פרשת וארא – גלגולי נשמת משה רבינו

כאשר משה ראה איש מצרי מכה איש עברי, הוא אמר את 'שם המפורש' והרג את המצרי (רש"י שמות ב, יד). בעקבות כך פרעה ניסה להרוג את משה והוא נאלץ לברוח למדין. שׁם משה רבינו נשא את בתו של יתרו שהיה כהן במדין כפי שנאמר עליו "וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת" (שמות ב, טז) (ראה 'בעל הטורים' שמות ב, טז) וכן "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה" (שמות ב, כא). אז משה נעשה רועה צאן של יתרו שנאמר "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה" (שמות ג, א). וכאשר משה היה בגיל שמונים הוא בא לפני פרעה לגאול את ישראל שנאמר "וּמֹשֶׁה בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹה" (שמות ז, ז).

ויש להבין, מדוע משה רבינו לקח לאשה דווקא את צפורה בתו של יתרו אשר היה כהן במדין, ולא הלך לקחת לו אשה מתוך אחד משבטי ישראל?

קין קינא בתאומתו היתרה של הבל וקם והרג את הבל אחיו

הבל נולד כשהוא מהול ('אבות דרבי נתן' פרק ב) ועמו נולדו עוד שתי תאומות, ואילו קין נולד רק עם תאומה אחת ('בראשית רבה' כב, ב). ומהתאומות הללו היו צריכים הבל וקין להעמיד תולדות ('גליא רזיא' דף כב ע"ב ד"ה ועוד נשאר לפרש). ריבוי התאומות של הבל נרמז בפסוק "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה': וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה" (בראשית ד, א-ב). והיות שכל "אֶת" בתורה בא לרבות לכן נאמר "אֶת קַיִן" כנגד תאומה אחת שהיתה לקין, ו"אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל" כנגד שתי תאומות שהיו להבל ('מאירת עינים' לר' יצחק דמן עכו תלמיד הרמב"ן פרשת בראשית ד"ה ועד מכש"ט וכוונת קין, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת בראשית על הפסוק 'ותוסף ללדת את אחיו את הבל', 'ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת יתרו ד"ה ויקח יתרו).

מאוחר יותר קין והבל הקריבו מנחה לה' כפי שנאמר "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לה': וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶן" (בראשית ד, ג-ד). וכאשר הבל הקריב את קרבנו ('מאירת עינים' לר' יצחק דמן עכו תלמיד הרמב"ן פרשת בראשית ד"ה ועוד מצאתי) ירדה אש משמים ואכלה את הקרבן והעצים ('שתי ידות' לר' אברהם חזקוני פרשת וארא דף מד ע"א ד"ה כדי לתרץ) ואז ירדה גם 'הַשְּׁכִינָה' ('מאירת עינים' פרשת בראשית ד"ה ועוד מצאתי), ודעתו של הבל זחה עליו והוא הציץ בשכינה ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ד פרק יד) וגרם בזה שהיא הסתלקה ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' פרשת אמור דף יב ע"ב ד"ה אמנם נראה לפרש), ושנפגמו אותיות 'אי' שבשם הקדוש 'אהי"ה' כפי שרמז ה' על הבל "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ" (בראשית ד, ט) ('שתי ידות' לר' אברהם חזקוני פרשת וארא דף מד ע"א ד"ה כדי לתרץ). לכן הבל התחייב אז מיתה על מה שהביט בשכינה ('מאירת עינים' פרשת בראשית ד"ה ועוד מצאתי, 'ליקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל בחלק 'פירוש מאמרי רז"ל בדרך הסוד' ד"ה ארז"ל כי הבל הציץ, 'שתי ידות' לר' אברהם חזקוני פרשת וארא דף מד ע"א ד"ה כדי לתרץ) ורק על מנת שלא לערבב את שמחת קרבנו, הקב"ה עיכב את מיתתו ('מאירת עינים' פרשת בראשית ד"ה ועוד מצאתי).

קין קינא בתאומה היתרה של הבל (זוהר פרשת בראשית דף לו ע"ב ד"ה וישם ה' לקין, 'בראשית רבה' כב אות ז, 'גליא רזיא' דף כב ע"ב ד"ה ועוד נשאר לפרש) שהיתה יפה בנשים ('רקנאטי' פרשת בראשית ד"ה ספר הזוהר ת"ח מה כתיב) ואמר "זו שלי!" ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת יתרו ד"ה 'ויקח יתרו'), וחטא עמה אף שהיתה נשואה להבל ('תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קיב ע"ב ד"ה אמר רבי אלעזר). וכאשר קין היה בשדה הוא בא להרוג את הבל אחיו (זוהר פרשת בראשית דף לו ע"ב ד"ה וישם ה' לקין, 'תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קיב ע"ב ד"ה אמר רבי אלעזר) על מנת לקחת לו את תאומתו היתירה ('בראשית רבה' כב אות ז, 'רקנאטי' פרשת בראשית ד"ה ספר הזוהר ת"ח מה כתיב), אך כיון שהבל היה גיבור יותר מקין, לכן הוא הוריד את קין תחתיו. אז אמר לו קין "רק שנינו בעולם, מה אתה הולך ואומר לאבא?!" מיד התמלא הבל רחמים עליו ואז היה יכול קין לקום עליו ולהורגו כפי שנאמר "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" ('בראשית רבה' כב, ח). ואחר כך הוסיף קין וגזל גם את צאנו של הבל ('פני דוד' על התורה להחיד"א פרשת יתרו אות א).

מה שהבל נהרג היה מדה כנגד מדה, כי כשם שהבל הגיס דעתו והביט בשכינה הקדושה בעת קרבנו, הרי גם עתה הוא שב ו'הגיס' דעתו בהתגברו על קין עד שלא נשמר ממנו ברחמיו עליו ('יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ד פרק יד ד"ה ונתלה להבל). ואז מיתתו כיפרה לו על מה שהביט בשכינה הקדושה ('אבן יקרה' למחבר 'הלבוש' על 'הרקנאטי' פרשת בראשית ד"ה וכיון שנפק) וגרם לסילוקה, והיה זה מדה כנגד מדה על שסילק את השכינה שהיא 'חיי העולם' וכביכול נשאר העולם 'מת', כך גם הסתלקה נשמתו והוא מת ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' פרשת אמור דף יב ע"ב ד"ה אמנם נראה לפרש). אמנם על מנת לקיים את בניינו של הבל ולבלתי ידח ממנו נידח, ה' השיב אותו בגלגול בתוך שת אחיו ('מאירת עינים' פרשת בראשית ד"ה ועוד מכש"ט וכוונת קין) ושם הוא נתקן ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה כט ד"ה ונניח עתה מלבאר) ואחר כך התגלגל במשה רבינו ('מאירת עינים' פרשת בראשית ד"ה ועוד מכש"ט וכוונת קין).

ה' הוכיח את קין על מעשיו ואמר לו "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד, ז) "שְׂאֵת" – זה אותיות 'אשת' לרמוז שהוא עבר על איסור אשת איש שנאמר בה "וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע לְטָמְאָה בָהּ" (ויקרא יח, כ) ('תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קיב ע"ב אמר רבי אלעזר). ה' קילל את קין על שפיכת דם אחיו באדמה שנאמר "וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ" (בראשית ד, יא) ונגזר עליו להיות נע ונד. ועל מנת שלא יהרוג אותו כל מוצאו, נתן ה' לקין אות משמו על מצחו שנאמר "לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ" (בראשית ד, טו) (רש"י בראשית ד, טו) והיא היתה האות ו' ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לו ד"ה ודע כי גם שת, 'תקוני הזוהר' תיקון סט דף קיט ע"א ד"ה דכתיב וישב בארץ נוד) ויש אומרים האות י' ('אור החמה' על זוהר בראשית דף לו ע"ב ד"ה 'זייני משריין' מהרמ"ק, 'ברית הלוי' לר' שלמה אלקבץ פרק תשיעי דף יד ע"ב טור ב ד"ה סוד הענין).

וכיון שקין הרג את הבל ובכך הפריד ממנו את חלקי ה'נפש' 'רוח' ו'נשמה', על כן הוצרך קין לתקן כנגדם את שלושת חלקיו אשר קלקלו במעשה כלומר את חלק נפשו תחת 'נפש' הבל, חלק רוחו תחת 'רוח' הבל, חלק נשמתו תחת 'נשמת' הבל ('עמודיה שבעה' עמוד רביעי ד"ה הנה הדברים האלה הם). לכן 'נפש קין' התגלגלה באיש המצרי שהרג משה רבנו, 'רוח קין' התגלגלה בקורח, ו'נשמת קין' התגלגלה ביתרו ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל בראשית על הפסוק 'כי שבעתים יוקם קין', 'עמודיה שבעה' עמוד רביעי תורת משה ד"ה הנה הדברים האלה הם) וכפי שנרמז בפסוק "וַיֹּאמֶר לוֹ ה' לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם" (בראשית ד, טו), כי "יֻקָּם" ראשי תיבות 'יתרו קורח מצרי' ('עמק המלך' שער קרית ארבע פרק קו ד"ה והנה שבעתים יקם, 'שמן הטוב' לר' שלמה אוהב פרשת שמות דף כג ע"א על הפסוק 'וירא איש מצרי' מהאר"י ז"ל). וכל אלו התחייבו הריגה על מעשה קין ('עמודיה שבעה' עמוד רביעי ד"ה ועוד לשוא) ונתקנו על ידי משה רבנו ('עמודיה שבעה' עמוד רביעי ד"ה הנה הדברים האלה, עפ"י 'שער הפסוקים' בראשית על הפסוק 'כי שבעתים יוקם קין').

לאחר שהבל נהרג על ידי קין נשמת הבל התגלגלה באחיו שת 

בתחילה נשמתו של הבל התגלגלה באחיו שת ('תיקוני הזוהר' תיקון ע דף קיט ע"ב ד"ה ושת איהו, 'שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה כט ד"ה נניח עתה מלבאר, 'שער הגלגולים' הקדמה לו ד"ה ודע כי גם שת) שנולד מהול ('אבות דרבי נתן' פרק ב, זוהר סבא דמשפטים דף קיא ע"ב ד"ה אדם הראשון בשעתא) כמו בגלגול הבל (עפ"י 'אבות דרבי נתן' פרק ב), בשעה שחוה אמו היתה בת מאה ושלושים ('שער הגלגולים' הקדמה לו ד"ה ודע כי גם שת). לכן כאשר הוא נולד נאמר "וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן" (בראשית ד, 

כה), "תַּחַת הֶבֶל" ממש, כי התגלגלה בו נשמת הבל ההרוג ('נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר רביעי פרק שישי ד"ה אמונת הגלגול, 'שמן הטוב' לר' שלמה אוהב פרשת בראשית דף ב ע"א על הפסוק 'והאדם ידע את חוה') ורק ה"זֶרַע" הגשמי היה "אַחֵר" ('שמן הטוב' לר' שלמה אוהב פרשת בראשית דף ב ע"א על הפסוק 'והאדם ידע את חוה'). לכן גם חוה ייחסה את הזרע לה' ברוך הוא שנאמר "שָׁת לִי אֱלֹהִים", כי שֵׁת היה נראה בדמותו וצלמו של הבל שהיה כדמות וצלם אדם הראשון ('רבינו בחיי' בראשית ד, כה) שעליו נאמר "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים" (בראשית א, כז).

שֵׁת הוּשַׁת במקומו של הבל, ולא היה הפרש בין הבל ושת בשום ענין אלא רק שגוף שׁת הושׁת מזרע אחר שהיה תחת הזרע הראשון שנזרע ממנו הבל. ואם היתה נפש אחרת בשׁת ולא נפשו של הבל, לא היה יכול להיכתב "זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל" (בראשית ד, כה). ומכאן שאם לא היה נהרג הבל גם לא היה נולד שת ('עבודת הקודש' לר' מאיר בן גבאי חלק ד סוף פרק יד), וכפי שנאמר בפסוק את סיבת לידת שת "כִּי הֲרָגוֹ קָיִן" (בראשית ד, כה) ('רבינו בחיי' בראשית ד, כה). וכן נרמז הגלגול הזה של הבל במה שנאמר "וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָ"ה" (בראשית ד, כו), "הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם" ראשי תיבות 'הבל', ללמד שהוא שב והתגלגל בימיו של אנוש בגופו של 'שת' שכפר בעבודה זרה של אותו הדור ('מגלה עמוקות' פרשת שמות ד"ה ותהר האשה), ונשמתו היתה זכה ובהירה ('אבן יקרה' על רקנאטי פרשת וישב ד"ה עוד קבלתי ומצאתיו), כמו שהיא היתה טהורה ובלא חטא בגופו של הבל (עפ"י 'מאירת עינים' לר' יצחק דמן עכו תלמיד הרמב"ן פרשת בראשית ד"ה ועוד מצאתי).

אחרי מותו של שת נשמת הבל התגלגלה במשה רבינו

אחרי פטירתו של שת, נשמתו של הבל התגלגלה במשה רבינו ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה כט ד"ה אח"כ נתגלגל) וגם הוא נולד מהול כמו בגלגול הבל (עפ"י 'אבות דרבי נתן' פרק ב). לכן כאשר ראתה אותו אמו נאמר "וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים" (שמות ב, ב), "כִּי טוֹב הוּא" – שראתה בנבואה שנשמתו היא מצד הטוב של הבל (עפ"י 'עמק המלך' לר' נפתלי הירץ שער קרית ארבע פרק קו כך נלע"ד בהבנת דבריו). ונרמז הדבר גם במטה של משה, לפי ש'מטה' ראשי תיבות 'משה טוּב הבל'. וכן 'מטה' הוא בגימטריא 'טוּב הבל' ('אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב פרשת בשלח ד"ה וחמושים עלו בני ישראל). וזכה הבל 'להגביה' בגופו של משה לפי שהוא היה קדוש יותר מכל קדושי מטה ('מאירת עינים' פרשת בראשית ד"ה עוד ויסתר משה).

עמרם אביו של משה פרש מאשתו יוכבד וכאשר היא הגיעה לגיל מאה ושלושים התעברה בה הרוח של חוה אשת אדם הראשון שהיא גם אמו של הבל, והיא שבה לימי עלומיה ('שער הגלגולים' הקדמה לו ד"ה ודע כי גם שת) ונערותה. ולכן היא נקראה אז בשם "בַּת לֵוִי" (שמות ב, א). וכן נאמר עליה "וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן" (שמות ב, ב) בסוד מה שנאמר על חוה "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי" (בראשית ג, יב) ('מגלה עמוקות' פרשת שמות ד"ה ותהר האשה, 'מדרש אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת שמות ד"ה ותהר האשה). עמרם ראה ברוח הקודש שיוכבד נעשתה כבריה חדשה מתוֹלדת נשמתה, לכן חזר ולקח אותה בנישואים שניים על אף שבזמן גירושיה היא נישאה לאליצפן בן פרנך וילדה לו את אלדד ומידד (ראה 'תרגום יונתן' במדבר יא, כו). ולולא שעמרם הצדיק ראה בה 'נשמה חדשה' הוא לא היה שב לקחתה ('מדרש אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת שמות ד"ה ותהר האשה בשם 'לב אריה').

וכמו שאדם הראשון פרשׁ מאשתו במשך מאה ושלושים שנה ואחר כך חזר והוליד ממנה את שׁת בהיותה בת מאה ושלושים, כך גם עמרם פרשׁ מאשתו וחזר לקחתה כאשר היא היתה בת מאה ושלושים – ואז נולד לו משה רבינו שהוא היה גלגול של שת ('שער הגלגולים' הקדמה לו ד"ה ודע כי גם שת, 'עמק המלך' שער קרית ארבע תחילת פרק קט, 'מגלה עמוקות' פרשת שמות ד"ה ותהר האשה). וכמו שהבל היה רועה צאן שנאמר "וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן" (בראשית ד, ב) כך גם משה רבינו היה רועה צאן שנאמר "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ" (שמות ג, א). ולכן על משה נאמר בלשון עבר "הָיָה רֹעֶה" כדי לרמוז על נשמת הבל שבתוכו, אשר היתה כבר רועה צאן בזמן היותה בגוף הבל ('מאירת עינים' לתלמיד הרמב"ן פרשת בראשית ד"ה עוד ויסתר, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל שמות סימן ג על הפסוק 'ומשה היה רועה', 'שתי ידות' לר' אברהם חזקוני פרשת וארא דף מד ע"א ד"ה כדי לתרץ).

משה רבינו ידע בכוחו הגדול כי הוא היה הבל בגלגולו הראשון. וידע שהבל הציץ בשכינה יותר מן הראוי לו בשעה שהקריב את קרבנו ('מאירת עינים' פרשת בראשית ד"ה עוד ויסתר משה). לכן בשעה שמשה היה בסנה והשכינה התגלתה אליו הוא אמר "אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה" (שמות ג, ג) כלומר "ארחיק ולא אראה בשכינה כפי שפגמתי בתחילה" ('שתי ידות' לר' אברהם חזקוני פרשת וארא דף מד ע"א ד"ה כדי לתרץ). ולכן הוא גם הסתיר את פניו שנאמר "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים" (שמות ג, ו) כלומר שהיה ירא מחמת גלגולו הקודם בהבל ('רקנאטי' פרשת בראשית ד"ה ויבנה העולם ממנו, 'שמן הטוב' פרשת שמות דף כג ע"א על הפסוק 'ומשה היה רועה') בו הוא חטא ('שעת רצון' לר' שלמה הכהן על תיקוני הזוהר תיקון סא דף צד ע"א. וראה בתיקוני הזוהר תיקון סא דף צד ע"א ד"ה 'אית מאן דאמר' עפ"י המפרשים) כשהציץ באש הקרבן ('רקנאטי' פרשת בראשית ד"ה ויבנה העולם ממנו, 'שמן הטוב' פרשת שמות דף כג ע"א על הפסוק 'ומשה היה רועה') וראה את השכינה ('מאירת עינים' פרשת בראשית ד"ה עוד ויסתר משה). ואילו עתה בהסתרה בסנה תיקן משה רבינו את פגם הראיה של ההצצה בשכינה ('ליקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל בחלק 'פירוש מאמרי רז"ל בדרך הסוד' ד"ה וכן אמרו רז"ל בזכות ויסתר).

לכן דווקא אחרי מראה הסנה ה' אמר למשה את שמו הקדוש "אֶהְיֶה" כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" (שמות ג, יד), על מנת לרמוז על שמו יתברך שהושלם מאותיות 'יא' שחסרו ממנו בימי הבל על ידי חטא ההבטה בשכינה (עפ"י 'שתי ידות' לר' אברהם חזקוני פרשת וארא דף מד ע"א ד"ה כדי לתרץ). וזה גם הטעם שכאשר היה משה רבינו בנקרת הצוּר ה' נתן את ידו על פי המערה שהיה בה משה בכדי שלא יוכל לראותו, עד שלא נשאר אפילו חוֹר כמלוא חודה של מחט בין משה רבינו לבין ה' יתברך (ראה גמ' מגילה דף יט ע"ב) כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר: וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי: וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" (שמות לג, כ-כג). כי במעשה הזה הראה הקב"ה למשה שיפה הוא עשה כאשר חלק כבוד לשכינה והסתיר את פניו בהיותו בסנה ('לב אריה' על התורה לר' יהודה אריה האשקי פרשת תצוה אות כ ד"ה ובזה נבא לביאור).

כל גלגוליו של משה רבינו רמוזים בראשי תיבות שמו 'משה'

יופיו של משה רבינו בא לו מכוח שני הגלגולים הקודמים של הבל ושת ('מגלה עמוקות – רנב אופנים' אופן קכב עפ"י חזיון לילה שהיה לרב המחבר), וכל הגלגולים הללו רמוזים בשמו 'משה' שהוא ראשי תיבות משה שת הבל ('מאמר המדות' להרמ"ע מפאנו מדה ח). שמו 'משה' מעיד על סודו הנפלא, והוא ניתן לו על ידי בתיה בת פרעה ב'רוח הקודש' ששרתה עליה באותה העת ('עבודת הקודש' לר' מאיר בן גבאי חלק ג פרק לד), כי ניבאה ולא ידעה מה ניבאה, שהרי השם הזה קדוש מצד נשמתו וסודו רב. וכבר יצא השם הזה מאת ה' עוד מימות עולם ושנות דור ודור קודם שבא משה לאוויר העולם ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא במאמר ראשון פרק פא דף רכ"ג ע"ב ד"ה והנה בשמו של משה). לכן גם לא השתנה אחר כך השם הזה ('עבודת הקודש' לר' מאיר בן גבאי חלק ג פרק לד) ובו קרא לו ה' בכל התורה כולה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא במאמר ראשון פרק פא דף רכ"ג ע"ב ד"ה והנה בשמו של משה).

גלגולי משה רבינו נרמזו גם בפסוק בו נקרא שמו שנאמר "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (שמות ב, י), כאשר התיבה "מְשִׁיתִהוּ" הוא נוטריקון שלושת השמות משה שת הבל ('כסא מלך' על תיקוני הזוהר תיקון ע' דף קיט ע"ב כנלע"ד מדבריו). וכן התיבה רומזת לגלגול האחרון של משה כי "מְשִׁיתִהוּ" הוא נוטריקון 'מִשֵׁת הוּא' כלומר שבא מגלגול שת. וזה גם הטעם שמשה רבינו לא נקרא 'מֹשֶׁת' על שם מה שנאמר "וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (שמות ב, י), לפי שהיה צריך לרמוז בשמו את כל הגלגולים משה שת הבל שהם ראשי תיבות 'משה', ואם הוא היה נקרא בשם 'מֹשֶׁת' לא היה נרמז בשמו גלגולו הראשון בהבל ('שמן הטוב' לר' שלמה אוהב פרשת שמות דף כג ע"א על הפסוק 'וילך איש מבית לוי' ד"ה כבר ידעת).

גלגוליו של משה רבינו נרמזו בשמו למפרע, כלומר מלמטה למעלה בסדר הדורות משה-שת-הבל ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת שמות סימן ג' על הפסוק 'וירא מלאך ה' אליו בלבת אש'), משום שמשה רבינו היה בסוף הגלגול ושמו מרמז מה עבר עליו עד אז ('אבן יקרה' למחבר 'הלבוש' על 'רקנאטי' פרשת בראשית ד"ה ותבין סוד משה מסוד אדם), וגם כי גלגול משה היה הנכבד מבין כל שלושת הגלגולים ('מדרש תלפיות' ענף גלגול ד"ה 'ציוני פר' שמות'). וזה בחינת מה שנאמר "הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר" (איוב לג, כט), ('נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר רביעי פרק עשירי ד"ה סוף דבר הענין, 'בגדי אהרן' לר' אהרן הדרשן דף יד בספר דברים תחילת פרשת וילך ד"ה וילך) והוא סוד מה שאמר שלמה המלך "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה" (קהלת א, ט) שראשי תיבות הפסוק יוצא 'משה' ('נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר רביעי פרק עשירי ד"ה סוף דבר הענין). ונרמז למשה על גלגוליו גם בסנה שנאמר "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה" (שמות ג, ב), שבתיבה "לַבַּת" יש את כל האותיות המשלימות בשם 'משה' את שמות גלגוליו הקודמים – כנגד האות ה' הרומזת על הבל באו אותיות 'לב' ונהיה שם 'הבל', וכנגד אות ש' הרומזת על שת באה האות 'ת' ונהיה השם 'שת' ('לקוטי שושנים' לר' שמשון מאוסטרופולי אות טו וכתב שהוא פלא, 'מגלה עמוקות' עם פרישת שלום פרשת שמות דרוש ו אות יד ד"ה גם רמז לו).

וכאשר משה הוכיח את דתן הרשע (ראה 'תרגום יונתן' שמות ב, יד) על כך שהכה איש עברי, ענה לו דתן "מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ" (שמות ב, יד), "מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר" – ראשי תיבות 'מִשָּׁלֹשׁ', כי רמז לו שהוא כבר התגלגל שלושה גלגולים ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת שמות אות ח). גלגולים אלו נרמזו גם בשעה שהגיעו ישראל להר סיני ומשה עלה לקבל את התורה שנאמר "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי" (שמות יט, א), "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת" – ראשי תיבות 'הבל' וסופי תיבות 'שית' שהוא שמו המקורי של 'שת' לפני שהחסירו ממנו בימי בראשית את האות י' (ראה 'תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קי ע"א ד"ה 'ומשית תקונין' וכן 'תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קיט ע"ב ד"ה 'וידע אדם') ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת יתרו על הפסוק 'בחודש השלישי לצאת') בגלל חטא אדם הראשון שפגם באות י' ('ברכת טוב' על התורה ר' משה נראל הכהן בסופו בחלק הליקוטים דף ד ע"ב טור א ד"ה איתא בזוהר בראשית). וכן כנגד שלושת הגלגולים הללו עמד משה בהר סיני שלש פעמים, כל פעם במשך ארבעים יום ('מגיד מישרים' לר' יוסף קארו פרשת וזאת הברכה ד"ה והא משה עמד, 'מגיד מישרים' פרשת כי תשא ד"ה ואזכך להיות).

גלגוליו של משה רבינו נרמזו גם בפסוק "בְּשַׁגָּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (בראשית ו, ג) "בְּשַׁגָּם" הוא הבל (זוהר פרשת בראשית דף כח ע"ב ד"ה ועלייהו אתמר) כפי שרמז שלמה המלך ואמר "שֶׁגַּם זֶה הָבֶל" (קהלת ח, יד). והוא רומז גם לשת כי "שַׁגָּם" ראשי תיבות שת גלגול משה ('מגלה עמוקות' פרשת שמות ד"ה ותהר האשה). וכן "בְּשַׁגָּם" הוא בגמטריא 'משה' (רש"י על גמ' חולין דף קלט ע"ב ד"ה בשגם הוא, עפ"י זוהר בראשית דף כח ע"ב ד"ה ועלייהו אתמר), וגם אותיות "בְּשַׁגָּם" הן אותיות 'משה' כאשר אותיות ב' ו-ג' מתחברות (עפ"י 'דעת זקנים' בראשית ו, ג). ועוד מה שנאמר "וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" זה גם כנגד משה רבינו, שאלו הם היו משך שנות חייו שנאמר "וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ" (דברים לד, ז) ('רבינו בחיי' בראשית ד פסוק כה ד"ה וכבר ידעת כי, רש"י על גמ' חולין דף קלט ע"ב ד"ה בשגם הוא, 'שמן הטוב' לר' שלמה אוהב פרשת בראשית דף ב ע"א על הפסוק 'והאדם ידע את חוה').

נפש קין התגלגלה באיש מצרי והיא נתקנה כאשר משה הרגו

חלק הנפש של קין ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל תחילת פרק לג, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת שמות ד"ה ובזה יתבאר מאמר) שמצד הטומאה ('שמן הטוב' פרשת שמות דף כג ע"א על הפסוק 'וירא איש מצרי') התגלגלה במצרי שהרג משה רבינו במצרים שעליו נאמר "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו" (שמות ב, יא) ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל תחילת פרק לג, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת שמות ד"ה ובזה יתבאר מאמר). "וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו" – התיבה "מֵאֶחָיו" נקראת כאילו כתוב 'מֵאָחִיו' והיא הולכת על ה"אִישׁ מִצְרִי" שבפסוק, כלומר שמשה רבינו ראה ברוח הקודש כי האיש המצרי שהכה איש עברי היה בגלגול הקודם "אָחִיו" כאשר הוא היה הבל והאיש המצרי היה קין ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל תחילת פרק לג).

האיש המצרי קלקל עם שלומית בת דברי והיה מכה את בעלה הישראלי על מנת לקחת את אשתו, ועשה בזה ממש כפי שעשה קין שקלקל עם התאומה של הבל ואחר כך הרג את הבל. לכן נאמר על משה "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ" (שמות ב, יב), כלומר שמשה רבינו ראה ברוח קודשו "כֹּה" – מה עשה לאשת הישראלי עתה בבית, "וָכֹה" – מה שחטא בעסקי אשה עוד בהיותו בגלגול הקודם של קין ('תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קיב ע"ב ד"ה אמר רבי אלעזר), וראה שבמקום לתקן את הפגם בגלגולו הקודם, הוא הוסיף חטא על פשע ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל תחילת פרק לג). ואז "וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ" כלומר שראה משה רבינו שאין איש זולתו היכול לנקום נקמתו ממנו לפי שהוא 'גואל הדם' ('לב אריה' פרשת שמות אות יד ד"ה ולפי זה יהיה הפירוש) ועל ידו מתקיים "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" (בראשית ט, ו), כי קין הרג את הבל בגלגול קודם ועתה הוא שב בגלגול משה להרוג את קין שהוא בגלגול המצרי ('ליקוטי שושנים' לר' שמשון מאוסטרופולי דף יג ע"א ד"ה ותקח צפורה).

משה רבינו ראה ברוח קודשו שלא ייצא מהמצרי שום אדם שייכנס לקדושה ('מגלה עמוקות' פרשת שמות ד"ה ותהר האשה) ושאין תקוה למצרי לפי שהיה מצד הרע, לכן החליט להורגו. וזה לא היה מתוך שׂנאה חלילה שהרי הוא היה אחיו קין ונאמר "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא יט, יז) אלא מתוך אהבה יתרה על מנת לתקנו ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל תחילת פרק לג) על ידי מותו ('מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם פרשת יתרו ד"ה 'ונלע"ד שלהבין מאמר' מהאר"י ז"ל). ורמז לכך בפסוק "וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שמות ב, יב) שראשי התיבות יוצא 'אהובו' לפי שהרגו באהבה, ולא כמו קין שהרג את הבל בשנאה. ומשה טמן את המצרי "בַּחוֹל" על מנת שיזכה להתערב בישראל שנמשלו לחוֹל ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת שמות אות ז בשם מהרח"ו). וכך מותו של המצרי בא לו מדה כנגד מדה, כמו שהוא הרג את הבל על תאומתו היתרה בהיותם בשדה כן הוא נהרג עתה על דבר אשה שהיא שלומית בת דברי ('שער הגלגולים' הקדמה לו ד"ה ודע כי גם שת. ראה 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ק אות לא).

לכן משה החליט להורגו דווקא בשם המפורש ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל תחילת פרק לג) ולא בחרב, כי רצה להעלותו אל הקדוּשה ('שער הפסוקים' פרשת בראשית על הפסוק 'כי שבעתים יקם קין'). והכוונה לשם בן מ"ב אותיות המכוּנה 'שם המפורש' ורמוז בראשי התיבות של תפילת 'אנא בכוח' ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל תחילת פרק לג) והוא שֵׁם המעלה נשמות ('שער המצות' להאר"י ז"ל פרשת שופטים ד"ה מצות ערי מקלט). וגם אז משה רבינו לא השתמש בכל שם מ"ב אלא רק בשם יכ"ש ('מגלה עמוקות' פרשת שמות ד"ה ותהר האשה, 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת שמות אות ח, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ק' אות לג בשם האר"י ז"ל) שהוא חלק מהשם השלישי הנקרא 'נג"ד יכ"ש' שבתוך שם מ"ב ('מגלה עמוקות' פרשת שמות ד"ה רשע למה תכה רעך). ושֵׁם זה נרמז בתוך דבריו של דתן הרשע שדיבר על מיתת האיש המצרי וטען כלפי משה "וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר" (שמות ב, יד), "מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ" – סופי תיבות השם הקדוש יכ"ש ('מגלה עמוקות' פרשת שמות ד"ה ותהר האשה, 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת שמות אות ח). והוסיף בדבריו "הַֽלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר" כי ידע דתן שמשה הרג את המצרי בכוח אמירת שׁם המפורש (עפ"י רש"י שמות ב פסוק יד, 'לב אריה' פרשת בראשית אות יז ד"ה והנה).

כאשר משה רבינו הוציא את השם מפיו, הוא ברא את אותיות מ' ו-ת' שפרחו על המצרי ונחו עליו ומיד הוא 'מת' ('מדרש אליהו' למחבר שבט מוסר פרשת שמות ד"ה 'ובספר הציוני' עפ"י מגילת סתרים). וגם אחר כך היו האותיות ממשיכות לפרוח במצחו של המצרי (ספר 'ציוני' פרשת שמות ד"ה ויגדל משה). וזה הטעם מדוע אף שדתן לא היה שם באותה השעה שנהרג המצרי שהרי נאמר "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ" (שמות ב, יב), הוא כן ידע על דרך הריגת המצרי, משום שאחרי שהמצרי נפל ארצה ומת אז דתן בא ומצא אותו מוטל כשהאותיות הללו פורחות עליו וידע בהם שהם מחמת השם הקדוֹש. ומשם הכיר שמשה הרג אותו ב'שם המפורש' ('מדרש אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת שמות ד"ה 'ובספר הציוני' עפ"י מגילת סתרים. וראה ד"א ב'מגיד מישרים' פרשת שמות מהדורא בתרא ד"ה ה' עמך). ומכל מקום משה רבינו אכן תיקן את נפש קין על ידי הריגת המצרי ('פה אחד' להחיד"א על הגדת פסח ד"ה בצאת ישראל  ממצרים).

נשמתו של קין התגלגלה ביתרו שתיקן אותה על ידי מעשיו עם משה

כאשר משה רבינו הרג את המצרי ונתקנה הנפש הרעה של קין, פרחה הנפש ההיא ממנו ונדבקה ונכנסה ביתרו ('שער הפסוקים' פרשת בראשית על הפסוק 'כי שבעתים יקם' ד"ה והענין הוא) שהיה כומר לעבודה זרה והתווספה לנשמת קין שכבר היתה ביתרו. ואז יתרו התגייר וכפר בעבודה זרה ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק לג, 'שער הפסוקים' פרשת בראשית על הפסוק 'כי שבעתים יקם' ד"ה והענין הוא). ונמצא כי באותו היום שמשה רבינו המית את המצרי וברח מפני פרעה למדין – יתרו התגייר, והתחיל להיתקן קין ('שער הפסוקים' פרשת בראשית על הפסוק 'כי שבעתים יקם' ד"ה והענין הוא). וזה סוד מה שאמרו בנות יתרו לאביהן "וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ" (שמות ב, יט), כלומר מאחר שמשה הרג את המצרי בשם המפורש שהוא שם מ"ב הרי שבזה העלה את נשמת קין אביהן שהיה בתוך יתרו ('מגלה עמוקות' פרשת שמות ד"ה ענין מצרי שהרגו).

נשמתו של קין היתה מגולגלת ביתרו ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל בראשית על הפסוק 'כי שבעתים יוקם קין') והיא היתה החלק העיקרי של קין ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק לג ד"ה והנה כיון שקין). מטעם זה 'יתרו' נקרא גם בשם 'קֵינִי' שנאמר "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים" (שופטים א, טז) כי הוא נמשך מקין ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק לג ד"ה וזהו נפרד, 'שער הגלגולים' הקדמה לו ד"ה ודע כי גם שת) וכן כי הוא קינא על התאומה היתירה שנולדה להבל (ספר 'גולל אור' לר' מאיר ביקייאם אות יו"ד עמ' כח ד"ה יתרו היה גלגול, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת י' אות לא). ומשום שנתקן עווֹנוֹ של קין ביתרו ('תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קיט ע"א סוף ד"ה ובגין דא כד שמע) לכן הוסיפו ליתרו אות 'ו' לשמו המקורי ומהשם 'יתר' נעשה 'יתרו'. ודווקא האות ו' נוספה לו לפי שזו האות שניתנה לקין שנאמר "וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ" (בראשית ד, טו) ועתה זכה בה יתרו ('פני דוד' על התורה להחיד"א פרשת יתרו אות א).

יתרו רמז למשה רבינו כי הוא אחיו מהגלגול הקודם כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ" (שמות יח, ו), "אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ" – ראשי תיבות 'אחי', לרמוז שהוא קין ומשה הוא הבל אחיו ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק לג ד"ה ומ"ש אני חותנך, 'שער הפסוקים' פרשת יתרו סימן יח על הפסוק 'ויאמר אל משה אני חותנך יתרו', 'זרע שמשון' פרשת יתרו דף עג ע"א ד"ה ועי"ל שכתבו המקובלים). וכן "אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא" – סופי תיבות בגמטריא 'הבל'. ואם מתחברות יחדיו שתי התיבות הרמוזות בפסוק אז יוצא כאילו יתרו קרא למשה "אחי הבל" ('פני דוד' להחיד"א פרשת יתרו אות א). וכיון שקין מנע את הבל מלרעות את צאנו בגלגול קודם (ראה 'בראשית רבה' כב, ז, ו'מדרש תנחומא' בראשית ט) לכן עתה בגלגול יתרו באו הרועים וגרשו את בנותיו של יתרו שנאמר "וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם" (שמות ב, יז). ודווקא משה שהוא גלגול הבל הושיען (ספר 'גולל אור' לר' מאיר ביקייאם אות יו"ד עמ' כח ד"ה יתרו היה גלגול) כדי שבעל האבידה בעצמו יציל את 'אבידתו' ('מגלה עמוקות' עם פרישת שלום פרשת שמות דרוש ג אות ד ד"ה ז"ש מים עמוקים) כלומר את צפורה בתו של יתרו, אשר היתה גלגול התאומה היתירה שנולדה עמו בגלגול הבל ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת יתרו על הפסוק 'ויקח יתרו את חותן').

לכן כאשר יתרו שמע על משה הוא אמר לבנותיו "קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם" (שמות ב, כ) שהכוונה בתיבה "לָחֶם" היא לבתו שהרי האשה נקראת לחם כפי שנאמר אצל יוסף על אשת פוטיפר "וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל" (בראשית לט, ו) ('שמן הטוב' שבתוך 'שמן הטוב וזקן אהרן' לר' שלמה אוהב פרשת שמות דף כג ע"א על הפסוק 'וירא איש מצרי'). ואז כאשר יתרו שהיה גלגול קין הביא למשה את צפורה לאשה הוא הראה לו בזה כי היא שלו, ונתקנה גזילת התאומה מהבל (ראה 'שער הגלגולים' הקדמה ל"ו ד"ה ודע כי גם שת) ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת יתרו על הפסוק 'ויקח יתרו את חותן'). וכן זה מה שנאמר על יתרו "וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים: וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ" (שמות יח, ה-ו) ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת יתרו על הפסוק 'ויקח יתרו את חותן'. ראה 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק ט). "אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ" – אמר "וְאִשְׁתְּךָ" ולא כפי הראוי לו לומר "וּבִתִּי" כי כוונתו שבאה עתה אשתו של משה מימי הבל ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק לג ד"ה ומ"ש אני חותנך), והתיבות "וּשְׁנֵי בָנֶיהָ" הם כנגד הזרע שכרת לו על ידי הריגתו בגלגול קודם ('מאורי אור' לר' מאיר בייקיאם בפרשת יתרו ד"ה ונלע"ד שלהבין מאמר). וזה הטעם מדוע לא נזדמן למשה רבינו לשׂאת אשה משבטי ישראל, אלא רק את בת יתרו ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק לג ד"ה והנה כי בזה תבין). (וראה ב'לקוטי תורה' פרשת שמות 'ויבאו הרועים ויגרשום' וכן 'גולל אור' לר' מאיר בקיייאם דף כח ע"א מערכת יו"ד ד"ה 'יתרו' שמטעם זה משה רבינו נדר ליתרו שבן אחד שלו יהיה לעבודה זרה, כי ידע שיהיה בו מקצת זוהמא שהטיל קין באשתו התאומה צפורה בגלגולה הקודם. וראה 'קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על נביאים אחרונים ספר שופטים דף נח ע"ב ד"ה 'והנה רז"ל שם' שזה אכן התקיים במשה כאשר בנו גרשום הוליד את יהונתן שנעשה כומר לעבודה זרה בפסל מיכה. ומשה שהיה אבי הנביאים ידע שמקשקשת בו 'הזוהמא' מ'ביאה ראשונה' ולא על שמו יקרא יהונתן אלא על שם זוהמת קין עיי"ש).

יתרו נתן את צאנו לידיו של משה רבינו ובזה השיב את הצאן שגזל קין מיד הבל אחרי שהרגו. אמנם משה לא רצה לקבל ממנו את 'הגזל' וליהנות ממנו לכן המשיך לקרוא להם 'צאן יתרו' ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק ט). וכנגד מה שהרג קין את הבל ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת שמות ד"ה ויבאו הרועים ויגרשום, 'אלשיך הקדוש' פרשת שמות ג, א ד"ה ויתכן בשום), הֶחֱיָה עתה יתרו את משה כאשר ברח מפני חרב פרעה ('אלשיך הקדוש' פרשת שמות ג, א ד"ה ויתכן בשום) וקיבלו בסבר פנים יפות בביתו, האכיל והשקה אותו ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק לג ד"ה והנה כי בזה תבין). ועל מה שאמר קין "אין דין ואין דיין" (ראה 'תרגום יונתן' בראשית ד, ח) יתרו הביא למשה את עצת מינוי הדיינים (ראה שמות יח, יג-כו) ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת יתרו ד"ה 'ויקח יתרו', 'שמן הטוב' תחילת פרשת יתרו דף לה ע"א על הפסוק 'וישמע יתרו'). וכנגד מה שכפר קין בדעת עליון ואמר "הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי" (בראשית ד, ט) אמר יתרו "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהֹוָ"ה מִכָּל הָאֱלֹהִים" (שמות יח, יא). וכנגד מה שהביא קין קרבן לה' מהדבר הגרוע, הביא יתרו מהמשובח ביותר שנאמר "וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים" (שמות יח, יב) ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק 'שמן הטוב' לר' שלמה אוהב תחילת פרשת יתרו דף לה ע"א על הפסוק 'וישמע יתרו' ועיי"ש עוד בזה).

ואף שכל חלקי קין שהם 'נפש' 'רוח' ו'נשמה' התחייבו הריגה, לא היה צריך להישפך דמו של יתרו שבו היתה נשמת קין כי כבר נשפך דמו על ידי ברית המילה שעשה כשהתגייר ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד רביעי סימן כא-א' ד"ה ועוד לשוא). ותיקונו של קין היה בגלגול יתרו כפי שכבר נאמר לקין "כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻֽקַּם קָיִן" (בראשית ד, כד), כלומר תיקונו וקימתו תהיה על ידי חיבור משה ויתרו שכל אחד הוא בעל שבע שמות שהרי 'משה' נקרא 'ירד' 'אבי-גדור' 'חבר' 'אבי-שוכו' 'יקותיאל' 'אבי-זנוח' 'משה' (ראה גמ' מגילה דף יג ע"א), ו'יתרו' נקרא 'יתר' 'יתרו' 'חובב' 'בן' 'רעואל' 'פוטיאל' 'קני' (ראה 'מכילתא' לרשב"י פרשת יתרו אות א). וזאת הכוונה "שִׁבְעָתַיִם יֻֽקַּם" – שקין תהיה לו קימה על ידי בעלי שתי שביעיות של שמות ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל בראשית על הפסוק 'כי שבעתים יקם', 'ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק לג ד"ה 'ומש"ה כי שבעתים' עיי"ש עוד).

רוחו של קין התגלגלה בקורח ושם בא קין על עונשו על ידי משה

בשעה שמשה רבינו הרג את האיש המצרי, נולד קורח ('מגיד מישרים' פרשת שמות מהדורא בתרא ד"ה אור) כאשר חלק 'הרוח' של קין התגלגלה בו ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל בראשית על הפסוק 'כי שבעתים יוקם קין'). וזה מה שאמרו רבותינו שקורח "לקח מקח רע לעצמו" (ראה גמ' סנהדרין דף קט ע"ב) שכוונתם שלקח את רוחו של קין מצד הרע שבו ('שער הפסוקים' פרשת בראשית על פסוק 'כי שבעתים יקם' ד"ה והנה כאשר). לכן גם נרמזה תיבת 'קין' בשמו – "קֹרַח בֶּן יִצְהָר" (במדבר טז, א) ('מאירת עינים' לר' יצחק דמן עכו פרשת בראשית ד"ה עוד ויסתר משה, 'שער הפסוקים' פרשת בראשית על פסוק 'כי שבעתים יקם' ד"ה והנה כאשר). ומטעם זה קורח עשה מחלוקת גדולה, כי הוא חזר לסורו ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת קרח ד"ה ועתה נבוא לבאור). ובכלל זה גם נחלק על משה בענין צפורה ובטענה שהיא אשתו ולא אשת משה, כשם שקין חלק עליה בעת היותה תאומתו של הבל. וזה סוד כוונת רבותינו שחשדו אז את משה רבינו באשת איש (ראה 'במדבר רבה' יח, כ) ('מדרש אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת בראשית על הפסוק 'שבעתים יקם' ד"ה והנה כאשר).

משה רבינו ידע שהוא בא לעולם על מנת לנקום את דמו של הבל מקורח שהוא גלגולו של קין. לכן אמר משה על קורח "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְהֹוָ"ה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי: אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא יְהֹוָ"ה שְׁלָחָנִי: וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְהֹוָ"ה וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְהֹוָ"ה" (במדבר טז, כח-ל). כלומר משה אמר שאם הם ימותו כ"כָּל הָאָדָם" על מיטתם אז זה סימן ש"יְהֹוָ"ה שְׁלָחָנִי" בגלגול בעולם הזה שלא לצורך. אך "אִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְהֹוָ"ה וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם" כשם שבלעה האדמה את דמיו של הבל אחיו של קין, אז ייוודע "כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְהֹוָ"ה" בגלגולם הקודם. וכן היה שנאמר "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם" (במדבר טז, לב) ('דברי שלמה' לר' שלמה בן יחיאל מסופיאה סוף פרשת קרח דף פ ע"ב ד"ה או אפשר לפרש).

וכמו שהריגת האיש המצרי היתה על ידי משה גלגולו של הבל בהיותו במצרים כך גם בליעת קורח באדמה היתה דווקא על ידי משה רבינו ('עמודיה שבעה' עמוד שני סימן יא ד"ה ובזה יתבאר), כי "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" (בראשית ט, ו) כלומר בסוד הגלגול צריך שדם הרוצח "יִשָּׁפֵךְ" על ידי אותו "הָאָדָם" שנשפך דמו קודם, כך שההרוג הורג את הורגו (ספר 'ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת קרח ד"ה קרח אבאר). וכשם שהאדמה פתחה את פיה ובלעה את דמו של הבל, כך גם היה ראוי לקורח להיבלע באדמה ('עמודיה שבעה' עמוד שני סימן יא ד"ה ובזה יתבאר) מדה כנגד מדה ('מאירת עינים' פרשת בראשית ד"ה עוד ויסתר משה, ספר 'ציוני' פרשת קרח ד"ה קרח אבאר). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.