פרשת שלח לך – חשיבות מצות הציצית

הקב"ה ציוה את ישראל על מצות הציצית שנאמר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹקֵיכֶם" (במדבר טו, לז- מ).

ויש להתבונן, מה החשיבות והמעלה הגדולה שכל איש ואיש מישראל ילבש על גופו במשך כל היום בגד עם ארבע כנפות שיש בהם ציציות?

הציצית קטנה והטלית הן 'אור מקיף' המגן על האדם

על ידי הציצית הקטנה והטלית ('באר מים חיים' פרשת שלח לך פרק טו פסוק לח ד"ה דבר אל, 'תפארת שלמה' פרשת תולדות ד"ה א"י) האדם זוכה לכיסוי מפני 'המקטרגים' ('רסיסי לילה' לר' צדוק הכהן מלובלין תחילת סימן לד ד"ה מצות ציצית) ושמירה שלא יאחזו בו כוחות 'החיצונים' ('שם משמואל' פרשת לך לך שנת תרפ"א דף קמא טור ב), לפי שהציצית והטלית 'סובבים' את האדם ('באר מים חיים' פרשת שלח לך טו פסוק לח ד"ה דבר אל, 'תפארת שלמה' פרשת תולדות ד"ה א"י) בבחינת סוד 'אור המקיף' ('נגיד ומצוה' ענין תפילה בותיקין ד"ה טלית הוא סוד, 'מעשה רוקח' על המשניות מסכת מנחות דף קב ע"ב ד"ה והנה בסוד מצות). לכן התיבה 'טלית' יוצאת בגמטריא 'בי אור מקיף' ('מעשה רוקח' על המשניות מסכת מנחות דף קב ע"ב ד"ה והנה בסוד מצות), כאשר הטלית נקראת 'אור מקיף גדול' והציצית הקטנה נקראת 'אור מקיף קטן' ושניהם מהווים שמירה לאדם ('באר מים חיים' פרשת שלח לך טו פסוק לח ד"ה דבר אל, 'תפארת שלמה' פרשת תולדות ד"ה א"י) והגנה מפני 'החיצונים', שבורחים מחמת גודל בהירות האוֹר שלהם ('תפארת שלמה' לסוכות ד"ה 'נחזור לענינינו כי זהו'). ולכן אדם צריך גם ציצית וגם טלית כי בכל אחת מהן נעשה תיקון בפני עצמו ('דעת חכמה ומקור חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר בחלק מקור חכמה קצת עיניני ציצית ד"ה 'בזוהר מבואר גודל' מהאר"י ז"ל).

הטלית הוא 'אור מקיף' כאשר כל גופו נכנס בתוך המצוה כמו במצות סוכה, לכן על ידי הטלית כל הגוף נחבא מן 'החיצונים' ('תולדות יצחק' לר' יצחק מנעשכיז מאמר בענין ציצית ותפילין דף טו ע"ב ד"ה והנה בציצית). וכן התיבה 'טלית' עם הכולל היא בגמטריא התיבות 'אין סוף' כשהן במילוי אותיות כך 'אל"ף יו"ד נו"ן סמ"ך ו"ו פ"א', וזה כדי להורות שכשם שהקב"ה המכוּנה 'אין סוף' מקיף לכל העולמות כך גם 'הטלית' היא בחינת סוד אור המקיף הגדול המשמר את האדם מכל דבר רע ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק סו דף קעב ע"ב ד"ה 'ואיכא למימר' מהאר"י ז"ל). לכן כל המניח טלית עם כוונה, ניצול מכל הגָלוּיוֹת של 'הקליפוֹת' ושל אומות העולם, כפי שנרמז בתיבה 'טלית' שהיא בגמטריא 'גָּלֻיּוֹת'. וכל מי שמתפלל כשהוא תמיד מעוטף בטלית גדולה, הרי שיש לטלית כוח להצילו מכל הקליפות שלא ישלטו בו כדי להחטיאו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק סו דף קעב ע"ב ד"ה ואיכא למימר).

ובשעה שאדם יוצא מפתח ביתו לתפילה כאשר הוא מעוטף בטלית ובתפילין על ראשו ('זוהר חדש' מדרש רות דף קג ע"ב ד"ה אמר רבי נהוראי) אז נשלמת המזוזה גם בפרשת הציצית של קריאת שמע. כי יש במזוזה את פרשת 'שמע ישראל' ופרשת 'והיה אם שמוע' אך היא חסרה את פרשת הציצית, ועל ידי הטלית היא נשלמת ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך תלמיד המגלה עמוקות סוף פרשת חיי שרה ד"ה 'ובזה אפשר יובן' בשם הרקנאטי). ואז מגיעה השכינה לשרות עליו ושני מלאכים עומדים לשמור עליו אחד מימין ואחד משמאל, ומלוים אותו עד בית הכנסת ומברכים אותו. ושֵׁד אחד שהוא מקטרג הרגיל להיות עומד לפני פתח ביתו של האדם הולך מאחוריהם ובעל כורחו עונה ואומר 'אמן' אחר ברכת השכינה והמלאכים ('זוהר חדש' מדרש רות דף קג ע"ב ד"ה אמר רבי נהוראי), ועל ידי כן ניצול האדם מכל נזק ומכל משחית לפי שהמלאך המשחית זז מפתח ביתו ('רקנאטי' פרשת שלח לך ד"ה מדרש רות פתח, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת צ' אות כח). ונרמז הדבר במה שנאמר "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם" (במדבר טו, לח), "לְדֹרֹתָם" – נכתב בניקוד חסר וניתן לקוראו כאילו נכתב 'לדִירתם', כלומר בשביל שהאדם יוצא מבית דירתו עם מצות הציצית הרי בזה הוא מוגן מהמשחית ('רקנאטי' על התורה פרשת שלח לך ד"ה מדרש רות פתח).

התכלת שבציצית מורה על 'דין' וריבוי הלבן שהוא 'חסד' גובר עליו

בזמן בית המקדש היה אחד מהחוטים שבכל כנף של הציצית צבוע בצבע תכלת על ידי צבע שהפיקו מחילזון, וכפי שציוה ה' "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת" (במדבר טו, לח). והיה רק פתיל תכלת אחד בכל כנף לעומת שלושה פתילים בצבע לבן ('ספר הליקוטים' לר' יחיאל היילפרין מחבר ספר 'סדר הדורות' ערך 'מצות' סעיף ק) כיון שצבע התכלת מורה על הדין (זוהר פרשת תרומה דף קנב ע"א ד"ה כל גוונין) של מעלה ('גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן חלק א דרוש נט דף קטו ע"א טור א ד"ה ואמנם להבין היטב) וצריך שריבוי הלבן שהוא 'חסד' יגבר על התכלת שהוא 'דין' ('ספר הליקוטים' למחבר 'סדר הדורות' ערך 'מצות' סעיף ק) כי העולם מתנהג ב'מדת החסד' ו'מדת הדין' טפלה לו (עפ"י 'גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן פרשת קרח דף סו ע"א טור ב ד"ה על כל אלה). וזה הטעם שכל הצבעים שאדם חולם עליהם בשינה מורים לטובה חוץ מצבע התכלת (זוהר פרשת תרומה דף קנב ע"א ד"ה כל גוונין טבין לחלמא) שהוא סוד 'כסא דין' המכלה את הכל ('אור החמה' על זוהר פרשת שלח לך דף קעה ע"א ד"ה 'ציצית נוקבא' רעיא מהימנא ממהרח"ו) כפי הרמוז בשמו 'תכלת' ('גבול בנימין' חלק ג דרוש ל דף נח ע"ב טור ב ד"ה ובפ' הבאה כתוב) והוא פועל כִּלָּיוֹן בבני האדם ('אור החמה' על זוהר פרשת שלח לך דף קנב ע"א ד"ה 'חוור מכל גוונין' מהרמ"ק).

התכלת רומז לתוקף הדינים ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק סו דף קעב ע"ב ד"ה לפיכך צותה התורה) ולזה רמזו רבותינו כשאמרו "התכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד" (ראה גמ' סוטה דף יז ע"א) 'גבול בנימין' חלק ג דרוש ל דף נח ע"ב טור ב ד"ה ובפ' הבאה כתוב). לכן עיקר שלטון גוון התכלת הוא בלילה שאז הוא 'תוקף הדין' והקליפות שולטות. מטעם זה דרשו רבותינו "מאימתי קורין את שמע בשחרית – משיכיר בין תכלת ללבן. רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי" (משנה ברכות א, ב), כלומר צריך שיתמעט 'הדין' של הלילה שהוא בחינת התכלת קודם שיקרא האדם קריאת שמע ('פרדס רימונים' להרמ"ק שער הגוונים סוף פרק ד). ונרמז גם בשמו "תְּכֵלֶת" שהוא מלשון תכלית וקץ (ביאור 'החייט' לר' יהודה חייט על 'מערכת אלוקות' פרק רביעי ד"ה דוגמת צבע. ראה 'רקנאטי' פרשת שלח לך ד"ה ספר הבהיר מאי). מטעם זה ראוי להימנע מללבוש בלילה בגד שיש בו 'פתיל תכלת', כדי שלא לעורר תוספת דין על ידי 'התכלת' בעת שכבר מושל הדין ('מאמר הנפש' להרמ"ע מפאנו פרק שני).

בכל המסעות במדבר היו מכסים את הכלים בבגד תכלת ומעליו "עוֹר תָּחַשׁ", כמו שעשו במזבח הזהב שנאמר "וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְשָׂמוּ אֶת בַּדָּיו" (במדבר ד, יא) ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ג דרוש ל דף נח ע"ב טור ב ד"ה ובפ' הבאה כתוב). הטעם לזה כדי שעוֹר התחשׁ יגן מפני הגשם והאבק (רמב"ן במדבר ד, ו). אך ארון הברית היה שונה לפי שהניחו עליו קודם את עור התחש ומעליו את בגד התכלת שנאמר "וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת: וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמָעְלָה וְשָׂמוּ בַּדָּיו" (במדבר ד, ו- ז). והטעם לכך לפי שצבע התכלת מורה על 'הדין' ועל ידי שהיה נראה 'התכלת' לעיניהם של בני קהת הם היו נזהרים בכבודו של הארון שלא לזון את עיניהם ממנו כדי שלא יעשה בהם כליה. ומשום כך על אף שבכל הכלים נאמר "בֶּגֶד תְּכֵלֶת" (במדבר ד, ח) הרי שבארון נאמרה לשון אחרת "בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת" (במדבר ד, ז) שעליו אונקלוס תרגם "לְבוּשׁ גְמִיר תִּכְלָא", כשהתיבה "גְמִיר" פירושה ומלשון 'כליה' כפי שעל הפסוק "הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה" (בראשית יח, כא) תרגם אונקלוס "אֶעְבֵּד עִמְּהוֹן גְּמִירָא" ('גבול בנימין' חלק ג דרוש ל דף נח ע"ב טור ב ד"ה ובפ' הבאה כתוב).

יש כוח בצבע התכלת לדחות ולהבריח את 'החיצונים' מאותו המקום

גוון התכלת דוחה את החיצונים ('שער המצוות' להאר"י ז"ל סוף פרשת תזריע ד"ה ועתה נבאר איך) מבריחם ומרחיקם ('קהלת יעקב' ערך 'לי' על לילי' אות ה) ומסמא את עיניהם ('שם משמואל' פרשת לך לך שנת תרפ"א דף קמא טור ב) ומטיל אימה על הסטרא אחרא ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראדמסק פרשת תצוה סוף ד"ה ושמת הכל). מטעם זה לאחר שמרדכי היהודי יצא בלבוש "תְּכֵלֶת" מיד אחר כך מוזכר שהיה "אוֹרָה" ליהודים כפי שנאמר "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה: לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" (אסתר ח, טו - טז) ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראדמסק פרשת תצוה סוף ד"ה ושמת הכל). וגם בסוף המגילה אחרי שהתבטלה הגזירה של המן הרשע ויצאה הגזירה "וְלִהְיוֹת הַיְּהוּדִים עֲתִידִים לַיּוֹם הַזֶּה לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם" (אסתר ח, יג) אז יצא מרדכי שוב בלבוש "תְּכֵלֶת" המורה על הכליון של אויביהם שנאמר "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וכו' " (אסתר ח, טו) ('גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן חלק א' דרוש לו פרשת שלח דף סז ע"ב טור ב ד"ה אבינו יעקב ע"ה).

בכל מקום שהיה צורך להגביל את 'החיצונים' שלא ייכנסו פנימה להחריב את העולם – השתמשו ב'תכלת'. כך היה בשעת המסעות שהמשכן והכלים היו מכוסים 'בתכלת', כולל שולחן הפנים וארון הברית והמנורה ומלקחיה ומחתותיה ומזבח הזהב וכלי השרת כפי שנאמר "וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת הַקְּעָרֹת וְאֶת הַכַּפֹּת וְאֶת הַמְּנַקִּיֹּת וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה: וּפָרְשׂוּ עֲלֵיהֶם בֶּגֶד תּוֹלַעַת שָׁנִי וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְשָׂמוּ אֶת בַּדָּיו: וְלָקְחוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת נֵרֹתֶיהָ וְאֶת מַלְקָחֶיהָ וְאֶת מַחְתֹּתֶיהָ וְאֵת כָּל כְּלֵי שַׁמְנָהּ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ לָהּ בָּהֶם: וְנָתְנוּ אֹתָהּ וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ אֶל מִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְנָתְנוּ עַל הַמּוֹט: וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְשָׂמוּ אֶת בַּדָּיו: וְלָקְחוּ אֶת כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם בַּקֹּדֶשׁ וְנָתְנוּ אֶל בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אוֹתָם בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְנָתְנוּ עַל הַמּוֹט" (במדבר ד, ח - יב) (מאמר 'צבאות ה'' להרמ"ע מפאנו אות טז ד"ה ודע כי גוון התכלת).

מטרת כיסוי המשכן והכלים 'בתכלת' בשעת המסעות היה על מנת שלא יקטרגו 'החיצונים' ויימנעו את הקמת המשכן בעת החנייה. אמנם מזבח החיצון היה שונה משאר הכלים שלא היו שׂמים עליו 'תכלת', כי ירד עליו אש מן השמים ביום שמיני של המילואים והוא המשיך להיות דולק בכל עת, והיווה הגנה מפני 'החיצונים' (מאמר 'צבאות ה'' להרמ"ע מפאנו אות טז ד"ה ודע כי גוון התכלת). ועל פי מעלה זו של התכלת מובן מה שמצוי בעיר הקודש צפת שהיתה בעבר עיר של גדולי המקובלים, אשר חלק מבתיה העתיקים צבועים מבחוץ בצבע 'תכלת'. וכן הוא מה שמצוי בקברי הצדיקים בצפונה של ארץ ישראל כמו בבית העלמין העתיק של צפת, שחלק מהקברים צבועים בצבע 'תכלת' – ונראה שנעשה כך על מנת להרחיק את 'החיצונים' מהבתים ומהקברים.

'החיצונים' יש להם 'עין רעה', וכשהם היו רוצים להתבונן על כלי הקודש של המשכן היה מול עיניהם את גוון 'התכלת' ועל ידי זה לא היתה עיניהם יכולה לשלוט בהם (זוהר פרשת שלח לך דף קסג ע"ב ד"ה כגוונא דא). לכן גם הכהן גדול היה לובש מעיל שכולו היה עשוי מתכלת שנאמר "וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת" (שמות כח, לא) כדי שהחיצונים לא ישימו עליו 'עין הרע' בשאר תיקוניו במטרה למנוע ממנו את 'רוּח הקוֹדש' ('מאמר צבאות ה'' להרמ"ע מפאנו אות טז ד"ה ודע כי גוון התכלת). וזהו גם עניין הציצית, שכאשר הסטרא אחרא מסתכל באדם הלובש ציצית עם פתיל תכלת כדי להזיקו – הוא אינו יכול להרע לו בעינו הרע (זוהר פרשת שלח לך דף קסג ע"ב ד"ה כגוונא דא), וגם הרבה מכוחות 'החיצונים' נכנעים לפני הלובש ציצית עם פתיל תכלת ('מאמר צבאות ה'' להרמ"ע מפאנו אות טז ד"ה ודע כי גוון התכלת).

הציצית שומרת ומגנה על האדם בחייו מפני המזיקים ו'החיצונים'

כאשר האדם אינו לובש ציצית כשרה כתיקונה אזי אין לו שמירה והוא מוטל בסכנה ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת קדושים דף קג ע"א טור ב ד"ה ועי"ל שהמצרים היו). ואילו כאשר הציצית כן כתיקונה אף שאין בה פתיל תכלת (עפ"י 'תפארת שלמה' לסוכות ד"ה 'נחזור לענינינו כי זהו'), הרי היא מהווה שמירה גדולה לאדם מפני המזיקים ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל ענין דרושי הלילה דרוש א', 'מקור חיים' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו הלכות ציצית סימן ח' סעיף יא) שלא יוכלו לגשת אליו וגם לא להדיחו מהדרך הטובה ('זרע שמשון' פרשת קדושים דף קג ע"א טור ב ד"ה ועי"ל שהמצרים היו), היות והוא מכוסה מהם וממלאכי חבלה ('בית שמחה' לר' אברהם חמוי מפרק 'דיני טלית קטן ולבישתו') ויש לו אז שמירה הגוּנה. וכן אומרים בנוסח לשם יחוד של האשכנזים ושל חלק מהספרדים לפני לבישת הציצית "וְעַל יְדֵי מִצְוַת צִיצִית תִּנָּצֵל נַפְשִׁי וְרוּחִי וְנִשְׁמָתִי וּתְפִילָּתִי מִן הַחִיצוֹנִים, וְהַטַּלִּית יִפְרוֹשׂ כְּנָפָיו עֲלֵיהֶם וְיַצִּילֵם כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף" ('תפארת שלמה' לחג הסוכות ד"ה 'נחזור לענינינו כי זהו', 'בית-אל' לר' אברהם חמוי מתוך 'לשם יחוד' שסידר לעטיפת טלית גדול). וכך היה עם שאול המלך, שהיה הולך עם ציצית לכל מקום ועל ידה היה נשמר מפני המזיקים (עפ"י 'זרע ברך' על התורה לר' ברכיה ברך סוף פרשת חיי שרה ד"ה ובזה אפשר יובן).

ובשעה ששאול נכנס למערה כדי לְהָסֵךְ את רגליו בצנעה כפי שנאמר "וְשָׁם מְעָרָה וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו" (שמואל א' כד, ד) בא דוד וכרת את כנף מעילו שנאמר "וַיָּקָם דָּוִד וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל בַּלָּט" (שמואל א' כד, ה) ואמרו רבותינו ש"כְּנַף מְּעִיל" הכוונה לכנף הציצית שלו. ונמצא כי דוד ביטל את שאול ממצות הציצית לשעה אחת ('מדרש שוחר טוב' על התהלים מזמור ז ד"ה 'ה' אלקי אם עשיתי זאת' בשם ר' נחמיה). אז היתה נשמת שאול מתייראת מפני המזיקים והשדים המצויים שם, כי המערה שהוא היה נמצא בא היא מקומם ודירתם, ואילו הציצית שהיתה עליו עד כה וְהֵגֵנָה עליו מפניהם נפסלה. שאול שלא ידע בתחילה על כריתת כנף הציצית, ותלה את הפחד בכך שהיה הולך בצידי הדרך אשר שם מצויים המזיקים (ראה גמ' בבא קמא דף ס ע"ב). לכן כאשר קם בזריזות ויצא מן המערה הוא הלך באמצע הדרך על מנת להתרחק מגבולם שנאמר "וְשָׁאוּל קָם מֵהַמְּעָרָה וַיֵּלֶךְ בַּדָּרֶךְ" (שמואל א' כד, ח). ובסוף ימיו של דוד מדה כנגד מדה בא מלאך המוות וקינח את חרבו בטליתו של דוד, וכשראה דוד את החרב החלו אבריו מרתיתים וכך נשארו עד יום מותו (ראה 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מג ד"ה ר' שמעון אומר) ('זרע ברך' על התורה לר' ברכיה ברך סוף פרשת חיי שרה ד"ה אמנם יתיישב וד"ה ובזה אפשר יובן).

לכן היה מנהג בישראל לעטוף את התינוק הנימול בטלית, כדי לשומרו מפני 'הקליפות' המתגרות בו ביותר. כי על ידי הציצית יש כוח להיסתר מפני כוחות החיצונים כמו שנרמז בפסוק "לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה" (איוב לח, יג). טלית זו גם רמזה כי על ידי מצות המילה יתמו ויכרתו 'החיצונים' ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק סו דף קעב ע"ב ד"ה 'ואיכא למימר' ראה בהשמטות בסוף הספר). ועוד על ידי עיטוף הנימול מתעוררים עליו רחמי שמים בעת הרצון ההיא, שזכות מצוה זו תצילהו שלא יטמא את בריתו כשיגדל ויהיה לאיש. כי אחת מסגולות הציצית היא שאדם הזהיר בה ניצול מפיתויו של הס"מ הנכנס ללבו ומפתהו לזנוּת. וזה כוונת הפסוק "נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב" (משלי ו, לב) כלומר שכל "נֹאֵף" עם אשה באה לו תקלה זו משום שהוא "חֲסַר" ב"לֵב" חוטים של ציצית, לפי שאינו נזהר בהם. לכן התיבה "נֹאֵף" נכתבה בלי אות ו' כי על ידי כן היא בגמטריא 'סמא-ל' שהוא המחטיא את האדם בזה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק סו דף קעב ע"ב ד"ה 'עוד נכון הדבר').

כוח הטלית הוא לגרש את 'החיצונים' ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן דף יא ע"ב טור ב ד"ה הרי כי הטלית הוא סוד). מטעם זה מרגילים את הילד ללבוש ציצית כבר מגיל שלוש כי על ידי כן שׁוֹרה עליו רוּח הקדוּשה ('ספר זכירה' לר' זכריה סימנר דף ה ע"א ד"ה לכן מרגילין) ואז יש לילד הגנה מרוחות הטומאה שמנסים להחטיא את האדם. כי היצר הרע לוחם באדם תמיד עם ארבע מחנות סביב ארבע רוחותיו, וכנגדם העמיד הקב"ה ברחמיו ארבע מלאכים שישמרו על העולם ועל האדם והם – מיכאל בדרום, גבריאל בצפון, אוריאל במזרח ורפאל במערב. אמנם כיון שאין מלכות של אחד מאותם מלאכים נוגעת בחברתה לכן יש מעט מקום פנוי באותם סדקים שנשארו בקרנות שבין ממשלתם, ובין 'תקופה' ל'תקופה' בשנה יכולים לנשב משם רוחות רעות בעולם. לכן הצטווּ ישראל להטיל ציציות בארבע זוויות הבגד על מנת להצילם מאותם רוחות רעות שעוברות בארבע הקצוות שבעולם. ולזה גם הועילה זריקת הדם בארבע קרנות המזבח שבמקדש ('יסוד יוסף' לרבו של מחבר 'קב הישר' סוף פרק עט).

לכן נכון שתמיד תהיה ציצית על האדם ('דבר המלך' חלק ב' לר' אברהם בראד בסוף הספר בחלק 'פתח עינים' חלק ב' דף קג ע"א טור א פרק טו, ו) ולא יסיר את הציצית מעליו אפילו בשעת השינה, בכדי למנוע מהסטרא אחרא לשלוט עליו. וכן היה עם דוד המלך שלא היה מסיר את הציצית מעליו גם בזמן השינה. לכן רק כאשר דוד המלך היה בבית המרחץ הוא דאג על שהוא 'ערוּם מהמצוות' כי היה ללא תפילין או ציצית, אך לא דאג כן בשעה שהיה ישן שהרי היה עליו ציצית. וכך ראוי לנהוג למי שהוא ירא את ה' מרבים ללבוש את הציצית גם בלילה ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל ענין דרושי הלילה דרוש א', 'מקור חיים' לר' חיים הכהן תלמיד המהרח"ו הלכות ציצית סימן ח' סעיף יא, 'נגיד ומצוה' ענין תפילה בותיקין ד"ה צריך לשכב עם טלית קטן) בהיותו ישן ('מצת שמורים' סוד ציצית קטן ד"ה דע כי הטלית קטן), ואף בשעה שנמצא עם אשתו – בשל כוח השמירה של הציצית מפני 'החיצונים' (ויכול לכרוך הציצית סביב צווארו או להטותה לאחוריו) (עפ"י 'שער הכוונות' להאר"י ז"ל ענין דרושי הלילה דרוש א' ו'מצת שמורים' לר' נתן שפירא סוד ציצית קטן ד"ה דע כי הטלית קטן. וכן כתבו ה'בן איש חי' שנה א' פרשת בראשית ט, 'ברכי יוסף' או"ח סימן ח סעיף ז, 'מזמור לאסף' פסקי דינים לר' ששון מרדכי דף כח ע"ב תחילת פרק 'דיני ציצית'. וראה 'אור צדיקים' למהר"מ פאפירש סימן ז אות ח).

הציצית מגנה על גוף המת אחרי פטירתו ורוחו נשמרת בעולם העליון

בשעת הקבורה עוטפים את גופו של המת בטלית ('מעבר יבוק' פרק סדר הרחיצה). ואם הנפטר היה מכסה בחייו את ראשו עם טלית בתפילה ('מעבר יבוק' שפתיי רננות פרק י"ג) כפי שראוי לעשות מתחילת התפילה ועד סופה כדי שלא יהיה ראשׁו של האדם מגולה ממצות הטלית בשעה שהשכינה שׁוֹרה על ראשו ('דעת חכמה ומקור חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר בחלק מקור חכמה הלכות ציצית ועטיפתו אות ז), אזי טוב לכסות את ראשו בטלית גם בשעת הקבורה. ועושים כך אפילו אם האדם היה מכסה את ראשו רק בשעת תפילת העמידה ('מעבר יבוק' שפתי רננות פרק י"ג). ועל ידי כיסוי המת בטלית, הוא נעשה מוגן מכל המזיקים ומלאכי החבלה ('מעבר יבוק' שפת אמת תחילת פרק כ"ה). ו'החברה קדישא' שקוברת את הנפטר מְכַוֶּנֶת בעת שמניחה את הטלית עליו להסתיר אותו מ'בעלי הדין' הרוחניים ולהכניס את נשמתו תחת כנפי השכינה ('מעבר יבוק' שפתי רננות פרק י"ג) ועל ידי כן הגוף שלו נח בקבר ורוחו ניצלת מ'בעלי הדינים' ומתלבשת ב'טלית' בגן עדן ('מקור חיים' אורח חיים לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו סימן י סעיף א).

ומי שבחייו התפלל תמיד מעוטף בטלית גדולה, הרי שיש בכוחה של המצוה הזו להצילו מכל הקליפות שלא ישלטו בו להחטיאו. ואחרי מותו הוא מתלבש מ'אוֹר לבן' רוחני כמו צבע הטלית, אשר מכרית את כל הקליפות ומלאכי החבלה שלא ישלטו בו ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק סו דף קעב ע"ב ד"ה ואיכא למימר). וכאשר עולה נשמתו מכריזים עליו בפני הבורא "רבון העולמים! זהו שהיה מכסה אותי בעִטוּף מצוה של ציצית, בחמשה קשרים ושלש עשרה חוליות לכל צד ובשלשים ושנים ענפים של מצוה!" ומיד מְצַוֶּה הקב"ה למלאכי המרכבה של מעלה ליטול אותו בכנפיהם ולפרוח עמו ממקום למקום, ולכסות עליו מכל המזיקים ומלאכי חבלה ('תיקוני הזוהר' תיקון י"ח דף לג ע"א ד"ה מיד הא. ושלש עשרה החוליות שהוזכרו הם כמו שעושים לפי האר"י ז"ל בקשרים שבציצית). לכן בגד זה נקרא 'טלית' שהוא מלשון 'נטילת ארעא' שבארמית, כלומר ענין של עילוּי והתרוממות, כי בכוחו להעלות את האדם עד למעלה העליונה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק סו דף קעב ע"ב ד"ה ואיכא למימר).

אדם הלובש ציצית אין הסטרא אחרא יכול להזיק לו בעינו הרע בחייו ('נפש חיים' לר' חיים פאלאג'י מערכת צ' אות כו ערך ציצית). אך כנגד זה, אם האדם לא התעטף 'בעיטוף מצוה' (זוהר פרשת שלח לך דף קעד ע"ב ד"ה אמר רבי יצחק) כלומר בטלית גדולה ('נצוצי אורות' פירוש להחיד"א על זוהר פרשת שלח לך דף קעד ע"ב אות א) ולא התלבש 'בלבוש מצוה' (זוהר פרשת שלח לך דף קעד ע"ב ד"ה אמר רבי יצחק) כלומר בציצית קטנה ('נצוצי אורות' פירוש להחיד"א על זוהר פרשת שלח לך דף קעד ע"ב אות א) בחייו, אזי כאשר הוא ייכנס בעולם העליון לאחר פטירתו, הוא יהיה עומד שם בלבוש מטוּנף שאין ראוי להתלבש בו, כלומר ילבישו אותו בלבוש הניכר למלאכי החבלה ולבעלי גיהנום. ואוי לאותו האדם שמתלבש בלבוש זה שהרי כמה מלאכי חבלה עתידים לאחוז בו ולהכניסו לגיהנום (זוהר פרשת שלח לך דף קעד ע"ב – קעה ע"א ד"ה אמר רבי יצחק כתיב הכא וד"ה תא חזי כמה לבושין מתחזין).

על ידי לבישת הציצית יש סגולה להיות האדם מכוסה מכל מזיקין ומלאכי חבלה ('נפש כל חי' לר' חיים פאלאג'י מערכת צ אות ח ד"ה 'ציצית' מתיקוני הזוהר תיקון יח). ובשעה שיש 'דין ורתיחה' המקטרגים שולטים בעולם והם יכולים להיפרע ממי שלא מוגן על ידי הציצית ('רסיסי לילה' לר' צדוק הכהן סימן לד ד"ה מצות ציצית). ועוד הציצית גם מזכה את האדם לעתיד לבוא, שכאשר גופו יחזור ויתנער בעת תחיית המתים ויקום מבין כל שוכני עפר, הרי זה יהיה בזכות מצות הציצית שהאדם טרח והשתדל בה. וזה נרמז בפסוק שנאמר על עת תחיית המתים "יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶךָ וָאָרְץ רְפָאִים תַּפִּיל" (ישעיה כו, יט), "טַל" – גימטריא שלושים ותשע, ללמד שבזכות שלושים ותשע כריכות שיש על הפתיל שבציצית יזכה האדם לקום לתחייה ('מקור חיים' לתלמיד מהרח"ו ר' חיים הכהן מארם צובא בחלק אורח חיים סימן י סעיף א, 'מקור חיים' חלק אורח חיים סימן יד סעיף א).

מעלת לבישת הציצית גדולה מאוד כיום אפילו שאין בה תכלת

בתחילה כשבית המקדש היה קיים, היה לישראל את החילזון שממנו עשו את צבע התכלת. ועל ידי כוח מצות התכלת שהיה בישראל היו ישראל גוברים על כל אוּמה ולשון, לפי שהתכלת מכלה הכל שהוא 'דין קדוש ונורא' שממית את 'החיצונים'. אבל אחר כך היה בישראל עוון 'שנאת חינם' שבגינו נחרב בית המקדש, ובגלל השנאת חינם 'החיצונים' פגמו ב'תכלת' והסתלקה אז הארת התכלת למעלה. והתיבות 'שִׂנְאַת חִנָּם' עם הכולל הם בגמטריא 'תכלת' כי יש לתכלת תמיד שנאה עם 'החצונים' הנקראים 'חִנָּם', אך בעת החורבן החיצונים פגמו בה. דבר זה גרם שאומות העולם גברו על ישראל ועשו בהם כרצונם, כי הסתלק מהם כלי מלחמתם שהוא 'התכלת' אשר היתה חרב קדוֹשה הנוקמת נקם ברית ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא שהיה אב"ד באיטליה מאמר ראשון פרק סו דף קעב ע"ב ד"ה ומאחר שגם בזמן).

אך גם אם אין האדם מטיל פתיל 'תכלת' בציציות שבבגדו, ראוי לו להשתדל ולקיים את מצות הציצית בכל עת ובכל מקום (עפ"י זוהר פרשת שלח לך דף קעה ע"א ד"ה וכד אסתכלנא) ולהיות זהיר בה ולהתחזק בה ככל יכולתו וכפי שהורו רבותינו ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק סו דף קעב ע"ב ד"ה ומאחר שגם בזמן הזה). ויעשה את ציציותיו לבנות (עפ"י 'זכר דוד' מאמר ראשון פרק סו דף קעב ע"ב ד"ה לפיכך צותה התורה) כפי שנאמר "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים" (קהלת ט, ח) (זוהר פרשת שלח לך דף קעה ע"א ד"ה תא חזי כמה לבושין). לכן כל התיבות בפסוק "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים" יוצאות יחד בגמטריא התיבות 'הן ציצית לבגדיך' ('פירוש הרוקח' פרשת שלח לך 'שער פנים ואחור ושער תגין' ד"ה מי שמבזה הציצית). ואין בעיה לשים ציציות לבנות במקום התכלת, כי התכלת לא מעכב את הלבן והלבן לא מעכב את התכלת (גמ' מנחות דף לח ע"א) ויכול האדם להטיל רק ציציות לבנות בבגדו (רמב"ם הלכות ציצית פרק א הלכה ד).

הפתיל תכלת מורה על דין (ביאור 'החייט' לר' יהודה חייט על 'מערכת אלוקות' פרק רביעי ד"ה דוגמת צבע, 'דעת חכמה ומקור חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר בחלק מקור חכמה קצת עיניני ציצית ד"ה הנה בענין מצות ציצית), על כן כאשר האדם רואה ומתבונן בו הוא מְפַחֵד ממידת 'הדין' וממילא נזהר במצוות ה'. וזהו מה שנאמר "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (במדבר טו, לח - לט) (ביאור 'חייט' לר' יהודה חייט על 'מערכת אלוקות' פרק רביעי ד"ה דוגמת צבע). ועל ידי ראית התכלת שבציצית מגיע לאדם גם 'יראה' שנאמר "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' " (במדבר טו, לט) (זוהר פרשת תרומה דף קנב ע"ב ד"ה בשעתא דחמי בר נש), לכן האותיות 'רְאִיַּת' מתוך התיבה "וּרְאִיתֶם" שווה לאותיות 'יִרְאַת' ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק סו דף קעב ע"ב ד"ה לפיכך צותה התורה).

אמנם גם כאשר האדם לובש רק חוטי לבן ('עבודת הקודש' להחיד"א בחלק 'קשר גודל' סימן ב אות ז, 'בית שמחה' לר' אברהם חמוי דיני ציצית אות ד) עליו להסתכל בציצית ולחשוב כאילו יש בה תכלת ('עבודת הקודש' להחיד"א בחלק 'קשר גודל' סימן ב אות ז, 'בית שמחה' לר' אברהם חמוי דיני ציצית אות ד, 'זכר דוד' מאמר ראשון פרק סו דף קעב ע"ב ד"ה לפיכך צותה התורה), משום שאותה ההארה של התכלת ממשיכה כיום (עפ"י 'עבודת הקודש' להחיד"א בחלק 'קשר גודל' סימן ב אות ז, עפ"י 'בית שמחה' לר' אברהם חמוי דיני ציצית אות ד) והיא מתגלה בציציות הלבנות ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק סו דף קעב ע"ב ד"ה והא דלאחר החרבן). וכך ישראל זוכים לתועלת התכלת אף אם אין להם 'תכלת' ממש ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק סו דף קעב ע"ב ד"ה לפיכך צותה התורה). ואז על ידי כן יכול להיכנס באדם פחד ואימה ויראה ('מזמור לאסף' פסקי דינים לר' ששון מרדכי פרק 'מוסר לציצית' ד"ה תאחוז בו) מלחטוא לאביו שבשמים ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק סו דף קעב ע"ב ד"ה לפיכך צותה התורה), כי גוון התכלת הוא 'הדין' הנורא ('מזמור לאסף' פסקי דינים לר' ששון מרדכי פרק 'מוסר לציצית' ד"ה תאחוז בו).

וטוב שהאדם יעביר את הציציות על עיניו באמירת פרשת ציצית שבקריאת שמע, כי אז מובטח לו שלא יבוא לידי סימוי עיניים ('מצת שמורים' לר' נתן שפירא סוד ציצית קטן ד"ה 'דע' בשם הקדמונים, 'בית שמחה' לר' אברהם חמוי דיני ציצית אות ה, 'ספר זכירה' דף ה ע"א ד"ה סגולה כתב בכונת האר"י, ספר 'סגולות ישראל' מערכת ע אות יח ד"ה עינים). ואפילו רק ראיית הציצית בשעה שאומרים "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ" (במדבר טו, לט) בפרשת ציצית, מסוגלת נגד סימוי עיניים ('חיי אברהם' לר' אברהם כלפון על טעמי המצוות דף ד ע"ב אות כו). והיא גם מעבירה מהאדם את 'הקליפות' המחטיאות אותו בשכחה ובעבירה בשגגה כפי שנרמז בפסוק "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה'" (במדבר טו, לט) ('אור החמה' על זוהר פרשת שלח לך דף קעה ע"א ד"ה 'ציצית נוקבא' רעיא מהימנא ממהרח"ו). וכן יכול האדם לזכות על ידי הציצית לחיים, לכן אין לחתוך את חוטי הציציות בברזל אלא בשיניים, כי אינו דין שיונף ברזל המקצר חיים על הציצית המאריכה חיים (עפ"י 'זכר דוד' מאמר ראשון פרק סו דף קעב ע"ב ד"ה והיינו טעמא).

ישראל התפללו במשך הדורות לזכות שוב לשים 'פתיל תכלת' בציצית (עפ"י 'בן איש חי' שנה ראשונה פרשת לך לך אות ג) כפי שהיה בזמן בית המקדש, וכפי שיהיה בזמן בית המקדש השלישי (עפ"י 'שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי הציצית תחילת דרוש ד' ד"ה ודע כי). אמנם באחרית הימים עתיד להתבטל לגמרי 'התכלת' מהציצית. וזה משמעות הציווי שנאמר "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת" (במדבר טו, לח) שהציציות הלבנות יהיו לדורות אך לא 'פתיל התכלת'. לכן נאמרה התיבה "לְדֹרֹתָם" לאחר שציוה הפסוק על הציציות הלבנות "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם", ולא נאמרה התיבה "לְדֹרֹתָם" לאחר שציווה הפסוק על פתיל התכלת "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת" ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת שלח לך ד"ה דבר אל בני ישראל). "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נד).