פרשת כי תשא – עגל הזהב של הערב רב

במעשה העגל נאמר "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי: וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן: וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, א - ד). ומכשפי 'הערב רב' הם אלו שעשו את ה"עֵגֶל מַסֵּכָה" בכשפים, והם גם אמרו "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" במטרה להטעות את עם ישראל ללכת אחרי העגל (רש"י שמות לב, ד).

ויש להתבונן, מה היה חלקם של 'הערב רב' בעשיית עגל הזהב בעזרת אהרן הכהן? ומה היה חלקם של עם ישראל בחטא העגל הנורא?

עגל הזהב נעשה על ידי הערב רב שביקשו לעשות להם 'אלוהים'

כאשר רצו עם ישראל לצאת ממצרים, ביקשו מִצְרִיים רבים להצטרף אליהם. ועל אף שהקב"ה לא היה חפץ בקרבתם, משה רבינו קיבל אותם כי רצה לקרבם תחת כנפי השכינה וללמדם תורה ומצוות ('שמות רבה' מב, ו) מתוך כוונה לתקן את נשמותיהם. אנשים אלו נקראו 'ערב רב' ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת שמות על הפסוק 'ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה') וגם נקראו בשם "הָעָם" שנאמר "וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק" (שמות לב, ו) וכן "וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן" (שמות לב, ג) ('האלשיך הקדוש' פרשת כי תשא פרק לב, א ד"ה והוא בהניח). וכמו שאמר עליהם אהרן הכהן לאחיו משה "וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא" (שמות לב, כח) כלומר הערב רב שנקרא בשם הָעָם" הרי ש"בְרָע הוּא" ('צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד פרשת כי תשא ד"ה ובזה ניחא מה שהאריך) כאשר "בְרָע" למפרע הוא אותיות 'ערב' והכוונה ל'ערב רב' ('רבינו אפרים על התורה' פרשת כי תשא לב, כב ד"ה כי ברע הוא) (להרחבה על אנשי 'הערב רב' ומעשיהם במדבר סיני ראה מאמרינו לפרשת בא בנושא – 'נשמות הערב רב').

לעומתם עם ישראל נקראים בתורה בשם "הָעָם הַזֶּה" או "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", והם מופיעים בפסוקים המדברים על ענישה או תפילה "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא" (שמות לב, ט) וכן "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה" (שמות לב, כא) ('האלשיך הקדוש' פרשת כי תשא פרק לב, א ד"ה והוא בהניח). וכך הוא במסע בני ישראל שנאמר "וּלְפִי הֵעָלֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ" (במדבר ט, יז – יח) לפי שדווקא "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" נסעו על פי הענן ולא "הָעָם" שהם הערב רב ('שפתי כהן על התורה' פרשת כי תשא ד"ה וירא העם) אשר היו מחוץ לענן כמו מְנֻדִּים ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת כי תשא ד"ה ויאמר הנה אנוכי כורת ברית, 'שפתי כהן על התורה' פרשת כי תשא ד"ה וירא העם).

ה'ערב רב' ראו שהיה 'ענן' אשר הוליך את בני ישראל ביום וכן היה 'עמוד אש' בלילה שנאמר "וה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה" (שמות יג, כא), וכמו שאמר הנביא על תקופת הליכתם של עם ישראל במדבר סיני "וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזַבְתָּם בַּמִּדְבָּר אֶת עַמּוּד הֶעָנָן לֹא סָר מֵעֲלֵיהֶם בְּיוֹמָם לְהַנְחֹתָם בְּהַדֶּרֶךְ וְאֶת עַמּוּד הָאֵשׁ בְּלַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם וְאֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ" (נחמיה ט, יט). לכן הערב רב חשבו שעמודי הענן והאש הם האלוקים המנהיגים את בני ישראל וביקשו גם הם שיהיו להם אלוהים שילכו לפניהם שנאמר "וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ" (שמות לב, א) ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת כי תשא ד"ה ויאמר הנה אנוכי כורת ברית). והם אכן עשו את 'עגל הזהב', כי נטוּ אחרי מינם בסטרא אחרא (זוהר פרשת ויקהל דף קצה ע"א ד"ה לבתר סטא זינא).

הקב"ה אמר למשה רבינו כי הערב רב שהעלה ממצרים הוא זה שחטא בעגל שנאמר "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, ז) ('האלשיך הקדוש' שמות לב, ה ד"ה ויקרא בקול גדול, 'מגלה עמוקות' פרשת קורח ד"ה מה שהרהרו ישראל, 'תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ פרשת משפטים ד"ה ואשר לא צדה). וכן נאמר "סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה" (שמות לב, ח), שהתיבה "צִוִּיתִם" חסרה אות י' על מנת להעיד על כוונת ה' יתברך לומר למשה רבינו כי העם אשר "צִוִּיתָם" מדעתך תורה ומצוות, הם אלו שסרו מן הדרך ולא סרו אלו שאני צויתים שהם עם ישראל ('אוצרות חיים' לר' חיים ויטאל שער רחל ולאה פרק ו' ד"ה והנה שם ביארנו). ולכן כאשר משה רבינו התפלל על ישראל הוא הזכיר כי ישראל לא חטאו שנאמר "וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹקָיו וַיֹּאמֶר לָמָה ה' יֶֽחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ" (שמות לב, יא) וכוונתו לומר לה' יתברך שאם 'ערב רב' חטאו הרי בניך לא חטאו! ('רבינו אפרים על התורה' פרשת כי תשא לב, יא ד"ה למה).

בין מכשפי הערב רב אשר עשו את העגל היו שני בניו של בלעם הרשע

בראש הערב רב היו שני מכשפים גדולים בשם יוֹנוֹס ויוֹמְבְּרוֹס (זוהר פרשת כי תשא דף קצא ע"א ד"ה אמאי קרא לון) בני בלעם הרשע ('תיקוני הזוהר' תיקון חמישאה דף קמב ע"א ד"ה ורשיעיא מה חזו) שהיו מהצד של 'הקליפה' ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן פרשת ויצא דף יט ע"ב טור א ד"ה לעומת העגל). הרשעים הללו היו אותם עבדי פרעה שהוכבד ליבם שנאמר "וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו" (שמות ט, לד) ('מגלה עמוקות' פרשת עקב ד"ה ג' פעמים מ') והם היו מחרטומי מצרים והצטרפו לעם ישראל לאחר שראו שאין ממש במעשיהם במצרים ('תיקוני הזוהר' תיקון חמישאה דף קמב ע"א ד"ה ורשיעיא מה חזו). אך המצריים היו בטוחים בכוחם הרב של שני המכשפים הללו. והם היו בכלל המכשפים הגדולים שנקראו בשם 'ערב רב', שהוא מלשון 'ערב גדול' על שהם יכלו לכשף בעוד היום גדול כלומר משש שעות ומחצה ביום והלאה. וזה לעומת המכשפים הקטנים שנקראו 'ערב קטן' על שהם יכלו לכשף רק מאוחר יותר, מתשע שעות ביום והלאה עד חצות לילה (זוהר פרשת כי תשא בסוף דף קצא ע"א ד"ה אמאי קרא לון).

אותו היום שעשו את העגל היה ערב שבת ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' דף לא ע"ב ד"ה עשב תבנית שור) ושני המכשפים חיכו שהשמש נטתה לכיוון מערב (זוהר פרשת כי תשא דף קצא ע"א ד"ה אינון עלאין דבהו) ועברה השעה השישית של היום כדי שיוכלו לפעול (עפ"י זוהר פרשת כי תשא דף קצא ע"א ד"ה אמאי קרא לון) וכך נאמר "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ" (שמות לב, א) ('בראשית רבה' פרשה יח, ו) כאשר התיבה "בֹשֵׁשׁ" נכתבה בלי אות 'ו' לרמוז כי כבר עברו שש שעות מהבוקר, והוא מלשון 'בא שש' (עפ"י 'בעל הטורים' שמות לב, א). והזמן הזה נרמז גם בפסוק "וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב" (תהלים קו, ,כ) ש"עֵשֶׂב" ראשי תיבות – ערב שבת במנחה ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' למחבר ספר 'מצת שמורים' ר' נתן שפירא דף לא ע"ב ד"ה עשב תבנית שור), שהיא מנחה גדולה לאחר שעברו שש שעות של היום ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן פרשת תזריע דף פא ע"ב ד"ה ומדרש רבה כאן אמרו).

יוֹנֹוס וְיוֹמְבְּרוֹס היו רגילים לעשות כשפים לפני פרעה כפי שנאמר עליהם "וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן" (שמות ז, יא) ('תיקוני הזוהר' תיקון חמישאה דף קמב ע"א ד"ה ורשיעיא מה חזו, 'מדרש תנחומא' פרשת כי תשא תחילת פרק יט) וחזרו עליהם גם כעת במעשה העגל ('מדרש תנחומא' פרשת כי תשא תחילת פרק יט). ושני המכשפים הללו היו פועלים יחד, כאשר אחד היה הולך קדימה והשני היה עושה בכשפיו. ואז החליטו לעשות בכוחם המשותף את העגל. לכן הם לקחו את הזהב שאספו בידם, שני שליש ביד האחד ושליש ביד השני (זוהר פרשת כי תשא דף קצב ע"א ד"ה מה כתיב) וכאשר הגיע השעה השישית והיום היה באמצעיתו הם עשו בכִשְפֵיהֵם. ובתחילת השעה השביעית הם העבירו את הזהב מידם לידי אהרן הכהן (זוהר פרשת כי תשא דף קצב ע"א ד"ה מה עבדו) ועמו כוח הטומאה שמשכו עליו ('ניצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת כי תשא דף קצב ע"א אות ו בשם הרמ"ז) ועל ידי זה הצליחו בכישוף. אך אם אהרן היה מניח את הזהב על הרצפה לפני שהרים, הם לא היו מצליחים כי היתה מתבטלת פעולת הכישוף (זוהר פרשת כי תשא דף קצב ע"א כיון דמטא) מחמת ההנחה בקרקע באמצע הפעולה, כדרכם של כישופים ('אור החמה' על זוהר פרשת כי תשא דף קצב ד"ה 'אזן ששמע' מהרמ"ק).

עגל הזהב היה מחציו ומטה בצורת חמור ומחציו ומעלה בצורת שור

אהרן הכהן חשב שעל ידי שיבקש זהב מהערב רב הוא יעכב את פעולתם, לפי שהערב רב לא נהנה מביזת הים ומביזת מצרים ועל כן הזהב היה יקר אצלם. אך למעשה מרוב חשקם של הערב רב בעבודה זרה הם היו מוכנים לתת את כל מה שיש להם ('שפתי כהן על התורה' כי תשא ד"ה ובחר בזהב). והם לא ביקשו מנשותיהן את זהבן, שמא הן לא יתנו (זוהר פרשת כי תשא דף קצב ע"א ד"ה אמר לון), שהרי רבים מ'הערב רב' היו נשואים לבנות שבט שמעון והן לא היו מתרצות לתת זהב לבעליהן עבור זה ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת כי תשא דף קצב ע"א אות א). לכן הגברים פגעו ושברו את האוזן של עצמם על מנת להוציא את כל תכשיטי הזהב שעליהם ונתנו לאהרן את כל הזהב הדרוש ללא עיכוב (זוהר פרשת כי תשא דף קצב ע"א ד"ה אמר לון). והשטן היה מרקד באותה העת בתוך המחנה ('מאה קשיטה' להרמ"ע מפאנו סימן ס') ואף מפרק בעצמו את התכשיטים מעליהם שנאמר "וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם" (שמות יב, ג) כלומר שהיו מתפרקים מאליהם (פירוש 'הרוקח על התורה' פרשת כי תשא לב, ג ד"ה ויתפרקו).

כאשר משה רבינו רצה להוציא את עם ישראל ממצרים, הוא הלך לחפש את ארונו של יוסף, ונודע לו כי הוא נמצא עמוק בתוך הנילוס. לכן הוא לקח טס מזהב וחקק עליו את התיבות 'עלה שוֹר' וזרק אותו למים. מיד ארונו של יוסף צף ומשה רבינו לקח את הארון אתו בעת שיצאו ממצרים ('פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס פרק מה). 'טס הזהב' הגיע לידיו של איש ישראלי בשם מִיכַה, ובזמן העגל כאשר אהרן קרא לכולם להביא אצלו זהב, מיכה שׂם את טס הזהב בתוך ערימת הזהב שהצטברה, ואהרן השליך את כל הזהב לאש ('תיקוני הזוהר' תקונא חמישאה דף קמב ע"א, 'מדרש תנחומא' פרשת כי תשא בסוף אות יט). ועל אף שכוונת אהרן הכהן היה רק לעכבם עד שיבוא משה על ידי שיצייר בזהב ציורים בחרט, הרי שהערב רב הטעו אותו כי עשו בכשפים (הגהות מהרח"ו על זוהר פרשת כי תשא דף קצב ע"ב אות ה) ונעזרו בטס הזהב (עפ"י 'שמות רבה' מב, ח) – ונעשה מיד עגל מזהב במשקל מאה עשרים וחמש קנטרין (זוהר פרשת כי תשא דף קצב ע"ב ד"ה תנינן מאה ועשרים) שהוא כמאתים ארבעים קילו.

גופו של העגל שנוצר מתוך האש היה עשוי כלאים של שני בעלי חיים 'שור' ו'חמור' ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן סוף פרשת ויקרא דף עט ע"ב ד"ה ואפילו) כאשר מחציו עד ראשו היה בתבנית שור, ומחציו ומטה עד זנבו בתבנית חמור ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב' פרק ח', 'מגלה עמוקות' סוף פרשת משפטים ד"ה מאמר ר"ח בן יוסף, 'מגלה עמוקות רנב אופנים' אופן עא), וזה מה שנאמר "סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, ד), "עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה" – הם הערב רב שעשו לעם ישראל עגל לעבודה זרה (זוהר פרשת כי תשא דף קצב ע"ב ד"ה כתיב ויעשהו עגל מסכה), ואמרו אותם ערב רב לעם ישראל "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" ('רבינו אפרים' על התורה פרשת כי תשא פרק לב, ד ד"ה ויאמרו אלה) בלשון רבים, כי היו שתי צורות שהצליחו בכוח כישופם למשוך אל העגל – צורת שור וצורת חמור (זוהר פרשת כי תשא דף קצב ע"ב ד"ה ומשכו תרין רוחין וד"ה ועל דא כל אינון).

