פרשת יתרו – מעלת מאכלי עונג שבת קודש

נאמר בתורה על השבת "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָֹ"ה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהֹוָ"ה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָֹ"ה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ" (שמות כ, ח-יא). ולמדו רבותינו שיש מצוה לענג את השבת במאכלים טובים ומשובחים שנאמר "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְהֹוָ"ה מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר: אָז תִּתְעַנַּג עַל יְהֹוָ"ה וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי יְהֹוָ"ה דִּבֵּר" (ישעיה נח, יג-יד) (ראה גמ' שבת דף קיח ע"ב).

ויש להתבונן, מדוע הקב"ה חפץ שעם ישראל יענגו את השבת במאכלים טובים ומשובחים? ומה זוכה מי שמענג בזה את שבת קודש?

השבת היא כנגד העולם הבא לכן מענגים אותה במאכלים ערבים

מצוה על האדם להתענג בשבת שנאמר "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג" (ישעיה נח, יג) כי סוד השבת הוא דמיון לעולם הבא הנקרא גם 'יום שכולו שבת', אשר שם נמצא התענוג הצפוּן לצדיקים. וכמו שעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים בבשר ודגים ו'יין המשומר' שכולם מששת ימי בראשית, כך יש לכל ישראל להתענג נפשם בבשר ודגים ויין כדי שיהיה עונג שבת זה 'מעין עולם הבא'. וצריך האדם לעשות כל מה שיוכל כדי שיתענג נפשו בכל מיני עונג כדי להידמות ל'עולם הבא' ('מטה משה' לר' משה מפרמישלא חלק רביעי עמוד העבודה אות תד ד"ה עונג שבת). וכך השבת גם נקראת 'מעין עולם הבא' ('ספר הליקוטים' חלק א' להרמ"ד וואלי תלמיד חבר לרמח"ל דף רכא בחלק 'ענין הקליפה והפרי שיש בכל חלקי העולם') והאור המתגלה בה הוא האור שיהיה אחרי תחיית המתים בעולם הבא, אלא שהמנוחה והתענוג שמרגישים כעת בשבת הוא רק 'אחד מששים' מהתענוג הנפלא העתידי, כי אי אפשר להשיג יותר מזה מפני הגשמיות כאשר הנשמה מלובשת בגוף החומרי הזה. אבל אחרי שתפשיט הנשמה את הלבוש העכור ותלבש גוף מתוקן, אז היא תשיג את עידון העולם הבא בשלימות ('דרך חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר נתיב ה' נתיבי השבת דף סז ע"ב ד"ה ובזה תבין גם) (להרחבה על השבת שהיא מעין עולם הבא ראה אחד ממאמרינו לפרשת האזינו – 'עונג חיי העולם הבא').

צריך להשתדל לענג את השבתות ('ראשית חכמה' בחלק הנקרא 'אור עולם' פרק ח ד"ה בכבוד שבתות ויום טוב) במאכל ומשתה ('דרך פקודיך' למהרצ"א מדינוב מצוות עשה 'לקדש את השבת בדברים' אות ה) ותיבול המאכלים במיני תבלין וכדומה ('מטה משה' לר' משה מפרמישלא חלק רביעי עמוד העבודה אות תד ד"ה וזולת זה כל). וכל מה שמרבה בהוצאות שבת הרי זה משובח ('דרך פקודיך' למהרצ"א מדינוב מצוות עשה 'לקדש את השבת בדברים' אות ה). לכן כאשר מוציא הוצאות לסעודת שבת יוציא אותן כאשר הוא רעב שעל ידי כן תִּרְבֶּה ההוצאה, כי אדם רעב נראה לו שלא ישׂבע ומרבה לקנות. ויוציא ההוצאה בשמחה רבה ('שבט מוסר' לר' אליהו הכהן האיתמרי פרק טז ד"ה בני הוי זהיר) ואף ישכים לכך ('ראשית חכמה' בחלק הנקרא 'אור עולם' פרק ח ד"ה בכבוד שבתות ויום טוב) ('שבט מוסר' לר' אליהו הכהן האיתמרי פרק טז ד"ה בני הוי זהיר). ואף אם הוא עני ייחסר ממזונותיו כל ימות השבוע וישמור להוצאות שבת כפי כוחו והשגת ידו ('ראשית חכמה' לר' אליהו די וידאש בחלק הנקרא 'אור עולם' פרק ח ד"ה בכבוד שבתות ויום טוב. וראה 'סדר היום' לר' משה בן מכיר דף מא בחלק 'הכנת יום השישי לכבוד שבת' ד"ה 'ולא יאמר אדם' שמכל מקום עני לא יטריח במה שאין לו בידו ויכול להוסיף דבר על מה שדרכו לאכול ביום חול, וכיון ששינה ייחשב לו לכבוד עונג שבת). 

