פרשת וארא – הנהגת שם יהו"ה בעולם

יוסף פתר את החלומות של פרעה, ואז פרעה הכיר במציאותו של "אֱלֹהִים" כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ" (בראשית מח, לח - לט). אך כאשר נדרש פרעה לשלוח את ישראל מארצו הוא לא הכיר בה' ולא בכוחו ולא היה מוכן לשלחם שנאמר "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יהו"ה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יהו"ה וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (שמות ה, ב) (זוהר פרשת מקץ דף קצה ע"א ד"ה קבי אבא, ועפ"י רש"י שמות א, ח שהיה זה אותו פרעה).

ויש להבין, מדוע פרעה הרשע הכיר בתחילה במציאות של אלהים בעולם, אך כשנדרש לשלוח את ישראל הוא כפר בשמו הגדול של ה' יתברך?

שֵׁם 'אלֹהים' הוא הנהגת העולם בדרך הטבע

שם 'אֱלֹהִים' הוא הנהגת העולם בדרך הטבע ('רזיאל המלאך' בהקדמה ד"ה זה הספר, 'של"ה הקדוש' מסכת פסחים עמוד מצה עשירה דרוש שישי ד"ה במדרש דמנצפ"ך, 'גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן חלק א' דף פא ע"ב תחילת דרוש מד ד"ה ינהג), ונרמז בשֵׁם 'אֱלֹהִים' שהוא גימטריא 'הטבע' ('רזיאל המלאך' בהקדמה ד"ה זה הספר, 'של"ה הקדוש' מסכת פסחים עמוד מצה עשירה דרוש שישי ד"ה במדרש דמנצפ"ך, 'ארץ החיים' על התהלים מזמור קלה, ו, 'בני יששכר' מאמרי תשרי מאמר יא סימן יא ד"ה להתבונן למה בחרו, 'קהלת יעקב' אות 'אז' תיבה אז אות ח ד"ה א"ז הוא סוד אור הגנוז, 'חומת אנך' להחיד"א על תהלים קד, ו, 'גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן חלק א' דף פא ע"ב תחילת דרוש מד ד"ה ינהג, 'בגדי אהרן' פרשת מקץ דף לא ע"א טור ב ד"ה יובן על פי, 'בת עין' לר' מזיטאמיר פרשת קרח דף קב ע"א טור א ד"ה ויקח קרח, 'אברהם אזכור' לר' אברהם פאלאג'י סדר כי תשא דף עח ע"א ד"ה מכאן אתה למד. ראה 'שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק 'שמן הטוב' פרשת בראשית דף א ע"ב ד"ה הנה שם). לכן כאשר ה' ברא את עולמו הגשמי הוא בראו בשם "אֱלֹהִים" כפי שנאמר "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א) לפי ששֵׁם זה הוא בניין העולם ומנהגו ('של"ה הקדוש' מסכת פסחים עמוד מצה עשירה ד"ה 'ועל ארבעה', ספר 'רזיאל המלאך' בהקדמה ד"ה זה הספר) ומוֹרה שכל 'הטבע' הוא בהשגחתו יתברך ('תולדות יצחק' לר' יצחק מנעשכיז פרשת בראשית דף ה ע"ב ד"ה בראשית ברא).

הנהגת 'הטבע' היא לאומות העולם, לכן שם "אֱלֹהִים" ('גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן חלק א' דרוש מד ד"ה ינהג) מנהיג את הגוים שנאמר "מָלַךְ אֱלֹהִים עַל גּוֹיִם" (תהלים מז, ט) ('אור החמה' על הזוהר פרשת מקץ דף קצה ע"א ד"ה 'ת"ח דההוא רשע' מהרמ"ק) וכל הנהגתם היא על פי הטבע מכוח שם זה ('צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד פרשת יתרו ד"ה עתה ידעתי כי) ששׁוֹרה על רֹאשׁם ('אברהם אזכור' לר' אברהם פאלאג'י מערכת יוד אות קח ערך ישראל). וזה בדומה לכך שהקב"ה מפעיל ומנהיג (עפ"י 'אברהם אזכור' סדר כי תשא דף עח ע"א ד"ה מכאן אתה למד) ועושה את כל העולם על פי הנהגת הטבע ('בגדי אהרן' לר' אהרן דרשן פרשת מקץ דף לא ע"א טור ב ד"ה יובן על פי) "שנאמר אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ" (מלכים ב' יט, טו) ('גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן חלק א' דרוש מד ד"ה ינהג). ה' יתברך גילה לישראל כי הנהגת אומות העולם היא משם 'אֱלֹהִים' כפי שנאמר "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי: אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יהו"ה אֱלֹקֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ" (דברים ד, לג – לד) ('צמח דוד' פרשת יתרו ד"ה ונראה שזהו).

שם 'יהו"ה' מחולל נסים ונפלאות שהם מעל הטבע

שֵׁם 'יהו"ה' הוא הנהגת העולם בשינוי מהטבע ('של"ה הקדוש' מסכת פסחים עמוד מצה עשירה דרוש שישי ד"ה במדרש דמנצפך) ומעל הטבע ('אלף המגן' למחבר 'פלא יועץ' פרשת שמות ד"ה 'ואחר באו משה' בשם הרמ"ק בספר הפרדס, 'של"ה הקדוש' מסכת פסחים עמוד מצה עשירה דרוש שישי ד"ה במדרש דמנצפך, 'וישכם אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מזמור נד) על ידי מופתים ('גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן חלק א' דרוש מד ד"ה ינהג). כי שֵׁם זה הוא כוֹח השתנוּת הטבע לעשוֹת נסים ('צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד פרשת יתרו ד"ה עתה ידעתי כי גדול) גלוּיים ('בני יששכר' מאמרי תשרי מאמר יא סימן יא ד"ה להתבונן למה בחרו, 'וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת הנו'ן אות רפט ערך נסים) ונפלאות ('קהלת יעקב' אות 'אז' תיבה אז אות ח ד"ה א"ז הוא סוד אור הגנוז) שהם נגד הטבע (רמב"ן בראשית יז, א, 'דברי שלמה' פרשת שלח לך דף עו ע"ב טור ב ד"ה אי נמי אפשר) ואפילו אם ישראל אינם הגוּנים באותה השעה ('דברי שלמה' פרשת שלח לך דף עו ע"ב טור ב ד"ה אמנם הדרשא). והנהגה זו היא דווקא לישראל לבדם ולא לאומות העולם ('גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן חלק א' דרוש מד דף פא ע"ב ד"ה ובילקוט ריש) ונרמזה בפסוק "וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יהו"ה נִסִּי" (שמות יז, טו) ('צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד פרשת יתרו ד"ה ונראה שזהו סוד, 'עוד יוסף חי' למחבר 'הבן איש חי' בדרושים על פרשת וארא).

לכן אמר הנביא "אַתָּה הוּא יהו"ה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים" (נחמיה ט, ז) שזה היה באמצעות נס ('גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן דף פא ע"ב חלק א' דרוש מד ד"ה ינהג). וכך גם נשמע משם 'יהו"ה' עצמו שמשמעותו שהוא מהווה את כל ההוויות, וכיון שכך אזי היכולת בידו לשנות את המציאות ('צמח דוד' פרשת יתרו ד"ה עתה ידעתי כי גדול, 'קהלת יעקב' אות 'אז' תיבה אז אות ח ד"ה א"ז הוא סוד אור הגנוז). לכן כאשר דוד המלך הזכיר במזמור קל"ה בתהלים את הנסים והנפלאות אשר עשה ה' נגד 'הטבע' הוא הזכיר דווקא את שם יהו"ה כפי שנאמר "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יהו"ה וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים: כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ יהו"ה עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בַּיַּמִּים וְכָל תְּהוֹמוֹת: מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה מוֹצֵא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו: שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה: שָׁלַח אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּתוֹכֵכִי מִצְרָיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו: שֶׁהִכָּה גּוֹיִם רַבִּים וְהָרַג מְלָכִים עֲצוּמִים: לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וּלְכֹל מַמְלְכוֹת כְּנָעַן: וְנָתַן אַרְצָם נַחֲלָה נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ" (תהלים קלה, ה – יב) (עפ"י 'ארץ החיים' על התהלים מזמור קלה, ו אות א).

שֵׁם 'יהו"ה' לא התגלה לאומות העולם שנמסרו תחת השׂרים הרוחניים הממונים (זוהר פרשת מקץ דף קצה ע"א ד"ה ועל דא קדשא) אלא רק לישראל לבדם שהם חלקו ונחלתו של ה' שנאמר "כִּי חֵלֶק יהו"ה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" (דברים לב, ט) (זוהר פרשת מקץ דף קצה ע"א ד"ה ועל דא קדשא, 'אור החמה' על זוהר פרשת מקץ דף קצה ע"א ד"ה 'ר' אבא אמר' ממהרח"ו). וכפי שנרמז גם בפסוק "כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹקָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם יהו"ה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד" (מיכה ד, ה) ('צמח דוד' למחבר שו"ת 'בית דוד' פרשת יתרו ד"ה ונראה שזהו סוד). הנהגת ה' יתברך עִם ישראל היא בנסים מכוח שם 'יהו"ה' ('צמח דוד' פרשת יתרו ד"ה עתה ידעתי כי גדול), שישראל כלולים בו ('בגדי אהרן' פרשת שמות דף מב ע"ב טור ב ד"ה ועם זה יובן) ואשר שׁוֹרה על רֹאשׁם ('אברהם אזכור' לר' אברהם פאלאג'י מערכת יוד אות קח ערך ישראל). מטעם זה דווקא עַם ישראל נקראים בשם 'אדם' (ראה גמ' יבמות דף סא ע"א בשם רשב"י) כי התיבה 'אדם' יוצאת בגמטריא מ"ה, כנגד שם 'יהו"ה' אשר גם עולה בגמטריא מ"ה כאשר הוא נכתב במילוי אותיות אלפי"ן כך 'יוד הא ואו הא' ('בגדי אהרן' לר' אהרן דרשן תאומים פרשת שמות דף מב ע"ב טור ב ד"ה ועם זה יובן).

האבות הקדושים הכירו את ההנהגה הנסית של שם 'יהו"ה'

ה' אמר לאברהם שעתיד להיוולד לו בן זכר שנאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ: וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן" (בראשית יז, טו – טז). לכן כאשר שרה שמעה את בשורת הלידה מהמלאכים "שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" (בראשית יח, י) היא צחקה, כי הבינה שהבשוֹרה היא בשם 'אלֹהים' ולא האמינה שבשם זה היא תוליד, שהרי שם 'אלֹהים' הוא הנהגה על פי הטבע. ועל זה אמר ה' לאברהם "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי: הֲיִפָּלֵא מיהו"ה דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן" (בראשית יח, יד) רצונו לומר שלא נעלם משם יהו"ה עניין זה. וכך אכן היה ששרה ילדה בן לאברהם שלא כדרך הטבע על ידי שם יהו"ה אף שהבשׂורה ללידה היתה על ידי שם 'אלֹהים' שנאמר "ויהו"ה פָּקַד אֶת שָׂרָה" (בראשית כא, א) ואחר כך נאמר "וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים" (בראשית כא, ב) ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת בי'ת ערך בנים אות כה).

מתחילת פרשת עקידת יצחק עד שעת השחיטה בַּמַּאֲכֶלֶת מוזכר בתורה רק שם "אֱלֹהִים" כמו שנאמר "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" (בראשית כב, א) וכן בפסוקים "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים" (בראשית כב, ח – ט). אך בשעה שאברהם לקח את המאכלת לשחוט את בנו כן הוזכר שֵׁם יהו"ה שנאמר "וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ: וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יהו"ה מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי" (בראשית כב, יא) וזה כדי לרמוז שיצחק יצא מגדר שם "אֱלֹהִים" שהוא בגמטריא 'הטבע', וניצל על ידי שם יהו"ה שהוא לא בדרך הטבע – כי אפילו שהתחיל אברהם לשחוט אותו הוא ניצל ונרפא ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י חלק א מערכת ע' ערך עקידה דף קפ ע"ב ד"ה ותבט עיני).

אברהם אבינו רצה לפרסם כי שם 'יהו"ה' הוא המנהיג והוא המשנה את טבע הארץ, לכן הוא חפר בארות במקום יבש וצחיח שאין בו שום מקור מים, ואף על פי כן הוא מצא שם בארות של מים, והיה הדבר בבחינת נס. אמנם הפלישתים שביקשו להכחיש את יכולת שינוי הטבע של ה' סתמו את הבארות שנאמר "וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר" (בראשית כו, טו) ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ פרשת תולדות ד"ה וישב יצחק ויחפור). אחר כך בא יצחק אבינו וביקש לחזק בחזרה את אמונת אברהם אביו, ולכן הוא חפר שוב את אותן הבארות וקרא להן שמות כמו השמות שנקראו בימי אברהם שנאמר "וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו" (בראשית כו, יח) ('תפארת יהונתן' על התורה לר' יהונתן אייבשיץ פרשת תולדות ד"ה וישב יצחק ויחפור) (וראה בביאור 'אבן עזרא' שמות ו, ג' על ענין גילוי שם הויה לאבות הקדושים. וכן ראה רש"י שמות ו, ג).

בכך הראה יצחק אבינו כי נס שינוי הטבע שהיה בימי אביו לא היה מקרי אלא תמידי, ועל ידי כן התחזקה הנהגת 'יהו"ה' בעולם ('תפארת יהונתן' פרשת תולדות ד"ה וישב יצחק ויחפור). זה גם היה העניין עם יוסף הצדיק, שמעצם היותו מזרע אברהם יצחק ויעקב הוא היה שייך לאמונה בשם 'יהו"ה' ולא בשם 'אלֹהים'. לכן כאשר גילה דעתו כי הוא סומך על שר המשקים כפי שאמר בהיותו בבית האסורים "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה" (בראשית מ, יד) אזי נוספו לו עוד שנתיים בבית האסורים. לפי שהיה עליו לסמוך רק על ה' שהוא בחינת 'יהו"ה', ואילו כאשר סמך על בשר ודם הוא נהג במנהג המצריים ואמונתם לסמוך על הטבע שהוא בחינת 'אלֹהים'. מטעם זה נאמר על יוסף "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם יהו"ה מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב" (תהלים מ, ה) (ראה 'בראשית רבה' פט, ג) ('אגרא דכלה' למחבר ספר 'בני יששכר' פרשת מקץ ד"ה ויען יוסף).

ובאמת כל ההנהגה עם יוסף היתה נסית ופלאית. שהרי שֵׁש צרות עברו עליו ובכולן נעשו לו נסים וה' הציל אותו מהן. הראשון היה שֶׁאֶחָיו השליכוהו לבור, השני שהוא נמכר לישמעאלים, השלישי שהוא נמכר לַמְּדָנִים, הרביעי שהוא נמכר לסוחרים, החמישי שהוא נמכר לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים, והשישי מה שהעלילה עליו אשת פוטיפר ועל ידי כן הוא נאסר בבית האסוּרים. וכיון ששם יהו"ה הוא זה שעושה נסים ונפלאות, לכן הוא רמוז שש פעמים בשמו של יוסף כמספר הפעמים שניצל יוסף על ידו – כי שֵׁש פעמים שֵׁם יהו"ה יוצא בגמטריא 'יוסף'. וזהו מה שנאמר "רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ יהו"ה" (תהלים לד, כ), "צַדִּיק" – זה יוסף הצדיק, "רַבּוֹת רָעוֹת" – הם השש צרות שעברו עליו, "וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ יהו"ה" – הוא שם ה' המחולל נסים ורמוז בתוך שמו של יוסף ('ויוסף אברהם' לר' אברהם פאלאג'י אות ה, כג ערך הצלה בשם ספר 'תהילה לדוד').

ומה שאמר הקב"ה למשה רבינו "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יהו"ה: וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יהו"ה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (שמות ו, ב – ג) אין הכוונה שהקב"ה בכלל לא עשה עם האבות נִסִּים על ידי שם יהו"ה, אלא שמאז בריאת העולם הקב"ה הנהיג את עולמו בהנהגת הטבע שהוא שם "אֱלֹהִים", ובנוסף נעשו נסים לאבותינו רק שלא היו להם נסים כוללים ומפורסמים בכל העולם. ואילו עתה ביציאת מצרים וכן אחר כך במתן תורה הקב"ה הנהיג את עולמו בחסד ועשה נִסִּים נגלים מסוף העולם ועד סופו. וזה ביאור הפסוקים, שפתחו בתיבות "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים" כי שֵׁם זה הוא גמטריא 'הטבע' לפי שכך היה מנהיג את עולמו מאז בריאתו. ואף שעשה נסים לאבות הקדושים הרי שלא עשה מופתים כלליים וזה הכוונה "וּשְׁמִי יהו"ה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (שמות ו, ג) וכן "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי" כלומר נראיתי להם לשדד את הטבע אבל לא לבטלו לגמרי. אך עתה אמר למשה רבינו "אֲנִי יהו"ה" כלומר שתהיה הנהגה של מופתים ביציאת מצרים ובמתן תורה ('גבול בנימין' על התורה למקובל ר' בנימין הכהן חלק ג דרוש יד פרשת וארא דף כט ע"ב טור ב ד"ה והנה אחרי אלה הדברים).

פרעה הרשע הכיר רק את ההנהגה הטבעית של שם 'אלֹהים'

פרעה הכיר כי שם "אֱלֹהִים" הוא השולט בארץ ('עץ הדעת טוב' לרבינו חיים ויטאל פרשת בא ד"ה דרך רמז, 'של"ה הקדוש' מסכת פסחים עמוד מצה עשירה ד"ה וזהו סוד ויהי יוסף). לכן כאשר יוסף בא לפניו, הוא הזכיר לו את שם "אֱלֹהִים" שנאמר "וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (בראשית מא, טז) (זוהר בפרשת מקץ דף קצה ע"א ד"ה רבי אבא, 'צרור המור' פרשת וארא ד"ה ואני אקשה את לב פרעה, 'של"ה הקדוש' פרשת וארא תורה אור ד"ה על כן בא משה) ויוסף עשה זאת כי ידע ששֵׁם זה יוכשר בעיניו של פרעה לפי שהוא שֵׁם ידוע אצלו. וזה היה מחכמתו של יוסף למצוא חן בעיניו של פרעה. ובנוסף לזה היה ראוי ממילא לייחס את שלומו של פרעה לשם 'אלֹהים' ולא לשם 'יהו"ה' ('כתם פז' על זוהר פרשת מקץ דף קצה ע"א ד"ה ור' אבא יבאר למה). ולכן אחרי שיוסף הצדיק פתר את החלומות של פרעה מלך מצרים, פרעה שיבח את יוסף דווקא בשם "אֱלֹהִים" כשאמר "הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ" (בראשית מח, לח) (עפ"י זוהר פרשת מקץ דף קצה ע"א ד"ה רבי אבא, עפ"י 'צרור המור' פרשת וארא ד"ה ואני אקשה את, עפ"י 'של"ה הקדוש' פרשת וארא תורה אור ד"ה על כן בא).

גם אמונת החרטומים של מצרים היתה בשם 'אֱלֹהִים'. לכן כאשר הם לא הצליחו לעשות את מכת כינים, הם אמרו לפרעה "אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא" (שמות ח, טו), ולא אמרו 'אצבע יהו"ה היא' ('צרור המור' פרשת וארא ד"ה וז"ש בכאן ואני אקשה, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת וארא ד"ה על כן בא משה, 'רבינו בחיי' שמות ח, טו) כי הם סברו שהמכה נעשתה ע"י כוחות המוכרים להם בשם "אֱלֹהִים" אך לא הודו בשם הנקרא 'יהו"ה' ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת וארא ד"ה על כן בא משה, 'רבינו בחיי' שמות ח, טו) אשר לא התגלה להם. ואף לפרעה שהיה חכם גדול יותר מכל חכמיו לא התגלה שׁם זה ('אור החמה' על זוהר פרשת מקץ דף קצה ע"א ד"ה 'ר' אבא אמר' ממהרח"ו) אלא רק שֵׁם "אֱלֹהִים" (זוהר פרשת מקץ דף קצה ע"א ד"ה רבי אבא, 'צרור המור' פרשת וארא ד"ה ואני אקשה את, 'של"ה הקדוש' פרשת וארא תורה אור ד"ה על כן בא משה). לכן על הפסוק "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יהו"ה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יהו"ה וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (שמות ה, ב) תרגם אונקלוס "וַאֲמַר פַּרְעֹה שְׁמָא דַיְיָ לָא אִתְגְלִי לִי דִי אֲקַבֵּל לְמֵמְרֵהּ לְשַׁלָחָא יָת יִשְׂרָאֵל, לָא אִתְגְלִי לִי שְׁמָא דַיְיָ וְאַף יָת יִשְׂרָאֵל לָא אֲשַׁלַח" שפירושו "ואמר פרעה שם יהו"ה לא התגלה אלי שאקבל דבריו לשלח את ישראל, לא התגלה לי שם יהו"ה ואף את ישראל לא אשלח" (ראה 'תרגום אונקלוס' שמות ה, ב).

כוחות הטומאה נקראים 'אלהים אחרים' ומשם ינק פרעה הרשע

יש שתי בחינות בשם 'אלֹהים'. בחינת הקדוּשה – זה שם 'אלֹהים', ובחינת הקליפה – זה שם 'אלהים אחרים'. לכן שֵׁם 'אלֹהים' נאמר בלשון רבים ואינו נקרא 'אל' לשון יחיד, על מנת לרמוז על שתי הבחינות ('שער מאמרי רשב"י' להאר"י ז"ל דף קצב ד"ה גם בזה תבין טעם). ומה ש'החיצונים' נקראים 'אלֹהים אחרים' ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי הפסח דרוש א' ד"ה אמנם משה רבינו) וגם העבודה זרה נקראת 'אלֹהים אחרים' ('אור החמה' על זוהר פרשת מקץ דף קצה ע"א ד"ה 'ר' אבא אמר' ממהרח"ו) הוא משום שהיניקה שלהם היא משם 'אלֹהים' ומשם הם מקבלים את כוחם ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי הפסח דרוש א' ד"ה אמנם משה). וכאשר ישראל עושים רצונו של מקום אז 'אלהים אחרים' יונק מ'אלהים' שבקדושה רק בצמצום כדי חיוּתוֹ ואין לו תגבורת על ישראל, אך אם לא עושים רצונו של מקום אז 'אלהים אחרים' יונק בריבוי רב משם 'אלהים' שבקדושה ועל ידי כן יש לו תגבורת על ישראל ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת וישלח דף יג ע"ב ד"ה ועפ"ז אפשר לפרש) ומכל מקום הם לא מקבלים משם 'יהו"ה' כלל ועיקר שהיא שליטת הקדוּשה, ואדרבא היא מבטלת את 'החיצונים' ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי הפסח דרוש א' ד"ה אמנם משה).

פרעה הכיר את שם 'אלֹהים' שבקדושה, כי הוא ינק מבחינת 'אלהים אחרים' ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי הפסח דרוש א). וזה מה שרמז יוסף הצדיק לפרעה הרשע "וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (בראשית מא, טז) יוסף אמר "בִּלְעָדָי" כדי לומר שהוא עצמו מאמין בשם 'יהו"ה', אבל אתה פרעה ניזון משם 'אלהים אחרים' לכן "אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה" ('תפארת שלמה' פרשת וישב ד"ה וישראל אהב). ובשם זה גם דיבר פרעה בעצמו שנאמר "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ" (בראשית מא, לט) ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי הפסח דרוש א'). לכן מאוחר יותר כאשר בא משה רבינו לגאול את ישראל ממצרים, הוא נמנע מלהזכיר את שם 'אלֹהים' במשך כל שהותו בארץ מצרים על מנת שלא לתת ל'טומאה' תוקף שעל ידה תתחזק ותתגבר בעולם (זוהר פרשת כי תשא דף קצא ע"ב ד"ה תא חזי).

וזו היתה כוונתם של הערב רב הנקראים בתורה גם בשם "הָעָם" כאשר הם דרשו מאהרן הכהן שיעשה להם עגל שנאמר "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ" (שמות לב, א) וטענתם היתה שלפני בני ישראל הולך ה' המכונה 'יהו"ה' כפי שנאמר "ויהו"ה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה" (שמות יג, כא) ואילו הם, הערב רב שנמצאים מחוץ לענני הכבוד, אין לפניהם שום חלק אלוהי. לכן הם ביקשו "עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים" כלומר שיעשה להם דמות גוף גשמי כמו של 'עגל' ועליו תשרה הטומאה מהצד שלהם והם "אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ" (זוהר פרשת כי תשא דף קצא ע"ב ד"ה תא חזי וד"ה אשר), כפי שהיו רגילים החרטומים במצרים לעשות בכשפיהם באמצעות שם 'אלֹהים' (עפ"י 'כתם פז' על זוהר מקץ דף קצה ע"א ד"ה ור' אבא) (להרחבה על מעשה העגל ראה מאמרינו לפרשת כי תשא – 'מעשה העגל').

משה רבינו הצטווה לגאול את ישראל רק באמצעות שם 'יהו"ה' המחולל נסים

כאשר ה' שלח את משה רבינו לעשות אותות ומופתים במצרים ולהפוך את הטבע בשביל להוציא את בני ישראל מעבדוּת לחירוּת ולשחררם מכבלי מצרים ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת וארא ד"ה 'על כן בא משה'), הוא עשה זאת רק בעזרת שם 'יהו"ה' (זוהר פרשת מקץ דף קצה ע"א) על מנת להודיע לפרעה "כִּי אֵל גָּדוֹל יהו"ה וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים" (תהלים צה, ג) ('כתם פז' על זוהר מקץ דף קצה ע"א ד"ה ור' אבא יבאר למה). וכמו שנאמר "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יהו"ה" (שמות ו, ב) וכן שנאמר "וַיְדַבֵּר יהו"ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר אֲנִי יהו"ה דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ" (שמות ו, כט) ועוד שנאמר "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו יהו"ה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה" (שמות ז, טז) וזה גם מה שנאמר "וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יהו"ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר" (שמות ה, א).

והנה עד העת שבא משה רבינו למצרים ואמר "כֹּה אָמַר יהו"ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר" (שמות ה, א) לא נשמע שֵׁם 'יהו"ה' במצרים ('צרור המור' פרשת וארא ד"ה ואני אקשה את לב פרעה). לכן כאשר שמע פרעה שמשה רבינו דיבר בשם 'יהו"ה' – הוא סירב לקבל ('עץ הדעת טוב' לרבינו חיים ויטאל פרשת בא ד"ה דרך רמז) והיה מכביד את לבו ('אור החמה' פרשת מקץ דף קצה ע"א ד"ה 'וע"ד קב"ה לא גלי שמיה' מהרא"ג). פרעה התקשה לשלח את ישראל, כי לא ידע ('תורת חכם' על התורה לר' חיים הכהן מארם צובא מחבר 'טור ברקת' על שו"ע דף קלא ע"ב טור ב ד"ה או יהיה הענין אחר) ולא הכיר את שם 'יהו"ה' אלא רק את שם 'אֱלֹהִים' שהוא השולט בארץ שנאמר "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יהו"ה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יהו"ה וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (שמות ה, ב) ('עץ הדעת טוב' לרבי חיים ויטאל פרשת בא ד"ה דרך רמז, 'אור החמה' על זוהר פרשת מקץ דף קצה ע"א ד"ה 'ר' אבא אמר' ממהרח"ו, 'של"ה הקדוש' מסכת פסחים עמוד מצה עשירה ד"ה וזהו סוד, 'כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר מקץ דף קצה ע"א ד"ה ור' אבא, 'דברים אחדים' להחיד"א דרוש י שבת הגדול ד"ה ורז"ל, 'תורת חכם' על התורה לר' חיים הכהן מארם צובא מחבר 'טור ברקת' על שו"ע דף קלא ע"ב טור ב ד"ה או יהיה הענין אחר).

אמנם אם היה בא משה לפרעה בשם 'אֱלֹהִים' לא היה הדבר קשה בעיניו, כי פרעה ידע שיש כוחות למעלה שעושים משטרם בארץ והוא כן היה נשמע אל האותות והמופתים אשר עשה משה רבינו ('כתם פז' על זוהר מקץ דף קצה ע"א ד"ה ור' אבא יבאר למה, 'אור החמה' על זוהר פרשת מקץ דף קצה ע"א ד"ה 'ת"ח דההוא רשע' מהרמ"ק). וזה מה שאמר משה רבינו לה' "וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ" (שמות ה, כג) – "לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ" – הוא השם המיוחד רק לך לבדך כלומר שם יהו"ה בשונה משם 'אֱלֹהִים' שנקראים בו גם אחרים כמו שנאמר על העבודה זרה "זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי ליהו"ה לְבַדּוֹ" (שמות כב, יט) (ראה רש"י שמות כב, יט) ('תורת חכם' לר' חיים הכהן מארם צובא מחבר 'טור ברקת' דף קלב ע"א טור א ד"ה או יהיה הענין). ועל כן השימוש דווקא בשם 'יהו"ה' מרגיז את פרעה ('של"ה הקדוש' פרשת וארא ד"ה על כן בא משה), ואז נהיה רע "לָעָם הַזֶּה" (שמות ה, כג) ('צרור המור' פרשת וארא ד"ה וז"ש בכאן ואני אקשה) כי פרעה מכביד את העבודה על ישראל ('של"ה הקדוש' פרשת וארא ד"ה על כן בא משה) היות שהוא לא מאמין בשם 'יהו"ה' הנשמע לו, אלא רק בשם 'אֱלֹהִים' (עפ"י 'ברכת שמואל' פרשת בשלח דף לו ע"ב טור א ד"ה כי ה' נלחם).

כאשר משה רבינו ראה את צרת ישראל שפרעה הוסיף על שעבודם ואמר להם "וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנוּ" (שמות ה, יח) אז הוא בא להקב"ה ואמר "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יהו"ה וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי" (שמות ה, כב) וכוונתו בזה שכאשר הוא נכנס אל פרעה הוא לא אומר את דבר ה' בשם יהו"ה כי לא רוצה להזכיר שם קדוש בן ארבע אותיות שלא לצורך אלא אומר שם אדנ"י, וכמו שקוראים היום את שם הוי"ה בשם אדנוּ"ת, כלומר שהכוונה היא בשם הוי"ה אך מזכירים במבטא בפה רק שם אדנוּ"ת. וכך היה עושה משה רבינו עם פרעה. לכן כאשר משה בא אל ה' שהוא יהו"ה כפי שנאמר "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יהו"ה" אמר משה "אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה"? וכוונתו כי אף שהוא מזכיר במצרים את שם אדנוּ"ת הרי פרעה שואל "מהו שם זה?" ואני עונה לו "הוא היה והוא הווה והוא יהיה כי הוא מהווה כל ההוויות". אך פרעה לא יודע לא שם אדנ"י ולא שם יהו"ה אלא רק שם אלהים ('תורת חכם' לר' חיים הכהן מארם צובא מחבר 'טור ברקת' על השו"ע דף קלב ע"א טור א ד"ה או יהיה הענין).

לכן אמר משה רבינו להקב"ה "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה" (שמות ה, כב) כי בפועל פרעה הוסיף עליהם בשיעבוד, ו"לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי" (שמות ה, כב) על ידי שם יהו"ה "זֶּה", וכוונתו לרמוז על י"ב צירופי שם הוי"ה שהם גמטריא התיבה "זֶּה" ('תורת חכם' על התורה לר' חיים הכהן מארם צובא מחבר 'טור ברקת' על השו"ע דף קלב ע"א טור א ד"ה או יהיה הענין). כי לפרעה היה קשה יותר מכל לקבל את שם 'יהו"ה' (זוהר פרשת מקץ דף קצה ע"א ד"ה רבי אבא) והיה מתקשה לבו מחמת כן שנאמר "וַיְחַזֵּק יהו"ה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהו"ה אֶל מֹשֶׁה" (שמות ט, יב), "וַיְחַזֵּק יהו"ה אֶת לֵב פַּרְעֹה" – כלומר שהתחזק ליבו מאליו מחמת שם 'יהו"ה' ('צרור המור' פרשת וארא ד"ה ואני אקשה את לב פרעה, 'אור החמה' על זוהר פרשת מקץ דף קצה ע"א ד"ה 'ר' אבא אמר' ממהרח"ו, 'של"ה הקדוש' פרשת וארא ד"ה על כן בא משה, זוהר פרשת מקץ דף קצה ע"א ד"ה ודא הוא, 'כתם פז' על זוהר מקץ דף קצה ע"א ד"ה ור' אבא יבאר. ראה 'כנפי יונה' להרמ"ע מפאנו חלק חמישי סימן א) "וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהו"ה אֶל מֹשֶׁה". וזה היה לפי שפרעה חשב שהם מְהַתְּלִים בו שהרי הוא היה בקי בכל סוגי האלהוּת, ואילו את השם הזה של 'יהו"ה' הוא לא הכיר ('אור החמה' על זוהר פרשת מקץ דף קצה ע"א ד"ה 'ר' אבא אמר' ממהרח"ו) (להרחבה על י"ב צירופי שם הוי"ה ברוך הוא ראה מאמרינו לפרשת ויגש - 'סוד שנים עשר השבטים').

לשֵׁם 'יהו"ה' התכוון משה רבינו כאשר הוא הוכיח את פרעה בשם ה' ואמר "עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" (שמות י, ג) ('צרור המור' פרשת בא ד"ה ולכן צריך שיכיר שם ה'). וזו היתה גם כוונת ה' כאשר אמר למשה רבינו "בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ" (שמות י, א),"אֲנִי" – הכוונה לשם יהו"ה כמו שנאמר בפסוק "אֲנִי יהו"ה" (בראשית כח, יג) ('צרור המור' פרשת בא ד"ה וכן לתכלית אחר). ומכל מקום, אין כוונת הפסוקים כפשוטם שה' חס וחלילה עשה עִווּת במשפט והקשה וחיזק את לבו של פרעה ואחר כך הביא עליו את המכות, כי צדיק וישר הוא ה' ('צרור המור' פרשת וארא ד"ה ואני אקשה את לב פרעה), וגם אין הוא מחזק ידי עושי רשעה לסייע להם להרשיע ('אור החמה' על זוהר פרשת מקץ דף קצה ע"א ד"ה 'ר' אבא אמר' ממהרח"ו).

פרעה ומצרים הכירו לבסוף בהנהגת שם 'יהו"ה' בעולם

ה' נתן לפרעה הרשע ולמצרים מכות בשם 'יהו"ה' בכדי שיגיעו לידיעה בשם זה וכפי שנאמר "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יהו"ה בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם" (שמות ז, ה) וכן נאמר על פרעה "לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יהו"ה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (שמות ח, יח). ואחרי 'מכת ברד' אכן פרעה הוֹדה, שנאמר "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם יהו"ה הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים" (שמות ט, כז) (זוהר פרשת יתרו דף סח ע"א ד"ה בשעתא). אך כיון שפרעה הודה רק בפיו ולא בלבו, לכן רצה ה' יתברך להמשיך להכניעו עד שיודה מלבו ומנפשו ('צרור המור' פרשת וארא ד"ה ואני אקשה). לכן מיד אחרי הודאת פרעה ציווה ה' את משה רבינו לשוב אליו שנאמר "וַיֹּאמֶר יהו"ה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה" (שמות י, א) עד שיהיו פיו ולבו שווים ('צרור המור' פרשת בא ד"ה וכן לתכלית).

ואכן בקריעת ים סוף פרעה כבר הודה לגמרי בנפלאות שם 'יהו"ה'. לכן כשבאו לו מים עד נפש וכמעט טבע, הוא צעק "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יהו"ה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא" (שמות טו, יא) ('של"ה הקדוש' מסכת פסחים עמוד מצה עשירה ד"ה ועל ארבעה). וכיון שפרעה היה מלך מרומם על כל מלכי העולם והו‍ֹדה בשם ה' – על כן מיד הצטרפו אליו והו‍ֹדוּ כל מלכי האומות שנאמר "אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם" (שמות טו, טו) (זוהר פרשת יתרו דף סח ע"א ד"ה בשעתא דאתא). וגם שׂרי האומה המצרית סברו בתחילה כי יש רק הנהגת 'אֱלֹהִים' כפי שנאמר "וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים" (שמות ח, טו), וכשראו את הניסים המופלאים שהיו בקריעת ים סוף, הם באו לידי הכרה כי יש הנהגת 'יהו"ה' בעולם כלומר הנהגה ניסית, כפי שנאמר "וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי יהו"ה נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם" ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת בשלח על פסוק 'אנוסה מפני בני ישראל', 'צרור המור' פרשת בשלח פרק יד, כד ד"ה ומיד אמרו אנוסה).

ההכרה בהנהגת שם 'יהו"ה' ברוך הוא נמצאת בתוך עם ישראל

הקב"ה רצה שעל ידי פרעה ומצרים יתפרסם בכל העולם כי יד יהו"ה היא זו שפעלה במצרים, ועל כך נאמר כמה פעמים "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יהו"ה" (שמות ז, ה, שמות יד, ד, שמות יד, יח) ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם פרשת שלח לך דף עו ע"ב טור ב ד"ה אמנם הדרשא). ההכרה הזאת היתה גם לעם ישראל בעצמו אשר היה במצרים, לכן הקב"ה חזר כמה פעמים על מה שאמר לישראל "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יהו"ה" כדי להגיד להם את עניין הנס כמו בפסוק "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹֽתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִֽידַעְתֶּם כִּֽי אֲנִי יהו"ה" (שמות י, ב) (עפ"י 'צמח דוד' פרשת יתרו ד"ה ונראה שזהו סוד). וכן הוא מה שנאמר "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יהו"ה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים" (שמות ו, ו) ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת וארא ד"ה 'על כן בא משה') וכל זה כדי לומר להם שהוא יגאלם בשינוי הטבע באותות ומופתים וביד חזקה על ידי שם יהו"ה ברוך הוא ('דברי שלמה' פרשת שלח לך דף עו ע"ב טור ב ד"ה אי נמי אפשר. ועיי"ש עוד בדבריו הנפלאים).

גם יתרו האמין כי הנהגת העולם היא רק בשם 'אלֹהים', כפי שהאמינו שאר אומות העולם ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת משפטים ד"ה וגר לא תונה). אך לאחר שהוא שמע את מעשה קריעת ים סוף ומלחמת עמלק (ראה רש"י בשמות יח, א) וכן שמע ממשה רבינו כיצד עשה ה' ניסים ונפלאות בהוציאו את בני ישראל מארץ מצרים – מיד גם הוא הודה בשם יהו"ה שנאמר "וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יהו"ה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם יהו"ה: וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יהו"ה לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם: וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יהו"ה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יהו"ה מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם" (שמות יח, ח - יא) ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת משפטים ד"ה וגר לא תונה). "כִּי גָדוֹל יהו"ה מִכָּל הָאֱלֹהִים" – כלומר הודה שגדול כוחם של ישראל כי יש להם שם 'יהו"ה' הפועל אפילו נגד הטבע, יותר מאשר כוחם של האומות שיש להם רק שם 'אלֹהים' הפועל על פי הטבע ('צמח דוד' למחבר ספר 'שו"ת בית דוד' פרשת יתרו ד"ה וז"ש עתה ידעתי כי גדול).

ה' יתברך ציווה את ישראל לדעת דבר זה בלבבם שנאמר "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יהו"ה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד" (דברים ד, לט), "יהו"ה הוּא הָאֱלֹהִים" – כלומר הם צריכים לדעת בלבם כי שֵׁם יהו"ה הוא מעל ומעבר לטבע ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת וארא ד"ה נחזור לענין) אשר מונהג בשם 'אֱלֹהִים' ('אגרא דכלה' פרשת שופטים ד"ה וירמוז עוד תמים תהיה. עיי"ש). ומטעם זה ה' יתברך גם פתח את עשרת הדברות בציווי "אָנֹכִי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ, ב – ג) כי כוונתו שכל יהודי יזכור ש'יהו"ה' הוא זה שהוציא אותו ממצרים, בהנהגה ניסית ולא טבעית, ושלא ייגרר אחרי האמונה המצרית המאמינה ב'טבע' בלבד. ולכן גם סיימה התורה הקדוֹשה בדבר זה שנאמר "לְכָל הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יהו"ה לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ: וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים לד, יא – יב) ('של"ה הקדוש' מסכת פסחים עמוד מצה עשירה ד"ה וכן היה ענין).