פרשת ויקרא – מעלתו של שיר השירים

מנהגם של חלק מקהילות ישראל לקרוא את ספר שיר השירים אשר חיבר שלמה המלך, בשבת ('פתח הדביר' חלק ג' אורח חיים סימן רס אות ח דף נה ע"ב ד"ה מנהגן של ישראל) של חול המועד ('טעמי המנהגים ומקורי הדינים' בחלק ענייני פסח אות תקפד) אשר חל בתוך ימי חג הפסח ('פתח הדביר' חלק ג' אורח חיים סימן רס אות ח דף נה ע"ב ד"ה מנהגן של ישראל). וכן רבים נוהגים לקרוא אותו בליל הסדר ('סדור ר' שבתי לפי האר"י ז"ל ד"ה 'ואתא מלך מלכי המלכים', של"ה הקדוש מסכת פסחים בחלק מצה עשירה דף כ ע"א ד"ה חמץ נוקשה אינו מחמץ) אחרי סיום קריאת ההגדה ('מורה באצבע' להחיד"א סימן ז אות רי).

ויש להתבונן, מהי המעלה הגדולה של 'ספר שיר השירים' אשר חיבר שלמה המלך עליו השלום, שנוהגים לקוראו בימי חג הפסח?

שלמה המלך חיבר את 'שיר השירים' על פי שירת המלאכים

בשעה שנולד לוי בן יעקב עמדו המלאכים במרומים והחלו לשיר את 'שיר השירים' אך לא שָׁרוּ אותו בשלימות, ואמרו "מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ גַּם לֹא יָבוּזוּ לִי" (שיר השירים ח, א) (זוהר פרשת שמות דף יח ע"ב ד"ה 'אמר רבי אלעזר' בשם ר' אלעזר) וכוונתם "מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי" – מתי יזכו לשיר יחד עם הַלְוִיִּם למטה, "גַּם לֹא יָבוּזוּ לִי" – שלא יהיה השיר הזה נבזה עד אז ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי על זוהר פרשת שמות דף יח ע"ב ד"ה 'מי יתנך' מהרמ"ק). ואחרי שעמרם הוליד את מרים ואהרן, הוא פרשׁ מאשתו בגלל גזירת פרעה. ובעקבות דברי בתו (רש"י שמות ב, א עיי"ש) הוא החזיר את אשתו שנאמר "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי" (שמות ב, א) (זוהר פרשת שמות דף יט ע"א ד"ה תאנא באותה שעה) ואז נולד משה רבינו ('אור החמה' על זוהר פרשת שמות דף יח ע"ב ד"ה 'א"ר אלעזר אלו השרים' בשם הרמ"ק) שהיה עתיד להעמיד את הַלְוִיִּם המשוררים במשכן ('אור החמה' על זוהר פרשת שמות דף יט ע"א ד"ה 'נטלו' מהרמ"ק), באותה השעה נשלם למעלה 'שיר השירים' להיות תמידי ומסודר ('אור החמה' על זוהר פרשת שמות דף יח ע"ב ד"ה 'א"ר אלעזר אלו השרים' בשם הרמ"ק).

אז עמדו המשוֹררים והמשוֹררותֹ של מלאכי מעלה על משמרתם (זוהר פרשת שמות דף יט ע"א ד"ה 'אמר רבי אלעזר') והחלו לשיר את 'שיר השירים', אך גער בהם ה' (זוהר פרשת שמות דף יט ע"א ד"ה תאנא באותה שעה) כיון שעדיין לא עלתה שירת הַלְוִיִּם בעולם הזה ('אור החמה' על זוהר פרשת שמות דף יט ע"א ד"ה 'גער' מהרמ"ק). וביום שנבנה בית המקדש על ידי שלמה המלך החלו שלושת האבות הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, לעורר את המלאכים הגדולים הממונים על העולם לשיר את 'שיר השירים' (זוהר פרשת תרומה דף קמג ע"ב ד"ה 'בספרא דאדם קדמאה' מספרו של אדם הראשון) וְרֶמֶז לכך באות ש' הגדולה שבתחילת ספר שיר השירים "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה" (שיר השירים א, א) כי יש לאות ש' שלושה ענפים ('אור החמה' על זוהר פרשת תרומה דף קמג ע"ב ד"ה 'בספרא דאדם' מר' משה קורדוברו). ואכן באותו היום שנבנה בית המקדש הראשון היה שמחה בכל העולמות (זוהר פרשת תרומה דף קמג ע"א ד"ה בית ראשון כד אתבני) ושלימוּת, מה שלא היה אף במשכן ובמתן תורה ('אור החמה' על זוהר פרשת תרומה דף קמג ע"ב ד"ה 'חברייא פליגן' מהרמ"ק), ואז פתחו המלאכים ואמרו את 'שיר השירים' (זוהר פרשת תרומה דף קמג ע"א ד"ה בית ראשון כד אתבני).

'שיר השירים' הוא השיר של מלאכי השרת ('מדרש רבא' על שיר השירים א, ב ד"ה ישקני מנשיקות פיהו, 'מדרש זוטא' על שיר השירים הנקרא גם 'אגדת שיר השירים' תחילת אות א) שהם השָׂרִים העליונים (זוהר פרשת תרומה דף קמג ע"ב ד"ה 'בספרא דאדם קדמאה' מספרו של אדם הראשון, זוהר פרשת שמות דף יח ע"ב סוף ד"ה דתני רבי שמעון, 'שיר השירים רבא' א, ב ד"ה ישקני מנשיקות פיהו) המנגנים לפני הקב"ה (זוהר פרשת תרומה דף קמג ע"א ד"ה בית ראשון כד אתבני) מלך מלכי המלכים וגם אומרים 'קָדוֹש קָדוֹש קָדוֹש' ('מדרש זוטא' על שיר השירים הנקרא גם 'אגדת שיר השירים' תחילת אות א). והם נרמזו בפסוק הראשון "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה" (שיר השירים א, א) שהתיבות "אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה" בגמטריא 'הַשָּׁרֵת' עם הכולל, כנגד 'מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת' (מחבר הרוקח ר' אלעזר מגרמייזא בפירושו על שיר השירים אות א ד"ה אשר לשלמה). וכן בפסוקים "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה: יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ" (שיר השירים א, א – ב) שראשי התיבות "הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת" יוצא התיבה 'האלים' לומר שהוא שיר של המלאכים הנקראים גם בשם 'בני אלים' (מחבר הרוקח ר' אלעזר מגרמייזא בפירוש שיר השירים אות ב ד"ה אשר לשלמה) כמו שנאמר בפסוק "כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לה' יִדְמֶה לה' בִּבְנֵי אֵלִים" (תהלים פט, ז) ('מצודת ציון' תהלים פט, ז).

שלמה המלך חיבר את ספר שיר השירים בעת זקנותו (פירוש תוספות להחיד"א על 'אבות דרבי נתן' דף רטו ע"א ד"ה 'ורש"י ז"ל' בשם רש"י, 'מגדל דוד' על ספר שיר השירים להרדב"ז פרק א על הפסוק 'שיר השירים אשר לשלמה', 'שער התפילה' למחבר ספר 'באר מים חיים' על התורה ר' חיים מצ'רנוביץ בשער השמיני פרק מג), כאשר שָׁבְתוּ ממנו כוחות התאוה וגברו בו כוחות הַהֶשְׂכֵּל, והשתוקקה נשמתו לעלות למקום מחצבה ('מגדל דוד' על ספר שיר השירים להרדב"ז פרק א על הפסוק 'שיר השירים אשר לשלמה'). אז הוא זכה לעמוד בשירתם של המלאכים המשוררים העליונים וחיבר את 'שיר השירים', שהוא מעין דוגמא של נועם העליון ('ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי בפרק בענין ספר שיר השירים) שירת המלאכים העליונים לפני המלך העליון (זוהר פרשת תרומה דף קמד ע"ב ד"ה כיון שאתא). וזהו סוד מה שאמר שלמה המלך "עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת" (קהלת ב, ח) שהכוונה למלאכים העליונים שיש בהם בחינת זכר ונקבה המשוררים לאלקים חיים ('ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי בפרק בענין ספר שיר השירים), ששלמה המלך קיבל דעת לשיר מאותם השירים העליונים שלהם (זוהר פרשת שמות דף יח ע"ב ד"ה דתני רבי שמעון, זוהר פרשת שמות דף יט ע"א ד"ה ואמר רבי אלעזר).

'שיר השירים' הוא קודש קודשים וכולל בתוכו סודות עצומים מאוד

כל השירים קודש ואילו 'שיר השירים' הוא קודש קודשים ('זוהר חדש' פרשת אחרי מות דף נח ע"ב ד"ה דודי ירד לגנו, 'מגדל דוד' להרדב"ז על שיר השירים פרק א ד"ה שיר השירים כבר ידעת. וראה במשנה ידים ג, ה ששם הנוסח 'כל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים' ) שהוא עולה על כל השירים (עפ"י רש"י על שיר השירים פרק א ד"ה שיר השירים אשר לשלמה), כי הוא משובח מכל שאר מיני שירה שהיו ויהיו בעולם. והם תשעה שירים "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" (תהלים צב, א), "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת" (שמות טו, א), "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ" (במדבר כא, יז) "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" (דברים לב, א), "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לה' בְּיוֹם תֵּת ה' אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (יהושע י, יב) "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם" (שופטים ה, א) "וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה" (שמואל א' ב, א), "לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד ה' לְדָוִד אֲשֶׁר דִּבֶּר לה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת" (תהלים יח, א) וכן שירה עתידה כשייצאו מהגולה "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג" (ישעיה ל, כט) (תרגום על שיר השירים פרק א, א). ושלמה המלך הצליח להשיג את שיר השירים ברוב חכמתו ('שער התפילה' למחבר 'באר מים חיים' שער השמיני פרק מג ד"ה ואם עיני שכל לך) וב'רוח הקודש' ('משנת חכמים' לר' משה חאגיז המעלה השנית בשמיעת האוזן דף כג ע"א בסוגריים) ו'רוח נבואה' על ידי ה' אדון כל העולם (תרגום על שיר השירים פרק א, א עיי"ש. וראה זוהר פרשת תרומה דף קמד ע"ב ד"ה 'תא חזי שירתא' והלאה מדוע מעלת שיר השירים מעל 'שירת הים' על אף ששר אותו משה רבינו ואכמ"ל).

שיר השירים הוא קודש קודשים וכולו סודות מסודות התורה ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק 'שמן הטוב' על שיר השירים דף צ) וחכמה ודברים עליונים, וּמְשָׁלִים רוחניים, וסודות עמוקים, ורמזים דקים ומדבש מתוקים והדברים עתיקים ('מגדל דוד' לר' דוד בן זמרא על ספר שיר השירים פרק א על הפסוק 'שיר השירים אשר לשלמה'). ואף שלפי פשוטו דיבר שלמה המלך בדיבורי האַרְצִיוּת של בחור עם בתולה, חתן וכלה, בְּנוֹיֵיהֶן ויוֹפְיַין בפרטוּת איבריהן, וכינה אותן בנוֹי העיזים והעדרים בִּשְׂעָרָן ובְצִמְרַן וכדומה, הרי ששלמה המלך גנז והעלים והעטיף שם סודי סודות וכוונות וייחוּדי שמותיו ברוך הוא לאין שיעור וערך. כי הוא השיג וידע כל האורות והשמות שבכל חפצי הארץ, ועשה משל מאותם שמוֹת הקוֹדש והייחודים הרמוזים בהם ('שער התפילה' למחבר 'באר מים חיים' שער השמיני פרק מג ד"ה ואם עיני שכל לך), ולכן 'שיר השירים' משובח יותר מכל חכמתו של שלמה המלך ובכללם ספריו 'קהלת' ו'משלי' ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ג דרוש ס לשמיני עצרת וקהלת דף קטו ע"א טור ב ד"ה ונברא המדרש) וסודות רבים תלויים בתיבות 'שיר השירים' ובאומרם ('אור החמה' על זוהר פרשת תרומה דף קמד ע"א ד"ה 'בגין דאצטריך' מהרמ"ק).

כשחלה ר' אליעזר הגדול לפני פטירתו, היה ערב שבת וראה שהוא עומד להסתלק מן העולם. אז בא ר' עקיבא לבקרו, ופתח ר' אליעזר ודרש ב'מעשה מרכבה' ובאה אש והקיפה את שניהם, ואחרי שסיימו ללמוד הסתלקה לה האש. ואז הוסיף ר' אליעזר ללמד את ר' עקיבא עוד כמה סתרי תורה. וכשהגיע לשיר השירים, לימד אותו מאתים ושש עשרה טעמים בפסוקי שיר השירים והחלו עיניו של ר' עקיבא יורדות דמעות (זוהר פרשת וירא דף צח ע"א ד"ה תנו רבנן – דף צט ע"א ד"ה אפתח פומיה) כי ידע עד היכן הדברים הללו מגיעים (טורי זהב על שו"ע אורח חיים סימן רפח אות ב ד"ה וכן מי שיש לו עונג) וחזרה האש להקיף אותם כבתחילה. וכאשר הגיע ר' אליעזר לפרשׁ את הפסוק "סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי" (שיר השירים ב, ה) לא היה יכול ר' עקיבא עוד לסבול והרים קולו בבכיה וצעק, כי לא היה יכול לדבר ממורא השכינה שהיתה שם. ואחרי שר' אליעזר לימדו את כל הדברים העמוקים והסודות העליונים שיש בשיר השירים, הוא השׁביע אותו שבועה שלא ישתמש בשום פסוק שבו כדי שהקב"ה לא יחריב את עולמו בשבילו, שאין רצון לפניו יתברך שישתמשו הבריות בפסוקי 'שיר השירים' מרוב הקדוּשה שבוֹ (זוהר פרשת וירא דף צח ע"א ד"ה תנו רבנן – דף צט ע"א ד"ה אפתח פומיה).

כל פסוקי שיר השירים לא נאמרו כפשוטן ממש אלא רק בלשון משל ומליצה ('רב פעלים' לר' יוסף חיים מבגדד מחבר ספר 'בן איש חי' יורה דעה חלק א סימן נו ד"ה ודע כי קודם). והשיר הזה איננו תיאור גופני חלילה שהרי אסור לכולם לכתוב דברים כאלו וכל שכן לשלמה המלך, אלא הוא רק תיאור חֵשֶׁק רוחני ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב ליום אחרון של פסח מדרש שיר השירים דף מב ד"ה וחכמים ז"ל מונין אותן). לכן אמרו רבותינו שהקורא פסוק אחד משיר השירים בבית המשתה ועושה אותו כמין זמר, מביא רעה לעולם (גמ' סנהדרין דף קא ע"א ד"ה תנו רבנן, מסכת כלה פרק א, ג) ואין לו חלק לעולם הבא ('ראשית חכמה' לר' אליהו די וידאש שער האהבה פרק י ד"ה 'והר"י אלפסי' בשם ר' עקיבא בתוספתא דסנהדרין פרק יב). והתורה חוגרת על זה שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת "רבונו של עולם עשאוּני בניך ככינוֹר שמנגנים בו לצים (גמ' סנהדרין דף קא ע"א ד"ה תנו רבנן, מסכת כלה פרק א, ג) שעשו ממני צחוק בבית המשתה!" (זוהר פרשת תרומה דף קמד ע"א ד"ה ועל דא תנינן). ומה שהתורה היא זו שתובעת את עלבונו של 'שיר השירים' זה מוֹרֶה ששיר זה הוא עיקר עד שכל התורה כולה תלויה בו ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת תרומה דף קמד ע"א ד"ה וע"ד תנינן מהרמ"ק. וראה 'רבינו אפרים על התורה' פרשת צו על הפסוק 'וזאת תורת זבח השלמים' שאם לא ניתנה התורה כדי היה כל העולם לעמוד בכוח 'שיר השירים').

'שיר השירים' קדוש ומעולה ומשובח יותר מכל שאר השירים

השבח והמעלה של שיר השירים שהוא כולל את כל התורה (זוהר פרשת תרומה דף קמד ע"א ד"ה ועל דא תנינן, זוהר פרשת תרומה דף קמג ע"ב ד"ה שירתא דא שירתא). ובכלל זה כל מעשה בראשית, וכל הסוד של האבות הקדושים, וכל גלות מצרים ויציאת מצרים, ושבח שירת הים, ואת עשרת הדיברות ומעמד הר סיני, והליכת ישראל במדבר עד שעלו לארץ ישראל ובנו את בית המקדש. וכן כולל את כל מה שעתיד להיות בגלות ישראל בין האומות וגאולתם, וכל עניין תחיית המתים עד היום ההוא שיהיה שבת לה' יתברך באלף השביעי לבריאה (זוהר פרשת תרומה דף קמד ע"א ד"ה ועל דא תנינן). וכך הכל נכלל בשיר השירים, כל מה שהיה וכל מה שעתיד להיות (זוהר פרשת תרומה דף קמד ע"א ד"ה ועל דא תנינן, זוהר פרשת שמות דף יח ע"ב סוף ד"ה דתני רבי שמעון). לכן לגודל חשיבותו של 'שיר השירים' צריך האדם לשמור ולהעלות כל תיבה ותיבה עטרה על ראשו (זוהר פרשת תרומה דף קמד ע"א ד"ה ועל דא תנינן). ואשרי הזוכה לידיעה בשיר השירים, שאז הוא יידע בענייני התורה והחכמה ויאזין ויחקור ויוסיף כוח וגבורה ובמה שהיה ובמה שעתיד להיות – ולזה זכה שלמה המלך (זוהר פרשת שמות דף יח ע"ב ד"ה אמר רבי נחמיה. וראה 'שיחות הר"ן' לר' נחמן מברסלב באות רמג שאמר כי כל הרפואות שבעולם כלולות בשיר השירים. וציוה לאדם אחד שידע שיש לו חולה בתוך ביתו שיקום קודם אור היום ויאמר את כל שיר השירים, וכן עשה ותכף היה שינוי לחולה וחזר לאיתנו. וכן בספר 'סגולות ישראל' מערכת ר אות כ ערך 'רפואה' כתב כי מי שרגיל לקרוא 'שיר השירים' בכל ערב שבת וצריך לרפואה, אז כשיגיע לפסוק שהוא יודע כי מסוגל לרפואה שיאמר אותו בכוונה עצומה ויתפלל במחשבתו שיעזור לו ה' יתברך או לבני ביתו ברפואה שלימה).

שיר השירים הוא קדוֹש ומעוּלה ומשוּבח יותר מכל השירים שעשה שלמה המלך אחרי שבנה את בית המקדש (הרמ"ד וואלי שהיה תלמיד חבר להרמח"ל בפירוש על שיר השירים פרק א ד"ה שיר השירים אשר לשלמה). ואף על פי כן אין יכולים להבין בפשוטן של דברים שום דבר, ביחס לשאר הכתובים. והטעם לזה כי כל התורה היא ממוצע בין עולם השפל לעולמות העליונים ואילו שיר השירים הוא ממוצע בין עולמות העליונים ל'אין סוף' ברוך הוא, לפיכך אין מבינים. וכן הנביאים היו מעלים בדבריהם את העולם השפל לעולמות העליונים, ואילו שיר השירים מעלה את העולמות העליונים ל'אין סוף' ברוך הוא ('מדרש פנחס' לר' פנחס מקאריץ דף כו אות כ, 'לקוטי שושנים' לר' פנחס מקאריץ אות פג ד"ה בשיר השירים). לכן בספרי 'משלי' ו'קהלת' של שלמה המלך אשר מלאים מוסר ויראת שמים, יש הרבה תיבות קדוּשה וטהרה, אך בספרו 'שיר השירים' אין שום תיבת קדוּשה וטהרה – וזה לגודל עוצם קדושתו של 'שיר השירים' עד שבני האדם אינם רואים בו שוּם קדוּשה ('ליקוטי מוהר"ן לר' נחמן מברסלב אות רמג, 'ליקוטי הלכות' לר' נתן תלמיד ר' נחמן מברסלב בחלק אורח חיים ג' פורים ד, ח. וראה זוהר פרשת תרומה דף קמד ע"א ד"ה 'ואי תימא' והרמ"ק ב'אור החמה' על הזוהר שם ד"ה 'אמאי איהי' מדוע שיר כל כך חשוב כמו שיר השירים נמצא ב'כתובים' ולא ב'תורה' או ב'נביאים' והביא פירוש עפ"י הסוד).

שבח שיר השירים נעלה יותר מכל השבחים שלפניו יתברך (זוהר פרשת תרומה דף קמג ע"ב ד"ה ותושבחא דא איהי) והוא כביכול 'תָּאֵב' לו יותר מכל השירים. וזה נרמז בפסוק הראשון בתורה "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א) שהתיבה "בְּרֵאשִׁית" היא אותיות 'שִׁיר תָּאֵב', והכוונה לשיר השירים המשובח מכל השירים. לכן מה שנאמר בתחילת שיר השירים "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה" (שיר השירים א, א) אין הכוונה לשלמה המלך אלא להקב"ה שהוא מלך שהשלום שלו ('תיקוני הזוהר' תיקון י דף כד ע"ב תקונא עשיראה ד"ה בראשית שיר תאב). ומטעם זה שלמה המלך לא הזכיר בפסוק הראשון של ספרו שיר השירים את שמו של דוד אביו, בשונה מתחילת ספרו 'קהלת' שנאמר "דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם" (קהלת א, א) וכן מתחילת ספרו 'משלי' שנאמר "מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (משלי א, א) ('חומת אנך' להחיד"א על שיר השירים א ד"ה שיר השירים). וגם כל שאר המקומות ב'שיר השירים' שבהם נכתבה התיבה "שְׁלֹמֹה" הכוונה להקב"ה, חוץ ממקום אחד (זוהר פרשת בראשית בהשמטות סימן מד ד"ה ומה חכמה נתן) בפסוק "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל" (שיר השירים ג, ז) ('מסכת כלה' פרק ה, יז. וכתבו שם כי יש אומרים שהוא פסוק אחר "כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ" (שיר השירים ח, יב) עיי"ש).

שלמה המלך חיבר אלף וחמש שירים שנאמר "וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם: וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב: וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף" (מלכים א' ה, י – יב). ו'שיר השירים' הוא גדול ונעלה יותר מכל האלף וחמש שירים, והוא נוסף עליהם ולא נמנה עמהם. וזה נרמז בדברי רבותינו שאמרו "שיר השירים תתר"ו סימן" (ראה 'זוהר חדש' דף עו ע"ב ד"ה 'שיר תתר"ו סימן' והוא מפי אליהו הנביא), שהכוונה כי יחד עמו יש תתר"ו שירים שהם אלף ושש ('קול אליהו' להגר"א על שיר השירים פרק א באות קמד, 'ספר הליקוטים' חלק א' להרמ"ד וואלי בחלק 'ביאור מאמר זהר חדש' ד"ה בענין אמרם ז"ל). וזה נלמד מהפסוק "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה" (שיר השירים א, א) כי כאשר עושים את התיבה "הַשִּׁירִים" עם כל אותיות המילוי כך 'ה"י שי"ן יו"ד רי"ש יו"ד מ"ם' עולה הכל בגמטריא אלף וחמש. ולכן שיר זה נקרא "שִׁיר הַשִּׁירִים" שהוא "שִׁיר" הנוסף על כל שאר "הַשִּׁירִים" כך שיחד עמהם זה אלף ושש ('קול אליהו' להגר"א על שיר השירים פרק א באות קמד, 'עבודת הגרשוני' לר' גרשון בן ר' אברהם אחיו של הגר"א תחילת ביאור שיר השירים א, א בשם דודו הגר"א). והאות ש' הגדולה שבתחילת הפסוק "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה" (שיר השירים א, א) רומזת על כך שאין שירה חשובה מזו (מחבר הרוקח ר' אליעזר מגרמייזא על שיר השירים אות א ד"ה שיר שין רבתי).

מנהג ישראל לקרוא את כל 'שיר השירים' בתוך ימי חג הפסח

חסידים ואנשי מעשה נוהגים לקרוא את שיר השירים בליל הסדר (של"ה הקדוש מסכת פסחים בחלק מצה עשירה דף כ ע"א ד"ה חמץ נוקשה אינו מחמץ) אחרי סיום סדר פסח ('מרבה לספר' לר' ידידיה טיאה וויל על הגדה של פסח דף ז ע"ב על ד"ה כל אותו הלילה) ואמירת פיוט 'חד גדיא' (עפ"י 'סדור ר' שבתי לפי האר"י ז"ל ד"ה 'ואתא מלך מלכי המלכים') וכן שאר הפיוטים ('יסוד ושורש העבודה' חובת המועדות פרק שישי על התיבות 'רחצה מוציא מצה'), כי אמירתו בליל זה מסוגלת עד מאוד וכוחה גדול ('קונטרס היחיאלי' בחלק בית עולמים פרק טו סימן מ' ד"ה 'ושוב ראיתי' וזה מהמחבר ולא מספר 'נשמת דוד' עיי"ש להבנת העניין). ונכון לקוראו תיכף בלי הפסק כלל ('חיים לראש' לר' חיים פאלאג'י דף קד ע"ב אות ב), ולומר את כל שיר השירים ('מורה באצבע' להחיד"א סימן ז אות רי) בלשון הקודש דווקא ולא בלעז ('חיים לראש' לר' חיים פאלאג'י דף קד ע"ב אות ב), ובמתינות גדולה ('יסוד ושורש העבודה' חובת המועדות פרק שישי על התיבות 'רחצה מוציא מצה') וקול נעים ('יסוד ושורש העבודה' חובת המועדות פרק שישי על התיבות 'רחצה מוציא מצה', 'חיים לראש' לר' חיים פאלאג'י דף קד ע"ב אות ב) וקול שמחה. כי אז הוא זמן שמחה "עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ" (שיר השירים ב, יב) שכל העולמות העליונים למעלה מאירים ומזהירים ('מורה באצבע' להחיד"א סימן ז אות רי). וכן היה בשעה ששלמה המלך תיקן את שיר השירים, שנעשה שמחה למעלה ('ראשית חכמה' שער היראה פרק ט ד"ה נשאר עלינו לבאר) לפני הקב"ה, כמו שלא היה מעולם (זוהר פרשת אחרי מות דף עד ע"ב ד"ה תא חזי לא אשתכח).

רבים נוהגים לקרוא את שיר השירים בתוך ימי הפסח כי רובו נאמר על יציאת מצרים ('חיי אברהם' לר' אברהם כלפון על טעמי המצוות מצוה ערה). והוא נקרא דווקא בשבת של חול המועד פסח, כי יום שבת רומז ל'עולם הבא' ובשיר השירים יש הרבה רמזים על ה'עולם הבא' ('פתח הדביר' חלק ג' אורח חיים סימן רס שבת אות ח דף נה ע"ב ד"ה 'מנהגן של ישראל' בשם פרי מגדים). ועוד טעם לקריאתו בפסח כי מִסְפָּר שנות השיעבוד של בני ישראל במצרים הוא כמספר הפסוקים ב'שיר השירים' ('שפה אחת' להחיד"א על הגדה של פסח ד"ה וירד מצרימה אנוס על פי הדיבור), שהרי כל זמן שלוי בן יעקב היה קיים לא השתעבדו בני ישראל למצרים שנאמר "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו" (שמות א, ו) ומיד אחר כך נאמר "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" (שמות א, ח) ('סדר עולם' לר' יוסי בן ר' חלפתא פרק ג) ולוי היה האחרון באחים שמת לפי שהאריך ימים יותר מכולם (רש"י שמות ו, טז). וממותו של לוי ועד שיצאו ישראל ממצרים עברו מאה ושבע עשרה שנה ('סדר עולם' לר' יוסי בן חלפתא פרק ג על פי ביאור והגהות הגר"א אות ז), וכן בשיר השירים המדבר ביציאת מצרים יש מאה ושבעה עשרה פסוקים בדיוק, כנגד שנות השיעבוּד ('שפה אחת' להחיד"א על הגדה של פסח ד"ה וירד מצרימה אנוס על פי הדיבור, 'כסא רחמים' להחיד"א מסכת סופרים פרק יב הלכה ב בחלק 'פירוש' ד"ה ואגב נאמר בזה).

הצדיקים אומרים את השיר המקוּדש הזה בקדוּשה וטהרה ומלהיבים לבם לעבודת הבורא ('צרור המור' לר' יעקב מליסא והוא פירושו לשיר השירים בהקדמתו), שאפשר על ידי אמירתו לדבק הנפש בו יתברך שמו ולעורר את רחמיו על ישראל. לכן היה מנהג בירושלים שבעת עצירת גשמים כל הקהילות היו מתכנסות בשבת קודש ואומרות את שיר השירים בנעימה וְזִמְרָה, ועל ידי אמירתה היו נדבקים בה' ברוך הוא בחשׁק ואהבה רבה, ואז מעוררים רחמים על ישראל ונשבר כל כוח 'הקליפות' ו''הסטרא אחרא' המפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, והוא יתברך היה שומע את תפילתם ('קונטרס היחיאלי' לר' יצחק אלפיה בחלק בית עולמים פרק טו סימן מ' בהערה). ויש שצִיווּ כי בלוויה המתקיימת ביום שישי אחרי חצות היום ישירו את 'שיר השירים' בזמן שמוליכים את המת לבית הקברות. וזה לפי שאז הוא עת וזמן גילוי הארת שבת קודש וניתנת תוספת נשמה לכללות ישראל, והחתן שהיא 'הנשמה' יוצא לקראת כלה שהיא ה'תוספת נשמה' שבאה אליה בשבת, וכך גם לנשמת האדם הצדיק יש שמחה על גילוי הארת השכינה הנראית לה בעת המיתה והמלאכים היוצאים לקראתה לקבלה, ממש כחתן לקראת כלה, ויש לה אז תוֹספוֹת ועילוּי בעולמות העליונים. לכן היו מעוררים בלוויה את החשׁק והדבקוּת באל יתברך על ידי 'שיר השירים' שהוא קודש קודשים, ואז נעשה לנשמה שפע ומנוחה בעולמות העליונים ('קונטרס היחיאלי' בחלק בית עולמים פרק טו סימן מ').

תקנת הקדמונים לקרוא בכל ערב שבת את כל 'שיר השירים'

מנהג ישראל מתקנת הקדמונים לקרוא בכל ערב שבת את כל שיר השירים ('פתח הדביר' חלק ג' אורח חיים סימן רס שבת אות ח דף נה ד"ה 'מנהגן של ישראל' וכתב שזה מספר 'תיקוני שבת' להאר"י ז"ל). כי שיר השירים קודש קודשים ואין כל העולם כולו כדאי כיום שבו ניתן שיר השירים לישראל (ראה משנה ידים ג, ה). ואין בכל ימי השבוע שעה מקודשת כשעה שהאדם פשט בגדי חול וטבל או רחץ פניו ולבש בגדים יקרים לכבוד שבת, שאז ניכרת ומתגלה אור תוספת קדוּשת השבת בגוף האדם ונמצא שעת כושר בשעה זו שיהיה גוף האדם במצב קדוּשה כזה שיהיה ראוי לקרוא את שיר השירים שהוא קודש קודשים ('פתח הדביר' חלק ג' אורח חיים סימן רס שבת אות ח דף נה ד"ה 'מנהגן של ישראל' בשם אביו). וגם יום שבת קודש עצמו הוא זכר לעולם שכולו שבת, וערב שבת קודש בין השמשות הוא עת המיוחס לזמן הגאולה שיהיה בסוף האלף השישי לבריאה, לכן אז היא השעה המיוחדת לקריאת שיר השירים שיש בו מענייני הגאולה של ישראל ותחיית המתים עד ליום שכולו שבת לה' ('פתח הדביר' חלק ג' אורח חיים סימן רס שבת אות ח דף נה ד"ה 'מנהגן של ישראל') באלף השביעי לבריאה (עפ"י זוהר פרשת תרומה דף קמד ע"א ד"ה ועל דא תנינן).

וכן יעשה כל איש לבב ('סדורו של שבת' שורש השלישי ענף ב עלה ב דף ל ד"ה לכן אומרין שאר השירות) וזריז, שהאיר ה' רוחו עליו (ספר 'תקוני שבת' להאר"י ז"ל בביאור 'לכה דודי' ד"ה אחר כך יאמר תפילת רב), שיקרא את 'שיר השירים' כולו מראשו לסופו (ספר 'תקוני שבת' להאר"י ז"ל בביאור 'לכה דודי' ד"ה אחר כך יאמר תפילת רב, 'שיח יצחק' לר' יצחק מני בחלק ליום השישי אות צא) משעת המנחה ומעלה ('סדור השל"ה' לשבת ויום טוב בעניין שיר השירים ד"ה צריך לקרות) בערב שבת קודם קבלת השבת, בעוד הוא כבר לבוש בבגדי שבת (ספר 'תקוני שבת' להאר"י ז"ל בביאור 'לכה דודי' ד"ה אחר כך יאמר תפילת רב, 'אור צדיקים' למהר"מ פאפירש סימן כח הלכות שבת אות ט). ויעשה כן בשמחה וקול נעים ('בן איש חי' שנה שניה פרשת לך לך אות כג) ויכוון שיש פנימיות באותם דברים כתובים אף שהוא לא זכה להבינם ('דבר בעתו' לר' מרדכי בן ששון שנדוך במאמר על שיר השירים ד"ה יקרא שיר השירים). ויזהר מאוד באמירתה בדקדוק התיבות ולא יפסיק באמצע קריאתה אפילו בדברי תורה, כי כל הפסוקים של שיר השירים מסודרים במעלות קדוֹשוֹת. ואם יְשַׁנֶּה ויפסיק הוא יעשה פירוד חס ושלום למעלה ('יסוד ושורש העבודה' ר' אלכסנדר זיסקינד חלק שני שער השמיני פרק ראשון ד"ה יום פנה מחצות) ואז איך יאמר אחרי קריאת שיר השירים את הבקשה "בזכות פסוקיו ובזכות תיבותיו וכו' וצירופיו וכו' " אחרי שהוא הפריד את הצירופים בקריאתו?! ('פתח הדביר' חלק ג' אורח חיים סימן רס שבת אות ט דף נו ע"א ד"ה הדבר פשוט).

ויזהר כל אדם לומר את 'שיר השירים' בכוונה שעל ידי כן ניצול מ'דינה של גהינם' ('מעשה רוקח' לר' אלעזר רוקח על המשניות מסכת שבת דף יז ע"ב ד"ה עוד טעם). כי שלוש פעמים ביום נחים הרשעים ואינם נדונים באש הגהינם (זוהר פרשת נח דף סב ע"ב ד"ה תלת זמנין תוספתא), בזמן שלושת התפילות שחרית מנחה וערבית, כל תפילה במשך שעה וחצי ('מעשה רוקח' על המשניות מסכת שבת דף יז ע"ב ד"ה 'עוד טעם' מזוהר פרשת נח). וכן במשך כל יום השבת שאינם נידונים בו. וכיון שיש בכל יום עשרים וארבע שעות, אז כשמחסירים מכך שלוש פעמים שעה וחצי – נשאר תשע עשרה וחצי שעות ביום. ולכן בששה ימים יש סך הכל מאה ושבע עשרה שעות שהרשעים נדונים בגיהנם. וזה בדיוק מספר הפסוקים שיש בשיר השירים מאה ושבע עשרה פסוקים, כי שלמה המלך ביקש להינצל על ידי שיר השירים מ'דינה של גיהנם' שהם מאה ושבע עשרה שעות בשבוע. ועל זה דרשו רבותינו בפסוק "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל וכו' מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת" (שיר השירים ג, ז) ששלמה המלך פַּחַד מ'דינה של גהינם' הדומה ללילה (ראה גמ' יבמות דף קט ע"ב) ('מעשה רוקח' על המשניות מסכת שבת דף יז ע"ב ד"ה עוד טעם).

לכן תיקנו הקדמונים לומר שיר השירים בכל שבת כדי שיידעו שמי שאומרו בכוונה שלימה ניצול מדינה של גיהנם בכל שבוע מאה ושבעה עשרה שעות ('מעשה רוקח' על המשניות מסכת שבת דף יז ע"ב ד"ה עוד טעם). ואם אדם לא הספיק לומר את 'שיר השירים' בערב שבת קודש אז יקרא בשבת מתי שיוכל ('יסוד ושורש העבודה' חלק שני שער השמיני פרק ראשון ד"ה פנה מחצות), אך ישתדל לומר לפני קבלת שבת לפחות ארבע פסוקים מתוך 'שיר השירים' והם "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן" (שיר השירים א, ב) "עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו" (שיר השירים ד, טז) "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת" (שיר השירים ב, ח) "בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים" (שיר השירים ה, א), שראשי הפסוקים יוצא יעק"ב והוא בסוד הפסוק "וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ" (ישעיה נח, יד) (ספר 'תקוני שבת' להאר"י ז"ל בביאור 'לכה דודי' ד"ה אחר, 'סדור השל"ה' לשבת ויום טוב בעניין שיר השירים ד"ה צריך לקרות, 'פתח הדביר' חלק ג' או"ח סימן רס שבת אות ח דף נה ד"ה 'מנהגן של ישראל') שנאמר על העונג השמור לאדם בעולם הבא (עפ"י 'שמות רבה' כה, סוף יב) שניתן רק לזרע יעקב ובניו (עפ"י 'מצודת דוד' ישעיה פרק נח, יד).

ישראל ישירו בכל עוז את 'שיר השירים' בגאולה שלעתיד לבוא

שיר השירים הוא קודש קודשים ויש בו רמז עִקָּרִי לגאולה העתידה. כי הגאולה האחרונה שונה מהגאולה הראשונה במצרים, לפי שהקב"ה עתיד לגאול את ישראל מעט מעט כמו השחר ההולך ומאיר (ראה מעשה בגמ' ירושלמי מסכת ברכות דף ד ע"ב א, א עם רבי חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא שראו את 'אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר'. והביאו שם שזה דומה לנס פורים שמרדכי עלה לגדולה לאט לאט כמתואר במגילת אסתר) ולא כמו שהיה בגאולת מצרים שהקב"ה האיר להם אור רוחני גדול באותו הלילה שנגאלו שנאמר בו "וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה" (תהלים קלט, יב). וטעם הדבר משום שיציאת מצרים היה צריך להיות בחיפזון כפי שנאמר "כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (דברים טז, ג) היות שהיו משוקעים בטומאות וגילולים ולא נטהרו לפני הגאולה, לכן הוצרך הקב"ה להאיר לעם ישראל אור רוחני גדול במצרים על מנת שיברחו כל 'המזיקים' ו'המקטרגים' שנאמר "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר: הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם: תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן" (תהלים קד, כ – כב). ואחרי יום טוב ראשון של פסח שכבר יצאו ישראל מארץ מצרים, נגנז אותו האוֹר וחזרה הטומאה למקומה ('זרע שמשון' על ספר שיר השירים דף קמה ע"א טור ב ד"ה 'מי זאת נשקפה' על פי האר"י ז"ל).

אך לעתיד לבוא הגאולה תהיה גאולת עולם שאין אחריה טומאה, לכן אז היא תהיה כמו השחר ההולך ומאיר מעט מעט עד שיטהרו ישראל לגמרי ויתקיים הפסוק "וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם" (ישעיה ס, יט). ודבר זה נרמז בשיר השירים "מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת" (שיר השירים ו, י) ('זרע שמשון' על ספר שיר השירים דף קמה ע"א טור ב ד"ה מי זאת נשקפה) שבתחילה הגאולה תהיה מעט "כְּמוֹ שָׁחַר" הבוקע, ואחר כך האור יגדל יותר "יָפָה כַלְּבָנָה" כמו אור הלבנה, ואחרי זה יגדל עוד יותר "בָּרָה כַּחַמָּה" שיהיה כמו אור השמש, ובסוף תהיה "אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת" ('ארץ החיים' על התהלים לר' אברהם חיים הכהן תהלים כב, ב). וכן הוא בפסוק שבשיר השירים המכוּון לסוד הגאולה האחרונה "שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ" (שיר השירים ז, א), "שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית" ('מגדל דוד' להרדב"ז פרק ז בשיר השירים ד"ה כל הכתוב מדבר) הם עם ישראל השלמים באמונתם (עפ"י רש"י שיר השירים ז, א ד"ה השולמית) ויוצאים מהגלות בְּשוּבָה וָנַחַת שנאמר "בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן" (ישעיה ל, טו). ועל גאולה זו אמר הנביא "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן" (ישעיה נב, יב) ('מגדל דוד' להרדב"ז פרק ז בשיר השירים ד"ה כל הכתוב מדבר).

שיר השירים הוא שיר של העתיד ('צרור המור' לר' אברהם סבע חמיו של ר' יוסף קארו פרשת ויגש פרק מו, כט ד"ה וכן לא היה לו לבכות) ויתעורר בזמן שֶׁיֹּאבַד ס"מ הרשע וכל הממונים שלו מן העולם ('תקוני הזוהר' תיקון י' דף כד ע"ב ד"ה והאי שיר מתי יתער). ודבר זה נרמז בפסוק "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה" (שמות טו, א) ש"אָז" הוא לשון עתיד כנגד 'שיר השירים' שעתיד להתעורר ('מגדל דוד' להרדב"ז על ספר שיר השירים פרק א ד"ה 'ובספר התיקונים' עפ"י זוהר תיקונים) וישראל ישירו אותו בגאולה ('צרור המור' לר' יעקב מליסא והוא פירוש לשיר השירים בתחילת אות א) בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז ('כסא רחמים' להחיד"א על מסכת סופרים פרק יב הלכה ב בחלק 'פירוש' ד"ה ואגב נאמר בזה). ולכן השיר הזה הוא המעוּלה שבכל השִירִים ('צרור המור' לר' יעקב מליסא והוא פירוש לשיר השירים בתחילת אות א) והשִירוֹת. וישראל עתידים לומר אותו בהיכנסם אל האלף השביעי של הבריאה שהוא 'השבת הגדול והמנוחה' וכפי שנרמז על שיר השירים בפסוק "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" (תהלים צב, א) ל"יוֹם" שכולו "שַּׁבָּת" באלף השביעי, כי על ידי 'שיר השירים' יזכו אליו (עפ"י 'מגדל דוד' להרדב"ז על ספר שיר השירים פרק א ד"ה 'ומכאן תבין קדושת השיר הזה'), כן יהי רצון.