צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
פרשת ראה – סוד ארבע מיתות בית דין
התורה מצוה לסקול את מי שמסית לעבוד עבודה זרה שנאמר "כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ: מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ אוֹ הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ: לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו: כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ יָדְךָ תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה: וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל ה' אֱלֹקֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (דברים יא, ז – יא). והקב"ה בחר לחייבי מיתות בית דין ארבע סוגי מיתות שהם 'סקילה' 'שריפה' 'הרג' ו'חנק', אשר יש בהם סודות עליונים ('נחלת בנימן' על טעמי המצוות תחילת מצוה מט ד"ה דרכי ה' ישרים).
ויש להתבונן, מדוע נבחרו דווקא 'סקילה' 'שריפה' 'הרג' ו'חנק' להיות מאותם 'ארבע מיתות בית דין' אשר בהם מענישים את החוטאים?
ארבע מיתות בית דין הן כנגד 'הקליפות' וניתנו לישראל מהס"מ
ישנם ארבע מיתות בית דין 'סקילה' 'שריפה' 'הרג' ו'חנק' שבהן היו ממיתים את החוטאים. במיתת סקילה היו העדים דוחפים את החוטא ממקום שגובהו שתי קומות. אם לא היה מת מהנפילה אז היו משליכים עליו אבן גדולה, ואם עדיין לא היה מת אז היתה רגימתו בשאר אבנים על ידי כל ישראל עד שהיתה יוצאת נשמתו. במיתת שריפה היו מְשַׁקְּעִים את החוטא בזבל עד ברכיו, ונותנים בד קשה העטוף בבד רך וכורכים על צווארו. ואז העדים היו מושכים מצד זה ומצד זה עד שהיה פותח את פיו ואחר כך היו מתיכים בדיל וכיוצא בו ומשליכים לתוך פיו, והיתה יוצאת נשמתו. במיתת סייף היו חותכים את ראשו בחרב כדרך שהמלכות עושה. במיתת חנק היו העדים עוטפים את צווארו בבד קשה העטוף בבד רך ומושכים משני הצדדים עד שהיתה יוצאת נשמתו ('מצודת דוד' על טעמי המצוות להרדב"ז מצוה תקמט ד"ה שלא יוסיף).
'סקילה' 'שריפה' 'הרג' ו'חנק' הם ארבע רגלי 'המרכבה הטמאה' ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה ע, ד ד"ה מלשון הרע) ונרמזו בתחילת ספר בראשית בפסוק "תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ" (בראשית א, ב) כאשר "בֹהוּ" זה סקילה, "חֹשֶׁךְ" זה שריפה, "רוּחַ" זה הרג, "תֹהוּ" זה חנק (זוהר הקדמה דף יא ע"ב ד"ה 'ועונשא דמאן' ועיי"ש הרמזים בזה). וארבע מיתות אלו מכוונות כנגד ארבעה ראשי עבירות 'עבודה זרה' 'גילוי עריות' 'שפיכות דמים' ו'לשון הרע' ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה ע, ד ד"ה מלשון הרע), כך שכל אחת מרגלי המרכבה הטמאה מכוּון מול ראש עבירה אחד. לכן מיתת 'סקילה' באה על חטא עבודה זרה. מיתת 'שריפה' באה על חטא גילוי עריות כמו אצל בת כהן שזינתה שנאמר "וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף" (ויקרא כא, ט). מיתת 'הרג' באה על שפיכות דמים, ומיתת 'חנק' באה על לשון הרע שהרי המתחייב בחנק לוקה בגרונו במחלת 'אסכרה' וזו באה על לשון הרע ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה ע, ד ד"ה מלשון הרע, 'מגלה עמוקות' על התורה פרשת ויחי ד"ה וזרעו יהיה מלא הגוים).
עמלק נקרא על שם הרכבה של ארבע 'קליפות' קשות היוצאות משמו והן 'עמל' 'עמק' 'מלק' 'עלק' ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ה פרק ח). קליפות אלו נוצרות כאשר מחסירים כל פעם אות אחת מהשם 'עמלק' (פירוש 'יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ה פרק ח אות טז ד"ה כי ראשית גוים), והן כנגד ארבע מיתות בית דין 'סקילה' 'שריפה' 'הרג' ו'חנק' לפי הסדר ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ה פרק ח, 'ילקוט חדש' חלק ליקוטים אות לז בשם מאמר חיקור דין). קליפת 'עמל' היא כנגד דין סקילה ועליה נאמר "וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל" (במדבר כג, כא), וביארו רבותינו בירושלמי ש"עָמָל" הוא עובד עבודה זרה אשר נידון בסקילה. קליפת 'עמק' היא כנגד דין שריפה, כי עמק הוא הגהינום שנאמר "עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא" (תהלים פד, ז) ('פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן כ' ד"ה ואני בער מדברי הקבלה) ושם יש אש תקיפה (פירוש 'יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ה פרק ח אות טז ד"ה כי ראשית גוים). קליפת 'מלק' היא כנגד דין הרג כמו שנאמר "וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ" (ויקרא ה, ח) שהוא חיתוך צווארו כמו שעושים עם חרב. קליפת 'עלק' היא כנגד דין חנק, וזה לשון 'עלוּקה' שהוא כמין שרץ הגדל במים (ראה גמ' עבודה זרה דף יב תחילת ע"ב), ומים היא מדת חנק כדין הטובע בנהר ('פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן כ' ד"ה ואני בער מדברי הקבלה).
הרשות להמית את החייבים בארבע מיתות בית דין הגיע מידי הס"מ כפי שנאמר לישראל "וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ" (דברים לג, כט) לומר שחרב זו שבידם אינה שלהם (זוהר פרשת בלק דף קצב ע"ב ד"ה מאי שנא) אלא ניתנה להם על ידי הס"מ (זוהר פרשת בלק דף קצב ע"ב ד"ה 'אמר ליה הואיל') שׂרוֹ של אדום ('באר מים חיים' לר' חיים מצ'רנוביץ פרשת תולדות על הפסוק 'ואחרי כן יצא אחיו') בשעת מתן תורה, וכפי שנאמר "וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ" (דברים לג, ב) כאשר "שֵּׂעִיר" הוא הס"מ שנרמז עליו בפסוק "וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם" (ויקרא טז, כב), כלומר הס"מ הוא זה ש"זָרַח" כלומר הפשיט את 'אורו' מעליו ונתן לישראל (זוהר פרשת בלק דף קצב ע"ב ד"ה 'אמר ליה הואיל' ועיי"ש ד"ה 'ודא הוא' שכוונתו היתה לרעה כדי לאבד את ישראל מהעולם). ומשה רבינו הוריד אותו לארץ. וכיון שישראל אינם שופכי דמים כמו אדוֹם אלא רק ניתן להם רשות לדון בזה, לכן יעקב אבינו אחז בעקב עשו אחיו כשיצא מבטן אמו, על מנת לרמוז שישראל עתידים ללכת קצת ב'עקב' עשו הרשע כשישפכו על הארץ את דמיהם של החייבים בבית הדין ('באר מים חיים' פרשת תולדות על הפסוק 'ואחרי כן יצא אחיו').
הפוגם בארבע אותיות שם יהו"ה נידון בארבע מיתות בית דין
ארבע רגלי 'המרכבה הקדושה' הם כנגד ארבע אותיות השם הקדוש יהו"ה, והם עומדים לעומת ארבע רגלי המרכבה הטמאה שהן 'סקילה' 'שריפה' 'הרג' ו'חנק' ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה ע, ד ד"ה מלשון הרע). כך אות י' היא נגד סקילה, ואות ה' נגד שריפה, אות ו' נגד הרג, ואות ה' אחרונה נגד חנק ('מגלה עמוקות' פרשת ויחי ד"ה וזרעו יהיה מלא הגוים, 'נחלת בנימן' תחילת מצוה מט דף סט ע"ב ד"ה דרכי ה' ישרים). לכן מי שפוגם באחת מאותיות שם יהו"ה הרי שהוא מתחייב אחת מארבע מיתות בית דין שכנגדה (עפ"י 'תיקוני שבת' להאר"י ז"ל תחילת הספר בד"ה יהיה רצון מלפניך, עפ"י 'שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי הלילה דרוש ה ד"ה והנה כוונה זו נתבארה), כלומר אם פגם באות י' של שם יהו"ה אזי מתחייב סקילה, לכן האות י' היא בדמות אבן. ומי שפגם באות ה' ראשונה של שם יהו"ה מתחייב שריפה. ומי שפגם באות ו' של שם יהו"ה מתחייב סייף, לכן האות ו' דומה לכלי החרב. ומי שפגם באות ה' אחרונה מתחייב בחנק ('אור החמה' על זוהר פרשת פקודי דף רנז ע"ב ד"ה 'יהיב לון אורייתא' מהרמ"ק, 'שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת וירא דף יג ע"א טור א ד"ה ועתה מובן).
משום כך כשיהושפט הצדיק שעליו נאמר "וַיֵּלֶךְ בְּכָל דֶּרֶךְ אָסָא אָבִיו לֹא סָר מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' " (מלכים א' כב, מג) ביקש להתחבר עם אחזיה הרשע ועשה ספינות לנסוע עמו כפי שנאמר "אֶתְחַבַּר יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה עִם אֲחַזְיָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא הִרְשִׁיעַ לַעֲשׂוֹת: וַיְחַבְּרֵהוּ עִמּוֹ לַעֲשׂוֹת אֳנִיּוֹת לָלֶכֶת תַּרְשִׁישׁ וַיַּעֲשׂוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר" (מלכים ב' כ, לה – לו) אז אמר לו הנביא "כְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ פָּרַץ ה' אֶת מַעֲשֶׂיךָ" (מלכים ב' כ, לז) ומיד נשתברו הספינות שביקש ללכת עמהם שנאמר "וַיִּשָּׁבְרוּ אֳנִיּוֹת וְלֹא עָצְרוּ לָלֶכֶת אֶל תַּרְשִׁישׁ" (מלכים ב' כ, לז) (עפ"י 'מצודת דוד' מלכים ב' כ, לז ד"ה בהתחברך). וכיון שחיבורו של יהושפט עם אחזיה הגביר את מעשיו של אחזיה להישבע ולעבוד עבודה זרה, לכן נפגמה האות י' בשם יהו"ה. ומטעם זה כשהמעשה הזה הוזכר בספר מלכים נכתב "יְהוֹשָׁפָט עָשָׂר (קרי: עָשָׂה) אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ לָלֶכֶת אוֹפִירָה לַזָּהָב" (מלכים א' כב, מט). כלומר שנחסרה י' בתוך האות ה' שבתיבה "עָשָׂה" ונכתב "עָשָׂר", וזה בגלל הפגם של העבודה זרה ('ארבע חרשים' לר' יוסף יששכר בר בן אלחנן בפרק כג כסא דוד דף מא ע"א טור ב ד"ה פסוקים במלכים).
מיתות בית דין נתקנו למי שפגם באחת מאותיות שם יהו"ה ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת פקודי דף צג ע"ב טור ט ד"ה 'מדרש רבה' עפ"י כוונת המלקות וכוונת הוידוי של ק"ש על המטה) כאשר אותיות יהו"ה בעצמן שולטות על ארבע מיתות בית דין 'סקילה' 'שריפה' 'הרג' ו'חנק' ('זוהר חדש' תקונא קדמאה ד"ה ואתמר במצראי) בעוד הן מתלבשות בסוד 'תוהו' ו'בוהו' ו'חושך' ו'רוח' שהוזכרו בתחילת ספר בראשית ('כסא מלך' לר' שלום בוזאגלו על תיקוני הזוהר תיקון כא דף כא דף נט ע"ב ד"ה יהו"ה איהו דן, 'באר לחי רואי' על תיקוני הזוהר תיקון כא דף נט ע"ב ד"ה ראו עתה כי אני). ואז ניתן ל'ארבע הקליפות' להתגבר כפי מקום הפגם באותיות יהו"ה ולהמית בארבע מיתות בית דין ('אור החמה' על זוהר פרשת פקודי דף רנז ע"ב ד"ה יהיב לון אורייתא' מהרמ"ק). לכן אמר הקב"ה את הפסוק "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל" (דברים לב, לט) כלומר שהתיבה "אֲנִי" מורה על עצם שם יהו"ה ברוך הוא שנאמר "אֲנִי יהו"ה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים" (בראשית טו, ז). וזה "אֲנִי אָמִית" בשם יהו"ה ממש על ידי ארבע מיתות בית דין, אך מצד שני אני גם "אֲחַיֶּה" כי שֵׁם יהו"ה הוא עצם הרחמים ('באר לחי רואי' על תיקוני הזוהר תיקון כא דף נט ע"ב ד"ה ראו עתה כי).
יש בכוח אותיות שם יהו"ה לכפר על החייבים מיתות בית דין
יש כוח בארבע אותיות שם יהו"ה ברוך הוא גם לכפר על החייבים בארבע מיתות בית דין שהרי הן כנגדן ('ברכת שמואל' לאביו של מחבר ספר 'קב הישר' פרשת מקץ דף כג ע"ב ד"ה ובמדרש רבה בבור, פירוש 'יואל משה' על 'מאמר חיקור דין' חלק ה פרק ח דף פח ע"ב בשם האר"י ז"ל), ויש בידם להציל את מי שנגזר עליו אותן מיתות בית דין ('לב אריה' על התורה לר' יהודה לייב האשקי פרשת בראשית אות יג ד"ה וישם ה' לקין). ואז אות י' של שם יהו"ה מכפרת על סקילה, אות ה' של שם יהו"ה מכפרת על שריפה, אות ו' של שם יהו"ה מכפרת על הרג ואות ה' אחרונה של שם יהו"ה מכפרת על חנק ('ברכת שמואל' לאביו של מחבר ספר 'קב הישר' פרשת מקץ דף כג ע"ב ד"ה ובמדרש רבה בבור, עפ"י 'מגלה עמוקות' על התורה פרשת ויחי ד"ה וזרעו יהיה מלא הגוים). ולכן ארבע אותיות שם יהו"ה גם מסוגלות לתקן את ארבע העבירות הגדולות שהם כנגד אותן ארבע מיתות בית דין. כך שאות י' של שם יהו"ה מתקנת את חטא עבודה זרה ומורה על ביטולו, וכן ה' ראשונה של שם יהו"ה מתקנת את חטא גילוי עריות, ואות ו' של שם יהו"ה מתקנת את חטא שפיכות דמים, ואות ה' אחרונה של שם יהו"ה מתקנת את חטא לשון הרע ('מגלה עמוקות' פרשת ויחי ד"ה וזרעו יהיה מלא הגוים).
קין הרג את הבל אחיו כפי שנאמר "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (בראשית ד, ח) ובעקבות כך הקב"ה גזר עליו לִגְלוֹת ממקום למקום שנאמר "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ" (בראשית ד, יב). אז אמר קין להקב"ה שהוא חושש כי יהרגוהו שנאמר "הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי" (בראשית ד, יד). לכן ה' שׂם לקין אות שנאמר "וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ" (בראשית ד, טו). כאשר האות שהוא שם במצחו היתה אות ו' (פירוש 'יואל משה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ה פרק ח דף פח ע"ב עפ"י הזוהר) משֵׁם יהו"ה ברוך הוא ('לב אריה' פרשת בראשית אות יג ד"ה וישם ה' לקין). והטעם לזה לפי שקין רצח את הבל אחיו והתחייב בשל כך מיתת הֶרֶג וכפי שנאמר "לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם" (בראשית ד, טו). משום כך ה' יתברך שם לקין על מצחו את האות ו' משם יהו"ה שהיא מכפרת על המחוּיב הרג, כך שיש בכוחה להציל את האדם מידי מיתת הרג (פירוש 'יואל משה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ה פרק ח דף פח ע"ב, 'לב אריה' פרשת בראשית אות יג ד"ה 'וישם ה' לקין' בשם 'עשרה מאמרות').
מי שפוגם באות אחת של שם יהו"ה מחויב מיתת בית דין, אך מי שפוגם בכל האותיות של השם מחויב כל ארבע מיתות בית דין ('פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן כ' ד"ה 'הנה מביא' מתיקוני האר"י ז"ל). והנה ישראל שהיו במצרים היו מחויבים בכל ארבע מיתות בית דין 'סקילה' 'שריפה' 'הרג' ו'חנק', והם אכן נידונו בשתי מיתות בהרג ובחנק. במיתת 'הרג' כאשר גזר פרעה על המילדות "אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה" (שמות א, טז). ובמיתת 'חנק' על ידי הגזירה להשליכם ליאור שנאמר "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א, כב), כי טביעה בנהר היא דין מיתת חנק. אך ישראל לא נידונו במיתת 'סקילה' ו'שריפה' ('פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן כ' ד"ה 'והנה גם ישראל' ועיי"ש מדוע ישראל התחייבו ארבע מיתות בית דין ואכמ"ל) שהם כנגד שתי האותיות י"ה הראשונות בשם יהו"ה. לכן ישראל אמרו בשירת הים "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה" (שמות טו, ב), וכוונתם כי "זמרתי ושיבחי הוא אותיות י"ה כי נוֹשַׁעְתִּי מאותיות אלו המחייבות סקילה ושריפה" ('צמח דוד' על התורה למחבר שו"ת בית דוד תחילת פרשת במדבר ד"ה ברבתי).
הטעם שישראל ניצלו מדין 'סקילה' ו'שריפה' הוא היותם גדוּרים מאיסור ערוה, ובכל מקום שיש גדר ערוה בו נמצא שֵׁם י"ה. לכן אמרו רבותינו "איש ואשה זכו שכינה ביניהן" (ראה גמ' סוטה דף יז ע"א בשם ר' עקיבא) כלומר איש ואשה שזכו ללכת בדרך ישרה שלא הוא קלקל עם אחרת ולא היא קלקלה – אז השכינה ביניהם שהרי ה' יתברך חילק את שמו ושיכן אותו ביניהם, כאשר את האות י' משמו הוא שׂם ב'איש' ואת האות ה' משמו הוא שׂם ב'אשה'. ואם "לא זכו אש אוכלתן" (ראה גמ' סוטה דף יז ע"א בשם ר' עקיבא) לפי שהקב"ה מסלק את שמו מביניהם ונמצא כי נשאר משמותיהן 'אש' ו'אש' ('צמח דוד' לר' יוסף דוד משאלוניקי מחבר שו"ת 'בית דוד' פרשת במדבר ד"ה ברבתי). וכן התורה הוסיפה בתחילת שמותיהן של משפחות השבטים ובסופם את אותיות השם י"ה כמו שנאמר "חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי לְפַלּוּא מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי" (במדבר כו, ה) וכן הלאה שאר המשפחות (ראה רש"י במדבר כו, ה), וזה כדי להעיד עליהם שהם היו גדורים במצרים מן איסורי הערוה, שהאות י' העידה על הזכרים והאות ה' העידה על הנקבות ('צמח דוד' פרשת במדבר ד"ה 'ברבתי' מהשפתי כהן על התורה).
ולכן ישראל ניצלו במצרים מדין 'סקילה' ו'שריפה', כי דינים אלו באים על פגימה בשם י"ה ואילו ישראל היו גדורים מן הערוה במצרים ועל ידי כן תיקנו בשם י"ה, כפי שבא שֵׁם זה בעצמו והעיד עליהם בשמות משפחותיהן. וזה עצמו הטעם שהיה שֵׁם י"ה הקדוש מאיר לשבטים בדגליהם בזמן המסעות במדבר ('צמח דוד' לר' יוסף דוד משאלוניקי תחילת פרשת במדבר ד"ה ברבתי). כי היו שתי אותיות י"ה קבועות בעמוד הענן באמצע המחנה במדבר והדגלים של שנים עשר שבטי ישראל היו מסובבים אותו. שתי אותיות אלו היו מאירות ביום כשמש ובלילה כירח, ובהם היו יודעים ישראל להבדיל בין יום ובין לילה. אמנם אותיות אלו לא היו קבועות שם אלא פורחות נעות ונדות כל ימי השבוע, לפעמים על דגל זה ולפעמים על דגל אחר. וכשהגיע יום השבת הן נחו במקום בו היו בשעת כניסת השבת ולא זזו משם עד למוצאי שבת, שאז היו חוזרות לפרוח כמנהגן ('צמח דוד' חלק ב פרשת במדבר סוף ד"ה 'ברבתי רפ"ב איש על דגלו' בשם 'שכחת הלקט') (להרחבה על אותיות אלו בדגלים ראה מאמרינו לפרשת במדבר – 'הדגלים של ישראל').
המומת בארבע מיתות בית דין מתכפרים לו כל עוונותיו וזוכה לעולם הבא
אם האדם התחייב מיתת בית דין וקיבל דינו בעולם הזה והתוודה, היה מתכפר לו וזוכה לחיי העולם הבא ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק עב דף רלט ד"ה ולעד"ן דאדרבא) והרי הוא שוב בכלל צדיקי ישראל ('זיקוקין דנורא ובאורין דאשא' על תנא דבי אליהו זוטא פרק א אות ז ד"ה על כן הקושיות). ונמצא כי כל ארבע מיתות בית דין זה רחמים על האדם לכפרת עוונו כדי שיהיה לו חלק לעולם הבא. ולכן אחרי שנמנו כל הפרקים במשניות סנהדרין העוסקות במחוּיבי ארבע מיתות בית דין על כל פרטיהן, מיד אחר כך נאמרה המשנה "כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ" (ישעיה ס, כא)" (משנה סנהדרין י, א) ('מעשה רוקח' לר' אלעזר רוקח מסכת סנהדרין דף פג ע"ב ד"ה וכמדומה לי שקריתי), וזה כדי לומר שכולם יש להם חלק לעולם הבא גם אלו שהומתו בארבע מיתות בית דין ('זיקוקין דנורא ובאורין דאשא' על תנא דבי אליהו זוטא פרק א אות ז ד"ה על כן הקושיות) כי התכפר עוונם. ורמז לכך כי התיבות 'סקילה שריפה הרג חנק' עם עוד ארבע כנגד התיבות ועם הכולל, יוצא שווה לגמטריא התיבות 'כל ישראל יש להם חלק להבא' עם עוד תשעה עשרה כמספר האותיות ('מעשה רוקח' מסכת סנהדרין דף פג ע"ב ד"ה וכמדומה לי שקריתי) (וראה 'שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה יא ד"ה 'ונבאר ענין' שחייבי כריתות ומיתות בית דין אינם מתכפרים ממש עד שימותו עיי"ש).
ארבע מיתות בית דין היו כפרה על כל עוונותיו של האדם ('זרע שמשון' פרשת כי תבוא דף קלה ע"ב ד"ה סוטה פ"ז) ואין לו עוד עונש לאחר המיתה ('החיים יודוך' לר' חיים פאלאג'י על מזמור תהלים לה ד"ה 'תמותת רשע' בשם ר' עובדיה מברטנורא) שכבר נעקר מכוחות הטומאה (זוהר פרשת פקודי דף רסד ע"א ד"ה 'תא חזי האי ממנא' היכלות דס"א). ומלאך אורפניא"ל לוקח את נשמתו לאחר המיתה אל פתח שמשם הוא רואה את הכבוד של אלו אשר קיימו את התורה ושמרו את מצוותיה, ואז הוא מתבייש בעצמו ונכפה מחופת הצדיקים. באותה שעה המלאך פותח לו את 'השער המזרחי' בשמים ומאיר את נשמתו, ונותן לו 'חיים' על ידי שמשקה אותו ב'כוס של תנחומין' שהוא 'כוס של חיים' מלא אוֹרוֹת. וזה כנגד כוס אחרת ששתה קודם מותו (זוהר פרשת פקודי דף רמו ע"ב ד"ה 'ואינון קטולי בית דין' וד"ה 'ובידא דההוא' היכלות דקדושא) שהיא כוס יין עם 'קורט של לבונה' אשר משקים את הרוגי בית הדין קודם מיתתם ('אור החמה' על זוהר פרשת פקודי דף רמו ע"ב סוף ד"ה 'תרעא דמזרח ונהיר' מהרמ"ק) כדי להקל על צערם (גמ' סנהדרין דף מג ע"א בשם רב חסדא) וכדי לרמוז להם על נחמתם העתידית למעלה בשעה שיזכו לשתות מ'כוס התנחומין' ('אור החמה' על זוהר פרשת פקודי דף רמו ע"ב סוף ד"ה 'תרעא דמזרח ונהיר' מהרמ"ק). ואם אדם התחייב מיתת בית דין ולא הומת בה אז מלאכי חבלה אוחזים בנשמתו למעלה והוא יום מר לה (זוהר פרשת פקודי דף רסד ע"א ד"ה 'וכל אינון דלא שתו' היכלות דס"א).
אף על פי שבטלו 'ארבע מיתות בית דין' מיום שחרב בית המקדש ובטלה הסנהדרין ('ראשית חכמה' שער היראה סוף פרק יא ד"ה עוד פי' ז"ל) הרי שדין ארבע מיתות לא בטל. לכן מי שהתחייב מיתת 'סקילה' נופל מהגג או שחיה דורסתו. ומי שהתחייב מיתת 'שריפה' נופל בדליקה או נחש מכישו. ומי שהתחייב מיתת 'הריגה' נמסר למלכות או שלסטים באים עליו להורגו. ומי שהתחייב מיתת 'חנק' טובע בנהר או מת במחלת אסכרה בגרונו (גמ' סוטה דף ח ע"ב בשם ר' חייא, גמ' כתובות דף ל ע"ב בשם ר' חייא, גמ' סנהדרין דף לז ע"ב בשם דבי חזקיה). לכן אותם אנשים הנהרגים בשוגג הם אלו שהתחייבו קודם לכן מיתת בית דין ועתה עלה להם. כגון זה שהתחייב 'סקילה' נופל עליו אדם אחר וממיתו, וזה התחייב 'הרג' נופל עליו אדם עם חרב בידו ותוקעה בבטנו או שפוגע בצווארו והורגו, וזה שהתחייב 'חנק' נופל אדם אחר על גרונו ובדרך נפילתו עליו הוא נחנק בגרונו. וכך הנהרג מקבל בדין את המיתה הראויה לו ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על ספר שמואל א' פרק כד דף קי ע"א ד"ה כאשר יאמר) (וראה 'גבול בנימין' על התורה חלק ג דרוש י פרשת מקץ דף כב ע"ב טור ב ד"ה 'תנינא בברייתא' שכתב כי רבותינו הביאו לעיל שתי סוגי מיתות בכל דין, כי בזמן המקדש בכל מיתת 'בית דין' היו שתי פעולות. ב'סקילה' היו זורקים את החוטא ואחר כך רוגמים אבנים, ב'שריפה' מדליקין פתילה על האש עם הבדיל וזורקים לתוך פיו, ב'הרג' מניחין ראשו על הסדן וחותכים עם הסכין, ב'חנק' משקעים אותו בזבל עד ברכיו ונותנים בד קשה לתוך הרך לחונקו עיי"ש).
אם לא התקיים באדם החייב דין מיתת בית דין, הרי הוא שב בגלגול כדי לטעום את טעם המיתה המחויב בה (עפ"י 'ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל ספר קהלת סימן ד ד"ה ושבתי אני ואראה). וזו הסיבה שיש חלילה תינוקות המתים במעי אמם, כי הם נשמות שהתחייבו 'כריתות' ו'מיתות בית דין' בגלגול קודם והתגלגלו כעת כדי לבוא על דינם, שאין הקב"ה עושה דין בלא דין. וגם אבותיהם ואמותיהם התחייבו באותו הצער ונמצא כי "מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו" (תהלים יט, י). וסיבת הַנֵּפֶל תלויה באותה המיתה שהתחייב בה בגלגול קודם, שאם התחייב מצד אכילת חֵלֶב או דם או חמץ בפסח וכיוצא שאר מאכלות אסורות – אז נעשה נֵּפֶל מצד תאוות אכילה. ואם התחייב מצד שעשה מלאכה בשבת – אז נעשה נֵּפֶל מצד מלאכה יתירה של האם. ואם התחייב מחמת איסורי עריות – אז נעשה נֵּפֶל מחמת ביאת האדם וְהָאֵם המעוברת. וכן אם היה חייב 'סקילה' אז נופלת הָאֵם ומפלת, ואם היה חייב 'שריפה' אז נשרפת הָאֵם מהאש ומצטערת ומפלת, וכל כיוצא. ולכן יש מעוברות שמחמת סיבה קלה מפילות, ויש שיארע להם אפילו כמה מאורעות קשים ורעים ולא יפילו לשום סיבה ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל ספר קהלת סימן ד ד"ה ושבתי אני ואראה, 'זכר דוד' מאמר ג פרק צה ד"ה 'ואלו המלים בעון הזה' מהאר"י ז"ל).
המקבל עליו בחייו ארבע מיתות בית דין מציל עצמו מדינה של גהינום
עונשי העולם הבא הרוחניים הם גם על דרך ארבע מיתות בית דין אף שאין מבוא לבני אנוש לעמוד על הדבר, ובהם כלולים כל היסורין. וראיה לדבר מהמעשה של יקים איש צרורות שעל ידיהם נכנס תכף לגן עדן ('קונטרס היחיאלי' בחלק בית עולמים פרק טו סימן כ ד"ה ואם תאמר). שפעם אחת היה יקים איש צרורות רוכב על סוס בשבת ופגש את בן אחותו רבי יוסי בן יועזר שהיה מובל למיתה, והיה רבי יוסי בן יועזר מעורר את יקים על הסבל שעתיד להיות לרשעים בעולם הבא. הדברים נכנסו לליבו כמו ארס של נחש והתחרט על מעשיו. ואז יקים איש צרורות החליט לעשות בעצמו ארבע מיתות בית דין, ועלה על עמוד תליה שמתחתיו ערימת עצים וְחֶרֶב בתוכה, ומסביב גדר אבנים. הוא הצית את האש ומיד תלה עצמו בעמוד וכך התקיים בו דין 'חנק' ואז האש חתכה את חבל התליה והוא נפל על החרב והתקיים דין 'הרג', ואחר כך נפלו עליו האבנים מסביב והתקיים דין 'סקילה', ובסוף נשרף מהאש והתקיים דין 'שריפה'. באותה שעה התנמנם יוסי בן יועזר איש צרידה וראה את מטתו של יקים פורחת באויר ואמר "בשעה קלה הקדימני זה לגן עדן" ('בראשית רבה' סה, יח ד"ה 'ויקים איש' ועיי"ש עוד בפרטי המעשה).
וכן היה מעשה עם ר' אברהם תלמידו של האר"י ז"ל שהיה הולך ברחובות ומכריז על התשובה ואומר להם "ממני תראו וכן תעשו לקבל ארבע מיתות בית דין!" והיה נכנס לתוך שׂק אחד וּמְצַוֵּה לגרור אותו בכל אורך ורוחב בית הכנסת כדי לבזותו ולהכניע את יצרו. ואחר כך ציוה לקחת כל אחד אבן ולזרוק עליו לקיים בו דין 'סקילה'. ואחר כך יצא מהשק והוריד בגדיו והשליך עצמו על שיח עם קוצים והתגלגל בתוכו עד שנעשה בשרו כמו אבעבועות לקיים בו מעין דין 'שריפה'. ואחר כך הלקו אותו שלושים ותשע מלקות נגד 'הרג'. ואחר כך היה טובל עצמו במקוה כי הטבילה במים היא כנגד דין 'חנק'. ואחר כך היה אומר לאנשים שהיו שם "רבותי! מי שרוצה להינצל מדין של גהינום, יעשה כמנהג הזה!" ומיד הזדרזו כולם יחד וקיבלו עליהם אותן היסורים באהבה וחיבה, והיו מרימים קולם בבכייה והתוודו על עוונם. ולא זזו משם עד שנעשו בעלי תשובה גמורים כל ימי חייהם ('קב הישר' לר' צבי הירש קאיידנוור פרק מח ד"ה וכמו שמצינו בחסיד אחד. וראה 'שפת אמת' לר' יעקב ניניו 'סדר קבלת ארבע מיתות בית דין' וכן ספר 'בית א-ל' לר' אברהם חמוי דף קס בחלק 'דיני ארבע מיתות ב"ד' איך לעשות כעין 'סדר ארבע מיתות בית דין' לפי המקובלים).
והיה ראוי שאדם יקבל על עצמו כעין 'ארבע מיתות בית דין' על מה שחטא בארבע אותיות יהו"ה, שהרי 'סקילה' 'שריפה' 'הרג' ו'חנק' הן כנגדן. אך כיום יכול האדם גם לתקן במה שמקבל עליו בלב בלבד, כגון שמדמה בנפשו את המסירות נפש באמיתת לבבו וכאילו הוא נסקל. ובזה אין צריך לסקול אותו בפועל ממש רק שידמה בנפשו כאילו הוא נסקל, ואז מתכפר לו וניצל מכל 'הדינים' ו'הגבורות', ובכוחו אף להפילם על שונאי ישראל בפועל ממש ('אמרי נועם' לר' מאיר הורוביץ מדז'יקוב בדרוש לפסח ד"ה ואעבור עליך). לכן למיתת סקילה יצייר במחשבתו את מסירות נפשו כאשר הוא עומד על מגדל גבוה מאוד וכנגדו עומדים עובדי אלילים ואומרים לו "תכפור בה' אלוקי ישראל ואם לא אז נזרוק אותך מעל המגדל אל הארץ!". והוא משיב כנגדם "איני רוצה! כי אלוקי ישראל הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ ומתחת אין עוד! לא אכרעה ולא אשתחוה!" ומיד יצייר איך שהם דוחפים אותו לארץ ואת היסורים הקשים והמרים שסובל מהנפילה במיתה משונה זו ('יסוד ושורש העבודה' בסוף השער הראשון פרק יא ד"ה ונחזור לענינינו שצריך).
ולמיתת שריפה יצייר במחשבתו שרוצים לכוף אותו לכפור בה', ולפניהם מחתה קטנה עם בְּדִיל ועופרת מותכים על האש, ואומרים לו "אם אינך עושה כן אנו יוצקים הבדיל לתוך פיך!" והוא משיב להם תיכף "איני רוצה! כי אלוקי ישראל הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ ומתחת אין עוד!" ויצייר גם כן תיכף במחשבתו שפותח בעצמו את פיו ושופך את הבדיל והעופרת לתוך פיו, ויצייר גם במחשבתו היסורים הקשים והמרים שסובל בזה. למיתת הרג יצייר במחשבתו כאילו חרב מונחת על צוארו ובאם לא יכפור בה' יחתכו צווארו. והוא משיב כנגדם "איני רוצה! כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ ומתחת אין עוד!". ואז יצייר במחשבתו איך שחותכים את ראשו בסייף ואת היסורים שסובל מזה. ולמיתת חנק יצייר במחשבתו שעומד ליד הנהר ואומרים לו שיחנקו אותו ויטביעו אותו במים אם לא יכפור בה', והוא מסרב בכל עוז ומיד יחשוב שחונקים אותו או מטביעים אותו בנהר שלפניו, ויצייר היסורים הקשים שסובל מזה. ובזה הוא מקדש את שמו יתברך. ועבודה רמה זו יכול אדם לעשות בכל עת ובכל רגע, ויעשה נחת רוח גדול לה' ברוך הוא ('יסוד ושורש העבודה' בסוף השער הראשון פרק יא ד"ה ונחזור לענינינו שצריך).
ארבע מיתות בית דין שעושים לגוף המת מונעים ממנו דין קשה
יש שצִיווּ כי יעשו בהם ארבע מיתות בית דין אחרי מותם, פן התחייבו בהם בעולם הזה על ידי העוונות. וזה מועיל ומכפר על חטאים עוונות ופשעים, כי כשיש דין למטה אין דין למעלה ('קונטרס היחיאלי' בחלק 'בית עולמים' פרק טו סימן כ). וכך היה נהוג בעבר בירושלים לעשות סדר ארבע מיתות בית דין לנפטר, ולכוון לפטור אותו על ידי הדין בארץ מכל הדין שבשמים ('קונטרס היחיאלי' בית עולמים פרק טז ד"ה סדר המלקות). וכך לדין סקילה לוקחים אבן מעט גדולה ושמים על לב הנפטר, ולוקחים עוד כמה אבנים קטנות ומשליכם בגובה יד על גב הנפטר ועל חזהו ועל לבו. ולדין שריפה מטפטפים מעט שעוה על גבו ועל חזהו ועל לבו. ולדין הרג תופסים בסדין שתחתיו מצד ראשו ומצד רגליו וגוררים וסוחבים אותו פעמיים או שלוש לצד ראשו ולצד רגליו. ולדין חנק כורכים על צווארו בד ומושכים מכאן ומכאן משני צדדי הבד. ואומרים כמה בקשות בין עשיית דין לדין, ובסוף אומרים לו "וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר" (ישעיה ו, ז) ('קונטרס היחיאלי' בית עולמים פרק כ וראה שם כל פרטי ונוסח סדר מיתת בית דין לנפטר כי קיצרנו).
וגם הרב אלכסנדר זיסקינד ז"ל מחבר ספר 'יסוד ושורש העבודה' כתב בצוואתו לעשות דין סקילה בגופו שבע פעמים כנגד הַסְּפִירוֹת הקדושות, והוסיף שזה יעלה לו כנגד 'ארבע מיתות בית דין' היות שדין 'סקילה' הוא החמור בין המיתות ולכן כולל את השאר. וציוה שיזרקו את גופו בכוח גדול מגובה שתי קומות כדין סקילה ממש, בלי שום הפסק סדין או קש. וגזר בחרם שלא יחוּסוּ על בזיונו כי זה הוא כבודו להיפטר קצת מהדין הגדול העליון ומקיימים בו 'ואהבת לרעך כמוך' ('צוואת היסוד ושורש העבודה' ד"ה והאנשים שיעמדו אצלי). וכן ציוה הרב חיים חזקיהו מדיני ז"ל מחבר ספר 'שדי חמד' שיטילו את גופו מגובה שלושה טפחים על הארץ, וישליכו על גופו אבנים קטנות לדין 'סקילה', ויטפטפו נר של שעוה על בשר ליבו שלש פעמים ועוד פעם אחת על ידו ועל רגלו ועל פיו לדין 'שריפה'. ויעשו כסדר נר השעוה עוד פעמיים לקיים בזה גם דין 'הרג' ודין 'חנק'. וכן שייקחו בד ויקיפו את צווארו בדוחק מעט כאילו חונקים אותו. ואחר כך יחזיקו אותו עומד איזה רגעים כמו תליה, כי כל הנסקלים נתלים (ראה גמ' סנהדרין ו, ד) ואחר כך יניחו את גופו על הארץ ('צוואת השדי חמד' בחלק ד' של ספרו דף תתקפ ע"ב ד"ה אחרי הפרד נפשי).
ועוד יש שציווּ לגרור את גופם במשיכת מוטות הנשיאה בשיפוע מעלה ההר של בית העלמין, כדי שייחשב להם כפרה במקום 'סקילה' ('קונטרס היחיאלי' בית עולמים פרק טז ד"ה 'סדר המלקות' וכתב שהוא כמו חזקיה המלך שגרר עצמות אביו על מיטה של חבלים לכפרתו, ראה משנה פסחים ד, ט). ובכל אופן מה שמצוה האדם לעשות 'ארבע מיתות בית דין' לגופו אחרי מותו הרי זה מועיל לו, כי הנשמה סובבת לגוף אחרי הפטירה וכשעושים לעיניה את 'ארבע מיתות בית דין' היא מצטערת. ואז נחשב לגוף ולנפש כאילו קיבלו את עונשם יחד לפי שקשה לנפש לראות את בזיון הגוף. וגם הגוף עצמו מרגיש בצערו כי "קשה רִמָה למת כמחט בבשר החי" (ראה גמ' ברכות דף יח ע"ב בשם ר' יצחק). לכן עולה למת לכפרה כל המעשים האלו שעושים לו לרצונו, ועל ידי קבלת ייסורים בעולם הזה נפטר המת מייסורי בית דין של מעלה ושאר עונשי העולם הבא. וכפי שאמר הקב"ה "כל מקום שאין דין יש דין, וכל מקום שיש דין אין דין. כיצד? בזמן שאין עושין הדין בארץ עושין הדין בשמים, והקב"ה יושב עליהם בדין ופורע מהן. אבל בזמן שהדין בארץ אין הקב"ה יושב עליהן בדין" (ראה 'מדרש שוחר טוב' מזמור עב ד"ה משפטיך למלך) ('קונטרס היחיאלי' בית עולמים פרק טו סימן כ). "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג).
עוד...
- פרשת בראשית – גדולתו של מלאך מטטרו"ן
- פרשת נח – מעשיהם של בוני מגדל בבל
- פרשת לך לך – ששים ריבוא נשמות ישראל
- פרשת וירא – עָרְלָת הבשר של ברית המילה
- פרשת חיי שרה – מצות גמילות חסדים
- פרשת תולדות – הבגד של אדם הראשון
- פרשת ויצא – סוד השינה של האדם
- פרשת וישלח – איסור אכילת גִיד הַנָּשֶׁה
- פרשת וישב – נשמותיהן של עשרת הרוגי מלכות
- פרשת מקץ – בזכות יוסף הצדיק