הפטרת פרשת קרח – גלגולי נשמת שאול המלך

שמואל הודיע לישראל על המלכת שאול שנאמר "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה' כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ: וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר וַיַּנַּח לִפְנֵי ה' וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ" (שמואל א' י, כד – כה). אחרי ששאול המלך הציל את אנשי יבש גלעד, הלך שמואל וחידש את המלכתו שנאמר "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה: וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי ה' וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד" (שמואל א' יא, יד – טו). אמנם מלכותו של שאול היתה רק מלכות לשעה (רמב"ן בראשית מט, י) ובסופה שאול הרג את עצמו כאשר ראה שעתיד ליפול במלחמה בידי הפלשתים שנאמר "וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ" (שמואל א' לא, ד) ונפסקה המלכות ממנו ומזרעו.

ויש להבין, למה שאול אשר היה המלך הראשון שעמד לעם ישראל, הגיע לידי כך שהיה צריך להמית את עצמו במיתה משונה על ידי חרב?

קין הרג את הבל והקב"ה נתן לו אות כסימן שהפוגע בו ימות

קין והבל הביאו קרבן לה'. הבל הביא מבכורות צאנו וקין הביא זרע פשתן שהוא הגרוע שבפרי האדמה (רש"י בראשית ד, ג) כפי שנאמר "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לה': וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ" (בראשית ד, ג – ד). ה' יתברך לא קיבל את מנחתו של קין, וזה גרם לו לקנא באחיו הבל שנאמר "וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו" (בראשית ד, ה) ('ספורנו' בראשית ד, ה ד"ה ויחר). ואז כאשר היו קין והבל נמצאים בשדה, קם קין על הבל אחיו והרגו שנאמר "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (בראשית ד, ח). ועל המעשה הזה אמר הקב"ה לקין "וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (בראשית ד, י).

ה' יתברך גזר על קין שלא ידוּר במקום אחד שנאמר "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ" (בראשית ד, יב) (רש"י בראשית ד, יב). קין פחד שכל אדם שימצא אותו יהרגהו שנאמר "הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי" (בראשית ד, יד), לכן "וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ" (בראשית ד, טו). האות הזאת היתה סימן לכל באי העולם שלא יכו אותו ועל ידה יהיו יראים ממשפט ה' ומדינוֹ. כי לא הוּתר דמו של קין כך ש'כל הקודם זוכה בו', אלא אדרבא כל ההורגו עתיד לבוא תחת קין 'נפש תחת נפש' כפי שאמרו רבותינו על ההורג את חברו "וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן" (פרקי אבות ב, ו) ('באר מים חיים' לר' חיים מצרנוב'יץ על בראשית פרק ד, טו ד"ה ויאמר לו ה' לכן כל הורג קין) כלומר שהקב"ה יתבע את מותו של ההורג (ר' עובדיה מברטנורא פרקי אבות ב, ו).

קין בא על עונשו לאחר שבעה דורות על ידי למך שהרגו בשוגג

לֶמֶךְ היה גיבור וְשָׂר ('פירוש הרוקח' על התורה פרשת בראשית שער הפשט ד, כג, 'חומת אנך' להחיד"א בראשית ד, יז ד"ה 'ויקח לו למך שתי נשים' מרבינו אפרים שהיה מקדמוני אשכנז) וחכם מאד בכל מלאכת מחשבת (רמב"ן בראשית ד, כג ד"ה אבל נראה בעיני), והוא היה מצאצאיו של קין (עפ"י בראשית ד, יז – יח). למך נשא שתי נשים את עָדָה וצִלָּה, כאשר עדה היתה למטרת פריה ורביה לכן היתה יושבת לבדה כאלמנה ('מדרש רבה' כג, ב, 'מדרש לקח טוב' פסיקתא בראשית ד אות יט) מגוּנה עליו וסרה מאצלו, ועל שם כך נקראה 'עדה' שהוא תרגום של 'סוּרה' (רש"י בראשית ד, יט ד"ה עדה). ואילו צִלָּה שתתה כוס של עֲקָרוּת ('מדרש רבה' כג, ב, 'מדרש לקח טוב' פסיקתא בראשית ד אות יט) כדי שתעמוד בתוֹארה שלא יוכחש מַרְאֶיהָ ויופיה בהריונה ('ספר הישר' דף ב ע"ב ד"ה ותהר ותלד עדה) והיתה נמצאת מקוּשטת לפני למך ('מדרש רבה' כג, ב, 'מדרש לקח טוב' פסיקתא בראשית ד אות יט) ככלה (רש"י בראשית ד, יט ד"ה שתי נשים) למטרת התאווה. ועל שם כך היתה נקראת 'צִלָּה' לפי שהיתה יושבת בצִילוֹ. ובזה למך נהג כמנהגם של אנשי דור המבול לקחת שתי נשים, אחת למטרה זו ואחת מטרה זו ('מדרש רבה' כג, ב, 'מדרש לקח טוב' פסיקתא בראשית ד אות יט).

