פרשת בלק – הצלה מפני מלאך המשחית

העם החל לקלקל במדבר עם בנות מואב כפי שנאמר "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן: וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְהֹוָ"ה בְּיִשְׂרָאֵל" (במדבר כה, א-ג), וזה למעט הצדיקים בישראל שלא חטאו בזה ('אור החיים הקדוש' במדבר כה, א ד"ה העם). בעקבות המעשה פרצה מגיפה שביקשה לכלות את כל ישראל ונעצרה על ידי מעשיו של פנחס שנאמר "וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ: וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף" (במדבר כה, ז-ט). וכן נאמר "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי" (במדבר כה, יא).

ויש להבין, אם חטא הקלקול עם בנות מואב היה על ידי הרשעים ולא על ידי הצדיקים אז מדוע המגיפה ביקשה לכלות את כולם?

עוונות האדם נחקקים במצחו והמזיקים יכולים לראותם ולהזיקו

בפניו של האדם חקוקים העוונות ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה ועל 'דהתייהיב ליה' מהרא"ג) וזה על גבי מצחו ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה ועל 'דהתייהיב ליה' מהרא"ג, 'עמק המלך' לר' נפתלי הרץ בכרך שער רישא דז"א פרק מד ד"ה לכן בכל אדם רשומים, 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת נח דף סג ע"א אות א, 'אורות אלים' לר' אליעזר פאפו בליקוט מהזוהר דף כט ע"ב ד"ה ת"ח תנינן בזמנא דמותא). וכאשר המזיקים רואים את אותם העוונות שעל מצח האדם ('עמק המלך' לר' נפתלי הרץ בכרך שער רישא דז"א פרק מד ד"ה לכן בכל אדם רשומים, 'ילקוט ראובני' פרשת וירא יט, כו ד"ה 'עונותיו של אדם' מספר 'עמק המלך') כמו שנאמר "וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ" (ירמיה ג, ג) ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף קח ע"א ד"ה 'אלא בכל אתר' מהרמ"ק), אז יש להם רשות להזיקו ('עמק המלך' לר' נפתלי הרץ בכרך שער רישא דז"א פרק מד ד"ה לכן בכל אדם רשומים, 'ילקוט ראובני' פרשת וירא יט, כו ד"ה 'עונותיו של אדם' מספר 'עמק המלך') כי הם נאחזים בעוונות על מנת לחבל ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת נח דף סג ע"א) וזה בשעה שיש מוות בעיר או בעולם, שאז יש להם רשות להזיק לאדם (זוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה ת"ח תנינן בזמנא).

אחרי שקין הרג את הבל אחיו הוא התקלל "וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ: כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ" (בראשית ד, יא-יב). קין אמר להקב"ה כי בעונש הגלות הוא עלול להיהרג על ידי המזיקים כפי שאמר "וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי" (בראשית ד, יד). לכן הקב"ה שם לקין אות דווקא על מצחו, היכן שחקוקים העוונות כדי שלא יכו אותו המזיקים כפי שנאמר "וַיָּשֶׂם יְהֹוָ"ה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ" (בראשית ד, טו) ('עמק המלך' לר' נפתלי הרץ בכרך שער רישא דז"א פרק מד ד"ה לכן בכל אדם רשומים, 'ילקוט ראובני' פרשת וירא יט, כו ד"ה 'עונותיו של אדם' מספר 'עמק המלך'). וזה הטעם שכאשר הקב"ה מגלגל שוב את נשמת האדם לעולם הזה, הוא משנה את מראה פניו, כדי שלא יהיה ניכר ל'בעלי הדין' אותם העוונות מגלגולו הקודם ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה 'ועל דהתייהיב ליה' מהרא"ג).

