חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פרשת בא – מעלת זמן חצות הלילה


משה רבינו הודיע לפרעה ועבדיו כי ה' יביא עליהם בחצות הלילה את מכת בכורות שנאמר "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם: וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה: וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף" (שמות יא, ד – ו). וכך אכן היה שנאמר "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה: וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת" (שמות יב, כט – ל). ובזה היתה שונה מכת בכורות משאר המכות שכולם היו ביום וזאת היתה בלילה ('שפתי כהן על התורה' פרשת בא על הפסוק 'ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה' ד"ה ויאמר משה).
ויש להבין, מדוע שינה הקדוש ברוך הוא את 'מכת בכורות' מכל שאר עשרת המכות והביא אותה על מצרים דווקא בזמן חצות הלילה?
הקב"ה נכנס לגן עדן בכל חצות לילה להשתעשע עם נשמות הצדיקים
בכל לילה בשעת חצות (זוהר פרשת לך לך דף צב ע"ב ד"ה ותוא הוה אמר דתחלת) נכנס הקב"ה עם הפמליא שלו ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר פרשת לך לך דף צב ע"ב ד"ה ודאי לקב"ה הוה) לגן עדן, כדי להשתעשע עם נשמות הצדיקים (זוהר פרשת לך לך דף צב ע"א ד"ה בפלגות ליליא, זוהר פרשת לך לך דף עז ע"א ד"ה תא חזי, זוהר פרשת תזריע דף מט ע"ב והא אתערו בפלגות ליליא, זוהר פרשת מצורע דף נב ע"ב ד"ה כד אתער רוחא דצפון, זוהר פרשת ויקרא דף כב ע"א ד"ה זכאה חולקיה מאן, זוהר פרשת שלח לך דף קנו ע"ב ד"ה תא חזי כד אתער רוח צפון, זוהר פרשת תרומה דף קל תחילת ע"ב ד"ה בפלגו ליליא כד רוח צפון, זוהר פרשת תרומה דף קעג ע"ב ד"ה אמר רבי אלעזר, זוהר פרשת ואתחנן דף רס ע"א ד"ה תא חזי כד אתער רוח צפון, זוהר פרשת לך לך דף פב ע"ב ד"ה ובגין כך בכל ליליא, 'זוהר חדש' פרשת בלק דף סה ע"ב ד"ה וכד עייל קדשא בריך הוא). ושׁם הוא רואה את הצדיקים מעוטרים במעשיהם הטובים ובזכויות שעשוּ ומריח בהם ריח ניחוח, ונוח לו במעשיהם יותר מכל הקרבנות והעוֹלוֹת שיקריבו לפניו. ואילנות גן עדן אומרים שׁם שירה וכל הצדיקים מתעטרים בתענוגים של העולם הבא (זוהר פרשת תרומה דף קעג ע"ב ד"ה אמר רבי אלעזר).
כאשר הקב"ה נכנס בחצות הלילה לגן עדן נפתחים כל שערי שמים ('קב הישר' פרק כא ד"ה ותנן נמי כשהקדוש ברוך הוא), וכל נשמות הצדיקים שם עומדים מסודרים כראוי ('זוהר חדש' פרשת בלק דף סה ע"ב ד"ה וכד עייל קדשא בריך הוא) ומתעוררים לעסוק אז בתורה ('אור החמה' על זוהר פרשת לך לך דף צב ע"א ד"ה 'צפורין מתערין' מהרמ"ק), וכל עִסְקָם אז הוא דווקא בחידושי התורה שעסקו באותו היום. ורצונו של הקב"ה באותם הצדיקים שחידשו בה דברים, והוא יתברך שמו משתעשע באותם חידושי תורה של כל צדיק וצדיק שם ('זוהר חדש' פרשת בלק דף סה ע"ב ד"ה וכד עייל קדשא בריך הוא). כי התורה היא שעשועיו של ה' ברוך הוא כפי שנאמר עליה "וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם" (משלי ח, ל) והוא חנן את האדם ונתן לו את שעשועיו כדי שישתעשע בה ('מזמור לאסף' לר' מרדכי שנדוך בחלק 'מוסר לעסק התורה בלילה' ד"ה ואחר כך יעסוק). ואז הקב"ה דורש לצדיקים שבגן עדן בסתרי התורה ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש פרק תיקון התפלה אות ז).
כאשר הקב"ה נכנס לגן עדן בשעת חצות לילה, אז כִּתוֹת מלאכי השרת יחד עם הצדיקים פוצחים ברינה ושירה לפני הקב"ה. ועל אותה השעה נאמר "אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ" (תהלים קמ, יד) והכוונה אימתי "צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ" זה בשעה ש"יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ" כלומר כאשר יושבים הצדיקים לפני הקב"ה בגן עדן בעת חצות הלילה ('קב הישר' פרק כא ד"ה ותנן נמי כשהקדוש ברוך הוא). וכיוון שהקב"ה נכנס בחצות לגן עדן להשתעשע עם הצדיקים ('תולעת יעקב' בסוד תפילת ערבית ד"ה והנה השעה הרצויה לעונתו) ולהתייחד עמם ('רקנאטי על התורה' פרשת כי תצא על הפסוק 'כי יקח איש אישה'), לכן שעה זו היא שעת רצון שהרחמים מתעוררים בעולם. והמתקדש ומתייחד בעולם הזה באותה שעה ומכוון מה שראוי לכוון יכול לזכות למשוך נשמות של בנים קדושים, כי ממקום קדוש הם באים ונקראים 'בני אל חי' ('תולעת יעקב' בסוד תפילת ערבית ד"ה והנה השעה הרצויה לעונתו). ובפעולות האדם למטה יוסיף כוח למעלה ('רקנאטי על התורה' פרשת כי תצא על הפסוק 'כי יקח איש אישה').
באמירת תיקון חצות משתתפים בצער השכינה על חורבן בית המקדש
אין שמחה ושעשוע להקב"ה אלה בשעה שהוא עומד עם אותם צדיקים בגן עדן. וכיון שנשבע הקב"ה "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי" (תהלים קלז, ה – ו) (ראה רש"י תהלים קלז, ה) לכן בכל מקום שיש שמחה להקב"ה יוצא מיד קול תקיף ומכריז "זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ" (תהלים קלז, ז) ('זוהר חדש' פרשת בלק דף סה ע"ב ד"ה וקלא איתער מאמצעות גינתא דרקיא וקורא וד"ה וקלא איתער מאמצעות גנתא דרקיעא דאשתמע), כלומר שיזכור ה' יתברך את מה שבני אדוֹם אמרו ביום חורבן ירושלים "תחריבו ותשחיתו עד שתגלו את היסוד שבה!" שהיו מסיתים לעקור את הכל ('מצודת דוד' תהלים קלז, ה). וכך גם בשעה שהקב"ה נמצא בשמחה עם הצדיקים בגן עדן, יוצא קול כזה מאמצע הרקיע שמעל הגן ('זוהר חדש' פרשת בלק דף סה ע"ב ד"ה וקלא איתער מאמצעות גינתא דרקיא וקורא) ונשמע בשלוש מאות ותשעים רקיעים ('זוהר חדש' פרשת בלק דף סה ע"ב ד"ה וקלא איתער מאמצעות גנתא דרקיעא דאשתמע).
ואז מתעוררות הצעקות והיללות של הקב"ה, וכל הצדיקים שם מתעוררים בבכיה ('זוהר חדש' פרשת בלק דף סה ע"ב ד"ה וקלא איתער מאמצעות גינתא דרקיא וקורא) עם האבות והאמהות והשבטים הקדושים ומשה רבינו ('מחשֹף הלבן' על התורה לר' יעקב אבוחצירא פרשת נצבים ד"ה אי נמי אתם נצבים). והקב"ה יוצא מגן עדן ועולה למעלה, וכביכול 'בועט' ברקיעים ('זוהר חדש' פרשת בלק דף סה ע"ב ד"ה כדין נפיק מתמן) ושואג שאגות על חורבן בית המקדש ('זוהר חדש' פרשת בלק דף סה ע"ב ד"ה כדין נפיק מתמן) ועל צערה של השכינה בגלות ('מחשֹף הלבן' על התורה לר' יעקב אבוחצירא פרשת נצבים ד"ה אי נמי אתם נצבים), עד שכל צבא השמים כולם נעשים בערבוביה ('זוהר חדש' פרשת בלק דף סה ע"ב ד"ה כדין נפיק מתמן), מחמת שהוא מעורר אותם לבכות (זוהר פרשת ויחי דף רלא ע"א ד"ה וכד אתפליג ליליא). והם מתאבלים על חורבן בית המקדש ואומרים "אֱלֹקִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים: נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ" (תהלים עט, א – ב) וגם אומרים את כל מזמור "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן" (תהלים קלז, א) ('זוהר חדש' מדרש רות דף קז ע"א ד"ה כדין איהו בעט).
לכן ראוי לכל אדם להצטער בצער השכינה אחר חצות הלילה, ולבכות ולקונן על בית המקדש הֶחָרֵב ועל שמו יתברך המחוּלל ובסוף על עוונותיו שהאריכו את גלות השכינה ('ראשית חכמה' שער הקדושה פרק ז ד"ה עוד האוחז במדת החסד). ויאמר נוסח 'תיקון חצות' בקול בכיה ('פלא יועץ' אות ח ערך חורבן בית המקדש) גדול ('סור מרע ועשה טוב' לר' צבי הירש מזידיטשוב בחלק 'עשה טוב' אות א ד"ה 'לקום בחצות הלילה') בדומה למה שמתאבלים בעליונים אחרי חצות הלילה על חורבן המקדש (עפ"י 'זוהר חדש' פרשת בלק דף סה ע"ב ד"ה כדין נפיק מתמן) וגלוּת השכינה (עפ"י 'מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת נצבים ד"ה אי נמי אתם נצבים). ובזה נעשה נחת רוח לשכינה שמשתתפים ומתאבלים עמה בצערה ('שערי ארוכה' לר' יעקב אבוחצירא דף כה ע"ב אות ז ד"ה הנה תחלה צריך להקדים). וכשמוציא מפיו את ה'תיקון חצות' בכוונה, אז מתעורר עת רצון למחול לאדם את אשר עִוֵּות, מה שאינו נמחל לו אלא בכמה תעניות עם סיגופים רבים שאי אפשר להם כי צריכים פרישׁוּת גדולה במדבר או ביערות ומערוֹת ('סור מרע ועשה טוב' לר' צבי הירש מזידיטשוב בחלק 'עשה טוב' אות א ד"ה 'לקום בחצות הלילה' וכתב שזה קבלה מרבותיו. וראה עוד ב'גנזי המלך' לר' יעקב אבוחצירא תיקון התשובה אות יט שכתב כי אמירת תיקון חצות הוא תיקון גדול למי שחטא עיי"ש).
הקב"ה וכל הצדיקים בגן עדן מקשיבים לעוסק בתורה אחרי חצות הלילה
אין לו להקב"ה מָנוֹחַ כביכול מעיצבונו על חורבן בית המקדש אלא מה שהוא משתעשע עם נשמותיהן של הצדיקים בגן עדן. ורמז לכך בפסוק "וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן" (אסתר ז, ז) כלומר מה שֶׁמֵּקֵל כביכול את "חֲמָתוֹ" של מלך מלכי המלכים, הוא השעשוע עם הצדיקים ב"גִּנַּת הַבִּיתָן" שהוא גן עדן ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר הפיוט 'בר יוחאי' פרשת לך לך דף צב ד"ה כדין אתער). וכיון שהקב"ה משתעשע לאחר חצות הלילה עם הצדיקים בגן עדן, על כן הוא זמן גם לאדם בעולם הזה לעסוק בתורה (זוהר פרשת חיי שרה דף קלב ע"ב ד"ה יעקב אתקין צלותא, 'אשכול הכופר' למחבר 'צרור המור' חמיו של ר' יוסף קארו על מגילת רות דף כח ע"א ד"ה ויהי בחצי הלילה), ואשרי מי שמשתדל בתורה באותו הזמן, שהוא וודאי עת רצון להקב"ה (זוהר פרשת תרומה דף קעג ע"ב ד"ה אמר רבי אלעזר) ועל ידי כן מתחבר עם השעשוע של הצדיקים בגן עדן ('כתם פז' על זוהר פרשת לך לך דף צב ד"ה זכאה בר נש) ונוטל חלקו עמהם (זוהר פרשת תרומה דף קעג ע"ב ד"ה כדין נהירו אתנהיר. וראה 'תומר דבורה' להרמ"ק תחילת פרק עשירי ד"ה והתחיל מהלילה).
כאשר הקב"ה נכנס לגן עדן להיות עם הצדיקים, כל שערי שמים למעלה נפתחים והוא עת רצון לעסוק בעולם הזה בתורה כפי שאמר דוד המלך "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ" (תהלים קיט, סב) ('זוהר חדש' בראשית דף כג ע"א סוף ד"ה אמר רבי יהושע וכן ד"ה דתנא כשהקדוש ברוך הוא). וכבר לפני שהקב"ה נכנס לגן עדן הוא ממתין ורואה אם יש קול העוסק בתורה, אז הקול הזה נוח לפניו יותר מכל השירות והתשבחות שאומרים מלאכי השרת למעלה ('זוהר חדש' פרשת בראשית דף כג ע"א סוף ד"ה אמר רבי יוחנן). ועל כך אמר הקב"ה "אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת" (שיר השירים ו, יא), ש"גִּנַּת אֱגוֹז" היא גן עדן. ומקום 'עדן' של מעלה נמשל לאגוז כי הוא סתום מכל עבריו ויש עליו כמה שמירות שלא ישלוט לראותו מלאך או שרף ולא עין נביא או חוזה שנאמר "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתְךָ" (ישעיה סד, ג). והקב"ה שיורד אז אל הגן של עדן הנקרא "גִּנַּת אֱגוֹז" כדי להיות עם הצדיקים, בא "לִרְאוֹת" את אותם אלו העוסקים בתורה בעולם הזה ('זוהר חדש' פרשת בראשית דף כג ע"א סוף ד"ה אמר רבי יוחנן וד"ה אמר רבי יצחק).
בשעה שאדם עוסק בתורה לאחר חצות הלילה, הקב"ה וכל הצדיקים שנמצאים עמו בגן עדן מקשיבים לקול לימוד תורתו שנאמר "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי" (שיר השירים ח, יג) (זוהר פרשת לך לך דף עז ע"ב ד"ה בההיא שעתא, זוהר פרשת בשלח דף מו ע"א ד"ה והא אתמר דעקרא דליליא, זוהר פרשת לך לך דף צב ע"א ד"ה בפלגות ליליא), "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים" – היא השכינה הקדוֹשה שבגן עדן, שעושה כי ה"חֲבֵרִים" שהם הצדיקים בגן עדן יהיו "מַקְשִׁיבִים". ואז הצדיקים אומרים לאדם העוסק בתורה בעולם הזה אחרי חצות "לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי" ('אור החמה' על זוהר פרשת לך לך דף עז ע"ב ד"ה 'כתב כד' מהרא"ג), כלומר שיעסוק בתורה בלילה בקול רם, כי אין רינתה של תורה אלא בלילה ('כתם פז' על זוהר פרשת לך לך דף צב ע"א ד"ה זכאה בר נש דקאים). וצריך להקפיד בתורה ובפרט בזאת הנלמדת אחרי חצות לילה שיהיה האדם עומד או יושב לבוש במלבושיו, ולא ישכב במטתו וילמד ('אגרא דפרקא' לר' צבי אלימלך מדינוב מחבר ספר 'בני יששכר' אות עו ד"ה 'בזוהר' בשם הזוהר). ויכוון לקשר עצמו עם נשמות הצדיקים שבגן עדן ולהתאחד עמהם ('מאור ושמש' לר' קלונימוס קלמן אפשטיין פרשת שופטים על הפסוק 'לא תסור מן הדבר' ד"ה והנה מדריגות התורה לשמה).
עבודת האדם בחצות הלילה נרמזה בפסוקים האמצעיים של מגילת אסתר, מגילת רות ושיר השירים. שבאמצע מגילת אסתר יש פסוק "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ" (אסתר ו, א) וכן באמצע מגילת רות יש פסוק "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה" (רות ג, ח), ובאמצע שיר השירים יש פסוק "אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר" (שיר השירים ה, ב) וזה לרמוז כי ראוי לבל יתעצל האדם, ויעמוד על משמרו לשפוֹך שִׂיחוֹ ולהגוֹת בתורה לפני יוצרו בחצות הלילה, כי היא העת שהקב"ה משתעשע עם הצדיקים בגן עדן ומתעוררים רחמים עם הקראת זכויותיהם והעוסק אז בתורה לשמה הקב"ה מקשיב לקולו ונסתמים פיוֹת המקטרגים עליו ('מאור ושמש' לר' קלונימוס קלמן אפשטיין על פורים בפסוק 'בלילה ההוא נדדה שנת המלך' ד"ה בלילה ההוא). ועסק התורה בחצי הלילה הוא סגולה גדולה לשכינה ולישראל ונרמז בפסוק "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים" (שמות יט, ה), שהתיבות "סְגֻלָּה מִכָּל" יוצאות בגמטריא 'חצי הלילה' ('מחשֹף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת יתרו ד"ה מאחר שאמר). וכל העוסק אז בתורה נדבק בהקב"ה (זוהר פרשת תזריע דף מט ע"ב ד"ה והא אתערו בפלגות ליליא) ונקרא 'חבר' לו (זוהר פרשת ויקרא דף כב ע"א ד"ה זכאה חולקיה).
דוד המלך תלה מעל מיטתו כינור שהיה מעיר אותו בחצות הלילה
בועז היה חכם גדול וידע שאין רינה של תורה אלא בלילה שנאמר "קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה" (איכה ב, יט) והיה רגיל לקום תמיד בחצות לילה על מנת לעסוק בתורה הקדושה. ובאותו הלילה שבאה לפניו רות הוא לא היה בבית המדרש אלא בגוֹרן כפי שאמרה נעמי לרות "וְעַתָּה הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ אֲשֶׁר הָיִית אֶת נַעֲרוֹתָיו הִנֵּה הוּא זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה" (רות ג, ב), ושׁם בועז נרדם שנאמר "וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה" (רות ג, ז). וכשהגיע הזמן שהיה רגיל לקום בחצות הלילה, שנתו נהייתה עליו שנאמר "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו" (רות ג, ח), "וַיֶּחֱרַד" – לפי שליבו היה בקי וחרד ורועד פן יבוא השעה הידועה אחרי חצות שיש לו לעסוק בתורה, לכן "וַיִּלָּפֵת" – שהיה התהפך מצד לצד. וכשאכן הוא התעורר משנתו, התחיל לפשוט את אבריו כמו שעושים אנשים שמקיצים משנתם ומאריכים את עצמם ואיבריהם, ואז נגע ברגליו ברות המואביה שהיתה שוכבת למרגלותיו שנאמר "וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו" (רות ג, ח) ('אשכול הכופר' לר' אברהם סבע זקנו של ר' יוסף קארו על מגילת רות דף כח ע"א ד"ה ויהי בחצי הלילה).
ו'מעשה אבות יירשוּ הבנים' שבא העניין הזה של קימת חצות בקבלה מבועז אל נכדו ישי, ומישי לבנו דוד וכפי שאמר דוד המלך להקב"ה "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ" (תהלים קיט, סב). וכל זה כי דוד המלך קיבל מאביו ישי את סוד הדבר הזה ('אשכול הכופר' לר' אברהם סבע זקנו של מרן ר' יוסף קארו על מגילת רות דף כח ע"א ד"ה ויהי בחצי הלילה) ותמיד היה קם בחצות הלילה ('ארץ החיים' לר' אברהם חיים הכהן על התהלים מזמור טז אות ב ד"ה שמרני א-ל) והיה מְכַוֵּן באותה השעה לעניין גדול שהוא 'עת דוֹדִים' ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב מתלמידי הרמב"ן פרשת בא דף כג ע"ב טור ב בשם רבינו האי). ולצורך ההשכמה דוד המלך עשה כינור (גמ' ברכות דף ג ע"ב בשם ר' שמעון חסידא, גמ' סנהדרין דף טז ע"א בשם ר' שמעון חסידא, 'תנא דבי אליהו' בחלק 'אליהו רבא' פרק יח אות מו ד"ה והיכן היה דוד יודע) שהנימים שלו היו עשויים מהגידים שנותרו מהאיל בעקידת יצחק אבינו ('שׁמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת ע' ערך עקדה דף קפג ע"ב ד"ה 'ואיתא בפרקי' מהרב 'מאמר מרדכי' אשכנזי) והוא נעשה בחכמה גדולה כדי שינגן בכל ימות השנה בין בימות הקיץ ובין בימות החורף, בשעת חצות הלילה ממש ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב מתלמידי הרמב"ן פרשת בא דף כג ע"ב טור ב בשם רבינו האי).
דוד המלך תלה את הכינור למעלה ממיטתו, וכשהיה מגיע שעת חצות הלילה היתה 'רוח צפונית' מנשבת בו (גמ' ברכות דף ג ע"ב בשם ר' שמעון חסידא, גמ' סנהדרין דף טז ע"א בשם ר' שמעון חסידא, 'תנא דבי אליהו' בחלק 'אליהו רבא' פרק יח אות מו ד"ה והיכן היה דוד יודע, זוהר פרשת ויקרא דף יא ע"א ד"ה רבי אבא פתח) ומקישה בו (זוהר פרשת ויקרא דף כא ע"ב – כב ע"א ד"ה כד אתפלג ליליא) והוא היה מתחיל לנגן מאליו (גמ' ברכות דף ג ע"ב בשם ר' שמעון חסידא, גמ' סנהדרין דף טז ע"א בשם ר' שמעון חסידא, 'תנא דבי אליהו' בחלק 'אליהו רבא' פרק יח אות מו ד"ה והיכן היה דוד יודע, זוהר פרשת ויקרא דף יא ע"א ד"ה רבי אבא פתח, זוהר פרשת ויקרא דף כב ע"א ד"ה כד אתפלג ליליא) ואז היה דוד המלך מתעורר מִשֵּׁנָתוֹ ו'רוּח הקוֹדש' היתה שורה עליו ('ראשית חכמה' שער האהבה פרק ו דף נח ע"א ד"ה ושני פסוקים) ומיד היה עומד ועוסק בתורה (גמ' סנהדרין דף טז ע"א בשם ר' שמעון חסידא), ועל כך נאמר "גַּם אֲנִי אוֹדְךָ בִכְלִי נֶבֶל אֲמִתְּךָ אֱלֹקָי אֲזַמְּרָה לְךָ בְכִנּוֹר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (תהלים עא, כב) ('אברהם אנכי' לר' אברהם פאלאג'י על התהלים סימן עא ד"ה ישישו וישמחו). וסגולת הכינור שהעירו בחצות הלילה לא היתה מצויה אלא לדוד לבדו, שרק הוא היה קם משנתו ('בן יהוידע' לר' יוסף חיים מחבר 'בן איש חי' על גמ' ברכות דף ג ע"ב ד"ה ועוד נראה לי).
חצי הלילה הראשון עד חצות הוא דין וחצי הלילה השני הוא רחמים
הזמן מתחילת הלילה ועד חצות נקרא בשם 'לֵיל' ('אור החמה' על זוהר פרשת לך לך דף קל ע"ב ד"ה 'לילה ליל' הרמ"ק, 'שער הכוונות' להאר"י ז"ל ענין ברכות השחר אות יד ד"ה ברכת הנותן לשכוי, 'ילקוט חדש' ערך שכינה אות כט, 'גבול בנימין' חלק ב' דרוש ז לחג המצות דף קלא ע"ב ד"ה הכל כאשר, 'בן איש חי' שנה א' בהקדמה לפרשת וישלח) ו'הדינים' שולטים בו ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש פרק תיקון התפלה אות ז ד"ה כוונת הנותן). ואף שעל דרך כלל נאמר שכל הלילה הוא זמן שליטת כוחות הרע, הנה באמת אין זה אלא בחצי הלילה הראשונה עד חצות ('דרך ה'' להרמח"ל חלק רביעי תחילת פרק ו ד"ה וצריך שתדע שאף) שאז שולטים כל 'החיצונים' ('מאור ושמש' פרשת בא ד"ה ונראה ופירוש הכתוב דהנה ידוע דערב) וגם 'הדינים' למטה מתעוררים והולכים וְשָׁטִים בעולם (זוהר פרשת לך לך דף צב ע"ב ד"ה ותו הוה אמר), והולכים ומתחזקים עד לזמן חצות הלילה ('כתם פז' על זוהר פרשת לך לך דף צב ע"ב ד"ה א"ל רבי יעקב נשתתף בשכינתא). ועל חלק זה של הלילה התכוון דוד המלך ואמר "בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר" (תהלים קד, כ) ('מאור ושמש' פרשת בא ד"ה ונראה ופירוש הכתוב דהנה ידוע דערב).
לכן בליל ברית המילה נוהגים לשמור על התינוק מעת שיחשיך היום עד חצות הלילה ובפרט במקום היולדת, ולומר אז שירות ותשבחות ולהרבות הקדוּשה כדי לגרש את המקטרג ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א' פרק ל דף עה ד"ה ומודעת זאת שיתחילו). וכן משום כך לא נתקן לומר נוסח 'פיטום הקטורת' בתפילת ערבית כמו שנתקן בתפילת מנחה ושחרית, כי 'פיטום הקטורת' מתיש את כוח 'הקליפות' כדי שלא יינקו מהשפע היורד בתפילות, ואילו בלילה עד חצות הוא זמן התגברות 'הקליפות' ('ילקוט חדש' בערך בית המקדש וכלי המקדש אות קיז, 'זכר דוד' מאמר א א פרק טל דף צו ד"ה וי"ל דמ"ש שאין לו' סדר פטום הקטורת) בעוד הן תקיפוֹת בממשלתן ('זכר דוד' מאמר א א פרק טל דף צו ד"ה 'וי"ל דמ"ש שאין לומר סדר פטום הקטורת') ואין כוח כנגדן ('ילקוט חדש' בערך בית המקדש וכלי המקדש אות קיז). וזה הטעם ש'מכת בכורות' לא היתה בחצי הראשון של הלילה ('שפתי כהן על התורה' פרשת בא ד"ה ובמדרש ועברתי), משום שאז הוא תוֹקף וחוֹזק 'הקליפות' והדין קשה והקטרוג רב ולא היה אפשר להציל את בכורי ישראל ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת בא ד"ה או ירצה כי נתן טעם) ש'מדת הדין' היתה פוגעת בהם ('שפתי כהן על התורה' פרשת בא ד"ה ובמדרש ועברתי).
הזמן אחרי חצות לילה עד אור הבוקר נקרא בשם 'לילה' ('אור החמה' על זוהר פרשת לך לך דף קל ע"ב ד"ה 'לילה ליל' הרמ"ק, 'שער הכוונות' להאר"י ז"ל ענין ברכות השחר אות יד ד"ה ברכת הנותן לשכוי, 'ילקוט חדש' ערך שכינה אות כט, 'גבול בנימין' חלק ב' דרוש ז לחג המצות דף קלא ע"ב ד"ה הכל כאשר, 'בן איש חי' שנה א' בהקדמה לפרשת וישלח) וכשהקב"ה נכנס אז להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, מתבטלת שליטת 'החיצונים' והם מורידים עצמם לעומק 'תהום רבא' ('מאור ושמש' פרשת בא ד"ה ונראה ופירוש הכתוב דהנה ידוע דערב) מפחד ה' והדר גאונו שלא יתבטלו ('אור החמה' על זוהר פרשת לך לך דף צב ע"ב ד"ה 'ודינין' מהרמ"ק). ו'הדינים' אינם נמצאים (זוהר פרשת לך לך דף צב ע"ב ד"ה ותו הוה אמר) ו'הקליפות' נכנעות ('ילקוט חדש' בערך בית המקדש וכלי המקדש אות קיז) שניטלת השליטה מכוחות הרע ('דרך ה'' להרמח"ל חלק רביעי תחילת פרק ו ד"ה וצריך שתדע שאף), כך שאין עוד כוח לכוחות הטומאה להזיק ('אלשיך הקדוש' מגילת רות דף יב ד"ה ולבא אל ענין ביאור). ובאותה שעה הרחמים מתגברים ('מאור ושמש' פרשת בא ד"ה ונראה ופירוש הכתוב דהנה ידוע דערב), ומתעוררים 'החסדים' ממידת היום הַקְּרֵבָה ובאה ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש פרק תיקון התפלה אות ז ד"ה כוונת הנותן) ונשפע 'הארה' ורצון מלפניו יתברך בכל העולמות ('דרך ה' ' להרמח"ל חלק רביעי תחילת פרק ו ד"ה וצריך שתדע שאף. וראה ב'זכר דוד' מאמר א' פרק טל דף צו ד"ה 'וי"ל דמ"ש שאין לומר' שלכן אין חשש באמירת 'פיטום הקטורת' אחרי חצות לילה וגדול כוחו. וכך נהג האר"י ז"ל בזמן מגפה לומר אותו אחרי חצות כי אז הקליפות נכנעות בממשלתן, ובפרט לאומרו בעשרה אנשים יראי ה' עיי"ש).
מכת בכורות היתה ממש בחצות הלילה כי אז מתערב הדין עם הרחמים
ולכן חצות הלילה נקרא בשם 'חצות' שהוא מלשון 'שני חצאים', כי החצי לילה שלפניו הוא 'דין' (זוהר פרשת לך לך דף צג ע"א ד"ה אמר ההוא ינוקא, עפ"י 'מאור ושמש' פרשת בא על הפסוק 'ויאמר משה כה' ד"ה 'ונראה ופירוש הכתוב') והחצי לילה שאחריו הוא 'חסד' (זוהר פרשת לך לך דף צג ע"א ד"ה אמר ההוא ינוקא, עפ"י 'מאור ושמש' פרשת בא על הפסוק 'ויאמר משה כה' ד"ה ונראה ופירוש הכתוב) ואילו נקודת חצות עצמה יונקת משני החצאים ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר פרשת לך לך דף צב ע"ב ד"ה א"ל אנא שמענא דהוא ליליא) גם מן ה'דין' וגם מן ה'חסד' (זוהר פרשת לך לך דף צג ע"א ד"ה אמר ההוא ינוקא). ואין בעולם מי שיכול לעמוד על הזמן הזה המדויק של נקודת חצות, ורק לדוד המלך זה נודע על ידי סוד הכינור אשר היה מנגן באותה העת ('כתם פז' על הזוהר פרשת לך לך דף צב ע"ב ד"ה ודוד הוה ידע), כי סגולת הכינור שלו היתה בידי שמים באמצעות 'רוּח אלוֹקי קדוֹש' אשר ניגן בתוכו ('בן יהוידע' על גמ' מסכת ברכות דף ג ע"ב ד"ה כינור היה תלוי למעלה ממטתו).
וזה הטעם שמכת בכורות היתה דווקא בחצות הלילה ('שפתי כהן על התורה' פרשת בא על הפסוק 'ויאמר משה כה אמר ה'' וד"ה 'ויאמר משה') על אף שהנס היה מתפרסם יותר אם היה בעיצומו של היום ('ילקוט דוד' פרשת בא ד"ה 'למה היו מכות מצרים' בשם מפרשים), לפי שהיה צריך להיות בה 'דין' ו'רחמים' יחד, 'דין' להכות את בכורי מצרים ו'רחמים' להצלת בכורי ישראל. ונקודת חצות הלילה מוכנה לכך ('שפתי כהן על התורה' פרשת בא על הפסוק 'ויאמר משה כה אמר ה'' ד"ה 'ויאמר מש'ה) שאז הקב"ה היה יכול לשתף את 'מידת הדין' שהיא בחצי הראשון של הלילה עם 'מדת הרחמים' שהיא בחצי השני של הלילה ('ילקוט דוד' פרשת בא ד"ה 'למה היו מכות מצרים' בשם מפרשים). וכך מכת בכורות היתה ממש בחצות הלילה ברגע אחד כהרף עין שנאמר "וְעָבַר ה' לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף" (שמות יב, כג), כאשר התיבה "וְעָבַר" הוא לשון מהירות, בדומה לשאר הלשונות בתורה של 'ועברתי' ו'ויעבוֹר'. ואותו הרגע של חצות היה מעורב מ'מדת הרחמים' ו'מדת הדין' (ילקוט דוד' פרשת בא על הפסוק 'ועבר ה' לנגוף' בשם 'שפתי כהן על התורה').
לכן כאשר משה רבינו הודיע על זמן מכת בכורות הוא אמר "כַּחֲצֹת" עם האות כ' שנאמר "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם: וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה: וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף: וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל" (שמות יא, ד – ז), כי בלשון התיבה "כַּחֲצֹת" נכללים שני חצאים חצי ראשון שהוא דין, וחצי אחרון שהוא רחמים הנובע מכך שהקב"ה משתעשע אז עם צדיקים בגן עדן. וחצות הלילה הוא סוף הדין ותחילת הרחמים ('שפתי כהן על התורה' פרשת בא על הפסוק 'ויאמר משה כה אמר ה''). ולכן כאשר נכנס הקב"ה להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן יוצא כרוז וקורא "עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן" (שיר השירים ד, טז) "עוּרִי צָפוֹן" – היא מדת הדין, "וּבוֹאִי תֵימָן" – היא מדת הרחמים ('שפתי כהן על התורה' פרשת בא סוף ד"ה וכתב הרב רבי מנחם ריקנאטי).
הקב"ה המתין עם מכת בכורות עד חצות הלילה ואז 'הדין' הכה בבכורי המצרים ו'הרחמים' הצילו את בכורי ישראל ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת בא ד"ה או ירצה כי נתן טעם). ועל כך נאמר "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ" (שמות יא, ו – ז), "זֶבַח" – היה למצרים, "פֶּסַח" – שפָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, והכל נעשה כאחד. והוסיף הפסוק לבאר "בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם" ובאותה העת "וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל". ועל דבר זה "וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ" ('שפתי כהן על התורה' פרשת בא ד"ה ובמדרש ועברתי). וכך רמז דוד המלך בדבריו "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ" (תהלים קיט, סב), "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ" – על המכה שהיתה דווקא בחצות הלילה שעת התחלת 'הרחמים' כדי להציל את ישראל ('שפתי כהן על התורה' פרשת בא ד"ה ויאמר משה כה אמר ה'), "עַל מִשְׁפְּטֵי" – הוא המשפט שעשה עם המצריים, "צִדְקֶךָ" – היא הצדקה שעשה עִם ישראל להצילם ('רבינו בחיי' שמות פרק יא, ד ד"ה 'ובמדרש כחצות הלילה' עפ"י המדרש).
משעת חצות הלילה יש עת רצון המסוגל לישועות וקבלת התפילות
מכת בכורות היתה נס ('בגדי השרד' לר' יעקב אבוחצירא בפירוש על ההגדה על התיבות 'קול רינה וישועה' דף נג ע"ב ד"ה קול רינה) שנעשה בחצי הלילה שנאמר "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות יב, כט) כי חצי הלילה היא שעה רצויה ('מדרש תלפיות' ענף בכורה ד"ה מפרשים ז"ל) עת שהקב"ה נכנס לגן עדן ו'החיצונים' למטה לא נמצאים בעולם. וכך הוא בעליונים שהנהגתם מצויה בחצות הלילה ממש (זוהר פרשת לך לך דף צב ע"ב ד"ה ותו הוה אמר). לכן כאשר אברהם אבינו רדף אחרי ארבע המלכים שתפסו את לוט בשבי נאמר "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן: וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק: וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם" (בראשית יד, יד – טז), ויש קבלה בידינו שאברהם התחיל להילחם מתחילת הלילה עד חצות, ואז נעשה לאברהם אבינו נס והשלים את הנקמה מאויביו בנקודת חצות ממש שנאמר "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה" ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב מתלמידי הרמב"ן פרשת בא דף כג ע"ב טור ב, עפ"י זוהר פרשת לך לך דף צב ע"ב ד"ה ותו הוה אמר).
וכמו שבחצי הלילה של ליל יציאת מצרים הקב"ה הצמיח ישועה לישראל ('עיני העדה' למחבר ספר 'שבט מוסר' על מגילת רות דף פב ע"ב ד"ה בחצי הלילה), כך גם פרעה קיבל בחצי הלילה את הנגעים על מה שלקח את שרי אשת אברם שנאמר "וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם" (בראשית יב, יז) ('אור החמה' על זוהר פרשת לך לך דף צב ע"ב ד"ה 'ר' אבא הוה' מר' חיים ויטאל). וכן היה עם בועז כאשר רות באה לפניו בחצי הלילה שנאמר "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו" (רות ג, ח) ומשם צמח הגואל ('עיני העדה' למחבר ספר 'שבט מוסר' על מגילת רות דף פב ע"ב ד"ה בחצי הלילה). וכן היה עם שמשון שבחצי הלילה היתה לו תשועה והוא ברח מיד הפלשתים אשר ארבו לו שנאמר "וַיָּסֹבּוּ וַיֶּאֶרְבוּ לוֹ כָל הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר וַיִּתְחָרְשׁוּ כָל הַלַּיְלָה לֵאמֹר עַד אוֹר הַבֹּקֶר וַהֲרְגְנֻהוּ: וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו וַיַּעֲלֵם אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן" (שופטים טז, ב - ג) ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' בביאור על מגילת רות דף פב ע"ב ד"ה בחצי הלילה). וכן בגאולה האחרונה עתיד להיות לישראל נס בחצי הלילה של ערב פסח שנאמר "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לה' שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם" (שמות יב, מב) ('בגדי השרד' לר' יעקב אבוחצירא על התיבות 'קול רינה וישועה' דף נג ע"ב ד"ה קול רינה).
כאשר מגיע חצות הלילה הקב"ה משתעשע עם הצדיקים בגן עדן, ואז נפתחים שערי שמים (עפ"י זוהר פרשת ויקרא דף כא ע"ב ד"ה כד אתפלג ליליא) וזה הוא עת רצון ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב מתלמידי הרמב"ן פרשת בא דף כג ע"ב טור ב, 'ראשית חכמה' שער הקדושה פרק ז ד"ה עוד האוחז במדת החסד, 'נאוה תהילה' בסוף ספר 'יוסף תהילות' להחיד"א חלק השמטות דף קלב ע"א ד"ה ואני תפילתי לך, 'יערות דבש' חלק ב' דרוש יב ד"ה וימים אלו מסוגלים בלילה, 'עיני העדה' למחבר ספר 'שבט מוסר' על מגילת רות דף פב ע"ב ד"ה בחצי הלילה) שהחסד גוֹבר בעולם ('נאוה תהילה' בסוף ספר 'יוסף תהילות' להחיד"א חלק השמטות דף קלב ע"א ד"ה ואני תפילתי לך). ועוד שהשכינה וכל הצדיקים בגן עדן שותקים ושומעים את מי שעוסק בתורה, שהוא נוכח פניהם. לכן אין לך עת רצון גדול מזה ('אלשיך הקדוש' על מגילת איכה פרק ב, יט על הפסוק 'קומי רוני בלילה' ד"ה או יאמר כמאמרם). על כן צריך להיזהר כל אדם בחצות הלילה לעבוד את בוראו בלימוד התורה איש כפי השׂגתו ('קב הישר' סוף פרק עד ד"ה על כן צריך האדם), ואחר כך ישפוך כמים לבו בדמעה ותפילה בכוונת הלב שהרי הוא נוכח פני ה' על ידי התורה שעסק בה, והוא יתברך שמו מקשיב ושׂם פניו אליו ('אלשיך הקדוש' על מגילת איכה פרק ב, יט על הפסוק 'קומי רוני בלילה' ד"ה או יאמר כמאמרם). כי תפילתו אז היא תפילה ('נאוה תהילה' בסוף ספר 'יוסף תהילות' להחיד"א חלק השמטות דף קלב ע"א ד"ה ואני תפילתי לך) ורצויה באותה השעה ('עיני העדה' למחבר שבט מוסר על מגילת רות דף פב ע"ב ד"ה בחצי הלילה) כן יהי רצון.

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד