פרשת תולדות – הישיבה של שֵׁם וְעֵבֶר

כאשר רבקה היתה מעוּברת ועברה ליד 'ישיבת שם ועבר' היה יעקב מפרכס כדי לצאת מבטנה. וכאשר היא עברה ליד פתח מקום עבודה זרה היה עשו הרשע מפרכס כדי לצאת מבטנה. והיו העוּברים מריבים ביניהם (רש"י בראשית כה, כב ד"ה ויתרוצצו). לכן רבקה החליטה ללכת ולשאול את ה' על מה שבבטנה שנאמר "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה' " (בראשית כה, כב). לשם כך היא הלכה לישיבה של שֵׁם וְעֵבֶר ('בראשית רבה' סג, ו, 'ילקוט שמעוני' פרשת תולדות רמז קי ד"ה ותאמר אם כן) ושֵׁם בן נח ענה לה ('בראשית רבה' סג, ז) את דבר ה' "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (בראשית כה, כג).

ויש להתבונן, מה היא היתה 'ישיבת שֵׁם וְעֵבֶר'? ומדוע דווקא אליה הלכה רבקה לקבל נבואה באשר לעתיד העוברים שבבטנה?

אדם הראשון קיבל ספר מרזיאל המלאך ובו גנזי סודות עליונים

כאשר אדם הראשון היה בגן עדן, בא רזיאל המלאך הממונה על הסודות העליונים והקדושים והוריד לו ספר משמים. בתוך הספר היו נמצאים שמות עליונים וחכמה קדוֹשה הכוללת שבעים ושתים מיני חכמות (זוהר פרשת בראשית דף נה ע"ב ד"ה זה ספר ספר ודאי), וכן אלף וחמש מאות מפתחות רוחניים שלא נמסרו למלאכים העליונים (זוהר פרשת בראשית דף נה ע"ב ד"ה באמצעיתא דספרא) אלא למלאך מטטרו"ן לבדו ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת בראשית דף נה ע"ב ממהרח"ו). אדם הראשון היה עוסק בספר הזה במשך כל אותו היום בו הוא נברא ('ניצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת בראשית דף נה ע"א אות ג), וקורא בו בקול רם ('ניצוצי אורות' להחיד"א על זוהר בראשית דף נה ע"א אות ב), בעוד מלאכי מעלה היו מתקבצים אליו לשמוע ולדעת ממנו את הדברים (זוהר פרשת בראשית דף נה ע"ב ד"ה באמצעיתא דספרא).

אז נשלח לאדם הראשון מלאך קדוש בשם הדרניא"ל, שביקש ממנו להסתיר את הסודות שבספר כי לא ניתן רשות למלאכים העליונים לדעת את כבוד קונם אלא רק לו לבדו. לכן אדם הראשון טמן את הספר אצלו (זוהר פרשת בראשית דף נה ע"ב ד"ה בה שעתא אתרמיז), והיה לומד בו ויודע באמצעותו את החכמה העליונה (זוהר פרשת בראשית דף לז ע"ב ד"ה ביום ברא אלקים). אדם הראשון למד אז גם את 'סוד העיבור' של הלבנה והיה מְעַבֵּר את השנה. אחר כך לימד את חנוך שעיבר את השנה, וחנוך לימד את נח שעיבר את השנה, ונח מסר את סוד העיבור לידי שׁם בנו שעיבר את השנה. וכן קיבל את הסוד הזה אברהם אבינו שעיבר את השנה, והעבירו לידי יצחק בנו שעיבר את השנה, והוא העבירו ליעקב אבינו שלא ניתן לו רשות לעבר את השנה לפי שהוא היה אז בחוץ לארץ ולא מעברים את השנה בחוץ לארץ ('פרקי דרבי אליעזר' פרק ח).

