פרשת וישב – נשמותיהן של עשרת הרוגי מלכות

כאשר השבטים ראו את יוסף הם ביקשו להמיתו. ראובן רצה להציל את יוסף והציע להשליך אותו לבור שנאמר "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו" (בראשית לז, כא – כב). יוסף אכן הושלך לבור וראובן הלך וישב באחד ההרים כדי שיוכל לירד בלילה ולהעלות את יוסף מן הבור ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לח ד"ה אמר להם ראובן). אך בינתיים האחים החליטו למכור את יוסף לאורחת ישמעאלים שנאמר "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ: לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו" (בראשית לז, כו – כז).

ויש להתבונן, מה עלה בגורלם של אותם עשרה שבטים קדושים אשר השתתפו במעשה המכירה של אחיהם יוסף לאורחת ישמעאלים?

הס"מ קטרג במשך מאות שנים על עשרת השבטים הקדושים

הס"מ שתק בכל ימיהם של השבטים ולא ביקש עליהם דין בעבור מכירת יוסף, כיון שהיה יירא מהם הרבה ולא היה יכול לעמוד לפניהם. אבל אחרי שהם מתו עמד הס"מ לפני הקב"ה ותבע עליהם דין על שכתוב בתורה "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות כא, טז). וענה לו הקב"ה שיוסף לא היה "אִישׁ" ('זוהר חדש' מדרש איכה דף קיג ד"ה אבל אנן) שהרי היה קטן בן שבע עשרה שנה ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד שלישי סימן יח ב ד"ה אבל קושיא זו, 'קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן פרק יא סימן ב ד"ה ולהבין את זאת). אז ענה הס"מ הרי גם כתוב "כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" (דברים כד, ז) ('זוהר חדש' מדרש איכה דף קיג ד"ה אבל אנן). ועל דרך זה המשיכה גם מדת הדין שבשמים לתבוע דין בכל יום על שהאחים מכרו את יוסף (זוהר פרשת וירא דף קו ע"א ד"ה אמר רבי שמעון, 'פרקי היכלות רבתי' לר' ישמעאל כהן גדול פרק ה' ד – ה וכן פרק ו' א – ב).

קטרוגו של הס"מ על השבטים נרמז בפסוק "וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף" (בראשית מה, טז), "וְהַקֹּל" – הוא קולו של הס"מ אשר היה משמיע קולו ומקטרג עליהם ('אגרא דכלה' למחבר הספר 'בני יששכר' פרשת ויגש על הפסוק 'והקול נשמע') לאחר מותם (עפ"י 'זוהר חדש' מדרש איכה דף קיג ד"ה אבל אנן). ולכן נאמר "וְהַקֹּל נִשְׁמַע" שמאליו הוא נשמע. וכן "קֹל" בגמטריא הוא מאה שלושים כנגד מאה ושלושים מחנות של הס"מ, ועם עוד אחד כנגד 'הכולל' הוא יוצא גימטריא שמו המלא של הס"מ שהוא 'סמא"ל'. לכן גם האותיות שבסופי תיבות הפסוק "וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף" יוצא צירוף התיבות 'על פי תורה' – כי ענין קטרוג הס"מ היה על פי התורה שנאמר בה "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות כא, טז) ('אגרא דכלה' למחבר הספר 'בני יששכר' פרשת ויגש על הפסוק 'והקול נשמע'). והס"מ המשיך כך לקטרג על האחים של יוסף במשך מאות רבות של שנים עד לחורבן בית המקדש השני ('זוהר חדש' מדרש איכה בסופו ד"ה תמני מאה שנין, עפ"י 'מחשוף הלבן' פרשת משפטים דף לג ע"א טור א ד"ה אפשר לרמוז).

זכות יעקב אבינו שעליו נאמר "יעקב אבינו לא מת" (ראה גמ' תענית דף ה ע"ב) עמדה לשבטים במשך שנים רבות, ועל ידי כן 'הדין' לא היה יכול לשלוט בהם ('קהלת יעקב' מערכת 'גח' ד"ה וז"ס ו' דגחון שהוא גדולה) כי כאשר נפש יעקב קשורה לעולם הרי הוא מהווה קיוּם והגנה לכל, ובעבורו מטיב ה' לעם ישראל, כי שורש הצדיק נשאר בעולם הזה (עפ"י 'יערות דבש' חלק ב' דרוש ז' ד"ה 'והנה יוסף וכל השבטים', עפ"י 'יערות דבש' חלק א' דרוש ז' ד"ה 'וזהו הטעם שהניח'). אלא שאז גברו עוונות ישראל וגברה 'הקליפה' מאוד ונחרב בית המקדש השני ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל על ספר משלי סימן כו ד"ה ודע כי כישראל) בסוף האלף הרביעי לבריאה ('קהלת יעקב' מערכת 'גח' ד"ה וז"ס ו' דגחון שהוא גדולה). ובעת החורבן (עפ"י 'מגלה עמוקות' פרשת וישב אופן הארבעים ואחד ד"ה בזהר איכה שבאותו היום) כבר לא הועילה להם זכות האבות ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל על ספר משלי סימן כו ד"ה ודע כי כישראל) והשכינה הסתלקה לה, והשטן היה מקטרג לקחת את נפשותיהן של עשרת השבטים ולנקום בהם ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל על ספר משלי סימן כו ד"ה ודע כי כישראל) וניתנו עשרת המרגליות שהן נשמות השבטים בידיו של הס"מ ('מגלה עמוקות' פרשת וישב אופן הארבעים ואחד ד"ה בזהר איכה שבאותו היום).

