פרשות נצבים וילך – גדולתו של ספר התורה

יש מצוה לכל אדם לכתוב ספר תורה שנאמר "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לא, יט) (גמ' סנהדרין דף כא ע"ב בשם רבא). ודברים אלו הם עתיקים עמוק עמוק מי ימצאנו, שאם המצוה הזאת היתה רק למען תהיה התורה עם האדם ויקרא בה, היה די בכל ספר ולא היה צריך שיהיה בקלף ובדיוֹ ולהיזהר בכמה דברים הפוסלים בו, אלא הכל לפי סודם של דברים העומדים ברומו של עולם ('פלא יועץ' אות ס ד"ה ספר).

ויש להתבונן, מה היא המעלה הגדולה שיש בכתיבת ספר התורה, אשר עבורה הצטווּ כל אחד ואחד מעם ישראל לכתוב ספר תורה?

הכותב ספר תורה מחבר ומייחד את אותיות שם יהו"ה המבורך

שם יהו"ה המבורך הוא העיקר והשורש בשמות הקודש כדמיון גוף עץ האילן שנמשכים ממנו ענפים, לכן כל שמות הקודש שבתורה נמשכים מהשם הזה. והתורה כולה היא כמו צורת שם יהו"ה הגדול, ורומזת לשמו ומורה על כוחו. מטעם זה אם ספר תורה הוא חסר או יתר אפילו אות אחת הרי הוא פסול, מאחר ששינה מאותה הצורה של שמו הגדול. וזה טעם אחד מדוע ציוה הקב"ה שכל אחד ואחד מישראל יכתוב ספר תורה בעצמו, כדי שייחשב לו שעשה את צורת שם יהו"ה הקדוש ('מאה שערים' המיוחס לרקנאטי על טעמי המצוות שער שנים עשר ד"ה ועל דרך האמת). ומשום כך התורה נותנת חיים לעושיה (ראה פרקי אבות ו, ז) כי היא בחינת שם יהו"ה ברוך הוא, שהוא שֵׁם המסוגל לשנות מערכות שמים וסדרי בראשית נגד הכוכבים והמזלות, ממש כמו שנברא העולם 'יש מאין' בכוח התורה (ראה 'בראשית רבה' א, א) ('ברכת מועדיך לחיים' לר' חיים פאלאג'י דרוש ג' לספר תורה דף נד ע"א ד"ה ובזה נתתי טעם) (להרחבה על היות שם הוי"ה משנה את מערכות הטבע ראה מאמרינו לפרשת וארא – 'הנהגת שם יהו"ה בעולם').

ועל אף שכל התורה מלאה בשמותיו של הקב"ה (עפ"י 'לקוטי תורה' להאר"י ז"ל תחילת פרשת האזינו ד"ה האזינו השמים) הרי שכולם נכללים בשם יהו"ה ברוך הוא ('ברכת מועדיך לחיים' לר' חיים פאלאג'י דרוש ג' לספר תורה דף נג ע"ב ד"ה נראה שהדברים מגיעים). והנה יש חמשה ספרים בתורה הקדושה המכוונים כנגד אותיות שם יהו"ה. כי ספר בראשית – כנגד קוצו של האות י', ספר שמות – כנגד אות י', ספר ויקרא – כנגד אות ה' ראשונה, ספר במדבר – כנגד אות ו', ספר דברים – כנגד אות ה' אחרונה ('מצודת דוד' להרדב"ז על טעמי המצוות מצוה פג ד"ה וראיתי מי שכתב, 'טעמי המצוות' לר' חיים ויטאל על 'לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת האזינו ד"ה מצות כתיבת ס"ת, 'ברכת מועדיך לחיים' לר' חיים פאלאג'י דרוש ג' לספר תורה דף נג ע"א ד"ה 'הנראה לפי להקדים' בשם 'טעמי המצוות' למהרח"ו). לכן אנשים המשתדלים לעסוק בתורה לשמה מתקשרים בהקב"ה (ראה זוהר פרשת שלח לך דף קס ע"ב ד"ה בגין כך אל תיראו) כלומר בשם יהו"ה ממש, ש'התורה שבכתב' מכוונת כנגדו ('ברכת מועדיך לחיים' לר' חיים פאלאג'י דרוש ג' לספר תורה דף נג ע"ב ד"ה 'ובזה נתתי טעם'). ואז הנהגתם היא על ידי הקב"ה בשם יהו"ה הגדול ולא על ידי מלאך ('ברכת מועדיך לחיים' לר' חיים פאלאג'י דרוש ג' לספר תורה דף נז ע"א ד"ה אחרי שביאר).

כל דקדוקי הכתיבה בספר התורה יש להם שורש גדול בסוד, שהרי הקב"ה ותורתו אחד. ובכללם הפרשות הפתוחות והסתומות, והריוח בין תיבה לתיבה ובין אות לאות ובין שִׁטָּה לְשִׁטָּה, וכל שאר הדקדוקים. לכן מי שפוגם בספר התורה ומחסרו, כאילו פוגם בעצמוּתוֹ יתברך שמו חלילה ('ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי בפרק 'אלפא ביתא וצירופן' בנושא 'ענין מדה משקל ומשורה של האותיות' ד"ה ונשאר עדיין סוד). ויש מנהג מהקדמונים לכתוב את ספרי התורה ב'ווי העמודים' כלומר שרוב רובם של העמודים בספר התורה מתחילים באות ו' (ראה הרמ"א ביורה דעה סימן רעג סעיף ו) ('ברכת מועדיך לחיים' לר' חיים פאלאג'י בתחילת דרוש א' לספר תורה ד"ה איברא שראיתי), כי יש בזה סוד גדול ('ככר לאדן' להחיד"א בחלק ליקוטים זעיר מערכת ו' אות ב' ד"ה ווי העמודים) כנגד שם יהו"ה ברוך הוא ('ספר ציוני' לר' מנחם ציוני בסוף פרשת תרומה ד"ה מזה הטעם הנהיגו, 'ברכת מועדיך לחיים' לר' חיים פאלאג'י בתחילת דרוש א' לספר תורה ד"ה 'איברא שראיתי' בשם ספר ציוני) ורומז לו ('נפש חיים' לר' חיים פאלאג'י מערכת הו' אות יא ד"ה ווי העמודים). והאות ו' עצמה היא אחת מאותיות שם יהו"ה, אשר ניתנה לקין שנאמר "וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ" (בראשית ד, טו) ('ברכת מועדיך לחיים' לר' חיים פאלאג'י בתחילת דרוש א' לספר תורה ד"ה אחר כל אלא).

הַסוֹפֵר שכותב ספר תורה משלים את שם יהו"ה ועל כן הוא ראוי לברכה שנאמר "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם" (במדבר ו, כז) ('ברכת מועדיך לחיים' לר' חיים פאלאג'י בתחילת דרוש ה' לספר תורה דף סו ע"א ד"ה ומעתה). וכשידיו כותבות ספר תורה בטהרה, הן משובחות ומכובדות ('מאה שערים' המיוחס לרקאנטי על טעמי המצוות שער חמשה ועשרים ד"ה וטעם מצוה זו על דרך הפשט). ומעשה בְּסוֹפֵר אחד שהיה רוחץ ידיו ורגליו קודם שהיה כותב ספר תורה, ובשעה שהיה כותב את שם ה' היה מכניס רגליו במים טהורים וכותב – ועשה כל זאת כדי שהספר ייכתב בקדושה וטהרה ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר פיוט 'בר יוחאי' פרשת

ויחי דף רכד ד"ה 'ור"ש ע"ה הוסיף כי' וכפי שהביא עדות על אותו החכם). לכן אסור לזלזל גם בקוֹלמוּס שכתב בו הסופר ולהניחו על גבי הקרקע ('ספר חסידים' סימן תתצב). ואם התקלקל הקולמוס אחרי שכתב בו קודש והוא מגררו כדי לתקנו ולכתוב בו כבראשונה, יזהר שלא יפיל מה שגרר אל הארץ כי כבר התקיים בו "כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בָּהֶם יִקְדָּשׁ" (ויקרא ו, יא) ('ספר חסידים' סימן תתצג). ואם נשבר הקולמוס היכן שכתב בו דברים קדושים אז לא ישליכנו לארץ שמא ידרכו עליו, אלא יגנוז אותו ('ספר חסידים' סימן תתצד).

אור השכינה שורה על ספר התורה שנכתב בקדושה וטהרה

על ידי הכוונה שמכוון הסופר לשם קדושת ספר תורה וכן לשם קדושת שם ה', מְדַבֵּק הסופר את מחשבתו בה' יתברך 'אור האין סוף' אשר שם הוא מקור כל הקדוּשוֹת של הספר תורה ושל השמות הקדושים, ואז הוא מושך את בחינת ה'אין סוף' לתוך האותיות הנכתבות בספר התורה ('לקוטי הלכות' לר' נתן בחלק יורה דעה ספר תורה ב' ד"ה וזה בחינת מצות כתיבת ספר תורה), והרוחניות העליונה ששורה על אותיות הקודש שנכתבות בספר התורה היא סוד 'קדושת ספר התורה' ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי מעין שני עין הקורא נהר יא ד"ה אין הדברים כן). ואף שהתורה הקדושה אשר בארץ משתלשלת ויורדת מִסְפַּר מדרגות עד לאין שיעור ממקור שורשה העליון בקודש, עם כל זה היא נמצאת בקדושתה הראשונה כמו שהיא במקור שורשה שהוא ראשית דרכה, וכולה קודש. לכן נאסר לטלטל ספר תורה ממקום למקום כי לעולם הוא עומד בקדושתו הראשונה ('נפש החיים' לר' חיים מוולוזי'ן שער ד פרק כז ד"ה אמנם התורה הקדושה, 'שיח יצחק' לר' אליהו מני דף עט ד"ה ועוד זאת יתירה).

הסופר צריך להוציא בשפתיו שהוא כותב לשם ספר תורה, כי על ידי 'המעשה' עם 'המחשבה' ו'הדיבור' חלה הקדוּשה על הפעולה ונעשה דוגמא עליונה ('מצודת דוד' להרדב"ז על טעמי המצוות מצוה פב ד"ה ועל דרך הסוד). וצריך הסופר להקפיד שספר התורה יהיה תם בלי 'פסולת'. כי אם הוא חסר במקום שצריך להיות מלא או מלא במקום שצריך להיות חסר, או שחסרה אות אחת או יתירה אות אחת, או שהוחלף אות באות – הרי שספר התורה הזה פסול שאין הוא כמו דיוקן 'ספר התורה' של מעלה ('תיקוני זוהר' תיקון כה דף ע ע"א ד"ה ואורייתא תרין פקודין). והתגים שעושים על אותיות ספר התורה מורין על קדושתו הגדולה כי הן כדמות כתרים ('מאה שערים' המיוחס לרקנאטי על טעמי המצוות שער שנים עשר ד"ה וטעם מצוה זו על דרך הפשט). ולכן גם נזהרים שלא לתפור את יריעות ספר התורה בגידי בהמה טמאה, כי לא מכניסים טומאה למקום טהרה וקדוּשה ('מצודת דוד' להרדב"ז על טעמי המצוות מצוה פב ד"ה ועל דרך הסוד).

אור התורה שבספר התורה הוא 'אור השכינה' ועל זה נאמר "נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי" (תהלים קיט, קה) ('ברכת מועדיך לחיים' לר' חיים פאלאג'י בתחילת דרוש ב' לספר תורה ד"ה אכן עפ"י כל האמור). לכן נאסר לגעת בספר תורה כשהספר 'ערוּם' בלי לבוש מטפחת וכדומה (ראה גמ' מגילה דף לב ע"א בשם ר' יוחנן) כדי להורות שעצם התורה הקדוֹשה שכלולה בו יתברך היא אחדותו, ואין לישראל שום נגיעה ממשית בעצם התורה בידיים חס ושלום, כי היא מופשטת מגשמיותם ואין להם שום תפיסה בה אלא רק דרך כמה 'לבושים' ('לקוטי הלכות' לר' נתן תלמידו של ר' נחמן מברסלב בחלק יורה דעה ב' ספר תורה ד אות יב ד"ה וזה בחינת כתיבת הספר תורה). ולכן הקב"ה השווה את כבודו לכבוד ספר התורה שנאמר "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹקֶיךָ אֲנִי ה' " (ויקרא יט, לב) שהתיבות "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם" רומזות לספר התורה שקמים לפניו (ראה זוהר פרשת קדושים דף פז ע"ב ד"ה 'רבי יוסי' בשם רבי יוסי) כי על ספר התורה נאמר "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ" (משלי ח, כב) ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה פב ד"ה לכתוב כל אחד ספר תורה) כלומר שהוא קדם לבריאתו של עולם (רש"י משלי ח, כב), "וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹקֶיךָ" – זו השכינה, "אֲנִי ה' " – הוא שמו יתברך ויתעלה ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה פב ד"ה לכתוב כל אחד ספר תורה).

לכן הכותב ספר תורה זוכה שתהיה עליו השראת שכינה, מחמת זכות התורה שהיא שם הוי"ה ברוך הוא ('ברכת מועדיך לחיים' לר' חיים פאלאג'י בתחילת דרוש ו' לספר תורה דף ע ע"א ד"ה מעתה נבא למכוון) ומחמת שהביא את 'אור השכינה' בספר התורה. ואז הכותב נעשה על ידה שמור מן החטא. וכפי שנאמר על דוד המלך "וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וה' עִמּוֹ" (שמואל א' יח, יד) ואמרו עליו רבותינו "אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו?" (ראה גמ' שבת דף נו ע"א בשם ר' יונתן) ('ברכת מועדיך לחיים' לר' חיים פאלאג'י בתחילת דרוש ב' לספר תורה ד"ה אכן עפ"י כל האמור), כי השכינה מעוררת את האדם ליראה ('פני דוד' על התורה להחיד"א פרשת בלק על הפסוק 'לא הביט און ביעקב' ד"ה ובזה נבא לפרש). וזה הטעם שהתורה ציותה על כל איש ישראל לכתוב ספר תורה שנאמר "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם" (דברים לא, יט), כי על ידי שכל אחד ואחד מישראל יכתוב ספר תורה אז תשרה השכינה על כולם ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה פב ד"ה לכתוב כל אחד ספר תורה). (להרחבה על כך שהשכינה לא עזבה את דוד המלך כל חייו ושהוא גם לא חטא עם בת שבע אשתו ראה מאמרינו לפרשת נשא – 'גלגולי נשמת דוד המלך ובת שבע').

טלטול ספר תורה ממקום למקום נחשב לגלוּת והוא חמור מאוד

בכלל כבודו של ספר התורה שאין מַגְּלִים אותו ממקום למקום. ואפילו להעבירו מבית כנסת לבית כנסת אינו נכון ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי קדושת ספר תורה פרק מב דף קלז ע"ב ד"ה ובכלל הכבוד) וקל וחומר שלא להביא ספר תורה מבית הכנסת אל הבית כדי להתפלל בו (ספר 'זכירה' לר' זכריה סימנר דף כח ע"א ד"ה סגולה להנצל מהעיר. וראה שו"ע אורח חיים סימן קלה, יד. וכן ראה ברמ"א על שו"ע או"ח סימן קלה, יד שמקל להעביר ספר תורה אם הביא אותו כמה ימים לפני כן עיי"ש. וב'באר היטב' או"ח סימן קלה, יד הסביר שמקדים להביאו כדי לעשות לו מקום קבוע. והחונים על השו"ע מקלים במקרים נוספים עיי"ש, ויש מהאשכנזים שכך נוהגים) כי לפי הסוד הוא חמור מאוד ונחשב גלוּת לספר התורה (עפ"י זוהר פרשת אחרי מות דף עא ע"ב בשם ר' אלעזר). וכך ביארו את דברי רבותינו "וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא חָלֵף" (פרקי אבות א, יג) כלומר מי שמשתמש "בְּתָגָא" היינו ספר תורה שהוא עטרת ראשינו, להוליכו לביתו להתכבד בו, ובזה מטריח את הספר תורה לגלוֹת ממקומו – הרי הוא חולף מן העולם. וכך היה מעשה בשׂר אחד מישראל שלא רצה ללכת לבית הכנסת ולכן הוליך ספרי תורה לביתו בראש השנה, ובאותה השנה נהרג ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק מב דף קלז ע"ב ד"ה 'ובכלל הכבוד' מר' אברהם גלאנאטי בספרו 'זכות אבות' כ"י).

היות שהזוהר החמיר בזה מאוד ראוי לאבלים לחוש ל'מדת הדין' המתוחה עליהם בימי אבלם ולא יישלחו להביא ספר תורה לתוך ביתם. ועוד שמעבירים אותו במבואות המטונפים וגם בביתם מניחים על השולחן בלי כבוד דַּיּוֹ רק פורסים איזו מפה. ואוי להם ואוי לנפשם כי רעה גמלו לא להם לבד כי אם לכל בני אותה העיר, ולכל מי שבידו למחות ואינו מוחה. מי ראה כזאת ומי שמע כאלה. ועוד ביום שמחת תורה מזלזלים בספר תורה כאשר מוליכים אותו לבית הנשים מלמטה למעלה ומלמעלה למטה כאילו הוא דבר המטלטל מיד ליד או מוליכים אותו לבית היולדת שהגיעו ימי טהרה ואינה יכולה ללכת לבית הכנסת. ואין ספק כי על כל אלו וכיוצא בו נכסי בעלי בתים מתמוטטים, ומי יודע עד היכן עונשם מגיע אם לא בעולם הזה שאז טוב להם, אלא אחר מיתתן שתהיה נשמת כל עושה אֵלֶּה גולה ומטולטלת ממקום מנוחתה כמה ימים ושנים. וכל זה בא מחמת דמיון האדם שראוי כי ספר התורה יהיה גולה עבורו ('משנת חכמים' לר' משה חאגיז המעלה הה' אות ריא ד"ה 'ומכאן תוכחת מוסר') (הבאנו את לשון הרב כדי להבין את גודל קדושת ספר התורה, אך כל אחד יעשה בזה כפי שרבותיו מורים לו).

העולם עומד בסוד התורה ('אור החמה' על זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"א ד"ה 'על מה קאים' מהרמ"ק) וכולם תלויים בספר התורה – עליונים ותחתונים ('אור החמה' על זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"ב ד"ה 'כדין עלאי' מהרמ"ק), וכשספר תורה גולה הוא מזדעזע ('אור החמה' על זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"א ד"ה 'על מה קאים' מהרמ"ק) ו'הדין' יכול להתעורר על ישראל אם הם אינם עושים תשובה באותה העת (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"ב ד"ה 'כדין עלאי' מהרמ"ק). לכן ראוי שספר התורה יהיה מונח בהיכל שהוא מקום משכנו הקבוע, ולא ייצא משם אלא לצורך גדול. כי אין מוציאים ספר תורה בדבר שהוא פחיתוּת "כְּצֵאת הָעֲבָדִים" (שמות כא, ז) אלא בכבוד גדול כמו יציאת משה רבינו עליו השלום שנאמר "כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה" (שמות לג, ח) ('בעלי ברית אברם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א פרשת משפטים דף צג ד"ה מסרה כצאת).

אמנם שונה מכך מלך ישראל שלגביו יש ציווי מיוחד שיכתוב ספר תורה ויישא אותו עמו לכל מקום שנאמר "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם: וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו" (דברים יז, יח-יט). שכאשר המלך יוצא למלחמה מוציא את הספר תורה עמו, וכשנכנס הוא מכניסו עמו. וכשיושב בדין היא עמו, וכשמיסב היא כנגדו (גמ' סנהדרין דף כא ע"ב). ונשיאת הספר היא על מנת שתהיה השראתו על המלך (הרמ"ד וואלי ספר דברים פרק יז על הפסוק 'וכתב לו את משנה התורה') ואור התורה יאיר בו, וזה יביאוֹ לידי יראה כך שכל מעשיו יהיו במתון כשוּרה ('עיר מקלט' לר' דוד לידא והגהות פרשת שופטים אות תקג) ויהיה לו לב מבין לעשות משפט (הרמ"ד וואלי ספר דברים פרק יז על הפסוק 'וכתב לו את משנה התורה'). והסימן לקיום השראת התורה על המלך הוא אם תורת ה' שעשועיו ולומד בחשק. וזה גם הסימן לכל הצדיקים לדעת ש'גן עדן' שורה עליהם ורואים עולמם בחייהם, כאשר הם משתעשעים בעסק התורה ובמעשה המצוות (הרמ"ד וואלי ספר דברים פרק יז על הפסוק 'והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו'. וראה 'תיקוני הזוהר' תיקון כה דף ע ע"א ד"ה ספר תורה אמאי למלך).

כשהעולם בצער גדול מַגְּלִים ספר תורה לבית הקברות לעורר רחמים

אמנם יש זמנים שאין מי שיגן על הדור ויש 'דינים קשים' למעלה מחמת עוונות התחתונים, ובני אדם צועקים מצרותיהם ואין מי שמשגיח עליהם, וגם לא מוצאים 'רפואה' בשום צד שפונים אליו. אז יש להם דרך להירפא מצרתם, אם יש ביניהם ספר תורה (זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"א ד"ה וזמין עלמא וד"ה אבל חד אסותא) שהוא לא פסול אלא כשר ('אור החמה' על זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"א ד"ה 'כתב אלא' מהרא"ג) וּמוּגֶה, וללא טעות כלל ומדויק מאוד ('כתם פז' פרשת ויחי דף רכד ד"ה אבל חד אסוותא), וכל שכן אם נכתב בו שמו של הקדוש ברוך הוא בכוונה וקדוּשה – אז כשיוציאו אותו בני האדם מההיכל, יתעוררו עליהם העליונים והתחתונים (זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"א ד"ה אבל חד אסותא), כי זכותו של הספר תורה יעמוד להם ויענו בעת צרה ('כתם פז' פרשת ויחי דף רכד ד"ה ור"ש ע"ה הוסיף כי חוצפת הפנים). אמנם לא יעשו זאת להגלות את הספר תורה אלא על צד ההכרח הגמור ('מקדש מלך' לר' שלום בוזאגלו על זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"א ד"ה סבר אנפוי).

ענין הוצאת ספר התורה הוא לעורר את המתים לבוא לעזרת החיים ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי על זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"א ד"ה 'והוא לא יכיל' מהרמ"ק), כי כאשר אין לחיים דרך להודיע למתים על צערם שיבקשו עליהם רחמים, אז החיים מוציאים את ספר התורה סמוך לבית הקברות (זוהר פרשת אחרי מות דף עא ע"א ד"ה אמר רבי חייא) כדי שהמתים יתעוררו כאשר יראו שיצא ספר תורה ויבקשו רחמים על העולם (זוהר פרשת אחרי מות דף עא ע"ב ד"ה אמר רבי אלעזר' בשם רבי יהודה). באותה השעה המלאך דּוּמָה מודיע זאת למתים, ואז הנפשות שם (זוהר פרשת אחרי מות דף עא ע"א ד"ה אמר רבי חייא) הנמצאות תמיד עם גופות הצדיקים בקבר ולא סרות מהן ('כתם פז' פרשת ויחי דף רכד ד"ה דהא נפשא אקימת) מתעוררות מחמת ספר התורה שגלה לשם (זוהר פרשת אחרי מות דף עא ע"א ד"ה אמר רבי חייא). ואז אותן הנפשות של המתים הולכות ומודיעות לרוחותיהן על הצער שיש בעולם, והרוחות הולכות ומודיעות לנשמותיהן ואלו באות לפני הקב"ה. ואז הקב"ה יושב על כסא רחמים (זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"ב ד"ה וכד אשתכח עלמא) וחס על העולם בעבור ספר התורה שגלה ממקומו ('כתם פז' פרשת ויחי דף רכד ד"ה דהא נפשא אקדימת).

התעוררות הרחמים אצל הקב"ה גורם להוריד 'טל' אל ישני חברון (זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"ב ד"ה וכד אשתכח). כי האבות שבחברון 'ישנים' ואין דבר שיעורר אותם מחמת עוונות בני האדם, אלא הוצאת ספר תורה שגורם להוריד עליהם 'טל' במערת המכפלה ואז הם מתעוררים ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר פרשת ויחי דף רכה ד"ה תאנא ושכבתי עם אבותי). וכפי שנרמז בתפילת עמידה בסמיכות התיבות 'מוריד הטל, מחיה מתים אתה' ('אור החמה' על זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"ב ד"ה 'מאן ראש המטה' מהרא"ג). ואחר כך הנפשות של הצדיקים (זוהר פרשת אחרי מות דף עא ע"א ד"ה כדין אתערין) שהתעוררו בבית הקברות הולכות להודיע לנפשות האבות הקדושים שבחברון (זוהר פרשת אחרי מות דף עא ע"א ד"ה אמר רבי יוסי) על צער העולם (זוהר פרשת אחרי מות דף עא ע"א ד"ה כדין אתערין). ושם הם מתחברים כולם (זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"ב ד"ה וכד אשתכח) ומודיעים לרוחותיהן ולנשמותיהן, ומבקשים רחמים על בני האדם. ואז הקב"ה חס על העולם בשבילם (זוהר פרשת אחרי מות דף עא ע"א ד"ה כדין אתערין), שאין הקב"ה חס עד שמודיעים לאבות העולם שבזכותם העולם מתברך (זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"ב ד"ה ותאנא לא חייס).

אמנם צריך להיזהר שהספר תורה שמוציאים לא יהיה חלילה פסול. ופעם אחת הלכו רבי חזקיה ורבי ייסא בדרך וישבו סמוך לבית קברות, ובידו של רבי ייסא היה גליון ספר תורה שנקרע. ואז הרגישו שנתרעש קבר אחד לפניהם וצעק שם המת "ווי! ווי! העולם בצער! כי ספר תורה גלה לכאן!" והזדעזעו החכמים. ואז סיפר להם הנפש של אותו אחד הקבור שם שהוא מת מזמן, ופעם אחת התעורר בשביל כבודו של ספר תורה שהובא לשם על ידי בני אדם, והוא וחברו הזדרזו להודיע לישני חברון. אך כאשר עלו והתחברו עם רוחותיהם בגן עדן נמצא שהספר תורה שהביאו בני האדם היה פסול כי היה בו אות ו' נוספת בתוך התיבה "וְשׁוֹסַעַת" שבפסוק "וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת" (דברים יד, ו), ובזה נמצא שהיו משקרים בשמו של הקב"ה שהיא התורה הקדושה. ולכן הענישו את אותם המתים שהודיעו על הספר תורה שלא יחזרו למקומם ודחו אותם באותה שעה מן הישיבה של מעלה (זוהר פרשת אחרי מות דף עא ע"א ד"ה אמר רבי חזקיה). וסיפר המת שהותר להם לחזור למקומם רק אחרי שהגיע ספר התורה הכשר של רב המנונא סבא לבית הקברות ונענו בזכותו (זוהר פרשת אחרי מות דף עא ע"א ד"ה עד דחד סבא).

וכך היה המעשה שכאשר הביאו את ספר התורה של רב המנונא סבא, באותה שעה התעורר ר' אלעזר ברבי שמעון שהיה קבור שם (זוהר פרשת אחרי מות דף עא ע"א ד"ה עד דחד סבא). והוא היה בקי להבחין בקדושת ספר תורה שהוא אכן כשר ולא פסול ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת אחרי מות דף עא ע"א ד"ה 'וכדין אתער' מהרמ"ק), לכן הלך לגן עדן וביקש רחמים על בני האדם, ועל ידי כן התרפא העולם מן הצער (זוהר פרשת אחרי מות דף עא ע"א ד"ה עד דחד סבא). אמנם צריכים בני האדם לדעת שכשמוציאים ספר תורה אז מוליכים אותו עד סמוך לבית הקברות, אך לא מכניסים אותו ממש לתוך הקברות. ופעם אחת היה עצירת גשמים והוציאו ספר תורה והוליכו אותו ממש מקבר צדיק זה לקבר צדיק אחר, ולא נענו משמים. ואמר להם החכם שלא נכון לעשות כן להכניסו לתוך הקברות, ועל דבר זה לא נענו. וכמה פעמים אחרות היתה עצירת גשמים והוציאו ספר תורה ואמר החכם שלא יכניסוהו לתוך הקברות רק סמוך לקברות, ושבח לאל מיד נענו והיה קידוש שמו יתברך בעולם ('מקדש מלך' לר' שלום בוזאגלו על זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"א ד"ה סבר אנפוי).

ובני האדם אינם יודעים (זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"א ד"ה ודא לא ידעין) את סוד הדבר הזה וטעמו ('אור החמה' על זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"א ד"ה 'כתב אלא' מהרא"ג), שלפני שהשכינה הסתלקה למעלה אחרי החורבן (זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"א ד"ה ודא לא ידעין) למקום מנוחתה, היא היתה בגלות ומתאווה להיות הולכת במדבר ('אור החמה' על זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"א ד"ה 'כתב אלא' מהרא"ג) שנאמר "מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים" (ירמיה ט, א) (זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"א ד"ה ודא לא ידעין). ואף על פי שאין מקום יותר קשה מהמדבר, היתה השכינה מתאוה ללכת שם כדי שלא לראות את קלקול מעשיהם של ישראל. ואחרי שנחרב בית המקדש הסתלקה לה השכינה למעלה. ועתה כשמוציאים את הספר תורה לגלוּת – מגלים את השכינה עמו. כי גורמים לה לרדת מבית מנוחתה למעלה וללכת אל 'המדבר' שהוא בתי הקברות, כדי להיות עם הספר תורה. ובהיותה שם כל העולמות מתעוררים על גלותה, לכן הוצאת הספר תורה חייבת להיות יחד עם עשיית תשובה של ישראל, ואוי לבריות אם נעשה בלעדי זה ('אור החמה' על זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"א ד"ה 'כתב אלא' מהרא"ג) כי אז מתעוררים עליהם דינים קשים על שהגלו ספר תורה, ואפילו הרוחות שבגן עדן יכולים להתהפך עליהם לרעה (זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"ב ד"ה וכד לא אשתכח זכאה). ולכן יקבלו עליהם להתענות לפחות יום אחד (זוהר פרשת אחרי מות דף עא ע"א ד"ה 'ואי אינון' בשם רבי יוסי).

יזהר האדם מאוד בכבודו של ספר התורה כי הקב"ה מקנא לו

הקב"ה מקנא לכבודו של ספר התורה שאין לישראל דבר מקוּדש יותר ממנו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק מב דף קלז ע"א ד"ה ובעברי בעיר). לכן הרואה ספר תורה ולא עומד בפניו, חלילה מקצר את ימיו ('ראשית חכמה' בסוף הספר בחלק 'חופת אליהו רבא' ד"ה שלשה דברים מקצרים). ומי שנשבע בספר תורה אפילו על אמת, אין לו כפרה עולמית ('ספר זכירה' לר' זכריה סימנר דף כה ע"ב ענין עוה"ז ועוה"ב ד"ה מי שנשבע). וכן אמרו רבותינו שהאוחז בספר תורה 'ערוּם' בלי מטפחת וכדומה נקבר 'ערוּם', כלומר בלי שכר המצוה שעשה (ראה גמ' מגילה דף לב ע"א בשם ר' יוחנן). והסיבה היא, שכשאוחז ספר תורה ערוּם אז עולה בליבו ובמחשבתו קצת זלזול בספר תורה כי לא רואה אותו בתיקונו, ובעבור שזלזל בכבוד ספר תורה הוא יקבר 'ערוּם' מאותה המצוה ('עולת תמיד' להאר"י ז"ל בפרק 'ענין התפילה' ד"ה מספר כתיבת יד). ומעשה היה בעיר אחת שהגוים נכנסו להיכל ושללו ובזזו את הספר תורה, ואחרי שלושה ימים מצאוהו קבור בחפירה אחת תחת חומת העיר. ותלו הדבר בעוונם שבשעת קריאת התורה לא עמדו ביראה בבית הכנסת ולא נזהרו בשיחת חולין. לכן כאשר החזירו את הספר תורה למקומו בהיכל, קיבלו עליהם הקהל להיזהר מאוד באלו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק מב דף קלז ע"א ד"ה ובעברי בעיר).

קדושת ספר התורה רבה ולכן מעטרים אותו ומרבים מאוד במיני תכשיטים בוּץ וארגמן ועטרת תפארת כסף וזהב, וכך היא החובה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא דף קלו ע"ב ד"ה ותנו כבוד לתורה). וצריך להתנהג עמו בקדושה וטהרה ובכבוד כפי שאמרו רבותינו "כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת, וְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה גּוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיּוֹת" (פרקי אבות ד, ו) ('מאה שערים' המיוחס לרקנאטי על טעמי המצוות שער שנים עשר ד"ה ועל דרך האמת) ויזהר לא לנהוג בו מנהג חול ('נפש החיים' לר' חיים מוולוזי'ן שער ד פרק כז ד"ה אמנם התורה הקדושה). ומצוה לייחד לספר תורה מקום טהור ולכבדו ולהדרו יותר ויותר. ויישב לפני ספר התורה באימה ופחד ('אלה המצוות' לר' משה חאגיז סימן תריג ד"ה לכתוב כל איש מישראל ספר תורה). וכאשר מוציאים את ספר התורה ינהג בו הרבה כבוד ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בחלק 'סדר תפילות וזמירות של שבת' ד"ה אחר שהתפללו) ויזהר לא להוליכו דרך מקום סָרוּחַ ומטונף שריחו רע עד שבני אדם צריכים לאטוֹם אפם, כי הוא בזיון התורה ('רפואה וחיים' לר' חיים פאלאג'י פרק ה' אות סז והביא שזה תקנת החיד"א. וב'אור צדיקים' למהר"מ פאפירש בחלק תיקון התפילה אות סח כתב ששעת הוצאת הספר תורה היא עת רצון ושערי רחמים פתוחים, ומסוגל אז להתפלל על בקשת צרכיו וצרכי בית ישראל עיי"ש).

וכל אדם יביט בספר התורה בשעה שיוצא מארון הקודש עד שמניחים אותו במקומו, ולא ידבר אז שיחה ודברים בטלים או יעסוק בצרכי ענייניו שזה ביזוי התורה ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בחלק 'סדר תפילות וזמירות של שבת' ד"ה אחר שהתפללו). וצריך שיקום ויעמוד מלפניו (זוהר פרשת קדושים דף פז ע"ב ד"ה רבי יוסי פתח קרא, 'מצודת דוד' להרדב"ז מצוה פג ד"ה וראיתי מי שכתב) כבר משעה ששומע את קול הנושא את ספר התורה אפילו שאינו רואהו עדיין ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק מב דף קלז ע"א ד"ה וכאשר נצוינו) כי רבה קדושת ספר התורה (זוהר פרשת קדושים דף פז ע"ב ד"ה רבי יוסי פתח קרא). והישאר לעמוד עד שיעמוד המוליך את ספר תורה כשיגיע למקומו או עד שהוא יתכסה מפניו ('אלה המצוות' לר' משה חאגיז סימן תריג ד"ה לכתוב כל איש מישראל ספר תורה). וכאשר יפתחו את ספר התורה לפני העם, יכרע וישתחוה לפניו כעבד לפני אדונו ויודה לאדון הכל שבחר בישראל מכל האומות וזיכם בתורתו התמימה ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בחלק 'סדר תפילות וזמירות של שבת' ד"ה אחר שהתפללו) והקדוֹשה, שהיא כללות הבריאה והחכמה "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ" (משלי ג, טו) (עפ"י 'ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי בפרק אלפא ביתא וצירופן בנושא 'ענין מדה משקל ומשורה של האותיות' ד"ה ונשאר עדיין סוד).

וכשרואה האדם את ספר התורה ייגש אליו ויחבק ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בחלק 'סדר תפילות וזמירות של שבת' ד"ה אחר שהתפללו) וינשק אותו ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בחלק 'סדר תפילות וזמירות של שבת' ד"ה אחר שהתפללו, 'מורה באצבע' להחיד"א סימן ג אות צ), ויעשה כן בשעה שמביאים אותו לתיבה וכשמוליכים אותו להיכל ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק מב דף קלז ע"א ד"ה וכאשר נצוינו). והעיקר הוא לחבק ממש את הספר תורה בשתי זרועותיו ולנשק בפה ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש בחלק 'תיקון התפלה' אות סט. וכתב שם שיד ימין תהיה גבוהה יותר מיד שמאל וראה שם הטעם עפ"י הסוד ואכמ"ל), כי הנשיקה יש בה סוד של חיבור רוּח ברוּח. וכמו שהאדם הנוֹשֵׁק פה אל פה מחבר את הֶבֶל השני עם הֶבְלוֹ – כך האדם שמנשק את הספר תורה והוא מרוּצה ואהוּב לתורה, הרי הוא מושך בנשיקתו אור מהספר תורה אל נשמתו ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך בחלק 'יום שבת קודש' דף רנט ד"ה כשינשק הספר תורה). ולשם כך נתקנה קריאת ספר התורה על הסדר וכן קריאת פרשיותיה במועדים – על מנת שיימשך לישראל הארה ('דרך ה' ' להרמח"ל חלק ד פרק ח אות ו ד"ה והנה צריך שתדע) ושפע קדוּשה מקדושת ספר התורה, כאשר יהיו שמחים בקריאתה ('מורה באצבע' סימן ג אות צא) (להרחבה על עניין הנישוק ראה מאמרינו לפרשת האזינו – 'מעלת מיתת נשיקה'), כן יהי רצון.