כאשר אדם הראשון חָטָא וגורש מגן עדן, הוא לקח עמו את הספר שקיבל (זוהר פרשת בראשית דף לז ע"ב ביום ברא אלקים). אבל בשעה שהוא יצא מגן עדן, הספר פרח ממנו (זוהר פרשת בראשית דף נה ע"ב ד"ה בה שעתא אתרמיז, פירוש 'דרך אמת' לר' חיים ויטאל על זוהר פרשת בראשית דף לז ע"ב אות ד). אז הוא היה מתפלל ובוכה (זוהר פרשת בראשית דף לז ע"ב ד"ה ביום ברא אלקים) ומכה בראשו ונכנס במי הגיחון עד צווארו, וגופו נעשה נקבים נקבים והשתנה זיו פניו (זוהר פרשת בראשית דף נה ע"ב ד"ה בה שעתא אתרמיז). בעקבות מעשיו ותפילתו של אדם הראשון, החזיר לו הקב"ה (זוהר פרשת בראשית דף נה ע"ב ד"ה בשעתא ההיא, זוהר פרשת בראשית דף לז ע"ב ביום ברא אלקים) על ידי רפאל המלאך (זוהר פרשת בראשית דף נה ע"ב ד"ה בשעתא ההיא), את הספר (זוהר פרשת בראשית דף נה ע"ב ד"ה בשעתא ההיא, זוהר פרשת בראשית דף לז ע"ב ביום ברא אלקים) כפי שהיה לו בתחילה, וזה על מנת שלא תשתכח החכמה העליונה וישתדלו על ידה להכיר ולדעת את בוראם. ספר זה היה נקרא "סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" (בראשית ה, א) (זוהר פרשת בראשית דף לז ע"ב ד"ה ביום ברא) (להרחבה על התשובה הגדולה שעשה אדם הראשון אחרי החטא ראה אחד ממאמרינו לפרשת ניצבים – 'כוחה של מצות התשובה').

בספר שקיבל אדם הראשון היו רשומות כל הנפשות שעתידות לבוא

אדם הראשון היה עוסק בספר גם אחרי גירושו מגן עדן, והניח אותו לשׁת בנו ולשאר הצאצאים אחריו (זוהר פרשת בראשית דף נה ע"ב ד"ה בשעתא ההיא). ספר זה היה סתום ועתיק (זוהר פרשת יתרו דף ע ע"א ד"ה 'ואתה תחזה' מאמר רזין דרזין) וכלל בתוכו גם את חכמת הפרצוף (זוהר פרשת יתרו דף ע ע"א ד"ה 'זה ספר' מאמר רזין דרזין. ועיי"ש באריכות פרטין על 'חכמת הפרצוף' כפי שהשיג רשב"י מספרו של אדם הראשון) וכל ציורי הקמטים שבעוֹר האדם ('זוהר חדש' פרשת יתרו דף נא ע"ב ד"ה 'ותמן כלם יכתבו' סתרי תורה ואתה תחזה). ולבד מכל הסודות הגנוזים בספר, היה בו גם את תיאורם (עפ"י גמ' בבא מציעא דף פו ע"א) של כל החכמים ('בראשית רבה' כד אות ב, עפ"י בבא מציעא דף פו ע"א), הדרשנים, הסופרים והמנהיגים שעתידים להיות בכל דור ודור ('בראשית רבה' כד אות ב. ראה רש"י בבא מציעא פו ע"א ד"ה 'זה ספר תולדות אדם'). וכן הצדיקים והמלכים והפרנסים ואפילו הרשעים שבכל דור ודור (ראה 'קהלת רבה' א, ו) ('מדרש הגדול' פרשת בראשית פרק ה על הפסוק 'זה ספר תולדות אדם' בשם ר' יהושע בן קרחה), כלומר כל אלו שעתידים לבוא עד ימיו של מלך המשיח ('קהלת רבה' א, ו). ואדם הראשון היה רואה את כל התולדות שעומדים לצאת ממנו כאילו הם עומדים ושׂוחקים לפניו ('מדרש הגדול' פרשת בראשית פרק ה על הפסוק 'זה ספר תולדות אדם').

ובכלל הדורות שבספר היו רשומים גם רוחות קדושות שצריכות לרדת לעולם הזה כדי לעשות שליחותן ולעלות בחייהן חזרה לשמים, כמו חנוך שנאמר בו "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים" (בראשית ה, כד) (זוהר פרשת אחרי מות דף סח ע"ב ד"ה אשכחנא). וכן נכתב שם שעתידה להיות רוח אחת שתרד לעולם ותתלבש בגוף ושמו אליהו, וכאשר הוא יעלה לשמים אז ישאר גופו בתוך 'סערה' ורוחו תישלל ממנו, ויזדמן לרוח גוף של אור אחר להתלבש בו כדי להיות בתוך המלאכים. וכאשר יֵרֵד אליהו שוב לעולם הזה הוא יתלבש באותו גוף

שנשאר פה להיראות בו למטה, אף שבעליונים הוא נראה בגוף אחר. וזה סוד הפסוק "מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד" (משלי ל, ד) כי לא היה אדם פרט לאליהו הנביא שעלה ברוחו לשמים וירד אחר כך לארץ (זוהר פרשת ויקרא דף קצז ע"א ד"ה ורזא). והיות שספר זה כלל את צורתם של כל בני האדם לכן הוא נקרא "סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" (בראשית ה, א) ועליו נאמר "וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ" (תהלים קלט, טז) ('זוהר חדש' פרשת יתרו דף נא ע"ב ואתה תחזה).

נח למד את הסודות העליונים והעבירם לבנו שֵׁם שהתעלה להיות נביא

חֲנוֹךְ בן יֶרֶד שהיה דור שביעי לאדם הראשון (עפ"י בראשית ה, א-יח), קיבל את הספר של אדם הראשון ועל ידו הוא הסתכל ב'כבוד העליון' (זוהר פרשת בראשית דף נה ע"ב ד"ה בשעתא ההיא). ובנוסף לזה, הוא זכה גם לקבל לידיו ספר אחר (זוהר פרשת בראשית דף לז ע"ב ד"ה וכן שנינו, 'ניצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת בראשית דף נה ע"א אות ב) בקבלה, שהיה מאותו מקור שממנו ירד הספר של אדם הראשון, והיו גנוזים בו סודות החכמה העליונה. ספר זה נקרא אחר כך בשם 'ספרו של חנוך' על שם חנוך שעסק בו, ובו השיג חנוך סודות וכל גנזי מרום, וכן את סוד 'עץ החיים' שבתוך הגן עם כל עליו וענפיו (זוהר פרשת בראשית דף לז ע"ב ד"ה וכן תנינן וד"ה ומן דא אתמסר). ומאוחר יותר גם נֹח שפרשׁ מדרכיהם הרעים של בני האדם, הסתיר את עצמו ועסק ב'ספרו של אדם הראשון' ו'בספרו של חנוך', ומשם הוא למד איך לעבוד את בוראו (זוהר בראשית דף נח ע"ב ד"ה תא חזי כיון) וגם את סגולת הקרבנות המוקרבים ותועלתם. לכן כשנח יצא מהתיבה לאחר המבול הוא הקריב קרבן, היות וידע שעל ידי זה מתקיימים העליונים והתחתונים (זוהר פרשת בראשית דף נח ע"ב תא חזי דהכי).

כל חכמת הקבלה שידע נח והספרים שהיו בידו, הוא העביר לבנו שֵׁם כשם שהעביר לו את חכמת העיבור שהיתה ידועה לו. לכן כאשר נח ננשך בתיבה על ידי האריה (ראה 'ויקרא רבה' כ, א) ונפסל מלהקריב קרבן לה', התמנה דווקא שֵׁם בנו תחתיו והקריב קרבנות ('בראשית רבה' ל, ו). שֵׁם בן נח התעלה והיה לנביא גדול ('עץ הדעת טוב' פרשת תולדות ד"ה או יראה כיון שמן הבטן) וה' כינה אותו 'אוֹהבוֹ' ('תנא דבי אליהו' בחלק אליהו רבא כח, י), השׁרה את שכינתו עליו וקרא את שמו "מַלְכִּי צֶדֶק" ('זוהר חדש' פרשת נח דף כט ע"ב ד"ה אמר רבי יוחנן והלא). וכן הוא מָלָך על ירושלים שנקראה על ידו "שָׁלֵם" (רמב"ן בראשית יד, יח) ושימש גם כ"כֹהֵן" לה' יתברך כפי שנאמר "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן" (בראשית יד, יח) ('תרגום יונתן' בראשית יד, יח, רש"י בראשית יד, יח). ולכן אברהם אבינו נתן לו "מַעֲשֵׂר" שנאמר "וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל" (בראשית יד, כ) (רמב"ן בראשית יד, יח).

שֵׁם בן נח היה מתרה באומות העולם שסטו מדרכיו של הקב"ה ('בראשית רבה' נב, יא) ובמשך ארבע מאות שנה היה מתנבא לדורו ומוכיחם, אך לא קיבלו ממנו ('תנא דבי אליהו' בחלק אליהו רבא כח, י). הוא היה עוסק תמיד בתורה ופורשׁ מדרכי העולם, לכן זכה לקחת את הכהונה ('זוהר חדש' פרשת נח דף כט ע"ב ד"ה אמר רבי יוחנן והלא) וללבוש את 'בגדי הכהונה' שהיו בידי אדם הראשון ועברו לנח אביו ('במדבר רבה' ד, ח). ואף שֶׁיֶּפֶת היה האח הגדול מבין שלשת בניו של נח, הוא לא זכה לכהונה שזכה בה שֵׁם אחיו, ורק היה לומד תורה מאחיו שֵׁם בבית מדרשו ('זוהר חדש' פרשת נח דף כט ע"ב ד"ה אמר רבי יוחנן והלא).

אצל שֵׁם בן נח וכן אצל כל בניו ובני בניו לא הוזכרה לשון של 'מיתה' (ראה בראשית יא, י-כז), וזה בשוֹנה מכל הדורות הקודמים, מאדם ועד נח, שבכולם היה אזכור של 'מיתה' כמו אצל למך שנאמר "וַיְהִי כָּל יְמֵי לֶמֶךְ שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת" (בראשית ה, לא), וכן נאמר אצל אֱנוֹשׁ "וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אֱנוֹשׁ חָמֵשׁ שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת" (בראשית ה, יא) וכן הלאה. והסיבה היא, לפי ששֵׁם זכה וממנו עמדה מלכות בית דוד וגם עתיד לצאת ממנו מלך המשיח שעליו נאמר שאין בו מיתה ועתיד לחיות לעולם, וכפי שאמר עליו דוד המלך "חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד" (תהלים כא, ה) ('רבינו בחיי' בראשית יא, י). וגם שֵׁם בן נח בעצמו לא מת, לפי שהתקדש ועלה בכוֹח שמות קדושים לגן עדן ואכל מ'עץ החיים' ('אגרא דכלה' לר' צבי אלימלך מדינוב פרשת נח ד"ה ולשם יולד גם הוא).

עֵבֶר התעלה לדרגתו של שֵׁם והיה עמו בראשות הישיבה הראשונה בעולם

עֵבֶר היה בן נכדו של שֵׁם, והיה נביא גדול ('בראשית רבה' פרשה לז, ז). ובכוח הנבואה שלו נתן לילדו "פֶּלֶג" שם שמתאר את המאורע שעתיד להיות בסוף ימיו, מעשה 'דור הפלגה' שהיה בזמן מגדל בבל (רש"י בראשית י, כה). ועל אף שעֵבֶר היה צעיר ביחס לשׁם בן נח, הוא התקרב מאוד לסבא רבא שלו ולא היה זז מבית מדרשו של שם, והלך בעקבותיו וְיָרַשׁ את דרגתו ('אגרא דכלה' פרשת נח ד"ה 'ולשם יולד גם הוא'). הוא זכה כי משמו 'עֵבֶר' לקחו את השם 'עִבְרִים' ליהודים, וגם זכה לרשת את 'לשון הקודש' לו ולזרעו אחריו. עֵבֶר הקים ישיבה ובית מדרש כפי שהקים שׁם בן נח ('סדר הדורות' לר' יחיאל היילפרין האלף השני שנת אלף תשכג) והוא התקיים על ידי שֵׁם וְעֵבֶר יחדיו ('אגרא דכלה' פרשת תולדות ד"ה ותלך לדרוש את ה').

בית המדרש של שם ועבר היה היחיד בעולם באותה העת ('אגרא דכלה' פרשת תולדות ד"ה ותלך לדרוש את ה') ומיקומו היה בבאר שבע (מהרש"א על גמ' מגילה דף יז ע"א ד"ה היה יעקב, 'נזר הקודש' על 'בראשית רבה' סח, ב דף שמב ד"ה ואמנם באמת) ויש אומרים בארץ המוריה ('סדר הדורות' האלף השלישי ד"ה נ"ט שנים לחיי יצחק). וכאשר שרה אמנו אמרה לאברהם "חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ" (בראשית טז, ה), כוונתה היתה שאם אברהם לא יסכים שהיא תחזור בה מנתינת הַגָּר לו לאשה ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת לך לך דף טז ע"א טור ב) אז היא מוסרת לשמים את הדין בינה לבין אברהם (גמ' ראש השנה דף טז ע"ב בשם ר' אבין). אך כיון שאסור למסור דין לשמים כל עת שיש בית דין בארץ כמו שהיה אז את בית דינו של שם ועבר, לכן שרה נענשה על כך ומתה (ספר 'מתת-יה' לר' מתת יה ליבר-מאן דיין פרשת חיי שרה דף יא ע"א ד"ה וי"ל למנ"מ מובא, 'זרע שמשון' פרשת לך לך דף טז ע"א טור ב) שכל המוסר דין על חברו דנים אותו תחילה – האם הוא ראוי שֶׁיֵּעָנֵשׁ חברו על ידו (רש"י על גמ' ראש השנה דף טז ע"ב ד"ה מוסר דין).

שם ועבר עשו חסד עם שרה אמנו, שבשעה שהיא נקברה הם היו הולכים אחרי מטתה ('ספר הישר' פרשת חיי שרה ד"ה ויהי שם שם בן נח). והם האריכו ימים גם כל משך ימיו של אברהם אבינו ואף אחרי מותו. וכמו ששֵׁם ועבר גמלו חסד עם שרה כך הם גמלו חסד עם אברהם, ושניהם קברו אותו בתוך מערת המכפלה במקום שהם ראו שהוא פנוי בשעת קבורת שרה אשתו ('ילקוט שמעוני' פרשת חיי שרה רמז קי ד"ה השדה אשר קנה). שמותיהם של שֵׁם וְעֵבֶר כראשי הישיבה וכן קיומה של הישיבה עצמה לא נזכרו כלל בתורה, ורק יש להם רמז בפסוק אצל רבקה אמנו "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ אֶת ה'" (בראשית כה, כב) שהרי רבקה הלכה אל בית המדרש של שֵׁם להתייעץ על הבנים המתרוצצים בקרבה. ושאר שמותיהם של תלמידי החכמים אשר למדו בישיבה לא נודע כלל, ומסתמא הם היו גֵּרִים שחזרו אחר כך לסוּרם ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת ע ערך עקידה דף קפו ע"א ד"ה ובענין יצחק).

רבקה פנתה לשם ועבר כדי לדעת מה יהיה באחרית הימים

רבקה אמנו היתה נביאה כשאר האמהות הקדושות (ראה רש"י בראשית כט, לד) וידעה כי יש בבטנה שני עוּברים, ושעתיד עוּבר אחד להעמיד אומה שתכיר באלהותו יתברך בהר סיני כאשר יתגלה ה' יתברך אל האומה, כפי שאכן נאמר לעם ישראל "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות כ, ב). רבקה גם ידעה שאותה אומה תאמר "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ" (שמות טו, ב) (ראה רש"י שמות טו, ב ד"ה זה אלי) ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת תולדות ד"ה ויתרוצצו). ומכיון ששני העוּברים שלה היו מרִיבִים ביניהם הרבה (עפ"י רש"י בראשית כה, כב ד"ה ויתרוצצו), היא פחדה שכל ימיהם הם ימשיכו במלחמה ביניהם והאמת שעתידה לצאת על ידי אח אחד תהיה ללא תועלת כי האח השני שיהווה אוּמה כנגדו ילחם תמיד באחיו ואז יתגבר זה על זה ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת תולדות ד"ה ויתרוצצו).

יעקב ועשו היו יחד בבטן אמם, וכל אחד היה רוצה לִרְצוֹץ וּלְשַׁבֵּר את חברו כפי שנאמר "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ" (בראשית כה, כב). כי מן הבטן הם היו מכירים את גדרם, וידעו אחד על השני שיעקב נשמתו מהקדוּשה ועשו הרשע מהס"מ ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קלז ע"ב ד"ה 'ויתרוצצו' מהרמ"ק). וכשרבקה ראתה מה שקורה בבטנה אמרה "וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יהו"ה" (בראשית כה, כב), כלומר שאמרה בנביאות "אם הבנים ילחמו אחד עם השני כל חייהם, מה תועלת ב"זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות טו, ב) ומה תועלת ב"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב)?!". והיא עצמה לא התנבאה על כך לכן לא נאמר 'ותלך לדרוש ליהו"ה' שאז הכוונה היא על עצמה, אלא נאמר עליה "וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יהו"ה" (בראשית כה, כב) כלומר שהיא הלכה לבית המדרש של שם ועבר שהיו נביאים גדולים יותר ממנה, ורצתה דרכם לדרוש "אֶת יהו"ה" ולדעת מה יהיה באחרית הימים ('עץ הדעת טוב' פרשת תולדות ד"ה או יראה כיון שמן הבטן).

שׁם בן נח ענה לרבקה בנבואה ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ב, א) ואמר כי שני העוּברים יָקִימוּ שתי אומות נוספות על שבעים האומות שהוקמו בדור הפלגה שנאמר "שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ" (בראשית כה, כג). והסיבה שהם מתקוטטים כבר בבטנה, לפי שמתחיל כעת הבירור בין הקדושה לטומאה ופעם זה יגבר ופעם זה יגבר, וכשזה יפול זה יקום שנאמר "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ" (בראשית כה, כג). ועתיד אחד מהם לקוּם ולשלוֹט בשבעים אומות העולם עד אחרית הימים, ורק אחרי שהוא ישלוט בכל העולם אז יהפוך ה' ויתקיים "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (בראשית כה, כג) כלומר "רַב" שהוא עשו הרשע אשר יגדל ויתרבה על הכל, הוא יעבוד את יעקב שיהיה אז "צָעִיר" ונבזה בין האומות. ואחר כך עתידים כולם לעבוד את ה' וללכת באורחותיו. ובזה הסתלק הספק של רבקה אמנו ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת תולדות ד"ה ויתרוצצו).

שלושת האבות הקדושים למדו חכמות וסודות בישיבת שם ועבר

ספרו של אדם הראשון (זוהר פרשת בראשית דף נה ע"ב ד"ה בשעתא ההיא) הנקרא גם 'ספר רזיאל המלאך', הגיע לאברהם אבינו על ידי רפאל המלאך ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י חלק א מערכת ת ערך תורה דף רמא ע"ב אות טז). וכבר כשהגיע לידיו היה אברהם יודע להסתכל בוֹ בכבוֹד קוֹנוֹ (זוהר פרשת בראשית דף נה ע"ב ד"ה בשעתא ההיא). ועוד אברהם הלך בעצמו ללמוד בישיבת שֵׁם ('זוהר חדש' פרשת נח דף כט ע"ב ד"ה אמר רבי יוחנן בן נורי. וראה גמ' יומא דף כח ע"ב שמשמע כי למד בישיבה) ועבר, והחכים בה הרבה בקבלה ('עבודת הקודש' לר' מאיר בן גבאי חלק ג, כא). וכך עשה גם עבדו אליעזר שהלך ולמד בישיבה של שם ועבר (עפ"י יומא דף כח ע"ב). ואחר כך אברהם כתב הרבה ספרים (רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק א, ג) וביניהם ספר קבלי עמוק בשם 'ספר היצירה' הכולל את תיאור מעשה היצירה והשתלשלות הנמצאים והקשר בין העליונים והתחתונים ('הכוזרי' מאמר ד' תחילת אות כה).

אברהם אבינו עשה משתה גדול כאשר נגמל יצחק, והזמין את כל גדולי הארץ וביניהם את שם ועבר ('ספר הישר' פרשת וירא ד"ה וישלח אבימלך, 'סדר הדורות' האלף השלישי ד"ה ויגמל). וכאשר הוא רצה לקחת את יצחק להר המוריה על פי ציווי ה' ולהקריבו, אמר לשרה אמו שהוא לוקח אותו ללמוד בישיבת שם ועבר, ועל ידי כך הסכימה שרה לשוֹלחוֹ ('סדר הדורות' האלף השלישי ד"ה ויהי יצחק). ואברהם העלים ממנה שהוא לוקח אותו כדי להקריבו בשעת העקידה ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת חיי שרה דף טו ע"א טור א ד"ה וא"כ מעתה קשה). אמנם אברהם אבינו לא שיקר וסוף דבר עשה כאשר אמר לשרה ('שמו אברהם' מערכת ע ערך עקידה דף קפו ע"א ד"ה ובענין יצחק), כי אחרי העקידה יצחק לא חזר לביתו ('תרגום יונתן' בראשית כב יט), אלא אברהם שלח אותו ('בראשית רבה' נו, יא) בלילה, מפני העין הרע ('דעת זקנים' מבעלי התוספות בראשית כב, יט ד"ה 'וישב אברהם'), אל בית מדרשו של שֵׁם ללמוד ממנו תורה ('בראשית רבה' נו, יא) באמצעות מלאכי עליון שהובילו אותו לבית המדרש. ושם הוא שהה שלש שנים (עפ"י 'תרגום יונתן' בראשית כב יט) ולמד את דרכי ה' יתברך ('סדר הדורות' האלף השלישי ד"ה ויעברו).

גם יעקב אבינו הלך ללמוד ב'ישיבת שם ועבר' ('זוהר חדש' פרשת יתרו דף נא ע"ב ד"ה 'ואתערו שופרה' מאמר סתרי תורה ואתה תחזה, ועפ"י יומא דף כח ע"ב) ושימש את שֵׁם ועבר ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת א אות א דף א ע"ב טור א) עוד לפני שהתחתן ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת י ערך יעקב), כי כאשר הוא היה בן שמונה עשרה שנה הוא נשלח ברצון יצחק אביו לישיבה, למשך שלשים ושתים שנה ('סדר הדורות' האלף השלישי ד"ה שלח). ויעקב הלך ללמוד עוד ארבע עשרה שנה נוספות בהיותו בן ששים ושלש, לפני שהגיע לביתו של לבן הארמי (רש"י בראשית כח, ט). וזה מה שנאמר "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה, כז), נאמר "אֹהָלִים" בלשון רבים לפי שלמד באוהל של שם ובאוהל של עבר (רש"י בראשית כה, כז), כאשר שבע שנים היה באוהל של שׁם ושבע שנים היה באוהל של עבר ('שפתי כהן על התורה' תחילת פרשת ויצא). ובאותה העת שׁם בן נח כבר לא היה נמצא בישיבה, היות שהוא נעלם מעיני בני אדם כשהיה יעקב אבינו בן חמשים שנה ('ספר הישר' על ספר בראשית).

יעקב אבינו היה עוסק בקבלה, ובידו היה את 'ספרו של אדם הראשון', 'ספרו של חנוך' ו'ספר היצירה' של אברהם אבינו, והוא התעלה הרבה בחכמה ('זוהר חדש' פרשת יתרו דף נא ע"ב ד"ה 'ספרא דאדם' מאמר סתרי תורה) עד שהיה שלם בחכמות של מעלה ובחכמה של מטה. לכן הוא גם נקרא "אִישׁ תָּם" (בראשית כה, כז) לפי שלימוּתוֹ בחכמות. והכל הוא למד בישיבה של שם ועבר ('השמטות הזוהר' בראשית סימן כא דף רנא ע"ב) וזכה שָׁם לכתרה של תורה ('נזר הקודש' על בראשית רבה סח, ג ד, דף שמב ד"ה ואמנם באמת) וגם כתב ספרים רבים ('לקוטי הלכות' לר' נתן חלק אורח חיים חלק ג' ראש חודש ו' אות מה ד"ה אך יעקב היתה). וכאשר יעקב היה צריך לצאת מ'ישיבת שם ועבר' שבה הוא נטמן ארבע עשרה שנה, היתה יציאתו קשה כי רגליו הורגלו ללכת לבית המדרש ולא היה יכול לעוקרם כדי לילך לחוּץ לדבר הרשוּת. מטעם זה נאמר "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (בראשית כח, י) כלומר שלא נאמר 'ויעקב יצא' שאז משמע שיציאתו היתה ברצונו הטוב, אלא נאמר "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב" שהוקדמה 'היציאה' והופרדה משמו, כדי ללמד שהיה בעל כורחו ('עיני העדה' למחבר לר' אליהו הכהן 'שבט מוסר' פרשת ויצא דף לח ע"א ד"ה ובזה נבא אל הענין).

יעקב אבינו לימד את בנו יוסף כל מה שהוא למד בישיבת שם ועבר ('בראשית רבה' פד, ח, 'ילקוט שמעוני' פרשת וישב רמז קמ ד"ה כי בן זקונים הוא לו, 'חומת אנך' להחיד"א תחילת פרשת ויצא אות ד"ה אלה תולדות, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב בחלק 'צאן יוסף' ד"ה ובפרשת ויגש) ובכלל זה את ידיעת החכמה בכ"ב אותיות התורה ('רבינו בחיי' בראשית לז, ג) ושאר חכמות, וסתרי תורה (רמב"ן בראשית לז, ג, ד"ה בן זקונים) וסימניה (עפ"י 'שמו אברהם' חלק ב דרוש א לשבת כלה דף מ ע"א ד"ה הלא מעתה). והוא מצא את יוסף משׂכיל ומבין סוֹד (ראה אונקלוס בראשית לז, ג), כאילו היה זקן וּשְׂבַע יָמִים על אף שלמעשה היה צעיר לימים. וזה מה שנאמר "כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ" (בראשית לז, ג), כי מסר דווקא "לוֹ" את החכמה שלמד (רמב"ן בראשית לז, ג, ד"ה בן זקונים) ועל ידי כך נהיה יוסף תלמיד חכם ('נפש כל חי' לר' חיים פאלאג'י מערכת יו"ד אות יג ד"ה יוסף הצדיק, 'בגדי אהרן' לר' אהרן דרשן פרשת ויגש דף לו ע"ב טור ב ד"ה ועוד טעם נכון) וגדול בתורה ('ויוסף אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת ר אות י). והאחים התקנאו ביוסף על שאביהם בחר דווקא בו לקבל את הסודות שלמד בישיבת שם ועבר, ולא מסר אותם להם ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת ויחי ד"ה ואני נתתי).

וזה הטעם שהמלאך גבריאל שהוא שר 'הגבורה' נעשה לרבו של יוסף הצדיק, היות שהתורה שהיתה ביוסף ניתנה ב'אֵשׁ' שנאמר "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ" (דברים לג, ב) ('נפש כל חי' לר' חיים פאלאג'י מערכת יו"ד אות יג ד"ה יוסף הצדיק) והתורה גם נקראת 'עוז' שהוא לשון 'גבורה' (עפ"י ספר 'התניא' חלק ד, י ד"ה 'כי הנה מודעת' וכתב שם שהיא גם ניתנה מפי 'הגבורה'). וכיון שגבריאל היה רבו, לכן הוא כיון את יוסף בדרך כאשר חיפש את אֶחָיו שנאמר "וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן" (בראשית לז, יז) (ראה רש"י בראשית לז, יז). וכן גבריאל המלאך סירס את פוטיפר כאשר ביקש לקלקל בעבירה עם יוסף (ראה גמ' סוטה דף יג ע"ב בשם רב). וגבריאל המלאך גם בא בדמות איש ולימד על יוסף סנגוריא אצל המלך במצרים אחרי המקרה עם אשת פוטיפר, באומרו כי בגדיו הקרועים של יוסף הם הסימן שאשת פוטיפר ניסתה לקלקל עמו ולא להיפך. ועל ידי דבריו יוסף ניצל מהריגה (ראה 'חזקוני' בראשית לט, כ ד"ה אסורי המלך). ועוד גבריאל המלאך הוא זה שלימד את יוסף שבעים לשון לפני שבא אל פרעה מלך מצרים (ראה גמ' סוטה דף לו ע"ב) ('נפש כל חי' לר' חיים פאלאג'י מערכת יו"ד אות יג ד"ה יוסף הצדיק).

משה רבינו ראה בספרו של אדם הראשון שבצלאל יבנה את כלי המשכן

כאשר עלה משה רבינו למרום הראה לו הקב"ה את צורת כלי המשכן וציוה אותו "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר" (שמות כה, לא) "וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים" (שמות כה, כג) "וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת" (שמות ל, א) וכך ציוה על כל מעשה המשכן. והיה סבוּר משה רבינו שהוא בעצמו עושה אותם, עד שאמר לו הקב"ה אתה מלך ודרכו של מלך לצוות אחרים לעשות, לכן אין לך רשות לעשותם. ולא ידע משה רבינו את מי לצוות לעשותם. ואז הראה לו הקב"ה את ספרו של אדם הראשון, וראה בו משה רבינו את כל הדורות שעתידים לעמוד מבראשית עד תחית המתים – כל המלכים המנהיגים והנביאים. ושם הוא ראה שנתקן מראש על ידי הקב"ה כי בצלאל הוא זה שיבנה את כלי המשכן כפי שנאמר "רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה" (שמות לא, ב) ('שמות רבה' מ, ב) ואז משה רבינו הבין.

וכאשר היה צריך משה רבינו לבחור את שׂרי האלפים ושׂרי המאות שישפטו את ישראל כפי שיעץ לו יתרו שנאמר "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת" (שמות יח, כא) היה צריך משה רבינו להבין ב'חכמת הפרצוף' שבספרו של אדם הראשון כדי לזהות את האנשים המתאימים, אך התקשה בחכמה הזאת. עד שבא הקב"ה ולימדו על ידי שהוא בירר עבור משה רבינו את האנשים שנראו בפרצופיהם כראויים להיות שׂרי ישראל. וזה כוונת לשון הפסוק "וְאַתָּה תֶחֱזֶה" (שמות יח, כא) שמתייחס לה' יתברך. ואז משה רבינו למד את חכמת הפרצוף והעמיק בה (זוהר פרשת יתרו דף ע ע"א ד"ה 'אוליפנא' מאמר רזין דרזין) כפי שמאוחר יותר זכה גם האר"י ז"ל לדעת אותה (עפ"י הגהות מהרח"ו על זוהר פרשת יתרו דף ע ע"ב אות א). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.