כאשר לוט ברח מהעיר סדום, היה המלאך המשחית הולך מאחוריו ומתעכב מלהשחית עד אשר עזב לוט את אותם המקומות שעבר בהם, ואז המלאך השחיתם. לכן לוט הצטווה "הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ" (בראשית יט, יז) (זוהר פרשת וירא דף קח ע"ב ד"ה ותבט אשתו מאחריו) ועמו הצטוו גם אשתו ובנותיו שלא להביט לאחוריהן, לפי שהיה לו אז רשות להזיק ('עמק המלך' לר' נפתלי הרץ בכרך שער רישא דז"א פרק מד ד"ה לכן בכל אדם רשומים) אם היו נראים פניהם מול פני המשחית (זוהר פרשת ויקהל דף קצז ע"א ד"ה אלא כיון דמחבלא). ולכן כאשר אשתו של לוט הביטה לאחוריה וראתה את המלאך המחבל (זוהר פרשת וירא דף קח ע"ב ד"ה ותבט אשתו מאחריו), וגם מלאך המחבל ראה את פניה ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר פרשת וירא דף קח ע"ב ד"ה ובג"כ א"ל אל תביט אחריך) ואת העוונות שעל מצחה, הוא העניש אותה ('עמק המלך' לר' נפתלי הרץ בכרך שער רישא דז"א פרק מד ד"ה לכן בכל אדם רשומים) שנאמר "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח" (בראשית יט, כו) (זוהר פרשת וירא דף קח ע"ב ד"ה ותבט אשתו מאחריו).

כיון שהעוונות חקוקים על מצחו של האדם, לכן בשעה שיש חלילה מגיפה צריך האדם לכסות את מצחו ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי על זוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה 'ועל דהתייהיב ליה' מהרא"ג בשם מוהר"ר צמח על זוהר תיקונים, 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת נח דף סג ע"א אות א, 'אורות אלים' לר' אליעזר פאפו מחבר ספר 'פלא יועץ' בליקוט מהזוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה ת"ח תנינן בזמנא דמותא). וכן מטעם זה צריך לכסות את המצח כאשר מלווים את המת ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה 'ועל דהתייהיב ליה' מהרא"ג מהזוהר, 'אורות אלים' לר' אליעזר פאפו מחבר ספר 'פלא יועץ' בליקוט מהזוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה ת"ח תנינן בזמנא דמותא, 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת נח דף סג ע"א אות א) כי מלאך המוות מרקד לפניהם ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי על זוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה 'ועל דהתייהיב ליה' מהרא"ג) ונמצא בין הנשים בהליכתן בבית העלמין, שכך דרכו מיום שפיתה לחוה ושמחמתה נגרם מיתה לכל העולם (זוהר פרשת ויקהל דף קצו ע"ב ד"ה אמר רבי שמעון). (וראה בספר 'עמק המלך' לר' נפתלי הרץ בכרך שער רישא דז"א פרק מד ד"ה 'לכן בכל אדם רשומים' כי גם אם נגזר מיתה על האדם בבית דין של מעלה, דבר זה נחקק על מצחו כדי להראות למזיקים שהוא חייב מיתה עיי"ש).

מלאך המשחית יוצא ברשות שמים אך אינו מבדיל בין צדיק לרשע

מלאך המשחית שהוא שלוחו של מלאך המוות ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר פרשת נח דף סב ע"ב ד"ה ת"ח תנינן בזמנא. וראה שם כי לפעמים השליח נקרא גם בשם שולחו 'מלאך המוות') אינו מבחין בין צדיק לרשע (בבא קמא דף ס סוף ע"א בשם רב יוסף, זוהר פרשת וירא דף קיג ע"א ד"ה מהו לשטנו), כאשר ניתן לו רשות משמים להשחית ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על בראשית רבה כו, י ד"ה בכל מקום), והוא הרי אינו יוצא אלא ברשות ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן מצפת פרשת קרח ד"ה ואמר מהרה). וכמו שכאשר קוצרים עם המגל את הקוצים ונמצא ביניהם שושנה הוא אינו מבחין וְכוֹרֵת גם את השושנה, כך גם מלאך המשחית אין לו כוח להבחין בין צדיק לרשע, ולכן הצדיק לא יכול להינצל ממנו אלא בדרך של נס, ולא בכל שעה מתרחש נס וכל שכן בזמן שמדת הדין מתוחה. ואף שתחילת הגזירה היא משום הרשעים הרי שאגב זה נתפסים גם הצדיקים עמהם ('נזר הקודש' על בראשית רבה מט, טו סוף ד"ה מ"ד ויש נספה) ובזה ניתן לו רשות לעשות דין בלא דין כפי שנאמר "וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט" (משלי יג, כג) (זוהר פרשת וירא דף קיג ע"א ד"ה והשטן עומד על ימינו).

והטעם שגם הצדיקים נענשים, כיון שהם אינם מנוקים לגמרי מעוון ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על בראשית רבה מט, יח ד"ה ערבובי שאלות), ורושם עוונם גם ניכר על הפנים שנאמר "הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם" (ישעיה ג, ט), לכן משניתן למלאך המשחית רשות לחבל הוא אינו מבחין בין צדיק לרשע, כי הצדיק בדינו והרשע בדינו, אחרי שעוונות שניהם מצוירים על פניהם ('אור החמה' פרשת נח דף סג ע"א ד"ה 'אפיה דבר נש' מהרמ"ק). לכן אברהם אבינו ביקש על הצדיקים בסדום כי היה יודע שמדת הדין הנקראת 'חרון אף' לא מבדילה בין צדיק לרשע, וביקש שיישא לכל המקום בעבור הצדיקים אשר בקרבה "וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע: אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ" (בראשית יח, כג-כד). ואברהם אבינו טען שאם ימית צדיק עם רשע, יאמרו שווא עבד הצדיק את האלקים ('רקנאטי' על התורה לר' מנחם רקנאטי פרשת וירא ד"ה ויגש אברהם).

אחרי חטא העגל אמר הקב"ה למשה רבינו "רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא: וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (שמות לב, ט-י). וכוונתו של הקב"ה לפקוד על ישראל באמצעות אחד ממלאכי הרוגז שהוא מלאך 'אף' אשר אינו מבחין בין צדיק לרשע כאשר ניתן לו רשות להשחית, ועל ידי כן "אֲכַלֵּם" כי מלאך אף לא מבחין ביניהם. ועל כך ענה לו משה רבינו "וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְהוָֹ"ה אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְהוָֹ"ה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה" (שמות לב, יא) כלומר למה יימשך עליהם לכלותם על ידי מלאך 'אף' ('אלשיך הקדוש' פרשת שלח לך פרק י, יב על הפסוק 'אכנו בדבר'). וכאשר היו ישראל בקברות התאווה והעם התאווה לבשר, אז הקב"ה החליט להענישם כפי שנאמר "הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף יְהֹוָ"ה חָרָה בָעָם וַיַּךְ יְהֹוָ"ה בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד" (במדבר יא, לג) אך הוא לא הביא את הפורענות עליהם עד שנכנסו קודם הצדיקים איש לאוהלו שנאמר "וַיֵּאָסֵף מֹשֶׁה אֶל הַמַּחֲנֶה הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר יא, ל) (רש"י במדבר יא, ל ד"ה ויאסף) כדי שלא יפגעו.

אחרי המעשה עם קורח ביקש הקב"ה לכלותם כפי שאמר למשה ואהרן "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע" (במדבר טז, כא). ועל כך הם ענו לו "אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף" (במדבר טז, כב) וכוונתם לומר להקב"ה שאין הוא כמו מלאך המשחית שאינו מבחין בין צדיק לרשע, כי אתה "אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר" ואין הראוי לכל אחד נעלם ממך אף ש"הָרוּחֹת" מלובשות ב"בָּשָׂר", שהרי בידך נפש כל חי ('אלשיך הקדוש' במדבר טז, כ. וראה 'רקנאטי על התורה' פרשת קרח ד"ה הבדלו מתוך העדה הזאת). וה' ענה להם שאכן אין כוונתו לכל עדת ישראל אלא רק לעדת קורח ('רבינו בחיי' פרשת קרח על הפסוק 'הבדלו מתוך העדה הזאת') וכך אמר משה רבינו לישראל שהעונש לא יהיה על ידי מלאך משחית שאינו מבחין בין צדיק לרשע ואז יבלעו גם הצדיקים ולא תהיה ניכרת ההשגחה, אלא שה' בעל הרחמים יברא בריאה שתבלע את הרשעים בלבד וגם "וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם" דווקא שנאמר "וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְהֹוָ"ה וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְהֹוָ"ה" (במדבר טז, ל) ('אלשיך הקדוש' במדבר טז, כ).

לבני שבט ראובן וגד היה מקנה רב והם ראו שמעבר לירדן יש אזור מרעה שנאמר "וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה" (במדבר לב, א) לכן הם ביקשו ממשה רבינו שיתן להם נחלה שם מעבר לירדן שנאמר "הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְהֹוָ"ה לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה: וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן" (במדבר לב, ד-ה). ועל כך הוכיחם משה רבינו "וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְהֹוָ"ה אֶל יִשְׂרָאֵל: כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה" (במדבר לב, יד-טו) וכוונתו שעל ידי בקשתם יהיה סיבה להביא עליהם עוד פעם את "חֲרוֹן אַף יְהֹוָ"ה" הוא מלאך 'אף' באופן שעל ידי המשחית ההוא יתקיים "וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה", כי כיון שניתן רשות למשחית הוא אינו מבדיל בין צדיק לרשע ועל ידי כן ישחת כל העם ('אלשיך הקדוש' במדבר לב, יג ד"ה גם אפשר).

ישראל מצווים להיסתר מפני המלאך המשחית בשעה שיורד לעולם

הקב"ה אוהב את ישראל מכל העמים, לכן הזהירם שישמרו את נפשם שלא תפגע בהם מדת הדין כדי שלא יבואו לידי סכנה, וזה מה שהזהירם "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם" (ישעיה כו, כ) ('ראשית חכמה' לר' אליהו די וידאש פרק דרך ארץ דף רכא ע"ב ד"ה וגרסינן במדרש יהי אור), כאשר התיבה "חֲבִי" הוא מלשון מחבוא ומסתור ('מצודת ציון' ישעיה כו, כ ד"ה חבי). ועיקר הכתוב הוא להזהיר לישראל מפחד המזיקין שישמרו עצמם שלא לְהֵרָאוֹת בפניהם ('מסכנות יעקב' לר' יעקב פרדו על ספר ישעיה סימן כו דף עז ע"א בפסוק 'לך עמי בוא בחדריך' ד"ה לך עמי). וכן נאמר "עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר (כתיב: ויסתר) וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ" (משלי כב, ג) כי הכתיב בתיבה "וְנִסְתָּר" הוא "ויסתר" לשון ציווי, לפי שהיא אזהרה ל"עָרוּם" הזה שראה "רָעָה" שהוא מלאך המוות אשר בא לעיר, שייסתר ממנו ויתחבא ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה 'ויזכור אלקים את נח' מהרא"ג) שאז הוא לא יפגע בו ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על בראשית רבה כו, י), ומי שלא יעשה כך אז "וְנֶעֱנָשׁוּ" ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה 'ויזכור אלקים את נח' מהרא"ג).

כך היה עם אדם הראשון לאחר אכילת עץ הדעת טוב ורע שהוא היה נחבא מפני 'המשחיתים' שבאו להזיקו ובזה קיים "עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר" (משלי כב, ג) וכפי שנאמר אחרי החטא "וַיִּקְרָא יְהֹוָ"ה אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה: וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא" (בראשית ג, ט-י) ('תיקוני הזוהר' תיקון סב דף צד ע"א-ע"ב). וכן עשה אברהם אבינו אחרי שסיים לבקש על הצדיקים בסדום הוא שב למקומו לבל יֵראה בחוץ ויקטרג המקטרג כפי שנאמר בסמיכות "וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה: וַיֵּלֶךְ יְהֹוָ"ה כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ" (בראשית יח, לב-לג). ובזה הורתה התורה שבזמן שמדת הדין מתוחה אז אפילו צדיק כאברהם אבינו צריך להיות נחבא באוהל, ואף שהיה אותו הלילה ליל פסח שהוא שמורים, מכל מקום היה אברהם ירא לנפשו ולכן "שָׁב לִמְקֹמוֹ" ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ בראשית יח, לג).

בשעה שבא המבול לעולם היה מְהַלֵּךְ שם מלאך המשחית בתוך המים, ונקרא בעצמו בשם 'מבול'. ולכן הקב"ה אמר לנח שיטמין את עצמו בתוך התיבה שלא יֵראה לעולם (זוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה תא חזי תנינן בזמנא דמותא) וכך לא ימות עם שאר בני דורו ('ראשית חכמה' לר' אליהו די וידאש פרק דרך ארץ דף רכא ע"ב ד"ה וגרסינן במדרש, 'רפואה וחיים' לר' חיים פאלאג'י פרק ה אות נג). ואף שהתיבה נראית לעולם, אך כל זמן שמלאך המשחית לא ראה את פניו של נח לפניו לא היה יכול לשלוט עליו. וכך היה נח וכל אותם שעמו, גנוזים בתוך התיבה והמחבל לא היה יכול לשלוט עליהם (זוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה תא חזי תנינן בזמנא דמותא) לכן נאמר לנח "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר" (בראשית ו, יד), נאמר "עֲשֵׂה לְךָ" כלומר על מנת שיוכל להסתתר בתוכה, כי מאחר וניתן רשות למשחית הוא לא מבדיל בין צדיק לרשע ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה 'ועל דהתייהיב ליה' מהרא"ג).

ונח לא נכנס לתוך התיבה עד שראה את מלאך המוות הולך בין בני האדם ומקיף אותם, שאז הוא נכנס לתיבה והסתתר בה. וזה מה שנאמר עליו "עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר" (משלי כב, ג) כלומר כאשר ראה נח "רָעָה" שהוא מלאך המוות (זוהר פרשת נח דף סט ע"א ד"ה ויזכר אלקים את נח) בסוד "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה" (תהלים צא, י) ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר הפיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת נח דף סט ע"א ד"ה ויזכור אלקים את נח), אז הוא נסתר מלפניו כפי שנאמר "וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל" (בראשית ז, ז) (זוהר פרשת נח דף סט ע"א ד"ה ויזכר אלקים את נח). וכך היה נח נסתר בתיבה ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על 'בראשית רבה' כו, י) ולא היה יכול לשלוט בו המלאך המשחית כי העוונות חקוקים על המצח שלא היה נראה לפניו ('אורות אלים' לר' אליעזר פאפו מחבר ספר 'פלא יועץ' בליקוט מהזוהר פרשת נח דף סג ד"ה ת"ח תנינן בזמנא דמותא). אך על שאר בני דורו של נח שלא נזהרו נאמר "וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ" (משלי כב, ג) (זוהר פרשת נח דף סט סוף ע"א ד"ה דבר אחר ערום).

כאשר מלאך המשחית יורד לעולם, מי שלא מסגיר עצמו אלא נמצא לפניו בגלוי, מתחייב בנפשו שחלילה גורם להמית עצמו (זוהר פרשת ויקהל דף קצז ע"א ד"ה אלא כיון דמחבלא). וכן בשעה שיש רעב בעיר נכון שלא יַרְאֶה אדם את עצמו ולא יהלך יחידי בעיר כי מלאך המוות נמצא שם ויש לו רשות לחבל. ועל כך אמר יעקב אבינו לבניו כאשר היה רעב "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ" (בראשית מב, א) ('רקנאטי על התורה' פרשת בא ד"ה ואתם לא תצאו). והיה מעשה עם ר' שמעון בר יוחאי שפעם באו לפניו ר' אלעזר בנו ושאר החברים ואמר להם תסתירו את עצמכם שלושה ימים ולא תצאו לבחוץ, כי מלאך המוות מצוי בעיר ויש לו רשות לחבל לכל מי שיהיה נמצא לפניו בגלוי (זוהר פרשת ויקהל דף קצו ע"א ד"ה אדהכי דאתעסקו). וכאשר היו נסתרים רבי שמעון והחברים, מתו שלוש עשרה אנשים בעיר. ואז אמר רבי שמעון לחברים "ברוך המקום, שלא הסתכל בצורתכם מלאך המוות" (זוהר פרשת ויקהל דף קצו ע"א ד"ה ועד דהוו טמירין).

בשעת המגיפה יש מלאך משחית לכן ייסתר מפניו או יברח מן העיר

שורש הַדֶּבֶר והמגיפה אלו 'הקליפות' המכים את האדם ונדבקים בו ובמלבושיו ובשכונתו, ויכולים להזיק את כל הקרב אצלם ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק ט"ל דף צז ע"ב ד"ה וזיל בתר טעמא. ראה 'אור החיים הקדוש' דברים כח, כא ד"ה ידבק ה'). וכך נאמר לישראל במצרים "וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף" (שמות יב, כג). וכן היה אחרי שדוד המלך ספר את העם ובעקבות כך באה מכת דבר שנאמר "וַיִּתֵּן יְהֹוָ"ה דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ: וַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ יְרוּשָׁלִַם לְשַׁחֲתָהּ וַיִּנָּחֶם יְהֹוָ"ה אֶל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ וּמַלְאַךְ יְהֹוָ"ה הָיָה עִם גֹּרֶן הָאֲרַוְנָה הַיְבֻסִי: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהֹוָ"ה בִּרְאֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה בָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי" (שמואל ב' כד, טו-יז) (עפ"י רמב"ן שמות יב, כג ד"ה וטעם ולא יתן המשחית). אמנם יזהר האדם שלא להתיירא בשעת המגיפה מכוחות הסטרא אחרא האלו כי המתיירא מפניהם נותן להם כוח וגבורה להתגבר במגיפה בעיר בר מינן ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' דף יט ע"א ד"ה 'שפירושו הוא מי' מכתב יד של האר"י ז"ל).

וכך היה אחרי מעשה קרח ועדתו כאשר בני ישראל התלוננו שמשה ואהרן המיתו את עם ה' שאז פרצה בהם המגיפה כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְהֹוָה הֵחֵל הַנָּגֶף" (במדבר יז, יא), "כִּי יָצָא הַקֶּצֶף" – הוא מלאך הנקרא "קֶּצֶף" ('רבינו בחיי' במדבר יז, יא ד"ה כי יצא הקצף) שעתה יצא מלפני ה' ברשות ('תרגום יונתן' במדבר יז, יא) ולכן "הֵחֵל הַנָּגֶף" בעם ('רבינו בחיי' במדבר יז, יא ד"ה כי יצא הקצף). וכאשר אהרן רץ עם הקטורת אל תוך העם הוא עצר על ידי כן את המלאך המשחית כפי שנאמר "וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם: וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה" (במדבר יז, יב-יג) ('רבינו בחיי' במדבר יז, טו ד"ה וישב אהרן אל משה). והיה המלאך המשחית מתווכח עמו שיתן לו לעשות שליחותו של מקום, עד שאהרן הביאו לפתח אוהל מועד כדי שישמע מפי השכינה (רש"י במדבר יז, יג עיי"ש, 'אור החיים הקדוש' במדבר יז, טו ד"ה וישב אהרן וגו').

במצרים ירדו עם הקב"ה כת מלאכים משחיתים ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב פרשת בא דף כד ע"א ד"ה ואמרו במדרש). וכשהגיע מכת בכורות שהיתה בעצמה 'מגיפה' ('חוזה דוד' לר' דוד חזן מזמור עח דף קלד ע"א ד"ה הנה על מין האדם, 'ברכת מועדיך לחיים' לר' חיים פאלאג'י דרוש לחדש שבט דף קנב ע"ב ד"ה אשר עפי"ז אתה), ציוה הקב"ה את ישראל "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר" (שמות יב, כב) מפני המלאך המשחית שהיה יכול לפגוע בהם אם יֵרָאוּ לפניו (זוהר פרשת נח דף סג ע"א ד"ה תא חזי תנינן בזמנא), כי ניתן לו רשות להשחית (גמ' בבא קמא דף ס סוף ע"א בשם רב יוסף) בלילה ההוא ('מסכנות יעקב' לר' יעקב פרדו על ספר ישעיה סימן כו דף עז ע"א בפסוק 'לך עמי בוא בחדריך' ד"ה לך עמי) ואינו מבחין בין צדיקים לרשעים (גמ' בבא קמא דף ס סוף ע"א בשם רב יוסף). וגם במקום שהיו המצריים שמים את בניהם הבכור לשכב בתוך כמה מישראל כדי להינצל, ועל כן היו ישראל צריכים בדרך הטבע להידבק באותה מגיפה – הם לא היו ניגפים, וכפי שהבטיחם הקב"ה "וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יב, יג), והכוונה שה"נֶגֶף" שיהיה בכם כלומר בבכור המצרי, לא יהיה להשחית אתכם כי לא ידבק בכם ('חוזה דוד' לר' דוד חזן מזמור עח דף קלד ע"א ד"ה הנה על מין האדם).

לכן אדם חכם שרואה שמתחילה מגיפה לא ייצא לחוץ ולא ייראה לפני המלאך המשחית, כי יש לו רשות לפגוע במי שנמצא לפניו ועובר בגלוי (זוהר פרשת נח דף סט ע"א ד"ה רבי יוסי אמר). וזה כי השמירה מפני המגיפה היא להיסגר בחדרים כפי שנאמר "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם" (ישעיה כו, כ) ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק ט"ל דף צח ע"ב ד"ה 'ואז בתינו שלום' עפ"י הזוהר) כך שצריך להטמין עצמו ולהיות מכוסה ושלא ימצא בין המשחיתים ('תקוני הזוהר' לר' שמעון בר יוחאי תיקון סב דף צד ע"ב ד"ה ויאמר את קולך). ומה שרואים שיש כמה אנשים ההולכים בשווקים וברחובות ואינם מוכים ונגפים בשעת המגיפה, הסיבה לכך או שזכותם גדולה ומלאך המשחית אינו יכול להם או שהם רשעים גדולים והמלאך המשחית מרגיש שהם ברשותו ומתי שירצה יעשה בהם רצונו ולכן לא פוגע בהם. ובין כך הקב"ה מרחם על הבריות ומסיר ממלאך המשחית את הרשות שנתן לו להשחית, ועוברת ממשלתו והשאר ניצולים ('חוט של חסד' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' סוף פרשת מטות דף קלח ד"ה ובענין המנהג).

כל בעל נפש צריך לחוס על עצמו להציל ממוות נפשו ולהיסתר, ואם ייצא לחוץ וינצל בדרך נס אז ינכו לו מזכויותיו. ואם יאכל בחייו את מצוותיו ומעשיו הטובים, מה יישאר לו לאכול ליום האחרון ('אורות אלים' לר' אליעזר פאפו על גמ' בבא קמא דף ס ע"ב ד"ה ת"ר דבר בעיר כנס). ובעת היותו בחדרו יעסוק תמיד בתורה ובמעשה הקטורת ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' דף יט ע"א מכתב יד של האר"י ז"ל ד"ה שפירושו הוא מי), ויהיה יושב ומתפלל על הציבור ויצפה לישועתם בכל רגע ורגע ושבכוח תפילתו בכוונה גדולה תעלה ותצמח ישועתם וזה שנאמר "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם" (ישעיה כו, כ) ('תולדות שמשון' לר' שמשון נחמני מחבר ספר 'זרע שמשון' בפירוש על פרקי אבות פרק הלכה ה ד"ה חבי כמעט רגע). ואין זה נקרא שהאדם פורש מן הציבור, שהרי גם הוא בתוך הנתונים בצרה ומשתתף עמהם אלא שמסתיר עצמו להינצל מפני המלאך המשחית שאינו מבחין בין טוב לרע. ומכל מקום מחשבתו תהיה דבוקה בציבור ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק ט"ל דף ק ע"א ד"ה 'ואזלא הא כהא' וסוף ד"ה 'ולדידי זוהי').

ומי שאינו יכול לישב סגור שלא לצאת בשוק כלל, אז ודאי עדיף לו לברוח מן העיר ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק ט"ל דף צ"ט ע"ב ד"ה 'ורוחא אחרת' וד"ה 'ולפי דבריו הקדושים'. ראה 'זוהר חדש' מדרש רות דף צד ע"א ד"ה וילך איש מבית לחם יהודה). ועל ידי כן לא יהיה האדם נתפס עם הרשעים בשעה שניתנה רשות למלאך המשחית להשחית (זוהר פרשת וירא דף קיג ע"ב ד"ה מהו לשטנו). ועתה נהגו רבים לצאת לעיר אחרת בשעת המגיפה, משום שבראש השנה הקב"ה גוזר על המדינות איזו לחרב ואיזו לרעב או לדֶּבֶר. וכיון שגזירת הדבר היא בעיר זאת ולא באחרת לכן טוב לברוח לאחרת ששם אין שליטת מלאך המוות כי לא נגזר שם הַדֶּבֶר. וכל זה בתנאי שאין מכת דבר כלל במקום שאליו הוא בורח ('חוט של חסד' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרשת מטות דף קלח ד"ה ובענין המנהג). ויש אומרים שאף יש איסור גדול אם אינו בורח מן העיר שיש בה מגיפה, ועתיד ליתן את הדין אם חלילה יִפָּגְעוּ בני ביתו מאותו חולי המגיפה ('רפואה וחיים' לר' חיים פאלאג'י פרק ה אות נג ד"ה 'ויש איסור גדול' ועיי"ש שדעתו בזה כי לכתחילה יש לברוח מעיר שיש בה מגיפה).

עתידה להיות מגיפה במלחמת גוג ומגוג וישראל יסתרו וינצלו

עיקר מה שעתיד הקב"ה להילחם במלחמת גוג ומגוג לעתיד לבוא הוא להחליאם בחולאים רעים כפי שאמר הנביא זכריה "וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יְהֹוָ"ה אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְהוּמַת יְהֹוָ"ה רַבָּה בָּהֶם וְהֶחֱזִיקוּ אִישׁ יַד רֵעֵהוּ וְעָלְתָה יָדוֹ עַל יַד רֵעֵהוּ: וְגַם יְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם וְאֻסַּף חֵיל כָּל הַגּוֹיִם סָבִיב זָהָב וָכֶסֶף וּבְגָדִים לָרֹב מְאֹד: וְכֵן תִּהְיֶה מַגֵּפַת הַסּוּס הַפֶּרֶד הַגָּמָל וְהַחֲמוֹר וְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּמַּחֲנוֹת הָהֵמָּה כַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת: וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְהֹוָ"ה צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת: וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְהֹוָ"ה צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם: וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יְהֹוָ"ה אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת" (זכריה יד, יב-יח) (וראה 'תרגום יונתן' על זכריה יד, יח ורד"ק על זכריה יד, יח שביארו את הפסוק האחרון על משפחת מצרים כי לא יהיה להם עונש הגשם היות שיש להם את הנילוס, אבל ה' יכה אותם במגיפה עיי"ש).

ולכן נסמכו הפסוקים "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם: כִּי הִנֵּה יְהֹוָ"ה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ לִפְקֹד עֲוֹן יֹשֵׁב הָאָרֶץ עָלָיו וְגִלְּתָה הָאָרֶץ אֶת דָּמֶיהָ וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ" (ישעיה כו, כ-כא), כי דרכו של הקב"ה לשבת על כסא הרחמים שאם לא כן אין קיום לעולם מפני מדת הדין התובעת דין, ועל ידי כן כובש את מדת הדין בחוזקה. אך בזמן מלחמת גוג ומגוג הוא ייצא ממקומו ויישב על כסא הדין כדי לפקוד את יושב הארץ על העוונות והפשעים של כל האומות אשר הרעו לישראל. כי הם חייבים על דם נפשות אביונים נקיים ששפכו כמים כמו שנאמר "נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ" (תהלים עט, ב), על הרוגי בית מקדש ראשון ועל עשרה הרוגי מלוכה שנאמר "וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי" (יואל ד, כא). שאז יגיע גמר דינם של האומות לעשות בהם נקמה. לכן ישראל יהיו מוכרחים אז להיסתר מפני 'החיצונים' שלא יקטרגו גם עליהם כפי שהצטוו "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם" ('מסכנות יעקב' לר' יעקב פרדו על ספר ישעיה סימן כו דף עז ע"א בפסוק 'לך עמי בא בחדריך' ד"ה כי הנה ה'). ויזכו להיגאל במהרה בימינו, אמן.