פרשת פקודי – חשיבות נטילת ידיים שחרית

ה' יתברך ציוה את משה רבינו לעשות כיור לרחיצת ידיהם ורגליהם של הכהנים בבואם אל אוהל מועד שנאמר "וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם: וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם: בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַיהֹוָ"ה: וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם" (שמות ל, יח-כא). וכך עשה משה רבינו שנאמר "וַיָּשֶׂם אֶת הַכִּיֹּר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן שָׁמָּה מַיִם לְרָחְצָה: וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם: בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּבְקָרְבָתָם אֶל הַמִּזְבֵּחַ יִרְחָצוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ"ה אֶת מֹשֶׁה" (שמות מ, ל-לב).

ויש להבין, מדוע היו צריכים הכהנים שנכנסו לבית המקדש ליטול את ידיהם ורגליהם בתחילת העבודה, ואם לא עשו כן הם התחייבו מיתה?

רוח הטומאה נשארת בידיו של האדם לאחר שהוא קם מהשינה 

כאשר אדם הולך לישון, מסתלקת ויוצאת ממנו הנשמה הקדושה (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה רבי שמעון פתח, 'מקור חיים' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו הנהגת הבוקר דף יז ע"א ד"ה הנה מבואר מדברי המאמר, 'דרך ה' ' להרמח"ל חלק ד פרק ו אות ב) כדי לחזור למקום הראוי לה (זוהר פרשת ויקהל דף ריג ע"ב ד"ה וכל מלין דעלמא), ואז שורה עליו 'הסטרא אחרא' ('מקור חיים' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו הנהגת הבוקר דף יז ע"א ד"ה הנה מבואר מדברי המאמר) מצד המוות ('גליא רזיא' דף יג ע"ב טור א) שהיא 'רוח הטומאה' הרודפת אחרי מקומה של הקדושה ('אור החמה' על זוהר פרשת בראשית דף י ע"ב ד"ה 'בלחישו דשפוון' מהרמ"ק) אשר יש לה כניסה לגוף בהיעדר אור הנשמה המזכך אותו ('דרך ה' ' להרמח"ל חלק ד פרק ו אות ב), והיא מיד שורה על כל גופו של האדם ('אור החמה' על זוהר פרשת בראשית דף י ע"ב ד"ה 'בלחישו דשפוון' מהרמ"ק) בדומה למה שקורה לאדם בשעת מותו ('מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא שפת אמת פרק לה ד"ה ולפי שכשאדם ישן), ואז נמצא כי האדם הישן טועם טעם מיתה (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה רבי שמעון פתח, זוהר פרשת תרומה דף קעג ע"א ד"ה כיון דההוא סטרא אחרא).

אין הטומאה שורה על האדם בלילה עד אשר הוא ישן ומסתלקת ממנו הנשמה, לכן אם הוא ניעור כל הלילה היא לא תשרה עליו. וזה הטעם שאדם צריך לישון במשך 'ששים נשימות' (ראה גמ' סוכה דף כו ע"ב בשם רב) עד שיטעם 'טעם מיתה' בלילה כי רק אז מסתלק ממנו החלק הרוחני של הנשמה לגמרי ('מקור חיים' לר' חיים הכהן תלמידו של מהרח"ו הנהגת הבוקר דף יז ע"א ד"ה הנה מבואר מדברי המאמר). וכאשר רוח הטומאה מטמאה את האדם הישן ('מקור חיים' לר' חיים הכהן או"ח סימן ד, א ד"ה בענין נטילת ידים דשחרית), עיקר משכנה ('מקור חיים' לר' חיים הכהן או"ח סימן ד, יב ד"ה אם שכשך ידיו. ראה זוהר פרשת בראשית דף נג ע"ב ד"ה ותא חזי כל בני עלמא) הוא על הידיים ('אור החמה' על זוהר פרשת בראשית דף י ע"ב ד"ה 'בלחישו דשפוון' מהרמ"ק) יותר משאר האיברים האחרים ('גליא רזיא' לתלמיד האר"י ז"ל דף יג ע"ב טור א). ומכוח הטומאה שעל האדם הישן גם המאכלים המונחים תחת מיטתו ואשר הוא מאהיל עליהם נטמאים כאילו היו ב'אוהל המת' ('טעמי המנהגים ומקורי הדינים' בחלק ליקוטים – עניינים שונים אות לו).

וכאשר הנשמה חוזרת אל האדם (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה רבי שמעון פתח, 'מעבר יבק' שפת אמת פרק לה ד"ה ולפי שכשאדם ישן) היא דוחה את הטומאה ('מקדש מלך' לר' שלום בוזאגלו על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה וכד נשמתא) ששלטה שם בכל העת שגופו עמד בלי נשמה (זוהר פרשת ויקהל דף רטו ע"ב ד"ה בגין דבליליא), והטומאה נשארת רק בידיו של האדם (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה רבי שמעון פתח, 'אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'כי בגין כך חד' מהרמ"ק, 'אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'והנה השינה' ממהרח"ו, 'מעבר יבק' שפת אמת פרק לה ד"ה ולפי שכשאדם ישן, 'מקדש מלך' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה וכד נשמתא. ראה 'תולעת יעקב' סוד ברכות נטילת ידים ד"ה וירחץ ידיו) על כל עשר אצבעותיו ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר הפיוט 'בר יוחאי' על זוהר דף י' ד"ה ואמר כד בר נש). וכך ידיו עדיין 'מתות' במיתה ובטומאה ששרתה עליהן בזמן השינה ('מעבר יבק' בחלק 'שפת אמת' פרק לה ד"ה ולפי שכשאדם ישן), והן מזוהמות ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר פיוט 'בר יוחאי' על זוהר דף י' ד"ה ואמר כד בר נש) בשעה שהוא מתעורר ('שם משמואל' לר' שמואל בורנשטיין מסוכוצ'וב פרשת וישב שנת תרפ"א דף קכג ד"ה ויש להוסיף).

הטומאה נדבקת לידיים יותר משאר האיברים ('מקור חכמה' לר' יהודה לייב פוחוביצ'ר בחלק הלכות הנהגת האדם בבוקר ד"ה לבאר מהו ענין נטילת ידים) משום שדרכה של 'הטומאה' להימצא בקצוות הגוף ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'ובגין כך חד' מהרמ"ק, 'אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'והנה  השינה' ממהרח"ו) ובצדדים בסוד "סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן" (תהלים יב, ט) ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'והנה  השינה' ממהרח"ו) כי כל יניקתם של 'החיצונים' הוא מן הקצוות ומסיומן, ואין להם רשות לעלות למקום הקדושה. וכך בקצוות של הזרועות והירכיים יש להם אחיזה ויניקה ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער לא פרק ב מהדורא תנינא ד"ה ועתה נבאר). וכבר אמרו רבותינו כי הידיים 'עסקניות' הן (ראה גמ' נדה דף נח ע"א, גמ' שבת דף יד ע"א, משנה טהרות ז, ח) וכוונתם גם לגבי 'הרוח הרעה' שכנגדן (עפ"י 'כתם פז' על זוהר בראשית דף י' ד"ה ואמר כד בר נש) שנרמזה אחיזתה בפסוק "יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ" (בראשית טז, יב) ('מעבר יבק' בחלק 'שפת אמת' פרק לה ד"ה וממה שכתב).

כל זמן שלא נטל אדם את ידיו בבוקר (ראה גמ' שבת דף קח סוף ע"ב בשם רבי יהודה) (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה רבי שמעון פתח) אסור לו להעביר אותן על עיניו (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה רבי שמעון פתח, זוהר פרשת וישלח דף קסט ע"ב ד"ה ובכלא אית ליה, 'תולעת יעקב' סוד ברכות נטילת ידים ד"ה וירחץ ידיו) אפילו אם לא ייגע בגלגל העין עצמו אלא רק מבחוץ ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב אות ב) כדרך שרגילים בני האדם למשמש בעיניהם בשעה שפוקחים אותן ('נצוצי אורות' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב אות ב בשם הרמ"ז), משום שכל עוד לא נטל את ידיו (ראה גמ' שבת דף קח סוף ע"ב בשם רבי יהודה) רוח הטומאה שורה עליהן (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה רבי שמעון פתח, זוהר פרשת וישלח דף קסט ע"ב ד"ה ובכלא אית, 'תולעת יעקב' סוד ברכות נטילת ידים ד"ה וירחץ ידיו), ואם ייגע ישר בעיניו אז הוא יזיק באותו היום לכל מי שהוא ייתן בו את עיניו ('ידו בכל' למחבר 'שבט מוסר' סימן תקסז ד"ה 'ובהיות שהעין הרע' בשם הזוהר). לכן אם בכל אופן האדם צריך לגעת בעיניו, יעשה זאת על ידי איזה בד וכדומה ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב אות ב בשם הרמ"ז, 'מקדש מלך' לר' שלום בוזאגלו על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה לא יעבר). 

כל עוד שהאדם שלא נטל את ידיו, לא ייגע בפתחים שבגופו שהם החוטם והפה והאוזן והעין ומקום הברית ופי הטבעת (גמ' שבת דף קח סוף ע"ב. ראה רש"י שם) למעט נגיעה באמצעות בד וכדומה ('מקדש מלך' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה לא יעבר) לפי שבכל אלו יכולה להיאחז הרוח הרעה השורה על ידי האדם ('מקור חיים' לר' חיים הכהן או"ח סימן ד, ג ד"ה לא יגע בידו) ואז הוא יכול להיות עיוור (גמ' שבת דף קט תחילת ע"א) אם נגע בעינו (רש"י גמ' שבת דף קט תחילת ע"א ד"ה יד) או חירש (גמ' שבת דף קט תחילת ע"א) אם נגע באוזנו וכן הלאה (רש"י גמ' שבת דף קט תחילת ע"א ד"ה יד). ואין הכוונה בזה לעיוורון או חרשות ממש כפי שרואים שלא קורה במציאות אלא הכוונה בתורה הקדושה, שהנוגע באחת מכל אלו נעשה עיוור וחירש בתורה באותו היום כי הוא לא יבין שמועה וגם לא מה שישמע בתורה ('מקור חיים' לר' חיים הכהן מארם צובא או"ח סימן ד, ג ד"ה לא יגע בידו).

הכהנים נטהרו מרוח הטומאה על ידי קידוש הידיים והרגלים בכיור

כאשר היו הכהנים משרתי האלקים נכנסים לעבודת הקודש הם היו צריכים לרחוץ את ידיהם ואת רגליהם, כי הידיים עסקניות הן ו'רוח רעה' שורה עליהם בלילה (ספר 'ציוני' לר' מנחם ציוני תחילת פרשת כי תשא ד"ה כי תשא) ואינו מן הדין שהכהנים יעסקו בעבודת המקום אם לא יעבירו קודם (הרמ"ד וואלי תלמיד חבר לרמח"ל ספר שמות פרק ל' על הפסוק 'ונתת אותו בין אהל מועד') את הרוח הרעה מעליהם ('רקנאטי על התורה' פרשת כי תשא ד"ה ועשית כיור נחשת, 'מצודת דוד' להרדב"ז על טעמי המצוות מצוה של ד"ה לקדש הכהנים) על ידי המים המטהרים. וכן הוא ברגליהם שנאחזים גם שם הרבה מכוחות הטומאה, והיו צריכים רחיצה לפני שמיהרו לרוץ אל עבודת המקדש (הרמ"ד וואלי ספר שמות פרק ל' על הפסוק 'ונתת אותו בין אהל מועד') לשרת את ה' בהיותם יחפים והזוהמא ברגליהם. על כן הצטוו לרחוץ גם את ידיהם וגם את רגליהם במים המטהרים להעביר את ה'רוח הרעה' (ספר 'ציוני' לר' מנחם ציוני תחילת פרשת כי תשא ד"ה כי תשא).

אם הכהנים לא היו רוחצים את ידיהם ואת רגליהם בתחילת עבודתם אזי הם היו מכניסים את 'הטומאה' למקום הקודש (הרמ"ד וואלי שמות ל על הפסוק 'או בגשתם אל המזבח'). וכיון שכוחות אלו הם 'מצד המוות' אזי נמצא שהכהנים היו כאילו מביאים את 'המוות' במקום 'החיים' שהוא בית המקדש, ועל כן התחייבו בעצמם מיתה. וזה מה שנאמר "וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם: בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַיהוָֹ"ה: וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם" (שמות ל, יח-כא) (הרמ"ד וואלי ספר שמות פרק ל' על הפסוק 'ונתת אותו בין אהל מועד' ועל הפסוק 'או בגשתם אל המזבח'). ועל זה הזהיר שלמה המלך בחכמתו ואמר "שְׁמֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים" (קהלת ד, יז) (הרמ"ד וואלי ספר שמות פרק ל' על הפסוק 'או בגשתם אל המזבח').

מכאן תיקנו רבותינו על כל אדם ליטול ידיו שחרית ('רקנאטי על התורה' פרשת כי תשא ד"ה ועשית כיור נחשת, 'מצודת דוד' להרדב"ז על טעמי המצוות מצוה ש"ל ד"ה לקדש הכהנים) כדי שישפכו עליהן מים ויטהרו אותן מכל הטומאה הנאחזת בהן ('שער התפילה' למחבר 'באר מים חיים' שער השמיני פרק ס ד"ה 'ואחר כך נוטל ידיו'). ולכן כמו שקידוש הידיים והרגליים של הכהנים היה תחילה לכל עבודת היום, כך גם נטילת ידיים אצל כל אדם קודמת לכל הברכות של שחרית ('רקנאטי על התורה' פרשת כי תשא ד"ה ועשית כיור, 'מצודת דוד' להרדב"ז מצוה ש"ל ד"ה לקדש הכהנים). אמנם רבותינו לא תיקנו לרחוץ את רגליו של האדם, משום שהטומאה נאחזת שם יותר מן הידיים ('בן איש חי' שנה ראשונה בהקדמה לפרשת תולדות) ואין כוח לדחות אותה ('מקור חיים' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו על שו"ע או"ח סימן ד, א ד"ה בענין נטילת ידים, 'יפה שעה' לר' שלמה יהודה הכהן על שער הכוונות ענין ברכות השחר אות ב, 'בן איש חי' שנה ראשונה בהקדמה לפרשת תולדות בשם 'יפה שעה'), בשונה מהכהנים שהיו יכולים לדחותה בזכות המקדש והעבודה שנאמר "וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם" (שמות ל, כ) ('בן איש חי' שנה ראשונה בהקדמה לפרשת תולדות).

ובהגיע יום השבת, יכולה היא זכות השבת להגן ('יפה שעה' לר' שלמה יהודה הכהן על שער הכוונות ענין ברכות השחר אות ב) שתדחה ותסתלק לגמרי הקליפה גם מרגלי שאר בני האדם (עפ"י 'שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי סדר שבת דרוש א' ענין קבלת שבת ד"ה והנה ששת ימי החול). לכן תיקנו שאדם ירחץ פניו ידיו ורגליו (ראה שו"ע או"ח סימן רס סעיף א) ('בן איש חי' שנה ראשונה הקדמה לפרשת תולדות אות א) במים חמים ('שער הכוונות' דרושי סדר שבת דרוש א' ענין קבלת שבת ד"ה והנה ששת ימי החול) בערב שבת קודש ('בן איש חי' לר' יוסף חיים לבגדד שנה ראשונה הקדמה לפרשת תולדות אות א) שרחיצת ידיים ורגליים בערב שבת היא דוגמת הכהנים אשר קידשו ידיהם ורגליהם ('קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן סימן ה פרק ז ד"ה כבר כתבתי שבערב שבת). ועל ידי רחיצת ערב שבת תסור מן האדם רוח הטומאה השורה עליו כל ימי השבוע ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג דף טל ד"ה ורחיצת פניו). וכך נהג האר"י ז"ל שהיו מביאים לפניו כלי עם מים חמים והיה רוחץ בהם תחילה פניו ואז ידיו ומנגב אותם במטפחת, ואחר כך רוחץ גם את רגליו ומנגב אותם ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי סדר שבת דרוש א ענין קבלת שבת ד"ה אח"כ היו מביאים. ראה גמ' שבת דף כה ע"ב במנהגו של ר' יהודה בר אלעאי).

על ידי נטילת ידיים שחרית מסלקים את רוח הטומאה מכל אדם

על מנת לרחוץ את ידי האדם מהטומאה ששרתה עליהם לאחר השינה (זוהר פרשת ויקהל דף ריג ע"ב ד"ה נפשא אזלת) צריך שיבואו על ידיו מים והם אלו שיסירו את הרוח רעה ('טעמי המצוות' לרקנאטי בחלק כוונת הברכות ד"ה ועתה בעזרת האל) כי רק על ידי מים ('בן איש חי' שנה ראשונה הקדמה לפרשת תולדות) כלשהם, אפילו כאלו הפסולים לנטילת ידיים של סעודה (ראה שו"ע או"ח סימן ד, א) ('מקור חיים' על שו"ע או"ח סימן ד, א ד"ה מים הפסולים) יש כוח לדחות את הרוח הרעה הבאה על האדם על ידי השינה בלילה ('בן איש חי' שנה ראשונה הקדמה לפרשת תולדות). ועל כן נוטלים ידיים בשחרית ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'והנה השינה' ממהרח"ו) תכף ומיד ('מגן אברהם' על שו"ע או"ח סימן ד אות יח, 'קב הישר' פרק פה ד"ה בחמלת ה' יתברך שמו על האדם) לאחר הקימה מהשינה ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'והנה השינה' ממהרח"ו, 'קב הישר' לר' צבי הירש קאיידנובר פרק פה ד"ה בחמלת ה' יתברך שמו על האדם) אף אם לא עשו צרכים – בכדי להעביר מהם את הזוהמא שדבקה בהם ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי ברכות השחר ד"ה ואמנם ענין יטול).

הרוח הרעה שנמצאת על ידיו של האדם נקראת 'שיבתא' (גמ' חולין דף קז ע"ב בשם אביי, 'שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי ברכת השחר ד"ה ועתה נבאר סד נטילת ידים) ונקראת גם 'בת חורין' (ראה גמ' שבת דף קט תחילת ע"א בשם רבי נתן) שהוא מלשון חוֹר ('בניהו' למחבר הבן איש חי מסכת שבת דף קט ע"א ד"ה בת חורין היא), כי היא אמנם שוכנת על כל הידיים (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת בראשית דף י ע"ב ד"ה 'בלחישו דשפוון' מהרמ"ק) אך עיקר משכנה הוא בסוף האצבעות בין הפרקים התחתונים שהם 'החורים' של הידיים ('בניהו' למחבר ה'בן איש חי' מסכת שבת דף קט ע"א ד"ה בת חורין היא). זה הטעם שאף כי נאסרה הרחיצה ביום הכיפורים, התירו לרחוץ את הידיים עד סוף קשרי האצבעות ('מקור חיים' לר' חיים הכהן מארם צובא תלמיד מהרח"ו על שו"ע או"ח סימן ד, א ד"ה בענין נטילת ידים דשחרית) ואין צורך ליטול אז את ידיו יותר מכך כדרך שמסלקים את הטומאה מכל כף היד בימי החול, כי אין לסטרא אחרא שלטון בתגבורת על בני האדם ביום הכיפורים מפני רוב הקדושה המתפשטת בתחתונים, ויורד כוחה פלאים עד שאין לה כוח להדבק אלא רק מסוף קשרי האצבעות ומטה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק עא דף רלה ד"ה וא"ת נהו שהקליפות) ומשם דוחים אותה ('מקור חיים' על שו"ע או"ח סימן ד, א ד"ה בענין נטילת ידים דשחרית).

הרוח הרעה הזאת גם נקראת 'בת מלך' ('רפואה למכה' לר' שמשון באקי על שיר השירים א', ז ד"ה במדרש אמר ר' יצחק. ראה גמ' שבת דף קט תחילת ע"א בשם רבי יוחנן) כי היא בתו של הס"מ ('מקור חיים' על שו"ע או"ח סימן ד, יב ד"ה אם שכשך ידיו). והיא מקפידה שאדם יטול את ידיו (גמ' שבת דף קט תחילת ע"א בשם רבי נתן) יפה (רש"י גמ' שבת דף קט תחילת ע"א ד"ה ומקפדת) שלוש פעמים (גמ' שבת דף קט תחילת ע"א בשם רבי נתן) לסירוגין על מנת להסירה ('מקור חיים' על שו"ע או"ח סימן ד, ב ד"ה ידקדק לערות), ורק אז מסתלקת לה ('רפואה למכה' לר' שמשון באקי על שיר השירים א', ז ד"ה במדרש אמר ר' יצחק). כי כאשר האדם נוטל את ידו הימנית תחילה אז סרה קצת הטומאה מידיו, וכשנוטל אחר כך את היד השמאלית היא יוצאת עוד קצת, וכשהוא חוזר ומערה מים על יד ימין ואחר כך שמאל וכן הלאה לסירוגין עד שלוש פעמים על כל יד – הטומאה כבר הולכת לה ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'והנה השינה' ממהרח"ו). וכיון שנקראת 'בת מלך' לכן צריך ליטול לתוך כלי, ואם אדם יטול על גבי קרקע היא לא תלך ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך בחלק 'יום השישי' דף נג ע"ב ד"ה ואמרו במדרש).

נטילת ידיים שחרית צריכה להיות דווקא שלוש פעמים לסירוגין בין הידיים ולא שלוש פעמים ברצף על יד אחת ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'והנה השינה' ממהרח"ו), כי על ידי כן רוח הטומאה שהיא 'בת מלך', דולגת וקופצת ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי ברכת השחר ד"ה ועתה נבאר סד נטילת ידים) והולכת לה ובורחת מיד ליד עם כל נטילה ונטילה כיון שדוחים אותה לסירוגין מזה לזה ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'והנה השינה' ממהרח"ו בשם 'רעיא מהימנא' כתב יד), עד אחרי שכבר נטלו ידיים שלוש פעמים ואז הרוח נעתקת משם לגמרי. אמנם אם לא יעשו לפי הסדר הזה לא תהיה הרוח נעתקת משם ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי ברכת השחר ד"ה ועתה נבאר סדר נטילת ידים' וכן הוא מזוהר כתב יד), לפי שחזקת הטומאה הזאת גדולה ובכוח גדול, וצריך עירוי כתיקנו שלש פעמים על הידיים על מנת שתלך לה ('סדר היום' לר' משה בן מכיר כוונת נטילת ידים ד"ה מתפרד ובא לו. וראה בספר 'בניהו' למחבר 'בן איש חי' על גמ' שבת דף קט ע"א ד"ה 'בת חורין היא' וכן בספר 'בן יהוידע' למחבר 'בן איש חי' על גמ' שבת דף קט ע"א ד"ה 'בת חורין היא זו' כיצד לדעתו נעתקת הרוח).

ועוד הענין הוא כי על אף שה'רוח רעה' שורה על שתי הידיים, עם כל זה ה'רע' הוא יותר על היד השמאלית ('אור החמה' על זוהר פרשת מקץ דף קצח ע"ב ד"ה 'ומצאתי כתוב' ממהרח"ו בשם האר"י ז"ל). לכן בתחילה לוקח האדם את הכלי בידו הימנית ומעביר לידו השמאלית ושופך על היד הימנית (ראה שו"ע אורח חיים ד, י), ואז הרע המועט שביד ימין מסתלק משם וגם הרע שבשמאל נכנע כי הוא עצמו גרם להסתלקות הרע שבימין. ואז כאשר תחזור יד ימין לשפוך על יד שמאל הרי שהרע שבשמאל ייכנע ויהיה דולג משם. לכן תחילת הנטילה היא דווקא על היד הימנית הנוטה אל הקדושה כי אדרבא זה גורם הסתלקות הרע, מה שאין כן אם בתחילה היה נוטל על יד שמאל, שאז היות ורעת השמאל רבה, היא לא היתה מסתלקת. לכן מתחילים ביד ימין שיותר קל לסלק ממנה הרעה ועל ידי כן גם הרעה ביד שמאל נכנעת ומסתלקת ('אור החמה' על זוהר פרשת מקץ דף קצח ע"ב ד"ה 'ומצאתי כתוב' ממהרח"ו בשם האר"י ז"ל).

עיקר ענין נטילת הידיים הוא להסיר את רוח הטומאה השורה עליהן ('רפואה למכה' לר' שמשון באקי על שיר השירים א', ז ד"ה במדרש אמר ר' יצחק) מטעם זה על אף שבכל המצוות מברכים לפני עשיית המצוות, הרי שברחיצת ידיים שחרית קודם רוחצים ורק אחר כך מברכים 'על נטילת ידים' מפני שהידיים היו טמאות ('מקור חיים' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו על שו"ע או"ח סימן ד, ז ד"ה ענין זה של נטילת ידים) ואם האדם יברך קודם הנטילה אז הטומאה תהיה נוטלת חלק בברכה חס וחלילה, ונשמת האדם תהיה מתפשטת בתוך 'המיתה' שהיא הטומאה ('מעבר יבק' שפת אמת פרק לה ד"ה ולפי שכשאדם ישן). לכן אסור לברך בידיים טמאות ומזוהמות כל זמן שרוח הטומאה שורה עליהם ומטמאה אותם (הקדמת הזוהר דף י ע"ב ד"ה הכי הוו עבדי, זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה והיך בעי לאתקדשא) שאז האדם נקרא בשם 'טמא'. אך אם נטל כבר את ידיו הוא נקרא 'טהור' (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה והיך בעי לאתקדשא) ויכול לברך (הקדמת הזוהר דף י ע"ב ד"ה הכי הוו עבדי).

רוח הטומאה והכוחות המזיקים אחוזים במים של נטילת ידיים שחרית

בכדי להעביר את הזוהמא ורוח הרעה מעל ידי האדם, צריך ששפיכת המים תהיה דווקא על גבי כלי ('קב הישר' לר' צבי הירש קאיידנובר פרק נז ד"ה כתב הטור), ואז על ידי שפיכת המים מועברת כוח הטומאה ומושלכת בכלי התחתון ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'ובגין כך חד' מהרמ"ק) אשר מקבל את הטומאה (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה והיך בעי לאתקדשא) ובו חונים 'הקליפות' ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'והנה השינה' ממהרח"ו). לכן אדם לא יעשה במים שבכלי התחתון שום שימוש (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה בגין כך חד) כלל, לא קטן ולא גדול אשר רוצה בקיומו. וזה מה שנאמר "וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם" (דברים יג, יח) כלומר שירחיק האדם בכל ענין מאותה רוח הטומאה ששרתה עליו בלילה והשתתפה עמו. והכלי שנוטל לתוכו נקרא בשם 'ארור' כי שם נמצאים המים הארורים שאין לאדם חלק ונחלה בהם, ש'אין ברוך נדבק בארור' ('סדר היום' לר' משה בן מכיר כוונת נטילת ידים ד"ה והענין הזה כתוב).

המים בכלי התחתון הם חלקה של הטומאה ('חסד לאברהם' מעין שביעי נהר י ד"ה וכן בכלל זה, 'מקדש מלך' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב סוף ד"ה ולכן יזהר שיעשה) אשר ניתן לה כדי שתיפרד מהאדם ('מקדש מלך' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב סוף ד"ה ולכן יזהר שיעשה) והוא יטהר ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי בחל' מעין שביעי נהר י ד"ה וכן בכלל זה). ואז מתקבצים במים האלו רוחות המזיקים (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה והיך בעי אתקדשא) שנהנים מאותם המים ('גליא רזיא' לתלמיד האר"י ז"ל דף י ע"ב טור ב). לכן אסור לשפוך את המים האלו בבית (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה והיך בעי אתקדשא) או על גבי קרקע ('מקור חיים' על שו"ע או"ח סימן ד, ז ד"ה ענין זה של נטילת ידים) במקום שידרכו עליהם בני האדם ('גליא רזיא' לתלמיד האר"י ז"ל דף י ע"ב טור ב) כדי שלא יקרב אליהם שום אדם (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה והיך בעי אתקדשא) ויכניס את עצמו לסכנה ('גליא רזיא' דף י ע"ב טור ב) ואף יינזק ממש מאותם המים הטמאים (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה והיך בעי אתקדשא).

וכן יזהר האדם הנוטל שלא יעלה הכלי שהוא נוטל לתוכו על גדותיו ויישפך סביב. גם יזהר ליטול ידיו בנחת שלא יותזו ממי הנטילה על בגדיו, וישים לב שהכלי התחתון לא יהיה נקוב ויישפך ממנו ('מזמור לאסף' לר' ששון בן מרדכי שינדוך דיני נטילת ידים דף ז ד"ה מים של נט"י), שכל אלו גורמים לסטרא אחרא להידבק בגופו ('אמרי ששון' לר' ששון בן מרדכי שינדוך שער ההנהגה פרק א אות י). כמו כן לא ישהה את המים בביתו כי רוח הטומאה שם יכולה להזיקו, וכל שכן שלא ייתן אותם לנשים הפועלות בכישופים כי על ידם יכולות להרע לבני האדם. ונכון לשפוך אותם במקום מדרון (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה בגין כך חד) שלא יעמדו במקום אחד אלא ייפלו מטה ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב אות ב) עד שיהיו תחת הארץ ולא ייראו (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה בגין כך חד). ואפשר גם להשליכם למקום הראוי להם כמו בית הכסא או מקום הטינופת ('סדר היום' לר' משה בן מכיר כוונת נטילת ידים ד"ה והענין הזה כתוב). 

מי הנטילה של שחרית יותר טמאים ממי רגליים ('מורה באצבע' להחיד"א סימן ב אות נז, 'בן איש חי' שנה ראשונה פרשת תולדות אות ט) לכן יזהר לא ליהנות מהם, ואף לא לדרוך עליהם לפי שהם מסוכנים מאוד לדורך מפני הרוח הרעה שבהם ('מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו כלל א אות יט ד"ה כלל הכל). וכן אם האדם קם מוקדם באשמורת הבוקר כדי ללמוד תורה ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב אות ב) הוא צריך להיזהר שלא לברך ולא ללמוד כנגד הכלי שנטל בו את ידיו, עד אשר יוציא אותו משם ('בן איש חי' שנה ראשונה פרשת תולדות אות ט). ואם לא יכול להוציאו ולשופכו ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב אות ב) אז יכסה אותו ('נצוצי אורות' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב אות ב, 'מורה באצבע' להחיד"א סימן ב אות נז, 'בן איש חי' שנה ראשונה פרשת תולדות אות ט) כדינם של 'מי רגלים' ('בן איש חי' שנה ראשונה פרשת תולדות אות ט) ואחר כך יברך וילמד ('נצוצי אורות' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב אות ב כפי שקיבל).

יזהר האדם מאוד מרוח הטומאה של השינה ויסלק אותה מידיו במהרה

רוח הטומאה שורה על ידיו של האדם בשעה שהוא קם מהשינה (זוהר פרשת בראשית דף נג ע"ב ד"ה ותא חזי כל בני עלמא) על כן יחיש לקום מהמיטה תיכף ומיד ויטול ידיו במהרה ('ימלט נפשו' לר' אברהם חמוי סימן א אות ב, 'מזמור לאסף' לר' ששון בן מרדכי שינדוך מוסר התעוררות הלילה ד"ה וכשיתעורר משינתו יקום) ולא יתהפך אנה ואנה בתוך המיטה בלי נטילה ('מזמור לאסף' מוסר התעוררות הלילה ד"ה וכשיתעורר משינתו יקום) וגם לא יישאר לשבת במיטה אלא לצורך גדול ('ימלט נפשו' לר' אברהם חמוי סימן א אות ב), וכל זה כדי שלא יהיה לסטרא אחרא שבידיו אחיזה בנשמה הרוחנית הקדושה שחזרה אל גופו ('מזמור לאסף' מוסר התעוררות הלילה ד"ה וכשיתעורר משינתו יקום). וכיון שכל מה שאותו האדם ייגע בו ייטמא מחמת הרוח הרעה (זוהר פרשת בראשית דף נג ע"ב ד"ה ותא חזי כל בני עלמא), לכן יקדים ליטול את ידיו קודם שייגע במלבושיו או בכל ענין ודבר ('סדר היום' כוונת נטילת ידים ד"ה אחר שלבש חלוקו). ויזהר גם לא לקחת את בגדיו מאדם אחר שלא נטל עדיין את ידיו שחרית, משום שהאדם הזה ממשיך על בגדו 'רוח טומאה' ואז גם הוא עצמו שכבר נטל נטמא על ידו (זוהר פרשת בראשית דף נג ע"ב ד"ה ותא חזי כל בני עלמא, ספר 'זכירה' תחילת פרק 'ענין נטילת שחרית וענין שכחה' ד"ה 'ובסדר היום כתב' בשם 'סדר היום').

וכן לא יטול את ידיו ממי שעוד לא נטל (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה והיך בעי לאתקדשא, זוהר פרשת בראשית דף נג ע"ב ד"ה ותא חזי כל בני עלמא, עפ"י זוהר פרשת מקץ דף קצח ע"ב ד"ה הא תנינן) בין גדול ובין קטן, כי לא יוכל אדם להסיר את רוח הטומאה מחברו כל עוד שהוא עצמו עדיין דבק בו ('סדר היום' כוונת נטילת ידים ד"ה ואם נוטל ידיו), שהרי בכל פעם שהוא ישפוך מים על ידיו של חברו הוא רק יוסיף טומאה על טומאתו, ולא תועיל נטילתו. וזה בשונה מאדם ששופך על עצמו מים ובכל פעם שנותן מים על אחת מידיו הן נטהרות מעט עד שהוא משלים שלוש פעמים על כל צד, וידיו טהורות מכל וכל ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'והנה השינה' ממהרח"ו). לכן כל אדם יטהר עצמו ואחר כך יטהר אחרים ('סדר היום' כוונת נטילת ידים ד"ה ואם נוטל ידיו) כפי שנרמז בפסוק "וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא" (במדבר יט, יט) שאדם יטול את ידיו רק ממי שכבר נטל ידיים והוא בגדר "טָּהֹר", כי זה שלא נטל הוא "טָּמֵא" (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה והיך בעי לאתקדשא, 'תולעת יעקב' סוד ברכות נטילת ידים ד"ה וירחץ ידיו) וממנו ימשך על אחרים 'רוח רעה' שתשרה עליהם (זוהר פרשת בראשית דף נג ע"ב ד"ה ותא חזי כל בני עלמא).

בעל נפש צריך להיזהר מאוד לא ללכת ארבע אמות ויותר בידם מזוהמות בזוהמה ששרתה עליהם בלילה, כי הוא נותן כוח לטומאה לשלוט עליו ('סדר היום' לר' משה בן מכיר כוונת נטילת ידים ד"ה ואם נוטל ידיו), ונחשב כעובד עבודה זרה ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש סימן ד' דיני נטילת ידים אות ג) על שנושא את 'העבודה זרה' הרוחנית בידו בהליכה של יותר מארבע אמות ('תולעת יעקב' סוד ברכות נטילת ידים ד"ה 'וירחץ ידיו', 'מזמור לאסף' בחלק מוסר לנטילת ידים ד"ה משל למי שיש) שנאמר "לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר" (תהלים פא, י) ('סדר היום' לר' משה בן מכיר כוונת נטילת ידים ד"ה ואם נוטל ידיו). ועליו פירשו את הפסוק "לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ" (איוב יב, ו) ('קול ששון' לר' ששון בן מרדכי שינדוך בחלק 'מדת הכעס' פרק לה סוף ד"ה ומעשה האשה). ועוד שאין ראוי לתת לרוח הטומאה שלטון אפילו רגע אחד ('סדר היום' כוונת נטילת ידים ד"ה ואם נוטל ידיו) ולא להשתמש בטומאה הזאת לשום דבר אפילו רק הליכה של ארבע אמות ('סדר היום' כוונת נטילת ידים ד"ה אחר שלבש חלוקו). וכל כך חמור הדבר, עד שיש אומרים כי ההולך יותר מארבע אמות בלי נטילת ידיים שחרית מתחייב מיתה בידי שמים ('תולעת יעקב' לר' מאיר בן גבאי סוד ברכות נטילת ידים ד"ה 'וירחץ ידיו', 'מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו כלל א אות ז בשם הזוהר ועיי"ש בדבריו החריפים, 'אמרי ששון' לר' ששון בן מרדכי שינדוך שער ההנהגה פרק ג אות צט).

לכן נכון שיהיה לאדם סמוך למטתו כלי מכוסה עם מים בתוכו וכן כלי ריק, ובקומו יטול מהמלא לריק. וטוב שהכלי הריק יהיה קצת שבור למעלה ומאוס (עפ"י 'מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו כלל א אות ט ד"ה טוב ליזהר בלילה). ואם אין לאדם כלי לנטילת ידיים סמוך למיטתו, אזי ילך עד מקום הנטילה כל פעם פחות מארבע אמות ויעצור וכן הלאה עד מקום הנטילה ('ברכי יוסף' להחיד"א או"ח סימן א, א, ב'מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו כלל א אות ז). וחסידים ראשונים היו נותנים כלי עם מים לפני מיטתם, וכשקמו בלילה נטלו מיד את ידיהם וקמו לעסוק בתורה (זוהר בהקדמת הזוהר דף י ע"ב ד"ה הכי הוו עבדי), וכן נוהגים גם היום מקצת אנשים ליטול מתוך כלי תכף בעומדם משנתם ('קב הישר' לר' צבי הירש קאיידנובר פרק יא ד"ה ומכאן ראיה). ויש נזהרים עוד יותר, ולא מורידים את רגליהם על הארץ מעל גבי המיטה בלי שנטלו קודם את ידיהם, כדי לא לתת לרוח הטומאה השורה על האדם שום שיעור קומה ('אגרא דפרקא' רמז ט ד"ה 'קבלה' וזה קבלה מפי הרמ"ז ועיי"ש בדבריו).

כאשר אדם נוטל את ידיו שחרית צריך לקחת בתחילה את הכלי בימין ולהעבירו ליד שמאל, ואז יד שמאל שופכת על יד ימין ואחר כך יד ימין שופכת על יד שמאל וכן הלאה שלוש פעמים על כל יד לסירוגין (ראה זוהר פרשת מקץ דף קצח ע"ב ד"ה ותו דבעיא ליה) ('חסד לאלפים' למחבר ספר 'פלא יועץ' סימן ד, א). אמנם יש עמי הארצות שנוטלים רק פעם אחת על כל יד, ואז רוח הזוהמא עדיין שורה עליהם ומטמא את ידיהם. ואחר כך הם רוחצים את פניהם ומטמאים גם אותם על ידי ידיהם. ואז לוקחים מים ומשפשפים את פיהם ומטמאים גם אותם, וכך הם מוסיפים טומאה על טומאתם וכל היום שורה עליהם רוח הטומאה ('קב הישר' פרק יג ד"ה והנה ראיתי עמי הארצות). וכל זה כי אין הנטילה נחשבת עד שיטול את ידיו שלוש פעמים לסירוגין, ואם משנה מכך כאילו לא נטל כלל ('מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו כלל א אות ח). וכל עת שהאדם לא נטל כדין יזהר שלא ליגע באוזניו ובעיניו וכדומה אלא על ידי מטפחת ('מנחת אהרן' כלל א אות יט ד"ה כלל הכל).

צריך להזהיר את בני הבית שיטלו את ידיהם שלוש פעמים בכל בוקר, לטהר את ידיהם מן הרוח הרעה ('מנחת אהרן' כלל א אות יב) כדי שהיא לא תטמא את המאכלים ותגרום רעה להם ולבניהם (ספר 'זכירה' תחילת פרק 'נטילת שחרית וענין שיכחה' ד"ה סגולה שלא ישכח תלמודו) ותטמטם את הלב (ספר 'זכירה' תחילת פרק 'נטילת שחרית וענין שיכחה' ד"ה סגולה שלא ישכח תלמודו, 'מנחת אהרן' כלל א אות יב בשם השל"ה) והדעת ('מנחת אהרן' כלל א אות יב בשם השל"ה) ותביאם לעשות עבירות (ספר 'זכירה' תחילת פרק 'נטילת שחרית וענין שיכחה' ד"ה סגולה שלא ישכח תלמודו, 'מנחת אהרן' כלל א אות יב). והיה מעשה בימי הבעל שם טוב בנשמה אחת מגולגלת כמה מאות שנים אשר היתה מוטרדת מאוד בצערה הגדול. וכשהתברר הדבר מחמת מה נפלה לעונש כזה קשה ונורא, נודע שעיקר הדבר שהתחילה לפגום בו בחייה היה זלזול בנטילת ידיים ועל ידי זה נפלה ברשת היצר הרע בעבירות ומעשים רעים, עד אשר יצאה מן העולם הזה בלי אפילו הרהור של תשובה ('תפארת שלמה' לר' שלמה הכהן מראדמסק פרשת בלק ד"ה אולי אוכל נכה בו).

עד שלא נטל האדם את ידיו שחרית רוח הטומאה שורה עליו ורעות רודפות אותו ('רפואה למכה' לר' שמשון באקי על שיר השירים א', ז ד"ה במדרש אמר ר' יצחק). ובזה צריכות להיזהר ביותר נשות ישראל, כי רוב תיקון המאכלים הוא על ידן ואם לא יגרשו את רוח הטומאה מעל ידיהן הרי שיטמאו את המאכלים ('מקור חכמה' לר' יהודה לייב פוחוביצ'ר בחלק 'הלכות הנהגת האדם בבוקר' בפירוש 'סולת בלולה' אות ב בהערה) ואז יהיו כל בני הבית אוכלים את כל מאכלם בטומאה ('מזמור לאסף' לר' ששון בן מרדכי שינדוך בחלק 'מוסר לנטילת ידים' ד"ה והנה יסתכל האדם). וכן יזהרו לעשות בכל יום נטילת ידיים כראוי לילדים הקטנים ('מורה באצבע' להחיד"א סימן ב אות ס, 'בן איש חי' שנה ראשונה הקדמה לפרשת תולדות אות י) ואפילו הם יונקי שדים, כדי שלא יטמאו את המאכלים ('בן איש חי' שנה ראשונה הקדמה לפרשת תולדות אות י) ואת כל הדברים שייגעו בהם, ואז תשרה הסטרא אחרא בכל, חס וחלילה ('מורה באצבע' להחיד"א סימן ב אות ס). ודבר זה הוא גם סגולה טובה לקטנים שיגדלו בטהרה ויהיו גִּדּוּלֵי קודש ('חסד לאלפים' או"ח סימן ד, יג, 'בן איש חי' שנה ראשונה הקדמה לפרשת תולדות אות י) אמן, כן יהי רצון.