צורת החמוֹר נעשתה בעגל משום שקליפת הערב רב היא 'חמוֹר' כפי שנאמר עליהם "בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם" (יחזקאל כג, כ) (זוהר פרשת כי תשא דף קצב ע"ב ד"ה ומשכו תרין רוחין כחדא). וצורת השׁוֹר נעשתה כי על הטס של משה רבינו היה כתוב מצד אחד 'עלה שׁוֹר' ומצד שני שם 'יל"י' שהוא שם קדוש משמות ע"ב ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל ישעיה סימן א') ) שבכוחו להעלות נשמות ('מדרש פירושים' לר' אליעזר פישל מסטריזוב חלק ב' דרוש י"ד ד"ה 'עוד שם שהשם הזה היה כתוב' בשם 'ליקוטי תורה' פרשת כי תשא) והוא החקוק גם על פני 'השור' שבמרכבה הרוחנית העליונה ('קהלת יעקב' ערך יל בתיבה יל-י אות ב'). השם הקדוש הזה גרם ליצירת העגל, כפי שנרמז בפסוק "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן" (ישעיה א, ג) "יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע" – ראשי תיבות השם הקדוש יל"י, וכן "עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן" – ר"ת 'עלה' שהוא רמז לכיתוב השני 'עלה שור'. וכל זה "יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע" – כלומר שישראל לא ידעו ממה נוצר השור והחמור הזה ועל כן טעו אחריו ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל ישעיה סימן א') (להרחבה על איסור החיבור בין שור וחמור ראה מאמרינו לפרשת כי תצא – 'איסור חרישה בשור וחמור').

עגל הזהב היה מכריז ואומר "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" ובני ישראל טעו בו

העגל היה מקפץ ('מדרש תנחומא' פרשת כי תשא יט) ורמז לכך בפסוק "וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל" (שמות לב, יט) שכולו בגמטריא יוצא 'הנה זה היה מקרטע לפניהם' כלומר מקפץ לפניהם (פירוש 'הרוקח על התורה' שער 'אין מוקדם ומאוחר' פרשת כי תשא פרק לב, יט). ובכוח שמות הקוֹדש שעל הטס ('מדרש פירושים' לר' אליעזר פישל מסטריזוב חלק ב' דרוש י"ד ד"ה 'עוד שם שהשם הזה היה כתוב' בשם 'ליקוטי תורה' פרשת כי תשא) העגל פתח את פיו ואמר "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" כאשר כוונתו היתה שה' יתברך הוא האלוקים ולא הוא עצמו, לפי שהעגל מכיר את בוראו שנאמר "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ" (ישעיה א, ג) ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת כי תשא) ודיבר מבחינת הקדוּשה שבלועה בתוכו ('מחברת הקודש' למהרח"ו שער פורים דף נח ע"ב ד"ה ליקוטים הנה נודע סוד). אך עָם ישראל טעה וחשב שכאשר הוא מכריז "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" הוא מדבר על עצמו וקורא לעצמו אלוקים ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת כי תשא). והערב רב היה אז מוסיף ומצחק על אמונת ישראל באלוקיהם האמיתי שנאמר "וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק" (שמות לב, ו) ('שפתי כהן על התורה' פרשת כי תשא ד"ה וישכימו בבוקר).

העגל היה עשוי מערבוב של טהור וטמא, כי נוצר בפעולות של אותיות קדושות ('זכר דוד' מאמר א פרק מט דף קכה ד"ה 'והנה כתב הרמ"ז' בשם הרמ"ז) על ידי אהרן שזרק את כל הזהב עם הטס של משה רבינו לתוך האש, וכך יצא עגל בצורת שור וחמור ('תיקוני הזוהר' תיקון חמישאה דף קמב ע"א ד"ה מיד נחית וחזה). ואז העגל היה גועה ('מדרש תנחומא' פרשת כי תשא יט), וכשעם ישראל שאלו אותו "האם ישראל עשה אותך?" הוא ענה "יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע" (ישעיה א, ג) כלומר גילה כי לא ישראל עשו אותו ('שפתי כהן על התורה' כי תשא ד"ה ויצר אותו בחרט). וכאשר ירד משה רבינו מן ההר הוא ראה שהעגל היה עשוי בצורת שור וחמור, ואז שאל את העגל "מי עשה אותך?" ענה העגל, כי הטס שעליו היה רשום 'עלה שור' עשה את צורת השור שבו, ובגלל פעולת 'הערב רב' אשר בשרם בשר חמורים נעשתה צורת החמור שבו ('תיקוני הזוהר' תיקון חמישאה דף קמב ע"א ד"ה בזמנא דאתמר בערב רב).

המכשפים העלו את נפשו של בְּעוֹר לדרגת 'בעל חי' דרך עגל הזהב

על מנת לתקן נשמה שהתגלגלה, יש צורך שהיא תעבור את כל שלבי הגלגול עד שתגיע לגוף אדם – מדומם לצומח, מצומח לבעל חי, מבעל חי לאדם. היכולת לעבור בין השלבים תיתכן רק בחודשים מסוימים של השנה: מַעֲבַר של נשמה מדומם לצומח – רק בחודשים אב, אלול, תשרי, חשון. מַעֲבַר של נשמה מצומח לבעל-חי – רק בחודשים ניסן, אייר, סיון, תמוז. מַעֲבַר של נשמה מבעל-חי לאדם – רק בחודשים כסלו, טבת, שבט, אדר ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה כ"ב, 'רבי אליעזר מגרמיזא על התורה' פרשת לך לך ד"ה נשמת יפת). והנה הסבא של שני המכשפים יונוס ויומברוס היה 'בְּעוֹר' אביו של בלעם הרשע, והוא היה מגולגל בתוך צמח ולא היה יכול לעלות יותר בגלל הטומאה הגדולה שהיתה בו ('רבי אליעזר מגרמיזא על התורה' פרשת לך לך ד"ה נשמת יפת, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת כי תשא סימן לב, 'חסד לאברהם' מעין חמישי עין משפט נהר יז). ושני המכשפים וכן כל שאר 'הערב רב' רצו מאוד להעלות את הנפש של בְּעו‍ֹר מהצומח, ועל ידי שהוא יעלה יתעלו גם הם ('רבי אליעזר מגרמיזא על התורה' פרשת לך לך ד"ה נשמת יפת, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת כי תשא סימן לב, 'חסד לאברהם' מעין חמישי עין משפט נהר יז).

