פרשת בא – מעלת מצות הנחת תפילין

הקב"ה ציוה את בני ישראל להניח עליהם תפילין שנאמר "וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהֹוָ"ה מִמִּצְרָיִם" (שמות יג, טז), וכן נאמר "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו, ח) ועוד נאמר "וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם" (דברים יא, יח). והנה עומק מצות התפילין וסודה הוא נפלא לאין קץ ('תהילה לדוד' לר' ששון בן מרדכי שינדוך על הפסוק 'כבוד מלכותך יאמרו' אות ה דף צ ע"ב ד"ה והנה צריך אתה) ויש בתפילין עצמם דבר גדול וסוד עצום ('פתוחי חותם' לר' יעקב אבוחצירא פרשת שלח דף פט ע"ב ד"ה והנה התפילין דבר גדול).

ויש להבין, מדוע הקב"ה חפץ שישראל יניחו בכל יום 'תפילין של ראש' ו'תפילין של יד'? ומה הם מקצת מאותם סודות נפלאים של התפילין?

השכינה הקדושה שורה בתוך התפילין כמו בתוך בית המקדש

קדושתם של התפילין חמורה ('ספר הקנה' ד"ה דעו בני שצריך לשמור קדושתן) וצריך לנהוג בהם קדושה יתירה ('גנזי המלך' לר' יעקב אבוחצירא תיקון התשובה אות יג ד"ה בראשית ברא). שהתפילין הם כלים להשראת השכינה ('מקור חכמה' לר' יהודה לייב פוחוביצ'ר בחלק 'עניני ציצית ותפילין' ד"ה וז"ל ר"ח פ"ו) בבחינת 'בית' שבתוכו שרוי הקב"ה ('דמשק אליעזר' לר' אליעזר צבי ספרין מקאמרנא על זוהר פרשת חיי שרה דף קכט ע"ב ד"ה 'וישרי' מדרש הנעלם). לכן יש בהם ארבע פרשיות שהם כנגד ארבע אותיות יהו"ה ('מצודת דוד' על טעמי המצות להרדב"ז מצוה ע"ט ופ' ד"ה ספר זהר ת"ח כל מאן, 'דמשק אליעזר' על זוהר פרשת חיי שרה דף קכט ע"ב ד"ה 'וישרי' מדרש הנעלם). והתפילין של יד והתפילין של ראש נעשים 'מרכבה' להשראת השכינה, על שני האיברים המיוחדים שהם המוח והלב ('רבינו בחיי' פרשת בא פרק יג, טז ד"ה ויש שסוברין עוד, 'טעמי המצוות' לר' מנחם הבבלי מצוות עשה מצוה קעט, זוהר פרשת חיי שרה דף קכט ע"ב ד"ה 'ורזא דחכמתא' מדרש הנעלם) אשר מולכים על האדם ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת תרומה על הפסוק 'ויקחו לי תרומה').

על ידי התפילין מתקיים הפסוק "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח) (זוהר פרשת חיי שרה דף קכט ע"ב ד"ה 'אמרו אי ניחא' מדרש הנעלם) כי הקב"ה שוֹרה על התפילין (זוהר פרשת חיי שרה דף קכט ע"ב ד"ה 'תלתא מלכין' מדרש הנעלם) בארבע פרשיות התפילין של יד ושל ראש (זוהר פרשת חיי שרה דף קכט ע"ב ד"ה 'ורזא דחכמתא' מדרש הנעלם) גם לאחר שנחרב בית המקדש (עפ"י 'מאה שערים' על טעמי המצוות המיוחס לרקנאטי שער עשירי ד"ה ועל דרך האמת). וזה נרמז בתיבה "בְּתוֹכָם" שמתחלקת ל"בתוך-ם" ללמד שהקב"ה שוכן בתוך התפילין המרובעות ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת תרומה ד"ה ונפרש פ' זו ע"ד, 'מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת קדושים ד"ה קדושים תהיו במדרש). אך אם יעשה האדם תפילין שאינם מרובעות, כגון שיעשה אותם עגולות הרי זה סכנה (ראה גמ' מגילה דף כד ע"ב), כי במקום שתחול שם הקדושה תחול שם 'רוח רעה' המסכנת את מניח התפילין ('מצודת דוד' על טעמי המצות להרדב"ז מצוה ע"ט ופ' ד"ה ספר זהר ת"ח כל מאן).

תפילין של יד ותפילין של ראש הם כנגד שני בתי המקדש הראשון והשני ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת תרומה על הפסוק 'ויקחו לי תרומה, 'עץ הדעת טוב' על התורה לר' חיים ויטאל פרשת תרומה ד"ה ונפרש פ' זו ע"ד) שבשניהם השרה הקב"ה את שכינתו על ישראל כשם שמשרה בתפילין. ולכן גם התפילין נקראים 'מקדש' ו'קדושה' כנגדם ('עץ הדעת טוב' פרשת תרומה ד"ה ונפרש פ' זו ע"ד). וכן על שניהם נאמר לשון 'יראה', על המקדש נאמר "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט, ל) ועל התפילין נאמר "כִּי שֵׁם יְהֹוָ"ה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כח, י) ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת תרומה על הפסוק 'ויקחו לי תרומה'). ובהיות והחלק העליון של הבית בו מונחות פרשיות התפילין הוא מרובע הרי שהוא דומה למעשה המקדש (עפ"י 'ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת תרומה ד"ה כמו שמבואר שמעשה. וראה 'עץ הדעת טוב' פרשת תרומה ד"ה 'ונפרש פ' זו ע"ד' וכן 'טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי מצוות עשה מצוה קעט לגבי הקשר של התפילין והמקדש למרכבה העליונה) שגם קודש הקודשים היה מרובע עשרים אמה על עשרים אמה (עפ"י משנה מדות ג, ז ומדות ד, ז).

השכינה שורה על נושא התפילין ומדברת מעל ראשו שנאמר "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כח, י) ('ספר ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת בא ד"ה עוד נשאר עלי). מטעם זה אסור לאדם לעשות "קָרְחָה" כלומר קרחת בשיער הראש שבין עיניו שנאמר "וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת" (דברים יד, א) לפי שבין העיניים בגובה הראש יש מקום להנחת תפילין של ראש, ושם שורה השכינה בארבע הפרשיות, ואם האדם יעשה "קָרְחָה" הרי שעשה פגם וְחַבּוּרָה במקום של 'כסא המלך' ('טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי מצוות לא תעשה מצוה רסט. וראה גמ' מנחות דף לז ע"ב שמקום הנחת תפילין של ראש נלמד ממקום איסור 'קרחה'). לכן כל אדם שיש על ראשו תפילין צריך לחשוב כאילו 'שכינה' על ראשו ('פירושי סידור התפילה' לבעל הרוקח פרק מב על 'שמע ישראל' ד"ה והיו לטוטפות. וראה 'חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין שני סוף נהר מ).

כל המקטרגים והחיצונים בורחים מפני יהודי שיש עליו תפילין

כאשר המקטרגים רואים את שם יהו"ה על האדם שמניח תפילין, הם מיד כולם בורחים. ועל זה נאמר "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְהֹוָ"ה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כח, י) (זוהר פרשת בראשית דף כג ע"ב ד"ה תא חזי חשך איהו), "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ" – אלו הם המקטרגים, אשר יִירְאוּ "מִמֶּךָּ" ('סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ מסכת ברכות פרק שני דף מ ע"א טור ב) "כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ" – על ידי תפילין של ראש (ראה גמ' ברכות דף ו ע"א) ששם נמצא שמו הקדוש של הקב"ה (הקדמת הזוהר דף יג ע"ב ד"ה ותנן כי שם) כמו שהוא היה בבית המקדש ('עץ הדעת טוב' פרשת תרומה ד"ה ונפרש פ' זו ע"ד). ובתיבות "עַמֵּי הָאָרֶץ" אין הכוונה לעמי הארץ הגשמיים אלא למזיקים הרוחניים המשחיתים ומקטרגים, שהרי רואים בְּחוּשׁ שלא רק שעמי הארץ הגשמיים אינם יראים מישראל בעבור שלובשים תפילין, אלא אדרבא נהפוך הוא, הם מלעיגים עליהם ביותר וישראל שבגלותם מתייראים מהם ('מקור חיים' לר' חיים הכהן תלמיד ר' חיים ויטאל הלכות תפילין או"ח סימן כז סעיף יא ד"ה תפילין של ראש וד"ה ישלשל הרצועות, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא במאמר א פרק כח ד"ה 'וכה"ג התפילין' בשם 'טור יהלום').

על ידי התפילין נופלת יראה על הסטרא אחרא "כִּי שֵׁם יְהֹוָ"ה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כח, י) ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת וארא ד"ה ושמתי פדות בין עמי ובין עמך). וכל ראשי הרוחות והשדים מתייראים מפני האדם הנושא עליו תפילין ('אגדת אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' על גמ' ירושלמי מסכת ברכות פרק ה חלק א דף לה ע"ב ד"ה ונלמד מהמאמר הנכבד) שיש בכוח 'השם' שבו לבטל אפילו את הטבע המוטבע בהם להזיק ('אגדת אליהו' למחבר 'שבט מוסר' גמ' ירושלמי מסכת ברכות פרק ה חלק א דף לה ע"א ד"ה רשב"י אומר וראו). ועוד יש בתפילין של ראש אות 'ש' בחלק הבית וגם אות 'ד' בקשר מאחור, ויחד הם צירוף 'שד', על מנת להורות שהתפילין דוחה את השדים שהם המזיקים ומכניע את 'הקליפות' ('בן יהוידע' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' ברכות דף ו' ע"א ד"ה 'ובאופן אחר נראה לי' ועיי"ש). ואם מצרפים לאותיות ש' וד' גם את האות י' הנמצאת בקשר התפילין של יד, אז יוצא שם שד"י אשר שולט עליהם. והם יראים משם זה הנמצא במזוזה וכל שכן בתפילין ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק כח ד"ה וכה"ג התפילין).

טעם מצות התפילין הוא להכניע את הקליפות ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם דרוש לפרשת וישלח דף כו ע"ב ד"ה 'אלא נראה שיובן' וכתב שהוא עפ"י מאמרי הזוהר הקדוש), כאשר על ידי תפילין של יד יש לאדם הגנה מפני המזיקים מצד 'שמאל' שהוא הצד של המזיקים, אשר נקשרים על ידי קשירת התפילין כרמוז בפסוק "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ" (דברים ו, ח) ('טעמי המצות' לר' מנחם רקנאטי מצוה 'להניח תפילין' עיי"ש, 'מאה שערים' על טעמי המצוות המיוחס לרקנאטי שער עשירי עיי"ש). ובעקבות כך לא ניגשים לאדם הרבה מזיקים מצד שמאל כי הם יראים מהתפילין ('בן יהוידע' לר' יוסף חיים מחבר ספר 'בן איש חי' על גמ' מסכת ברכות דף ו ע"א ד"ה אלפא משמאליה). וזהו מה שנאמר בתהלים על המזיקים "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ" (תהלים צא, ז), "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף" – הוא מצד שמאל שיש בו תפילין, "וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ" – הוא מצד ימין שאין בו תפילין ולכן יש בו יותר מזיקים וצריכים ליפול "רְבָבָה" ('פירושי סידור התפילה' לבעל הרוקח פרק כ מזמור יושב בסתר ד"ה יפול מצדך אלף) שזה עשר אלף.

ישראל שידעו את המעלה של התפילין היו יוצאים למלחמה עטורים בתפילין. וכפי שאמר הנער העמלקי אשר הרג את שאול המלך ולקח ממנו את התפילין "וָאֶקַּח הַנֵּזֶר אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל זְרֹעוֹ וָאֲבִיאֵם אֶל אֲדֹנִי הֵנָּה" (שמואל ב' א, י), "הַנֵּזֶר אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ" – אלו תפילין של ראש, "וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל זְרֹעוֹ" – אלו תפילין של יד. ועל ידי כן היה מתקיים במלחמתם של ישראל הרמז בפסוק "וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד" (דברים לג, כ) כלומר שהיו יוצאים למלחמה הניחו תחילה תפילין של יד הנקראים "זְרוֹעַ" ואחר כך תפילין של ראש הנקראים "קָדְקֹד", ואז התקיים בהם "טָרַף" לנצח במלחמתם (עפ"י 'רבינו אפרים על התורה' מגדולי הראשונים שמות יג, טז מכתיבה אשכנזית). לכן מי שהיה סח בין 'תפילין של יד' ל'תפילין של ראש' היה חוזר ממערכי המלחמה (ראה 'מדרש תנחומא' פרשת בא אות יד) ('ספר ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת כי תצא ד"ה ראו כל עמי הארץ).

הס"מ ואשתו הלילי"ת נכנעים בפני יהודי שיש עליו תפילין

השטן בעצמו נכנע בפני אדם שיש עליו תפילין. וזה רמוז ב'תפילין של ראש' שבצד אחד של הבית יש אות ש' רגילה בעלת שלושה ראשים ומצד שני של הבית יש אות ש' מיוחדת שהיא בעלת ארבעה ראשים. וכאשר מוציאים את שני הראשים האמצעיים באות ש' בעלת הארבעה ראשים ומניחים אותם זה על גבי זה, נוצרת האות ן' כלומר נ' סופית. ואז מה שנותר מהאות ש' הזאת בלי הראשים האמצעיים הוא צורת האות ט'. ובצד השני של הבית בתפילין של ראש יש עוד אות ש' רגילה עם שלושה ראשים. ואז כל האותיות הללו יחד יוצרות את התיבה 'שטן' ('אזור אליהו' למחבר 'שבט מוסר' סימן ב ד"ה 'ובהתר שאלה שניה' בשם המקובל ר' דוד חביליו). ועל ידי כן רואים "כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ" (דברים כח, י) שאפילו השטן מכניע עצמו בפני "שֵׁם יְהֹוָ"ה" (דברים כח, י) אשר "נִקְרָא עָלֶיךָ" (דברים כח, י) בתפילין. ואדרבא השטן בעצמו עומד להעיד על המצוה כדרך העונה אמן בעל כורחו ('אזור אליהו' למחבר 'שבט מוסר' סימן ב ד"ה 'ובהתר שאלה שניה').

התפילין קושרים את הס"מ, כאשר 'תפילין של ראש' קושר אותו כמו 'חבלים' בין קרניו ו'תפילין של יד' קושר את רגליו ('תיקוני הזוהר' תיקון תנינא ד"ה אי הכי אמאי אתמר) ויש אומרים את זרועו ('תיקוני הזוהר' הקדמה דף יב ע"א ד"ה ובגיניה). לכן יעקב אבינו הקדים רפואה למכה והיה מלובש בתפילין ביום וגם בלילה אף שזה לא זמן תפילין, שמא יפגע בו מלאך הס"מ ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם דרוש לפרשת וישלח דף כו ע"ב ד"ה אלא נראה שיובן). ואכן הגיע הס"מ שהוא שׂרו של עשו להילחם ביעקב ('מדרש תנחומא' וישלח אות ח) ואף רצה להורגו, אך לא היה בו כוח מפני שיעקב אבינו היה מזויין בתפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ('ראשית חכמה' שער הקדושה פרק ו' ד"ה 'וזו אחד מן הכוונות' בשם 'תנא דבי אליהו'), והיה הס"מ נכנע מחמת התפילין ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם דרוש לפרשת וישלח דף כו ע"ב ד"ה אלא נראה שיובן) כי זה נתן בו 'חבלים' בין קרנותיו וברגליו. והיה הס"מ פוחד כי בעת שיגיע שעת הנחת תפילין הוא יאסור אותו 'איסור עולם' לכן ביקש "שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר" (בראשית לב, כז) ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם דרוש לפרשת וישלח דף כו ע"ב ד"ה נמי יתכן לומר).

ארבע הבתים שבתפילין של ראש מכניעים את הלילי"ת ('פתוחי חותם' לר' יעקב אבוחצירא פרשת וארא דף לח ע"ב ד"ה ושמתי פדת בין עמי) היא אשתו של הס"מ המחטיאה לאדם (עפ"י 'ידו בכל' לר' אליהו הכהן מחבר ספר 'שבט מוסר' סימן תתקי"א). לכן נאמר "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו, ח), כאשר התיבה "טֹטָפֹת" נחלקת לשתי תיבות 'ט"ט פ"ת', והאותיות פ"ת הן גמטריא לילי"ת ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם דרוש לפרשת וישלח דף כו ע"ב ד"ה אלא נראה שיובן). וכן התיבה 'תְפִלִין' שהיא תרגום התיבה "לְטֹטָפֹת" (ראה אונקלוס דברים ו, ח) ('שם שמואל' לר' שמואל בן משה מסוויסלאוויטש פרשת שמות דף יט ע"א ד"ה הטעם שקראה התורה) נחלקת לשתי תיבות 'ת"פ לין' לפי שהתפילין מכניע ת"פ מחנות של כתות החיצונים ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם דרוש לפרשת וישלח דף כו ע"ב ד"ה אלא נראה שיובן). והאותיות ט"ט בתיבה "טֹטָפֹת" הן מלשון "וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד" (ישעיה יד, כג) כלומר לשון כליון השמדה וחורבן, כי על ידי התפילין יש השמדה ללילי"ת ('פתוחי חותם' לר' יעקב אבוחצירא פרשת וארא דף לח ע"ב ד"ה ושמתי פדת בין עמי). וכן התיבה 'תפילין' יוצאת בגמטריא 'ת"פ ס"מ', שזה ת"פ כנגד מחנות הלילי"ת בחינת הנקבה וכן ס"מ שהוא בחינת הזכר, לפי שהתפילין מרחק אותם ('תהילה לדוד' לר' ששון בן מרדכי שינדוך על הפסוק 'זכר רב טובך יביעו' אות ג דף ס ע"ב ד"ה והנה תפלין עולה).

המניח תפילין בכל יום בקדושה וכהלכה מאריך ימים ושנים

התפילין מסלקים כל טומאה ועמה גם כל 'מיתה רעה' הבאה מכוח הטומאה ('פירוש קדמון' והוא ביאור על 'ספר התמונה' לר' ישמעאל כהן גדול תמונה ג ד"ה 'ודע כי בכל מקום' עיי"ש, 'מגלה צפונות' חלק ב' למחבר 'שבט מוסר' פרשת בא על הפסוק 'והיה לך לאות על ידך' ד"ה 'ונראה עמ"ש שם בילקוט ראובני', 'ילקוט ראובני' סוף פרשת בא אות קמג ד"ה בתפילין מזכיר). ועוד כאשר אדם מניח תפילין ונושא עליו את שם יהו"ה הרי הוא חי (רש"י על גמ' מנחות דף מד ע"ב ד"ה ה' עליהם) שנאמר "אֲדֹנָי עֲלֵיהֶם יִחְיוּ וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי" (ישעיה לח, טז), ומאריך ימים (גמ' מנחות דף מד ע"א-ע"ב, 'ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל ספר ישעיה סימן לט ד"ה אדנ"י עליהם יחיו) ושנים ('ספר הקנה' ד"ה דעו בני שצריך לשמור קדושתן). והטעם לכך, כי התפילין הם מושב אל 'השכינה' ועל ידי הנחתם נמצאת נשמתו דבוקה בשורשה ועל כן אינה רוצה לצאת עוד מגופו, כי מתנחמת ומתעכבת. ובזה האדם מאריך ימים שנאמר "אֲדֹנָי עֲלֵיהֶם יִחְיוּ" (ישעיה לח, טז) ('שער החצר' לר' דוד בן שמעון המכונה 'צוף דב"ש' סימן רג ד"ה 'ולזה אמר כל המניח' מהמחבר עפ"י ה'אלשיך הקדוש').

וכך על ידי התפילין שנקראים בעצמם 'חיים' ('גולל אור' לר' מאיר בקייאם בחלק ערכי הכינויים ד"ה 'חיים הוא כתר' עיי"ש) כמספר האורות שהם מושכים ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך ליום שבת קודש דף קו ע"א ד"ה ונראה לומר טעם), יכול האדם למשוך בכל יום 'חיים' ('עבודת ישראל' למגיד מקוזני'ץ לפרשת פרה ד"ה והנה בשבת פרשת), וכפי שיש מבקשים ב'יהי רצון' לפני הנחת תפילין "ומשפע מצות תפלין יתמשך עלי להיות לי חיים ארוכים" (מתוך 'סידור התפילה' לפי נוסח ספרְד).  ולפי שהתפילין גורמים 'חיים' לאדם, לכן זמנה של מצות התפילין נמשך כל היום. ורק יצאו שבתות, ימים טובים וחולו של מועד שמקבלים בהם חיים מצד עצמם ('מאמר הנפש' להרמ"ע מפאנו חלק חמישי סוף פרק רביעי) כי כוחם רב להוריד את אורות ה'חיים' שיורדים בימי חול על ידי התפילין. ולכן אין מניחים תפילין בשבת, כדי שלא יראה כגירעון לשבת שעל ידי הנחתם מורה האדם כאילו אין כוח לשבת קודש חס וחלילה להוריד את אורות 'החיים' הללו ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך יום שבת קודש עמ' רלד ד"ה הנה נודע כי התפילין. וראה 'שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי קידוש ליל שבת דרוש א ד"ה ענין התפילה של שחרית).

בקיום מצות התפילין זוכה האדם לאריכות ימים ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק סז דף קעה ד"ה ובקיומה זוכה). והיה מעשה באשה אחת שבעלה למד הרבה תורה ושימש הרבה תלמידי חכמים ומת בחצי ימיו (גמ' שבת דף יג ע"א-ע"ב בשם 'תנא דבי אליהו'). ואשתו שידעה כי מי שזהיר במצות התפילין מאריך ימים (עפ"י 'פירוש הרוקח על התורה' פרשת בא שער לקט פרק יג, טו, 'מזמור לאסף' לר' ששון בן מרדכי שינדוך מוסר לתפילין ד"ה יזהר שלא יסיח) לקחה את התפילין שלו והיתה מחזרת עמהם בבתי כנסיות ובתי מדרשות ושואלת "מדוע בעלי שלמד וקרא הרבה תורה מת בחצי ימיו?!" ולא היה אף אדם שהחזיר לה תשובה. עד שפעם אחת פגש אותה אליהו הנביא, ואמר לה שהמקום הרג אותו משום שהֵקֵל בקירוב בשר עמה בימי ליבוּנה אף שלא חטא עמה ממש (גמ' שבת דף יג ע"א-ע"ב בשם 'תנא דבי אליהו'. וראה המעשה ב'תנא דבי אליהו רבא' פרק טו דף מב ע"א ד"ה 'מעשה באדם אחד' בשינוי מעט).

ומעלה זו של התפילין נרמזה בסמיכות הפסוקים "תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז: חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד" (תהלים כא, ד-ה) "עֲטֶרֶת פָּז" – אלו התפילין, לכן ראשי תיבות "תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז" יוצא בגמטריא 'תפילין'. וזה ללמד כי כאשר אדם ישית "לְרֹאשׁוֹ" את התפילין הנקראים "עֲטֶרֶת פָּז" אז יזכה ל"חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד" שזו היא סגולתה ('וישכם אברהם' לר' אברהם פאלאג'י על התהלים מזמור כא ד"ה תשית לראשו). ולכן מי שסח בין הנחת 'תפילין של יד' ל'תפילין של ראש' היה חוזר מעורכי המלחמה (ראה גמ' סוטה דף מד ע"ב, גמ' מנחות דף לו ע"א) לפי שהמדבר אז בעת הייחוד גורם כי הזר שהוא הס"מ הנקרא 'מוות' יקרב שם, ובזה מעורר את 'המוות' במקום 'החיים' של התפילין, לכן מדה כנגד מדה דינו של האדם למות. ומטעם זה אותו האדם היה חוזר ולא יוצא למלחמה ('זכר דוד' מאמר א פרק סז דף קעה ד"ה 'ואל יסיח דעתו' מהרב 'מצת שמורים' וכתב שם שצריך לכוון בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש בשמות 'אהי"ה יהו"ה אהי"ה' והם גמטריא 'חיים' מהטעם הנ"ל).

עיקר מצות הנחת התפילין הוא בימי החול של השבוע שאז יש בהם ט"ל מלאכות שהם מ'זוהמת הנחש' שהוא צד 'המוות' בעולם, ואי אפשר להכניע צד זה אלא על ידי קדושת התפילין שהם בחינת חיים נצחיים היפך צד המוות. אבל בשבת שהיא בחינת 'אות' כפי שנאמר "כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם" (שמות לא, יג) וקדושתה בחינת חיים נצחיים, וכן חול המועד ויום טוב שמאירה בהם קדושת השבת וקדושת חיי 'עולם הבא' שהם חיים נצחיים – אין בהם צורך בתפילין. ובוודאי שגם אסור להניח בהם תפילין, כי מראה כאילו חלילה יש לצד המוות שליטה בימים אלו עד שצריך להניח בהם תפילין, וזה אינו שהרי צד המוות נכנע בימים אלו על ידי קדושת עיצומם של הימים ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב תלמיד ר' נחמן מברסלב בחלק 'אורח חיים' א' תפילין ו אות ד). וזה הטעם שאסור לאבל להניח תפילין ביום הראשון לאבלותו, כי מחמת האבלות התגבר אצלו צד המוות וכבר אי אפשר להכניעו על ידי הנחת תפילין ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב תלמיד ר' נחמן מברסלב בחלק אורח חיים א' תפילין ו אות ה).

סגולת המניח תפילין להאריך ימים ('ספר החיים' לר' חיים אחיו של המהר"ל מפראג ספר זכויות חלק א סוף פרק ה אות ח) וזה דווקא לאדם שנזהר להניחם במקום הנכון בראשו היכן שהוא מקום גידול השיער ('אמרי ששון' ספר מוסר לר' ששון בן מרדכי שינדוך בשער החיים אות טו) וגם לא מזלזל בהם ולא סח בהם שיחת חולין ('מזמור לאסף' לר' ששון בן מרדכי שינדוך בחלק 'מוסר לתפילין' ד"ה עוד אמרינן בש"ס). ואדרבא, אם מזלזל בהם כגון שתולה את התפילין באויר (ראה גמ' ברכות דף כד ע"א) כאשר הם תלויים ברצועותיהם והבית תלוי למטה באויר (רש"י גמ' ברכות דף כד ע"א ד"ה ברצועה) הרי שיתלו גם חייו. ועל אדם זה נאמר "וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ" (דברים כח, סו) (גמ' ברכות דף כד ע"א) כי התפילין נקראים 'חיים' ('מאיר בת עין' לר' מאיר בקייאם על מסכת ברכות פרק ג סימן עד ד"ה התולה). ורמז לדבר כי התיבות "חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ" עם הכולל יוצא בגמטריא 'תפילין' ('רבינו אפרים על התורה' לרבינו אפרים אחד מגדולי הראשונים פרשת עקב פרק יג, יח ד"ה לטוטפות). והמזלזל בהם אף נענש שאינו קם בתחיית המתים ('עץ הדעת טוב' על התורה לר' חיים ויטאל פרשת תרומה ד"ה הנה נתבאר שהמשכן).

השפע יורד עם רצועות התפילין לגוף האדם ומחייה את עצם הלוז

השפע שיורד עם הנחת התפילין של ראש מגיע מארבע הפרשיות דרך הרצועות המהודקות אל הקשר של התפילין מאחור. ואז דרך הרצועות התלויות יורד השפע למטה ('מצודת דוד' על טעמי המצות להרדב"ז מצוה עט ופ' ד"ה וצריך לעשות שני שינין). וציוה הבורא שיימשך האור תחילה על המוח על ידי 'תפילין של ראש' והוא מתקן את המוח והנשמה שבאדם. ואחר כך הוא מתפשט על הלב על ידי 'תפילין של יד' הנמצאים כנגדו, ומתקן אותו. ונמצא שהוא מתפשט בשני האיברים הראשיים שבאדם, וכך האדם כולו בכל בחינותיו תחת הקדושה הזאת ומתעטר בה ומתקדש בה קדושה רבה (דרך ה' להרמח"ל פרק ו אות ז ד"ה ואמנם שני אברים).

קשר הדל"ת בתפילין של ראש נמצא בעורף האדם, על עצם הלוז ('קהלת יעקב' לר' יעקב צבי יולס ערך 'לו' אות א ד"ה לוז) שהוא מקום התחלת חוליות השדרה ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת תרומה ד"ה הנה נתבאר שהמשכן) אשר גבוה מכל הגוף ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סט ע"א ממהרח"ו). ומהבית שבתפילין של ראש נמשכים 'חיים' לעצם הלוז על ידי שתי רצועות הראש, ועל ידי כן ('ליקוטי הש"ס' מהאר"י ז"ל ד"ה פירוש מאמרי רז"ל על דרך הסוד מסכת ראש השנה ד"ה ודלת ראשך) עצם זו אינה נרקבת לעולם ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת ויצא ד"ה או יראה אולם לוז, 'קהלת יעקב' ערך 'לו' אות א ד"ה לוז) וממנה עתיד הגוף להתגדל מחדש בעת תחיית המתים ('קהלת יעקב' ערך 'לו' אות א ד"ה לוז, 'עץ הדעת טוב' פרשת תרומה ד"ה הנה נתבאר שהמשכן, 'אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סט ע"א ממהרח"ו). אך מי שלא הניח תפילין מעולם ('שערי קדושה' לר' חיים ויטאל חלק ב תחילת שער ח) כך שקשר התפילין לא נקשר לו שם, אז עצם הלוז שלו נרקבת אחרי הפטירה בקבר ואין לו תחיה לעתיד לבוא כלל ('עץ הדעת טוב' פרשת ויצא ד"ה או יראה ואולם לוז) (להרחבה על עניין תחיית המתים ועצם הלוז ראה אחד ממאמרינו לפרשת האזינו – 'תחיית המתים לעתיד לבוא').

על מנת שאפשר יהיה למשוך את השפע מהעולמות העליונים על ידי התפילין, צריך שהאדם יניח תפילין בלי היסח הדעת. לכן צריך לא להימשך בהם לשחוק וקלות ראש ושיחה בטלה חלילה וכל שכן מחשבות רעות ושאר עניינים החומריים ('מזמור לאסף' מוסר לתפילין ד"ה יזהר שלא יסיח) וגם יהיה בטהרה בעת לבישתו ('אמרי ששון' ספר מוסר לר' ששון בן מרדכי שינדוך בשער החיים אות טו). וצריך להיזהר מאוד שלא להסיח דעתו מהתפילין כלל, כי אם יסיח דעתו אזי גם מה שכבר הושפע לו יסתלק. והיה האר"י ז"ל מזהיר את תלמידו ר' חיים ויטאל ז"ל בזה מאוד ('מאיר בת עין' לר' מאיר ביקייאם על גמ' שבת פרק א סימן ו ד"ה הנה צריך). ורק באמצע תפילת שמונה עשרה או בהיותו עסוק בדברי תורה מותרת הסחת הדעת מהתפילין, אך לא בשאר התפילה ('נגיד ומצוה' לר' יעקב צמח דף לד בענין התפילין ד"ה אין להסיח דעתו). וכל המסיח דעתו מהתפילין שעליו כאילו מתרחק מחייו ('מזמור לאסף' לר' ששון בן מרדכי שינדוך מוסר לתפילין ד"ה יזהר שלא יסיח).

נותנים לסטרא אחרא חלק בדברים שבקדושה על מנת שלא יקטרג

הקב"ה נתן לרוח הטומאה כוח לשלוט בעולם בכמה דרכים ויש לה כוח להזיק לבני האדם. לכן אין לנהוג בה בביזיון (זוהר פרשת פקודי דף רלז ע"ב ד"ה תא ואימא לך) וקלות ('לבושי אור יקרות' לבעל הלבושים על ספר הרקנאטי פרשת בא ד"ה ולית רשו) בענייני הקדושה, כי צריך להיזהר ממנה שלא תקטרג על האדם. ומטעם זה צריך לתת לה (זוהר פרשת פקודי דף רלז ע"ב ד"ה תא ואימא לך, 'מגלה עמוקות' פרשת וישלח ד"ה גם הוצרך יעקב להתפלל) מקום קטן בתוך הקדושה (זוהר פרשת פקודי דף רלז ע"ב ד"ה תא ואימא לך) בדברים המפורסמים והגלויים ('רקנאטי' על התורה פרשת בא ד"ה יו"ד דא אצטריך) שעושים לשם שמים ('ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת וארא ד"ה 'בספר איוב כתיב' מהזוהר) במטרה לתת לה חלק 'חיצוני' אך לא בכוונה לשתפה אל הקדושה ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי מעין שביעי נהר י ד"ה וכן בכלל זה הוידוי). וכך לא יגרע חוקה ('ילקוט דוד' פרשת וארא ד"ה 'בספר איוב כתיב' מהזוהר) והיא תיפרד מישראל (זוהר פרשת בא דף לג ע"א ד"ה תא חזי בשעתא) ולא תקטרג עליהם (זוהר פרשת פקודי דף רלז ע"ב ד"ה תא ואימא לך).

מטעם זה יעקב אבינו שלח מנחה לאחיו עשו, וציוה את השליח הראשון לומר לעשו "לְעַבְדְּךָ לְיַֽעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ" (בראשית לב, יט), "מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו" – הוא החלק שנתן יעקב לעשו מתוך הקדושה על מנת שלא יקטרג המלאך של עשו. ונרמז המלאך במה שנאמר "וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ" כלומר השטן שהוא הסטרא אחרא. וזה כפי שנרמז גם בפסוק "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" (בראשית לב, ז), "וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ" – השטן שהוא הסטרא אחרא, "וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" – הם כוחות הדינים החצופים של הסטרא אחרא ('מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת וישלח ד"ה גם הוצרך יעקב להתפלל) (להרחבה בענין ארבע מאות איש עמו ראה אחד ממאמרינו לפרשת וישב – 'ארבע מאות כוחות הסטרא אחרא').

זה היה גם הענין בשריפת 'פרה אדומה', שה' רצה לטובתם של ישראל שייתנו חלק לרוח הטומאה בתוך טהרתם על מנת לא יקטרג עליהם. ומטעם זה היו ישראל גם משלחים ביום הכיפורים את 'השעיר לעזאזל', לתת לו את חלקו (ראה זוהר פרשת פקודי דף רלז ע"ב ד"ה וכך הוו ישראל) ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת חקת ד"ה ובזוהר הוציאו מדין). וגם נותנים לו חלק בראש חודש על ידי 'שעיר של ראש חודש' (זוהר פרשת בא דף לג ע"א ד"ה תא חזי בשעתא). וגם עושים בשל כך את 'ניסוך המים' והקרבת 'שבעים פרים' בחג הסוכות ('מאיר בת עין' בחלק השמטות סימן כא ד"ה 'תכלית הכללות' בשם האר"י ז"ל). ומשום כך גם עושים היום 'מים אחרונים' אחרי הסעודה ('טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי מצוות לא תעשה מצוה רעז). (להרחבה על ענין מים אחרונים ראה אחד ממאמרינו לפרשת עקב – 'ירידת השפע בברכת המזון') (להרחבה על ענין פרה אדומה ראה אחד ממאמרינו לפרשת חקת – 'טהרת פרה אדומה') (להרחבה על ענין השעיר ראה אחד ממאמרינו לפרשת וילך – 'חסרונו של אור הירח').

ומטעם זה אמרו רבותינו שכל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית (ראה גמ' כריתות דף ו ע"ב) לפי שאז השטן מקטרג עליהם ביותר על שאין שם מחלקו ('מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת וישלח ד"ה גם הוצרך יעקב להתפלל). וחכמים גם היו נוהגים לפתוח את לימודם לפני התלמידים בדבר מה של בדיחותא ואחר כך היו יושבים באימה ודורשים את דבריהם (ראה גמ' שבת דף ל ע"ב, גמ' פסחים דף קיז ע"א, זוהר פרשת תזריע דף מז ע"ב ד"ה והיינו דרב המנונא סבא) וזה היה על מנת לתת חלק לסטרא אחרא ('מאיר בת עין' לר' מאיר ביקייאם בחלק השמטות סימן כא ד"ה 'ונלע"ד בהקדים מה' בשם האר"י ז"ל) קודם הלימוד ('מאיר בת עין' בחלק השמטות סימן כא ד"ה 'תכלית הכללות' ועיי"ש עוד בדבריו הנפלאים), וכך הוא לא יקטרג עליהם ויטרידם מלימודם ('מאיר בת עין' לר' מאיר ביקייאם בחלק השמטות סימן כא ד"ה 'ונלע"ד בהקדים מה' בשם האר"י ז"ל, 'מאיר לארץ' לר' מאיר ביקייאם פרשת נח ד"ה ונלע"ד ונקדים מ"ש האור המופלא). ואכן היה הדבר תועלת לדברי החכמה שלימדו (עפ"י זוהר פרשת תזריע דף מז ע"ב ד"ה 'והיינו דרב המנונא סבא' עיי"ש).

שיער העגל שיוצא מתפילין של ראש הוא חלקו של הסטרא אחרא

וכך הוא גם בתפילין של ראש, שהשׂיער של העגל היוצא ממנו הוא חלקו של הסטרא אחרא (זוהר פרשת פקודי דף רלז ע"ב ד"ה דבעינן גו) בקדושתם וטהרתם של ישראל ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת חקת ד"ה ובזוהר הוציאו בדין). בשיער זה כורכים את פרשיות התפילין בתוך בתי התפילין ('ספר הקנה' ד"ה ואחר זה עולין, 'רקנאטי' פרשת בא ד"ה יו"ד דא אצטריך, 'צרור המור' פרשת חקת ד"ה ובזוהר הוציאו בדין, 'מצודת דוד' על טעמי המצוות להרדב"ז מצוה עט ופ' ד"ה וצריך שלא יסיח. ראה שו"ע או"ח סימן לב סעיף מד) ומוציאים את השיער שיראה החוצה (זוהר פרשת פקודי דף רלז ע"ב ד"ה דבעינן גו, 'ספר הקנה' ד"ה ואחר זה עולין) לסטרא אחרא ('צרור המור' פרשת חקת ד"ה ובזוהר הוציאו בדין). ובזה 'מכבדים' אותו, ואומרים לו שאין לנו אחיזה בקדושה אלא עמו (אור החמה' על זוהר פרשת פקודי דף רלז ע"ב ד"ה 'וע"ד רזא חדא' מהרמ"ק, 'רקנאטי' על התורה פרשת בא ד"ה יו"ד דא אצטריך). וכשהוא רואה שחלקו משתתף שם בקדושה הוא לא מקטרג על ישראל (זוהר פרשת פקודי דף רלז ע"ב ד"ה דבעינן גו) ואינו משׂטין כנגד האיש שמניח תפילין ('צרור המור' פרשת חקת ד"ה ובזוהר הוציאו בדין). ורמז לזה כי התיבה 'תפלין' בגמטריא 'שְׂעַר' ('שם שמואל' לר' שמואל בן משה מסוויסלאוויטש פרשת שמות דף יט ע"א ד"ה הטעם שקראה התורה).

התפילין הן בסוד 'חיים' לכן נותנים שיער בתפילין שלא לדחות 'הקליפה' לגמרי אלא שיהיה להם גם כן 'חיים' ('שם שמואל' לר' שמואל בן משה מסוויסלאוויטש פרשת שמות דף יט ע"א ד"ה הטעם שקראה התורה) וצריך שיהיה גודל השיער הזה מעט מן המעט ('ספר הקנה' ד"ה ואחר זה עולין. וראה הערת החיד"א בפירושו 'ניצוצי אורות' על זוהר פקודי דף רלז ע"ב אות ב) עד לכדי שְׂעוֹרָה ולא יותר. ובזה לא ייטמא התפילין (זוהר פרשת פקודי דף רלז ע"ב ד"ה דבעינן גו) כי חוט השיער הזה לא מקבל טומאה ('לבוש אור יקרות' לבעל הלבושים על רקנאטי פרשת בא ד"ה חוטא) והוא אינו פוגם כלל (אור החמה' על זוהר פרשת פקודי דף רלז ע"ב ד"ה 'וע"ד רזא חדא' מהרמ"ק). אך אם השיער הזה יתפשט יותר מידי (אור החמה' על זוהר פרשת פקודי דף רלז ע"ב ד"ה 'וע"ד רזא חדא' מהרמ"ק) כאשר יכפילהו ויקבצהו וייעשה לכדי שיעור 'שעורה' (שהוא כסנטימטר אחד) ('ספר הקנה' ד"ה ואחר זה עולין), אזי יהיה שם אחיזה ממש לחיצונים הטמאים (אור החמה' על זוהר פרשת פקודי דף רלז ע"ב ד"ה 'וע"ד רזא חדא' מהרמ"ק, 'משנת חסידים' לר' עמנואל חי ריקי תיקון תפילין פרק ט אות ח) ויהיה דין טומאה לשיער זה, ואסור יהיה להעלותו שם בתפילין ('ספר הקנה' ד"ה ואחר זה עולין).

השיער בתפילין הוא חלק קטן של המקטרג וסותם את פיו בסוד "וְעֹלָתָה קָפְצָה פִּיהָ" (איוב ה, טז) ('עץ החיים' על טעמי המצוות לר' יהודה בן חנין מצוה קצב ד"ה התרומה הזאת היא דוגמת) כי קיבל קצת אצל גבול הקדושה ('חיי אברהם' על טעמי המצוות לר' אברהם כלפון דף ו אות לז ד"ה טעם שעושין). ואם חלילה לא נותנים לסטרא אחרא את חלקו בתפילין, אזי הוא יכול להרע לישראל על ידי שהוא עולה ומקטרג למעלה על מניח התפילין ואומר "פלוני מתנהג עכשיו בקדושה, בעוד שכך וכך עשה ביום פלוני וכך וכך הם עוונותיו!". והוא ממשיך לקטרג עד שמגיע הדין על אותו האדם והוא נענש על ידו (זוהר פרשת פקודי דף רלז ע"ב ד"ה ואי ההוא חולקא), והכל מחמת שלא נתן חלק למקטרג בתוך הקדושה ('ספר הקנה' ד"ה ואחר זה עולין). וכל כך חמור הוא דין זה, עד שיותר טוב לאדם לא להניח את התפילין אם שיער העגל לא יוצא בו ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת חקת ד"ה ובזוהר הוציאו בדין). ויהיה האדם זריז וזהיר במצות התפילין ('גנזי המלך' לר' יעקב אבוחצירא תיקון התשובה אות יג ד"ה בראשית ברא) כי היא זקוקה לטהרה וקדושה יתירה ומחשבה פנויה ('פתוחי חותם' לר' יעקב אבוחצירא פרשת שלח דף פט ע"ב ד"ה והנה התפילין דבר גדול) וגדולה מעלתה לפני ה' יתברך ('גנזי המלך' לר' יעקב אבוחצירא תיקון התשובה אות יג ד"ה בראשית ברא).