פרשת מקץ – סוגי החלומות של בני האדם

פרעה חלם על שבע פרות רעוֹת מראה ודקוֹת בשר שאוכלות שבע פרות יפות מראה ובריאות. ושוב חלם על שבע שיבולים דקות שבולעות שבע שיבולים בריאות ומלאות (ראה בראשית מא, א-ז). פרעה נבהל מהחלום, רוחו לא נרגעה ('רבינו בחיי' בראשית מא, ח) וכל איברי גופו התפקקו. כל הפתרונות שהציעו החרטומים לחלומו לא החזירו את איבריו למקומם ולא יישבו את רוחו, עד שיוסף אמר את הפתרון האמיתי לחלום על שׁבע שנות שָׂבָע ושׁבע שנות רעב שצפויות להגיע לארץ, ומיד חזרו איברי פרעה למקומם ('מדרש תלפיות' ענף חלומות ד"ה אמרי נועם) ונרגעה רוחו בקרבו.

ויש להבין, מדוע כל החרטומים של מצרים אשר היו יודעים ומבינים בפתרון חלומות, לא יכלו לפתור נכון את החלום כפי שפתר אותו יוסף?  

גבריאל המלאך הוא 'שׂר החלום' הממונה על החלומות 

גבריאל המלאך הוא המלאך הממונה על החלומות (זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה בחלום אדבר בו) ונקרא 'בעל החלום' ('ברכת שמואל' לר' אהרן שמואל קאיידנוור אביו של מחבר 'קב הישר' פרשת וירא דף יא ע"ב טור ב). לכן הוא מכונה גם בשם "חֶזְוָא דִי לֵילְיָא" (דניאל ב, יט) ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר הפיוט 'בר יוחאי' בביאור על זוהר פרשת מקץ דף קצט ע"ב ד"ה פתח רבי יוסי) שפירושו 'מראות של הלילה' ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר הפיוט 'בר יוחאי' בביאור על זוהר פרשת מקץ דף קצט ע"ב ד"ה פתח רבי יוסי). וכן הוא נקרא גם בשם "גָלֵא רָזַיָּא" (דניאל ב, כט) שפירושו 'מגלה הרזים'. ורמז לכך בגמטריא של התיבות "גָלֵא רָזַיָּא" השווה לגמטריא של התיבה 'גבריאל' יחד עם עוד שש כנגד מספר האותיות (ספר 'גליא רזיא' לאחד מתלמידי האר"י ז"ל דף כא ע"א טור ב. וכתב שם שקרא לספרו בשם זה כי כל דבריו שקיבץ בספרו היו על פי חלומות בלילה וחזיונות בהקיץ).

כל החלומות הראויים (זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה תא חזי כל חלמא) והמסודרים (עפ"י 'אברבנאל' בראשית פרק מא ד"ה 'ואומר שהחלומות אין ראוי', ועפ"י 'מנחת יהודה' לר' יהודה פתיה פרשת מקץ) שיש בהם ממש, מתפשטים ('כתם פז' על זוהר דף קפג ע"א ד"ה כל חלמא שאיהו) בעם ישראל ובאומות העולם ('מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו אזהרות וסייגים אות כא) בזמן השינה ('אור החמה' על זוהר פרשת ויצא דף קמט ע"א ד"ה 'ויהיב בהו אורחא' מהרא"ג) על ידי גבריאל המלאך ('כתם פז' על זוהר דף קפג ע"א ד"ה כל חלמא שאיהו), ובכלל זה גם ראיית צדיקים בעת החלום ('אגדת אליהו' לר' אליהו הכהן חלק א' על גמ' ירושלמי מסכת כלאים פרק ט ד"ה 'וא"ת שהיה ר' יוסי אדם'). ותחת גבריאל המלאך יש כוחות קדושים וכוחות טמאים, וכל אחד ואחד בעולם הזה יונק את חלומו כפי מדרגתו ('אור החמה' על זוהר פרשת ויצא דף קמט ע"א ד"ה 'ויהיב בהו אורחא' מהרא"ג).

גבריאל המלאך יודע שבעים לשון (גמ' סוטה דף לג ע"א וברש"י שם ד"ה ולמדו, 'ספר הציוני' פרשת וישב ד"ה ויחלמו שניהם, 'לב אריה' לר' יהודה אריה לייב האשקי פרשת ויצא אות כז ד"ה ויאמר אלי מלאך, עפ"י זוהר פרשת לך לך דף פט ע"א ד"ה 'אי תימא דלא ידעי' חלק סתרי תורה) שהם הלשונות של כל האומות, והוא זה שלימד את יוסף הצדיק שבעים שפות (גמ' סוטה דף לו ע"ב, גמ' סוטה דף לג ע"א וברש"י שם ד"ה ולמדו, זוהר פרשת לך לך דף פט ע"א ד"ה 'אי תימא דלא ידעי' סתרי תורה). לכן כאשר עמד יוסף לפני פרעה הוא היה יכול לדבר עמו בכל השפות שבעולם כפי שנאמר "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע" (תהלים פא, ו) (גמ' סוטה דף לו ע"ב, גמ' סוטה דף לג ע"א וברש"י שם ד"ה ולמדו). גבריאל המלאך יכול גם להשתנות לכל דבר, לכן אדם בחלומו יכול לפעמים לדבר עם גוי ולפעמים לדבר עם ישראלי. אך מכל מקום האדם לא ידבר בחלומו בלשון שהוא לא מבין ('ספר הציוני' לרבינו מנחם ציוני פרשת וישב ד"ה ויחלמו שניהם).

