פרשת שמיני – סוד שתיית היין ותיקונו

הקב"ה ציוה את אהרן שלא ייכנסו הוא ובניו הכהנים לעבודת המקדש כשהם שתויי יין שנאמר "יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם" (ויקרא א, ט).

ויש להבין, מדוע נאסר על הכהנים להיכנס שתויי יין לעבודתם במשכן ובבית המקדש אשר בירושלים, ואם עברו על כך אף התחייבו מיתה? 

חטאם של אדם הראשון וחוה היה ביין אשר יצא מעץ הדעת

'עץ הדעת טוב ורע' היה עץ גפן (עפ"י גמ' ברכות דף מ ע"א, 'אסתר רבה' ה, א ד"ה אמר רבי אחא) וכפי שנאמר עליו "עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ" (דברים לב, לב) ('טור פטדה' לר' חיים הכהן על שו"ע הלכות שבת סימן רעא אות טו ד"ה יביא כוס אחר). והיה בעץ הזה 'טוב' לפי שהיין מפקח את האדם ('עץ הדעת טוב' על התורה לר' חיים ויטאל ספר במדבר דף ה ע"ב ד"ה ועל דרך רמז נוכל לתת עוד) ובתנאי ששותה אותו כהוגן שאז הוא טוב ומטיב. אך אם האדם שותה את היין שלא כהוגן אז ההיפך, שהיין מביא עליו יללה ('תוקפו של נס' לר' חביב חיים דוד סתהון דף מ' ד"ה ואם כנים אנחנו) כי כאשר ירבה לשתותו הוא ישתכר, ואדרבא יהיה לו דעת רעה וחסרון השכל וישליך עצמו באשפות וכיוצא בזה ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל ספר במדבר דף ה ע"ב ד"ה ועל דרך רמז נוכל לתת עוד). לכן עץ הדעת היה נקרא 'עץ הדעת טוב ורע' על שתי הבחינות יש בו ('תוקפו של נס' לר' חביב חיים דוד סתהון דף מ' ד"ה ואם כנים אנחנו), שנותן דעת טובה וגם דעת רעה ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל ספר במדבר דף ה ע"ב ד"ה ועל דרך רמז נוכל לתת עוד).

ה' יתברך ציוה את אדם הראשון לא לאכול מעץ הדעת כפי שנאמר "וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (בראשית ב, טז-יז). והנחש בא לפתות את חוה לאכול מעץ הדעת, וחוה אמרה לנחש כי נאסר עליהם אף לגעת בעץ שנאמר "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָ"ה אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן: וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל: וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן" (בראשית ג, א-ג), והיא אמרה כך למרות שלא באמת נאסרו בנגיעה (עפ"י רש"י בראשית ג, ג). ואז בא הס"מ אשר רכב על גבי הנחש הגשמי ('פרקי דרבי אליעזר' פרק יג ד"ה הקנאה והתאוה והכבוד, 'ספר הבהיר' לר' נחוניה בן הקנה בסוף הספר אות ר' ד"ה שאלו תלמידיו, זוהר פרשת בראשית דף לה ע"ב והנחש רבי יצחק) ונגע בעץ הדעת ('יין המשומר' לר' נתן שפירא דף י' ע"א ד"ה ונלע"ד נתן, 'מקדש מלך' לר' שלום בוזאגלו על זוהר פרשת שמיני דף מ ע"א ד"ה וחוה חפצה לבטל) כי להראות לחוה שלא מתים אם נוגעים בו ('יין המשומר' דף ט' ע"א ד"ה בשעה שאמר).

חוה לא שמרה את ציווי ה' לא לאכול מן העץ והלכה וסחטה את הענבים שבעץ הדעת (ראה 'בראשית רבה' יט, ה) כדי להוציא את 'השמרים' שהם הפרי ואשר משם יניקת 'החיצונים' על מנת שיישאר היין צלול. אך לא עלה בידה להפרידם ('יין המשומר' לר' נתן שפירא דף י ע"א טור ב ד"ה וכשראתה חוה) והיה היין בלא סינון (עפ"י 'מאמר קשיטה' להרמ"ע מפאנו סימן מ' ועיי"ש) בעוד צבעו אדום, כי הס"מ כולו אדום ('שתי ידות' על התורה פרשת תצוה דף סד ע"א טור ב ד"ה על כן כל יודעי דת ודין), ונעשה לכוס 'תרעלה' מחלקם של 'החיצונים' ('יין המשומר' דף י' ע"א ד"ה כלל העולה, 'שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת תצוה דף סג ע"ב ד"ה ועתה נבאר חטא). ואז חוה שתתה ונתנה גם לאדם הראשון לשתות ממנו ('בראשית רבה' יט, ה) ובזה עברו שניהם על האיסור "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (בראשית ב, יז) כי השתיה שלהם היתה בכלל איסור אכילת הענבים של עץ הדעת ('שתי ידות' על התורה פרשת תצוה דף סד ע"א טור ב ד"ה על כן כל יודעי דת ודין) (להרחבה בטעם שחוה סחטה את הענבים ראה מאמרינו לפרשת האזינו – 'איסור שתיית יין נסך').

אם אדם הראשון היה ממתין עד הלילה ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן ענף אדם הראשון ד"ה 'אדה"ר חטא שסחט' בשם שפתי כהן) עת כניסת שבת קודש ('שפתי כהן על התורה' פרשת בראשית ד"ה עוד במדרש אמר רבי יצחק, 'אור החיים הקדוש' ויקרא יט, כו), אז הוא היה מותר ביין ('טור פטדה' לר' חיים הכהן על שו"ע הלכות שבת סימן רעא אות יא סוף ד"ה מאחר כי למעלה) ואדרבא הוא היה גם מקדש עליו. לכן חטאו של אדם הראשון היה שהקדים לשתות מן היין של עץ הדעת קודם זמן היתרו ('אור החיים הקדוש' ויקרא יט, כו), לפי שהיה 'משומר בענביו' דווקא כדי שיקדש עליו את היום. ובמעשה זה האדם חיללו והפרידו ועשה את ה'קודש' ל'חול' ('שפתי כהן על התורה' פרשת בראשית ד"ה עוד במדרש אמר רבי יצחק). ואף על פי כן השבת הקדושה הגינה על אדם הראשון שלא יתקיים בו העונש "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז) וניצול אז מן המוות ('טור פטדה' לר' חיים הכהן על שו"ע הלכות שבת סימן רעא אות יא סוף ד"ה מאחר כי למעלה).

שתיית היין על ידי אדם הראשון וחוה הביאה את המיתה לעולם

רבותינו אסרו את שתיית היין ב'סעודה המפסקת' של תשעה באב, כי בעבור שתיית היין על ידי אדם וחוה בימי בראשית באה מיתה לעולם ונגרם חורבן לשני בתי המקדש על ידי עוונות 'עבודה זרה' 'שפיכות דמים' ו'גילוי עריות' שכולם נמשכו בעבור אותו היין שגרם הס"מ להשקות את חוה ואדם הראשון. לכן השותה יין בסעודה של תשעה באב בעוד שבעבור היין עצמו נחרב המקדש, הרי זה נותן כוח לס"מ לגבור (ראה גמ' תענית דף ל ע"א-ע"ב). והחמירו בו שאם אדם שותה אז יין הרי הוא בכלל אלו שאינם מתאבלים על ירושלים ולכן לא יראה בבניין בית המקדש ובשמחת ירושלים ('מנחת אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרק לא ענין הפורים דף נ ע"א ד"ה ועם זה נבא לביאור). וזה הטעם שבזמן רבותינו היו משקים את האיש היוצא להריגה בכוס של יין עם לבונה, לבד מהטעם שלא ירגיש כל כך את צער המיתה עוד רצו לרמוז לאיש הזה שהוא תפס בדרכי הנחש הקדמון וחטא לאלקיו, והלך בדרך מי שהמשיך מיתה לעולם על ידי היין, וזה גרם לו את מיתתו ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה 'גם מתיישב קושיות' והוסיף שה'לבונה' רומז שצריך היה להתלבן מכל מום).

מטעם זה אמרו רבותינו שלא נברא היין בעולם אלא לנחם אבלים שנאמר "תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ" (משלי לא, ו) (ראה גמ' סנהדרין דף ע ע"א בשם ר' חנן, גמ' עירובין דף סה ע"א בשם ר' חנין) כי על ידי היין נמשכה המיתה וגם הטומאה בעולם בימי אדם הראשון וחוה, לכן דווקא על ידי היין ראוי לנחם את האבל כדי לומר לו שאין רע יורד מלמעלה אלא הוא שגרם זאת בעצמו על ידי היין ששתה בימי בראשית מידי הנחש, שהרי כל הנשמות היו כלולות בתוך גופו של אדם הראשון, ולכן כולם נמצאו בחטא. וכיון שנמצא כי האדם האבל על קרובו גרם לעצמו את המיתה אשר באה אל ביתו, לכן ראוי שייקח בזה נחמה באומרו 'עוונותי הטו אלה, ולא הקב"ה גרם לי. ואם אני הרעותי את עצמי אז ראוי לי לקבל נחמה ולבלום פי מלדבר, וכך יהיה גם כפרה על העבר" ('מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ר' אליהו הכהן ענף בגדי כהונה ד"ה בהקדמה זאת יובן).

וכן אמרו רבותינו שלא נברא היין אלא לשלם שכר לרשעים בעולם הזה (ראה גמ' סנהדרין דף ע ע"א בשם ר' חנן, גמ' עירובין דף סה ע"א בשם ר' חנין), כי הרשעים עוזבים את דרך החיים ותופסים את דרך המוות היא דרכו של הס"מ, וראוי לשלם להם שכרם בעולם הזה על ידי היין שהוא הדבר שבחרו בו, כי בו המשיך הס"מ את הקלקול בעולם, ובדין הוא שעל ידי היין ימשך גם קלקולם ויאבדו מעולם עליון שכולו 'חיים' על ידי שישלם להם הקב"ה שכר מצוותם ביין לטורדם מן העולם הבא. ועוד התיבה 'יין' היא בגמטריא שבעים כנגד שבעים האומות וכפי שנרמז עליהם בפסוק "כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן" (שיר השירים א, ב). וכל זה עולה לאומות העולם כי היין שהשקה הנחש את חוה הוא שגרם מציאותם, שאם לא היה החטא אז כולם בעולם היו עובדים להקב"ה ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' ענף בגדי כהונה ד"ה בהקדמה זאת יובן).

ומשום כך תיקנו 'ברכת הטוב ומטיב' על ריבוי יינות. כי הנחש החטיא את חוה בענבים שנסחטו והיא הלכה והחטיאה את אדם הראשון שנאמר "וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל" (בראשית ג, ו). ובזה נמצא כי חוה מלבד שלא הטיבה לעצמה בעבור שעברה על 'בל תאכל מן העץ' גם לא הטיבה עם בעלה לשומרו מן המיתה והאכילה גם אותו. לכן תיקנו רבותינו על היין 'ברכת הטוב ומטיב' לרמוז לאדם כי אף שביינו יכול להרשיע לו ולאחרים עמו לא יעשה כך, הלא תראה מה שאירע לאדם הראשון וחוה שגרמה קללה לעצמה ולבעלה. לכן יהיה 'טוב' לעצמו ו'מטיב' לאחרים אף שבכוח היין להרשיע. וברכה זו נתקנה דווקא על ריבוי יינות, כאילו היין מכריז ואומר לאדם "אל תרשיע עמי אלא אהיה טוב לך ומטיב לאחרים! ובזה יכריזו עליך מן השמים 'האדם הזה הוא הטוב ומטיב לאחרים!" ('מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ענף ברכת הטוב ד"ה טעם אחר נראה).

נח ביקש לתקן את חטאו של אדם הראשון אך נכשל בעצמו ביין

כאשר נח יצא מן התיבה הוא מצא ענף של גפן אשר גורשה אחרי המבול מגן עדן ואשכלותיה עמה, ונטל מפירותיה ואכל וחמד אותם בלבו ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כג ד"ה ויברך אותם). ונרמז גירוש הענף מגן עדן בתיבה המיותרת "אֶת" שבפסוק "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם" (בראשית ג, כד) ולכן הפסוק לא קיצר ואמר 'וַיְגָרֶשׁ הָאָדָם' ('צמח דוד' לר' יוסף דוד משאלוניקי פרשת נח דף לו ע"א ד"ה הענין). ואותו הגפן היה מעץ הדעת עצמו, וגורש מגן עדן מפני שחטא בו אדם הראשון ('צמח דוד' לר' יוסף דוד משאלוניקי פרשת נח דף לו ע"א ד"ה 'הענין' בשם 'ילקוט חדש'). נח ראה את עצמו שהוא משורש גדול והיה סבור שיהיה לו כוח ותעצומות לתקן מה שקלקל אדם הראשון בעץ הדעת, לכן הוא ('יין המשומר' לר' נתן שפירא מהדורת ויניציאה דף כב ע"א דרוש על סתם יינם ד"ה לכן בראות עצמו) נטע מהענף שמצא, ועשה בארץ כרם אשר בו ביום שגשגו פירותיו ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כג ד"ה ויברך אותם).

בשעה שנח נכנס לכרם כדי לסחוט את הענבים בא כנגדו השטן שהוא היה שד ('יין המשומר' לר' נתן שפירא מהדורת ויניציאה דף כא ע"ב דרוש על סתם יינם ד"ה הכוונה הוא שאירע לו) להיות שותף עמו ביין, והזהירו שלא ייכנס בתחומו ('בראשית רבה' לו, ג) במקום שהוא 'יונק' משם. ובזה אירע לנח ממש כמו חוה, כשם שבא כנגדה השטן ('יין המשומר' לר' נתן שפירא מהדורת ויניציאה דף כא ע"ב דרוש על סתם יינם ד"ה הכוונה הוא שאירע לו) לפתותה כך בא השטן הוא היצר הרע הוא מלאך המוות לפני נח לפתותו ביין ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן פרשת נשא חלק א' דרוש לד דף סה ד"ה ומלבד טעם המדרש). אך נח סמך על צדקו כשראה כי הקב"ה אמר לו "כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה" (בראשית ז, א) וגם ראה שהקב"ה הציל אותו, והבין שאם כן מוכרח שהוא שורש גדול למעלה. ובאמת שורש נשמתו של נח היה גבוה מאוד ('יין המשומר' לר' נתן שפירא מהדורת ויניציאה דף כא ע"ב דרוש על סתם יינם ד"ה הכוונה הוא שאירע לו).

נח ביקש לתקן את עוון חטא אדם הראשון, אך למעשה תיקונו היה קלקולו ('יין המשומר' לר' נתן שפירא מהדורת ויניציאה דף כג ע"ב דרוש על סתם יינם ד"ה ונתחיל לבאר) שחטא בו בעצמו ('צמח דוד' לר' יוסף דוד משאלוניקי פרשת נח דף לו ע"א ד"ה ונ"ל הענין) כי סחט ענבים כמו שעשתה חוה, ואז 'החיצונים' נכנסו ביין ובלבלו אותו והשתכר שנאמר "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה" (בראשית ט, כא) ('יין המשומר' לר' נתן שפירא מהדורת ויניציאה דף כג ע"ב דרוש על סתם יינם ד"ה פירושו שנח רצה לתקן). ובמעשה זה חזרו שוב כל הקללות לבוא בעולם כבתחילה ('יין המשומר' לר' נתן שפירא מהדורת ויניציאה דף כב ע"א דרוש על סתם יינם ד"ה לכן בראות עצמו). ובזה נמצא שנח הלך בדרכי אדם הראשון שחטא בגפן לכן התורה קראה לנח "אִישׁ הָאֲדָמָה" שנאמר "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם" (בראשית ט, כ) על שם אדם הראשון שנוצר מן האדמה ('כלי יקר' בראשית ט, כ ד"ה ד"א קראו איש האדמה).

ואז בא הס"מ והתלבש בחם בנו של נח, וזה בא וריבע וסירס את נח אביו ונרמז בפסוק "וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו" (בראשית ט, כב) (ראה רש"י בראשית ט, כב). והס"מ עשה כן כדי להראות לנח את הפגם שגרם למעלה על ידי שתיית יינו. ואז נח ראה "אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן" (בראשית ט, כד) שהכוונה פה היא לא לבנו חם אלא לס"מ שהוא כנגד כנען בנו הקטן של חם. והס"מ נקרא כך כי התלבש בדמותו של כנען, לכן התיבה 'כנען' בגמטריא 'קץ' לרמוז על הס"מ שהוא מלאך המוות ושעליו נאמר לפני המבול "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי" (בראשית ו, יג). והס"מ בדמות כנען נכנס בתוך חם ולכן כנען נעשה כביכול אביו של חם שנאמר "חָם אֲבִי כְנַעַן". ולכן נח קילל דווקא את כנען שנאמר "וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן" (בראשית ט, כה) כמו שהוא התקלל בזמן אדם הראשון "וַיֹּאמֶר יְהֹוָ"ה אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית ג, יד) ('יין המשומר' לר' נתן שפירא מהדורת ויניציאה דף כב ע"א דרוש על סתם יינם ד"ה 'וז"ש שם בזוהר פרשת נח' וכתב שם שלכן לכל הבריות יש תיקון לעתיד לבוא אך לא ל'נחש' (ראה מסכת 'כלה רבתי' ג הלכה כא), כי נח קיללו פעם שניה ובזה התחזקו הקללות הראשונות בכל תוקפן).

הס"מ ניסה למנוע מיוסף לתקן את חטאם של אדם הראשון ונח

יוסף היה יכול לתקן את הפגם של אדם הראשון ביין, ויחד עמו את הפגם של נח ('יין המשומר' לר' נתן שפירא מהדורת ויניציאה דף כג ע"א ד"ה והנה עון של נח שחטא ביין נתקן) אשר ניסה לתקן את חטא סחיטת הענבים אך אדרבא פגם בו ('יין המשומר' מהדורת ויניציאה דף כג ע"א ד"ה והכוונה הוא כאשר). ומה שהיה בידו לתקן גם את נח זה כי יוסף היה במדרגת 'צדיק', וכמו שנאמר על נח "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים" (בראשית ו, א). לכן כאשר יוסף ירד למצרים הוא קיבל על עצמו נזירות ('יין המשומר' לר' נתן שפירא מהדורת ויניציאה דף כג ע"א ד"ה והנה עון של נח שחטא ביין נתקן) משתיית היין, זולת אם יהיה עם אחיו ('יוסף אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת י אות טו ערך יין בשם הרב יערות דבש). כי על ידי ה'נזירות' שהיא פרישות מן היין עושה האדם תיקון לחטא עץ הדעת, שנודר להזיר את עצמו מן 'הנחש' וחוזר להדביק עצמו בה' אלקי אמת ('עץ הדעת טוב' על התורה למהרח"ו ספר במדבר דף ה ע"ב ד"ה ועל דרך רמז נוכל לתת עוד). וכיון שיוסף היה עיקר התיקון בזה לכן לא קרא יעקב אבינו 'נְזִיר' לאף אחד מבניו אלא ליוסף שנאמר "בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו" (בראשית מט, כו) ('יין המשומר' מהדורת ויניציאה דף כג ע"א ד"ה והכוונה הוא כאשר).

יוסף הורד דווקא למצרים, כי המצריים היו בני חם ועל ידי כן היה יכול גם לתקן את מה שחם עשה לנח אביו. וכאשר ראה הס"מ שיוסף ירד למצרים כדי לתקן את הפגם של אדם הראשון ושל נח, הוא התלבש בתוך פוטיפרע ופיתה אותו לקנות את יוסף לעבד ועל ידי כן להוציא את 'כנען' מהקללה שקילל אותו נח "אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו" (בראשית ט, כה) כדי שזו תחול על ראשו של יוסף שהיה גלגולו של נח (ראה ספר 'גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו סימן קנג). וזה מה שנאמר על יוסף הצדיק "שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף" (תהלים קה, יז) כי פוטיפר היה עבד ונתקיים אז ביוסף להיות 'עבד לעבדים' כפי שהתקלל כנען, וכל זה עשה הס"מ כדי ש'החיצונים' יהיה להם כוח להתגבר על הקדושה תמיד ושלא ייצאו ישראל מתחת רשותם לעולם ('יין המשומר' לר' נתן שפירא מהדורת ויניציאה דף כג ע"א ד"ה והנה עון של נח שחטא ביין נתקן).

הס"מ נכנס לתוך פוטיפר ופיתה אותו שיקנה את יוסף לתשמיש כדי לטמאו כמו שחם טימא את נח. וכוונתו של הס"מ היה שעל ידי כן לא יהיה יכולת בידי יוסף לתקן את הפגם של אדם הראשון. אבל מאחר ונאמר על ה' "וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ וְזֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת" (תהלים לז, כח) לכן על אף שלקחו לתשמיש זכר (ראה רש"י גמ' סוטה דף יג ע"ב ד"ה לעצמו), הקב"ה סירס את פוטיפר בגופו ('יין המשומר' לר' נתן שפירא מהדורת ויניציאה דף כג ע"א ד"ה והנה עון של נח שחטא ביין נתקן) על ידי המלאך גבריאל שבא ופרעו. לכן פוטיפר נקרא גם בשם פוטיפרע (גמ' סוטה דף יג ע"ב בשם רב). והיה בזה מדה כנגד מדה, כי חם שהיה בו הס"מ סירס את נח אביו, לכן הקב"ה סירס את פוטיפר שהיה סוד גלגול רוחו של חם וגם היה בתוכו הס"מ. וכשראה הס"מ שמחשבתו הרעה שחשב על יוסף חזרה על ראשו אז נתגבר בעצמו והתלבש באשת פוטיפר כדי לפתותו להיות עמה ולטמא 'ברית קודש' כמו שטימא בזמן נח ואז לא יהיה ליוסף כוח לתקן שום דבר בעולם ויישאר הקלקול כבראשונה. אך ה' הצילו על ידי דמות דיוקן אביו ('יין המשומר' לר' נתן שפירא מהדורת ויניציאה דף כג ע"א ד"ה 'והנה עון של נח שחטא ביין נתקן' ועיי"ש עוד פרטים בזה).        

יוסף הצדיק תיקן את חטאי אדם הראשון ונח ובהר סיני נתקנו לגמרי

השבטים הקדושים ידעו ברוח קודשם כי יש בידי יוסף יש את היכולת לתקן את חטא היין של אדם הראשון, ואחרי שנמכר היו מצטערים "מי יוכל לתקן החטא של היין?" מאחר ונאבד יוסף. לכן השבטים קיבלו על עצמם נזירות במקום יוסף כדי לתקן את היין של אדם הראשון. אבל עם כל זה, מאחר ויוסף היה עודנו חי אז הוא היה העיקר של התיקון הזה ('יין המשומר' לר' נתן שפירא מהדורת ויניציאה דף כג ע"א ד"ה הכוונה הוא כאשר). וכך היה שיוסף לא טעם טעמו של יין במשך עשרים ושתים שנה, וגם שאר אחיו השבטים לא טעמו יין בכל אותם השנים (גמ' שבת דף קלט ע"א בשם ר' יצחק מגדלאה, 'לקוטי מהרצ"א' לר' צבי אלימלך מדינוב פרשת ויחי אות קיב) עד אשר נפגשו יחד יוסף ואחיו ושתו והשתכרו כפי שנאמר "וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ" (בראשית מג, לד). והם לא הכירו שהוא יוסף ואף על פי כן שתו בנזירותם וזה היה מחמת אימת המלכות ('ברך את אברהם' לר' אברהם פאלאג'י פרשת וישב דף כח ע"ב ד"ה 'עתה אקום' מהמדרש תלפיות בשם מוהרש"א).

ואכן יוסף תיקן את פגם היין בכך שלא שתה יין עד שנפגש עם אחיו ('יין המשומר' לר' נתן שפירא מהדורת ויניציאה דף כג ע"א ד"ה 'והנה עוון של נח' בשם ספר הגלגולים להאר"י ז"ל, 'מנחת אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרק כט ענין גדולת התורה דף מה ע"ב ד"ה גם נקדי' מאמר חז"ל. ראה 'גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו סימן קנג). וזה הטעם שאמרו רבותינו כי יוסף שלח ליעקב אביו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו (ראה גמ' מגילה דף טז ע"ב בשם רבי אלעזר) כפי הנרמז בפסוק "וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם" (בראשית מה, כג) כאשר התיבות "מִטּוּב מִצְרָיִם" הן גמטריא 'יין ישן' עם עוד שבע כנגד האותיות והכולל. כי כוונת יוסף היה להורות ליעקב אביו שהוא יוסף תיקן את היין 'הישן נושן' של אדם הראשון ושל נח, והם שניהם 'זקנים' שפגמו בעץ הדעת, ועתה הוא תיקן את 'הדעת' שאותם זקנים כוחם הוא הימנו. וזה הכוונה 'יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו' ('יין המשומר' לר' נתן שפירא מהדורת ויניציאה דף כב ע"א ד"ה ולכן כלם לעתיד לבוא יהיה).

ובהר סיני נתקן לגמרי חטא אדם הראשון ופסקה זוהמת הנחש. אז ניתן להם 'יינה של תורה' שהם שבעים פנים לתורה, ונתכפר להם גם הפגם של נח ביין. לכן אמרו רבותינו ש'סיני' נקרא 'מרתף גדול של יין' (ראה 'שיר השירים רבה' ב, ד) כי בא להורות שעל ידי שנתקן שם לגמרי היין ונכנס בתוך הקדושה לכן זכו לקבל שבעים פנים לתורה ('יין המשומר' לר' נתן שפירא דף כג ע"א ד"ה הכוונה היא שאז). וכן 'יין' בגמטריא שבעים (רקנאטי פרשת בראשית דף ד ע"ב ד"ה וירא אלקים את האור) וגם גמטריא 'סוד' ('זיקוקין דנורא ובעורין דאשא' בהקדמה מר ינוקא ד"ה אבל לפי דרכנו). והתיבה 'סיני' היא ראשי תיבות 'נכנס יין יצא סוד', כלומר כשנכנס היין למקומו הראשון שקודם חטא אדם הראשון אז זכו ישראל שיצא ה'סוד' שהם שבעים פנים לתורה. אבל אחר כך כאשר ישראל נכשלו במעשה העגל חזרו הדברים כמות שהיו בחטא אדם הראשון, ש'החיצונים' גברו על היין 'המשומר בענביו' ('יין המשומר' לר' נתן שפירא דף כג ע"א ד"ה הכוונה היא שאז).

המשכן ובית המקדש היו תיקון העולם מחטא שתיית היין

שלמה המלך בנה את בית המקדש הראשון במשך שבע שנים, ובכל אותם השנים הוא לא שתה יין ('ויקרא רבה' יב, ה). כי שלמה היה חכם שבחכמים וידע סוד הדבר שהמקדש הוא דוגמת העולם ונבנה כדי לבסם את העולם, ולכן בנהו משך שבע שנים דוגמת העולם הזה שנבנה לששה ימים והשביעי קודש. ובהיות שקלקול העולם היה על ידי היין כשסחטו ענבים ושתה אדם הראשון, לכן לתקן זאת שלמה לא שתה יין באותן שבע שנים ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה אמנם הוא אשר דברנו). אך כשנשא שלמה את בת פרעה אחרי שהשלים את בניית המקדש, אז באותו הלילה הוא שתה יין ונשתכר וגברו עליו 'החיצונים', ונפגם שוב עץ הדעת אף יותר מאדם הראשון ונח. וחזר שלמה והודה על מעשיו כשאמר "כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ וְלֹא בִינַת אָדָם לִי" (משלי ל, ב), "מֵאִישׁ" – הכוונה מנח הנקרא "אִישׁ הָאֲדָמָה" (בראשית ט, כ), "אָדָם" – הכוונה לאדם הראשון. ששניהם נכשלו ביין והוא שלמה שתה יותר מהם ('יין המשומר' לר' נתן שפירא דף כה ע"א ד"ה עשרת השבטים לא גלו).

באותה העת רצה הקב"ה להחריב את ירושלים ושלח את גבריאל המלאך שתקע קנה בים הגדול ('יין המשומר' לר' נתן שפירא דף כה ע"א ד"ה עשרת השבטים לא גלו) ועלה עליו שירטון, שעליו נבנה אחר כך כרך גדול של רומי (גמ' שבת דף נו ע"ב בשם שמואל) אשר היה מיצר לישראל (רש"י על גמ' שבת דף נו ע"ב ד"ה כרך גדול של רומי), ללמד שזה היה התחלת החורבן ('יין המשומר' לר' נתן שפירא דף כה ע"א ד"ה עשרת השבטים לא גלו) וכמו שאמרו רבותינו "אמר הקדוש ברוך הוא בית גדול היה לי ולא החרבתיו אלא מפני היין" (ראה 'ויקרא רבה' פרשת שמיני יב, ה) ('יין המשומר' לר' נתן שפירא דף כה ע"ב ד"ה ר' חנניא בר פפא). וזה היה הכעס של בת שבע על בנה שלמה המלך, שבליל חינוך הבית הוא שתה והשתכר (ראה 'ויקרא רבה' פרשת שמיני יב, ה ד"ה אמר רבי חוניא), ואז איחרו פעמיו ('פדה את אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת היוד אות כב) לבית המקדש, כי קם אחרי ארבע שעות של היום, ועיכב את פתיחת דלתות המקדש היות והמפתחות היו תחת לראשו ('ויקרא רבה' פרשת שמיני יב, ה ד"ה אמר רבי חוניא).

המשכן והמקדש היו תיקון העולם שקלקולו נמשך מן היין כאשר אדם הראשון וחוה סחטו ענבים ושתו, לכן עבודת הכהנים שם היה מתקנו. ומשום כך אינו מן הראוי היה שיכנסו הכהנים כאשר הם שתויי יין כי 'אין קטיגור נעשה סניגור' ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה בהקדמה זאת יובן). וגם כל זמן ש'החיצונים' שולטים בעולם יש להם השפעה גם ביין הנקרא "שֵׁכָר" שהוא המשכר לאדם ומוציא אותו מן העולם, לכן אסור לכהנים במקדש לשתות מזה היין, שאין בידם לבטל את 'החיצונים' שהם צורך גבוה. ולזה הצטוו הכהנים על איסור זה מיד אחרי שבעת ימי המילואים במשכן ונגזר עליהם מיתה אם יעברו על כך שנאמר "יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם" (ויקרא י, ט) ('יין המשומר' לר' נתן שפירא דף כד ע"א ד"ה וכבר פירשנו). ועל ידי הכהנים בעבודתם היה תיקון לחטא אדם הראשון ('פדה את אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת היוד אות כב).

וזה הטעם שהביאו י"ג דברים למעשה המשכן שנאמר "וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת: וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים: וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים: שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים: אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן" (שמות כה, ג-ז) (ראה רש"י שמות כה, ב) כאשר "תְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי" נחשבים לאחד כי הם כולם מין של צמר (רא"ם על רש"י שמות כה, ב ד"ה שלש עשרה). וכל י"ג דברים אלו הם כדי לתקן היין שבו נתקלקל העולם ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה ויובן גם כן למה הביאו), שי"ג ווין נאמרו על היין אצל נח ('ילקוט שמעוני' בראשית פרק ט ד"ה דרש עובר גלילאה) בעת שניסה לתקן את חטא אדם הראשון ('יין המשומר' לר' נתן שפירא מהדורת ויניציאה דף כג ע"ב דרוש על סתם יינם ד"ה ונתחיל לבאר) "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה" (בראשית ט, כ-כא) וכן הלאה ('ילקוט שמעוני' בראשית פרק ט ד"ה דרש עובר גלילאה)  והם כולם לשון ווי, לפי שהס"מ ניסה להחטיא את אדם הראשון ולעקור י"ג עיקרי התורה שהם יסוד בניין ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה ויובן גם כן למה הביאו).

כל דבר שבקדושה הוא ביין כדי להביא תיקון לחטא אדם הראשון

כיון שהקב"ה מלכותו בכל משלה, לכן ציוה לנסך יין במקדש כדי שימשך ברכה ממקום שממנו 'המוות' כלומר מהיין, וזה על ידי הניסוך לפניו יתברך. ולכן גם כל דבר שבקדושה הוא על היין כדי לרמוז שהתחיל תיקונו על ידי הנסכים וימשך תיקונו בעשיית דברים שבקדושה על ידי היין ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה בהקדמה זאת יובן). ואכן כל דבר שבקדושה הוא עם יין ('מדרש תלפיות' ענף יין ד"ה ומזה הטעם כל דבר. ראה זוהר פרשת בלק דף קפט ע"ב ד"ה וההיא גפן כד, וכן זוהר פרשת אמור דף צה ע"א ד"ה ותנינן בכלא בעייא) ויש סימן לדבר בפסוק "וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים" (שופטים ט, יג) שהתיבה "הַמְשַׂמֵּחַ" היא ראשי תיבות היכן שמקדשים על כוס היין 'הבדלה מועד שבת מילה חתונה' ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק עא דף קפז ע"ב ד"ה ומזה הטעם תקנו לנו). ובכלל התיקון הזה של אדם הראשון הוא גם 'כוס של ברכה' (עפ"י 'מאמר שבתות ה'' חלק שני להרמ"ע מפאנו ד"ה הדרן לסעודה), וכן ארבע כוסות של ליל הסדר ('של"ה הקדוש' מסכת פסחים דף ז ע"א ד"ה ששם רמזו ז"ל, 'שתי ידות' לר' אברהם חזקוני פרשת צו דף עט ע"א טור א ד"ה כלל עולה מדברינו, 'תפארת שלמה' לר' שלמה מראמדסק לשבת הגדול דף קי ע"א ד"ה ועתה בני שמע בקולי, 'ברך את אברהם' לר' אברהם פאלאג'י פרשת וישב דף כח ע"ב ד"ה עתה אקום).

השבת הגינה על אדם הראשון אחרי החטא והוא ניצול מן המוות, והקידוש שנעשה בה כיום בליל שבת מתקן חטא אדם הראשון ששתה יין ('טור פטדה' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו חלק או"ח הלכות שבת סימן רעא, יא בהקדמה) בלא עשיית קידוש, כי לא המתין לשבת קודש ('מדרש תלפיות' ענף אדם הראשון ד"ה אדה"ר חטא שסחט בשם שפתי כהן. ראה 'בן איש חי' שנה שניה בהקדמה ד"ה ולכן בעת שאנחנו). ולכן אסור לטעום כלום מעת שנכנסה השבת עד לקידוש ואפילו לא לשתות מים, וגם זה הוא תיקון למה שאכל אדם הראשון מעץ הדעת ('טור פטדה' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו חלק או"ח הלכות שבת סימן רעא, ד ד"ה אסור לטעום). וכן משום כך נשים חייבות בקידוש כי חוה היא זו שסחטה את הענבים ונתנה לאדם הראשון לשתות. ועוד הטועם מהכוס יין פוגם אותו לקידוש (ראה שו"ע או"ח סימן רעא, יא), לפי שאדם הראשון קלקל בזה ש'טעם' מהיין לפני השבת ('טור פטדה' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו חלק או"ח הלכות שבת סימן רעא, יא בהקדמה). וישראל חוזרים ומקדשים ביום השבת לתקן מה ששתה אדם הראשון מבעוד יום ואף על פי כן לא בירך עליו ('מדרש תלפיות' ענף אדם הראשון ד"ה טעם הקידוש).

מפלתו של הנחש אשר התגבר ביין להחטיא את אדם הראשון וחוה היה בפורים ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' פרשת תצוה דף קכח ע"ב ד"ה עוד נראה לפרש עד דלא ידע). כי המן הרשע היה גלגול הנחש הקדמון ('מדרש אליהו' לר' אליהו הכהן בביאורו על מגילת אסתר דף עה ע"א ד"ה 'עם מה שנתבאר' ועיי"ש) שהוא הס"מ ('עיני העדה' על מגילת אסתר דף קנד ע"א ד"ה תנתן לי נפשי) ומרדכי היה גלגול אדם הראשון ואסתר גלגול חוה. וכיון שהנחש גלגל את מיתת חוה על ידי היין ששתתה, לכן אסתר ביקשה להתחיל את תיקון החטא של אדם הראשון ולהביא את מיתת המן שהוא הנחש דווקא ביין כפי שהוא עשה לה בגלגול קודם ('מדרש אליהו' לר' אליהו הכהן בביאורו על מגילת אסתר דף עה ע"א ד"ה עם מה שנתבאר), ורמז לכך בבקשת אסתר "תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי" (אסתר ז, ג) שסופי התיבות "תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי" יוצא 'יין' ('עיני העדה' על מגילת אסתר דף קנד ע"א ד"ה תנתן לי נפשי). וכך אכן עשתה אסתר ושילמה לו גמולו בראשו ('מנחת אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרק לא ענין הפורים דף מט ע"ב). ולכן חייבו חכמים 'לבסומי בפוריא' כדי לסמות את עינו, שמפלתו היה ביין היפך מה שהחטיא את אדם וחוה ביין ('עיני העדה' פרשת תצוה דף קכח ע"ב ד"ה עוד נראה לפרש עד דלא ידע. וראה 'מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו פרשת ויקהל אור לי"ג אדר השני ד"ה 'הלא לך למינדע' שבימי הפורים מותר לשתות כל יין שירצה האדם ולהתענג ולהתפנק).

בימות המשיח שיתוקן חטא אדם הראשון תהיה שמחת יין

לעתיד לבוא כאשר תתבטל 'הקליפה' מן העולם אז יהיה מותר גם לכהנים העובדים במקדש לשתות מהיין, כי אז יהיה כל היין כשר, ורמז לכך כי התיבה 'שֵׁכָר' היא אותיות התיבה 'כָּשֵׁר'. ויהיה גם מותר לאכול מעץ הדעת טוב, כי הרע יתבטל מן העולם ויישאר כולו טוב ('יין המשומר' לר' נתן שפירא דף כד ע"א ד"ה וכבר פירשנו). ולכן כיום אחרי שסוחטים את הענבים משתנה ברכתם ומתעלה, שהרי על הענבים מברכים 'בורא פרי העץ' וכשמשתנים אחרי הסחיטה להיות יין מברכים 'בורא פרי הגפן'. מה שאין כן בשאר כל מיני פירות שבעולם, שכאשר הם משתנים נעשים גרועים יותר ומברכים עליהם גם ברכה פחותה 'שהכל נהיה בדברו'. והטעם לזה כדי להורות שלעתיד לבוא אחרי גמר התיקון של היין, מלבד שיתוקן הפגם ויושלם החסרון עוד איכותו תגדל ותרבה יותר מאשר קודם הפגם, כי אז היה מעורב בו תערובת הרע ואילו לעתיד יהיה כולם טוב גמור ושלם ('בניהו' לר' יוסף חיים מבגדד מחבר ספר 'בן איש חי'  על גמ' סנהדרין דף ע ע"ב ד"ה 'שאין התינוק' וכתב שכן הוא בלחם אשר משתנה ברכתו ומתעלה וזה כי עץ הדעת היה גם חיטה והדברים עולים לכאן ולכאן. להרחבה על הלחם ראה מאמרינו לפרשת תרומה – 'מעלת כבודו של הלחם').

וזו הסיבה שהנביא המשיל את השמחה בימות המשיח לשמחת היין ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' פרשת תצוה דף קכח ע"ב ד"ה עוד נראה לפרש עד דלא ידע) כפי שאמרו רבותינו 'אמר הקב"ה לפי שבעולם הזה היין תקלה לעולם, לעתיד לבוא אני עושהו שמחה הדא הוא דכתיב "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס" (יואל ד, יח)' ('ויקרא רבה' פרשת שמיני אות יב), וזה כדי לרמוז שהעולם יתוקן מחטא אדם הראשון וחוה שהחטיאם הנחש ביין ('עיני העדה' לר' אליהו הכהן מחבר 'מדרש תלפיות' ו'שבט מוסר' פרשת תצוה דף קכח ע"ב ד"ה עוד נראה לפרש עד דלא ידע). וגידול הענבים יהיה אז בדרך פלא, שעתיד אדם לקחת ענב אחד ולהניחו בזווית ביתו וייצא ממנו יין ללא צורך בסחיטה וללא סינון. כי הענב יהיה כמו חבית גדולה מלאה יין צלול שאין בו שמרים הצריכים סינון. וזה יהיה להורות על תיקון הפגם של הגפן מאכילת אדם הראשון ('בניהו' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' סנהדרין דף ע ע"ב ד"ה 'שאין התינוק'). ובזה יחזרו הענבים לקודם החטא של אדם וחוה עת שהיו טועמים בענבים טעם יין ללא צורך בסחיטה ('אהבת יהונתן' על הפטרת יום א' דפסח ד"ה 'ויאכלו מעבור הארץ מצות וקלוי' וכתב שמטעם זה מברכים על היין 'בורא פרי הגפן' ולא 'על היין' משום שתחילת הבריאה לא נברא שיהיה יין אלא להיות גפן כמות שהוא) וכן יהיה במהרה בימינו, אמן.