נגזר על נשמות עשרת השבטים לחזור לעולם הזה ולמוּת שלא כדין

השבטים עשו תשובה בחייהם על מעשה המכירה של יוסף (תשובת ר' שלמה אלקבץ בסוף ספרו 'ברית הלוי' דף מד ע"א ד"ה פשיטא לי' לר' יודאי שאין לך, 'מגיד מישרים' לר' יוסף קארו פרשת מטות מסעי אור ליום ז' כה לתמוז ד"ה והלא בעניינא, 'מגלה צפונות' חלק א' למחבר 'שבט מוסר' פרשת ויחי ד"ה או אפשר ועתה אל תראו) שהרי הם היו צדיקים גמורים ('מגיד מישרים' פרשת מטות מסעי אור ליום ז' כה לתמוז ד"ה אבל רזא דמילתא). ואכן התכפר להם, שאם לא כך אז לא היתה מיטתו של יעקב אבינו שלימה בכל יוצאי חלציו (ראה גמ' פסחים דף נו ע"א) (תשובת ר' שלמה אלקבץ בסוף ספרו 'ברית הלוי' דף מד ע"א ד"ה פשיטא לי' לר' יודאי שאין לך) ולא היתה השכינה שׁורה על השבטים כאשר אמר יעקב "הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַֽעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם" (בראשית מט, ב) ('מגיד מישרים' פרשת מטות מסעי אור ליום ז' כה לתמוז ד"ה אבל רזא דמילתא). וגם יוסף מצדו מחל לשבטים על המעשה ('ספר חסידים' סימן יא, 'זוהר חדש' מדרש איכה דף קיג ע"א ד"ה תו פתח, 'מגלה צפונות' חלק א' למחבר 'שבט מוסר' פרשת ויחי ד"ה או אפשר ועתה אל תראו) מחילה גמורה ('ברית עולם' להחיד"א על ספר חסידים סימן יא).

לקטרוגו של הס"מ לא היה קיום עד זמן עשרת הרוגי מלכות ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת משפטים דף לג ע"א טור א ד"ה אפשר לרמוז), שאז מחמת הקטרוג הגדול ('מגלה צפונות' חלק א' פרשת ויחי ד"ה 'או אפשר ועתה אל תראו' בשם הרב גלאנטי) של הס"מ ('זוהר חדש' מדרש איכה דף קיג ע"א ד"ה לן יאות) נידוֹנוּ ('מגלה צפונות' חלק א' פרשת ויחי ד"ה 'או אפשר ועתה אל תראו' בשם הרב גלאנטי) אותן נפשות של השבטים, והן ניתנו לס"מ ('מגלה עמוקות – רנב אופנים' אופן קצג) על ידי שנגזר שייצאו מגן עדן ויבואו להתלבש בעולם השפל בתוך גופם של עשרת הרוגי מלכות ('קול בוכים' לרב אברהם גלאנטי דף כו ע"ב ד"ה אי נמי הרס), בעבור מכירת יוסף ('מגיד מישרים' פרשת מטות מסעי אור ליום ז' כה לתמוז ד"ה אבל רזא דמלתא). ובדבר הזה נעשה לשבטים כזה עִווּת הדין ('מגלה צפונות' חלק א' פרשת ויחי ד"ה 'או אפשר ועתה אל תראו' בשם הרב גלאנטי) שלא היה מאז שנברא העולם ('זוהר חדש' מדרש איכה דף קיג ע"א ד"ה תמני מאה שנין). לכן נאמר על בני יעקב "וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל" (קהלת יב, ג) כלומר שהם היו "אַנְשֵׁי הֶחָיִל" ואף על פי כן היו צריכים נפשותיהם לסבול עִווּת דין גדול ('זוהר חדש' מדרש איכה דף קיג ע"א ד"ה 'והתעותו אנשי החיל' וד"ה תו פתחו).

יוסף ראה מה שעתיד להיות להרוגי המלכות ורמז זאת לאחיו הקדושים

יוסף ראה ברוח הקודש מה שעתיד להיות עם עשרת הרוגי מלכות ('עיר מקלט' פרשת ויחי מוסרי השל"ה והגהות ד"ה האספו ואגידה). לכן כאשר הוא גילה את עצמו בפני האחים הוא רמז להם "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם" (בראשית מה, ה), "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ" – דווקא עתה לא תעצבו, אבל לעתיד לבוא אתם תעצבו בעשרת הרוגי מלכות ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת ויגש ד"ה והיה ראוי להם להתעצב, 'אלשיך הקדוש' פרשת ויחי בראשית נ, יז ד"ה והיו דבריו, 'עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת ויגש ד"ה ועתה וכו' ראה יוסף, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב סוף פרשת ויחי ד"ה אנא שא נא) שהם בניכם ועצמכם. וכן על דרך זה אמר להם "וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם" (בראשית נ, כא) "וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ" – דווקא עתה אל תיראו, אבל לאחר זמן אתם תיראו ('צרור המור' פרשת ויחי ד"ה והקדוש רשב"י ז"ל כתב שאחי) בנקמת עשרת הרוגי מלכות גדולי ואבירי ישראל ('עיר מקלט' על טעמי המצוות פרשת ויחי מוסרי השל"ה והגהות ד"ה האספו ואגידה).

כאשר יוסף הזמין את השבטים לסעוד עמו הוא רמז על כך בדבריו שנאמר "וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח" (בראשית מג, טז), אמר דווקא "הָאֲנָשִׁים" כנגד עשרת האנשים שהיו הרוגי מלכות. וכן כנגדם החל מפסוק זה ועד סוף הפרשה מוזכר עשר פעמים התיבה "הָאֲנָשִׁים" ('רבינו בחיי' בראשית מד פסוק יז ד"ה וע"ד הקבלה, 'שפתי כהן על התורה' פרשת מקץ על הפסוק 'ויקחו האנשים'). והוסיף יוסף ואמר "וּטְבֹחַ טֶבַח" כנגד הטבח הגדול שעתיד להיות בחורבן בית המקדש ובהרוגי מלכות ('מדרש תלפיות' ענף יוסף ד"ה 'שוחטי הילדים' בשם מקובלים). זה הטעם שיוסף היה מצער הרבה את אחיו במצרים, כי הוא ידע שצדיקים אלו צריכים לעבור צער על מעשיהם, וקיווה שעל ידי כך נשמותיהם לא יהיו צריכות לחזור בגלגול באותם עשרת הרוגי מלכות ('ספר המפואר' לר' שלמה מלכו דרשה על שבת הגדול דף כב ע"א ד"ה דע שטלה).

וזה גם מה שנאמר על יוסף "וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ" (בראשית מה, טו) כלומר שכאשר האחים התקרבו אליו והוא נישק אותם, הוא הבחין בהם ('אלשיך הקדוש' בראשית מה, יד ד"ה ומיד וינשק) ברוּח קוֹדשוֹ ('מגלה צפונות' למחבר ספר 'שבט מוסר' חלק א' פרשת ויגש על הפסוק 'וינשק לכל אחיו', 'נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר רביעי פרק עשירי ד"ה סוף דבר הענין) שהם עתידים לבוא בעשרת הרוגי מלכות על מכירתו, והיה בוכה ומקונן על זה שנאמר "וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם" ('מגלה צפונות' למחבר ספר 'שבט מוסר' חלק א' פרשת ויגש על הפסוק 'וינשק לכל אחיו', 'נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר רביעי פרק עשירי ד"ה סוף דבר הענין, 'דברים אחדים' להחיד"א דרוש יג לשבת זכור דף סד ע"ב ד"ה ועתה). וכן על זה אמר יוסף לשאר אחיו "וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם" (בראשית מד, יז), "וְאַתֶּם" – שדווקא אתם תעלו לשלום אל אביכם שבשמים, אבל לעתיד לבוא תמותו עוד הפעם כי תתגלגלו בעשרה הרוגי מלוכה ('של"ה הקדוש' בחלק תורה שבכתב פרשות וישב מקץ ויגש ד"ה ועל ענין זה כתבו).

בשעה שרצו השבטים להרוג את יוסף, נצנצה רוח הקודש בראובן ואמר לְאֶחָיו "לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶש" (בראשית לז, כא), כאשר בתיבות "לא נַכֶּנּוּ" רמזו על עצמם שמחמת מעשיהם הם עתידים לחזור עם אותו ה"נָפֶש" אך בגוף אחר ושם יוּכּוּ ('הרי בשמים' לר' יצחק בדרשי פרשת וישב דף לב ע"ב ד"ה וישמע ראובן). וכן בשעה שראובן חזר אל הבור וראה שיוסף איננו, הציצה בו 'רוּח הקוֹדש' וראה שעתידים עשרה הרוגי מלכות להיהרג על עוון מכירת יוסף. וזהו מה שאמר ראובן בפסוק "וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא" (בראשית לז, ל) ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וישב על הפסוק 'הילד איננו ואני אנה אני בא', 'ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת וישב ד"ה הילד איננו), "וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד" – כלומר מאחר שיוסף הוא "יֶּלֶד" ולא "אִישׁ" לכן השבטים לא עברו על דין "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות כא, טז). והוא הבין שכל המיתות שהוא רואה בנבואה שעתידות להיעשות לעשרת הרוגי מלכות – הכל זה מקטרוג גדול ועיווּת הדין. לכן ביקש נקמה ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד שלישי סימן יח, ב ד"ה וזהו שאמר) ואמר "אֲנִי אָנָה" שהוא ראשי תיבות "אֵל נְקָמוֹת יהו"ה אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע" (תהלים צד, א) ('שער הפסוקים' פרשת וישב על הפסוק 'הילד איננו ואני אנה אני בא', 'עמודיה שבעה' עמוד שלישי סימן יח, ב ד"ה וזהו שאמר).

כאשר השבטים פגשו את יוסף, הם ראו את הרעה הגדולה שעשוּ ואת מה שעתיד לבוא עליהם בגין כך בעשרת הרוגי מלכות, ואמרו ליוסף "אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹקֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו" (בראשית נ, יז), כלומר הם ביקשו "שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ" – שלא יהיו נענשים כעת על המעשה ('צרור המור' פרשת ויחי ד"ה 'והקדוש רשב"י ז"ל כתב' בשם רשב"י הקדוש), "שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹקֵי אָבִיךָ" – לעתיד לבוא על עשרת הרוגי מלכות, אשר הם עבדי האלקים ('צרור המור' פרשת ויחי ד"ה 'והקדוש רשב"י ז"ל כתב' בשם רשב"י הקדוש, 'אלשיך הקדוש' פרשת ויחי בראשית נ פסוק יז ד"ה והיו דבריו) ולא יהיו בכל ישראל כמותם. יוסף שנצנצה בו רוּח הקוֹדש הבין את דבריהם ובכה בכי גדול על הריגת הצדיקים כפי שנאמר "וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו". ואז הוא ענה להם "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹקִים אָנִי" (בראשית נ, יט), כלומר "אַל תִּירָאוּ" במה שחטאתם לי כי אני סולח, אבל לגבי מה שיהיה ל'עשרת הרוגי מלכות' הוא דבר שביד ה', ו"כִּי הֲתַחַת אֱלֹקִים אָנִי"?! ('צרור המור' פרשת ויחי ד"ה 'והקדוש רשב"י ז"ל כתב' בשם רשב"י הקדוש).

נשמות השבטים יצאו בעל כורחן מגן עדן והתלבשו בעשרת הרוגי מלכות

נפשות השבטים היו מרגליות שהאירו את כל גן עדן ('זוהר חדש' מדרש איכה דף קיג ע"א ד"ה מאן חמה) והיו יושבות שם בעידון ושעשוע ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת משפטים דף לג ע"א ד"ה אפשר לרמוז). וכשהן היו צריכות לצאת משם, אז כל אילנות גן עדן היו צוֹוחים ואומרים "אוֹי התעוותו אנשי החיל!" ושומרי גן עדן היו מזדעזעים, והכרוּבים היו עולים ויורדים ולא נתנו מקום להוציא את אותן הנפשות, וכל צבאות של רוּם השמים היו בוכים ומייללים ('זוהר חדש' מדרש איכה דף קיג ע"א ד"ה מאן חמה) בקול חרדה ובלבול וצעקות ואומרים "איך תצא זאת מלפניו יתברך!" ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת משפטים דף לג ע"א ד"ה 'אפשר לרמוז' עפ"י הזוהר). ושערי גן עדן לא רצו להיפתח והיו מעכבים לבל יצאו אותן עשר מרגליות טובות ('קול בוכים' לר' אברהם גלאנטי דף כו ע"ב ד"ה אי נמי הרס) שכל יושבי הגן היו נהנים מאורם ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת משפטים דף לג ע"א ד"ה 'אפשר לרמוז' עפ"י הזוהר). וכשהשטן בא להיכנס לגן ולקחת אותן, כל בעלי הגן התקבצו יחד ולא היו מניחים לו להיכנס. אך מחמת שגברו רוב עוונות ישראל, הסתלקה השכינה למעלה ופסקה הארתה ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל על ספר משלי סימן כו ד"ה ודע כי כישראל), וגבר כוח ותוקף הדין שבעט באותם השערים והם נפתחו ('קול בוכים' דף כו ע"ב ד"ה אי נמי הרס), ואז השטן נכנס בכוח להוציאן ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל על ספר משלי סימן כו ד"ה ודע כי כישראל) כי נמסרו בידיו (עפ"י 'מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת משפטים דף לג ע"א ד"ה 'אפשר לרמוז').

