פרשת בחוקותי – חשיבות התורה הקדושה

נאמר בתורה הקדושה "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ" (ויקרא כו, ג-ה), "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" – כלומר שתהיו עמלים בתורה (רש"י ויקרא כו, ג), וזה לפי שה' יתברך חפץ בעסק התורה. ועל כן צריך האדם לקבוע עיתים ביום ובלילה, ולעסוק בה אפילו בהליכתו בדרך ('אור החיים הקדוש' ויקרא כו, ג).

ויש להתבונן, מדוע כל כך חשובה התורה הקדושה אשר ניתנה לעם ישראל, עד שה' יתברך חפץ שיהיו עוסקים ועמלים בה יומם ולילה?

התורה נבראה כאשר כל אותיותיה היו ברצף אחד ללא חלוקה לתיבות

התורה היתה גנוזה במשך אלפיים שנה לפני שנברא העולם (זוהר פרשת בשלח דף מט ע"א ד"ה ותו ויסר את אופן), כפי שאמרה התורה הנקראת "רֵאשִׁית" את הפסוק "יְהֹוָ"ה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז" (משלי ח, כב) (ראה 'בראשית רבה' א, א) ('מצודת דוד' משלי ח, כב). ואמרה 'התורה' על התקופה בה היא היתה לפני ה' יתברך "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת" (משלי ח, ל), "יוֹם יוֹם" – זה אלפיים שנה ('בראשית רבה' ח אות ב, 'מדרש תנחומא' פרשת וישב אות ד) לפי שיומו של הקב"ה הוא אלף שנה שנאמר "כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה" (תהלים צ, ד) ('בראשית רבה' ח, ב). ונרמזו אותן אלפיים שנה באות ב' הגדולה שבתחילת התורה "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א) ('רבינו בחיי' בראשית א ד"ה 'דע כי תורתינו הקדושה'). התורה לא נקראה אז בשם 'תורה' כי לא היה לה למי להורות עד מתן תורה, אלא נקראה "אָמוֹן" ו"שַׁעֲשֻׁעִים" – מלשון כלי 'אומנות' וכלי 'שעשוע' לפניו יתברך שנאמר "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת" (משלי ח, ל) ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין פרשת וילך ושבת תשובה ד"ה עוד במדרש תנחומא). 

בתחילה התורה היתה כתובה 'אש שחורה' על גבי 'אש לבנה' ('מדרש תנחומא' תחילת פרשת בראשית אות א. וראה 'תולדות אהרן' לר' אהרן מזיטאמיר פרשת וישלח דף יח ע"ב ד"ה 'ושם האותיות הם לבנונים' שכיום משיגים את ה'אש שחורה' שהיא הפשטות ובביאת משיח נשיג את ה'אש לבנה' עיי"ש), כדי לרמוז שיש בה עניינים עליונים רוחניים מסתרי תורה ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב דרוש לשבועות דף נט ע"א טור א ד"ה 'ועוד קבלנו'. וראה 'אור החכמה' לר' אורי פייבל המגיד מדובנקא דף מה ע"ב טור ב ד"ה 'והנה כל הנ"ל' שבזה היה סימן שהתורה יש בה כל הגוונין ויכולה להמתיק כל הדינים), והיו כל אותיותיה ברצף אחד בלי הפסק תיבות (פתיחת הרמב"ן על התורה ד"ה ונראה שהתורה, ספר 'ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת בראשית דף ו' ע"א בסוף ד"ה 'תמצא אות זה'). וכאשר רצה הקב"ה לברוא את העולם, הוא הסתכל בתורה (זוהר פרשת תרומה דף קסא ע"א ד"ה לאו דאורייתא וד"ה דעד לא אתברי עלמא) ארבע פעמים ואמר אותה שנאמר "אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ" (איוב כח, כז) וברא בה את העולם. ורמז לכך בתחילת ספר בראשית בו נאמר "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א) שבתחילה נכתבו ארבע תיבות "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת", ורק אחר כך נכתבה התיבה "הַשָּׁמַיִם" שהיא תחילת הבריאה, וזה לפי שארבע התיבות הראשונות הן כנגד ארבע פעמים שהסתכל הקב"ה בתורה לפני שהוציא את מעשיו בבריאה (הקדמת הזוהר בראשית דף ה ע"א ד"ה תא חזי באורייתא. וראה עוד זוהר פרשת תרומה דף קסא ע"א ד"ה 'כך קדשא בריך הוא' וכו').

בעת בריאת התורה הקדושה לא היו נצרפים האותיות לתיבות כמו שרואים היום "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א) או "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ" (בראשית יב, א) אלא כל האותיות היו בה בתערובת. ובכל זמן ועת שנתהווה איזה ענין בעולם הזה אז נצטרפו האותיות והתהוו התיבות וסיפור זה הענין. כגון כשהתהווה בריאת העולם וענין אדם וחוה, אז התקרבו האותיות זה לזה ונעשו תיבות המספרות את הענין. וכן כאשר מת פלוני אז נעשה צירוף 'וימת פלוני', וכן שאר דברים בשעת התהוות המעשה מיד נעשה בתורה צירופי תיבות מהאותיות כפי זה המעשה. ואם היה מתהווה מעשה אחר אזי היו מתהווים צירופים אחרים באופן אחר כי התורה הקדושה היא חכמת ה' יתברך שאין לה סוף. וכך נכתבו בה כל הסיפורים הקדושים על האבות הקדושים וענייני המיתה שנגזרה אחרי חטא אדם הראשון וכל שאר הדברים בתורה הקדושה ('פתגמין קדישין' לר' יהודה ליבוש דף ב ע"ב ד"ה 'וימת שם משה' מדבריו של הבעש"ט הקדוש. וראה 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק מ דף קג ע"א ד"ה 'ופי' הר"ב מדרש תלפיות' עיי"ש).

