פרשת נח – עונשם של אנשי דור המבול

לפני שה' יתברך הביא את מי המבול על העולם נאמר "הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם: וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם: וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ: וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם" (בראשית ו, ד–ז).

ויש להבין, מה היו מעשיהם הרעים של אנשי דור המבול? ואיך הם באו על עונשם בעבור מעשיהם בכך שה' יתברך הביא עליהם את המבול?

אנשי דור המבול היו שטופים בעריות ורודפים אחרי תאוות גופניות

הס"מ הטיל זוהמא בחוה בחטא הנחש הקדמון והיא הולידה על ידי כך את קין (זוהר פרשת בראשית דף לז ע"א ד"ה רבי יוסי) שהוא היה 'גוף' ל'רוח הטומאה' שיצאה על ידו לאויר העולם. ועל ידי 'רוח הטומאה' שהיתה בו הוא קטרג על הבל אחיו והרגו ('עבודת הקודש' לר' מאיר בן גבאי חלק ד פרק יד ד"ה והנה בארו). וגם מחמתה לא היתה צורתו של קין דומה לשאר בני האדם (זוהר פרשת בראשית דף לז ע"א ד"ה רבי יוסי). וכן כל תולדותיו של קין היו מהצד ההוא 'הטמא והקשה' ('עבודת הקודש' חלק ד פרק יד ד"ה והנה בארו), דומים גם לעליונים וגם לתחתונים, גיבורים גדולים שבהליכתם היו מטשטשים את הארץ. והם אלו שנקראו "בְּנֵי הָאֱלֹהִים" (בראשית ו, ד) (זוהר פרשת בראשית דף לז ע"א ד"ה רבי יוסי) (להרחבה על לידתו של קין ראה מאמרינו לפרשת וארא – 'גלגולו של פרעה הרשע').

כל אנשי דור המבול היו מבניו של קין ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל ספר יחזקאל ד"ה אמנם דע) כי בני קין היו מתחתנים עם שאר בני האדם. והם היו שטופים בְּבֻלְמוּס של עריות, בני קין – לפי שקין נולד מקלקול הנחש עם חוה ונמשכו אחריו גם בניו. ושאר בני האדם – מחמת שהתערבבו עם בני קין והיו גם הם נמצאים בחטאם ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך תלמידו של 'המגלה עמוקות' חלק א פרשת נח ד"ה הפן הה' אפשר לומר). והיה בהם גסות הרוח, שהיו פושטים את בגדיהם ומניחים אותם על גבי הארץ ומהלכים ערומים בשוק ('תנא דבי אליהו' רבא פרק לא אות ו ד"ה וכן אנשי דור, 'תנא דבי אליהו' זוטא פרק י אות ד ד"ה וכן בעשרה) בגילוי בשר ערוה כבהמה ('פרקי דברי אליעזר' פרק כב) שנאמר "עָרוֹם הִלְּכוּ בְּלִי לְבוּשׁ" (איוב כד, י) ('תנא דבי אליהו' זוטא פרק י אות ד ד"ה וכן בעשרה), למרות שהיתה בהם את 'מדת הבושה' כבר מאז חטא אדם הראשון ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר פיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת נח דף סב ע"ב ד"ה ת"ח רבי חייא אמר). ועליהם נאמר "וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תהלים מט, יג) (ביאור 'פר אחד' לר' חיים פאלאג'י על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק כב ד"ה גלוי בשר ערוה).

דור המבול עשו זאת על מנת לבוא לידי הרהור ולהימשך למדת הניאוף ('כתם פז' על זוהר פרשת נח דף סב ע"ב ד"ה ת"ח נח הוה), שהיות ובנות האדם היו טובות מראה מאוד וכולם היו רואים אלו את ערוותם של אלו – על כן היו נואפים אחד עם השני ('זוהר חדש' פרשת נח דף כז ע"ב ד"ה אלה תולדות נח) איש באמו בבתו ובאשת אחיו, ונטמאים בכל בגלוי. ועל זה נאמר "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ" (בראשית ו, ה) ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כב). ולכן גם שני המלאכים שירדו ממקום קדושתם מן השמים תעו אחרי בנות קין ולקחו מהן נשים, לפי שהיו מהלכות גְּלוּיוֹת בשר ערוה (זוהר פרשת נח דף סב ע"ב ד"ה רבי חייא, 'פרקי דברי אליעזר' פרק כב) וצובעות עיניהן כדרך המקולקלות ('פרקי דברי אליעזר' פרק כב) (להרחבה על שני המלאכים ראה אחד ממאמרינו לפרשת בלק – 'גלגוליו של בלעם בן בעור', וכן אחד ממאמרינו לפרשת משפטים – 'איסור העיסוק בכשפים').

כיון שבני קין היו מזרעו של 'הנחש' הקדמון ('הוספות הרד"ל' על פרקי דרבי אליעזר פרק כב באות ז) אשר היה עם חוה והטיל בה זוהמא (זוהר פרשת בראשית דף לז ע"א ד"ה רבי יוסי) על כן בהליכתם ערוּמים הם נתנו לו כוח שהרי גם על הנחש נגזר להיות ערום ללא לבוש, בשוֹנה מאדם וחוה שניתנו להם לבושים ('הוספות הרד"ל' על פרקי דרבי אליעזר פרק כב באות ז). וכל כוונתם של אנשי אותו הדוֹר היה למרוד ולחטוא, להכעיס את הבורא ('ולא עוד אלא' למחבר שבט מוסר על 'פרקי דרבי אליעזר' כב ד"ה רבי מאיר אומר), להימשך אחר יצר הרע הוא הס"מ הוא הנחש הוא השטן הוא מלאך הַמָּוֶת, ולדחות את השכינה הקדושה מביניהם (זוהר פרשת נח דף סב ע"ב ד"ה רבי חייא, 'כתם פז' על זוהר פרשת נח דף סב ע"ב ד"ה ת"ח נח הוה) על דרך שנאמר "וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַֽחֲרֶיךָ" (דברים כג, טו) ('מדרש תלפיות' ענף דור המבול ד"ה כונת הרשעים).

הפריצוּת התרבתה מאוד באותו הדור, וכולם היו להוטים אחרי הזימה, עד שהתקלקלו כל הסדרים והתערבבו כל הזרעים ונעשה עולם של ממזרים (הרמ"ד וואלי פרשת נח פרק ו ד"ה ויהי כי החל), כי היו לוקחים נשים נשׂואות מתחת יד בעליהן ('צרור המור' פרשת בראשית ד"ה ויהי כי החל האדם) ואת הבנים שנולדים להם מהן, הם היו זורקים בגינות ובנהרות על מנת שלא יכירו בהם בעליהן של אותן הנשים ('צרור המור' פרשת בראשית ד"ה הנפילים היו בארץ). וכן בני האדם היו מרביעים בעלי חיים מין אחד במין אחר, בהמה על חיה וחיה על בהמה (גמ' סנהדרין דף קח ע"א, 'מדרש תנחומא' פרשת נח אות ה). וכל הבהמות והעופות ושאר הבריות היו משחיתים את דרכם (זוהר פרשת נח דף סח ע"א ד"ה רבי יוסי) ומזדווגים שלא במינם, לפי שהושפעו מכֹח קלקול בני האדם הרשעים ('עבודת ישראל' למגיד מקוזני'ץ פרשת נח ד"ה אלה תולדות נח). ואף בני האדם עצמם קלקלו עם כל בעלי החיים, ובעלי החיים עם בני האדם ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות ה) עד שאפילו היו כותבים שטרות נישואין בין בני האדם לבעלי החיים ('בראשית רבה' כה, ה).

אותו הדור היו משחיתים את זרעם לארץ (זוהר פרשת נח דף סט ע"ב ד"ה והא אתמר, 'פרקי דרבי אליעזר' פרק כב, 'ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל ספר יחזקאל ד"ה אמנם דע) על העצים והאבנים (בראשית רבה כו, ד) שנאמר "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" (בראשית ו, יב) ('כלי יקר' בראשית ו, יב), והיו עושים גומות בארץ ודשׁים ומשחיתים שׁם את זרעם ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סג ע"א מר' אברהם גלאנטי, פירוש 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת נח ד"ה סב ע"א אות ב). ומכיון שהיו מרפים עצמם בעוון הזה על כן הם נקראו "רְפָאִים" (דברים ג, יא) ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו סוף פרשת דברים ד"ה כי רק עוג). וכל עוונותיהם היו עושים גם בסתר ('צרור המור' פרשת נח פרק ו ד"ה ואמר וירא) וגם בגלוי לעיני כל (זוהר פרשת בראשית דף נז ע"ב ד"ה תא חזי, זוהר פרשת נח דף ס ע"ב ד"ה ותשחת) כפי שנאמר "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" (בראשית ו, יא) שבתחילה עשוּ בסתר שנאמר "לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" – כלומר לפניו ולא לפני בני אדם, אבל אחר כך גם בגלוי שנאמר "וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" (בראשית ו, יא) כלומר שלא היה מקום בארץ שלא חטאו בו בגלוי (זוהר פרשת נח דף ס ע"ב ד"ה 'רבי יוסי אמר' בשם רבי יוסי).

התאוות הגופניות היו עיקר חטאם של דור המבול ('שם משמואל' פרשת נח שנה תרע"א סוף ד"ה במד"ר אשר בנו) ושלטה באותה העת 'קליפה' חזקה המושכת לגילוי עריות ('שם משמואל' פרשת נח שנה תרע"ב ד"ה במד"ר אשרי האיש). והיו נמשכים על ידי החטאים האלו גם לשפיכות דמים ועבודה זרה ('שם משמואל' פרשת נח שנת תרע"א סוף ד"ה במד"ר אשרי האיש), והיו חומסים וגוזלים שנאמר "וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" (בראשית ו, יא) ('תנא דבי אליהו' זוטא פרק י, ד ד"ה וכן בעשרה דורות). ולא היה מי שימחה בהם מחמת גבורתם הרבה מאוד (ביאור הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר כב אות כה ד"ה ומשלחים ידם), שהרי אפילו התינוקות שנולדו להם היו עומדים על רגליהם מיד עם לידתם ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כב) כמו בעדרי הצאן (רד"ל בפרקי דרבי אליעזר כב אות לא ד"ה באותה שעה, ראה 'זוהר חדש' פרשת נח דף כז ע"ב ד"ה ובימי דור המבול), והיו מדברים בלשון הקודש ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כב), והולכים בציווי אמם להביא אבן צור לחתוך את חבל הַטַּבּוּר. ואם הם נולדו בלילה היו הולכים גם להדליק נר לצורך חיתוך הַטַּבּוּר ('בראשית רבה' לו, א).

מלאך הַמָּוֶת קטרג על דור המבול וה' מסר בידו את אותו הדור

מחמת עוונותיהם של דור המבול, בא מלאך הַמָּוֶת לפני הקב"ה וקטרג על בני האדם. ועל זה אמר הקב"ה "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם" (בראשית ו, יג), "קֵץ כָּל בָּשָׂר" – זהו מלאך הַמָּוֶת (זוהר פרשת נח דף סב ע"ב ד"ה ויאמר אלקים לנח) שהוא גם היצר הרע ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ בראשית פרק ו, יג) והס"מ ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת שלח לך דף עד ע"ב טור א ד"ה אי נמי אפשר לפרש), ו'מדת הפורענות' המקטרגת על הבריות ('שערי אורה' לר' יוסף ג'יקטליא השער השישי הספירה החמישית ד"ה ואת הצפוני) ו'מדת הדין' ('רקנאטי' פרשת נח ד"ה ויאמר אלקים, 'צרור המור' פרשת בראשית ד"ה ואמר קץ כל בשר). והוא נקרא "קֵץ כָּל בָּשָׂר" (בראשית ו, יג) לפי שכאשר הוא מקבל רשות להשחית הוא רוצה לכלוֹת את הכל ('תפארת יהונתן' בראשית פרק ו, יג) וגוזר קץ על בני האדם ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך חלק א' פרשת נח ד"ה ושמעתי דמה שכתוב) מנפש ועד בשר ('שערי אורה' לר' יוסף ג'יקטליא השער השישי הספירה החמישית ד"ה ואת הצפוני, 'צרור המור' פרשת נח ד"ה ואמר קץ כל בשר בא לפני). "בָּא לְפָנַי" – לקבל רשות להחשיך את פניהם של בני האדם (זוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה תא חזי, זוהר פרשת נח דף סה ע"א - ע"ב ד"ה תא) ולהשמידם על מעשיהם הרעים ('רקנאטי' על התורה פרשת נח ד"ה ויאמר אלקים).

הקב"ה מסר את דור המבול ביד "קֵץ כָּל בָּשָׂר" להשחיתם שנאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ" (בראשית ו, יג) (זוהר פרשת נח דף סג ע"א תא חזי, זוהר פרשת נח דף סה ע"א – סה ע"ב ד"ה תא חזי, 'שערי אורה' השער השישי הספירה החמישית ד"ה ואת הצפוני), והיה זה מחמת חטאתם שהשחיתו את דרכם על הארץ, לפי שאין דבר שהקב"ה מקנא עליו כמו הברית קודש שנאמר "חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית" (ויקרא כו, כה). ולכן אמר הקב"ה שהוא "מַשְׁחִיתָם" מדה כנגד מדה על מה שהם השחיתו דרכם (זוהר פרשת נח דף סו ע"ב – סז ע"א ד"ה אמר רבי שמעון). ועוד שמחמת עוון פגם השחתת זרעם נמשכה הסטרא אחרא לארץ והתגברה מאוד, ונבראו רוחות שדים ומזיקים מאותן הטיפות (הרמ"ד וואלי פרשת נח פרק ו ד"ה ותשחת הארץ), ונמשכו על בני האדם רוחות הטומאה ונטמא העולם (עפ"י 'אור החמה' על זוהר בראשית דף נו ע"ב ד"ה 'וירא ה' ' ממהרח"ו) לגמרי והתקלקלו הבריות. לכן היה צריך להפסיד ולמחוֹת את כל העולם (עפ"י 'דרך ה' ' להרמח"ל חלק ד' פרק ד אות ה ד"ה אמנם כל זה).

על ידי השחתת הארץ רצה הקב"ה לכלות את כל המקטרגים שנוצרו גם בעוון החמס של בני האדם, וזה נרמז במה שנאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ" (בראשית ו, יג), "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם" – שהתמלא "הָאָרֶץ" במקטרגים הנקראים "חָמָס" כשמו של החטא שהתהווּ ממנו ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך תלמיד ה'מגלה עמוקות' חלק א' פרשת נח ד"ה ואפשר דזהו מה), והיתה הארץ יונקת מכוחות הטומאה במקום מכוחות הקדושה ('רקנאטי' על התורה לר' מנחם רקנאטי פרשת נח ד"ה ויאמר אלקים). לכן באותה השחתה של "הָאָרֶץ" התכוון ה' להעביר גם אותם ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך תלמיד ה'מגלה עמוקות' חלק א' פרשת נח ד"ה ואפשר דזהו מה). ויש אומרים שבזה נשלם עוון הדור (זוהר פרשת נח דף סז ע"א ד"ה אמר רבי שמעון) והיה עיקר חיתום דינם, על שגזלו ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל חלק ליקוטים דף לד ע"ב טור ב ד"ה 'ואמנם' עיי"ש) וחמסו זה את זה (זוהר פרשת נח דף סז ע"א ד"ה אמר רבי שמעון) כי על ידי כן היו רעים לשמים וגם לבריות (זוהר פרשת נח דף סז ע"א ד"ה אמר רבי שמעון).

נח הצטווה להיכנס לתיבה כי המלאך המשחית פוגע במי שנמצא לפניו

כאשר יש חלילה מגיפה בעיר, צריך שהאדם לא יֵרָאֶה בחוץ (זוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה תא חזי תנינן במנא) אלא יישאר בביתו ('עיר מקלט' פרשת נח ד"ה הזוהר כתב כמה) כי 'המלאך המשחית' נמצא בכל מיתה (עפ"י זוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה תא חזי, עפ"י 'כתם פז' על זוהר פרשת נח דף סב ע"ב ד"ה ויאמר אלקים) ואינו מבדיל בין צדיק לרשע ('רקנאטי' פרשת נח ד"ה עשה לך, 'אור החמה' פרשת נח דף סג ע"א מרבי אברהם גלאנטי זצ"ל) ואינו חושש לכל אדם. ובכל איש שהוא נתקל בו יש לו רשות להזיק ('רקנאטי' פרשת נח ד"ה ובמדרש רות בזמן) ולהשחית את הכל (זוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה תא חזי תנינן). ועל כך נאמר "עָרוּם רָאָה רָעָה נִסְתָּר פְּתָאיִם עָבְרוּ נֶעֱנָשׁוּ" (משלי כז, יב), כלומר אדם חכם שראה שיש מָּוֶת בעיר שהוא סימן למלאך הַמָּוֶת הנקרא "רָעָה" – הלך ו"נִסְתָּר". אך אנשים "פְּתָאיִם" ש"עָבְרוּ" על כך ולא נסתרו – הם "נֶעֱנָשׁוּ" כי נפגעו ממנו ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סט ע"א ד"ה 'ויזכור אלקים את נח' מהרא"ג).

והטעם שהמלאך המשחית יכול להזיק אז גם למי שהוא לא רשע (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סג ע"א מהרמ"ק), הוא משום תווי פניו אשר בהם ניכר רושם העבירות שבידיו שנאמר "הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם" (ישעיה ג, ט) ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סג ע"א מהרמ"ק) ובפרט על מצחו של האדם ששם חקוקים עוונותיו. לכן נכון לכסות את המצח בזמן מגיפה או כאשר מלווים את המת ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סג ע"א מר' אברהם גלאנטי, 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת נח ד"ה סב ע"א אות א), כי 'מדת הדין' מרקדת אז לפניו ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סג ע"א מר' אברהם גלאנטי) ומלאך המשחית יוכל להיות נאחז באותם עוונות שניכרים באדם ולחבל בו ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת נח ד"ה סב ע"א אות א). וזו הסיבה מדוע כאשר הקב"ה מגלגל את האדם לעולם הזה שוב, הוא משנה את מראה פניו – בכדי שלא יֵרָאֶה מראהו הקודם בפני 'מדת הדין' ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סג ע"א מר' אברהם גלאנטי).

וזה הטעם שלפני מכת בכוֹרוֹת ה' ציוה את בני ישראל "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר" (שמות יב, כב) ('רקנאטי' על התורה לר' מנחם רקנאטי פרשת נח ד"ה עשה לך) כי המשחית שם היה יכול להזיק לכל מי שנמצא לפניו (זוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה תא חזי). ועל ידי ציווי זה ה' יתברך הצילם ממנו שנאמר "וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף" (שמות יב, כג) (זוהר פרשת נח דף סה ע"ב ד"ה אני ה'). וכן זו הסיבה מדוע כאשר הוציאו המלאכים את לוט מסדום, אמר המלאך ללוט "וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ" (בראשית יט, יז), משום שהמלאך המשחית היה הולך מאחורי כתפו של לוט, ואם לוט היה מחזיר ראשו ומסתכל בו 'פנים בפנים' הוא היה יכול להזיק לו (זוהר פרשת ויקהל דף קצז ע"א ד"ה פתח).

ובזה הקב"ה הזהיר גם את נח להישמר ולא להיראות לפני המשחית על מנת שלא ישלוט עליו, אלא שיטמין עצמו בתוך התיבה ולא יֵרָאֶה לָעולם (זוהר פרשת נח דף סג ע"א) ועל ידי כן ייסתר מ'מדת הדין' ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סג ע"א מר' אברהם גלאנטי, 'זרע שמשון' פרשת נח דף ט ע"א טור ב ד"ה 'מדרש אלה תולדות' מהדורת מנטובה), כמו שנאמר "חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם" (ישעיה כו, כ) וכן נאמר "בּוֹא בַצּוּר וְהִטָּמֵן בֶּעָפָר מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאֹנוֹ" (ישעיה ב, י) ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סג ע"א מר' אברהם גלאנטי). וזה הטעם שציוה ה' את נח "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר" (בראשית ו, יד), "עֲשֵׂה לְךָ" – לך דווקא, כדי שתוכל להינצל מהמשחית ולא יוכל לשלוט עליך (זוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה תא חזי, 'השמטות הזוהר' ח"א סימן יא דף סה ע"ב ד"ה צוהו וד"ה קמו ואזלו). וזה נעשה רק לנח שהיה צדיק גמור כפי שנאמר "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹֽרֹתָיו" (בראשית ו, ט) ולכן נמלט בדרך נס בתיבה, אך שאר בני האדם נפגעו מהמשחית אף שלא היו בכלל הרשעים הגמורים של אותו הדור ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל בראשית רבה סימן לט, ו ד"ה ונ"ל לפרש דק"ל).

וכך אכן היה שנֹח וכל מי שהיה עמו הטמינו עצמם בתיבה, ולא היה יכול מלאך המשחית לשלוט עליהם מחמת הסתרת פניהם (זוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה תא חזי, 'כתם פז' על זוהר פרשת נח דף סב ד"ה ויאמר אלקים). והיה נֹח נעלם מהעין בתוך התיבה ('השמטות הזוהר' חלק א' סימן יא דף סה ע"ב) כאילו הוא לא היה נמצא בעולם. ולא פעלה בו 'מדת הדין' ('כתם פז' על זוהר פרשת נח דף סב ד"ה ובגין דנח הוה) אף שהתיבה עצמה היתה גלויה ונראית למשחית (זוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה תא חזי). אך אם נח היה מגולה ('כתם פז' על זוהר פרשת נח דף סב ד"ה בטופנא אלקים) ולא היה נמצא בחיבור אחד עם התיבה ('השמטות הזוהר' חלק א' סימן יא דף סה ע"ב ד"ה ציוהו ה') אז היתה פוגעת בו 'מדת הדין', וכמו שהיא כילתה את כל מה שהיה בעולם ('כתם פז' על זוהר פרשת נח דף סב ד"ה בטופנא אלקים) היא היתה מכלה גם אותו יחד עם כל חי ('כתם פז' על זוהר פרשת נח דף סב ד"ה ובגין דנח הוה). לכן ה' לא הציל את נח על ידי שהשאירו בארץ ישראל ששׁם לא ירד מי המבול, כי כשהמשחית יורד כל מי שלא סוגר את עצמו אלא נמצא לפניו בגלוי באיזה מקום שיהיה בעולם – הרי הוא מתחייב בנפשו (זוהר פרשת ויקהל דף קצו ע"ב – קצז ע"א ד"ה פתח רבי שמעון ואמר).

כשראה נח את מלאך הַמָּוֶת בתוך מי המבול הוא נכנס לתיבה והסתתר

ה' התעכב מלהביא את המבול במשך מאה ועשרים שנה, וזה רמוז בפסוק "יהו"ה לַמַּבּוּל יָשָׁב" (תהלים כט, י), "יהו"ה" – שהוא כנגד מדת הרחמים "יָשָׁב" – כלומר התעכב במשך מאה ועשרים שנה. ואז כאשר החליט להביא את המבול הוא התנהג עם העולם במדת הדין, שהוא שם 'אֱלֹהִים' ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת בראשית סימן ו' ד"ה וע"כ משה תיקן). לכן במעשה המבול מופיע הרבה פעמים דווקא שׁם "אֱלֹהִים" כגון "שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ" (בראשית ז, ט) וכן "וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם" (בראשית ח, א) (זוהר פרשת נח דף סד ע"ב ד"ה אמר רבי יוסי, 'מגלה עמוקות רנב אופנים' אופן רלז). וגם זה נרמז בפסוק "יהו"ה לַמַּבּוּל יָשָׁב" (תהלים כט, י), שבזמן ה"מַּבּוּל" שֵׁם יהו"ה "יָשָׁב" בדד ולא עשה שום פעולה, אלא רק שם 'אלהים' (זוהר פרשת נח דף סד ע"ב ד"ה רזא, הרמ"ד וואלי תהלים פרק כט פסוק י, 'מגלה עמוקות רנב אופנים' אופן רלז). וכאשר שׁם 'אלהים' הוא לבד ללא שׁם יהו"ה, אזי הוא דן את כולם ומכלה אותם (זוהר פרשת נח דף סד ע"ב סוף ד"ה אמרו רבי יוסי, 'כתם פז' על זוהר פרשת נח דף סב ע"ב ד"ה ביאר ענין גדול).

כאשר התחיל לרדת המבול, היה שָׁם מלאך מן 'החיצונים' שהוא משחית גדול ('אמרי נועם' פרשת עקב אות יז ד"ה שמלתך) הנקרא בשם "מַּבּוּל" (זוהר פרשת נח דף סה ע"ב ד"ה תו פתח, 'אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סח ע"ב ד"ה 'ויזכור' מר' אברהם גלאנטי, 'כתם פז' על זוהר פרשת נח דף סב ע"ב ד"ה ויאמר אלקים, 'אמרי נועם' פרשת עקב אות יז ד"ה שמלתך) והוא רמוז בראשי תיבות הפסוק "וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל" (ישעיה נד, טז) ('אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב פרשת נח חלק ליקוטים אות א ד"ה מבול ר"ת ואנכי, 'אמרי נועם' פרשת עקב אות יז ד"ה שמלתך). הוא היה המשחית העיקרי במבול ('אמרי נועם' פרשת עקב אות יז ד"ה שמלתך לא בלתה) שהיה הולך בתוך המים כפי שאמר ה' "וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע" (בראשית ו, יז), "מַיִם" – זה המים שירדו, "הַמַּבּוּל" – הוא מלאך המשחית שהיה בתוך המים (זוהר פרשת נח דף סה ע"ב ד"ה תו פתח, 'אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סח ע"ב ד"ה 'ויזכור' מר' אברהם גלאנטי, 'כתם פז' על זוהר פרשת נח דף סב ע"ב ד"ה ויאמר אלקים. וראה 'אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סו ע"א ממהרח"ו).

'הדינים' במבול באו לעולם על ידי הטבע באמצעות המים, אך למעשה מלאך הַמָּוֶת הוא זה שהיה פועל ומתעסק שם (זוהר פרשת נח דף סה ע"ב ד"ה תו, 'אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סג ע"א מהרמ"ק). וכשנח ראה את מלאך הַמָּוֶת שהיה בא בתוך המים (זוהר פרשת נח דף סח ע"ב ד"ה ויבא נח) והולך בין בני האדם ומקיף אותם (זוהר פרשת נח דף סט ע"א ד"ה ויזכר), הוא התיירא ממנו ונכנס לתוך התיבה. וזה מה שנאמר "וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל" (בראשית ז, ז) להסתתר שם מעין המשחית. וזה כוונת רבותינו שאמרו כי המים דחקו את נח להיכנס לתיבה (ראה רש"י בראשית ז, ז) (זוהר פרשת נח דף סח ע"ב ד"ה ויבא נח, זוהר פרשת נח דף סט ע"א ד"ה ויזכר). ואז ה' סגר את הפתח בעדו וחתם אותו בשמו הגדול שלא יוכל להיפתח ('פענח רזא' פרשת נח ד"ה ויסגור ה' בעדו) שנאמר "וַיִּסְגֹּר יהו"ה בַּעֲדוֹ" (בראשית ז, טז) (זוהר פרשת ויקהל דף קצז ע"א ד"ה אלא כיון) ועשה זאת דווקא 'במדת הרחמים', לכן נכתב שם יהו"ה ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת נח ד"ה ואמר ויזכר).

סגירת התיבה בחותמו הקדוש היה לאות ולמופת לבל יקרב שמה כוח המשחית שהיה שׁוֹרה אז בתוך מי המבול ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל בראשית רבה פרשה לב סימן יד ד"ה למלך שקבע אנדרלמוסיא). ואז על ידי סגירת התיבה לא היה נראה המלאך המשחית לפני נח, ולא היה יכול לשלוט בו מלאך הַמָּוֶת (זוהר פרשת ויקהל דף קצז ע"א ד"ה אלא כיון) שנח היה מוסתר בתיבה ומכוסה מֵעֵינוֹ של המשחית לבל יתקרב אליו (זוהר פרשת נח דף סח ע"ב ד"ה רבי יהודה), עד שבאותה השעה שהיה נח בתיבה הוא לא היה נחשב כלל מבאי העולם ('ערבי נחל' פרשת נח דרוש א' תקסד ד"ה כי השחית כל). לכן כאשר היה צריך להוציא את נח מהתיבה נאמר "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ" (בראשית ח, א), לפי שעד אז הוא גם לא היה נזכר למעלה כדי שיהיה סתום מעיני המשחית (זוהר פרשת נח דף סד ע"ב ד"ה ובגין דנח הוה).

מי המבול מחו את כל אנשי דור המבול והם באו על עונשם

בתחילה ה' יתברך מחה את כל השׂרים הרוחניים למעלה, לפי שאין הקב"ה נפרע מהאומה למטה עד שנפרע תחילה מֵאֱלֹהֶיהָ ('כתם פז' על זוהר פרשת נח דף סט ע"א ד"ה וימח את כל היקום). ועל זה נאמר "וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ" (בראשית ז, כג), "אֶת כָּל" – הם השׂרים הרוחניים של האומות למעלה, שה' היה מעביר ושורף אותם באש רוחנית (זוהר פרשת נח דף סט ע"א ד"ה וימח) והם הנקראים בפסוק "הַיְקוּם" כי הם קיימים ושולטים על התחתונים ונמצאים "עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (זוהר פרשת נח דף סט ע"א ד"ה וימח, 'אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סט ע"א ד"ה 'ויזכור אלקים את נח' מהרא"ג, 'כתם פז' על זוהר פרשת נח דף סט ע"א ד"ה וימח את כל היקום). ואחר כן נפרע ה' גם מכל האומות למטה, ועליהם נאמר בהמשך הפסוק "וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ" (זוהר פרשת נח דף סט ע"א ד"ה וימח).

אותו הדור היו אנשים גבוהים בקומתם וחכמים שידעו שעתיד ה' להביא עליהם מבול, והם אמרו כי אם ה' יביא עליהם את מי המבול אזי הם ישׁוּטו על פני המים וְיִנָּצְלוּ ('זוהר חדש' פרשת נח דף כז ע"ב ד"ה אמר רבי יהודה) לפי שאין המים מגיעים לצווארם ('פרקי דרבי אליעזר' סוף פרק כב). וכן אמרו שאם יביא עליהם מים מהתהום אזי הם ישימו את רגליהם על נקבי המים שלא ייצאו וכך יִנָּצְלוּ (זוהר חדש פרשת נח דף כז ע"ב ד"ה אמר רבי יהודה). והיה בכוחם לעשות זאת כי הם היו גדולים וְגִבּוֹרִים מזרעו של בני קין ('כתם פז' על זוהר פרשת נח דף סב ע"א ד"ה עוד אמרו בכתוב. וראה עוד על ידיעותיהם וכוונותיהם של דור המבול בזוהר פרשת בראשית דף נו ע"א – ע"ב ד"ה 'כד אתא אנוש' וכו').

וכאשר הגיע העת להביא את המבול, ה' הסיר את 'הצרור' שנחתמו בו מ"ב אותיות משמו הקדוש שהיה מונח על התהום, ומיד נבקעו כל מעינות תהום רבה ('רזיאל המלאך' דף יא ע"ב ד"ה הן לה' אלקיך). ואז הקב"ה הרתיח את מי התהום, כך שכאשר הם היו שׂמים את רגליהם על עין המים ('זוהר חדש' פרשת נח דף כח ע"א ד"ה כד, זוהר פרשת נח דף סב ע"א ד"ה רבי חייא) לסתום את כל התהומות ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כב), היה נפשט עוֹרם מעליהם (זוהר פרשת נח דף סו ע"ב ד"ה והכי נמי, 'זוהר חדש' פרשת נח דף כח ע"א ד"ה כד, 'פרקי דרבי אליעזר' פרק כב) ואחר כך נמק בשרם (זוהר פרשת נח דף סו ע"ב ד"ה והכי נמי, פירוש 'דרך אמת' למהרח"ו על זוהר פרשת נח ד"ה סב ע"א אות א) כי היה נשׁלק בשרם מחמת רתיחת המים ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כב), עד שהם נשארו עם עצמותיהם בלבד שגם הן נפרדו כל אחת מֵהַשְּׁנִיָּה (זוהר פרשת נח דף סו ע"ב ד"ה והכי נמי).

ובזה בא להם העונש מדה כנגד מדה, שכמו שהם השחיתו את דרכם על ידי שחיממו עצמם בעבירה ברתיחה, כן הם נענשו במים הרותחים (זוהר פרשת נח דף סב ע"א ד"ה אמר ליה, פירוש 'דרך אמת' למהרח"ו על זוהר פרשת נח ד"ה סב ע"א אות א). ועוד שהם עשו עוונותיהם בגלוי לעיני כל, לכן הקב"ה הביא עליהם את הדין בגלוי (זוהר פרשת נח דף סו ע"א ד"ה אמר רבי יוסי). וכן היו צריכים להיענש על מה שפגמו באשת איש שעליה נאמר "וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע לְטָמְאָה בָהּ" (ויקרא יח, כ) לכן נענשו במים כפי שנאמר "וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם" (בראשית ז, כג), וזה כדין מי שהתחייב בחנק על עוון אשת איש, וכמו דין סוטה שמשקים אותה במים המאררים ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת שמות ג ד"ה ולפי שפרעה). וגברו המים מעל הארץ חמש עשרה אמות (זוהר פרשת פנחס דף רכב ע"א ד"ה 'ומזיקין דמתגברין' רעיא מהימנא, 'מגלה עמוקות' פרשת שמות ג ד"ה ולפי שפרעה), להורות על שם י"ה הנמצא בין איש לאשתו, אות י' בשם 'איש' ואות ה' בשם 'אשה' ('מגלה עמוקות' פרשת שמות ג ד"ה ולפי שפרעה) שהסתלק מחמת עוון 'גילוי עריות' שהיו שטופים בו ('מגלה עמוקות' פרשת תצוה אות ה ד"ה נמצא לפי זה). וכנגדו נדונו להימחות בחמש עשרה אמות מים ('מגלה עמוקות' פרשת שמות ג ד"ה ולפי שפרעה).

בעת המבול היו מאנשי הדור שברחו להרים כי חשבו שלא ישיגו אותם שם מי המבול, אך היו נהרגים שם ('כתם פז' על זוהר פרשת נח דף סב ע"א ד"ה והנה אלה החכמים). אחרים לקחו את הבנים הרבים שנולדו להם ונתנו אותם על התהום, והיו עולים עליהם ללא רחמים על מנת להינצל. חלקם ניסו להפוך את התיבה של נח ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות ז) ועל ידי כן למנוע את המבול, כי ידעו שאם לא תהיה שארית בארץ הבורא לא יחריב את עולמו ('עבודת ישראל' לר' ישראל מקוז'ניץ פרשת נח אות ז). והקב"ה ביטל את מחשבתם בזה, על ידי אריות שהקיפו את התיבה ומנעו את הפיכתה ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות ז). והמים העליונים שירדו היו מתערבבים עם מי התהום שהיו רותחים כאש ('זוהר חדש' פרשת נח דף כח ע"א ד"ה כד אתא טופנא). ועוד ה' הוריד עליהם גם אש מן השמים כיון שהיו ביניהם גם אנשים קשים מאוד ובעלי קומה שלא היה מספיק לשטוף את קומתם על ידי התהומות ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות ז). וכך אותו הדור היו נימוקים ברתיחת המים ומתגלגלים עד שהגיע גופם לבבל ('זוהר חדש' פרשת נח דף כח ע"א ד"ה כד).

כל הדור ההוא היה מזרע קין שהוא מהצד הטמא והקשה, לכן כולם נמחו ('עבודת הקודש' לר' מאיר בן גבאי חלק ד פרק יד ד"ה והנה בארו) מן העולם ('זוהר חדש' פרשת נח דף כז ע"ב ד"ה תנו רבנן). ולא נשאר מזרעו של קין אפילו בן אחד, שהכל נאבד ונימוח במבול. רק נשארה בת אחת מזרעו והיא אחותו של תובל-קין ושמה נעמה אשתו הצדקת של נח (ראה רש"י בראשית ד, כב וכן 'בראשית רבה' כג, ג) ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג סוף פרק ט, 'מגלה עמוקות' פרשת פנחס ד"ה ונתתם את נחלתו) שמעשיה היו נאים ונעימים ולכן נקראה 'נעמה' ('בראשית רבה' כג אות ג, 'ילקוט שמעוני' חלק א' פרשת בראשית רמז לח). והיא נשארה מחמת איזה סוד נעלם ('עבודת הקודש' חלק ד פרק יד ד"ה והנה בארו). וכך כל העולם נטהר מרוח הזנוּנים אשר היה בקרבו, על ידי מי המבול שעלו לגובהי מרומים שנאמר "וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם" (בראשית ז, יט) ('ילקוט דוד' לר' דוד הירץ פוזנר פרשת נח ד"ה 'ותשחת הארץ' בשם ספר 'חן טוב').

דור המבול לא יקומו בִּתְחִיַּת המתים ומותם היה סימן לגאולה העתידה

אנשי דור המבול עתידים שלא לקום בִּתְחִיַּת המתים שנאמר "וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה" (בראשית ז, כג), "וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ" – כלומר שימחו גם מהקרקע עצמו ולא יזכו לקום "מִן הָאָרֶץ". ועליהם נאמר "יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ" (תהלים סט, כט), "סֵּפֶר חַיִּים" הוא המקום בו נרשמים "צַדִּיקִים" אשר עתידים לקום בתחיית המתים, ואילו אותם רשעים מדור המבול "יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים" ולא יכתבו עמהם. והטעם לכך, משום שעל ידי שהם השחיתו זרעם לארץ הם טִמְּאוּ וקלקלו את 'עצם הלוּז' הנמצאת במקום קשר תפילין של ראש שממנה עתיד גוף המת להיבנות, ומשום כך אין לעצם הזאת כוח לחזור ולבנות את גופם לעתיד לבוא בעת תְּחִיַּת המתים, וְיִשָּׁאֵר גופם מחוּי מן הארץ ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סט ע"א ד"ה 'דהא בארעא' מהרמ"ק) (להרחבה על הלוז ראה אחד ממאמרינו לפרשת האזינו – 'תחית המתים שלעתיד לבוא').

ומה שנמחה דור המבול היה יסוד לגאולה ('פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס פרק מח ד"ה ר' ישמעאל אומר) שמאותה השעה שהגיע המבול לעולם כבר נודע מה יהיה בגאולה האחרונה ('גבול בנימין' דרוש ח לחג המצות דף קלא ע"ב ד"ה ובזה נבא אל הביאור), כי גם שם ימחו הגוים הרשעים שישארו ('גבול בנימין' דרוש ח לחג המצות דף קלא ע"ב ד"ה ובזה נבא אל הביאור). ועל הגלות הזאת האחרונה רמז הכתוב "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם" (בראשית ו, יג) (הזוהר פרשת בראשית דף כה ע"א ד"ה ובגין דה"א זעירא). ואז יתקיים "וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (דברים כח, א) שהקב"ה עתיד להכרית ('גבול בנימין' דרוש ח לחג המצות דף קלא ע"ב - קלב ע"א ד"ה ובזה נבא אל הביאור) ולהשמיד ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מח ד"ה 'אצבע רביעית' לפני צנזורה) בימות המשיח את כל אויבי ישראל ('גבול בנימין' דרוש ח לחג המצות דף קלא ע"ב - קלב ע"א ד"ה ובזה נבא אל הביאור), שהם צָרָיו בני עשו ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מח ד"ה 'אצבע רביעית' לפני צנזורה) אשר החריבו את בית המקדש ('גבול בנימין' דרוש ח לחג המצות דף קלא ע"ב - קלב ע"א ד"ה ובזה נבא אל הביאור), וכן אויביו בני ישמעאל ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מח ד"ה 'אצבע רביעית' לפני צנזורה) שֶׁעֶבְרָתָם שְׁמוּרָה לנצח, ואחר כך תהיה גאולת עולמים ('גבול בנימין' דרוש ח לחג המצות דף קלא ע"ב - קלב ע"א ד"ה ובזה נבא אל הביאור).

ומה שנשבע הקב"ה אחרי המבול שלא יכה עוד כל חי "וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי" (בראשית ח, כא), כוונתו יתברך שלא יוסיף להכות מכה כללית הפוגעת בכולם יחד, כפי שהיה בזמן המבול שנהפכה 'מדת הרחמים' ל'מדת הדין' שהוא תוקף הדין הקשה, ודן את כל העולם לְכִלָּיוֹן בלי הבחנה אף שרק רובם היו רשעים. כי ה' יתברך התרצה לנח והתמלא רחמים על עולמו, ונשבע שלא תהיה עוד מכה הפוגעת בכולם. ומה שהוא החריב אחר כך את העיר סדום לגמרי כפי שנאמר "וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה" (בראשית יט, כה) זה היה לפי שבאמת כל אנשי העיר התחייבו כליה שהיו כולם רשעים גמורים ולא היה בהם אחד עושה טוב כפי שנאמר "וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה" (בראשית יט, ד) ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על 'בראשית רבה' לט, ו ד"ה ונ"ל לפרש דק"ל הא דפריך).

עד ימיו של שלמה המלך היה בכל שנה ארבעים יום גשם זכר למבול

המבול נמשך על הארץ במשך ארבעים יום שנאמר "וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ" (בראשית ז, יז), לפי שהרשעים אז היו מטריחים את יוצרם ליצור להם ממזרים במשך 'ארבעים יום ראשונים' שהוא זמן יצירת הַוָּלָד בכל הריון ('הרמ"ד וואלי פרשת נח פרק ז ד"ה כי לימים, 'אבן יקרה' פירוש על רקנאטי לבעל ה'לבוש' פרשת נח ד"ה בטעם ארבעים סאה, 'כלי יקר' בראשית ז, יז) וגם השחיתו את צורת יצירת עצמם שנבנתה במשך ארבעים יום ראשונים ('כתם פז' על זוהר פרשת נח דף ס ד"ה ואלא מ' יום). וכנגד ה'גזל' שעשו אותו הדור שמספרו בגמטריא הוא ארבעים ('כלי יקר' בראשית ז, יז). וכן כנגד 'ארבעים מלקות' על מנת להלקות את הרשעים שבדור (זוהר פרשת נח דף סב ע"א ד"ה כי לימים, 'רקנאטי' פרשת נח ד"ה ספר הזהר אמר רבי חייא). וכנגד 'ארבעים סאה' של מקוה טהרה בכדי לטהר את העולם ('חוט של חסד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת נח ד"ה ויהי הגשם).

גזרת ה' "וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ" (בראשית ז, יז) המשיכה להתקיים שנים רבות גם אחרי המבול, במשך כל שנה ושנה, על ידי גשמים שירדו ('בית אלקים' להמבי"ט שער היסודות פרק ל ד"ה וכן היעוד) בחודש חשון בו התחיל המבול (ראה רש"י בראשית ז, יב) במשך ארבעים יום, והם היו כנגד ארבעים היום שירדו בהם מים בעת המבול ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות יא). והיו הגשמים הללו עושים רוֹשם בעולם ('ילקוט חדש' ערך דוד סעיף קלד) ויורדים הרבה מדי ('בית אלקים' שער היסודות פרק ל ד"ה וכן היעוד) עד שבדור מגדל בבל חששו מחמתם שהרקיע יתמוטט ויחזור שוב המבול ('גבול בנימין' על התורה לר' בנימין בן אליעזר הכהן חלק א' דרוש לט פרשת בלק ד"ה יבוקש הזמן והמקום הראוי). וירידת הגשמים ארבעים יום המשיכה כמה דורות עד ימיו של שלמה המלך, שכאשר בנה את בית המקדש הוא ביקש רחמים על הגשמים הללו והם פסקו מן העולם ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות יא).

לכן כאשר הסתיימה בְּנִיַּת בִּנְיַן בית המקדש בימי שלמה המלך נאמר "וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָיו וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים" (מלכים א' ו, לח) החודש שנקרא בפסוק "יֶרַח בּוּל" הוא 'חודש חשון' ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות יא), ואף שחודש זה היה צריך להיקרא בשם "יֶרַח מַּבּוּל" לפי שבו היה זמן המבול וכן משום שבו היה מידי שנה ארבעים יום גשם כמו בזמן המבול, אין הוא נקרא כך, לפי שמאז והלאה בזכות בית המקדש ('בית אלקים' שער היסודות פרק ל ד"ה וכן היעוד) נחסרו אותם ארבעים יום של גשמים ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות יא). לכן גם התיבה "בּוּל" חסרה מהתיבה "מַּבּוּל" את האות 'מ' שהיא גמטריא ארבעים, כנגד ארבעים יום של גשמים אשר פסקו בימיו של שלמה המלך ('ילקוט חדש' ערך דוד סעיף קלד). ומאז והלאה לא נשאר עוד שום רמז וסימן למבול שהיה בימיו של נח ('בית אלקים' שער היסודות פרק ל ד"ה וכן היעוד). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.