשת ויחי שער 'הפוך' בראשית נ' פסוק כה).

ובזה טעו בני שבט אפרים אשר לא השתעבדו כל כך במצרים כמו שאר השבטים לפי שהיו נוהגים בהם כבוד לכבודו של יוסף אביהם, ומחמת כן עלה בדעת חלקם למהר את הקץ ויצאו ממצרים שלושים שנה קודם צאת בני ישראל ('בית אלקים' להמבי"ט שער היסודות פרק כח), ונהרגו כולם משום שלא שמרו את השבועה של יוסף, ולא לקחו איתם את עצמותיו ('רוקח על התורה' פרשת ויחי שער 'הפוך' בראשית נ' פסוק כה, 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת בשלח אות א בשם ר' אלעזר מגרמייזא). וזה מה שאמר עליהם דוד המלך בתהלים "בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב: לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹקִים וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת" (תהלים עח, ט – י) ('נחל קדומים' החיד"א פרשת בשלח אות א בשם ר' אלעזר מגרמייזא). יוסף הצדיק ידע ברוח קודשו שבני בניו משבט אפרים ייצאו קודם הקץ, לכן לא השׁביע רק אותם על לקיחת עצמותיו אלא את כל ישראל שנאמר "וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית נ, כה) ('שכחת הלקט' שבסוף 'ילקוט ראובני' ערך גאולה אות ח).

השכינה המשיכה לשרות על עצמותיו של יוסף גם אחרי מותו

כל ימיו של יוסף הצדיק לא ניתן לשׂרו הרוחני של מצרים לשלוט על ישראל, וכשנפטר יוסף ניתן לו. לכן נאמר כמעט בסמיכות "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא" (שמות א, ו) ואחר כך "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" (שמות א, ח) שהוא שׂרו הרוחני של מצרים (זוהר פרשת שמות דף טז ע"ב ד"ה דבר אחר). אז גם התחילה הגלות של עם ישראל, שלא התחילה בחייו של יוסף כיון שהוא הגן עליהם אך מיד עם פטירתו היא שׁרתה עליהם. לכן אחרי שכתוב "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא" (שמות א, ז) נאמר כמעט בסמוך גם על תחילת גלותם על ידי פרעה "וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ" (שמות א, ט – י) (זוהר פרשת וישב דף קפ ע"א ד"ה תא חזי יעקב).

יוסף היה המשׁביר לכל עם הארץ, וכל זמן שהיה חי לא יכלו המצריים לשעבד את עם ישראל כי ניזונו על ידם ('מנות הלוי' לר' שלמה אלקבץ על מגילת אסתר לר' שלמה אלקבץ פרק שמיני ד"ה כאשר בא). וכאשר הוא נפטר, מיד יבשו כל המקורות וכל המעיינות ונפלו השבטים בגלות (זוהר פרשת תרומה דף קנו ע"א ד"ה בשעתא דמית יוסף). והרמז בזה הוא כי מיד אחרי שנאמר בסוף חומש בראשית על פטירת יוסף הצדיק "וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם" (בראשית נ, כו) נאמר בפסוק הבא בתחילת חומש שמות "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ" (שמות א, א), וראשי תיבות "שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים" הוא 'שביה', לומר שאחרי שמת יוסף התחילה 'השביה' שהיא הגלות ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן מהעיר צפת תלמיד תלמידו של האר"י ז"ל פרשת שמות על הפסוק 'אלה שמות בני ישראל').

כל זמן שיוסף היה חי, הוא היה מגן וצינה לכל שניים עשר השבטים, ולא היה השטן יכול לקטרג עליהם. ובמשך אותם שניים עשר חודשים ראשונים לאחר פטירתו היתה נשמתו עולה ויורדת כל העת ומשתדלת לעלות ל'גן עדן העליון', לפיכך הוא לא הגן אז על ישראל ומצא המקטרג מקום לקטרג עליהם. על כן ה' ברחמיו על ישראל גירה אז את המקטרג על איוב הגוי, על מנת להציל את ישראל וגם על מנת להעמיד את איוב בניסיון (ראה זוהר פרשת בא דף לג ע"א ד"ה 'ויאמר ה' אל השטן' והלאה). ואחר שניים עשר החודשים כשעלתה לגמרי נשמתו של יוסף לגן עדן העליון חזר יוסף והתפלל על ישראל ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין רביעי נהר מט ד"ה ואיוב עשיר) והגן משם מאילך על ישראל ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא ומחכמי איטליה מאמר ראשון פרק פה דף רלט ע"ב ד"ה 'ולעד"ן להביא קצת' בשם חסד לאברהם). לכן כבר לא היה צריך את איוב, וממילא הפסיקו ניסיונותיו שנמשכו רק אותם שניים עשר חודשים (ראה משנה עדיות ב, י) ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין רביעי נהר מט ד"ה ואיוב עשיר).

