פרשת לך לך – גלגול אדם הראשון באברהם אבינו

אברהם אבינו נקרא בשם "הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים" (יהושע יד, טו) ('בראשית רבה' יד, ו, 'שמות רבה' כח, א) משום שהוא היה ראוי להיברא לפני אדם הראשון. אך הקב"ה עיכבו ולא ברא אותו בתחילת הבריאה, כדי שאם יקלקל אדם הראשון יוכל אברהם לבוא אחריו ולתקן. ואם היה בורא את אברהם בתחילה, הרי שלא היה מי שיתקן אחרי אדם הראשון ('בראשית רבה' יד, ו. ראה ביאור 'אשד הנחלים' על 'בראשית רבה' יד, ו ד"ה שמא יקלקל).

ויש להתבונן, כיצד הצליח אברהם אבינו לתקן על ידי מעשיו ופעולותיו את מה שקלקל אדם הראשון באכילת עץ הדעת טוב ורע?

אכילת עץ הדעת גרם לפגם של עבודה זרה עבור אדם הראשון

הקב"ה ציוה את אדם הראשון שלא יעבוד עבודה זרה כפי שלמדו רבותינו מהפסוק "וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (בראשית ב, טז-יז) (גמ' סנהדרין דף נו ע"ב, זוהר פרשת בהר דף קיא ע"ב ד"ה 'ובגין דא' רעיא מהימנא), "וַיְצַו ה' אֱלֹהִים" – שציוה את אדם הראשון על אלהותו, שלא ימירנו באל אחר (רש"י בגמ' סנהדרין דף נו ע"ב ד"ה אדם הראשון), כאשר עיקר צִוּוּיוֹ לאדם וחוה היה בזה שיקיימו את מאמר ה' ולא יאכלו מהעץ שעליו נאמר "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (עפ"י 'צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת חיי שרה פרק כג, יט ד"ה 'ובמדרש הנעלם אמרו ואחרי כן').

וכאשר הנחש ניסה להסית את אדם וחוה ואמר להם שהם אינם צריכים לשמוע לציווי אלקים בְּעִנְיַן עץ הדעת "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג, ה), הוא הוסיף שאם יֹאכלו אז גם הם יוּכלו ליצור עולמות כמו הבורא (ראה רש"י בראשית ג, ה), ודבריו היו כפירה גמורה באלהות ה' יתברך. ולכן כאשר אדם הראשון אכל מעץ הדעת כפי עצת הנחש ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין פרשת תולדות אות ט ד"ה ואחר כך אמרו) ועבר בזה על ציווי אלהותו של ה' (זוהר פרשת בהר דף קיא ע"ב ד"ה 'ובגין דא' רעיא מהימנא), אז נפגמה מחשבתו ('פרי צדיק' פרשת תולדות אות ט ד"ה ואחר כך אמרו. ראה 'תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קב ע"ב ד"ה ובגין דא כד) והוא נעשה לעובד עבודה זרה ('אור החמה' על זוהר פרשת בהר דף קיא ע"ב ד"ה 'אעבר עליה' מהרמ"ק), וגרם שלאחר מיתתו ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ד פרק יז ועיי"ש) תתגבר 'העבודה זרה' בכל העולם כולו ('מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ר' אליהו הכהן ענף אבות ד"ה מכאן תראה שהאבות).

בתחילה קומתו של אדם הראשון היתה מן הארץ עד השמים (ראה גמ' חגיגה דף יב ע"א) והיתה אימתו מוטלת על הבריות ('שפתי כהן על התורה' פרשת לך לך על הפסוק 'וישמע אברם'). לכן טעו בו כל הבריות והיו משתחוות לו ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק יז) ואומרות לפניו "קָדוֹשׁ!" ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על 'בראשית רבה' סג, ב ד"ה ואמנם בעיקר) ובזה עשו אותו ל'עבודה זרה'. ואף שאדם הראשון לא קיבל ('פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן שלישי ד"ה אבל דבר זה אין לאוקמי, 'זרע ברך' לר' ברכיה ברך פרשת תולדות מהדורא בתרא דף י ע"א טור ב ד"ה 'וזה שהשיבו לו' מהרמ"ע מפאנו) וגם החזירם למוטב על ידי שזרז אותם להשתחוות לפני ה' ולא לפניו ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק יז) ואמר להם "אני ואתם נלביש גֵּאוּת למי שאמר והיה העולם!" ('ארבע חרשים' לר' יששכר בער בן ר' אלחנן פרק לט כסא דוד דף סד ע"א ד"ה ואיתא בגלי רזיא), עם זאת היה לו בזה סרך חטא של 'עבודה זרה' ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק יז) במה שעלה על דעת הבריות לקבלו לשם אלהות ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך פרשת תולדות מהדורא בתרא דף י ע"א טור ב ד"ה 'וזה שהשיבו לו').

נפש אדם הראשון התגלגלה בתוך גופו של אברהם אבינו כדי להיתקן

חלק 'הנפש' ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת ויגש סימן מז ד"ה צריך להבין, 'מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג סוף פרק כז) של אדם הראשון התגלגלה באברהם אבינו ('תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קב ע"ב ד"ה ובגין דא כד, 'תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קיא ע"ב ד"ה בגין דא, 'תיקוני הזוהר' תיקון תיקונא תניינא דף קלט ע"א ד"ה ועוד נסיונא) על מנת לתקן את החטא של עבודה זרה ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת ויגש סימן מז ד"ה צריך להבין, 'שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל דף נה ד"ה אמר שמואל. וראה 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת ויגש סימן מז ד"ה 'צריך להבין' לגבי שאר האבות איזה חלקים רוחניים הם תיקנו באדם הראשון) והצטרפה לנשמתו של אברהם אבינו שהיתה בגופו ('יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק יז אות קטנה י). וזה נרמז בשמו 'אברהם' שמתחלק לתיבות 'אבר-מה' כאשר התיבה 'מה' היא גמטריא 'אדם' ('שפתי כהן על התורה' פרשת לך לך ד"ה ובזוהר לא אמר). (להרחבה על תיקון חלקי 'הרוח' ו'הנשמה' של אדם הראשון ראה אחד ממאמרינו לפרשת לך לך – 'גלגול אדם הראשון ביצחק אבינו', ובאחד ממאמרינו לפרשת מקץ – 'גלגול אדם הראשון ביעקב אבינו').

אדם הראשון התחיל להיתקן אצל אברהם אבינו ('מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא בחלק 'שפתי צדק' פרק לג ד"ה אך אברהם), לכן אברהם נקרא בשם "הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים" (יהושע יד, טו) ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת בא אופן הי"ב ד"ה הטעם העשירי לפי שאברהם, 'ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן תחילת פרשת חיי שרה דף יז ע"א ד"ה להבין סמיכות, 'גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן בחלק ג' דרוש ל במדבר דף נז ע"א טור ב' ד"ה אמנם יש עוד) וכן הוא נקרא 'אברהם אבינו' על שם 'האב' הראשון שהוא אדם הראשון ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת ויגש סימן מז ד"ה 'צריך להבין'). וכשם שנאמר על אדם הראשון לשון "תַּרְדֵּמָה" בפסוק "וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל

הָאָדָם וַיִּישָׁן" (בראשית ב, כא) כך נאמר גם על אברהם אבינו "וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם" (בראשית טו, יב), לפי שהוא תיקוּנוֹ (עפ"י 'ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת לך לך על הפסוק 'אחר הדברים האלה' ועיי"ש הטעם. וראה 'ליקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל ליקוטים מעץ חיים דף כו ע"ב ד"ה טעם למה).

לכן הקב"ה אמר לאברהם אבינו "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א), כלומר תלך אל ארץ ישראל שהיא הארץ שמשם לוּקח עפרו של אדם הראשון שהוא עפרך, על מנת לזקק אותו (שפתי כהן על התורה' פרשת לך לך על הפסוק 'ויהי לשבעת הימים'). וכשם ש'גן עדן' היה מקומו של אדם הראשון בחייו כפי שנאמר "וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב, טו) ורק מחמת עוונותיו גוּרש משם, כך ניתנה ארץ ישראל הקדוֹשה לאברהם אבינו אשר בה יְקֻיַּם לעתיד לבוא "וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן" (יחזקאל לו, לה) ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת לך לך אות ו ד"ה תכלית בריאת העולם) (להרחבה על גן עדן ראה אחד ממאמרינו לפרשת בראשית – 'נשמות בני האדם בגן עדן').

אדם הראשון קלקל כאשר שמע לקול אשתו וכפי שהוכיחו ה' יתברך "וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (בראשית ג, יז), לכן בא אברהם ותיקן על ידי שלא רצה לשמוע לקול שרה אשתו עד שציוה אותו הקב"ה "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (בראשית כא, יב), והוא גם לא הביט ביופיה ולא הכירה עד שהגיעו למצרים כפי שאמר לה שם "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ" (בראשית יב, יא) ('גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן חלק א' פרשת האזינו דף צז ע"ב סוף ד"ה עוד יובנו הפסוקים האלו). וכיון שאדם הראשון משך אל העולם תרי"ב 'קליפות' על ידי אכילתו מעץ הדעת, וכפי שרמזו רבותינו כשאמרו עליו שהיה 'מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ' (ראה גמ' סנהדרין דף לח ע"ב בשם ר' יצחק), לכן בא אברהם אבינו ותיקן מצות מילה הנקראת 'ברית' שעל ידה נכרתים אותן הקליפות. וכן אברהם קיים את כל המצוות שהן במספר תרי"ג אשר מתגברות על תרי"ב קליפות ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק יז דף מד ד"ה 'והטעם שהמילה').

כאשר אדם הראשון נוצר הוא מָלָךְ על כל העולם כולו ('שפתי כהן על התורה' פרשת לך לך על הפסוק 'ואברם כבד מאד במקנה ובכסף') והקב"ה העבירו והראה לו את כל המקומות בעולם, היכן מקום נטיעה ומקום זרע ('בראשית רבה' יט, ג) ומקום מוצא הכסף והזהב והאבנים הטובות ('שפתי כהן על התורה' פרשת בראשית על הפסוק 'והנחש היה ערום'). וכיון שאדם הראשון התגלגל באברהם אבינו, לכן אברהם ידע איפה הוא מקום הכסף והזהב בעולם כפי שהראה לו הקב"ה בגלגולו הקודם. והוא היה לוקח מאותם מקומות כדי להאכיל לכל באי עולם כפי רצונם על מנת שיכירו יִחוּדוֹ של מקום. מטעם זה אף שאברהם לא היה בעל מלאכה או סחורה וגם לא ירש את אביו שהיה מוכר פסלים לעבודה זרה, עם כל זאת הוא היה בעל ממון רב מאד כפי שנאמר עליו "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב" (בראשית יג, ב). וכן אמר אליעזר עבד אברהם למשפחתה של רבקה "וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי: וה' בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים" (בראשית כד, לד-לה) ('שפתי כהן על התורה' פרשת לך לך על הפסוק 'ואברם כבד מאד במקנה ובכסף').

אברהם שבר אלילים ונזרק לכבשן האש לתקן את נפש אדם הראשון

כיון שאדם הראשון היה בחינת עובד עבודה זרה, לכן אברהם אבינו שהיה בו את נפש אדם הראשון נולד דווקא לאביו שהיה כומר לעבודה זרה ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל על ספר איוב ד"ה ועוד זה, 'חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי מעין חמישי נהר כה ד"ה ודע כי), ונקרא אביו בשם 'תרח' שזה אותיות 'רתח', משום שהרתיח את הקב"ה על שעבד עבודה זרה ('ילקוט חדש' ערך 'אדם והדורות עד נח' אות עח). ואף על פי כן בנו אברהם גילה את אלוקיו ('שער המצוות' להאר"י ז"ל הקדמה אות ג ד"ה השם) והאמין בהקב"ה, בעוד שלא היה בעולם עוד אף מאמין כמותו שנאמר "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם" (יחזקאל לג, כד) (זוהר פרשת לך לך דף פה ע"ב ד"ה דבר אחר כתפוח בעצי היער). וכפי שנרמז בשמו 'אברהם' – שלא היה אב או רב שלמד עמו, אלא רק למד מעצמו ('שער המצוות' בהקדמה אות ג ד"ה השם).

בשעה שתרח נתן לאברהם למכור פסלים של עבודות זרות בשוק, הלך אברהם ושבר אותם וביטל את כל עבודת האלילים שהיתה בשוק וקידש את שם ה' ('תנא דבי אליהו' בחלק 'אליהו זוטא' פרק כה אות ה ד"ה 'וכיון שמגיע' ועיי"ש). כשראו משפחתו שהוא לא מוכר את הפסלים, הם החליטו לשים אותו כומר לעבודה זרה, להאכיל את הפסלים להשקות אותם ולנקות לפניהם. וכאשר ראה אברהם שהוא שׂם לפני הפסלים אוכל ושתיה ואף אחד מהם לא נוטל כלום, לקח מקל ושבר את כולם והשליך אותם לתוך מדורת האש והיה יושב סמוך אליהם לראות אותם נשרפים ('תנא דבי אליהו' בחלק 'אליהו זוטא' פרק כה אות ח ד"ה באותה שעה). ובזה ששבר את הצלמים של העבודה זרה ואיבד את מזונותיהם הוא חזר בתשובה ותיקן מה שחטא ב'עבודה זרה' בהיותו בגלגול אדם הראשון (זוהר פרשת בהר דף קיא ע"ב רעיא מהימנא ד"ה ובגין דא).

אברהם אבינו נאסר למשך עשר שנים על מעשיו ולאחריהן הוציאו אותו לכבשׁן האש להישרף. ואז כפתו ועקדו אותו והניחוהו על הארץ, והקיפו סביבו עצים מארבע רוחות ברוחב וגובה של חמש אמות מכל צד. באותה שעה התגלגלו רחמיו של הקב"ה לרדת בעצמו ולהצילו. אבל אז קטרגו מלאכי השרת לפי הקב"ה ואמרו לו שאצל אדם הראשון הוא השפיל את דעתו עמו ועשה לו חופה בגן עדן ולבסוף עבר על מצוותיו, שמא גם עתה הוא ישפיל את דעתו ללכת להציל את אברהם ובסוף אברהם יעבור על המצוות כמו שעשה אדם הראשון! אך ה' לא קיבל את טענתם, וענה להם "אברהם זה קידש את שמי בעולם והוא עתיד לקדש את שמי בעולם" ומיד ירד בעצמו להצילו מתוך כבשן האש ('תנא דבי אליהו' אליהו זוטא פרק כה אות י-יא ד"ה מיד כפתוהו) ולא שלח לכך מלאך ('תיקוני הזוהר' תיקונא תניינא דף קלט ע"ב ד"ה ואשתזב) שנאמר "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים" (בראשית טו, ז) ('תנא דבי אליהו' בחלק 'אליהו זוטא' פרק כה אות י ד"ה מיד כפתוהו).

כאשר אברהם אבינו מסר את נפשו והושלך לכבשן האש, הוא קיים בעצמו את הציווי "פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ" (דברים ז, כה) (זוהר פרשת בהר דף קיא ע"ב ד"ה 'במאי בגין' רעיא מהימנא, 'שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל דף נה ד"ה אמר שמואל מצאתי כתוב) וכיפר על עוון עבודה זרה שהיה לאדם הראשון ('שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל דף נה ד"ה 'אמר שמואל מצאתי כתוב' עיי"ש, 'מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא בחלק שפתי צדק פרק לג ד"ה אך אברהם, 'זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת בראשית דף ז ע"א ד"ה מדרש ילקוט האדם הגדול בענקים) בימי בראשית, מחמת מה שביקשו כל הבריות להשתחוות לו ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק יז) כי עבודה זרה של ישראל אין לה תיקון אלא דווקא בשריפה ('פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן שביעי ד"ה והנה על פי כללים). ואם בימי בראשית אדם הראשון היה חלילה עובד עבודה זרה ממש, הרי שאברהם אבינו אכן היה נשרף בתוך כבשׁן האש (עפ"י 'תיקוני הזוהר' תקונא תניינא דף קלט ע"א ד"ה ועוד נסיונא דתלת).

אחר כך כאשר אברהם אבינו התפלל על העיר סדום, הוא הזכיר את זכויותיו הללו ('יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' חלק ג פרק יז) כפי שנאמר "וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית יח, כז), "עָפָר" – מהיצירה הראשונה של נפש אדם הראשון, כאשר הוא היה בתוך גופו של אדם הראשון שנוצר מן העפר ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק יז) ושחזרה לתוכו בגלגול בסוד "וְאָדָם עַל עָפָר יָשׁוּב" (איוב לד, טו), ושעליה נגזר בראשית הבריאה "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג, יט) ('מגלה עמוקות' על התורה לר' נתן נטע שפירא פרשת וירא ד"ה וירא אליו ה'). "וָאֵפֶר" – מֵאוּר כַּשְׂדִּים, שנזרק אז לכבשׁן האשׁ ('מאמר חיקור דין' חלק ג פרק יז).

'העץ' של אברהם אבינו היה תיקון לחטא 'עץ הדעת' של אדם הראשון

אברהם אבינו היה עוסק בתיקון אדם ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת וירא ד"ה ואל הבקר רץ אברהם) וחוה, ביחד עם שרה אמנו ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת חיי שרה פרק כג, יט ד"ה 'ובמדרש הנעלם אמרו ואחרי כן קבר אברהם'). לכן כיון שאדם הראשון חָטָא בעץ הדעת כפי שנרמז קלקולו בפסוק "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ, יט) ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת וירא ד"ה 'והענין כי ביחוד') וגרם להתגברות העבודה זרה בעולם ('מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ענף אבות ד"ה לוחות הברית), לכן ביקש אברהם אבינו לתקן את עוונו בדבר שהוא קלקל ('באר מים חיים' לר' חיים טירר מצ'ירנוביץ פרשת וירא ד"ה ואפשר לומר שמה שאמר), כלומר על ידי עץ אחר (זוהר פרשת וירא דף קב ע"ב ד"ה ותא חזי כד, 'מדרש תלפיות' ענף אבות ד"ה לוחות הברית), וניסה לשתול עץ משלו בכל מקום שהיה גר שם, אך לא היה עולה לו כראוי. ורק בשעה שהגיע לארץ ישראל הוא הצליח לשתול אותו (זוהר פרשת וירא דף קב ע"ב ד"ה תא חזי).

בעץ הזה היה אברהם מבחין בעוברים ושבים על מנת להשיבם אל ה' ('באר מים חיים' פרשת וירא ד"ה ואפשר לומר שמה שאמר) ולהחזירם למוטב, וכפי שנאמר "וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵ-ל עוֹלָם" (בראשית כא, לג) ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת חיי שרה פרק כג, יט ד"ה 'ובמדרש הנעלם אמרו ואחרי כן קבר אברהם'). שכאשר היה מגיע אליו אדם שהאמין בהקב"ה, אז האילן היה פורשׂ את ענפיו וחופה על ראשו ועושה לו צל נאה. אך כאשר הגיע אדם שהיה מאמין בעבודה זרה, אז האילן היה מסלק את ענפיו מעליו ומעלם למעלה, ואברהם היה יודע שאדם זה עובד עבודה זרה והיה מזהיר אותו לפרושׁ ממנה. ולא היה אברהם זז משם עד שהיה נעשה אותו האדם מאמין בהקב"ה (זוהר פרשת וירא דף קב ע"ב ד"ה תא חזי אילנא) ומתגייר ('מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ענף אבות ד"ה לוחות הברית). ואחר כך היה נותן לו ולשאר האורחים לאכול, כדי לתקן את מה שחטאו אדם וחוה באכילת עץ הדעת טוב ורע ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת חיי שרה פרק כג, יט ד"ה 'ובמדרש הנעלם אמרו ואחרי כן קבר אברהם').

וכך עשה אברהם גם עם שלשת האנשים שבאו אליו שנאמר "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ: יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ" (בראשית יח, ב-ד) "וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ" – על מנת לבדוק אותם (זוהר פרשת וירא דף קב ע"ב ד"ה תא חזי דאפילו), וכן אמר "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם" – על מנת לבטל מהם עבודה זרה ('ספר הליקוטים' למחבר 'סדר הדורות' ערך אבות אות רחצ ד"ה ולמה אמר אברהם). והוא לא נתן לאורחיו הרבה מים לרחוץ את רגליהם אלא רק "מְעַט מַיִם", כי לא היתה כוונתו לשם נקיוּת אלא כדי לבטל מהם את 'העבודה זרה' ('ספר הליקוטים' למחבר 'סדר הדורות' ר' יחיאל היילפרין ערך אבות אות רחצ ד"ה ולמה אמר אברהם) שהיו הערביים רגילים להשתחוות לאבק רגליהם (רש"י בראשית יח, ד), ולדבר הזה הספיק מעט מים ('ספר הליקוטים' מחבר 'סדר הדורות' ערך אבות אות רחצ ד"ה ולמה אמר אברהם) כי די לעובד עבודה זרה לבטל את העבודה זרה בדבר מועט ('כלי יקר' בראשית יח, ד ד"ה יוקח נא).

אברהם אבינו אמר לאורחים "וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ" (בראשית יח, ד) גם כדי לתקן בזה את חטא אדם הראשון ('מדרש תלפיות' ענף אברהם ד"ה האילן שהיה אצל, עפ"י 'מגלה עמוקות' לר' נתן שפירא פרשת וירא על הפסוק 'והענין כי ביחוד', 'זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת בראשית דף ז ע"א טור ב ד"ה מדרש ילקוט האדם), ולזה נאמר "וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ" (בראשית יח, ח) כי בעץ נכשלו אדם וחוה, ועל ידי העץ נתקנו אצל אברהם אבינו (עפ"י 'צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת חיי שרה פרק כג, יט ד"ה 'ובמדרש הנעלם אמרו ואחרי כן קבר אברהם'). ונרמז התיקון שעשה אברהם אבינו לחטא אדם הראשון בסופי התיבות שבפסוק "וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ" (בראשית יח, ח) (בראשית יח, ח) שזה יוצא 'אדם' ('מגלה עמוקות' פרשת וירא על הפסוק 'והענין כי ביחוד', 'מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת בא אופן הי"ב ד"ה הטעם העשירי).

אברהם גייר את אותם בני אדם שנשמותיהם התקלקלו בחטא אדם הראשון

אברהם אבינו ידע שכאשר חָטָא אדם הראשון, חטאו עמו כל הבריות שעתידות לצאת ממנו. והיות שידע שהוא עצמו מתקן את אדם הראשון, על כן הוא היה מגייר ('שפתי כהן על התורה' פרשת לך לך ד"ה ובזוהר לא אמר) ומכניס מאות ואלפים תחת כנפי השכינה ('נשמת חיים' מאמר ראשון פרק חמישי ד"ה אברהם אבינו נקרא) כדי לתקן את אותן הבריות ('ילקוט דוד' פרשת לך לך ד"ה 'לפי שהיה אברהם' בשם השל"ה), וכל מי שגייר היו נשמות שהתקלקלו מחמת החטא של אדם הראשון, ועתה הוא החזירם לַקְּדֻשָּׁה ('המאיר לארץ' לר' מאיר ביקייאם פרשת לך לך מ"ר פי' ט"ל ד"ה מעתה דף ח ע"א ועיי"ש) ועליהם נאמר "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן" (בראשית יב, ה) ('בראשית רבה' פד, ד).

על אף שאברהם אבינו ידע שהוא מכניס את עצמו בסכנה עצומה, הוא היה מכריז בכל מקום בשם ה' א-ל עולם ('נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר ראשון פרק חמישי ד"ה אברהם אבינו נקרא) והודיע לכל באי עולם את האמונה בו יתברך ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר פרשת וירא דף קב ע"א ד"ה בשעתא) עד אשר נתברך שמו של הקב"ה בפי כל הבריות ('תנא דבי אליהו' בחלק אליהו זוטא פרק כה אות ב ד"ה אבל כיון שנולד). ובכלל זה הצליח להחזיר בתשובה את תרח אביו, והכניס את אמו ואת כל ראשי הדור ההוא לגן עדן (זוהר פרשת בהר דף קיא ע"ב ד"ה 'במאי בגין' רעיא מהימנא).

לכן אמרו רבותינו ש'אבן טובה' היתה תלויה על צוארו של אברהם אבינו וכל הרואה אותה היה מתרפא (ראה גמ' בבא בתרא דף טז ע"ב), והכוונה היא ללשונו התלויה בצווארו שהיתה מרפא את כל חוליי הנפש שהם האמונות הרעות ('עבודת הקודש' לר' מאיר בן גבאי חלק ג פרק י ד"ה וזו היא המרגלית, 'עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד ראשון סימן ה ד"ה ולפיכך כל חולה), לפי שאין 'חוֹלֶה' יותר מאדם שלא יודע את מי הוא צריך לעבוד בעולם הזה ('עמודיה שבעה' עמוד ראשון סימן ה ד"ה ולפיכך כל חולה). וב'אבן הטובה' הזאת רמזו רבותינו גם על הנפש של אדם הראשון שהיתה נמצאת בתוך אברהם אבינו ('יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק יז אות קטנה י, עפ"י 'מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג סוף פרק כז).

המלכים יצאו למלחמה על מנת למנוע את אברהם מלגייר עובדי עבודה זרה

כאשר ראו המלכים "אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם" (בראשית יד, א) שאברהם אבינו מוציא את כל בני העולם מעבודה זרה ומכניס אותם אל עבודת הקב"ה, הם התחברו יחדיו והחליטו להעביר את אברהם אבינו מן העולם, ויצאו למלחמה על מנת לתפוס אותו. וכאשר הם נלחמו בסדום כפי שנאמר "וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ" (בראשית יד, י) הם ראו שם את לוט בן אחיו של אברהם שהיה דומה במראהו לאברהם אבינו (ראה רש"י בראשית יג, ח), וחשבו שהצליחו לתפוס את אברהם עצמו, לכן הם מיד סיימו את המלחמה והלכו להם שנאמר "וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ" (בראשית יד, יב) (זוהר פרשת לך לך דף פו ע"ב ד"ה ותא חזי).

בתחילה אברהם לא התכוון להילחם עם המלכים ולא סמך על הנס, אלא לקח ממון רב על מנת לפדות את לוט מידם. אך כאשר יצא לדרך, הוא ראה שהשכינה מאירה לפניו וחֵילוֹת של מלאכי מעלה נמצאים סביבו אז הוא החליט לרדוף אחריהם (זוהר פרשת וירא דף קיב ע"ב ד"ה רבי יצחק אמר). והקב"ה עשה לו נס וקפצה לו הדרך ('שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל דף מח טור א ד"ה ובזה יתישב). וכאשר הגיע אליהם, הם ראו אותו והיו פוחדים ממנו מאוד בגלל החלק הרוחני של אדם הראשון שהיה בו ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן פרשת לך לך על הפסוק 'וישמע אברם') ושהתלבש בדמותו באותה העת ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י חלק א' מערכת מ' ערך מלחמת המלכים ד"ה 'ותביט עיני'), כמו שכל הברואים בימי בראשית היו יראים מאדם הראשון ('ילקוט דוד' פרשת לך לך ד"ה 'לפי שהיה אברהם' בשם השל"ה הקדוש). וזה נרמז בפסוק שנאמר על מלחמת המלכים של אברהם אבינו "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ" (ישעיה מא, ב), שהתיבות "מִי הֵעִיר" הן בגמטריא 'אדם' ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י חלק א' מערכת מ' ערך מלחמת המלכים ד"ה 'ותביט עיני' והוסיף שלקח עמו את אליעזר עבדו לסימן טוב שהאל יהיה בעזרו כפי שמו 'אלי-עזר' עיי"ש).

אברהם היה רודף אחריהם באותו הלילה (זוהר פרשת וירא דף קיב ע"ב ד"ה רבי יצחק אמר) והקב"ה היה נלחם בשבילו ומפילם לפניו ('שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל דף מח טור א ד"ה ובזה יתישב) והורג בהם שנאמר "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק" (בראשית יד, טו), לא כתוב "בלילה" אלא "לַיְלָה" כי הכוונה להקב"ה שחילק אז את הרחמים מן הדין והכה אותם (זוהר פרשת וירא דף קיב ע"ב ד"ה רבי יצחק אמר וד"ה דבר אחר). וגם כאשר זרקו על אברהם אבינו חרבות וחצים הם היו כולם הופכים בדרך נס לעפר וקש. וכשראה זאת אברהם, הוא לקח את אותו העפר והקש שנעשו מן החרבות והחצים, וזרק עליהם והם חזרו להיות חרבות וחצים שהרגו בהם (ראה 'בראשית רבה' מג, ג ד"ה אמר רבי ראובן). וזה מה שנאמר "יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ" (ישעיה מא, ב), כלומר אותה החרב שנעשתה "כֶּעָפָר" בשעה שהשליכו אותה עליו, הפכה עתה להיות "חַרְבּוֹ" ('צוארי שלל' להחיד"א על הפטרת לך לך אות ג בשם מחבר שו"ת בית דוד). וכל אלו שאברהם רדף אחריהם נפלו בידיו ('זוהר חדש' פרשת חקת דף פו ע"א ד"ה חציך שנונים).

מלחמת אברהם במלכים היתה סימן למלחמת 'גוג ומגוג' שתהיה לעתיד לבוא כי 'מעשה אבות סימן לבנים' (ראה רמב"ן בראשית יב, י) ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק א' דרוש ה' לפרשת לך לך דף יא ע"א טור ב ד"ה למדנו מכל), וכמו שבאו ארבעה מלכים על אברהם להילחם עמו כך גם עתידים לבוא כל ארבע מלכויות יחד עם גוג ומגוג על ישראל ('מדרש לפירושים' לר' אליעזר פישל מסטריזוב בדרוש הארבעים משיח דף קפה ע"ב טור ב ד"ה 'ומה שאחז"ל וכן באו על אברהם' וד"ה 'וז"ס מן הארץ ההיא' וד"ה ובזה מבואר היטב) כדי להילחם בהם שנאמר "וְעַתָּה נֶאֶסְפוּ עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים" (מיכה ד, יא). אך אותם מלכויות לא יֵדְעוּ את מחשבות ה', שכל בואם הוא על מנת ליטול את עונשם על מה שהרעו לישראל והחריבו את בית המקדש. וכמו שנפלו המלכים בידי אברהם, כך יהיה באחרית הימים לבניו שכל האומות סופם יהיה להכרית ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק א' דרוש ה' לפרשת לך לך דף יא ע"א טור ב ד"ה למדנו מכל). וזה יהיה על ידי המשיח (עפ"י 'אלון בכות' לר' בנימין הכהן דף נב ע"א על הפסוק 'ישב בדד' ד"ה ישב בדד) שהוא גלגול אדם הראשון (עפ"י 'ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל סימן י"ו ד"ה ולכן אמר בקרובי). וכנגד מה שאברהם השליך עפר וקש אשר נעשו לחרבות וחִצִּים, הרי שמשיח יהרוג את האומות באמרי פיו ('אלון בכות' לר' בנימין הכהן דף נב ע"א על הפסוק 'ישב בדד' ד"ה ישב בדד).

בעקבות מעשיו של אברהם אבינו התיישבה נפש אדם הראשון בעולם הבא

כאשר נכנס אברהם אבינו בחייו לתוך מערת המכפלה הוא ראה שם אוֹר, ועפר הארץ הוּרַם והתגלו לפניו שני קברים. אז עלה (זוהר פרשת חיי שרה דף קכח ע"א ד"ה ותא חזי כד) סוד חלק 'הנפש' ('אור החמה' על זוהר פרשת חיי שרה דף קכח ע"א ד"ה 'אסתלק אדם' מהרמ"ק) של אדם הראשון (זוהר פרשת חיי שרה דף קכח ע"א ד"ה ותא חזי כד) השוֹכנת בדקוּת על הקבר ('אור החמה' על זוהר פרשת חיי שרה דף קכח ע"א ד"ה 'אסתלק אדם' מהרמ"ק), אשר עליה נאמר "וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם" (בראשית כג, כ) שהיא קימתו של אדם הראשון לפני "אַבְרָהָם" ('אור החמה' על זוהר פרשת חיי שרה דף קכח ע"א ד"ה 'אסתלק אדם' מהרא"ג). ואמר אדם הראשון לאברהם, כי מיום שהוא נקבר שם על ידי הקב"ה, הוא לא נכנס פנימה לַקְּדֻשָּׁה ('אור החמה' על זוהר פרשת חיי שרה דף קכח ע"א ד"ה 'אסתלק אדם' מהרמ"ק) כלומר למקומו הראוי בגן עדן ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת חיי שרה דף קכח ע"ב אות ג ד"ה 'פי' שלא נכנסו' עפ"י זוהר חדש), מפני שקלקל את העולם בחטאו, ומאז הוא ממתין עד אשר ייצא מזרעו מי שיתקן אותו ('אור החמה' על זוהר פרשת חיי שרה דף קכח ע"א ד"ה 'אסתלק אדם' מהרמ"ק).

אדם הראשון שמח כאשר ראה שאברהם בא אליו ('דרך אמת' למהרח"ו על זוהר פרשת חיי שרה דף קכח ע"א אות א) ואמר לו כי כעת שהוא נולד (זוהר פרשת חיי שרה דף קכח ע"א ד"ה ותא חזי כד) הרי שעל ידו יהיה תיקונו ('אור החמה' על זוהר פרשת חיי שרה דף קכח ע"א ד"ה 'אסתלק אדם' מהרמ"ק) וקיומו, וקיום לכל העולם (זוהר פרשת חיי שרה דף קכח ע"א ד"ה ותא חזי כד) והוא יוכל להתיישב במקומו (זוהר פרשת חיי שרה דף קכח ע"ב ד"ה אמר רבי שמעון). ואז ענה לו אברהם אבינו כי חֵטְא בחינת 'העבודה זרה' שלו כבר התכפר על ידו ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת חיי שרה דף קכח ע"א אות א) במה שהוא שבר את כל הפסלים של תרח אביו ואיבד את מזונותיהם, ובמה שהוא נכנס לתוך כבשן האש להישרף, שהתלבנה אז 'נפש' אדם הראשון באותו האש (ראה זוהר פרשת בהר דף קיא ע"ב ד"ה ובגין וד"ה במאי וד"ה והכי) (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת חיי שרה דף קכח ע"א ד"ה 'אסתלק אדם' מהרא"ג). וכפי שנרמז התיקון בשמו 'אברם' שהוא גמטריא התיבה 'גמר', כי על ידו נגמר שְׁלֵמוּת אדם הראשון וְתִקּוּנוֹ ('שפתי כהן על התורה' פרשת לך לך על הפסוק 'ויהי לשבעת הימים').

כששמע זאת אדם הראשון, מיד הוא הלך והתיישב במקומו (זוהר פרשת חיי שרה דף קכח ע"ב ד"ה 'אדם עאל בדוכתיה', ועפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת חיי שרה דף קכח ע"א ד"ה 'אסתלק אדם' מהרא"ג) הראוי לו בגן עדן ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת חיי שרה דף קכח ע"ב אות ג ד"ה 'פי' שלא נכנסו' עפ"י זוהר חדש). וזהו מה שנאמר "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם" (בראשית ב, ד), "תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" – אלו הם אדם וחוה שלא היו "תוֹלְדוֹת" של בני אדם אלא "תוֹלְדוֹת" השמים והארץ. והתיבה "בְּהִבָּרְאָם" זה אותיות 'באברהם' (ראה 'בראשית רבה' יב, ט) (זוהר פרשת חיי שרה דף קכח ע"ב ד"ה 'אמר רבי שמעון') לרמוז על אברהם אבינו. לכן האות 'ה' בתיבה "בְּהִבָּרְאָם" שבספר התורה היא אות קטנה, לרמוז שבתחילה הוא היה נקרא 'אברם' ואחר כך נוספה לו האות ה' והוא נקרא 'אברהם' ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת לך לך אות ו ד"ה תכלית בריאת העולם). וכל זה ללמד כי אדם וחוה זכו להתקיים בעולמם בזכותו של אברהם אבינו (זוהר פרשת חיי שרה דף קכח ע"ב ד"ה 'אמר רבי שמעון' ועיי"ש). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.