חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

חג השבועות – גלגולי הנשמות במגילת רות


נהגו לקרוא את מגילת רות בחג השבועות. במגילה מתוארת באריכות בואה של רות משדה מואב והמפגש עם בועז עד שהוא לקח אותה לאשה וקיים בה את מצות הייבום להקים שם לבעלה המת ('ילקוט שמעוני' מגילת רות סוף רמז תקצו). ואמרו רבותינו כי מטרת קריאת 'מגילת רות' בחג שבועות היא על מנת לתאר את יִחוּסוֹ של דוד המלך אשר נולד ונפטר ביום זה ('ברכי יוסף' להחיד"א חלק אורח חיים סימן תצד אות יא, 'בן יהוידע' למחבר ה'בן איש חי' על גמ' בבא בתרא דף קמז ד"ה אל תהיו במחלוקת), וכפי שהוא מוזכר בסוף מגילת רות "וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד" (מגילת רות ד, יח – כב).
ויש להבין, מה באה 'מגילת רות' ללמד בעניין ייחוסו של דוד כאשר היא האריכה בתיאור מעשיה של רות המואביה עד לנישואיה עם בועז?
תמר ביקשה להחזיר לעולם את נשמות ער ואונן דרך אביהם יהודה
ער ואונן שני בניו של יהודה עברו עבירה ('מגלה עמוקות' מהדורא תנינא פרשת וישב אופן המאה ועשרים ותשע ד"ה 'או יאמר הבוטחים בה') ונדבקו ברע ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קד ע"א ד"ה 'יהודה נוקבא' מהרמ"ק) כאשר השחיתו את זרעם (רש"י בראשית לח, ז). לכן "עֵר" היה נקרא רע שנאמר "וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר: וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה' " (בראשית לח, ו - ז). וכן על אונן נאמר "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ: וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו: וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה" (בראשית לח, ח – י), כאשר ער השחית וקלקל יותר מאשר אונן ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת וישב על הפסוק 'ויהי בלדתה ויתן יד ותקח המילדת' ועיי"ש ש'ער' השחית בידיים וללא סיבה ו'אונן' רק חשב שהזרע לא יהיה לו ואכמ"ל בזה). בעקבות כך ה' יתברך המית את ער שנאמר "וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה' וַיְמִתֵהוּ ה' " (בראשית לח, ז) ואחר כך המית גם את אונן שנאמר "וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ" (בראשית לח, י).
כל כוונותיה של תמר אשת ער ואונן היו לטובה ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה 'וכתיב פרצותא קדמאה' מהרא"ג) ולשם שמים ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן דף ג ע"א בפירוש מגילת רות ד"ה יתן ה' את האשה הבאה), וכל מעשיה היו ב'רוּח הקוֹדש' ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת וישב ד"ה דע שתמר ורות) לתקן את נשמותיהם של שני בעליה ער ואונן ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת וישב ד"ה דע שתמר ורות, 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת וישב דף קפח אות ג) על ידי שתשיב את נשמתם האבודה ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה וכתיב פרצותא קדמאה מהרא"ג) חזרה לעולם הזה ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה וכתיב פרצותא קדמאה מהרמ"ק). ולכן היתה טורחת טורח גדול ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה וכתיב פרצותא קדמאה מהרמ"ק) עד שמסרה עצמה למיתה בעבור זה ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת וישב פרק לח סוף ד"ה ואחר שהֻשתל ממנה) כפי שנאמר "וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף" (בראשית לח, כד).
תמר לא הלכה אחרי הבחורים כדי לבקש תאווֹת הגוף, אלא הלכה אל חמיה יהודה שהיה גדול בשנים ('יפה תלמוד' לר' רחמים נסים יצחק פאלאג'י בנו של ר' חיים פאלאג'י בחלק ב מסכת אבות דרבי נתן דף קא ע"א ד"ה בתי כבר זקנתי) כדי לעשות חסד עם שני בניו שמתו ולתקנם (זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה ודא הוא כמה דאתמר) שנאמר "וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ: וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה: וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ: וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ" (בראשית לח, יג – טז) (זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה תרין נשין הוו). והקב"ה סייע באותו מעשה שנאמר "וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ" (בראשית לח, יח). כך שהכל נעשה כראוי (זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה ודא הוא כמה דאתמר) מתוך כוונתה של תמר להעמיד מיהודה זרע הגון ('יפה תלמוד' לר' רחמים נסים יצחק פאלאג'י בנו של ר' חיים פאלאג'י בחלק ב מסכת אבות דרבי נתן דף קא ע"א ד"ה בתי כבר זקנתי).
יהודה ביקש לעבור את תמר ולא להתעכב אצלה בדרך ולא להיות עמה, אך הקב"ה זימן לו מלאך הממונה על התאוה ואז בעל כורחו ושלא בטובתו נטה אליה שנאמר "וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִי כִּי תָבוֹא אֵלָי" (בראשית לח, טז) ('משיב נפש' על מגילת רות לב"ח פרק ג דף מה ע"א אות ב). ובמעשה זה ייבם יהודה את תמר. אמנם יהודה חיסר באותה מצוה, כי לא היה כוונתו לשם מצות ייבום וגם לא ידע שהיא כלתו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק פד ד"ה ופתח פתוח מצאתי). ועל אף שתמר היתה מותרת לו באותם הימים בתורת ייבום, אך עם זאת הוא לא התכוון ליבום אלא "וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה" (בראשית לח, טו) ולא לקחה בחופה וקידושין. לכן מעשה החיבור בין יהודה ותמר היה 'בינוני' במעלתו, לא מגונה אך גם לא משוּבח ('אם המלך' לר' יוסף חיים מבגדד מחבר ספר 'בן איש חי' פרק ב, יג ד"ה או יובן בס"ד אמצא חן בעיניך) (להרחבה על מצות היבום ראה מאמרינו לפרשת כי תצא – 'מצות יבום וחליצה').
ער ואונן התגלגלו בשני הבנים פרץ וזרח אשר הוליד יהודה מתמר
תמר הרתה וילדה ליהודה תאומים שנאמר "וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ" (בראשית לח, כז). שני הבנים נקראו בשם "פָּרֶץ" (בראשית לח, כט) ו"זָרַח" (בראשית לח, ל). והם היו גלגול נשמתם של ער ואונן ('רבינו בחיי' פרשת וישב לח, א ד"ה ועל דרך הקבלה, 'מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו פרשת וישב ד"ה ומכאן תעמוד על סוד תמר, 'אלשיך הקדוש' על מגילת רות בפסוק 'ויאמרו כל העם אשר בשער הזקנים', 'אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קג ע"ב ד"ה 'נפל מגו חקל' מהרמ"ק, 'אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קג ע"ב ד"ה 'בכל סטרין אתהפך' מהרא"ג, 'שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לו ד"ה גם ער ואונן נתגלגלו, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וישב על הפסוק 'ויהי בעת לדתה' ד"ה דע כי פרץ וזרח, 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב אות ב, 'פני דוד' להחיד"א פרשת וישב אות א ד"ה הרב מהרא"י בכתבים שלו) שהיו בני יהודה כמותם ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לו ד"ה גם ער ואונן נתגלגלו), ושבו כדי להיתקן ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קג ע"ב ד"ה 'בכל סטרין אתהפך' מהרא"ג, עפ"י 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וישב על הפסוק 'ויהי בעת לדתה') ולהתלבן בתוך פרץ וזרח ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וישב על הפסוק 'ויהי בעת לדתה') שהיו צדיקים גמורים ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת וישב ד"ה דע שתמר ורות).
לכן כאשר הגיע תמר לעת הלידה נאמר עליה "וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ" (בראשית לח, כז) (זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה וכתיב והנה תאומים) ולא נאמר 'ויהי בעת לִדְתָּהּ ילדה תאומים', כי התיבה "וְהִנֵּה" באה לרמוז ('כתם פז' לר' שמעון לביא בפירוש הזוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה וחזר בעל המאמר) ש"תְאוֹמִים" אלו היו קודם לכן אחים (זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה וכתיב והנה תאומים) ורק עתה נולדו כתאומים ('כתם פז' לר' שמעון לביא בפירוש הזוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה וחזר בעל המאמר). והכוונה ל'ער' ו'אונן' שהיו אחים ועתה יצאו יחדיו מבטנה של תמר כ'פרץ' ו'זרח' ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה 'ויוסף הורד' מהרא"ג. ובפירוש 'כתם פז' לר' שמעון לביא על הזוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה 'וחזר בעל המאמר' כתב שמה שנאמר אצל רבקה "וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ" (בראשית כה, כד) הכוונה לומר שנשלם מה שאמרו לה בנבואה כי יש שניים בבטנה עיי"ש). וכשיצאו מבטנה ביקש זרח לצאת ראשונה והיה מוציא את ידו, כיון שידע שבגלגול קודם הוא קלקל פחות בזרעו, על כן רצה לקחת את 'הבכורה' על ידי שייצא ראשון מבטנה ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת וישב על הפסוק 'ויהי בעת לדתה ויתן יד ותקח המילדת' ועיי"ש מה היה קלקול כל אחד. ואין כאן המקום להאריך בזה). אך פרץ אחיו לא נתן לו, ואחרי שדחף ידו בחזרה יצא ראשונה שנאמר "וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ" (בראשית לח, כט) ('אור החיים הקדוש' בראשית לח, כט ד"ה מה פרצת).
ער התגלגל בפרץ, ואונן התגלגל בזרח ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת וישב על הפסוק 'ויהי בעת לדתה ויתן יד ותקח המילדת', 'צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת וישב פרק לח ד"ה ואחר שהושתל ממנו, 'משיב נפש' על מגילת רות לב"ח פרק ד, יא ד"ה ועל פי דעת הוזהר, 'מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם מערכת פ' ד"ה פרץ וזרח, 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב אות ב. אמנם ראה גרסא הפוכה ש'אונן' התגלגל ב'פרץ' ו'ער' התגלגל ב'זרח' בספר 'מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו פרשת וישב ד"ה 'ומכאן תעמוד על סוד תמר' ועיי"ש). ורמז לכך בשם 'ער' שכאשר הוא נכתב במילוי כך 'עין ריש' אז סך אותיות המילוי יוצאות בגמטריא 'פרץ'. וכן השם 'אונן' בגמטריא קטנה יוצא שבע עשרה כמו גמטריא קטנה של השם 'זרח' ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב אות ב בשם הרמ"ז בכתב יד). וגם 'ער' נקרא בשם 'פרץ' על שהיה רע בעיני ה' בגלגול הקודם ו'פָּרַץ פִּרְצָה' ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת וישב פרק לח ד"ה ואחר שהושתל ממנו) בהשחתת זרעו, ועל ידה מת ונצרך לחזור בגלגול ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה 'ת"ח מה כתיב' מהרא"ג) לכן נאמר לו בלידתו "מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ" (בראשית לח, כט). ואחיו 'אונן' ששמו היה מורה על אבלות ועצבות ואפלה נקרא עתה בשם 'זרח', כי אור ה' עליו זרח ('צרור המור' לר' אברהם סבע חמיו של ר' יוסף קארו פרשת וישב פרק לח ד"ה ואחר שהושתל ממנו).
וזה הטעם שהתורה מנתה את "עֵר וְאוֹנָן" בתוך משפחות יהודה בשעה שנמנו בני ישראל אחרי סיום המגפה שנאמר "בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: וַיִּהְיוּ בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשֵׁלָה מִשְׁפַּחַת הַשֵּׁלָנִי לְפֶרֶץ מִשְׁפַּחַת הַפַּרְצִי לְזֶרַח מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי" (במדבר כו, יט – כ), כי בזה רצה הכתוב לרמוז שהם חזרו בגלגול בתוך 'פרץ' ו'זרח'. לכן נסמכו שני הפסוקים "וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: וַיִּהְיוּ בְנֵי יְהוּדָה" ללמד כי אחר מיתתם הם חזרו שוב בבניו של יהודה ('רבינו בחיי' פרשת וישב לח, א ד"ה ועל דרך הקבלה, 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב אות ב). וכן זה הטעם שכאשר מנה הכתוב את השבעים נפש שירדו למצרים, הוא מנה בכללם גם את "עֵר וְאוֹנָן" על אף שכבר מתו שנאמר "וּבְנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה וָפֶרֶץ וָזָרַח וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ חֶצְרֹן וְחָמוּל" (בראשית מו, יב) ('רבינו בחיי' בראשית מו, יב ד"ה ובני יהודה. וראה 'אור החיים הקדוש' בראשית מו, יב שבחשבון הסופי נכנסו תחתם "חֶצְרֹן וְחָמוּל" בניו של פרץ שנכתבו בסוף הפסוק), וזה משום שיהודה אביהם החזיר את נשמותיהם בתוך בניו (עפ"י 'רבינו בחיי' בראשית מו, יב ד"ה ובני יהודה, ועפ"י 'אור החיים הקדוש' בראשית מו, יב).
נשמות פרץ וזרח שבו והתגלגלו בימיו של בועז בתוך מחלון וכליון
פרץ וזרח חזרו והתגלגלו שוב בימי בועז ('אלשיך הקדוש' על מגילת רות פרק ב ד"ה אך הוא מאמרינו למעלה) בתוך מחלון וכליון ('מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו פרשת וישב אור ליום שבת טז טבת ד"ה ומכאן תעמוד) כאשר פרץ התגלגל במחלון ('אלשיך הקדוש' בפירושו על מגילת רות פרק ב ד"ה 'אך הוא מאמרינו למעלה' מחכמי האמת, 'אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת משפטים דף קג ע"ב ד"ה 'נפל מגו חקל' מהרמ"ק) וזרח התגלגל בכליון (עפ"י 'אלשיך הקדוש' על מגילת רות פרק ב ד"ה 'אך הוא מאמרינו למעלה' מחכמי האמת). ועל אף שהיה נראה כי פרץ וזרח כבר נשלמו בזמן יהודה ותמר ('מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו פרשת וישב אור ליום שבת טז טבת ד"ה ומכאן תעמוד), הרי שהיו עדיין 'שִיוּרִים' מחלק הרע של ער ואונן והם אלו שנכנסו בתוך מחלון וכליון, כאשר חלק הטוב אכן כבר נתקן בפרץ וזרח (ספר 'חלק בני יהודה' לר' יהודה חביליו בדף ו ע"ב ד"ה וידוע שהם השיורים). לכן אף שב'ער' היה רע גדול, הרי שבמחלון לא היה רע כל כך גדול (זוהר סבא דמשפטים דף קג ע"ב ד"ה דבכל סטרין). וכשם שהיו צריכים ער ואונן למות ולהתבלוֹת בעפר וכך להצמיח את 'הטוב' בתוך פרץ וזרח, כך היו צריכים למות מחלון וכליון ועל ידי כן להצמיח את חלק 'הטוב' בעוֹבֵד בנה של רות המואביה ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת משפטים דף קד ע"א ד"ה יהודה נוקבא מהרמ"ק).
ער ואונן היו מגולגלים בתוך מחלון וכליון ('לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת ויחי ד"ה בחינת בועז, 'ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל על מגילת רות ד"ה ודע כי מחלון וכליון) וגם שם נדבקו ברע ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קד ע"א ד"ה 'אלא ד' באתדבקו דרע' מהגליון) והתחייבו מחיה (עפ"י 'ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת וישב ד"ה דע שתמר ורות, עפ"י 'עיני כל חי' לר' חיים פאלאג'י על מסכת ברכות דף ז ע"ב ד"ה 'עזה"ד עפ"י מ"ש' בשם המדרש רות) וכליה, כי לקחו נשים הנחשבות מואביות (גמ' בבא בתרא דף צא ע"ב), שעל אף גיורן קודם נישואיהן הרי עוד לא התחדשה ההלכה לקבל מואביות (עפ"י 'חומת אנך' להחיד"א על מגילת רות פרק א בפסוק 'וישאו להם נשים מואביות'). וגם התחייבו משום שיצאו לחוץ לארץ שהוא מקום טומאה וכן משום שהתייאשו מכך שהקב"ה יגאל את ישראל מהרעב שהיה בארץ כפי שנאמר "וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו: וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן אֶפְרָתִים מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי מוֹאָב וַיִּהְיוּ שָׁם: וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ אִישׁ נָעֳמִי וַתִּשָּׁאֵר הִיא וּשְׁנֵי בָנֶיהָ: וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת" (רות א, א – ד) (גמ' בבא בתרא דף צא ע"ב בשם רב ושמואל). ואכן כשמם כן היה להם שמחלון וכליון נמחו מן העולם והלכו לכיליון ('מגלה עמוקות' מהדורא תנינא פרשת וישב אופן המאה ועשרים ותשע ד"ה 'או יאמר הבוטחים בה' שהוא יהודה').
תמר התגלגלה ברות המואביה וביקשה להשיב לעולם את נשמת מחלון
תמר התגלגלה ברות המואביה ('מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו פרשת וישב אור ליום שבת טז בטבת ד"ה וממה שכתבתי תבין, 'מגלה עמוקות' מהדורא תנינא פרשת וישב אופן המאה ועשרים ותשע ד"ה או יאמר הבוטחים בה', 'אם המלך' למחבר ה'בן איש חי' על מגילת רות א, יח ד"ה ותרא כי מתאמצת, 'אנ"ך יפה' לר' רחמים נסים יצחק פאלאג'י בנו של ר' חיים פאלאג'י על מגילת רות א, א בשם החיד"א, 'יפה תלמוד' לר' רחמים נסים יצחק פאלאג'י חלק ב מסכת אבות דרבי נתן דף קא ע"א ד"ה 'בתי כבר זקנתי' וכותב שאין ספק בזה). ונרמז הקשר ביניהן בשמותיהן, כי גם בשם תמר וגם בשם רות יש אותיות ר' ו-ת' ('שמן הטוב וזקן אהרן' על התורה בחלק 'שמן הטוב' פרשת וירא ד"ה אמר לי חכם אחד אשכנזי). וכן קודם שעשה יהודה מעשה עם תמר הוא שאל אותה "שמא נכרית את?" ואז נפלה נבואה בפיה של תמר ואמרה "גיורת אני" (ראה גמ' סוטה דף י ע"א) ('בן יהוידע' גמ' סוטה דף י ע"א ד"ה אמר לה שמא נכרית את) שלבד מהפשט שהיא עשתה גיוּר קודם שנישאה למחלון ('זוהר חדש' מדרש רות דף צו ע"ב ד"ה 'אמר לו חס ושלום שנשאה מחלון והיא גויה'. וראה 'חומת אנך' להחיד"א על מגילת רות פרק א בפסוק 'וישאו להם נשים מואביות' שאף על פי כן היתה אסורה לבוא בקהל מיד כי עוד לא התחדשה הלכה לקבל גיורי מואביות) ואף השתנה אז שמה מ'גִּילִית' ל'רוּת' ('זוהר חדש' מדרש רות דף צו ע"ב ד"ה 'אמר לו שמעת'), הרי שהתיבה 'גיורת' היא גם נוטריקון 'גִלְגוּלִי יהיה רוּת' לרמוז שעתידה להתגלגל בתוך רות המואביה ('בן יהוידע' גמ' סוטה דף י ע"א ד"ה אמר לה שמא נכרית את).
לכן כשם שמעשה תמר ויהודה היה בשדה שנאמר "וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה: וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ: וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ" (בראשית לח, יד – טז) כך אמרה גם רות לנעמי שבכוונתה ללכת לשדה שנאמר "וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳטָה בַשִּׁבֳּלִים" (רות ב, ב) כדי שעל ידי כן ישתלשל העניין כמו אצל תמר. וכפי שאכן עשתה "וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה אַחֲרֵי הַקֹּצְרִים וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ" (רות ב, ג). וכשם שאמר יהודה לתמר "וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ" (בראשית לח, טז) כך באותה לשון השתמשה רות המואביה "אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳטָה בַשִּׁבֳּלִים" (רות ב, ב) כדי לרמוז על עניין תמר ויהודה ('האלשיך הקדוש' על מגילת רות פרק ב ד"ה אך הוא מאמרינו למעלה). ורות הגיע לשדה ביום 'אִסְרוּ חַג' של שבועות, אחרי שנפטרה אשתו של בועז בערב חג שבועות ואחרי שה'יום טוב' הוציא את בועז משבעת ימי האבלות ('בן יהוידע' על גמ' בבא בתרא דף צא ד"ה חזיתם נעמי).
כמו שכל כוונותיה של תמר היו לשם שמים כך גם כוונותיה של רות ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן דף ג ע"א בפירוש מגילת רות ד"ה יתן ה' את האשה הבאה). וכמו שכל מעשיה של תמר היו ב'רוּח הקוֹדש' כך גם מעשיה של רות היו ב'רוּח הקוֹדש' ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת וישב ד"ה דע שתמר ורות). ושתיהן עשו את מעשיהם בכשרות בעשיית חסד עם המתים (זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה רות מית בעלה), כאשר שתיהן היו דומות בזה זו לזו, שבשתיהן מתו בעליהן והן השתדלו לעשות עבורם (זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה תרין נשין). תמר השתדלה לתקן את נשמות ער ואונן שהיו בעליה, ורות השתדלה לתקן את נשמת מחלון בעלה ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת וישב ד"ה דע שתמר ורות, הרמ"ד וואלי על מגילת רות פרק ד על הפסוק 'ויאמר בועז ביום קנותך השדה') וכפי שנאמר בסוף מגילת רות "וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ" (רות ד, י) (הרמ"ד וואלי על מגילת רות פרק ד על הפסוק 'ויאמר בועז ביום קנותך השדה').
וכמו שתמר לא ביקשה את התאווה הגופנית ללכת אחרי הבחורים אלא הלכה אחרי האיש הגדול בשנים יהודה, כך גם רות לא הלכה אחרי הבחורים וכפי שאמר לה בועז "וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לה' בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר" (רות ג, י), והיא הלכה להזדקק לבועז ('יפה תלמוד' לר' רחמים נסים יצחק פאלאג'י חלק ב מסכת אבות דרבי נתן דף קא ע"א ד"ה בתי כבר זקנתי) שנאמר "וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב" (רות ג, ז) ('מגלה עמוקות' מהדורא תנינא פרשת וישב אופן המאה ועשרים ותשע ד"ה 'או יאמר הבוטחים בה' שהוא יהודה) על אף שהיה זקן ('יפה תלמוד' לר' רחמים נסים יצחק פאלאג'י חלק ב מסכת אבות דרבי נתן דף קא ע"א ד"ה בתי כבר זקנתי) בן שמונים שנה ('רות רבה' ו, ב ולפי המדרש שם רות היתה בת ארבעים, פירוש 'יד יהודה' על מאמר אם כל חי להרמ"ע מפאנו חלק ג סימן יג בשם המדרש). ובזה שבאה רות אל בועז היא עשתה מעשה תמר שבאה אל יהודה על מנת שייבם אותה, וכמו שבירכו את בועז "וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה" (רות ד, יב) ('אם המלך' על מגילת רות לר' יוסף חיים מבגדד מחבר ספר ה'בן איש חי' פרק א, יח ד"ה ותרא כי מתאמצת).
נעמי היא זו שיעצה לרות לבוא אל בועז באומרה לה "וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ עָלַיִךְ וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן אַל תִּוָּדְעִי לָאִישׁ עַד כַּלֹּתוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת: וִיהִי בְשָׁכְבוֹ וְיָדַעַתְּ אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב שָׁם וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו וְשָׁכָבְתְּ וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין" (רות ג, ג – ד). כי נעמי ראתה ברוּח הקוֹדש שלא נמצא אז במשפחת יהודה צדיק וטוב שהוא גדול יותר מבועז אשר ממנו ייצא שורש ישי, והיות שהוא לא חיזר אחרי רות לכן אמרה לה נעמי שהיא תלך אליו לשכב מרגלותיו כדרך שעשתה תמר. וחשבה נעמי שהקב"ה יישלח גם לבועז מלאך הממונה על התאווה כדי שיהיה עמה בעל כורחו ('משיב נפש' על מגילת רות להב"ח פרק ג דף מה ע"א אות ב). ונעמי שהיתה חכמה מאוד יעצה לרות לבוא אליו בדרך של פריצוּת כי ידעה שנשמות עשׁוּקוֹת בידי 'הקליפה' אפשר להוציא בדרך של 'עבירה', כפי שלמדה ממעשה יהודה ותמר שהוציאו את נשמות ער ואונן בדרך זו (הרמ"ד וואלי על מגילת רות פרק ג בפסוק 'אל תודעי לאיש עד כלותו') (להרחבה על העניין ביאת נשמות מידי הקליפה ראה מאמרינו לפרשת וישב – 'ביאת נשמתו של דוד המלך').
נשמת יהודה התעברה בבועז ונתנה בו עוז שלא לחטוא עם רות
בועז היה נאה במעשיו "אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל" (רות ב, א) והיה שלם מצד עצמו ומצד משפחתו, איש אלקים קדוש ובעל ענווה ('אשכול הכופר' על מגילת רות למחבר 'צרור המור' מגילת רות פרק ב ד"ה ואמר איש גיבור חיל) צדיק ('זוהר חדש' מדרש רות דף קד ע"א ד"ה בועז בדיוקנא עילאה צדיק) ותמים ('אשכול הכופר' על מגילת רות למחבר 'צרור המור' מגילת רות פרק ב, יט - כ ד"ה והיא מרוב ענותנותה). ובשעה שבאה רות למרגלותיו כפי שנאמר "וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה וַתָּבֹא בַלָּט וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב: וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו" (רות ג, ז – ח), הגיעה נשמת יהודה ונכנסה בתוכו ('פתוחי חותם' לר' יעקב אבוחצירא פרשת ויחי דף לא ע"ב ד"ה יהודה אתה יודוך) בדרך של עִיבּוּר (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קד ע"א ד"ה לאתר אחרא עילאה מהרמ"ק, עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קד ע"א ד"ה ואי תימא איהו' מהרא"ג). ונרמז ליהודה בחייו שכך עתיד להיות, בתוך הברכה שבירך אותו יעקב אביו "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירוֹ וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ" (בראשית מט, יא) שראשי התיבות "עִירוֹ וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ" יוצא בגמטריא 'בֹעז' ('פתוחי חותם' לר' יעקב אבוחצירא פרשת ויחי דף לא ע"ב ד"ה יהודה אתה יודוך).
על ידי נשמת יהודה נעשה בועז תקיף על יצרו כ'אריה' כפי שנאמר על יהודה בחייו "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ" (בראשית מט, ט) ('אור החמה על זוהר פרשת משפטים דף קד ע"א ד"ה 'יהודה אבא קדמאה' מהרא"ג), ואז בועז ניצח את יצרו הרע ('אור החמה על זוהר פרשת משפטים דף קד ע"א ד"ה 'יהודה אבא קדמאה' מהרא"ג). דבר זה נרמז בשמו 'בועז' שהוא מתחלק לשתי תיבות 'בוֹ-עֹז' כי היה בו 'עֹז' מלכו שהוא יהודה ('שורש ישי' לר' שלמה אלקבץ על מגילת רות דף פב ע"ב על הפסוק 'ויהי ביתך כבית פרץ' ד"ה ולכן נאמר בו אתה). ורות המשיכה להיות שוכבת למרגלותיו של בועז במשך שש שעות עד שהגיע אור הבוקר כפי שנרמז בפסוק "וַתִּשְׁכַּב מַרְגְּלוֹתָיו עַד הַבֹּקֶר וַתָּקָם (כתיב: בטרום) בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ" (רות ג, יד) שהתיבה "בְּטֶרֶם" כתובה במגילת רות עם האות ו' יתירה כך 'בטרום', כדי ללמד שנשתהתה שם שש שעות כגמטריא האות ו' ('רות רבה' ז, א בשם רבי ברכיה). וכך על אף שבאותו הלילה בועז התקשה לעבירה, הוא ניצח את יצרו ולא נגע ברוּת ('מדרש האיתמרי' למחבר 'שבט מוסר' דרוש כח ישרים דרכי ה' ד"ה אמנם התשובה בזה).
יצרו של בועז באותו השעה היה תקיף ביותר ('מדרש האיתמרי' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' דרוש כח ישרים דרכי ה' ד"ה אמנם התשובה בזה) והיה יצרו מקשקש בו (זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה קם אחרא ואמר) כל אותו הלילה ואומר לו "אתה פנוי ומבקש אשה, והיא פנויה ומבקשת איש, עמוד ועשה בה מעשה ותהיה לך לאשה!" ('רות רבה' ו, סוף אות ד). אז בועז נשבע שבועה להיות שומר בריתו שנאמר "חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר" (רות ג, יג) (זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה קם אחרא ואמר) כלומר "חי ה' שאיני נוגע בה!" ואמר לה שכבי עד הבוקר כי אמנם אני גואל אך "יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי: לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי" (רות ג, יב – יג) ('רות רבה' ו, סוף אות ד). לכן היה נקרא בשם 'בועז' על שהיה תקיף ביצרו (זוהר פרשת כי תצא דף רפ ע"ב ד"ה 'וייחודא דא"ח עם ד' בצדיק' רעיא מהימנא). ומכאן נודע שמעשה יהודה עם תמר היה בקדושה וטהרה, שהרי בועז יתגבר על יצרו ולא עשה מעשה עם רות כל אותו הלילה מכוח נשמת יהודה שנכנסה בתוכו, וכל שכן ביהודה עצמו עם תמר ('פתוחי חותם' לר' יעקב אבוחצירא פרשת ויחי דף לא ע"ב ד"ה יהודה אתה יודוך).
נשמת יהודה שבתוך בועז עזרה לו לקיים ברות את מצות הייבום
בועז לא הסכים להוציא את נשמת מחלון העשׁוּקה בדרך עבירה באותו הלילה שבאה אליו רות כמו שנעשה על ידי יהודה ותמר שהוציאו את נשמות ער ואונן, אלא אדרבא התחזק ונשבע ליצרו, ולא רצה בחיבור ההוא. והטעם לזה כי הכל היה גזירה מן השמים שתיקונו של מחלון יהיה בדרך ראויה כפי שיותר הגון (הרמ"ד וואלי על מגילת רות פרק ג על הפסוק 'אל תודעי לאיש עד כלותו לאכול ולשתות). ואחרי שבועז התחתן עם רות ורצה לייבם אותה ולמשוך את נשמת מחלון לעולם, היה בועז מסתפק האם הוא מסוגל להשיב את נשמתו בבן שייולד. לכן בירכו אותו העם "וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לְךָ מִן הַנַּעֲרָה הַזֹּאת" (רות ד, יב) כלומר אל יהי רחוק בעיניך איך תתחזק להשיב את נשמת מחלון על אף שאתה גואל רחוק ולא אח קרוב, שהלא יהודה שהיה אב ולא אח ייבם את תמר והיא ילדה לו את פרץ ובו השיב את נשמת ער בכורו. וכך על דרך זה תבוא אתה בועז, ובכוחו של יהודה אשר בתוכך תשיב את נשמת מחלון בתוך בנך הנולד ('משיב נפש' להב"ח על מגילת רות ד, יא ד"ה ועל פי דעת הזוהר).
ואכן בועז לקח את רות על ידי קידושין וחופה ושבע ברכות כדת משה וישראל ('אם המלך' למחבר ה'בן איש חי' רות פרק ב אות יג ד"ה או יובן בס"ד אמצא חן בעיניך). ובשעה שהיה עם רות וקיים את מצות הייבום, היתה שם גם נשמתו של יהודה ('שורש ישי' לר' שלמה אלקבץ על מגילת רות דף פב ע"ב על הפסוק 'ויהי ביתך כבית פרץ' ד"ה ולכן נאמר בו אתה, עפ"י זוהר סבא דמשפטים דף קג ע"ב ד"ה בעז אתחזי וד"ה מאן דהוא תקיף כאריא) בתוכו בסוד העִיבּוּר ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קד ע"א ד"ה 'אלא ד' באתדבקו' מהגליון, 'אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קד ע"א ד"ה 'ואי תימא איהו' מהרא"ג) מחמת הכוונה הנוראה והנפלאה הזכה והברה והטהורה של בועז הצדיק ('שורש ישי' לר' שלמה אלקבץ על מגילת רות דף פב ע"ב על הפסוק 'ויהי ביתך כבית פרץ' ד"ה ולכן נאמר בו אתה). וכך כל מעשה פקידת רות היה בכוחו של יהודה ('ערכי הכינויים' לר' מאיר ביקייאם בחלק ב' ערך בועז בשם ר' חיים ויטאל), ובזה היה גם תיקון ליהודה על שהחסיר במעשה תמר שלא היה לשם מצות ייבום כי לא ידע שהיא כלתו, ואילו עתה אצל בועז עשה יהודה הכל בכוונה לשם מצות ייבום ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק פד ד"ה 'ופתח פתוח מצאתי' עפ"י הרמ"ע מפאנו).