ובהגיע עת מיתת משה אז כבר היתה התורה כולה בצירופי תיבות מתחילת "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א) עד לשמונה הפסוקים האחרונים של התורה, כי בעת הזאת כל המעשים כבר נתהוו להם. ואילו שמונה הפסוקים האחרונים בתורה שמתחילים באותיות "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָ"ה" (דברים לד, ה) עד לאותיות האחרונות שבתורה "לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים לד, יב) עדיין לא הצטרפו אז לתיבות, כי משה היה חי. וכיון שהיה צורך שגם את התיבות האחרונות יכתוב משה היות שהתורה היתה צריכה להיות שלימה שנאמר "לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָ"ה אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד" (דברים לא, כו) וכן משום שהתורה נקראת על שמו של משה שנאמר "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי" (מלאכי ג, כב), לכן ה' יתברך היה אומר למשה לפני מותו את האותיות שנשארו לכתוב כפי שהן מעורבבות בלי צירוף לתיבות, ומשה היה כותבם. וזה כוונת רבותינו שמשה כתבם ב'דמע' (ראה גמ' בבא בתרא דף טו ע"א) שהוא כמו 'מדומע' בלשון רבותינו שהכוונה ל'תערובת' (ראה רמב"ם משנה דמאי א, ג ד"ה והמדומע). וכשמת משה מיד הם הצטרפו לתיבות, ונמצא כי משה כתב בשלימות את כל התורה ('פתגמין קדישין לר' יהודה ליבוש דף ב ע"ב ד"ה 'וימת שם משה' מדבריו של הבעש"ט הקדוש).

שמותיו הקדושים של הקב"ה רמוזים בצירופים שונים של תיבות התורה

כל התורה בנויה משמותיו של הקב"ה (זוהר פרשת משפטים דף קכד ע"א ד"ה דתנינן אורייתא, פתיחת הרמב"ן לפירושו על תורה ד"ה 'עוד יש בידנו' היא קבלת אמת שבידנו, 'רזיאל המלאך' דף כא ע"א טור א, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק לג דף פא סוף ע"א ד"ה 'ולעורר לב הלומדים' בשם הראב"ד בפירוש ספר היצירה, 'מצודת דוד' על טעמי המצוות להרדב"ז מצוה פב ד"ה לכתוב כל אחד, 'כסא רחמים' להחיד"א על מסכת סופרים פרק שני הלכה א ד"ה דרש, 'נפש החיים' לר' חיים מוואלוזי'ן שער ד' פרק יט, 'שערי ארוכה' לר' יעקב אבוחצירא אות ש דף ע ע"ב ד"ה 'אמרות ה' אמרות טהורות'), וזה מתחילתה ועד סופה ('אגדת אליהו' למחבר 'שבט מוסר' על גמ' ירושלמי מסכת ברכות פרק ד הלכה א אות י"ו ד"ה עי"ל דבא לומר בעל המאמר) בצירופים ('מעשה רוקח' לר' אלעזר רוקח על מסכת שבועות דף צ ע"ב ד"ה ובזה אפשר, 'ברכת שמואל' פרשת יתרו דף לט ע"ב ד"ת וש"ת ארח שישלם) ורִקוּמים שונים ('ברכת שמואל' לר' אהרן שמואל קאיידנובר אביו של מחבר 'קב הישר' פרשת יתרו דף לט ע"ב ד"ת וש"ת ארח שישלם), על ידי התיבות שמתחלקות חלוקות נוספות, כך שנוצרים (פתיחת הרמב"ן לפירושו בתורה ד"ה עוד יש בידנו) עד לאין סוף ('ברכת שמואל' פרשת יתרו דף לט ע"ב ד"ת וש"ת ארח שישלם) צירופים (פתיחת הרמב"ן לפירושו בתורה ד"ה עוד יש בידנו, הקדמת המחבר לספר 'מעשה רוקח' על המשניות לר' אלעזר רוקח), והכל סודות נפלאים (עפ"י 'בגדי השרד' על הגדה לר' יעקב אבוחצירא על תיבות 'כמה מעלות טובות למקום עלינו' דף לה ע"ב ד"ה אי נמי י"ל). מכוח זה גם אין קץ וסוף לתורה, ואף שאמר דוד המלך על ענייני העולם הזה "לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ" (תהלים קיט, צו), אינו כן בתורה הקדושה כי רחבה היא ואין לה קץ וסוף ('ברכת שמואל' לאביו של מחבר 'קב הישר' פרשת יתרו דף לט ע"ב ד"ה וש"ת ארח שישלם).

לכן ישנן הלכות שהפסוקים המורים עליהן בתורה הם מועטים (ראה גמ' חגיגה דף י ע"א) ויש הלכות שהפסוקים המורים עליהן הם מרובים (ראה גמ' חגיגה דף יא ע"א) ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה פב ד"ה ועל דרך הסוד), ויש גופי תורה הנלמדים מִיִּתּוּר של אות אחת בתורה ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה תעג ד"ה אבל מה יעשה הרב) ויש כאלה שאין להם פסוקים כלל ולומדים אותם מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן – וכל החלוקה הזאת תלויה בסוד שמותיו של הקב"ה ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה פב ד"ה ועל דרך הסוד) שלפעמים לפי סוד השם ההוא היה צריך הכתוב לקצר או להאריך או לשנות מכוונת פשטי הכתוב ('מצודת דוד' מצוה תעג ד"ה אבל מה יעשה הרב). וכל התורה היא כמה משמותיו יתברך כאשר בייחוד ובפרטות הוא שם יהו"ה ברוך הוא ('נפש כל חי' מערכת ת דף נה ע"א אות נח ד"ה תורה מ"ש רז"ל), כך שהתורה היא עצמותו ממש ('מחשף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת יתרו דף לב ע"א ד"ה אי נמי אפשר לומר דידוע). ומחמת שמו הגדול ברוך הוא יש מצוה לכל אחד ואחד מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו, וגם לנהוג עם הספר תורה בקדושה ובטהרה ובכבוד ('מאה שערים' המיוחס לרקנאטי על טעמי המצוות שער שנים עשר ד"ה ועל דרך האמת) (להרחבה על ההנהגה עם ספר התורה ראה מאמרינו לפרשת נצבים וילך – 'גדולתו של ספר התורה'). ואף הותר להשתחוות לפני הספר תורה כפי שנרמז בפסוק "יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָ"י וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ" (מזמור פו, ט) ('החיים יודוך' על התהלים לר' חיים פאלאג'י מזמור פו דף קז ע"א ד"ה 'יבואו וישתחוו לפניך' והוסיף שם שמכל מקום יזהר רק להשתחוות אך לא לכרוע).

התורה קדמה לעולם והיא שמו של הקב"ה כך שאין בה הפסק וצירוף גשמי, כי כל הפסוקים קדושים ובתוכם הויה ברוך הוא, ואין לפסוק אחד כוח יותר מפסוק אחר. עד שאמרו רבותינו כי הפסוק "וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת עֲמָלֵק אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו" (בראשית לו, יב) קדושתו כקדושת הפסוק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָ"ה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָ"ה אֶחָד" (דברים ו, ד) שכולם בשם ה' יִכּוֹנוּ ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק לג דף פב ע"א ד"ה 'ולעורר לב' בשם הראב"ד בפירוש ספר היצירה). ורמז לדבר בפסוק "תּוֹרַת יְהֹוָ"ה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְהֹוָ"ה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי" (תהלים יט, ח). שראשי תיבות "תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת" יוצא התיבה 'תמנע' לפי סדר, כדי ללמד שאל ידמה האדם בעיניו שפסוק זה מיותר בתורה שהרי מה לנו תועלת לספר בנשיו של עשו?! אלא שכל התורה שמותיו של הקב"ה וכל אות בתורה יש בה סודות ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק לג דף פב ע"ב ד"ה 'פוק חזי' בשם גורי האר"י ז"ל). מטעם זה גם התורה לא תשתנה בשום זמן, כי כולה שמותיו של הקב"ה והיא מתקיימת כפי ששמו קיים לעד ולעולם ('תורה וחיים' לר' חיים פאלאג'י מערכת הק' אות עד ד"ה כי עפ"י הדברים. וראה 'גנזי המלך' לר' יעקב אבוחצירא תיקון התשובה אות ע לשון דומה לזה).

כל התורה היא שמו של הקב"ה ממש (זוהר פרשת יתרו דף צ ע"ב ד"ה תאני ר' אלעזר), ולכן אמרו רבותינו שיש שבעים פנים לתורה כנגד שבעים שמותיו של הקב"ה (ראה פירוט שמותיו ב'בעל הטורים' במדבר יא, טז ד"ה אספה לי שבעים איש) ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן פרשת בראשית דף ח ע"ב טור א ד"ה או יאמר לפי שהתורה), וכן מטעם זה אמרו רבותינו שקודשא בריך הוא ואורייתא חד הוא (ראה זוהר פרשת יתרו דף צ ע"ב בשם ר' יוסי) כלומר שהקב"ה והתורה הם אחד ('שיח יצחק' לר' אליהו מני דף עה ע"א ד"ה ושם ה' נקרא עליך). וכעין זה דרשו רבותינו על שם קדוש הנקרא 'ע"ב' המורכב משבעים ושנים שמות קודש שהוא יוצא מצירוף שלושת הפסוקים "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם: וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה: וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ יְהֹוָ"ה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה" (שמות יד, יט-כא) (פתיחת הרמב"ן לפירושו בתורה ד"ה עוד יש בידנו), כגון צירוף אות ראשונה של פסוק ראשון ואות אחרונה של פסוק שני ואות ראשונה של פסוק אחרון אשר יוצר שם קדוש 'וה"ו'. וכן הם בשאר האותיות שבשלושת הפסוקים הללו, כאשר כל שם קדוש מורכב משלוש אותיות (ראה רש"י ד"ה 'אני והו' במסכת סוכה דף מה ע"א).

לא משנים מאומה בכתיבת ספר תורה לפי שהכל הוא שמותיו הקדושים

וכיון שכל התורה היא שמותיו של הקב"ה התלויים בשלשלת הקדושה, לכן אין להוסיף על התורה ואין לגרוע ממנה. ומחמת כן גם אם אדם עשה את הכתיב המלא חסר או את הכתיב החסר מלא הרי הספר תורה פסול ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה פב ד"ה ועל דרך הסוד). וזה הטעם שכל האומר שיש אפילו אות אחת בתורה שהיא יתרה או חסרה, אין לו חלק בעולם הבא – כי שינה משמותיו יתברך ונתן בהם חסרון או תוספת כאילו הם חסרים חלילה ('מצודת דוד' מצוה תקעב). וכל שכן אם ספר התורה עצמו נעשה בפועל חסר או יתר אפילו אות אחת, הרי שכל הספר פסול כי החסיר חלילה בשם ה' (זוהר פרשת משפטים דף קכד ע"א ד"ה דתנינן, פתיחת הרמב"ן לפירושו בתורה ד"ה עוד יש בידנו) ושינה מצורת השם הגדול שכל התורה נמשכת ממנו ('מאה שערים' על טעמי המצוות המיוחס לרקנאטי שער שנים עשר ד"ה ועל דרך).

וזאת הסיבה שאין כותבים את התורה פרשיות פרשיות בנפרד (ראה רמב"ם ספר המצות מצות עשה מצוה יח) לפי שהכל קשר אחד וייחוּד אחד, ומי יודע אולי שֵׁם משמותיו הקדושים יוצא בסוף הפרשה עם תחילת הפרשה הסמוכה לה, ונמצא שכאשר הוא כותב פרשיות בנפרד הוא מחלק את השם לחצאים ומפריד מקצתו ומחריב את העולם. ומטעם זה גם אין כותבים ספר אחד מחמישה חלקי ספר התורה בפני עצמו ואם כתב אין בו קדושת ספר תורה ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה פב ד"ה ועל דרך הסוד). וזו הסיבה שאות ו' של התיבה "גָּחוֹן" בפסוק "כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע עַד כָּל מַרְבֵּה רַגְלַיִם לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם" (ויקרא יא, מב) היא חצי התורה באותיות (ראה גמ' קידושין דף ל ע"א) לרמוז שכל האותיות בתורה הם שמותיו הקדושים, ואין מקום כלל לכוח הטומאה להפסיק בה אלא רק בתיבה "גָּחוֹן" שהיא השייכת ל'נחש' שממנו באים כוחות הטומאה ('תולדות שמשון' על פרקי אבות לר' שמשון נחמני מחבר 'זרע שמשון' פרק שלישי משנה א ד"ה וא"ו דגחון, 'ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת בראשית ד"ה אותיות התורה).

לכן גם אין 'עיקר' ו'טפל' בתורה לפי שכל אות ואות שבה הוא עיקר בעצמו, שהרי הכל שמותיו של הקב"ה ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה קז ד"ה 'ועוד דע כי כנסת' ובמצוה קט ד"ה 'שלא לעשות בו'). ועל כך נאמר "כִּי הִגְדַּלְתָּ עַל כָּל שִׁמְךָ אִמְרָתֶךָ" (תהלים קלח, ב) כלומר שהגדוּלה שעולה על כולם היא "עַל כָּל שִׁמְךָ אִמְרָתֶךָ" ששמך הקדוש הוא התורה הנקראת "אִמְרָתֶךָ" מלשון 'אמת', כיון שכל התורה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק 'זקן אהרן' לר' אהרן הכהן מראגוזה על תהלים מזמור קלח). ונרמז הימצאות שמותיו של ה' בתורה גם בפסוק "כִּי שֵׁם יְהֹוָ"ה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ" (דברים לב, ג), "כִּי שֵׁם יְהֹוָ"ה אֶקְרָא" – שכאשר קוראים בתורה אזי אומרים את שמות ה' ברוך הוא ('כסא רחמים' להחיד"א על מסכת סופרים פרק ב הלכה א ד"ה דרש). והרי כך היתה התורה כתובה לפניו יתברך במרומים, דרך שמותיו הקדושים בלא פיסוק תיבות ניקוד וטעמים, וקריאתה היתה קריאה רוחנית ('מצודת דוד' מצוה תעג ד"ה אבל מה יעשה הרב). ועל זה היתה טענת המלאכים שלא רצו לתת את התורה למשה רבינו, שכל שאלתם היתה על 'תורה שבכתב' אשר כולה שמותיו של הקב"ה ובה סודות התורה (ראה גמ' שבת דף פח ע"ב) בשם ר' יהושע בן לוי) ('אבות הראש' לר' רחמים יצחק פאלאג'י על מסכת אבות דרבי נתן פרק א דף י' בספר ד"ה אי נמי י"ל).

כל התורה היא רק צירופי שמות הקדושים, ואפילו שמות 'הקליפות' הם בצירוף אחר עולים שמות הקדושים, כמו שם פרעה ('פתגמין קדישין' דף טז ע"א טור ב ד"ה 'ובבואה לפני המלך' מר' אהרן מזיטאמיר בדפוס ווארשא שנת תרמ"ו) שבחילוף אותיות הוא שם קדוש. וזה מוכרח, כי התורה קדמה לעולם אלפיים שנה קודם שנברא ועוד לא היה פרעה ולא מצרים, ואי אפשר לומר ששם פרעה הוא בסתם, שהרי מקודם לא היה פרעה. אלא בוודאי יש בו צירוף שם קדוש ('תולדות אהרן' לר' אהרן מזיטאמיר פרשת ויגש דף כד ע"א טור א ד"ה והיה בתבואות ונתתם). ושמות הקודש הללו זה מה שמחייה את 'הקליפות' ו'החיצונים', שלא היו חיים וקיימים בעולם אפילו רגע אחד, כי אין להם חיות מצד עצמם כלום, ורק מחמת ששמותיהם הכתובים בתורה הקדושה שיש בהם צירוף שם קדוש. וכן הם שמות בלק ובלעם וכדומה. ולעתיד לבוא כאשר הקב"ה ייקח מהם את צירופי שמותיו הקדושים, אזי מיד הם יכלו ויאבדו ומהרה יכרתו ('פתגמין קדישין' דף טז ע"א טור ב ד"ה 'ובבואה לפני המלך' מר' אהרן מזיטאמיר). וזה הטעם שהתורה נקראת 'ספר תורה' כי 'ספר' זה בגמטריא 'שֵׁם' לומר שכל התורה היא רק שמות הקדושים בצירופים הקדושים ('פתגמין קדישין' דף טז ע"א טור ב' מר' אהרן מזיטאמיר ד"ה 'ובבואה לפני המלך' בשם האר"י ז"ל).

התורה מחולקת למצוות ודינים אך עדיין כוללת את השמות הקדושים

משה רבינו זכה להשיג את השמות הקדושים שבתורה כאשר הוא עלה להר סיני. לכן הוא היה צריך להיות אז כאחד המלאכים ללא אוכל וללא שתיה, על מנת שיוכל להשיג לא רק את פשט התורה אלא גם את סודותיה בשמות הקדושים של ה' יתברך כפי שמשיגים המלאכים ('בית אלקים' להמבי"ט שער היסודות פרק יב ד"ה הטעם השלישי). וכשמשה רבינו קיבל את התורה הוא קיבל אותה מחולקת לפי תיבות ומצוות, אך נמסר לו בעל פה את דרך קריאת שמות הקודש הנמצאים בה (פתיחת הרמב"ן על התורה ד"ה ונראה שהתורה), כפי שהיתה ידועה למלאכים בעליונים ('אגרת הטיול' לאחיו של המהר"ל מפראג אות ק) וכפי שהיתה נדרשת על ידיהם בשמים – להבדיל משאר הדברים שבתורה אשר היה נסתם מעיניהם של המלאכים (עפ"י 'אגרת הטיול' לאחיו של המהר"ל מפראג אות ק).

התורה ניתנה ללא ניקוד או טעמים, על מנת שמי שמשיג יוכל לקוראה גם על דרך שמות הקודש, כפי שהיתה ידועה בין המלאכים (שו"ת הרדב"ז חלק ג' סימן אלף סח, 'מצודת דוד' על טעמי המצוות להרדב"ז מצוה קיז, ספר 'הציוני' לר' מנחם ציוני בראשית דף ו' מיד אחרי ד"ה 'תמצא אות זה'), ורק בעל פה נמסרו הנקודות והטעמים למשה רבינו (שו"ת הרדב"ז חלק ג' סימן אלף סח), כפי שהם נקראים היום בעת קריאת התורה על פי המקובל מפי משה רבינו בסיני ('חיי אברהם' על טעמי המצוות לר' אברהם כלפון הלכות ספר תורה מצוה קכא). וכאשר משה רבינו רצה להוריד את התורה, טענו המלאכים שלא שייך לתת את התורה הקדושה לילוד אשה ולהורידה לארץ, ורק לאדם הראשון שהיה יציר כפיו של האלוקים וישב בגן עדן בין המלאכים היה ראוי לתת את התורה ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו חלק שני מאמר 'למעלת התורה' ד"ה והנה מלאכי) שדווקא הוא היה יכול ללמוד את התורה ברוחניותה (עפ"י 'שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל על פרקי אבות פרק ו ד"ה ועם זה) כפי שהיתה ידועה להם לפי שמות הקודש ('מצודת דוד' להרדב"ז על טעמי המצוות מצוה תעג ד"ה אבל).

המלאכים התקנאו במשה רבינו על כך שביקש להוריד את התורה ('אגרת הטיול' לאחיו של המהר"ל מפראג אות ק), וטעותם נבעה מכך שהם הכירו את הקריאה בתורה דווקא לפי שמות הקודש ולא את הקריאה לפי המצוות והדינים כפי שקיבל משה רבינו בחלוקת התיבות והפסוקים (שו"ת הרדב"ז חלק ג' סימן אלף סח, 'בית אלקים' להמבי"ט שער היסודות פרק יב ד"ה הטעם השלישי, 'אגרת הטיול' אות ק). ועל כך השיב ה' למלאכים כי יש לתורה גם קריאה גשמית ולא רק רוחנית ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה תעג ד"ה אבל). ואכן כשמשה רבינו הוריד אותה לארץ היא כבר היתה מחולקת בתיבות למצוות ודינים, ולא לפי קריאת השמות הקדושים. לכן גם משה רבינו הוכיח את המלאכים שהתורה הזאת לא שייכת להם אלא לבני אדם, והודו לו אז המלאכים (שו"ת הרדב"ז חלק ג' סימן אלף סח, 'בית אלקים' שער היסודות פרק יב ד"ה הטעם השלישי). אמנם אף שהתורה השתלשלה וירדה ממדרגתה העליונה, עם כל זאת עדיין היא עומדת בקדושתה הראשונה, כמו שהיא במקור שורשה ('נפש החיים' לר' חיים מוולזו'ין שער ד פרק כז).

ומחמת קדושה זו של ספר התורה אסור לאחוז בקלף של ספר התורה בזמן קריאתה (ראה גמ' מגילה דף לב ע"א) וגם אסור לטלטלה ממקום למקום ואפילו מבית כנסת לבית כנסת (ראה זוהר פרשת אחרי מות דף עא ע"ב ד"ה אמר רבי אלעזר) אם לא בדרך הלכתית מותרת (ראה שו"ע או"ח סימן קלה, יד בחונים עליו וברמ"א שם) והכל משום שבקדושה הראשונה היא עומדת ('נפש החיים' לר' חיים מוולוז'ין שער ד פרק כז). וכן יש לכתוב את התורה בִּדְיוֹ שחור על גבי קלף על מנת לקיים את הבחינה של התורה כפי שהיתה אז "אש שחורה על גבי אש לבנה" שהרי התורה לא השתנתה מכפי שהיתה בתחילת הבריאה שנאמר "כִּי אֲנִי יְהֹוָ"ה לֹא שָׁנִיתִי" (מלאכי ג, ו). ואם משנים בזה הספר תורה פסול ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה פב ד"ה וצריך שיהי' וד"ה ועל דרך הסוד). וגם כיום קדושת 'אור התורה' הוא מפורש ונגלה ומאיר בקדושת אור העליון כמו שהוא במקור, רק שהעיניים של בני האדם 'סתומות' מלראות ('נפש החיים' שער ד פרק כז).

לולא חטא העגל היו ישראל מקבלים את התורה כפי שהיתה בעליונים

עשרת הדורות הראשונים שהיו מאדם הראשון עד ימיו של נח, לא היו יכולים לקבל את התורה מחמת שהיו קרובים לחטא אדם הראשון ולזוהמת הנחש שהוטלה בו ונעשו גשמיים ועבים, ולא היה בהם וב'אור' נשמתם יכולת לקבל את אור התורה של צירופי התיבות לידי מעשה המצוות. לכן הם הצטוו רק מצוה אחת – פרו ורבו, ודי להם בזה. ואחר כך עשרה דורות שהיו מנח עד אברהם אבינו, התרחקו מעט יותר מחטא אדם הראשון וגם גדל מעט אור נשמתם והתלבן מעט מחומריותו ועוביו, לכן הצטוו בדורות הללו כבר ב'שבע מצוות בני נח', מחמת שהיה ביכולתם לקבל מעט את אור התורה אך יותר מזה כבר לא יכלו לסבול ('עירין קדישין' ליקוטים לר' ישראל מרוזי'ן פרשת האזינו באופן שלישי דף לט ע"א ד"ה 'ולכן תמצא' מהדורת וורשא).

ומדורו של אברהם אבינו עד ימי משה רבינו עברו עוד ששה דורות שבהם חיו יצחק, יעקב, לוי קהת ועמרם ('חיי אברהם' לר' אברהם כלפון על טעמי המצוות בחלק 'טעמים נפרדים' מצוה קכא דף סד) והדורות כבר התרחקו ריחוק רב מחטא אדם הראשון, התלבנו והזדככו באבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, והזדככה חומריותם ועובי גופם ('עירין קדישין' ליקוטים לר' ישראל מרוזי'ן פרשת האזינו באופן שלישי דף לט ע"א ד"ה 'ולכן תמצא' מהדורת וורשא). ואף שעבר אחר כך גם דורם של לוי קהת ועמרם, עדיין לא נתקן החטא לגמרי בימיהם כי הם היו בתוך 'הקליפה' שהיתה במצרים. אמנם כאשר פסקה זוהמתן של ישראל ('חיי אברהם' על טעמי המצוות בחלק 'טעמים נפרדים' מצוה קכא דף סד) היא זוהמת הנחש הקדמון, בעת שעמדו כל ישראל תחת הר סיני בעת קבלת התורה (ראה גמ' שבת דף קמו ע"א) ('חיי אברהם' על טעמי המצוות בחלק 'טעמים נפרדים' מצוה קכא דף סד, 'עירין קדישין' ליקוטים פרשת האזינו באופן שלישי דף לט ע"א ד"ה 'ולכן תמצא' מהדורת וורשא), אז גדל הכוח בידם לקבל את אור התורה על צירופי התיבות של מצוות עשה ולא תעשה ('עירין קדישין' ליקוטים פרשת האזינו באופן שלישי דף לט ע"א ד"ה 'ולכן תמצא' מהדורת וורשא).

התורה ניתנה לישראל דווקא בדורו של משה רבינו ('חיי אברהם' על טעמי המצוות לר' אברהם כלפון בחלק 'טעמים נפרדים' מצוה קכא דף סד), כי מאדם הראשון עד משה רבינו עברו בסך הכל עשרים וששה דורות כגמטריא שם הוי"ה, ואז נתקנו כבר כל 'הקליפות' ('חיי אברהם' על טעמי המצוות בחלק 'טעמים מפרדים מצוה קכא דף סד), והיתה התורה יכולה להינתן על ידי משה רבינו שהיה גמר תיקון חטא אדם הראשון ('סמיכת חכמים' לרב נפתלי כץ דף ח ע"א טור א ד"ה 'ואחר כלאים' בשם המפרשים). וכאשר עמדו ישראל למרגלות הר סיני פסקה 'זוהמתם' והם חזרו להיות בדרגה של אדם הראשון לפני החטא, והיו צריכים לקבל את התורה כמו שהיא למעלה ברוחניותה – וכפי שקיבלה אדם הראשון בגן עדן. רק בעוונות הרבים עשו את חטא העגל וחטאו בדומה לאדם הראשון, וכבר לא היו ראויים לאותה התורה, ויכלו לקבלה רק בגשמיותה כאשר היא כוללת ענייני טומאה וטהרה ושאר ענייני העולם הזה ('שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל על פרקי אבות פרק ו, א ד"ה ועם זה) הנצרכים גם לתיקון האדם ומעשיו לאחר החטא.

הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם לכן העוסק בה מקיים את העולם

לאחר בריאת העולם לא היה העולם יכול להמשיך לעמוד, לפי שהוא היה צריך שיעסקו בתורה על מנת להמשיך את קיומו (זוהר פרשת תרומה דף קסא ע"א-ע"ב ד"ה כיון דאתברי עלמא). כי מהתורה יוצאות הנהגות העליונים והתחתונים ובה הם מתקיימים שנאמר "יְהֹוָ"ה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה" (משלי ג, יט), "בְּחָכְמָה" – היא חכמת התורה (זוהר פרשת ויגש דף רז ע"א ד"ה פתח ואמר). ומי שמסתכל בתורה ועוסק בה, הרי הוא מקיים את העולם, שכשם שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם כך גם האדם המסתכל בתורה הרי הוא מקיים את העולם, שממנה נמשך שפע לעולם (זוהר פרשת תרומה דף קסא ע"ב ד"ה כיון דאתברי עלמא) והיא חיוּתם של כל הנבראים הגשמיים והרוחניים ('משך חכמה' לר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק פרשת ויחי ד"ה זוהר הקדוש בפרשתנו) וחיוּתם וקיוּמם של העולמות כולם ('נפש החיים' שער א' פרק טז). ומטעם זה התורה גם לא תשתנה, שהרי התורה היא עיקר ויסוד המקיים את העולם וכנגד מה שהיא עומדת לעד כך גם סדרי בראשית קיימים לעולם ולא נופלים תחתם ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראמסדק על המועדים לשבועות ד"ה והגבלת את העם סביב).

לכן התנה הקב"ה עם כל 'מעשה בראשית' ואמר להם "אם ישראל מקבלים את התורה שיש בה חמשה ספרים מוטב, ואם לאו הריני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו!". וכן משום כך דווקא היום האחרון לבריאה שהוא יום השישי בשבוע וגם יום השישי לבריאה נכתב עם אות ה' יתרה שנאמר "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי" (בראשית א, לא) לפי שאות 'ה' היא בגמטריא חמש, ובזה נרמז על התנאי עם הבריאה לקבלת חמשה ספרי התורה על ידי ישראל ('מדרש תנחומא' תחילת פרשת בראשית אות א). ונוספה האות הזאת דווקא בתיבה "הַשִּׁשִּׁי" לרמוז שכל מעשי בראשית תלויים ועומדים על יום השישי בסיון שהוא יום מתן תורה ('תפארת שלמה' על המועדים לשבועות ד"ה והגבלת את העם סביב).

לכן מיד לאחר שברא ה' יתברך את אדם הראשון, הוא כבר נתן לו לעסוק בתורה הקדושה בגן עדן (עפ"י 'תנא דבי אליהו' אליהו רבא פרק א' אות א' ד"ה ויגרש את האדם. ראה 'ספרי' פרשת עקב פרק מא) ובשבילו התקיים אז העולם (זוהר פרשת תרומה דף קסא תחילת ע"ב ד"ה כיון דאתברי עלמא). וזה מה שנאמר "וַיִּקַּח יְהֹוָ"ה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב, טו), "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" – אין הכוונה לעבוד במלאכת האדמה כגון חרישה ועדירה שהרי הכל היה מוכן בגן עדן, ואין הכוונה אף השקיית הגן שהרי היה נהר שמושך ויוצא מעדן, אלא הכוונה לעסוק בדברי תורה ולשמור את התורה ('פרקי דרבי אליעזר' תחילת פרק יב). ואדם הראשון זכה אז לדעת את שורש נשמת האותיות וכוח רוחניותם בשורשם העליון שהוא בחינת צירופי האותיות לתיבות ('נפש החיים' שער ד' פרק כח ד"ה ואדם הראשון). והתורה אז היתה רוחנית כשם שגופו של אדם הראשון היה זך וגבוה. אך אחרי שאדם הראשון חטא השתנה גופו לגשמי, וכך גם התורה השתנתה וכבר לא היתה באותה רוחניות כפי שניתנה לו בתחילה (עפ"י 'שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל על פרקי אבות פרק ו פסוק א ד"ה אבל אמיתות).

התורה הקדושה היא שמותיו של הקב"ה לכן העוסק בה נדבק בו יתברך

התורה היא יסוד בניין העולם ובלעדיה העולם יהיה חרב ויתבטל ('מדרש אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת בראשית ד"ה 'מאמר בראשית שלא נברא') כי אם יהיה העולם פנוי אפילו רק רגע אחד מעסק והתבוננות בתורה הקדושה, הרי שיחזרו כל העולמות לתוהו ובוהו ('נפש החיים' שער א' פרק טז). לכן הפורשׁ מהתורה הרי הוא כפורשׁ מן החיים ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו ח"א פרק כד). ואשרי אלו המשתדלים ועסוקים בתורה יומם ולילה ומקיימים את ציווי ה' "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א, ח) ('מדרש תנחומא' תחילת פרשת בראשית אות א), שבתורה ה' הסתכל וברא את העולם (זוהר פרשת תרומה דף קסא ע"א ד"ה כיון דאתברי עלמא) ובזכות לימוד תורתם העולם ממשיך לעמוד ולהתקיים ('מדרש תלפיות' ענף חכמה ד"ה מעלת החכמה). ועוד מתקלס שמו של הקב"ה תמיד לפי שכל התורה היא שמותיו של הקב"ה, וכפי שנרמז בפסוק "וּלְשׁוֹנִי תֶּהְגֶּה צִדְקֶךָ כָּל הַיּוֹם תְּהִלָּתֶךָ" (תהלים לה, כח), כלומר על ידי שהוֹגים ב"צִדְקֶךָ" שהיא התורה, אז נמצא "כָּל הַיּוֹם תְּהִלָּתֶךָ" שאדם מהלל את ה' בשמותיו הקדושים ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש ל שבת כלה ד"ה והוא שאמר).

וכיון שכל התורה כולה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא, לכן הלומד תורה לשמה הרי הוא כביכול נדבק על ידי לימודו בעצם כבודו יתברך שמו ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חודש תשרי מאמר ד סוף דרוש יד ד"ה והנה כל התורה כולה) וכן נעשה כאשר האדם דבק במשפטי התורה ('עמודי חיים' לר' חיים פאלאג'י עמוד תורה דף יג ע"א ד"ה אמנם עפ"י האמור). וכשאדם שטרח ועמל ועשה מצוות ייצא מן העולם, הוא עתיד להיכנס לגן עדן ויזכה שם לעבוד את ה' כפי שהיתה הכוונה בתחילה עם אדם הראשון קודם החטא – כלומר לעסוק בתורה הרוחנית ('שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל על פרקי אבות פרק ו, א ד"ה אבל אמיתות).  וגם בעולם הזה כאשר יבוא משיח ויימחל עוון אדם הראשון, עתידה להיות שוב התורה המקורית ('מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ענף 'אמן') כפי שהיה ראוי להיות בתחילה ('ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת בראשית ד"ה כשם שנתגשם) כלומר כל אותיות התורה ברצף ללא סידור של תיבות ('מדרש תלפיות' ענף 'אמן') והכל ברוחניות ('ילקוט דוד' פרשת בראשית ד"ה כשם שנתגשם), והיא תיקרא 'תורה חדשה' (ראה 'ילקוט שמעוני' סוף רמז תקלה ד"ה כל אמרת) ('מדרש תלפיות' ענף 'אמן', 'ילקוט דוד' פרשת בראשית ד"ה כשם שנתגשם) ויתגלו אז סודותיה הנעלמים ('מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ענף אמן).

ואין הכוונה שתהיה תורה אחרת חלילה, שהרי התורה שניתנה על ידי משה רבינו עליו השלום היא תורה נצחית לעולם ועד, אלא שאם לא היה חוטא אדם הראשון היו אלו האותיות עצמן של התורה מסתדרות אחר כך בתיבות אחרות, וכך יהיה לעתיד לבוא כשעוון אדם הראשון ימחל שאז יחזרו הדברים לקדמותן, ותהיה התורה עצמה של משה רבינו עליו השלום כמספר אותיותיה אין חסר ואין יתר, רק תהיה מסודרת מתיבות אחרות כפי שהיתה ראויה להיות לכתחילה. וכבר כיום 'התורה החדשה' שעתידה להיות, נדרשת על ידי הקב"ה למעלה בין העליונים. ובאותה השעה שהיא נדרשת יש לצדיקים שם רשוּת לשבת ואילו כל פמליה של מעלה עומדת על רגליה. וזו היא התורה שגם עתידה לינתן על ידי המשיח ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק מ דף קג ע"א ד"ה ופי' הר"ב מדרש תלפיות) במהרה בימינו, אמן.