פרשת כי תשא – י"ג מדות של רחמים

משה רבינו ביקש לדעת את מדות הרחמים ('אגרא דכלה' לר' צבי אלימלך מדינוב פרשת בראשית ד"ה ומעתה יונח לנו), שבהן הקב"ה מנהיג את העולם כפי שנאמר "וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה" (שמות לג, יג) (הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף טז ע"ב ד"ה ובמפרשי' הובא). ואכן כאשר משה רבינו עלה אל הר סיני ה' יתברך ענה לבקשתו ואמר לו את י"ג מדות הרחמים שנאמר "וַיֵּרֶד יְהוָֹ"ה בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהוָֹ"ה: וַיַּעֲבֹר יְהוָֹ"ה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהוָֹ"ה יְהֹוָ"ה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים: וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ" (שמות לד, ה-ח) (ראה 'מדרש תנחומא' פרשת כי תשא אות לב).

ויש להתבונן, מהי המעלה והחשיבות של אמירת י"ג מדות של רחמים? וכיצד יכול כל אדם לעורר שיושפעו עליו מדות הרחמים הללו?

י"ג מדות של רחמים הן סוד הנהגת ה' עם ברואיו ונמסרו למשה רבינו

משה רבינו ביקש לדעת את דרכיו של ה' על מנת שיוכל להתפלל על ישראל בכל עת ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראדמסק לשבת חול המועד סוכות ד"ה ראה אתה אומר) וללמד סנגוריה עליהם ('שפתי כהן על התורה' פרשת כי תשא על הפסוק 'וירד ה' בענן'). וכאשר ראה ה' יתברך את אמיתות כוונתו הטובה הורה לו את 'שלש עשרה מדות הרחמים' ('תפארת שלמה' לשבת חול המועד סוכות ד"ה ראה אתה אומר) שנאמר "וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ" (שמות לג, יט). באותה שעה ה' יתברך התעטף כביכול כשליח ציבור ('מאירת עינים' לר' יצחק דמן עכו תלמיד הרמב"ן פרשת משפטים ד"ה 'בב"ר ואעשך לגוי גדול') והראה למשה רבינו את סדר התפילה של י"ג מדות (גמ' ראש השנה דף יז ע"ב), כאשר הוא בעצמו אמר אותם לפניו שנאמר "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהוָֹ"ה יְהֹוָ"ה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת" (שמות לד, ו), "וַיִּקְרָא" – שה' בעצמו קרא בהם. ובזה לימדו איך לקרוא את הי"ג מדות ('צרור המור' לר' אברהם סבע חמיו של ר' יוסף קארו פרשת כי תשא ד"ה וירד ה' בענן).

י"ג מדות הרחמים הן הודו והדרו של ה' יתברך, שבהן הוא מתהדר ומתגדל על ההנהגה שהוא יתברך מתנהג עמה בעולמות ובנבראים ('מאור עינים' לר' מנחם נחום מצ'רנוביל פרשת חיי שרה ד"ה להבין הענין דנודע). ובכללם גם עם 'אומות העולם' אשר מתקיימים בטובו יתברך, בי"ג מדות הרחמים. לכן בחג הסוכות מקריבים במקדש שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם, ומביאים ביום הראשון דווקא שלש עשרה פרים לרמוז שכל סיבת קיומם של האומות הוא מחמת י"ג מדות הרחמים (זוהר פרשת בראשית דף מז ע"א ד"ה ובגין כך בהאי זמנא). ובזה היה ניכר גודל כוחו של משה רבינו, שהוריד את י"ג מדות הרחמים למטה לתחתונים (זוהר פרשת נשא דף קלח ע"א אדרא רבא ד"ה ומשה באתר), וכפי שרמז משה על מה שהוא השיג באומרו "אֲדֹנָי יֱהֹוִ"ה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה" (דברים ד, כד) "אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה" – ראשי תיבות 'יג', כנגד י"ג מדות הרחמים ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' לר' נתן נטע שפירא אופן השביעי ד"ה אבל הנראה).

בשעה שמסר הקב"ה את הי"ג מדות למשה ('מדרש תנחומא' פרשת כי תשא אות לב) שנאמר "יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה" (תהלים קג, ז) ('ארץ החיים' לר' אברהם חיים הכהן על התהלים מזמור קג, י), התייצב ה' בשמו הגדול המיוחד ('שפתי כהן על התורה' פרשת כי תשא ד"ה 'וכתב הריקנאטי' בשם הרקנאטי), ומשה רבינו נכנס אצלו אל מקום שאין מלאך ושרף יכולים להיכנס שם שנאמר "וַיֵּרֶד יְהוָֹ"ה בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם" (שמות לד, ה) ('מדרש תנחומא' פרשת כי תשא אות לב). ובאותה השעה היו שם רק השכינה ומשה רבינו, כי לא רצה הקב"ה שיראו גם השרים הרוחניים של אומות העולם איך ללמד סנגוריה על אומותם ('שפתי כהן על התורה' פרשת כי תשא על הפסוק 'וירד ה' בענן'). ואז לימד הקב"ה את י"ג מדות למשה רבינו שבאמצעותן יוכל ללמד סנגוריה על ישראל בעולם הזה ('מדרש תנחומא' פרשת כי תשא אות לב), ואמר לפניו שכל זמן שישראל חוטאים ויעשו לפניו כסדר הזה הוא ימחול להם (גמ' ראש השנה דף יז ע"ב) (וראה 'תולדות יצחק' לר' יצחק מנעשכיז פרשת תרומה ד"ה 'וסיים' שהקב"ה רמז למשה על מדות אלו גם כאשר ציוה אותו להביא דווקא י"ג מינין למשכן "זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת" וכו' (ראה שמות כה, ג-ז). וברש"י שמות כה, ב שכל י"ג מינין הללו היו לצורך בניית המשכן ובגדי הכהונה).

ה' יתברך כרת ברית עם משה רבינו על 'שלש עשרה מדות של רחמים' שהן לא חוזרות ריקם שנאמר "וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית" (שמות לד, י) (גמ' ראש השנה דף יז ע"ב, 'זוהר חדש' ספרא קדמאה ד"ה ואילנא דעץ הדעת טוב ורע). ומאוחר יותר כאשר דוד המלך עליו השלום ראה שעתיד בית המקדש להיחרב והקרבנות יתבטלו בעוונות הרבים, הוא היה מצטער שלא יהיה מי שיכפר עליהם. אז אמר לו הקב"ה שלא הצטער, לפי שכבר גילה את 'סדר הסליחה' למשה רבינו, ובשעה שהצרות באות על ישראל אם יעמדו לפניו יחד באגודה אחת ויתוודו על עוונם ויאמרו את 'סדר הסליחה' של י"ג מדות אז הוא יענה אותם שנאמר "יְהוָֹ"ה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ" (תהלים כ, י) ('תנא דבי אליהו' בחלק אליהו זוטא פרק כג, ד"ה דבר אחר ד"ה ובמה גלה אולם). לכן נקבע לאומרו בתעניות ציבור כי בקריאתו יצטרפו הרחמים שבכל מדה ויהיו לאחדים, למלא את השאלות והבקשות של צרכי הרבים. וכן נהגו הקדמונים שקוראים ביום הכפורים עשרים ושש פעמים את י"ג מדות, כנגד גמטריא שם 'יהו"ה' ברוך הוא ('בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש שמיני פרק שני לשחרית יום הכפורים דף פא ע"א ד"ה הרי שסדר).

באמירת י"ג מדות הרחמים ניתן למחול עוונות ולשבור את כל הדינים

שלש עשרה מדות הרחמים הן ענפים המקבלים את אורם משורשם ('עמודיה שבעה' עמוד שלישי סימן טו ד"ה אבל דע הענין) ובהם ה' מנהיג את השמים ואת הארץ, כפי שנרמז במה שאמר משה רבינו "אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ" (דברים ג, כד) ואמר הפסוק דווקא את השם "אֵל" לפי שהיא המדה הראשונה שבה נפתחים שלש עשרה המדות אשר בהן ה' מנהיג "שָּׁמַיִם" ו"אָרֶץ" ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' לר' נתן נטע שפירא אופן השביעי ד"ה אבל הנראה לומר). ואלו הן י"ג מדות הרחמים (א) אֵל (ב) רַחוּם (ג) וְחַנּוּן (ד) אֶרֶךְ (ה) אַפַּיִם (ו) וְרַב חֶסֶד (ז) וֶאֱמֶת (ח) נוֹצֵר חֶסֶד (ט) לָאֲלָפִים (י) נוֹשֵׂא עָווֹן (יא) וָפֶשַע (יב) וְחַטָּאָה (יג) וְנַקֵה ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער יג פרק ט ד"ה אמנם פי', 'פרי עץ חיים' שער הסליחות תחילת פרק ד עיי"ש בביאור מדה ה' וט', 'אמת ליעקב' לר' יעקב ניניו מערכת מ אות עה ד"ה 'מדות'. ראה זוהר פרשת נשא דף קלא ע"ב ד"ה ואי תימא דלית). וסימן כולל לי"ג מדות הוא מספר האותיות שיש בתיבות 'מלך מלכי המלכים' שהן י"ג ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ב סימן טז). 

וכנגד י"ג מדות שנאמרו למשה אמר גם הנביא מיכה י"ג מדות "מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם" (מיכה ז, יח-כ) ('אמרי נועם' פרשת בשלח אות יג ד"ה 'ונראה כי איתא בספרים הקדושים' וכתב שבחינת המידות של מיכה פנימיים וגבוהים מאוד). וכך היא חלוקתן לי"ג מדות (א) מִי אֵל כָּמוֹךָ (ב) נֹשֵׂא עָוֹן (ג) וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע (ד) לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ (ה) לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ (ו) כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא (ז) יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ (ח) יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ (ט) וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם (י) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב (יא) חֶסֶד לְאַבְרָהָם (יב) אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ (יג) מִימֵי קֶדֶם ('תומר דבורה' להרמ"ק פרק ראשון). וי"ג מדות שבנביא מיכה מכוונות ממש כנגד י"ג מדות שבתורה, אלא שהנביא מיכה הזכיר את המדות העליונות בדרך של שבח וקילוס להקב"ה בנוראותיו ואילו משה רבינו הזכירם דרך תפילה ובקשה (ספר 'אילמה רבתי' להרמ"ק עין רואי תמר ד' דף עד ע"ב טור ב תחילת פרק יד).

יש בכוחן של י"ג מדות הרחמים שבתורה לשבור את הדינים ולכפות את כל הגזירות (זוהר פרשת נשא דף קלב ע"א ד"ה 'ואינון תליסר' אדרא רבא) ולסלק מעל ישראל את המקטרג ('שם משמואל' לר' שמואל מסוכטשוב פרשת ואתחנן שנת תרע"ה דף מ' ד"ה וזש"ה ויתעבר ה' בי למענכם). כי בהזכרת מדות אלו 'תופסים' כביכול את הקב"ה במדת רחמנותו, ואז בשליטת רוממותו הוא עובר על פשע וחונן את האדם אף בהעדר לו זכות ('דרך ה' ' לרמח"ל חלק ד פרק ו ד"ה הזכרת הי"ג מדות), ואפילו אם התפילה שקדמה לאמירת י"ג מדות לא היתה בבהירות כראוי, יקיים ה' את הבטחתו והן אינן חוזרות ריקם ('אור לשמים' לר' מאיר הלוי מאפטא פרשת מטות ד"ה עוד נ"ל ומקודם נפרש). ועל ידן אב הרחמים מוחל וסולח ומכפר על העוונות והחטאים והפשעים, והופך את 'מדת הדין' ל'מדת הרחמים' ('בני יששכר' מאמרי חודש אלול מאמר ב אות ד). ובזה ישראל לא נאבדים חלילה בצרותיהם הממרקים את עוונותיהם ('שם משמואל' פרשת ואתחנן שנת תרע"ה דף מ' ד"ה אך בגוף הדבר ובקשתו). (וראה ספר 'קרית ארבע' לר' רחמים חורי פרשת לך לך דף ט ע"ב בחלק 'זרע האב' ד"ה 'ואגדלה שמך' בשם חכם אשכנזי שמספר אותיות האבות הקדושים 'אברהם יצחק יעקב' עולה י"ג כנגד י"ג מדות. ולכן ב'ברכת אבות' שבתפילת עמידה מזכירים 'אלהי יעקב' ולא 'אלהי ישראל' כדי ששמותיהם של האבות יהיו י"ג אותיות עיי"ש).

משה רבינו השתמש בי"ג מדות של רחמים להגן על ישראל

משה רבינו השתמש בי"ג מדות הרחמים לאחר מעשה העגל ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מו ד"ה וכשעבר הסיר, 'מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ב סימן יז). שבשעה שביקש ה' לכלות את ישראל ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך בחלק ט"ל מלאכות עמ' רפט ד"ה הגוזז את הצמר), אזי מרוב צערו של משה על ישראל (רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מו אות עח ד"ה התחיל משה) הוא צעק לפני ה' את י"ג מדות הרחמים ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מו ד"ה וכשעבר הסיר) בכל הכוונה, על מנת 'למשוך' את המדות ולמחול את עוונותיהם ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך בחלק ט"ל מלאכות עמ' רפט ד"ה הגוזז את הצמר). והוסיף לבקש בפיו מאת ה' כי יסלח להם ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מו ד"ה וכשעבר הסיר). דבר זה נרמז בפרשה בה ה' ציוה להפריש את כל שבט לוי (ראה במדבר ח, ו-יט) על שקינאו לה' יתברך ולא חטאו בעגל (ראה שמות לב, כו וברש"י ו'דעת זקנים' שם. וכן ראה רש"י במדבר ח, יז ושפתי חכמים שם), ששם נאמר בפסוקים י"ג פעמים התיבות "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ח, ו ועוד) כדי ללמד שישראל היו ראויים לכליה עבור העגל ורק התכפר להם בי"ג מדות של רחמים שהזכיר משה רבינו. ופעם אחת נאמר שם "עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ח, ט) כנגד הנשים שנכללו במקום אך לא חטאו בעגל ('משך חכמה' לר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק פרשת בהעלותך ד"ה קח את הלוים).

משה רבינו השתמש במדות הרחמים גם בחטא המרגלים, כפי שאמר לה' "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר: יְהוָֹ"ה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה: וַיֹּאמֶר יְהוָֹ"ה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" (במדבר יד, יז-כ). אמנם בחטא המרגלים משה רבינו הזכיר רק חלק מתוך י"ג מדות והשמיט את האחרות ('רבינו בחיי' במדבר יד, יז, 'אור החיים הקדוש' במדבר יד, יח) לפי שלא היה יכול להזכיר את כל המדות מחמת מעשיהם הרעים של המרגלים. כגון מדת 'ואמת' שמחמת שקריהם על ארץ ישראל לא היה יכול לאומרה (זוהר פרשת שלח לך דף קסא ע"ב ד"ה אמר רבי יצחק). וגם הזכיר משה רבינו רק את המדות הנצרכות לו כפי העת ('בית אלקים' להמבי"ט שער היסודות פרק כט ד"ה וקיום יעוד זה. לפירוט המדות שחסרו וסיבתן ראה רמב"ן במדבר יד, יז, 'רבינו בחיי' במדבר יד, יז, 'אור החיים הקדוש' במדבר יד, יח).

לפני שמשה רבינו אמר את מדות הרחמים בעוון המרגלים, הוא ביקש שתועיל הזכרתן כפי שאמר להם ה' לומר בעת צרה שנאמר "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר" (במדבר יד, יז) ('בית אלקים' לר' משה מטראני שער היסודות פרק כט ד"ה וקיום יעוד זה), "כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ" – כאשר אתה בעצמך קראת ודברת בעבר את י"ג מדות הרחמים (עפ"י ביאור הרד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מו אות עח ד"ה התחיל משה). ועל כך ענה לו ה' "וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" (במדבר יד, כ) ('בית אלקים' שער היסודות פרק כט ד"ה וקיום יעוד זה), התיבה "סָלַחְתִּי" נאמרה בלשון עבר, על מנת להגיד למשה רבינו שכשם שהוא סלח אז בעוון העגל כדבריו, כן הוא סולח עתה בעוון המרגלים כדבריו (פירוש מהרז"ו על 'פרקי דרבי אליעזר' סוף פרק מו ד"ה 'סלחתי כדבריך'). וגם אחרי סילוקו של משה רבינו מהעולם הוא ממשיך לעמוד ולהזכיר את י"ג מדות הרחמים עבור ישראל, שכמו שהיה בעולם הזה כך גם בעולם העליון. ועל כך אמרו רבותינו 'משה רבינו לא מת' (ראה גמ' סוטה דף יג ע"ב) כי הוא ממשיך לשמש במרום ('שם משמואל' לר' שמואל מסוכטשוב פרשת ואתחנן שנת תרע"ה דף מ ד"ה אך בגוף הדבר).

י"ג מדות של רחמים מכוונות כנגד כל השבטים וחודשי השנה

ישנם י"ג חודשים בשנה יחד עם חודש העיבור והם מכוונים כנגד י"ג מדות של רחמים, לפי סדר החודשים. לכן 'א-ל' הוא כנגד חודש ניסן על דרך שנאמר על יציאת מצרים בחודש זה "אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם" (במדבר כג, כב). 'רחום' הוא כנגד חודש אייר ורמוז בראשי התיבות "יְהוָֹ"ה יְהֹוָ"ה אֵל רַחוּם" שבתחילת י"ג מדות הרחמים. 'וחנון' הוא כנגד חודש סיון, לכן 'וחנון' בגמטריא מאה ועשרים כנגד מספר הימים של קבלת הלוחות שהיו שלש פעמים ארבעים יום. שתי המדות 'ארך' ו'אפים' הם כנגד חודשים תמוז ואב, כי בתמוז היה אריכות אפים עד ששפך חמתו בתשעה באב. 'ורב חסד' הוא כנגד חודש אלול, כי אז נפתחים מקורות הרחמים והחסדים. 'ואמת' הוא כנגד חודש תשרי, כי אמת נקרא 'דין' לפי רבותינו. וזה נרמז בפסוק "וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת" (ישעיה טז, ה), שאם "הוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא" בחודש אלול הנקרא 'רב חסד', אז הקב"ה "וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת" בחודש תשרי ('אמרי נועם' לר' מאיר מדיז'יקוב פרשת ראה ד"ה ראה אנכי וכו'). וכן הן שאר המדות והחודשים.

מניין השבטים הקדושים יחד עם אפרים ומנשה הם י"ג, ומכוונים כנגד י"ג מדות הרחמים (''מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק א פרק טו, 'בגדי אהרן' לר' אהרן תאומים דרשן על התורה פרשת מקץ דף לג ע"א טור א ד"ה והנה נוכל, ועפ"י 'פירוש סידור התפילה' לבעל הרוקח חלק ב פרק 'תפלת יום הכפורים - א-ל מלך יושב' ד"ה ומן אל מלך) לפי הסדר. לכן שני בניו של יוסף, אפרים ומנשה, הם כנגד מדות 'ופשע' 'וחטאה' ובנימין כנגד המידה האחרונה 'ונקה'. ועל כך אמרו רבותינו שכשהשבטים רצו לפגוע ביוסף הם נסעו "ממדותיו של מקום" (ראה 'בראשית רבה' פד, יד) לפי שבמעשיהם הם היו מעבירים מהעולם את אותן שתי המדות של 'פשע' ו'חטאה' ('ברכת שמואל' לר' אהרן שמואל קיידנובר אביו של מחבר 'קב הישר' פרשת ויגש ד"ה 'ועפ"ז יבואר המ"ר פרשת וישב ויאמר האיש נסעו מזה'). כמו כן גם כל 'י"ג העיקרים' של התורה הקדושה יוצאים מתוך י"ג מדות הרחמים ('השל"ה הקדוש' שער האותיות על י"ג העקרים ד"ה 'אל הרומז על חוזק' עיי"ש לפירוט הדברים ואכמ"ל). וזה הטעם ששלמה המלך בנה את ביתו במשך י"ג שנה שנאמר "וְאֶת בֵּיתוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְכַל אֶת כָּל בֵּיתוֹ" (מלכים א' ז, א) כדי להשפיע בו בסוד י"ג מדות של רחמים ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על ספר מלכים פרק ז דף קסה ע"א טור א ד"ה ואת ביתו בנה שלמה).

י"ג מיני השבח שבברכת 'ישתבח' מכוונים כנגד י"ג מדות של רחמים. ואלו הן מיני השבח: שִׁיר, וּשְׁבָחָה, הַלֵּל, וְזִמְרָה, עֹז, וּמֶמְשָׁלָה, נֶצַח, גְּדֻלָּה, וּגְבוּרָה, תְּהִלָּה, וְתִפְאֶרֶת, קְדֻשָּׁה, וּמַלְכוּת ('פרי עץ חיים' לר' חיים ויטאל שער הברכות פרק ז ד"ה ואח"כ יאמר הזמירות, זוהר פרשת תרומה דף קלב ע"א ד"ה כיון דמטי, 'סדר היום' לר' משה בן מכיר סדר העבודה ד"ה ומסיים בברכת ישתבח). לכן צריך לומר אותם בכוונה ולא להפסיק בין שבחים אלו ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש עמוד העבודה פרק ט ד"ה איתא בזוהר) בדיבור אחר כלל (זוהר פרשת תרומה דף קלב ע"א ד"ה 'ועל דא אצטרך' וכתב שם שאם מפסיק מתקלל משמים על ידי שלהבת היוצאת מתחת כנפי הכרובים), אך לא ידחק לאומרם בנשימה אחת כדי שיאמרנו בנעימה כמסדר שבחו של מלך (עפ"י 'בן איש חי' לר' יוסף חיים מבגדד שנה א פרשת ויגש אות טו). וכנגד י"ג מדות של רחמים גם תיקנו רבותינו י"ג תיבות בברכת ההדלקה של נרות החנוכה 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציונו להדליק נר חנוכה', על מנת לעורר את י"ג מדות הרחמים (עפ"י 'יסוד יוסף' לרבו של מחבר 'קב הישר' פרק פ' ד"ה 'וע"כ יראה לכוין בו'. וכתב שם ששתי התיבות 'של חנוכה' שיש בברכה לאותם אלו שנוהגים לברך 'להדליק נר של חנוכה' נחשבות לאחד), שסוד הדלקת נר חנוכה הוא כנגד י"ג מדות ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראדמסק לזאת חנוכה ד"ה ויקחם ויעבירם).

וכן הוא בפסוק "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ" (תהלים עח, לח) שיש בו י"ג תיבות כנגד י"ג מדות של רחמים ('תולעת יעקב' לר' מאיר בן גבאי סוד השבת אות ט ד"ה תפלת ליל שבת, 'יסוד יוסף' רבו של מחבר ספר 'קב הישר' תחילת פרק כז, 'חיי אברהם' על טעמי המצוות לר' אברהם כלפון סעיף נד בשם 'קב הישר'). על כן נתקן לאומרו בלילות של ימי החול, על מנת לבקש רחמים על הנפשות שהן נדונות בכל לילה על ידי שלש כתות של מלאכי חבלה שהן 'אף' 'משחית' 'חימה' הנזכרים בפסוק זה, שהמקום ברוך הוא יעשה למען י"ג מדותיו לרחם על הנפשות מפני חרון האף של מדת הדין ('תולעת יעקב' על סידור התפילה לר' מאיר בן גבאי סוד השבת אות ט ד"ה תפלת ליל שבת). וכן יש י"ג תיבות בפסוקים "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ: כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב" (תהלים פא, ד-ה) כנגד י"ג מדות הרחמים, לפי שהקב"ה מתמלא רחמים בזכות השופר ('פירוש סידור התפילה' למחבר ספר הרוקח חלק ב פרק 'תפלת ראש השנה שופרות' ד"ה ונאמר תקעו). וכן בכל חודש אלול אומרים מזמור "לְדָוִד יְהוָֹ"ה אוֹרִי וְיִשְׁעִי" (תהלים כז, א) כי יש בו י"ג פעמים שם הוי"ה כנגד י"ג מדות הרחמים שנפתחים בחודש זה ('שערי ארוכה' לר' יעקב אבוחצירא דף א ע"א אות א ד"ה לדוד ה' אורי).

י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן מעוררות את י"ג מדות הרחמים

ישנן י"ג מדות שבהן התורה נדרשת ונלמדת ואלו הן (א) קל וחומר (ב) גזרה שווה (ג) בנין אב וכתוב אחד ובנין אב ושני כתובים (ד) כלל ופרט (ה) פרט וכלל (ו) כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט (ז) מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל (ח) כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא (ט) כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טעון אחר שהוא כעניינו, יצא להקל ולא להחמיר (י) כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טעון אחר שלא כעניינו, יצא להקל ולהחמיר (יא) כל דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש (יב) דבר הלמד מענינו ודבר הלמד מסופו (יג) וכן שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם (מתוך 'סידור התפילה' סוף סדר הקרבנות בתפילת שחרית בשם ר' ישמעאל).

אותן י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן נמסרו כדי לעורר על ידן את י"ג מדות של רחמים ('בני יששכר' לצבי אלימלך מדינוב מאמרי חודש סיון מאמר ו מדות התורה), כי הן מפתחות לעורר את מדות הרחמים ('מגיד תעלומה' למחבר ספר 'בני יששכר' מבוא התלמוד קצור כללי הי"ג מדות ד"ה דע דהמקובל) והן מכוונות כנגדן ('פירוש הסידור' לבעל הרוקח חלק א פרק יג ברייתא דרבי ישמעאל ד"ה אלו הן, 'ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת כי תשא ד"ה 'וכן שלש עשרה' בשם המקובלים, 'אגרא דכלה' פרשת בראשית ד"ה בגמ' יומא לח ע"ב, 'קדושת לוי' לר' לוי יצחק מברדיצ'ב פרשת כי תשא על הפסוק 'ויעבור ה' על פניו' ד"ה י"ג מדות הכלל, עפ"י זוהר פרשת פנחס דף רכ"ח ע"ב ד"ה 'ואית טלית מסטרא' רעיא מהימנא) אלו מול אלו – מדות שהתורה נדרשת בהן ב'תורה שבעל פה' מול מדות הרחמים הנמצאות ב'תורה שבכתב' ('היה ברכה' למחבר 'בני יששכר' מסכת ברכות פרק א ד"ה והנה אומר לך), כאשר י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן נמשכות מי"ג מדות הרחמים על הסדר ('ערבי נחל' פרשת ויצא דרוש א ד"ה ויובן כל זה בהקדם), כך שהן נחשבות לאחד ('קדושת לוי' לר' יצחק לוי מברדיצ'ב פרשת כי תשא על הפסוק 'ויעבור ה' על פניו' בשם רבו ר' דב בער זצ"ל המגיד ממעזריטש). ולכן כנגדן הנער נעשה בר מצוה דווקא בגיל י"ג שנים ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמיד הרשב"א סוף פרשת תרומה דף ל ע"א ד"ה עשרה רמזה יחזקאל. וראה ''חיים לגופא' לר' חיים פאלאג'י דף כו ע"ב ערך י"ג אות יט כי מספר י"ג נוגע לכל דבר שבקדושה ועיי"ש שהאריך בזה).

היו אנשים מינים שביקשו להגיד כי ה' זקוק חלילה ל'אכילה' ו'שתיה' של הקרבנות ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד שלישי ד"ה 'וזהו שכתב'), לכן אמר ה' "אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ" (תהלים נ,יב) כי הוא לא זקוק לאכילה ('שער החצר' לר' דוד בן שמעון פרק רעא דף קא ע"א ד"ה לענ"ד נראה). וכנגד זה נתקנו י"ג מיני קרבנות במקדש שהם: זבחים, פרים הנשרפים, שעירים הנשרפים, חטאות, עולה, זבחי שלמי צבור, אשמות, תודה, איל נזיר, שלמים, בכור, מעשר, פסח (מתוך 'סדר הקרבנות' תפילת שחרית יום חול). שמניינם י"ג דווקא, על מנת לזכור על ידם את 'י"ג מדות הרחמים' של ה' שבהם ניכר שהוא רחמן גדול ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד שלישי ד"ה 'וזהו שכתב' בשם רבינו בחיי). וכיון שרחמן לא מוסר את מזונותיו בידי האדם שיכול להיות בטבעו אכזרי (עפ"י 'במדבר רבה' כא, יז), לכן גם ה' הרחמן לא זקוק לאכילת קרבנות האדם. מטעם זה גם סידרו בתפילת שחרית את 'הברייתא של רבי ישמעאל' ובה י"ג מדות שהתורה נדרשת רק אחרי סיום מעשה הקרבנות, להגיד שהתורה נדרשת בי"ג מדות שהם כנגד י"ג מדות של רחמים, וממילא אין להקשות ולהגיד שהקב"ה צריך את אכילת הקרבנות ('עמודיה שבעה' עמוד שלישי ד"ה 'וזהו שכתב'').

הנעת זקנו של האדם מעוררת את י"ג מדות הרחמים וי"ג מדות התורה

הַזָּקָן של האדם רומז לי"ג מדות הרחמים (ראה זוהר פרשת נשא דף קלא ע"ב ד"ה תאנא), ואם לא מגלחים אותו ניתן לעורר על ידו את י"ג מדות הרחמים ('בני יששכר' למהרצ"א מדינוב במאמרי חודש אלול מאמר ב אות ב). מחמת כן יש טבע בישראל, שכאשר אדם עוסק בתורה ומתקשה באיזה דבר או יש לו ספק ועיון בתורה, אזי הוא מושיט את ידו אל זקנו ומסלסל ומהפך בזקנו וממשמש בו, ומניע אותו מצד לצד. וזה משום שהזקן מרמז לי"ג מדות של רחמים ומדות אלו מכוונות כנגד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם. וכאשר אדם אינו מבין איזה דבר, זה משום שהוא לא יכול להגיע ל'מדה' שהדבר הזה נדרש בה, שהרי במדות של התורה נמצאות כל מפתחות התורה. לכן הוא ממשמש בזקנו ואז בהתעוררות של מטה מתעורר על ידו גם למעלה י"ג מדות של רחמים והן מעוררות את י"ג המדות שהתורה נדרשת בהן, והן מושפעות אל האדם – ואז מתגלה לו הדבר שנעלם מאתו, וגם מקום מוצא לימודו בתורה ('היה ברכה' למהרצ"א מדינוב מסכת ברכות פרק א ד"ה והנה אומר, 'אגרא דפרקא' למהרצ"א מדינוב סימן שלז).

וכענין זה היה עם ר' אלעזר בן עזריה כאשר התמנה לנשיא במקום רבן גמליאל, ואמר על עצמו "הרי אני כבן שבעים שנה", לפי שהיה בגיל שמונה עשרה שנה בלבד וביום אחד נעשו לו שמונה עשרה שורות של שיער שיבה בזקנו עד שהיה נראה כבן שבעים שנה (ראה גמ' ברכות דף כח ע"א). והיה זה מחמת שהוא הפליג לעסוק ולדרוש בי"ג מדות של התורה, לדעת מוצא כל דבר מן התורה, ומזה התעוררו על ידו י"ג מדות של רחמים, עד שנעשה זקנו המכוון כנגדם מעין הדוגמא העליונה והלבינו שערותיו ('היה ברכה' למחבר ספר 'בני יששכר' מסכת ברכות פרק א ד"ה והנה אומר, 'אגרא דפרקא' למחבר ספר 'בני יששכר' סימן שלז). וגם כל צדיק וצדיק שלומד בי"ג מדות של התורה, יזכה כנגד זה לעתיד לבוא לי"ג נהרות של אפרסמון ('פירוש סידור התפילה' למחבר ספר הרוקח חלק א פרק יג ד"ה אלו הן) בשכרו ('ידו בכל' על התורה לר' אליהו הכהן מחבר ספר 'שבט מוסר' סימן סז ד"ה ואי לאו), שהם כנגד י"ג מדות. ובאלו המדות כלול כל הטוב האלקי כפי שאמר ה' למשה "וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ" (שמות לג, יט) ('בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש שמיני פרק שני לשחרית יום הכפורים דף פא ע"א ד"ה ויש במספר קטן).

כל מדה מי"ג מדות התורה מכוונת כנגד מדה מי"ג מדות הרחמים

כאשר מתעורר האדם לדרוש את י"ג מדות התורה מתוך תורה שבכתב ולקבוע הלכותיהן בתורה שבעל פה, אזי הוא ממשיך את הארת הי"ג מדות של הרחמים העליונים המכוונות כנגדן ('דרך עדותיך' למחבר 'בני יששכר' יהושע בפסוק 'לא ימוש ספר התורה' ד"ה אפשר לומר). לכן ישנן י"ג פעמים בתורה שבהן חסרה התיבה 'האלה' כאשר מדובר באותם פסוקים על ריבוי תורה של בעל פה, כגון הפסוק "וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן" (דברים א, יח), שאחרי התיבות "אֵת כָּל הַדְּבָרִים" חסרה התיבה 'האלה'. וכן בפסוק "וְלֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין וּשְׂמֹאול" (דברים כח, יד), שאחרי התיבות "מִכָּל הַדְּבָרִים" חסרה התיבה 'האלה' וכן הלאה. וזה לפי שריבוי התורה שבעל פה הוא על ידי י"ג מדות של התורה, אשר מעוררות לי"ג מדות הרחמים העליונות. לכן חסרות תיבות 'האלה' בי"ג פסוקים לרמוז על י"ג מדות של רחמים שמתעוררות כאשר דורשים את מדות התורה ('אגרא דכלה' לר' צבי אלימלך מדינוב פרשת דברים ד"ה ואצוה אתכם).

לכן דבר הנלמד ב'קל וחומר' שהיא מדה ראשונה במדות של התורה – מעוררת את מדת 'א-ל' שהיא מדה ראשונה בי"ג מדות של רחמים. וכן דבר הנלמד ב'גזירה שוה' שהיא מדה שניה במדות של התורה – מעוררת את מדת 'רחום' שהיא מדה שניה בי"ג מדות של רחמים, וכן הלאה ('בני יששכר' מאמרי חודש סיון מאמר ו מדות התורה). כך יוצא שאם אדם לומד תורה מתכפר לו בי"ג מדות של רחמים ('פירוש הסידור' למחבר ספר 'הרוקח' חלק א פרק יג ברייתא דרבי ישמעאל ד"ה אלו הן) והוא מקיים "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח, ט) כי "הָלַכְתָּ" הוא מלשון הלכה, כלומר שכשישראל עוסקים בהלכה ודורשים במדות של התורה מתעוררות מדות הרחמים של ה' עליהם. וכשם שה' יתברך 'רחום' ו'חנון', הרי גם האדם מעורר את מדת 'הרחום' ו'החנון'. וכן בשאר המדות ('אגרא דכלה' פרשת בראשית ד"ה ומעתה יונח לנו). והוא הדין להיפך, שכאשר יגרום האדם לעורר את אחת ממדות הרחמים, אזי בנקל הוא יתבונן במשפטי התורה כי ישכיל ויבין באותה מדה שהתורה נדרשת בה ('היה ברכה' לבעל בני יששכר מסכת ברכות פרק א ד"ה והנה אומר לך).

ואין דבר מקרי בתורה, כך שכל דבר הנלמד ב'קל וחומר' הוא על מנת לעורר את מדת א"ל שבי"ג מדות של רחמים ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חודש סיון מאמר ו מדות התורה). לכן כאשר משה רבינו רצה להשיג רפואה לאחותו וביקש להשיגה ממדה ראשונה שהיא "אֵל" כפי שאמר "וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" (במדבר יב, יג) ('אגרא דכלה' בראשית על הפסוק 'תדשא הארץ' ד"ה 'לא נאמר למינהו' בשם ר' דב בער) ה' השיב לבקשתו בדרך של 'קל וחומר' שנאמר "וַיֹּאמֶר יְהוָֹ"ה אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף" (במדבר יב, יד) (ראה רש"י במדבר יב, יד) לפי שהיא המדה המכוונת כנגדה ('אור תורה' למגיד ממעזריטש פרשת בהעלותך על הפסוק 'ואביה ירק ירק'). ובזה רצה ללמדו שלימוד 'קל וחומר' הוא סגולה לעורר את מדת א"ל ('אגרא דכלה' בראשית על הפסוק 'תדשא הארץ' ד"ה לא נאמר), כמו שהוא בכל עשרת ה'קל וחומר' שיש בתנ"ך (ראה 'בראשית רבה' צב, ז) שכולם מעוררים את שם א"ל שבי"ג מדות של הרחמים, ושם זה גורם התפשטות "חֶסֶד" שנאמר "חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם" (תהלים נב, ג) ('אגרא דכלה' מקץ על הפסוק 'הבוקר אור' ד"ה שם במדרש). וכן הוא בכל מדה ומדה ('אגרא דכלה' לר' צבי אלימלך מדינוב בראשית על הפסוק 'תדשא הארץ' ד"ה לא נאמר).

כך הוא גם בלימוד המדה השניה של התורה הנקראת 'גזירה שווה' שהיא מעוררת את המדה השניה של הרחמים הנקראת 'רחום' ('מגיד תעלומה' למחבר ספר 'בני יששכר' מבוא התלמוד קצור כללי הי"ג מדות ד"ה דע דהמקובל). ומטעם זה רוב דרשות רבותינו נדרשות ב'גזירה שווה' בכדי לעורר את מדת 'רחום' שהיא כנגדה על שם "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן" (תהלים עח, לח) ('דברים נחמדים' למהרצ"א מדינוב מסכת שבת דף ל ע"א ד"ה ולישראל עמו). כגון מה שלמדו רבותינו את ברכת 'גבורות גשמים' שהיא הברכה השניה בתפילת שמונה עשרה בדרך של 'גזירה שווה' (ראה גמ' תענית דף ב ע"א) בכדי להמתיק את 'הגבורות' שְיֵרְדוּ ברחמים ('דברים נחמדים' למהרצ"א מדינוב מסכת תענית דף ב ע"א ד"ה מאי גבורות). ולזה גם רמזו רבותינו כשאמרו "מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזרות" (ראה גמ' ברכות דף לג ע"ב) כלומר שהתעוררות מדת הרחמים על ידי 'גזירות שוות' אינן רחמים של הקב"ה בדרך ויתור חלילה, אלא הוא על פי התורה ('אגרא דכלה' פרשת בראשית על הפסוק 'יום אחד' ד"ה 'והנה לפי זה תשכיל' וראה שם באריכות דבריו הנפלאים. וראה עוד דוגמאות ב'דברים נחמדים' מסכת ערכין פרק ט משנה ב ד"ה הרע"ב, וכן ב'אגרא דפרקא' סימן רסז, וב'קדושת לוי' לר' לוי יצחק מברדיצ'ב פרשת כי תשא על הפסוק 'ויעבור ה' על פניו' ד"ה י"ג מדות הכלל).

וכן המדה השלישית של התורה הנקראת 'בנין אב' מכוונת כנגד המדה השלישית של הרחמים הנקראת 'חנון'. מטעם זה נאמרה לשון חנינה על כל בניו של יעקב אבינו שנאמר "וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ" (בראשית לג, ה), ובנימין שעוד לא היה בשעה שאמר זאת יעקב, קיבל ברכה זו מיוסף שנאמר "וַיֹּאמַר אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי" (בראשית מד, כט). והוזכרה דווקא לשון זו בכל השבטים על מנת שיהיה להם גם בגלות חנינה מ'בנין אב' כלומר מזכות אבות, אפילו אם לא יהיה להם אז זכות אחרת ('אגרא דכלה' פרשת מקץ על הפסוק 'אלקים יחנך בני'). ומטעם זה גם בפסוק "יָאֵר יְהוָֹ"ה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ" (במדבר ו, כה), דרשו את ברכת התיבה "וִיחֻנֶּךָּ" שֶׁיָּחוֹן אותך בבנים (ראה 'במדבר רבה' יא, ו), כלומר שמברכים את האבות בברכת "וִיחֻנֶּךָּ" שיהיו להם בנים, והוא 'בנין אב' שנבנו הבנים על ידי ברכת האבות ('אגרא דכלה' פרשת נשא על הפסוק 'ויחנך' ד"ה במדרש ויחנך. וראה עוד בענין המדות ב'אמרי נועם' לר' מזידיקוב פרשת בשלח ד"ה מה תצעק אלי, וכן בספר 'בני יששכר' מאמרי חודש סיון מאמר ה מעלת התורה אות טז).

על ידי אמירת י"ג מדות הרחמים בכוונה ודקדוק הן לא חוזרות ריקם

י"ג מדות הרחמים הן מורשה לקהילת יעקב ('כד הקמח' לרבינו בחיי אות כ ד"ה ועתה אזכיר). ובכל הדורות עד עולמי עולמים צריכים ישראל לומר את י"ג מדות הרחמים בשעה שיש להם צרה וגם בשעת רווחה (זוהר פרשת שלח לך דף קסא ע"ב ד"ה כאשר דברת). ומדות אלו נשארו לישראל בגלותם ובשעבודם בין האומות, בשעה שאין להם כהן גדול לכפר על חטאיהם, ולא מזבח להקריב קרבן, ולא בית מקדש להתפלל שם. והן מפתח גדול לבקש שערי רחמים בכל דור ודור ליחידים ולרבים ולהיעזר בהם בזמני הצרות ('כד הקמח' לרבינו בחיי אות כ ד"ה ועתה אזכיר), כי מי שקורא את י"ג המדות לעילת העילות לא תחזור תפילתו ריקם ('זוהר חדש' ספרא תנינא דף קנא ע"א ד"ה זכאה איהו מאן דשוי). ובאלו המדות היו חסידים ראשונים מתפללים ולא היו חוזרים ריקם ('מאירת עינים' לר' יצחק דמן עכו פרשת משפטים ד"ה בב"ר ואעשך לגוי גדול, 'רקנאטי' פרשת כי תשא ד"ה ויאמר ה' הנה מקום). וכן היה גם בדורות האחרונים, שהיו נענים בהזכרת המדות ('בית אלקים' לר' משה מטראני  שער היסודות פרק כט ד"ה וקיום יעוד).

אמנם צריך האדם לומר את י"ג מדות הרחמים כהוגן, בהכנעה מספיקה (החיד"א בהערותיו על 'עיר מקלט' פרשת כי תבוא מצוה תריא) וכוונה ('שפתי כהן על התורה' פרשת כי תשא ד"ה וכתב הרקנאטי ז"ל) עצומה ('יסוד ושורש העבודה' תפילת י"ח ד"ה וגודל מעלות), באימה ויראה פחד וחלחלה ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת כי תשא ד"ה וז"ס הפסק) וקול גדול ורם, כפי שעשה משה רבינו שהיה צועק בקול גדול את הי"ג מדות ('מזמור לאסף' דיני התחנונים ד"ה ובי"ג מדות יזהר כל אדם). וצריך לעשות הפסק קל בין הזכרת כל מדה ומדה ('יסוד ושורש העבודה' תפילת י"ח ד"ה וגודל מעלות) ולהטעים את 'הַפָּסֵק' שבין שני שמות 'יהו"ה' שלפני הי"ג מדות, מפני שסודו רם ונישא ומי שאינו מטעימו עונשו רב ('מזמור לאסף' לר' ששון בן מרדכי שינדוך בחלק דיני התחנונים ד"ה ובי"ג מדות יזהר כל אדם). ויבכה ויהרהר אז האדם בתשובה לתקן את דרכיו שהיו היפך הי"ג מדות שמתנהג הקב"ה עם בריותיו, ויחשוב להתנהג במדותיו יתברך מכאן ואילך. ובזה י"ג מדות אלו שאמר לא יחזרו ריקם ('מזמור לאסף' מוסר לתחנונים ד"ה וכשיבא לענות. וראה 'חסד לאברהם' בסוף הספר בחלק 'ברכת אברהם' השוקת יג), אמן כן יהיה רצון.