פרשת בראשית – חשיבות מדת האמת

הקב"ה חתם בתיבות האחרונות של מעשה בראשית את התיבה 'אמת' שנאמר "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב, א-ג) ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת בראשית אות כה ד"ה עוד תדע רבותינו).

ויש להתבונן, מדוע אחרי שהקב"ה ברא את עולמו במשך ששת ימי בראשית הוא בחר לחתום את מעשיו בחותם של 'אמת'?

'אמת' זה שמו וגם חותמו של הקדוש ברוך הוא

הקב"ה קרא לעצמו בשם אמת שנאמר "וה' אֱלֹהִים אֱמֶת" (ירמיה י, י) ('תנא דבי אליהו רבא' פרק ז ד"ה כיוצא בדבר אתה אומר). וכן הוא נקרא בשם 'אל אמת' ('עץ החיים ואשל אברהם' בפירוש 'אשל אברהם לר' אברהם טוביינא מצוה קז ד"ה והנה טעם המצוה הזאת) וגם 'אלהי אמת' ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש ח דף לב ע"ב ד"ה ומאחר עלות דברי אמת. וראה רש"י שמות ו, ג ד"ה ושמי ה' לא נודעתי להם). לכן אסור לאדם להישבע 'באמת' כי זה הוא שמו של הקב"ה, והיא כשבועה ממש שנענשים עליה ('מזמור לאסף' לר' ששון בן מרדכי שינדוך בדיני שבועה דף קכה ד"ה אסור לומר לחבירו). וזה הטעם שהתורה נקראת בשם 'תורת אמת' שנאמר "וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת" (תהלים קיט, קמב) ('ראשית חכמה' שער הקדושה פרק יב דף קמז ע"ב ד"ה במעלת המדבר) וכן בפסוק "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו" (מלאכי ב, ו) (עפ"י מלאכי ב, ו), מפני שהיא דבוקה בשמו הגדול, שהרי התורה היא כולה שמותיו של הקב"ה ('ראשית חכמה' שער הקדושה  פרק יב דף קמז ע"ב ד"ה במעלת המדבר).

שמו של הקב"ה 'אמת' (הקדמת הזוהר דף ב ע"ב ד"ה שריאת את) וכן כל דרכיו של הקב"ה הם כולם ישרים ובדרך אמת (זוהר פרשת וישלח דף קעה ע"ב ד"ה רבי יהודה פתח), כל צבא השמים ושמי השמים בכל העולמות שברא לאין קץ בשמים ממעל כולם משרתים קדושים ואמיתיים, ואין בהם לא שנאה ולא קנאה ולא שום שקר. ו'אלהי אמת' מחיה ברחמיו גם למטה את הארץ וכל אשר עליה ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש ח דף לב ע"ב ד"ה ומאחר עלות דברי אמת). ועוד גם חותמו של הקב"ה 'אמת' (גמ' שבת דף נה ע"א בשם רבי חנינא, 'בראשית רבה' ח, ה, 'ספר חסידים' סימן מז, הקדמת הזוהר דף ב ע"ב ד"ה שריאת את, 'לקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל בחלק הנקרא 'כוח יהו"ה' ד"ה והבא אחריו, 'יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק ב' דרוש י לכה אלול, 'מגלה עמוקות' על התורה פרשת בחוקותי אופן כה ד"ה חותמו של הקב"ה, 'דברים אחדים' להחיד"א דרוש ח דף לב ע"ב ד"ה ומאחר עלות דברי אמת), כי 'שקרים' יש הרבה לאלפים ולרבבות, אבל 'אמת' אינו אלא דבר אחד. וכפי שכתב הפייט 'אמת חותמו להודיע כי הוא אחד' (מתוך פיוטים של הקליר לראש השנה נוסח אשכנז) ('השל"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת שופטים אות כז ד"ה אמת פועל אמת).

כאשר הקב"ה מבקש לגזור חלילה כְּלָיָה על בני האדם, הוא קודם לכן נושא ונותן בפמליא של מעלה כפי שתיאר הנביא מִיכָיְהוּ בֶּן יִמְלָה לאחאב מלך ישראל "רָאִיתִי אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ" (מלכים א' כב, יט) כאשר המלאכים שמימין מלמדים זכות ואלו שמשמאל מלמדים חובה. וכל אחד מהמלאכים של מעלה שׂם את חותמו בגזר הדין ומביאו לפני הקב"ה, הן לזכות והן לחובה, והמלאך הממונה כותב גזר דינו ומביאו לפני הקב"ה באחרונה, והוא יתברך שמו חותם בחותמו שהוא חותם 'אמת' כפי שנאמר "אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת" (דניאל י, כא). וכך היה בדור המבול שנאמר "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ" (בראשית ו, יג), "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי" – כפי דרכו של הקב"ה שהדין בא לפניו ודן עם פמליא של מעלה, "וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם" – שהתיבה "מַשְׁחִיתָם" היא נוטריקון 'משִׂים חוֹתם' שהוא החותם 'אמת' ('פירושי רבינו אפרים' על התורה פרשת נח על הפסוק 'קץ כל בשר בא'. וראה 'פני דוד' להחיד"א פרשת לך לך אות ט ד"ה קץ כל בשר).

חותמו של הקב"ה 'אמת', ויש בו ג' אותיות מתוך אותיות א'-ב' כאשר אות א' – ראשונה שבאותיות, אות מ' – אמצעית שבאותיות, אות ת' – סופית שבאותיות ('תיקוני הזוהר' תיקון סג דף צד ע"ב ד"ה אמת א' ברישא, 'דברים רבה' א, י בשם רבי ראובן) וזה כדי לומר "אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹקִים" (ישעיה מד, ו) ('דברים רבה' א, י בשם רבי ראובן) כי הוא אלקים חיים ומלך העולם ואין זולתו ('אגדת אליהו' למחבר 'שבט מוסר' ר' אליהו הכהן דף ו ע"א על גמ' ירושלמי מסכת ברכות פרק ראשון הלכה א ד"ה 'גם ראוי להבין' בשם מוהר"ש יפה). וזה על דרך שנאמר "ה' מֶלֶךְ ה' מָלַךְ ה' יִמְלוֹךְ לעולם ועד" (ראה 'מסכת סופרים' פרק יד הלכה ח) כלומר ממשלתו היתה לשעבר קודם הבריאה והיא עכשיו לאחר שנברא העולם, ותהיה לעתיד לבוא אחרי חורבן העולם. כך שבכל הזמנים "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" (דברים ד, לה) יתברך. ולפיכך לקח לחותמו את אותיות 'אמת' כי האות א' הוא בראש והאות מ' באמצע והאות ת' בסוף, להורות שהוא היה הווה ויהיה ומלכותו קיימת לעד ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על 'בראשית רבה' פא, ב ד"ה רבינו הוי עבר).

האות מ' יוצאת באמצע אותיות הא'-ב' ממש וזה כאשר מוסיפים את האותיות הסופיות מנצפ"ך במקומן סמוך לאותיותיהן הפתוחות, כלומר בתחילה אותיות א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' י' כ' ך' ל' ואחר כך אות מ' פתוחה, ואז אותיות ם' נ' ן' ס' ע' פ' ף' צ' ץ' ק' ר' ש' ת' 

('מדרש לפירושים' לר' אליעזר פישל מסטריזוב חלק שני תחילת דרוש א' דרוש האמת ד"ה והנה אם תדקדק). ונמצא כי ישנן שלש עשרה אותיות לפני האות מ' ושלוש עשרה אותיות אחרי האות מ' ('פירושי רבינו אפרים' תחילת פרשת נצבים ד"ה אתם אותיות אמת, 'לב אריה' לר' אריה לייב האשקי פרשת מקץ אות יא ד"ה 'או נראה לומר' בשם ספר 'שפתי דעת', 'מדרש לפירושים' לר' אליעזר פישל מסטריזוב חלק שני תחילת דרוש א' דרוש האמת ד"ה והנה אם תדקדק). וזה יחוד שמו יתברך כי שלש עשרה שיש בכל צד הוא גמטריא של התיבה 'אחד' ('פירושי רבינו אפרים' תחילת פרשת נצבים ד"ה אתם אותיות אמת, 'לב אריה' לר' אריה לייב האשקי פרשת מקץ אות יא ד"ה או נראה לומר). וחיבור שני הצדדים יחד עולה עשרים ושש שהוא גמטריא שם יהו"ה ברוך הוא. וזה חותמו של הקב"ה 'אמת' (ספר 'מתתי-ה' לר' שלמה לוריא פרשת וארא דף כד ע"ב טור ב ד"ה ונלך אל מאמר, 'לב אריה' לר' אריה לייב האשקי פרשת מקץ אות יא ד"ה ואל קין).

יצירת הבריאה היתה על ידי מדת האמת של הקב"ה

הקב"ה ברא את העולם במדת האמת ('תקוני הזוהר' תיקון סג דף צה ע"א ד"ה אמת איהו בסוף תיבין, 'ילקוט חדש' בפרק 'אמת והיפוכו' אות ו ד"ה 'אמת הוא' בשם המגלה עמוקות, 'איומה כנדגלות' מהדורת קאנסטנטינא דף ו ע"א ד"ה בראשית א"ר שלמיה, 'מדרש האיתמרי' לר' אליהו הכהן דרוש כב מגיד מראשית דף קט ע"ב ד"ה בראשית אמר ר' שלמיה) ועל זה נאמר "רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת" (תהלים קיט, קס) ('ילקוט חדש' בפרק 'אמת והיפוכו' אות ו ד"ה 'אמת הוא' בשם המגלה עמוקות). וכל מה ה' פעל ועשה הן במצוות התורה והן בעסק התורה כולם חתומים באמת שנאמר "עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר" (תהלים קיא, ח) ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך חלק שני בפרק על ראש חודש דף לו ד"ה פועל אמת). לכן נרמז על האמת בתחילת מעשה בראשית שסופי תיבות הפסוק "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים" (בראשית א, א) יוצא 'אמת'. וכן בסוף הבריאה נאמר הפסוק "בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב, ג) ויש עוד כאלו שכולם במעשה בראשית, כדי לומר שהכל נעשה ונברא בחותמו חותם 'אמת' על ידי השכינה הקדושה ('מדרש האיתמרי' למחבר 'שבט מוסר' דרוש כב מגיד מראשית דף קט ע"ב ד"ה בראשית אמר רבי עזריה) שהיא עצמה 'אמת' ('תיקוני הזוהר' תיקון סג דף צה ע"א ד"ה מאי אמת עמודא).

בכל הפסוקים של מעשה הבריאה יש שש פעמים סופי תיבות 'אמת' אשר מופיעות כסדר האותיות, כדי לומר שבכל ששת ימי בראשית לא נברא מדת השקר אלא הכל היה ב'אמת'. ואלו הן ששת הפעמים בפסוק "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א) לפי שבשמים ובארץ ניכר אחדותו יתברך. וכן "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר" (בראשית א, ד) הוא ה'אור הגנוז' ודבר הגנוז צריך חותם. וכן "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם" (בראשית א, כא) שהם הלויתן שהקב"ה סֵּרֵס וכן בת זוגו שהרג וּמָלַח לצדיקים לסעודה לעתיד לבוא. וכן "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם" (בראשית א, כז) שחתמו ב'אמת' כדי שיהיה בניין עומד לעד דור הולך ודור בא עד שיושלמו ששת אלפים שנה. וכן "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה" (בראשית א, לא) הוא חותם כללי לכל שאר הבריאה. וכן "בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב, ג) הוא חותם ליום שבת בפני עצמו שהוא כנגד 'העולם הבא' הגנוז לישראל ('שפתי כהן על התורה' פרשת בראשית פרק ב ד"ה ודע שיש, והובאו הפסוקים ב'זקוקין דנורא ובאורין דאשא' על תנא דבי אליהו זוטא תחילת פרק ג ד"ה הכל ברא הקב"ה).

וכך נחתמו כל הברואים בחותמו של הקב"ה ('עיני העדה למחבר 'שבט מוסר' בראשית דף א ע"ב טור א ד"ה עוד דרשו ז"ל). וכל אותם שש פעמים שהתיבה 'אמת' רמוזה בפסוקים הם כנגד השמים והארץ וארבע רוחות העולם, להורות כי רצונו יתברך שהכל יתנהגו על דבר אמת ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש ח דף לב ד"ה ומאחר עלות דברי אמת). ועל כך שהאדם נברא בחותם ה'אמת' של הקב"ה נאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א, כו) ('עיני העדה' בראשית דף א ע"ב טור א ד"ה עוד דרשו ז"ל) ועל כל אבר ואבר שברא לאדם לצורך תשמיש עבודתו ושחתמו בחותם אמת, ציוה הקב"ה שלא ישתמש בו לצרכי תאוות נפשו כי הוא מחפצי המלך ('קול ששון' לר' ששון בן מרדכי שינדוך פרק כה לשון שקר ד"ה כך הדבר הזה). ועוד כיון שגם כל המצוות וְעֵסֶק התורה חתומים ב'אמת', הרי זו הוראה שמי שיעבור על מה שציווה ה' יתברך, קטנה או גדולה, הרי הוא משקר בחותם המלך ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך חלק שני בפרק על ראש חודש דף לו ד"ה פועל אמת) שבו מתקיים העולם ('תקוני הזוהר' תיקון סג דף צה ע"א ד"ה מאי אמת עמודא).

האוחז במדת האמת זוכה לחיים כי נדבק בהקב"ה מקור החיים

כל דְּבַר אמת קיים לעולם כמו שנאמר "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד" (משלי יב, יט) ('עמודי שש' למחבר 'כלי יקר' בחלק עמוד אמת פרק יז סוף ד"ה ומטעם כזה נאמר) כי מורה על דבר שאין לו סוף, לכן התיבה 'אמת' בגמטריא קטנה יוצאת תשע והוא מספר שאינו מתבטל לעולם ('באר מים חיים' לר' חיים מצ'רנוביץ פרשת קרח ד"ה וזה שאמר הכתוב ויקח קרח), שהרי אם תכפיל פעמיים את המספר תשע או שלוש פעמים או ארבע פעמים וכן הלאה, לעולם תישאר הגמטריא הקטנה שלו תשע. להורות כי תיבת אמת לא תשתנה ('ארץ החיים' לר' חיים הכהן על התהלים מזמור קיט אות ל' ד"ה צדקתך צדק לעולם, 'ארץ החיים' מזמור לט אות ה' ד"ה ואל תצל מפי) שהאמת קיימת לעד ('ארץ החיים' לר' חיים הכהן על התהלים מזמור לט אות ה' ד"ה ואל תצל מפי). וזה טעם נוסף לכך שהתורה נקראת אמת שנאמר "צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת" (תהלים קיט, קמב) כדי לומר שאין בתורה שינוי כמו ש'אמת' לא משתנה (עפ"י 'ארץ החיים' לר' חיים הכהן על התהלים מזמור קיט אות ל' ד"ה צדקתך צדק לעולם). וכן נאמר על ירושלים "וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת" (זכריה ח, ג) כי תהיה קיימת לעולם, שלא תמוש ולא תמוט לעולם ('ווי העמודים' לבנו של השל"ה הקדוש פרק שנים ועשרים עמוד האמת דף לב ע"א ד"ה אמר זכריה הנביא).

האמת קיימת (זוהר פרשת משפטים דף קטז ע"א ד"ה 'ובגין דברית אחיד' רעיא מהימנא), ועל דבר שקיומו לעד ולעולמי עולמים ולנצח נצחים נופל שֵׁם 'אמת' שהוא נוטריקון 'אין מת', כך שמי ששייך בו איבוד ומיתה לא שייך בו שֵׁם 'אמת'. וכיון ששֵׁם זה שייך דווקא למי שלא יכול למות, לכן זה נמצא בו יתברך שמו לפי שהוא אלקים חיים ומקור החיים ועל ידי כך הוא המלך לעולם ועד ('אגדת אליהו' למחבר 'שבט מוסר' דף ו ע"ב על גמ' ירושלמי מסכת ברכות פרק ראשון הלכה א ד"ה ואמר לפי שהוא), וכפי שאמרו רבותינו " 'וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת' לָמָּה הוּא אֱמֶת אָמַר רַבִּי אָבִין שֶׁהוּא 'אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם" ('ויקרא רבה' כו, א) וכן חותמו של ה' הוא 'אמת' לפי שהוא חי וקיים. וכמו שהתורה נקראת 'אמת' לפי שהיא נצחית שנאמר "רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ" (תהלים קיט, קס), כך גם ההוגים בתורה והולכים בדרכה קונים לעצמם ולדורם מדת נצחיות שנאמר "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ" (דברים לא, כא) עד עולם ('יערות דבש' חלק ב' לר' יהונתן אייבשיץ תחילת דרוש יב ד"ה ויש בזה תוספת הענין).

והמדבר אמת בכל ענייניו ('מדרש תלפיות' ענף אמת ד"ה 'המדבר אמת' בשם ספר 'תומר דבורה') דבק ב'חיים' ('קול ששון' לר' ששון בן מרדכי שינדוך פרק כה לשון שקר ד"ה אמרו רז"ל), ועל ידי כן יחיה ויאריך ימים ('ראשית חכמה' שער הקדושה פרק יב דף קמז ע"ב ד"ה ובמעלת המדבר, 'אבות הראש' חלק ג' לר' רחמים יצחק פאלאג'י מערכת א' אות כב ד"ה אמת, עפ"י 'עמודי שש' למחבר 'כלי יקר' בחלק עמוד אמת פרק יז דף מח ע"ב סוף ד"ה כבר אמרנו שהאמת) וְיִנָּצֵל לעולם ('אבות הראש' חלק ג' לר' רחמים יצחק פאלאג'י מערכת א' אות כב ד"ה אמת) מכל דבר רע ('ראשית חכמה' שער הקדושה פרק יב דף קמח ע"ב דה עוד מצאתי למחבר), ויתארכו ימיו וימי בניו ויישב בטח בארצו ('ווי העמודים' לבנו של השל"ה הקדוש פרק שנים עשרים סוף עמוד האמת דף לז ע"ב טור ב). כי על ידי האמת נדבקים במקור החיים שעליו נאמר "וה' אֱלֹהִים אֱמֶת הוּא אֱלֹהִים חַיִּים" (ירמיה י, י) ('עמודי שש' למחבר 'כלי יקר' בחלק עמוד אמת פרק יז דף מח ע"ב סוף ד"ה כבר אמרנו שהאמת) שהרי ה'אמת' הוא אור פני מלך חיים ('בני יששכר' מאמרי תשרי מאמר ג סוף דרוש ו' ד"ה ומעתה יתפרש לך) וממנו נמשכים החיים לעולם ('בניהו' למחבר 'בן איש חי' על גמ' סנהדרין דף צז ע"א ד"ה הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא, עפ"י 'בני יששכר' מאמרי תשרי מאמר ג סוף דרוש ו' ד"ה ומעתה יתפרש לך).

האמת מצלת את האדם מן המיתה, והכוונה שאדם הדובר אמת אינו מת קודם זמנו ('פלא יועץ' תחילת ערך מיתה ד"ה שפת אמת תכון לעד). וזה כנגד מה שהדובר אמת אינו מהרס את קיום העולם שפתח ב'אמת' שנאמר "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א) סופי תיבות 'אמת', וגם שנאמר בו "אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב, ג) סופי תיבות 'אמת' ('מדרש תלפיות' ענף אמת ומספר אמת ד"ה 'ופרצת ימה וקדמה' בשם 'חידושי אגדות'). וזה העניין עם יעקב אבינו שהיה אחוז במדת האמת שנאמר "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" (מיכה ז, כ) כך שהיה כולו אמת, על כן היה ראוי לו להיות חי וקיים ('ווי העמודים' לבנו של השל"ה הקדוש פרק שנים ועשרים עמוד האמת דף לז ע"ב ד"ה המוסר היוצא) שאות אמת היא אות חיים ('פני דוד' להחיד"א פרשת ויחי אות יא ד"ה 'ועשית עמדי חסד ואמת' בשם הרב כתנות אור), וכפי שאמרו רבותינו 'יעקב אבינו לא מת' (ראה גמ' תענית דף ה ע"ב בשם ר' יוחנן) ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' פרשת ויחי דף עד ע"ב ד"ה ויצו יוסף את עבדיו, 'דברים נחמדים' למחבר 'בני יששכר' על גמ' כתובות פרק א, ו ד"ה רבי יהושע אומר). ודבר זה נרמז בתיבות 'לא מת' שהן יוצאות התיבה 'לאמת' ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' פרשת ויחי דף עד ע"ב ד"ה ויצו יוסף את עבדיו).

וכן היה מקום בזמן רבותינו ששמו היה 'קושטא' שפירושו 'אמת', ולא היו אנשי אותו המקום משנים בדבריהם, ולא היה מת שם אף אדם טרם זמנו (גמ' סנהדרין דף צז ע"א ד"ה זימנא חדא) כי לא היה יכול המוות לשלוט בהם ('קול ששון' לר' ששון שינדוך פרק כה לשון שקר ד"ה אמרו רז"ל). והיה מעשה עם רב טביומי שנשא שם אשה אחת והביא ממנה שני בנים. יום אחד היתה אשתו חופפת את ראשה וּשְׁכֵנָה דפקה על הדלת, וכיון שרב טביומי סבר שלא דרך ארץ לומר היכן היא, אז שינה ואמר שאשתו איננה – ואז מתו לו שני בניו. וכששאלו אותו אנשי המקום איך יתכן שמתו לו שני בנים טרם זמנם, אמר להם את המעשה שהיה. ואמרו לו אנשי המקום "בבקשה ממך צא ממקומנו שלא תגרה בנו את המוות!" ומאז רב טביומי לא היה משנה עוד דבריו בעבור כל חללי העולם (גמ' סנהדרין דף צז ע"א) והיה רואה טוב בימיו כשמו טביומי, כי לא התקצרו ימיו ('בניהו' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' סנהדרין דף צז ע"א ד"ה הוה אמינא ליכא).

והיה מעשה עם ירמיה הנביא שהיה עסוק בספר יצירה וכשהיה רוצה לצרף אותיות א'-ב' נברא לו אדם שהיה כתוב על מצחו את התיבה 'אמת' (ספר 'מתתי-ה' לר' שלמה לוריא פרשת פנחס דף נו ע"א טור ב ד"ה 'ונלך אל מאמר' בשם המדרש) שעל ידה מצטרפים כל אותיות הא'-ב' (ספר 'מתתי-ה' פרשת פנחס דף נו ע"א טור ב ד"ה ונלך אל מאמר). ועוד היה מעשה עם נער גוי שהיה מרואי פני המלך ונמצא יום אחד הרוג, והעלילו על היהודים שהרגוהו. ואז היו היהודים שם בסכנה גדולה עד שהוצרך חכם מקובל אחד להחיות את הנער כדי שיגיד מי הרגו, ולשם כך כתב על מצחו אותיות 'אמת' ומיד עמד הנער ההרוג על רגליו והגיד לפני המלך מי הגוי שהרגו. ואחרי שגילה, מחק החכם את האות א' מתיבת 'אמת' במצחו, ונשאר רק אותיות 'מת' ומיד הנער נפל ומת. ונתפרסם באותה שעה גדולת מעלת אותיות התורה הקדושה לפני עמים רבים והיה קידוש ה' גמור ('אבות הראש' חלק ג' לר' רחמים יצחק פאלאג'י מערכת א' אות כב ד"ה 'אמת' בשם מדרש תלפיות). וכל זה היה כי 'אמת' הוא סם חיים, לכן כדי להחיות את הנער כתב על מצחו אותיות 'אמת' ('אבות הראש' חלק ג' לר' רחמים יצחק פאלאג'י מערכת א' אות כב ד"ה אמת).

המדבר רק אמת מעלתו גדולה ובפרט אם דובר גם אמת בלבבו

הדובר אמת ומתרחק מן השקר אינו נכשל בעבירה ('איומה כנדגלות' מהדורת קאנסטנטינא דף ו ע"א ד"ה בראשית א"ר שלמיה, 'ספר זכירה' דף נ ע"ב ד"ה סגולה הדובר אמת) וגם לא ייגנב ממנו שום דבר גשמי, ורמז לכך בסמיכות שבפסוק "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ" (ויקרא יט, יא) ('מדרש פנחס' לר' פנחס מקוריץ דף טז ע"ב אות סב). ודבר מנוסה הוא שהאומר אמת אף על פי שיחייבוהו מחמת שאמר אמת ולא שיקר, לעולם יהיה בסופו מרוויח, שהעולם מתקיים על האמת ('טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי מצוות לא תעשה אות קכד). ואדרבא על ידי שידבר אמת ינצל כל ימיו מכל רע ('ראשית חכמה' שער הקדושה פרק יב דף קמח ע"ב ד"ה עוד מצאתי למחבר). ואדם זה מוסרים לו מלאך מן השמים שמתנהג עמו בדרך צדיקים ומדבר 'אמת' ('תנא דבי אליהו' זוטא פרק ג ד"ה כיצד יעשה, 'מדרש פנחס' לר' פנחס מקוריץ דף לז ע"א אות ד) עמו. ואז אפילו חלומותיו של האדם הם אמיתיים ('קול ששון' לר' ששון בן מרדכי שינדוך פרק כה לשון שקר ד"ה אמרו רז"ל) ומראים לו בלילה מראות אמת ויידע העתידות כמו המלאכים ('ראשית חכמה' שער הקדושה פרק יב דף קמח ע"ב ד"ה עוד מצאתי למחבר), כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו ('זקוקין דנורא ובאורין דאושא' על תנא דבי אליהו זוטא פרק ג אות כו ד"ה ומ"ש מוסרין לו מלאך).

האמת מעידה על אחדותו יתברך כפי שאמר הפייט 'אמת חותמו להודיע כי הוא אחד' (מתוך פיוטים של הקליר לראש השנה נוסח אשכנז). לכן כל המחליף בדיבורו כאילו כפר באחדותו ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת שופטים ד"ה ועתה נפרש סדר הלאוין), והוא בעצמו אינו באחדות עמו יתברך כי "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי" (תהלים קא, ז) ('סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ בהקדמה דף ח ע"ב ד"ה ועתה נחבר סוף המשנה) על כן צריך האדם שלא יצא מפיו שום שקר, ועל זה הוא צריך למסור את הנפש ('מדרש פנחס' דף לט ע"ב אות כח ד"ה היה מרגלא) ולרדוף אחרי האמת עד הקצה האחרון ('פתוחי חותם' לר' יעקב אבוחצירא פרשת שופטים דף קכט ע"ב ד"ה רק צדק צדק) כדי להידבק בקדושת המלך ('מדרש פנחס' דף לט ע"ב אות כח ד"ה היה מרגלא). ולכן בכל דיבורי העולם הזה יזהר לדבר רק אמת ('אמרי ששון' לר' ששון שינדוך שער ההנהגה פרק ג אות נון), וכאשר הוא מספר סיפורים יזהר לא להוסיף בהם דברים שלא היו, כי זה אסור לפי שחותמו של הקב"ה אמת ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש לא שבת תשובה דף קס ע"ב טור א ד"ה ומזה יראה כמה). ומדת חסידות שלא יהיה נוטה אל השקר אפילו שהוא כדי להשיג את האמת, אלא האמת במה שהוא אמת הולך בתוֹם ואין לְשַׁנּוֹת ('עיני כל חי' לר' חיים פאלאג'י על מסכת 'דרך ארץ זוטא' פרק ז הלכה א ד"ה אחר האמת) (וראה 'משנת חכמים' לר' משה חאגיז בחלק הט"ז מיעוט שיחה אות שפח שמכל מקום התירו רבותינו לשנות מפני השלום כדי לקיים את העולם, שהרי האמת הוא קיום והעמדה ואם יאבד העולם בגלל אחיזת 'האמת' אז היא לא הועילה כלום עיי"ש).

ועוד כדי שהאדם יהיה ממש באחדותו יתברך צריך שיהיו פיו ולבו שווים, ולא ישנה ('סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ בהקדמה דף ח ע"ב ד"ה ועתה נחבר סוף המשנה) ולא ימצא בפיו לשון תרמית, אלא הכל 'אמת' בין בפה ובין בלב שזהו חותמו של הקב"ה (פירוש החיד"א על 'ספר חסידים' סימן מז ד"ה כי א' 'בפה ואחד בלב' בביאור דברי ספר חסידים), וכפי שנאמר "הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ" (תהלים טו, ב) ('ראשית חכמה' שער הקדושה פרק יב דף קמח ע"ב ד"ה עוד מצאתי למחבר) וכפי שאומרים בתפילת שחרית "יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר כְּבַגָּלוּי וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ" ('ווי העמודים' לבנו של השל"ה הקדוש פרק שנים ועשרים עמוד האמת דף לז ע"ב ד"ה המוסר היוצא) כלומר שתהיה האמת תקועה וקבועה בליבו. לכן החסידים הראשונים כשהיה להם מקח וממכר היו נותנים אותו לקונה כפי הסכמתם בליבם איך שהיו מסכימים לתת, ואפילו אם הקונה רצה להוסיף ממון עבור הדבר לא היו לוקחים אלא כפי הסכמתם בליבם ('ראשית חכמה' שער הקדושה פרק יב דף קמח ע"ב ד"ה עוד מצאתי למחבר). וכל הדובר אמת בלבבו ואינו דובר שקר ואף לא להעלותו על לִבּוֹ, אזי כל דבריו מתקיימים, הוא גוזר גזירה מלמטה והקב"ה מקיימה מלמעלה שנאמר "וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ" (איוב כב, כח) ('ספר חסידים' אות מז ד"ה אבל כל הדובר אמת).

בזמן גלות ישראל ה'אמת' נעדרת והשקר שולט בעולם

כאשר הקב"ה רצה לברוא את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת חבורות חבורות, אלו אומרים אל יברא ואלו אומרים יברא. ומלאך של החסד אמר שיברא כי האדם גומל חסדים וכן מלאך של הצדק אמר שהאדם יברא לפי שהוא עושה צדקות, ואילו המלאך של האמת אמר אל יברא שכולו שקרים. ואז הקב"ה לקח את המלאך של האמת והשליכו לארץ שנאמר "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה" (דניאל ח, יב) ('בראשית רבה' ח, ה) מפני שקטרג על האדם. והקב"ה שידע מראש כי עתיד 'האמת' לקטרג על בריאת האדם הקדים וברא את כל העולם במידת אמת, כשכוונתו בזה שהעולם יהיה מיוסד על האמת ואין השקר יוכל לעמוד בפניו. לכן כשראה הקב"ה שקטרג 'האמת' על בני האדם באומרו שכולם דוברי שקרים הם, הוא השליך את האמת אל הארץ כדי שיראה שאין דבריו נכוחים שהרי הארץ מיוסדת על האמת, ואם כן אין השקר עומד בפניו ('מדרש האיתמרי' לר' אליהו הכהן דרוש כב מגיד מראשית דף קט ע"ב ד"ה בראשית) (ראה 'גנזי המלך' לר' יעקב אבוחצירא בחלק תיקון התשובה אות ו דף ה שהתיבה 'האמת' במילוי זה 'הה אלף מם תיו' והוא יוצא בדיוק גמטריא התיבות 'סמא"ל ולילי"ת' כי על ידי האמת נכנעים הס"מ והלילי' שהם השקר, שהרי אמת מכניע שקר עיי"ש. והוא על פי דיוק הנלע"ד).

אמנם כל זה לעתיד לבוא, אך כיום בעולם הזה השקר ('עמודי שש' בחלק עמוד אמת פרק יז ד"ה וזה"ש בפרק) שהוא גם הס"מ ('תיקוני הזוהר' תיקון סג דף צה ע"א ד"ה מאי אמת) גובר יותר מן האמת, ורבים המה בעולם הזה שקראו 'אלהים' למי שהוא לא אלהים. ויש לשקר בעולם הזה יותר 'רגלים' מאשר האמת. והטעם בזה לפי שכל מי שיודע ששקר תרמיתו אז הוא צריך ביותר לתחבולות רבות לחזק את שקריו ואז עושה ומצליח, כי לא רבים יחכמו להבין בתחבולות אנשי אָוֶן ומרמה, ואילו מי שהאמת עמו אינו בעל תחבולות כלל אלא הוא סומך על האמת שיעשה דרכו מאליו. על כן בעולם הזה האמת מְנֻצָּח על ידי בעל התחבולה אשר השקר בִּימִינוֹ. וזה הסיבה שהתגברו דתות של שקר בעולם הזה, וכן שהרבה דברי שקר של בעלי התחבולה גברו ועשו חָיִל, ואילו מי שהאמת עמו ידו על התחתונה ('עמודי שש' בחלק עמוד אמת פרק יז ד"ה וזה"ש בפרק).

וכך נאמר על זמן הגלות "וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת" (ישעיה נט, טו) כי השקר שולט בעולם ('תיקוני הזוהר' תיקון סג דף צד ע"ב – צה ע"א ד"ה ובגלותא אתמר) ועומדת לו השעה ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' ר' אליהו הכהן פרשת בשלח דף מה ע"א ד"ה ועל דרך אחר נוכל). והאמת תהיה נעדרת גם לפני גילוי משיח (עפ"י גמ' סוטה דף מט ע"ב). אך לעתיד לבוא יגלה ה' לעם ישראל את השקר של בעלי התחבולות אשר הצליחו במעשה שטן לסמא את עיניהם מחמת כובד המחייה ויתר ההכבדות ב"גָלֻת הַחֵל הַזֶּה" (עובדיה א, כ), עד שלא היה להם פנאי להבחין בין אמת לשקר ('עמודי שש' למחבר 'כלי יקר' בחלק עמוד אמת פרק יז סוף ד"ה ומטעם כזה נאמר בתורה). ואז יתבטל 'השקר' ('שער התפילה' לר' חיים מצ'ירנוביץ שער הראשון שַׁוְעָה פרק יח ד"ה ולכאורה התרוץ אינו מובן, 'תיקוני הזוהר' תיקון סג דף צד ע"ב – צה ע"א ד"ה מאי אמת) ויעבור ('תיקוני הזוהר' תיקון סג דף צה ע"א ד"ה מאי אמת) מן העולם ('תיקוני הזוהר' תיקון סג דף צה ע"א ד"ה מאי אמת, 'ראשית חכמה' שער הקדושה פרק יב דף קמז ע"ב ד"ה 'ובמעלת המדבר' מהזוהר) ויתפרסם ביטולו בכל העולם כולו ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על 'בראשית רבה' כ, ח ד"ה שנאמר קולה) (להרחבה על השקר ראה מאמרינו לפרשת משפטים – 'איסור אמירת שקר').

ובאחרית הימים ('עמודי שש' בחלק עמוד האמת פרק יז ד"ה וזה"ש בפרק הבונה) כאשר ייפול השקר (עפ"י 'תיקוני הזוהר' תיקון סג דף צה ע"א ד"ה מאי אמת) יתקיים הפסוק "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח" (תהלים פה, יב) (ראה 'בראשית רבה' ח, ה) שהוא גם ראשי תיבות 'אמת' ('זוהר חדש' פרשת בראשית דף טו ע"א ד"ה אמר רבי יצחק אמת הוא) כי תתפשט האמת בעולם ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על 'בראשית רבה' כ, ח ד"ה שנאמר קולה, 'שער התפילה' לר' חיים מצ'ירנוביץ שער הראשון שַׁוְעָה פרק יח ד"ה ולכאורה התרוץ אינו מובן) והיא תיוודע לכל ('עמודי שש' למחבר 'כלי יקר' בחלק עמוד אמת פרק יז ד"ה וזה). ותחזור האמת לעיקרה בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עוֹז, ויידעו הכל שה' אלקים 'אמת' ואין עוד מלבדו ('מגלה עמוקות' פרשת בשלח דף מה ע"א ד"ה ועל דרך אחר נוכל). והם דברי הפייט 'אמת חותמו להודיע כי הוא אחד' (מתוך פיוטים של הקליר לראש השנה נוסח אשכנז) כפי שנאמר לעתיד לבוא "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט). ולפיכך דווקא חותמו של הקב"ה 'אמת' לפי שאין כל גודלו יתברך נראה אלא בסוף הימים ('עמודי שש' למחבר 'כלי יקר' בחלק עמוד האמת פרק יז ד"ה וזה"ש בפרק הבונה).

תיקון מדת האמת על ידי עם ישראל יביא את הגאולה 

הגאולה תלויה במדת האמת ('נפש חיים' לר' חיים פאלאג'י מערכת האלף אות פב ד"ה 'אמת הגאולה' מהסמ"ג) כלומר שעל מנת לזכות לה צריך לדבר אמת ('ברכת מועדיך לחיים' לר' חיים פאלאג'י דרוש כ' לשבת הגדול דף צז ע"ב – צח ע"א ד"ה ומכאן תוכחת חיים, 'נפש חיים' לר' חיים פאלאג'י מערכת הג' אות יג ד"ה הבט ימין וראה) ושלא ימצא בפי ישראל לשון תרמית וכפי שנאמר "וַיֹּאמֶר אַךְ עַמִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ" (ישעיה סג, ח) ('נפש חיים' לר' חיים פאלאג'י מערכת הג' אות יג ד"ה 'גאולה' בשם תיקוני הזוהר). כי הגאולה תלויה בדרגת 'האמת' של יעקב אבינו (תיקוני הזוהר בהקדמה דף ד ע"א ד"ה מיד דאסתלקו, 'נפש חיים' לר' חיים פאלאג'י מערכת הג' אות יג ד"ה 'גאולה' בשם תיקוני הזוהר). כפי שרמז לשבטים הקדושים שנאמר "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (בראשית מט, א), "יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית" – סופי תיבות 'אמת' ('מגלה עמוקות' פרשת ויחי דף סג ע"ב ד"ה הכי איתא בזוהר).

עיקר גלותם של ישראל היה בעוון חילול ה' כפי שכתב תרגום יונתן בן עוזיאל על טעם גלותם של ישראל "עַל דַאֲחִילוּ יַת שְׁמָא דְקוּדְשִׁי" (תרגום יונתן על יחזקאל לו, כ) שפירושו "על שחיללו את שם קוֹדְשִי". לכן הזוהר תלה את הגאולה במדת האמת כי זה הכפרה לעוון חילול שם ה' ('נפש חיים' לר' חיים פאלאג'י מערכת ח' אות כג ד"ה אשר בזה). ודבר זה נרמז בסוף ספר דניאל בפסוקים המדברים על קץ הימים "וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים" (דניאל יב, יא), שראשי תיבות "אֶלֶף מָאתַיִם תִשְׁעִים" יוצא התיבה 'אמת' ('מגלה עמוקות' פרשת ויחי דף סג ע"ב ד"ה הכי איתא בזוהר, 'נפש חיים' מערכת האלף אות פב ד"ה אמת הגאולה). וכן הוא בפסוק "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח" (תהלים פה, יב), שהתיבה "אֶרֶץ" רומזת על אֶלֶף ר' צ' כנגד הפסוק "אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים" (דניאל יב, יא), שבו גם רמוזה התיבה "אֱמֶת" בראשי תיבות ('תיקוני הזוהר' הקדמה דף ד ע"א ד"ה מיד דאסתלקו, 'מגלה עמוקות' פרשת ויחי דף סג ע"ב ד"ה הכי איתא בזוהר) ועל ידה יתקיים "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (ישעיה נט, כ) ('נפש חיים' מערכת ח' אות כג ד"ה אשר בזה) במהרה בימינו, אמן.