חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פרשת ואתחנן – מעלת הכוונה בתפילת העמידה


משה רבינו התפלל לפני ה' שייתן לו להיכנס ולראות את ארץ ישראל שנאמר "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: אֲדֹנָי ה' אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵ-ל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ: אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן" (דברים ג, כג – כה). משה רבינו לא נענה להיכנס אל הארץ כי הגיע זמן מלכותו של יהושע וכל עוד שמשה היה חי מלכותו של יהושע לא היתה ניכרת ('בעל הטורים' דברים ג, כו ד"ה רב לך) וגם אין מלכות נוגעת בחברתה (ראה גמ' ברכות דף מח ע"ב בשם ר' יוחנן) ('אור החיים הקדוש' דברים ג, כו ד"ה עוד נתכוון). אך משה רבינו כן נענה לראות את הארץ שנאמר "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" (דברים ג, כז) (גמ' ברכות דף לב תחילת ע"ב בשם ר' אלעזר ורש"י שם ד"ה עלה ראש הפסגה, 'אור החיים הקדוש' דברים ג, כו ד"ה עוד נתכוון. ראה רש"י דברים ג, כז). ומכאן שגדוֹלה תפילה יותר ממעשים טובים, שהרי אין לך גדוֹל במעשים טובים יותר ממשה רבינו ואף על פי כן לא נענה אלא בתפילה (גמ' ברכות דף לב תחילת ע"ב בשם ר' אלעזר).
ויש להבין, אם כוחה של התפילה הוא רב מאוד ועם ישראל מרבים להתפלל שלש תפילות בכל יום, אז מה מונע את התפילה לעלות למרומים?
'תפילת לחש' שנשמעת נידחת על ידי המלאכים הממונים בשמים
כל תפילה ובקשה לפני ה' יתברך צריך להוציא בפה (זוהר פרשת האזינו דף רצד ע"ב אדרא זוטא ד"ה ובגין כך כל צלותא) בביטוי שפתים ובחיתוך התיבות היטב, בְּהֶבֶל היוצא מן הפה ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת ואתחנן ד"ה או ירצה ואתחנן וכו' נמשך) ואז הקול עולה למעלה (זוהר פרשת האזינו דף רצד ע"ב ד"ה 'ובגין כך' אדרא זוטא) ובוקע כמה רקיעים ואוירים ('מגן דוד' להרדב"ז אות טי'ת דף כב ד"ה והנה אודיעך). ואם לא יעשה כך אז אין תפילתו תפילה ואין בקשתו בקשה (זוהר פרשת האזינו דף רצד ע"ב אדרא זוטא ד"ה ובגין כך כל צלותא). והטעם בזה, כי רק על ידי שנעים כוחות האותיות ומכים זה בזה מתעוררת ונוצרת רוחניות חדשה למעלה ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש יא לשבת כלה ד"ה אמנם כבר כתבנו וד"ה וממילא רווחא). וזה הטעם שכל המאריך בתפילה מאריכים לו ימיו, כי אותיות ותיבות התפילה מעוררות רוחניות למעלה ומוסיפות שפע ואורות חדשים. וזו גם הסיבה שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים כי רב כוחם לפעול למעלה בתפלתם ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש יא לשבת כלה ד"ה אמנם כבר כתבנו וד"ה ואפשר שזה טעם).
וכיון שיש חשש ופחד 'מהחיצונים' אשר עומדים סביב ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' סדר הנהגות ישרות דף נ ד"ה בתפלת העמידה) וחושׁקים ליהנות מהייחוּד של התפילה ('באר מים חיים' פרשת מקץ ד"ה ואולם הנה נודע) כפי שנאמר "סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם" (תהלים יב, ט) ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' סדר הנהגות ישרות דף נ ד"ה בתפלת העמידה) לכן נתקנה 'תפילת העמידה' להיות בחשאי ('באר מים חיים' פרשת מקץ ד"ה ואולם הנה נודע) ובלחש ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' סדר הנהגות ישרות דף נ ד"ה בתפלת העמידה). ותפילה כזאת הנעשית גם בכוונה הראויה – מתקבלת. וראיה לדבר מְחַנָּה שהתפללה לזכות לבן בחשאי מתוך כוונה וקולה לא נשמע כפי שנאמר "וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ" (שמואל א' א, יג) (זוהר פרשת ויגש דף רי ע"א ד"ה ובגין כך). ואז תפילתה התקבלה (עפ"י רש"י שמואל א' א, יז) שנאמר "וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מה' שְׁאִלְתִּיו" (שמואל א' א, כ) (זוהר פרשת ויגש דף רי ע"א ד"ה ובגין כך).
על האדם להוציא בתפילת הלחש כל תיבה ותיבה בחיתוך הדיבור כפי שהוא אומר בסוף התפילה 'יהיו לרצון אמרי פי" ('שערי ארוכה' לר' יעקב אבוחצירא דף סג ע"א אות ק ד"ה צדקתך לא כסיתי). אך צריך להיזהר לא להשמיע את קולו בתפלת (זוהר פרשת ויגש דף רט ע"ב ד"ה ואוקימנא מאן) שמונה עשרה הנאמרת בלחש ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש סימן יח סעיף ב) באופן ששומעים אותו אחרים, בין אם הוא בציבור ובין שלא בציבור, כי ישנם מלאכים הממונים לקבל את התפילה ('תולעת יעקב' דף יח ע"ב תפלה מעומד ד"ה השווית הקול) הנאמרת בלחש ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש סימן יח סעיף ב) והם נקראים בשם 'אָזְנַיִם' ('תולעת יעקב' דף יח ע"ב תפלה מעומד ד"ה השווית הקול) או אזני ה' ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש סימן יח סעיף ב), והם מקשיבים לתפילות של המתפללים בלחש שאינם משמיעים לאחרים. אך אם תפילת המתפללים נשמעת לבני האדם ('תולעת יעקב' לר' מאיר בן יחזקאל אבן גבאי דף יח ע"ב תפלה מעומד ד"ה השווית הקול) אז המלאכים הללו אינם מקבלים את התפילה והיא נדחית לחוּץ ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש סימן יח סעיף ב).
לכן אדם לא ירים את קולו בתפילה ורק יַרְאֶה הכנעה ושפלות ('שיח יצחק' לר' יצחק מני מהעיר חברון בסוף הספר דף מ ע"א ביום שני אות כג). ויש מלאכים הממונים לחטוף כל תפילת עמידה שֶׁקּוֹלָהּ יכול להישמע למי שעומד ליד המתפלל, וזורקים אותה למקום רוחני גרוע ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' סדר הנהגות ישרות דף נ ע"א ד"ה בתפלת העמידה) כך שאין התפילה הזאת נשמעת (זוהר פרשת ויגש דף רי ע"א ד"ה ואוקימנא מאן דצלי). ורמז לדבר מה שנאמר "גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי" (איכה ג, ח), כלומר בזמן ש"אֲשַׁוֵּעַ" בתפילה ו"אֶזְעַק" בקול, אז "שָׂתַם תְּפִלָּתִי" ואינה מקובלת לפני הקב"ה ('קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן פרק יז סימן ב ד"ה והנה עדיין יש). לכן כל אדם צריך להיזהר


לא להגביה קולו בתפילת העמידה ('תולעת יעקב' דף יח ע"ב תפלה מעומד ד"ה השווית הקול) וישמיע רק לאזניו (שו"ע או"ח קא סעיף ב, 'מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק א סימן לב, 'תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' סדר הנהגות ישרות דף נ ע"א ד"ה בתפלת העמידה, משנה ברורה סימן קא סעיף קטן ה) בלחש ('דרך חכמה' לר' יהודה לייב פוחוביצ'ר נתיב יח התפילה דף לט ע"א אות ח ד"ה יזהר להתפלל) ואם הוציא בשפתיו אך לא השמיע לאוזניו יצא ידי חובה ('משנה ברורה' סימן קא סעיף קטן ה).
ויש אומרים שאין למתפלל להשמיע כלל את תפילתו אפילו לא לאוזניו ('ברכי יוסף' להחיד"א או"ח סימן קא סעיף ג, 'כף החיים' או"ח סימן קא אות ח, 'בן איש חי' שנה א' פרשת משפטים אות א) ובזה תפילתו היא פנימית ורוחנית מאד, יותר מגדר טבע רוּח האדם ולא רואה אותה הסטרא אחרא. אך אם התפלה נשמעת לאזניו של המתפלל עצמו היא לא עולה, כי אז שומעים אותה 'החיצונים' והם מתערבבים עמה ('אור החמה' זוהר פרשת ויקהל דף רא ע"ב ד"ה 'בלחישו' בשם המהרח"ו, 'עולת תמיד' להאר"י ז"ל עניין התפלה ד"ה 'התפלה אינה נכנסת'. וראה 'תנא דבי אליהו' אליהו רבא פרק כח, ב ד"ה וכאן אמרו כל הקורא) מחמת שמקנאים בגודל מעלותיה ('בן איש חי' שנה א' פרשת משפטים אות א), והם מוסיפים גם לקטרג על המתפלל. ועל דרך זה המשמיע קולו לאזניו נחשב שהתפלל בלי כוונה כי נדחתה תפילתו מחמת 'החיצונים' ('מנחת אהרן' לר' יעקב דוד פארדו דף קיח כלל טו אות יח). וכן נהג האר"י ז"ל לא להשמיע לאזניו (עפ"י 'שערי תשובה' או"ח סימן קא אות ג) כפי שכתבו גורי האר"י ז"ל ('ברכי יוסף' או"ח סימן קא סעיף ג).
המחשבות הזרות בתפילה הן מהסטרא אחרא ופוסלות את התפילה
הס"מ וחיילותיו הם אלו המכניסים בעת התפילה הרהורים רעים ומחשבות רעות בלב האדם ('מגיד מישרים' לר' יוסף קארו פרשת בהר סיני ד"ה 'ותייחד מחשבתך') ומבלבלים אותו ('תפארת שלמה' פרשת פנחס ד"ה א"י פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, 'מסכנות יעקב' לר' יעקב פרדו ספר ישעיה סימן ח"ן דף קמד ד"ה אז תקרא) ופוגעים ושולטים בתפילתו באמצעות 'מחשבה זרה' הבאה מכוח אותם 'החיצונים' ('לב אריה' לר' יהודה אריה ליב האשקי פרשת מטות אות כא בשם 'ראשית חכמה'), עד שלפעמים אדם מסיים את תפילתו ומרגיש שאפילו תיבה אחת לא דיבר בכוונת הלב, מחמת ריבוי הבלי העולם שבליבו ('דברים אחדים' דרוש ג זכור ד"ה וטעם הדבר דהדור קבלוה). ועל ידי כן רוצים החיצונים לאחוז 'בַּקְּדֻשָּׁה' ('תפארת שלמה' פרשת פנחס ד"ה א"י פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן) ולהרחיק את האדם ממנה ('מזמור לאסף' חלק 'מוסר כאשר יעשה צרכיו' ד"ה יזהר מאד), כי בתפילה זכה בלי מחשבה זרה אין להם שליטה ('לב אריה' לר' יהודה אריה ליב האשקי פרשת מטות אות כא בשם 'ראשית חכמה').
על החיצונים הללו אמר דוד המלך בתהלים "כִּי פִי רָשָׁע וּפִי מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ דִּבְּרוּ אִתִּי לְשׁוֹן שָׁקֶר: וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם: תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה" (תהלים קט, ב – ד), כלומר בשעת התפילה אותם החיצונים "דִּבְּרוּ אִתִּי לְשׁוֹן שָׁקֶר" – שמדברים איתי לבלבל מחשבתי. "תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה" – שבשעת התפילה הם שׂוטנים אותי להביא בקרבי מחשבות זרות ('תפארת שלמה' פרשת פנחס ד"ה א"י פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן), שכשאין כוונת הלב בתפילה אין התפילה מקובלת לפניו ('מסכנות יעקב' לר' יעקב פרדו ספר ישעיה סימן ח"ן דף קמד ד"ה אז תקרא). ועליהם סיים דוד המלך את המזמור ואמר "יִלְבְּשׁוּ שׂוֹטְנַי כְּלִמָּה וְיַעֲטוּ כַמְעִיל בָּשְׁתָּם: אוֹדֶה ה' מְאֹד בְּפִי וּבְתוֹךְ רַבִּים אֲהַלְלֶנּוּ" (תהלים קט, כט – ל), כלומר כאשר אנצל מהמחשבות הרעות ו"יִלְבְּשׁוּ שׂוֹטְנַי כְּלִמָּה", אזי "וּבְתוֹךְ רַבִּים אֲהַלְלֶנּוּ" בלי מחשבות זרות ורק בכוונה הרצויה והשלימה ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראמדסק פרשת פנחס ד"ה א"י פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן).
ואמרו רבותינו כי 'תפילה בלי כוונה היא כמו גוף בלי נשמה' ('השל"ה הקדוש' בחלק תורה שבכתב פרשת שופטים תורה אור ד"ה 'עבודה בד' סמכין הנה התפלה במקום העבוד'), כי כשם שגוף של אדם בלי נשמה מטמא טומאה חמורה, כך גם תפילה בלא כוונה מעוררת קטרוג ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק ד) עד שהופכת התפילה ההיא להיות כמו 'פגר מת' אשר אינו ראוי לקבורה ('מזמור לאסף' חלק 'ומוסר להנהגת התפילה' דף לה ע"ב). ואם בזמן התפילה אדם חושב על ענייני כסף זהב ומטבעות ושאר ענייני ממון, אזי נחשב לו כאילו עשה חלילה "אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵֽאלֹהֵי זָהָב" שנאמר "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵֽאלֹהֵי זָהָב" (שמות כ, כ) ('רבינו בחיי' פרשת יתרו שמות כ פסוק כ, 'רבינו בחיי' פרשת תרומה בתחילתה, 'קב הישר' פרק ח ד"ה ואיתא), "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי" – שאם חשבתם על כסף וזהב בזמן שאתם עמי בבית הכנסת, אזי נחשב כאילו עשיתם "אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵֽאלֹהֵי זָהָב" חלילה ('טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי מצוה לא תעשה כה). ותפילות אלו המעורבות במחשבות זרות נקראות תפילות פסולות ('קב הישר' פרק ח ד"ה ואיתא בספר החינוך) ופגומות (עפ"י זוהר פרשת פנחס דף רמג ע"א רעיא מהימנא ד"ה בגין דביומין).
התפילה הפסולה נרדפת על ידי מלאכי חבלה ורוח הטומאה
בשעה שאדם סיים את תפלתו, כל הדברים שהוציא מפיו באותה התפילה עולים למעלה (זוהר פרשת ואתחנן דף רס ע"ב ד"ה וכמה עיטין) והם טסים באויר העולם, ונעשה מהם קול רוחני (זוהר פרשת האזינו דף רצד ע"ב אדרא זוטא ד"ה אלא ודאי כל מה). והמלאכים הממונים להעלות את התפילות, יודעים להבחין על ידי 'הריח' של התפילה מה היה מחשבתו של האדם בהם. אם הם מריחים שהיא כשרה וצלולה – הם מעלים את התפילה לפני הקב"ה ונעשה כביכול לכתר בראש המלך. אך אם הם מריחים בתפילה מחשבה פסולה – הם לא מעלים את התפילה לריח ניחוח לה' ('נועם אלימלך' פרשת בהעלותך ד"ה וישמע משה את העם) והיא נדחית החוצה ושטה בעולם (זוהר פרשת פקודי דף רמה ע"ב היכלות דקדושה ד"ה ואי צלותא). וכך אדם שרק הוציא דברים מפיו ולבו בל עמו – אין תפילתו מתקבלת ('פתוחי חותם' לר' יעקב אבוחצירא תחילת פרשת תרומה על הפסוק 'דבר אל בני ישראל').
ואז הס"מ נאבק עם אותה 'התפילה הפגומה' על מנת לפגוע בה (זוהר פרשת פנחס דף רמג ע"א רעיא מהימנא ד"ה בגין דביומין) וכמה מלאכי חבלה רודפים אחריה ומשיגים אותה, וכעין מה שנאמר "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ" (איכה א, ג). לכן אומרים בתפילה את הפסוקים "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ ולֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ: ה' הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ" (תהלים עח, לח, וכן תהלים כ, י) (מתוך תפילת ערבית של יום חול) בכדי שלא ירדפו אחרי התפילה ארבע מלאכי חבלה הרמוזים בפסוק הזה: "עָוֹן" – הוא הס"מ, "יַשְׁחִית" – הוא מלאך משחית, "אַפּוֹ" – הוא מלאך אף, "חֲמָתוֹ" – הוא מלאך חימה, ועוד הרבה מלאכי חבלה אחרים התלויים בארבעה האלו (זוהר פרשת בראשית דף כג ע"ב ד"ה תא חזי חֹשך). ועל כולם מבקשים "ה' הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ" (תהלים כ, י).
תפילה שלא היתה בכוונה ('קרבן שבת' פרק יז סימן ב ד"ה אלא נראה לי) ונדחתה, מגיעה עד לרוח אחת של טומאה הנקראת גמגומ"א (זוהר פרשת פקודי דף רסג ע"ב היכלות דס"א ד"ה לגו מן דא וד"ה דהא כד צלותא) הַמְּמֻנָּה על התפילות שאינן כהוגן ('קרבן שבת' פרק יז סימן ב ד"ה אלא נראה לי). וּמַרְאֵה רוח הטומאה אדוֹם כמו שוֹשנה, והיא עולה ומשתתפת עם 'רוח הטומאה' העליונה מכולם (זוהר פרשת פקודי דף רסג ע"ב היכלות דס"א ד"ה לגו מן דא וד"ה דהא כד צלותא, כלומר עם השטן שהוא הס"מ ועליון על כולם ('מקדש מלך' על זוהר פרשת פקודי דף רסג ע"ב). ואז רוח הטומאה גמגומ"א מזכירה לפני הקב"ה את עוונותיו של בעל התפילה הדחוּיה (זוהר פרשת פקודי דף רסג ע"ב היכלות דס"א ד"ה לגו מן דא. וראה 'ראשית חכמה' שער היראה פרק יג בהיכל א' ד"ה והוא נקרא בור) והיא מבטלת את התפילה של האדם ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן חלק ב' ספר שמות דף כד ע"א טור ב ד"ה בעשרה מאמרות).
לכן כאשר השטן קטרג על איוב לפני ה' נאמר "וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם" (איוב א, ו) (זוהר פרשת פקודי דף רסג ע"ב היכלות דס"א ד"ה דהא כד צלותא. ראה 'ראשית חכמה' שער היראה פרק יג בהיכל א' ד"ה והוא נקרא בור), כאשר התיבה "גַם" רומזת על המלאך גמגומ"א שבא יחד עם "הַשָּׂטָן" ('מקדש מלך' על זוהר פקודי דף רסג ע"ב) לקטרג על איוב. וכשראה איוב שהוא נמסר בידי מלאך גמגומ"א, התחיל צוֹוֵחַ ואומר "עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי וּתְפִלָּתִי זַכָּה: אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָמִי וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי" (איוב טז, יז – יח), "עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי" – כלומר שאין חמס בתפילתי לפי ש"תְפִלָּתִי זַכָּה", ועל כן אין מהראוי למוסרני בידי אותו הממונה ('קרבן שבת' פרק יז סימן ב ד"ה אלא נראה לי). וזה גם מה שאמר ירמיה הנביא "גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי" (איכה ג, ח), "אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי" – כלומר כיון שאני זועק ומשוע ו"תְּפִלָּתִי" שלא כראוי, לכן גבר עלי הממונה הנקרא "גַּם". וכן נאמר לעם ישראל "גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ" (ישעיה א, טו), כלומר אם אתם "תַרְבּוּ תְפִלָּה" אשר היא איננה נשמעת מחמת קלקולה, אז יבוא המלאך "גַּם" ותמסרו בידו ('קרבן שבת' פרק יז סימן ב ד"ה וזהו שאמר גם כן) (וראה 'ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן חלק ב' ספר שמות דף כד ע"א טור ב ד"ה 'בעשרה מאמרות' שכתב כי יש כוח בעניית אמן לבטל את כוחו של מלאך גמגומ"א לכן סופי תיבות הפסוק "וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם" (איוב א, ו) יוצא 'אמן').
על ידי תפילה אחת בכוונה יכול אדם להעלות את כל התפילות הפסולות
כל התפילות הפסולות ממשיכות לשוטט בעולם, עד שמגיעות לרקיע ששם יש מלאך ממונה בשם סהדיא"ל והוא לוקח את כל התפילות הפסולות וגונז אותן עד ששב אותו האדם בתשובה שלימה אל הקב"ה, ומתפלל תפלה אחת טהורה כראוי. ואז כשעולה התפילה הטהורה, מעלה המלאך סהדיא"ל גם את התפילות הפסולות שלו, והן נפגשות עם התפילה הטהורה ומתערבבות יחד ועולות לפני המלך הקדוש (זוהר פרשת פקודי דף רמה ע"ב ד"ה ובההוא רקיעא קיימא 'היכלות דקדושה'). לכן שמו של המלאך הוא סהדיא"ל שהאותיות 'סהדי' בארמית זה עדוּת, על שם שהוא מעיד על מעשי בני אדם ויודע האם האיש שב בתשובה והתפלל תפילה שלימה שהיא מיושבת ומתוקנת ('אור החמה' על זוהר פרשת פקודי דף רמה ע"ב בשם הרמ"ק). (וראה 'נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה מד, ט דף רטו ע"ב ד"ה 'שלשה שנאמר בהם' על פי הזוהר שכל תפילה בכוונה היא רצויה ובוקעת חלוני רקיע לעלות מעלה מעלה עד מקור רצון שלמעלה להמשיך את שפעו למטה ולהמתיק מדרגת קטרוגי הדינים. ולכן גם אדם מתפלל על מזונו בכל יום אף שכבר יש לו, וזה כדי לעורר שפע המזון למעלה שהוא חסד ורחמים ולהמתיק בזה דין המקטרגים עיי"ש).
תפלת האדם צריכה להיות עם כוונה כפי שאומרים בסוף תפילת עמידה "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי" ('שערי ארוכה' לר' יעקב אבוחצירא דף סג ע"א אות ק ד"ה צדקתך לא כסיתי). ואם לא עשה כך, אז צריך האדם להתוודה ולהתחרט על עוון וחטא זה שהתפלל בלא כוונה ועל שפגם בכבוד אדונו בדיבור בלי כוונת הלב, ויגדור עצמו לא להיכשל. ואחר כך כאשר יתפלל תפילה ראשונה בכוונה יעלו איתה כל התפילות הפסולות ('יסוד יוסף' פרק ח, 'קב הישר' פרק ח ד"ה ואיתא). ולא רק זה, אלא אפילו אם כיון רק בברכה אחת בכל תפילה ותפילה אך נמצא כי מראש השנה שעבר ועד ראש השנה הבא הוא כיון בתשע עשרה הברכות שבתפילת עמידה בצירוף הרבה מתפילותיו יחד, אזי אגב אלו עולות כל התפלות הלא הגונות של כל השנה ('מקדש מלך' על זוהר פרשת פקודי דף רמה ע"ב ד"ה 'וצלי צלותא' בשם האר"י ז"ל). וזה חסד גדול מהבורא ברוך הוא, שבתפילה אחת אדם מתקן את הכל ('יסוד יוסף' פרק ח).
ונמצא כי תפילת יחיד שאינה ראויה להתקבל למעלה אינה נדחית מכל וכל, אלא היא נתונה באיזה רקיע תחתון של העולם הזה. לכן אמרו רבותינו על התפילה שזה "דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן" (ראה גמ' ברכות דף ו ע"ב עפ"י רש"י שם ד"ה דברים שעומדים ברומו של עולם), אמרו "דברים העומדים" ולא "תפלה העומדת" משום שבאמת כל עוד האדם לא חזר והתפלל תפילה הגונה אחת לא נחשבת התפילה הלא הגונה בשם תפילה כלל, ורק נקראת בשם 'דברים', כי לא התקבלה במקום בו שאר התפילות ההגונות מתקבלות ומתקבצות. וגם אמרו על אותם הדברים כי הם "עומדים ברומו של עולם" היות שהם לא קבועים במקום הראוי כשאר תפילות ישראל, רק עומדים ברקיע של העולם הזה ('מנחה חדשה' לרבי אלעזר ישראל מרוזדול בחלק 'עת רצון בתפלה' דף ג ע"ב ד"ה נראה דזה יובן).
לכן אין לאדם לזלזל בשום תפילה מהתפילות כפי ש"בני אדם מזלזלין בהן" (ראה גמ' ברכות דף ו ע"ב עפ"י רש"י שם ד"ה דברים שעומדים ברומו של עולם) ואומרים לעצמם שהיות והם אינם מכוונים כראוי ובדעה מיושבת לכן מה להם להתפלל כאן או שם, בציבור או בבית כנסת. וזה אינו נכון כיון שכאשר יתפלל בסוף כראוי אפילו על ידי צירוף של כמה תפילות אז גם אותה התפילה שאינה הגונה תיכלל עמה ויתקבלו שתיהן כאחת. על כן יעשה האדם כל מה שהוא יכול בכוחו לעשות ולא יזלזל בתפילות ('מנחה חדשה' לרבי אלעזר ישראל מרוזדול בחלק 'עת רצון בתפלה' דף ג ע"ב ד"ה נראה דזה יובן). אמנם אם עבר חלילה ראש השנה הבא והגיע יום הכיפורים וטרם נתקנו התפילות הפסולות של אותה השנה, אז מלאך סהדיא"ל משליך את התפילות הפסולות למקום גרוע שהוא מחוץ לרקיע של הכוכבים והמזלות. ואז אשת הסטרא אחרא הנקראת לילי' לוקחת את התפילות האלו ומשׂטינה על אותו אחד שהתפלל אותן ('עמק המלך' שער עולם הבריאה פרק יא דף קעב ע"א).
על ידי תפילה בציבור גם תפילות בלי כוונה עולות למעלה
בשעה שהציבור מתפללים יש עת רצון (זוהר פרשת תרומה דף קנו ע"א ד"ה פתח ההוא טייעא, גמ' ברכות דף ח ע"א) שנאמר "פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקֲּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי" (תהלים נה, יט) (גמ' ברכות דף ח ע"א). ואז תפילת הציבור עולה לפני הקב"ה אף שבאותו ציבור יש כאלו שאינם צדיקים, לפי שלא משגיחים ובוחנים את תפילתו של כל אחד ואחד. ואפילו אם הם התפללו בלי כוונה ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת צ' אות יא, עפ"י גמ' תענית ח ע"א, עפ"י זוהר פרשת פקודי דף רמה ע"ב ד"ה 'כגוונא דא ההוא' היכלות דקדושה) הרי שמצטרפים לתפילת הרבים ('מדבר קדמות' מערכת צ' אות יא) והכל עולה למעלה (זוהר פרשת ויחי דף רלד ע"א ד"ה ויקרא יעקב אל בניו) ומתקבל ('מדבר קדמות' מערכת צ' אות יא), כי אין ה' יתברך מואס את תפילתם של הרבים (גמ' ברכות דף ח ע"א). ואפילו בקשותיהם האישיות של כל יחיד ויחיד שהתפלל באותו הציבור עולות עמהם ('ארץ החיים' על תהלים נה, ב אות ש). (וראה 'נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על 'בראשית רבה' כ, כב בד"ה 'אף פרנסה פלאים' שגם מה שמתפללים בציבור בכל יום על הגאולה לא שב ריקם, אלא שגורם מכל מקום מקצת גאולה בכל יום מצד הגוף ומצד הנפש. מצד הגוף נגאלים מידיהם של כל העריצים הקמים על ישראל לכלותם תמיד, ומצד הנפש ה' מקבץ ניצוצי נפשם מארבע כנפות הארץ בכל יום. וזה בכוח התפילות המקרבות את קץ הגאולה עיי"ש).
ונרמזה מעלת התפילה בציבור בפסוק "פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם" (תהלים קב, יח), "פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר" – היא תפילת היחיד שהופכים בה ובודקים אותה אם היא ראויה ובכמה רצון נעשתה ומיהו האדם שהתפלל אותה ומה מעשיו. אך על תפילת הציבור נאמר "וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם" כי אף על פי שאין תפילות כולם בכוונה ורצון הלב (זוהר פרשת ויחי דף רלד ע"א ד"ה בגין כך פנה) הן לא נבדקות, ואין הקב"ה מואס את תפלתם ('תולעת יעקב' לר' מאיר בן יחזקאל אבן גבאי סוד הברכו ד"ה והיכל ראשון יוצר אור). וכן נאמר "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ" (ישעיה נה, ו) כנגד תפילת היחיד שצריכה 'עת רצון' על מנת שתתקבל, כמו 'עשרת ימי תשובה' שבין ראש השנה ליום הכיפורים שאז ה' הוא "בְּהִמָּצְאוֹ". ואילו על תפילת הציבור נאמר "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹקִים קְרֹבִים אֵלָיו כה' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו" (דברים ד, ז), "בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו" – שבכל עת נשמעת תפילת הציבור (גמ' יבמות דף מט ע"ב, 'אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת וירא דף קה ע"ב בשם ר' אברהם גלאנטי).
ועל זה אמר דוד המלך "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן אֱלֹקִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ" (תהלים סט, יד), "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן" – כלומר כשאני מתפלל ביחיד, אזי צריכה להיות התפלה ב"עֵת רָצוֹן" וכן על ידי שם הוי"ה שהוא מידת הרחמים. אבל כשיש שׁם תפלת רבים אזי "אֱלֹקִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי" – כלומר גם שׁם "אֱלֹקִים" שהוא 'מידת הדין' יענני ('מגלה עמוקות' פרשת ויצא ד"ה אכן יש ה') כי על הציבור תמיד מושפע 'רחמים' ('אור החמה' על זוהר פרשת וירא דף קה ע"ב בשם רבי אברהם גלאנטי). לכן החזן נקרא בשם 'שליח צבור' כי התיבה 'צבור' היא בגמטריא 'רחמים', שאין הקב"ה מואס תפילתן של רבים שהם 'צבור' ('ברכת טוב' לר' משה נראל הכהן פרשת בראשית דרושים דף ז ע"א טור ב ד"ה ועליו נאמר). וכן שנאמר "פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקֲּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי" (תהלים נה, יט כי תפילה הנאמרת "בְרַבִּים" מקובלת בלי עיכוב ('גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן חלק ג דרוש נו לתפלה דף קג ע"א טור בד"ה מכל אלה למדנו). ומטעם זה דוד המלך היה מבקש כי גם בעת שהוא נאלץ להתפלל ביחיד יקבל הקב"ה את תפילתו עִם הרבים שנאמר "זָכְרֵנִי ה' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ" (תהלים קו, ד) ('ארץ החיים' לר' אברהם חיים הכהן על תהלים קו, ד אות כ).
תפילת הציבור עולה לפניו יתברך על ידי מלאך סנדלפו"ן משיעלה עמוד השחר עד שעה וחצי אחר כך. ואם לא התפללו הציבור בשעה הזאת, אזי צופנים את תפילתם עם תפילת מנחה וערבית של אותו היום ולמחרת בעלות השחר מקריבים יחד את שלשת התפילות של היום הקודם. וזה סוד הדין שאם שכח אדם להתפלל שחרית מתפלל מנחה שתיים (ראה שו"ע אורח חיים סימן קח) ('עמק המלך' שער עולם הבריאה פרק יא דף קעב ע"א, 'מקור חיים' לר' יהודה לייב פוחוביצ'ר 'סולת בלולה' הלכות תפילה דף כ ע"ב ד"ה 'בענין זמני התפילות'). וכן ממתינים להעלות את תפילתם של יושבי חוץ לארץ המתפללים קודם יושבי ארץ ישראל עד אשר יעלו תפילות יושבי ארץ ישראל באותה שעה וחצי שלאחר עלות השחר בארץ ישראל. ואותן תפילות של יושבי חוץ לארץ המתפללים אחרי אותה שעה וחצי מעמוד השחר שבארץ ישראל, צופן אותם המלאך סהדיא"ל להקריבם ביום שלאחריו עם שאר תפילות היום של יושבי ארץ ישראל שטרם עלו ('מקור חכמה' לר' יהודה לייב פוחוביצ'ר חלק אורח חיים הלכות תפילה דף כ ע"ב ד"ה 'בענין זמני התפילות').
ולפעמים אם כל הציבור או רובו מכוונים בתפלת מנחה או ערבית כראוי, אזי מוקרבת התפילה לפניו יתברך באותה השעה שהיא נאמרת בעולם הזה. ולגבי תפילות היחיד הטובות שלא נאמרו עם תפילות הציבור, כגון אותן אלו אשר התכוון בהם המתפלל בכל הברכות שבתפילה אחת או התכוון בחלק מהברכות היום ובחלק מחר וכן הלאה עד שנמצא אחר כמה זמן שהוא התכוון בכל התפילה – גם את כל אלו צופן המלאך סהדיא"ל עם שאר תפלות הציבור שלא נאמרו 'בזמן' כלומר באותה שעה וחצי שאחרי עלות השחר, ומקריבם ביום שלאחריו עם עלות השחר בזמן ('עמק המלך' שער עולם הבריאה פרק יא דף קעב ע"א, 'מקור חכמה' לר' יהודה לייב פוחוביצ'ר חלק אורח חיים הלכות תפילה דף כ ע"ב ד"ה 'בענין זמני התפילות' בשם 'ספר הבריאה' ונראה שכוונתו ל'עמק המלך'). (וראה ב'אלה המצוות' לר' משה חאגיז מצוה תלג בדין להתפלל בכל יום דף כ ע"א ד"ה 'ובמאמר תפלה למשה' שאנשי כנסת הגדולה תקנו את התפילות בלשון רבים, כי כוונתם שייחשב לאדם שהוא מתפלל 'עם הצבור' ועל ידי כן תפילתו לא תהיה נידחת כאשר מתפלל בלא כוונה. עיי"ש).
צריך להתאמץ מאוד בעבודת התפילה שתהיה נקייה וצלולה
צריך האדם למהר ולתקן את התפילות שהתפלל בלא כוונה וכל זמן שהוא מעכב לתקן עלול חלילה להיענש על כך, שהרי אם היו לוקחים לאדם את בגדיו ומלבושיו היקרים ושאר חפציו היקרים כמשכון בעד חוב עד אשר יפדה את חובו – לא היה אוכל ולא שותה ולא ישן עד שהיה נותן כל לבו ומאמצי כוחו לפדותם שעה אחת קודם. לכן מה יענה אדם ליום פקודה על כל השנים והימים שעברו והוא מתפלל ללא בכוונה, ובינתיים כל אותן התפלות גנוזות עד שיפדה אותן בתפלות הגונות אחרות, ואילו הוא מאחר מלפדותם ('מזמור לאסף' חלק 'ומוסר להנהגת התפילה' דף לה ע"ב). ועצה טובה לאדם שיחשוב לפני התפילה כי הכל תלוי ביד ה' יתברך, ומה שגזר עליו יגיע לו. ובזה לא ירבה במחשבות בענייני העולם הזה ועסקיו בשעת התפילה, ותהיה מחשבתו טהורה ופנויה לעבודת ה' ('גנזי המלך' לר' יעקב אבוחצירא תיקון התשובה סעיף לה).
וזוהי עבודה גדולה של האדם כל ימי חייו, שתהיה תפילתו נקייה וצלולה בלי מחשבה פסולה ('תפארת שלמה' פרשת פנחס ד"ה א"י פנחס בן אלעזר וכו' הנראה לבער הענין), ולטהר מחשבותיו וּלְפַנּוֹת לבו מכל מחשבות בטלות ומכל הרהורים בעסקי העולם הזה, שלא יבלבלו כוונותיו בתפלה ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' ענייני צדקה ד"ה גם תכוין כי פרוטה) ולשרוף את כל המחשבות הרעות וההרהורים הרעים העולים בליבו בעת התפילה (עפ"י 'מגיד מישרים' פרשת בהר ד"ה ותייחד מחשבתך). וצריך האדם לבכות ולבקש רחמים מה' שיסיר ממנו כל ערבוביא המבטלת את כוונת התפילה ('יסוד יוסף' פרק ח), לכן נכון להגיד בכניסה לבית הכנסת תפילה קצרה: "נדבות פי רצה נא ה' ומשפטיך למדני, יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלקי אבותינו שתהא תפלתי צלולה וזכה וברורה מכל ערבוביא המבטלת כוונת התפילה" ('יסוד יוסף' לרבו של מחבר ספר 'קב הישר' פרק נ).
וכאשר ירצה האדם לעמוד ולהתפלל, לא יסתכל בפני שום אדם ואפילו תינוק, כדי שלא יבוא לחשוב בענייני אותו האדם. אלא בשעה שהוא מתפלל יתקדש ויחשוב שאין לו יחס וקירבה עם שום אדם אלא עם בורא נשמתו לבדו, וזה יהיה סיוע גדול לכוונה ('ראשית חכמה' שער הקדושה פרק ח ד"ה ונחזור לענין שמאחר). וטוב שקודם שיעמוד להתפלל יחשוב כאילו הוא מת ועבר ובטל מן העולם, ובטלו כל עסקיו והרגשותיו ואין לו בעולמו כלום כי אם הצלת נפשו וצערו ובלתי השם ורחמיו לבדו – ואז תיכנס היראה בלבו ויתפשט ממחשבות העולם ('מזמור לאסף' חלק 'ומוסר להנהגת התפילה' דף לד ע"ב). וכיוון שלייחד ולחבר הדיבור והמחשבה יחדיו שיהיו 'תמים' זו עבודה המצריכה לכבוש את המחשבה, לכן התפילה נקראת בשם 'עבודה' שעליה נאמר "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם" (דברים יא, יג) (ראה רש"י דברים יא, יג) ('תולדות יצחק' לר' יצחק מנעשכיז תחילת פרשת נשא ד"ה מבן שלשים).
ומי שיודע בנפשו שטרדות והבלי העולם מטרידים את מחשבתו, יתפלל דווקא מתוך הסידור כל תיבה ותיבה, כי חוש הראוּת המביט באותיות מונע את חוש המחשבה, שזה מדרך החושים שכל אחד מבטל חברו. ומה גם שהאותיות הם ציור עולמות וצינורות של מעלה ויש בהם קדוּשה, ועל ידי שמביט בהם הם מחכימות ומבטלות מחשבה זרה ('קרבן שבת' פרק יז ד"ה מי שיודע). ואם בכל אופן באה לו מחשבה זרה בתפלתו, יעביר את יד ימין על מצחו ועל עיניו שלוש פעמים – ויעברו ממנו כל המחשבות הזרות וייטהר לו המחשבה, ובלבד שגם הוא יתאמץ להעתיק ממחשבתו את כל ההרהורים, וזה יועיל מאוד שלא יבואו לו עוד מחשבות זרות בכל התפלה עד לסיומה ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' עניני צדקה ד"ה גם תכוין כי פרוטה).
וישתדל האדם להתפלל בציבור וזה יועיל להעלות את תפילתו (עפ"י זוהר פרשת ויחי דף רלד ע"א ד"ה בגין כך). וגם אז יכניע ליבו שלא יהיה שום מחשבה והרהור ולא שום פגם המפסיק בינו לבין השכינה חס וחלילה, ובזה ידבק בשכינה ותפילתו תהיה מרוצה ('מראית העין' להחיד"א מסכת ברכות דף ה ד"ה והאמר רב יהודה). ואם מגיע האדם לכך שכל תפילותיו הם בכוונה ובלב טהור, זה מורה כי גופו טהור ונפשו דבוקה בו יתברך. כי כפי הכוונה של האדם בתפילתו כן הוא עדוּת על ליבו ונפשו הטהורה. וככל שמכוון יותר בתפילתו כן הוא שיעור מהות נפשו ('אהבת דוד' להחיד"א דרוש יב לשבת כלה ד"ה 'א"נ פירש הרב הקדוש' בשם ספר חרדים) עד שאם האדם מכוון בכל הברכות של תפילת העמידה בלי מחשבה אחרת – יידע כי הוא צדיק, וזך וישר פועלו ('דבש לפי' להחיד"א מערכת ת' אות כה בשם ספר חרדים).

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד