פרשת שמות – מעלת תפילת 'אנא בכוח'

כאשר משה רבינו גדל במצרים הוא ראה איש מצרי מכה איש עברי והרגו שנאמר "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שמות ב, יא-יב). למחרת משה רבינו יצא וראה שני אנשים עִבְרִים רבים ביניהם שנאמר "וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ" (שמות ב, יג), וכאשר משה הוכיח את הרשע שביניהם ענה לו אותו הרשע "וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי" (שמות ב, יד), "הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר" – ללמד שהרג את המצרי ב'שם המפורש' (רש"י בראשית ב, יד).

ויש להתבונן, מדוע משה רבינו הרג את האיש המצרי דווקא על ידי אמירת 'שם המפורש' ולא בחרב? ומהו אותו 'שם המפורש' שבו הרגו?

העולם נברא בשם מ"ב שהוא ראשי התיבות בתפילת 'אנא בכוח'

'שם המפורש' הוא בעל ארבעים ושתים אותיות (רש"י על גמ' סנהדרין דף ס ע"א ד"ה שם בן ארבע אותיות, רש"י גמ' עבודה זרה דף יז ע"ב ד"ה עליו לשריפה, 'מגן דוד' על האותיות להרדב"ז אות ו דף טו ע"ב ד"ה 'ושמעתי בשם' וזה מהגאונים מהראשונים ומרש"י, 'מצודת דוד' על טעמי המצוות להרדב"ז מצוה עח ד"ה פרטי המצוה) שאין לאומרם בפה בגלוי אלא רק במחשבה ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך בסוף פירושו למגילת רות ד"ה ויאכל בועז וישת). ועל השם הזה אמר הקב"ה "אֲנִי יְהֹוָ"ה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן" (ישעיה מב, ח), "וּכְבוֹדִי" בגמטריא ארבעים ושתים כלומר שם מ"ב ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל ספר איוב סימן כו ד"ה נוטה צפון). והשם בן ארבעים ושתים אותיות הוא אב"ג ית"ץ, קר"ע שט"ן, נג"ד יכ"ש, בט"ר צת"ג, חק"ב טנ"ע, יג"ל פז"ק, שק"ו צי"ת ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בחלק 'כוונת קריאת שמע והקטורת' ד"ה ואחר זה נהגו). שם מ"ב זה נובע משם יהו"ה ('אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב פרשת בשלח אות ט ד"ה 'או יאמר וחמשים' והוא על פי הסוד ואכמ"ל) רק הוא מפרש ומבאר יותר את שם יהו"ה שהוא 'שם העצם' ויתד שהכל תלוי בו, וסתום מאוד. מטעם זה שם מ"ב נקרא גם 'שם המפורש' ('מגן דוד' על האותיות להרדב"ז אות ו דף טו ע"ב ד"ה ושמעתי בשם).

אָנָּא בְּכֹחַ, גְּדוּלַת יְמִינְךָ, תַּתִּיר צְרוּרָה

קַבֵּל רִנַּת, עַמְּךָ. שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ נוֹרָא

נָא גִּבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ, כְּבָבַת שָׁמְרֵם

בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ, תָּמִיד גָּמְלֵם

חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרֹב טוּבְךָ, נַהֵל עֲדָתֶךָ

יָחִיד גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ

שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל, וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת

ר' נחוניא בן הקנה רמז את שם מ"ב בתוך תפילתו ('אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב ליום ו' דחנוכה ד"ה והנה עלה זית) הנקראת "אָנָּא בְּכֹחַ"  (עפ"י 'בן יהוידע' גמ' קידושין דף עא ע"א ד"ה אמר רב יהודה) ועשה זאת בראשי התיבות של תפילתו כדי שלא יהיה שם מ"ב נֶהֱגֶה בפה ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך בסוף פירושו למגילת רות ד"ה ויאכל בועז וישת). וכמו ששֵׁם מ"ב מחולק לשבעה שמות ובכל שם יש שש אותיות ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בחלק 'כוונת קריאת שמע והקטורת' ד"ה ואחר זה נהגו, 'צרור המור' לר' אברהם סבע תחילת פרשת מסעי ד"ה ואמר שאלו המסעות), וכך גם מסודרת תפילת "אָנָּא בְּכֹחַ". וראוי לאומרה בכוונה ולומר אחריה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". ויכוון באותן השמות הרמוזים בראשי התיבות ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בחלק 'כוונת קריאת שמע והקטורת' ד"ה ואחר זה נהגו). וזה נוסח תפילת 'אנא בכוח' של ר' נחוניא בן הקנה: 

בשם מ"ב ברא הקב"ה את עולמו ('שפתי כהן על התורה' פרשת משפטים ד"ה ויבא משה בתוך הענן, 'סדר היום' בחלק כוונת קריאת שמע והקטורת ד"ה ואחר זה נהגו, 'אגרא דכלה' פרשת נח פרק ח, א ד"ה ויעבר, 'ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת בראשית ד"ה בשם של מ"ב ברא הקב"ה) את השמים והארץ ('זוהר חדש' פרשת כי תבוא ד"ה תא חזי בשעתא דאפיק, 'השל"ה הקדוש' בחלק ענייני התפילה וקריאה בס"ת דף פא ע"א ד"ה כתב בבאר מים חיים) וכל מעשה בראשית ('אגרא דכלה' למהרצ"א מדינוב פרשת בראשית ד"ה עוד אני אומר ב' רבתי). ויש שבעה שמות בשם מ"ב כנגד שבעת ימי השבוע ('מעשה רוקח' לר' אלעזר רוקח בחלק 'מעשה המשכן' דף מח ע"ב סוף ד"ה בגמרא דברכות) כי כל 'שם קדוש' יוצא מיומו, כמו שם ראשון אב"ג ית"ץ שיוצא מהיום הראשון לבריאה, וכן שם שני קר"ע שט"ן שיוצא מהיום השני לבריאה שבו נברא הגיהנום, וכן כולם על הסדר ('צרור המור' לר' אברהם סבע תחילת פרשת מסעי ד"ה ואמר שאלו המסעות). ויש רמז לכך שבשם מ"ב נברא כל מעשה בראשית בראשי התיבות 'מעשה בראשית' שיוצא מ"ב ('נר ישראל' ביאור ספר של ר' האי גאון על שם מ"ב למגיד ר' ישראל מקוז'ניץ באות מז).

ובכל דבר ופעולה שעשה הקב"ה במעשה בראשית היתה אות אחת משם מ"ב ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל ספר איוב סימן כו). והרמז לשם מ"ב הוא בפסוק הראשון בתורה "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א) שיש בו כ"ח אותיות, וביחד עם י"ד התיבות של הפסוק השני "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (בראשית א, ב) יוצא מספר מ"ב כנגד שם מ"ב ('גנזי המלך' לר' יעקב אבוחצירא תיקון התשובה אות ל). וכן בפסוק "כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד" (תהלים לג, ט) התיבות "כִּי הוּא" יוצאות בגמטריא מ"ב ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל ספר איוב סימן כו). וכשם שבשם מ"ב נחקק העולם כך הוא גם מתקיים (זוהר פרשת בראשית דף ל תחילת ע"ב ד"ה בארבעין ותרין אתוון) ומתנהג על פיו ('מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת וישב תחילת אופן הארבעים ושנים ד"ה ידוע שהעולם) שהשכינה פועלת במ"ב אותיות. ועל כל אות ואות משם מ"ב יוצא ממנו מלאך הפועל מכוח השם הזה ('ספר הקנה' ד"ה 'סוד של שם מ"ב אותיות' וראה שם שהביא את שמות כל המלאכים הללו).

משה רבינו השתמש בשם מ"ב כדי לתקן את הנפש של המצרי 

אין שום יכולת לעלות שום עלייה אלא בכוח שם מ"ב, שהוא מעלה כל עליות שבעולם ('פרי עץ חיים' לר' חיים ויטאל שער הקדישים ד"ה והנה מתחלת הברכות). וכאשר משה רבינו ראה את המצרי מכה איש עברי שנאמר "וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו" (שמות ב, יא) הוא הבין שיש בתוך המצרי את נפש קין, והיות שהוא משה היה גלגול של הבל אחיו לכן ביקש לתקנו. ולשם כך אמר את שם המפורש של מ"ב אותיות ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת בראשית על הפסוק 'כי שבעתים יוקם' ד"ה גם פירוש אחר, 'בעלי ברית אברם' לר' אברהם אזולאי פרשת בראשית על הפסוק 'כי שבעתים יוקם קין' בשם האר"י ז"ל) והרג את המצרי ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת בראשית על הפסוק 'כי שבעתים יוקם' ד"ה גם פירוש אחר, 'שער הגלגולים' הקדמה לב ד"ה וז"ס מה שצחקו) על מנת לתקנו ולהעלותו אל הקדושה ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת בראשית על הפסוק 'כי שבעתים יוקם' ד"ה גם פירוש אחר) כי שם מ"ב הוא המעלה לקדושה שכל העליות הן על ידו ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא תחילת פרשת יתרו ד"ה אפשר לרמוז).

לכן משה רבינו לא הרגו בחרב, אלא בשם המפורש ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא תחילת פרשת יתרו ד"ה אפשר לרמוז) של מ"ב אותיות שברוח פיו, וכפי שנאמר "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שמות ב, יב), "וַיַּךְ" – שאין הכוונה בידו אלא בהכאת כוח רוחני וכפי שנאמר במחנה אשור כאשר בא מלאך והיכה אותם "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהֹוָ"ה וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים" (מלכים ב' יט, לה) ('רבינו בחיי' שמות ב, יב ד"ה ודע כי ההכאה הזאת). וכן נרמז בתיבות "וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שמות ב, יב) שגמטריא התיבה "וַיַּךְ" עם גמטריא של ראשי התיבות "אֶת הַמִּצְרִי" יוצא מ"ב שהוא השם המפורש שעל ידו הרגו (הרמ"ד וואלי שמות פרק ב פסוק 'מי שמך לאיש שר). וכן נרמז בתיבה "חוֹל" שהיא גמטריא 'במ"ב' כלומר שתיקנו משה רבינו על ידי שם מ"ב ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא תחילת פרשת יתרו ד"ה אפשר לרמוז).

ולכן תכף אחרי שתיקן משה רבינו את נפשו של קין על ידי שהרגו בשם המפורש הוא שם מ"ב, הלכה נפשו ונדבקה ביתרו שהיה כומר לעבודה זרה. ובאותה שעה יתרו כפר בעבודה זרה והתגייר ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת בראשית על הפסוק 'כי שבעתים יוקם' ד"ה גם פירוש אחר, 'לקוטי תורה' להאר"י ז"ל בראשית דף יט ע"א ד"ה כי שבעתים יוקם, 'בעלי ברית אברם' לר' אברהם אזולאי פרשת בראשית על הפסוק 'כי שבעתים יוקם קין' בשם האר"י ז"ל, 'מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא תחילת פרשת יתרו ד"ה ד"ה 'אפשר לרמוז' בשם האר"י ז"ל). וכאשר משה רבינו יצא ביום השני והוכיח איש עברי רשע שהכה את אחיו, מיד אמר לו האיש הרשע "מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי" (שמות ב, יד), "הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר" – ללמד שהרג את המצרי בשם המפורש (רש"י שמות ב, יד ד"ה הלהרגני אתה אומר, 'רבינו בחיי' שמות ב, יב ד"ה ודע כי ההכאה הזאת) כלומר באמירה ('רבינו בחיי' שמות ב, יב ד"ה ודע כי ההכאה הזאת, 'נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר שלישי פרק שמונה ועשרים ד"ה ולמען ידעתי נאמנה) של שם מ"ב ('לקוטי תורה' פרשת שמות על הפסוק 'וירא איש מצרי מכה').

בתחילת דבריו אמר הרשע למשה "מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ" (שמות ב, יד) ורמז בדבריו כי משה הרג את המצרי בשם מ"ב והשתמש בשם השלישי שבו והוא נג"ד יכ"ש וגם בזה השתמש רק בחצי השני יכ"ש, כפי שמופיע בסופי התיבות של דבריו "מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ" ('לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת שמות על הפסוק 'וירא איש מצרי מכה). ועוד כוונתו בתיבות "מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ" לומר למשה רבינו "עודך נער ('ברית שלום' לר' פינחס בן פילטא פרשת שמות דף לח ע"א  טור א ד"ה ויאמר מי שמך) ואין אתה "אִישׁ" ('בגדי אהרן' על התורה לר' אהרן הדרשן פרשת שמות דף ב ע"ב טור א ד"ה יובן עם מה), ואיך מְלָאֲךָ ליבך ללמוד את 'השם המפורש' בשביל להינקם בו ולהרוג אותי כשם שהרגת את המצרי, שהרי שם בן מ"ב אותיות מוסרים רק למי שהוא צנוע וענו ועומד בחצי ימיו (ראה גמ' קידושין דף עא ע"א בשם רב) ('ברית שלום' לר' פינחס בן פילטא פרשת שמות דף לח ע"א  טור א ד"ה ויאמר מי שמך) על כן אסור לך להשתמש בשם המפורש!" ('בגדי אהרן' על התורה לר' אהרן הדרשן פרשת שמות דף ב ע"ב טור א ד"ה יובן עם מה). אך למעשה משה היה ענו גדול מנערותו וראוי היה להשתמש בו גם קודם שהגיע לחצי ימיו ('ברית שלום' פרשת שמות דף לח ע"א  טור א ד"ה ויאמר מי שמך).

מעין זה עשה גם אלישע הנביא (עפ"י 'שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לב ד"ה וז"ס מה שצחקו). כי בלק ובלעם הקריבו מ"ב קרבנות, וכיון שנעשה על ידיהם ייחוד לכן היה לאל ידה של הלילי"ת אשת השטן ליטול מ"ב נפשות ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק עא דף רלו ד"ה ובסוטה) מישראל. והן הוחזרו אחר כך על ידה לתוך גופות שהתעברו בהם אמותיהם באיסור בליל יום הכיפורים. והם אותם נערים שיצאו והתקלסו באלישע בדרך ואמרו לו "עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ" (מלכים ב' ב, כג) ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על ספר מלכים ב' ב בפסוק 'ויעל משם בית אל'). ואז אלישע אמר עליהם את שם מ"ב ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לב ד"ה וז"ס מה שצחקו, 'מגן דוד' על האותיות להרדב"ז אות ו' דף טו ע"ב ד"ה ושמעתי בשם הראשונים) המעלה ניצוצות ונשמות קדושות, כדי לתקנן ולהחזירם אל הקדושה, וקילל את הגופות שלהם אשר נעשו באיסור ביום הכיפורים שנאמר "וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְהֹוָ"ה" (מלכים ב' ב, כד) ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על ספר מלכים ב' ב בפסוק 'ויעל משם בית אל', 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג' פרק עא דף רלו ד"ה וכעין זה הביא). ואז יצאו דובים והרגו את מ"ב הילדים שנאמר "וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים" (מלכים ב' ב, כד) כנגד שם מ"ב ('רבינו בחיי' שמות ב, יב ד"ה ודע כי ההכאה הזאת).

הקב"ה העלה את בני ישראל מארץ מצרים על יד שם מ"ב

לפני שיצא משה רבינו בשליחות לגאול את ישראל ממצרים, הוא שאל את הקב"ה "הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם" (שמות ג, יג), וענה לו הקב"ה "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" (שמות ג, יד) ('בת עין' על התורה לר' אברהם דב מאווריטש מזיטאמיר תחילת פרשת מסעי ד"ה אלה מסעי) כי פעמיים התיבה "אֶהְיֶה" יוצא בגמטריא שם מ"ב ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל ספר איוב סימן כו ד"ה נוטה צפון, 'בת עין' על התורה תחילת פרשת מסעי ד"ה אלה מסעי) ללמד שהקב"ה מסר שם זה למשה רבינו ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל ספר איוב סימן כו ד"ה נוטה צפון). וכן אמר משה רבינו בעצמו "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהֹוָ"ה רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם" (שמות לג, יב), שבתוך התיבה "בְשֵׁם" יש אותיות שם מ"ב, והאות ש' באמצע היא גמטריא שם יהו"ה בחילוף אותיות א"ת ב"ש (ספר 'המפואר' לר' שלמה מולכו דף כד ע"א טור ב ד"ה ועתה אפשר).

ישראל גלו למצרים על מנת להוציא 'ניצוצות קדושה' הנידחים, ולזה רומז הפסוק "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ" (שמות א, א), שהתיבה "וְאֵלֶּה" – בגמטריא מ"ב ('פני דוד' להחיד"א פרשת שמות אות יב ד"ה ועוד אפשר לרמוז, 'אגרא דכלה' למחבר ספר 'בני יששכר' תחילת פרשת שמות על הפסוק 'ואלה שמות') כי שבעת השמות של שם מ"ב מסוגלים להעלות ניצוצות ('אגרא דכלה' למחבר ספר 'בני יששכר' תחילת פרשת שמות על הפסוק 'ואלה שמות'). לכן כאשר יצאו ישראל ממצרים נאמר "וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יְהוָֹ"ה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יב, מא) "צִבְאוֹת" ראשי תיבות 'צירוף בן ארבעים ושתים תיבות' של 'אנא בכוח', שהוא שם מ"ב אשר על ידו היתה עליית הניצוצות הקדושים במצרים ('אמרי נועם' לר' מאיר הורוויץ מדז'יקוב פרשת מסעי אות א ד"ה וזהו אלה מסעי בני ישראל) (להרחבה על בירור והעלאת 'ניצוצות הקדושה' בארץ מצרים ראה אחד ממאמרינו לפרשת מסעי – 'נצוצות הקדושה בגלות ישראל').

וכשם שהקב"ה ברא שמים וארץ בשם מ"ב הקדוש, כך הוא ('זוהר חדש' פרשת כי תבוא ד"ה תא חזי בשעתא) גם הוציא את בני ישראל מארץ מצרים בשם מ"ב ('זוהר חדש' פרשת כי תבוא ד"ה תא חזי בשעתא, 'לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת מסעי ד"ה הנה נזכר בכאן, 'בת עין' על התורה לר' אברהם דב מאווריטש מזיטאמיר תחילת פרשת מסעי ד"ה אלה מסעי) כלומר שהם נחלצו ויצאו מתחת יד מצרים ונתעלו אל הקדושה על ידי שם זה שנאמר "וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יְהוָֹ"ה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יב, מא). וזה כוונת ה' לישראל "אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי" (שמות יט, ד). ונרמזה יציאת ישראל על ידי שם מ"ב בפסוק "וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְהוָֹה אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְהוָֹ"ה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה" (שמות לב, יא), "בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה" – שהתיבות 'כֹחַ' ו'יָד' ביחד יוצאות בגמטריא מ"ב ('אמרי נועם' לר' מאיר הורוויץ מדז'יקוב פרשת יתרו אות יז ד"ה אתם ראיתם).

כל המסעות של בני ישראל במדבר סיני היה על ידי שם מ"ב

בשעה שהיו ישראל הולכים במדבר הם היו מבררים 'ניצוצי קדושה' בין בדרך הליכתם ובין בחנייתם והיו יושבים במסעות זמן מה לפי שיעור 'ניצוצי הקדושה' אשר שם. והכל היה במדה ובמשקל. לכן גם החניות נקראו בשם 'מסעות' שהם היו 'מסיעין מסעות', ומבררים ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת מסעי אות א על הפסוק 'אלה מסעי') משם את החיוּת ('אור החכמה' לר' אורי פייבל מתלמידי הבעש"ט פרשת בהעלותך דף מה ע"א ד"ה על פי י"י). ומשום כך היו במדבר מ"ב מסעות והם מכוונים ממש כנגד השם הקדוש בין מ"ב אותיות. והיות שכל שם מ"ב הוא להעלות ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת מסעי אות א על הפסוק 'אלה מסעי') ולעשות בירור, לכן כל המסעות היו על פי ה' שנאמר "עַל פִּי יְהֹוָ"ה יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי יְהֹוָ"ה יַחֲנוּ" (במדבר ט, יח), כי רק הבורא יתברך שהוא האומן יודע את כל הקלקולים מהבניין והיאך לתקן הכל. לכן על פיו היו נוסעים ועל פיו היו חונים ('אור החכמה' לר' אורי פייבל מתלמידי הבעל שם טוב פרשת בהעלותך דף מה ע"א ד"ה על פי י"י).

מ"ב המסעות במדבר היו כנגד שם מ"ב ('אגרא דכלה' תחילת פרשת מסעי על הפסוק 'אלה מסעי בני ישראל', 'עבודת ישראל' לר' ישראל מקוז'ניץ תחילת פרשת מסעי ד"ה אלה מסעי, 'נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על בראשית רבה פרשה יט סימן ג ד"ה ואמנם כבר ביארו) וזה נרמז בפסוק "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן", "מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" – ראשי תיבות מ"ב. "אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" – לרמוז שסוד שם זה מסוגל לעליה. וכן התיבות "בְּיַד מֹשֶׁה" – ראשי תיבות מ"ב. ועוד בפסוק "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהֹוָ"ה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" (במדבר לג, ב), שהתיבה "וְאֵלֶּה" בגמטריא מ"ב ('אגרא דכלה' תחילת פרשת מסעי על הפסוק 'אלה מסעי בני ישראל'). ונמצא כי כל המסעות של ישראל במדבר לא היו דרך טלטול מפני העוונות שגרמו, אלא אדרבא כל המסעות היו עליות ממש כנגד שם מ"ב המעלה (הרמ"ד וואלי תלמיד חבר להרמח"ל תחילת פרשת מסעי על הפסוק 'אלה מסעי בני ישראל'). ולכן אין להפסיק את הבעל קורא באמצע קריאת פרשת המסעות שבתורה המכוונים כנגד שם מ"ב, אלא צריך שיקראם כולם עם עולה אחד ('צרור המור' לר' אברהם סבע תחילת פרשת מסעי ד"ה ואחר שאלו המסעות).

א ב ג י ת צ

רעמסס סֻכּוֹת איתם פי החירות מרה אֵילִם

ק ר ע ש ט נ

ים סוף מדבר סין דפקה אלוש רפידים מדבר סיני

נ ג ד י כ ש

קברות התאוה חצירות רתמה רמון פרץ לבנה רִסָּה

ב ט ר צ ת ג

קהלתה הר שפר חרדה מקהלות תחת תרח

ח ק ב ט נ ע

מִתְקָה חַשְׁמֹנָה מוסרות בני יעקן חֹר הַגִּדְגָּד יטבתה

י ג ל פ ז ק

עברונה עציון גבר קדש הר ההר צלמונה פּוּנֹן

ש ק ו צ י ת

אובות עיי העברים דיבון גד עלמון דבלתימה הרי העברים ערבות מואב

ויש סגולה בשם ר' שמשון מאוסטרופולי לומר מאמר אחד בארמית המתאר את המסעות במדבר, והוא מסוגל בזמן שיש חלילה צרה בעיר ובפרט בשעת מגיפה, לאומרו שחרית וערבית ('זבח פסח' לר' יעקב פסח מזולקווא בסופו ד"ה 'אמר המלקט' מר' שמשון מאוסטרופולי) וכן בערבי פסחים ('קונטרס היחיאלי' לר' יצחק אלפיה בחלק 'בית השם' לימוד לערב פסח 'המסעות' ד"ה כתבו המקובלים). ויש בו רזי רזין ומי יוכל להשיג עומקו ורומו. והוא מתחיל בלשון "כד נטלו ישראל מרעמסס לא ידעי אי ינטלו לסוכות או לקהלתה או למוֹסרֹת ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לסוכות. מסוכות לא ידעין אי ינטלו לאיתם או לחצרות או לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאיתם" וכו' ('זבח פסח' לר' יעקב פסח מזולקווא כפי שהביא בסופו מר' שמשון מאוסטרופולי הי"ד ד"ה 'אמר המלקט'). ובמאמר זה מתואר שהיו מסתפקים במסעות אם לילך למקום זה או אחר.

והטעם שהסתפקו בזה, כי מ"ב המסעות היו מכוונים ממש נגד שם מ"ב, כל מקום כנגד אות אחת. והנה יש בשם מ"ב אותיות שהן מופיעות כמה פעמים, כמו אות ת' שלוש פעמים, ואות ב' שלוש פעמים, ואות ג' ארבע פעמים וכן הלאה. וישראל ידעו שהמסעות צריכות להיות לפי סדר האותיות בשם מ"ב אות אחר אות מתחילה ועד סוף, כלומר ליסוע להיכן שמורה כל אות לפי הסדר א' ב' ג' י' ת' צ' וכן הלאה. אלא שכשהיו צריכים ליסוע למקום שהוא כנגד אות שיש אותה כמה פעמים בתוך שם מ"ב הם הסתפקו לאיזה מהמקומות הללו ליסוע, כי יש כמה מקומות המורים על אותה האות. עד ש'רוח הקודש' הודיע על ידי משה רבינו שיסעו למקום מסוים הנרצה בגזירת היוצר ('אגרא דכלה' פרשת מסעי ד"ה ויכתב משה את מוצאיהם, 'קונטרס היחיאלי' בחלק 'בית השם' לימוד לערב פסח 'המסעות' בהערה ד"ה והנה מאמר זה).

וזה הטעם שתיקנו רבותינו שבכל עמוד של ספר תורה יהיו בו ארבעים ושתים שורות (ראה 'מסכת סופרים' פרק ב, ו). כי כאשר איש מישראל קורא בתורה ('פירוש' להחיד"א על מסכת סופרים פרק ב הלכה ו ד"ה בשיטין נותנין טעם כמסעות) בנביאים ובכתובים ('פני דוד' להחיד"א תחילת פרשת מסעי על הפסוק 'ויכתב משה') בענייני האומות וכיוצא, הרי הוא מברר מהם ניצוצי קדושה. וכמו שהיה מעשה בילד שאמר לחכמים כי בְּרֵיחַ לבוּשם הוא רואה שעמון ומואב מתגרים בהם (ראה זוהר פרשת בהעלותך דף קפח ע"ב ד"ה אמר ההוא ינוקא) וזה לפי שאותם החכמים היו עוסקים אז בענייני עמון ומואב ('פני דוד' להחיד"א תחילת פרשת מסעי על הפסוק 'ויכתב משה', 'פירוש' להחיד"א על מסכת סופרים פרק ב הלכה ו ד"ה בשיטין נותנין). וזה נרמז בפסוק "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם" (במדבר לג, ב) "מוֹצָאֵיהֶם" – מה שמוציאים בפיהם בתורה, הרי הם "לְמַסְעֵיהֶם" שמבררים ומסיעים 'ניצוצות הקדושה'. לכן עושים מ"ב שורות בספר תורה כנגד מ"ב המסעות, ללמד שעל ידי קריאת התורה מבררים ניצוצות קדושה בשם מ"ב כמו שהיו ישראל מבררים במסעות (מ"ב שורות זה למנהג הספרדים והאשכנזים אך למנהג התימנים יש נ"א שורות בספר תורה) ('פירוש' להחיד"א על מסכת סופרים פרק ב הלכה ו ד"ה בשיטין נותנין).

שם מ"ב יש בכוחו להעלות לעליונים את נשמות החיים והמתים

גם עליית נשמות ישראל הוא על ידי השם הקדוש של מ"ב ('אמרי נועם' לר' מאיר הורוויץ מדז'יקוב פרשת יתרו אות יז ד"ה אתם ראיתם), לכן טוב וראוי להזכירו על המיטה לפני השינה ('של"ה הקדוש' מסכת פסחים דף ד ע"ב טור א ד"ה תפלה קדמונית, 'מעבר יבק' שפתי צדק פרק שמונה ושלושים ד"ה ובסוד כנפים), כי בכוחו תתראה למעלה נשמתו ורוחו ונפשו בסוד קדושים ('מעבר יבק' שפתי צדק פרק שמונה ושלושים ד"ה ובסוד כנפים). ותהיה הנשמה פורחת בהם למעלה בכל לילה ולילה (זוהר בחלק 'ספרא תנינא' ד"ה אב"ג ית"ץ) כאשר היא שמוּרה מכל דבר רע ('סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ בסופו בחלק 'בית רחל ושער הלל י-ה' תפילות מהרב). וזה לפי ששם מ"ב הוא סגולה שבשעה שעולה הנשמה בכל לילה להעיד על המעשים הטובים של האדם, היא תהיה מכוסה ממלאכי חבלה ומכל מזיקין ורוחין ושדין ('תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קג ע"ב ד"ה והאי שמא איהו סגולתא). וזהו סוד עליית הנשמות בלילה שבפסוק "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי" (תהלים לא, ו) ('אגרא דכלה' למהרצ"א מדינוב פרשת ויגש ד"ה ובני יששכר תולע).

ולכן כתבו המקובלים שבכל לילה צריך להזכיר את תפילת 'אנא בכוח' על מנת להעלות את נשמתו למעלה ('מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא בסוף חלק 'לראש השנה' דף צד ע"ב ד"ה משה אמר שירה) כי יש בראשי התיבות של תפילה זו את שם מ"ב ('ראשית חכמה' לר' אליהו די וידאש שער הקדושה פרק ז דף קל ע"א ד"ה ולכן ראוי שיקום). וכשאומרים תפילה זו בסדר 'קריאת שמע על המטה' ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך בסוף פירושו למגילת רות ד"ה ויאכל בועז וישת) צריך לקרוא אותה בפה ולכוון בראשי תיבות את שם מ"ב הנרמז בו ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרוש הלילה דרוש ה ד"ה גם טוב מאוד). ובאמירת 'אנא בכוח' צריך להפסיק כל שתי תיבות בסוד "שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף" (ישעיה ו, ב) כלומר לחלק כך "אָנָּא בְּכֹחַ" "גְּדוּלַת יְמִינְךָ" "תַּתִּיר צְרוּרָה" וכן הלאה ('דעת חכמה ומקור חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר בחלק 'סדר עליות התפילות וכו' ' דף מט ע"ב ד"ה 'אח"כ אומרים'). ואז גם הנשמה שעולה תהיה מכסה בשתי אותיות את פניה, בשתי אותיות את רגליה ובשתי אותיות תהיה פורחת ('תקוני הזוהר' תיקון סט דף קג ע"ב ד"ה והאי שמא איהו סגולתא, זוהר בחלק ספרא תנינא ד"ה אב"ג ית"ץ).

תפילת 'אנא בכוח' היא גם סולם להעלות את נשמת הנפטר ('מעבר יבק' בחלק 'אמרי נועם' פרק כה ד"ה וראוי בעת זכירת שם). לכן טוב לאדם לאומרו בעת הוידוי ('מדרש תלפיות' ענף וידוי ד"ה ואח"כ אנא בכח) סמוך לשעת פטירתו, ועל ידה תהיה הנשמה מכוסה שתים בפניה, שתים ברגליה ובשתים תעופף למעלה, ותזכה להינצל ממלאכי חבלה ומכל מזיקין ותזכה לחיי עולם הבא ('השל"ה הקדוש' מסכת פסחים דף ד ע"ב טור א ד"ה תפילה קדמונית). וכן בשעת פטירת האדם נכון מאוד שהסובבים יאמרו תפילת 'אנא בכוח' שהוא סוד שם מ"ב והוא סְגוּלִיִּי מאוד להעלות נפש האדם מעלה מעלה ('כלי יקר' מלכים ב' ג ד"ה 'ובמ"ש אמ' רבי חנינא' בשם הראשונים). לכן אותם המשמרים את המת יישבו סביב המת מרגע המיתה עד שיכוסה בעפר בתוך הקבר, ויהיו צפופים אחד עם השני בחוזק מסביבו שלא ייכנס אויר חיצוני ביניהם ויזכירו תמיד תפילה זו בלי הנחת רגע, ולא ימעיטו אפילו אם יאמרו אותה אלף פעמים ('השל"ה הקדוש' מסכת פסחים דף ד ע"ב טור א ד"ה 'תפלה קדמונית' והביא שהיא קבלה בידו).

ור' משה קורדובירו ז"ל ציוה את אותם בני האדם שהיו מוכנים ומזומנים אצלו בעת פטירתו ובצאת נשמתו מהגוף שיאמרו באותה השעה את תפילת "אָנָּא בְּכֹחַ גְּדוּלַת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה" וכו' ויכוונו בה בכל השמות הקדושים היוצאים ממנה. ובפרט בשם הקדוש השני 'קר"ע שט"ן' היוצא מתיבות "קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא" שיכוונו שייקרע כוח השטן שלא יצערהו ויבעתהו בעת יציאת הנשמה. וציוה אותם שכל זמן שלא יצאה ממנו עדיין נשמתו שהם יחזרו על אמירת 'אנא בכוח' שוב עם כוונת שמותיהם הקדושים אשר נמצאים בראשי התיבות. עד כאן המעשה. ויש רמז לשם מ"ב בנוגע לפטירת האדם בפסוק הרומז על החיים הנצחיים "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהֹוָ"ה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ד) כי כאשר מחסרים את האות ו' בתיבה הראשונה, אז ראשי התיבות יוצאים בגמטריא מ"ב ('השל"ה הקדוש' מסכת פסחים דף ה ע"ב טור ב ד"ה פי' הוידוי).

תפילת ר' נחוניא בן הקנה הנקראת 'אנא בכוח' מסוגלת להעלות ניצוצות קדושה, לכן יש בה סיוע להעלות את נפש הנפטר עם שאר ניצוצות שבירר בחייו אל מקום עליון. רק צריך להיזהר לומר ביחד כל שתי תיבות שבתפילת 'אנא בכוח', ולתת רווח בין כל שתי תיבות ('קונטרס היחיאלי' לר' יצחק אלפיה בחלק 'בית עולמים' פרק טו סימן ב ד"ה יש שמצווים). מטעם זה אומרים 'אנא בכוח' בשעת הלוויה של המת להעלות את חלקיו הרוחניים של המת מעולם לעולם על ידי שם מ"ב הנזכר בו ('קונטרס היחיאלי' בחלק 'בית עולמים' פרק ט ד"ה והטעם לארבע קדישים). וכן כאשר עושים הקפות סביב המת לפני הקבורה כדי להרחיק ממנו את כל המזיקים שנולדו ממנו מחמת עוון קרי, אז ראוי להזכיר בשבע ההקפות את שם בן מ"ב הנחלק לשבעה שמות קודש, כך שיהיה שם אחד בכל הקפה אחת ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' ענף הקפות ד"ה 'אמרו חכמי האמת' בשם חכמי האמת ועיי"ש) וזה על ידי אמירת התפילה של 'אנא בכוח'.

כל עליית התפילות והבירורים בעולם הזה היא על ידי שם מ"ב

כל שם מ"ב הוא להעלות ('פתח עינים' להחיד"א על גמ' בבא בתרא דף קמה ע"ב ד"ה בוקע עצים) את בירורי ניצוצי הקדושה מלמטה למעלה ('באר מים חיים' על התורה לר' חיים מטשרנוביץ פרשת שלח לך ד"ה 'ובזה יובן בפשטות' מהאר"י ז"ל) ואין שום יכולת לעלות שום עליה אלא בכוח שם מ"ב, והוא המעלה את כל העליות שבעולם ('פרי עץ חיים' לר' חיים ויטאל שער הקדישים ד"ה והנה מתחלת הברכות). לכן בין כפלי החושן של הכהן גדול היו נמצאים 'האורים ותומים' שהם היו שמות קודש הנקראים מ"ב וע"ב. 'האורים' היה שם בן מ"ב אותיות אשר בו נברא העולם לכן נקרא 'אורים' בלשון רבים כנגד הפסוק "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (בראשית א, ג). ו'התומים' היה שם בן ע"ב אותיות, ונקרא כך כי שם זה מורכב מעשרים וארבע שמות 'תמימים' כלומר שכל שם יש בו שלוש אותיות ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן מצפת פרשת תצוה ד"ה ועשית על החשן). ואז שם מ"ב היה מעלה את השאלה למעלה, ואילו שם ע"ב היה מוריד את המענה למטה. כי העלייה היא תמיד על ידי שם מ"ב והורדת השפע היא על ידי ע"ב שהוא שם החסד (הרמ"ד וואלי תלמיד חבר להרמח"ל פרשת תצוה פרק כח על הפסוק 'ונתת על חשן המשפט').

התפילה עולה בכוח שם מ"ב ('תקוני הזוהר' תיקון י דף כו ע"א ד"ה ואינון שבע) המסוגל מאוד להעלות את התפילות, ולכן אומרים בתפילה את 'אנא בכוח' שיש בראשי התיבות שלו את שם מ"ב ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג' פרק עא דף רלו ד"ה 'וכעין זה הביא' מהכלי יקר בשם האר"י ז"ל). ומשה רבינו שהיה מעלה את נשמתו עם שם מ"ב אמר מ"ב פסוקים בשירת האזינו החל מתחילת השירה בפסוק "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי" (דברים לב, ב) עד לפסוק "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (דברים לב, מג) ('מגלה עמוקות' על התורה בסוף 'לראש השנה' סף צד ע"ב ד"ה משה אמר שירה). וכן בפרשה ראשונה של קריאת שמע המתחילה ב"וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָ"ה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו, ה) וכו' יש בה מ"ב תיבות שהן מכוונות כנגד שם מ"ב ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת ויצא ד"ה 'וזהו סוד של ויצא יעקב' מסידור האר"י ז"ל). וכן ב'תפילין של ראש' יש עשרים ואחת פעמים שם הוי"ה וגם ב'תפילין של יד' יש עשרים ואחת פעמים שם הוי"ה, שכל אחד הוא כנגד שם אהי"ה ('מאה שערים' על טעמי המצוות המיוחס לר' מנחם רקנאטי שער עשירי ד"ה על דרך האמת), ושניהם יחד הם מ"ב שמות הוי"ה לרמוז על השם הקדוש מ"ב שעליו נאמר "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְהֹוָ"ה נִקְרָא עָלֶיךָ" (דברים כח, י) ('תקוני הזוהר' תיקון י' דף כו ע"א ד"ה ואינון שבע לקבל שבע).

וזאת סגולת ימי השובבי"ם לתקן עוון הברית ולהעלות ניצוצות נידחות מתוך עמקי הקליפות ('בני יששכר' למהרצ"א מדינוב מאמרי חדשי כסלו טבת מאמר יד ימי השובבים ד"ה 'והנה הימים האלה' מהאר"י ז"ל) כלומר את אותם "בָנִים שׁוֹבָבִים" (ירמיה ג, יד) שנמסרו ל'קליפה' בעקבות פגם הברית של האדם ('נגיד ומצוה' למהר"י צמח בפרק 'סוד ימי השובבים' ד"ה סוד מ' יום של שובבים), וזה בדומה למה שישראל הוציאו ניצוצות ממצרים ('אמרי נועם' לר' מאיר הורוויץ מדז'יקוב תחילת פרשת שמות ד"ה ויאמר אלקים אל ישראל). לכן כמו שבכוח שם מ"ב העלו ישראל את כל 'הניצוצות הקדושות' במצרים כך כנגדם יש את ימי השובבי"ם שהם נמשכים מ"ב ימים ('אמרי נועם' פרשת שמות סוף ד"ה וזהו הרמז) כלומר ששה שבועות ('אמרי נועם' פרשת בשלח אות ז ד"ה או יאמר ויהי). ולכן קוראים בימי השובבי"ם את פרשיות ירידת מצרים וכן יציאת מצרים ברכוש גדול בהעלות כל 'הניצוצות הקדושים' ('אמרי נועם' תחילת פרשת שמות סוף ד"ה וזהו הרמז). ומתחילים בפרשת "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת" (שמות א, א) שזה בגמטריא מ"ב, ומסיימים בפרשת "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" (שמות כא, א) שזה גם בגמטריא מ"ב, לרמוז כי עיקר התיקון הוא מ"ב ימים שהם ששה שבועות כנגד מדת היסוד ('אמרי נועם' פרשת משפטים אות ה ד"ה ולזה נוכל לומר).

בגאולה העתידה הקב"ה יפקוד על צבא המרום שהם השרים של מעלה שנאמר "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם" (ישעיה כד, כא) ('חומת אנך' להחיד"א על ספר יחזקאל פרק כח ד"ה כה אמר, 'צוארי שלל' על ההפטרות להחיד"א הפטרת וארא ד"ה בקבצי את בית ישראל) ואז הוא יתברך גם יפיל את שרו של אדום, ועיקר מפלתו תהיה על ידי שם מ"ב בסוד השם הראשון והשני שבו הרמוזים בראשי התיבות "אָנָּא בְּכֹחַ גְּדוּלַת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה" "קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא" ותעבור 'רוח הטומאה' מן הארץ ('מעשה רוקח' לר' אלעזר רוקח על מסכת מכות דף צ ד"ה ונחזיר לענין). ועל ימים אלו נאמר "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִ"ה בְּקַבְּצִי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם" (יחזקאל כח, כה), כי ישראל יהיו אז בגלות בין אומות העולם אל תחת השרים, והקב"ה יקיים "בְּקַבְּצִי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן הָעַמִּים" שהם השרים של מעלה "אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם" ממש, ואז "וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם" זה על ידי שם מ"ב שהוא זה המעלה 'ניצוצות הקדושה' ('חומת אנך' להחיד"א על ספר יחזקאל פרק כח ד"ה כה אמר, 'צוארי שלל' על ההפטרות להחיד"א הפטרת וארא ד"ה בקבצי את בית ישראל). במהרה בימינו, אמן.