ורבותינו אמרו כי "אִבְצָן זה בֹעַז" (ראה גמ' בבא בתרא דף צא ע"א בשם רבה בר רב הונא, זוהר פרשת משפטים דף קד ע"א ד"ה 'בעז אתחזי דהוה) והכוונה לְאִבְצָן שהיה שופט של ישראל כפי שנאמר "וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת יִשְׂרָאֵל אִבְצָן מִבֵּית לָחֶם" (שופטים יב, ח). והנה 'אִבְצָן' היה שמו העיקרי, ומה שנקרא אחר כך בשם 'בועז' היה כאשר התעורר לעשות את מעשה הייבום עם רות, שאז שינו את שמו לבועז על שם נשמת יהודה 'העז' כארי שהתעבר בו לעזרתו בעת מצות הייבום ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת משפטים דף קד ע"א ד"ה 'לאתר אחרא עילאה' מהרמ"ק). וגם שמו העיקרי 'אִבְצָן' היה לרמוז על עיבור נשמת יהודה בתוכו, כי התיבה 'אבצן' מתחלקת לשתיים 'אב-צן' שפירושו 'אב המגן' כי 'צן' הוא לשון מגן וצינה. וזה כדי ללמד שיהודה הופיע גם בפעם הזאת בעת שהביא בועז בייבום של רות את 'עוֹבֵד', ממש כפי שהוא יהודה עשה בפעם הראשונה כשהביא בייבום של תמר את פרץ וזרח ('שורש ישי' לר' שלמה אלקבץ דף פב ע"ב על הפסוק 'ויהי ביתך כבית פרץ' ד"ה ולכן נאמר בו אתה. ראה זוהר סבא דמשפטים דף קד ע"א ד"ה בעז אתחזי דהוה).
בועז מת באותו הלילה שקיים את מצות הייבום ('שורש ישי' לר' שלמה אלקבץ דף פג ע"ב בסוף הביאור על הפסוק 'ויקח בעז את רות', 'גבול בנימין' לר' בנימין הכהן על התורה חלק ב דרוש י"ה לחג השבועות ד"ה גם במגילת רות, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק פד ד"ה ואחרון אחרון חביב) כי נשמת יהודה שבו השלימה את תיקונה בייבום עם רות מה שלא עשתה בייבום הקודם עם תמר ('זכר דוד' מאמר א פרק פד ד"ה 'ואחרון אחרון חביב' בשם הרמ"ע מפאנו ב'מאמר אם כל חי'). וכיוון שמת, לכן לא נזכר יותר שמו של בועז בתוך המעשה של מגילת רות ('שורש ישי' דף נד ע"א על הפסוק 'ויהי בשכבו וידעת את המקום' ד"ה ונעמי בהיות). ומטעם זה גם נאמר אחר כך על רות "וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן" (רות ד, יג) ולא נאמר 'ותלד לו בן', כי כאשר רות ילדה את בנה הרי בועז כבר היה מת ולא ילדה לו ('שורש ישי' דף פג ע"ב בסוף הביאור על הפסוק 'ויקח בעז את רות'). ובזה נפל דְּבַר נבואה בפיה של נעמי כאשר אמרה לרות על בועז "כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ כִּי אִם כִּלָּה הַדָּבָר הַיּוֹם" (רות ג, יח) כלומר שהיום הוא כאן ומחר בקבר ('גבול בנימין' חלק ב דרוש י"ה לחג השבועות ד"ה גם במגילת רות).
יהודה חזר במעשה בועז ורות כדי לייחס את דוד המלך ישירות אליו
רות היתה בת זוגו של בועז מן השמים (ראה ספר 'התמונה' לר' ישמעאל כהן גדול תמונה ג דף לט ע"ב בפירוש המקובל שלצידו) לכן תכף נפקדה והרתה ממנו שנאמר "וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן" (רות ד, יג) ('זכר דוד' מאמר א פרק פד ד"ה הנה כי טוב. וראה 'רות רבה' ז, יד שרות היתה בלי רחם וה' עשה לה נס ויצר לה רחם). ונולד לה בנה 'עוֹבֵד' שהיה גלגול נשמתו של מחלון בעלה הקודם ('חומת אנך' להחיד"א מגילת רות פרק ג על הפסוק 'ותאמר לה נעמי', 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק פד ד"ה עלה בידינו שאין שם, הרמ"ד וואלי על מגילת רות פרק ב על הפסוק 'אשר לא עזב חסדו', 'פתח עינים' להחיד"א על גמ' סנהדרין פרק ב דף יט ע"ב ד"ה ולא תעזוב נפשי, 'בשורות אליהו' על מגילת רות לר' אליהו הכהן מחבר 'מדרש תלפיות' פרק ד ד"ה אמנם יובן עם מה שפירשתי). וכך עלה בידם לגאול את נשמתו של מחלון דרך רות, כאשר השתנה שמו מ'מחלון' ל'עובד'. אך נשמתו של כליון לא נגאלה כי כליון היה בעלה של ערפה אשר הפנתה עורף אל הקדוּשה (הרמ"ד וואלי על מגילת רות פרק ב על הפסוק 'אשר לא עזב חסדו'). ומה שלא קראו לנולד בייבום בשמו של האח המת על אף שנאמר "וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל" (דברים כה, ו) זה כדי להסתירו ממלאך המוות שלא יכיר אותו בשמו ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק 'שמן הטוב' פרשת מסעי ד"ה 'ועל דרך זה אמרו' וביאר שם כי הפסוק לא מדבר על כך שצריך לקרוא באותו השם). (אמנם ראה 'מגיד מישרים' פרשת וישב אור ליום השבת לטז בטבת ד"ה 'ומכאן תעמוד על סוד' וכן 'ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת וישב ד"ה 'דע שתמר ורות' שגם נשמת מחלון וגם נשמת כליון נכנסו יחד בתוך עובד. ובזה מתבאר לשון התוספות בגמ' כתובות דף ז ע"ב ד"ה 'והוא בועז אלמון' שרות נישאה למחלון וכליון. ועיין בספר 'משיב נפש' על מגילת רות להב"ח ד, ט שהאריך בזה ודחה שיטה זו).
הרבה גלגולים היו למשפחת בית דוד (זוהר סבא דמשפטים דף קג ע"ב ד"ה דבכל סטרין) כי נפל הענף של המשפחה בייבום כמה פעמים. בתחילה היו בעולם ער ואונן ונפל הענף שלהם בתוך פרץ וזרח, ואחר כך חזר הענף של פרץ במחלון ושוב נפל אל עובד ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קג ע"ב ד"ה 'נפל מגו חקל' מהרמ"ק). וכשבא עובד לעולם הוא עשה תיקון גדול לכל הרעות של 'ער' ו'אונן' ו'מחלון' ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קג ע"ב ד"ה 'נפל מגו חקל' מהרמ"ק) וכפי שרמוז בשמו שהיה 'עובד את האדמה' ומסיר את 'הקוֹצִים' מעליה ('לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת ויחי ד"ה כי בחינת בועז) וביטל את כל הרע שנותר יחד עם בנו ישי ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קג ע"ב ד"ה 'נפל מגו חקל' מהרמ"ק) שהיה צדיק ולא מת אלא מחמת גזירת המיתה בחטא הנחש הקדמון (עפ"י גמ' בבא בתרא דף יז ע"ב וראה שם רש"י ד"ה בעטיו של נחש). וכל זה כי עובד וישי עבדו את ה' כראוי. ולכן כשבא דוד לעולם כפי שנאמר "וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד" (רות ד, כב) כבר היה דוד בצד הטוב בלי רע כלל ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קג ע"ב ד"ה 'נפל מגו חקל' מהרמ"ק) וכפי שנאמר עליו "וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" (שמואל א' טז, יב) (זוהר סבא דמשפטים דף קג ע"ב ד"ה 'דבכל סטרין' ועיי"ש).
יהודה הביא בתחילה את ער ואונן שנאמר "וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ: וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ עֵר: וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אוֹנָן" (בראשית לח, ב -ד). ואחר כך יהודה המשיך והיה נמצא בכל המעשים מתחילה ועד סוף ('שורש ישי' דף פג ע"א על הפסוק 'ויהי ביתך כבית פרץ' ד"ה ואומר כי הסנהדרין), שהרי הוא היה האבא (עפ"י זוהר סבא דמשפטים דף קד ע"א ד"ה 'יהודה אבא קדמאה') של פרץ וזרח שנולדו לו מתמר כפי שנאמר "וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ" (בראשית לח, יח) ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קד ע"א ד"ה 'יהודה אבא קדמאה' מהרא"ג) והוא היה גם האבא (עפ"י זוהר סבא דמשפטים דף קד ע"א ד"ה 'יהודה אבא קדמאה') של עובד בן בועז ורות, כי הרי בועז הוא יהודה בעצמו ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קד ע"א ד"ה 'יהודה אבא קדמאה' מהרא"ג) שהיה בתוכו בשעת הייבום (עפ"י 'שורש ישי' לר' שלמה אלקבץ על מגילת רות דף פב ע"ב על הפסוק 'ויהי ביתך כבית פרץ' ד"ה ולכן נאמר בו אתה). וזה מה שניבא יעקב אבינו ליהודה כשאמר "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ" (בראשית מט, ח) כלומר "אַתָּה" הוא שעתיד להיות מראש השושלת ועד סופה (זוהר סבא דמשפטים דף קד ע"ב ד"ה מאן דהוא תקיף וד"ה השתא נפקת סבא) (להרחבה על בואו של מחלון דרך מצות היבום ראה מאמרינו לפרשת כי תצא – 'מצות יבום וחליצה').
ועוד אם שֶׁלָה בנו השלישי של יהודה היה מייבם את תמר אחרי מוֹת 'ער' ו'אונן' או ש'בועז' בעצמו בלי יהודה היה מייבם את רות אחרי מות מחלון בעלה – אז הם היו נעשים ראש ל'אוֹר' המשתלשל (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קד ע"ב ד"ה 'כל בני עלמא מבעי ליה' מהרמ"ק) עד דוד, ובזה היה נפסק אוֹרוֹ של יהודה. לכן כדי שלא תפסק ההשתלשלות ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קד ע"ב ד"ה 'וע"ד אתה כלומר גם בזמן' מהרמ"ק) היה צריך שיהודה לבדו יהיה 'ראש המשפחה' וכך אור נשמתו יאיר מאב לבן עד דוד המלך (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קד ע"ב ד"ה 'כל בני עלמא מבעי ליה' מהרמ"ק). וכל זה היה בשביל דוד שהוא שורש מלכות יהודה. ודוד נעשה על ידי כן רביעי לאבות הקדושים, שהרי יהודה בנו של יעקב היה בתוך בועז שהוליד את עובד ונאמר "וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד" (רות ד, כב). והוצרך הקב"ה בכל הגלגולים להחזיר את הדברים ליהודה שהוא השורש המלומד בעניינים אלו. ובזה נמצא כי לא היה הפסק כלל אלא הכל שלשלת ישרה מנשמת יהודה ועד נשמת דוד המלך עליו השלום ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קד ע"ב ד"ה 'דלא להוי' מהרמ"ק). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד