פרשת בהר – נשמת רבי שמעון בר יוחאי

מנהג ישראל ללכת ביום ל"ג בעומר על קברו של ר' שמעון בר יוחאי ור' אלעזר בנו אשר קבורים בעיר מירון, ושם אוכלים ושותים ושמחים ביום שמחתו של ר' שמעון בר יוחאי. ושנה אחת היה שם ר' אברהם הלוי תלמידו של האר"י ז"ל שבצערו על החורבן היה נוהג לומר בכל יום בברכת 'תשכון' שבתפילת העמידה את נוסח "נַחֵם יְהֹוָ"ה אֱלֹהֵינוּ אֶת אֲבֵלֵי צִיּוֹן", וגם בהיותו שם בל"ג בעומר אמר תפילה זו. ואחרי שגמר את תפילת העמידה אמר לו האר"י ז"ל כי ראה בהקיץ את ר' שמעון בר יוחאי שהיה עומד על קברו, ואמר לו שיוכיח את ר' אברהם הלוי "למה אתה אומר 'נחם' ביום שמחתנו?!" ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי הפסח דרוש יב ד"ה 'ענין מנהג שנהגו' וסיים שם המעשה שבעקבות כך ר' אברהם הלוי נענש שמת לו בן והיה מקבל עליו תנחומים עיי"ש) וכן היה האר"י ז"ל נוהג לשמוח ביום ל"ג בעומר במקום קברו של ר' שמעון בר יוחאי ('תוקפו של נס' לר' חביב חיים דוד סתהון דף לו ע"א ד"ה 'הדרן לדמעיקרא' מ'ספר הדורות').

ויש להבין, מדוע דווקא ר' שמעון בר יוחאי עליו השלום זכה שכל ישראל במשך הדורות שמחים ביום ההילולא שלו הוא יום ל"ג בעומר?

ר' שמעון בר יוחאי היה ניצוץ מנשמתו הגדולה של משה רבינו

ר' שמעון בר יוחאי היה ניצוץ מנשמת משה רבינו ('לקוטי הש"ס' לגורי האר"י ז"ל על מסכת שבת ד"ה 'שמעון שגינה' מהאר"י ז"ל, 'עמק המלך' לר' נפתלי הירץ בכרך הקדמת המחבר ד ו ע"ב טור א, 'עמק המלך' שער דיקנא קדישא פרק עשירי דף סב ע"ב טור ב, 'מקדש מלך' לר' שלום בוזאגלו על זוהר בראשית דף ז ע"א ד"ה 'פעלת דא' מהרמ"ז, 'מגלה עמוקות – רנב אופנים' לר' נתן נטע שפירא תחילת אופן ע, בהגהה על הקדמת הזוהר בראשית דף יד ע"ב ד"ה ברעש הורמנותא, 'ברכת טוב' לר' משה נראל הכהן דף ח ע"א טור ב ד"ה לעם תליתאי, 'שלום דוד' לר' דוד כהן מתוניס בחלק ליקוטי התלמיד דף עו ע"א ד"ה עוד אמרתי טעם ששמחים. וראה 'גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות קטז ד"ה רבי פנחס בן יאיר), והכוונה שחלק גדול ממשה רבינו היה בתוך ר' שמעון בר יוחאי ('עוד יוסף חי' למחבר 'בן איש חי' בחלק הדרושים פרשת האזינו ד"ה ועוד אנחנו משכילים) בסוד גלגול הנשמות ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל בחלק ליקוטים ד"ה רב המנונא סבא, 'ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל בחלק ליקוטים ד"ה רשב"י ע"ה, 'וצוה הכהן' לר' אהרן כץ התלמיד המגיד ממעזריטש בחלק 'ליקוטי מילי דאגדתא' ד"ה היום יום ג' ל"ג בעומר מבעל 'הדרת מלך' בשם ר' חיים ויטאל, 'מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן ענף גלגולים אות שי"ן) כך שנשמתו של ר' שמעון בר יוחאי היתה נשמת משה רבינו ('נובלות חכמה' לר' יוסף שלמה מקנדיאה דף קנד ע"ב ד"ה והקיסר, 'אמרי נועם' לר' מדזי'קוב על המועדים לג בעומר דף יט ע"א ד"ה בפסוק, 'דבר המלך' לר' אברהם מבראד שער ה פרק עשירי דף קפב ע"ב טור ב ד"ה יהיה קודש) ודוגמתה ('כוונות האר"י ז"ל' בחלק שבחי האר"י דף כד ע"ב – כה ע"א ד"ה ובדברי הרב).

מטעם זה התלמידים קראו לרבם ר' שמעון בר יוחאי בשם 'בוצינא קדישא' (ראה זוהר פרשת בראשית דף כג ע"א מהשמטות סימן ד ד"ה 'אמר ליה' מרעיא מהימנא, וכן זוהר פרשת ויחי דף רלה ע"ב ד"ה רבי יוסי, וכן זוהר פרשת משפטים דף קיד ע"א ד"ה 'פקודא בתר דא' מרעיא מהימנא, וכן 'תיקוני הזוהר' הקדמת תיקוני הזוהר דף יב ע"א ד"ה 'קם סבא חד פתח' וכן הלאה במקומות רבים בזוהר) כשכוונתם כי הוא 'ניצוץ הקדוש' מֵאוֹר שמשו של משה רבינו ('עמק המלך' שער דיקנא קדישא פרק עשירי דף סב ע"ב טור ב, 'מקדש מלך' על זוהר בראשית דף ז ע"א ד"ה 'פעלת דא' מהרמ"ז) שנשמתו היתה קדושה מקודש הקודשים ('עמק המלך' שער אבא ואמא פרק מו דף עט ע"א טור ב). ולכן רשב"י נקרא גם בשם 'בוצינא דנהורא' (ראה 'זוהר חדש' מגילת רות ד"ה ויאמר הגואל לבעז) על שהוא היה מ'אור השמש' של משה רבינו עליו השלום ('עמק המלך' שער רישא דזעיר אנפין פרק יא דף קל טור ב). וזה גם הסיבה שר' שמעון בר יוחאי נקרא בזוהר בשם 'שבת' (ראה זוהר פרשת במדבר דף קמד ע"ב ד"ה תאנא מההוא יומא) כנגד משה רבינו גלגול נשמתו, שנתן לישראל את השבת קודם מתן תורה ('וצוה הכהן' לר' אהרן כץ תלמידו של המגיד ממעזריטש בחלק 'ליקוטי מילי דאגדתא' ד"ה 'היום יום ג' ל"ג בעומר' מכתבי האר"י ז"ל) ועל שמשה בעצמו נקרא בשם 'שבת' (ראה 'זוהר חדש' פרשת יתרו ד"ה ויום שבת איהו משה רבינו).

ר' שמעון בר יוחאי ראה שלא היה בעולם דור עליון כדור המדבר וגם לא יהיה עד שיבוא מלך המשיח (ראה זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"ב ד"ה אמרו דא), וזכה לראות זאת כי הוא עצמו היה ניצוץ נשמתו של משה רבינו שהנהיג את אותו הדור. אמנם דורו של רשב"י כן היה 'דור דעה' כמו דור המדבר, לכן הזוהר פותח דבריו בתיבה 'בריש' (ראה זוהר פרשת בראשית דף טו ע"א אחרי הקדמת הזוהר) שהוא ראשי תיבות 'רבי שמעון בר יוחאי' (הגהה על הקדמת הזוהר פרשת בראשית דף יד ע"ב). ניצוץ משה רבינו שבתוך רשב"י הביא אותו גם למדת הענוה, שהרי משה רבינו היה האדם הֶעָנָו ביותר על פני האדמה כפי שנאמר "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר יב, ג), וכך ר' שמעון בר יוחאי היה קורא לתלמידיו כאילו היו חבריו בשעה שזירז אותם, כפי שאמר "אִזְדְּרָזוּ חַבְרִין קַדִּישִׁין" (ראה זוהר פרשת נשא דף קלב ע"ב ד"ה ועוד דאנא) שפירושו 'הזדרזו חברים קדושים'. והכל מכוח רוב ענוותנותו שהיה בו מחמת ניצוץ משה רבינו, ומגודל האהבה ואחוה שהיה ביניהם ('עמק המלך' לר' נפתלי הרץ בכרך שער דיקנא קדישא פרק עשירי דף סב ע"ב טור ב). 

חלק זה של משה רבינו שהיה מגולגל בר' שמעון בר יוחאי הוא זה שאמר "ראיתי בני עלייה והן מועטין אם אלף הם – אני ובני מהם, אם מאה הם – אני ובני מהם, אם שנים הם – אני ובני" (ראה גמ' סנהדרין דף צז ע"ב בשם רשב"י). וכך הוא גם במה שאמר ר' שמעון בסוף האדרא כאשר פניו היו מאירים כמו השמש "וְעוֹד דַּאֲנָא יְדַעְנָא דְּאַנְפָּאי נְהִירִין וּמֹשֶׁה לָא יָדַע וְלָא אִסְתָּכַּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וּמֹשֶׁה לָא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו" (שמות לד, כט)" (ראה זוהר פרשת נשא דף קלב ע"ב ד"ה אמר רבי שמעון), שפירושו כי רשב"י אמר שהוא יודע שפניו מאירים וזה לעומת משה רבינו שלא ידע כי פניו היו מאירים. וכוונתו כי הגוף של משה רבינו לא ידע אז שהוא מאיר, אך עכשיו שמשה מגולגל בגופו של ר' שמעון בר יוחאי הוא כן יודע שפניו מאירים. ונמצא בזה כי רבי שמעון לא בא לשבח את עצמו בדברים אלו לומר שזכה יותר ממשה רבינו עליו השלום, אלא החלק של משה שבתוכו הוא זה שאמר את אותם הדברים על עצמו ('עוד יוסף חי' לר' יוסף חיים מבגדד מחבר 'בן איש חי' בחלק הדרושים פרשת האזינו ד"ה והנה ברשות קודשא בריך הוא וד"ה והנה בספרי הקטן).

ר' שמעון בר יוחאי ברח מפני הקיסר אל המערה כמו שברח משה רבינו

משה רבינו ברח מפני פרעה אחרי שהרג את המצרי כפי שנאמר "וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר" (שמות ב, טו), כך גם ר' שמעון בר יוחאי ברח מפני הרומאים כשביקשו להרוג אותו אחרי שגינה אותם ואמר שכל מה שעשו שווקים ומרחצאות וגשרים הם עשו לטובת עצמם (ראה גמ' שבת דף לג ע"ב) (הגהה על הקדמת הזוהר בראשית דף יד ע"ב ד"ה ברעש הורמנותא, 'נובלות חכמה' לר' יוסף שלמה מקנדיאה דף קנד ע"ב, 'מדרש תלפיות' ענף גלגולים אות שין, 'וצוה הכהן' בחלק 'ליקוטי מילי דאגדתא' ד"ה 'היום יום ג' ל"ג בעומר' מכתבי האר"י ז"ל). וכשם שמשה רבינו השיג שלימותו כאשר הגיע זמן מה אחרי בריחתו אל הסנה, כך גם רשב"י השיג שלימות אחרי שברח אל המערה בלוד ('לקוטי הש"ס' לגורי האר"י ז"ל על מסכת שבת ד"ה שמעון שגינה יהרג, בהגהה על הקדמת הזוהר בראשית דף יד ע"ב ד"ה ברעש הורמנותא, 'נובלות חכמה' לר' יוסף שלמה מקנדיאה דף קנד ע"ב). וכשם שמשה רבינו הרג את המצרי שנאמר "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שמות י, יב), כך גם ר' שמעון בר יוחאי נתן עיניו ביהודה בן גרים שהיה גלגול המצרי שהרג משה, ועשהו גל של עצמות (ראה גמ' שבת דף לד ע"א) ('נובלות חכמה' דף קנד ע"ב).

ר' שמעון בר יוחאי ברח למערה ושם גילה את סודות התורה וזכה לאור עליון, בדומה למשה רבינו שישב במערה וזכה בה לאור עליון (ראה גמ' מגילה דף יט ע"ב בשם ר' יוחנן) כפי שנאמר עליו "וַיֹּאמֶר יְהֹוָ"ה הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר: וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי: וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" (שמות לג, כא-כג) ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק לז דף צא ע"ב ד"ה והנה ידוע שהמערה. ראה רש"י פסחים דף נד ע"א ד"ה ומערה שעמד בו משה). מערה זו של משה רבינו נבראה בערב שבת בראשית בין השמשות (גמ' פסחים דף נד ע"א, עפ"י 'לבנת הספיר' לר' דוד בנו של ר' יהודה החסיד דף ג טור א), ובה עצמה נטמן גם ר' שמעון בר יוחאי ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק לז דף צא ע"ב ד"ה 'והנה ידוע שהמערה' בשם האר"י ז"ל, 'לבנת הספיר' לר' דוד בנו של ר' יהודה החסיד דף ג טור א) במשך שלש עשרה שנה, עם עץ חרובים ('לבנת הספיר' דף ג טור א. ראה גמ' שבת דף לג ע"ב) שהיה נהפך בכל ערב שבת לעץ תמרים ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק לז דף צא ע"ב ד"ה 'אמנם כל ההוגה' בשם 'מדרש תלפיות' מהרב משה גלאנטי שקיבל איש מפי איש עד רשב"י), והיה עוסק שם בתורה העליונה יחד עם אלעזר בנו ('לבנת הספיר' לר' דוד בנו של ר' יהודה החסיד דף ג טור א).

וזה הטעם שרבותינו טרחו וסידרו בגמרא את המעשה שרשב"י ברח מפני הקיסר והתחבא במערה – כדי שיתבוננו במעשיו הדומים למשה רבינו הרומזים על ניצוץ משה שהיה בו ('נובלות חכמה' לר' יוסף שלמה מקנדיאה דף קנד ע"ב). משה רבינו התחיל בברכה ביום הסתלקותו מהעולם שנאמר "וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ" (דברים לג, א), וכנגדו ביום שבו הסתלק ר' שמעון בר יוחאי, שהיה בחינתו, הוא סיים עם הברכה ואמר את הפסוק "כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם" (תהלים קלג, ג) (ראה זוהר פרשת האזינו דף קצו ע"ב ד"ה 'וכלהו אתיין מריישא' סוף האדרא זוטא) ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי ל"ג בעומר דף קכח ע"ב ד"ה ויומא דהלולא של צדיקים). על שניהם נאמר ביום פטירתם הפסוק "יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם" (ישעיה נז, ב) (עפ"י המדרש 'דברים רבה' יא, ט, וכן זוהר פרשת האזינו דף רצו ע"ב ד"ה 'בתר דנפק' אדרא זוטא) אלא שעל משה רבינו אמרו זאת מלאכי השרת ועַם ישראל שבאותו הדור ('דברים רבה' יא, ט), ואילו על ר' שמעון בר יוחאי אמרה זאת בת קול שיצאה מן השמים (זוהר פרשת האזינו דף רצו ע"ב ד"ה 'בתר דנפק' אדרא זוטא).

התיבות 'ל"ג בעמר' יוצאות בגמטריא 'משה' ('וצוה הכהן' לר' אהרן כץ תלמיד המגיד ממעזריטש בחלק 'ליקוטי מילי דאגדתא' ד"ה היום יום ג' ל"ג בעומר,  'שער יששכר' לר' חיים אלעזר ממונקטש במאמרי ימי החג ליום ד' דסוכות אות ד ד"ה והנה שמעתי בשם) משום שהוא יום פטירת ר' שמעון בר יוחאי שהיה שורש נשמת משה רבינו ('שער יששכר' לר' חיים אלעזר ממונקטש במאמרי ימי החג ליום ד' דסוכות אות ד ד"ה והנה שמעתי בשם. ראה 'פרי עץ חיים' להאר"י ז"ל שער ספירת העומר פרק ז ד"ה בזמן הזה, 'ברכי יוסף' להחיד"א אורח חיים סימן תצג, ד שהביאו כי הוא יום פטירת רשב"י ואכמ"ל), וביום זה עלה לשמי מרומים. ומסתמא שביום ההילולא הזה שבו הסתלק הוא גם נולד, כי הקב"ה ממלא את שנותיהם של הצדיקים מיום אל יום ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חודש אייר מאמר ג ל"ג בעומר אות ב ד"ה ועתה אתה). וגם לעולם ביום השבוע שבו חל ל"ג בעומר אז באותו היום בשבוע יחול אחר כך היום הרביעי בחג הסוכות של האושפיזין משה, ובאותו יום בשבוע גם חל באותה השנה יום ז' באדר שהוא יום פטירת משה רבינו ('שער יששכר' לר' חיים אלעזר ממונקטש במאמרי ימי החג ליום ד' דסוכות אות ד ד"ה והנה שמעתי בשם).

ר' שמעון בר יוחאי השלים את מה שנחסר למשה רבינו עליו השלום

כל אדם צריך לקיים את כל תרי"ג המצוות ואם הוא חסר מהם, אז צריך לבוא שוב בגלגול כדי לקיימם. ודבר זה הוא נכון בכל אדם אפילו הוא צדיק. לכן משה רבינו שלא היה יכול לקיים בפועל מצוות התלויות בארץ כי הוא היה במדבר שזה חוץ לארץ, מוכרח היה שיבוא חלק ממנו באיזה צדיק גדול שבדור, כדי שעל ידו יוכל להשלים את חסרון אותן המצוות. וכך היה עם ר' שמעון בר יוחאי שחלק ממשה רבינו היה בתוכו, ועל ידי שרשב"י היה חי בארץ קיים משה רבינו מצוות התלויות בארץ כפי שהוא התאווה בהיותו בחוץ לארץ. לכן היה לו שמחה גדולה ביום פטירת ר' שמעון בר יוחאי ('עוד יוסף חי' למחבר 'בן איש חי' בחלק הדרושים פרשת האזינו ד"ה והשתא נחזי אנן) וכפי שאמרה אז בת קול משמים "עוּלוּ וְאָתוּ וְאִתְכְּנָשׁוּ לְהִילּוּלָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן" שפירושו "הכנסו בואו והתקבצו לשמחה של רבי שמעון" (זוהר פרשת האזינו דף קצו ע"ב ד"ה 'בתר דנפק' סוף אדרא זוטא). וכן הוא מנהג ישראל ללכת על קבר רשב"י במירון לאכול לשתות ולשמוח שם, וכפי שעשה האר"י ז"ל כשעלה למירון ביום ל"ג בעומר ושהה שם שלושה ימים הוא וכל בני ביתו ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי חג הפסח דרוש יב ד"ה ענין מנהג).

אמנם היפך הוא הנראה בז' באדר יום פטירתו של משה רבינו, אשר בו נאמר "וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם" (דברים לד, ח) ('עוד יוסף חי' בחלק הדרושים פרשת האזינו ד"ה והשתא נחזי אנן). וגם נקבע לדורות שראוי להתענות ביום זה על מיתת משה רבינו (שו"ע או"ח סימן תקפ סוף סעיף ב). וכך נאמר למשה רבינו לפני מותו "כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לב, נב), "כִּי מִנֶּגֶד" – כלומר מרחוק שהוא סוד הגלגול, "תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ" – בהיותך עומד בקרבה, "וְשָׁמָּה" – אותיות 'ומשה', "לֹא תָבוֹא" – כלומר בגוף שיש לך עתה הנקרא 'משה' לא תבוא אל הארץ, אלא רק תבוא אליה ותראה אותה בהיותך מגולגל בגוף אחר. וכן נאמר למשה הפסוק "הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר" (דברים לד, ד), כלומר שבגוף הנקרא משה שהוא אותיות "שָׁמָּה" – "לֹא תַעֲבֹר" בו אל הארץ אשר "הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ" ('עוד יוסף חי' בחלק הדרושים פרשת האזינו ד"ה והנה ידוע).

ר' שמעון בר יוחאי שהיה ניצוץ ממשה רבינו, התעלה ('עמק המלך' שער דיקנא קדישא פרק עשירי דף סב ע"ב טור ב, 'עמק המלך' דיקנא קדישא שער יא תחילת פרק תשיעי ד"ה זה התיקון של אל) לאותה הדרגה שהיה בה משה רבינו כאשר הוא עלה בהר סיני לקבל לוחות שניות, שהיא פחותה מהדרגה הגבוהה שהיה לו בהר סיני בפעם הראשונה שקיבל את הלוחות הראשונות ('שער מאמרי רשב"י' להאר"י ז"ל ביאור האדרא ד"ה שם וז"ל ואנא חמי השתא, 'ספר הגלגולים' בחלק ליקוטים ד"ה רב המנונא סבא, 'כוונות האר"י ז"ל' בחלק שבחי האר"י ז"ל דף כד ע"ב – כה ע"א ד"ה ומדברי הרב, 'עמק המלך' שער דיקנא קדישא פרק עשירי דף סב ע"ב טור ב, 'עמק המלך' דיקנא קדישא שער יא תחילת פרק תשיעי ד"ה זה התיקון של אל). לכן ר' שמעון בר יוחאי אמר שהוא רואה דברים שלא ראה שום אדם מיום שעמד משה רבינו בהר סיני (ראה זוהר במדבר דף קלב ע"ב ד"ה אמר רבי שמעון) וכוונתו היא על הפעם השניה שהיה משה רבינו בהר סיני והביא את הלוחות השניות ('עמק המלך' דיקנא קדישא שער יא תחילת פרק תשיעי ד"ה זה התיקון של אל).

מעולם לא ניתן רשות לגלות סודות התורה לשום אדם כמו שזכה לכך רשב"י, ועליו רמזו את הפסוק "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית" (ישעיה מו, י) שמראשיתו של עולם הגיד הקב"ה ענייני חידושי התורה מה שיהיה "אַחֲרִית" כלומר באחרית הימים בימי הרשב"י שתיקן את האדרא. והוא נרמז בתחילת התורה בפסוק "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א) שהוא ראשי תיבות 'בראשונה ראה אלקים שמעון יוחאי תנא בנו רבי אלעזר'. אך משה רבינו זכה ליותר מכך שנאמר בו "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם" (תהלים סח, יט) שהתיבה "שֶּׁבִי" היא ראשי תיבות 'שמעון בן יוחאי', כלומר לא די שמשה רבינו השיג את מה שעתיד להשיג ר' שמעון בר יוחאי, אלא גם "לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם" כלומר במה שאדם הראשון היה יודע, כי בפעם הראשונה "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים" (שמות יט, ג) בהר סיני ולקח את כל ה"מַתָּנוֹת" שהן סודות התורה והרזין ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן פרשת בראשית דף ח ע"ב טור א ד"ה לעם תליתאי).

ר' שמעון בר יוחאי זכה לגילויי תורה עצומים בכוח ניצוץ משה רבינו

בסוד נשמתו העליונה של ר' שמעון בר יוחאי שהיה דוגמת משה רבינו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק לז דף צא ע"ב – צב ע"א ד"ה 'וגדולת נשמת רשב"י' בשם הרמ"ז), ניתן לו רשות לגלות מה שלא אפשר היה על ידי שום אדם אחר ('תיקוני זוהר' הקדמה דף יז ע"ב ד"ה קום רבי שמעון), כי כבר נאמר עליו בגלגולו הקודם במשה "וַיְהִי שָׁם עִם יְהֹוָ"ה" (שמות לד, כח). ואכן ר' שמעון בר יוחאי היה מעורר את הארת התורה ממקום יותר גבוה מהשאר, ודבריו שמחים כנתינתם מסיני כי אינו דומה השואב מים מן המעיין הגדול בתחילת יציאתו, למי ששואב מבורות רחוקים הנמשכים ממנו, והכל לפי הנותן והמקבל. ומן השמים סייעו לרשב"י להשלים את חוקו, והזדמנו לו ספרים קדמונים המאירים כברקים. כגון 'ספרו של אדם הראשון' (ראה זוהר פרשת תרומה דף קמג ע"ב ד"ה בספרא דאדם קדמאה, זוהר פרשת יתרו דף ע ע"א ד"ה 'ואתה תחזה' מאמר רזין דרזין) שהוא היה אותו ספר שנתן רזיאל המלאך לאדם הראשון בגן עדן ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק לז דף צא ע"ב – צב ע"א ד"ה 'וגדולת נשמת רשב"י' בשם הרמ"ז), ובו היו חקיקות עליונות וחכמה קדושה, ושבעים ושנים מיני חכמה המתפרשים לשש מאות ושבעים חקיקות של סודות עליונים. והיו נסתרים בספר אלף וחמש מאות מפתחות שלא נמסרו לעליונים (זוהר פרשת בראשית דף נה ע"ב ד"ה זה ספר).

וכן התגלה לר' שמעון בר יוחאי 'ספרו של חנוך' (ראה זוהר פרשת בראשית דף נח ע"ב ד"ה תא חזי, זוהר פרשת נח דף עב ע"ב ד"ה רבי שמעון אומר, זוהר פרשת משפטים דף קה ד"ה קום סבא) ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק לז דף צב ע"א ד"ה 'וגדולת נשמת רשב"י'), שהשיגו חנוך בשעה שנכנס לגן עדן בגוף ונפש ואכל מעץ החיים ומצא בתוך האילן שם את 'ספר רזיאל' ולקחו ועיין בו וממנו חיבר את ספרו ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק לז דף צב ע"א ד"ה 'וגדולת נשמת רשב"י' בשם הרב 'עמק המלך'). וכן היה בידי רשב"י גם את 'ספר היצירה' (ראה זוהר פרשת כי תשא דף קפז ע"ב ד"ה 'פקודא ליתן' רעיא מהימנא) המיוחס לאברהם אבינו. וכן את ספרו של שלמה המלך (ראה זוהר בראשית דף ז ע"ב ד"ה אשכחנא בספרא דשלמה מלכא, זוהר פרשת תרומה דף קלט ע"א ד"ה בספרא דשלמה מלכא). וגם היה בידו את ספרו של רב המנונא סבא הראשון (ראה זוהר פרשת תרומה דף קמו ע"ב ד"ה בספרא דרב המנונא סבא קדמאה), וספרו של רב ייבא סבא (ראה זוהר פרשת בהעלותך דף קנה ע"ב ד"ה אמר רבי אלעזר), וספרו של ר' כרוספדאי (ראה 'תיקוני הזוהר' תיקון שבעים דף קו ע"א ד"ה דבר אחר), וגם ספר הכשפים של אשמדאי מלך השדים (ראה זוהר פרשת תזריע דף מג ע"א ד"ה ובספרא דחרשין דאשמדאי) ועוד ספרי קדמונים (ראה זוהר פרשת וישב דף קפד ע"א ד"ה אשכחנא בספרי קדמאי) ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק לז דף צב ע"א ד"ה 'וגדולת נשמת רשב"י').

על ספר הזוהר שחיבר ר' שמעון בר יוחאי הסכימו כל המלאכים העליונים והנשמות העליונות ובעלי הישיבה למעלה והם אלו שקראו את שמו 'ספר הזוהר' (הקדמה לתיקוני הזוהר דף יז ע"א ד"ה בראשית ברא). ונקרא כך לפי שהוא אור המבהיק מסוף העולם ועד סופו, כי נתגלו על ידו סודות התורה שהם אור הטוב הגנוז בתורה ('בני יששכר' מאמרי חודש אייר מאמר ג ל"ג בעומר אות ב ד"ה ועתה). ואחרי שרשב"י חיבר את ספר הזוהר הוא גם חיבר את חלק 'רעיא מהימנא' הנמצא כיום בזוהר, ואשר נתגלה לו מכוח הניצוץ הרוחני שהיה בו ממשה רבינו ('עמק המלך' לר' נפתלי הרץ בכרך שער רישא דזעיר אנפין פרק יא דף קל טור ב) וכן על ידי גילוי משה רבינו בעצמו הנקרא 'רעיא מהימנא', שבא ללמדו את סודות התורה ('עמק המלך' לר' נפתלי הרץ בכרך הקדמת המחבר דף ו ע"ב טור א). וכן ר' שמעון בר יוחאי חיבר את 'ספרא דצניעותא' שבזוהר (ראה זוהר פרשת תרומה דף קעו ע"ב – קעח ע"ב) ותיקן בו חמשה פרקים כנגד חמשה חומשי תורה שתיקן משה רבינו (הגהה על הקדמת הזוהר בראשית דף יד ע"ב ד"ה ברעש הורמנותא, 'נובלות חכמה' לר' יוסף שלמה מקנדיאה דף קנד ע"ב ד"ה וחקיקה זו, 'עמק המלך' שער רישא דלא אתידע פרק רביעי דף מג ע"א טור ב, 'מגלה עמוקות – רנב אופנים' תחילת אופן ע, 'ילקוט חדש' לר' ישראל מבלזיץ ערך משה אות שטו בשם 'מגלה עמוקות' אופן ע, 'ברכת טוב' לר' משה נראל הכהן דף ח ע"א טור ב ד"ה לעם תליתאי).

דווקא 'ספרא דצניעותא' שחיבר ר' שמעון בר יוחאי הוא כנגד חמשה חומשי תורה של משה רבינו, אך לא ספר 'הזוהר' על אף שסתרי התורה שבו הם על חמשה חומשי תורה, וזה משום שלא כל הפירושים שבזוהר הם מרשב"י. ואף על פי כן ספר הזוהר נקרא על שמו של רשב"י כי הקב"ה תלה את התורה וסודותיה בו (ראה זוהר פרשת פנחס דף רמא ע"ב ד"ה 'אתו רבי אלעזר ורבי אבא' ושם אמר ר' אבא כי לולא ניתנה התורה בהר סיני, היה די ברשב"י שהוא התורה וסתריה). מטעם זה רשב"י אמר כי חס ושלום שתשתכח תורה מישראל שנאמר "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ" (דברים לא, כא) (ראה גמ' שבת דף קלח סוף ע"ב), ובא בדבריו לרמוז שהוא העמיד את התורה וסודותיה שלא תשכח מישראל. ומשה רבינו שאמר את מזמור צ"א שבתהלים (ראה גמ' בבא בתרא סוף ע"ב ורש"י שם ד"ה ועל ידי משה) רמז על רשב"י בתחילתו "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" (תהלים צא, א), שהתיבה "יֹשֵׁב" היא ראשי תיבות 'שמעון בן יוחאי', וגם הראשי תיבות "בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" זה ראשי תיבות 'שמעון בן יוחאי'. ללמד שהוא היה "בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" כלומר בסתרי תורה, כי גילה סודות עליונים מה שהיו "בְּצֵל שַׁדַּי" למעלה ('החיים יודוך' על התהלים לר' חיים פאלאג'י מזמור צא ד"ה כבר נודע כי).

ר' שמעון בר יוחאי היה שר התורה ושר החכמה (זוהר פרשת אחרי מות דף עט ע"ב ד"ה מהו מלכך) שכל מעיינות ומקורי החכמה היו פתוחים בחייו ('עמק המלך' הקדמת המחבר דף ו ע"ב טור א) וכל דבריו היו ברוח הקודש ('עמק המלך' שער רישא דזעיר אנפין פרק לז דף קמה ע"א טור ב). ובשעה שהיה עוסק בתורה כמה אלפים ורבבות מלאכי השרת היו שומעים את קולו, כי המוצאות היוצאים מפיו היו קושרים את כל העולמות וכל קול ודיבור היה נעשה נחת רוח למעלה ('דעת חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר שער השבת פרק יג ע"א ד"ה חנה בפרק הקודם). והקב"ה הסכים לו לגלות סודות נעלמים שלא היו מתגלים אפילו למלאכים הקדושים (זוהר פרשת בראשית דף כב ע"ב ד"ה קמו כלהו חברייא. ראה זוהר פרשת לך לך דף צו ע"ב ד"ה אמר ליה וכי כל הני). והיה בידו את כל מפתחות החכמה הנעלמים מעין כל חי. והיו מתגלים נשמות מהעליונים כדי לזרזו וללמדו ולהכניסו בסודי סודות כמו אליהו הנביא זכור לטוב, וכן משה רבינו עליו השלום שהיה ניצוץ נשמתו ('עמק המלך' הקדמת המחבר דף ו ע"ב טור א) והאיר בר' שמעון בר יוחאי (זוהר פרשת פנחס דף רנו ע"א ד"ה 'ורעיא מהימנא נהיר בך' רעיא מהימנא) ושיבח אותו "אשרי חלקך! שהקב"ה גילה לך מה שלא גילה לכל הנביאים והחוזים (זוהר פרשת עקב דף רעג ע"א ד"ה 'אמר רעיא מהימנא') שאתה דומה למלאך בשמים ואהוב על קונך. ולכן יוצאים מרגליות מאירים מפיך, כמו מלך או בן מלך" (זוהר פרשת כי תשא דף קפז ע"ב ד"ה 'אמר ליה רעיא מהימנא' רעיא מהימנא).

כל בני האדם נחשבו לפני ר' שמעון בר יוחאי כמו שאר הנביאים לפני משה (זוהר פרשת האזינו דף רחץ ע"א ד"ה אמר רבי יצחק). וכשרשב"י היה גוזר הקב"ה היה מקיים, ואם הקב"ה היה גוזר גזירה היה בכוחו של רשב"י לבטל (זוהר פרשת שמות דף טו ע"א ד"ה כד אתא). וכך היה פעם אחת בעיר לוד מגיפה של דֶּבֶר, וכשאמרו לרשב"י הוא עבר בתוך אותה העיר וראה בני אדם מתים מחמת המגיפה. אז מיד הוא אמר "המגיפה ממשיכה בעיר אפילו שאני כאן?! אני גוזר לבטל את המגיפה!" מיד שמעו בת קול שאמרה למשחיתים של המגיפה "צאו מכאן! שהרי ר' שמעון בר יוחאי כאן, הקב"ה גוזר והוא מבטל!" וכך היה. מיד אמר עליו רבי מאיר "מי יכול לעמוד בשבחו, האם הוא לא כמשה?" שהרי משה רבינו היה צריך קטורת כדי לבטל את המגיפה ואילו ר' שמעון בר יוחאי ביטל את גזירת המגיפה בדיבורו ('זוהר חדש' מדרש רות דף קד ע"א-ע"ב ד"ה דהא זימנא). וכוונתו של ר' מאיר בדבריו "האם הוא לא כמשה?" לרמוז כי רשב"י היה ניצוץ מנשמת משה רבינו עליו השלום ('לקוטי הש"ס' לגורי האר"י ז"ל על מסכת שבת ד"ה 'שמעון שגנה' מהאר"י ז"ל).

ישראל שמחים בל"ג בעומר על הסודות הגדולים שגילה ר' שמעון בר יוחאי

למרות גדולתו של ר' שמעון אין הלכה כמותו ברוב המקומות בגמרא ('תפארת שלמה' לר' שלמה הכהן מראדומסק פרשת שופטים ד"ה כי יפלא ממך). ודבר זה הוא לרוב מעלתו (מלבי"ם ספר במדבר פרק יט פרשת חקת בחלק תורה אור ד"ה 'וכבר אמרנו שבענין זה' מהאר"י ז"ל) וגודל השגתו בעומק הרוחניות ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת חוקת בהגהה ד"ה ומזה יובן מה שיש להשיב), כי הוא לא עסק בתורת העולם הזה כלל אלא ב'עולם האצילות' משום שהתורה מתפשטת בכל עולם ועולם והלכותיה של התורה כפי סודותיה בעולמות העליונים שונה מעניינה בעולם הגשמי והגופני. לכן בשמים פוסקים כר' שמעון בר יוחאי וכך יפסקו גם לעתיד לבוא כי אז תהיה ההלכה למטה כמו שהיא בעולם העליון. ועל כך נאמר "כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא" (ישעיה נא, ד) והכוונה שהתורה לעתיד לבוא תהיה למטה כמו שהיא עם ה' יתברך למעלה (מלבי"ם ספר במדבר פרק יט פרשת חקת בחלק תורה אור ד"ה 'וכבר אמרנו שבענין זה' בשם האר"י ז"ל). והטעם שההלכה תהיה אז כר' שמעון בר יוחאי כי יוכלו לגלות את הדינים לפי סודות התורה ('ויקהל משה' לר' משה גראף מגורי האר"י ז"ל דף נד טור א). ואין זה יחשב לשינוי בהלכות התורה כי "וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם" (אבות ד, ג) כלומר שגם בעולמות העליונים יש "מָקוֹם" להלכות אלה שנאמרו לפי הסוד והרוחניות, וכך יהיה בעתיד כשיהיה העולם הזה ברוחניותו (מלבי"ם ספר במדבר פרק יט פרשת חקת בחלק תורה אור ד"ה 'וכבר אמרנו שבענין זה' עיי"ש).

ר' שמעון בר יוחאי זכה בחייו למעלת ומדרגת משה רבינו ('אמרי נועם' לר' מאיר מדזי'קוב על המועדים לל"ג בעומר דף יט ע"א ד"ה בפסוק). וזכה גם לכינוי 'חסידא קדישא' כלומר 'חסיד קדוש' (ראה זוהר פרשת שלח לך דף קסו ע"א ד"ה אי חסידא קדישא, ראה זוהר פרשת שלח לך דף קסו ע"ב ד"ה אדהוו יתבי, זוהר פרשת שלח לך דף קסט ע"א ד"ה אי חסידא קדישא) משום שהוא היה ניצוץ משה רבינו שנאמר עליו "אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ" (מיכה ז, ב) ('זכירה לחיים' לר' חיים פאלאג'י דף לו על זוהר פרשת שלח לך ד"ה אי חסידא קדישא). וישראל שמחים ביום ההילולא של ר' שמעון בר יוחאי ולעומתו מתאבלים ביום פטירתו של משה רבינו, כי אף שמשה רבינו דָּרַךְ ברקיעים ואף האציל מחכמתו – הרי שביום מותו נסתמו ממנו מעיינות חכמה עד שיהושע תלמידו היה דורש ואילו הוא משה לא היה יודע דבריו (ראה 'מדרש תנחומא' פרשת ואתחנן אות ו). ועל זה אמר משה "לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא" (דברים לא, ב) וכוונתו בדברי תורה. והיה לו אז צער הגוף ('שלום דוד' לר' דוד כהן מתוניס בחלק ליקוטי התלמיד דף עו ע"א ד"ה עוד אמרתי טעם ששמחים) עד שביקש את המוות ('מדרש תנחומא' פרשת ואתחנן אות ו). אך לא כן ביום פטירתו של ר' שמעון בר יוחאי, שאז הוא גילה סודות גדולים ועצומים (ראה זוהר פרשת האזינו דף רפז ע"ב ד"ה 'תאנא בההוא' וכו' האדרא זוטא) לכן היתה אז שמחה גדולה. ודבר זה נרמז בפסוק "זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְהֹוָ"ה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ" (תהלים קיח, כד), שהתיבה "עָשָׂה" היא ראשי תיבות 'עת הילולת שמעון' עליו השלום ('שלום דוד' לר' דוד כהן מתוניס בחלק ליקוטי התלמיד דף עו ע"א ד"ה עוד אמרתי טעם ששמחים).

ר' שמעון בר יוחאי היה ניצוץ משה רבינו ובא לְזַכּוֹת את הדור ולהחיות שארית בארץ לדורות הבאים, על ידי אורו של 'ספר הזוהר' ('עמק המלך' שער אבא ואמא שער יג תחילת פרק חמשים ד"ה אמרנו בפרקים הקודמים), כי ספרו זה ממשיך להאיר ולהבהיק לישראל בגלותם עד אשר יבוא המשיח ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חודש אייר מאמר ג ל"ג בעומר אות ג ד"ה ובזה תבין). וגם זכות דורו של רשב"י עתיד לקיים את העולם עד שיבוא המשיח (זוהר פרשת שמות דף ט ע"א ד"ה אמר רבי שמעון), כי לא יהיה עוד כדורו (זוהר פרשת אחרי מות דף נח ע"א ד"ה ומכאן והלאה לא יהא) שכבר נסתמו מעיינות ומקורי החכמה אחרי פטירתו (עפ"י 'עמק המלך' הקדמת המחבר דף ו ע"ב טור א) והתורה גם עתידה להישכח בדורות האחרונים, כך שלא יהיה מי שיקשה ויתרץ כמו בדורו של ר' שמעון בר יוחאי (זוהר פרשת אחרי מות דף נח ע"א ד"ה תא חזי זמינין דרי), עד אשר יבוא מלך המשיח שאז כבר תתעורר הדעת בעולם ויתקיים "כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם" (ירמיה לא, לג) (זוהר פרשת אחרי מות דף נח ע"א ד"ה ומכאן והלאה לא יהא) במהרה בימינו, אמן.