פרשת עקב – מעלת אמירת קריאת שמע

קריאת שמע נאמרת על ידי ישראל בכל יום וכוללת בתוכה את פרשת "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד), וכן פרשת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם" (דברים יא, יג) וכן את פרשת הציצית "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת" (במדבר טו, לח).

ויש להבין, מה המעלה והחשיבות הגדולה של אמירת שלשת הפרשיות של קריאת שמע בכל יום, ובפרט הפסוק הראשון "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל"?

אמירת 'שמע ישראל' ו 'ברוך שם' התחילה בימי יעקב אבינו

בשעה שיעקב אבינו עמד להיפטר מן העולם, הוא קרא לשנים עשר בניו ('בראשית רבה' פרשת ויחי אות ג) וביקש לגלות להם את הקץ, אך מיד הסתלקה ממנו השכינה הקדושה. אז אמר יעקב אבינו "שמא חס ושלום יש בְּמִטָּתִי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל וכמו אבי יצחק שיצא ממנו עשו?" (גמ' פסחים דף נו ע"א) וכן אמר לשבטים "שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה?" ('בראשית רבה' פרשת ויחי אות ג). וכששמעו בניו את דבריו הם אמרו "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד) כלומר תשמע "יִשְׂרָאֵל" אבינו, כשם שאין בְּלִבְּךָ אלא אחד כך אין בְּלִבֵּנוּ אלא "אֶחָד" (גמ' פסחים דף נו ע"א). ואז מיד השתחווה יעקב על ראש המיטה ואמר בלחש ('מדרש תנחומא' פרשת ויחי אות ח) "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (גמ' פסחים דף נו ע"א, 'מדרש תנחומא' פרשת ויחי אות ח, 'בראשית רבה' פרשת ויחי אות ג) שהוא השבח ששמע בחלום הסולם ממלאכי השרת אשר היו מקלסים ומשבחים בו את בוראם ('מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו כלל יד דף קז ע"ב ד"ה כלל הכל שיהיה) (וראה 'אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב פרשת שמות אות ו ד"ה 'או יאמר כי' שיעקב אבינו קרא קריאת שמע כבר כאשר הגיע למצרים (ראה רש"י בראשית מו, כט ד"ה ויבך על צואריו עוד וד"ה והנה בשמות השבטים) כי ידע שבכוח יחוד 'קריאת שמע' ירד למצרים ובכוחו יעלה).

דבר זה נרמז בפסוקים "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים: הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם" (בראשית מט, א – ב), שחזר יעקב ואמר פעמיים את התיבה "וְשִׁמְעוּ" כדי לרמוז על 'קריאת שמע' שנאמרה באותה העת על ידי השבטים ('הרוקח על התורה' פרשת ויחי שער החילוק פרק מט, ב). ומאז כל פעם שבני ישראל משכימים ומעריבים ואומרים "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (דברים ו, ד) כוונתם היא שגם ישראל אביהם הנמצא במערת המכפלה, ישמע ('בראשית רבה' פרשת ויחי אות ג, 'רבינו בחיי' דברים ו, ד ד"ה ואמרו במדרש) שאותו הדבר שהוא ציוה את בניו עדיין נוהג בהם ש"ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד) ('בראשית רבה' פרשת ויחי אות ג). וישראל גם למדו מיעקב אבינו להגיד אחר כך "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". וכדי שלא יהיה קנאה למלאכי השרת שמהם נלמד השבח הזה, לכן תיקנו לאומרו בחשאי ('מנחת אהרן' כלל יד דף קז ע"ב ד"ה כלל הכל שיהיה) כמו שעשה יעקב אבינו (עפ"י 'מדרש תנחומא' פרשת ויחי אות ח). וזה למעט ביום הכיפורים שאז ישראל הם כמלאכי השרת שאין בהם אכילה ושתיה ולכן אומרים אותו בקול רם ('מנחת אהרן' כלל יד דף קז ע"ב ד"ה כלל הכל שיהיה).

בשעה שישראל אומרים 'שמע ישראל' אמירתם מגיעה עד ליעקב אבינו ('תפארת שלמה' על המועדים שער התפילה ד"ה ודבריו חיים) שדווקא לו נתגלה סוד יחוד 'קריאת שמע' והוא לימד את בניו ('צרור המור' פרשת ואתחנן פרק ו ד"ה אבל בני יעקב שידעו). וכל ימיו התאווה יעקב שבניו ישכימו ויעריבו לבתי כנסיות ויקראו קריאת שמע ('עיר דוד' לר' דוד לידא בחלק בית יצחק תחילת חלק א ד"ה 'מתחילה' בשם המדרש) ואז הוא יעיד עליהם שהם מייחדים את שמו של הקב"ה כראוי ('זוהר חדש' מדרש רות דף צג ע"ב ד"ה אלא הא תנינא) ויעמוד לפני הקב"ה ולא יתן ל'דין הקשה' לשלוט בישראל ('זוהר חדש' מדרש רות דף צג ע"ב ד"ה ויעקב מתעטר). וכיון שיעקב תיקן גם את תפילת ערבית, לכן רבי יהודה הנשיא שהיה ניצוץ נשמתו של יעקב אבינו ('פתח עינים' להחיד"א חלק א' ד"ה ומהר"ש סירילייו) כפי שנרמז בכינויו 'נשיא' שהוא ראשי תיבות 'ניצוץ של יעקב אבינו' ('בן יהוידע' מסכת ברכות דף ב ע"א ד"ה והגאון), פתח את הש"ס משניות במצות קריאת שמע של תפילת ערבית ואמר "מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית" (משנה ברכות א, א) ('פתח עינים' חלק א' ד"ה ומהר"ש סירילייו) כי שתי המצוות האלו של קריאת שמע ותפילת ערבית שייכות לניצוץ נשמתו ('בן יהוידע' מסכת ברכות דף ב ע"א ד"ה והגאון).

באמירת קריאת שמע מתרחקים מהאדם כל המזיקים והרוחות הרעות

הפסוק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד) מתחיל באות ש' ומסתיים באות ד' שהוא צירוף 'שד', לפי שעל ידי קריאת שמע מבריחים שדים ('פענח רזא' פרשת ואתחנן ד"ה שמע) ומבטלים ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת פנחס דרוש ג אות ג ד"ה ונרמז בפסוק זה) 'מזיקים' ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת פנחס דרוש ג אות ג ד"ה ונרמז בפסוק זה, 'מעבר יבק' אמרי נועם סוף פרק לה ד"ה ובפרט צריך. ראה גמ' מגילה דף ג ע"א) וניצולים מהם ('רבינו אפרים על תורה' פרשת ואתחנן פרק ו, ד). ובכלל זה מכניעים את ארבעת המזיקים שמתעוררים קודם הלילה ונקראים 'עון' 'משחית' 'אף' ו'חימה', אשר כנגדם אומרים לפני תפילת ערבית "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ" (תהלים עח, לח). ויש רמז לכך, שאם מוציאים מהתיבות "שְׁמַע" ו"אֶחָד" את האותיות ש' וד' שהן כנגד הכנעת אותם שדים, נשארות האותיות מ' ע' א' ח' שהן ראשי תיבות של אותם המזיקים – משחית עון אף חימה ('ארץ החיים' לר' אברהם חיים הכהן על התהלים מזמור לח פסוק ב, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ק אות ג בשם 'ארץ החיים').

אחרי שישראל חטאו בשטים וזמרי עשה מעשה בפרהסיא ('פני דוד' להחיד"א פרשת בלק אות יב) שלטה 'הסטרא אחרא' בישראל והתחיל הנגף ('דבש לפי' להחיד"א מערכת ק אות ג). לכן ישראל החלו לקרוא קריאת שמע (ראה 'תרגום יונתן' במדבר כה, ו) ('פני דוד' להחיד"א פרשת בלק אות יב) לפי שרצו על ידי 'קריאת שמע' לבטל את 'המשחיתים' שהיו שם ('דבש לפי' להחיד"א מערכת ק אות ג, 'מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת פנחס דרוש ג אות ג ד"ה ונרמז בפסוק זה) ואת כוחו של 'הסטרא אחרא', שהיה בתוך שבט שמעון אשר חטא באותו העוון. כי בכוח רמ"ח התיבות של קריאת שמע יכול האדם לבטל את היצר הרע שהוא העוון עצמו, כפי שנרמז בתיבה 'עון' כשהיא נכתבת במילוי כך 'עי"ן ו"ו נו"ן' שיוצא בגמטריא רמ"ח ('דברים אחדים' דרוש יט לשבת כלה דף צח ע"ב ד"ה ואפשר ובזה אפשר להבין). כמו כן על ידי יחוד ה' בקריאת שמע מסתלקים גם המזיקים הממלאים את אויר העולם וסותמים בעד עליית התפילות, והם נכנעים ובורחים לפי שעה. לכן התפילות יכולות אז להתקבל ('שם משמואל' לר' שמואל בורנשטיין פרשת ואתחנן שנת תרע"ט ד"ה במד"ר ואם קרא). וכך נמצא כי על ידי רמ"ח תיבות שבקריאת שמע נעשה גופם הרוחני של המזיקים ל'חרם' ('פתוחי חותם' לר' יעקב אבוחצירא פרשת ראה ד"ה כי תשמע באחת).

וזה הטעם שאדם גוסס קורא 'קריאת שמע' סמוך לפטירתו ('ספרי חיים' לר' חיים פאלאג'י על ספר 'עמודיה שבעה' אות נג), לפי שהמת רואה את השכינה בשעת פטירתו ('במדבר רבה' יד, כב) ועל ידי 'קריאת שמע' אין לשטן שהוא 'אל זר' חלק ונגיעה בקדוּשה שנראית באותה שעה ('ספרי חיים' לר' חיים פאלאג'י על ספר 'עמודיה שבעה' אות נג), וגם מתרחקים מהנפטר שאר המזיקים ('מעבר יבק' פרק לה ד"ה ובפרט צריך). ואם הוא מכוין באמת באות ד' של התיבה "אֶחָד" במסירות נפש על ארבע מיתות בית דין – מובטח לו שהוא לא יילכד ולא ייפול במצודתו של הס"מ. לפי שהס"מ מגיע בשעת הפטירה ('ילקוט מנחם' לר' מרימנוב אגדות הש"ס ברכות ד"ה שמע ישראל) כאשר דעת הנפטר מבולבלת שנאמר "תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו" (תהלים קמו, ד) ומנסה להוסיף ולבלבל אותו בדעות כוזבות ('ילקוט מנחם' ליקוטים בחלק 'יצר טוב ויצר הרע' ד"ה איתא) במטרה לשכנע את הנפטר לכפור בה' חס וחלילה, בתמורה להקלה בצער פטירתו ('ילקוט מנחם' על אגדות הש"ס גמ' ברכות ד"ה שמע ישראל).

יעקב אבינו הכניע את עשו הרשע והקליפות שעמו על ידי קריאת שמע

לפני שיעקב אבינו פגש את עשו הרשע שבא לקראתו הוא שלח אליו מלאכים רוחניים, ועמם הוא שלח גם שדים ורוחות רעות שידברו איתו כיון שעשו הרשע היה רגיל בהם. ואף שהמלאכים חזרו אל יעקב, הרי שהרוחות הרעות נשארו עם עשו הרשע ונעשו לחלקו ממש. לכן בתחילה נאמר "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם" (בראשית לב, ד), כשהכוונה ב"מַלְאָכִים" זה גם למלאכים וגם לשדים ורוחות רעות שנקראים בשם 'מלאכים' שנאמר "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת" (תהלים קד, ד). אך כשהם חזרו מעשו הרשע נאמר "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" (בראשית לב, ז), כלומר שנאמר "הַמַּלְאָכִים" בה' הידיעה, כי חזרו רק המלאכים הרוחניים ולא שאר הרוחות הרעות שנשארו עם עשו הרשע ('מדרש תלפיות' ענף יעקב ד"ה 'ונראה בזה ששלח' וד"ה 'כתיבת יד וישלח יעקב'). משום כך בבוא עשו לקראת יעקב אבינו, היה יעקב מתיירא שמא יזיקו הרוחות הרעות לו לבניו או לעבדיו (ראה 'מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן קצ"ב בהגה). ועוד שהיו עם עשו הרשע ארבע מאות איש כמניין 'ארבע מאות קליפות' שהם כוחות של מזיקים ('מדרש אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת וישלח ד"ה ובזה יובן מאמר).

לכן כאשר עשו הרשע בא לפני יעקב, מיד קרא יעקב אבינו 'קריאת שמע' ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן קצ"ב בהגה, 'זכר דוד' מאמר ג פרק קח דף שמג ד"ה וקדוש היום) כדי להגן על עצמו מפניו ('אברהם זקן' לר' אברהם פאלאג'י דרוש לכבוד אליאנסה דף מה ע"א), ובזה הבריח את אותן רוחות רעות שהיו שם ('מדרש תלפיות' ענף יעקב ד"ה 'ונראה בזה ששלח' וד"ה 'כתיבת יד וישלח יעקב') והתיש את כוחם של 'המזיקים' והבדיל אותם ממנו. ומה שיעקב אבינו היה יכול לפעול כך ('מדרש אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת וישלח ד"ה ובזה יובן מאמר) הוא משום שקריאת שמע מסוגלת להכניע אפילו את אותן ארבע מאות 'קליפות'. לכן ראשי התיבות 'קריאת שמע' בגמטריא יוצא ארבע מאות כנגדן (בהקדמה לספר 'סמיכת חכמים' דף ח ע"א ד"ה וגם תיקן קריאת). ויעקב אבינו רמז לעשו הרשע שהוא עתיד לקרוא 'קריאת שמע' כנגדו, כאשר אמר למלאכים ששלח אליו "כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה" (בראשית לב, ה) שתיבת "כֹּה" היא בגמטריא מספר האותיות שבפסוק ראשון של 'קריאת שמע', לרמוז לו כי על ידה הוא יגן על עצמו מפניו. אך עשו לא הבין כלום מדבריו ('אברהם זקן' לר' אברהם פאלאג'י דרוש לכבוד אליאנסה דף מה ע"א).

יעקב אבינו הכניע את קליפת עשו הרשע והוריד לה שבע 'ראשים' של טומאה על ידי קריאת שמע כפי שנאמר "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת: וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים: וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו" (בראשית לג, א – ג), "וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו" – כלומר שבאותה השעה יעקב אבינו השתחווה שבע פעמים לפני עשו ובכל פעם קרא קריאת שמע. וממנו למד רב אחא בר יעקב ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת וישלח ד"ה וזה סוד וישתחו שבע פעמים) שנאלץ לישון בבית המדרש בו למדו תלמידי אביי, והיה שם מזיק אחד עם שבעה ראשים. וכשביקש להורגו כרע רב אחא שבע פעמים (גמ' קידושין דף כט ע"ב) ובכל פעם קרא קריאת שמע ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת וישלח ד"ה וזה סוד וישתחו שבע פעמים) ובזה חתך לו ראש אחד, עד שנחתכו לו כל השבעה ראשים (גמ' קידושין דף כט ע"ב). ונפל בפיו של עשו הרשע דבר נבואה על המעשה העתידי של רב אחא בר יעקב כאשר אמר ליעקב אבינו "יֶשׁ לִי רָב אָחִי" (בראשית לג, ט) ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת וישלח ד"ה וזה סוד וישתחו שבע פעמים) (להרחבה על שבע כוחות הטומאה של הקליפה ראה מאמרינו לפרשת בהר בחוקותי – 'כל השביעיות חביבות').

'קריאת שמע על המטה' מגינה על הנשמה שעולה למעלה בעת השינה

בכל לילה עולה הנשמה לתת חשבון, ועד שהיא מגיעה יש בדרכה מקטרגים שמונעים ממנה לעלות למעלה. וזה סוד אמירת 'קריאת שמע על המיטה' להגן מאותם המזיקים ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל שיר השירים ד"ה על משכבי וכו'). כי רמ"ח התיבות שיש בכל פרשיות קריאת שמע הופכות להיות כמו 'רומח' להרוג את המזיקים ('מזמור לאסף' לר' ששון בן מרדכי שינדוך בחלק 'מוסר לק"ש על המיטה') המצויים דווקא בלילה ('עץ הדעת טוב' כתב יד למהרח"ו דף לא אות עז ד"ה שם 'ואמר ר' יצחק' הודפס בשנת תשס"ח בירושלים). ועל ידי הדקדוק באותיות ובהפרדת שִׁשִּׁים המקומות בהם יש 'דבקים' בקריאת שמע – נעשים 'ששים גיבורים' שהורגים ב'קליפות' אשר עליהם נאמר "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל" ('שיר השירים' ג, ז) ('מזמור לאסף' לר' ששון בן מרדכי שינדוך בחלק 'מוסר לק"ש על המיטה'. וראה שם בדיני קריאת שמע דף נג ע"ב שמונה את כל הששים דבקים בשם הר"מ די לונזאנו). ויש אומרים כי 'ששים הגיבורים' האלו נוצרים מהפסוק הראשון של 'שמע ישראל' שבנוי משש תיבות, שהן יוצאות שִׁשִּׁים ב'מספר גדול' ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל שיר השירים ד"ה על משכבי וכו').

זכות 'קריאת שמע על המטה' מצילה את האדם ממלחמת המזיקים בעת השינה והוא אינו נמסר בידיהם ('מדרש אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר ספר 'שבט מוסר' פרשת וישלח ד"ה ובזה יובן מאמר). ויש אומרים שמטעם זה לא מברכים על 'קריאת שמע שעל המטה', כי היא נתקנה מפני המזיקים ואין מברכים על דבר שנתקן משום סכנה ('חיי אברהם' על טעמי המצוות דף ג ע"ב מצוה יז בשם ''הגהות אשרי' בפרק קמא דברכות). אמנם יש שני סוגי מזיקים בזמן השינה. סוג אחד הם אותם אלו המנסים להילחם בו ולהמיתו – וכנגדם הוא אוחז "חֶרֶב פִּיפִיּוֹת" בידו להרגם בכוח 'קריאת שמע' ('בן יהוידע' למחבר הבן איש חי על גמ' ברכות דף ה ע"א ד"ה 'מזיקין בדלין' עפ"י האר"י ז"ל) שנאמר "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם" (תהלים קמט, ו) (ראה גמ' ברכות דף ה ע"א), כלומר שעל ידי שהאדם מרוֹמם לקב"ה באמירת "ה' אֶחָד" בקריאת שמע, אז יש "חֶרֶב פִּיפִיּוֹת" בידו (עפ"י 'מדרש אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת וישלח ד"ה ובזה יובן מאמר). והסוג השני הם אותם מזיקים הרוצים לפתותו ולטמאו – והם רק בדלים ממנו בכוח 'קריאת שמע' אך הוא לא הורגם ('בן יהוידע' על גמ' ברכות דף ה ע"א ד"ה 'מזיקין בדלין' עפ"י האר"י ז"ל) (וראה 'סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף ה ע"ב ד"ה 'וגם נ"ל לפרש על פי דרך' שכתב לדעתו כי צריך לקרוא 'קריאת שמע' גם כשהולך לישון ביום, מפני הסכנה. והיא עדיפה מאמירת 'ויהי נועם' ו'יושב בסתר עליון' שיש בכוחם רק להגן מפני המזיקים, שהרי בכוח קריאת שמע אפשר גם להורגם על ידי חרב פיפיות עיי"ש).

בהתקדש יום השבת כל 'המזיקים' ו'הקליפות' שבעולם נטמנים ב'תהום רבה' ששׁם הוא ביתם, ואין להם רשות לצאת כדי להזיק. אמנם יש שד אחד הנקרא 'אסימון' שהוא והכת שלו כן יוצאים אז (זוהר פרשת בראשית דף יד ע"ב ד"ה כיון דאתקדש) והם אלו שגורמים לבני אדם נזקים בלילי שבת ('אור החמה' על זוהר בראשית דף יד ע"ב ממהרח"ו, 'זכר דוד' מאמר ראשון פרק ל דף עו סוף ע"א ד"ה ועוד דאיתא) כי שאר 'המזיקים' טמונים ונסתרים במקומם ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק ל דף עו סוף ע"א ד"ה ועוד דאיתא). מטעם זה אומרים את כל סדר 'קריאת שמע על המיטה' גם בליל שבת, כי צריך שמירה מהשד הזה שיש לו רשות להזיק ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק ל דף עו סוף ע"א ד"ה וכן כתב הר"ב וד"ה ועוד דאיתא) ולקטרג על בני האדם ('אור החמה' על זוהר בראשית דף יד ע"ב מהרא"ג. וראה שם על מה הם מקטרגים ואכמ"ל) ביום שבת קודש ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק ל דף עו סוף ע"א ד"ה וכן כתב הר"ב וד"ה ועוד דאיתא). ולכן נהגו לעשות גם בשבת 'שמירה' לתינוק בליל המילה על ידי איש אחד שעוסק אצלו בתורה או על ידי חבורת אנשים שלומדת כל הלילה, כי על אף שהשבת שומרת את ישראל מכל פגע הרי שהשׁד 'אסימון' כן יכול חלילה לשלוט בתינוק מפני טומאת הערלה שעדיין שוכנת בגופו ('זכר דוד' לר' דוד ממודינא מאמר ראשון פרק ל דף עו סוף ע"א ד"ה וא"ת כיון דשבת לילה וד"ה ועוד דאיתא) (להרחבה על כניסת המזיקים ל'תהום רבא' בשבת קודש ראה מאמרינו לפרשת ויקהל – 'סילוק כוחות הרע בשבת קודש').

על ידי קריאת שמע נכנעים האויבים הגשמיים של עם ישראל

קריאת שמע שישראל אומרים בערב ובבוקר היא 'הַחֶרֶב' שלהם להגן עליהם מכל אויביהם שלא ישלטו בהם ('אור לשמים' לר' מאיר הלוי פרשת בשלח ד"ה עוד נ"ל דהנה). והיא מגינה עליהם דווקא כאשר קוראים אותה בזמנה ('זכר דוד' מאמר ג פרק קח דף שמג ד"ה ומאחר שזכות) ובתנאי שמכוונים בה ('מזמור לאסף' בחלק 'מוסר לק"ש על המטה, 'זכר דוד' מאמר ג פרק קח דף שמג ד"ה ומאחר שזכות). ואם לא עושים כן, אז אדרבא מתארכים הצרות מאויבי ישראל ('זרע ברך' מהדורא בתרא לר' ברכיה ברך פרשת כי תשא דף כח ע"ב טור א ד"ה ועל פיה הדברים האלה). וזה הסיבה שלפני היציאה למלחמה היה הכהן אומר לישראל "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם" (דברים כ, ב – ד), כלומר שהכהן היה אומר תיבות "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" בכדי ללמדם שאפילו אם קיימו רק 'קריאת שמע' של שחרית וערבית הם כבר לא ימסרו ביד אויביהם (ראה גמ' סוטה דף מב ע"א) ('מדרש אליהו' למחבר ספר 'שבט מוסר' פרשת וישלח ד"ה 'כתב בספר'), כי יש בסגולת אמירת פסוק 'שמע ישראל' להגן על ישראל מפני אויביהם (עפ"י 'אברהם זקן' דרוש לכבוד אליאנסה דף מה ע"א).

וכך היה עם משה רבינו, בשעה שראה שישראל יראים פן ייפלו לפני העמים בעת שהם יעברו את הירדן ויבואו לכבוש את הארץ, אז אמר להם משה כי אפילו אם יש בידיהם רק את הזכות של 'קריאת שמע' – הרי שאין הם נופלים לפני אויביהם ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק ג פרשת עקב ד"ה שמע), ואף יש כוח באמירת 'קריאת שמע' בשעת מלחמה שתיחשב כמו לימוד תורה (עפ"י 'זרע ברך' פרשת כי תצא דף כב ע"א ד"ה אכן יש). וזה הלשון שאמר משה רבינו לפני ישראל "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם: עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאַבַדְתָּם מַהֵר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לָךְ" (דברים ט, א - ג) וכוונתו לומר כי בכוח 'קריאת שמע' שלהם יסור צילם של העמים והם יסתלקו מן החיים ('מגלה צפונות' חלק ג פרשת עקב ד"ה שמע).

וזה היה רִשְׁעוּתוֹ של גלית הפלשתי שביקש לבטל את ישראל מאמירת 'קריאת שמע' ('אברהם זקן' לר' אברהם פאלאג'י דרוש לכבוד אליאנסה דף מה ע"א) לפי שגלית ידע שהזכות של 'קריאת שמע' לבדה מספיקה על מנת להציל את ישראל מהמלחמה ('מדרש אליהו' פרשת וישלח ד"ה כתב בספר) כי היא מועילה לישראל כנגד האויבים ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' על מגילת אסתר דף קמח ד"ה אמנם לבא). לכן הוא התכוון לבטלם מקריאת שמע בשחרית וערבית על ידי שעמד לפניהם והיה מחרף ומגדף בבוקר ובערב בזמן 'קריאת שמע' (ראה גמ' סוטה דף מב ע"ב) ('מדרש תלפיות' ענף אחשורוש ד"ה א"ה נראה שיובן זה, 'מדרש תלפיות' ענף ברכת התורה ד"ה ובהג"ה אמר הצעיר, 'עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' על מגילת אסתר דף קמח ד"ה אמנם לבא, 'זכר דוד' מאמר ג פרק קח דף שמג ד"ה וקדוש היום), ולמשך ארבעים יום שנאמר "וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם" (שמואל א' יז, טז) (ראה רש"י שמואל א' יז, טז). ועל ידי כן קיווה גלית שכאשר לא יהיה להם את הזכות של 'קריאת שמע' הם יפלו בידיו ('עיני העדה' על מגילת אסתר דף קמח ד"ה אמנם לבא).

ולכן כדי לבטל את מחשבות גלית בעניין קריאת שמע ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך פרשת כי תצא דף כב ע"א ד"ה אכן יש לדקדק) לקח דוד חמשה אבנים להילחם בו עמהן, והן היו מכוּונות כנגד חמש התיבות "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' " (דברים ו, ד). וכאשר הוא שׂם את אותן האבנים בכיסו, כולן נעשו לאבן אחת ואז נשלמה גם התיבה האחרונה "אֶחָד" ('תיקוני הזוהר' תיקון חד ועשרים דף סב ע"א ד"ה ואינון חמש, 'מדרש תלפיות' ענף דוד ד"ה 'תקוני זוהר חדש' בשם הזוהר, 'דברים אחדים' דרוש יג שבת זכור דף סה ע"א ד"ה 'והנה דוד המלך' בשם הזוהר). ואת האבן הזאת הוא הטביעה במצח גלית הפלשתי והרג אותו ('תיקוני הזוהר' תיקון חד ועשרים דף סב ע"א ד"ה והאי אבן). כי גלית עצמו היה כנגד היצר הרע שהוא הנחש והוא הס"מ והוא מלאך המוות ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש יג שבת זכור דף סה ע"א ד"ה 'והנה דוד המלך' מילקוט ראובני), והחמש תיבות בפסוק "שמע ישראל" נקראות גם חמש 'אבנים', ובהם 'סוקלים' את הס"מ כפי שנרמז בפסוק "וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת" (דברים יג, יא) ('אור החיים הקדוש' דברים יג, יא עפ"י הזוהר). וכך נמצא שדוד הרג את גלית בכוונת יחוד אמירת 'שמע ישראל' ('דברים אחדים' דרוש יג שבת זכור דף סה ע"א ד"ה והנה דוד המלך).

וכן כשהמן הרשע רצה לתלות את מרדכי הוא עשה זאת דווקא בזמן קריאת שמע ('ילקוט שמעוני' חלק ב רמז תתרנז ד"ה ותאמר, 'מנות הלוי' לר' שלמה אלקבץ דף קסג ע"ב ד"ה ותאמר לו זרש, 'דברים אחדים' דרוש יג שבת זכור דף סד ע"א ד"ה ומעתה נחזור) כי רצה למנוע ממנו להינצל בזכות אמירת 'קריאת שמע' ('מדרש תלפיות' ענף אחשורוש ד"ה א"ה נראה שיובן, 'ילקוט חדש' ערך 'בבל מדי יון ואדום' אות לב). וכוונת המן היה לעשות עץ גבוה חמשים אמה כנגד חמשים 'שערי טומאה' על מנת שהם יגברו על מרדכי, והוא פחד שחמשים אותיות שיש בפסוק 'שמע ישראל' בצירוף 'ברוך שם' עִם הכולל, יגבירו את חמשים 'שערי קדוּשה' שכנגדם ואדרבא ייהרג הוא המן בעצמו ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש יג שבת זכור דף סד ע"א ד"ה ומעתה נחזור). ועוד שהמן רצה על ידי זה גם לבטל את שאר ישראל מקריאת שמע, כי כאשר הם יראו את מרדכי הולך לתליה לא יהיה להם לב לקרוא קריאת שמע וכך היא לא תועיל להם להצלת מרדכי ('עיני העדה' על מגילת אסתר דף קמח ד"ה אמנם לבא לענין). וכוונת המן לתלות את מרדכי בשעת קריאת שמע נרמזה במה שאמר על ישראל "וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם" (אסתר ג, ח) שראשי התיבות יוצא 'שמע' ('עיני העדה' מגילת אסתר דף קנב ע"ב ד"ה ודתיהם).

המכוון למסור נפשו באמירת 'שמע ישראל' נחשב שמת על קידוש ה'

בשעה שאדם קורא קריאת שמע, צריך לסתום את עיניו ביד ימין ('שער הכוונות' ענין תפלת שחרית דרוש א' ד"ה שמע ישראל וכו', 'פרי עץ חיים' שער קריאת שמע פרק ח ד"ה וצריך לסתום) עד אחרי אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ('שער הכוונות' ענין תפלת שחרית דרוש א' ד"ה שמע ישראל וכו') ויש בזה בחינה של 'מיתת הצדיקים' לפי שסומא נחשב כמת ('טעמי המנהגים ומקורי הדינים' עניני ק"ש אות ס בשם ר' מנחם מענדיל מקאסיב). ואז צריך האדם לכוון למסור את נפשו בעת אמירת 'אחד' של קריאת שמע ('מעבר יבק' שפתי רננות פרק מד ד"ה וכתוב. ראה 'שער הכוונות' ענין כונת ק"ש ד"ה והנה בזמן הגלות) ולקבל על עצמו כל מיני יסורים ומיני מיתה על קידוש שמו יתברך ('דרך ה' ' להרמח"ל חלק ד פרק ד אות ה). ועל זה נאמר "כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה" (תהלים מד, כג) כלומר שישראל הם צאנו של הקב"ה ומקריבים עצמם קרבן בכל יום בעת יחוד 'שמע ישראל' ('מעבר יבק' שפתי רננות פרק מד ד"ה וכתוב).

כאשר האדם מכוון בקריאת שמע למסור את נפשו (זוהר פרשת חיי שרה דף קכד ע"א מדרש הנעלם ד"ה אמר רבי שלום בר מניומי) בארבע מיתות בית דין על קידוש שמו הגדול ('דרך חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר דרך יח דף לט ע"א ד"ה 'הנה פשוטי הכוונה' בשם הזוהר) בקבלה אמתית בליבו ('אגרא דכלה' פרשת שופטים על הפסוק 'ואמר אליהם שמע ישראל'), אז הוא נקרא 'עבד עולם' לקב"ה ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש עמוד העבודה פרק יח) ונחשב לו כאילו עשה את הדבר הזה בפועל, שנהרג בכל יום על קידוש ה' (זוהר פרשת חיי שרה דף קכד ע"א מדרש הנעלם ד"ה אמר רבי שלום בר מניומי, 'דרך ה'' להרמח"ל חלק ד פרק ד אות ה) באמת ('דברים אחדים' דרוש ב' לסוכות דף ז ע"א ד"ה והוא הנרצה). ואז אדם זה הוא במדרגת קדוֹש ('דרך חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר דרך יח דף לט ע"א ד"ה 'הנה פשוטי הכוונה' בשם הזוהר) ומתכפרים לו כל עוונותיו ('דברים אחדים' דרוש ב' לסוכות דף ז ע"א ד"ה 'והוא הנרצה' בשם חכמי האמת), ובכללם גם אותם עוונות שאין להם כפרה אלא במיתה. וכל שכן שמתכפרים לו גם עוונות שדרכם להתכפר על ידי יום הכיפורים ועל ידי ייסורים (ראה גמ' יומא דף פו ע"א בעניין חילוקי הכפרה) ('אגרא דכלה' פרשת שופטים על הפסוק 'ואמר אליהם שמע ישראל'). ועליו ועל אחרים שכמותו נאמר "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח" (תהלים נ, ה) ('אגרא דכלה' פרשת בשלח ד"ה ויאמר משה וכו').

על ידי קריאת שמע בכוונה מסתלקת 'הקליפה' מאבריו של האדם

כשהאדם ישן מסתלקת נשמתו מגופו ואז נכנסים רמ"ח אברי 'הקליפה' הרוחניים בתוך רמ"ח איבריו. ואחרי שהוא ניעור אין הטומאה הזאת יוצאת מרמ"ח אבריו אפילו אם הוא יעסוק בתורה ואפילו יעשה כמה מצוות ביום – עד אשר יקרא קריאת שמע. וכל זמן שלא קרא יש ריח רוחני של 'הקליפה' שנודף מגופו. כי זוהי סגולת קריאת שמע, שבכל תיבה שהוא קורא מתפנה הטומאה מאיבר אחד מאיבריו ('מקדש מלך' לר' שלום בוזאגלו על זוהר פרשת בלק דף קפו ע"א ד"ה בריחא). והיה מעשה עם רבי יצחק ורבי יהודה שלא קראו קריאת שמע בזמנה כי היו עסוקים בצרכי חתן וכלה. ואף שלא היה אדם אחר שהיה יכול לעסוק בכך וגם מן הדין היו פטורים מקריאת שמע על שעסקו במצוה – עדיין היה הריח הרוחני של 'הקליפה' נודף מהם על שלא קראו קריאת שמע (זוהר פרשת בלק דף קפו ע"א לפי פירוש 'מקדש מלך' שם. וראה שם את כל המעשה כי קיצרנו).

קריאת רמ"ח התיבות שבפרשיות קריאת שמע בכוונה שלימה ('מזמור לאסף' חלק מוסר לקריאת שמע ד"ה והרמ"ח תיבות), מתקנת גם את רמ"ח איברי הנשמה של האדם ('שערי קדושה' למהרח"ו חלק ב שער ז ד"ה קריאת שמע) שנפגמו בכל מיני חטאות ואשמות ('מזמור לאסף' חלק מוסר לקריאת שמע ד"ה והרמ"ח תיבות). כי רמ"ח תיבות שבקריאת שמע מכוונות גם כנגד רמ"ח אברי 'הנשמה' של האדם, ועל ידי קריאת התיבות נפרדת מהאדם 'הקליפה' שדבוקה לו בנשמה ('מאיר בת עין' לר' מאיר ביקייאם על מסכת ברכות פרק ב ד"ה מעתה) מכוח חטאיו ועוונותיו ('מזמור לאסף' חלק מוסר לקריאת שמע ד"ה והרמ"ח). וכל אדם צריך לחוש בזה על איברי נפשו שהם החיים הנצחיים כמו שהוא חשׁ וטורח אם יכאבו לו אברי גופו הגשמי, ובפרט שיכול לתקנם בדבר קל בפה ובכוונת הלב ('מזמור לאסף' חלק מוסר לקריאת שמע ד"ה ואם). ואז על ידי כן יושפע קדוּשה גם ברמ"ח אבריו הגשמיים ('קב הישר' פרק נט ד"ה ובהיות כשחוטאים) והם יהיו משועבדים כל אותו היום לעבודת האלוקים (עפ"י 'סדר היום' חלק כוונת קריאת שמע והיחוד ד"ה ויש).

זה הטעם שאמרו רבותינו כי "כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם" (גמ' ברכות דף טו ע"ב בשם ר' חמא בן חנינא), משום שמטרת כניסת הנשמה לגהינום אחרי מותו של האדם, היא על מנת שהאש הגדולה שם תפריד את 'הקליפה' שנוספה ברמ"ח האברים הרוחניים של הנשמה. אך אם האדם בחייו קרא כל תיבה ותיבה של 'קריאת שמע' בפני עצמה הרי שהוא כבר הפריד מעצמו את 'הקליפה' מכל איבר ואיבר שלו. לכן אחרי שהוא ייצא מהעולם השכר שלו יהיה שיצננו לו את הגהינום כי הוא אינו זקוק לאש הגדולה של גיהנום להפרדת 'הקליפה' מרמ"ח אבריו הרוחניים. אמנם בכל אופן צריך להכניס את האדם הזה לגהינום ואי אפשר לו להימנע מזה לגמרי, כי צריך ש'הקליפה' שדבקה בו תתעכל שם מכל וכל על ידי האש ('מאיר בת עין' על מסכת ברכות פרק ב ד"ה מעתה הטוב).

אם חלילה אדם לא קורא בכלל קריאת שמע ביום ובלילה, אזי כל איבר ואיבר שלו מתמלא ברוח רעה ובכל מיני דברים רעים ומחלות רעות שבעולם ('זוהר חדש' פרשת אחרי מות דף נט ע"א ד"ה ואינון ארבע). ואם הוא כן קורא קריאת שמע אך קורא במהירות ובעראי ובלא כוונה, ובלבו מהרהר בעסקים אחרים והלב אינו יודע מה שהפה מדבר – אזי כל איבר ואיבר של גופו שואב עליו מהסטרא אחרא, ובאים חולאים ומכאובים לגופו ('יסוד יוסף' רבו של מחבר 'קב הישר' פרק מג ד"ה עוד מקדושת הגוף, 'קב הישר' פרק נא ד"ה וכן מקדשת הגוף ידקדק). ואם חלילה הוא מדלג תיבות בקריאה, אזי נחסר לו חיים מכל איבר ואיבר שבגופו המכוּון כנגד אותן התיבות ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת תזריע דף כה ע"ב ד"ה או נ"ל ע"ד). ואז גם באברי נשמתו הרוחניים יש איברים חסרים שלא נתקנים כראוי ('מזמור לאסף' חלק מוסר לקריאת שמע ד"ה והרמ"ח תיבות) והוא נעשה 'בעל מום' רוחני ('סדר היום' חלק כוונת קריאת שמע והיחוד' ד"ה ויש בק"ש רמ"ח).

רמ"ח תיבות שבקריאת שמע הן רפואה לכל רמ"ח איבריו של האדם

בכל שלושת הפרשיות שבקריאת שמע יש רמ"ח תיבות ('זוהר חדש' מדרש רות דף צה ע"א ד"ה ואמר רבי נהוראי, 'מדרש תנחומא' פרשת קדושים אות ו), כי יש רמ"ה תיבות בפרשיות עצמן ונוספות עליהן עוד שלוש תיבות שחוזר השליח ציבור "ה' אֱלֹקֵיכֶם אֱמֶת" ('זוהר חדש' פרשת אחרי מות דף נט ע"א ד"ה ואינון, 'זוהר חדש' מדרש רות דף צה ע"א ד"ה וכל האומר). וכל אדם צריך לכוון בשלוש התיבות הללו הנוספות להשלים את רמ"ח התיבות של קריאת שמע ('מאה שערים' המיוחס לרקנאטי שער שני ד"ה ובקריאת שמע). לכן מי שלא התפלל עם הציבור ולא שמע שלש תיבות אלו מהשליח ציבור הרי שלא השלים את רמ"ח התיבות ('זוהר חדש' מדרש רות דף צה ע"א ד"ה בתפלה תקנו) ויש עליו חובה להשלים לבד תיבות אלו כפי ההלכה (ראה שו"ע אורח חיים סימן סא סעיף ג והחונים עליו). כי כל רמ"ח התיבות שבקריאת שמע מכוּונוֹת ממש כנגד רמ"ח אבריו של האדם ('זוהר חדש' מדרש רות דף צה ע"א ד"ה ואמר רבי נהוראי, 'מדרש תנחומא' פרשת קדושים אות ו, 'מאה שערים' המיוחס לרקנאטי שער שני ד"ה ובקריאת שמע, 'צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת כי תבוא פרק כו ד"ה רמזו עוד שם).

ובשעה שאדם קורא את תיבות קריאת שמע כראוי ('זוהר חדש' פרשת אחרי מות דף נט ע"א ד"ה ואמר רבי נהוראי), כל תיבה ותיבה בכוונה גדולה ואינו מדלג אפילו תיבה אחת ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת תזריע דף כה ע"ב ד"ה או נ"ל ע"ד), הרי שכל תיבה ותיבה משפיעה באיבר אחד שלו ('זוהר חדש' פרשת אחרי מות דף נט ע"א ד"ה ואמר רבי נהוראי) ומרפאה את אותו האיבר ('זוהר חדש' מדרש רות דף צה ע"א ד"ה ואמר רבי נהוראי, 'אור צדיקים' למהר"מ פאפירש חלק 'תיקון התפלה' אות לד) והוא מקבל חיים ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת תזריע דף כה ע"ב ד"ה או נ"ל ע"ד), ועל זה נאמר "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ" (משלי ג, ח) ('זוהר חדש' מדרש רות דף צה ע"א ד"ה ואמר רבי נהוראי, 'מאה שערים' שער שני ד"ה ובקריאת שמע). לכן צריך לתת רווח בין הדבקים שבקריאת שמע כדי שיהיו רמ"ח תיבות ממש, שאם חלילה יקרא בהלעטה לא יהיו שם רמ"ח תיבות ויישארו איבריו פגומים ('גבול בנימין' על התורה חלק א' דרוש מו פרשת שופטים דף פח ע"א טור ב ד"ה עוד שם בסוטה). אמנם תועלת הרפואה מִקְּרִיאָה בדקדוק ובכוונה גדולה של קריאת שמע מתקיימת דווקא באדם אשר הולך בדרך התורה ומקיים מצוותיה, אך לא בבני אדם שהם חוטאים ('קב הישר' פרק נט ד"ה ואל תקשה).

מתן חיים לרמ"ח אברי האדם בכל יום ויום על ידי רמ"ח התיבות בקריאת שמע הכולל את שלושת התיבות של השליח ציבור, נרמזה בפסוק "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ד), "אַתֶּם" – זה אותיות 'אמת', "הַדְּבֵקִים בה' אֱלֹקֵיכֶם" – כלומר כשתדביקו את תיבת 'אמת' לתיבות "ה' אֱלֹקֵיכֶם" ובכך תשלימו רמ"ח תיבות בקריאת שמע, אזי ימשך לכם "חַיִּים" בכל רמ"ח אבריכם, וחיים אלו יהיו "הַיּוֹם" כלומר בכל יום ויום ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת תזריע דף כה ע"ב – כו ע"א ד"ה או נ"ל ע"ד, 'דגל מחנה אפרים' פרשת ואתחנן על הפסוק 'ואתם הדבקים') בחוֹזק ובבריאוּת (עפ"י 'אברהם אנכי' לר' אברהם פאלאג'י דף צג ע"א ד"ה 'דבקה לעפר נפשי' בשם הרב זרע יצחק חיות ועיי"ש איך פירש מעט שונה את הפסוק). ועוד זה נרמז בתיבות 'חַיִּים כּוּלְּכֶם הַיּוֹם' כשהן נכתבות בכתיב מלא, שהגמטריא שלהן יחד עם עוד שלוש כנגד שלושת התיבות יוצא גמטריא 'רמ"ח' ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת תזריע דף כה ע"ב – כו ע"א ד"ה או נ"ל ע"ד).

כל מי שקורא קריאת שמע כתיקונה יש לו רפואה בכל יום בעולם הזה ('זוהר חדש' מדרש רות דף צה ע"א ד"ה פתח רבי יהודה). ועל זה אמר הקב"ה "אם שמרת את שלי לקרות קריאת שמע כתקנה, אני אשמור את שלך" ('מדרש תנחומא' פרשת קדושים אות ו) כלומר תשמרו לקוראה כתיקונה להפריד כל תיבה מחברתה, ואני אשמור את שלכם שיהיה כל איבר ואיבר כתיקונו ('גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן חלק א' דרוש מו פרשת שופטים דף פח ע"א טור ב ד"ה עוד שם בסוטה). וכן הוסיף הקב"ה ואמר "שִׁמְרוּ מצות קריאת שמע ערבית ושחרית ואני משמר אתכם" ('מדרש תנחומא' פרשת קדושים אות ו). ועל זה רמז ה' בפסוק "אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם" (משלי ח, לד), כלומר "אַשְׁרֵי" אותם בני האדם הקוראים 'שמע ישראל' ומשלימים את רמ"ח אבריו של ה"אָדָם", על ידי שהם שוקדים "עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם" בתפילה בציבור. ועליהם מתקיים הפסוק שאחר כך "כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מה' " (משלי ח, לה) ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת לך לך ד"ה אשרי אדם שומע). לכן צריך האדם להשמיע את 'קריאת שמע' לאוזניו, כדי שהגוף ישמע דרכם את כל רמ"ח התיבות ויקבל חיים בכל רמ"ח אבריו שנאמר "שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם" (ישעיה נה, ג) ('נפש כל חי' לר' חיים פאלאג'י מערכת ש אות עו).

על מנת שתיבות קריאת שמע ירפאו כל איבר ואיבר, צריך לכוין בכל תיבה ותיבה ולדקדק באותיותיה. כלומר שלא לרפות את החזק ולא להדגיש את הרפה, לא להניח את השוא הנע ולא להניע את השוא הנח, ליתן ריוח בין שתי אותיות הדומות זו לזו שאחת בסוף תיבה והאחרת בתחילת תיבה הבאה – ועל ידי כך כל איבר ואיבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בה ('מאה שערים' על טעמי המצוות המיוחס לרקנאטי שער שני ד"ה ובקריאת שמע). לכן צריך לדקדק מאוד בקריאת שמע כמו אדם שֶׁמּוֹנֶה מרגליות ('אור צדיקים' חלק 'תיקון התפלה' אות לד) ואבנים טובות. ויזהר למנוֹתם היטב שלא יפסיד אחת מהן ('מזמור לאסף' חלק מוסר לקריאת שמע ד"ה ואם אבר אחד) ולבל יפיל תיבה אחת ארצה בערבוב מחשבה אחרת ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש חלק 'תיקון התפלה' אות לד). ויקרא באימה וביראה, ברתת וזיע (שו"ע אורח חיים סימן סא, א) וידקדק באותיותיה שלא תִּבָּלַע אפילו אות אחת ('דבר בעתו' לרב ששון מרדכי יום שבת קודש ד"ה ואמר יושבות על מלאת) וכך יהיו רמ"ח התיבות שלימות ('גבול בנימין' על התורה חלק א' דרוש מו פרשת שופטים דף פח ע"א טור ב ד"ה עוד שם בסוטה) ועל ידי כן יזכה בעזרת ה' לרפואה שלימה, אמן.