חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פרשת מטות מסעי – השכינה בכותל המערבי


כאשר נחרב בית המקדש יצאה ממנו השכינה (עפ"י זוהר פרשת ויקרא דף כ ע"ב ד"ה הכי תנינן), ועם זאת אמרו רבותינו כי "לעולם אין השכינה זזה מכותל המערבי" ('שמות רבה' ב, ב בשם רב אחא, 'מדרש שוחר טוב' סימן יא ד"ה ה' בהיכל קדשו, זוהר פרשת שמות דף ה סוף ע"ב ד"ה ר' יצחק אמר) אשר בירושלים.
ויש להתבונן, מדוע בחרה 'השכינה' הקדוֹשה להישאר בכותל המערבי על אף שבית המקדש נחרב לגמרי וגלו ישראל מארצם?
השכינה הקדושה שורה תמיד בעולם הזה בצד שהוא המערבי
השכינה הקדושה שׁוֹרה תמיד ('פרקי דרבי אליעזר' פרק שישי ד"ה בתקופת תמוז) בצד מערב (גמ' בבא בתרא דף כה ע"א בשם רב, 'פרקי דרבי אליעזר' פרק שישי ד"ה בתקופת תמוז, זוהר פרשת במדבר דף קיט ע"ב ד"ה אמר ליה רבי אלעזר, 'מצודת דוד' על טעמי המצוות להרדב"ז מצוה קפה ד"ה ואם תאמר איך). לכן אמרו רבותינו כי רוח מערבית "באה מעֹרפוֹ של עולם" (ראה גמ' בבא בתרא דף כה ע"א בשם רב) כשהכוונה שהיא באה מ'חוֹזקוֹ של עולם' וזה על שם השכינה שנמצאת במערב (רש"י גמ' בבא בתרא דף כה ע"א בשם רב). ואף על פי ש"מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה ו, ג) ואין מקום פנוי ממנו יתברך, הרי שבצד מערב יש יותר גילוי לאור השכינה. וזה דומה לנשמה שממלא את כל הגוף עד שאין איבר בלי כוח הנשמה בתוכו, ועם כל זה יש איברים ש'אור הנשמה' מתגלה בהם יותר כמו הלב וכן החוטם שעליו נאמר "כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו" (בראשית ז, כב) ('בן יהוידע' לר' יוסף חיים ה'בן איש חי' על גמ' בבא בתרא דף כה ע"א ד"ה שהשכינה בכל מקום).
יחזקאל הנביא תיאר את מראה נושאי 'כסא הכבוד' שנאמר "וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה: וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם: וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל" (יחזקאל א, ה – ז) וכן "וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן" (יחזקאל א, י). ואין כוונת יחזקאל הנביא שיש חלילה דמויות בעלי חיים טמאים כמו "אַרְיֵה" וכן "נֶשֶׁר" תחת כסא הכבוד, אלא שכולם הם פני אדם כפי שנאמר "וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה" (יחזקאל א, ה) ורק נוטה מראיהן לאותם בעלי חיים טמאים. והנה דמות פני הנשר נמצאת בצד המערבי של 'כסא הכבוד' וזה כנגד 'השכינה' שהיא במערב, כי הנשר מרחם על בניו יותר מכל העופות וכן היא השכינה הקדושה ש'מרחפת' על עם ישראל בָּנֶיהָ "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף" (דברים לב, יא) ('מצודת דוד' על טעמי המצוות להרדב"ז מצוה קפה ד"ה ואם תאמר איך, 'מגן דוד' על האותיות להרדב"ז אות הבי'ת דף ה ע"א).
ארץ ישראל היא מקום השראת השכינה. לכן כאשר יונה הנביא ברח מפני השכינה הוא ביקש לעזוב את הארץ שנאמר "וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר: קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי: וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אָנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה' " (יונה א, א – ג) ('ילקוט דוד' פרשת בראשית ד"ה ויצא קין מהיכן יצא). וזה הסיבה שארץ ישראל נקראת בשם 'מערבא', על שם השכינה ששורה בתוכה ('ארצות החיים' לר' חיים פאלאג'י שער ד סוף אות נא בשם העיון יעקב, 'נפש היפה' לר' רחמים יצחק פאלאג'י מערכת א דף מו אות מד). ומשום כבודה של הארץ הנקראת כך הקב"ה הקדים את צד מערב כאשר בירך את אברהם אבינו שזרעו יתפשט כפי שנאמר "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" (בראשית כח, יד) ('נפש היפה' לר' רחמים יצחק פאלאג'י מערכת א דף מו אות מד). ועוד זה הטעם שאותם אנשי הקודש אשר היו באים ממרחק כדי לדור בארץ הקדוֹשה היו נקראים בשם 'מַעֲרָבִיִּים', כי הם השתוקקו והתאווּ לחזות בנועם השכינה ('ארצות החיים' לר' חיים פאלאג'י שער ד סוף אות נא).
וכיון שהשכינה בצד מערב לכן אין ראוי שהחוטאים הרוצחים ישכנו שם במחיצתו יתברך אלא בקצה ההפוך שבצד המזרח. וזה מה שעשה משה רבינו "אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ: לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי" (דברים ד, מא – מב). וכך גם בתוך ארץ ישראל, החלק המערבי הוא מקום השכינה. לכן כאשר האדם הראשון גורש מגן עדן מקום השכינה, נאמר עליו שהוא יצא מ'קֶּדֶם' כלומר מצד המערב אל צד המזרח "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן" (בראשית ג, כד). וכך היה אחרי שקין הרג את הבל אחיו וחטא לפני השכינה הקדושה, הוא יצא משם אל צד המזרח שנאמר "וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן" (בראשית ד, טז) (ראה 'בראשית רבה' כא, ט) כדי שלא יהיה במחיצתו של ה' יתברך במערב ('ילקוט דוד' פרשת בראשית ד"ה 'במדרש בכל מקום' בשם 'יפה תואר').






וכיון שהשכינה נמצאת במערב לכן אמרו רבותינו "הרוצה שיחכים - ידרים" (ראה גמ' בבא בתרא דף כה ע"ב בשם רבי יצחק) כי פני 'השכינה' נמצא במערבה של ארץ ישראל, ואם כן כביכול 'יד ימינו' של ה' יתברך הוא בדרומה של הארץ, והרי התורה נמצאת 'בִּימִינוֹ' ('ספר הליקוטים' לר' יחיאל היילפרין ערך קרח אות ח ד"ה קרח שפיקח היה) שנאמר "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ" (דברים לג, ב) (עפ"י רש"י דברים לג, ב. וראה 'תרגום אונקלוס' ו'תרגום יונתן' דברים לג, ב). וכן בעת 'קבלת שבת' כאשר אומרים 'בואי בשלום' הופכים כל הקהל את פניהם לצד מערב לפי שהשכינה במערב ('טעמי המנהגים ומקורי הדינים' בחלק קונטרס אחרון דף קכח באות רסד ד"ה 'בואי בשלום' בשם ספר תולדות מנחם). וזה גם הטעם שאין לאדם לעשות צרכיו הגדולים כלפי מזרח או מערב מפני השכינה (ראה שו"ע אור"ח סימן ג, ו). ויש מחמירים בזה אפילו כשהאדם הוא בבית הכסא שבביתו, משום שדבר זה נוגע בכבוד השכינה שהיא במערב ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש סימן א, י ד"ה 'דעת הרמב"ם' וכתב שם שראוי להחמיר בזה כדעת הרמב"ם אף שאין דעת השו"ע כן). ועוד יש נוהגים לפי האר"י לסיים את נענועי הלולב בחג הסוכות דווקא בצד מערב לפי שהוא כנגד השכינה ('שערי ארוכה' לר' יעקב אבוחצירא אות ל דף מב ע"א ד"ה 'גם עבדך נזהר בהם' וראה שם הטעם לפי הסוד שאז נמשכים כל החסדים ועוד. וראה 'מזמור לאסף' לר' ששון בן מרדכי שנדוך בדיני תשמיש המט' ד"ה 'כתב הר"ב' שכתב כי על פי הזוהר נשוי ייתן מטתו בין מזרח למערב כלומר ראשו למזרח ורגליו למערב ועל ידי כן 'שכינה' תהיה ביניהם. וראה 'ניצוצי אורות' להחיד"א על זוהר במדבר דף קיט ע"ב אות ב שגם הביא כן מהזוהר והאר"י ז"ל).
