פרשת קדושים – מעלת מצות אהבת ישראל

הקב"ה ציוה את בניו על מצות אהבת ישראל שנאמר "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָֹ"ה" (ויקרא יט, יח). ועל כך אמר ר' עקיבא "זה כלל גדול בתורה" ('בראשית רבה' כד, ז, רש"י ויקרא יט, יח ד"ה ואהבת לרעך כמוך).

ויש להבין, מה החשיבות הגדולה שכל אחד ואחד יקיים את ציווי התורה הקדושה לאהוב את כל איש ישראל במחשבה דיבור ומעשה?

כל נשמות ישראל היו נמצאות בתוך אברי גופו של אדם הראשון

כל ששים ריבוא נשמות ישראל ('דעת חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר שער הידיעות פרק העשירי הידיעה ט' דף סג ע"א ד"ה למנדע ברזין) היו כלולות באדם הראשון ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק א' ד"ה פירש הענין אם היה) בכל רמ"ח אבריו ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק א' ד"ה פירש הענין אם היה, 'דעת חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר שער הידיעות פרק העשירי הידיעה ט' דף סג ע"א ד"ה 'למנדע ברזין' בשם ספר 'נשמת אדם'), יש מהם בראשו של אדם הראשון יש בעיניו יש בנקביו וכן בכל שאר אבריו ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק א' ד"ה פירש הענין אם היה). לכן אמר שלמה המלך "נֵר יְהֹוָ"ה נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ, כז) ולא אמר 'נר יְהֹוָ"ה נשמת ישראל' כדי להורות שכל ששים ריבוא נשמות ישראל היו כלולות בנשמת אדם הראשון ('נשמת אדם' לר' אהרן משה מקרעמניץ בדפוס זיטומיר דף ז ע"א טור ב סוף ד"ה אמנם ע"פ הדברים, 'דעת חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר שער הידיעות פרק העשירי הידיעה ט' דף סג ע"א ד"ה 'למנדע ברזין' בשם ספר 'נשמת אדם'). וכמו ששאל הקב"ה את איוב "אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ"? (משלי לח, ד) וכוונתו לשאול "אֵיפָה שלך באדם הראשון, היכן היתה?" ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק א' ד"ה פירש הענין אם היה).

לכן ישראל נקראים "אָדָם" שנאמר "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָ-י יְהֹוִ"ה" (יחזקאל לד, לא) כי כללות נשמותיהם אינם אלא "אָדָם" שהוא אדם הראשון, כי הם ניצוצות איברים שלו. מטעם זה ישראל גם נקראו "גּוֹי אֶחָד" כמו שנאמר "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (דברי הימים א' יז, כא) ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק א' ד"ה פירש הענין אם היה). ועוד מחמת שהיו נשמות ישראל הקדושות תלויות באדם הראשון לכן הוא נקרא בשם 'אדם' וזה מלשון "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיה יד, יד) ('דרך מצוותיך' לר' מנחם מנדל שניאורסון ה'צמח צדק' מצוה 'איסור שנאת ישראל ומצות אהבת ישראל' אות א' ד"ה הנה בטעמי מצות). וזה גם מה שאמר הנביא "הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו" (מלאכי ב, י) כלומר ש"אֵל" בראנו באחדות כולנו "אֶחָד" שהרי נשמותינו כלולות מנשמת אדם הראשון ונאצלות מאחדות גמורה, על כן "מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו"? ('נשמת אדם' לר' אהרן משה מקרעמניץ בדפוס זיטומיר דף ו ע"ב טור א ד"ה והטו אזניכם, 'דעת חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר שער הידיעות פרק העשירי הידיעה ט' דף סג ע"א ד"ה 'למנדע ברזין' בשם ספר 'נשמת אדם'. וכתבו שם שאין לומר כי תיבת 'אחד' היא על התיבה הקודמת 'אל' כי אז יהיה הכוונה שראוי לאהוב את כל הנבראים ולא רק את ישראל שהרי כולם בראם 'אל אחד' עיי"ש).

בגוף הגשמי של כל איש יש איברים של ראש רגליים ידיים ציפורנים וכן הלאה, אך מכל מקום כל אחד מהם כלול מזולתו שהרי ביד יש חיוּת מעין הרגל על ידי הוורידים הפנימים שנמשכים בו וכן בשאר כל האיברים. ועוד שמרפאים איבר אחד על ידי הקזת דם באיבר חברו מצד עירוב הדמים. לכן על אף שהאיברים נפרדים זה מזה והמכה שברגל לא כואבת ליד המופרדת ממנה וכיוצא, אבל באמת זה רק מצד הגוף החיצוני כי בפנימיותו הם לא נפרדים שהרי הוורידים מחברים בין הרגל והעין ובין הרגל והיד וכן שאר האיברים. וכדבר הזה היה אצל אדם הראשון שנשמתו אמנם נחלקה לשורשים רבים וכל אחד לענפים ולניצוצות רבים ולכאורה כבר לא מרגיש אחד בכאב השני, אבל באמת הפירוד הזה הוא רק מצד 'הגוף' הנראה ואילו מבחינת 'הנפש' הפנימית היא לא נפרדה באמת, וכל איבר מרגיש את כאב השני ('דרך מצוותיך' לר' מנחם מנדל שניאורסון ה'צמח צדק' מצוה 'איסור שנאת ישראל ומצות אהבת ישראל' אות א' ד"ה הנה בטעמי מצות).

כל נשמות ישראל הם קומה אחת שלימה יחד, היא נשמת אדם הראשון שהיא כללותם, ברמ"ח איברים מיוחדים הכלולים זה מזה. לכן ישראל הצטוו לאהוב כל אדם מישראל שנאמר "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח), שהרי כל אדם כלול מכל נשמות ישראל בקישור האיברים, ויש בו זולתו וגם בזולתו יש ממנו, על כן יאהב זולתו כמוהו ('דרך מצוותיך' למחבר שו"ת 'צמח צדק' מצוה 'איסור שנאת ישראל ומצות אהבת ישראל' אות א' ד"ה הנה בטעמי מצות) כמו שכל איברי האדם אוהבים זה את זה ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת קדושים על הפסוק 'לא תקום וכו' ואהבת לרעך כמוך'). ודבר זה הוא 'כלל גדול בתורה' (ראה 'בראשית רבה' כד, ז בשם ר' עקיבא, רש"י ויקרא יט, יח ד"ה ואהבת לרעך כמוך), משום שזה הענין מורה על יחוד כללות האומה הקדושה שכולם נאחזים זה בזה ונחשבים לנפש אחת כפי שהיו אחד ממש בגופו של אדם הראשון, שכולם באו מכוחו ונרשמו בעיניו ובידיו וברגליו וזרועותיו ושאר אבריו כל אחד לפי ערכו ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בפירוש משנה 'בן שלושים לכוח' ד"ה ועל כן ישתדל האדם).

כל נשמות ישראל כלולות אלו באלו ונחשבות לגוף אחד ונפש אחת

אף על פי שיהיו ישראל מרובים אלף אלפי רבבות הרי כולם חשובים כאיש אחד בלי חילוק ופירוד, ולזה רמזה התורה שנאמר "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) ('צרור המור' לר' אברהם סבע חמיו של ר' יוסף קארו פרשת קדושים ד"ה וסמך גם כן). לכן כאשר ירדו אבותינו למצרים נאמר עליהם לשון יחיד "כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ" (בראשית מו, כו) ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בפירוש משנה 'בן שלושים לכוח' ד"ה ועל כן ישתדל האדם). וכן מטעם זה התורה ברוב המקומות מדברת עם ישראל כמו שמדברת עם היחיד כגון "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (דברים ה, ז) כן "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר" (ויקרא יט, יג). ועוד משום כך התורה לפעמים מתחילה לדבר בלשון רבים אך מסיימת בלשון יחיד כמו בפסוק "וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָֹ"ה" (ויקרא יט, יב) ('צרור המור' פרשת קדושים ד"ה וסמך גם כן).

כל ישראל מחוברים חיבור אחד כאברי הגוף ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמיד הרשב"א דף לז ע"א ד"ה ובזה נתרץ קושיית) והם קומה אחת, כך ש'אהבת ישראל' היא למעשה אהבת עצמו וכפי שנאמר "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) כאוהב את עצמותך ואיבר ממך ('מחשבות חרוץ' לר' צדוק הכהן מלובלין דף פג ע"ב ד"ה והם ג' אהבות הנזכרים). וכיון שנפשם של כל ישראל היא כנפש אחת על דרך הכולל, על כן נמצא שחברו הרי הוא כנפשו. ולכן מוזהרים עליו מנקימה ונטירה כפי שנאמר בסמיכות למצות אהבת ישראל "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח כי כמוהו כמוך לגוף אחד יחשב, ואם אתה נוקם ונוטר לחברך זה כאילו אתה נוקם בעצמך ודומה לאדם שחותך עם ידו אחת את ידו השניה ('נשמת אדם' לר' אהרן משה מקרעמניץ בדפוס זיטומיר דף ו ע"ב טור א ד"ה והטו אזניכם. ראה 'נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על 'בראשית רבה' כד, ח ד"ה שלא תאמר). לכן עשרת הדברות פתח ב"אָנֹכִי" (שמות כ, ב) וסיים ב"לְרֵעֶךָ" (שמות כ, יד) להורות שתמיד יזכור האדם שכל מה שירצה לעשות לרעו הוא עושה לעצמו. וכיון שבעשרת הדברות נכללים כל תרי"ג מצוות (ראה רש"י שמות כד, יב ד"ה את לחת האבן) לכן אמר הלל מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך שזה כל התורה (ראה המעשה עם הלל בגמ' שבת דף לא ע"א) ('נשמת אדם' לר' אהרן משה מקרעמניץ בדפוס זיטומיר דף ו ע"ב טור ב סוף ד"ה ולא אכחד).

כל ישראל הם שְׁאֵר בשר אלו עם אלו מפני שהנשמות כלולות יחד, ויש בזה חלק זה ובזה חלק זה ('תומר דבורה' להרמ"ק פרק ראשון במדה הרביעית 'לשארית נחלתו' ד"ה כך האדם עם חברו). זה הטעם ש"עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם" לפי שעשרה הם כמו מאה. ואפילו אחד שעוסק בתורה שכינה עמו (ראה פרקי אבות ג, ו) כי אחד הוא כמו עשרה וכמו מאה וכמו רבבה מישראל ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת קדושים ד"ה וסמך גם כן). ולכן גם לא דומים מרובים העושים למועטים (ראה 'ספרא' פרשת בחוקותי ב, ד) מפני כללותם. ובזה אמרו רבותינו על אחד הנמנה בין עשרה ראשונים הבאים לבית הכנסת להתפלל שאפילו מאה באים אחריו הוא מקבל שכר כנגד כולם (ראה גמ' ברכות דף מז ע"ב ד"ה בשם רבי יהושע בן לוי). וכוונתם שמקבל כנגד מאה ממש כמשמעו, מפני שהעשרה הראשונים כלולים אלו באלו ולכן הם למעשה עשר פעמים עשר שהוא מאה, והרי שכל אחד מהראשונים כלול ממאה איש. אם כן אפילו אם יבואו אחר כך מאה, הוא כבר יש לו שכר מאה איש ('תומר דבורה' להרמ"ק פרק ראשון במדה הרביעית 'לשארית נחלתו' ד"ה כך האדם).

רמ"ח מצוות עשה אצל היהודי נשלמות על ידי כלל ישראל

כל תרי"ג מצוות הם שיעור קומה ('פתח עינים' להחיד"א על מסכת עוקצין פרק ג משנה יב אות ד) כאשר יש רמ"ח מצוות עשה כנגד רמ"ח אבריו, ויש שס"ה מצוות לא תעשה כנגד שס"ה גידיו. והנה אף שמצוות לא תעשה יקיים האדם על ידי שלא יעבור על אחת מכל מצוות ה', אבל רמ"ח מצוות עשה אין בידי האדם לקיימם ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך על 'סדר המערכה' בתפילת שחרית דף יח ע"ב ד"ה וקטורת קודמת לאברים) אפילו לא רובם ('פתח עינים' להחיד"א על מסכת עוקצין פרק ג משנה יב אות ד) כי לא יבואו לידו ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך על 'סדר המערכה' בתפילת שחרית דף יח ע"ב ד"ה וקטורת קודמת לאברים) ויש בהם שגם לא יכול לקיימם, כמו מצוות המיוחדות לכהנים וללויים, ויש מצוות של מלכים או דיינים וכיוצא בו. ויש מצוות אחרות כגון פדיון הבן שאם אין לו בן בכור אינו יכול לקיימו. וכן מצות יבום או חליצה שאין בידי כל אחד לקיים. ויש מצוות שאם אין לו שדה שאינו חייב כגון 'לקט' 'שכחה' ו'פאה' (עפ"י 'ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק ד ד"ה והנה יש מצות רבות). ונמצא שהאדם חסר הרבה מצוות ואין אפילו אדם אחד שישלים חיובו ('פתח עינים' להחיד"א על מסכת עוקצין פרק ג משנה יב אות ד) בהשלמת תיקון רמ"ח איבריו ('אור החיים הקדוש' שמות לט, לב ד"ה עוד נראה).

לכן צריך האדם לבוא פעם אחרת בגלגול כדי לקיים את כל המצוות כך שרמ"ח אברי הנשמה לא יהיו חסרים לו. אך יש תקנה אחרת לזה על ידי שאר ישראל המקיימים את אותן המצוות ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך על 'סדר המערכה' בתפילת שחרית דף יח ע"ב ד"ה 'וקטורת קודמת לאברים' בשם המקובלים) היות שכל ישראל הם גוף אחד, ולכל אחד יש חלק במה שמקיים חברו, וכך נמצא שהאדם מקיים את כל תרי"ג מצוות, כי מה שהוא לא קיים הרי שקיים חברו, ומה שלא קיים חברו יקיים ישראל אחר וכל ישראל הם אחדות אחת ('פתח עינים' להחיד"א על מסכת עוקצין פרק ג משנה יב אות ד בשם המבי"ט). ובזה כל מצוה שמקיים אחד הרי מקיימים כולם, ונמצא שכל אחד ואחד מישראל מקיים את מצוות הכהנים והלויים, וגם הלויים מקיימים את מצוות הכהנים וכן ההיפך שהכהנים מקיימים את מצוות הלויים, ועל דרך זה גם מצוות יבום חליצה וגט וכן הלאה. והכל ממש כמו איברי גוף האדם שמה שעושה היד או הרגל מגיע ממנה תועלת לשאר כל האיברים, וכן בכל איבר ואיבר בהיותם כולם גוף אחד ('שבט מוסר' לר' אליהו הכהן תחילת פרק ל ד"ה וכיון שכל ישראל). (וראה 'ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל סוף פרק ד ד"ה 'בזמן ביאת המשיח' שמצוות התלויות בבניין בית המקדש יקיים אותם האדם בימות המשיח בזמן המקדש השלישי לפני 'העולם הבא' שיהיה באלף השביעי אשר בו יהיה השכר עיי"ש).

אמנם דבר זה תלוי בכך שהאדם יקיים את מצות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך על 'סדר המערכה' בתפילת שחרית דף יח ע"ב ד"ה 'וקטורת קודמת לאברים') שעל ידי כן הוא נקשר ומתייחד עם כל ישראל המקיימים את אותן המצוות ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך על 'סדר המערכה' בתפילת שחרית דף יח ע"ב ד"ה 'וקטורת קודמת לאברים') כי דווקא אז בהיותו באהבה ואחוה בלי פירוד, כל ישראל נקראים 'גוף אחד' ('שבט מוסר' לר' אליהו הכהן תחילת פרק ל ד"ה וכיון שכל ישראל, 'כסא דוד' להחיד"א דרוש ח"י לשבת הגדול דף פא ד"ה ולהבין מ"ש ואהבת לרעך כמוך, 'דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך על 'סדר המערכה' בתפילת שחרית דף יח ע"ב ד"ה 'וקטורת קודמת לאברים') ומצוה שעושה האחר נחשבת כאילו שהוא עושה ('שבט מוסר' לר' אליהו הכהן תחילת פרק ל ד"ה וכיון שכל ישראל, 'כסא דוד' להחיד"א דרוש ח"י לשבת הגדול דף פא ד"ה ולהבין מ"ש ואהבת לרעך כמוך, 'דבר בעתו' על 'סדר המערכה' בתפילת שחרית דף יח ע"ב ד"ה 'וקטורת קודמת לאברים') עמו ממש בעת עשיית המצוה ('דבר בעתו' חלק שני על שיר השירים דף ג ע"א ד"ה הגידה לי שאהבה נפשי) ועל ידי כן יש לאדם זה חלק בכל המצוות שעושים ישראל ('כסא דוד' להחיד"א דרוש ח"י לשבת הגדול דף פא ד"ה ולהבין מ"ש ואהבת לרעך).

לכן נסמכו הפסוקים "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָֹ"ה: אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ" (ויקרא יט, יח-יט) לומר שעל ידי שתאהב את כל אחד מישראל כנפשך תיעשה כגוף אחד עם כל ישראל, ויהיה לך ריוח מזה כאילו את כל "חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ". ונכנס בלשון יחיד וסיים בלשון רבים "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָֹ"ה: אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ" לומר אתה והם בכללותכם יחד ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך חלק שני על שיר השירים דף ג ע"א ד"ה הגידה לי שאהבה נפשי). ומטעם זה אמרו רבותינו על ישראל "אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרמון" (ראה גמ' ברכות דף נז ע"א, גמ' סנהדרין דף לז ע"א בשם ריש לקיש, גמ' מגילה דף ו ע"א) כי אותם 'הריקים' שלא קיימו מצוות מלאים מצוות כאילו לא חסרו מצוה אחת על ידי שקיימו מצות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) ואהבו את כל אחד מישראל כנפשם ובזה נכללו עמהם, ואז כל המצוות שלא באו לידם ולא היו יכולים לקיימם נחשב להם כאילו קיימו אותם. ובזה אותם ישראל הריקים נעשו מלאים כרימון ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך לט"ו בשבט דף נ ע"ב ד"ה החלו מעלין בגזרין).

וכך זוכה האדם כאילו השלים את כל רמ"ח איברי נשמתו ברמ"ח מצוות עשה, שכל מה שלא קיים נחשב לו כאילו קיימם על ידי הקשר שקשר נפשו עם כל נפשות ישראל ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך על 'סדר המערכה' בתפילת שחרית דף יח ע"ב ד"ה 'וקטורת קודמת לאברים'), ונעשה לו 'לבוש' שלם של רמ"ח מצוות. לכן אמרו רבותינו על מצות אהבת ישראל "זה כלל גדול בתורה" (ראה 'בראשית רבה' כד, ז בשם ר' עקיבא, רש"י ויקרא יט, יח ד"ה ואהבת לרעך כמוך) כלומר זה ענין גדול שעל ידו האדם יקיים את התורה כולה ('כסא דוד' להחיד"א דרוש ח"י לשבת הגדול דף פא ד"ה 'ולהבין מ"ש ואהבת לרעך כמוך' עפ"י דברי המבי"ט), ונרמז בציווי "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) פירוש לצד שהוא כמותך, כי בשלומו ייטיב לך שהרי באמצעותו אתה משלים את שלימותך בתרי"ג מצוות שאינך יכול לקיים, שהרי חלק מהמצוות שייכות רק בכהנים או בלויים או בישראל או בנשים, לכן "רֵעֲךָ" אינו אחר אלא אתה עצמך וכאחד מחלקיך ('אור החיים הקדוש' שמות לט, לב ד"ה עוד נראה. וראה 'דבר בעתו' לחג השבועות דף קמג ע"א ד"ה 'ותחבוט את אשר לקטה' שלכן אומרים לפני מצוה 'בשם כל ישראל' כדי לכלול את כל ישראל עמו בלב שלם ולאהוב כל אחד כנפשו, ואז נפשו תיכלל בנפשות כל ישראל שעושים מצוות שאינן באות לידו עיי"ש).

כל ישראל ערבים זה לזה מכוח היותם אחד בגוף אדם הראשון

כל נשמות ישראל היו כלולות באדם הראשון ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק ד ד"ה ואחר שביארנו) כאשר כל אחד מישראל היה באיבר פרטי ('טעמי המצוות' למהרח"ו על 'לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת קדושים מצות 'ואהבת לרעך כמוך' ד"ה מצות) ובכל איבר היו כלולים כל רמ"ח איברים של אדם הראשון, כלומר כל שיעור קומת אדם הראשון מן הראש ועד העקב ('שער הגלגולים' תחילת הקדמה ל ד"ה בענין קיום המצות), מטעם זה כל ישראל ערבים זה לזה (ראה גמ' שבועות דף לט סוף ע"א, 'ספר חסידים' סימן רלג) ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק ד ד"ה ואחר שביארנו) כלומר בשביל חברם אם יחטא ('טעמי המצוות' לר' חיים ויטאל על 'לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת קדושים מצות 'ואהבת לרעך כמוך' ד"ה מצות), כי יש לאדם ממש חלק איבר מחברו, וכאשר חברו פוגם את עצמו הוא פוגם גם את החלק שיש לו עמו, ומצד החלק הזה הוא ערב עליו ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי בסוף הספר בחלק 'בריכת אברהם' השוקת הד' לשארית נחלתו).

ישראל ערבים זה לזה, לכן העושה מצוה אחת מועיל לכל ישראל ('מחשף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת קדושים דף נט ע"א על הפסוק 'לא תלך רכיל') שיכולים מכוח זה להגיע לכל אחד מישראל טובות בעולם הזה, אף על פי שלא קיים בעצמו את כל התורה ולא מגיע לו שום טובה בעולם הזה, אלא שהתקיימה התורה בכלל ישראל ('פירוש קדמון' על ספר חסידים סימן רלג ד"ה כל ישראל ערבים זה לזה). וכשם שהעושה מצוה מועיל לכל ישראל מדין ערבות, כך העושה עוון בישראל מזיק לכל ישראל ויכול לחייב את כולם ('מחשף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת קדושים דף נט ע"א על הפסוק 'לא תלך רכיל'), שהיחיד חוטא ורבים יישאו את עוונו ('כלי יקר' דברים ד, ה ד"ה ראה למדתי אתכם). כמו המעשה עם עכן שמעל בחרם ובעקבותיו נפלו מישראל שלושים ושש איש במלחמה עם אנשי העי (ראה יהושע פרק ז, א-ה). כי כל ששים ריבוא נשמות ישראל אוחזות כולם זו בזו ושזורות כמו חבל השזור כאחת בלי פירוד ('ראשית חכמה' שער היראה פרק יד דף לה ע"א ד"ה ויראה הטובה).

לכן האר"י ז"ל היה אומר את כל פרטי הוידוי אפילו שלא היה בו מאותם הדברים, משום דין ערבות עם ישראל. וזה הטעם שנוסח הוידוי נתקן בלשון רבים "אָשַׁמְנוּ בָּגַדְנוּ גָּזַלְנוּ" וכן הלאה ולא בלשון יחיד 'אשמתי בגדתי גזלתי' כי כל ישראל גוף אחד ואף על פי שאין באדם אותו העוון ראוי לו להתוודות, כי כשעשה חברו את העוון כאילו עשהו בעצמו. ואפילו יחיד המתפלל ומתוודה בביתו ולא בציבור צריך לומר בלשון רבים, כי מה שחטא אחד מישראל נחשב כאילו חטאו כולם ביחד מצד ערבות הנשמות ('טעמי המצוות' לר' חיים ויטאל על 'לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת קדושים מצות 'ואהבת לרעך כמוך' ד"ה מצות), והם גם נענשים על מה שחטא חברם בסוד 'כל ישראל ערבים זה לזה' שכולם גוף אחד ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת ו אות יא ערך וידוי). וכן מכוח הערבות האדם מתוודה בימים נוראים 'על חטאים שאנו חייבים עליהם סקילה שריפה הרג וחנק' אף שיודע על עצמו שלא חטא בכך ('יעלזו חסידים' לר' אליעזר פאפו על ספר חסידים סימן תק"צ עד ת"ר ד"ה כל ישראל ערבים).

קבלת מצות אהבת ישראל מועילה מאוד שהתפילה תהיה רצויה

מצות עשה של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) היא צורך התפילה ('בת עין' על התורה לר' אברהם דב מאבריטש תחילת פרשת מקץ דף כה ע"ב ד"ה ויהי מקץ שנתים) וצריך האדם לקבל אותה על עצמו קודם התפילה ('דרך חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר נתיב הי"ז התפילה דף לז ע"א ד"ה וז"ל, 'ארץ החיים' לר' אברהם חיים הכהן על התהלים מזמור נה, טו אות ל בשם הקדמונים, 'פתח עינים' להחיד"א על מסכת עוקצין פרק ג משנה יב אות ד, 'בת עין' על התורה תחילת פרשת מקץ דף כה ע"ב ד"ה ויהי מקץ שנתים, 'דרך מצוותיך' לר' מנחם מנדל שניאורסון ה'צמח צדק' מצוה 'איסור שנאת ישראל ומצות אהבת ישראל' אות א' ד"ה הנה בטעמי מצות, 'תהילה לדוד' לר' ששון בן מרדכי שינדוך דף יט ע"ב ד"ה 'או ירצה אשרי יושבי ביתך' בשם המקובלים). ויאמר "הריני אוהב כל ישראל כנפשי" ('דרך חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר נתיב הי"ז התפילה דף לז ע"א ד"ה וז"ל) ויכוון לאהוב כל איש ישראל כנפשו ('נגיד ומצוה' לר' יעקב חיים צמח בחלק הנהגות לפני התפילה ד"ה קודם שיתפלל, 'דרך חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר נתיב הי"ז התפילה דף לז ע"א ד"ה וז"ל). ונרמז על כך בפסוק "בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ" (תהלים נה, טו) יחד להתפלל, כי צריך קודם כל תפילה לקבל מצות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) ('ארץ החיים' לר' אברהם חיים הכהן על התהלים מזמור נה, טו אות ל מהקדמונים).

קבלה זו קודם שאדם נכנס לבית הכנסת או קודם התפילה מועילה מאוד לתפילה ('צוארי שלל' להחיד"א על הפטרת פרשת נשא אות א ד"ה ויאמר אליהו) שעל ידי כן תעלה תפילתו הכלולה מכל ישראל ותעשה פרי ('שער הכוונות' דף א ע"ב ענין ברכת השחר ד"ה קודם שהאדם יסדר, 'נגיד ומצוה' בחלק 'הנהגות לפני התפילה' ד"ה קודם שיתפלל). והטעם לזה כי בתפילה נעשה 'יִחוּד עליון' וצריך שיהיה מִכְּלָלוּת ישראל ובהיות ישראל ב'יחוד' ('פתח עינים' להחיד"א על מסכת עוקצין פרק ג משנה יב אות ד) ולשם כך צריך שתהיה נשמת המתפלל שלימה ובריאה וזה כאשר היא כלולה בכל נשמות ישראל, כמו איבר בגוף שבריאותו הוא כשבריאים הוורידים שבו אשר כלולים מכל האיברים. ואז תעלה נשמת המתפלל הכלולה ('דרך מצוותיך' למחבר שו"ת 'צמח צדק' במצוה 'איסור שנאת ישראל ומצות אהבת ישראל' אות א ד"ה הנה בטעמי המצות) עם כל נשמות ישראל ('דרך מצוותיך' למחבר שו"ת 'צמח צדק' במצוה 'איסור שנאת ישראל ומצות אהבת ישראל' אות א ד"ה הנה בטעמי המצות, 'פתח עינים' להחיד"א על מסכת עוקצין פרק ג משנה יב אות ד) ותהיה תפילתו רצויה לפניו יתברך ('ארץ ישראל' על ספר 'ארץ החיים' על התהלים מזמור נה, טו אות ל).

האר"י ז"ל הזהיר מאוד על אהבת ישראל בין תלמידיו

כשיש התאחדות הגופות למטה באהבת ישראל זה גורם את דבקות הנשמות למעלה (פירוש 'ארץ ישראל' לר' ישראל אהרן מבוקיטשעוויץ על ספר 'ארץ החיים' על התהלים מזמור נה, טו אות ל) ואז מתאחדים ומתחברים גם שורשן של הנשמות בעולמות העליונים, והוא תכלית כל האושר והטוב כנודע ליודעי חכמת הנסתר ('אלשיך הקדוש' פרשת קדושים יט, יח ד"ה או ירמוז טעם נכון). והאר"י ז"ל הזהיר לכל החברים שהיו עמו, שקודם תפילת שחרית יקבלו עליהם מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך ויכוונו לאהוב כל אחד מישראל כנפשם, כי על ידי זה תפילתם תהיה כלולה מכל ישראל ותוכל לעלות ולעשות תיקון למעלה. ובפרט ציוה על אהבת החברים תלמידיו, שצריך כל אחד ואחד מהם לכלול עצמו כאילו הוא איבר אחד מן החברים. ולכן אם איזה חבר חלילה עומד בצרה או יש לו חולה בביתו או בבניו, ישתתף בצערו ויתפלל עליו וכן בכל הדברים ישתתף לכל חבריו עמו ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לח אות י ד"ה גם הזהיר, 'שער הכוונות' להאר"י ז"ל דף א' ע"ב ענין ברכת השחר ד"ה קודם שהאדם יסדר).

האר"י ז"ל הזהיר מאוד את התלמידים שיהיה אהבה ביניהם היות שכולם שותים מרב אחד, והוא נקרא 'אב' ביחס אליהם כפי שאמר אלישע הנביא על רבו אליהו הנביא "אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" (מלכים ב' ב, יא) והם הנקראים 'בנים', ולכן יש קשר בנשמותיהם זה עם זה גם מפאת שיש בכל אחד את בחינת הרב שלהם. וכעין זה היה לדוד המלך עם יהונתן עד שאמר עליו אחרי מותו "צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד" (שמואל ב' א, כו) וכוונתו שהיה להם קשר מפאת נשמותיהם כחברים העוסקים זה עם זה בתורה וכפי שנאמר "וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד" (שמואל א' יח, א), והוסיף עליו דוד "נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד" כמו רב שממימיו שתיתי ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על הנביאים שמואל א' ב בפסוק 'צר לי עליך אחי יהונתן' עיי"ש עוד דברים נפלאים). וכן ראוי לכל התלמידים הלומדים מרב אחד להיות כאחים ממש ('לב דוד' להחיד"א סוף פרק ל ד"ה 'זאת עולה' מר' שלמה אלקבץ), וכך היה עם החברים בימי ר' שמעון בר יוחאי שהיתה ביניהם אהבת עולם מאוד מאוד בנפשם וגופם ('לב דוד' להחיד"א סוף פרק ל ד"ה 'זאת עולה' מהזוהר).

והנה כל תרי"ג המצוות דאורייתא יחד עם שבע מצוות דרבנן הן תר"ך מצוות שכל אחת ואחת יש לה טעמים ורמזים נפלאים כנגד כל נשמות ישראל. וחייבים כל אותן הנשמות ללמוד ולגלות מה ששייך לנשמתם. ומי שלא זכה לכך, אך הוא מאותם אלו המקיימים את מצות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) באמת, שאוהב את כל אחד מישראל כנפשו, הרי הוא כלול עם כל ישראל המפרשים ומגלים את הרמזים והטעמים של תר"ך המצוות, וכאילו הוא השיג מה ששייך לנשמתו. ואף שנשמה אחרת גילתה מה ששייך לנשמתו, הנה על ידי אחדותו ודיבוקו עם כל ישראל נחשב לו כאילו הוא גילה ופירש מדעתו. ולכן הזהירו המקובלים שכל אדם העוסק בתורה ובמצוות צריך לומר לפני כן 'בשם כל ישראל' ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך מבבל במאמר לחג השבועות דף קכה ע"א ד"ה עשרת הדברות), שבזה הוא יכלול את כל ישראל עמו בלב שלם לאהוב כל אחד כנפשו (עפ"י 'דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך במאמר לחג השבועות דף קמג ע"א ד"ה 'ותחבוט את אשר לקטה').

ידבק האדם באהבת ישראל בכל כוחו ונפשו ובזה תבוא הגאולה

ישראל צריכים להרבות אהבה זה עם זה (זוהר פרשת מקץ דף רא ע"א ד"ה פתח ואמר אל תאמר), וראוי לאדם לרדוף אחרי מצוה זו של אהבת ישראל כרודף אחרי החיים ('פלא יועץ' לר' אליעזר פאפו ערך אהבת רעים ד"ה והנה האדם אוהב), ויאהב איש את רעהו כנפשו ומאודו. וכל אחד מישראל יהיה דבק במחשבתו כבן וכאח, שכולם גוף אחד ונפש אחת. ותהיה אהבת כל איש חקוקה בלבו שהוא ממש כלל גדול אשר רוב שורשי המצוות תלויים בו ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק ב' דרוש ה' לחודש אלול ד"ה והנה יתר הרפואות). ורמז לכך בפסוקים שבסוף עשרת הדברות "לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ: וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק" (שמות כ, יד-טו) שסמך את התיבה "לְרֵעֶךָ" לתיבות "וְכָל הָעָם רֹאִים" כדי לומר שכל התורה תלויה ב"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) באופן שצריך לפקוח עיניים שלא תזוז מצוה זאת מן הדעת תמיד, "וְכָל הָעָם רֹאִים" אותה משום שכל התורה תלויה בה ('סמוכים לעד' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרשת משפטים דף לא ע"א ד"ה עוד סמך לא תחמוד).

כל ישראל ערבים זה לזה מפני יש להם ממש חלק איבר מהשני. לכן ראוי לאדם להיות חפץ בטובת חברו ועינו טובה עליו כשלו, וכבודו חביב עליו ככבודו שהרי הוא הוא ממש. מטעם זה לא ירצה בגנות חברו ולא בצערו ולא בקלקולו, וְיֵּרַע לו ממנו כאילו הוא ממש שרוי באותו צער או באותה הטובה של חברו ('תומר דבורה' להרמ"ק פרק ראשון במדה הרביעית 'לשארית נחלתו' ד"ה כך האדם עם חברו), שהרגשת הצער של חברו או השמחה בטובו נוגעת לכל ישראל בהיותם כולם גוף אחד ('שבט מוסר' תחילת פרק ל ד"ה ידיעת המצות). ויתפלל בעד כל אחד מישראל כמו על עצמו שנאמר "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) ('שער המלך' לר' מרדכי מווילקאטש שער החמישי פרק שביעי ד"ה השנית שיקבל עליו). ואותם הדברים הנאהבים והרצויים לו חייב הוא להשתדל במעשה בדיבור ובמחשבה לעשות גם לרעהו, כמו להביא שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו ('של"ה הקדוש' שער האותיות סוף אות ב' דף מה ע"א ד"ה בריות כתיב ואהבת). (וראה 'יעלזו חסידים' לר' אליעזר פאפו על ספר חסידים סימן תק"ן עד תק"ס ד"ה 'יש מתפ' ואינו נענה' כי יש בני אדם שלא נענים בתפילתם לפי שלא הצטערו ולא התפללו על צער חברם כאילו היה צערם עיי"ש).

אם אהבת ישראל זה חובה כל הימים, הרי שבימים אלו שהם זמן הגאולה צריך לאהוב כל אחד מישראל כנפשו ממש וכך אולי נזכה לגאולה. כי צריך לעשות הכנות לגאולה, שהרי בשנאת חינם נחרב בית המקדש ('כסא דוד' להחיד"א דרוש ח"י לשבת הגדול דף פא ד"ה ולהבין מ"ש ואהבת לרעך כמוך) ובמצות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) תהיה הגאולה ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראמדסק בחלק לראש השנה דרוש שני לפרשת נצבים שנת תקצ"ו על הפסוק 'אתם נצבים היום'). וצריכים כל אחד מעם ישראל לתת עינו ולבו כל הימים להיות אוהב כל אחד מישראל אהבה שלימה בנפשו ומאודו באופן שיהיו כל ישראל באחדות גמורה, ואז בוודאי יבנה המקדש ('קדושת לוי' לר' לוי יצחק מברדיטשוב בחלק 'פירושי אגדות' ד"ה 'אמרו ליה אית לן בירא בדברא') וכפי שנרמז בפסוק "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ" (תהלים קכב, ו) שאם ישראל יהיו "אֹהֲבָיִךְ" כלומר אוהבים זה לזה, אז יטה הקב"ה שלום על ירושלים ויבנה בית המקדש ('מאה שערים' המיוחס לרקנאטי על טעמי המצוות סוף שער ארבעים ד"ה ועל דרך האמת) במהרה בימינו, אמן.