פרשות ויקהל פקודי – הַכְּרוּבִים בבית המקדש

ה' יתברך ציוה לעשות "כְּרֻבִים" על גבי הכפורת שבארון העדות שנאמר "וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת" (שמות כה, יח). בצלאל קיים את ציווי ה' ועשה את הכרובים שנאמר "וַיַּעַשׂ שְׁנֵי כְרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה עָשָׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת: כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת עָשָׂה אֶת הַכְּרֻבִים מִשְּׁנֵי קְצוֹתָיו: וַיִּהְיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת הָיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים" (שמות לז, ז – ט).

יש להבין, מדוע ה' יתברך ציוה לשים שתי דמויות מזהב פורשי כנפים הנקראות בשם "כְּרוּבִים" על גבי הכפורת שבארון העדוּת?

מלאכים הנקראים 'כְּרוּבִים' משמשים במרומים לפני ה' יתברך

לה' יתברך יש מלאכים בדמות חיוֹת הקוֹדש ('פרקי דרבי אליעזר' פרק ד) אשר נבראו לפני שאר מעשה בראשית ('תנא דבי אליהו' אליהו רבא פרק א, א) והם במספר של שני אלפי רבבה ('תנא דבי אליהו' בחלק 'אליהו רבא' פרק לא, יח). מלאכים אלו משמשים את הקב"ה ונקראים בשם 'כְּרוּבִים'. כמה מהם נמצאים בקביעות ליד ארבע רגלי כסא הכבוד שבמרומים, עד שנראה כאילו הם 'נוֹשׂאים' את כסא הכבוד ('פרקי דרבי אליעזר' פרק ד). יחזקאל הנביא ראה את אותם "הַכְּרוּבִים" כפי שהעיד ואמר "וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם וַיֵּרוֹמּוּ מִן הָאָרֶץ לְעֵינַי בְּצֵאתָם וְהָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' הַקַּדְמוֹנִי וּכְבוֹד אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה: הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר וָאֵדַע כִּי כְרוּבִים הֵמָּה" (יחזקאל י, יט – כ).

כאשר גורש אדם הראשון מגן עדן לאחר החטא, הניח הקב"ה שני 'כְּרֻבִים' העשויים מזהב ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל ספר זכריה סימן ד' ד"ה 'וגם בזה תבין ענין המנורה'), כלומר מאותם המלאכים הנקראים בשם זה (עפ"י 'פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס פרק ד), על מנת שישמרו על שערי גן עדן. וכן הוא שָׂם את "לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת" בפתח גן עדן לשמור על הדרך והפתח ('זוהר חדש' פרשת בראשית דף כד ע"ב ד"ה רבי בא בשם) על מנת שלא יוכלו בני האדם להגיע ל"עֵץ הַחַיִּים" כפי שנאמר "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג, כד). ומשה רבינו התפלל והתחנן לזכות להיכנס לארץ ישראל, כי כוונתו היתה גם להגיע לשערי גן עדן ולהסיר את להב החרב המסתובבת, וכך לפתוח את הדרך ל'עץ החיים' כדי שיוכלו עם ישראל להגיע אליו ('מאמר חיקור דין' מתוך עשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק טז ד"ה איתה).

הכרובים המונחים בשערי גן עדן (ראה רש"י בראשית ג פסוק כד, 'רבינו בחיי' בראשית ג פסוק כב שהם מלאכי חבלה. וראה 'כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר פיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת ויחי דף רמ"ג ע"ב ד"ה 'והכוונה בזה כי' שלדעתו הם מלאכי השרת) יוצרים מחיצה מבדלת בין קדוֹשי הגן ל'חיצוֹנים' ('מעבר יבק' שפתי רננות תחילת פרק לג ד"ה מצאתי כתוב בספרים) ובין 'עץ החיים' לבני האדם ('רבינו בחיי' בראשית ג, כב). וכאשר אותם הכרובים רואים נשמה שאינה ראויה להיכנס פנימה הם דוחים אותה לחוץ, והיא יכולה להישרף באותו הלהב או לקבל אז את עונשה ('זוהר חדש' פרשת בראשית דף כד ע"ב ד"ה שאז נגזר, 'זוהר חדש' פרשת נח דף כז ע"א ד"ה 'הפתח השני בשערי גן עדן' מדרש הנעלם) ולהימסר בידי מלאכי חבלה המובילים אותה לגהינום ('מעבר יבק' שפתי רננות תחילת פרק לג ד"ה מצאתי כתוב בספרים). וכן על ידי 'להט החרב' שניתנה בידיהם של הכרובים, הם מכים את המלאכים אשר נמצא בהם שמץ של פגם (ראה מעשה בגמ' חגיגה דף טו ע"א על מלאך מטטרו"ן) ('פירושי ר' אלעזר מגרמייזא' לבעל הרוקח פרשת בראשית ד"ה וישכן מקדם לגן עדן). כי כל מלאך יש לו מקום משלו, ואין אחד רשאי להיכנס ברשוּת חברו או במשלחת של חברו. ואם הוא נכנס, הרי הוא מקבל 'ששים מכות של אש' מאותם הכרובים ('פירושי ר' אלעזר מגרמייזא' דיני הנפש ד"ה הנשמה).

הכרוּבים שהיו בבית המקדש הם כנגד ה'כרוּבים' שבשערי גן עדן

משה רבינו הצטווה לעשות על ארון העדות דמות שני "כְּרֻבִים" מזהב שנאמר "וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת" (שמות כה, יח) והם היו כנגד שני הכרובים שהונחו בפתח גן עדן על מנת לשמור על 'עץ החיים' ('זוהר חדש' פרשת נח דף כח ע"ב ד"ה 'ולאחר כן ראו שלא שלח' מדרש הנעלם), לפי שהכניסה לפני ולפנים במקדש היתה כדוגמת גן עדן, והכרובים היו עומדים ושומרים במקדש, כמו ששומרים הכרובים בשערי גן עדן ('זוהר חדש' פרשת בראשית דף כד ע"ב ד"ה רבי בא בשם). וכשם שהכרובים למעלה עושים 'צירוף' לנשמות, כך גם הכרובים למטה היו עושים 'צירוף' לנשמות ('זוהר חדש' פרשת נח דף כז ע"א ד"ה 'הפתח השני בשערי גן עדן' מדרש הנעלם). לכן הכהן הגדול היה נכנס עם נשמתו לקודש הקודשים ביום הכיפורים, באימה יראה ורתת וזיע ונקיוּת וטהרה ('זוהר חדש' פרשת בראשית דף כד ע"ב ד"ה רבי בא בשם).

אם זכה הכהן הגדול אז הוא היה נכנס פנימה אל קודש הקודשים בשלום. ואם לא זכה אז היתה יוצאת להב מבין שני הכרובים אשר היתה פוגעת בו ושורפת אותו מבפנים וממיתה אותו ('זוהר חדש' פרשת נח דף כז ע"א ד"ה 'הפתח השני בשערי גן עדן' מדרש הנעלם, 'זוהר חדש' פרשת בראשית דף כד ע"ב ד"ה זכה הכהן). וזה היה העניין עם נדב ואביהוא שני בניו של אהרן הכהן, אשר יצאה להב מבין שני הכרובים שבמקדש ושרפה את שניהם. והיה זה מכוח מה שהיו הכרובים במקדש מכוּונים כנגד הכרובים שבגן עדן ('זוהר חדש' פרשת נח דף כח ע"ב ד"ה 'ולאחר כן ראו שלא שלח' מדרש הנעלם) סוד יסוֹד הכרובים לא התגלה על ידי הקב"ה לאדם הראשון, וגם לא לאבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב – אלא רק למשה רבינו ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן צג, 'מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' בענף 'כרובים' ד"ה ספר) (להרחבה בעניין מותם של נדב ואביהוא שני בניו הצדיקים של אהרן הכהן ראה מאמרינו לפרשת אחרי מות – 'מעלתם של נדב ואביהוא').

הכרוּבים שבבית המקדש היו רומזים ונראים כמו המלאכים במרומים

הקב"ה רצה שעם ישראל יאמינו כי יש מציאות של מלאכים בעולם, והם שליחיו של ה' יתברך להעביר את מסרי הנבואה לעם ישראל ('רבינו בחיי' שמות כה, יח). לכן הוא יתברך שמו ציוה לשים 'כרובים' בקוֹדש הקוֹדשים שהם מורים על קיומם של המלאכים ('רבינו בחיי' שמות כה, יח, 'תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ פרשת נשא ד"ה כל הבא לצבוא. ראה 'תורת העולה' לר' משה איסרליש חלק א' פרק כה ד"ה והכרובים שעל הכפורת). ומטעם זה כאשר היו המלאכים נראים במראה הנבואה לנביאים ולחוזים, הם היו נראים כדמות הכרובים שבארץ – כלומר פני אדם עם כנפים ('ספורנו' שמות כה, כ), לפי שהכרובים התחתונים שבמקדש הם תבנית לאותם המלאכים העליונים המכונים ''כְּרֻבִים''. והיות שמראה הכרובים שבארץ היה כמראה נְעָרִים (רמב"ן שמות כה, כא – כב, רבינו בחיי כה, יח ד"ה והנה הכרובים שראה וד"ה ומפני שהכרובים) לכן גם שמם הוא 'כְּרֻבִים' מלשון 'כרבייא' שתרגומו 'כנער' (גמ' סוכה דף ה ע"ב, 'זוהר חדש' פרשת תרומה דף נג ע"ב ד"ה כרובים רביין, 'כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר פרשת ויחי דף רכח ע"ב ד"ה ות"ח קב"ה. ראה משנה תמיד א, א).

וכשם שחיוֹת הקודש הנקראים 'כְּרֻבִים' עשויים מהרקיע עצמו, כך גם הכרובים שלמטה היו עשויים מזהב הכפורת עצמה ('רבינו בחיי' שמות כה, יח ד"ה וזה סדר). וכשם שהכרובים בשמים פורשׂים כנפים למעלה ('מערכת אלוקות' שער אחד עשר ד"ה והחיה היא הלהט, 'דבר המלך' על טעמי המצוות לר' אברהם מבראד חלק א' שער א דף לו ע"ב) להראות מגמתם ותשוקתם אל הבורא יתברך כי הוא מְחַיֶּה הכל ('דבר המלך' על טעמי המצוות לר' אברהם מבראד חלק א' שער א דף לו ע"ב), כך גם הכרובים בארץ היו פורשׂים כנפים למעלה וכפי שאמר דוד המלך עליו השלום "וּלְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת זָהָב מְזֻקָּק בַּמִּשְׁקָל וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה הַכְּרֻבִים זָהָב לְפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל אֲרוֹן בְּרִית ה'" (דברי הימים א' כח, יח) (ראה 'מצודת דוד' דברי הימים א' כח, יח). וכשם שהשכינה למעלה ניכרת מבין הכרובים, כך היא גם היתה מנצנצת על הכפורת מבין שני הכרובים שבארץ ('מערכת אלוקות' שער אחד עשר ד"ה והחיה היא הלהט). ואדרבא, השכינה היתה עוזבת את כל משמשיה למעלה ויורדת ובאה אל בין הכרובים שנאמר "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת" (שמות כה, כב) ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק א דרוש ג' דף ה ע"א טור א ד"ה בחמישי).

וכעין זה היה מראה שני הכרובים שהיו על גבי ארון העדות בתוך 'קודש הקודשים' בבית המקדש:

קול הנבואה הגיע לנביאים באמצעות הכרוּבים בבית המקדש

כל הטובות שנעשות לישראל באות מתחת ל'כסא הכבוד' ונשלחות לישראל על ידי מלאכים ('נועם אלימלך' פרשת במדבר ד"ה ועוד יש). וכן הנבואות היוצאות לנביאים מגיעות מהמלאכים הנמצאים למעלה, מרקיע הנקרא 'ערבוֹת' ('תורת העולה' להרמ"א חלק א' פרק כה ד"ה והכרובים שעל הכפורת) ובאמצעות גבריאל המלאך ('ספר המפואר' לר' שלמה מולכו הי"ד דף ח ע"א בסוף טור ב ד"ה דע כי הב"ה נתן באדם). והכרובים שהיו במשכן ואחר כך בבית המקדש רמזו למלאכים, והיו פורשׂים כנפים למעלה לקבל את השפע וכן את הנבואה ('רבינו בחיי' שמות כה, י ד"ה וכבר ידעת, 'תורת העולה' להרמ"א חלק א' פרק כה ד"ה והכרובים שעל הכפורת) ולהעבירה הלאה אל הנביאים ('רבינו בחיי' שמות כה, י ד"ה וכבר ידעת). ורק משה רבינו היה שונה, כי 'הדיבור' של הנבואה היה יוצא מה' יתברך אל בין שני הכרובים בארץ ואז ישירות אליו בלי אמצעי ('רבינו בחיי' שמות כה, י ד"ה וכבר ידעת, 'תורת העולה' חלק א' להרמ"א פרק כה ד"ה והכרובים שעל הכפורת, 'ספר המפואר' לר' שלמה מולכו הי"ד דף ח ע"ב טור ב ד"ה דע כי קודם שחטא) (להרחבה על השליחויות שעושה ה' באמצעות המלאכים ראה מאמרינו לפרשת בלק – 'שליחויות המלאכים').

וזה מה שנאמר על משה רבינו "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט" (במדבר יב, ח) לפי שמשה רבינו היה שומע הכל ישירות מפי הגבורה, כאשר הקוֹל היה יורד ('רבי אלעזר מגרמייזא' הלכות הדיבור ד"ה וכשיוציא הדבור) כמין סילוֹן של אש ('ילקוט שמעוני' פרשת נשא רמז תשיט) מבין הכרובים של 'כסא הכבוד' למעלה אל בין הכרובים שעל הארון למטה, והיה מדבר עם משה רבינו ('רבי אלעזר מגרמייזא' הלכות הדיבור ד"ה וכשיוציא הדבור). ולא היתה שום בריה בעולם שומעת את הקול חוץ ממשה רבינו שהיה מגיע הקול ישירות לאזניו, כאשר היה נכנס לאוהל מועד (רש"י ויקרא א, א, 'מאירת עיניים' לר' יצחק דמן עכו תחילת פרשת וילך ד"ה אבל יהושע לא היה). וכשהיה צריך לפעמים להתיש את כוח הקול כך שיבין אותו משה רבינו, היה יוצא משה רבינו מחוץ לאוהל. ואז הקול היה יוצא מבין הכרובים על גבי מזבח הקטורת וממנו על גבי מזבח העולה – ורק אז היה שומע אותו משה רבינו ('רבי אלעזר מגרמייזא' מחבר 'הרוקח' בחלק הלכות הנבואה ד"ה הנביא היה ליבו שמח) (לגבי העברת הנבואה דרך שני הכרובים ראה 'ילקוט שמעוני' נביאים כתובים רמז שעה ד"ה ויאמר אלי, 'פרקי דרבי אליעזר' פרק שלשים ואחד ד"ה ר' יהודה אומר).

הנביאים צריכים את המלאכים כאמצעי לקבלת דברי הנבואה משום שהקב"ה ודברי נבואתו הם אחד, וכמו שה' יתברך אורו צח ומצוחצח ורוחני אמיתי כן הוא גם דברי נבואתו, ואין חיבור אפשרי בין רוחני וגשמי אלא על ידי איזה אמצעי. והנה ישראל הם בעלי 'צורה' ו'חומר' גשמי, ואילו המלאכים ה'יושבים ראשונה במלכות' לפני ה', הם אמנם בעלי 'צורה' אך אינם בעלי חומר גשמי. לכן המלאכים קרובים יותר לעצמותו יתברך מאשר האדם. וזה הטעם שהמלאכים מעופפים באויר מחמת קלוּתם יען שאינם בעלי חומר. ונמצא כי המלאכים קרובים מצד אחד לבורא בעניין שהם מופשטים מן החומר, אך מצד שני קרובים גם לאדם בעניין הצורה שהרי מחמת כן אמר הקב"ה למלאכים "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א, כו) (ראה רש"י בראשית א, כו) וכוונתו היתה על צורת המלאכים שהאדם נעשה כצורתם, כי לא שייך לומר דבר זה על ה' יתברך שהרי אין בו שום צלם ודמות והוא נעלם מכל רעיון. וכל זה נרמז בכרובים שהיו על הארון במקדש (עפ"י 'דבר המלך' לר' אברהם בראד חלק א' דף לו ע"ב טור א).

שלמה המלך עשה עוד שני כרוּבים גדולים שעמדו בנס בתוך קודש הקודשים

שלמה המלך יצר בימיו עוד שני כרובים גדולים מעצי שמן וציפה אותם בזהב שנאמר "וַיַּעַשׂ בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כְּרוּבִים שְׁנַיִם מַעֲשֵׂה צַעֲצֻעִים וַיְצַפּוּ אֹתָם זָהָב" (מלכים ב' ג, י). ואחר כך שלמה המלך הוסיף את אותם שני כרובים גדולים אל אותם שני כרובים קטנים שהיו על גבי הכפורת שעל ארון הברית, על ידי שהוא העמיד את הכרובים הגדולים על גבי הארץ בתוך 'קודש הקודשים' (רש"י מלכים א' ח, ו) שבבית המקדש. עֲשִׂיַּת שני הכרובים הגדולים הנוספים היתה על פי הנבואה ורוח הקודש וכפי שאמר דוד המלך כאשר ציוה את בנו שלמה על כל תבנית המקדש וכליו "הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית" (מלכים א' כח, יט) ('חומת אנ"ך' והוא ביאור על תורה נביאים וכתובים להחיד"א פרשת תרומה אות ד).

לכרובים שהעמיד שלמה המלך במקדש היו כנפיים כדוגמת הכרובים שעל גבי הכפורת. גוף הכרובים של שלמה המלך היה עומד בתוך 'קודש הקודשים' בדרך נס, לפי שלא היה שׁם מקום להכיל את כנפי הכרובים ביחד עם גופם, שהרי שתי הכנפיים היו יחדיו במידה של עשרים אמה, וכל גודלו של בית 'קודש הקודשים' היה רק עשרים אמה (עפ"י גמ' בבא בתרא דף צט ע"א). לכן שלמה המלך לא סמך בתחילה על הנס, ועשה את הכרובים באופן שלא יפרשׂו את כנפיהם פרישׂה גמורה, רק יהיו כנפי הכרובים זקופים קצת – וכך הם יכנסו לתוך קודש הקודשים. אך כאשר כבר הכניסם פנימה, ראו את הנס שבו גוף הכרובים לא תופס מקום ושאפשר שהכרובים יפרשׂו את כנפיהם לגמרי. ואז הכרובים שנכנסו פרשׂו מאליהם את כנפיהם פרישׂה גמורה עד שנגעו כנף אל כנף מהקיר אל הקיר ('כלי יקר' על הנביא בספר מלכים א', ו, כז ד"ה ויתן את הכרובים) והיה בפרישׂתם מעשה נס, שהרי הם היו דבר דוֹמם העשוי מעצים ולא דבר חי (עפ"י 'כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר פיוט 'בר יוחאי' זוהר פרשת ויחי דף רכח ע"ב ד"ה וכדי לבאר הסוד).

ולכן כאשר הכניס שלמה המלך את הכרובים נאמר "וַיִּתֵּן אֶת הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים וַתִּגַּע כְּנַף הָאֶחָד בַּקִּיר וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי וְכַנְפֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת נֹגְעֹת כָּנָף אֶל כָּנָף" (מלכים א' ו, כז), שבתחילה נאמר "וַיִּתֵּן אֶת הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי" – כלומר שנתן את הכרובים כפופים מעט ('כלי יקר' לר' שלמה אפרים מלונטשיץ בספר מלכים א', ו, כז ד"ה ויתן את הכרובים) כאשר כנפיהם משוּלשלוֹת למטה, לפי שהוא לא ביקש לפעול דרך נס ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על נביאים ראשונים ספר מלכים פרק ו דף קסד ע"ב ד"ה ויתן את הכרובים). ורק אחר כך כאשר שלמה המלך הכניסם פנימה התקיים "וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים" ('כלי יקר' לר' שלמה אפרים מלונטשיץ בספר מלכים א', ו, כז ד"ה ויתן את הכרובים), כלומר שפרישׂת הכנפיים נעשתה על ידי הכרובים עצמם ('אדרת אליהו' לר' אליהו מווילנא מלכים א' ו, כז) בנס, אף ששלמה המלך לא ידע שכך יהיה (עפ"י 'קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על נביאים ראשונים ספר מלכים פרק ו דף קסד ע"ב ד"ה ויתן את הכרובים). אחר כך היה עוד נס שהכרובים הורידו את כנפיהם וסוככו על ארון הברית שהוכנס פנימה ועשו כמעין 'סֻכָּה' שנאמר "כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל מְקוֹם הָאָרוֹן וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו מִלְמָעְלָה" (מלכים א' ח, ז) (מלבי"ם מלכים א' ח, ז).

השכינה שרתה על כנפי הכרוּבים שמעל הארון בזמן התפילות של ישראל

כאשר הכניס משה רבינו בתחילה את הכרובים שעל ארון העדות אל תוך המשכן, לא היו כנפיהם פרושׂות. ואז בדרך נס הם פרשׂו את כנפיהם ושוב חזרו וקימטו אותם כפי שהיו בתחילת עשייתם ('ניצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת אחרי מות דף נט ע"א בשם הרמ"ז). והאות והנס שעשו בתנועת כנפיהם, היה משום שהם היו כנגד 'הכרובים' הרוחניים של מעלה שגם הם עומדים בדרך נס ('זוהר חדש' פרשת תרומה דף נג ע"ב ד"ה כגוונא דכרובים). ואחר כך הכרובים שעל ארון העדות היו מזיזים את גופם בהתאם לקשר הרוחני שבין עם ישראל לקב"ה. שאם היו ישראל צדיקים וזכאים, היו הכרובים מדבקים פנים אל פנים (עפ"י 'זוהר חדש' תרומה דף נג ע"ב ד"ה בכל זימנא ד"ה ועל דא כרובים) עד שהיו נראים ממש מחובקים זה עם זה (יומא דף נד ע"ב). ואם היו ישראל חלילה חוטאים, אז היו הכרובים מחזירים פניהם זה מזה ('זוהר חדש' תרומה נג ע"ב ד"ה בכל זימנא ד"ה ועל דא כרובים).

לכן הכהן הגדול ביום הכיפורים היה שׂם את הקטורת בתוך קודש הקודשים דווקא בין בדי ארון הברית אצל הכרובים, לפי שבאותה השעה פניהם של הכרובים היה איש אל אחיו, ויכלה אז הקטורת למשוך שפע אלוקי ולקשר לייחד ולחבר בין עליון ותחתון ('טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי מצוות עשה מצוה מא). וכן היה בשלושת הרגלים, שהיו הכרובים אשר על ארון הברית מחובקים זה עם זה מחמת קרבת ה' הגדולה לישראל באותה העת. ובבית המקדש הראשון היו מגלגלים את הפרוכת של השער בין 'הקוֹדש' ל'קוֹדש הקוֹדשים', ומראים לישראל את הכרובים המחובקים ואומרים להם "ראו חִבַּתְכֶם לפני המקום כְּחִבַּת זכר ונקבה" (גמ' יומא דף נד ע"א).

הכרובים שעל גבי הכפורת היו מרימים את כנפיהם בכל יום ויום, ופורשׂים אותם למעלה ומכסים את הכפורת ('זוהר חדש' פרשת תרומה דף נג ע"ב ד"ה כגוונא דכרובים) בדרך נס, שלש פעמים ביום (זוהר פרשת ויחי דף רכח ע"ב ד"ה פתח ואמר כי הכרובים, זוהר פרשת אחרי מות דף נט ע"א ד"ה ותאנא האי דכתיב) בזמן שלושת התפילות של ישראל – שחרית מנחה וערבית (עפ"י 'כתם פז' זוהר פרשת ויחי דף רכח ע"ב ד"ה 'וכדי לבאר הסוד'), ועשו זאת מתוך חכמה ודעת ('אור החמה' על זוהר פרשת ויחי דף רכח ע"ב ממהרח"ו). ועל כך נאמר "וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת" (שמות כה, כ) ולא נאמר 'פורשׂים כנפים' שמשמעו כי הם כבר עשויים מתחילה עם כנפים פרושׂות, אלא נאמר "פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם" שכוונתו כי הם תמיד עושים כך, לפי שבכל יום הם פרשׂו מחדש את כנפיהם ('אור החמה' על זוהר פרשת ויחי דף רכח ע"ב ממהרח"ו).

כאשר קדושת ה' היתה מתגלית על ישראל ('אור החמה' על זוהר פרשת אחרי מות דף נט ע"א ד"ה 'ותאנא וירד' מהרמ"ק) שלש פעמים ביום, היא היתה מתגלית גם על הכרובים (עפ"י זוהר פרשת אחרי מות דף נט ע"א ד"ה ותאנא האי דכתיב), ואז הכרובים היו מכסים ומחפים את הכפורת כפי שנאמר "וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת" (שמות כה, כ) וכנפיהם נעשו כמו כסא ל'שכינה' שהיתה שׁורה עליהם ב'ענן' ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת אחרי מות דף נט ע"א ד"ה 'ותאנא וירד' וד"ה ותאנא תלת זמני מהרמ"ק) ומצמצמת את עצמה בין בדי הארון, על כנפי הכרובים ('דעת חכמה' לרב פוחוביצר שער הידיעות פרק עשירי ד"ה ומ"ש שנשמות ישראל) שנאמר "יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה" (תהלים פ, ב) ('ארץ החיים' לר' אברהם חיים הכהן על התהלים מזמור פ, ב), ואחר סילוקה של 'השכינה' היו הכרובים שבים ומקמטים ושומטים את כנפיהן (עפ"י זוהר פרשת אחרי מות דף נט ע"א ד"ה ותאנא האי דכתיב). ומחמת גילוי השכינה בתוך הענן על הכפורת, הוזהר אהרן הכהן "וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" (ויקרא טז, ב) (רש"י ויקרא טז, ב).

תנועת הכנפיים של הכרובים הוא 'השיר והשבח' שהם שׁרים ומזמרים ומודים, ולפי שאי אפשר להשיג שלימות האמיתית על כן הם נכספים תמיד ('דבר המלך' על טעמי המצוות לר' אברהם מבראד שער א' דף לו ע"ב טור א). ונס כזה שבו תהיה חתיכת 'זהב' עם חיוּת ותנוּעה כמו שהיה עִם הכרובים העשויים מזהב – לא היה בכל חלקי המקדש ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראדמסק פרשת תרומה ד"ה והיו הכרובים). ובמה שצמצם ה' יתברך את שכינתו בין שני הכרובים ('ארץ החיים' לר' אברהם חיים הכהן על התהלים מזמור פ, ב) ונתן חיוּת לכרובים העשויים מזהב ('תפארת שלמה' פרשת תרומה ד"ה והיו הכרובים) הראה הקב"ה את חיבתן של ישראל בעיניו ('ארץ החיים' על התהלים מזמור פ, ב, 'תפארת שלמה' פרשת תרומה ד"ה והיו הכרובים) ואת התעוררות האהבה בינו לבינם, ושהוא מתאווה לתפילתם של ישראל ('תפארת שלמה' פרשת תרומה ד"ה והיו הכרובים).

כששרתה השכינה על הכרובים שמעל ארון הברית הם היו משוררים

הכרובים היו מתקיימים באות ונס מחמת 'הרוח העליונה' שהיתה שׁורה שם. וזה היה כמו אדם הראשון אשר נוצר מהעפר ועד שלא שרתה עליו רוח מלמעלה לא היה בו ממש, וכשהיא אכן שרתה היתה בו ממשוּת וקיום. וכן היה עם הַמַּטֶּה של אהרן שהיה עץ בלי ממשוּת כלל, אך כיון שה' שלח בו רוח חיים הוא התקיים ונעשה לבריה ממש ('זוהר חדש' פרשת תרומה דף נג ע"ב ד"ה בכל אתר וד"ה ואי תימא) ונהפך מ'עץ יבש' לנחש שנאמר "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעַשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין" (שמות ז, י), "וַיְהִי לְתַנִּין" – שהפך המטה לנחש (לפי רש"י שמות י, ז). וכל שכן שכך היה עם הכרובים בבית המקדש שהם היו קדוֹשים כמו הקדוּשה של מעלה ('זוהר חדש' פרשת תרומה דף נג ע"ב ד"ה בכל אתר וד"ה ואי תימא).

הכרובים במקדש היו מקישים בכנפיהן ואומרים שירה בשעה שהיה יורד הענן עם השכינה על הכפורת. שכאשר הם היו מרימים את כנפיהם היו שׁרים "כִּי גָדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד נוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹקִים" (תהלים צו, ד). וכאשר הם היו מורידים את כנפיהם ומכסים רק את הכפורת היו שׁרים "כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וה' שָׁמַיִם עָשָׂה" (תהלים צו, ה) (זוהר פרשת אחרי מות דף נט ע"א ד"ה ותאנא ד"ה אמר רבי אבא וד"ה ומה שירתא). וכוונתם בזה לומר כי אף שהשכינה מתגלית עליהם הרי שאין לה גבוּל ומקום כמו שאר "אֱלֹהֵי הָעַמִּים" חס וחלילה, שהרי ה' "שָׁמַיִם עָשָׂה" וגם השמים ושמי השמים לא יכילוהו ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א בביאור על זוהר פרשת אחרי מות דף נט ע"א ד"ה ותאנא וירד מהרמ"ק). וכן אמרו הכרובים "לִפְנֵי ה' כִּי בָא כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ" (תהלים צו, יג) (זוהר פרשת אחרי מות דף נט ע"א ד"ה ותאנא ד"ה אמר רבי אבא וד"ה ומה שירתא), וכוונתם שהם רועשים מ"לִפְנֵי ה' " ושכינתו אשר מתגלה בבית המקדש ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א בביאור על זוהר פרשת אחרי מות דף נט ע"א ד"ה ותאנא וירד מהרמ"ק).

וכשהיו הכהנים שומעים את שירתם של הכרובים הנמצאים בתוך קודש הקודשים, ידעו שהשכינה נגלית בתוך המקדש (זוהר פרשת אחרי מות דף נט ע"א ד"ה ותאנא ד"ה אמר רבי אבא וד"ה ומה שירתא). וכך היה גם כאשר הכהן הגדול נכנס ביום הכיפורים לשים את הקטורת בקודש הקודשים, הוא היה שומע את קולם של הכרובים המזמרים ומשבחים, וכפי ששמע יחזקאל הנביא ואמר "וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל שַׁדַּ-י בְּלֶכְתָּם קוֹל הֲמֻלָּה כְּקוֹל מַחֲנֶה בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן" (יחזקאל א, כד) (זוהר פרשת אחרי מות דף נט ע"א ד"ה וקלהון, עפ"י זוהר פרשת אמור דף קב ע"א ד"ה אמר רבי). באותה השעה היה הכהן גדול יודע שהכל נמצאים בשמחה (זוהר פרשת אמור דף קב ע"א ד"ה אמר רבי) וששׁם שׁוֹרה 'השכינה' ('מקדש מלך' לר' שלום בוזאגלו על זוהר פרשת אחרי מות דף נט סוף ע"א). והוא היה שׂם את הקטורת על גבי האש שבמחתה ומניחה במקומה שנאמר "וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת" (ויקרא טז, יג) (רש"י ויקרא טז, יג ד"ה על האש). ואז הכהן גדול כיוון כוונות שהיה נצרך, וכל העולם היה מתברך על ידי כן (זוהר פרשת אחרי מות דף נט ע"א ד"ה וקלהון).

גם בתחילת כל לילה היו הכרובים שבבית המקדש מקישים בכנפיהם למעלה ופורשׂים אותם, ואז היה נשמע קול ניגון מכנפיהם והוא הפסוק "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת ה' כָּל עַבְדֵי ה'" (תהלים קלד, א) וכן הפסוק "שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה' " (תהלים קלד, ב). ואז המלאכים העליונים שאומרים שירה בראשית הלילה היו מתחילים לנגן, וכך היה עולה כבוד הקב"ה מלמטה למעלה. וכן במשמרה שניה של הלילה, היו הכרובים במקדש מקישים בכנפיהם והיה נשמע קול נגינתם "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הַבֹּטְחִים בה' כְּהַר צִיּוֹן" (תהלים קכה, א). ואז המלאכים שעומדים במשמרה שניה של הלילה היו מתחילים לנגן. וכן במשמרה שלישית של הלילה היו הכרובים מקישים בכנפיהם ואומרים בשירתם "הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה' הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה': יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (תהלים קיג, א - ב) ואז המלאכים שעומדים במשמרה שלישית של הלילה היו אומרים את שירתם (זוהר פרשת ויחי דף רלא ע"א – ע"ב ד"ה ותא חזי, 'כנפי יונה' להרמ"ע מפאנו חלק שני סימן קיד).

ויהי רצון שיתקיים "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא) במהרה בימינו, אמן.