ואחר כך אותן עשר מרגליות שיצאו מגן עדן, התלבשו בגופות ('זוהר חדש' מדרש איכה דף קיג ע"ב ד"ה וכד אינון) הַתַּנָּאִים שהיו צריכים להיות 'הרוגי מלכות' ('ילקוט חדש' פרק עשרה הרוגי מלכות אות י ד"ה 'וכשיצאו נשמות' בשם ר' אברהם גלאנטי) שמזמן ימיהם של אחי יוסף לא היו בכל ישראל גדולים כמותם ('צרור המור' לר' אברהם סבע חמיו של ר' יוסף קארו פרשת ויחי ד"ה והקדוש רשב"י ז"ל כתב). ואותן נשמות השבטים באו לתוכם 'בעיבור' כתוספת לנשמתם ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת ויצא סימן ל על הפסוק 'וישכב עמה בלילה הוא', 'יוסף תהלות' להחיד"א מזמור צד על הפסוק 'א-ל נקמות ה' א-ל נקמות הופיע' עפ"י הכרעת מהרח"ו בשיטות השונות, 'פני דוד' על התורה להחיד"א פרשת מקץ אות י' ד"ה 'וטבוח טבח' ממהרח"ו) לאחר שאותם החכמים כבר גדלו בשנים, ובעת בואם לתוכם הם האירו את עיני שִׂכְלָם. לכן ר' עקיבא התחכם רק בגיל ארבעים, ור' אליעזר בגיל עשרים ושמונה, ור' ישמעאל התגדל בתורה אף ששלש עשרה שנה ראשונות הוא היה שוכח כל מה שלומד ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת ויחי על הפסוק 'איש אשר כברכתו ברך' ד"ה אך הענין כי הכל). ומטעם זה אמרו רבותינו "לא נמשכו עשרה הרוגי מלכות אלא בחטא מכירתו של יוסף" (ראה 'מדרש משלי' פרשה א אות יג) ונקטו לשון 'לא נמשכו' כי הם באו בדרך של 'עיבוּר' ('דבש לפי' להחיד"א מערכת י אות יא ד"ה ובמדרש).

עשרה הרוגי מלכות היו שקולים כמו השבטים הקדושים ('צרור המור' פרשת ויחי ד"ה והקדוש רשב"י ז"ל כתב). והיה מראה דמות פניהם של עשרה הרוגי המלכות כדמותם של השבטים ('פני דוד' להחיד"א פרשת מקץ אות י' ד"ה 'וטבוח טבח' עפ"י ספר הגלגולים שסידר מהר"מ פאפירש, ועפ"י פשט לשון 'תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קי ע"א ד"ה אמר ליה). ועוד גלגול נשמות השבטים בהרוגי מלכות נרמז בשמם. לפי ששמות השבטים שהיו מעורבים במכירת יוסף הם: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולן, גד, נפתלי, דן, אשר – ושמותיהם עולים בגמטריא אלפיים שמונה מאות חמשים ושמונה, וזהו גם הגימטריא של כל שמותיהם הפרטיים של עשרת הרוגי מלכות: רבן שמעון, ר' ישמעאל, ר' עקיבה (עם האות ה' כפי שמופיע בגמ' ירושלמי), ר' חנניה, ר' טרפון, ר' יהודה (בן בבא), ר' אלעזר (בן שמוע), ר' ישבב, ר' יהודה (בן דמא), ר' חוצפית (המתורגמן) – וזה כאשר שׂמים פעמיים אות י' לר' חנניה ('רקנאטי' פרשת וישב ד"ה 'ובספר ההיכלות אמר רבי ישמעאל' בשם בעל 'הרוקח') או כאשר מונים עוד אות י' כנגד עשר התיבות של שמות החכמים עצמם (כמקובל בגימטריא ופשוט. ויתכן שלזה כיון ספר 'נשמת חיים' מאמר רביעי פרק עשירי ד"ה 'סוף דבר עניין' כשהביא את הרמז הזה. וראה 'מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת משפטים ד"ה 'אפשר לרמוז' שכתב כי אחי יוסף לקו בזה להתגלגל בעולם גם בעבור עשר הטיפות שיצאו ליוסף הצדיק מאצבעות ידיו עם אשת פוטיפר, כי השבטים גרמו לו לכך כאשר מכרו אותו למצרים שהוא מקום אבי אבות הטומאה ועיי"ש להבנת עומק הדברים).

כל אחד מעשרת הרוגי מלכות קיבל נשמה של אחד מהשבטים הקדושים

יעקב אבינו רמז לבניו כי הם עתידים לחזור כעבור שנים רבות בעבור חטא מכירת יוסף שנאמר "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (בראשית מט, א) ('רקנאטי על התורה' פרשת ויחי ד"ה 'ויאמר יעקב אל בניו' ועיי"ש מה שפירט בזה). יעקב רמז על מותו העתידי של יהודה בפסוק "כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ" (בראשית מט, יא) ('רקנאטי על התורה' פרשת ויחי ד"ה 'ויאמר יעקב אל בניו' ועיי"ש מה שפירט בזה) כי הוא עתיד להתגלגל ברבן שמעון בן גמליאל שיהיה נשיא ומשבט יהודה ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת וישב על הפסוק 'ויתנכלו אותו להמיתו' ד"ה גם תבין כי). וכן על נפתלי אמר "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר" (בראשית מט, כא) על שעתיד להתגלגל ברבי חוצפית המתורגמן ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת וישב על הפסוק 'ויתנכלו אותו להמיתו' ד"ה גם תבין כי) שפיו יהיה מפיק מרגליות (ראה קידושין דף לט ע"ב) ('שמן ששון' חלק ה' על 'ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת וישב ד"ה וז"ש כי). וגם על זבולון אמר "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן" (בראשית מט, יג) על שעתיד להתגלגל בר' יהודה בן בבא ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת וישב על הפסוק 'ויתנכלו אותו להמיתו' ד"ה גם תבין כי) והוא יישב בין שני הרים ובין שתי עיירות גדולות ובין שני תחומי שבת ושם ינעצו בו שלש מאות חניתות של ברזל (ראה גמ' סנהדרין דף יד ע"א) ('רקנאטי על התורה' פרשת ויחי ד"ה 'ויאמר יעקב אל בניו' ועיי"ש מה שפירט בזה).

שמעון התגלגל בר' ישבב הסופר. לכן ר' ישבב לא ניתן לקבורה במותו והשליכו את גופו לכלבים, כי שמעון הוא זה שלקח את יוסף והשליכוֹ לבור בכדי שייהרג (ביאור 'דן ידין' לר' שמשון מאוסטרופולי הי"ד על ספר 'קרנים' דף כח ע"ב ד"ה ובזה נבין). יששכר שעליו נאמר "יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם" (בראשית מט, יד) התעבר בר' עקיבא בן יוסף, שהיה אומר בהיותו עַם הארץ "מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור" (ראה גמ' פסחים דף מט ע"ב) ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת ויצא סימן ל' על הפסוק 'וישכב עמה בלילה הוא' ועיי"ש, 'ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת ויחי על הפסוק 'יששכר חמור גרם', תשובת ר' שלמה אלקבץ בסוף ספרו 'ברית הלוי' דף מד ע"א ד"ה 'פשיטא לי' לר' יודאי שאין לך' עפ"י דברי 'רקנאטי על התורה' פרשת ויחי על הפסוק 'ויאמר יעקב אל בניו') וכשנעשה תלמיד חכם היה ר' עקיבא עוסק בתורה הקדושה כמו "יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם" ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת ויחי על הפסוק 'יששכר חמור גרם'). וכן נאמר על יששכר "וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד" (בראשית מט, טו) ובזה נרמז על ר' עקיבא שעתיד להיות "לְמַס" בייסורים שייסרו אותו בשעת מותו, וגם אז יהיה "עֹבֵד" את ה' באמירתו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ('רקנאטי על התורה' פרשת ויחי על הפסוק 'ויאמר יעקב אל בניו').

ראובן שהיה בכור וגדול (ראה רש"י בראשית לז, כב), התגלגל בר' אליעזר הגדול ('זוהר חדש' מדרש איכה דף קיג ע"ב ד"ה וכד) ובשל כך ר' אליעזר היה נקרא 'הגדול' ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת וישב בפסוק 'ויתנכלו אותו' ד"ה גם). אמנם לבסוף ר' אליעזר הגדול לא היה בין אותם הרוגי מלכות, כי לא נמסרה נשמת ראובן לס"מ ('זוהר חדש' מדרש איכה דף קיג ע"ב ד"ה וכד) מחמת שהוא לא היה בשעת המכירה של יוסף וגם הצטער על כך ('קהלת יעקב' מערכת 'אל' ערך אליעזר בן הורקנוס) שנאמר "וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו" (בראשית לז, כט). אך כיון שהוא נתן לאחים את העצה להשליך את יוסף לבור שנאמר "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה" (בראשית לז, כב), לכן גם ר' אליעזר הגדול נתפס על ידי המינים ששׂמו אותו בבור ('זוהר חדש' מדרש איכה דף קיג ע"ב ד"ה וכד) ואף העלוהו לגרדוֹם למיתה, ולבסוף ניצל (גמ' עבודה זרה דף טז ע"ב ראה שם המעשה) ועמו ניצלה גם נשמתו של ראובן ('זוהר חדש' מדרש איכה דף קיג ע"ב ד"ה וכד). כנגד זה רבן יוחנן בן זכאי אמר על תלמידו ר' אליעזר בן הורקנוס שהיה נקרא 'ר' אליעזר הגדול', כי הוא "בוֹר סוּד שאינו מאבד טיפה" (ראה משנה אבות ב, ח) ('אגרא דפרקא' רמז שכז ועיי"ש עוד).

משה רבינו התפלל על ראובן ואמר "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר" (דברים לג, ו) כי התיבה "רְאוּבֵן" רומזת עליו שהוא ראשי וסופי תיבות 'ר' אליעזר בן הורקנוס' ('מגלה עמוקות' מהדורה תניינא פרשת וישב אופן העשרים ושנים ד"ה בא לרמוז) וכן בתיבות "וְאַל יָמֹת" תרגם אונקלוס "מוֹתָא תִנְיָנָא לָא יְמוּת" – כלומר לא ימות מיתה שניה יחד עם עשרת הרוגי מלכות ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה קכט ד"ה וכתב ר' אלעזר כל מה, 'ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת וישב על הפסוק 'ויתנכלו אותו להמיתו' ד"ה בענין עשרה הרוגי מלכות). וזה לעומת שאר הרוגי מלכות שכפרתם על עוון מכירת יוסף היה תלוי במותם שנאמר "אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן" (ישעיה כב, יד) ('מדרש תנחומא' פרשת וישב אות ב) ובתרגום יונתן כתב על תיבות אלו "אִם יִשְתְּבַק חוֹבָא הָדֵין לְכֹון עַד דִי תְמוּתוּן מוֹתָא תִנְיָנָא" – כלומר שלא יתכפר העוון עד שימותו מיתה שניה, וזה בהיותם בגלגול עשרת הרוגי מלכות ('זכר דוד' מאמר א פרק ז דף יח ד"ה חי ד"ה 'והרי לפניך' בשם מהר"ם רקנאנטי פרשת וישב).

יוסף הצדיק התגלגל בר' ישמעאל כהן גדול ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת וישב על הפסוק 'ויתנכלו אותו להמיתו' ד"ה גם תבין כי רבי), והוא נכנס תחת חשבון עשרת הרוגי מלוכה במקום ראובן שיצא. כי יוסף היה הסיבה לדבר ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה קכט ד"ה וכתב ר' אלעזר כל מה) שבגינוֹ אירע כל מה שאירע ('שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל מסכת שבת דף יא ד"ה ועתה יש לשאול שאלה, 'רבינו בחיי' בראשית לח פסוק א ד"ה ומה שהיו עשרה) כפי שנאמר "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם" (בראשית לז, ב) ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה קכט ד"ה וכתב ר' אלעזר כל מה) ולפיכך הוא היה צריך להיענש, שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוּט השׂערה ('שער מאמרי רז"ל' מסכת שבת דף יא ד"ה ועתה יש לשאול שאלה). ולכן ר' ישמעאל היה יפה תואר כמו יוסף, וכמו שנשבה יוסף בין הגוים במצרים כך נשבה גם ר' ישמעאל (ראה המעשה בגמ' גיטין דף נח ע"א) ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל סוף הקדמה לד, 'ספר הגלגולים' למהרח"ו חלק ליקוטים דף לט ע"ב ד"ה 'אמנם כל חכמי'. ובכתבים המוסמכים להאר"י ז"ל לא התגלו שאר גלגולי השבטים ב'הרוגי מלכות').

לופינוס הקיסר הרשע גזר גזירת הריגה על עשרת הרוגי מלכות

לאחר שירדו והתלבשו הנשמות בגוף בעולם הזה, ניתנה רשות לס"מ והוא ירד ('זוהר חדש' מדרש איכה דף קיג ע"א ד"ה לן יאות) והתלבש בתוך הקיסר ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת משפטים דף לג ע"א ד"ה אפשר לרמוז) לופינוס מלך רומי, והכניס רוּח ('זוהר חדש' מדרש איכה דף קיג ע"א ד"ה לן יאות) מחשבה בלבו ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת ויחי על הפסוק 'איש אשר כברכתו ברך' ד"ה אך הענין כי הכל) שיתבע דין מאותם עשרה צדיקים על מכירת יוסף אחיהם ('זוהר חדש' מדרש איכה דף קיג ע"א ד"ה לן יאות) לנקום בהם נקמת עוון ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת משפטים דף לג ע"א ד"ה אפשר לרמוז), כדי שהם ייהרגו בעוון מכירת יוסף תחת השבטים ('ברכת טוב' לר' משה נראל הכהן פרשת שמות דף כג ע"ב טור א ד"ה ס"פ בחוקותי וכל מעשר בקר) שהיו עמודי עולם כמותם ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת משפטים דף לג ע"א ד"ה אפשר לרמוז). ולכן הוא ציוה שיתפסו כמה מאבירי ישראל ובראשם רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל בן אלישע כהן גדול ('רבינו בחיי' פרשת מקץ על הפסוק 'חלילה לי מעשות זאת' ד"ה 'וע"ד הקבלה' בשם ספר ההיכלות של ר' ישמעאל כהן גדול). ומאוחר יותר נתפסו למיתה עוד צדיקים אחרים מאותם עשרה ('רבינו בחיי' פרשת מקץ על הפסוק 'חלילה לי מעשות זאת' סוף ד"ה 'וע"ד הקבלה').

בעקבות הגזירה ר' ישמעאל בן אלישע עלה אל 'המרכבה' שבעליונים, ושׁם הוא פגש את המלאך סוריא"ל שׂר הפנים ושאל אותו האם היא גזירה מלפני מלך מלכי המלכים. וענה לו שׂר הפנים, שבית דין של מעלה אכן כתבו כך על עשרה חכמים ונתנו לס"מ, והוא כתב להשלים את הגזירה של 'וגונב נפש מישראל'. והוסיף ואמר שׂר הפנים לר' ישמעאל "קבלו עליכם דין שמים, כי גזירה היא מלפני". וכששמעו אחר כך החכמים את הדברים מפי ר' ישמעאל כהן גדול הם עשו את אותו היום יום משתה ושמחה ('עמק המלך' לר' נפתלי הרץ בכרך שער התוהו דף לט ע"ב טור ב ד"ה 'באותה שעה שמחו' בשם ר' ישמעאל בן אלישע בספרו 'רזין דרזין') וזבחו זבחים לאכול שנאמר "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח" (תהלים נ, ה) ('פדה את אברהם' לר' אברהם פלאג'י מערכת המ"ם אות כח בשם הר' יוסף אברהם), והביאו מיני זמר ויין. והם אכלו ושתו וריננו ואמרו "הואיל לעשות ה' אלקי ישראל פלאי פלאים נגילה ונשמחה כשמחת כינור ועוגב" ('פדה את אברהם' לר' אברהם פלאג'י מערכת המ"ם אות כח בשם השבט מוסר) וקיבלו עליהם בלב שלם ונפש חפצה לקדש את שמו ברבים ('עמק המלך' שער התוהו דף מ ע"א טור א ד"ה 'ואין ספק').

אמנם על אף שכל החכמים שעתידים להיהרג קיבלו עליהם דין שמים במשתה ובשמחה ומיני זמר ויין (עפ"י 'עמק המלך' לר' נפתלי הרץ בכרך שער התוהו דף לט ע"ב טור ב ד"ה 'באותה שעה שמחו' בשם ר' ישמעאל בן אלישע בספרו 'רזין דרזין'), יש לדעת כי לא כולם היו בזמן אחד ('רבינו בחיי' פרשת מקץ על הפסוק 'חלילה לי מעשות זאת' סוף ד"ה 'וע"ד הקבלה', 'זכר דוד' מאמר ראשון פרק ז ד"ה יתגבר הביאור ויתבאר הדרוש) ולא נדונו כולם ביחד ('רבינו בחיי' פרשת מקץ על הפסוק 'חלילה לי מעשות זאת' סוף ד"ה 'וע"ד הקבלה'), אלא אותם חכמים הזמינו עצמם להריגה ו'קדשו שם שמים ברבים' בזמנים שונים. בתחילה סמוך לחורבן בית המקדש היה רבן שמעון בן רבן גמליאל ועמו היה ר' ישמעאל בן אלישע. אחר כך בזמן החורבן נהרג ר' חנינא סגן הכהנים. ולפחות חמשים ושתים שנה אחרי חורבן בית המקדש נהרגו עוד חלק מהשבעה הנותרים, ומותם של השאר היה עוד זמן רב אחרי שנת חמשים ושתים לחורבן המקדש ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק ז ד"ה יתגבר הביאור ויתבאר הדרוש).

הקב"ה החליף את עשרת הרוגי מלכות שניצלו ממיתה ועלו למרומים

אחרי שנגמר הדין בפועל על כל אחד מעשרת הרוגי מלכות ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק יג בשם האר"י ז"ל) החליט הקב"ה בעל הרחמים להצילם מידי הרשעים הללו ('עמק המלך' שער התוהו דף מ ע"א טור ב ד"ה 'וכל זה היה', 'צמח דוד' בעל שו"ת בית דוד חלק א' פרשת וישב ד"ה יש להקשות). לכן הוא הוריד את 'הצלם העליון' שיש למעלה לכל אחד מאותם החכמים, והם התלבשו בגוים שביקשו לפגוע בהם ('זרע ברך' על התורה מהדורא בתרא פרשת ויחי ד"ה ומדרש זה צריך), ועל ידי כן הם נדמוּ כדמות דיוקנם של החכמים ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק יג בשם האר"י ז"ל, 'צמח דוד' למחבר שו"ת 'בית דוד' חלק א' פרשת וישב ד"ה 'יש להקשות' בשם האר"י ז"ל, 'פרקי היכלות רבתי' לר' ישמעאל כהן גדול שהיה מהרוגי מלכות בפרק ח אות ג ו-ד). ואז בהם נעשו כל אותם שְׁפָטִים ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק יג בשם האר"י ז"ל, 'פרקי היכלות רבתי' לר' ישמעאל כהן גדול שהיה מהרוגי מלכות בפרק ח אות ג ו-ד עיי"ש. ראה 'מגיד מישרים' פרשת מטות-מסעי אור ליום שבת ה' מנחם אב ד"ה והלא בעניינא) גדולים ('יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' חלק ב פרק יג) וייסורים ומיתות משונות ('לב אריה' פרשת ויחי ד"ה ולפי דרכינו). ובזה התקיים בהרוגי מלכות הפסוק "וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ" (ישעיה מג, ד) ('עמק המלך' שער התוהו דף לט ע"ב טור ב ד"ה 'והבן ואע"פ' ועיי"ש) שהיו הורגים בהורגיהם ('זכר דוד' מאמר ג פרק צט דף שכא ד"ה 'וכבר מצינו' בשם האר"י ז"ל). ושאר הגוים לא ידעו כלום מההצלה הזאת (עפ"י 'עמק המלך' שער התוהו דף מ ע"א טור ב ד"ה 'וכל זה היה').

ובאותה העת אותם החכמים האמיתיים 'הרוּגי המלכוּת' נעלמו מן העין בגוף ונפש ('יד יהודה' על מאמר חיקור דין חלק ב פרק יג, 'מדרש האיתמרי' למחבר 'שבט מוסר' דרוש כח ישרים דרכי ה' ד"ה אמנם לעד"ן לפרש) כי גופם הזדכך כמו אצל אליהו הנביא ('עמק המלך' שער התוהו דף מ ע"א טור ב ד"ה 'וכל זה היה', 'עץ חיים' להאר"י ז"ל שער לט פרק א דרוש א ד"ה 'ואל תתמה זה') והפך להיות ראוי כערך נשמותיהם של בני אדם ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער לט פרק א דרוש א ד"ה 'ואל תתמה', 'אמת ליעקב' לר' יעקב ניניו מערכת ד אות מג) והם עלו למעלה בקדושה וטהרה, חיים ('עמק המלך' שער התוהו דף מ ע"א טור ב ד"ה 'ואח"כ נסתלק' בשם ספר 'רזא דרזין' לר' ישמעאל כהן גדול) בגופם ושלמים בכל אבריהם ('עמק המלך' שער התוהו דף מ ע"ב טור ב ד"ה הספק הראשון, 'בגדי אהרן' ר' אהרן דרשן פרשת ויחי דף לט טור א ד"ה או יובן על פי) שנאמר "מִמְתִים יָדְךָ ה' מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם" (תהלים יז, יד). ומושבם בהיכל ה' יושבים ראשונה במלכות. והם עתידים לחזור סמוך לביאת המשיח ויראו בטובתם של ישראל, עוד לפני תחיית המתים הכללית שתהיה לישראל בסוף ימות המשיח ('זכר דוד' מאמר ראשון סוף פרק ח ד"ה 'וכל הקדושים אשר בארץ' עפ"י הריטב"א).

על ידי מסירות נפשם של אותם החכמים הרוגי המלכות ('עמק המלך' שער התוהו דף מ ע"ב טור ב ד"ה הספק הראשון) על קידוש ה' ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער לט פרק דרוש א ד"ה 'והנה בזמן חורבן' עיי"ש) וייחוד כבודו יתברך ('רפואה למכה' לר' שמשון באקי על שיר השירים ב, ט ד"ה א"נ אפשר לומר), נעשה תיקון גדול ('חוזה דוד' על התהלים מזמור ט ד"ה 'או אפשר במה' בשם האר"י ז"ל) שהיה מוכרח לקיום העולם (עפ"י 'מעבר יבק' חלק מנחת אהרן פרק ה ד"ה עוד על) וגופותיהם היו בחינת קרבנות ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער לט פרק א דרוש א ד"ה 'ואל תתמה') כאשר בעת הצלתם הם עלו שלמים בגופם לשמי מרומים ('עמק המלך' שער התוהו דף מ ע"ב טור ב ד"ה הספק הראשון), וליקטו והעלו את כל 'הניצוצות' שתחתיהם ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק ו דף יז ע"א ד"ה 'ורבו מספר' בשם המקובלים). וניתן על ידם שפע לעליונים ('עמק המלך' שער התוהו דף מ ע"ב טור ב ד"ה הספק הראשון) וכוח ושפע אל השכינה ('חוזה דוד' מזמור מז ד"ה 'וא"ת איך אתה אומר' בשם האר"י ז"ל. ראה העניין ב'שער הכוונות' ענין נפילת אפים אות ט ד"ה ודע שעד) עד ימות המשיח ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער לט פרק דרוש א ד"ה 'ואל תתמה מזה'. ראה זוהר פרשת פקודי דף רנד ע"ב היכלות דקדושה ד"ה תא חזי). והיה בכוחם לעשות זאת, היות שהם היו נשמות השבטים עצמם שהם שורש כל נשמות ישראל ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער לט פרק דרוש א ד"ה 'וטעם היות כח' עיי"ש).

ומה שמבואר בגמרא שנעשה מיתה משונה בהרוגי מלכות, כמו אצל ר' יהודה בן בבא שניתנו בו שלש מאות חניתות (ראה גמ' סנהדרין דף יד ע"א) ולשונו של ר' חוצפית המתורגמן שהיתה נגררת על ידי 'דבר אחר' (ראה גמ' קידושין דף לט ע"ב) ור' עקיבא שהיה נסרק במסרקות של ברזל (ראה גמ' ברכות דף סא ע"ב) ושריפת כל גופו של ר' חנניה בן תרדיון (ראה גמ' עבודה זרה דף יח ע"א) הכל נעשה באותם אלו שהחליפוּם (ראה 'פרקי היכלות רבתי' לר' ישמעאל כהן גדול שהיה בעצמו מעשרת הרוגי המלכות פרק ח ג – ה) שהם לופינוס קיסר בעצמו ('עמק המלך' שער עולם התוהו פרק סט דף מ ע"ב טור א ד"ה 'הספק הראשון' בשם פרקי היכלות, עפ"י 'רפואה למכה' לר' שמשון באקי על שיר השירים ב, ט ד"ה 'א"נ אפשר לומר' בשם רבותינו ז"ל), אשתו, בניו ושׂריו ('עמק המלך' שער עולם התוהו פרק סט דף מ ע"ב טור א ד"ה 'הספק הראשון' בשם פרקי היכלות), בשעה שהתלבש בהם הַצֶּלֶם של עשרת החכמים ('עמק המלך' שער עולם התוהו פרק סט דף מ ע"ב טור א ד"ה 'הספק הראשון'). ומכיון שאותם חכמים 'הרוּגי מלכות' מסרו את עצמם לכתחילה למיתה ('זכר דוד' מאמר ראשון דף כ ע"ב ד"ה וא"ת כיון דבין) וגם בסוף דמותם התבזתה על גבי גוים ערלים, ועשו בצורתם שפטים ('חוט של חסד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת לך לך דף י' ע"ב ד"ה ויהי ריב), וכל הרואים היו סוברים שהם אלו שנהרגו – לכן נחשב שכך נעשה להם ממש ('מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ענף יוסף ד"ה והוא על דרך) וכפי המתואר בגמרא ובמדרשים ('חוט של חסד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת לך לך דף י' ע"ב ד"ה ויהי ריב).

והקב"ה נהג עמהם מדה כנגד מדה, לפי שחטאם של השבטים להרוג את יוסף היה במחשבה בלבד ולא בפועל שנאמר "וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ" (בראשית לז, יח) וכמו שאמר להם יוסף "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה" (בראשית נ, כ) ('שערי שמים' לר' יחיאל מיכל הלוי שער ראשון דף יא ע"ב ד"ה אמנם יש, 'קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן פרק יא סימן ג ד"ה הנה הפסוקים) לכן כנגד זה הגזירה עליהם היתה 'במחשבה' בלבד ולבסוף הם ניצלו מהמיתה ('קרבן שבת' פרק יא סימן ג ד"ה הנה הפסוקים). והקב"ה רמז על עניין זה למשה רבינו. כי כאשר משה רבינו עלה למרום וראה שעתידים לשקוֹל ולמכוֹר את בשרו של ר' עקיבא באטליז אחרי מותו, אמר לקב"ה "זו תורה וזו שכרה?!" וענה לו הקב"ה "שתוק כך עלה במחשבה" (ראה גמ' מנחות דף כט ע"ב) ('עמק המלך' שער התוהו דף מ ע"א טור א ד"ה 'ועל סוד זה') כלומר שזה יהיה רק 'במחשבה' אך לא במעשה ('צמח דוד' למחבר שו"ת 'בית דוד' חלק א' פרשת וישב ד"ה 'יש להקשות' בשם האר"י ז"ל, 'עמק המלך' שער התוהו דף מ ע"א טור א ד"ה 'ועל סוד זה'. וראה 'זוהר חדש' פרשת כי תשא דף נז ע"א ד"ה ודא בעא משה). כי באמת היתה מיתתו בנשיקה על פי ה'. ועל כך אמרו רבותינו "שיצאה נשמתו באחד" (ראה גמ' ברכות דף סא ע"ב), כלומר בנשיקה ולא על ידי הריגה ('ברית שלום' על התורה לר' פנחס בן פילטא דף מח ע"ב טור א ד"ה אמנם עוד לאלוה. וראה רמז יפה על הצלת ר' עקיבא ב'מדרש תלפיות' ענף הריגה ד"ה 'מסכת שמחות' בהערת המחבר).

יד הגוים לא שלטה בעשרת הרוגי מלכות כי הם התחלפו בצורה אחרת, ואותם עשרה צדיקים הלכו להם אל המנוחה ואל הנחלה ('רפואה למכה' לר' שמשון באקי על שיר השירים ב' – י', יא ד"ה וזהו כי הנה הסתיו עבר). אך הקב"ה לא גילה לכתחילה לאותם הצדיקים שהיו עשרת הרוגי מלכות את ההצלה שעתידה להיות להם, כי היה ציווי ורצון מאת ה' שיקבלו עליהם עוֹל מלכות שמים באהבה וזה יצטרף למעשה ואז זכותם יעמוד לישראל לטוֹב כל היום, כי לא יבצר המחשבה הטובה שקיבלו עליהם דין שמים ברצון ותשוקה גדולה ('עמק המלך' שער התוהו דף מ ע"א טור ב ד"ה 'וכל זה היה'). ונעשה להם כעין מה שנעשה ליצחק אבינו, שעלה להיעקד ולבסוף הוחלף באיל ואף על פי כן נקבע לו שכר כאילו הוקרב וכאילו עפרו צבוּר על גבי המזבח. וכך אותם חכמים נגמר דינם וקיבלו עונשם וטעמו טעם מיתה ('רבינו בחיי' בראשית מד, יז ד"ה אבל יש לתמוה, תשובת ר' שלמה אלקבץ בסוף 'ברית הלוי' דף מד ע"א ד"ה פשיטא לי' לר' יודאי) וצער הריגה ('צמח דוד' למחבר שו"ת 'בית דוד' חלק א' פרשת וישב ד"ה 'יש להקשות' בשם האר"י ז"ל), ובזה נחשב להם שנהרגו שם ממש ('רבינו בחיי' בראשית מד, יז ד"ה אבל יש לתמוה). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.