וצריך לענג את השבת וכל מיני תענוגים, בדבש וחלב וכדומה ובכל מיני מתיקה. ולכן נרמזה השבת בתיבות "דְּבַשׁ וְחָלָב" שבפסוק "נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ" (שיר השירים ד, יא) כי סופי תיבות "כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת" יוצא 'השבת' ('עיני העדה' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' על שיר השירים בפסוק 'נפת תטפנה' ד"ה נפת). וכן נרמזה בפסוק "וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (שמות ג, ח) כי סופי התיבות "זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" יוצא 'שבת' ללמד שצריך לענג את יום השבת ולאכול בו מעדנים. והתיבה 'שבת' נרמזה בפסוק למפרע, כלומר מהסוף להתחלה, לפי שעדיין לא ניתן לישראל ענין זה בשעה שהיו במצרים ('שפתי כהן על התורה' פרשת שמות בחלק הרמזים ד"ה זבת חלב ודבש). וצריך שהגוף ייהנה בכל שלושת הסעודות של שבת ('זיקוקין דנורא ובעורין דאשא' לר' שמואל הידא על תנא דבי אליהו רבא פרק ב ד"ה מזמור שיר ליום השבת), ויכוון האדם לענג את השבת דווקא ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת סמך אות ו ד"ה סעודות) ובזה מקיים מצות "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג" (ישעיה נח, יג) ('ראשית חכמה' לר' אליהו די וידאש שער הקדושה פרק טו ד"ה והנראה לנו כפי), שמחמתה אמר הקב"ה "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה" (ראה גמ' שבת דף י ע"ב, גמ' ביצה דף טז ע"א) ('ארץ החיים' לר' אברהם חיים הכהן על תהלים מזמור לז, ד).

לכן חייב כל אדם לכבד את יום השבת בשלוש סעודות ולענגו בכל מיני עונג ובכל מיני פירות ('צרור המור' פרשת בראשית פרק ב ד"ה וכנגד אלו השלוש סעודות), שהוא יום של שמחה גדולה לבורא יתברך, ורצונו שכל בני היכלו והמקורבים אליו יהיו מתענגים בתענוגים לעדן עצמם בתפנוקי מעדנים ושתות יינות מבושמים, ויהיו ששים ושמחים ברוב חדוה ונחת ביום שמחתו ('סידורו של שבת' לר' חיים מטשרנוביץ בשורש החמישי ענף ג עלה א ד"ה ולכן מתאות לאכול). מטעם זה אסור לאדם למנוע עצמו מאכילה עד חצות היום ביום שבת קודש, ורמז לכך בפסוק "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג" (ישעיה נח, יג) שהתיבה "עֹנֶג" נכתבה חסרה אות ו' להורות שיש איסור עינוי עד ו' שעות מהיום (ספר 'הקנה' ד"ה סוד שלוש סעודות). אך ביום שישי לפני כניסת שבת אדרבא, ימעט באכילה כדי שיאכל בשבת לתיאבון שהוא מכלל 'עונג שבת' לאכול בטעם ותאווה לענג גופו ונפשו. וחסידים ואנשי מעשה אף היו מרעיבים עצמם ביום שישי כדי לאכול בליל שבת לתיאבון. וכשאוכל לכבוד היום ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בחלק 'הכנת יום השישי לכבוד שבת' ד"ה אחר שהכין האדם צרכי) יש ל'שבת' עונג מזה ('ארץ החיים' לר' אברהם חיים הכהן על תהלים מזמור לז, ד. וכתב שם בפירוש 'ארץ ישראל' שהוא בפרט לתלמידי חכמים היגעים בתורה שניתנה להם השבת לעונג אכילה ושתיה).

ומשום כך כאשר טועמים מכל התבשילים לפני תפילת מנחה של שבת קודש ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך יום השישי דף נט ע"א ד"ה מנהג טוב) סמוך להדלקת הנר ('ספר חסידים' סימן קנ), טועמים רק דבר מועט ולא הרבה, כדי שלא יסעד את ליבו ואז בליל שבת קודש הוא לא יאכל לתיאבון ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך מבגדד יום השישי דף נט ע"א ד"ה מנהג טוב). וראוי לאדם לטעום את כל התבשילין שמבשלים בערב שבת לכבוד השבת, וזהו סוד "טוֹעֲמֶיהָ חַיִּים זָכוּ" (מתוך תפילת מוסף של שבת) שכל הטועם זוכה לחיים עליונים ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל בחלק 'דרושי סדר שבת' דרוש א ענין כוונת הטבילה ד"ה גם צריך שיטבול). כי בטעימתו

מעורר 'אורות עליונים' שצריכים לרדת אל השכינה בשבת קודש בעת האכילה והשתיה, ועל ידי כן זוכה גם הוא לחיים כי כמו שהוא 'הִטְעִימָה' כך גם היא 'תטעים' אותו חיים. ולכן יכוון בטעימה לתועלת השכינה שזה גם הכוונה בתיבה "טוֹעֲמֶיהָ", ולא יכוון להטעים עצמו ולהנאת גופו ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך יום השישי דף נט ע"א ד"ה מנהג טוב). ויכול גם לכוון שטועם המאכלים אם הם טובים או חסרים איזה תבלין כדי לתקנם, והוא הוראה שמקבל את פני השבת בסבר פנים יפות (עפ"י 'שער הכוונות' דרושי סדר שבת דרוש א ענין כוונת הטבילה ד"ה גם צריך שיטבול).

כל הברכה של ששת ימי השבוע נובעת מהעונג בסעודות השבת

שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומיטה מוצעת מלאך טוב אומר "יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך" ומלאך רע עונה "אמן!" בעל כרחו (גמ' שבת דף קיט ע"ב בשם ר' יוסי בר יהודה). ועבור אותם המלאכים אומרים ישראל בליל שבת על השולחן 'שלום עליכם מלאכי השרת מלאכי עליון'. וכשהמלאכים רואים כי נר דלוק ושולחן ערוך והמיטה מוצעת כלומר שהאדם מקיים שם 'עונג שבת' כראוי, אז יש להם שלום גדול ואהבה רבה עמו והם מלוים אותו ומברכים אותו, לפי שכל חיוּתם וכוחם הוא על ידי 'עונג שבת' שאז הם מקבלים השפעות ומשפיעים לעולם. ואדם זה שמענג את השבת בוודאי ראוי לברכה מפי המלאכים ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב אורח חיים ג' שבת ו' אות א ד"ה וזה בחינת). לכן גם מבקשים "ברכונו לשלום מלאכי השלום מלאכי עליון".

ויש מלאך אחד מסוג חיה הנקרא תומיא"ל (זוהר פרשת פקודי דף רנב ע"א ד"ה 'וכד אתכלילן' היכלות דקדושה) ותחתיו ארבעה מלאכים מסוג שרפים אשר ממונים להשגיח על אלו השומרים את השבת ומענגים אותה כראוי (זוהר פרשת פקודי דף רנב ע"ב ד"ה 'תחות האי חיוותא' היכלות דקדושה). וביום שבת נכנסת החיה תומיא"ל עם ארבע השרפים שתחתיה לתוך היכל הנקרא 'עונג', ושם בכניסת השבת מצטיירים כל שולחנות השבת של בני האדם בעולם הזה. והחיה רואה את כל השולחנות ומשגיחה בכל שולחן ושולחן איך מענגים בו את השבת. ואז היא עומדת ומברכת את בעל השולחן ואומרת "אָז תִּתְעַנַּג עַל יְהֹוָ"ה וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי יְהֹוָ"ה דִּבֵּר" (ישעיה נח, יד). וכל אותם אלפי אלפים ורבבות מלאכים הנמצאים בהיכל פותחים את פיהם ועונים על ברכתה 'אמן'. ומוסיפים המלאכים על ברכת החיה ואומרים "אָז תִּקְרָא וַיהֹוָ"ה יַעֲנֶה" (ישעיה נח, ט) (זוהר פרשת פקודי דף רנב ע"ב ד"ה 'בגין דהאי' וד"ה 'ומה ברכה היא' היכלות דקדושה).

המלאך תומיא"ל מברך את השולחן של אותם אלו המתענגים לכבוד השבת, ולכן ראוי להראות שובע ועונג גדול בסעודת ליל שבת ('תולעת יעקב' לר' מאיר בן גבאי בחלק סוד השבת אות יא דף כז ע"א ד"ה סעודת ליל שבת). ומלאך זה רמוז בפסוק שנאמר על עונג השבת "אָז תִּתְעַנַּג עַל יְהֹוָ"ה וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי יְהֹוָ"ה דִּבֵּר" (ישעיה נח, יד) כי ראשי התיבות "אָז תִּתְעַנַּג עַל יְהֹוָ"ה וְהִרְכַּבְתִּיךָ" יוצא בגמטריא 'תומיא"ל'. וכן כאשר התיבה 'שבת' נכתבת במילוי אותיות כך 'שי"ן בי"ת תי"ו' אז אותיות המילוי שהן 'י"ן י"ת י"ו' עם הכולל יוצאות בגמטריא 'תומיא"ל'. וכן הוא בשם המלאך 'תומיא"ל' שכאשר הוא נכתב במילוי אותיות 'ת"ו ו"ו מ"ם יו"ד אל"ף למ"ד' אז כל השם במילוי יוצא בגמטריא 'שבת' עם הכולל ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת פקודי דף רנב ע"ב אות א). וכך נמצא כי החיה 'תומיא"ל' רמוזה בתוך התיבה 'שבת', וכנגד גם התיבה 'שבת' רמוזה בתוך החיה 'תומיא"ל'.

צריך האדם להתענג בכל השבת ולאכול בו שלוש סעודות (זוהר פרשת יתרו דף פח ע"א ד"ה 'רבי יצחק' בשם רבי יהודה). ועל ידי שמסדר שולחנו בליל שבת וביום שבת – מתברך שולחנו כל ימי השבוע ('תולעת יעקב' לר' מאיר בן גבאי בחלק סוד שלוש סעודות דף לא ע"ב ד"ה רבי יצחק אמר) כי אז מזדמנת הברכה לכל ששת הימים (זוהר פרשת יתרו דף פח ע"א ד"ה ובגיני כך). וזה הטעם שבמדבר סיני לא היה יורד לישראל מן מהשמים ביום השביעי, כי ממנו היו מקבלים כל ששה ימים 'עליונים' וכל אחד ואחד היה זן את העולם ביומו ממה שמקבל ביום השביעי ('תולעת יעקב' בחלק סוד שלוש סעודות דף לא ע"ב ד"ה רבי יצחק אמר). וכך הוא אצל כל אדם, שמסעודת ליל שבת ותפילת ערבית מתברכים ימים ראשון ושני, ומסעודת שחרית ותפילת שחרית מתברכים ימים שלישי ורביעי, ומסעודה שלישית ותפילת מנחה מתברכים ימים חמישי ושישי. לכן מוסיפים 'לחם משנה' בכל סעודה כדי שיתברכו מכל סעודה שני ימים בשבוע ('מתתי-ה' לר' מתתיהו ליברמן פרשת ויקהל דף לג ע"ב טור ב ד"ה וזהו כוונת הזוהר).

אכילת שבת היא כולה קודש ואין לסטרא אחרא חלק בה

עיקר 'כבוד שבת' היא האכילה של שבת. כי אכילת שבת יקרה מאוד ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב אורח חיים ג' שבת ג' אות ב) והיא כולה קודש ואלהות גמור ואין לסטרא אחרא חלק מאכילת שבת כלל וכלל ('אבות הראש' לר' רחמים יצחק פאלאג'י בנו של ר' חיים פאלאג'י חלק ג' מערכת ש' בנושא 'נפש יתירה בשבת' אות יו"ד ערך אכילה בשם 'לקוטי עצות'), וזה כי בשבת כל ה'חיצונים' בורחים לנקב ב'תהום רבא' ואי אפשר להם שייקחו דבר מה מהאדם ל'חיצוניות' ('שם משמואל' לר' שמואל מסוכוטשוב פרשת עקב שנת תרעו דף עד טור א ד"ה ויש לפרש הא דאמרינן). על כן יַרְבֶּה בבשר ויין ומגדנות כפי יכולתו (ראה שו"ע אורח חיים סימן רנ סעיף ב), שיש מצוה להרבות באכילת שבת ('אבות הראש' חלק ג' מערכת ש' בנושא 'נפש יתירה בשבת' אות יו"ד ערך אכילה) להנות בו גם את הגוף ('שם משמואל' לר' שמואל מסוכוטשוב פרשת עקב שנת תרעו דף עד טור א ד"ה ויש לפרש הא דאמרינן). וכפי שהיו צדיקים אוכלים לשובע נפשם בשבת קודש (ראה 'ספר חסידים' סימן תקסט) ('אבות הראש' לר' רחמים יצחק פאלאג'י בנו של ר' חיים פאלאג'י חלק ג' מערכת ש' בנושא 'נפש יתירה בשבת' אות יו"ד ערך אכילה עפ"י 'ספר חסידים' סימן תקסט וסימן תתסא). (להרחבה על 'החיצונים' שבורחים בשבת לנקב 'תהום רבא' ראה אחד ממאמרינו לפרשת ויקהל – 'סילוק כוחות הרע בשבת קודש').

המקטרגים מוסיפים כוח כאשר אדם נוטה אחרי תאוותיו והנאת גופו הקרוץ מחומר, אך לא כאשר נוטה אחרי דברים רוחניים להנאת נשמתו שאז אין להם רשות להתקרב. וביום השבת מתחבאים כל 'הקליפות' כפי שנרמז בפסוק "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" (תהלים צב, א) ליום שבו שבתו המזיקים מן העולם. לכן אמרו "כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מְצָרִים" (ראה גמ' שבת דף קיח סוף ע"א בשם ר' יוסי) ולא אמרו 'כל המשמר את השבת', אף שעל פי שבעונג הזה הוא נוטה אחרי הנאת גופו, אך עם זאת לא יוסיף כוח ב'חיצונים' ולא יהיה רשות למדת הדין לעכב את מדת החסד שרוצה תמיד להתפשט עליו בשפע גדול. לכן אדם זה שמענג את השבת "נותנין לו נחלה בלי מְצָרִים" כלומר בלי תחום וגבול ('זרע שמשון' על התורה לר' שמשון נחמני פרשת כי תשא דף פו ע"ב ד"ה שבת פ' כל כתבי). ועוד השפע שמגיע לאדם הזה הוא ממקום עליון כפי שנאמר עליו "וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ" (ישעיה נח, יד) אשר שם אין שום רע ושום 'מן המיצר' שהוא 'הסטרא אחרא' אשר השפעתו אינה מתמדת ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך יום השישי דף מב ע"ב ד"ה כת הרביעית).

המזון הגופני שעם ישראל אוכלים בשבת חשוב כמו מזון רוחני ('זרע שמשון' על התורה פרשת עקב דף קל ע"א ד"ה מדרש אבכיר) והוא אינו מגשם את האדם ('שם משמואל' לר' שמואל מסוכוטשוב פרשת עקב שנת תרע"ו דף עד טור א ד"ה 'ויש לפרש' מהאר"י ז"ל). ועוד אמרו רבותינו "כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו" (ראה גמ' שבת דף קיח ע"ב בשם רב) כי כשאדם מתענג באכילה ושתיה בשבת קודש הוא מתיירא מן היסורים שיבואו לו, שהרי כפי ריבוי האכילה כך ריבוי היסורין באים על האדם – לכן אמרו ש"נותנין לו משאלות לבו" כלומר שלא יבואו עליו יסורים כיראתו ('מגלה צפונות' חלק ב' למחבר 'שבט מוסר' פרשת ויקהל בביאור מאמר 'אמר רב כל המענג את השבת' וכו' ד"ה עוד יש לומר). ולא עוד אלא שכל הבשר והשומן שמתרבה לגוף האדם בשביל אכילת שבתות וימים טובים, אינו נהפך לרימה ותולעה אחרי מותו ועל זה נאמר "אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח" (תהלים טז, ט) ('זרע שמשון' על התורה פרשת עקב דף קל ע"א ד"ה 'מדרש אבכיר' בשם 'ראשית חכמה'). ואף שביום חול כל מה שאוכל האדם מעבר להכרחי לנפשו הולך ל'חיצונים' ומוסיף כוח ליצר הרע, הרי שבשבתות וימים טובים הכל רוחני וגם אם יאכל יותר מן הצורך הכל 'ייבלע' באיבריו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי דף נב ע"ב בתחילת וסוף ד"ה ובלבד שישמור).

זה הטעם שצריך נרות דולקים בסעודת ליל שבת, כדי לרמוז ל'רוחניות' אותו המזון שאינו מתהפך לְרִמָּה ותולעה. לכן נר שבת הוא 'כבוד שבת' (ראה רמב"ם הלכות שבת פרק ל אות ה) כי זהו כבוד גדול לשבת כאשר רומזים שאותה האכילה הגשמית היא לנו כמו אכילה רוחנית ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת עקב דף קל ע"א ד"ה מדרש אבכיר). וכך גם עתידים ישראל להיות ניזונים בעולם הבא מאכילה רוחנית (עפ"י 'רקנאטי' על התורה פרשת בשלח ד"ה היום לא תמצאו). ולזה אמרו רבותינו "אין קידוש אלא במקום סעודה" (ראה גמ' פסחים דף קא ע"א בשם שמואל) לפי שסעודת שבת יש בה 'קדושה' ו'רוחניות' לכן צריך לעשות 'קידוש' קודם אכילה כדי לרמוז שאכילה זו כולה קדושה. וזה גם הטעם שקראו לזה 'קידוש' ולא 'זכירה' אף על פי שהוא נלמד מהפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ח) (ראה גמ' פסחים דף קו ע"א) ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת עקב דף קל ע"א ד"ה מדרש אבכיר). ועוד כאשר האדם מענג את השבת באכילה ושתיה, הוא מתעלה על ידי מלאך קדוֹש אשר ממונה על המאכלים ביום שבת קודש, בשונה מיום חול שאז ממונה מלאך חוֹל ('מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו בחלק אזהרות וסייגים ד"ה וזהו סוד של עונג שבת, ספר 'עונג שבת' לר' אברהם ראובן הכהן סופר מחבר 'ילקוט ראובני' בפרק 'דיני סעודה ועונג שבת' אות ג בשם ספר 'מגיד מישרים').

האומר על המאכלים 'לכבוד השבת' מושך עליהם את קדושת השבת

כל מאכל שאדם קונה לשבת יזכיר ויאמר 'לכבוד השבת' ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי סדר שבת דרוש א ענין ויהי נועם דמוצ"ש ד"ה ענין לימוד המקרא בליל ו', 'בניהו' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' שבת דף קיט ע"א ד"ה תבלין יש לנו ושבת שמה). ואף אם מצא מאכל כבר בתחילת השבוע יכול לומר 'הרי זו לשבת' בכדי להשפיע בו קדושה יתירה מאתו יתברך שנאמר "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ח). וכל המענג את השבת בכוונה הראויה הרי זה משפיע ומקנה בו קדושה רבה ('אלשיך הקדוש' פרשת יתרו פרק כ, ח ד"ה אמנם יאמר). ואם הקב"ה יזמן לאדם מאכל אחר לשבת קודש, והוא יאכל את המאכל הראשון ביום חול, מכל מקום המחשבה שחשב לשבת כבר גרמה לעשות רושם על המאכל הראשון שתשרה בו קדושת שבת ('קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן פרק א סימן ד ד"ה נמצינו למדין מוסר השכל עפ"י 'ראשית חכמה' לר' אליהו די וידאש שער הקדושה פרק טז), ואז על ידי אכילה זו תשרה על האדם קדושה ויתרבה אור שִׂכְלוֹ, שאין ל'חיצונים' חלק בקדושת השבת ('קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן פרק א סימן ד ד"ה נמצינו למדין מוסר השכל).

וזה היה הויכוח של הלל ושמאי (ראה גמ' ביצה דף טז ע"א), שהלל מצא בהמה נאה היה שומר אותה לשבת כדי שתיעשה כולה לרוחניות. אבל שמאי היה לוקח ביום ראשון בהמה ומייחדה לשבת קודש. ואחר כך ביום שני שהיה מוצא בהמה נאה יותר מהקודמת, היה אוכל את הבהמה הראשונה ביום חול ואת הבהמה השנייה שומר לשבת. וכן היה בשאר ימי השבוע אם מצא בהמה נאה יותר. כי שמאי היה סובר שכיון שהוא הכין את הבהמה עבור יום השבת אז כבר חלה עליה 'קדושת השבת' ואפילו אם יאכל אותה ביום חול הרי בְּשָׂרָהּ יהיה נבלע באיבריו כמו המאכל של יום שבת קודש ממש ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק ו דף נ"ב ע"ב ד"ה וזה היה הויכוח). בדרך זו נמצא שאין אדם אוכל שום אכילה גופנית, כי הוא מכוון לשם מצוה ושורה על המאכלים קדושת השבת. ואינו דומה אכילת חול לאכילת שבת (עפ"י 'קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן פרק א סימן ד ד"ה נמצינו למדין מוסר השכל).

וכן הוא בתבשילי שבת שאם האשה בעלת הבית אומרת על כל עסק "לכבוד שבת" אז על ידי כן נמשכת הארה של קדושה על התבשיל שנתבשל לכבוד שבת, והארה זו נקראת בעצמה בשם 'שבת' כי נמשכת מקדושת השבת, וכן היא מכוּנה גם בשם 'תבלין'. ומפני זה כאשר הקיסר שאל את רבי יהושע בן חנניא "מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף?" ענה לו "תבלין אחד יש לנו ו'שבת' שמו שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף". וכשביקש הקיסר לקבל מהתבלין באומרו "תן לנו הימנו!" ענה לו רבי יהושע בן חנניא "כל המשמר את השבת מועיל לו, ושאינו משמר את השבת אינו מועיל לו" (ראה המעשה בגמ' שבת דף קיט ע"א) ('בן יהוידע' לר' יוסף חיים מחבר 'בן איש חי' על גמ' שבת דף קיט ע"א ד"ה תבלין אחד יש לנו, 'בניהו' למחבר 'בן איש חי' על גמ' שבת דף קיט ע"א ד"ה תבלין יש לנו). ונרמז הכינוי 'תבלין' בתוך השם 'שבת', כי כאשר עושים את התיבה 'שבת' במילוי כך 'שי"ן בי"ת תי"ו' אז הגמטריא של כל אותיות המילוי 'י"ן י"ת י"ו' עם הכולל של עוד שש כנגד מספר אותיות המילוי, יוצא 'תבלין' ('בן יהוידע' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' שבת דף קיט ע"א ד"ה תבלין אחד יש לנו).

והטעם שהארת קדושת השבת על המאכלים מכוּנה בשם 'תבלין', כי תיבה זו נחלקת לשתיים 'תני-לב' כדי לומר לאשה בעלת הבית העוסקת בתבשילי השבת "תני לב על מעשיך לכוון בהם לכבוד שבת כדי שתחול קדושת שבת על התבשיל ולא תהיי מתעסקת בעלמא כדרכך במעשה ימי החול". וכבר היה מעשה בחסיד שהתארח שבת אצל חברו, והאורח הביא תבשיל חמין מביתו שהיה ריחו נודף עשר ידות יותר מאשר תבשיל החמין של בעל הבית. ולא היה זה אלא מחמת שאשת האורח היתה דרכה להיזהר ולומר על כל עסק ועסק של התבשיל 'לכבוד שבת!' ואילו אצל בעל הבית התבשיל היה נעשה על ידי משרתיו שלא היו נזהרים בזה ('בניהו' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' שבת דף קיט ע"א ד"ה 'תבלין יש לנו' וראה שם אריכות המעשה ואכמ"ל). והטעם שהארת שבת נרגשת בריח עד שהתבשיל ריחו נודף, זה כי שבת היא מעין העולם הבא, ובגן עדן תחתון שבו יהיה העולם הבא אין אכילה ושתיה אלא ניזונים מן הריח הטוב דווקא, ולכן הארת השבת השורה על התבשיל נרגשת בריח הנודף (עפ"י 'בן יהוידע' לר' יוסף חיים מבגדד מחבר 'בן איש חי' על גמ' שבת דף קיט ע"א ד"ה תבלין אחד יש לנו).

המתענג בכל שלושת סעודות השבת זוכה על ידי זה לגן עדן

שלושת סעודות שבת הן דבר גדול והן מהמצוות הגדולות שבתורה ('צרור המור' לר' אברהם סבע חמיו של ר' יוסף קארו פרשת בראשית ב ד"ה ואם אין ידו משגת) וסודן פנימי וגדול במאוד מאוד. לכן צריך כל אדם להשתדל עליהם ולעשות תבשיל מיוחד מתוקן ומתובל לכל אחת ואחת מהן, להיות לו שמחה ועונג ביחוד בפני עצמו. ואין לעשות סעודה דרך עראי מצות אנשים מלומדה ב'אחיזת עיניים' לאכול פירות או ירקות או רק כזית לחם להינצל מן העונש ולצאת מן החיוב לגמור המצוה, אלא יתקן מאכל ומשתה מיוסד לכל אחת מהסעודות הללו ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בחלק 'כוונת סעודה שלישית' ד"ה וכשיוצא). ויזהר מאוד בשלושתן, ובפרט בסעודה שלישית שמעלתה גדולה ואף על פי כן יש שאינם רוצים לקיימה כי האדם כבר שבע ומילא כרסו מעדנים, שלא כמו בסעודה ראשונה ובסעודה שניה שאז עדיין "וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ" (בראשית מג, א) ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת בראשית פרק ב ד"ה ולכן צריך ליזהר מאד). ומי שמשלים את כל שלושת הסעודות בשבת, יוצא קול שמכריז עליו "אָז תִּתְעַנַּג עַל יְהֹוָ"ה" (ישעיה נח, יד) (זוהר פרשת יתרו דף פח ע"א ד"ה 'רבי שמעון אמר' בשם ר' שמעון).

צריך האדם להתענג בכל שלושת הסעודות (זוהר פרשת יתרו דף פח ע"א ד"ה ועל דא בעי בר נש וד"ה בעי לאתענגא בכלהו) ולשמוח בהם (זוהר פרשת יתרו דף פח ע"א ד"ה בעי לאתענגא בכלהו). וסוד העונג בהם רמוז בפסוק "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן" (בראשית ב, י) שראשי התיבות 'נָהָר עֵדֶן גָּן' יוצא 'עֹנֶג' (זוהר פרשת עקב דף רעג ע"א ד"ה תליתאה למיכל). וכנגדם נאמר בפסוק "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג" (ישעיה נח, יג) כי הם מכוונים כנגד שלושת הסעודות ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת כי תשא ד"ה ושמרתם וכו' כבר התבאר, 'מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת לך לך על הפסוק 'לך לך מארצך') שהן מעין עולם הבא ('אגרת הטיול' לאחיו של המהר"ל מפראג ערך 'ענג'). כאשר סעודת ליל שבת היא הנקראת "גָּן", סעודת הבוקר של שבת היא הנקראת "נָהָר", סעודת מנחה היא הנקראת "עֵדֶן" העליון ('תולעת יעקב' לר' מאיר בן גבאי בחלק 'מוצאי שבת' דף לא ע"ב אות כ ד"ה ודע כי, 'צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת בראשית פרק ב ד"ה ואם אין ידו משגת). ואם אדם מקיים סעודה ראשונה וסעודה שניה שאז הוא זוכה ל'גן' ול'נהר' אך לא מקיים סעודה שלישית לזכות להיכנס ל'עדן' – דומה כמי שנכנס בעולם הזה לגן ולא אכל מפירותיו שהן העידון. לכן היזהר בה ששכרה מרובה ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת בראשית פרק ב ד"ה ואם אין ידו משגת).

'עֹנֶג' הוא ראשי תיבות 'נָהָר עֵדֶן גָּן' כי מי שמענג את השבת גם זוכה לגן עדן ('מטה משה' לר' משה מפרמישלא תלמיד המהרש"ל חלק רביעי מעמוד העבודה אות תד ד"ה וזולת זה כל) ושם הוא יתעדן בגן עדן תחתון ובגן עדן עליון ('צרור המור' לר' אברהם סבע חמיו של ר' יוסף קארו פרשת בראשית פרק ב ד"ה ואם אין ידו משגת). ומי שיש בידו יכולת לקיים את שלושת הסעודות ולא מקיימם, אז נהפך לו 'ענג' ל'נגע' (זוהר פרשת עקב דף רעג ע"א ד"ה 'תליתאה למיכל' רעיא מהימנא, 'תיקוני הזוהר' הקדמה דף יב ע"א ד"ה ענג שבת בהפוכא נגע) כי אותיות של זה כאותיות של זה ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת בראשית פרק ב ד"ה ואם האדם אינו זהיר), ואשת הס"מ מחריבה את ביתו ('תיקוני הזוהר' הקדמה דף יב ע"א ד"ה ענג שבת בהפוכא נגע) ומלאך תומיא"ל דוחה אותו מהיכל 'ענג' אל ההיפך ממנו להיכל 'נגע' ושם מקללים אותו (זוהר פרשת פקודי דף רנב ע"ב ד"ה 'וכד פתורא' היכלות דקדושה ועיי"ש הקללות ואכמ"ל). ואדם זה עתיד ליפול בגיהנום בידי 'נגעי בני אדם' שהם המשחיתים שעליהם נאמר "וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ" (תהלים צא, י) ('מטה משה' לר' משה מפרמישלא חלק רביעי מעמוד העבודה אות תד ד"ה 'וזולת זה כל'. וראה זוהר פרשת יתרו דף פח ע"ב ד"ה תא חזי בסעודתי אלין).

על ידי עינוג השבת ינצל האדם מנהר דינור ויזכה לעולם הבא

אחרי פטירת האדם הנשמה הולכת ונטהרת מכל העבירות שבידה. ואחרי שהנשמה נטהרת מהעבירות היא נכנסת ל'גן עדן תחתון' ('אור החמה' על זוהר פרשת פקודי דף רנב ע"ב ד"ה 'ורוחא עילאה' מהרמ"ק). אמנם כאשר היא רוצה לעלות משם ל'גן עדן עליון' היא צריכה ליבון וטהרה כי גן עדן תחתון הוא מעין 'העולם הגשמי' ביחס לגן עדן עליון. והטהרה שהיא צריכה כעת הוא מריבוי דבקותה בחומר של העולם הזה ואפילו בדברים המותרים. ולפי ריבוי דבקותה בגוף בחייה כך צריכה ליבון וטהרה, לפי ש'גן עדן עליון' רחוק מכל ענייני הגוף ('אור החמה' על זוהר פרשת ויקהל דף ריב ע"ב ד"ה 'זמנא תניינא' מהרמ"ק) ולכן הנשמה נכנסת לתוך נהר דינור ושם מסירה מעליה את כל מה שלכלכה עצמה בתענוגי העולם ('אור החמה' על זוהר פרשת פקודי דף רנב ע"ב ד"ה 'ורוחא עילאה' מהרמ"ק). ויש כוח ברחיצה זו ללבן ולטהר הנשמה מכל טינופת ולהרחיק ממנה כל דבר שהוא מסך ומבדיל בינה לבין קונה ('אור החמה' על זוהר פרשת ויקהל דף ריב ע"ב ד"ה 'זמנא תניינא' מהרמ"ק).

בכל יום ויום נמשך נהר דינור ו'שורף' כמה רוחות. אך כאשר באה השבת יוצא כרוז ומכריז עליה ואז נשקט נהר דינור (זוהר פרשת פקודי דף רנב ע"ב ד"ה בכל יומא ויומא) מכל דיניו החזקים ('אור החמה' על זוהר פרשת פקודי דף רנב ע"ב ד"ה 'אי זכי נפקא' מהרמ"ק) ונשקטים כל זעף הרוחות והזיקים וניצוצי האש (זוהר פרשת פקודי דף רנב ע"ב ד"ה בכל יומא ויומא). וכן ביום חול כאשר מגיעה נשמת ישראל אשר עינג את השבת ושאר המועדים כראוי בעולם הזה, אז אותם ארבעה מלאכים הנקראים 'שרפים' ונמצאים תחת החיה תומיא"ל, לא נותנים לאותה נשמה להישרף בנהר דינור (זוהר פרשת פקודי דף רנב ע"ב ד"ה בגין דענוגא), שהם אלו שמשגיחים על אותם אנשים מענגי השבת (זוהר פרשת פקודי דף רנב ע"ב ד"ה מאלין ארבע כד נטלי). והטעם שהנשמה הזאת הנמצאת בנהר דינור אינה מרגישה את צער האש, כי עונג ימי החול הוא זה שמלהיב את 'הגיהנום' של נהר דינור, ואילו עונג שבת מצנן אותו. וכיון שהאדם נהנה בעונג שבתות וימים טובים אז זה בא תמורת עונג החול ומצטנן לו נהר דינור ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת פקודי דף רנב ע"ב ד"ה 'ורוחא עילאה' מהרמ"ק) (וראה 'אור החמה' על זוהר פרשת פקודי דף רנב ע"ב ד"ה 'ורוחא עילאה' מהרמ"ק שגם בימים טובים יש מצות עונג).

ישתדל האדם מאוד לקיים תדיר כל ימיו שלוש סעודות בשבת קודש, ואף אם הוא קצת חולה או כואב לא יעבור שום סעודה שלא לעשותה. כי הסעודות של שבת הם דברים עליונים בשמים, שהרי לא השתבח ר' שמעון בר יוחאי ביום פטירתו אלא שקיים שלוש סעודות ולא ביטלם (ראה זוהר פרשת האזינו דף רפח ע"ב ד"ה 'אמר רבי שמעון' אדרא זוטא). לכן יזדרז לקיימם בשמחה ('מורה באצבע' להחיד"א סימן קמה ד"ה ישתדל מאד) וירבה בסעודות אלו כפי שיוכל להרבות ('בן יהוידע' למחבר 'בן איש חי' על גמ' שבת דף קיז ע"ב ד"ה ושניהם מקרא אחד דרשו) ולא יחשוש על הממון שמוציא לשם כך, כי הקב"ה ייתן לו בחזרה כפלי כפליים מכל מה שמוציא בזה (זוהר פרשת פקודי דף רנה ע"א ד"ה דבר אחר והוא ילונו). ויאכל וישתה לכבודה של השבת שזהו 'עונג שבת' ולא בעבור הנאת גופו ('בניהו' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' שבת דף קיח ע"א ד"ה כל המענג את השבת). ובשכר האכילה והשתיה והשמחה בסעודות השבת יזכה האדם הזה גם לחלק בעולם הבא (זוהר פרשת פקודי דף רנה ע"א ד"ה אלא ושבחתי אני) אמן, כן יהי רצון.