ועיקר הטעם שהקב"ה הוריד את יוסף למצרים היה על מנת להוריד את השכינה עמו לגלות כך שתהיה עִם ישראל ('מגלה עמוקות' מהדורה בתרא פרשת ויגש אופן הראשון ד"ה לדעתי זה סוד הענין) וכפי שרמז יוסף בדבריו "וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם" (בראשית מה, ז) וכוונתו שהוא נשלח על מנת ש"אֱלֹקִים" כלומר 'השכינה' יבוא עמהם בגלות ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת מקץ אופן האחד עשר ד"ה השיב על ענין שבע). וגם אחרי פטירתו של יוסף היה גופו 'מרכבה' לשכינה (עפ"י 'מקדש מלך' לרבי שלום בוזאלו על זוהר מקץ קצד ע"ב) שהיתה חופפת עליו לגודל צדקותו ('ברית הלוי' לר' שלמה אלקבץ בתשובה למהר"י קארו ד"ה אמר יעקב). ורמז לכך בפסוק "וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם" (בראשית נ, כו) שהתיבה "וַיִּישֶׂם" יש בה אות י' יתירה המורה על כך שה' יתברך היה אצלו ('בגדי אהרן' לר' אהרן דרשן פרשת ויחי דף מ ע"א טור א ד"ה וירא יוסף). והקב"ה ידע שאם יעלו את גופו של יוסף ממצרים לא תתקיים הגלות כי 'השכינה' תסתלק מהגלות במצרים (זוהר פרשת ויחי דף רכב ע"ב ד"ה ואי תימא). וכיון שעם ישראל לא יכולים לסבול את הגלות אלא אם כן השכינה בתוכם ('אור החמה' על זוהר פרשת ויחי דף רכב ע"ב מהרמ"ק), על כן ציווה שקבורתו של יוסף תהיה במצרים ועל ידי כן יוכלו ישראל לסבול את גלותם שם (זוהר פרשת ויחי דף רכב ע"ב ד"ה ואי תימא).

וזה הטעם מדוע ה' גלגל שמקום קבורתו של יוסף יהיה דווקא בתוך נהר הנילוס במצרים, כי כשם ששרתה השכינה בחוצה לארץ על יחזקאל הנביא מחמת שהתנבא על המים שהוא מקום טהרה כפי שנאמר "וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹקִים" (יחזקאל א, א) כך היה גם עם יוסף שנטמן בחוץ לארץ בתוך המים (זוהר פרשת ויחי דף רכב ע"ב ד"ה ואי תימא) שהוא מקום טהרה הראוי לו ('צרור המור' לר' אברהם סבע חמיו של ר' יוסף קארו בסוף פרשת ויחי), ושאינו מקבל טומאה (זוהר פרשת ויחי דף רכב ע"ב ד"ה ואי תימא) כי אין רוח הטומאה שולט בו ('יוסף אברהם' לר' אברהם פלאג'י מערכת ק אות יג) מ'טומאת ארץ העמים' ('אור החמה' על זוהר פרשת ויחי דף רכב ע"ב מהרמ"ק), וממילא גם הוא שנטמן שם לא נטמא מטומאת עפר מצרים ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר פרשת ויחי דף רכב ע"א ד"ה ויקשה לפי) והשכינה חפפה על גופו ('ברית הלוי' לר' שלמה אלקבץ בתשובה למהר"י קארו ד"ה אמר יעקב). ועוד הימצאותו שם גם הועילה אחר כך להגן על אותם ילדי ישראל שהיה פרעה משליך ביאור ('צרור המור' סוף פרשת ויחי ד"ה ודרכי השם יתברך עמקו).

יוסף ידע שהוא צריך להישאר במצרים ולהיות מרכבה לשכינה הקדוֹשה בכדי שהיא תישאר במצרים עבור בני ישראל, לכן הוא לא השׁביע את בניו לקֹברו תכף בארץ ישראל ('ספר הליקוטים' לר' יחיאל היילפרין מחבר ספר 'סדר הדורות' ערך שבטים אות צט). וכך יוסף הפקיר את עצמו להיות נודד כל אותם השנים ממקום מנוחתו בלי קבורה אף על פי שכאשר אדם לא זוכה לקבורה אז הנפש שלו לא נאספת ולא נגנזת במקומה, ועשה זאת לתועלת ישראל שלא יישארו לבדם במצרים ('שם משמואל' על התורה לר' שמואל מסוכטשוב פרשת בשלח שנת תרע"ג ד"ה ובזה יש ליתן). ויוסף ציוה אותם שכאשר ייצאו ישראל מארץ מצרים הם יעלו את עצמותיו יחד איתם, כי הן ישפיעו עליהם כל טוּב לעולם ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראמדסק פרשת בשלח ד"ה א"י ויקח משה) וכפי שהיה על הים, שהוא נקרע בזכות יוסף הצדיק שהיה שם. ומשום כך נאמר על יוסף "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף" (בראשית לז, ב) לפי ש"יוֹסֵף" היה הסיבה לקיום "תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב" אבינו ('חומת אנך' על התורה להחיד"א פרשת וישב פרק לז, יד ד"ה והפעם ילוה).

ישראל עתידים להיגאל בזכות עצמותיו של יוסף כשם נגאלו ממצרים

משה רבינו רצה לקיים את שבועתם של ישראל ('רבינו בחיי' פרשת בשלח שמות יג, יט) ביודעו שהשכינה חופפת על עצמותיו של יוסף ('ברית הלוי' לר' שלמה אלקבץ בתשובה למהר"י קארו ד"ה אמר יעקב), ושבזכותן באה הגאולה והם יוצאים מגלות מצרים ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראמדסק פרשת בשלח ד"ה ויקח משה את עצמות) וגם על ידם עתיד להיקרע להם ים סוף ('רבינו בחיי' פרשת בשלח שמות יג, יט). ואף עתידים לצאת בזכותו מכל ארבע הגלויות של בבל, מדי, יון ואדום (עפ"י 'אשכול הכופר' על מגילת אסתר לר' אברהם סבע חמיו של ר' יוסף קארו בעל המחבר על השו"ע פרק ג ד"ה ואמר ולא שמע). לכן משה רבינו לקח את ארונו של יוסף מתוך הנילוס במצרים ('רבינו בחיי' על התורה פרשת בשלח שמות יג, יט) על ידי מספר אנשים שנשׂאו אותו איתם למדבר (ראה גמ' סוכה דף כה סוף ע"א בדעת ר' יוסי הגלילי, 'בעל הטורים' במדבר ט, ו) שנאמר "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ" (שמות יג, יט). ואף שמשה רבינו עצמו מעולם לא נגע ממש בארונו של יוסף, זה נקרא על שמו לפי שהוא זה שטרח ועסק בעצמות יוסף ביציאת מצרים ('נחלת בנימן' על טעמי המצות לר' יצחק נפתלי וואלף מצוה י ד"ה 'אבל מהא ל"ק מידי').

רוח הטומאה לא שלטה בגופו של יוסף מעולם, לא בחייו ולא במותו אפילו שנשמתו יצאה מגופו בחוץ לארץ, משום שיוסף לא נמשך בחייו אחרי רוח הטומאה לכן היא גם לא אחזה בו במותו (זוהר פרשת תרומה דף קמא ע"ב ד"ה יוסף לא שליט). וכאשר הגיעו עם ישראל לפני ים סוף ראה המלאך הממונה על הים את ארונו של יוסף ומיד נָס הים ונקרע שנאמר "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס" (תהלים קיד, ג) ('פירושי סידור התפילה' לר' אלעזר מגרמייזא חלק ב' סדר ההלל אות קי). שכשם שיוסף נָס מפני אשת פוטיפר ('בראשית רבה' פז אות ח, מדרש תנחומא וישב ט) שנאמר "וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" (בראשית לט, יב) ('פירושי סידור התפילה' לר' אלעזר מגרמייזא חלק ב' סדר ההלל אות קי) כך גם נָס הים מלפני ארונו של יוסף ('בראשית רבה' פז אות ח, 'מדרש תנחומא' וישב ט) כלומר מפני כוחו של יוסף הטמון בתוך הארון ('תפארת שלמה' לשמחת תורה ד"ה ויהי בנסוע הארון). ועל זה נאמר "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס" (תהלים קיד, ג) ותיבות "הַיָּם רָאָה" עם הכולל יוצא בגימטריא 'הארון' ('הרוקח על התורה' פרשת בשלח בחלק לקט יג, יט).

ובכל משך לכתם של ישראל במדבר היו נושׂאים את ארונו של יוסף בסמוך לארון הברית שהוא ארון השכינה (זוהר פרשת וישלח דף קעו ע"ב ד"ה דבר אחר דא) והיו שניהם הולכים בשווה ובקו אחד זה עם זה ('ביאור קדמון' על ספר 'התמונה' המיוחס לר' ישמעאל כהן גדול אות ק). וכשם שהיו השכינה ויוסף מקושרים זה בזה בהיותם במצרים, כך הם היו נמצאים יחד גם בלכתם במדבר ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק א' פרשת וישב ד"ה גם יובן עם זה). וכשם שארון הברית היה מהלך מאליו (ראה גמ' סוטה דף לה ע"א) כך גם ארונו של יוסף היה מהלך מאליו ('שפתי כהן על התורה' פרשת בשלח ד"ה עוד ויקח משה את עצמות, והובא ב'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת א אות כב בשם ה'שפתי כהן'). וזה מה שרמז יוסף בדבריו לבני ישראל לפני פטירתו "וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה" (בראשית נ, כה) כוונתו שהוא אינו מטריחם להעלות את עצמותיו איתם בכל הדרך לארץ ישראל, אלא רק להוציאם "מִזֶּה" כלומר מארץ מצרים ושאר הדרך הן כבר ילכו מאליהן ('שפתי כהן על התורה' לתלמיד תלמיד של האר"י ז"ל פרשת בשלח ד"ה 'עוד ויקח משה את עצמות' עיי"ש).

עצמותיו של יוסף הועלו מארץ מצרים אל ארץ ישראל ונקברו בעיר שכם שנאמר "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה" (יהושע כד, לב), לא נאמר "וַיְהִי לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה" אלא "וַיִּהְיוּ" כי זה חוזר על "עַצְמוֹת יוֹסֵף" הקדושות שבתחילת הפסוק ולא על "חֶלְקַת הַשָּׂדֶה" ('תפארת שלמה' פרשת בשלח ד"ה א"י ויקח משה את עצמות) משום ש"בְנֵי יוֹסֵף" חשבו שמה שנקברו העצמות האלו בנחלתם זה יהיה להם לנחלה טובה שזכותן תגן עליהם, לפי שהעצמות האלו הם היו "כלי מלחמתם" של ישראל בכל הדרך לארץ ישראל כמו שהיו בקריעת ים סוף, וכפי שנרמז בסמיכות הפסוקים "וַֽחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ" (שמות יג, יח – יט) ('מנות הלוי' לר' שלמה אלקבץ בהקדמה דף יח ד"ה הנה ר' אלעזר).

הקב"ה עתיד להוסיף ולגאול את ישראל משאר המלכויות בזכות יוסף כשם שגאל אותם ממצרים (עפ"י 'אשכול הכופר' על מגילת אסתר לר' אברהם סבע חמיו של ר' יוסף קארו בעל המחבר על השו"ע פרק ג ד"ה ואמר ולא שמע) וזה רמוז בשם 'יוסף' שנאמר "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ" (ישעיה יא, יא), כי גאולת מצרים היא סימן לגאולה העתידה שנאמר "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו) ('גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן חלק א דרוש טו פרשת שמות דף לג ע"ב טור א סוף ד"ה עוד איתא). והעצמות של יוסף שהעלו לארץ ישראל נעשו "נַחֲלָה" לכל ישראל, לפי שזכותו של יוסף משפיעה לכל שבט ושבט. לכן כל עם ישראל נקראו על שמו של יוסף שנאמר "אוּלַי יֶחֱנַן ה' אֱלֹקֵי צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף" (עמוס ה, טו) (וראה עוד ב'דבש לפי' להחיד"א מערכת ע, יט). וכמו שגאולת מצרים היתה על ידי כוח קדושת עצמותיו של יוסף הצדיק שנשארו עִם ישראל במצרים, כך גם הגאולה העתידה לבוא תהיה על ידי יוסף הצדיק שהוא יסוד עולם. כי עצמותיו הן בכוחן וקדושתן לעולמי עד, להשפיע לבניהם אחריהם כל טוב לעולם ('תפארת שלמה' פרשת בשלח ד"ה א"י ויקח משה את עצמות) אמן, כן יהי רצון.