פרשת דברים – גלגול נשמת ירמיהו הנביא

יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ היה נביא בעת חורבן בית המקדש הראשון וראה את גלותם של ישראל. הוא חיבר את 'מגילת איכה' על החורבן ועל צערו של אותו הדור "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס: בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים: גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים" (איכה א, א – ג). ירמיהו היה בצער גדול על החורבן ואמר "פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי: עֵינִי נִגְּרָה וְלֹא תִדְמֶה מֵאֵין הֲפֻגוֹת: עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם: עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי" (איכה ג, מח – מט). ועל סבלו הרב אמר ירמיהו "אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ: אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר: אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם: בִּלָּה בְשָׂרִי וְעוֹרִי שִׁבַּר עַצְמוֹתָי: בָּנָה עָלַי וַיַּקַּף רֹאשׁ וּתְלָאָה: בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם" (איכה ג, א – ו) (ראה רש"י איכה ג, א).

ויש להתבונן, למה דווקא ירמיהו בֶּן חִלְקִיָּהוּ נבחר להיות הנביא אשר יראה את חורבן בית המקדש ויסבול את כל גלותם וצערם של ישראל?

נישואי שלמה המלך עם בת פרעה היו היסוד לחורבן בית המקדש

שלמה ביקש למתק את 'הקליפוֹת' בימיו ולכן הלך וגייר את בת פרעה ונשׂא אותה לאשה, כדי להכניסה תחת הקדוּשה. אך טעה בזה כי עדיין לא הגיע העת למיתוּק 'הקליפות', ואדרבא בת פרעה היתה בעוכריו ('קול בוכים' לר' אברהם גלאנטי דף נז ע"א ד"ה וזהו סוד שכיון שלמה. ראה 'בעל הטורים' בראשית ב, כב) שכבר בלילה הראשון אחרי שנשׂא אותה לאשה היא הטעתה אותו ('גולל אור' לר' מאיר ביקייאם דף מז אות ש ד"ה ולפי ששלמה) כאשר הכניסה לו אלף מיני זמר ואמרה "כך עושים לעבודה זרה פלונית וכך עושים לעבודה זרה פלונית" אחרת (גמ' שבת דף נו ע"ב בשם שמואל) והיתה צַהֲלַת שמחתה גדולה מצהלת סיום בניית בית המקדש שהיה אז ('במדבר רבה' פרשת נשא אות י, ד ד"ה אמר רבי ישמעאל). וכיון ששלמה היה ניעור כל הלילה מחמת אותם כלי הזמר (רש"י משלי לא, א, מצודת דוד משלי לא, א), הוא האריך בשינה ('פדה את אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערת שי"ן אות כו ד"ה וחזה) והמשיך לישון לתוך ארבע שעות של היום (רש"י משלי לא, א, מצודת דוד משלי לא, א), וכך לא קם בזמן ('גולל אור' דף מז אות ש ד"ה ולפי ששלמה) על ידי עוֹרמת אשתו ('פדה את אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערת שי"ן אות כו ד"ה וחזה). דבר זה גרם שכל ישראל התעכבו ביום חנוכת המקדש ('גולל אור' דף מז אות ש ד"ה ולפי ששלמה) ו'קרבן התמיד' של הבוקר הוקרב מאוחר רק בארבע שעות של היום, כי המפתחות של בית המקדש היו נמצאים תחת מראשותיו של שלמה (רש"י משלי לא, א, 'מצודת דוד' משלי לא, א).

המעשה שבו הכניסה בת פרעה אלף מיני זמר ואמרה ש"כך עובדים עבודה זרה" היה תחילת העבודה זרה בירושלים שהוא תחילת החורבן. וכפי שנאמר "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם" (דברים יא, טז) כי אז "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם" (דברים יא, יז) (מהרש"א על גמ' סנהדרין דף כא ד"ה בשעה שנשא). לכן ביום בו נשׂא שלמה המלך את בת פרעה ירד משמים המלאך גבריאל "ונעץ קנה בים ועלה בו שׂירטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי" (גמ' שבת דף נו ע"ב בשם שמואל, גמ' סנהדרין דף כא ע"ב בשם ר' יצחק) כלומר העיר רומא (זוהר פרשת פנחס דף רנב ע"א ד"ה רבי שמעון פתח) ששלטה על ישראל ואחר כך החריבה את בית המקדש ('מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו פרשת מקץ אור לשבת ב' לטבת ד"ה ושלמה משום דאתפתה) ושנבנתה מחורבנה של ירושלים (ראה גמ' מגילה דף ו סוף ע"א). וזה נעשה דווקא על ידי גבריאל המלאך כי בידו ניתנו 'גחלי אש' בשעת החורבן כדי לשרוף את ירושלים (ראה גמ' יומא דף עז תחילת ע"א). וכן נעיצת הקנה עצמו היא רמז למלכות רומי, כי הרומאים נמשלו ל'חזיר יער' שגר בן הקנים. ועליהם התפלל דוד המלך "גְּעַר חַיַּת קָנֶה" (תהלים סח, לא) כלומר שיגער ה' על אותה אוּמה שחיוּתה במקום הקנים (מהרש"א על גמ' סנהדרין דף כא ע"א ד"ה בשעה שנשא).

נישואיו של שלמה המלך לבת פרעה ביום שנבנה בית המקדש גרם לקטרוג גדול, כעס וחרון אף (הרמ"ד וואלי על ספר ירמיה פרק א על הפסוק 'דברי ירמיהו בן חלקיהו'), ונתן כוח לס"מ ('קול בוכים' לר' אברהם גלאנטי דף נו ע"א ד"א אחר סיפר המקונן) שהוא הַזָּכָר שב'קליפה' ('קול בוכים' דף ו ע"א ד"ה זהו לדעתי סוד) ונקרא בעצמו בשם 'קָנֶה', וכפי שנרמז בפסוק "גְּעַר חַיַּת קָנֶה" (תהלים סח, לא) (ראה זוהר פרשת פנחס דף רנב ע"א ד"ה רבי שמעון פתח) שנכתב בלשון יחיד. כי על ידי שגבריאל המלאך נעץ את אותו 'הקנה' בים הרוחני העליון, ניתן לס"מ ('קול בוכים' דף נו ע"א ד"א אחר שסיפר המקונן) שהוא השׂטן והוא השר של אדוֹם ('של"ה הקדוש' מסכת תענית דף מו ע"א טור ב ד"ה דבר זה נרמז), לשאוֹב חלק מן הַקְּדֻשָּׁה ולהשפיע כוֹח ואוֹמץ לאוּמה שלו היא האומה הרומאית בממלכת אדוֹם, שעליה אמר ירמיהו הנביא "שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ" (איכה ד, כא), "יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ" – כלומר אותה אחת הנעוּצה ב'ארץ' בסוד מה שנעץ גבריאל המלאך קנה בתוך הים ('קול בוכים' לר' אברהם גלאנטי דף נו ע"א ד"א אחר שסיפר המקונן). ושליטתו של הס"מ נרמזה בתחילת מגילת איכה שנאמר "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס" (איכה א, א), שהתיבה "לָמַס" עִם הכולל זה למפרע שמו של סמא"ל ('אלון בכות' על מגילת איכה לר' בנימין הכהן בתחילת ספרו סוף ד"ה תחלת דברי ירמיהו קשים).

מאותו 'כרך גדול של רומי' יצאה רומא שהחריבה בפעם השניה את הבית אשר בנה בתחילה שלמה ('קול בוכים' דף נו ע"א ד"א אחר שסיפר המקונן) כלומר את 'בית המקדש' השני כפי שנאמר "זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ" (תהלים קלז, ז). וכפי שהתנבא עליהם ירמיה הנביא "שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי: תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ פָּקַד עֲוֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ" (איכה ד, כא - כב). אך באמת שׂרו של אדוֹם שהוא הס"מ הוא השטן הוא היצר הרע, 'החריב' גם את בית המקדש הראשון. כי בית המקדש הראשון נחרב בגלל חטא עבודה זרה שבא מכוחו של השטן והיצר הרע. ואחר כך בבית המקדש השני שלא היה בו כבר עבודות זרות כי ביטלו אנשי כנסת הגדולה את היצר הרע של עבודה זרה, בא הס"מ וערבב את העולם בקנאה ושׂנאה עד שהוא נחרב בעבור 'שנאת חנם' ('של"ה הקדוש' מסכת תענית דף מו ע"א טור ב ד"ה דבר זה נרמז).

שלמה המלך ראה בקדושתו את הקלקול שיצא מכך שהוא נשׂא את בת פרעה, ועלה בדעתו "מה יאמרו העולם על זה? הרי הוא שלמה היה חכם כל כך, ואיך נלכד בעניין רע ומר אשר היה לאבן נגף ולתקלה גדולה לו ולמלכותו ולכל ישראל?!" לכן בא להתנצל קצת ולהורות לחכמים לבל יַטּוּ ימין ושמאל מהתורה ולא יסמכו על דעתם לעבור אפילו על אות אחת מהתורה חס וחלילה (ראה גמ' סנהדרין דף כא ע"ב בשם ר' יצחק), ואמר "וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְדַעַת הוֹלֵלוֹת וְשִׂכְלוּת יָדַעְתִּי שֶׁגַּם זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ: כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב" (קהלת א, יז - יח), "וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה" – שהיה כוונתי מצד היצר הטוב ללכת בעמקי החכמה ולמתק כל 'הסטרא אחרא' ולערבבה אל הַקְּדֻשָּׁה. ולכן "וְדַעַת הוֹלֵלוֹת וְשִׂכְלוּת" – ש"דַעַת" הוא מלשון חיבור כמו "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן" (בראשית ד, א), כלומר שהתחבר עם בת פרעה שהיא הסטרא אחרא כדי למתקה, דבר שהוא תכלית השְׁטוּת דְּבַר "הוֹלֵלוֹת וְשִׂכְלוּת". ועל כך אמר שלמה "יָדַעְתִּי" שטעיתי ו"שֶׁגַּם זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ" וְשֶׁבֶר גדול ('נחל אשכול' להחיד"א מגילת קהלת א, יז ד"ה ואתנה).

לכן שלמה המלך רצה שיידעו כל החכמים להיזהר והוסיף לומר "כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב" (קהלת א, יז - יח), כלומר מי שרוצה להתחכם על התורה הוא נלכד ונוֹקש, ואם הוא חכם גדול "בְּרֹב חָכְמָה" יותר נחשב לו לעוון חמור, שכפי חכמתו הפגם יותר מאשר אילו היה עושהו הדיוט שלא היה מעשהו נחשב כל כך ('נחל אשכול' על מגילת קהלת א, יז ד"ה 'ואתנה לבי'). ועל כך אמרו רבותינו שמוטב היה לשלמה להיות 'גוֹרר בִּיבִין' מלעשות מה שעשה (ראה 'מדרש תנחומא' פרשת וארא אות ה בשם ר' חייא בר אבא, וכן 'שמות רבה' פרשת וארא אות א בשם ר' שמעון בר יוחאי), וסוד כוונתם היא שמוטב היה לשלמה המלך שישלח את נשמתו אל עמקי 'הקליפוֹת' ולברר שם 'ניצוצות' של קדוּשה ונוח לו בזה, מאשר להביא את בת פרעה הסטרא אחרא בתוך ביתו בכבוד גדול כדי למתקה, וכן לא ייעשה ('נחל אשכול' על מגילת קהלת א, יז ד"ה 'ואתנה לבי' עפ"י האר"י ז"ל). (וראה בהקדמה לספר 'רפואה למכה' לר' שמשון באקי ד"ה 'והנה לתת טעם' שכתב כי כאשר ראה שלמה המלך ברוח קודשו שעתיד המקדש להיחרב וישראל יגלו לבין האומות מחמת נישואיו לבת פרעה, החליט להקדים רפואה למכה ולחבר את 'שיר השירים' ועל ידי כן ביקש רחמים על ישראל ושיהיה בזה נחת רוח ותנחומים לפני ה' לזוכרם לטובה ולא תֹאבד שארית יעקב ושלא ישכחם ועיי"ש).

נבוכדנצר היה מיוצאי חלציהם של שלמה המלך ומלכת שְׁבָא

מלכת שְׁבָא באה לפני שלמה המלך וניסתה לראות את חכמתו דרך חידות שנתנה לו כפי שנאמר "וּמַלְכַּת שְׁבָא שֹׁמַעַת אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה לְשֵׁם ה' וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת" (מלכים א' י, א). אחרי שראתה מלכת שְׁבָא את חכמתו היא ביקשה שיהיה עמה. שלמה המלך התרצה לה ('יד יהודה' על 'אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ב סימן כג אות ג) ועשה כן אחרי שגייר אותה ('חומת אנך' להחיד"א על ספר ירמיה פרק טל ד"ה ולפי מדרשו, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת יוד אות מז ד"ה וטעם הקרביים, 'נפש כל חי' לר' חיים פלאג'י מערכת יוד את מב ד"ה ירמיה, 'יד יהודה' על 'אם כל חי' חלק ב סימן כג אות ג מכתבי האר"י ז"ל). וזה מה שנאמר "וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת שְׁבָא אֶת כָּל חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן לָהּ כְּיַד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַתֵּפֶן וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ הִיא וַעֲבָדֶיהָ" (מלכים א' י, יג) ('כלי יקר' מלכים א' י, יג סוף ד"ה 'אבל שמעתי' בשם רבותינו). מלכת שְׁבָא התעברה משלמה המלך בבת ('חומת אנך' על ספר ירמיה פרק טל ד"ה ולפי מדרשו, 'מדבר קדמות' מערכת יוד אות מז ד"ה וטעם הקרביים, 'נפש כל חי' לר' חיים פלאג'י מערכת יוד את מב ד"ה ירמיה), אך לפני שהיא ילדה אותה חזרה מלכת שְׁבָא לְסוּרָהּ כי לבה לא היה נכון עמה ('עמק המלך' שער קרית ארבע שער יד דף קט ע"א ד"ה אחר כך נתגלגל), כפי שנרמז בתיבות "וַתֵּפֶן וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ" (מלכים א' י, יג) ('יד יהודה' על 'אם כל חי' חלק ב סימן כג אות ג).

אחרי שמלכת שְׁבָא ילדה את בתה, רחקו מִיֶּשַׁע כל הבנים שבאו מהבת ('עמק המלך' שער קרית ארבע שער יד דף קט ע"א ד"ה אחר כך נתגלגל) על אף שֶׁאִמָּהּ הרתה בקדושה משלמה המלך. וזה משום שלידת הבת היתה רק אחרי שמלכת שְׁבָא חזרה כבר לְסוּרָהּ כך שהיא לא נולדה בִּקְדֻשָּׁה ('יד יהודה' על 'אם כל חי' חלק ב סימן כג אות ד) ונגררה אחרי אמה ('יד יהודה' על 'אם כל חי' חלק ב סימן כג אות ד, פירוש 'יואל משה' על 'אם כל חי' חלק ב סימן כג). ואחר כך, מזרעה של הבת ('חומת אנך' על ספר ירמיה פרק טל ד"ה ולפי מדרשו, 'מדבר קדמות' מערכת יוד אות מז ד"ה וטעם הקרביים, 'נפש כל חי' מערכת יוד את מב ד"ה ירמיה, 'פדה את אברהם' לר' אברהם פלאג'י מערכת שי"ן אות כו ד"ה והנה י"א שנתעברה) בא לעולם נבוכדנצר (בפירוש רש"י מלכים א' י, יג בהערה בשם האר"י ז"ל, 'של"ה הקדוש' מסכת תענית דף מז ע"ב טור ב ד"ה במרע"ה הקב"ה, 'נפש כל חי' מערכת יוד את מב ד"ה ירמיה, 'קהלת יעקב' ערך נ"ב ד"ה נבואה) וגם הוא היה מקולקל כמו מלכת שְׁבָא ('יואל משה' פירוש על 'אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ב סימן כג), ובא והחריב את בית המקדש הראשון שעמד ארבע מאות ועשר שנה (בפירוש רש"י מלכים א' י, יג בהערה בשם האר"י ז"ל). ובנבוכדנצר התקיים "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" (ישעיה מט, יז) ('פדה את אברהם' מערכת שי"ן אות כו ד"ה והנה י"א שנתעברה) כי לא נמסר בניינו של שלמה אלא בידו ('אם כל חי' חלק ב סימן כד ד"ה אבל).

כיון שנבוכדנצר הגיע מזרע שלמה המלך, לכן דניאל קרא אותו בשם 'מֶלֶךְ מְלָכִים' כפי שנאמר "אַנְתְּ מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּתָא חִסְנָא וְתָקְפָּא וִיקָרָא יְהַב לָךְ" (דניאל ב, לז) ובשם זה לא נקרא אף אחד אחר מגדולי המלכים ('אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ב סימן כ אות ו. וציין שם שהוא על פי פשט הכתוב ולא לפי דרשת רבותינו). וכן נאמר עליו "כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי מֵבִיא אֶל צֹר נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִצָּפוֹן מֶלֶךְ מְלָכִים בְּסוּס וּבְרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וְקָהָל וְעַם רָב" (יחזקאל כו, ז). כי נבוכדנצר קיבל לפי שעה נוֹבְלוֹת מגדולתו של שלמה המלך שישב על כסא ה'. וירמיהו הנביא התנבא עליו שהמליכוהו מן השמים על כל הגוים והמלכים ('אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ב סימן מכד ד"ה אבל, 'עמק המלך' שער קרית ארבע שער יד דף קט ע"א ד"ה אחר כך נתגלגל) שנאמר "וְעַתָּה אָנֹכִי נָתַתִּי אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה בְּיַד נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי וְגַם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ לְעָבְדוֹ: וְעָבְדוּ אֹתוֹ כָּל הַגּוֹיִם וְאֶת בְּנוֹ וְאֶת בֶּן בְּנוֹ עַד בֹּא עֵת אַרְצוֹ גַּם הוּא וְעָבְדוּ בוֹ גּוֹיִם רַבִּים וּמְלָכִים גְּדֹלִים: וְהָיָה הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּ אֹתוֹ אֶת נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֵת אֲשֶׁר לֹא יִתֵּן אֶת צַוָּארוֹ בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אֶפְקֹד עַל הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם ה' עַד תֻּמִּי אֹתָם בְּיָדוֹ" (ירמיה כז, ו – ח).

ומשום שנבוכדנצר היה מצאצאיו של שלמה המלך לכן כינה אותו ה' בשם "עַבְדִּי" שנאמר "וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלקֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי שֹׁלֵחַ וְלָקַחְתִּי אֶת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי וְשַׂמְתִּי כִסְאוֹ מִמַּעַל לָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר טָמָנְתִּי וְנָטָה אֶת שַׁפְרִירוֹ עֲלֵיהֶם" (ירמיה מג, י). וכן שנאמר "הִנְנִי שֹׁלֵחַ וְלָקַחְתִּי אֶת כָּל מִשְׁפְּחוֹת צָפוֹן נְאֻם ה' וְאֶל נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי וַהֲבִאֹתִים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְעַל יֹשְׁבֶיהָ וְעַל כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה סָבִיב וְהַחֲרַמְתִּים וְשַׂמְתִּים לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה וּלְחָרְבוֹת עוֹלָם" (ירמיה כה, ט) ('גולל אור' לר' מאיר ביקייאם דף מז אות ש ד"ה לפי ששלמה). ומטעם זה הוא גם נקרא "אַרְיֵה" שנאמר "עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ" (ירמיה ד, ז) (ראה רש"י ירמיה ד, ז) ('אם כל חי' חלק ב סימן כג) וגם דרשו עליו רבותינו את הפסוק "אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא" (עמוס ג, ח) ('יד יהודה' על 'אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ב סימן כג אות א), כי הוא היה מזרע שלמה ובא מבית דוד ('אם כל חי' חלק ב סימן כג) הנקרא בשם 'אריה', כפי שנאמר על בית אבותם של בני יאשיהו (ראה רש"י יחזקאל יט, ב) שהיו ממלכי יהודה "וְאָמַרְתָּ מָה אִמְּךָ לְבִיָּא בֵּין אֲרָיוֹת רָבָצָה בְּתוֹךְ כְּפִרִים רִבְּתָה גוּרֶיהָ" (יחזקאל יט, ב) ('יד יהודה' על 'אם כל חי' חלק ב סימן כג אות ב).

וזו הסיבה שדניאל נתן לנבוכדנצר עצה טובה לכפר על עוונו בצדקה שנאמר "לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק" (דניאל ד, כד) כי ידע שהוא בא מזרעו של שלמה המלך ('ילקוט חדש' ערך דוד אות לז) וחס עליו ('יד יהודה' על 'אם כל חי' חלק ב סימן כג אות ה), וכפי שאמר "מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ" ('אם כל חי' חלק ב סימן כג) כלומר "המלך מלכי עצתי אליך תטיב לך" (רש"י דניאל ד, כד). אך דניאל נענש על כך (גמ' בבא בתרא דף ד ע"א בשם רב) כי לא יפה עשה שנתן עצה לנבוכדנצר הרשע ('יד יהודה' על 'אם כל חי' חלק ב סימן כג אות ה), שהרי סוף סוף הַוָּלָד של 'מלכת שְׁבָא' כמותה, והוא לא נגרר אחרי שלמה המלך ('אם כל חי' חלק ב סימן כג). זה גם הטעם שנבוכדנצר זכה לקחת את כל הזהב של ירושלים כאשר כבש אותה, כי משלו נתנו לו, שהרי הרבה מהזהב נתנה אֵם סבתו ('אם כל חי' חלק ב סימן כד ד"ה אבל, 'עמק המלך' שער קרית ארבע שער יד דף קט ע"א ד"ה אחר כך נתגלגל) היא מלכת שְׁבָא ('יואל משה' על 'אם כל חי' חלק ב סימן כד) למלך שלמה ('אם כל חי' חלק ב סימן כד ד"ה אבל, 'עמק המלך' שער קרית ארבע שער יד דף קט ע"א ד"ה אחר כך נתגלגל) כפי שנאמר "וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה" (מלכים א' י, י) ('יד יהודה' על 'אם כל חי' חלק ב סימן כג אות ה).

נשמת שלמה המלך התגלגלה בירמיהו הנביא שסבל את החורבן

נשמת שלמה המלך התגלגלה בירמיהו הנביא ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו מערכת ו אות מח, 'של"ה הקדוש' מסכת תענית דף מז ע"ב טור ב ד"ה במרע"ה הקב"ה, 'יין הרקח' לר' אלעזר רוקח בסוף ספר מעשה רוקח על התורה בחלק ליקוטים ד"ה אני הגבר, 'גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק א' דרוש ד דף ז ע"א ד"ה 'ובזה נבא לביאור' בשם האר"י ז"ל, 'מדבר קדמות' מערכת י אות מז, 'חומת אנך' על ספר ירמיה פרק טל ד"ה ולפי מדרשו, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת יוד אות לב בשם גורי האר"י ז"ל, 'נחל אשכול' להחיד"א על מגילת איכה פרק א בפסוק 'אני הגבר ראה עני' בשם האר"י ז"ל, 'מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן פז, 'מדרש תלפיות' ענף גלגולים אות יוד, 'נפש כל חי' לר' חיים פלאג'י מערכת יוד אות מב ד"ה 'ירמיה' בשם ספר הגלגולים, 'סדר הדורות' לר' יחיאל היילפרין באלף השלישי ב"א תתקי"ב ד"ה שלמה נולד), וְרֶמֶז לכך בתחילת 'מגילת איכה' שחיבר ירמיהו הנביא "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם" (איכה א, א), "יָשְׁבָה" הוא ראשי תיבות 'ירמיהו בן שלמה המלך' ('ויואל משה' על 'אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ב סימן כד מה'מגלה עמוקות'). וזה נרמז גם בשמו "יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ" (ירמיה א, א), כי השם 'חִלְקִיָּהוּ' בשמו של הנביא ירמיהו הוא כנגד שלמה המלך שהוא מלשון 'חלק-י"ה' וזה בדומה לשם 'ידיד-י"ה' שהוא שמו של שלמה המלך כפי שאמר לו נתן הנביא "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר ה' " (שמואל ב' יב, כה). ועוד כיון שגלגול שני נקרא 'בן' לראשון, לכן הנביא נקרא "יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ" לרמוז על גלגולו הקודם בשלמה המלך ('בן יהוידע' למחבר ה'בן איש חי' על מסכת סנהדרין דף צה ע"א ד"ה עתיד).

ירמיהו הנביא רמז על גלגולו בדבריו "אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ" (איכה ג, א), "אֲנִי הַגֶּבֶר" – בגמטריא 'ירמיהו', ו"אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה" עם הכולל יוצא בגמטריא 'שלמה המלך' עם עוד שמונה כנגד האותיות ('יין הרקח' בחלק ליקוטים ד"ה אני הגבר). וכן התיבות "רָאָה עֳנִי בְּשֵׁבֶט" יוצא בגמטריא 'שלמה ירמיהו' עם הכולל ועוד שניים כנגד התיבות. וכוונת ירמיהו בדברים אלו, לומר כי "אֲנִי הַגֶּבֶר" הניכר והנודע שלמה המלך שבנה את הבית, ואני גם "רָאָה עֳנִי" – שראיתי את החורבן ('דבש לפי' מערכת יוד אות לב, 'נחל אשכול' מגילת איכה פרק א על הפסוק 'אני הגבר ראה עני'). ואין אדם בצרה כל כך כמו מי שראה שַׁלְוָתָהּ ואחר כך ראה את חֻרְבָּנָהּ ('עמק המלך' שער קרית ארבע שער יד דף קט ע"א ד"ה אחר כך נתגלגל). לכן היה מר לו מר לירמיה הנביא, כי היה בהתרוממות הגדול ובכל חשקי העולם בהיותו בגלגול שלמה המלך, ואילו עתה ראה צרה מתוך רווחה ('של"ה הקדוש' מסכת תענית דף מז ע"ב טור ב ד"ה באיכה רבתי), ובכליון מעשה ידיו ('דבש לפי' מערכת יוד אות לב). וכן אמר שלמה המלך "וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ" (קהלת ב, יב), וכוונתו על מה שהוא עתיד להתגלגל בירמיהו הנביא ויעשוּהוּ ישראל כמהולל וְסָכָל, ויישלח לבית הכלא כמה פעמים על ידי מלכי יהודה ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו מערכת ו אות מח).

והטעם שעלה כך לירמיהו הנביא, משום שביום בו נבנה המקדש שלמה המלך נשׂא את בת פרעה (הרמ"ד וואלי על ספר ירמיה פרק א על הפסוק 'דברי ירמיהו בן חלקיהו', 'יין הרקח' לר' אלעזר רוקח בחלק ליקוטים ד"ה אני הגבר) והיא הטעתה אותו וגרמה שהתעכבו כל ישראל עד שהוא קם בבוקר ('גולל אור' דף מז אות ש ד"ה ולפי ששלמה), ועל ידי כן נתחללה קדוּשתוֹ של המקדש ביום חנוכתו. לפיכך נגזר עליו שהוא יתגלגל בירמיהו הנביא (הרמ"ד וואלי על ספר ירמיהו פרק כ על הפסוק 'למה זה מרחם יצאתי') שינבא על החורבן, ויעברו עליו צרות רבות (הרמ"ד וואלי על ספר ירמיה פרק א על הפסוק 'דברי ירמיהו בן חלקיהו') עד שגם יראה בסוף את המקדש בחורבנו (הרמ"ד וואלי על ספר ירמיהו פרק כ על הפסוק 'למה זה מרחם יצאתי'). וכך היה, ששלמה אשר בנה את בית המקדש הוא עצמו ראה בחורבנו ('יין הרקח' בחלק ליקוטים ד"ה אני הגבר, 'אלון בכות' לר' בנימין הכהן על מגילת איכה בתחילת פירושו ד"ה 'תחלת דברי ירמיה' בשם ר' אברהם גלאנטי בספרו 'קול בוכים'). וכנגד 'שיר השירים' שעשה בגלגולו הקודם, הוצרך עתה בגלגול ירמיהו לקונן על המקדש (הרמ"ד וואלי על ספר ירמיה פרק א על הפסוק 'דברי ירמיהו בן חלקיהו') (וראה ב'מאה קשיטה' להרמ"ע מפאנו סימן פו דף מו טור א שירמיהו היה המחבר של ספר מלכים (עפ"י גמ' בבא בתרא דף טו תחילת ע"א), והוא עצמו לא חס ולא חמל והאריך בתיאור קלקולו של שלמה המלך (ראה מלכים א' תחילת פרק יא) שלא מיחה בנשותיו הנכריות ובכללם בבת פרעה. והתכוון שיהיה לו בזה כפרה).

ולזה נאמר במגילת איכה "בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ" (איכה א, ב) וזה כנגד אותו הלילה שנשא שלמה את בת פרעה, שאז נגזרה הגזירה על החורבן ('אלון בכות' לר' בנימין הכהן על מגילת איכה דף ה ע"א ד"ה שתים זו ראינו) וירד משמים המלאך גבריאל "ונעץ קנה בים ועלה בו שׂירטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי" (גמ' שבת דף נו ע"ב בשם שמואל, גמ' סנהדרין דף כא ע"ב בשם ר' יצחק) שהיא עיר ממשלתם של מחריבי המקדש. "בָּכוֹ תִבְכֶּה" – שתי בכיות, בכי ראשון שנגזרה הגזרה על חורבן בית ראשון, ובכי שני על חורבן בית המקדש השני ('אלון בכות' לר' בנימין הכהן על מגילת איכה דף ה ע"א ד"ה שתים זו ראינו). וכן אמר ירמיהו הנביא "אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ" (איכה ג, א), "בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ" – הוא אותו הקנה שנעץ גבריאל המלאך בזמן היותו שלמה המלך, וכוונתו לומר שכבר אז ראה את ה"עֳנִי" שצפוי להגיע לישראל בעקבות הקנה שהוא נעץ ('אלון בכות' לר' בנימין הכהן על מגילת איכה דף יז ע"ב תחילת פרק ג' ד"ה ישוב הנביא). וכשהגיע שעת החורבן ירמיהו לא היה בירושלים ואז אמר מלאך מן השמים "יבואו השונאים ויכנסו לבית שאדונו אינו בתוכו" (ראה 'ילקוט שמעוני' ספר ירמיהו רמז ש' ד"ה פתתני ה' ואפת) כשכוונתו גם על ירמיהו גלגול שלמה המלך שהיה 'האדון' שבנה את המקדש ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק א' דרוש ד לפרשת נח והפטרה ד"ה האמנם איתא, 'אלון בכות' לר' בנימין הכהן דף יח ע"א פרק ג' במגילת איכה).

ואמר הנביא "כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה לַהֲסִירָהּ מֵעַל פָּנָי" (ירמיה לב, לא) כלומר "לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ" ונשׂא שלמה את בת פרעה (רש"י ירמיה לב, לא), כבר עלה אפו וחמתו של ה' להסיר את העיר ירושלים מעל פניו ('מצודת דוד' ירמיה לב, לא). ולכך הוכרח שלמה בעצמו לבוא ולראות בחוּרבנה ('יין הרקח' בחלק ליקוטים ד"ה אני הגבר) וגם לזה רמזו בתיבה "יָשְׁבָה" שבפסוק "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם" (איכה א, א) שהוא ראשי תיבות 'שלמה בימיו יחרב המקדש' ('חומת אנך' להחיד"א מגילת איכה אות א) וזה כוונת הפסוק שאמר שלמה המלך "עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת" (קהלת ג, ג) שהוא נכתב בסדר הפוך קודם "לִפְרוֹץ" ואחר כך "לִבְנוֹת" כדי להורות שמהעת שהיה בניין הבית כבר היה "עֵת לִפְרוֹץ". ותיבה "עֵת" בגמטריא 'שלמה המלך' לפי שהוא ראה הבניין והוא ראה הַפִּרְצָה ('יין הרקח' בחלק ליקוטים ד"ה אני הגבר). ומשום כך שלמה המלך פתח את ספר קהלת ואמר "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" (קהלת א, ב), כנגד מה שהוא עצמו עתיד לבוא בגלגול ירמיה הנביא, ולראות את ירושלים חרבה ובית המקדש נשרף וישראל גולים ו'רוּח הקוֹדש' מסתלקת ('זכירה לחיים' לר' חיים פלאג'י פרק יב ד"ה 'כיון שראה' בביאור 'קהלת רבה' יב, ח סוף ד"ה 'דבר אחר שנער' עיי"ש).

שלמה המלך אמר על עצמו שהוא "נַעַר" שנאמר "וְעַתָּה ה' אֱלֹקָי אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת עַבְדְּךָ תַּחַת דָּוִד אָבִי וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא" (מלכים א' ג, ז), וכך גם אמר ירמיהו הנביא גלגולו שהוא נער שנאמר "וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי ה' הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי" (ירמיה א, ו) ('גולל אור' דף מז אות ש ד"ה ולפי ששלמה). וכמו ששלמה המלך נקרא ידיד ה' שנאמר "וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר ה' " (שמואל ב' יב, כה), כך גם קרא ה' לירמיהו הנביא בשם ידיד שנאמר "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי" (ירמיה יא, טו) בעבור הגלגול הקודם. וכיון שאחרי שבנה שלמה המלך את בית המקדש הוא ביקש שה' ישמע אל תפילתו ואמר "וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ ה' אֱלֹקָי לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם" (מלכים א' ח, כח). לכן עתה הקב"ה פנה לירמיהו שיזהר לא להתפלל על אף שהוא שלמה בעצמו שנאמר "וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ בְּעֵת קָרְאָם אֵלַי בְּעַד רָעָתָם" (ירמיה יא, יד) ('אברהם אנכי' לר' אברהם פלאג'י סימן יא דף כו ע"ב ד"ה 'ואתה אל תתפלל' מהרב בינה לעתים). וכיון שיכול היה ירמיהו לומר לו "איך לא אתפלל על הבית שאני בעצמי בניתיו בפועל ידי?" לכן אמר לו ה' כי בית זה נחשב ל"בֵיתִי" שנאמר "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי" (ירמיה יא, טו), שהרי מלאכי השרת סייעו משמים בבנייתו ונחשב שהוא נבנה מאליו ('אברהם אנכי' סימן יא דף כו ע"ב ד"ה ואתה אל תתפלל).

ירמיהו הנביא ידע כי בגלגולו הקודם בהיותו שלמה המלך הוא היה הגורם לנזקים שנבראו על ידי קליפת 'קנה' שהוא הס"מ המקטרג הגדול וחיילותיו. ולכן הוא חיבר את 'מגילת איכה' ועשה בה מאה חמשים וחמשה פסוקים יחד עם הפסוק שכופלים בסוף "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא), כך שהוא יוצא בדיוק קנ"ה פסוקים. ובזה ביקש רחמים שישבור הקב"ה את קליפת קנ"ה שעדיין מושלת עלינו עם אוּמתה אֱדוֹם, וגם שיחדש "יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" כמו שהיה קודם ששלמה נשׂא את בת פרעה, ועל ידי כן לא יהיה יותר יניקה ל'קנה' מן הקדוּשה והוא ישבר ('יין הרקח' בסוף ספר מעשה רוקח על התורה בחלק ליקוטים ד"ה אני הגבר). וזה גם מה שאמר ירמיהו לישראל "מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ הַבַּת יְרוּשָׁלִַם מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ" (איכה ב, יג), "כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ" – וכוונתו על השִׂרְטוֹן שעלה בשעה שגבריאל המלאך נעץ קנה בים ושעליו נבנה כרך גדול של רומי בעקבות נישואי שלמה עם בת פרעה, ורוצה לומר שכאשר ירפא הקב"ה את אותו 'הַשֶּׁבֶר יָם' ויחזיר את המקום להיות ים כבראשונה – אז הוא גם ירפא לישראל מחורבנה של ירושלים ('נחל אשכול' להחיד"א על מגילת איכה ב, יג).

נבוכדנצר היה זהיר מאוד בירמיהו גלגול נשמת שלמה המלך

נבוכדנצר מלך בבל היה מצאצאיו של שלמה המלך (עפ"י 'יד יהודה' על 'אם כל חי' חלק ב סימן כד אות ו מתלמידי האר"י ז"ל), ואף על פי שלא ידע שירמיהו הוא גלגול נשמת שלמה, מזלו כן הרגיש ('מדבר קדמות' מערכת י אות מז ד"ה טעם הקרביים, 'יד יהודה' על 'אם כל חי' חלק ב סימן כד אות ו מתלמידי האר"י ז"ל, 'גולל אור דף מז אות ש ד"ה ולפי ששלמה, 'עמק המלך' שער קרית ארבע שער יד דף קט ע"א ד"ה אחר כך נתגלגל) שהוא אביו ('קהלת יעקב' ערך נ"ב ד"ה נבואה בשם ר' אברהם גלאנטי ב'קול בוכים'), ולכן היה קירוב דעת בינו לבין ירמיהו הנביא ('מדבר קדמות' מערכת י אות מז ד"ה טעם הקרביים) והוא היה מכבד לירמיהו ומצוה עליו מאד ('מדבר קדמות' מערכת י אות מז ד"ה טעם הקרביים) וחס עליו הרבה מאוד. מטעם זה נבוכדנצר ציוה את נבוזראדן שׂר הטבחים על ירמיהו "וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו" כפי שנאמר "וַיְצַו נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַל יִרְמְיָהוּ בְּיַד נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים לֵאמֹר: קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָּע כִּי כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיךָ כֵּן עֲשֵׂה עִמּוֹ: וַיִּשְׁלַח נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים וּנְבוּשַׁזְבָּן רַב סָרִיס וְנֵרְגַל שַׂר אֶצֶר רַב מָג וְכֹל רַבֵּי מֶלֶךְ בָּבֶל: וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ מֵחֲצַר הַמַּטָּרָה וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן לְהוֹצִאֵהוּ אֶל הַבָּיִת וַיֵּשֶׁב בְּתוֹךְ הָעָם" (ירמיה לט, יא – יד) ('אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ב סימן כד ד"ה אבל). ודברים אלו הם עתיקים ומפלאות תמים דעים ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת י אות מז ד"ה טעם הקרביים).

ובתחילה כשנבוכדנצר לא היה עדיין מלך אלא רק עני ונבזה ('מדבר קדמות' מערכת י אות מז בשם מדרש איכה כתב יד, 'נחל אשכול' מגילת איכה פרק א פסוק 'אני הגבר ראה עני' בשם מדרש איכה כתב יד) הוא טייל עם ירמיהו שהיה אז נער ('מדבר קדמות' מערכת י אות מז בשם מדרש איכה כתב יד, 'נחל אשכול' מגילת איכה פרק א פסוק 'אני הגבר ראה עני' בשם מדרש איכה כתב יד, 'חומת אנך' על ספר ירמיה פרק טל ד"ה ולפי מדרשו), כי היה לו אהבה אליו עוד מנעוריו ('חומת אנך' על ספר ירמיה פרק טל ד"ה ולפי מדרשו). ואז פתח נבוכדנצר ואמר "מי יתן והייתי מלך על כל העולם כולו, אז הייתי בא על ירושלים ושורף בית המקדש והעיר והורג את הכל והשאר מוליכם בשבי". וראה ירמיהו ברוּח הקוֹדש שהשעה עומדת לו וכל היוצא מפיו עתיד להיות, לכן ביקש להציל ואמר לו "תן לי ירושלים" ענה לו נבוכדנצר "לא אתן!". שוב אמר לו ירמיהו "תן לי בית המקדש" וענה לו נבוכדנצר "לא אתן!" ('מדבר קדמות' מערכת י אות מז בשם מדרש איכה כתב יד, 'נחל אשכול' מגילת איכה פרק א פסוק 'אני הגבר ראה עני' בשם מדרש איכה כתב יד). אמר ירמיהו "תן לי שבעים סנהדרין" ענה לו "לא אתן!" ('נחל אשכול' מגילת איכה פרק א פסוק 'אני הגבר ראה עני' בשם מדרש איכה כתב יד) אמר ירמיהו "תן לי תינוקות של בית רבן" ענה לו "לא אתן!". אז אמר לו ירמיהו "מה תתן לי?" ענה לו נבוכדנצר "כל מה שתוכל להציל ולהוציא מהעיר עצמה מחצי היום ועד הערב" ('מדבר קדמות' מערכת י אות מז בשם מדרש איכה כתב יד, 'נחל אשכול' מגילת איכה פרק א פסוק 'אני הגבר ראה עני' בשם מדרש איכה כתב יד).

וכשהגיע העת של חורבן ירושלים שלח הקב"ה את ירמיהו לעיר ענתוֹת, כי כל זמן שהוא היה בירושלים לא היו האויבים נכנסים לתוכה. ומיד כשהוא יצא נכנסו שם האויבים והדליקו את העיר ושרפו את בית המקדש ('מדבר קדמות' מערכת י אות מז בשם מדרש איכה כתב יד, 'נחל אשכול' מגילת איכה פרק א פסוק 'אני הגבר ראה עני' בשם מדרש איכה כתב יד). וכדי לרמוז על כך נקרא הנביא בשם 'ירמיהו' כי בימיו נעשה המקדש 'אירימון' שפירושו 'תוהו ושממה' ('ילקוט שמעוני' ספר ירמיה רמז רנז ד"ה ירמיהו שבימיו). וכשחזר ירמיהו לירושלים הגיע לחצי הדרך ועלה על הר אחד קרוב לירושלים וראה עשן עולה מהעיר. מיד קרע את בגדיו נתן אפר על ראשו והיה הולך ובוכה וצועק. ואף שמיהר לבוא לירושלים, לא הגיע עד הערב ועל כן לא היה יכול להציל איש. וזהו מה שנאמר "אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב" (ירמיהו ו, ד) ('מדבר קדמות' מערכת י אות מז בשם מדרש איכה כתב יד, 'נחל אשכול' מגילת איכה פרק א פסוק 'אני הגבר ראה עני' בשם מדרש איכה כתב יד). ולזה רמז ירמיהו הנביא כשאמר "אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ: אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר" (איכה ג, א – ב). "אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ" – כלומר שאותי הקב"ה שלח ללכת לענתוֹת ואחר כך נשרף בית המקדש, ולכן לא יכולתי לחזור אל ירושלים עד שהיה כבר "חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר" וממילא לא יכולתי להציל איש ('נחל אשכול' להחיד"א מגילת איכה פרק א פסוק 'אני הגבר ראה עני').

נבוכדנצר ציוה את נבוזראדן בשעת חורבן ירושלים על ירמיהו "קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָּע כִּי כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיךָ כֵּן עֲשֵׂה עִמּוֹ" (ירמיה לט, יא – יד), "קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו" – על ירמיהו אבל לא על אוּמתוֹ, "וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָּע" – לו לא תעשה אבל לאומתו עשה כרצונך. "כִּי כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיךָ כֵּן עֲשֵׂה עִמּוֹ" – אבל לא עם אוּמתוֹ (פתיחה ל'איכה רבה' אות לד). ונבוזראדן אכן שׂרף את ירושלים הרג בישראל ולקח מהם בשבי. וכשהגיע ירמיהו לירושלים חזרה מהעיר ענתוֹת, הוא התחיל צווח ואומר "באיזו דרך הלכו חטאים? באיזה דרך הלכו האבודים?". והיה הולך ורואה הדרך מלאה דם ההרוגים. כשהגיע אל השבויים היה בוכה כנגדם והם בוכים לנגדו ('פסיקתא רבתי' כז, ו). אז ראה ירמיה כת של בחורים עם שרשראות בצווארם, והיה נותן ראשו עמהם ונבוזראדן בא ומעבירו מהם. ושוב רואה כת של זקנים קשורים בשרשראות ונותן את צוארו עליהם ובא נבוזראדן ומעבירו מהם (פתיחה ל'איכה רבה' אות לד). וכשהגיעו לנהר פרת שאל נבוזראדן "אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל בֹּא וְאָשִׂים אֶת עֵינִי עָלֶיךָ" (ירמיה מ, ד). אז חשב ירמיהו בְּלִבּוֹ שאם ילך עמהם לבבל לא יהיה מנחם לשאר הגלוּת הנשארת, לכן יצא והלך לו מהם ('פסיקתא רבתי' כז, ו). "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא), אמן.