עדה ילדה ללמך שני בנים שנאמר "וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי ישֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה: וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב" (בראשית ד, כ – כא), כלומר שיוּבל חידש את הכלי שיר (הרמ"ד וואלי בראשית פרק א ד"ה ושם אחיו יובל) והיה הראשון שתפס כינור ועוגב (רש"י בראשית ד, כ) כאשר למך אביו הוא שלימדו את חכמת הניגון (רמב"ן בראשית ד, כג ד"ה אבל נראה בעיני). ולעת זקנת צִלָּה ה' פתח גם את רחמה והיא ילדה ללמך בן שנקרא תּוּבַל קַיִן כפי שנאמר "וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן" (בראשית ד, כב) ('ספר הישר' דף ב ע"ב ד"ה ותהר ותלד עדה). ובזה לא הועיל ללמך מה שהשקה אותה כוס עֲקָרוּת ('דעת זקנים' בראשית ד, יט, 'רבינו בחיי' בראשית ד, כב ד"ה וצלה גם הוא) כי הקב"ה רצה להוציא ממנה זרע (מדרש 'לקח טוב' פסיקתא בראשית ד אות כב) שיהיה דור שביעי לקין (עפ"י רש"י בראשית ד, יט ד"ה ויקח לו למך). ומלאכתו של "תּוּבַל קַיִן" היתה "לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחשֶׁת וּבַרְזֶל" (בראשית ד, כב) כלומר הוא היה הראשון (רמב"ן בראשית ד, יז ד"ה והקרוב) שעשה כלי מלחמה (מדרש 'לקח טוב' פסיקתא בראשית ד אות כב) כפי שלימדו למך אביו (רמב"ן בראשית ד, כג ד"ה אבל נראה בעיני).

וכאשר היה למך זקן מאוד הוא נעשה סוּמא כלומר שלא היה יכול לראות בעיניו, לכן תובל קין בנו שהיה נער קטן מאוד היה מוליך אותו ('ספר הישר' דף ג ע"א ד"ה ויהי מקץ ימים רבים). וכשלמך היה רוצה לצוּד חיוֹת, הוא היה לוקח עמו קשת ותובל קין היה אומר לו שהוא רואה חיה באיזה מקום, ואז למך היה מכוון לשם וצד את החיה ('מדרש אגדה' בראשית אות כב ד"ה תובל קין). יום אחד יצא למך עם בנו לשדה ('ספר הישר' דף ג ע"א ד"ה ויהי מקץ ימים רבים) כדי לצוד, והיה בנו אוחזו בידו ('מדרש תנחומא' בראשית יא). באותה העת היה קין בנו של אדם הראשון הולך ובא בשדה לקראתם ('ספר הישר' דף ג ע"א ד"ה ויהי מקץ ימים רבים). ותובל קין טעה וחשב שקין הוא חיה ואמר לאביו שהוא רואה חיה במקום פלוני ('מדרש אגדה' בראשית אות כב ד"ה תובל קין) וְשֶׁיִּמְשׁוֹךְ בקשת ('ספר הישר' דף ג ע"א ד"ה ויהי מקץ ימים רבים), ומיד למך משך בקשת וירה בקין והרגו ('מדרש אגדה' בראשית אות כב ד"ה תובל קין).

אז הלכו למך ותובל קין אצל קין ההרוג. ואמר תובל קין ללמך אביו "לא חיה הרגת, אלא את קין זקנינו הרגתו שיש לו אות במצחו!" (עפ"י 'מדרש אגדה' בראשית אות כב ד"ה תובל קין). ומיד אמר למך "וי לי, זקני הוא!" ('מדרש תנחומא' בראשית אות יא). ולמך שהיה סומא ('מדרש אגדה' בראשית אות כב ד"ה תובל קין) חרה לו מאוד בעשותו הדבר הזה ('ספר הישר' דף ג ע"א ד"ה ויהי מקץ ימים רבים) ואז הוא הִכָּה ידיו זו על זו כף על כף ('מדרש אגדה' בראשית אות כב ד"ה תובל קין) מתוך חרטה על מעשיו, ובטעות פגע ('מדרש תנחומא' בראשית יא, 'מדרש הגדול' בראשית אות כג ד"ה ויאמר למך לנשיו) בין שתי ידיו ('מדרש אגדה' בראשית אות כב ד"ה תובל קין, 'ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל על הפסוק 'ויחי שת חמש שנים') בראשו של תובל קין והרגו ('מדרש תנחומא' בראשית יא, 'מדרש הגדול' בראשית אות כג ד"ה ויאמר למך לנשיו) וכך נשארו שם שלושתם במקום אחד – קין ההרוג, תובל קין ההרוג, ולמך. ובערב יצאו שתי נשותיו של למך לחפש אותו ומצאו את קין זקנם ותובל קין הרוגים, ואת בעליהן למך הסומא ('מדרש תנחומא' בראשית יא, 'מדרש הגדול' בראשית אות כג ד"ה ויאמר למך לנשיו).

בעקבות מעשיו של למך נשותיו פרשׁו ממנו ('ילקוט שמעוני' בראשית רמז לח, 'ספר הישר' דף ג ע"א ד"ה ויהי כאשר מת קין) כי היו שׂונאות אותו על שהמית את קין ואת תובל קין ('ספר הישר' דף ג ע"א ד"ה ויהי כאשר מת קין) וגם פחדו שה' יענישו על שהביא את החרב והרציחה בעולם ('רמב"ן' בראשית ד, כג ד"ה אבל הנראה בעיני). אך למך היה מפציר בהן להישמע אליו ואמר "עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאֲזֵנָּה אִמְרָתִי" (בראשית ד, כג) והוסיף "כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי"?! (בראשית ד, כג), וכוונתו לומר להן כי מה שהוא הרג את קין ה"אִישׁ" וכן את תובל קין ה"יֶלֶד", לא היה זה על ידו במזיד כך שהפצע והחבורה שלהם יקרא על שמו ('ילקוט שמעוני' בראשית רמז לח). ועוד אמר להן "כי אני זקנתי ועיני כבדוּ מזוֹקן וָאַעַשׂ את הדבר הזה בלי דעת!" ('ספר הישר' דף ג ע"א ד"ה ויהי כאשר מת קין). והוסיף למך לומר "כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה" (בראשית ד, כד) כלומר אם קין שהרג את הבל במזיד הקב"ה תלה לו שבעה דורות עד שנהרג, אז הוא שהרג בשוגג על אחת כמה וכמה שיתלה לו שבעים ושבעה דורות ('מדרש אגדה' בראשית אות כב ד"ה ולכך פירשו ממנו, 'מדרש לקח טוב' פסיקתא בראשית ד אות כד).

אף על פי כן נשות למך לא נשמעו לו. אז הוא לקח אותן לבית דין אצל אדם הראשון ('מדרש תנחומא' בראשית יא) ואמר להן "אם הוא אומר שתפרשו ממני על מה שעשיתי תהיו אתן פטורות!" ('מדרש אגדה' בראשית אות כב ד"ה ולכך פירשו ממנו). אז אמרו עדה וצלה לאדם הראשון "אדוננו, למך זה בעלנו הרג את זקננו!" ('מדרש תנחומא' בראשית אות יא) אמר להן אדם הראשון "אם הקב"ה פורע דינו מִן קין מה לכן, חִזְרוּ לבעליכן!" ('מדרש אגדה' בראשית אות כב ד"ה ולכך פירשו ממנו). ואז נשותיו חזרו אליו בעצת אדם הראשון אביהם ('ספר הישר' דף ג ע"א ד"ה ויהי כאשר מת קין). ובאמת ה' יתברך האריך לקין את אפו כמה דורות ('באר מים חיים' על בראשית פרק ד, טו ד"ה ויאמר לו ה' לכן כל הורג קין) כי הוא חזר בתשובה על מעשיו שנאמר "וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל ה' גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא" (בראשית ד, יג) אך בסוף שילם לו רעה כרעתו על אשר עשה להבל אחיו ('ספר הישר' דף ג ע"א ד"ה ויהי מקץ ימים רבים) והתקיים בו "חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם" (תהלים לז, טו) על ידי למך שהרגו ('מדרש תנחומא' פרשת לך לך אות ז). ודווקא למך דן את דינו, שהוא בחינת מלך ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל על הפסוק 'ויחי שת חמש שנים').

במותו של קין התקיים הפסוק "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" (בראשית ט, ו) כאשר ראשי תיבות "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם" יוצא התיבה 'שדה' כי קין הרג את הבל בהיותם בשדה שנאמר "וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (בראשית ד, ח), והתקיים בקין "בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" על ידי למך שהרגו ('ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי תלמיד חבר להרמח"ל פרק האדם וד' יסודותיו בנושא ''צלם כל אדם' ד"ה בענין מ"ש שופך דם). והקב"ה רמז לקין שהוא עתיד להיהרג על ידי למך בפסוק "וַיֹּאמֶר לוֹ ה' לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ" (בראשית ד, טו), כי למך היה סוּמא והרי הסוּמא אינו יכול למצוא דבר והוא צריך אדם אחר שיש לו עֵינַיִם לראות שיהיה עמו וימצא עבורו. וזה מה שהודיע ה' לקין "לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ", כלומר שלא ייהרג על ידי מישהו שיכול למצוא, אלא על ידי למך שלא יכול למצוא דבר. וקין לא דקדק בדבריו של הקב"ה להבין כוונתו (עפ"י 'מזבח אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר ספר 'שבט מוסר' פרשת בראשית דף ה ע"ב טור ב ד"ה אמנם נראה לפרש).

למך התגלגל בשאול בן קיש שהיה המלך הראשון של ישראל

נשמת לֶמֶךְ חזרה לעולם והתגלגלה בשאוּל בן קיש ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל בסדר הגלגול ד"ה כי שבעתים יקם קין, 'ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת בראשית על הפסוק 'כי שבעתים', 'רנו ליעקב' כתב יד למהר"י צמח בערך 'למך' הוצאת אהבת שלום בהערה שם, 'קהילת יעקב' לר' יעקב יולס ערך ש"א אות ד ד"ה שאול המלך, 'קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על ספר מלכים ב' פרק ה' ד"ה ונעמן שר צבא מלך ארם, 'גולל אור' לר' מאיר ביקייאם ערך ל ד"ה 'ואח"כ נתגלגל למך בשאול המלך' בשם הרמ"ע מפאנו, 'סדר הדורות' לר' יחיאל היילפרין אלף הראשון שצה ד"ה למך נתגלגל). ועל אף שנשמתו של למך היתה בתחילה בין אומות העולם, היא התגלגלה בתוך עם ישראל. ודבר זה אפשרי כי מבריאת העולם ועד ימיו של משה רבינו היו יורדים נשמות גבוהות מאוד לכלל אומות העולם, עד שבא משה רבינו והתפלל לפני הקב"ה ואמר "וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (שמות לג, טז) וכוונתו שלא יֵרְדוּ עוד נשמות גבוהות לעובדי עבודה זרה ולא תשרה שכינה עליהם. לכן כל הנשמות שהיו בדורות הראשונים באו אחר כך בתוך בני ישראל ('תפארת שלמה' פרשת וירא על הפסוק 'וישכם אברהם בבקר' בשם כתבי האר"י ז"ל. וראה בזה 'חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין שישי נהר טו ד"ה על זה התפלל).

לכן לֶמֶךְ זה אותיות 'מלך' ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת בראשית על הפסוק 'כי שבעתים', 'שער הגלגולים' להאר"י ז"ל בסדר הגלגול ד"ה כי שבעתים יקם קין, 'קהילת יעקב' לר' יעקב יולס ערך ש"א אות ד ד"ה שאול המלך, 'גולל אור' לר' מאיר ביקייאם ערך ל ד"ה 'ואח"כ נתגלגל למך בשאול המלך' בשם הרמ"ע מפאנו, 'חיי עולם' לר' שמואל שמעלקא טויבש פרשת בראשית אות פה ד"ה ויולד לחנוך, 'תפארת שלמה' פרשת וירא על הפסוק 'וישכם אברהם בבקר' בשם כתבי האר"י ז"ל) כנגד שאוּל שהיה המלך הראשון של ישראל ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת בראשית על הפסוק 'כי שבעתים', 'שער הגלגולים' להאר"י ז"ל בסדר הגלגול ד"ה כי שבעתים יקם קין, 'רנו ליעקב' כתב יד למהר"י צמח בערך 'למך' הוצאת אהבת שלום בהערה שם בשם צמח, 'גולל אור' לר' מאיר ביקייאם ערך ל ד"ה 'ואח"כ נתגלגל למך בשאול המלך' בשם הרמ"ע מפאנו, 'תפארת שלמה' לר' שלמה מרדאמסק פרשת וירא על הפסוק 'וישכם אברהם בבקר' בשם כתבי האר"י ז"ל) כי למך התהפך למלך ('חיי עולם' לר' שמואל שמעלקא טויבש פרשת בראשית אות פה ד"ה ויולד לחנוך). ומטעם זה ממש שאול המלך זכה למלכות למרות שהמלוכה שייכת לדוד המלך עליו השלום, אלא שהוא היה גלגול 'למך' בחינת אותיות 'מלך' ('אדם חוה ותולדותיהם' לר' מנחם איכנשטיין מזידיטשוב חלק שני פ' קעה ד"ה 'למך מבחינת' בשם האר"י ז"ל).

עם ישראל ביקשו ששמואל ימליך עליהם מלך שנאמר "עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם" (שמואל א' ח, ה). אז אמר הקב"ה לשמואל "וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ" (שמואל א' ח, כב). ובתיבות "וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ" כפל הקב"ה את הלשון, כי ביקש לרמוז לשמואל הנביא על שאוּל שראוי למלוך על ישראל כפי שהוא מופיע בפסוקים מיד אחר כך "וַיְהִי אִישׁ מִבִּנְיָמִין וּשְׁמוֹ קִישׁ בֶּן אֲבִיאֵל בֶּן צְרוֹר בֶּן בְּכוֹרַת בֶּן אֲפִיחַ בֶּן אִישׁ יְמִינִי גִּבּוֹר חָיִל: וְלוֹ הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ" (שמואל א' ט, א - ב). והרמז בדבריו של הקב"ה זה בתיבה "מֶלֶךְ" שהיא אותיות 'לֶמֶךְ' גלגולו של שאול. אך שמואל לא הבין את הרמז, ושלח את ישראל לעירם עד שיגלה לו הקב"ה מיהו המלך שנאמר "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ" (שמואל א' ח, כב) ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו פרק ח דף פד ע"א טור ב ד"ה ויאמר ה' אל שמואל).

שנות האדם קצובים לו מעת בריאתו, בין הרבה ובין מעט. ומי שמת בזמן מועט משלימים לו שנותיו בגלגול הבא. ואם הוצרך להתגלגל שוב בעולם אז מחלקים לו את שנותיו בין גלגוליו. ולפעמים אדם שמעביר על מדותיו זוכה לקבל שָׁנִים מאדם אחר שמת בקיצור שָׁנִים (ראה גמ' חגיגה דף ה תחילת ע"א) ('זרע יצחק' לר' יצחק חדאד מחכמי ג'רבא שמואל א' על הפסוק 'בן שנה שאול במלכו' בשם האר"י ז"ל בספר הגלגולים). והנה שאול המלך היה גלגול למך, וכל השנים הראשונות למלוכתו של שאול היו סיום שנות חייו של למך כפי שנקבע לו מעת תחילת הבריאה. ואחר כך שאוּל נכנס לשנותיו העצמיות כפי שנקבעו לו בתחילת הבריאה, לכן נאמר עליו "בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ" (שמואל א' יג, א) שהכוונה כי שאול היה באותה העת "בֶּן שָׁנָה" מהשנים שנקבעו לו ולא מהשנים שנקבעו ללמך שכבר נשלמו שנותיו ('זרע יצחק' לר' יצחק חדאד מחכמי ג'רבא שמואל א' על הפסוק 'בן שנה שאול במלכו' בשם ר' אברהם בן מוסא. וראה מלבי"ם שמואל א' יג, א שכתב כי לא מצאו המפרשים פירוש לפי הפשט לפסוק זה שלעיל).

למך לימד את חכמת הניגון, ועל ידי כן בנו יובל (רמב"ן בראשית ד, כג ד"ה אבל נראה בעיני) חידש את כלי השיר (הרמ"ד וואלי בראשית א ד"ה ושם אחיו יובל) והיה הראשון שניגן בכינור ועוגב (רש"י בראשית ד, כ) שנאמר "וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב" (בראשית ד, כא). והנה שאול המלך שהיה גלגולו של למך ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל בסדר הגלגול ד"ה כי שבעתים יקם קין, 'ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת בראשית על הפסוק 'כי שבעתים', 'רנו ליעקב' כתב יד למהר"י צמח בערך 'למך' הוצאת אהבת שלום בהערה שם) נזקק בעצמו לכלי הכינור, כי היתה אוחזת בו 'רוח רעה' ועבדיו הציעו לו להעבירה על ידי ניגון כְּלִי הכינור שנאמר "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל אֵלָיו הִנֵּה נָא רוּחַ אֱלֹקִים רָעָה מְבַעִתֶּךָ: יֹאמַר נָא אֲדֹנֵנוּ עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ יְבַקְשׁוּ אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ אֱלֹקִים רָעָה וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְטוֹב לָךְ" (שמואל א' טז, טו - טז). ואכן שאול חיפש ומצא את דוד שהיה מנגן לפניו בכינור ועל ידי כן היה מעביר מעליו את הרוח רעה שנאמר "וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹקִים אֶל שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה" (שמואל א' טז, כג).

למך הרג את קין בשוגג במושכו בקשת, ושאול המלך שהיה גלגולו היה בטבעו חושש פן יהרוג שוב בשוגג ויחטא כבפעם הראשונה. והנה כאשר שאול המלך בא להילחם בעמלק ('כורסייא דאליהו' לר' חביב חיים דוד סתהון בפרק 'ביאור שורש נשמת שאול המלך' ד"ה ועל פי דברי) שנאמר "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר" (שמואל א' טו, ג) אז חלה עליו המצוה לעשות בהם דין ולהחרימם מחמת היותו מלך ממש, ובדומה למה שעלה בידו לעשות דין בקין בגלגול הקודם בהיותו 'למך' שהוא בחינת 'מלך' ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל על הפסוק 'ויחי שת חמש שנים'). ואז שאול המלך פנה אל שבט הקיני וביקש שיסורו מתוך העם עמלקי פן יהרגם בשוגג כבגלגולו הקודם שנאמר "וַיָּבֹא שָׁאוּל עַד עִיר עֲמָלֵק וַיָּרֶב בַּנָּחַל: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיָּסַר קֵינִי מִתּוֹךְ עֲמָלֵק" (שמואל א' טו, ה – ו) ('כורסייא דאליהו' לר' חביב חיים דוד סתהון בפרק 'ביאור שורש נשמת שאול המלך' ד"ה ועל פי דברי).

שאול יצא להילחם בעמלק וְהִכָּה אותו שנאמר "וַיַּךְ שָׁאוּל אֶת עֲמָלֵק מֵחֲוִילָה בּוֹאֲךָ שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרָיִם: וַיִּתְפֹּשׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי וְאֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי חָרֶב" (שמואל א' טו, ז - ח). אמנם שאול חמל על אגג שלא כציווי ה' שנאמר "וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל הַכָּרִים וְעַל כָּל הַטּוֹב וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם" (שמואל א' טו, ט). בעקבות כך הקב"ה הודיע לשמואל כי הוא ניחם על המלכתו של שאול שנאמר "וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל שְׁמוּאֵל לֵאמֹר: נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים" (שמואל א' טו, י – יא). והנה התיבה "לְמֶלֶךְ" שבפסוק "נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ" מיותרת, שהיה צריך לומר רק "נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל" שהרי אם המליכוהו ודאי הוא מלך, אלא כוונת ה' שניחם על שהמליך את שאול אשר קם בישראל ל"מֶלֶךְ" מבחינת 'למך' ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל בסדר הגלגול ד"ה 'כי שבעתים יקם קין' בהגה מהמהר"י צמח, 'רנו ליעקב' כתב יד למהר"י צמח בערך 'למך' הוצאת אהבת שלום בהערה שם).

שאול המלך המית את עצמו בחרב כי התחייב מיתה על הריגת קין

שאול המלך ידע שהוא גלגול למך ושהתחייב מיתה על שהרג את קין בגלגול הקודם ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל בסדר הגלגול ד"ה כי שבעתים יקם קין, 'גולל אור' לר' מאיר ביקייאם ערך ל ד"ה 'ואח"כ נתגלגל למך בשאול המלך' בשם הרמ"ע מפאנו) ולכן כאשר רדפו אחריו הפלשתים הוא לקח חרב ונפל עליה שנאמר "וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ" (שמואל א' לא, ד) ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת בראשית על הפסוק 'כי שבעתים', 'שער הגלגולים' להאר"י ז"ל בסדר הגלגול ד"ה כי שבעתים יקם קין, 'גולל אור' לר' מאיר ביקייאם ערך ל ד"ה 'ואח"כ נתגלגל למך בשאול המלך' בשם הרמ"ע מפאנו, 'חיי עולם' לר' שמואל שמעלקא טויבש פרשת בראשית אות פה ד"ה ויולד לחנוך, 'תפארת שלמה' פרשת וירא על הפסוק 'וישכם אברהם בבקר' בשם כתבי האר"י ז"ל, 'קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על מלכים ב' פרק ה ד"ה ונעמן שר צבא מלך ארם) ובזה תיקן את מעשה הריגת קין ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל בסדר הגלגול ד"ה כי שבעתים יקם קין, 'קהילת יעקב' לר' יעקב יולס ערך ש"א אות ד ד"ה שאול המלך, 'גולל אור' לר' מאיר ביקייאם ערך ל ד"ה 'ואח"כ נתגלגל למך בשאול המלך' בשם הרמ"ע מפאנו) ותוקנה נשמתו של למך ('תפארת שלמה' פרשת וירא על הפסוק 'וישכם אברהם בבקר' בשם כתבי האר"י ז"ל).

שאול התחייב ליפול בחרב, גם כי שפך את דמם של נוֹב עיר הכהנים שנאמר "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְדוֹאֵג סֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים וַיִּסֹּב דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיִּפְגַּע הוּא בַּכֹּהֲנִים וַיָּמֶת בַּיּוֹם הַהוּא שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד: וְאֵת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים הִכָּה לְפִי חֶרֶב מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה לְפִי חָרֶב" (שמואל א' כב, יח – יט) ('מדרש אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת אמור דף קלג ע"ב טור ב ד"ה אמנם אם נאמר). לכן נסמך הפסוק "דְּמֵיהֶם בָּם" (ויקרא כ, כז) לפסוק "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים" (ויקרא כא, א) כדי לרמוז על שאול ובניו שנהרגו במלחמה מסיבת דמם של נוֹב עיר הכהנים ('חוט של חסד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת אמור דף קא ע"א ד"ה אמור כתיב לעיל). וכן כשהראה הקב"ה למשה רבינו דור דור ודורשיו, ראה משה גם את שאול ובניו נופלים בחרב. אז אמר משה "מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב?!" וענה לו ה' יתברך "ולי אתה אומר? אמור אל הכהנים שהרג שהם מקטרגים!". אמנם מה שהתחייב שאול מיתה בעבור נוֹב עיר הכהנים היה שיהרגו אותו אחרים, אך שאול הוסיף והרג את עצמו כדי לתקן גם את הריגת קין בגלגולו הקודם ('גולל אור' לר' מאיר בקייאם אות למ"ד ד"ה אמר המאסף).

למך לימד את בנו תוּבל קין (רמב"ן בראשית ד, כג ד"ה אבל נראה בעיני) להכין כלי מלחמה (מדרש 'לקח טוב' פסיקתא בראשית ד אות כב) וכך הביא את החרב והרציחה בעולם (עפ"י 'רמב"ן' בראשית ד, כג ד"ה אבל הנראה בעיני). ועתה שאוּל שהיה גלגולו של למך, נהרג בעצמו על ידי "הַחֶרֶב" שנאמר "וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ" (שמואל א' לא, ד) (עפ"י הפסוקים בשמואל א' פרק לא א – ו). ויש שלושה פסוקים במסוֹרה – בתורה בנביאים בכתובים – הרומזים יחד על גלגולו ומותו של שאול והם "וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים" (בראשית ד, יט) וכן "וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל" (תהלים ז, יד) וכן "וְלוֹ שֵׁם בַּשְּׁלֹשָׁה" (שמואל ב' כג, יח), והכוונה בפסוקים הוא על "לֶמֶךְ" אשר לו "שְׁתֵּי נָשִׁים" עדה וצִלָּה. "וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת" מעת שהרג את קין ונפרע ממנו על הריגת הבל. "וְלוֹ שֵׁם בַּשְּׁלֹשָׁה" שהתיבה "שֵׁם" ראשי תיבות 'שאול מלך' והתיבה "בַּשְּׁלֹשָׁה" כנגד שלושת בניו. ואז צירוף הפסוקים רומז כי למך "לוֹ גלגול שאוּל, ומת בכלי מוות היא חרב, הוא ושלושת בניו" ('פסקי הראש' לר' פינחס סהדון אות ג דף ט ע"ב ד"ה עוד זה מדבר).

וזה מה שאמרו רבותינו על הלל "אף הוא ראה גֻלְגֹּלֶת אחת שצפה על פני המים, אמר לה על דַּאֲטֵפְתְּ אַטְפוּךְ וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן" (פרקי אבות ב, ו) ופירושו כי הלל ראה גולגולת ואמר לה "על שהצפת הצִיפוּך, וסוף מציפך לצוּף" כלומר על מה הרגת הרגו אותך, וסוף הורגך להיהרג. וכוונת הדברים הם לא בעולם הזה כמו שגם לא רואים שרוצחים נהרגים בידי שמים, אלא הכוונה שהקב"ה מביא אותם בסוד הגלגול ואז סופם להיהרג. ולזה רומזת התיבה המיותרת בדברי הלל "וְסוֹף". כך היה עם למך, שהרג בשוגג את קין ולכן התחייב להיהרג. אמנם הוא לא נהרג בחייו אלא חזר בגלגול שאול המלך שהיה יודע על עצמו שהוא חייב מיתה על הריגת קין ולכן הרג את עצמו כדי לתקן. וזה ביאור דברי הלל "על דַּאֲטֵפְתְּ אַטְפוּךְ" – זהו קין שהרג את הבל ולכן הרגוֹ למך. "וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן" – זהו שאול גלגולו של למך שבסופו גם הוא נהרג ('לב אריה' לר' יהודה אריה לייב האשקי בראשית אות טז ד"ה 'ובזה יתבאר המשנה' בשם מדרש שמואל).

מזמן למך עד זמן שאול המלך עברו שבעים ושבע דורות ואז התקיימו דבריו של למך "כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה" (בראשית ד, כד) ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת בראשית על הפסוק 'כי שבעתים', 'תפארת שלמה' פרשת וירא על הפסוק 'וישכם אברהם בבקר' בשם כתבי האר"י ז"ל, 'קהלת יעקב' לר' יעקב צבי יולס ערך ש"א אות ד ד"ה שאול המלך) כי שם ננקם ממנו ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת בראשית על הפסוק 'כי שבעתים', 'קהלת יעקב' ביאורי ערכים לר' יעקב צבי יולס ערך ש"א אות ד ד"ה שאול המלך). ואף שנראה כי היו פחות דורות בין למך לשאול, הרי זה משום שהיו כמה דורות קצרי שנים בימים ההם ביחס לדורות ראשונים שהאריכו ימים ('כורסייא דאליהו' לר' חביב חיים דוד סתהון בפרק 'ביאור שורש נשמת שאול המלך' ד"ה ועל פי דברי) וכבר רבו הפירושים מה נחשב ל'דוֹר' ('אבן עזרא' בראשית טו, טז ד"ה דור רביעי). ומכל מקום מי יודע סתרי וסדרי הדורות כרבינו האר"י ז"ל שגילה כי תיקונו של למך בא בגלגול שאול המלך לאחר שבעים ושבע דורות ('כורסייא דאליהו' לר' חביב חיים דוד סתהון בפרק 'ביאור שורש נשמת שאול המלך' ד"ה 'ועל פי דברי'). ועוד גלגול זה נרמז גם בשם אביו של למך שנאמר "וּמְתוּשָׁאֵל יָלַד אֶת לָמֶךְ" (בראשית ד, יח) כאשר התיבה "מְתוּשָׁאֵל" מתחלקת ל"מת-שאוּל" ('חיי עולם' לר' שמואל שמעלקא טויבש פרשת בראשית אות פה ד"ה ויולד לחנוך).

שאול המלך התגלגל בריש לקיש ונקם את מותו מהפלשתים

נשמת שאול המלך התגלגלה שוב בר' שמעון בן לקיש המכונה 'ריש לקיש' שהיה מגדולי אמוראי ארץ ישראל, וסימן לדבר כי שם אביו של שאול היה 'קיש' בדומה לשם אביו של ר' שמעון שהיה 'לקיש' ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות קמט ערך ר' שמעון בן קיש). לֶמֶךְ היה גיבור ושׂר ('פירוש הרוקח' על התורה פרשת בראשית שער הפשט ד, כג, 'חומת אנך' להחיד"א בראשית ד, יז ד"ה 'ויקח לו למך שתי נשים' מרבינו אפרים שהיה מקדמוני אשכנז) וכן היה גם שאוּל גלגולו (ראה 'שער הגלגולים' להאר"י ז"ל בסדר הגלגול ד"ה כי שבעתים יקם קין, ראה 'ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת בראשית על הפסוק 'כי שבעתים', ראה 'רנו ליעקב' כתב יד למהר"י צמח בערך 'למך' הוצאת אהבת שלום בהערה שם, ראה 'קהילת יעקב' לר' יעקב יולס ערך ש"א אות ד ד"ה שאול המלך, ראה 'קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על ספר מלכים ב' פרק ה' ד"ה ונעמן שר צבא מלך ארם, 'גולל אור' לר' מאיר ביקייאם ערך ל ד"ה 'ואח"כ נתגלגל למך בשאול המלך' בשם הרמ"ע מפאנו) שזכה למלוכה. וכך גם ר' שמעון בן לקיש היה גיבור גדול (ראה גמ' ירושלמי מסכת תרומות פרק ח הלכה ד' איך הציל את ר' אמי מחבורת שודדים שחטפו אותו) ואדם גדול ונפלא בערכו בכל מקום אשר פנה והביט. לכן גם בתקופת היותו בין השודדים היה נחשב לגדול מבחינתם, וגם כאשר נכנס תחת כנפי השכינה נעשה רב וגדול מאוד אף נגד חכמים אחרים (ראה גמ' בבא מציעא דף פד ע"א שכך העיד ריש לקיש על עצמו) ('באר מים חיים' לר' חיים מצרנובי'ץ פרשת אמור ד"ה ותדעו אחי ורעי).

ריש לקיש שהיה גלגולו של שאול המלך ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל בסדר הגלגול ד"ה כי שבעתים יקם קין, 'ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת בראשית על הפסוק 'כי שבעתים', 'רנו ליעקב' כתב יד למהר"י צמח בערך 'למך' הוצאת אהבת שלום בהערה שם), לימד בעצמו זכות על שאול המלך שיצא בשמחה למלחמה האחרונה בה הוא נהרג יחד עם בניו וכפי שאמרו רבותינו "אמר ריש לקיש באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת ואמר להם בֹּאוּ וּרְאוּ בְּרִיָּה שבראתי בעולמי, בנוהג שבעולם אדם הולך לבית המשתה אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין, וזה יוצא למלחמה ויודע שנהרג ונוטל בניו עמו ושמח על מדת הדין שפוגעת בו" ('ויקרא רבה' פרק כו, ז ד"ה אמר ריש לקיש). וזה הטעם שריש לקיש פירש את הפסוק "לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק" (ישעיה ה, יד) ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות קמט ערך ר' שמעון בן קיש) שהכוונה על השְּאוֹל שהוא הגהינום הפוער פיו ומקבל גם מי שלא מקיים אפילו רק דבר אחד מהתורה (גמ' סנהדרין דף קיא ע"א בשם ריש לקיש), כי כוונתו של ריש לקיש היתה לדוּן לפי נשמתו שבגלגול קודם כשאול המלך נגזר עליו לאבד את המלוכה רק בגלל דבר אחד – שהחייה את אגג העמלקי (ראה גמ' יומא דף כב ע"ב בשם רב הונא) ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות קמט ערך ר' שמעון בן קיש).

ריש לקיש ביקש לנקום מהפלשתים שגרמו למותו בגלגולו הקודם אצל שאול המלך ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות קמט ערך ר' שמעון בן קיש, 'גולל אור' לר' מאיר ביקייאם אות הלמ"ד ד"ה 'ריש לקיש' מהרמ"ע מפאנו). לכן כמו ששאול המלך מסר עצמו למיתה בידי הפלשתים כדי שיפול במלחמה, כך ריש לקיש מכר את עצמו לאוּמה שאוכלת בני אדם, ולקח עמו לדרך שׂק ועיגול עוֹפרת בתוכה (ראה רש"י על גמ' גיטין דף מז ע"א ד"ה חייתא וגלגלתא). אותה האומה נהגו שביום האחרון לפני המוות מקיימים את רצונו של האדם, וכשהגיע העת של ריש לקיש שאלו אותו מה רצונו. אז ענה להם שברצונו להושיבם ולקשור אותם ולתת לכל אחד מכה וחצי על ידי השׂק שבידו, והם הסכימו לכך. ואז הוא קשר אותם והושיבם, וכל אחד שקיבל ממנו מכה היתה יוצאת נשמתו ומת. ואחד מהם היה נראה כמחייך אחרי מכה אחת שקיבל. אז אמר לו ריש לקיש "צחוק אתה עושה ממני? הרי יש לי עוד חצי מכה לתת לך!" וכך הרג את כולם (גמ' גיטין דף מז ע"א). ובמעשה זה ריש לקיש נקם מאותה האומה שהיו גלגולם של הפלשתים אשר הביאו למותו ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות קמט ערך 'ר' שמעון בן קיש'. ועיי"ש שחיוך הנהרג היה כנגד שמחת בנות הפלשתים שנאמרה בקינתו של דוד על שאול "פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים" (שמואל ב' א, כ)). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.