שבט אפרים זכה לברכות כי הוא היה בצד מערב יחד עם השכינה
בשעת המסעות במדבר היה שבט אפרים נמצא מערבית לאוהל מועד ('אור החמה' על זוהר פרשת במדבר דף קיט ע"ב ד"ה 'ונסע אוהל מועד' מהרמ"ק), והוא היה ראש הדגל של צד מערב כפי שנאמר "וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ אִישׁ עַל יָדוֹ לְדִגְלֵיהֶם: דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם יָמָּה וְנָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד: וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה וְנָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר: וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּמָאתָיִם: וּמַטֵּה בִּנְיָמִן וְנָשִׂיא לִבְנֵי בִנְיָמִן אֲבִידָן בֶּן גִּדְעֹנִי: וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת: כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה אֶפְרַיִם מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנַת אֲלָפִים וּמֵאָה לְצִבְאֹתָם וּשְׁלִשִׁים יִסָּעוּ" (במדבר ב, יז – כד) ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך פרשת פקודי שני דף מו ע"א טור א סוף ד"ה אמנם צריכים). בחינת השכינה היתה בכל ארבע רוחות המחנה, אלא שבצד מערב לאוהל מועד היא היתה עיקרית ('אור החמה' על זוהר פרשת במדבר דף קיט ע"ב ד"ה 'וחמא דאיהו למערב' מהרמ"ק) ובאותו המקום היה נמצא שבט אפרים ('אור החמה' על זוהר פרשת במדבר דף קיט ע"ב ד"ה 'לא יברך עלמא' מהרמ"ק, 'נחל קדומים' להחיד"א בסוף ספר 'פירושי רבינו אפרים' לאחד מהראשונים באשכנז בפרשת במדבר).
וכאשר יוסף הביא את שני בניו אפרים ומנשה לפני יעקב אביו שיברכם, הוא שׂם את מנשה הבכור מול יד ימינו של יעקב ואת אפרים הצעיר מול יד שמאלו שנאמר "וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו" (בראשית מח, יג). יעקב שלח את ידיו כשהן זקופות כדי לברך את מנשה בימין ואת אפרים בשמאל, אלא שאז באה 'השכינה' והסיטה את יד ימינו אל ראש אפרים. באותה השעה יעקב הריח ריח 'שכינה' על ראשו של אפרים וראה שהוא עתיד להיות בצד מערב של אוהל מועד (זוהר פרשת במדבר דף קיט ע"ב ד"ה אלא בך) היכן שיהיה מקום השכינה ('רקנאטי' על התורה פרשת ויגש ד"ה 'וישלח ישראל את ימינו' בשם הזוהר. וכנלע"ד עפ"י גרסא אחרת שיש בזוהר). אז הוצרך יעקב לְשַׂכֵּל את ידיו ולתת לאפרים שהיה משמאלו את יד ימינו כי הוא יהיה ראש דגל מערבי במסעות, והשכינה היא במערב. וזה על דרך שנאמר ('רקנאטי' על התורה פרשת ויגש ד"ה 'וישלח ישראל את ימינו') על אשת המלך ('מצודת דוד' תהלים מה, י) "נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ" (תהלים מה, י) (רקנאטי על התורה פרשת ויגש ד"ה 'וישלח ישראל את ימינו').
וכשראה יעקב אבינו שהשכינה נמצאת ממש עם אפרים הוא הקדים אותו לברכה ואמר "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹקִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה" (בראשית מח, כ) (זוהר פרשת במדבר דף קיט ע"ב ד"ה אלא בך). כי הברכה היתה ראויה לאפרים דווקא בגלל בחינת 'השכינה' שבמערב ('אור החמה' על זוהר פרשת במדבר דף קיט ע"ב ד"ה 'וחמא דאיהו למערב' מהרמ"ק) ששם הוא מכוֹן ובסיס לברכות העליונות ('אור החמה' על זוהר פרשת במדבר דף קיט ע"ב ד"ה 'לא יברך עלמא' מהרמ"ק). וכוונת יעקב אבינו בתיבות "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל" הוא לומר לאפרים כי 'בך יברך את העולם' (זוהר פרשת במדבר דף קיט ע"ב ד"ה אלא בך) וכן שיהיו ישראל מברכים את בניהם בברכה זו (עפ"י 'תרגום יונתן' בראשית מח, כ עיי"ש). וזה הטעם שדווקא דוד המלך עתיד לברך על כוס היין בסעודת הצדיקים לעתיד לבוא (ראה גמ' פסחים דף קיט ע"ב ואכמ"ל), כי דוד המלך ביחד עם שלושת האבות הם רגלי 'המרכבה' העליונה כאשר דוד הוא הרגל הרביעית שנמצאת בצד המערבי לשכינה, צד שכולו לברכה ('אספקלריא המאירה' על זוהר פרשת האזינו דף קכא ע"א בספר ד"ה ואחר כל הדברים האלה). ולכן גם לא זזה 'השכינה' מדוד המלך בחייו כי הוא בצידה ('אספקלריא המאירה' על זוהר פרשת האזינו דף קך ע"ב בספר ד"ה ואחר כל הדברים האלה).
נר המערבי שבמקדש היה מקבל את אורו מהשכינה שבצד המערב
הנר המרכזי במנורה שבמקדש היה נקרא 'הנר המערבי' (רש"י גמ' שבת דף כב ע"ב שיטה שניה, 'טעמי המצוות' לרקנאטי דף יג ע"א מצוות עשה ד"ה מצוה לערוך הכהן, 'מגן דוד' על האותיות להרדב"ז אות הנון דף לו ע"ב, 'צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד ר' יוסף דוד דף ו ע"ב טור א ד"ה אל מול פני המנורה). והוא היה עדות כי שׁוֹרה השכינה בישראל (גמ' שבת דף כב ע"ב) לפי שהיה נוטה (רש"י גמ' שבת דף כב ע"ב שיטה שניה) קצת ('מגן דוד' על האותיות להרדב"ז אות הנון דף לו ע"ב) כנגד צד מערב (רש"י גמ' שבת דף כב ע"ב שיטה שניה) כלומר שהיה ראשו יוצא משורת הקנים ונוטה לצד מערב כ'חתן היוצא לקראת כלה' ('רקנאטי' על התורה תחילת פרשת בהעלותך ד"ה דבר אל אהרן, 'מגן דוד' על האותיות להרדב"ז אות הנון דף לו ע"ב). ובזה היה הנר המערבי מקבל את אורו מ'השכינה' שהיתה שרויה שם במערב, ומחמתה היה ממשיך להיות דולק כל היום. ולקראת ערב היו מדליקים מהנר המערבי את כל הנרות במנורה. לכן כשדלקו ששת הנרות הם היו פונים לכיון נר המערבי לרמוז שממנו הם דולקים ('צמח דוד' לר' יוסף דוד מחבר שו"ת בית דוד דף ו ע"ב טור א ד"ה אל מול פני המנורה). וכן ששת הקנים שבגוף המנורה היו יוצאים מִקְשָׁה מן הקנה האמצעי, להודיע שהוא העיקר וממנו תוצאותיהם ('טעמי המצוות' לרקנאטי דף יג ע"א מצוות עשה ד"ה מצוה לערוך הכהן).
השכינה היתה שורה בקודש הקודשים בין בדי ארון הברית ('אור החמה' על זוהר פרשת שמות דף ה ע"ב ד"ה ר' יצחק אמר וכו' מהרא"ג, 'מצודת דוד' להרדב"ז מצוה תיז ד"ה עוד יש רמז) בצד המערבי של קודש הקודשים ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה תיז ד"ה עוד יש רמז) ו'אוֹרָה' היה בוקע דרך הפרוכת אל החוץ ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ תחילת פרשת בהעלותך ד"ה 'דבר אל אהרן' עפ"י הגמ' בירושלמי) ומשם היה מתפשט בכל ארץ ישראל ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה תיז ד"ה עוד יש רמז). וישראל הצטווּ "לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (במדבר כז, כ) כלומר שיהיה נר המערבי דולק תמיד יומם ולילה ('צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד דף קפב פרשת תצוה ד"ה ובזה יתורצו) שהוא סימן עבורם כי השכינה לא תזוז מישראל אפילו אם הם ייצאו לגלות כפי שנאמר על ה' יתברך "הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם" (ויקרא טז, טז) ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב שובבים ת"ת דף מח ע"ב טור א). ולכן כשגברו העוונות ואחר כך גלו ישראל מארצם ונחרב בית המקדש ('לקוטי הלכות' לר' נתן חלק אבן העזר קידושין ב אות ג), עדיין המשיכה השכינה להשגיח על ישראל (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת שמות דף ה ע"ב ד"ה ר' יצחק אמר וכו' מהרא"ג).
ובשעת חורבן בית המקדש הסתלקה עיקרה של השכינה למעלה, אך חלק מהשכינה ('שער החצר לר' דוד בן שמעון אות תכ בשם האלשיך הקדוש, 'וישכם אברהם' לר' אברהם פאלאג'י על התהלים ד"ה ה' בהיכל קדשו) לא הסתלק אלא עבר אל הכותל המערבי. וכך תחת היות השכינה "בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה" (שיר השירים ב, יד) בין בדי הארון שבקודש הקודשים, התיישבה השכינה בגלות בכותל המערבי ('אור החמה' על זוהר פרשת שמות דף ה ע"ב ד"ה 'ר' יצחק אמר וכו' מהרא"ג). הישארות השכינה שם אחרי סילוקה העיקרי הוא כפי טבע הקדוּשה, להשאיר אחריו 'רוֹשׁם' ('ליקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל מסכת פסחים ד"ה משאז"ל, 'מאור עינים' פרשת ויצא דף כב ע"ב ד"ה אך מכל מקום), והוא כעין 'הַבְלֵי דִּגְרָמִי' שהוא רוֹשׁם אור הנשמה שהיתה בגוף ונשארת אחרי הפטירה עד תחיית המתים ('ליקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל מסכת פסחים ד"ה משאז"ל, 'ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי חלק א' ליקוטים מקבילים בנושא 'ביאור מאמר חז"ל' מעולם לא זזה ד"ה וענין אמרם ז"ל). וזה היה למעשה ה'קצת' התפשטות של השכינה בכותל המערבי ('דרך חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר דרך הה' השבת דף יז ע"א טור א).
מאז שנחרב בית המקדש השכינה לא זזה מכותל המערבי
השכינה לא זזה לעולם מכותל המערבי שנאמר "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" (שיר השירים ב, ט) ('שמות רבה' ב, ב בשם רב אחא, זוהר פרשת שמות דף ה ע"ב ד"ה 'רבי יצחק אמר' בשם רבי יהודה. וראה זוהר פרשת ויקרא דף סו ע"ב ד"ה תאנא וכל אדם, וכן ב'אספרקליא המאירה' על הזוהר ויקרא דף סו ע"ב ד"ה שארת בארעא), והוא מקום מגוריה (זוהר פרשת משפטים דף קטז ע"א ד"ה 'וביה אומאה' מרעיא מהימנא) ומשכבה ('אור החמה' על זוהר פרשת שמות דף קטז ע"א ד"ה 'חי י"י כל חי' מהרא"ג), על אף שבית המקדש נחרב ('מדרש שוחר טוב' על התהלים מזמור יא ד"ה ה' בהיכל קדשו, 'ילקוט שמעוני' ספר מיכה רמז תקנב) ואין שם שום עבוֹדת הקוֹדש ('דעת חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר שער השבת פרק חמישי דף ה ע"א ד"ה ולבא אל הביאור). ואף שהגוים יושבים בארץ ישראל מיום החורבן והלאה, הרי מעשיהם וחטאיהם אינם פוגמים ודוחים את השכינה מהכותל המערבי אלא תמיד היא עומדת שם ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין ראשון סוף נהר כה) ולא זזה. ומשם היא עושה לה שביל בתוך ה'קליפות' ושולחת הארתה כך שלא יתערב קוֹדש בחוֹל ('רפואה למכה' לר' שמשון באקי שיר השירים ב, א עמ' רג).
ועל ידי הישארות השכינה נמצא כי גם ירושלים נשארה בקדושתה כפי שנאמר "אֹהֵב ה' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב: נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ עִיר הָאֱלֹקִים סֶלָה" (תהלים פז, ב – ג), "נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ" – שיש לירושלים שני 'כְּבוֹדוֹת' שקדושתה קיימת, אחת בבניינה ואחת בחורבנה. וזה מפני שהיא "עִיר הָאֱלֹקִים סֶלָה" כלומר שאפילו בחורבנה השכינה לא זזה ('שער החצר' סימן קסו בשם מהר"י אלגאזי) מכותל מערבי שלה. ולכן גם "אֹהֵב ה' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב" כלומר שאוהב את בית המקדש שבירושלים יותר מכל המקומות ששרתה בהם 'השכינה' קודם לכן כמו בעיר נוב ובגבעון. כי היא לא שרתה במקומות אלו בקביעות, בשונה מבית המקדש ששם היא בקביעות עד שאפילו בעת החורבן היא לא זזה מהכותל המערבי ('גבול בנימין' על התורה פרשת תרומה חלק ג דרוש לתפילה דרוש נו דף קד ע"ב ד"ה ולענין השיר). ואם השכינה אינה בטילה מירושלים והמקדש, אז הם גם נשארים עומדים בקדושתם (רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טז, ליקוטי הש"ס להאר"י ז"ל מסכת פסחים ד"ה משאז"ל).
ודבר זה ראה יעקב אבינו בחלומו כאשר הראו לו את בית המקדש כשהוא בָּנוּי וְחָרֵב ושוב בָּנוּי. שהוא סבר ש'השכינה' תהיה במקדש רק בעת בניינו אבל בחורבנו היא תסתלק למעלה לגמרי. אך כשראה שהשכינה עתידה להישאר שם כפי שאמרו רבותינו "מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי" (ראה 'שמות רבה' ב, ב בשם רב אחא, וכן זוהר פרשת שמות דף ה ע"ב ד"ה 'רבי יצחק אמר' בשם רבי יהודה) אז אמר "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי" (בראשית כח, טז), "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה" בכותל המערבי, אפילו שישראל הלכו בגלות לארצות אחרות ('עץ הדעת טוב' על התורה לר' חיים ויטאל פרשת ויצא ד"ה והנה אנכי עמך) לאחר שנחרב ('סמוכים לעד' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' סוף פרשת ויצא ד"ה ונראה דלעולם ידע), וזה לפי שהשכינה לא זזה מהכותל וממתינה שיחזרו ישראל למקומם ('עץ הדעת טוב' על התורה לר' חיים ויטאל פרשת ויצא ד"ה והנה אנכי עמך), "וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי" שהייתי סובר שבחורבן היא תסתלק לגמרי. וכיון שכך "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה" (בראשית כח, יז) בין בבניינו ובין בחורבנו, ו"אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים" (בראשית כח, יז) לעולם ועד ('סמוכים לעד' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' סוף פרשת ויצא ד"ה ונראה דלעולם ידע).
והנה בכל מקום שיש סילוק 'קדוּשה' מיד נחה לה שם ה'טוּמאה', כמו שבמותו של איש ישראלי מסתלקת קדושתו ומיד גופו נטמא. לכן אם היה הקב"ה מסלק את שכינתו מהמקדש מכל וכל, אז היו 'הקליפות' שוכנות שם ואין לך 'סירחון' גדול ומזוהם מהן, לפי שהן מקום 'אשפה' ו'טינוף' ו'עִיפּוּש' המוליד סירחון. אבל מחביבותו של ה' לישראל לא עשה כן, ולא סילק שכינתו לגמרי אלא השאירה על הכותל המערבי, וממילא אין מקום לטומאה לחוּל שם ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק א' דרוש ד לז' אב והספד ד"ה וזהו מאמר הגמרא). לכן אף על פי שנאמר על מקום המקדש "בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים" (תהלים עט, א) הרי שמכל מקום נשאר 'הכותל המערבי' שלא שלטו בו 'החיצוֹנים'. וזה רמוז בשמו 'כותל' שיש בו אותיות כ"ו שהן גמטריא שם הוי"ה ברוך הוא (הגהות הרמ"ז והרנ"ש על עץ חיים בסופו דף רטו ע"ב אות רפא תחילת ד"ה 'או נוכל לומר' מר' נתן שפירא).
השכינה מתאבלת בכותל המערבי על חורבן בית המקדש וגלות ישראל
השכינה יושבת בכותל המערבי הֶחָרֶב ולובשת שם את בגדי אלמנותה, לפי שעיקר חלק השכינה שלה הסתלק ועלה לשמים ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת וישב ד"ה וע"ד רמז קרוב). והיא גם בוכה ומייללת על חורבן בית המקדש ועל צרות ישראל אשר מפוזרים בין הגוים ואינם במקומם, כמו שעושה רחל אמנו שעליה נאמר "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ" (ירמיה לא, יד) ('לקוטי מוהר"ן' אות סז ד"ה בראשית לעיני כל ישראל) וכיון שרחל רומזת ל'שכינה', לכן נרמז אצלה היות השכינה ב'מערב' כי ראשי התיבות "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ" יוצא התיבה 'מערב' ('לקוטי נביאים' להאר"י ז"ל ספר ירמיה על הפסוק 'כה אמר ה' קול ברמה נשמע'). וכן בפסוק "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה" (בראשית מח, ז), שראשי התיבות "מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ" יוצא התיבה 'מערב'. כי השכינה נמצאת במערב ורחל אמנו רומזת אליה ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת ויחי על הפסוק 'ואני בבואי מפדן').
פעם אחת אחרי חורבן בית המקדש הראשון עלה ירמיה הנביא לירושלים, ונטל עיניו וראה דמות 'אשה' אחת יושבת בראש ההר לבושה שחורים וראשה סתור וצועקת ומבקשת "מי ינחמני!" וגם ירמיה היה צועק באותה השעה "מי ינחמני!". והתקרב אצלה ירמיה ודיבר עמה ואמר "אם אשה את דברי עמי, ואם רוח הסתלקי מלפני!" וסיפרה לו שהיא 'אמא ציוֹן' כלומר 'השכינה'. ואמר לה ירמיה הנביא "דּוֹמֶה מַכָּתֵךְ למכת איוב "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם" (ישעיה נב, ב)" ('ילקוט שמעוני' ספר ירמיה טו על הפסוק 'אומללה יולדת שבעה'). וכן פעם אחת נכנס ר' נתן לאזור המקדש וראה שהוא חרוּב ורק כוֹתל אחד עומד ('תנא דבי אליהו' רבא פרק ל ד"ה ושוב פעם אחת) שהוא כותל המערבי ('זיקוקין דנורא ובאורין דאשא' על 'תנא דבי אליהו רבא' פרק ל אות לב). אז שאל מה טיבו של זה ('תנא דבי אליהו' רבא פרק ל ד"ה ושוב פעם אחת) שלא חרב כמו כל שאר הכתלים? ובאותה השעה סילק את מחשבתו הגשמית וְדָבַק ב'מחשבה' העליונה ('זיקוקין דנורא ובאורין דאשא' על 'תנא דבי אליהו רבא' פרק ל אות לב) ואז ראה את השכינה מתכופפת וזוקפת ועומדת ומייללת ב'כותל המערבי' על חורבן בית המקדש וגלות ישראל ('תנא דבי אליהו' רבא פרק ל ד"ה 'ושוב פעם אחת' עיי"ש עוד).
ומעשה היה בעיר צפת עם ר' אברהם הלוי תלמיד האר"י ז"ל שהיתה מגולגלת בו נשמת ירמיה הנביא והיה מקונן כל חצות לילה על חורבן בית המקדש. ופעם אחת נעשה חולה והגיע עד שערי מוות, והאר"י ז"ל רבו בא לבקרו ואמר לו שילך לירושלים ויתפלל כנגד הכותל המערבי ואז יתרפא מחוליו. ומיד נָדַר לילך לכותל המערבי והחל להתרפא. והלך לירושלים וכשהגיע לכותל המערבי היה קורע את בגדיו כדין הרואה את המקדש בחורבנו, ותכף התגלתה עליו השכינה וראה אותה בדמות 'אשה' כמו שראה ירמיה הנביא, והיתה הולכת מבית קודש הקודשים וראשה פרוע. וכשראה את צערה הרים ר' אברהם הלוי את קולו בבכי וצעק צעקה גדולה ומרה והיה רץ מכוח ריבוי צערו עד שפגע ראשו בכותלי הבית והתעלף. ו'השכינה' לקחה את ראשו בין ברכיה וקינחה את דמעותיו וניחמה אותו. ואחרי ששב אל דעתו חזר לעיר צפת. וכשמע האר"י ז"ל כי זכה לראות את השכינה אמר לו שנוספו לחייו עשרים ושתים שנה בעבור השכינה שראה ובעבור נשמת ירמיה הנביא שבתוכו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א' פרק מב ד"ה 'וצא ולמד' בשם 'עמק המלך'. וראה גם ב'קב הישר' פרק צג ד"ה 'והרב' בגרסא שונה).
הכותל המערבי לעולם לא ייחרב כי נמצאת עמו השכינה הקדושה
השכינה לא הסתלקה מכותל המערבי בזמן גלות ישראל כפי שנאמר עליה "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" (שיר השירים ב, ט), ונשארה שם להשגיח על ישראל בגלותם שנאמר "מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (שיר השירים ב, ט) ('אהבת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ פרשת כי תבוא ד"ה בראש תדהר). וזה נרמז בשיר השירים "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים" (שיר השירים ד, ח). "אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי" – היא השכינה שבאה מבין בדי הארון בקודש הקודשים וישבה ב'גלות' בכותל מערבי, "תָּשׁוּרִי" – שמשם משגיחה על בניה להגן עליהם, "מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים" – מפני אומות העולם ('אור החמה' על זוהר פרשת שמות דף ה ע"ב ד"ה ר' יצחק אמר וכו' מהרא"ג). וכן כשאברהם אבינו היה בצער על גלותם של ישראל אחרי שחרב בית המקדש, מה לו הקב"ה "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי" (ירמיה יא, טו) וכוונת ה' לומר לו מה לך "ידִידִי" לדאוג על גלותם של ישראל הלא אני "בְּבֵיתִי" כי לעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת דברים דף עז ע"א ד"ה וירמיהו לקח).
ישראל מְכַוְּנִים את תפילותיהם לירושלים ולמקום המקדש, כי המתפלל בתפילתו מדבר לנוכח כאילו מדבר עם השכינה ממש ולכן צריך להפוך פניו אל מקומה שהוא 'כותל המערבי' שמשם היא לא זזה ('בית אלקים' להמבי"ט שער התפילה פרק ה דף ט ע"א ד"ה וענין היות התפלה). וכל אחד מכוון ממקומו אל הכותל המערבי שהשכינה שרויה בו, גם אם הם צריכים לכוון מזרחית כמו אלו שעומדים בגלות במערבה של ירושלים ('מנורת המאור' לר' יצחק אבוהב החלק הראשון התפלות פרק העשירי ד"ה והמקום המבחר). ואז התפילות של כל ישראל מגיעות עד לכותל המערבי ששם עיקר השכינה בעולם הזה, וזה באמצעות שבילים ודרכים שעושה השכינה לתפילותיהם. ומשם השכינה מקבלת את תפילותיהם ומעלה אותם דרך 'שער השמים' שבמקום המקדש ('רפואה למכה' לר' שמשון באקי רבו של מחבר ספר 'גבול בנימין' בפירוש שיר השירים ב, ט עמ' רצו). ולכן המקום הזה נקרא 'כותל המערבי', לפי שהוא 'תל' שכל הפִּיוֹת פונים אליו (זוהר פרשת משפטים תחילת דף קטז ע"א ד"ה 'ובודאי עלמא דאתי' רעיא מהימנא. וראה בספר 'פדה את אברהם' לר' אברהם פאלאג'י במערכת הבי'ת סוף אות טז ד"ה 'וזה חזיתי' שהביא בקיצור מעשה על תלמידו של ה'אור החיים הקדוש' ר' חיים בן עטר שהיו קשים לו מזונותיו, ור' חיים בן עטר נתן לו פתק להניחו בכותל ואחר כך נזדמנו לו מזונותיו. ועיין גרסא אחרת ארוכה ושונה למעשה זה ב'טעמי המנהגים ומקורי הדינים' דף ע"ר בעניני הילולא דרשב"י בהערה).
כיון שהשכינה לא זזה מהכותל המערבי, לכן אומות העולם לא יכלו להחריבו ('זיקוקין דנורא ובאורין דאשא' לר' שמואל הידא על 'תנא דבי אליהו רבא' פרק ל אות לא) וכפי שאמרו רבותינו " "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" (שיר השירים ב, ט) זֶה כֹּתֶל מַעֲרָבִי שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁאֵינוֹ חָרֵב לְעוֹלָם, לָמָּה שֶׁהַשְּׁכִינָה בַּמַּעֲרָב" ('במדבר רבה' פרשת נשא יא, ב ד"ה אמר רבי יוסי). וזה כפי שנשבע הקב"ה שכותל זה אינו יהיה חרב לעולם ('שיר השירים רבא' סדרא תנינא אות ד ד"ה דבר אחר או לעפר האילים) עד אשר יבנה מחדש כל בית המקדש ('מצודת דוד' להרדב"ז על טעמי המצוות מצוה דש). ועל ידי כן גם נשאר 'הרוֹשם' של בית המקדש בכותל המערבי (עפ"י 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב שובבים ת"ת דף מח ע"ב טור א). וזה מה שהיה בזמן אספסיאנוס קיסר (פירוש 'מתנות כהונה' על מדרש רבה איכה א, לא ד"ה מן כבשא, 'עץ יוסף' על 'איכא רבה' א, לא) שמינה ארבעה דוכסין להחריב את ירושלים מארבע צדדיה. וכל הדוכסין אכן כבשו והחריבו את הכתלים שבחלקם, אבל הדוכס פַנְגַּר שהיה צריך להחריב את הכותל המערבי לא החריבו. וזה היה כי משמים גזרו שכותל זה לא ייחרב היות ש'השכינה' נמצאת במערב ('איכה רבה' א, לא) ועל כן לא היה יכול להחריבו ('עץ יוסף' על 'איכא רבה' א, לא).
האות לכך שבית המקדש השלישי עתיד להיבנות הוא 'הכותל המערבי' שלא חָרַב ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת בהר דף סד ע"א ד"ה וזה"ש ואם לא יגאל) והשכינה שלא זזה ממנו ('מחשוף הלבן' פרשת בהר דף סד ע"א ד"ה וזה"ש ואם לא יגאל, 'חומת אנך' להחיד"א על יחזקאל פרק לה על הפסוק 'יען אמרך'). וזה כוונת הפסוק "רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן" (זכריה ב, יד) במה שנשארה 'השכינה' בכותל המערבי, כי הוא סימן שיבנה בית המקדש מחדש. וראשי תיבות "רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן" יוצא התיבה 'רוֹבֵץ' ('צוארי שלל' להחיד"א תחילת הפטרת בהעלותך תחילת אות א), וסופי תיבות "בַּת צִיּוֹן" יוצא בגמטריא 'כֹתל', לרמוז שלא זזה השכינה מכותל המערבי ושם היא רובצת ('צוארי שלל' תחילת הפטרת בהעלותך ד"ה אפשר ונדקדק). וזה נחמת ישראל בגלותם האחרונה ('ראש דוד' להחיד"א ד"ה ולבנימין אמר ידיד ה' ישכון) אפילו שעברו כמה וכמה מאות שנים מהחורבן ('מחשוף הלבן' פרשת בהר דף סד ע"א ד"ה וזה"ש ואם לא יגאל), על היותם יודעים שהשכינה שׁוֹרה ב'כותל המערבי' ושמקום המקדש עומד בקדושתו אף בעת החורבן, שזה אות לטובה כי תהיה גאולה ('ראש דוד' להחיד"א ד"ה ולבנימין אמר ידיד ה' ישכון) וגם סימן מובהק שיחזור הבית ויבנה במהרה בימינו, אמן ('מחשוף הלבן' פרשת בהר דף סד ע"א ד"ה וזה"ש ואם לא יגאל).

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד