פרשת ויגש – סוד שנים עשר השבטים

יעקב אבינו ירד למצרים לאחר שהושלמו לצאת ממנו שנים עשר בנים כפי שנאמר "וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ: וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ: בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו אִתּוֹ בְּנֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו וְכָל זַרְעוֹ הֵבִיא אִתּוֹ מִצְרָיְמָה: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן" (בראשית מו, ה - ח).

ויש להתבונן, מדוע היו צריכים להיוולד ליעקב אבינו בדיוק שנים עשר שבטים קדושים, ושהם יהיו היסודות שייצאו מהם כל עם ישראל?

יעקב אבינו זכה להוליד י"ב שבטים קדושים שהם יסוד העולם

אדם הראשון היה ראוי להעמיד י"ב שבטים קדושים ('בראשית רבה' כד, ה בשם ר' יעקב דכפר חנין, 'ילקוט דוד' לר' דוד בן נפתלי הירץ פוזנר פרשת בראשית ד"ה ראוי היה אדה"ר, 'מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת וישב אופן הארבעים וחמש ד"ה בזהר פרשת ויחי, 'גבול בנימין' על התורה דרוש ט לפרשת ויצא דף יט ע"ב ד"ה הוא הדין בשם ר' יעקב דכפר חנן במדרש) שנאמר "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹקִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹקִים עָשָׂה אֹתוֹ" (בראשית ה, א) כי התיבה "זֶה" היא בגמטריא י"ב כנגד י"ב בנים שהיו צריכים להיות תולדותיו ('בראשית רבה' כד, ה בשם ר' יעקב דכפר חנין, 'מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת וישב אופן הארבעים וחמש ד"ה בזהר פרשת ויחי). אלא שבעקבות החטא הקדמון נפגם שם הוי"ה ברוך הוא שעליו נאמר "זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם" (שמות ג, טו) ועל ידי כן אדם הראשון הפסיד מלהוליד את י"ב הבנים האלו שהם בגמטריא התיבה "זֶה", ושהם צריכים להיות כנגד י"ב צירופיו השונים של שם הוי"ה ברוך הוא ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת וישב אופן הארבעים וחמש ד"ה בזהר פרשת ויחי).

י"ב השבטים הם 'יסודי העולם' ('מדרש תלפיות' ענף אותיות ד"ה בבתים המתחילות) ונקראים גם 'עמודי העולם' (ראה גמ' חגיגה דף יב ע"ב בשם חכמים) כי עליהם העולם עומד ('נזר הקודש' על בראשית רבה עא, יא ד"ה נופתי, 'נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה יב, ב ד"ה בזכות התורה, 'מדרש אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת וישב דף לו ע"א ד"ה אמנם נראה לומר). והם מהווים מרכבה ל'שכינה הקדוֹשה' כמו שבמדבר סיני היו י"ב מחנות הדגלים של ישראל 'מרכבה' לשכינה ('ספר הגירושין' להרמ"ק פרק פו). ולי"ב השבטים והשכינה שעליהם רומז ה'ים של שלמה' (עפ"י 'ספר הגירושין' להרמ"ק פרק פו) אשר היה מיכל מים גדול העשוי מנחושת (עפ"י מלכים ב' כה, יג) בתוך בית המקדש כפי שנאמר "וַיַּעַשׂ אֶת הַיָּם מוּצָק עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ עַד שְׂפָתוֹ עָגֹל סָבִיב וְחָמֵשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתוֹ וְקָו שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב" (מלכים א' ז, כג) ושלמה המלך העמיד אותו על דמויות של י"ב בקר כפי שנאמר "עֹמֵד עַל שְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר שְׁלֹשָׁה פֹנִים צָפוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה פֹנִים יָמָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים נֶגְבָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים מִזְרָחָה וְהַיָּם עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה וְכָל אֲחֹרֵיהֶם בָּיְתָה" (מלכים א' ז, כה) (עפ"י 'ספר הגירושין' להרמ"ק פרק פו, ועפ"י 'ברית הלוי' לר' שלמה אלקבץ בסוף פרק רביעי. וראה 'אמרי נועם' לר' מדז'יקוב פרשת וישב אות כ ד"ה בפסוק וילכו, וכן 'אמרי נועם' לר' מדז'יקוב פרשת ויגש אות יח ד"ה אל תרגזו בדרך).

מסורת היתה בידי אבותינו כי עתידים להיות י"ב שבטים בעם ישראל ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס דף יח ע"ב פרשת וישב ד"ה אי נמי וישמע). וכאשר יעקב יצא מבאר שבע והלך לחרן הוא הגיע בדרך להר המוריה (רש"י בראשית כח, יא ד"ה ויפגע במקום). אז הוא לקח שנים עשר אבנים שהיו מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לה ד"ה והביט יעקב) כפי שזימנו לו משמים, על אף שהוא לא ידע שהם מאותו המזבח ('צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד פרשת וישלח דף צ ע"א ד"ה וי"ל במ"ש הרמב"ן), ושׂם אותם מראשותיו ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לה ד"ה והביט יעקב). ואמר אז יעקב אבינו "יודע אני שגזר הקב"ה להעמיד שנים עשר שבטים. אברהם לא העמידן יצחק לא העמידן, ואני אם מתאחוֹת הן שתים עשרה אבנים זו לזו, יודע אני שאני מעמיד שנים עשר שבטים!". ואכן התאחוּ כולם זו לזו ('בראשית רבה' סח, יג) ונעשו אבן אחת ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לה ד"ה והביט יעקב). באותה השעה ידע יעקב אבינו שהוא עתיד להעמיד י"ב שבטים ('בראשית רבה' סח, יג) שבטי י"ה ('אלון בכות' על מגילת איכה לר' בנימין הכהן מחבר 'גבול בנימין' על התורה דף עד ע"ב ד"ה גרסי' בפסחים).

י"ב השבטים הם י"ב תיקוני 'השכינה' ('מגלה עמוקות' פרשת ויצא על הפסוק 'ויצא יעקב מבאר שבע', 'ראש דוד' להחיד"א פרשת זאת הברכה דף קסב ע"א טור א ד"ה ויראה וירצה, 'מראית העין' על הש"ס להחיד"א מסכת סנהדרין בגמ' דף יט ד"ה א"ר יהודה שפדאו) הנקראת "בֵּית אֱלֹקִים" כפי אמר יעקב אבינו "וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (בראשית כח, יז) ('מגלה עמוקות' פרשת ויצא על הפסוק 'ויצא יעקב מבאר שבע'). והוטל דווקא על יעקב אבינו טורח גידול השבטים 'תיקוני השכינה' כי הוא היה גמר תיקונו של אדם הראשון. ואחרי שאברהם יצחק ויעקב תיקנו את פגמי 'עבודה זרה' 'שפיכות דמים' ו'גילוי עריות' שהתקלקלו על ידי אדם הראשון, בא יעקב והשלים את התיקון על ידי הבאת י"ב שבטים ('מראית העין' על הש"ס להחיד"א מסכת סנהדרין בגמ' דף יט ד"ה א"ר יהודה שפדאו) שהיו ראויים לצאת מאדם הראשון ('ספר הליקוטים' לר' יחיאל היילפרין בערך שבטים אות יא בשם ספר 'זרע ברך' שני). ואם יעקב לא היה משלים את התיקון בהבאת י"ב השבטים אז כל יגיעם של האבות היה לריק ('מראית העין' על הש"ס להחיד"א מסכת סנהדרין בגמ' דף יט ד"ה א"ר יהודה שפדאו). (להרחבה על תיקון אדם הראשון על ידי האבות הקדושים ראה מאמרינו לפרשת לך לך – 'תיקונו של אברהם אבינו', וכן לפרשת לך לך – 'תיקונו של יצחק אבינו', וכן לפרשת מקץ – 'תיקונו של יעקב אבינו').

כאשר הושלמו השבטים למניין י"ב אז שרתה עליהם השכינה ('שפתי כהן על התורה' פרשת ויצא ד"ה 'ויזכור אלקים את רחל' בשם הזוהר). לכן כאשר ילדה רחל את יוסף ועדיין לא נולד בנימין כך שיהיו השבטים 'מרכבה שלימה' לשכינה, ביקש יעקב לחזור לארץ ישראל על מנת שלא לדחוק כביכול את רגלי השכינה שלא שׁוֹרה בחוץ לארץ, וזה מה שנאמר אז "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי" (בראשית ל, כה) ('ילקוט דוד' לר' דוד בן נפתלי הירץ פוזנר פרשת ויצא ד"ה י"ב שבטים הם). ואכן בנימין לא נולד בחוץ לארץ כדי שלא יושלם שם התיקון ('ראש דוד' להחיד"א פרשת זאת הברכה דף קסב ע"א טור א ד"ה ויראה וירצה). וזה הטעם שיעקב אבינו לא התנחם אחרי שנלקח ממנו בנו יוסף שנאמר "וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם" (בראשית לז, לה) ('ילקוט דוד' פרשת וישב ד"ה נשתתפה עמהם שכינה) וזה על אף שנותרו לו אחד עשרה בנים ('ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר הודפס לראשונה בשנת תנ"א פרשת וישב על הפסוק 'וימאן להתנחם'), כי ידע שהוא סוף תיקונו של אדם הראשון, ושלא יכלו עד עתה להעמיד י"ב שבטים קדושים אלא הוא, ואילו עכשיו שנחסר אחד מבניו מי יתקן את העולם?! ('ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר הודפס לראשונה בשנת תנ"א פרשת וישב ד"ה נשתתפה עמהם שכינה) (ראה 'בראשית רבה' צא, יב ד"ה ויבואו אל יעקב).

י"ב השבטים הם כנגד י"ב צירופי שם הוי"ה ברוך הוא

שם יהו"ה יתברך ('רקנאטי' פרשת תצוה ד"ה ועשית בגדי קודש) הוא השם הגדול בן ארבע אותיות ('מערכת אלקות' לר' פרץ בן יצחק הכהן פרק ארבע עשר ד"ה וכנגדם י"ב שבטים) שיש בו י"ב צירופי אותיות שונים ולא יותר, וכל הצירופים מורים על ההוי"ה וסוד מציאות השם יתברך שנאמר "כִּי אֲנִי יהו"ה לֹא שָׁנִיתִי" (מלאכי ג, ו) אשר גם בהיפוך אותיותיו השונות עדיין מורה את אותה הכוונה ('רקנאטי פרשת תצוה ד"ה ועשית בגדי קודש, 'סמוכים לעד' פרשת תצוה דף לח ע"א ד"ה עוד יש לפרש). ואלו הם י"ב צירופי שם הוי"ה ברוך הוא:

יהו"ה יהה"ו יוה"ה

הוה"י הוי"ה ההו"י

והי"ה והה"י ויה"ה

היה"ו

וכנגד י"ב צירופי שם הוי"ה אלו יש י"ב שבטים ('שערי צדק' לר' יוסף ג'קטיליא דף א ע"ב ד"ה ונאמר מאחר שבאו, 'רקנאטי פרשת תצוה ד"ה ועשית בגדי קודש, 'אם לבינה' לר' משה זכות בחלק הגמטראיות אות מז ד"ה זאת ועוד ידוע כי, בהקדמה ל'עשרה מאמרות' של הרמ"ע מפאנו דף ה ע"ב טור ב, 'מאור ושמש' פרשת ויחי ד"ה כל שבטי ישראל, 'באר מים חיים' בחלק כתב יד תחילת פרשת ויגש ד"ה ויגש אליו יהודה) כאשר לכל שבט יש צירוף בפני עצמו ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת וישב אופן השמיני ד"ה רמז יוסף בסוד) שהוא החוֹתָם שלו מאלו הי"ב שמות הוי"ה שנאמר "כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ" (דניאל ט, יט) ('רקנאטי' פרשת תצוה ד"ה ועשית בגדי קודש). ועל כך גם נאמר "אֶת יהו"ה הֶאֱמַרְתָּ" (דברים כו, יז) "ויהו"ה הֶאֱמִירְךָ" (דברים כו, יח). והפסוק מכריז כנגד זה על השבטים "כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר" (בראשית מט, כח) ('שערי צדק' לר' יוסף ג'קטיליא דף א ע"ב ד"ה ונאמר מאחר שבאו). וכן נרמז על הצירופים בפסוק "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת" (במדבר ב, ב) שכל שבט היה לו צירוף אותיות שם הוי"ה משלו ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת וישב אופן השמיני ד"ה רמז יוסף בסוד).

זה גודל מעלת י"ב השבטים שהם כנגד י"ב צירופיו הקדושים (עפ"י 'תפארת שלמה' פרשת וישב ד"ה וילכו אחיו לרעות). לכן השבטים גם נקראים 'שבטי י"ה' כי הם כנגד צירופי שם הוי"ה ברוך הוא אשר ממנו הם יצאו ונחקקו בקדוּשתוֹ ('מערכת אלקות' לר' פרץ בן יצחק הכהן פרק ארבע עשר ד"ה וכנגדם י"ב שבטים). ומטעם זה אחרי שיעקב אבינו לקח י"ב אבנים שהם כנגד י"ב בנים שהוא עתיד להוליד, הוא אמר "אָכֵן יֵשׁ יהו"ה בַּמָּקוֹם הַזֶּה" (בראשית כח, טז) וכוונתו לרמוז על צירוף שם הוי"ה שיש לכל אחת מי"ב האבנים שלקח שהן כנגד י"ב בניו ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת וישב אופן הארבעים וחמש ד"ה בזהר פרשת ויחי). הקשר בין צירופי הוי"ה לי"ב שבטים מלמד כי כל השבטים מכירים שה' יתברך הוֹוה ומהווה הכל ואין עוד מלבדו. אלא שלכל שבט דרך וסדר מיוחד בקבלת אורו יתברך, ובהשגת המדרגות של ארבע אותיות השם. והסדר שונה בכל פעם כפי שינוי קבלתו בהשגת אמתותו יתברך ('רסיסי לילה' לר' צדוק הכהן מלובלין אות לט). וכך לכל שבט יש עבודה שונה לכבוד שמים ('תפארת שלמה' פרשת וישב ד"ה וילכו אחיו לרעות) המיוחדת לו ולא לזולתו ('אגרא דכלה' פרשת מסעי על הפסוק 'ולא תסוב נחלה').

הקב"ה הבטיח ליעקב אבינו שלא ימותו בניו בחייו כדי שלא יהיה פירוד בבניינו של מטה, ולהורות לכל שיעקב עם י"ב בניו הם כנגד הקב"ה בי"ב צירופי שמו. וכמו שהקב"ה יתברך שמו אין רע במגוריו וכולו טוב, כך מטתו של יעקב תהיה שלימה בלי סיג ('ספרי חיים' לר' חיים פלאג'י שהוא ליקוט מ'עמודיה שבעה' באות מ' בשם השל"ה הקדוש ד"ה הביא הרב שם). וסמוך לפטירת יעקב אמרו השבטים לאביהם את הפסוק 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד' כלומר שהם שלמים בליבם עִם ה' יתברך ויעקב ענה כנגדם 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' (ראה גמ' פסחים דף נו ע"א בשם רשב"ל), ויש בשתי אמירות אלו בסך הכל י"ב תיבות כנגד י"ב השבטים ('פירושי רבינו אפרים' על התורה סוף פרשת ואתחנן ד"ה דבר אחר). וכיון שיעקב ידע כי בניו הם כנגד צירופי הוי"ה ברוך הוא, על כן ציוה שבמותו יישאו את מטתו שלשה מבניו מכל צד, דהיינו שלושה צירופי הוי"ה ('מאור ושמש' פרשת במדבר שבת ע"ש ד"ה והנה איתא אין מזל לישראל). וכך ממש גם חנו עם ישראל במדבר סביב אוהל מועד, שלשה שבטים בכל צד כנגד שלשה צירופי הוי"ה שהם סך הכל י"ב שבטים כנגד י"ב צירופים ('מאור ושמש' פרשת במדבר שבת ע"ש ד"ה וזה נרמז בקרא איש על דגלו). וכנגד אותם י"ב שבטים קדושים עושים שלוש תפירות בכל צד מסביב לאות ש' הנמצאת ב'תפילין של ראש', שהן סך הכל י"ב תפירות ('רזיאל המלאך' דף ו ע"ב טור א ד"ה וסביב שין של תפילין).

משום כך י"ב אבני החושן היו עשויים בארבע שורות, ובכל שורה שלוש אבנים ('רקנאטי' על התורה פרשת תצוה ד"ה ועשית בגדי קדש) שעליהם כתובים י"ב שמות השבטים של ישראל ('אמרי שפר' לר' נפתלי מרופשיץ תחילת פרשת תצוה על הפסוק 'ועשו את האפד'), ואבנים אלו היו כנגד י"ב השבטים שהם כנגד י"ב צירופי הוי"ה ('אגרא דכלה' לר' צבי אלימלך מדינוב מחבר ספר 'בני יששכר' פרשת תצוה על הפסוק 'והאבנים תהיין, 'אמרי שפר' לר' נפתלי מרופשיץ תחילת פרשת תצוה על הפסוק 'ועשו את האפד'). מטעם זה לכל אחד מאלו י"ב האבנים היה גוון מיוחד המוֹרה על השפעת הצירוף הנשפע בו מצירופי הוי"ה, כל אחד מהשבטים כפי הצירוף שמקבל. ולכן נאמר על אבני החושן "וְהָאֲבָנִים תִּֽהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם" (שמות כח, כא), "וְהָאֲבָנִים תִּֽהְיֶיןָ" – שהיו משתנות בגווניהם, כי המה מרמזות "עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם" – כלומר כפי אותן הי"ב צירופי שמות הוי"ה ('אגרא דכלה' לר' צבי אלימלך מדינוב מחבר ספר 'בני יששכר' פרשת תצוה על הפסוק 'והאבנים תהיין). ומשום כך מהחושן היה מגיע עיקר השמירה והברכות לישראל, ונרמז בשמו 'חֹשן' שיוצא ראשי תיבות 'שומר נפשות חסידיו' ('אמרי שפר' לר' נפתלי מרופשיץ תחילת פרשת תצוה על הפסוק 'ועשו את האפד').

י"ב השבטים הם כנגד י"ב שעות י"ב מזלות וי"ב חודשי השנה

י"ב השבטים הם כנגד י"ב שעות שיש ביום ('בראשית רבה' ק, ט סוף ד"ה ויאמר, 'מדרש תנחומא' פרשת ויחי אות טו ד"ה כל אלה, 'ילקוט שמעוני' בראשית רמז קיז ד"ה ויפגע במקום) שזה סִדְרוֹ של עולם ('מדרש תנחומא' פרשת ויחי אות טו ד"ה כל אלה). וכאשר נֶחְלַק היום והלילה לי"ב שעות כל אחד (עפ"י 'מערכת אלקות' פרק ארבע עשרה ד"ה וכנגדם י"ב שבטים) נעשו י"ב השעות של היום מונהגים על ידי צירופי שם הוי"ה, כך שבכל שעה מהשעות יש בו צירוף אחר משמו הגדול ברוך הוא ('תולדות אהרן' לר' אהרן מזיטומיר תחילת פרשת האזינו ד"ה 'האזינו' וכתב שם כי י"ב שעות של הלילה מונהגים על ידי י"ב צירופי שם אדנ"י ואכמ"ל). ואז נעשו י"ב השעות של היום שהוא 'חסד' כנגד י"ב השבטים הזכרים בניו של יעקב אבינו. ואילו י"ב השעות של הלילה שהוא 'דין' כנגד התאומות שנולדו עם כל אחד מי"ב השבטים, למעט יוסף שנולד בלי תאומה וכשדינה נולדה היא השלימה לו את מניין השעה בלילה כנגד השעה שלו ביום. וזה הטעם שלא הוזכרו בתורה בפירוש לידות התאומות הנקבות של י"ב השבטים כי צריך לכסות על ה'דין' ('מדרש אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת וישב דף לו ע"א ד"ה אמנם נראה לומר. וראה 'תנא דבי אליהו רבא' פרק ה אות כא ד"ה וכשיצא מבית אביו).

י"ב צירופי הוי"ה משפיעים על י"ב המזלות (ספר 'המפואר' לר' שלמה מולכו הי"ד בחלק 'סוד עניית אמן וברוך אתה' דף יב ע"ב ד"ה וגם כן אפרש) כי הם השתלשלו מאותם צירופים (עפ"י הנלע"ד מ'מערכת אלקות' פרק ארבע עשרה ד"ה וכנגדם י"ב שבטים). ואומות העולם ניזונים מאותם י"ב מזלות כי הם תחת ממשלתם (ספר 'המפואר' לר' שלמה מולכו הי"ד בחלק 'סוד עניית אמן וברוך אתה' דף יב ע"ב ד"ה וגם כן אפרש) שעל ידם מונהג העולם ('ליקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל בחלק האלפא ביתא לפי הסוד אות ד). ואילו י"ב השבטים שבטי ישראל הם 'צבא מעלה' (ספר 'ציוני' על התורה לר' מנחם ציוני בתחילת פרשת שמות ד"ה ואלה שמות) שכנגד י"ב המזלות ('תנא דבי אליהו רבא' פרק ה אות כא ד"ה וכשיצא מבית אביו, 'תיקוני הזוהר' תיקון כא דף נט ע"א ד"ה ועוד שכינתא איהי חשבון, 'בראשית רבה' ק, ט סוף ד"ה ויאמר, 'מדרש תנחומא' פרשת ויחי אות טו ד"ה כל אלה, 'פרדס רימונים' להרמ"ק רבו של האר"י ז"ל בקבלה בפרק 'שכר פרטי השמות' פרק ה דף קד ע"א, 'עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל תלמיד האר"י ז"ל פרשת תולדות ד"ה ותולדות של יצחק, ספר 'ציוני' לר' מנחם ציוני בתחילת פרשת שמות ד"ה ואלה שמות), ואותם הקב"ה מנהיג בעצמו לפי מעשיהם ושלא באמצעות י"ב המזלות ('ליקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל בחלק האלפא ביתא לפי הסוד אות ד).

על ידי י"ב צירופי שם הוי"ה נחלקה השנה לי"ב חודשים (עפ"י הנלע"ד מ'מערכת אלקות' פרק ארבע עשרה ד"ה וכנגדם י"ב שבטים) שהם כנגד י"ב השבטים ('מדרש תנחומא' פרשת ויחי אות טו ד"ה כל אלה, 'פרדס רימונים' להרמ"ק בפרק שכר פרטי השמות פרק ה דף קד ע"א, 'צרור המור' לר' אברהם סבע חמיו של ר' יוסף קארו בפרשת וזאת הברכה פרק לג, ה ד"ה ולכן אמר משה לפני, 'רסיסי לילה' לר' צדוק הכהן מלובלין אות לט). לכן אין פוחתים בחודשי השנה מי"ב חודשים לפי מספר שבטי ישראל, ואין מוסיפים בהם אלא עד י"ג חודשים בשנה מעוברת כנגד יוסף שהתחלק לשני שבטים, אפרים ומנשה ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק א' סימן טו, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מחכמי איטליה מאמר שלישי פרק טו ד"ה 'וכתב הרמ"ע' בשם הרמ"ע מפאנו). ויש כמה דרכים ועניינים גדולים ועמוקים לחלוקת החודשים לפי השבטים ('מחשבות חרוץ' לר' צדוק הכהן מלובלין אות ד ד"ה וחודש אדר), כלומר איך יסודרו י"ב השבטים כנגד י"ב החודשים ('רסיסי לילה' לר' צדוק הכהן מלובלין אות לט) וכל הסדרים הם אמת ('מחשבות חרוץ' לר' צדוק הכהן מלובלין אות ד ד"ה וחודש אדר) בבחינה המיוחדת להם ('מחשבות חרוץ' לר' צדוק הכהן מלובלין דף כו ע"ב ב או ח ד"ה ונראה לי דגם) (וראה שיטות שונות לחלוקה ב'רסיסי לילה' לר' צדוק הכהן מלובלין אות לט, וכן 'יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק א דרוש ב לט' בטבת ד"ה וכן תדע כי שנים עשר, וכן 'מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא מהדורא בתרא פרשת בא אופן הי"ז ד"ה 'ידוע שי"ב חדשים הם' ואכמ"ל בזה).

קיומם ושלימותם של י"ב השבטים הוא קיום ושלימות הבריאה

י"ב השבטים הקדושים היו צדיקים (זוהר פרשת וישב דף קפג ע"ב ד"ה ובגין כך, 'בית אלקים' לר' משה מטראני בשער יסודות פרק מח ד"ה והחוט המשולש) ושלמים ('בית אלקים' לר' משה מטראני בשער יסודות פרק מח ד"ה והחוט המשולש) וחסידים (זוהר פרשת וישב דף קפג ע"ב ד"ה ובגין כך) שנאמר "שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה'" (תהלים קכב, ד). והשבטים הללו הם קיום העולם ממש (זוהר פרשת וישב דף קפג ע"ב ד"ה ובגין כך, 'זרע שמשון' על התורה פרשת ויצא ד"ה מדרש ילקוט דף לא ע"א טור א, 'סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ על מסכת ברכות דף סח ע"א טור ב) לפי שהעולם מיוסד על 'י"ב עמודים' שנאמר "יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לב, ח) (גמ' חגיגה דף יב ע"ב בשם חכמים) והם י"ב השבטים הקדושים ('מגלה צפונות' חלק א למחבר 'שבט מוסר' פרשת בראשית דף א ד"ה בראשית ברא) שעליהם העולם עומד ('מדרש אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת וישלח דף לז ע"ב ד"ה אמנם נראה לפרש) והם מקיימים את העליונים והתחתונים (זוהר פרשת וישב דף קפג ע"ב ד"ה ובגין כך). והם כנגד י"ב צדדי העולם שזה שש רוחות – מעלה, מטה, צפון, דרום, מזרח, מערב. כאשר לכל רוח יש שתי קצוות, אחת בכל פינה ('אגרא דכלה' פרשת ויגש ד"ה שם דבר אחר ויגש אליו יהודה).

י"ב השבטים הם קיום העולם ממש שהם כנגד י"ב חודשים וי"ב צירופי הוי"ה ('זרע שמשון' על התורה פרשת ויצא ד"ה מדרש ילקוט דף לא ע"א טור א) ושלמותם הוא שלימות צירופיו ישתבח שמו (עפ"י 'ילקוט דוד' פרשת וישב ד"ה יעקב עם שנים עשר). וכן העולם מיוסד עליהם היות שהם גם כנגד י"ב המזלות ('בית אלקים' לר' משה מטראני בשער יסודות פרק מח ד"ה והחוט המשולש, 'זרע שמשון' על התורה פרשת ויצא ד"ה מדרש ילקוט דף לא ע"א טור א). לכן הם נקראים בשם 'שבטים' שהוא מלשון "שֵׁבֶט מֹשְׁלִים" (ישעיה יד, ה), כי כמו שהמזלות מושלים בעולם כך גם השבטים. והראשון שנקרא בתורה בשם 'שבט' היה יהודה שנאמר "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה" (בראשית מט, י) שהוא "שֵׁבֶט מֹשְׁלִים" (ישעיה יד, ה). ואחר כך נאמר על שבט דן "דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית מט, טז) כלומר "כְּאַחַד" מיוחד שבשבטי ישראל. "כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר" (בראשית מט, כח). הרי שהם וזרעם הם המושלים בעולם ('בית אלקים' לר' משה מטראני בשער יסודות פרק מח ד"ה והחוט המשולש).

היות שהתורה נעוצה סוֹפה בתחילתה ותחילתה בסוֹפה (עפ"י 'ליקוטי הלכות' לר' נתן בחלק חושן משפט ב' נזיקין ה אות י) לכן התורה סמכה את ברכת י"ב השבטים שבירך משה רבינו בפרשת 'וזאת הברכה' שבסוף ספר דברים, לתיבה "בְּרֵאשִׁית" (בראשית א, א) שפותחת את פרשת בראשית בתחילתו של ספר התורה – וזה כדי לרמוז שכל הבריאה תלויה על י"ב השבטים ('סמוכים לעד' לר' אליהו הכהן מחבר 'מדרש תלפיות' פרשת וזאת הברכה דף קלה ע"ב ד"ה עי"ל סמך ברכת י"ב שבטים). וכן נסמכה התיבה "יִשְׂרָאֵל" (דברים לד, יב) שהיא התיבה האחרונה בספר תורה, לתיבה "בְּרֵאשִׁית" (בראשית א, א) שהיא התיבה הראשונה בספר התורה, כי ראשי תיבות של שתי התיבות הללו הוא 'י"ב' – ללמד שיש י"ב עמודים והם שבטי ישראל המהווים את קיום הבריאה ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' פרשת בראשית דף א ד"ה 'בראשית ברא' בהערה). ועוד רֶמֶז לכך, כי התורה התחילה את התורה דווקא באות בֵּי"ת של "בְּרֵאשִׁית" (בראשית א, א) כדי לומר ש'בֵּית' ישראל הם קיום הבריאה ('מגלה צפונות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרשת בראשית דף א ד"ה בראשית ברא).

וכן נרמז בתחילת הברכות שבירך יעקב אבינו את בניו לפני מותו והם "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה" (בראשית מט, ג) "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם" (בראשית מט, ה) "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ" (בראשית מט, ח), "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן" (בראשית מט, יא), "יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם" (בראשית מט, יד), "דָּן יָדִין עַמּוֹ" (בראשית מט, טז), "גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ" (בראשית מט, יט), "מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ" (בראשית מט, כ), "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה" (בראשית מט, כא), "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף" (בראשית מט, כב), "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף" (בראשית מט, כז) כאשר סך כל הגמטריא של האותיות הראשונות בכל תיבה ראשונה שאחרי שמות השבטים יוצא שס"ה כמניין ימות החמה. וכן בתיבות האחרונות של כל הברכות שהן "יְצוּעִי עָלָה" (בראשית מט, ד), "וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (בראשית מט, ז), "שִׁנַּיִם מֵחָלָב" (בראשית מט, יב), "עַל צִידֹן" (בראשית מט, יג), "וַיְהִי לְמַס עֹבֵד" (בראשית מט, טו), "קִוִּיתִי יהו"ה'" (בראשית מט, יח), "יָגֻד עָקֵב" (בראשית מט, יט), "מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ" (בראשית מט, כ), "אִמְרֵי שָׁפֶר" (בראשית מט, כא), "וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו" (בראשית מט, כו), "יְחַלֵּק שָׁלָל" (בראשית מט, כז) כאשר סך כל הגמטריא של האותיות האחרונות בכל תיבה אחרונה יוצא שנ"ד כמניין ימות הלבנה ('בעל הטורים' בראשית מט, כז). וזה כדי ללמד כי השבטים הם קיום העולם מראש ועד סוף, ומברכתם העולם מתברך ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' פרשת ויחי דף קלה ע"א ד"ה בעל כלי יקר).

י"ב השבטים הם קיום העולם לכן אם יחסר אחד מהם אז יחסר העולם ('ילקוט דוד' על התורה פרשת וישב על הפסוק 'וימאן להתנחם'). מטעם זה משה רבינו התפלל שהקב"ה יכניס את ראובן בתוך מספרם של שבטי ישראל כדי שהם יהיו י"ב שבטים וכפי שנאמר בפסוק "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר" (דברים לג, ו) כלומר שהוא יהיה במספר השבטים, כי אם חלילה ראובן לא יהיה במספרם אז לא יהיה כסאו של ה' בעולם שלם. וכן משה רבינו הוסיף לבקש גם על יהודה "וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ" (דברים לג, ז) שאף על פי שחטא "וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ" בעניין שיהיה נכלל במספר עמו שהם י"ב שבטי ישראל, שאם לא כן יהיה מניין השבטים חסר ואי אפשר יהיה לעולם להתקיים ('צרור המור' על התורה לר' אברהם סבע חמיו של ר' יוסף קארו פרשת וזאת הברכה ד"ה ולכן אמר משה). וזה הטעם שאחרי שהשבטים הרגו באנשי שבט בנימין ואף נשבעו לא לתת להם מבנותיהם בעקבות מעשה הפילגש בגבעה, אמרו השבטים "לָמָה ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה זֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁבֶט אֶחָד" (שופטים כא, ג) כי ידעו שעל ידי חסרון השבט ייחרב העולם ('ילקוט דוד' על התורה פרשת וישב על הפסוק 'וימאן להתנחם').

לי"ב השבטים יש י"ב שערים לקבלת התפילות וי"ב צינורות של שפע

יש ברקיע י"ב שערים כנגד י"ב השבטים, ותפילתו של כל שבט עולה דרך אחד מהשערים. וזהו סוד י"ב השערים המוזכרים בסוף ספר יחזקאל "וְשַׁעֲרֵי הָעִיר עַל שְׁמוֹת שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁעָרִים שְׁלוֹשָׁה צָפוֹנָה שַׁעַר רְאוּבֵן אֶחָד שַׁעַר יְהוּדָה אֶחָד שַׁעַר לֵוִי אֶחָד: וְאֶל פְּאַת קָדִימָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים וּשְׁעָרִים שְׁלֹשָׁה וְשַׁעַר יוֹסֵף אֶחָד שַׁעַר בִּנְיָמִן אֶחָד שַׁעַר דָּן אֶחָד: וּפְאַת נֶגְבָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים מִדָּה וּשְׁעָרִים שְׁלֹשָׁה שַׁעַר שִׁמְעוֹן אֶחָד שַׁעַר יִשָּׂשכָר אֶחָד שַׁעַר זְבוּלֻן אֶחָד: פְּאַת יָמָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים שַׁעֲרֵיהֶם שְׁלֹשָׁה שַׁעַר גָּד אֶחָד שַׁעַר אָשֵׁר אֶחָד שַׁעַר נַפְתָּלִי אֶחָד" (יחזקאל מח, לא – לד) ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי עלינו לשבח דרוש א' ד"ה ואמנם בעיקרי) לכן סדר תפילתו של האדם צריכה להיות לפי שורש השבט שלו על מנת שתעלה דרך השער המיוחד לאותו השבט. ומשום כך ראוי לכל אחד להחזיק סדר תפילתו כמנהג אבותיו לפי שאין הוא יודע מאיזה שבט הוא, וכיון שאבותיו החזיקו במנהג מסוים אולי הוא מן השבט ההוא הראוי לו אותו המנהג ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי עלינו לשבח דרוש א' ד"ה ואמנם בעיקרי). ואת השערים האלו ראה יעקב אבינו בחלומו ואמר "וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (בראשית כח, יז), שהתיבה "זֶה" גמטריא י"ב, כנגד י"ב שערי תפילה שיש למעלה אשר בהם מתקבלות תפילות י"ב השבטים ('תולדות יצחק' על התורה לר' יצחק מנעשכיז פרשת ויצא ד"ה אין פי' שאני).

כאשר נשמת האדם מסתלקת מהעולם היא עולה דרך השער של השבט שלה ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת וישב אופן השמיני ד"ה רמז יוסף, 'מגלה עמוקות' פרשת חקת ד"ה וממתנה היא השכינה) שהשבטים מחולקים כנגד י"ב צירופי שם הוי"ה ברוך הוא ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת וישב אופן השמיני ד"ה רמז יוסף). וזה הטעם שאומרים על המת "הלך לבית עולמו" ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת וישב אופן השמיני ד"ה רמז יוסף, 'מגלה עמוקות' פרשת חקת ד"ה וממתנה היא השכינה) ששם הנשמה הולכת אל אחוזתה ואל משפחתה ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת וישב אופן השמיני ד"ה רמז יוסף) כי כל הנשמות עשויות משפחות משפחות ('מגלה עמוקות' פרשת חקת ד"ה וממתנה היא השכינה). ואז הנשמה מגיעה אל המדור המתאים לה לפי כבודה ולפי הראוי לה, בין שאר הצדיקים מאותו השבט. כך אם למשל הנשמה היא משבט ראובן אז היא הולכת למדוֹרה ונמצאת שם עם הצדיקים משבט ראובן. וכן בכל שבט ושבט ('זוהר חדש' פרשת לך לך דף לג ע"א ד"ה והיינו דתנן). ועל כך נרמז בפסוקים "רְאוּבֵן וכו' אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הָראוּבֵנִי" (במדבר כו, ה – ז) כי כל אחד שיוצא מן העולם הולך אל משפחתו ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת אמור אופן הארבעים ואחד ד"ה טעם שתי מערכות). וכדי ללמד את ישראל על כך הראה להם הקב"ה ביציאת מצרים "שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים" (שמות טו, כז) ('מגלה עמוקות' פרשת חקת ד"ה וממתנה היא השכינה).

ראובן א שמעון ב לוי רהם

יהודה י יששכר צ זבולֻן ח

דן

ק יעק נפתלי ב גד שבטי

אשר ישר יוסף ון בנימין

יעקב אבינו רצה שי"ב השבטים יקבלו את השפעתם מי"ב צינורות שיש כנגדם במרומים, כל אחד מהצינור שלו ('רבינו בחיי' פרשת ויחי פרק מט על הפסוק 'וזאת אשר דבר להם' ד"ה וע"ד הקבלה, 'זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת בהעלותך דף קיה ע"ב טור א ד"ה ואף מבספר הי"ב שבטים). לכן נאמר על יעקב "אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם" (בראשית מט, כח). שהוא מלשון 'בריכה' שזה הצינור של מעלה. וכן משה רבינו רצה שהשבטים יקבלו את השפעת 'הקדוּשה' ו'הנבוּאה' כל אחד דרך הצינור שלו דווקא, לכן הוא כתב על החושן את שמות השבטים עם התיבות 'אברהם יצחק יעקב שבטי יְשֻרוּן', כך שיהיו הכל ע"ב אותיות המחולקים בשווה שש אותיות על כל אחת מהאבנים של השבטים בחושן ('זרע שמשון' פרשת בהעלותך דף קיה ע"ב טור א ד"ה ואף מבספר הי"ב שבטים) וכעין זה:

וכן כנגד אותם י"ב צינורות הזכיר שלמה המלך ב'שיר השירים' י"ב מיני בשמים "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים: נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים" (שיר השירים ד, יג – יד). ועוד כנגד אותם י"ב צינורות הקריבו הנשיאים במדבר י"ב קרבנות שנאמר "כָּל הַבָּקָר לָעֹלָה שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים אֵילִם שְׁנֵים עָשָׂר כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנֵים עָשָׂר וּמִנְחָתָם וּשְׂעִירֵי עִזִּים שְׁנֵים עָשָׂר לְחַטָּאת" (במדבר ז, פז) ('רקנאטי פרשת נשא ד"ה ויביאו את קרבנם).

י"ב השבטים בני יעקב מגינים על בניהם בעולם הזה ובעולם הבא

י"ב שבטי ישורון הם כנגד י"ב צירופי הוי"ה ('אגרא דכלה' פרשת מסעי על הפסוק 'ולא תסוב נחלה') ונשמות אלו של השבטים כוללות את כל ששים רבוא נשמות ישראל ('אגרא דכלה' פרשת מטות ד"ה או יאמר עפ"י, עפ"י 'אור החיים הקדוש' בראשית מט, יא), כך שבכל דור ודור ישראל הם ענפים שמתפשטים עד אין קץ מתוך י"ב השבטים שהם השורשים הכוללים ('אגרא דכלה' פרשת מסעי על הפסוק 'ולא תסוב נחלה'). לכן המדבר סרה על השבטים הקדושים בניו של יעקב אבינו, גדול עוונו יותר מאשר המדבר על שאר עם ישראל שיצאו מזרעם, לפי שיפה כוח האב מכוח הבן ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק א' תחילת דרוש יד ד"ה והנה ידוע דכל שרש). וכמו שהשבטים הם קיום העולם לעם ישראל שהם בניהם למטה, כך הם גם קיום העולם לנשמות ישראל שהם בניהם למעלה, ומלמדים עליהם זכות. ודבר זה נעשה כאשר נשמת אדם מסתלקת מהעולם הזה ועולה אל בית עולמה, שאז באים השבטים הקדושים להעיד זכות עליה ועל מעשיה שנאמר "שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל" (תהלים קכב, ד) ('אשכול הכופר' למחבר 'צרור המור' על מגילת אסתר פרק ב ד"ה 'וכן עונותיה מתמרקים' עד ד"ה 'אשר הוא מלמד זכות').

ודבר זה אפשרי בזכות "כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר" (בראשית מט, כח) כלומר שכל שבט מי"ב השבטים הקדושים הוא כנגד חודש אחד מי"ב חודשי השנה ומקיים חודש אחד ממנו, וגם כנגד מזל אחד מי"ב מזלות. לכן יש בידם של השבטים הקדושים ללמד זכות על המתים בישראל מיום סילוקם מהעולם במשך י"ב חודש, כאשר כל שבט מלמד זכות במשך חודש אחד ועד לתום י"ב חודש מהפטירה שהוא תשלום השנה הראשונה. וזהו הסדר בו השבטים מלמדים זכות על כל נפטר – ראובן בחודש הראשון לפטירה, שמעון בחודש השני, לוי בחודש השלישי, יהודה בחודש הרביעי, יששכר בחודש החמישי, זבולון בחודש השישי, יוסף בחודש השביעי, בנימין בחודש השמיני, דן בחודש התשיעי, נפתלי בחודש העשירי, גד בחודש האחד עשר, אשר בחודש השנים עשר. ובזה מתמרקים עוונותיה של הנשמה בזכות י"ב שבטי ישראל הקדושים ('אשכול הכופר' למחבר 'צרור המור' על מגילת אסתר פרק ב ד"ה 'וכן עונותיה מתמרקים' עד ד"ה 'אשר הוא מלמד זכות').

כאשר ישראל חלילה נמצאים בצער, אז באים י"ב השבטים הקדושים להגן עליהם. כך היה בצערם של ישראל במצרים וכפי שנרמז בפסוק "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו" (בראשית מו, ח), ש"שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" הכוונה כי הזכות של י"ב השבטים עמד לעם ישראל בהיותם בשיעבוד גלות מצרים ('מאור ושמש' פרשת ויגש ד"ה ואלה שמות בני ישראל הבאים). והיה בכוחם של השבטים הקדושים שירדו למצרים לבטל את צירופו וקטרוגו של הסמא"ל המקטרג הגדול על ידי שמותיהם הקדושים כשהן מילואן כפי שנרמז בפסוק "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ" (שמות א, א), ש"בֵיתוֹ" הכוונה למילוי האות שנקראת גם בשם 'בית'. וזה כאשר עושים את שמות אחד עשר השבטים הקדושים אשר באו למצרים במילוי אותיותיהם כגון 'לוי' – 'למ"ד וא"ו יו"ד' וכן הלאה, שאז יוצא שיש לאחד עשר שבטים קל"א אותיות (וזה כאשר יש רק י' אחת בבנימן כמו שכתוב בתורה, וכן כאשר מחסרים את י' המילוי באות ג' שבשם גד) שזה גמטריא 'סמא"ל'. וכך השבטים עושים לס"מ בכל הגלויות ובפרט בגלות האחרון הזה ('אגרא דכלה' למהרצ"א מדינוב פרשת שמות על הפסוק 'איש וביתו באו') ובזכותם נגאל במהרה בימינו, אמן.