פרשת וישב – ארבע מאות כוחות הסטרא אחרא

כאשר נודע ליעקב אבינו שיוסף איננו הוא קרע את בגדיו ושׂם על עצמו שק שנאמר "וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם: וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא: וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף: וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים: וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו" (בראשית לז, לא-לה).

ויש להבין, מדוע כאשר נודע ליעקב אבינו מהשבטים שבנו יוסף איננו, הוא הוריד את בגדיו וחגר על מותניו לבוש של שק?

עשו הרשע בא אל יעקב עם ארבע מאות איש שהם כוחות הסטרא אחרא

יש ב'קליפות' ארבע מאות כתות ('ראשית חכמה' פרק ג דף צג ע"א ד"ה ועוד במ"ר פרשת וזאת הברכה) שהן 'מרכבה טמאה' של רוחות רעות ('בגדי אהרן' לר' אהרן דרשן פרשת וישלח דף כז ע"ב טור ב ד"ה 'ועי"ז אמר איוב' בשם המקובלים) המהוות את דרגות התפשטות 'הקליפות' ('קנאת ה' צבאות' להרמח"ל חלק שני ענין המרגלים ד"ה אך ענין המרגלים), וכך נמצא כי הסטרא אחרא מתחלקת לארבע מאות כוחות ('בן יהוידע' לר' יוסף חיים מחבר ספר 'בן איש חי' גמ' קידושין דף מ ע"א ד"ה ועוד נ"ל בס"ד אטרחתן ארבע מאה פרסי). ועשו הרשע שרצה להתגבר ולהתחזק באותם ארבע מאות כוחות ('בן יהוידע' ליוסף חיים מחבר ספר 'בן איש חי' גמ' קידושין דף כ"א ע"ב ד"ה לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע) הלך ולקח את מחלת בת ישמעאל על נשיו לו לאשה, ועל ידי כן הוסיף רִשְׁעוּת על רִשְׁעוּתוֹ ו'נולדו' לו כוחות 'החיצונים' ו'טומאות נגעים' ו'כישופים' וכל מיני 'זיבה' שהן היו ארבע מאות כוחות הטומאה ('קול בוכים' לר' אברהם גלאנטי על מגילת איכה ה, יא בפסוק 'נשים בציון ענו').

עשו הרשע נעשה כסא לכל אחד ואחד מארבע מאות כוחות הטומאה שנבראו בעולם ('דרך חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר דף יד ע"א נתיב הג' תשובה אות יב ד"ה עוד לתשובה צריך, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת שין אות כא ערך שק מספר 'חסד לאברהם' כ"י מוגה, 'ילקוט ראובני' פרשת וישלח לב, ז אות יח ד"ה 'בסוד לבישת השק' בשם 'חסד לאברהם'). וכנגדם אמרו המלאכים שנשלחו על ידי יעקב אבינו "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" (בראשית לב, ז) ('דרך חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר דף יד ע"א נתיב הג' תשובה אות יב ד"ה עוד לתשובה צריך, 'נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על בראשית רבה עה, ז ד"ה עמו כעמו). לכן אמרו רבותינו כי כמו שעשו הרשע היה גיבור ויכול היה לעמוד כנגד ארבע מאות איש כך כל אחד ואחד מהאנשים אשר עמו היו עשויים על ארבע מאות איש אחרים (ראה 'בראשית רבה' עה, ז), וכוונתם לרמוז בזה שכולם מכוּונים כלפי מדרגת מספר ה'ארבע מאות' של כוחות הרע ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על בראשית רבה עה, ז ד"ה עמו כעמו).

לכן כאשר נודע ליעקב אבינו על בואם מיד נאמר עליו "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ" (בראשית לב, ח) ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א, הרמ"ד וואלי פרשת וישלח סוף פרק לב על הפסוק 'על כן לא יאכלו בני ישראל', דרך חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר דף יד ע"א נתיב הג' תשובה אות יב ד"ה עוד לתשובה צריך, 'קב הישר' לר' צבי הירש קאיידנוור פרק צח ד"ה וזהו שכתוב ומרדכי ידע, 'ילקוט ראובני' לר' ראובן בן האשקי כץ פרשת וישלח לב, ז אות יח ד"ה 'בסוד לבישת השק' בשם 'חסד לאברהם') כי היה יירא מאוד מאותם ארבע מאות 'קליפות' ו'משחיתים' שהיו עם עשו ('קב הישר' לר' צבי הירש קאיידנוור פרק צח ד"ה וזהו שכתוב ומרדכי ידע). וכן כאשר התקרב אליו עשו הרשע נאמר "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ" (בראשית לג, א) ובאותה השעה יעקב התיירא מהחיבור הרע הזה שנעשה על ידי עשו הרשע, ובו כוחות העליונים התחברו עם כוחות התחתונים (הרמ"ד וואלי תלמיד חבר להרמח"ל פרשת וישלח סוף פרק לב על הפסוק 'על כן לא יאכלו בני ישראל').

סך כל הכוחות של הסטרא אחרא יחד עם עשו הרשע הם ארבע מאות ואחד. ולכן הפיוט "אֶבֶן שְׁתִיָּה" שיש בנוסח סְפַרְד בתוך הושענות לחג הסוכות פותח באות א' ומסיים באות ת' בכדי להינצל על ידו מאותם ת"א כוחות של ארבע מאות מחבלים יחד עם עשו הרשע. וזה לשון הפיוט "אֶבֶן שְׁתִיָּה, בֵּית הַבְּחִירָה, גֹּרֶן אָרְנָן, דְּבִיר הַמֻּצְנָע, הַר הַמּוֹרִיָּה, וְהַר יֵרָאֶה, זְבוּל תִּפְאַרְתֶּךָ, חָנָה דָוִד, טוֹב הַלְּבָנוֹן, יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ, כְּלִילַת יֹפִי, לִינַת הַצֶּדֶק, מָכוֹן לְשִׁבְתֶּךָ, נָוֶה שַׁאֲנָן, סֻכַּת שָׁלֵם, עֲלִיַּת שְׁבָטִים, פִּנַּת יִקְרַת, צִיּוֹן הַמְצֻיֶּנֶת, קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, רָצוּף אַהֲבָה, שְׁכִינַת כְּבוֹדֶךָ, תֵּל תַּלְפִּיּוֹת". וכנגד אותם ת"א כוחות, התחכם שמעון העמסוני והיה דורש כל 'את' שבתורה (ראה גמ' פסחים דף כב ע"ב), ועשה כן על מנת להתיש את כוחם ('יסוד יוסף' לר' יוסף מדובנא רבו של מחבר 'קב הישר' ד"ה אבן שתיה).

ארבע מאות כוחותיו של עשו הרשע הם סוד הגלות בארץ מצרים

שורש ארבע מאות כוחות החיצונים של עשו הרשע היה מארץ מצרים הנקראת "עֶרְוַת הָאָרֶץ" (בראשית מב, ט), מאותה מדרגה שעליה אמרו רבותינו כי ארץ מצרים היא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה (ראה גמ' תענית דף י ע"א) (עפ"י 'מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת קרח דף נה ע"א ד"ה כשצרו בית חשמונאי, 'נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה עה, ז ד"ה 'עמו כעמו' והוסיף שם כי מה שנאמר על ארץ ישראל לשון דומה של ת' פרסה על ת' פרסה הוא מצד הקדושה, שזה לעומת זה עשה אלקים ואכמ"ל). ומחמת כן ישראל היו צריכים להשתעבד בארץ מצרים במשך ארבע מאות שנה שנאמר "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו, יג) ('מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת קרח דף נה ע"א ד"ה כשצרו בית חשמונאי) כנגד 'ארבע מאות של החיצונים' ('קנאת ה' צבאות' להרמח"ל חלק שני ענין המרגלים ד"ה אך ענין המרגלים), ורק התקצר זמנם של ישראל במצרים על ידי ריבוי קושי השיעבוד במאתים ועשר שנים הראשונות, כי אם היה מניחם שם כל הארבע מאות שנה אז היו ישראל נכנסים ל'שער החמשים' שבטומאה ולא היו נגאלים משם לעולם ('זקוקין דנורא' ובאורין דאשא' לר' שמואל הידא על 'תנא דבי אליהו רבא' פרק כז אות נד ד"ה וצוה הקב"ה בזאת. וראה כעין זה בספר 'חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי מעין שני נהר נה סוף ד"ה 'דע שמסורת הקבלה' שכתב כי אי אפשר לאדם להיכנס לשער החמשים של הטומאה אלא אם יפשע וירשע ארבע מאות יום רצופים זה אחר זה עיי"ש).

וכך למעשה כוחות 'החיצונים' שהביא עמו עשו הרשע אל יעקב אחיו הם עצמם 'מחנה מצרים' ('מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת ויצא ד"ה מזמור שאמר דוד, 'מגלה עמוקות' פרשת וישלח דף לט ע"א ד"ה והנה כל מזמור). לכן אמרו רבותינו שעשו הרשע נטל את המכס של מצרים (ראה 'בראשית רבה' עה, סוף ז) כי מצרים היו מושלים אז בכל ארץ ישראל ובעבר הנהרות (הגהות הרד"ל על 'בראשית רבה' עה, ז אות ד), ובדבר זה רמזו רבותינו כי עשו הרשע היה נאחז במדרגת מצרים. והוא עשה זאת על ידי שלקח את מחלת בת ישמעאל בן הגר המצרית ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה עה, ז ד"ה עמו כעמו), ועל ידי כן הוא ירש את ארבע מאות הכוחות החיצונים ששתי הנשים של השטן לילי"ת ומחל"ת שולטות עליהם. וְרֶמֶז לכך בתיבה 'נשים' שיוצאת בגמטריא ארבע מאות. ועליהן רמזו ואמרו "מַרְבֶּה נָשִׁים מַרְבֶּה כְשָׁפִים" (ראה אבות ב, ז) ('ילקוט ראובני' לר' ראובן בן האשקי כץ פרשת וישלח לב, ז ד"ה 'וגם הולך לקראתך' בשם 'קול בוכים', 'ילקוט חדש' לר' ישראל בן בנימין מבלזיץ ערך כשפים אות סא).

ישראל היו בארץ מצרים שכולה 'כשפים' ו'גילולים' שהן חֵיילוֹת וכוחות הטומאה של לילי"ת ומחל"ת, בתוך גזירת ארבע מאות שנים כנגד אותן נשי"ם ('קול בוכים' לר' אברהם גלאנטי על איכה ה, יא בפסוק 'נשים בציון ענו'). אך כשיצאו ישראל ממצרים נשברה 'הסטרא אחרא' שִׁבְרוֹן לעולם, לכן מזכירים את יציאת מצרים לעולם. ולא נמסרה עוד שליטה כל כך גדולה לאף אומה אחרת ('קנאת ה' צבאות' להרמח"ל חלק שני ענין המרגלים ד"ה אך ענין). ובצאת ישראל משיעבוד אותן הנשים של כוחות הטומאה במצרים, לקחה מרים את התוף בידה וגם הנשים הצדקניות יצאו אחריה בתופים ובמחולות שנאמר "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" (שמות טו, כ), וכוונתן בלקיחת ה"תֹּף" הוא להכניע את לילי"ת שזה גמטריא שמה. ויציאתן ב"מְחֹלֹת" הוא להכניע את מחל"ת שעליה נאמר אחר כך "כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ" (שמות טו, כו). ולכן אמרו רבותינו שבזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים (ראה גמ' סוטה דף יא ע"ב בשם רב עוירא, 'בעל הטורים' שמות יב, כג) כי בזכות נשים של מטה נכנעו נשי"ם של כוחות הטומאה למעלה ('קול בוכים' על איכה ה, יא בפסוק 'נשים בציון ענו').

וכשיצאו ישראל אל המדבר ציוה הקב"ה שיעשו משכן כדי להכניע את כוח הסמא"ל שהן ארבע מאות הקליפות שהביא עשו הרשע שנאמר "וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" (בראשית לב, ז). לכן התיבה 'משכן' בגמטריא יוצא ת"י, כלומר ת' כנגד ארבע מאות כוחות ס"מ, ועוד י' כי על ידו הגיע חולשה גם ל'עשר ספירות שבטומאה'. וכן בית המקדש הראשון עמד ת"י שנים מאותו טעם של המשכן. ובית המקדש השני עמד ת"ך שנים, כלומר ת' כנגד ארבע מאות כוחות הס"מ ועוד כ' כדי להחליש חולשה כפולה ל'עשר ספירות שבטומאה', כי ישראל היו עתידים להשתעבד אחרי חורבן מקדש שני תחת ידם בגלות ארוכה ואם לא היו נחלשים קודם חולשה יתירה אז היו יכולים 'עשר ספירות שבטומאה' לשלוט בישראל חס וחלילה. וכיון שחולשת הס"מ התחילה מבניית המשכן, לכן רמז בה הקב"ה גם על בתי המקדש שנאמר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח), "וְשָׁכַנְתִּי" – הוא צירוף 'ושכן-תי' כנגד מקדש ראשון שעמד ת"י שנים. וכן הוא צירוף 'ושני-תך' כנגד מקדש שני שעמד ת"ך שנים ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' ענף בגדי כהונה ד"ה וכן תראה משכן).

גדולי הדורות התכוונו להכניע את ארבע מאות כוחותיו של עשו הרשע

לאברהם אבינו היו ארבע מאות פרקים במסכת עבודה זרה, וזה היה כנגד ארבע מאות הכוחות שעליהם נאמר אצל עשו הרשע "וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" (בראשית לב, ז) ('מגלה עמוקות' פרשת קרח דף נה ע"א ד"ה כשצרו בית חשמונאי, 'מגלה עמוקות' פרשת נח ד"ה ענין דור הפלגה). שיש בכוח עסק התורה לשמה בארץ ישראל, כדי להכניע ולהכרית את כל ארבע מאות הכוחות של הסטרא אחרא (פירוש להחיד"א על מסכת 'אבות דרבי נתן' פרק כח דף קא ע"א ד"ה אפשר לדרוש). וכן זה הסוד שאברהם אבינו קנה את מערת המכפלה מאת עפרון החתי בסכום של ארבע מאות שקל כסף, כדי לבטל על ידם את כל כוחות הטומאה שנאמר "אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר: וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר" (בראשית כג, טו-טז) (עפ"י 'מגלה עמוקות' פרשת נח ד"ה ענין דור הפלגה).

יעקב אבינו תיקן לקרוא 'קריאת שמע' כדי להכניע על ידה את 'ארבע מאות איש' שהביא עמו עשו הרשע. לכן ראשי תיבות 'קריאת שמע' הם ק"ש שיוצאים בגמטריא ארבע מאות, כדי לבטל את ק"ש הקליפות שהם ארבע מאות איש של עשו (הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף ח ע"א ד"ה וגם תיקן קריאת שמע). וכאשר נאמר ליעקב על ידי המלאכים "בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" (בראשית לב, ז) הבין יעקב שדבריהם על "עֵשָׂו" הרשע מורה גם על אחד נוסף שעתיד להיות כנגדו והוא 'אנטיוכוס'. וש"עִמּוֹ" יתחבר השר השני הנקרא ניקנור ששמו בגמטריא יוצא האות ת' במילוי כלומר תי"ו, ועליו רמז הכתוב "וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ" כלומר יהיה "אִישׁ" אחד העולה במספרו "אַרְבַּע מֵאוֹת", והוא יילחם בישראל. וזה לעומת זה יהיה אחד 'חשמונאי' ששמו עם הכולל גם גמטריא תי"ו. ועל העת ההיא ביקש יעקב "הַצִּילֵנִי נָא" (בראשית לב, יב), "נָא" – ראשי תיבות 'ניקנור אנטיוכוס'. "פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים" (בראשית לב, יב) – היא גזירת המילה ('מדרש לפירושים' לר' אליעזר פישל מסטריזוב חלק שני דרוש הל"ה דף קכא ע"א סוף טור ב ד"ה וישובו).

כאשר דוד ברח מפני שאול המלך אל מערת עֲדֻלָּם, התקבצו אליו ארבע מאות אנשים שנאמר "וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם וַיִּמָּלֵט אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיו וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה: וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל אִישׁ מָצוֹק וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ נֹשֶׁא וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ וַיְהִי עֲלֵיהֶם לְשָׂר וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ" (שמואל א' כב, א-ב), וסופי התיבות "עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ" יוצא עשו ת', לפי שהיה דוד מכוין לבטל את הסטרא אחרא שהם עשו הרשע וארבע מאות איש עמו ('חומת אנך' להחיד"א שמואל א' פרק כב על הפסוק 'ויתקבצו אליו'). וכשדוד עלה למלוכה והיה יוצא לקרב הוא הוליך עמו ארבע מאות בחורים גֵּרִים כדי להפחיד את הגויים, והיו כולם מגדלי בלורית ובני 'יפת תואר' כלומר שאמותיהם מבנות אומות העולם אשר נלקחו במלחמה ('בן יהוידע' על גמ' סנהדרין דף כא ע"א ד"ה ת' ילדים היו לו לדוד). כי דוד רצה לעשות דוגמת 'ארבע מאות כוחות הסטרא אחרא' בבני יפת תואר שבאו דווקא מן הגויים ('בניהו' על גמ' קידושין דף עו ע"ב ד"ה דאזלי לבעותי עלמא), ובזה להורות שהוא גובר על הסטרא אחרא וכל כוחותיה ('בן יהוידע' על גמ' סנהדרין דף כא ע"א ד"ה ת' ילדים היו לו לדוד, 'בניהו' על גמ' קידושין דף עו ע"ב ד"ה דאזלי לבעותי עלמא).

לבישת שק משיער עיזים מכניעה את ארבע מאות כוחות הסטרא אחרא

כאשר אדם לוקח שׂק העשוי משיער ('שער רוח הקודש' להאר"י ז"ל בחלק 'כונת השק' ד"ה והנה הקליפה רצתה) שחור ('קונטרס היחיאלי' חלק שני בית עולמים פרק י"ב דף לא ע"א-ע"ב ד"ה ורבותא אגיד, שו"ת 'רב פעלים' לר' יוסף חיים מחבר 'בן איש חי' בסוד ישרים חלק ב' סוף סימן ח ד"ה ומה כתבת) של עיזים (תוספות גמ' שבת דף כז ע"א ד"ה ונוצה, עפ"י 'הרוקח על התורה' פרשת וישב בחלק 'לקט' בראשית לז, לד, 'שיח יצחק' לר' יצחק איזיק חבר בדרוש 'תוכחות מוסר לשבת תשובה' אות טו ד"ה ואמר שק ואפר יציע, 'בן יהוידע' על גמ' תענית דף טז ע"א ד"ה חשובין כבהמה) וכורכו על מותניו ('שער רוח הקודש' להאר"י ז"ל בחלק 'כונת השק' ד"ה והנה הקליפה רצתה, 'נגיד ומצוה' למהר"י צמח בחלק ענין לבישת השק ד"ה ואמנם נצטוה להתגבר, עפ"י 'הרוקח על התורה' פרשת וישב בחלק 'לקט' בראשית לז, לד, 'בן יהוידע' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' בבא קמא דף צ ע"ב ד"ה וחייבו ליתן ארבע מאות זוז), הוא גורם להתיש את אותם ('שער רוח הקודש' להאר"י ז"ל בחלק 'כונת השק' ד"ה והנה הקליפה רצתה, 'נגיד ומצוה' למהר"י צמח בחלק ענין לבישת השק ד"ה ואמנם נצטוה להתגבר) ארבע מאות כוחות של הסטרא אחרא ('קב הישר' פרק צח ד"ה וזהו שכתוב ומרדכי ידע), כופה אותם ('ראשית חכמה' לר' אליהו די וידאש שער התשובה פרק ג דף צג ע"א ד"ה 'ועוד במ"ר פרשת וזאת הברכה' מהמקובלים) מכניעם ומבטלם ('בן יהוידע' גמ' קידושין דף כא ע"ב ד"ה לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע).

והטעם הוא כי 'שק' בגמטריא ארבע מאות ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי מעין רביעי עין יעקב נהר מב, 'ראשית חכמה' שער התשובה פרק ג דף צג ע"א ד"ה ועוד במ"ר פרשת וזאת הברכה, 'ילקוט ראובני' פרשת וישלח לב, ז ד"ה 'בסוד לבישת השק' מספר 'חסד לאברהם', 'נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה פד, כ ד"ה 'לפי שתפס יעקב' לפי חכמי האמת) והוא סוד ארבע מאות כוחות הטומאה שנבראו בעולם ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי מעין רביעי עין יעקב נהר מב, 'ילקוט ראובני' פרשת וישלח לב, ז ד"ה 'בסוד לבישת השק' מספר 'חסד לאברהם') שה'שק' הוא הלבוש של 'הקליפות' ('פרדס רימונים' מהרמ"ק שער ערכי הכינויים פרק כא דף קנב ע"א ד"ה שק הוא הקליפה, 'פרדס רימונים' להרמ"ק שער היכלי התמורות פרק ו דף קסד ע"א טור ב ד"ה ושק הוא הקליפה, 'קונטרס היחיאלי' חלק שני בית עולמים פרק י"ב דף לא ע"א-ע"ב ד"ה ורבותא אגיד), כלומר לבושם של עשו הרשע וארבע מאות כוחות של הס"מ הנקראים גם 'שקר', כאשר האות ר' הוא הרע עצמו והאותיות ש"ק הם לבושו ('שיח יצחק' לר' יצחק איזיק חבר בדרוש 'תוכחות מוסר לשבת תשובה' אות טו ד"ה ואמר שק ואפר יציע). ולכן נאמר "כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק" (אסתר ד, ב) ('פרדס רימונים' מהרמ"ק שער ערכי הכינויים פרק כא דף קנב ע"א ד"ה שק הוא הקליפה, 'פרדס רימונים' להרמ"ק שער היכלי התמורות פרק ו דף קסד ע"א טור ב ד"ה ושק הוא הקליפה).

וכאשר האדם קושר את השק למותניו (שו"ת 'רב פעלים' לר' יוסף חיים מחבר 'בן איש חי' בסוד ישרים חלק ב' סוף סימן ח ד"ה הנה השק לובשים אותו) תחת כל בגדיו (עפ"י 'בעלי ברית אברם' לר' אברהם אזולאי פרשת וישב על הפסוק 'ויקרא יעקב שמלותיו' ד"ה ויקרע יעקב) ועל בשרו ממש ('סוד ישרים' לר' יוסף חיים מבגדד ח"ב סימן ח ד"ה לבישת השק), כך שהשק דָּבֵק בבשרו בחוזק בכל צדדיו עד שהוא מרגיש בצער לבישתו (שו"ת 'רב פעלים' לר' יוסף חיים מבגדד בסוד ישרים חלק ב' סוף סימן ח ד"ה הנה השק לובשים אותו) ואף נראית החקיקה בבשרו (רש"י ישעיה כ, ב ד"ה ופתחת השק מעל מתניך), הרי בזה נמצא שהאדם קירב אליו את אותם "אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ" (בראשית לג, א) שהם בחינת 'החיצונים', כאשר הלבישם עליו. ואז האור הרוחני הגדול שיש באותו האדם 'קורע' את הבגדים הללו שהם אותם ארבע מאות כוחות, ועל ידי כן נעשה ביטולם ומתקיים "כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן" (תהלים צב, י) ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראמדסק רמזי פורים דף צא ע"א ד"ה ומרדכי ידע), כי זה סגולת השק להכניע את כל 'ארבע מאות החיצונים' ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על בראשית רבה פד, כ ד"ה לפי שתפס יעקב. וראה 'שער רוח הקודש' להאר"י ז"ל בחלק 'כונת השק' ד"ה 'והנה הקליפה רצתה' להבין את הדברים בפרטי פרטים על פי סודם ואכמ"ל בזה).

ורמז לכך אם מוסיפים את האותיות שלפני ואחרי אותיות 'שק' כלומר כל האותיות 'רשת צקר', שאז יוצא מהן צירוף 'תקשֹר צר' לפי שהשק קושר את הצורר להתיש כוחו ('שפתי כהן על התורה' פרשת וישב על הפסוק 'וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים' סוף ד"ה וישם שק). וסגולת לבישת השק היא לבטל גזירה רעה ('ספר המדות' לר' נחמן מברסלב ערך המתקת דין אות פה) כפי שנרמז בשם 'קרע שטן' המועיל לבטל גזירות רעות, שראשי התיבות שלו הן אותיות 'שק', כי על ידי לבישת שק מתבטלת ונקרעת הגזירה הרעה ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת שי'ן אות כא ד"ה שק) ומתמתקים כל 'הדינים' ('כנפי יונה' להרמ"ע מפאנו חלק חמישי סימן טו). והסיגוף שמקבל האדם על עצמו בלבישת השק אפילו יום אחד, מיקל מעליו חבילות של יסורין ('לב דוד' להחיד"א פרק שישי ד"ה וראיה לכל הנזכר). וכן נרמז בפסוק "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל" (דברים כו, טו) שהתיבה "הַשְׁקִיפָה" נחלקת לתיבות 'השק-יפה', כי הלובש שק ומתפלל לפניו יתברך ושואל ממנו שאלתו – קורעין לו גזר דינו, ומבטלים ממנו כל גזר דין שבעולם ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין רביעי נהר מב ד"ה דע כי, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת שי'ן אות כא ד"ה 'שק' בשם 'חסד לאברהם'. וכן הובא בקיצור בספר 'רזיאל המלאך' פסקא אחרונה בספר ד"ה שקו צית).

ואין תפילתו של לובש השק חוזרת ריקם ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין רביעי נהר מב ד"ה דע כי, 'אגדת אליהו' למחבר 'שבט מוסר' חלק ב' על גמ' ירושלמי יומא פרק ח סוף ד"ה 'ולמדנו מזה' בהערה, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת שי'ן אות כא ד"ה 'שק' בשם 'חסד לאברהם'). ורמז לכך בשם האחרון של 'אנא בכוח' והוא 'שק"ו צי"ת' כאשר התיבה 'צי"ת' בלשון תרגום היא 'שמיעה', כך שפירושם של הדברים הוא שמחמת לבישת 'שקו' נשמעת תפילתו ('ראשית חכמה' פרק ג דף צג ע"א ד"ה ועוד במ"ר פרשת וזאת הברכה, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת שי'ן אות כא ד"ה 'שק' בשם גורי האר"י ז"ל, 'ארץ החיים' על התהלים לר' אברהם חיים הכהן מזמור מו אות א), כי ה' יתברך שומע קולו ('ארץ החיים' על התהלים לר' אברהם חיים הכהן מזמור מו אות א). לכן טוב לאדם לכוון את השם 'שק"ו צי"ת' בשעה שלובש שק (ספר 'רזיאל המלאך' פסקא אחרונה בספר ד"ה שקו צית). ואם כשאדם לובש שק הוא גם מתענה, אז אין מעבירים ממנו עד שתעשה בקשתו ('אסתר רבה' י, ו ד"ה וישב מרדכי). וכל אדם שלובש שק נעשה חביב לשמים ככהן גדול, ורמז לכך בתיבה 'שק' שבחילופי אותיות א"ת ב"ש יוצא 'בד' וזה כנגד מה שנאמר על כהן גדול "כְּתֹֽנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם" (ויקרא טז, ד) ('תיקוני תשובה' להרמ"ע מפאנו פרק א דף נח ע"ב ד"ה גם מלת תקופות) (וראה עוד במעלת השק בספר 'פלא יועץ' לר' אליעזר פאפו ערך 'שק').

יעקב אבינו וגדולי בני בניו לבשו שקים להכנעת כוחות עשו הרשע

כאשר השבטים הביאו ליעקב אביהם את כתונת יוסף הטבולה בדם הוא קרע את בגדיו ושׂם על עצמו שק שנאמר "וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא: וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף: וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים" (בראשית לז, לב-לד). והטעם שהוא שׂם את השק באבלותו כי ידע שיוסף הוא שִׂטְנוֹ של עשו, שהוא ה"לֶהָבָה" היכולה לכלות את ה"קַשׁ" שלו כפי שנאמר "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה' דִּבֵּר" (עובדיה א, יח). לכן ביקש יעקב לאחוז את עשו במותניו ושלא להניחו כדי שלא יהיה לו מרגוע עד שיבוא חזרה שִׂטְנוֹ, ועשה כן על ידי שהפך את ה"קַשׁ" של עשו ל'שַׂק'. ולכן יעקב מיאן להתנחם שנאמר "וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם" (בראשית לז, לה) כי לא ראה בבניו משׂטין אחר לעשו הרשע ('שפתי כהן על התורה' פרשת וישב בפסוק 'וישם שם במתניו').

כאשר ראה יעקב אבינו שכתונת הפסים נקרעה וחיה רעה אכלה את יוסף, הבין שאין יותר מגן מן 'החיצונים' לרחק מהם והוא החליט לפעול על ידי לבישת השק שנאמר "וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו" (בראשית לז, לד). כי על ידי השק הוא היה מקרב אליו את "וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" (בראשית לב, ז) של עשו הרשע, וזה על מנת לאבדם בגודל האור הרוחני שיש לו. וזו העצה שנתן יעקב אבינו לבניו שיעשו כמוהו ללבוש השק בבחינת הסוד הזה, כדי שיוכלו לבטל את הסטרא אחרא ('תפארת שלמה' רמזי פורים דף צא ע"א ד"ה ומרדכי ידע וכו'). ואכן כפי שעשה יעקב כך עשו גם בניו, ולא זז מהם השק ולא מבניהם ובני בניהם עד סוף כל הדורות ('בראשית רבה' פד, כ, 'אסתר רבה' פרשה ח, א). ודבר זה נוהג בגדולים שבבני בניו של יעקב ('בראשית רבה' פד, כ. ראה גמ' תענית דף יד ע"ב), כי דווקא בצדיקים יש 'אור גדול' לביטולו של הסטרא אחרא ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראמדסק רמזי פורים דף צא ע"א ד"ה ומרדכי ידע).

לפני שבאה הפורענות על ישראל ('מצודת דוד' ישעיה כב, יב) נאמר "וַיִּקְרָא אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק" (ישעיה כב, יב), כי כוונתו יתברך שצריך לחגור שק שהוא בגמטריא ארבע מאות, על מנת להציל את ישראל מגלות הסטרא אחרא שהוא 'ארבע מאות איש של עשו הרשע' ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראמדסק רמזי פורים דף צב ע"א ד"ה ותשלח בגדים להלביש). וכך היה בימי מרדכי ואסתר כאשר נגזרה גזירת המן הרשע מפני עוונות הדור שהביאו לריבוי ה'קליפות', שאז הוצרך מרדכי ללבוש את לבוש השק של הקליפות שנאמר "וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה" (אסתר ד, א) ('בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש שמונה עשרה לתענית פורים דף קטו סוף ע"ב, 'יסוד  יוסף' לר' יוסף מדובנא רבו של מחבר 'קב הישר' פרק פא ד"ה ובסליחות ותחנונים). ועשה כן כדי להתיש את כוח עשו וארבע מאות איש עמו ('קב הישר' לר' צבי הירש קאיידנוור פרק צח ד"ה וזהו שכתוב), שעל ידי לבישת השק הוא קירב אליו את אותם 'ארבע מאות איש' שהם בחינת 'החיצונים', ואז האור הגדול שהיה בו 'קרע' את בגדי השק ועל ידי כן היה ביטולם ('תפארת שלמה' רמזי פורים דף צא ע"א ד"ה ומרדכי ידע וכו').

כאשר אדם חוטא הוא גורם לתת כוח לאותם 'ארבע מאות' איש של עשו הרשע (עפ"י 'מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן ענף התרה ב'סדר התרת נדרים' נוסח להתרת חרם ונזיפה ד"ה אתה הבדלת) שעולים כמניין 'שק' (הרמ"ד וואלי ספר יחזקאל פרק כא, יט ד"ה וגם זהו הטעם). ולכן בתענית של תשובה ראוי לאדם לשים שק ('דעת חכמה' שער התשובה פרק עשירי דף כב ע"ב טור א ד"ה 'והנה' מכתבי האר"י ז"ל) ולכוון שלובש שק זה כדי להתיש את כוחם של עשו 'וארבע מאות איש עמו' (עפ"י 'מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן ענף התרה ב'סדר התרת נדרים' נוסח להתרת חרם ונזיפה ד"ה אתה הבדלת). וכך עשו כמה שבים בתשובה שנתנו שק על בשרם (הרמ"ד וואלי ספר יחזקאל פרק כא, יט ד"ה וגם זהו הטעם) כמו ראובן בנו של יעקב אבינו שהיה עסוק בשקו ותעניתו אחרי בלבול יצועי אביו ('בראשית רבה' פה, א, 'בראשית רבה' פד, יט). וכן משה רבינו שנתעטף בשק ועמד בתפילה לפני המקום כאשר נגזרה עליו הגזירה שלא יכנס לארץ ('דברים רבה' יא, ט, 'ראשית חכמה' פרק ג דף צב ע"ב ד"ה עוד לתשובה וד"ה 'ועוד במ"ר פרשת וזאת הברכה') וכן דוד המלך שקרע את בגדיו ולבש שק ואפר על שהוא מנה את עם ישראל (ראה שמואל ב' פרק כד, א-טו) ('פרקי דרבי אליעזר' פרק ארבעים ושלשה ד"ה ר' שמעון. וראה 'בראשית רבה פד, כ לגבי אישים נוספים שלבשו שק בעת עשיית תשובתם. וכן ראה 'פירוש' להחיד"א על מסכת כלה פרק א הלכה ג ד"ה 'התורה' שהתורה כביכול 'חוגרת שק' כאשר עושים את 'שיר השירים' כמין זמר, לפי שנותנים כוח לסטרא אחרא שהם 'ארבע מאות איש של עשו' גמטריא 'שק' עיי"ש).

אליהו הנביא עתיד להכניע את ארבע מאות כוחות הסטרא אחרא

אליהו הנביא יכול להכניע את ארבע מאות הקליפות שיש עם עשו הרשע ('ידו בכל' למחבר ספר 'שבט מוסר' פרשת וישלח דף מט ע"ב סימן רעו), והרמז לכך הוא בכינויוֹ 'אליהו הנביא זכור לטוב' שתיבות אלו בגמטריא יוצאות ארבע מאות. לכן נהגו לומר במוצאי שבת אחר ההבדלה מאה ושלשים פעם את ארבע התיבות הללו, כדי להכניע בהם את ארבע מאות כוחות 'הסטרא אחרא' בסוד הכתוב "וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ" (בראשית לג, א) ('בן איש חי' לר' יוסף חיים מבגדד הלכות שנה שניה פרשת ויצא אות כה). ויש שנהגו לומר לפני ההבדלה מאה ושלשים פעם רק את התיבות 'אליהו הנביא', כי גמטריא שתי התיבות האלו עם עוד עשר כנגד האותיות שלהן עולה סך הכל מאה ושלשים שזה גמטריא של התיבה ק"ל, והוא בסוד "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב" (בראשית כז, כב) שיגבר על ה'קליפות' שהן בסוד "הִנֵּה ה' רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ" (ישעיה יט, א) ('מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ר' אליהו הכהן ענף הבדלה ד"ה קודם כל יאמר. ובספר 'שבט מוסר' פרק לא דף יח ע"א ד"ה 'וגם מצאתי' כתב שהמוהל בברית המילה יאמר אחרי המציצה ק"ל פעמים תיבת 'אליהו' ובזה מסלק הסטרא אחרא, וביותר מסלק הסמא"ל עיי"ש).

עשו בא לפני יעקב אבינו עם ארבע מאות איש שהם כנגד ראשי 'הקליפות' שנאמר "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ" (בראשית לג, א) ('ידו בכל' למחבר 'שבט מוסר' פרשת וישלח דף מט ע"ב סימן רעו). אך כשקרבו אל יעקב נשמטו כל הארבע מאות איש כי פחדו להיכוות בגחלתו של יעקב ('בראשית רבה' פרשת וישלח עח, טו) ואז רמז יעקב לעשו שהוא אינו מפחד מהקליפות כשאמר "כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל" (בראשית לג, יא), כאשר התיבות "יֶשׁ לִי כֹל" יוצאת בגמטריא ארבע מאות. וזה הטעם שיעקב גם רמז לו על אליהו הנביא בפסוק "עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה" (בראשית לג, יד) כי סופי ארבע התיבות האחרונות יוצא "אֵלִיָּה" שהוא אליהו הנביא כפי שנאמר "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (מלאכי ג, כג), וכוונת יעקב לומר לעשו שלא יתפאר עם 'ארבע מאות הקליפות' ויתעורר היום או מחר לחזור ולהילחם עמו, כי כמו עתה גם אז הוא לא יוכל לו, לפי שממנו יוצא אליהו שמכניע את 'הקליפות' ('ידו בכל' פרשת וישלח דף מט ע"ב סימן רעו).

ועתידים אותם ארבע מאות כוחות של הקליפה לבוא להילחם על ירושלים בימי גוג ומגוג. ודבר זה ראה יעקב אבינו בעת שקרב אליו עשו הרשע, לכן מה שנאמר "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ" (בראשית לב, ח) הוא גם על העתיד לבוא שעליו נאמר "וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא" (דניאל יב, א) ('עץ הדעת טוב' על התורה לר' חיים ויטאל פרשת וישלח ד"ה או יראה וישלח). וביאת המשיח תלויה בהכנעת ארבע מאות הרוחות של קליפת אדום, לכן דווקא 'אליהו הנביא זכור לטוב' שמספרו עולה בגמטריא ארבע מאות, הוא זה שיבשר את הגאולה ('בן יהוידע' גמ' עבודה זרה דף ט ע"ב ד"ה אמר רק חנינא אחר). ואז יתקיים דברי הנביא "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה' דִּבֵּר" (עובדיה א, יח), "וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" – שהסטרא אחרא יתהפך ובמקום ת' כוחות יהיה "קַשׁ". ואז "וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם" במהרה בימינו, אמן ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת שי'ן אות כא ערך שק).