בשביל זה הם החטיאו את ישראל ועל ידי כן הגבירו את הטומאה. ואז בסיוע אהרן הכהן ('רבי אליעזר מגרמיזא על התורה' פרשת לך לך ד"ה נשמת יפת, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת כי תשא סימן לב, 'חסד לאברהם' מעין חמישי עין משפט נהר יז) שאין למעלה מקדושתו ('פתוחי חותם' לר' יעקב אבוחצירא פרשת עקב דף קכד ע"א טור א ד"ה ואפשר לרמוז על פי) ויחד עם הטס והשמות הקדושים שבו וכן על ידי הכשפים העצומים שהיו בפיהם ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת כי תשא סימן לב, 'חסד לאברהם' מעין חמישי עין משפט נהר יז) שהושלכו אל תוך הבור עִם הזהב – יצא הדבר בשלימות ('פתוחי חותם' פרשת עקב דף קכד ע"א טור א ד"ה 'ואפשר לרמוז על פי') והם יצרו שור מזהב. ואז האכילו אותו שנאמר "וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב" (תהלים קו, כ) ('רבי אליעזר מגרמיזא על התורה' פרשת לך לך ד"ה נשמת יפת, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת כי תשא סימן לב, 'חסד לאברהם' מעין חמישי עין משפט נהר יז) ובעשב זה היה מגולגל בְּעוֹר ('פתוחי חותם' לר' יעקב אבוחצירא פרשת עקב דף קכד ע"א טור א ד"ה 'ואפשר לרמוז על פי' מהאר"י ז"ל). וכך העבירו את נפש בְּעוֹר מהצומח לעגל הזהב ('רבי אליעזר מגרמיזא על התורה' פרשת לך לך ד"ה נשמת יפת, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת כי תשא סימן לב, 'חסד לאברהם' מעין חמישי עין משפט נהר יז).

ונאמר בתהלים "יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה: וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב" (תהלים קו, יט - כ) ויש פה רמז שמעשה העגל היה ביום שבעה עשר ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' דף לא ע"ב ד"ה עשב תבנית שור) בתמוז ('רבי אליעזר מגרמיזא על התורה' פרשת לך לך ד"ה נשמת יפת, ראה גמ' תענית דף כח ע"ב) כי התיבה "עֵשֶׂב" היא ראשי תיבות שבעה עשר בתמוז ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' דף לא ע"ב ד"ה עשב תבנית שור. ועיי"ש עוד רמזים בזה). ודווקא בחודש הזה ולא אחריו היתה לערב רב הזדמנות להעלות את נפשו של בעור מִדַּרְגַּת צומח לדרגת בעל-חי ('רבי אליעזר מגרמיזא על התורה' פרשת לך לך ד"ה נשמת יפת) שהוא החודש האחרון מתוך ארבע החודשים בהם ניתן לעלות מִדַּרְגַּת צומח לבעל-חי (עפ"י 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת כי תשא סימן לב, עפ"י 'חסד לאברהם' מעין חמישי עין משפט נהר יז). ואחרי שהערב רב הצליחו, הם עשו את העגל למנהיג ו'אלוהים' עליהם בגלל נפש בְּעוֹר שהיתה בתוכו ('רבי אליעזר מגרמיזא על התורה' פרשת לך לך ד"ה נשמת יפת). ואז נפש בְּעוֹר היתה מטעה את בני ישראל דרך העגל שנוצר ('רבי אליעזר מגרמיזא על התורה' פרשת לך לך ד"ה נשמת יפת) יחד עם כוח הס"מ שגם נכנס בתוך השור ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מה).