כאשר נשמת האדם עולה ונקשרת למעלה בזמן השינה, גבריאל המלאך מודיע לה דברים (זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה מה כתיב בחלום) מתוך ההיכלות העליונים ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה 'בגין דהא לא מודעין' מהרמ"ק). וכאשר הנשמה חוזרת היא מודיעה לגוף (זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה מה כתיב בחלום, 'פרקי דרבי אליעזר' פרק לד ד"ה רבי זכריה) על ידי שמטביעה בדמיון האדם את צורת החידה העליונה, ומשם האדם יודע את החלום ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה 'בגין דהא לא מודעין' מהרמ"ק. ראה 'פרקי דרבי אליעזר' פרק לד ד"ה רבי זכריה). לכן אדם רואה את החלום רק סמוּך ליקיצה אף שהנשמה ראתה אותו כבר מיד בהעלותה למעלה ('אור החמה' על זוהר פרשת מקץ דף ר ע"א ד"ה 'וכד אתער' מהרמ"ק).

סוג ראשון של חלומות – שפתרונם הולך אחרי הפה שפותר אותם

ישנם חלומות עם ידיעות על אשר עתיד להיות בעולם או לקרות לאדם. עליהם נאמר בספר איוב "בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב: אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם" (איוב לג, טו-טז) ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ויש מין שני), אך יש ביניהם סוג חלומות שהם כמו 'אגרת שלא נקראה' (זוהר פרשת וישב דף קפג ע"ב ד"ה רבי חייא) והם 'אפשרי המציאות', כלומר שהם תלויים ועומדים ב'תנאי' להתקיים או להתבטל ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ויש מין שני), וממתינים עד אשר יבוא אדם שמסוגל בטבע יצירתו לפעול בדיבורו ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה ודע כי יש בני אדם) ולהשפיע על הכוח העליון השולט על החלום, ולהפוך אותו כמו חוֹמר בידו ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב קפג ע"א ד"ה דלא יתערבון) ועל ידי כך להפך את החלום האפשרי לכאן או לכאן. וכל זה בתנאי שהפתרון יהיה בהתאם לחלום (ראה גמ' ברכות דף נה ע"ב) ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה ודע כי יש בני אדם).

על חלומות מסוג זה אמרו רבותינו "כל החלומות הולכים אחר הפה" (ראה גמ' ברכות דף נה ע"ב, זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה תא חזי כל חלמא) כלומר אחרי הפה המסוגל לזה ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה ודע כי יש בני אדם). כזה היה חכם בשם 'בר הדיא' בזמן חכמי הגמרא (ראה גמ' ברכות דף נו ע"א) וכן היו בעבר עשרים וארבע פותרי חלומות מסוּג זה בירושלים (ראה גמ' ברכות דף נה ע"א) ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה ודע כי יש בני אדם). ועל זה אמרו רבותינו "דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין" (ראה גמ' גיטין דף נב ע"א בשם ר' מאיר, גמ' סנהדרין דף ל ע"א, 'בראשית רבה' סח, יב בשם רבי אבהו) וכוונתם שאין לחוש לפשט הדברים של החלום, כי אולי הם יורו על ענין אחר מזולת מובנם. שאם האדם ראה חלום המורה על טובה 'לֹא מַעֲלִין' אותו להבינו כפשוטו ולומר "טוב הוא!" כי פעמים אפשר שהוראתו נראית לטובה אך באמת היא להיפך. וכן אם ראה חלום שהוראתו לרעה, אז 'לֹא מוֹרִידִין' אותו לומר "רע הוא!" כי יתכן שמורה להיפך. אלא פתרון החלום הוא כפי שייצא מפיו של פותר החלומות האמיתי ('אגדת אליהו' למחבר 'שבט מוסר' על חלק א' גמ' ירושלמי מעשר שני פרק ד ד"ה וכפי פירוש).

גם חלומותיו של יוסף הצדיק על האלוּמים והכוכבים שמשתחווים היו מהסוג הזה של החלומות. וכיון שיוסף רצה שחלומותיו יתקיימו, לכן בחר להגיד אותם לְאֶחָיו שהם עצמו ובשׂרו על מנת שיפתרו אותם לטובה שנאמר "וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו" (בראשית לז, ה) ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה 

ויחלום יוסף חלום), וכן אמר להם "שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי" (בראשית לז, ו) ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה ר' יוסי אמר), והוא לא הרגיש שהאחים מקנאים בו ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה ויחלום יוסף חלום). וכך על החלום שבו האלומות משתחוות לאלומת יוסף, השיבו האחים ליוסף בדרך של תמיהה "וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ"?! (בראשית לז, ח) ואמרו דווקא דברים אלו לפי שחלומו היה נראה כ'ממשלה' ו'מלוכה' ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה ת"ח דיוסף איהו אמר חלמא). כאשר באמת חלומו הראשון עם האלומים הראה על ממשלתו העתידית במצרים, ולכן הזכיר בדבריו חמשה פעמים 'אלומים' כנגד חמש השתחוויות שעתידים לעשות לו אחיו כפי שנאמר "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" (בראשית לז, ו). ואילו חלומו השני על הכוכבים היה הולך על העתיד לבוא בימות המשיח בשעה שהוא יוסף ימלוך כ'משיח בן יוסף' ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמיד הרמב"ן פרשת וישב דף טו ע"א טור ב ד"ה והנה גלתה לנו התורה) (להרחבה על משיח בן יוסף ראה אחד ממאמרינו לפרשת ויגש – 'גלגולי נשמת משיח בן יוסף').

והנה בדבריהם האחים למעשה פתרו ליוסף את חלומו אף שלא התכוונו לכך (זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה מה כתיב ויאמר). ומחמת שאמרו לו זאת בדרך תמיהה אז הם עיכבו את הפתרון למשך עשרים ושתים שנה ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה ת"ח דיוסף איהו אמר חלמא) כי נתנו בו 'עין הרע', ולולא כן החלום היה מתקיים מיד ('ויוסף אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת ח, י מ'ילקוט חדש'). ועשרים ושתים שנים אלו רמוזים בתיבות "הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ" שכאשר מחסירים את האות ה' בתחילת התיבה "הֲמָלֹךְ" שהיא גורמת את התמיהה בתיבות אלו ועושים 'גמטריא קטנה' לשאר אז יוצא עשרים ושתים ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה ת"ח דיוסף איהו אמר חלמא). ומכאן שעל אדם לצפות לקיומו של חלום טוב עד עשרים ושתים שנה, כפי משך השנים שלקח לקיום חלומו של יוסף ('ויוסף אברהם' לר' אברהם פאלאג'י אות ח, יא מ'ילקוט שמעוני') על האלומים (עפ"י 'דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמיד הרמב"ן פרשת וישב דף טו ע"א טור ב ד"ה והנה גלתה לנו התורה). שהרי יוסף נפרד מבית אביו בגיל שבעה עשרה ועמד לפני פרעה בגיל שלושים. ולאחר שׁבע שנות שָׂבָע ושתי שנות רעב באו האחים לפני יוסף – כך שהם בסך הכל עשרים ושתים שנה ('ויוסף אברהם' לר' אברהם פאלאג'י אות ח, יא מ'ילקוט שמעוני').

מה שהשבטים פתרו ליוסף כי הוא יעלה לגדולה, היה מאת ה' ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה ר' יוסי אמר) שהוא שׂם זאת בפיהם ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"ב ד"ה 'דאלמלא אינון' מהרמ"ק), אם הם היו פותרים ההיפך כלומר לרעה אז כך היה מתקיים (זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה מה כתיב ויאמר, 'כתם פז' על זוהר פרשת וישב קפג ע"א ד"ה ר' יוסי אמר, 'אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"ב ד"ה 'דאלמלא אינון' מהרמ"ק). לכן בזה שיוסף סיפר להם את חלומו הוא הכניס את עצמו לסכנה, לפי שהם יכלו להפוך את חלומו הטוב לרע, שהרי סוג החלומות האלו הולכים אחר הפה ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"ב ד"ה 'דאלמלא אינון' מהרמ"ק). ומכאן שאדם צריך לספר את חלומותיו רק למי שאוהבו על מנת שיפתור לו אותו לטובה (זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה ויחלם יוסף, זוהר פרשת מקץ דף ר ע"א ד"ה תא חזי). ואז אם יש לאותו האוהב פה המסוגל לפתור חלומות, הרי שהחלום ילך אחרי פיו. אך אם האדם החולם יספר למי שאינו אוהבו, אזי הוא יכול להפוך את חלומו מטוב לרע ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה ויחלום יוסף חלום), ובזה האדם החולם גורם בעצמו שיתהפך חלומו (זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה ויחלם יוסף).

גם חלומותיהם של שׂר המשקים ושׂר האופים היו חלומות מסוג זה. לכן כפי שיוסף פתר להם את חלומותיהם, ששׂר המשקים ישוּב למקומו ואילו שר האופים יתלה, כך אכן היה שנאמר "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו: וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה: וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף" (בראשית מ, כ-כב). וכן שנתיים אחר כך אמר את זה גם שר המשקים לפרעה שנאמר "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה אֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה" (בראשית מא, יג) (גמ' ברכות דף נה ע"ב, עפ"י 'כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה כל חלמין דעלמא). ולעומת הפתרון הטוב לחלומו של שר המשקים הרי שיוסף בחר לפתור לרעה את חלומו של שר האופים, כי ראה בחלומו בשׂוֹרה רעה על חורבן בית המקדש ('ויוסף אברהם' לר' אברהם פאלאג'י אות ח, יד בשם הזוהר הקדוש, 'ילקוט חדש' בחלק 'יעקב ודור שבימיו' אות פז בשם הזוהר) על ידי שלושת הסלים שעל ראשו אשר רמזו על שלושת הגלויות של ישראל ('ויוסף אברהם' לר' אברהם פאלאג'י בנו של ר' חיים פאלאג'י אות ח, כד) שהן גלות אשור למלכות ישראל, גלות בבל למלכות יהודה וגלות אדום.

סוג שני של חלומות – נבואה סתומה שפתרונה גלוי וידוע רק לאלקים

כאשר בני אדם שוכבים על מיטתם וישנים, נשמתם יוצאת מהם ומתקיים "אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים" (איוב לג, טז) לפי שהקב"ה מגלה לנשמה דברים שעתידים לבוא לעולם על ידי גבריאל המלאך הממונה על החלומות (זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה מה כתיב בחלום). ואין קיום החלום הזה 'תלוי ועומד' וגם אין בידי חכם להמירו מטוב לרע או מרע לטוב, כי הוא כבר עשוי על ידי הקב"ה ובית דינו. אלא שפעמים החלוֹם הזה מתגלה כסתום, ועל מנת לפתור חלום זה על אמיתתו צריך איש אשר 'רוח אלקים' בו, כמו שהיה במעשה עם חלום פרעה. לכן כאשר פרעה שלח אחרי חרטומי מצרים שיפתרו לו את החלום הם לא יכלו לפתור לו שנאמר "וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה" (בראשית מא, ח) ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה ויש מין שלישי).

כל חרטומי מצרים וחכמיה חשבו שחלומו הוא מהסוג שתלוי בפותרי החלומות, והיו אומרים לו "שבע בנות תוליד ושבע בנות תקבור" וכן הלאה. אך לא היו הדברים מתיישבים בדעתו ולא היו נכנסים באוזניו (ראה רש"י בראשית מא, ח) ולא חזרו אבריו למקומם ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' ענף חלומות ד"ה אמרי נועם) היות שהם ניסו לפתור לו את החלום לפי חפצם. אך יוסף גילה לפרעה שחלומו הוא חלום של 'מלך' ואין בידי אדם להשיגו ורק מי שֶׁשָּׂם דברים בפיו יענה מה שראוי לו, כפי שאמר יוסף "אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (בראשית מא, טז). ואז יוסף אכן פתר לפרעה את חלומו לפי האמת המחויב לבוא משמים, ואחר כך התיישבה דעתו של פרעה שנאמר "וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ" (בראשית מא, לז-לח) ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה זה כששלח פרעה).

אותו הלילה שפרעה חלם את חלומותיו, היה ליל ראש השנה ובו נקבעים ונגזרים הדינים לכל השנה. ומה שפרעה השיג בחלום בכל הנוגע לגזירות במצרים היה אמת ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ ספר בראשית פרק מא, א), וזכה לראות את הדברים לפי שהוא מלך וחלומותיו של מלך שייכים לכל העולם ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ ספר בראשית מא, א, 'גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן פרשת מקץ חלק א דרוש יב דף כח ע"ב ד"ה וזה יצא ראשונה). לכן בחלום הראשון עם הפרות נאמר "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר" (בראשית מא, א), שנאמר "וּפַרְעֹה חֹלֵם" ולא נאמר 'ויחלום פרעה' כמו שנאמר אצל חלומות יוסף, לפי שחלומו לא היה כמו של אחרים שבו בדרך כלל כל אחד חולם כפי בחינתו, אלא חלם כפי בחינת העולם משום היותו למלך ('צמח דוד' לר' יוסף דוד אב בית דין בשאלוניקי מחבר שו"ת 'בית דוד' פרשת מקץ ד"ה במדרש ופרעה חולם וכל). ומטרת החלום השני של פרעה עם השיבולים, היה להראות ליוסף איך יהיו ניזונים ישראל תחת יד פרעה ('גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן פרשת מקץ חלק א דרוש יב דף כח ע"ב ד"ה ונבוא לביאור פסוקי הפרשה).

גם נבוכדנצר מלך בבל חלם שני חלומות מסוג זה. ועליו נאמר "וּבִשְׁנַת שְׁתַּיִם לְמַלְכוּת נְבֻכַדְנֶצַּר חָלַם נְבֻכַדְנֶצַּר חֲלֹמוֹת וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ וּשְׁנָתוֹ נִהְיְתָה עָלָיו" (דניאל ב, א). שני החלומות שלו היו חלומות סתומים של נבואה כפי שאמר דניאל "בְּרַם אִיתַי אֱלָהּ בִּשְׁמַיָּא גָּלֵא רָזִין וְהוֹדַע לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר מָה דִּי לֶהֱוֵא בְּאַחֲרִית יוֹמַיָּא" (דניאל ב, כח), ופירוש הדברים שאמר דניאל לנבוכדנצר הוא "שיש אלקים בשמים המגלה רזים, והוא הודיע למלך נבוכדנצר מה שיהיה באחרית הימים". ואכן אף אחד מהחרטומים והאשׁפים והמכשפים לא היה יכול להגיד את החלומות והפתרונות לנבוכדנצר אלא רק דניאל. לכן נבוכדנצר אמר על דניאל "וְדִי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בֵּהּ" (דניאל ד, ה), שפירושו כי "יש בו רוח אלקים קְדוֹשָׁה" ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר פיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה וכן הענין).

מסוג זה הם גם כל החלומות הנבואיים של מגידי האמת המופיעים בתורה בנביאים ובכתובים, כל אחד כפי עניינו והוראתו ('כתם פז' על זוהר וישב דף קפג ע"א ד"ה ומהמין השלישי), וכפי שאמר ה' יתברך "וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב, ו). ועל זה גם אמרו רבותינו ש"החלום הוא אחד מששים לנבואה" (ראה גמ' ברכות דף נז ע"ב) כלומר יש בו בחינה של נבואה (זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה ויחלם וד"ה בחלום אדבר בו). והוא בא לאדם על ידי 'מלאך' מן השמים (זוהר פרשת פנחס דף רלד ע"ב ד"ה ובגין דא מסיטרא, 'גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן פרשת וירא חלק א' דרוש ו' דף יב ע"ב טור ב ד"ה עוד יפורשו) שהוא גבריאל המלאך (עפ"י 'כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה כל חלמא שאיהו).

סוג שלישי של חלומות – המוֹרים במפורש לטובה או חלילה לרעה

אדם שאומרים לו בחלום על דבר סכנה יש לו לחוש לכך, ולא יאמר שאלו חלומות שאין בהם ממש ('אגדת אליהו' למחבר 'שבט מוסר' חלק ב' על גמ' ירושלמי חידושי שבת פרק ב ובספר דף ה ע"א ד"ה ולמדנו מזה המאמר). ועוד כאשר מראים לאדם בחלום מפורש איזה דבר שנגזר עליו משמים, זה סימן שהדבר הזה עתיד לבוא בזמן קרוב (זוהר פרשת פקודי דף רנא ע"ב ד"ה ונטלי מלה כלהו). ואם הוא דבר רע אז צריך שיתעורר מזה לתשובה ומעשים טובים, כי בשל כך מודיעים לו על הגזירה (זוהר פרשת אמור דף קה ע"ב, 'ספר חסידים' סימן תמד, 'צרור המור' פרשת ויקרא ד, כח ד"ה וכן השם יתברך), ואז למעלה יבקשו עליו רחמים ('תולעת יעקב' לר' מאיר בן גבאי בחלק סוד השבת אות יז). בשל כך אדם שחלם חלום רע צריך להתענות באותו היום שחלם בו את החלום, כלומר עם קימתו מהשינה ('תולעת יעקב' סוד השבת אות יז ד"ה 'ואמר בו ביום'), והתענית שהוא עושה אז מכלה את החלום הרע כמו אש שמכלה את הנעוֹרת (גמ' ברכות דף לא ע"ב), וקורעים את גזר דינו ('תולעת יעקב' סוד השבת אות יז ד"ה 'ואמר בו ביום'). 

ואם אדם ראה את החלום הרע בערב שבת, הרי שהוא מתענה אפילו ביום שבת עצמו (עפ"י גמ' תענית דף יב ע"ב) כי משמים גילו לו את הגזר דין שעליו על מנת שיתענה ועל ידי כן ייהפך עליו לרחמים (זוהר פרשת אמור דף קה ע"ב ד"ה ותא חזי). לפי שהתענית שעושה חולם החלום בשבת קורעת לו גזר דין של שבעים שנה (גמ' ברכות דף לא ע"ב, זוהר פרשת אמור דף קה ע"ב ד"ה ועל דא תנינן) שהוא הרבה יותר ממה שקורעים לו אם יתענה ביום חול על חלום שחלם בלילה של אותו היום. והטעם למעלת השבת בזה, לפי שביום שבת יש מנוחה ושמחה בכל העולמות ואפילו פושעי גיהנם יש להם מנוחה ביום זה. וכשאדם זה שרוי בצער מחמת תעניתו, כולם למעלה שואלים עליו "למה פלוני בצער וכל העולם בשמחה?" – ואז תפילתו עולה לפני 'בעל הרחמים' שקורע את גזר דינו שגזרו עליו קודם לכן בבית דין של מעלה ('תולעת יעקב' בחלק סוד השבת אות יז ועיי"ש המשל שמביא בזה. אמנם ראה 'אגדת אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' חלק א' על גמ' ירושלמי מסכת מעשר שני פרק ד ד"ה 'ובהיות שראיתי כמה חולקים' שכתב כי אין אנו בקיאים בחלומות כמו פעם לדעת אם הם לטובה או לרעה, לכן הוא היה מייעץ למי שחלם חלום רע בליל שבת שלא יתענה אלא יתענג באכילה ושתיה ביום השבת, ורק ימנע מלדבר כל היום עם שום אדם אחר כי ברוב דברים לא יחדל פשע, ויישב ויקרא את כל ספר התהלים מתחילתו עד סופו. ואחרי השבת ייתן צדקה כפי יכולתו כדי שבזכותה תתבטל הגזירה אם היתה, ואז גם יוכל להתענות אם ירצה בכך עיי"ש).

ומשום שאותו אדם שהתענה ביום שבת ביטל 'עונג שבת' על ידי תעניתו, הרי שהוא צריך להתענות על כך שוב פעם ביום ראשון שאחרי אותו יום שבת שהתענה בו (גמ' ברכות דף לא ע"ב). והוא הדין אם התענה תענית חלום ב'יום טוב' או בראש חודש או בחולו של מועד (שו"ע אורח חיים סימן תקסח, ה). ועוד הסיבה שאדם זה שחלם חלום רע צריך לשוב מיד מחטאתו ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת ואתחנן ד"ה וזה להורות לחטאים) ולהיות בתענית דווקא באותו היום שחלם ולא ביום אחר (זוהר פרשת אמור דף קה ע"ב ד"ה דלית לך יום, 'תולעת יעקב' סוד השבת אות יז ד"ה מאהבתו של הקב"ה, 'צרור המור' פרשת ואתחנן ד"ה וזה להורות לחטאים), כי אז יש רשות לממונה בשמים של אותו היום לבטל את הגזר דין של החלום שלו. אך אם האדם הזה יתענה ביום אחר זה לא יועיל לו, כי אין רשות לממונה של יום אחר לבטל את הגזר דין של היום הקודם (עפ"י זוהר פרשת אמור דף קה ע"ב ד"ה דלית לך יום) שעליו האדם שחלם מבקש רחמים ('תולעת יעקב' סוד השבת אות יז ד"ה מאהבתו של הקב"ה).

וכאשר אדם חולם חלום טוב, נכון שיזכור את חלומו. לפי שאם הוא לא זוכרו (זוהר פרשת מקץ דף קמט ע"ב ד"ה תו ויזכור יוסף) ולא נותן ליבו לבשורה הטובה שבישרוהו, הרי שלא מחשיב את טובת הבורא ('אור החמה' על זוהר פרשת מקץ דף קצט ע"ב ד"ה ואח"כ חזר ופי' בשם הרמ"ק) וכנגד זה 'שוכחים' כביכול גם למעלה את החלום. לכן יוסף הצדיק היה זוכר את חלומותיו שנאמר "וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם" (בראשית מב, ט) (זוהר פרשת מקץ דף קמט ע"ב ד"ה תו ויזכור יוסף וד"ה תא חזי חלמא) ואף הזכירם בפיו ('אור החמה' על זוהר פרשת מקץ דף קצט ע"ב ד"ה ואח"כ חזר ופי' בשם הרמ"ק) על מנת שיתקיימו (זוהר פרשת מקץ דף קמט ע"ב ד"ה תו ויזכור יוסף וד"ה תא חזי חלמא). וכך עשה גם יעקב אבינו כאשר הבין שחלומותיו של יוסף הם אמת, וכתב על פנקסו באיזה חודש ובאיזה יום ובאיזה שעה חלם יוסף את חלומו שנאמר "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר" (בראשית לז, יא) ('שתי ידות' לר' אברהם חזקוני פרשת תולדות דף טו ע"ב ד"ה 'ובדרך הזה' בשם רבותינו). וכבר היו כמה מעשים בחולמי חלומות לטובה שהתקיים בהם חלומם מיד או לאחר זמן ('אגדת אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' חלק א' על גמ' ירושלמי מסכת מעשר שני פרק ד ד"ה 'ובפ"ק דתעניות רב ושמואל' והביא שכך ראו עיניו). ומכל מקום נכון שהאדם לא יספר את חלומותיו הטובים לאחרים, כי אין רגילים לעשות ניסים בגלוי ('ספר חסידים' סימן תמז).

סוג רביעי של חלומות – הבאים מהרהורי הלב של האדם והם הבל 

רבים מחלומות האדם באים מחמת ההרהורים והמחשבות אשר התעסק בהם בהיותו ער. שכאשר האדם ישן אזי כוֹח המדמה אשר באדם מעתיקם מדמיונו ומרכיבם על עניינים בלתי אמיתיים בדברים משתנים ודמיונות מעוֹרבים שאין בהם ממש. ועל סוג חלומות אלו אמר שלמה המלך החכם מכל אדם "כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים" (קהלת ה, ב) כלומר כשם ש"קוֹל כְּסִיל" מרבה בדברים לא מסוּדרים פעם כֹּה ופעם כֹּה, כך גם חלום שיבוא "בְּרֹב עִנְיָן" כלומר בלתי מסודר, אין לחוּשׁ לו כי הוא כמו ענין קול הכסיל שמדבר דברים לא מיוּשבים. וכן על חלומות אלו נאמר "כִּי בְרֹב חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים וּדְבָרִים הַרְבֵּה כִּי אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא" (קהלת ה, ו), כלומר אל יבהילוך החלומות הבאים ברוב ענין "וַהֲבָלִים", לפי שאין בהם ממש ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה ויחלום יוסף חלום).

וכפי שבני האדם הגדולים חולמים חלומות לפי מה שהתעסקו בו ביום, כך גם הילדים הקטנים חולמים. ואפילו תינוקות שהם יונקי שָׁדָיִם חוֹלמים לפי מה שהרהרו בשעת היקיצה ושנחקק בדמיונם על פי עניינם וטבעם אשר הוא בהם. לכן רואים לפעמים שהתינוקות מתעוררים מהשינה בצער בלי איזה סיבה גשמית – וזה מחמת החלומות שהם חלמו. ועל חלומות אלו שחולמים בני האדם אמרו רבותינו "אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו" (ראה גמ' ברכות דף נה ע"ב) ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה על כן ראיתי). ואין לחלומות מסוג זה שום פתרון כי הבל המה. והם גם אינם באים משׂר החלום שהוא גבריאל המלאך ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה כל חלמא שאיהו).

וכן היה עם דוד המלך שאמרו עליו רבותינו כי "כל שנותיו של דוד לא ראה חלום טוב" (ראה גמ' ברכות דף נה ע"ב). והיה זה לפי שכל ימיו היה דוד המלך משתדל לשפוך את דם אויביו ולערוך מלחמות, לכן כל חלומותיו היו חלומות רעים (זוהר פרשת מקץ דף ר ע"א ד"ה ואי תימא הא) שהיו מעין מעשיו ('כתם פז' פרשת מקץ דף קצט ע"ב ד"ה ואי תימה הא) והרהורי ליבו ('סמיכת חכמים' דף קטז ע"א טור א על מסכת ברכות ד"ה אי נמי יש לומר), חלומות של חוּרבן ושיממוֹן ארצות הגויים וענייני שפיכות דמים, והוא לא היה חולם חלומות של שלום (זוהר פרשת מקץ דף ר ע"א ד"ה ואי תימא הא). חלומות מסוג זה גם בעלי החיים חולמים, כי זהו טבע היצירה בכל היצורים שכל אחד ואחד יחלום בשינה לפי עניינו, כולל בהמות חיוֹת ועוֹפוֹת וכל אשר בו רוּח חיים באפו. לכן רואים שבעלי חיים יכולים להתעוֹרר משינתם בפתע פתאום והם בצער, וזה מסיבת ההרהורים בדמיונותיהם. כגון בעל חי שראה במשך היום איזה אריה או מזיק כלשהו שרדף אחריו, אזי כאשר הוא יישן יוכל לראותו גם בחלומו כפי שראה אותו בְּהָקִיץ, וכשיתעורר משינתו יהיה בצער מזה ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה על כן ראיתי).

השבטים הקדושים חשבו שחלומותיו של יוסף הם מהסוג הזה, ושהם דברי שקר ודברי כזב ממה שביום הוא חושב בליבו ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' פרשת וישב על הפסוק 'ויאמרו איש אל אחיו') ואין ממש בחלומותיו ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת וישב דף לט ע"א טור א ד"ה פסוק ונראה), ושאלמלא הוא היה מהרהר ביום להיות מולך ומושל עליהם לא היה חולם חלומות כאלו ('שתי ידות' לר' אברהם חזקוני פרשת ויגש דף לא ע"ב ד"ה שמני אלקים). וכאשר יוסף ירד אל אחיו הוא פגש בדרך "אִישׁ" שכיוון אותו אליהם כפי שנאמר "וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ: וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים: וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן" (בראשית לז, טו-יז). ה"אִישׁ" הזה היה גבריאל המלאך, והוא נקרא בשם "אִישׁ" כפי שנאמר אצל דניאל "וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר בַּתְּפִלָּה וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה מֻעָף בִּיעָף נֹגֵעַ אֵלַי כְּעֵת מִנְחַת עָרֶב" (דניאל ט, כא) ('מדרש תנחומא' פרשת וישב אות ב, רש"י בראשית לז, טו). וגם ב'מראות דניאל' בא דווקא גבריאל המלאך כי הוא שר החלומות ('אזור אליהו' למחבר 'שבט מוסר' דף מט ע"א סימן רא ד"ה בבא מציעא).

כאשר השבטים ראו את יוסף מתקרב אליהם, הם ראו עמו גם את גבריאל המלאך שנאמר "וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא" (בראשית לז, יח), כאשר באומרם "הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת" כוונתם לגבריאל המלאך שהוא 'בעל החלומות'. והשבטים הסתפקו האם המלאך בא עם יוסף על מנת לתבוע עלבונו ולמוסרו בידם כיון שהיה בּוֹדֶה חלומות מליבו כפי מחשבותיו ואומר שהם מגבריאל המלאך, או שמא הוא בא לשוֹמרו משום שחלומותיו הם אמת. וזהו מה שאמרו "הַלָּזֶה בָּא" – כלומר הסתפקו האם בא לצד זה או לצד זה. וכדי לבדוק את הדברים אמרו האחים שהם ישלטו ביוסף ויהרגוהו ויזרקו אותו לאחד הבורות, ולפי איך שיעלה כל זאת בידם ייבחן יוסף האם חלומותיו הם דברים שבדה מליבו או לא. וזהו מה שאמרו "וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו" (בראשית לז, כ) ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' פרשת וישב על הפסוק 'ויאמרו איש').

כל אדם שעולה על משכבו כדי לישון צריך להתפלל ולהגיד קודם לכן פסוקים של רחמים, כדי שֶׁיַּרְאוּ לו דווקא חלומות צודקים ואמיתיים ולא יחלום חלומות מהסוג הזה שהם דברים בטלים ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה ויבאר הכתוב) המצטיירים במוחו של האדם לפי השארית של מה שהצטייר בו בשעה שהיה ער, וכן מחמת אותה ליחוּת טבעית של הגוף או מאכלים העולים אל המוח ('דרך ה' ' להרמח"ל חלק ג פרק א אות ו ד"ה ואולם ראתה). ואדרבא, אם האדם מקבל עוֹל מלכות שמים ומפקיד נפשו ליוצרו קודם שהוא ישן, אז לפעמים הקב"ה מודיע לנשמתו באמצעות גבריאל המלאך שהוא שׂר החלומות כל מיני הודעות כוללות על העתיד לבוא בעולם או שעתיד לבוא עליו בין טוב ובין רע ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קפג ע"א ד"ה ויבאר הכתוב).

סוג חמישי של חלומות – הבאים מצד השדים להבהיל ולצער את האדם 

חלום על ידי שׁד הוא חלום של שווא ומצד המוות (זוהר פרשת פנחס דף רלד ע"ב ד"ה 'ובגין דא' רעיא מהימנא) 'חלום כוזב' ('דרך ה'' להרמח"ל חלק ג פרק א אות ו ד"ה ואמנם חקק הבורא, 'אגדת אליהו' למחבר שבט מוסר חלק א' על ירושלמי מסכת כלאים פרק ט ד"ה וא"ת שהיה ר' יוסי אדם), אשר כולו שקרים ואין בו דבר של ממש כלל ('תורת חכם' על התורה פרשת מקץ דף צה ע"א ד"ה יאריכו הימים) ועליו נאמר "וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוא יְדַבֵּרוּ" (זכריה י, ב) ('תורת חכם' על התורה לר' חיים הכהן מארם צובא מחבר 'טור ברקת' על שו"ע פרשת מקץ דף צה ע"א ד"ה יאריכו הימים, 'גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן פרשת וירא חלק א' דרוש ו' דף יב ע"ב טור ב ד"ה עוד יפורשו). חלום זה הוא לא מסודר אלא מעורבב בעניינים השונים זה מזה ('אברבנאל' בראשית פרק מא ד"ה 'ואומר שהחלומות', 'מנחת יהודה' לרבי יהודה פתיה זצ"ל פרשת מקץ). ליבו של האדם יכול לדפוק בחוזקה בעת חלום זה, והוא יקום בבהלה מרוב פחד באמצע החלום. וזה בשונה מחלום על ידי מלאך, שאז החולם לא נבהל בזמן חלימת החלום ורק לאחר שיתעורר יתכן שייבהל מפאת החלום שחלם. כי בשמים מעוניינים להעביר לאדם ידיעה על 'גזר הדין' על מנת שיעשה תשובה, ואין להם סיבה להבהילו באמצע חלומו ('מנחת יהודה' לרבי יהודה פתיה פרשת מקץ).

לכן אם אדם קם בבהלה באמצע חלום הרי זה מחמת שדים, וכשיחזור לישון יחזרו גם השדים להבהילו. ועל מנת להינצל מהם עליו לקרוא 'קריאת שמע על המיטה' או להגיד שלוש פעמים "טמא טמא, ברח לך מכאן", ואז ילך לו השד משם וישכב האדם בטח ולא יפחד. ואם האדם קרא 'קריאת שמע לפני השינה' אך קם מחמת ילד בוכה או על מנת לכסות את גופו, כשיחזור לישון יכולים אותם המזיקים להציק לו בחלום. לכן צריך לחזור ולקרוא קריאת שמע פעם שנייה או לפחות פסוק ראשון של "שמע ישראל" ו"ברוך שם כבוד מלכותו" ('מנחת יהודה' לר' יהודה פתיה פרשת מקץ). ומכל מקום נכון שהאדם יסיר מעליו כל 'ברזל' בזמן שהוא ישן ('בן איש חי' שנה א' פרשת פקודי אות י) לפי שנאחזים בו 'החיצונים' ('פרדס רימונים' לרמ"ק שער כג ערכי הכינויים פרק ב' ערך ברזל).

אדם מצטער על דבר שראה בחלום יותר מאשר אם היה רואה אותו בְּהָקִיץ. משום שבעוד שהאדם ער, נשמתו המלוּבשת בתוך הגוף מרגישה מוּגנת ולא מרגישה דוֹחק כל כך, אבל בזמן החלום הנשמה היא 'ערוּמה' ופוגע בה הנזק ומצטערת יותר. וזאת הסיבה שכאשר פרעה התעורר 'נטרפה' רוחו (ראה 'תרגום יונתן' בראשית מא, ח, וכן ראה רש"י בראשית מא, ח) כפי שנאמר עליו "וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ" (בראשית מא, ח) ('מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו בחלק 'אזהרות וסייגים' אות כב). וכן היה אצל נבוכדנצר לאחר שקם מחלומו שנאמר עליו "וּבִשְׁנַת שְׁתַּיִם לְמַלְכוּת נְבֻכַדְנֶצַּר חָלַם נְבֻכַדְנֶצַּר חֲלֹמוֹת וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ וּשְׁנָתוֹ נִהְיְתָה עָלָיו" (דניאל ב, א). ועל כך מבקשים ישראל מה' יתברך ב'ברכת המפיל' לפני השינה, שחלילה לא יבהילו אותם בשעת השינה "חלומות רעים והרהורים רעים" (מתוך 'סדר קריאת שמע על המיטה'), כן יהי רצון.