פרשת יתרו – מעלת מצות כיבוד אב ואם

ה' יתברך ציוה על כל בן ובת שיכבדו את אֲבִיהֶם וְאִמָּם והבטיח בעבור זה שיזכו לאריכות ימים שנאמר "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (שמות כ, יב), וכוונתו שאם יכבדו הם יאריכו את ימיהם ואם לא אז חלילה יתקצרו (רש"י שמות כ, יב). ועוד הבטיח שעל ידי קיום מצות כיבוד אָב וָאֵם הם גם יזכו לטובה בעולם הזה שנאמר "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹקֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים ה, טז).

יש להבין, מדוע מצות כיבוד אב ואם משפיעה אריכות ימים וטובה כבר בעולם הזה לבד מהשכר השמור עבורה לעולם הבא?

השפע היורד לאדם הוא באמצעות 'לְבוּשׁ' רוחני שנתנו לו אביו ואמו

השפע הנמשך לאדם מלמעלה מגיע באמצעות אביו ואמו, כי בעת עיבורו של הבן בבטן אמו נותנים בו האב והאם מעין 'לבוּש' רוחני לנשמה בין אם האב והאם צדיקים ובין אם הם רשעים ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה נחזור לענין כי אי אפשר לבא), וחלק 'הלבוש' שניתן לו על ידי אביו הוא מנשמתו של האב ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל תחילת הקדמה י, 'שער המצוות' להאר"י ז"ל תחילת פרשת יתרו). ואז כל השפע שיבוא לאדם מלמעלה במשך כל חייו הוא דרך 'הלבוש' הזה, שהוא גם המסייע לו להדריכו בדרך התורה והמצוות ובדרך הטוֹב. ובכל אדם בין אם הוא צדיק או רשע, איכות 'הלבוש' האם הוא רע כדמיון יצר הרע הגורם להחטיאו או טוֹב קדוֹש ועליון המזכה אותו בריבוי תורה ומצוות – תלוי בהתקדשות ההורים במחשבה דיבור ומעשה, בעת מעשה העִיבּוּר ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה נחזור לענין כי אי אפשר לבא, 'טעמי המצוות' למהרח"ו על 'ליקוטי תורה' פרשת בראשית ד"ה מצוות פריה ורביה).

ומכיוון ש'הלבוש' הזה מלווה את האדם משך כל חייו, על כן הוא מהווה קשר בלתי פוסק בין האב והאם לבין הבן או הבת והוא מעין שותפות ביניהם. לכן אדם חייב לכבד את אביו ואמו משום ש'הלבוש' שקיבל מהם הוא זה המאפשר לו לקבל את השפע היורד מן השמים אליו, ואילו הם לא חייבים בכבודו כי השפע שלהם לא מגיע אליהם באמצעותו ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה נחזור לענין כי אי אפשר לבא. ראה עוד בזה ב'היכל הברכה' לאדמו"ר מקומרנא פרשת יתרו מצוה לג 'לכבד אב ואם' ד"ה אמנם זה יהיה). ומשום כך אמרו רבותינו "כל המבקש ימים ושנים ועֹשׁר ונכסים וכבוד, וחיים רבים לעולם הבא, יעשה רצון אביו שבשמים ויכבד אביו ואמו" ('ילקוט שמעוני' דברים פרק ה רמז תתל ד"ה דבר אחר זכור את יום השבת). לפי שבמצות 'כיבוד אב ואם' הקרן אמנם שמוּרה לעולם הבא אבל את הפירות אוכלים כבר בעולם הזה. וזו העצה לכל מי שמבקש עושר בעולם הזה – שיכבד את אביו ואמו ('טירת כסף' לר' חיים אברהם גטניו פרשת בשלח דרוש א דף צט ע"ב טור ב ד"ה ומעתה נבא למאמר).

עשו היה מכבד את יצחק אביו ובזכות זה היה ראוי לברכותיו

עשו הרשע היה מכבד את אביו מאוד ('בראשית רבה' סה, טז) והיה עושה רצונו אפילו במקום סכנה. וכפי שהיה כאשר הלך להביא ציד ליצחק אביו והסתכן אז בנפשו כדי לקיים את בקשתו שנאמר "וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד" (בראשית כז, ג) ('מדרש תלפיות' ענף אב ואם ד"ה 'ספר חסידים ויאמר עשו'). והיה עשו משמש את אביו בבגדי מלכות שהם בגדי "הַחֲמֻדֹת" אשר השאיר בבית הוריו כדי שיהיו מוכנים לכבד בהם את אביו ('בראשית רבה' סה, ט"ז) וכפי שנאמר "וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן" (בראשית כז, טו). ולא היה אדם בעולם שכיבד את אביו כמו שכיבד עשו את אביו עד שעליו נאמר "בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו" (מלאכי א, ו) (זוהר פרשת תולדות דף קמו ע"ב ד"ה פתח רבי ייסא ואמר). והיה עשו מאכיל את אביו כל מעדני עולם ('רבינו אפרים על התורה' פרשת תולדות ד"ה ויקרא שמו יעקב) ומעולם לא הרגיז את יצחק אביו (זוהר פרשת וישלח דף קסו סוף ע"א ד"ה וישלח יעקב מלאכים) (להרחבה בעניין בגדי החמודות ראה מאמרינו לפרשת תולדות – 'הבגד של אדם הראשון').

יצחק אבינו שהכיר את עשו הרשע ידע שמצד עצמו הוא לא ראוי לברכות, אך חשב שעל ידי זכות של מצות כיבוד אב יכולה הברכה לחוּל עליו. לכן הוא ביקש ממנו שיעשה אז מצות כיבוד אב בידיו ובכל כוחו על ידי שיטרח עבורו בסעודה שנאמר "וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד: וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת" (בראשית כז, ג –ד) ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת תולדות ד"ה ועתה שא נא). וכאשר נכנס אחיו יעקב לקבל את הברכה, חשב יצחק אבינו שזה עשו וביקש לוודא האם באותו רגע הוא מרגיש כבן המכבד את אביו שעל כן הוא ראוי לברכה. לכן בתחילה שאל יצחק בסתם האם זהו בנו שבא לפניו שנאמר "וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי" (בראשית כז, יח). ולאחר מכן הוא שוב חזר ושאל כדי לוודא שאכן הוא מרגיש כמו בן לאביו וממילא ראוי לברכה שנאמר "וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי: וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ" (בראשית כז, כד – כה) ('עץ הדעת טוב' פרשת תולדות ד"ה או יר' עם הנ"ל).

עשו זכה בכוח אותם המעשים שכיבד את אביו לכבוד רב בעולם הזה ('מדרש תנחומא' פרשת קדושים טו), כאשר ניתן לו ולצאצאיו שִלְטוֹן (זוהר פרשת תולדות דף קמו ע"ב ד"ה פתח רבי ייסא) אשר נמשך בלי הפסק עד שיבוא מלך המשיח ('אגרת השמד' להרמב"ם דף ג ע"ב). כי אין הקב"ה בונה את בית המקדש וְצִיּוֹן ('בגדי אהרן' על התורה לר' אהרן הדרשן דף ו ע"ב טור א ד"ה והנה מצינו) ומביא את הגאולה עד שתושלם זכות כיבוד אב ואם של עשו הרשע ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמו ע"ב ד"ה 'ר' חייא אמר' מהרמ"ק, 'בגדי אהרן' על התורה דף ו ע"ב טור א ד"ה והנה מצינו בלשון). ולכן עם ישראל לא הוּרשה לְהָצֵר ולהתגרוֹת במלחמה עִם צאצאיו של עשו הרשע בִּשְׂכַר שכיבד את אביו, ואף שעברו שנים רבות מפטירתו של עשו. ומשום כך כשרצו עם ישראל להיכנס לארץ ישראל הם נאלצו לסובב את הר שׂעיר ולא לחצותו לפי ששׁם גרו צאצאיו כפי שנאמר "וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם סוּף כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֵלָי וַנָּסָב אֶת הַר שֵׂעִיר יָמִים רַבִּים: וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי לֵאמֹר: רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה" (דברים ב, א – ג) ('דברים רבה' א, טו).

יעקב אבינו פחד מאוד מזכות מצות כיבוד אב של עשו אחיו

יעקב אבינו פחד להיפגש עם עשו אחיו שנאמר "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ" (בראשית לב, ח) לפי שהוא היה בחרן שבארם נהריים תקופה ארוכה ללא קיום מצות כיבוד אב ואם, ואילו עשו הרשע היה באותה העת בבית הוריו והמשיך לקיים את מצות כיבוד אב ואם ('בראשית רבה' עו ב, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת וישלח ד"ה נחזור לענין ס"מ) ובשל כך היה ירא ממנו ('מעשה רוקח' על התורה פרשת וישלח דף יא ע"ב ד"ה במדרש ויהי לי שור). והחסרון במצוה הזאת הטרידה את יעקב אבינו כל ימי חייו כפי שנרמז בפסוק "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (בראשית לז, א) שכל ימיו היה במגוֹר ופחד מפני שהחסיר בכבוד "אָבִיו" ('שפתי כהן על התורה' פרשת וישב ד"ה 'ובזוהר אמרו בארץ' בשם הזוהר הקדוש). ויעקב לא חשש על ארבע עשרה שנים שבהם למד תורה ב'ישיבת שם ועבר' כי גדול תלמוד תורה אפילו יותר מכיבוד אב ואם (ראה גמ' מגילה דף טז סוף ע"ב בשם רב יצחק בר שמואל בר מרתא), אלא רק חשש על אותם עשרים ושתיים שנים בהם היה בבית לבן הארמי ועסק שם במלאכתו ולא היה פנוי לעסק התורה ('מעשה רוקח' על התורה לר' אלעזר רוקח פרשת וישלח דף יא ע"ב - יב ע"א ד"ה ובזה יבוארו).

יעקב אבינו ידע שלעשו הרשע יש זכות מצות כיבוד אב ואם ולכן היה יירא מפניו ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן פרשת וישלח דף כב עב טור א בהערת כתר שם טוב ד"ה וישב יעקב). ולפני שיעקב פגש את עשו אחיו, הוא פגש את מלאך ס"מ שרו של עשו (רש"י בראשית לב, כה) ובמהלך המאבק איתו הצליח המלאך לפגוע בירכו של יעקב אבינו שנאמר "וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ" (בראשית לב, כו). והטעם שפגע דווקא בירכו, לפי שהחיסרון של יעקב אבינו היה שלא הלך חזרה לביתו כל אותם עשרים ושתיים שנה, ולכן ניענש עתה בזה שנעשה צולע על ירכו ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ פרשת וישלח ד"ה וירא כי לא). ואחר כך כאשר עשו הרשע פגש את יעקב הוא לא הֵרַע עמו כי עדיין יצחק אביו היה קיים ולכבוד אביו לא שלח בו יד. לכן עשו הרשע בכה על צווארו של יעקב על שלא יכול להתנקם ממנו תכף ומיד, ורק עֶבְרָתוֹ שְׁמוּרָה לנצח לאורך ימים ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר פיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת וישלח דף קעא ע"ב ד"ה וירץ עשו לקראתו).

יעקב אבינו ידע ברוח קודשו שיוסף הצדיק הוא שִׂטְנוֹ של עשו הרשע, לכן עד שלא נולד יוסף הוא לא רצה לצאת מבית לבן חזרה לביתו ('בראשית רבה' פרשת ויצא עג אות ז, 'בראשית רבה' פרשת וישלח עה אות ה). וכשנולד יוסף היה יכול יעקב לצאת עם כל משפחתו חזרה לארצו כי הוא ידע שיש ליוסף כוח מול עשו הרשע, לפי שיוסף היה אחוז במצות כיבוד אב ואם ('ידו בכל' על התורה למחבר 'שבט מוסר' סימן רץ) כמו עשו הרשע ('ויוסף אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת כ' אות ח), שהרי יוסף היה משמש את יעקב אביו כל היום ולובש את 'כתונת הפסים' כבגד מיוחד בעומדו לשמש לפניו ('ידו בכל' למחבר 'שבט מוסר' סימן רץ). ומאוחר יותר יוסף גם מסר את נפשו למען כבוד אביו כאשר הוא ציוה אותו ללכת לראות את צאן אחיו "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי" (בראשית לז, יג), ויוסף ידע שהוא הולך למסור את עצמו ביד שונאיו וקרוב לוודאי שיהרגו אותו, ואף על פי כן הלך לבדוק את שלום אחיו כדי לקיים את דברי אביו ('ידו בכל' על התורה למחבר ספר 'שבט מוסר' סימן רץ, 'עיר מקלט' בפרק מוסרי של"ה והגהות פרשת וישב ד"ה ויוסף הלך בשליחות, 'זקוקין דנורא ובעורין דאשא' על תנא דבי אליהו רבא פרק ו אות מ' בביאור).

יעקב הצטער על בנו עשרים ושתים שנה כמנין השנים שלא כיבד את אביו

עשרים ושתיים השנים שבהם יעקב אבינו היה חסר במצות כיבוד אב ואם הם שגרמו לו כי במשך עשרים ושתיים שנה הצטער לחשוב שבנו יוסף מת. מספר השנים שהיה בצער כמספר השנים שהחסיר בכבוד אביו (רש"י פרשת וישב פרק לז פסוק לד, 'רבינו בחיי' פרשת וישב פרק לז פסוק לד). וזה הטעם שהקב"ה השתתף בחרם שעשו השבטים לא לגלות ליעקב אביהם על מכירת יוסף (ראה 'מדרש תנחומא' פרשת וישב אות ב), כי על ידי חרם זה נמנע מהשבטים לגלות לאביהם, והיה יכול יעקב להיענש בעבור ביטול מצות כיבוד אב ואם ('שפתי חכמים' בראשית לז, לג). וצערו של יעקב אבינו בא לו דווקא על בנו יוסף הצדיק שהוא זרעו זרע נאמן, לפי שהוא היה מחשבת טיפת הזרע הראשונה שלו וכפי שהיה צריך להביא מרחל אמנו בתחילה ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת וישב ד"ה ובפרשת ויגש בהתוודע). ויוסף גם היה עיקר תולדותיו של יעקב לכן קורות חייהם היו דומים, כמו רצון האחים להורגם והיציאה לחוץ לארץ ונשׂיאת אשה ולידת בנים בחוץ לארץ ומיתת שניהם במצרים ועוד הרבה דברים (ראה פירוט ב'בראשית רבה' פד, ו ואכמ"ל) וכפי שנרמז בסמיכות שמם בפסוק "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף" (בראשית לז, ב) ('כלי יקר' בראשית לז, ב).

יעקב אבינו נענש על עשרים ושתים שנים שבהם היה בבית לבן ולא קיים מצות כיבוד אב ואם, וזה על אף שהלך ברשות אביו ואמו כפי שנאמר "וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן: קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ" (בראשית כח, א – ב) וכן שנאמר אחר כך "וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו" (בראשית כח, ה). והטעם לזה משום שיצחק אביו נתן לו רשות רק ללכת ('כלי יקר' בראשית כח, י ד"ה דבר אחר) כמו אדם שהולך ממקום למקום ודעתו לחזור, ומחשבתו לעולם על המקום שיצא משם ('מנחת ישראל' על התורה לר' ישראל נתן אלטר מפיסטין פרשת וישלח דף ו ע"ב ד"ה וישב יעקב במדרש). אך יעקב אבינו יצא מכֹּל וכֹל ('כלי יקר' בראשית כח, י ד"ה דבר אחר) שנאמר "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (בראשית כח, י) ('מנחת ישראל' על התורה לר' ישראל נתן אלטר מפיסטין פרשת וישלח דף ו ע"ב ד"ה וישב יעקב במדרש) וכאילו שכח את כל בית אביו ואמו ('כלי יקר' בראשית כח, י ד"ה דבר אחר).

לכן יעקב אבינו נענש כיוצא בו שיוסף הצדיק לא יכבדוֹ עשרים ושתים שנה. ועל כך אמר יוסף "כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹקִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי" (בראשית מא, נא) כי יוסף ידע שמאת ה' היתה זאת לכן על אף שהיה לו חשק ורצון להיות בית אביו לזכרון נגד עיניו הוא לא היה יכול "כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹקִים" ('כלי יקר' בראשית כח, י ד"ה דבר אחר). ועל כך אמרו רבותינו "ביקש יעקב לִישֵב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף" (ראה רש"י בראשית לז, ב) וכוונתם כי כאשר יעקב אבינו יצא מבאר שבע הוא ביקש פעם אחת לשבת בשלוה ולא לשׂאת עליו עוֹל מצות כיבוד אב ואם, לכן בא לו 'רוגזו של יוסף' שנאבד ממנו במשך עשרים ושתים שנה כמספר השנים שהוא יעקב נעדר מכיבוד אביו ואמו. אך אם יעקב לא היה מבקש לשבת בשלוה והיה בדעתו לחזור אל בית אביו, אזי לא היה נמכר יוסף שהרי יעקב הלך ברשות יצחק אביו ('מנחת ישראל' על התורה לר' ישראל נתן אלטר מפיסטין פרשת וישלח דף ו ע"ב ד"ה וישב יעקב במדרש).

כאשר יצחק שמע את הצער של יעקב בנו על יוסף, הוא היה בוכה עליו שכך עלה לו עקב החיסרון שלא כיבד אותו ואת רבקה אמו עשרים ושתיים שנה. וזה מה שנאמר כאשר היה יעקב אבינו בצער על בנו יוסף "וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו" (בראשית לז, לה), "וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו" – הכוונה ליצחק אבינו שבכה על צער יעקב בנו ('תרגום יונתן' בראשית לז, לה, רש"י בראשית לז, לה) ונרמז בתיבה "וַיֵּבְךְּ" שהוא נוטריקון וי לאותם כ"ב שנים שבהם לא קיים מצות כיבוד אב ואם ('פני דוד' להחיד"א תחילת פרשת וישב ד"ה ויבך אותו אביו). וזה על אף שיצחק אבינו מחל ליעקב על אותם עשרים ושתיים שנה, אך בדיני שמים הוא עדיין היה חייב ולכן נענש ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת שמות ד"ה ואלה שמות בני ישראל).

בכל אותם עשרים ושתיים שנים בהם היה יוסף במצרים, רוח הקודש ששרתה על יוסף הצדיק לא נתנה לו רשות להודיע ליעקב אביו על היותו בחיים, לפי שהיה צורך כי יעקב יכפר על אותם עשרים ושתיים שנה. ולפי שהיה יוסף מוכרח מפי ה' לכן לא נחשב לו עוון ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת וישב ד"ה ובפרשת ויגש בהתוודע). ומטעם זה קרא יוסף לבנו בשם "מְנַשֶּׁה" שנאמר "וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹקִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי" (בראשית מא, נא), כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹקִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי" – כלומר שעל אף שהיה ליוסף חשׁק ורצון לחזור לבית אביו, הוא לא היה יכול "כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹקִים" – מחמת הצער שצריך לעבור אביו. ועשה לעצמו זיכרון לדבר זה בשם של בנו ('כלי יקר' בראשית כח, י ד"ה דבר אחר פי שמצינו).

יוסף הצדיק כיבד את אביו לכן כששמע על צערו מיד התוודע לאחיו

יוסף היה מכבד את אביו מאוד. לכן לאחר עשרים ושתים שנה כששמע על צערו של אביו הוא לא היה יכול יותר להתאפק וגילה לאחים שהוא יוסף, וכפי שנאמר תחילה על ידי יהודה "כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי" (בראשית מד, לד), ומיד נאמר על יוסף "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו" (בראשית מה, א) ('שפתי כהן על התורה' פרשת מקץ ד"ה ויאמר הם יוסף). ומטעם זה יוסף גם שאל את אֶחָיו פעמיים על שלום אביו שבתחילה שאל על שלומו כשנאמר "וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי: וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ" (בראשית מג, כז - כח), ואחר כך כשהתוודע לְאֶחָיו שוב שאל לשלום אביו שנאמר "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי" (בראשית מה, ג) וזה כדי ללמד את האחים שאין להם מה לחשוש מפניו ולא יעשה להם דבר, היות שהוא חושש ונזהר בכבוד אביו ('בעלי ברית אברם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א פרשת ויגש ד"ה ולא עמד איש).

יוסף הכין בכבודו ובעצמו את מרכבתו ועלה לקראת יעקב אביו שהגיע לארץ גוֹשן שנאמר "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה" (בראשית מו, כט) (הרמ"ד וואלי פרשת ויגש פרק מו ד"ה ויאסור יוסף) ובזה הזדרז לכבדו (רש"י בראשית מו פסוק כט). וכאשר נפטר יעקב אבינו, יוסף לא הלך אל פרעה אלא דיבר אל אנשי "בֵּית פַּרְעֹה" שהם ידברו עם פרעה שנאמר "וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַֽחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם: וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ וַיְדַבֵּר יוֹסֵף אֶל בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶם דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר: אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי וְעַתָּה אֶֽעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה" (בראשית נ, ג – ה) והטעם בזה לפי שיוסף לא רצה לפרוֹשׁ ולעזוב את אביו המת משום כבודו ('צרור המור' פרשת ויחי ד"ה ויבך עליו כמו).

במשך חייו של יעקב לא חששו האחים מפני יוסף, אך אחרי שמת יעקב אביהם וקברו אותו, הם פחדו שמא יוסף ינקום בהם. על כן מסרו לו ('בעלי ברית אברם' פרשת ויגש ד"ה ולא עמד איש) על ידי שליחים (הרמ"ד וואלי פרשת ויחי פרק נ ד"ה ויראו אחי יוסף) צוואה בשם אביהם שלא יפגע בהם לרעה כפי שנאמר "וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ: וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹקֵי אָבִיךָ" (בראשית נ, טו - יז) ('בעלי ברית אברם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א פרשת ויגש ד"ה ולא עמד איש). והאחים לא שִיקְרוּ חלילה מפני השלום אלא אמרו את האמת כפי שאכן ציוה אותם יעקב אביהם לפני מותו. כי יעקב חשב שיוסף נשׂא להם פנים בחייו על מנת שלא לצער אותו, והוא ירצה להיפרע מהם לאחר מותו (הרמ"ד וואלי פרשת ויחי פרק נ ד"ה ויצוו אל יוסף). והשבטים שידעו כי יוסף מכבד את אביו חשבו כי בנקל יעשה את רצונו (הרמ"ד וואלי פרשת ויחי פרק נ ד"ה ויראו אחי יוסף).

פעמיים יוסף שגג בכיבוד אביו ועל זה התקצרו ימיו בעשר שנים

על אף מסירותו הרבה של יוסף לכבוד אביו, עלתה לו שגגה בשני מקרים שבהם לא נהג מספיק זהירות בכבוד אביו. בראשונה כאשר דיברו האחים עם יוסף וחמש פעמים שמע אותם קוראים לאביו "עַבְדְּךָ" בפסוקים "ויֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ" (בראשית מג, כח) "וַיְהִי כִּי עָלִינוּ אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וַנַּגֶּד לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי" (בראשית מד, כד) "וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי" (בראשית מד, כז), "וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ" (בראשית מד, ל), "וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה" (בראשית מד, לא), ובאותן חמש פעמים שמע ה'מֵלִיץ' שתירגם, וחזר על דבריהם באוזני יוסף. ונמצא כי בסך הכל יוסף שמע זאת עשר פעמים ולא מיחה באחים, על כן נחשב לו כאילו הודה בזה ובשל כך חיסרו מחייו עשר שנים, שנה אחת עבור כל פעם ששמע ('פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס פרק טל ד"ה 'ירידה רביעית').

וכן עלתה לו שגגה נוספת כאשר נפגשו יעקב ויוסף. יעקב לא זיהה את יוסף לפי שהיה לבוש בלבוש מלכותי וישב בכרכרת מרכבת המשנה וחשב יעקב אבינו שהוא איזה שׂר חשוב לכן השתחווה לפניו. וגם מחמת זה נענש יוסף, שהתקצרו ימיו ונפטר ראשון מבין האחים. וקיבל את העונש הזה על אף שהיה יוסף הצדיק בצער גדול על השתחווית אביו ואף בכה על צווארי אביו בעבור אותה ההשתחוויה ('תרגום יונתן' בראשית פרק מו, כט). יוסף הצדיק נענש על כך דווקא בקיצור שנים, לפי שכשם שהשכר על כיבוד אב ואם הוא אריכות ימים, אזי להיפך חס ושלום, העונש על זלזול באב ואם הוא קיצור ימים ('ביאור המספיק' על פרקי דרבי אליעזר פרק טל ד"ה ולפיכך נתקצרו מחייו). ובסך הכל יוסף הצדיק חי רק עד גיל מאה ועשר שנה כפי שנאמר "וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים" (בראשית נ, כו) כי ירדו לו עשר שנים, במקום שיחיה עד גיל מאה ועשרים (עפ"י 'פרקי דרבי אליעזר' פרק טל ד"ה 'ירידה רביעית').

ויוסף אמר לְאֶחָיו באחרית ימיו "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת" (בראשית נ, כד) וכוונתו לומר להם כי הוא הולך למות לפניהם, אף שהוא הצעיר בין כל השבטים למעט אָחִיו בנימין, וזה מחמת מה שזלזל בכבוד אביו שעליו עתידים ישראל להצטוות "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (שמות כ, יב). וכן יצטווּ "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹקֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים ה, טז). וזה גם הטעם שיוסף קרא לעצמו בשם 'עֲצָמוֹת' שנאמר "וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹקִים אֶתְכֶם וְהַֽעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה: וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים" (בראשית נ, כה – כו) וכוונתו לכנות כך את עצמו באותן עשר השנים הנוספות שהיו חלק מחייו ונגזר עליו שימות בהם, מדה כנגד מדה על שלא קיים מצות כיבוד אב ('גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן חלק ג' דרוש י' פרשת מקץ דף כג ע"ב טור א ד"ה בזה מובן שנקרא).

כוחו הגדול של עמלק נובע ממצות כיבוד אב ואם של סבו עשו הרשע

כמו עשו הרשע כך היה גם בנו אליפז, שהיה מכבד את אביו עֵשָׂו מאוד מאוד. ובשכר זה יצא ממנו לאוויר העולם אוּמה חשובה שהיא אומת עמלק כפי שנאמר "וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת עֲמָלֵק אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו" (בראשית לו, יב) ('תנא דבי אליהו' אליהו רבא פרק כד, ג). וכל כוחו של עמלק נבע מכך שהיה לו את זכות 'כיבוד אב' שעשה סבו עשו הרשע, ובשביל להצליח לבטל את הזכות שלו היה צורך במישהו שיש בידו מצוה זו בשלימות ובלי שום פקפוק. ולא היה מי שראוי ושיש בידו מצות כיבוד אב ואם עד שהגיעה אסתר המלכה שלא היה לה אב ואם כלל, והיא היתה מצטערת שאין בידה אפשרות לקיים מצווה זו – לכן היה נחשב לה כאילו קיימה את מצות כיבוד אב ואם בשלימות ('יערות דבש' חלק ב' לר' יהונתן אייבשיץ דרוש ב' ד"ה והנה כל).

כל השפע שיש לצאצאי עשו הרשע בעולם הזה וכוחם לשעבד את ישראל בגלותם הוא משום זכות כיבוד אב ואם של עשו, וכנגד מה שלא קיים יעקב באותם השנים ('מעשה רוקח' על התורה פרשת וישלח דף יא ע"ב ד"ה במדרש ויהי לי שור). ואסתר שעלתה לגדולה ונעשתה מלכה במלכות אחשורוש, יכלה להכניע את עמלק ובראשם את המן הרשע אשר יָנקוּ את כוחם מזכות כיבוד אב של זקנם עשו הרשע ('יערות דבש' חלק ב' דרוש ב' ד"ה והנה כל). וזה גם הטעם שאמרו רבותינו כי מסורת היא בידנו שאין עשו נופל אלא ביד זרעה של רחל ('בראשית רבה' וישלח עה אות ה, 'בראשית רבה' ויחי צט אות ב), לפי שיוסף ובנימין שני בניה של רחל, לא היו שותפים לרעה במכירה של יוסף וממילא הם לא היו חלק מהאחים שגרמו צער ליעקב אביהם בעת היוודע לו הידיעה על מות בנו יוסף. וכיון שלשניהם יש זכות 'כיבוד אב' שלא קלקלו אותה – הרי שהם מסוגלים להכניע את עמלק שהוא מזרעו של עשו, ושכוחו בא לו מצד זכות 'כיבוד אב' ('יערות דבש' חלק ב' דרוש ב' לז' אדר ד"ה והנה אמרו).

רחל אמנו נפטרה בגיל צעיר מחמת שציערה את לבן אביה הרשע

כאשר יעקב אבינו ברח מפני לבן הארמי, רחל אמנו לקחה את התרפים של אביה שנאמר "וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ" (בראשית לא, יט) שהם היו פסלי עבודה זרה דו-פרצופין זכר ונקבה ולכן נקראו בלשון רבים "תְּרָפִים", והיה להם כוח דיבור כך שהיו נותנים עצות איך להרע לבני האדם (זוהר פרשת ויצא דף קס"ד ע"ב ד"ה ואיהו מליל תדיר). מטרתה של רחל היתה טובה – לעקור את העבודה זרה מִלָּבָן אביה. ואף על פי כן רחל נענשה על הצער הזה שגרמה לאביה (זוהר פרשת ויצא דף קס"ד ע"ב ד"ה תא חזי לבן, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת כ' אות ד) שנקנסה עליה מיתה ('צרור המור' פרשת ויצא פרק לא, כ ד"ה ואמר ויגנב יעקב) כאשר ילדה את בנימין, ולא זכתה לגדלו אפילו שעה אחת (זוהר פרשת ויצא דף קס"ד ע"ב ד"ה תא חזי לבן, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת כ' אות ד), ללמדך כמה גדול כיבוד אב ואם ('צרור המור' פרשת ויצא פרק לא, כ ד"ה ואמר ויגנב יעקב). ובזה היה שָׁאוּל נזהר מאוד, לכן כשהלך ברשות אביו לחפש את האתוֹנוֹת והתעכב, הוא חשש שמא יצטער אביו על איחורו שנאמר "הֵמָּה בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ לְכָה וְנָשׁוּבָה פֶּן יֶחְדַּל אָבִי מִן הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָנוּ" (שמואל א' ט, ה) ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק מד דף קיב ע"א - ע"ב ד"ה ולגרום להורים צער).

כל כוונתה של רחל אמנו היתה לטובה ('צרור המור' פרשת ויצא פרק לא, כ ד"ה ואמר ויגנב יעקב) ולשם שמים לבטל ולבזות ולהשפיל את העבודה זרה, אך נתפסה על צערו של אביה ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת כ' אות ד) שנגרם בגללה ('צרור המור' פרשת ויצא פרק לא, כ ד"ה ואמר ויגנב יעקב) על אף שהיה רמאי ועובד עבודה זרה. והסיבה היא שגם אם חובת כיבוד הורים רשעים מוטלת בספק, הרי בוודאי שאסור לצער ולזלזל בהם ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת כ' אות ד) ולביישם, שבזה הבן או הבת מאבדים את שכרם ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק מד ד"ה 'ושלמה אמר בחכמתו' בשם ספר חרדים) וצרוֹת קשוֹת באוֹת עליהם בעולם הזה ('זכות דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק מד דף קיג ע"א ד"ה ולפיכך אמר בתנא דבי אליהו). ואפילו שיהיו האב והאם רק מזולזלים בעיני הבן או הבת כבר אסור הדבר. והיה מעשה באיש אחד שהיה זן ומפרנס את אמו רק שהיא היתה קלה ובזויה בעיניו לפי שנישאה לאדם אחר אחרי מות אביו. ויום אחד הוא הלך דרך הים ונהרג והושלך לים, וחיפשו היהודים אותו ומצאוהו על שפת הים וְעֵינוֹ אחת היתה מנוּקרת על ידי עורבים. ובזה התקיים בו הפסוק "עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבוּז לִיקֲּהַת אֵם יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נָשֶׁר" (משלי ל, יז) (עפ"י 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק מד ד"ה 'ושלמה אמר בחכמתו' בשם ספר חרדים). לכן כל אדם יזהר מאוד לכבד את אביו ואמו ובסגולת מצוה זו יזכה לאריכות ימים (עפ"י 'גאולת עולם' להחיד"א דף כ ע"א סוף ד"ה דֶבֵר כתב הרב סדר היום, 'אור החיים הקדוש' שמות כ, יב) וכל טוּב בעולם הזה, כן יהי רצון.