בני ישראל וכן אהרן הכהן לא ידעו ש'בְּעוֹר' הטמא והרשע עלה מגִלְגוּלוֹ על ידי הכשפים שעשו בני בלעם והערב רב. אך הדבר הזה לא נעלם ממשה רבינו נביאו ונאמן ביתו של הקב"ה, לכן אחרי שראה את העגל עמד ושרפו וטחנו עד אשר היה לעפר דק ('פתוחי חותם' לר' יעקב אבוחצירא פרשת עקב דף קכד ע"א טור א ד"ה 'ואפשר לרמוז על פי' מהאר"י ז"ל). כפי שאמר "וְאֶת חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב עַד אֲשֶׁר דַּק לְעָפָר וָאַשְׁלִךְ אֶת עֲפָרוֹ אֶל הַנַּחַל הַיֹּרֵד מִן הָהָר" (דברים ט, כא). וכשמחליפים את האות פ' עם האות ב' בתיבה "עֲפָרוֹ" כפי שניתן בין אותיות בומ"ף, אז יוצא אותיות התיבה 'בְּעוֹר' וכאילו אמר "ואשליך את בְּעוֹר הנעשה עפר". ועל ידי כן משה רבינו הוריד בכוח קדושתו את בְּעוֹר ממדרגת 'בעל חי' אל מדריגת 'הדומם' שאין תחתונה ממנה. כך שלא די שהוא לא חזר לבחינת צומח כפי שהיה שקוע בה בתחילה, אלא אדרבא הוסיף לו טומאה על טומאתו כך שלא תהיה לו עלייה לעולם ('פתוחי חותם' לר' יעקב אבוחצירא פרשת עקב דף קכד ע"א טור א ד"ה 'ואפשר לרמוז על פי').

ישראל טעו בעגל הזהב כי היו רגילים בעבודת 'העגל' בהיותם במצרים

השור הוא הבעל חי שנוח ביותר לבוראו מבין כל הבריות כפי המתואר בספר היצירה, לכן השור נברא ראשון בין כל הבריות בששת ימי בראשית (ספר 'ציוני' פרשת כי תשא ד"ה וה"ר אבן עזרא). וזה הטעם מדוע כאשר התָנָאִים ושאר הקדושים בארץ היו יוצרים בעל חי עִם ספר היצירה, הם היו יוצרים דווקא עגל (ראה גמ' סנהדרין דף סה ע"ב). ועוד שהשור הוא מלך שבבהמות (גמ' חגיגה דף יג ע"ב) והמובחר שבהם (גמ' בבא מציעא דף פו ע"ב) וּמְכֻנֶּה בשם "בְּכוֹר" שנאמר "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" (בראשית לג, יז) כי הוא לשון גדוּלה ומלכות. ומטעם זה שלמה המלך עשה בבית המקדש צורת שניים עשר בקר כדמות שוורים ועליהם בריכת מים גדולה לטבילת הכהנים, לפי שהם סמל וזיכרון על היותם ראשונים וחשובים שבבריאה, והיה ראוי שיקבלו מקום לדמוּתם בבית המקדש (ספר 'ציוני' פרשת כי תשא ד"ה וה"ר אבן עזרא. וכן ראה גמ' סנהדרין דף סז ע"ב).

ישראל הכירו את ה'שוֹר' עוד בהיותם במצרים ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך חלק ב בפרק על 'מעשה העגל' ד"ה והנה במה) שכשהיה יעקב אבינו בן תשעים ושניים, המליכו המצריים קוסם אחד ושמו אפי"ש שעשה את עצמו 'אלוהים' ויצר באמצעות קסמים 'עגל', שעל עינו הימנית היה סימן כעֵין ירח. העגל היה עולה מן היאור פעם אחת בכל יום בשעה רביעית של היום ופורח באוויר, והמצריים היו מהללים ומשבחים לפניו עד שהוא היה נמס ונסתר. ויש אומרים מידי שנה בשנה היה עולה והיו המצריים עושים לו יום חג מהללים ומשבחים לפניו (ראה 'זרע ברך' על התורה חלק ב' בפרק על 'מעשה העגל' דף שב) וקוראים לאותו היום "יום של אפי"ש" ('ספר ציוני' פרשת כי תשא ד"ה 'מצאתי בספר הקוסמים'). ומחמת זה ישראל היו כבר רגילים בעבודה זרה שצורתה עגל, והערב רב ניסו לשכנע אותם כי אותו העגל שהיה פורח באויר במצרים הוא זה שהוציא את ישראל ממצרים, ואמרו לישראל "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, ד) ('זרע ברך' על התורה חלק ב' בפרק על 'מעשה העגל' ד"ה והנה).

לאחר שעם ישראל עלו מתוך ים סוף, הם ראו על גבי הטיט שבשפת ים סוף טביעות של כפות רגליים בצורת כפות רגלי עגל. טביעות אלו היו מרגלי המלאכים שרגליהם נראים ככפות רגלי עגל כפי שנאמר "וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל" (יחזקאל א, ז) ('פענח רזא' פרשת כי תשא ד"ה אלה אלוקיך, 'שפתי כהן על התורה' פרשת כי תשא ד"ה ולמה עגל). אך הרואים חשבו שהם עקבותיו של הקב"ה חלילה ועל זה נאמר "בַּיָּם דַּרְכֶּךָ וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ" (תהלים עז, כ) ('שפתי כהן על התורה' פרשת כי תשא ד"ה ולמה עגל), וממילא זה גרם להם להאמין בצורת 'עגל הזהב' שנוצר ('פענח רזא' פרשת כי תשא ד"ה אלה אלוקיך) ולהשתכנע מהערב רב (עפ"י 'זרע ברך' על התורה לר' ברכיה ברך חלק ב' בפרק על 'מעשה העגל' ד"ה והנה). ולכן עיקר החוטאים היו משבט שמעון כיון שהערב רב התערבבו דווקא בהם ('זרע שמשון' על התורה פרשת מקץ דף מה ע"א ד"ה ומתחלה צריך לבאר) והם השפיעו עליהם.

כל המציאות סביב גְּדוּלָּתוֹ וחשיבותו של השור, וההיכרות של ישראל מהעבודה זרה בדמות עגל שהיתה במצרים – הביאה לכך שגם בני ישראל נמשכו אחרי הפעולות והמעשים של הערב רב כאשר ראו את עגל הזהב ('עץ הדעת טוב' לרבינו חיים ויטאל פרשת שמיני ד"ה יען כי אדם) והשתתפו בליבם עם 'הערב רב' ('עץ הדעת טוב' לרבינו חיים ויטאל פרשת שמיני ד"ה יען כי אדם) הפושעים ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק 'זקן אהרן' לר' אהרן הכהן פרשת בהעלותך דף ס ע"א ד"ה ובזה נבא לביאור) אשר הסיתו אותם לעבוד עבודה זרה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג' תחילת פרק לז ד"ה יעשו הפסח) וגרמו להדיח את ישראל וְשֶׁיַּטּוּ קצת אחריהם ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק 'זקן אהרן' לר' אהרן הכהן פרשת בהעלותך דף ס ע"א ד"ה ובזה נבא לביאור). אך מכל מקום בני ישראל לא חטאו בידם במעשה העגל ('ויקרא רבה' פרשת אמור פרק כז, ח בשם ר' שמואל בן נחמן, 'ניצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת כי תשא דף קצא ע"ב אות ב בשם הרמ"ז).

כל השותפים במעשה העגל נענשו עונשים קשים ומרים עד מאוד

שלשה סוגי עונשים היו לחוטאי העגל (זוהר פרשת כי תשא דף קצג ע"א ד"ה ותלת דינין הוו). עונש אחד לערב רב ('נצוצי אורות' להחיד"א בפירושו על זוהר פרשת כי תשא דף קצא ע"ב אות ב בשם הרמ"ז) היה על ידי בני לוי (זוהר פרשת כי תשא דף קצג ע"א ד"ה ותלת דינין הוו) אשר זיהו את החוטאים שנישקו את עגל הזהב כי מחמת כן נעשו שפתותיהם זוהרות ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל ישעיה סימן א') כמו זהב ('פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס פרק מה, עפ"י פירוש 'הרוקח על התורה' פרשת כי תשא לב, כ), ומיד הרגו אותם ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל ישעיה סימן א') שנאמר "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ" (שמות לב, כח), וכל המתים היו מהערב רב אשר נשאו נשים מבני שבט שמעון ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת כי תשא דף קצא ע"ב אות ב בשם הרמ"ז). עונש נוסף לערב רב היה שמתו במגיפה (זוהר פרשת כי תשא דף קצג ע"א ד"ה ותלת דינין הוו) שנאמר "וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל" (שמות לב, לה) שהתיבות "אֶת הָעָם" בגמטריא 'ערב רב לבדו' ('רבינו אפרים' על התורה פרשת כי תשא לב, ה ד"ה ויגוף). והעונש השלישי היה לבני ישראל, שמשה רבינו השקה אותם (זוהר פרשת כי תשא דף קצג ע"א ד"ה ותלת דינין הוו) כדי ללבן ולברר את העם הקדוש מאותם אלו שהשתתפו בליבם באותו החטא (זוהר פרשת כי תשא דף קצב ע"א ד"ה ואהרן לטב התכוון). וכאשר הם הלכו לישון היו המים מכשכשים במעיהם כל הלילה, ובבוקר היו מתים (זוהר פרשת כי תשא דף קצג ע"א ד"ה ותלת דינין הוו).

באותה העת מתו גם המכשפים יונוס ויומברוס שני בני בלעם הרשע שנאמר "וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ" (שמות לב, כח) והרמז בזה הוא בתיבות "כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ" שנכתב עם אות 'כ' הדמיון למרות שבוודאי ידעו כמה נפלו, אלא זה כדי להורות שלבד משלשת אלפי איש שממש מתו, גם שני המכשפים שהיו שקולים בעצמם כמו שלשת אלפי איש מחמת גדלותם, מתו באותה העת (זוהר פרשת בלק דף קצד ע"א ד"ה כיון דחמא לפנחס). וגם אהרן הכהן שכוונתו היתה כולה לשם שמים נתפס בזה, ואמר לו הקב"ה "שני המכשפים האלו משכו אותך למה שרצו, חייך ששני בניך ימותו, שבחטא זה יתפסו". ולכן נאמר על אהרן הכהן "וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא" (דברים ט, כ) והתקיימה הגזירה הזאת של הקב"ה בשני בניו נדב ואביהוא (זוהר פרשת כי תשא דף קצג ע"א ד"ה ועם כל דא לא שכיך).

וכן נשמתו של אהרן התגלגלה אחר כך בעֵלִי הכהן ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל בחלק ליקוטים דף לה ע"ב ד"ה אהרן הכהן, 'פני דוד' להחיד"א פרשת ואתחנן אות ח ד"ה אתה החלות, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת א אות יט ד"ה אהרן. וראה ספר 'גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות קטז ד"ה רבי פנחס בן יאיר) כדי להיענש על מעשה העגל. וכאשר בישרו לעֵלִי הכהן על ארון האלקים שנפל בשבי, הוא נפל מעל כסאו ושבר את מפרקתו ומת כפי שנאמר "וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹקִים וַיִּפֹּל מֵעַל הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת" (שמואל א' ד, יח) ('קהלת יעקב' ערך 'אה' ד"ה אהרן נתגלגל בעלי, 'גולל אור' לר' מאיר ביקייאם אות אל"ף ערך אהרן בשם ספר 'ערכי הכינויים') וזה נאמר כנגד מה שאמר אהרן לעם במעשה העגל "פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי" (שמות לב, ב) (ספר 'שמן הטוב וזקן אהרן' לר' שלמה אוהב ונכדו ר' אהרן הכהן בסופו בחלק 'לקוטי רמזים וסודות לבעל שמן הטוב' דף קנב ע"ב ד"ה 'אמר המגיה' קבלה ממהר"י סרוק, 'מדרש תלפיות' ענף גלגולים ד"ה וכמוהר"ר ישראל סרוק, 'קהלת יעקב' ערך 'על' ד"ה 'עלי' בשם ספר 'שמן הטוב' מהמהר"י סרוק). ואהרן קיבל דווקא עונש כזה של נפילה כי דין עוון 'עבודה זרה' הוא בסקילה ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל בחלק ליקוטים לה ע"ב ד"ה אהרן הכהן, 'פני דוד' להחיד"א פרשת ואתחנן אות ח ד"ה 'אתה החלות' מהרמ"ז בשם האר"י ז"ל, 'חומת אנך' להחיד"א על שמואל א' פרק ד ד"ה בהזכירו את ארון האלקים).

מיד אחרי חטא מעשה העגל, משה רבנו התפלל על אהרן אחיו שנאמר "וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא" (דברים ט, כ), כי משה רבינו ביקש להציל את אהרן אחיו מפני מה שרצה ה' להשמידו על מעשה העגל. אך הועילה תפילתו של משה רק "בָּעֵת הַהִוא" כלומר לאותו הזמן, לפי שכבר נגזר על אהרן שיצטרך לשוב בגלגול עלי הכהן על מנת שיבוא אז על עונשו בנפילה מהכסא ושבירת המפרקת בעבור מה שעשה בעגל. והדבר הזה גם רמוז בפסוק בתוך התיבות "בָּעֵת הַהִיא" כאשר הן נכתבות לפי הקרי, שאז הן ראשי תיבות 'אהרן יבא בגלגול עלי הכהן תשבר המפרקת' ('פני דוד' להחיד"א פרשת ואתחנן אות ח ד"ה ובזה). וכך בגלגול עלי הכהן התקיים באהרן הפסוק "יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע" (משלי יא, כא) כי לקח בידו את הנזמים עם הכישוף מידם של הערב רב, ולא הניחם על הקרקע על מנת לבטל את הכישוף ('וימהר אברהם' מערכת העין אות קמא ד"ה חטא אהרן) (להרחבה על תיקונו של אהרן הכהן בגלגוליו השונים ראה מאמרינו לפרשת שמות – 'גלגולי נשמת אהרן הכהן').

עָם ישראל לא מיחו בידי הערב רב על מעשה העגל ('רבינו אפרים על התורה' פרשת כי תשא לב, לד) ואף השתתפו עמם בליבם (זוהר פרשת כי תשא דף קצב ע"ב ד"ה ועל דא כל אינון דישראל) במקום לקנא קנאת ה' ('רבינו אפרים' על התורה פרשת כי תשא פרק לב, ט). וכיון שהרהור בעבודה זרה חמור מאוד, עד שנחשב לפגם אף ללא מעשה בידיים (ראה גמ' קידושין דף לט ע"ב) לכן לקו מאז בעוון זה ('אבות דרבי נתן' תחילת פרק לד) כך שבכל פורענות ה' נפרע מישראל מעט מעוון העגל (גמ' סנהדרין דף קב ע"א) עד העת של תחיית המתים ('אבות דרבי נתן' תחילת פרק לד), ואין לך כל דור ודור שאין הקב"ה נפרע ממנו מעוון העגל שנאמר "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" (שמות לב, לד) ('רבינו אפרים' על התורה פרשת כי תשא פרק לב, ד ד"ה ויצר אותו בחרט). אמנם במלחמה האחרונה אם ימות משיח בן יוסף אז במותו יכוּפר עוון העגל לגמרי, ולא יהיה לישראל עוד שום שמץ מזה החטא כפי שנאמר עליו "וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ" (ישעיה נג, ה) ('מרבה לספר' לר' ידידיה טיאה ווייל על הגדה של פסח דף מט על התיבות 'ואתא מלאך המות') ואחר כך יבוא משיח בן דוד ויקים אותו לתחייה ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת ויחי ד"ה 'בן פורת יוסף') וגם יבוא לגאול את ישראל במהרה בימינו, אמן (להרחבה על חייו ומותו של משיח בן יוסף ראה מאמרינו לפרשת ויגש – 'גלגולי נשמת משיח בן יוסף').