פרשת במדבר – סוד הדגלים של ישראל

ה' ציוה את בני ישראל לחנות סביב אוהל מועד ולהניף דגלים במקום חנייתם שנאמר "וַיְדַבֵּר יְהֹוָ"ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ" (במדבר ב, א-ב), וכן נאמר "וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם: וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת" (במדבר א, נב-נג).

ויש להתבונן, מדוע כאשר בני ישראל חנו במדבר סיני סביבות אוהל מועד, הם היו צריכים שכל שבט ושבט יניף דגל משלו במקום חנייתו?

ישנם ארבעה מחנות של מלאכי השרת סביב השכינה הקדושה

ישנן ארבע כתות של מלאכי השרת המשרתים לפי ה' ('פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס פרק ד), והם ארבעה מחנות שכינה ('צרור המור' לר' אברהם סבע חמיו של ר' יוסף קארו פרשת במדבר ד"ה וכן יש רמזים גדלים) כאשר מחנה אחד נמצא מימין לשכינה בראשות המלאך מיכאל, מחנה שני נמצא משמאל לשכינה בראשות המלאך גבריאל, מחנה שלישי לפני השכינה בראשות המלאך אוריאל, ומחנה רביעי נמצא מאחורי השכינה בראשות המלאך רפאל. ובאמצע נמצאת השכינה הקדושה היושבת על כסא רם ונשא ('פרקי דרבי אליעזר' פרק ד). מלאכים אלו הם 'הָעַמּוּדִים' של מחנות השכינה והולכים לארבע הרוחות כדי לקיים את ארבע רוחות העולם ('צרור המור' פרשת במדבר ד"ה וכן יש רמזים גדלים). ועל ידי שהמלאכים סובבים את כסא כבודו יתברך, נעשה מוראם על כל הנמצאים שהכל יראים מאותם המלאכים כפי שנאמר "אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת" (שיר השירים ו, ד) ('כלי יקר' במדבר ב, ב ד"ה וזה אות הדגל). ומחנות אלו הם סוד ד' גדולה בתיבה "אֶחָד" שבפסוק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָ"ה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָ"ה אֶחָד" (דברים ו, ד) ('צרור המור' לר' אברהם סבע תחילת פרשת במדבר).

ארבעת המלאכים הללו נמצאים בארבע רוחות המרכבה והם נקראים גם 'חיות הקודש', כאשר מיכאל הוא כפני אריה שבמרכבה, גבריאל הוא כפני שור שבמרכבה, אוריאל הוא כפני נשר שבמרכבה, רפאל הוא כפני אדם שבמרכבה (זוהר פרשת בהעלותך דף קנד ע"א – דף קנה ע"א ד"ה דגלא קדמאה ד"ה דגלא תניינא ד"ה דגלא תליתאה ד"ה דגלאה רביעאה) כאשר מיכאל נמצא מימין בדרום, גבריאל נמצא משמאל בצפון, אוריאל נמצא קדימה במזרח, רפאל נמצא אחורה במערב (זוהר פרשת במדבר דף קיח ע"ב ד"ה מיכאל מימינא, 'רקאנטי' על התורה פרשת במדבר ד"ה איש על דגלו באותות. וראה 'קהלת יעקב' לר' יעקב צבי יאליש ערך 'או' תיבה 'אוריאל' לדעות השונות היכן הוא אוריאל. וכן בערך 'דג' על התיבה 'דגלים' לשיטות נוספות בסידור המלאכים). ויש רמז אליהם בפסוק "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים" (בראשית ב, י) שהתיבות "וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים" יוצא בגמטריא 'מרכבה מיכאל גבריאל אוריאל רפאל' (ליקוטי רמזים וסודות' למחבר 'שמן הטוב' ר' שלמה אוהב בסוף חיבור 'שמן הטוב וזקן אהרן' דף קנב ע"ב ד"ה פסוק ונהר יוצא מעדן).

סימנם של מלאכי המרכבה רמוז בתיבות הפסוק "מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן" (שיר השירים ג, י) לפי שהתיבה "אַרְגָּמָן" היא ראשי תיבות של המלאכים הנושאים את המרכבה העליונה והם 'אוריאל רפאל גבריאל מיכאל נוריאל' ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת במדבר ד"ה ולהורות על מעלת הדגלים, 'של"ה הקדוש' פרשת לך לך תורה אור ד"ה והיה ברכה בך, 'עבודת הגרשוני' על שיר השירים לר' גרשון בן אברהם אחי הגר"א שיר השירים ב, י ד"ה 'בנות ירושלים' אך לגבי האות ן' ברמז לא פירש וכתב שהוא 'סוד'), כאשר 'אוריאל' ו'נוריאל' זה שני שמות לאותו מלאך רק בבחינות שונות ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת במדבר ד"ה ולהורות על מעלת הדגלים, 'של"ה הקדוש' פרשת לך לך תורה אור ד"ה והיה ברכה בך) ומלאך אחד הוא ('כורסיא דאליהו' לר' חביב חיים דוד סתהון דף כו ע"ב ד"ה 'ולי ההדיוט' בשם הראשונים. וראה 'זרע ברך' לר' ברכיה ברך תלמיד המגלה עמוקות פרשת וירא ראשון דף ו ע"א ד"ה 'ובספר עשרה מאמרות' שמלאך אוריאל הוא דמות ה'אריה מאש' שהיתה נראית על המזבח ונקראת אריאל, לכן שמו 'אוריאל' כנגד דמות האריה ושמו 'נוריאל' כנגד האש עצמה עיי"ש). עם כל אחד מארבעת מלאכי המרכבה יש עוד שני מלאכים, כך שבסך הכל יש שנים עשר מלאכים סביב המרכבה כמספר שבטי ישראל. תחת מלאכים אלו יש מחנה שלם של רבבות מלאכים הסרים למשמעו של מי שעומד בראש כל מחנה ומחנה, כלומר לארבעת המלאכים אוריאל רפאל גבריאל ומיכאל (זוהר פרשת בהעלותך דף קנד ע"א – דף קנה ע"א ד"ה דגלא קדמאה' והלאה).

עם ישראל התאוו להיות מסודרים בדגלים כמו המחנות של מלאכי השרת

כאשר נפתחו לישראל מראות האלוקים במעמד הר סיני, הם ראו את מלאכי השרת המשרתים לפי ה' ('פרקי דרבי אליעזר' פרק ד', 'מדרש תנחומא' במדבר יד) וראו כי ארבעת מחנות המלאכים עשויים ארבע דגלים – דגל מיכאל, דגל גבריאל, דגל נוריאל, דגל רפאל וביניהם ועליהם שורה השכינה. באותה העת התאוו בני ישראל להשראת השכינה גם בארבעה מחנות משלהם, כדוגמת הדגלים של מעלה (שיר השירים ב, ד) ('אלשיך הקדוש' ספר במדבר פרק א ד"ה ונבוא אל הענין) המסודרים 'דגלים דגלים'. ישראל שרצו להיות מרכבה לשכינה כמו המלאכים אמרו "וּלְוַאי שֶׁאָנוּ נַעֲשִׂין דְּגָלִים כְּמוֹתָן" ('במדבר רבה' ב אות ג, 'מדרש תנחומא' במדבר יד) ועל זה נאמר "וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה" (שיר השירים ב, ד) ('אלשיך הקדוש' ספר במדבר פרק א ד"ה ונבוא אל הענין). ישראל ידעו שעל ידי כן גם כל העמים יהיו יראים מהם כי שם ה' יהיה נקרא עליהם "וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל" (תהלים כ, ו), כמו שבעליונים יראים מפני המלאכים הסובבים את כסא כבודו ('כלי יקר' במדבר ב, ב ד"ה וזה אות הדגל).

כל מה שהשיגו עם ישראל בהר סיני, כולל קבלת התורה ראיית מראות אלוקים וכפרת העוונות, לא היה נחשב בעיניהם לכלום ביחס לרצונם להשיג את מעלת הדגלים. לפי שבזה הכירו 'דמות יוצרם' ונתאוו להידמות לו ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת במדבר ד"ה לפי) ועל ידי הדגלים יכלו להיות מרכבה מיוחדת 

לשכינה כמרכבת מלאכי השרת ('אלשיך הקדוש' פרשת במדבר פרק א ד"ה או יאמר). שעליה נאמר "רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ" (תהלים סח, יח). וזה נרמז בשעה שחנו ישראל נגד ההר "וַיִּֽחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" (שמות יט, ב) לפי שהתיבות "וַיִּֽחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל" יוצאות בגמטריא כל שמות המלאכים שהם 'המרכבה' כלומר 'מיכאל גבריאל רפאל נוריאל', לרמוז שעתיד להינתן לישראל חניה כעין מה שראו למלאכים בשעת קבלת התורה ('אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב פרשת במדבר ד"ה א"י איש על דגלו).

ה' נענה לבקשת ישראל לעשות אותם 'דגלים דגלים' כפי שהתאווּ ('במדבר רבה' ב, ג), אבל רק חודש אחרי שנבנה המשכן ניתנו להם הדגלים, בחודש השני שהוא חודש אייר בשנה השנית לצאת ישראל ממצרים. והיה זה משום שקדושת הדגלים היתה יותר מקדושת המשכן, ואם הם היו מקבלים את הדגלים מיד לא היו יכולים לסבול אז את הקדושה, והיתה מיד פורחת נשמתם כמו שהיה במעמד הר סיני. לכן התחיל ה' יתברך בהשראת השכינה ביניהם באמצעות המשכן עד אשר התרגלו, ואחר כך הוא נתן להם את הדגלים ונעשו מרכבה לשכינה הקדושה ('אלשיך הקדוש' פרשת במדבר פרק א ד"ה והוא כי).

מחנה ישראל למטה היה מסודר ומכוון כנגד מחנות המלאכים למעלה

כל שנים עשר השבטים היו מכוונים כנגד שנים עשר המלאכים שסביב המרכבה (זוהר פרשת בהעלותך דף קנד ע"א - קנד ע"ב ד"ה חושבן דאזלין עמיה), והשבטים המובילים את כל אחד מארבעת הדגלים המרכזיים בארץ היו כנגד ארבעת המלאכים המובילים במרכבה שבשמים. כלומר שבט ראובן – כנגד מלאך מיכאל, שבט יהודה – כנגד מלאך אוריאל, שבט דן – כנגד מלאך גבריאל, שבט אפרים – כנגד מלאך רפאל (זוהר פרשת במדבר דף קיח ע"ב ד"ה ונסע בראשונה דגל מחנה יהודה). וכך היה למטה ארבעה דגלים מרכזיים כשארון הברית באמצע, דוגמת מעלה שישנם ארבעה מחנות שכינה והשכינה היא באמצע ('ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת בהעלותך ד"ה 'ארבעה דגלים והארון באמצע' מהשל"ה הקדוש). ועל זה אמר ה' "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ב, ב), "בְאֹתֹת" – אלו 'האותות' של מעלה, שהדגלים של מטה היו מסודרים כמותם ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת במדבר ד"ה הרי לך ד' דגלים כנגד ד' מחנות שכינה). וכן בכל צד במחנה בארץ היו עוד שני דגלים של שני שבטים, רק שארבעת הדגלים המרכזיים היו גדולים יותר מהדגלים האחרים ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמיד הרשב"א פרשת במדבר דף נח ע"ב טור א ד"ה ועוד במדרש כי אלו).

מספרם של המלאכים בכל מחנה בשמים היה כמספרם של ישראל באותו המחנה של השבט שכנגדו. כגון שבט יששכר שהיו תחתיו בארץ חמישים וארבעה אלף וארבע מאות ישראלים כפי שנאמר "פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר אַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת" (במדבר א, כט) הרי שבשמים היו חמישים וארבעה אלף וארבע מאות מלאכים הסרים למלאך שכנגד יששכר והולכים עמו. וכן שבט נפתלי שנאמר עליו "פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה נַפְתָּלִי שְׁלֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת" (במדבר א, מג) הרי שבשמים היו חמישים ושלושה אלף וארבע מאות מלאכים הסרים למלאך שכנגד שבט נפתלי והולכים עמו, וכן הלאה שאר השבטים. והיו עוד מלאכים רבים מסביב כנגד הנשים והטף שבעם ישראל. ואם אחד מהמלאכים המובילים בשמים היה רוצה להתקדם, הוא היה מסתכל לצד שהוא רוצה לנסוע וכל המלאכים שתחתיו נסעו אחריו (זוהר פרשת בהעלותך דף קנד ע"א - קנה ע"א וכן שם ד"ה תא חזי ד"ה תלת ראשין ד"ה תלת ראשין), כך היה גם בארץ שראש המחנה היה מתקדם ואחריו שאר השבטים שתחתיו.

נאמר על חניית ישראל "וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ"ה אֶת מֹשֶׁה כֵּן חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ אִישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָיו עַל בֵּית אֲבֹתָיו" (במדבר ב, לד) "כֵּן חָנוּ" – כפי שהיו חונים המלאכים למעלה, כך עשו גם "לְדִגְלֵיהֶם" – כלומר לבני ישראל שחונים לדגלים למטה ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג' תחילת פרק כב). וכן נאמר "עַל פִּי יְהֹוָ"ה יַחֲנוּ וְעַל פִּי יְהֹוָ"ה יִסָּעוּ" (במדבר ט, כ) לרמוז כי ישראל היו מחנה ה' ממש כמו מחנה השכינה של מיכאל גבריאל רפאל ואוריאל ('ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת בהעלותך ד"ה 'על פי ה' ' מהאלשיך הקדוש). ומשום כך גם כפי ש'תוקעים' למעלה בעת נסיעת מחנות המלאכים, כך היו תוקעים בני ישראל למטה כאשר נסעו המחנות של השבטים (זוהר פרשת בהעלותך דף קנד ע"ב ד"ה בשעתא דחד) שנאמר "וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה: וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם: וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ: וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם" (במדבר י, ה-ח).

ארבע הדגלים העיקריים של שבטי ישראל היו מכוונים כנגד ארבע חיות הקודש למעלה ('במדבר רבה' ב, י) וכנגד ארבע 'דגלים' עליונים ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי על זוהר פרשת בהעלותך,דף קנד ע"א ד"ה 'שבעין אלף' מהרמ"ק) וכנגד ארבע רוחות העולם ('במדבר רבה' ב, י) וכנגד ארבע יסודות בבריאה ('רקאנטי' על התורה פרשת במדבר ד"ה איש על דגלו באותות). וכן כנגד ארבע אותיות שם יהו"ה ('צרור המור' לר' אברהם סבע תחילת פרשת במדבר) להראות שהנהגת ישראל בארבעה דגלים היא תחת הוי"ה ברוך הוא ('ברכת מועדיך לחיים' לר' חיים פאלאג'י דרוש ג' לספר תורה דף נד ע"ב טור ב ד"ה וזהו כונת הכתוב,וד"ה ומה מתוק מדבש). ומטעם הזה בבית המקדש שבירושלים היו ארבע חומות סביב, להחליף את ארבע הדגלים שהיו במשכן ('של"ה הקדוש' בחלק תורה שבכתב פרשת במדבר ד"ה שלשה הם). והיו עוד שני שבטים תחת כל אחד מארבעה הדגלים העיקרים של ראובן יהודה דן ואפרים, כפי שהוא בעליונים שבכל צד של ארבעה מלאכי המרכבה מיכאל גבריאל רפאל ונוריאל יש עוד שתי בחינות של מלאכים הקדושים (עפ"י 'תולדות אהרן' לר' אהרן מזיטאמיר פרשת אמור דף יג ע"א טור ב ד"ה ביום השבת ביום השבת).

היו רק ארבעה מבין נשיאי השבטים שהיה להם אותיות א"ל בסיום שמם הפרטי ('רבינו בחיי' במדבר ב, ב) והם היו השבטים האמצעיים מבין שלושת השבטים שבכל צד ('אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב פרשת במדבר ד"ה ואי' בספרים אשר בכל הדגל), נתנאל בן צוער משבט יששכר – במזרח, שלומיאל בן צורישדי משבט שמעון – בדרום, גמליאל בן פדהצור משבט מנשה – במערב, פגעיאל בן עכרן משבט אשר – בצפון ('רבינו בחיי' במדבר ב, ב). וכל ארבעתם מכוונים כנגד המלאכים שגם שמם מסתיים באותיות א"ל שהם מיכאל אוריאל גבריאל ורפאל ('רבינו בחיי' במדבר ב, ב, 'אמרי נועם' פרשת במדבר ד"ה ואי' בספרים אשר בכל הדגל). והיה זה כדי ללמד כי מחנה ישראל שלמטה מכוון ממש כנגד מחנה השכינה שלמעלה ('רבינו בחיי' במדבר ב, ב). ונרמז קישורם גם בפסוק בו דרשו רבותינו כי ישראל התאוו לדגלים "וַיִּֽחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" (שמות יט, ב) שסופי ארבע התיבות הראשונות עולים בגמטריא ארבע פעמים א"ל כנגד ארבע מלאכי מעלה שהם דגלי המרכבה ('אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב פרשת במדבר ד"ה ואי' בספרים אשר בכל הדגל).

דגלי המדבר היו עליונים ורמזו לדברים עליונים ('צרור המור' פרשת במדבר ד"ה וכן יש רמזים גדלים) לפי שהיו מעין דוגמא של מעלה – מחנה השכינה הנקרא "רֶכֶב אֱלֹהִים" (תהלים סח, יח) ('ראש דוד' להחיד"א פרשת במדבר ד"ה ותנא סיעא ולא עוד). והיה אז 'מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא' (ראה גמ' ברכות דף נח ע"א) כלומר 'המלכות שבארץ היתה כעין המלכות שבשמים' ממש על פי המדות, כאשר כל שבט משבטי י"ה היה אחוז במדתו ('ראש דוד' להחיד"א פרשת במדבר ד"ה ובזה נבא לפרש). סידורם של ישראל למטה לארבע הצדדים היה גם כדי ללמד שכשם שאי אפשר לעולם בלא שינשבו בו ארבע רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל. לכן אמרו רבותינו שכשם שברא ה' ארבע רוחות לעולם כך ברא לכסאו ארבע חיות הקודש ולמעלה מהם כסא הכבוד, וכנגדם סידר את הדגלים למטה ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת במדבר ד"ה וכן יש רמזים גדלים) המורים על החיבה הגדולה שיש לה' עם בני ישראל ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב פרשת במדבר דף נח ע"א טור ב ד"ה איומה כנדגלות).

סדר נשיאת מיטתו של יעקב אבינו היה סימן לצורת מחנה ישראל

יעקב אבינו הובטח על הדגלים כפי שהם נראו לו ב'מראה' בשעה שנאמר לו "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" (בראשית כח, יד) ('כלי יקר' במדבר ב, ב ד"ה לכך נאמר איש על דגלו). ובשעה שיעקב אבינו נפטר הוא ציוה את כל בניו על סדר נשיאת מיטתו בעת הלוויה והקבורה באופן הזה, יהודה יששכר וזבולון – יישאוהו מן המזרח, ראובן שמעון וגד – יישאוהו מן הדרום, אפרים מנשה ובנימין – יישאוהו מן המערב, דן אשר ונפתלי – יישאוהו מן הצפון. יעקב אבינו ציוה שיוסף לא יסייע לפי שהיה מלך ושגם לוי לא יסייע כי הוא עתיד להחזיק את ארון האלוקים ולא ראוי שיחזיק ארון של מתים. ואמר יעקב אבינו שאם הם יעשו כך, אז עתיד הקב"ה לעשות להם דגלים ויהיו מתחלקים לפי החלוקה הזאת ('במדבר רבה' ב אות ח, 'מדרש תנחומא' במדבר יב). וזה נרמז בפסוק "מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב" (תהלים קמז, יט) כלומר שהקב"ה הודיע ליעקב מה שהיה רוצה לצוות לישראל, כדי שיעקב גם כן יחלקם כך ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת במדבר ד"ה מדרש ילקוט).

יעקב ציוה את בניו על אופן נשיאת מיטתו דווקא אחרי שבירכם וציוה אותם על דרכי האלקים והם קיבלו עליהם עוֹל מלכות שמים ('במדבר רבה' ב, ח). והטעם שיעקב ציוה אותם רק אחר כך, כי ידע שארבעה הדגלים אשר סביב מחנה השכינה בארץ יהיו מכוונים כלפי ארבע מחנות השכינה, להיות צבא של מטה כצבא של מעלה 'מרכבה לשכינה'. ובהיות שיעקב ידע כי מיטתו שלימה לכן גם הוא בעצמו מרכבה שלימה לשכינה, וכאשר יישאו בניו את מיטתו כדוגמת ארבע מחנות השכינה הרי בזה יקבלו עליהם עול מלכות שמים בשלימות כראוי להיותם גם הם 'מרכבה' לשכינה כל אחד ואחד כפי בחינתו ומדרגתו סביב המיטה. ואכן בניו עשו כדבריו שנאמר "וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם" (בראשית נ, יב). וכך ממש עשו צאצאי השבטים מאוחר יותר בענין הדגלים במדבר, וכפי שנרמז בלשון הפסוק "וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ" (במדבר ב, לד) ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על בראשית רבה ק, ב ד"ה ג' צווי' נאמרו. וראה 'תקפו של נס' לר' חביב חיים דוד סתהון דף סד ע"א ד"ה 'ואני מצאתי עוד כי גם' שכתב כי כמו אצל ארבעת המלאכים נושאי המרכבה גם ביעקב אבינו שהיה מרכבה לשכינה נאמרו ארבע פעמים הצירוף של אותיות 'אל' בפסוק "וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית לג, כ). וראה גמ' מגילה דף יח ע"א בשם ר' אלעזר שה' יתברך "אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" הוא זה שקרא ליעקב אבינו בפסוק הזה בשם "אֵל" עיי"ש).

וכך ה' ציווה את ישראל לסדר זה כאשר הם יצאו למדבר שנאמר "וַיְדַבֵּר יְהֹוָ"ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ" (במדבר ב, א-ב), "בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ" – שהודיעם כי כל אחד ילך למקומו סביב אוהל מועד כפי צוואת יעקב אביהם ('במדבר רבה' ב אות ח, 'שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן מצפת פרשת במדבר ד"ה איש על דגלו). ואז כל שבט הלך למקומו בארבע הצדדים כפי החלוקה שהיתה בשעה שנשאו את ארונו של יעקב אבינו. וכמו שיוסף לא השתתף בהחזקת ארונו של יעקב אביו בזמן הלוויה כך גם לא הוזכר שמו בהנפת הדגלים, אלא רק הוזכרו בני בניו שבטי אפרים ומנשה שכל אחד מהם הניף דגל משלו. וכשם שלוי לא השתתף בנשיאת ארונו של יעקב אביו, כן שבט לוי לא השתתף בנשיאת הדגלים אלא היה בפנים המחנה סביב למחנה השכינה שהוא אוהל מועד (ראה זוהר פרשת מקץ דף ר ע"א ד"ה 'אמר ההוא יודאי' שהטעם שלא נאמר 'דגל מחנה יוסף' כי הוא היה בחינה שונה מהשבטים, יוסף היה מ'עלמא דדכורא' ואילו כל השבטים מ'עלמא דנוקבא' ועיי"ש עוד טעם בזה).

מעלת דגליהם של ישראל היה יותר גדול ממעלת דגליהם של המלאכים

בני ישראל התאווּ לדגלים בכדי להידמות למלאכי עליון ולהיות בכך מרכבה לשכינה. אך היות שנשמת ישראל גבוהה מנשמת המלאכים לכן כאשר נעשו ישראל דגלים כמו המלאכים, נעשו דגליהם למעלה מדגליהם של המלאכים ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת במדבר ד"ה נחזור). לכן המלאכים בעצמם התפעלו מסדר הדגלים של ישראל ואמרו "יְהֹוָ"ה אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם" (תהלים ח, ב) כלומר כמה משובח ומיוחד שמך על ידי ישראל שנמצאים למטה ('שפתי כהן על התורה' פרשת במדבר סוף ד"ה 'דגל מחנה אפרים ימה'). וזה נרמז בתיבה "אַדִּיר" שהיא ראשי תיבות אפרים דן יהודה ראובן, שהם ארבעת השבטים בעלי הדגלים העיקריים במדבר ('שפתי כהן על התורה' פרשת במדבר סוף ד"ה 'דגל מחנה אפרים ימה', 'ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת בהעלותך ד"ה 'ארבעה דגלים והארון באמצע' מהשל"ה הקדוש) (להרחבה על מעלת נשמות ישראל ראה אחד ממאמרינו לפרשת ואתחנן – 'סגולת נשמות ישראל'). 

על המלאכים שכנגדם נאמר "אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְהֹוָ"ה" (תהלים צג, ד) כלומר שיש ארבע מחנות שכינה למעלה במרום כמו המחנות שבארץ ('רבינו בחיי' במדבר א, ב ד"ה ויש להתבונן). וזה להורות כמה הגיע מעלתן של ישראל עד שעשאם מרכבה ממש כמרכבה של מעלה, כלומר מה שעשה "אַדִּיר" למעלה עשה גם למטה ('פתוחי חותם' לר' יעקב אבוחצירא פרשת במדבר דף פא ע"ב ד"ה דגל מחנה יהודה). ועוד נאמר על הקשר בין ישראל למחנות המלאכים "וַיִּהְיוּ כָּל פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹתָם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל: וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים" (במדבר א, מה-מו), "כָּל פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" – אלו הם צבאות ישראל שלמטה, "וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים" – אלו צבאות המלאכים של מעלה, לכן חזר ואמר "פְּקֻדִים" ללא הזכרת שם "יִשְׂרָאֵל". והיו אלו שלמטה ואלו שלמעלה שווים במספרם ('רבינו בחיי' במדבר א, ב ד"ה ויש להתבונן).

וכיון שהפכו עם ישראל להיות מבחינה זו כמו מלאכים ואף למעלה מכך, על כן 'עין הרע' לא היה יכול לשלוט בהם. וזאת הסיבה שה' מנה את ישראל בתחילת פרשת במדבר ללא שום חשש מ'עין הרע' שעלולה לפגוע בהם בגלל איסור המניה כפי שהצטוו "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם: מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן: וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יַעַמְדוּ אִתְּכֶם לִרְאוּבֵן אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר" (במדבר א, ב-ה) וכו' ('שפתי כהן על התורה' פרשת במדבר ד"ה ומה שחזר). וישראל היו באותה שעה קדושים וגדולים בדגליהם, וכל האומות היו מסתכלים בהם ואומרים "מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת" (שיר השירים ו, י) ('צמח דוד' למחבר שו"ת 'בית דוד' חלק ב פרשת במדבר סוף ד"ה ובזה מבואר מ"ש עוד) (להרחבה על איסור המניה ראה אחד ממאמרינו לפרשת במדבר – 'איסור מניית עם ישראל').

על גבי הדגלים היו ציורי השבטים ואותיות משמותיהם של האבות הקדושים

כל דגל היה עשוי ממפה (רמב"ן במדבר ב, ב ד"ה איש על דגלו) כשעל ארבע הדגלים העיקריים היו מצוירים דמות חיות הקודש (רמב"ן במדבר ב, ב, 'ספר ציוני' פרשת במדבר ד"ה ואף) שהם 'אריה' 'אדם' 'שור' ו'נשר', כדי שידמו ישראל למראה של מעלה ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת במדבר ד"ה הרי לך ד' דגלים כנגד ד' מחנות שכינה). על דגל יהודה היה צורת אריה על שם "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה" (בראשית מט, ט). על דגל ראובן היה צורת אדם על שם הדודאים שמצא בשדה שהם צורת אדם שנאמר "וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה" (בראשית ל, יד). על דגל אפרים היה צורת שור על שם "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" (דברים לג, יז). על דגל דן היה צורת נשר על שם "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ" (דברים לב, יא) וכן על שהוא היה מאסף למחנה ישראל ומזרז את כולם (רמב"ן במדבר ב, ב, 'ספר ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת במדבר ד"ה ואף), כאשר גופו של הנשר היה צורת נחש שנאמר "יְהִי דָן נָחָשׁ" (בראשית מט, יז) ואילו כנפיו כנפי נשר הרומזים לרחמים ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב פרשת במדבר דף נח ע"ב טור א ד"ה 'ובדגל דן צורת נשר' וכתב שהיא קבלה בידי חכמי ישראל). גם לשאר השבטים היו דגלים קטנים משלהם ובהם היו ציורים, לשמעון – צורת מבצר עיר שכם. ליששכר – חמור גרם. לזבולון – אניה. לנפתלי – אילה שלוחה. לגד – צורת גדוד. לאשר – צורת זיתים. לבנימין – זאב. למנשה – צורת ראם (ספר 'ציוני' פרשת במדבר ד"ה הג"ה וכן).

צבע הדגל של כל אחד משנים עשר השבטים היה כפי גוון הצבע של אבן השבט שלו הקבועה בחושן (רש"י במדבר ב, ב ד"ה באתת), לכן היה בחושן דווקא ארבעה טורי אבן המחוברים בבחינת קשר המרכבה העליונה, והם כנגד ארבעה דגלים מרכזיים שהיו לישראל בכל צד, וגם מכוונים כנגד ארבעת המלאכים שסימנם ארגמ"ן ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב תלמיד ר' נחמן מברסלב בחלק חושן משפט ב' הפקר ונכסי הגר ד אות לה). דגל ראובן – היה צבע אדום. דגל שמעון – היה צבע ירוק. דגל לוי – היה צבוע שליש לבן שליש שחור ושליש ירוק. דגל יהודה – היה תכלת כמראה השמים. דגל יששכר – היה צבע שחור הדומה לכחול. דגל זבולון – היה צבע לבן. דגל דן – היה צבע הדומה לספיר. דגל גד – היה צבעו לבן ושחור שהוא מעין אפור. דגל נפתלי – היה צבע צלול כיין. דגל אשר – היה צבעו דומה לאבן יקרה שהיו מתקשטות בו נשים כעין שמן הזית. דגל אפרים – היה צבע שחור.  דגל מנשה – היה צבע שחור. דגל בנימין – היה כולל את כל הצבעים של השבטים (עפ"י 'בגדי אהרן' על התורה לר' אהרן הדרשן ספר במדבר דף א ע"א – ג ע"א ד"ה 'או יובן לי על פי').

ובכל דגל מארבעת הדגלים המרכזיים היה עננים בגודל אמה שעליהם היו חקוקים אותיות מהאבות הקדושים ('צמח דוד' למחבר שו"ת 'בית דוד' חלק ב פרשת במדבר סוף ד"ה 'ברבתי רפ"ב איש על דגלו' בשם 'שכחת הלקט'). ומקובל איש מפי איש עד משה רבינו כי על דגלו של יהודה היו אותיות ראשונות משמות האבות שהם אי"י – אברהם, יצחק, יעקב. ובדגל ראובן היו אותיות שניות משמות האבות שהם בצ"ע – אברהם, יצחק, יעקב. על דגלו של אפרים היו אותיות שלישיות משמות האבות שהם רח"ק – אברהם, יצחק, יעקב. ועל דגל של דן היו אותיות אחרונות משמות האבות שהם מק"ב – אברהם, יצחק, יעקב, והיו האותיות כולן עשויות מזיו השכינה (ספר 'ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת במדבר ד"ה ואף, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת במדבר ד"ה 'עוד אעתיק לשון' בשם ספר ציוני), וזה מה שנאמר "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ב, ב) כלומר שהיה על העננים בדגליהם את אותיותיהם של האבות אברהם יצחק ויעקב ('צמח דוד' חלק ב פרשת במדבר סוף ד"ה ברבתי רפ"ב איש על דגלו וד"ה איש על דגלו) כי בזכות האבות נסעו ישראל במדבר ('צרור המור' לר' אברהם סבע תחילת פרשת במדבר ד"ה ולפי).

מכל אותיות האבות נשארה רק האות 'ה' מתוך שם 'אברהם' שלא היתה בדגלים. האות 'ה' הזאת התחברה עם האות י' שהוסיף לה ה' יתברך (ספר 'ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת במדבר ד"ה ואף) משמו ('צמח דוד' למחבר 'שו"ת בית דוד' ר' יוסף דוד חלק ב פרשת במדבר סוף ד"ה 'ברבתי רפ"ב איש על דגלו' בשם 'שכחת הלקט') וביחד הן היו אותיות י-ה שבהם ברא והעמיד הקב"ה את העולם הזה והעולם הבא, כפי שנאמר "כִּי בְּיָהּ יְהֹוָ"ה צוּר עוֹלָמִים" (ישעיה כו, ד) (ראה 'בראשית רבה' יב, י). אז העמיד הקב"ה ענן מעל ארון העדות וענן מתחת לארון העדות, ואותיות י-ה היו חקוקות בהם. וכאשר רצה ה' שמחנות ישראל ייסעו, הוא היה מזיז את שני העננים שהיו חקוקות בהם האותיות י-ה (ספר 'ציוני' פרשת במדבר ד"ה ואף , 'השל"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת במדבר ד"ה 'עוד אעתיק לשון' בשם ספר ציוני), ואחר כך נסעו גם ארבע העננים שבהם היו האותיות אי"י בצ"ע רח"ק מק"ב ('צמח דוד' ר' יוסף דוד שהיה אב בית דין בשאלוניקי חלק ב פרשת במדבר סוף ד"ה 'ברבתי רפ"ב איש על דגלו' בשם 'שכחת הלקט'), וכך היו יודעים כל ישראל שצריכים להמשיך במסע (ספר 'ציוני' פרשת במדבר ד"ה ואף, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת במדבר ד"ה 'עוד אעתיק לשון' בשם ספר ציוני).

אותיות י-ה היו נמצאים בעמוד הענן באמצע המחנה, והדגלים של ישראל היו מסובבים אותו. שתי אותיות אלו היו מאירות ביום כשמש ובלילה כירח, ובהם ישראל שבתוך ענני הכבוד היו יודעים להבדיל בין יום ובין לילה. אמנם אותיות אלו לא היו קבועות שם אלא פורחות הנה והנה נעות ונדות כל ימי השבוע, לפעמים על דגל זה ולפעמים על דגל אחר. וכשהגיע יום השבת הן נחו במקום בו היו בשעת כניסת השבת ולא זזו משם עד למוצאי שבת, שאז היו חוזרות לפרוח כמנהגן ('צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד חלק ב פרשת במדבר סוף ד"ה 'ברבתי רפ"ב איש על דגלו' בשם 'שכחת הלקט'). מטעם זה נאמר פעמיים התיבה "יַחֲנוּ" בפסוק "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ" (במדבר ב, ב)  כדי לומר שאם אותיות י-ה חונות בשבת ואינן זזות ממקומן באוהל מועד אף שלא שייך בהן יגיעה, קל וחומר שישראל צריכים לחנות ביום השבת ('צמח דוד' חלק ב פרשת במדבר סוף ד"ה איש על דגלו). ועל אותיות אלו אמר הפייט "דְּבַר סִימָּן טוֹב לָךְ בְּמָן וְאוֹת דֶּגֶל סַמְבַּטְיוֹן הַמִתְגַּלְגֵּל בְּכָל יוֹם נָח כְּעַם סֶגֶל יִשְׁבְּתוּ וְיִשְׁקוֹטוּ" (מתוך פיוט 'מה יפית ומה נעמת בתענוגים' של זמירות ליל שבת נוסח אשכנז) ('ארץ החיים' על התהלים לר' חיים אברהם הכהן מזמור כ, ו).

האותיות שהיו על הדגלים רמזו לסודות נוספים. אי"י – הוא כנגד "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָ"ה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָ"ה אֶחָד" (דברים ו, ד) ורמוז בראשי התיבות "יְהֹוָ"ה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָ"ה". בצ"ע – כנגד התפילות בוקר צהרים וערב שהאבות תקנו. מק"ב – כנגד שלש קדושות שבתפילה 'קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלֹא כל הארץ כבודו' 'ברוך כבוד ה' ממקומו' 'ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה'. רח"ק – נרמז במה שאמר משה רבינו להקב"ה על ישראל "זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ" (דברים ט, כז) לפי שהראשי תיבות "קְשִׁי" "רִשְׁעוֹ" "חַטָּאתוֹ" יוצאות צירוף רח"ק, ללמד שבזכות אברהם יצחק ויעקב הכתובים בפסוק הזה ושגם רמוז בהם רח"ק, יתכפר לישראל 'רֶשַׁע' 'חֵטְא' וְ'קֹשִׁי'. וזה לפי שכל הדברים הללו, התפילות והקדושות וכפרת העוונות, כולם כלולים באבות הקדושים ('קול אליהו' לגאון ר' אליהו מווילנא פרשת עקב אות קה) אשר זכותם מגנה ותגן על ישראל תמיד, אמן.